## Tosafot HaRid on Jerusalem Talmud Pesachim Chapter 4

###### Tosafot HaRid on Jerusalem Talmud Pesachim 4:8:3:1
[Tosafot HaRid on Jerusalem Talmud Pesachim 4:8:3:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20HaRid%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Pesachim/r/4:8:3:1)

והן שיחזירוה שלשה ימים ע"י הירושלמי מובן שיטת הרמב"ם ז"ל דפסק גבי הברחה דמותר בחוה"מ ובמתה דמושיבין אחרת תחתיה הוא דווקא בי"ד ולא כפירש"י ז"ל דמושיבין אחרת תחתיה הוא בחוה"מ גם כן וכן ס"ל דלהושיב על ביצים אסור אפי' בי"ד ולא מותר רק העמדת שובכין הוא מקום העמדה ולא כפירש"י ז"ל ומן הירושלמי הזה מוכח כן דהא מדייק דע"כ יש ג' ימים י"ג וי"ד וט"ו ואילו לפירש"י ז"ל הרי שרי בי"ד וכן מוכח דע"כ מושיבין אחרת תחתיה הוא דווקא בי"ד דאם לא כן אלא בחול המועד גם כן שרי ואם כן האיך מביא ר' מאיר ראיה דלא משכחת לן רק בשלשה ימים על ידי מקצת היום ככולו הא יקשה ממושיבין אחרת תחתיה דבעינן מעת לעת א"ו בהא דמושיבין אחרת תחתיה הוא בי"ד דווקא ועל זה אינו מביא ראיה ואינו מביא ראיה רק על החזירה דמיירי בחול המועד אך קשה לו לשיטת רש"י ז"ל משיטת הבבלי גם כן דהאיך קאמר ר"ה דבחזירה אינו מותר אלא בתוך ג' לאחר מרידה דלא פרחה צימרה הא במתה דודאי פרח צימרה מכל מקום מושיבין אחרת תחתיה א"ו דקאי הא דמושיבין אחרת תחתיה רק אי"ד ועל כן נראה לפענ"ד דגם רש"י ז"ל סובר כן ומה שכתב הה"מ ז"ל דשיטת רש"י ז"ל אינו כן צ"ע ומה שהקשה הב"י ז"ל מדוע לא פסק הרמב"ם ז"ל כההיא דר"ה דבעינן שלשה ימים לאחר המרידה י"ל דסבירא ליה להרמב"ם ז"ל דר' אמי דפליג על ר"ה על שלשה ימים לפני מרידה ה"ה דפליג על השלשה ימים דלאחר מרידה וע"כ לא בעינן כלל ג' ימים והא דפסק דבמתה מושיבין אחרת תחתיה דבעינן ג' ימים מעל"ע משום דסמיך על הירושלמי דליכא בזה פלוגתא והפלוגתא דרב הונא ורבי אליעזר הוא רק בהחזירה. ודו"ק:


###### Tosafot HaRid on Jerusalem Talmud Pesachim 4:9:4:1
[Tosafot HaRid on Jerusalem Talmud Pesachim 4:9:4:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20HaRid%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Pesachim/r/4:9:4:1)

**נשמעיניה מן הדא משנודעו העוללות העוללות לעניים.** מכאן יש לתרץ קושית הגאון בעל המחבר ס' אמרי בינה דמקשה על המתניתין דספ"ב דמס' פיאה קצר חציו והקדיש חציו הפודה מיד הגזבר הוא נותן פיאה לכל וקשה דמשמע דוקא הפודה מחויב הא הגזבר פטור וקשה למה לא יתחייב הגזבר דהא כיון שקצר חציו כבר נתחייב בפיאה והוי כמקדיש כרמו משנודעו העוללות העוללות לעניים והניח בצ"ע. אבל לפי מה שכתב המשנה למלך ז"ל בפ' ב' ד"ה תרומות דפיאה לא הוי הפקר לאחר הפרשה אלא דווקא בזכיית עני. ולא דמי ללקט דהוי תומ"י הפקר לעניים עיין שם ואם כן לא קשה כלל דווקא בעוללות משנודעו העוללות העוללות לעניים כדאיתא הכא דאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו מה שאין כן בפיאה דהוי עדיין שלו אפילו לאחר ההפרשה עד דמטי ליד עני וע"כ חל ההקדש וע"כ פטור הגזבר רק הפודה מן הגזבר ודו"ק: