## Tiferet Yisrael on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah Siman 187

###### Tiferet Yisrael on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 187:1
[Tiferet Yisrael on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 187:1](https://torahapp.org/share/book/Tiferet%20Yisrael%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/187:1)

**ס"א** בש"ע ס"ה אם יש מכה וכו' ועש"ך וט"ז הבי' פלפול ארוך מהב"י וד"מ וב"ח אם המרדכי איירי בצירוף מכה או לא ועמש"ל סק"צ בזה. והנה אמוזה"ג בסק"ג האריך בזה ובסוף רוצה להליץ בעד המ"י להציל מהשגת הגאון ח"צ דכתב על הרב מ"י דהק' על המרדכי דס"ל תוך ימי וסת' מותרת הא דאמרינן בשבועת די"ח תוך ימי וסתה אנוס הוא ומה לי אנוס הא טהורה לגמרי דשגג דהמרדכי איירי בסתם רוא' מחמת תשמיש דאפשר מצדדים כי האשה אינו מרגשת בשעת תשמיש שום שינוי שיורה שנפתח מקורה משא"כ הגמ' איירי בשמש עם טהור' ואמרה לו נטמאתי שנפתח מקורה שהרי שמש מבפנים דהרי אמרינן אסור לפרוש באבר חי עכ"ל וכתב הוא ז"ל שקו' המ"י קאי ממה דהוכיח שם מנמצא על שלו דייק הגמ' מא"ל סמוך לוסת' ואכניס' וזהו א"א לומר דאמרו לו דא"כ נמצא לאח"ז א"פ מקרבן וכמ"ש בנידה פ' כ"ה וע"ל סקפ"ג וד"ל כיון דאיירי סמוך לוסתה אבל תוך וסתה טהורה דמשמע דמוסב אלעיל תוך ימי וסתה אנוס הוא ועוד ה"ל לגמ' לפרוש' עכ"ל:
**והנה** לכאורה לא אוכל להבין דברי קדשו במ"ש דקו' המ"י קאי מקו' הגמ' מא"ל סמוך לוסת' ואכניס' וזה ע"כ לא איירי כמהר"ץ דק' קו' הגמ' בנדה לאח"ז א"פ מקרבן ק' הא הגמ' מתרץ לי' ארגישה ואומר הרגשת שמש ויהי' הפי' איך שיהי' מ"מ איירי בהרגש' וכדברי מהר"ץ ועוד הא הגמ' רוצה לאוקמי הך מתני' דאפריש' קאי ופי' רש"י ותוס' דאמרו לו נטמאת והיינו כדברי המר"ץ וכן מוכח לומר כן דאל"כ מנא ידע' כלל ואף שבגמ' דוח' שם מ"מ לא מהשם הזה וצ"ע לכאורה וביותר קשה לי אף דהוא בעצמו הרגיש בזה וכתב וד"ל משום דאיירי סמוך לוסת' אבל תוך ימי וסתה טהורה דמשמע דמוסב אדלעיל ועוד ה"ל לפרושא ולא ידעתי מה דוחק הוא הא הוא ז"ל בעצמו דחה בזה הגאון שב יעקב לקמן דבסמוך לוסת' מוד' המרדכי ומ"ש ה"ל לגמ' לפרושא הא ס"ל לגמ' אי בתוך וסת' באמת אפרישה קאי וע"כ באמר' לו דאל"כ מנא ידע וכמ"ש רש"י בפי' וצ"ע. אמנם נר' ביאור דבריו יהי' כך וטרם אענה אמרתי להתבונן בחילוק של מהר"ץ דלכאור' חילוקו אמור' בספר מהרא"י והביא הב"י בס"ז וז"ל וגם אשר כתב' דנרא' לך דספיק' היא הואיל ותמיד ראתה בלא הרגש' אין סבר' לומר הרגשת עד הוא אין נרא' דרוא' מחמת תשמיש נמי אין מרגשת דאי מרגשת דנפתח החדר פשיטא טמאה אנא אמרינן הרגשת שמש אע"ג דבכ"פ בלא תשמיש אינו רואה כלום בלא הרגשה וחשב לה ספיק' דאורייתא עכ"ל ולכאורה משמע כדברי מהר"ץ דיש חילוק אם מרגיש' שנפתח החדר או לא אמנם לכאור' לית' לדברי המר"ץ ומת"ה הנ"ל מוכח דאין חילק כלל דהנה באמת החילק הנ"ל לא אוכל להבין דמה הפרש יהי' אם מרגיש בפתיח' המקור או לא בשעת תשמיש דאף אם אמרו דמרגיש כנ"ל עדיין יש לתלות בהרגשת שמש והיא מטעם קטעה דסבורה דהרגשת דם הוא ואם רואה דם לאחר תשמיש. בלי הרגשה כלל ג"כ איכא ספק אולי הי' מרגיש' בשעת תשמיש והיא סבור' דהרגשת שמש היא וכאשר באמת מתרץ הגמ' בנדה ארגיש' ואימר הרגשת שמש ועיין לעיל סקפ"ג בדברי אמו"ז הספק בפי' הגמ' הוא כב' סברות הנ"ל עכ"פ אף אם אמר' לו נטמא' י"ל ג"כ דאיכא ספק דאורייתא אולי הרגשת משמש הוא והיא סבורה דהיא הרגש' דם אבל מ"מ הדם מצדדים ומחמת מיעוך תשמיש לשיטת המרדכי דאלים הך חזקה אורח בזמנו בא וכן הפי' בת"ה דכתב דאם מרגיש שנפתח מקורה פשיטא טמא' (היינו אם לא יוכל לתלות בדבר אחר אבל בשעת תשמש תולה הרגשת' בתשמיש) וזה הוא שכתב הת"ה אלא אמרינן הרגשת שמש הוא ולכאור' מוכח דפי' כן הוא דאל"כ דאם אמרו לו נטמאת אפי' בשעת תשמיש תולה הדם ממקור הא דרצה הגמ' לאוקמי בשלא סמוך לוסת' ואפריש' קאי והיינו באמרו לו כמ"ש רש"י ותוס' לשם ק' אפי' לא נמצא כלל דם מ"מ לדעת ת"ה כיון שהרגיש' פתיחת המקור לעולם טמא' ואפי' חייב קרבן ג"כ כפי הוכחתי מגמ' דנדה אע"כ כיון דאיכא ספק אולי מתשמיש בא הרגש' והיא מטעה קטעה דסבור' דהרגש' בא מדם (והא דמחייב קרבן בנמצא על שלו. הא לעולם היא ספיק' דאורייתא ז"א כיון דראינו דוודאי ראתה בשעת תשמיש חייב קרבן דוודאי הרגשה מעלי' היא ועמש"ל סק"ץ בזה) וזה שכתב הת"ה אלא אמרינן דהוא הרגשת שמש וחשב לה ספיקא דאורייתא ואם לא מרגישה כלל אמרינן ג"כ אולי מ"מ הרגיש' והיא חושבת דהרגשת שמש היא אבל הי' הרגש' מעלי' ואף שיש לדחות קצת פי' זה בת"ה מהשואל מ"מ לא אוכל להבין חילוק של מהר"ץ אף דנדחק דיש חילוק בין הרגשה מעלי' להרגש' כ"ד וזה לכאור' משמע ג"כ בדברי אמוז"ל בסקפ"ג שכ' לתרץ קו' התוס' הכא למה ל"פ מסיפ' אבל באמת כדמעיין בדברים שפיר ירא' דלית' לזה דאין חילוק כלל כי לעולם איכא ספק הרגש' מדאורייתא ומ"מ יפה תי' על קו' התוס' ובאמת לפענ"ד אין שום חילוק כלל דלעולם איכא ספק הרגש' וכן צ"ל בדברי הג' אמוז"ל כאן ומקודם כאשר דוחק דבריו ותי' המ"י על קושי' זו דאין חילוק בין הרגש' כלל ע"ש וא"כ צ"ע:
**ומעתה** נראה לי דביאור דברי אמו"ז הגאון ז"ל כך דפי' דקו' המ"י קאי על הך דאמרינן בגמ' מ"ל בסמוך לוסתה ואכניס' קאי וע"כ דס"ל לגמ' שלא בסמוך לוסת' אין חייב על כניסה דה"ל אנוס וכאשר באמת מתרץ לעולם אימא לך בשלא סמוך לוסתה ואפריש' קאי והיינו אכניס' אנוס הוא וכמ"ש רש"י ותוס' בפירוש לשם וע"ז שפיר הק' המ"י מ"ל אנוס הא טהור' וא"ל כסבר' מהר"ץ דאיירי דאמרו נטמאת בבירור גמור דנפתח מקורה ופירס' נידה קשה א"כ לאח"ז אמאי פטורה מקרבן כאשר באמת הק' תו' והניח בצ"ע אך כבר תי' אמו"ז הגז"ל בסקפ"ג דאיירי הכא דאמר' לו שמרגיש בפתיחת המקור אבל מ"מ ספק דאורייתא היא ואין ראי' כלל שודאי נידה היא ולזאת פטורה מקרבן ולק"מ קו' תו' אמנם א"א כסברת מהר"ץ דכל החיוב מחמת הרגשת' היא כיון דהיא אומרת מרגיש אני שפורס' נידה וס"ל דיש חילוק דאם אומר' שוודאי מרגיש' שנפתח מקורה האמת אתה בלי ספק כלל דהרגש' ממקור' עד שהמרדכי ג"כ מודה דלא תלינן בצדדים קו' התוס' במ"ע אימא סיפא אע"כ אפילו לשיטתו של מהר"ץ לא איירי הכא בכך כנלפענ"ד הפי' בדברי אמוז"ל וע"ז כתב וד"ל דס"ל לגמר' דאף דבאמת שלא בשעת וסתה באמת טהור לגמרי כי לא נזכר בפירוש אי אנוס או טהור לגמרי ז"א דמשמע דמוסב אדלעיל דקאמר בפירוש אנוס הוא ועוד ה"ל לגמ' לפרושא דאפי' טהור דלא יטע' לומר שלא כדעת המרדכי דמ"מ תולה בדם מקור רק אנוס כנ"ל לפרש דברי קדשו:
**ובאמת** לולי דמסתפינ' לדבר נגד גדולי אחרונים אמרתי לתרץ בפשוט דהא כל ההיתר של המרדכי הוא מחמת הך חזקה אורח בזמנו בא אמנם אם ראינו ששינת' וסתה ולא ראתה בזמנה הקבוע' לא ודאי מודה המרדכי דלא יוכל לסמוך על הך חזקה אורח בזמנו בא ולתלות הך מחמת מיעוך תשמיש נגד הרוב דמים באים ממקור א"כ י"ל דהגמ' הכי איירי שלא בשעת וסתה אנוס דהיינו בהי' להאשה ההיא תמיד וסת קבוע רק פ"א קודם לשימוש' עקרת' ולא ראתה בזמנ' הקבוע לה ועדיין לא ראתה כלל ומ"מ על הכניס' אנוס דה"ל כאשה שיש לה וסת דווסת אינו נעקר כי אם בג"פ אבל מ"מ גם המרדכי מודה כיון דכבר עקרת' פ"א ועלולה היא לרחות דתולה הדם הזה בשעת תשמיש בדם מקור דאולי היום יקבע הוסת ולא יוכל לומר דודאי דם צדדים הוא כיון דאורח בזמנ' בא הא כבר עבר' זמן וסתה ולא ראתה ואיתרע להך חזקה אורח בזמנו בא ולק"מ ובזה ניחא ג"כ הא ק' להבין למה הבעל חייב על יציאתו באבר חי אף דהיא אומרת שמרגישה בפתיחות המקור דחשב הבעל כיון דאין זמנה לראות וחזקה דאורח בזמנו בא מטעה היא קטעה וחשבוהו שהיא מרגשת בפתיחות המקור אבל הוא רק הרגשת שמש כדמשני הגמ' לעיל אימר הרגשת שמש וע"ל בדברי הג' אמו"ז בסי' קפ"ג אך אם כבר עקרוהו פ"א ועדיין לא ראתה כנ"ל ודאי חייב גמור על הבעל לפרוש כיון דהיא אומרת מרגשת ועלולה היא לראות ותשמיש גורם להזיל דם ודמים להיכן אזלת פשיטא צריך להפריש דוודאי יותר גרוע מסמוך לוסתה ומודה המרדכי דטמאה ולק"מ וביותר יוכל לומר דראתה אח"כ עוד פעמים ושלש באותו יום וא"כ איגלא מילתא למפרע דקבעה בזה היום וסת ודם מקור לגמרי הוא ומודה המרדכי ולק"מ. או י"ל דאיירי דרגילה לראות בתחילת יום ושימש בלילה שלפניו א"כ מודה המרדכי דתולה הקלקול במקולקלה וכמ"ש הפרישה הפי' בש"ע בסימן זה ס"ד דאם שמשה סמוך לוסתה דתולה בוסתה כנ"ל דאז מותרת לשמש ונקרא שפיר שלא בסמוך לוסתה וק"ל:


###### Tiferet Yisrael on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 187:2
[Tiferet Yisrael on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 187:2](https://torahapp.org/share/book/Tiferet%20Yisrael%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/187:2)

**סעיף ב** עיין מ"ש הגאון אמוז"ל בס"ק הנ"ל לתרץ קו' הגאון ש"י דהק' לשיטת המרדכי וכדעת הש"ך דתולה בדם צדדים היאך מחייב קרבן בנמצא אותיום הא אפי' טהורה וכתב הוא ז"ל דלק"מ דהא הגמ' מוקי הך משנה בסמוך לוסתה ובזה מודה המרדכי ולק"מ וטרם אענה אמרתי להתבונן בדברי הקו' הנ"ל דלכאור' קו' זו ק' אף להחולקים על המרדכי דטעמא דלא אמרינן הך חזקה אורח בזמנ' בא להתיר דם דקיי"ל וסתות דרבנן והמרדכי ס"ל מ"מ אלים הך חזקה אפי' לקולא כנ"ל עכ"פ כולם מודה דאיכא עכ"פ ספק אי דם מקור או מצדדים ובאמת אין זמנ' לראות ובפרט דאין כאן הרגש' ודאי דאולי מחמת תשמיש א"כ קשה היאך מחייבן קרבן מספק אך זה יש לדחות כיון דאיכא ריעות' דדם לפניך וגם הי' הרגשה ורוב דמים ממקור וכאשר הוכיח הגמ' מזה דרוב וקרוב וכו' וכבר כ' הרמב"ם פ"ט מא"ב בדקה א"ע בעד ומצא דם בפרוזדר הרי זה בא בהרגשה ואף שיש לדחות דרמב"ם כ' היכא דליכא למיתל' דדם בא ממקום אחר ורוב באים ממקור ומיעט מצדדים מעוט' דל"ש הוא ואזלינן בתר רובא אף דהוא נגד חזקה ומיעוט דל"ש אבל גבי תשמיש דמיעוט מצדדים מחמת מיעוך תשמיש מעוטא דשכיח הוא וסמוך מיעוט לחזק' וכו' ולא אזלינן בתר רובא כנגדו וכמ"ש המהרש"א בחולין די"א וכן דעת הרא"ש שם וכמ"ש לקמן מ"מ יש לדחות ועי' בנדה דף י"ח ובתוס' בכור' ותוס' ורא"ש ר"פ שילהי דיבמות ע"ש ובלא"ה עי' תוס' דף ס' ד"ה אימא שמש וכו' מ"ש מהך ספק) אך על המרדכי דתולה בלי ספק בדם צדדים ומטהר האשה לגמרי לית' לכל הנ"ל הקו' ש"י במ"ע ובאמת א"א כחילק המהר"ץ אפשר לדחות גם קו' הש"י הנ"ל אך עדיין ק' לי אפי' להחולקים על המרדכי מ"מ עכ"פ נכנס בגדר ספק דאולי מצדדים א"כ קשה בסיפא נמצא על שלה לאח"ז וכו' וטמאים שניהם מספק קשה בשלמא טומאת' שפיר דהוא רק חד ספק אולי ממקור וכו' אך טומא' הבעל ה"מ הא איכא ס"ס אולי דם טהור לגמרי ואת"ל דם נידה אולי לאח"ז והבעל טהור (וא"ל כיון דיש ספק הרגשה בשעת תשמיש תלינן באותו הרגש' וכאשר נאריך בזה לקמן הא תוס' דף י"ז בד"ה דם וכו' כתב בפי' ר"ח כיון דלא נמצא על שלה איכא הוכח' דמעלמא וכו' א"כ י"ל כיון דל"ל גם על שלו איכא הוכח' דלאח"ז בא) אך י"ל דהספק מצדדים הוא נגד הרוב דמים ממקום אינו נכנס בגדר ספק כמ"ש הט"ז סק"ץ (וכאן ליתא לקו' המ"י דהא איכא ס' הרגשה כנ"ל) ועי' בתוס' בנדה דף ס' הנ"ל וא"ל אף בחד ספק מותר כיון דחזקה מסייע (כמ"ש תוס' כתובת ד"ט וכמש"ל בסק"ץ) וריעות' אין כאן די"ל דמצדדים או השתא הוא דאתרע ז"א דמ"מ יש לדחות כיון דאיכא ס' הרגשה אתרע לחזקה וצ"ע:
**אמנם** למרדכי וודאי לשיטת הש"ך דמטהר בלי צירוף מכה ק' אף גם להנך פוסקים דגם המרדכי מצריך צירוף מכה והיינו כמ"ש הרמ"א דאיכא ס"ס אולי ממכה וכו' ק' בשלמא היא טמא' שפיר כיון דהוא רק חד ספק אך על טומאת הבעל דאיכא גבי' ס"ס כנ"ל קשה למה יהיה טמא (ובהך ס"ס אין כאן קשי' כמ"ש הש"ך על רמ"א דאינו מתהפך או דהוי כספק אונס) ובסיפ' גופא ודאי ל"א כחילוק מהר"ץ דאמרו לו וכו' וצ"ע. ותמהני על הגאון הש"י דתמה על המרדכי לשיטת הש"ך ולפ"ד אפשר להקשות אליבי' דכ"ע כנ"ל ולכל המפורשים הב"י וד"מ והב"ח דאינו מתיר כ"א בצירוף מכה משום ס"ס קשה מסיפא כנ"ל וצ"ע אך א"א כדברי אמו"ז הגאון ז"ל כיון דמתני' איירי כדמוקי הגמ' בשבועת בסמוך לוסתה גם המרדכי מודה גם קו' הנ"ל לק"מ ועסק"ץ כ' קצת ראי' למרדכי. אמנם האמת אגיד גוף השו"ת כעת אין בידי לעיין בו ואם קו' ממתני' היאך מחייב קרבן הא טהור' להמרדכי יפה תי' אמוז"ל הגאון זצ"ל דהגמ' אוקי להך מתני' בסמוך לוסת' ובסמוך לוסת' מודה המרדכי ולק"מ וגם קושיותינו הג"ל מסיפ' לק"מ אך עדיין ק' לי הן קו' הש"י והן קושיותי' מסיפא כנ"ל על הגמ' דשבועת דרצה לאוקמי בשלא סמוך לוסתה ואפרישה קאי ודח' משום דנמצא קתני וקשה הא לשיטת המרדכי לש"ך דטהור לגמרי היאך מחייב קרבן וגם קו' הנ"ל לכל השיטות קשה בסיפ' למה יהי' הבעל טמא הא איכא ס"ס וע"כ צ"ל דמתני' איירי בסמוך לוסת' כתי' אמו"ז הגז"ל ובסמוך לוסתה מודה המרדכי והיאך ס"ד לאוקמי בשלא סמוך לוסת' וצ"ע. אמנם לפענ"ד הקלוש' י"ל כמ"ש לעיל לתרץ קו' המ"י או דס"ד בגמ' דמתני' איירי שלא בסמוך לוסת' רק דהי' לה וסת קבוע עד עתה ובסמוך מקודם לא ראתה בשעת' וקבוע לה ובזה מודה המרדכי וכו' או דס"ל להגמ' דמתני' איירי שלא בסמוך לוסת רק סמוך לוסתה כדעת הפריש' יום או לילה לפניו ובזה ג"כ המרדכי מודה ולק"מ וק"ל:


###### Tiferet Yisrael on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 187:3
[Tiferet Yisrael on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 187:3](https://torahapp.org/share/book/Tiferet%20Yisrael%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/187:3)

**סעיף ג בש"ע בהג"ה** וכן אם אין לה וסת קבוע והגאון הש"ך ס"ק ס"ב הקשה דבמרדכי משמע רק לענין כתם ועוד הקשה דאין כאן ס"ס דתיכף מתחיל אולי דם נדה ולפענ"ד אפשר לומר הא כבר מבואר בסקפ"ד דאשה שאין לה וסת קבוע אז מסתמ' וסתה ל' יום ובתוך למ"ד מיקרי שלא בשעת וסתה וא"צ בדיק' לבעל' וא"כ ס"ל להרמ"א כיון דבתוך למ"ד מיקרי שלא בשעת וסת' וא"צ בדיקה אפשר הדר' לסברת המרדכי דאורח לא יבוא קודם זמנו היינו תוך למ"ד א"כ תולה הדם בצדדים וגם איכא מכ' והוי ס"ס מעלי' אך כמש"ל ל"ס המרדכי כן וצ"ע. או י"ל דכב' כתב הג' אמוז"ל בסק"ו דקו' הש"ך דהוי ס"ס כספק אונס חד וא"כ י"ל דהכא מדאורייתא מותר (מלבד מ"ש חמו"ז הגז"ל דחזקה דאורייתא מסייע) דהכא כיון דאיכא מכה בא"מ צריך הרגש' מעלי' שבא דם מהמקור בלי ספק וא"כ איכא ס"ס אולי לא הרגיש' כלל ואף אם הרגיש' אולי מהמכ' אותו הרגשה ומדאוריי' אינו טמאה עד שהרגיש' וא"כ אין אסור' אפי' בראת' רק מדרבנן ובדרבנן שפיר אמרינן ס"ס אפילו כספק אונס חד כאשר י"ל בכללי ס"ס בדוכתי טובא וצ"ע:


###### Tiferet Yisrael on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 187:4
[Tiferet Yisrael on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 187:4](https://torahapp.org/share/book/Tiferet%20Yisrael%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/187:4)

**סעיף ד בש"ע שם בהג"ה** מ"מ בשעת וסתה אין תולה בה דאל"כ לא תטמא' לעולם וכתב הש"ך ס"ק כ"ו דאם מרגיש' שדם זה בא ממכה תולה בה דל"ש ל"ת לעולם דהא אם מרגיש' תטמא' ועוד תקשה הוכח' זו לרשב"ג בפי' כ"ה ועוד לפי מסקנ' דשם דפליג' בוסתו' דרבנן קשה לכן מחלט דאם מרגש' שדם זה בא ממכה טהור' וכתב עוד הא דכתב הב"י וד"מ והגהת פריש' דהרמב"ם בפ"א מא"ב חולק בזה ואינו כי הרמב"ם העתיק לשון הש"ס עכ"ל והנה באמת אף כי פרושו דוחק דהרמב"ם איירי דווקא שמרגשת עתה שבא ממכה דה"ל לפרושי דאם אינה מרגשת דטמא' הקצר' לשונו אך באמת י"ל דהרמב"ם ס"ל דאין חילוק כלל בין שהיא אומרת שמרגש' שבא ממכה או לא דהא הרמב"ם כתב בא"ב אפילו נזדעזע כל גופ' תולה במ"ר וה"ה ס"ל הכא אף דהיא אומר' שבא ודאי ממקור אינו חוששת לדברים דאמרינן מטע' קטעה כמ"ש הרשב"א וכי עינים באותו מקום לידע אם הרגשת' בא ממכה לכן מטהרת' לעולם דתתלה לעולם במכה אמנם מזה אין ראי'. אך בגוף הדין אף שאין אני כדאי להרים ראשי נגד אור ישראל הגאון הש"ך כי ידעתי מך ערכי שתולעת ולא איש אנכי וח"ו שרוצה לסתור דברי הש"ך ובפרט כל דברי הש"ך המה דברי תוס' דף ט"ז ד"ה ומר וכל הקו' שהקש' על הש"ך וכל תרוצים הוא נגד התוס' דכ' בפירוש כדברי הש"ך רק באתי לדון פני בקרקע כי לפענ"ד הקלוש' ונמוכ' יש לפקפק בהך התיר' והכרח שהבאני לזה מלבד שהרמ"א פה סותם בלי חילוק ובסקפ"ח גבי הפיל' מיני יבחישן כו' אוסר תוך וסתה אף דוודאי ממכה הוא ול"ש האי טעמא א"כ ל"ת לעולם כאשר באמת הק' הש"ך עליו שם וגם דעת הב"י וד"מ ופריש' דכותבין דהרמב"ם חולק אינו כדעת הש"ך ז"ל אף גם רא' זה מצאתי מ"ש המרדכי בשבועת והבי' הב"י בסק"ץ וז"ל אשה שראת' דם מחמת תשמיש נאמנ' לומר מכה יש לי בא"מ שממנה יוצא הדם ודווקא שיודעת שיוצא הדם מהמכ' אבל מספק אין תולין בה אבל בשעת וסתה אפי' יודעת וודאי שהדם יוצא ממכה אין תולין בה רק כתמי' וכו' הרי בפרוש שלא כדעת הש"ך דכתב אע"פ שיודעת ודאי שהדם יוצא ממכה א"ת בה והיינו שמרגשת שבא ממכה דלולי כך היאך יודעת ודאי ומ"מ פוסק בשעת וסתה טמאה וד"ל דאינו מרגש' עתה רק יודעת ע"י בדיקה שמוציא דם חי דיש חילוק אי מרגיש' דכל הדם הזב עכשיו הוא רק ממכה כדאיירי הש"ך או לא מלבד שזה דוחק גדול דא"כ א"צ לנאמנות דילה אם הוא ע"י בדיקה וכמ"ש הרשב"א ועוד ה"ל לפרש ולא לסתום ועוד הש"ך גופא סקפ"ז ס"ל להמרדכי דא"צ לידע כלל אם מוציא דם גבי רואה מחמת תשמיש והכא איירי המרדכי ברוא' דם מחמת תשמיש ואף שיש לחלק דמצירוף חזקה מ"מ הפי' קשה וביותר הדבר קשה לפרש כן בדברי הגה"ת מיימנות בפי"א מהלכות א"ב שכתב ג"כ ממש מפורש שלא כדברי הש"ך בשם ס"ה דאף דמרגשת שבא ממכה טמאה בשעת וסתה ועי' בב"י ס"ז שהביא דברי הרשב"א וכתב אבל הגהת מיימנו' וכן המרדכי כתב וכו' וכיון להמרדכי הנ"ל שלא כדברי הרשב"א ומוכח דאין הפי' כן הן בדברי הגה"מ והן בהמרדכי אשר חדא המה כדחוקי' הנ"ל רק לעולם אסורי' דהא אי איירי המה שאוסרי' רק ביודעת שהמכה מוציא דם זה ס"ל גם להרשב"א כמבואר בלשונו בפי' בת"ה והביא לשונו וגם לשון הגה"מ הב"י בס"ז מ"ש ולפענ"ד טעמא דמרדכי וגם ס"ה בהגה"מ שחוששת אולי טיפת דם נדה מעורבת בו וכאשר אדבר לקמן וצ"ע. אך בלא"ה קשת רוח אנכי לטהר אשה בשעת וסתה על דבורה שבא ממכה. הא מבואר בגמ' דף נ"ז ארגיש' ואימר ארגשת שמשהיא ולחד פי' לעיל קפ"ג דהי' הרגש' ממש רק הוא סבור' דהרגשת שמש היא פשיטא הכא אולי מטעה קטעה אף גם לאידך פי' היא סבור' דהיא הרגשה מעלי' ולא הי' הרגשת כלל ולזאת פטורה מקרבן מ"מ כתב הת"ה דהוי ספק הרגשה מעלי' א"ל א"כ איך נסמוך כאן ובפרט כמ"ש הרשב"א וכי עיני' בין מכתה לידע וצ"ע ור"ל דמרגשת כאב במכה כש"ל ס"ז כי עדיין י"ל אולי טעות' היא ובלא"ה ק' וודאי כפי שהביא הר"ן בשבועת והביא הב"י בסקפ"ד בשם הרי"ף והרמב"ם וכן ס"ל הראב"ד דאם עבר' וסת' בעלה בא עלי' בלי שאלת פי' דאין חוששת כלל לוסת כיון דהיא דרבנן א"כ י"ל ה"ה אף דודאי ראתה כיון שאמר' שממכה הא ה"ל כדיעבד ומותרת אפי' בשעת וסתה ולק"מ (וזה אפשר טעמא דרמב"ם דמטהר' לעולם דלשיטתו אזיל דאין חושש בדיעבד כלל לוסת דרבנן ודלא כש"ך) אמנם תוס' והרא"ש וטור ורשב"א ויתר פוסקים ס"ל דאסור לבוא עלי' בלא בדיקה קשה כיון דראת' בהרגשה רק היא תולתה במכה להתיר דהא איכא לפענ"ד ס"ס לאיסור חדא אולי מטעם קטעה ואסורה מדאוריית' ועוד אולי דם נידה מעורב' בתוכה כמ"ש רש"י דף ט"ז ד"ה בזמן אף די"ל דרש"י כתב זאת למ"ד וסתות דאוריית' אבל לדידן דוסת דרבנן אין חוששין לזה מ"מ הא לכתחיל' לדידן אסור כמו דיעבד למ"ד ד"ת וא"ל כיוו דא"א לברורי' כדיעבד דמיא חדא לכאורה אפשר דמיא לבדקה בעד ואבד שאסור' לשמש כמבואר בגמ' ובש"ע סקפ"ו והטעם כ' ר"י משום דל"נ לו להביא כפרה ע"ש ומכ"ש הכא ועוד הא חזינן דהי' לאשה הזאת פעם וסת קבוע וגם עתה רוא' בזמן הקבוע לה היאך לא ניחוש לנדה (ועי' בתוס' מ"ש בדף ט"ז הנ"ל) אף דהאמת אתה שמרגשת שבא הדם ממכה (ונאמנו' ע"כ שלא בשעת וסתה) מ"מ אולי טעות' היא אף גם אולי דם נידה מעורבת בו ואדרבה הא עבר' וסתה אף דלא הי' מרגשת כלל וגם וסת דרבנן ומדאוריי' אין כאן איסור כלל מ"מ אסור' עד שבדק' מכ"ש אם ראתה בהרגש' רק היא תולת' הדם והרגשה במכה איך לא ניחוש דמטעה קא טעה או דם מעורב' בו ובפרט לדעת הכ"מ גבי כתמים אפילו דאיכא ס"ס ומדאוריית' טהור' לגמר' שראה חכמים להחמיר מכ"ש הכא גבי ספק א' והכא הספק דאוריית' דאולי טעות' בידה וגם אולי מעורבת בו טיפת נדה דאין יוכל לברר בהכרת דמים דאולי טיפת נדה כחרדל מעורב בו ועוד הא הכא וודאי ספק הרגיל הוא כיון דראת' מקדם בזמן הזה וצ"ע וא"ל דזה ספק דלמא ממכה וודאי ואין ספק מוציא מידי ודאי אפילו לקולא זה דוחק כיון שהוא בשעת וסתה הוי ספק רגיל וכדומה וצ"ע ועמ"ש בסי' קפ"ח בזה. אף גם ק' בעיני ררש"י כתב זאת דחיישינן לתערובת טיפת נידה בה"א דקאמר דפליגא בוסת' דאוריית' הא לר"ב לעיל ס"ל אפילו בדקה ומצא טהור' טמאה דחזקה דוודאי ראת' בוסת הקבוע לה א"כ מה חידש רבי בשעת וסתה חוששין אולי טיפת נידה מעורבת בו הא וודאי טמאה אפילו לא ראת' כלל ועוד מאי לשון חוששת והיינו ספק הא וודאי טמאה נידה היא דחזקה דאוריית' דאורח בא בזמנו ושורפין קדשים על הך חזקה וצ"ע לכן נראה באמת דרש"י כ' זאת אף אליבי' דאמת דחוששין אולי דם נידה מעורבת בו דאף דוסת' דרבנן כמו דפסקינן כר' יהושע תבדוק וכל כמה דלא תבדק חיישינן לוסת וה"ה הכא חיישינן לדם נידה מעורבת בו ואף שהרגיש' שבא נימכה איכא ס"ס לאיסור אולי מטעה קטעה וחשבת שהרגש' בא ממכה ובאמת היא ממקור וגם דם נדה מעורבת בו וכל הספיקות אסורה מדאוריית' כיון דאיכא ספק הרגשה וחזקת טהרה אתרע כאן כיון דהוא בשעת וסתה ורא' בהרגש' רק היא תולת' הכל במכתה שאין לסמוך עלי' וכנ"ל וצע"ג בעיני הק'. שוב מצאתי בהרשב"א והבי' הב"י כעין קו' הנ"ל וז"ל וא"ת גבי שאר נשים חיישינן לעונת וסת אף דלא ראת' והאיך מתיר אתה זו בשעת וסת' ועוד הרי דם לפניך וי"ל ההיא דרבנן היא ומשום דאפשר למיקם עלה דמילתא אבל הכא ליכא למיקם אמילתא ואין דנין אפשר משא"א דא"כ אף אתה אוסר' על בעלה לעולם עכ"ל ואנכי הק' לא אוכל להשיג דברי קדשו חדא עכ"פ בשעת וסתה כ"ע מודה אף דבדקה ומצא טהור אסור' כל אותו עונה וא"כ הכא דוודאי ראתה ובהרגשה רק היא תולת' במכה ויש לחוש אולי מטעה קטעה או אולי טיפת נדה מעורבת בו והכל ספק דאוריית' כנ"ל ועוד מ"ש דא"כ אף אתה תאסר' לעולם לא אוכל להבין הא שלא בשעת וסתה מותר' וליכא מאן דאוסר אפי' אם יראה בשעת תשמיש ודברי קדשו צע"ג (וד"ל כיון דוסת' דרבנן א"כ אין חילק כלל בין תוך ימי וסת לעונת הוסת מדאוריית' ואם אנו באי' לאסר' אותה מחמת ספק הרגשה דאורייתא צריכין לאוסר' תמיד אם רואה דמדאוריית' אין חילק בין עת וסתה לתוך ימי וסתה דא ודא חדא דוודאי אף מדאוריית' יש חילוק בין וסת קבוע לאינה קבוע כי חזינן דרוב רואים בוסת' הקבוע שלהם ובפרט להך אשה דראת' מקדם פעם כפעם רק החילוק א"א וסתות ל"ד דאין מחזיקינן לודאי טמאה אפילו בלי הרגשה וראי' כלל או אם ראתה בוודאי בלא הרגשה וכדומ' אבל מ"מ ודאי יש לחוש אף מדאוריית' יותר בשעת וסתה משלא בשעת וסתה ועוד אף אי אמרי' דמדאוריית' אין חילוק בין שעת וסתה ושלא בשעת וסת' מ"מ כיון דוסתות דרבנן חוששין יותר בשעת וסתה מדרבנן וטמא' עכ"פ ועוד וודאי גם מדאוריית' אינו אסור' רק בשעת וסת כיון דלעולם היא ספק הרגשה ואולי דם נידה אך זה ל"ש דאשה יראה תמיד דם נדה ותולין בדבר הרגיל במכה אבל בשעת וסתה איכא דבר הרגיל דרגילה היתה מטרם שקרא לה מכה לראות דם נידה בזמן הקבוע לה כנגדה והדר' לספק דאוריית' וצע"ג. ובקו' הש"ך א"כ תקשה הוכח' זו אליבא דרשב"ג וזהו קו' התוס' הנ"ל וכתב כדברי הש"ך אם מרגשת ממכה מותרת י"ל דמודה רשב"ג דאף דס"ל דאינו חוששת כלל לוסתה באם אומר' אשה שמרגשת שבא ממקור ודאי טמאה כיון דבלא"ה יש לחוש לכך ולמה סמכינן להקל על מטעה קטעה ובפרט דאיכא כנגדה אולי טיפת נדה מעורב' בו. וביותר י"ל לתרץ קו' הש"ך הנ"ל דהנה הרמב"ן כתב והביא הטור ס"ז דבזמן הזה שאין אנו בקיאין במראות דמים אין סומכין לתלות במכה אף דהרא"ש חולק אפשר כ"ז שלא בשעת וסתה אבל בשעת וסתה מודה כיון דיש עוד חשש דלמא דם נידה מעורבת בו ולפ"ז מתורץ קו' הש"ך די"ל בפלוגת' רבי ורשב"ג אפי' שמרגשת שבא ממכה אמנם העיקר חשש כמ"ש רש"י דלמא דם נדה מעורב' בו ובזה ס"ל רשב"ג כיון דוסתו' דרבנן ל"ח ורבי ס"ל חיישינן ובמסקנ' ג"כ י"ל כן אבל ברור הי' להם דהוא דם מכה דבזמן הגמ' הי' בקיאים במראות וכן מוכח מפשט' דשמעת' הרואה דם מחמת מכה שלא הי' שום ספק שהכל דם נידה הוא רק חשש על תערובת נדה וא"כ שייך שתטמ' אם ניכר הדם שהוא דם נידה ולק"מ מרשב"ג אבל עכשיו אשר בעו"ה חשכה עינינו מלראות ולהבחין הדם על בורי' איכא ס"ס לאיסור אולי היא רק דם נדה ואולי מעורבת בתוכה ד"נ ובאמת תוס' דכ' כהש"ך באמת לס"ל כהנ"ל אך הרמב"ם דהתיר לגמרי שפיר כותבי' הב"י וד"מ והגהת פרישה דחולק על הך דינא וצע"ג:
**ובד"א** י"ל לתרץ קו' הש"ך א"כ תקשה הוכח' זו אליבי' דרשב"ג אשר לפי שיטת הש"ך יהי' קשה א"כ ל"ת לעולם על הרשב"א דמטהר לעולם וגם על הרמב"ם דשיטת הב"י וד"מ ופרישה די"ל להיפך וודאי אם ראתה בלא שום הרגשה כלל וא"כ מהתורה מותר לגמרי בפרט היכא דאיכא מכה (אף א"א דלא כמו שהוכחתי בסקפ"ד דאין זה חזקה דכל הרואים תמיד בהרגשה כ"א היכא דאיכא ספק הרגשת עד או שמש ע"ש (ועי' בתיו"ט בנדה) מ"מ הכא כיון דיש לה מכה שמוצי' דם ודאי ליתא להך חזקה וכיון דוסתות דרבנן לא אמרינן ארגישה ולא אדעת' ועי' תוס' דף נ"ח וספק דרבנן ונגד רוב דרואי' בהרגשה ודאי להקל אבל היכא דהרגישה ורא' והיא תולתה הראי' והרגשה במכה מהכ"ת להקל בספק הרגשה דאוריית' אולי מטעם קטעה ולזה אפשר הרשב"א והרמב"ם מודה היכא שהרגישה דטמא' דהוי ספק דאוריית' רק המה מיירי בלא שום הרגשה ושפיר מטהרין לעולם ולק"מ עליהם קו' הרמ"א א"כ ל"ת לעולם דאם הרגשה מודה דטמא' ולפ"ז לק"מ קו' הש"ך לרשב"ג א"כ ל"ת לעולם י"ל דפלוגת' איירי בלא הרגשה כלל דלא הזכיר כלל מהרגש' (וע"כ מוכח בלא הרגשה דאי בהרגשה כשיטת הש"ך ק' האיך קאמר רשב"ג דלא חוששין כלל הא משכחת דמרגיש שבא וודאי ממקור ופשיט' דטמא' אלא דלא איירי כלל מהרגשה) וא"כ שפיר תטמא' באם מרגשה ולק"מ ובאמת תו' שם לס"ל גם חילוק זה דכתב בפירוש כש"ך. ועפ"י הנ"ל אפשר יש לכוון דברי הרשב"א שעמדתי בו ופי' כך בתירוצו כיון דהוא ספק דרבנן והיינו בלי הרגשה כלל וא"א למיקם אמילת' להקל דאל"כ אף אתה אוסר' לעולם היינו בשלמא א"א דיש חילוק בין הרגש' או לא שפיר יוכל לחלק משא"כ אם לעולם אין חילק וזהו לא חיישינן אולי תרגישה בשעת תשמיש כי אפשר באמת באותו עונה עצמה אסורה רק אח"כ מותרת בלי טבילה אך זה דוחק וצ"ע. ובזה יש לכוון אפשר ג"כ דברי המרדכי שהבאתי לעיל וכה"ג הגה"מ בשם ס"ה שכתב בשעת וסתה אף שיודעת בוודאי שהדם יוצא ממכה אסור' היינו כהנ"ל כיון דהרגישה ה"ל ספק דאוריית' אולי מטעה קטעה כנ"ל אבל גם המה מודה אפשר באם אינו מרגשת כלל דאין כאן ספק דאוריית' דמותרת ואין כאן שום מחלוקת בדברי הפוסקים ושפה א' לכולם לולי תוס' הג"ל אשר ע"ז בנוי דברי הש"ך. וכן י"ל הרמ"א כאן איירי דווקא במרגשת דקאי על ודאי' יודעת שמכה מוציא דם ושפיר פסק דאין חולה בשעת וסתה וא"ל אם מרגשת פשיט' טמאה הא אפי' לא ראתה כדעת הת"ה חדא הא הרמ"א בד"מ מצריך דווקא ראי' אח"כ ועוד הכא כיון דיש לתלות במכה אפשר הת"ה מודה דצריך דם ושפיר כתב הרמ"א דאין תולה במכה וק"ל. אך מלבד שהיא להיפך מדברי התוס' והש"ך ומי אנכי הקטן נבזה וחדל אישים ובפרט שעפ"ז יצא לנו קולא באם אין מרגשת כלל אף גם ע"כ לס"ל כן להרמ"א דכתב בעצמו בד"מ דהרמב"ם חולק על הך דינא ולפ"ד הנ"ל אין כאן שום מחלוקת אך בדברי הרשב"א והרמב"ם אפשר לומר כן וצ"ע. לכן נראה בפשוט דהך דינא העתיק הרמ"א ממרדכי וסמ"ק והמה לשיטת' אזלו דעיין בב"י סקפ"ד הביא בשם המרדכי שכתב בשם מהר"מ אף דקיי"ל וסתו' דרבנן מ"מ דוקא אם בדקה בשיעור וסת אבל אם איחור זמן מה ודאי אסור' דסמכינן בזה בוסתו' דאוריית' דאורח בא בזמנו ועיין בד"מ שהביא שהסמ"ק ס"ל כן א"כ ברור דהמה ס"ל בשעת וסתה אפי' מרגשת שבא ממכה והיינו אפי' שכאב לה במקום מכה מ"מ אסור' דלא יהי' גרע אם ראה דם בהרגשה מאם לא בדקה בשיעור וסת ואף דרוב פוסקים לא ס"ל כוות' וגם הרמ"א בעצמו לא חש להביא' בש"ע מ"מ בזה אפשר כולם מודים כיון דלעולם לא יכול לידע אם ראתה ד"נ בוסת הקבוע ובפרט דאיכא עוד חשש אולי דם נדה מעורב' בו חושש כאן לדבריהם להחמיר בעת וסת' וקו' הש"ך א"כ תקשה הוכח' לרשב"ג י"ל כמש"ל וצ"ע. ובד"א אמרתי לתרץ קו' הש"ך לולי דמסתפינ' דאחוכי עלי בב"מ דהוא דבר חדש שלא נזכר בשום פוסק והוא נגד תו' דתו' הוכיח מכח קו' הש"ך כדברי הש"ך דאם מרגשת שבא ממכה טהורה ע"ש י"ל הא דפליגא רשב"ג ורבי היינו אם וודאי נדה היא לשרוף קדשים אבל לטמא משום כתם כ"ע מודה ורשב"ג ס"ל אין חוששת וטהורה היינו מבלי לשרוף קדשים ורבי ס"ל חוששת ושורפים קדשים וס"ד בגמ' בוסתו' פליג' רבי ס"ל דאוריית' וטמאה נדה ורשב"ג ס"ל דרבנן וטהור' מנדה אבל מ"מ מודה דחוששת אולי דם נדה מעורבת בו וטמא' משום כתם ומשני כ"ע ס"ל וסתו' דרבנן ובאמת טמאה משום כתם רק אי מקומי טמא פליגי ושפיר פרש"י שמא טיפת נדה מעורב' בו והיינו רק חשש דפי' כפי המסקנ' דוסתות דרבנן כדרכו של רש"י ולק"מ קו' הנ"ל על רש"י וניח' ג"כ מ"ש בד"ה מקומו וז"ל שהרי אתה אומר טהורה משום נדה וכו' ולכאורה הך משום נדה נראה כשפת יתר ולפ"ד הנ"ל ניח' ובזה ניחא ג"כ דהא לפ"ד רש"י וכל הפוסקים רבי בא להקל והיאך קאמר בשעת וסת' חוששין לוסת' ועיין מה שדחק רש"י ולפ"ד הנ"ל ניחא דבאמת מר אמר חדא ומר אמר חדא ול"פ כלל כי כ"ע ס"ל דטמא' מדרבנן והלשון טהורה דאמר רשב"ג יהי' פי' רק מנדה אבל טמאה עכ"פ משום כתם מבואר ג"כ בגמ' לעיל גבי עד שא"ב שר"ח הי' מטהר וס"ל לגמ' דהוא רק לנדה אבל מ"מ טמא' מדרבנן ולפ"ז וודאי אף דמרגשת שבא ממכה מ"מ טמא' כמו שפסק הרמ"א דטמא' מדרבנן אף רשב"ג מודה ולק"מ קו' הש"ך דא"כ ל"ת מעולם דבאמת טמאה מדרבנן וא"ק א"כ ל"ת לעולם מדאוריית' י"ל או דבאמת מדאוריית' אינו טמאה באם יש לה מכה כיון דהוצרך להיות בהרגש' וגבי מכה לעולם בספק ווסתו' ל"ד מוקמינן לעולם על חזקתה חזקת טהרה וטמאה רק מדרבנן קו' הרמ"א א"א דאף מדרבנן לא יהי' טמאה ול"ת לעולם לה"ל לגמ' ופוסקים לשתוק מני'. או י"ל כמש"ל דס"ל לרשב"ג דאם מרגשת שבוודאי בא ממקור טמאה אפי' ודאי נדה וכדומה חילוק' שבארתי לעיל. ובהכי יהי' על נכון דברי הרמב"ם ז"ל אשר לכאור' קשה בעיני למאוד דז"ל בהלכות א"ב פ"ח וכן אשה שראתה דם מחמת מכה במקור אפי' בשעת וסתה היא טהורה והדם טהור שוסתות מדבריהם כמ"ש בהלכות משכב ומושב ע"ש ולכאורה נפלאתי למאוד הא דכתב והדם טהור היינו כרבי וכמ"ש רש"י דבא להקל שהדם הבא דרך המקור טהור וכן משמע בה"ה בהלכה י"ג ועיין בהלכות משכב ומושב דכתב בפ"א דדם ולד שיצא דרך דופן טמא וכו' משום מקור מקומו וכו' וכן כתב בהלכה י' וכן כתב בפ"ג מהלכות הנ"ל אשה שמתה ויצא ממנה דם טמאה משום מקור מקומו טמאה וא"כ היאך כתב כאן והדם טהור וצע"ג:
**אך** כפי מש"ל דפלוגת' רבי ורשב"ג רק לענין טומאת נדה אבל לכתם כ"ע מודה וא"כ כן י"ל בהרמב"ם דטהור' היינו משום נדה אבל משום כתם ודאי טמא' דלא מצינן חולק בזה כפי דברינו הנ"ל וע' ברמב"ם בהלכות משכב ומושב בפ"ג הנ"ל כתב שכל הטומא' הללו המה רק מד"ס ואין שורפין עליו קדשי' ועוד מבואר שם כ"פ שמקור מקומו טמא הוא רק טומאה כתם וא"כ שפיר כתב כאן האשה טהור' והדם טהור כמ"ש בהלכות משכב ומושב והיינו הכל מטומאת נידה אבל שניהם טמאה מטומאת כתם והיא היא וזה ניחא מה שבלא"ה יש לעורר ולעיין בהרמב"ם דכתב שוסתו' מדבריהם כמ"ש בהלכות מו"מ וכבר פסק כ"פ בהלכות א"ב הנ"ל להקל מהך טעמא ובהלכה מקודם הסמוך לענין בדיקה דטהור' וכתב ה"ה הטעם משום וסתות דרבנן ולא הזכיר רבינו תחת לשונו כמ"ש בהלכות מו"מ אלא כוונתו כמ"ש דשם מבואר דהדם הבא דרך מקור טמא' רק משום כתם וזה גבי אשה ג"כ רק ס"ל דטהור' משום נדה והא דסתם הדבר ולא כתב בפירוש סמך על הזכרתו כאשר בארנו בהל' מו"מ ולק"מ וק"ל עכ"פ כפי דברינו הנ"ל גם הרמב"ם וכל הפוסקים לולי תוס' הנ"ל מודים לדינא דרמ"א דטמא' בשעת וסתה ואין חילוק כלל בין מרגישה דבא ממכה או לא אך מ"מ מי אנכי הקטן להעמיד בהיכל המלך להרים ראשי נגד אור ישראל הגאון הש"ך אשר מימיו אנו שותין בצמא ובפרט שכל דבריו הוא דברי תוס' רק אמרתי להליץ בעד הגאון הרמ"א להסיר מעליו תלונת הש"ך ז"ל: