## Tosafot HaRid on Jerusalem Talmud Shekalim Chapter 1

###### Tosafot HaRid on Jerusalem Talmud Shekalim 1:1:5:1
[Tosafot HaRid on Jerusalem Talmud Shekalim 1:1:5:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20HaRid%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shekalim/r/1:1:5:1)

**א"ל כולה כאחת היא באה כו' פומבי לדבר.** כתב הרמב"ם ז"ל בפי' המשניות וז"ל אמרו בגמ' כולה כאחת היא באה ר"ל כי בזמן פסח היו כונסין כולם ומפני זה סידרו להוציא בג' פרקים כדי לעשות פומבי לדבר ר"ל שמפרסמין ומודיעין כי בחג הפסח חובה להביא תרומת מקום הקרוב ואשר הוא רחוק ממנו בעצרת והיותר רחוק בחג והוא אמרן הלין דקריבין בפרוס הפסח כו' ודבריו צריך ביאור דמנ"ל דהמתרץ ס"ל כהמקשן וחיבר דברי המקשן והתרצן כאחת ועמד הש"ק ז"ל בזה ולכאורה בחיבורו פ"ב משקלים משמע דס"ל דכולה כאחת היתה באה עיי"ש ומפרש האי דג' פרקים הוא דבג' פרקים מוציאין מתוך הג' קופות גדולות לתוך הקופות קטנות פעם אחת בפרוס הפסח מוציאין ג' קופות קטנות מתוך ג' קופות הגדולות ובפעם הב' בפרוס עצרת ופעם ג' בפרוס החג ולא כתב כלל כמו שכ' התוס' ז"ל במס' קידושין דף נ"ד ע"א דבפרוס הפסח היו מוציאין מן הלשכה מעות הקרובים ואח"כ היו מביאין הכרכים המוקפין בין פסח לעצרת והיו מוציאין המעות הזה בפרוס עצרת ואח"כ היו מביאין מבבל וממדינות רחוקות בין עצרת לחג והיו נותנין המעות ללשכה והיו מוציאין אותן המעות בפרוס החג והרמב"ם ז"ל לא כתב כלל סדר הזה אלא דבכל פעם היו מוציאין ג' קופות קטנות מן ג' קופות גדולות ולא כתב כלל אימתי נתקבץ המעות לתוך קופות הגדולות ומשמע מלשונו ז"ל דהי' נקבץ המעות לתוך ג' קופות הגדולות בב"א דכתב שם ממלא ג' קופות גדולות וכיון דהיו מלאים ע"כ דבב"א היתה באה דהא הג' קופות הגדולות הן שיעור כל תרומת הלשכה דהא מחזיקים כ"ז סאין כמו שכתב שם ולכאורה קשה דהא סותר לכאורה מה שמסיים בפי' המשניות דמפרסמין ומודיעין כי בחג הפסח חובה להביא תרומת מקום הקרוב ואשר רחוק ממנו בעצרת כו' וגם דברי התוס' ז"ל צ"ב דכתב שם לדעתם ז"ל דבכל פעם היו מעות ממקום אחר באותן המעות שבאו אחר החג אם מועלין בהם דתלי בת"ק ור"מ בירושלמי פ"ג דמכילתין דגרסינן שם נטל מן הראשונה אע"פ שיש בראשונה חוזר לשני' ונטל מ השני' אע"פ שיש בשני' חוזר לשלישית שלמה שלישית חוזר לשני' כלומר שכלתה השלישית ונטל מן השני' שלמה שני' חוזר לראשונה שלמה שלשתן חוזר ושוקל פי' ממה שהובאו אחר החג ר"מ אומר חוזר לשירים עכ"ל ז"ל וצ"ב להבין כונתם שלמה שלישית כלומר שכלתה הקופה השלישית מאי בעי בזה הכלומר ומאי מחדשין בפירושם ז"ל וכדי להבין סדר התרומה ע"פ שיטת הרמב"ם ז"ל והתוס' ז"ל מוכרחים אנחנו להאריך קצת ונראה לפענ"ד דאף הרמב"ם ז"ל מודה לשיטת התוס' ז"ל דהמעות נתקבץ בג' פרקים ותורמין בכל פעם ממעות החדשים שהובאו בין תרומה לתרומה ומפרש דברי התרצן כולה כאחת היא באה הוא דבאמת מצוה מן המובחר שכולם יביאו שקליהן על ר"ח ניסן אבל איננו רק למצוה מן המובחר ולא חובה ובאמת החוב מוטל על כל אחד להביא בזמנו הקרובים קודם ניסן וכרכים המוקפין קודם עצרת והרחוקים קודם החג וזהו כונתו בפי' המשניות כולה כאחת היתה באה ר"ל כי בזמן פסח היו כונסין כולם והוא רק למצוה ולא חובה ומסיים מפרסמין ומודיעין כי בחג הפסח חובה להביא תרומת מקום הקרוב כו' כלומר דזה הוי חובה ולשיטת הרמב"ם ז"ל דהמתרץ מודה להמקשן בזה אך דהתרצן מחדש דאף דחובה דהבאה הוי לכל אחד בזמנו אבל מ"מ מצוה היא להביא כאחת וע"כ הוא דהתרצן מודה בזה להמקשן דאלת"ה אלא דהתרצן ס"ל דבאמת כולה כאחת היתה באה א"כ יקשה מתניתן בפ"ב דמכלתין הנותן שקלו לחבירו לשקול על ידו והלך ושקל ע"י עצמו אם נתרמה התרומה מעל פי' אם שקל לאחר שנתרם התרומה בשביל עצמו מעל כמו שפי' הרמב"ם ז"ל כיון דתורמין על העתיד לגבות הוי כאילו הגיע זה השקל ללשכה ונמצא נהנה ממעות הלשכה וא"ת כולה כאחת היתה באה ונתמלאו כל הג' קופות הגדולות א"כ מה שחוץ לג' קופות הוי שירים כמו שכתב הרמב"ם ז"ל בפ"ב מה"ש הנ"ל א"כ אמאי מעל דהגם דלאחר שנתרמה התרומה דאי כמו שנכנס ברשות הקדש אבל מ"מ להיכן נכנס ע"כ בשירים דהא כל מה שנכנס בלשכה לאחר שנתמלאו הג' קופות הגדולות הוי שירים והא אין מעילה בשירים כמו שפי' הרמב"ם ז"ל בפ"ו מה' מעילה א"ו דע"כ דכולה כאחת היא באה אינו רק למצוה ולא לחובה ובאמת הביאו כולן חובתן כל אחד בזמנו הקרובים קודם הפסח וכרכים המוקפים קודם העצרת ובני בבל קודם. החג והיו תורמין כל פעם ממעות החדשים שהביאו בכל פעם חי בתן בזמנן וע"כ שפיר מעל כששקל ע"י עצמו לאחר התרומה דהא ראוי הוא השקל לכנוס בתרומת הלשכה וכיון שלאחר שנתרמה התרומה הוי כמו שהוא ברשות הקדש לא נחשב כמו שהוא נכנס לשירים ז"א דהא עדיין חזי לתרומת הלשכה והיינו דקפריך בירושלמי בפ"ב שם וחש לומר שמא לשירים נפלו פי' דהא הוי ספק מעילה שלא יפול לשירים ומשני אלא כר"מ דר"מ אמר מועלין בשירים עוד היא במסוים של בית ר"ג שהי' מתכוין ודוחפו לתוך הקופה וא"כ יש ביד בעה"ב המשלח לשקול כמו ר"ג א"כ הוא ראוי בתרומת הלשכה וכיון דראוי הוא לתרומת הלשכה אע"פ דיש לומר דהבע"ב לא יעשה כר"ג אבל מכיון דיש בידו למיעבד כר"ג ע"כ שפיר מעל דמקרי חזי השקל לתרומת הלשכה כמו דהמועל בקרבן מחיים אע"ג די"ל שמא ימות הקרבן מ"מ כיון דהשתא חזי לקרבן ועומד לקרבן מעל ה"נ דכוותי' כיון דהשתא חזי לתרומת הלשכה שפיר מעל הרי לפנינו מפורש בסוגיא מפורשת דאף לאחר שנתרמה התרומה חזי עדיין לתרומת הלשכה וע"כ שפיר פי' הרמב"ם ז"ל דאף התרצן מודה להמקשן בזה דבכל תרומה הי' תורם ממעות החדשים רק דמחדש דלמצוה הי' להביא כולן כאחת [והמפרשים ז"ל פי' דהא דמקשה וחש לומר שמא לשירים נופלין וכי יש מעילה בשירים הוא קאי על הסיפא על השוקל שקלו מן ההקדש אם נתרמה התרומה וקרבה הבהמה מעל ע"ז פריך שמא לא נקנה באותן המעות הקרבן שמא הן נפלו לשירים פי' שקלו נפל לשירים ונקנה הבהמה ממעות אחרים עי"ש קשה לי להבין זאת דמלבד דע"כ דכיון ששקל בלשכה יש לו חלק בקרבן ודמי כמו שנקנה הקרבן במעותיו עי' ברמב"ם ז"ל פ"ו מה' מעילה מלבד זה קשה התירוץ אלא כר"מ דר"מ אמר מועלין בשירים ומאי מהני לן דמועלין בשירים וע"כ לפענ"ד פשוט כמו שפירשנו בע"ה] וכיון דע"כ דגם הרמב"ם ז"ל מודה לדעת התוס' ז"ל דע"כ בכל תרומה היו תורמין ממעות חדשים שהובאו בין תרומה לתרומה שפיר ניחא בזה מה דלכאורה קשה לשיטת הרמב"ם ז"ל דשיטתו ז"ל דהיו ג' קופות גדולות לבד מג' קטנות וא"ת דתמיד נתמלאו כולם כאחת א"כ היכי מתפרש הא דגרסינן בירושלמי ומובא בתוס' ז"ל קידושין דף נד הנ"ל תני נטל מן הראשונה אע"פ שיש בראשונה חוזר לשני' בשלמא לשיטת התוס' ז"ל דקאי על ג' קופות קטנות שפיר קמ"ל אע"פ שיש בראשונה דלא תימא דנוטל מן הראשונה עד שתכלה ואח"כ מן השני' ואח"כ מן השלישית ע"ז קמ"ל דאינו כן אלא נוטל מן הראשונה ומשייר קצת ומתחיל ליטול מן השני' ומשייר קצת ומתחיל מן השלישית שלמה שלישית שכלתה חוזר לשני' מה ששייר בשני' וכשכלה שני' חוזר למה ששייר בראשונה [והא דבאמת משייר מכל קופה הוא שמא יספיקו שנים או אחת ונמצא דלא נעל לשם כל ישראל דהא הא' מן א"י והב' מן כרכים המוקפים וג' מן בבל ומדינות רחוקות ע"כ נוטל מן כולם ומשייר מכל אחד מקצת דאם ישאר ישאר מכולם] אבל לשיטת הרמב"ם ז"ל דקאי על ג' קופות הגדולות קשה מה דקאמר אע"פ שיש בראשונה דמהכ"ת נימא דאין בראשונה דמהכ"ת נימא דמכלה קופה הגדולה הראשונה ונוטל פעם הראשון בפסח מקופה הגדולה הראשונה כל הג' קופות הקטנות ומכלה אותה א"כ למה מחפה בקטבליאות אותה אלא ע"כ דגם לשיטת הרמב"ם ז"ל היו מביאין בין תרומה לתרומה מעות חדשים ונותנן בקופות הגדולות וכל פעם שנקבץ המעות הי' מחלקן לתוך קופות הגדולות ומהן היו מוציאין לתוך קופות הקטנות ונמצא דהיה איזה פעם שלא הי' בקופה הגדולה אלא שיעור כדי קופה קטנה ואיזה פעם הי' יותר ע"כ קאמר בברייתא אע"פ שיש בראשונה נוטל מן השני' ומשמע דיש פעם דלא הי' באמת יותר בקופה גדולה משיעור של קופה קטנה וע"כ שהרמב"ם ז"ל מפרש נוטל מן הראשונה אע"פ שיש בראשונה נוטל מן השני' דקאי על ג' קופות הגדולות ולא כפי' התוס' ז"ל דקאי על הקטנות דהא הרמב"ם ז"ל לא כתב מאומה בחיבורו דלא יכלה קופה א' מן הקטנות ונוטל מן השני' של ב' קודם שתכלה הקופה של א' ולא הביא מזה כלום וע"כ דלשיטתו ז"ל שפיר מכלה קופה הקטנה של א' ואח"כ מתחיל קופה קטנה של הב' וע"כ דמפרש דקאי על קופות הגדולות ונוטל מכל קופה שיעור קופה קטנה אע"פ שיש בה יותר ומפרש דקאי על קופות הגדולות וקשה מאי אע"פ שיש בראשונה דמשמע דיכול להיות שאין בראשונה ע"כ דכל פעם שתרם הי' ממעות חדשים שהובאו בזמן חובן ונתחלק לכל ג' קופות הגדולות ועכשיו דביארנו דשיטת התוס' ז"ל דקאי על קופות קטנות האי אע"פ שיש בראשונה נוטל מן השני' ולשיטת הרמב"ם ז"ל דקאי על קופות הגדולות יאיר עינינו בפי' התוס' ז"ל דכתבו כלומר שכלתה הקופה השלישית דדקדקנו לעיל בכונתם ז"ל וגם סדר התרומה שכתב הרמב"ם ז"ל דמתחיל בעצרת מהקופה הג' שלא חיפה אותה בקטבליאות בפסח ובעצרת מתחיל ממנה ומחפה אותה ואח"כ תורם מן הראשונה ואח"כ מאותה שאצלה ותמה הכ"מ ז"ל דבירושלמי מוכח דאינו כן אלא סדר אחר והניח בצ"ע ולפענ"ד נראה דהרמב"ם ז"ל הוציא דינו מהירושלמי הזה וה"פ משום דבמתני' תנא סדר התחלתן וע"כ בא הברייתא ומפרש כל פעם סדר השלמתן ופי' שלמה השלישית לאו שכלתה אלא פי' שנשלם סדר התרומה עמה וכמו דגרסינן בעלמא מתחיל בתורה ומשלים בנביא ואין הפי' משלים מכלה אלא פי' גומר וה"נ שלמה מלשון משלים כלומר דהשלישית שלמה סדר התרומה והתנא דמתני' מפרש סדר התחלתן דמהיכן הוא מתחיל מזה שלא מיפה בקטבליאות אבל לא ידענו סדר השלמתן ומנין לנו דצריך להוציא מכל קופה של הגדולות כל הג' קופות קטנות ע"ז בא התנא דברייתא ומורה לן סדר השלמתן בציור כזה וה"פ שלמה שלישית כשהשלישית שלמה סדר התרומה בפעם הראשון חוזר לשני' דבפעם הב' השני' תשלים שלמה שני' חוזר לראשונה דבפעם הג' תשלים הראשונה נמצא דכולם התחילו וכולם השלימו ונמצא דכל קופה מהגדולות הוציא בכל הג' קופות הקטנות לכל ישראל כמו דמפרש הרמב"ם ז"ל בכי' המשניות דכיון דכל אחד מקופה קטנה לא נתרמה רק על מקצת ישראל ע"כ בעינן דכל קופה גדולה תוציא כל הג' קופות הקטנות ע"כ כל קופה תוציא על כל ישראל ואי דלא שנאה לנו הברייתא סדר השלמתן הלא לא היינו יודעין רק סדר התחלתן אבל יש לומר דמשלים כמה שירצה כמו בציור זה ונמצא דלא הוציא בעד כל ישראל מכל קופה דגדולות ע"כ קמ"ל סדר השלמתן אבל לפי' התוס' ז"ל הכל קאי על קופות קטנות ופי' שלמה שלישית היא כלומר שכלתה והיינו דפי' כלומר שכלתה הקופה השלישית הוא לאפוקי מדעת הרמב"ם ז"ל דלדעתו ז"ל התנא דברייתא מורה סדר השלמתן בקופות קטנות מן הגדולות ע"כ פי' כלומר שכלתה השלישית חוזר לשני' מה שנשאר בשני'. המקום יזכינו לראות סדר תרומתינו בבא"ס:


###### Tosafot HaRid on Jerusalem Talmud Shekalim 1:1:8:1
[Tosafot HaRid on Jerusalem Talmud Shekalim 1:1:8:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20HaRid%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shekalim/r/1:1:8:1)

**אם אומר את כן לא נמצאת עוקר זמן כרכים בידיך.** עיין בפנים ועפ"ז יתורץ מאד קושית התוס' ז"ל במס' ר"ה דף כח ע"ב ד"ה ומנא וז"ל וא"ת הא דאמר בפ"ק דף ע"ז למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין וחוזרין ותוקעין ומריעין כשהן עומדין כדי לערבב את השטן והא עבר משום ב"ת ועוד אמר בפ"ב שלש תרועות נאמרו בר"ה שנים מד"ת ואחת מד"ס ואיכא למ"ד ב' מד"ס והשתא עובר משום ב"ת וכו' ועוד דאפילו שלא בזמנו כיון דמתכוין לשם מצוה עובר משום ב"ת דמסיק רבא בסמוך דלעבור בעי כוונה וי"ל כדפרישית בפ"ק דלא שייך ב"ת בעשיית המצוה ב' פעמים וברכת כהנים נמי אפילו מברכין כמה פעמים לציבור אחד אין זה ב"ת אלא א"כ מוסיף ברכה אחת כו' וכן אם נטל לולב כמה פעמים ביום או אכל בפסח כמה זיתים מצה אין וה ב"ת וכל הניתנין במתנה אחת אם נתן כמה פעמים במקום אחד אין זה ב"ת אלא א"כ נותן במקום אחר וכן בהדס וערבה שבלולב אפילו נותן כמה הדסים וכמה ערבות בלולב אין זה ב"ת אפילו למ"ד צריך אגד אלא א"כ מוסיף מין אחר ומיהו תימא לפי זה אם הי' נותן כמה חוטין בציצית וכמה פרשיות בתפילין בבית אחד לא היה עובר משום ב"ת ומסוכה אין ראיה מה שאין עובר בעשה ד' מחיצות אע"ג דאמרינן שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח דכש"כ כשעושה ד' מחיצות דטפי עדיף דהוי תשבו כעין תדורו עכ"ל ז"ל:


###### Tosafot HaRid on Jerusalem Talmud Shekalim 1:1:8:2
[Tosafot HaRid on Jerusalem Talmud Shekalim 1:1:8:2](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20HaRid%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shekalim/r/1:1:8:2)

וע"פ דברינו שפיר ניחא קושייתן ז"ל דבאמת כמה הדסים לא דמי להנך דקחשיב לעיל דלהוסיף על התקיעות שפיר דמי ולא עבר בב"ת וכן להזות ממה שבמתנה אחת כמה פעמים שפיר דמי ולא הוי ב"ת דאל"כ הרי אתה עוקר כשרות הזמן דהתורה הכשירה את כל היום לתקוע ולהזייה כדאיתא מפורש במס' מגילה במתניתין וכדאיתא בסוגיא דידן בקריאת המגילה דאם קרא בי"ד וחוזר וקורא בט"ו שומעין לו דאל"כ נמצאת עוקר זמן כרכים בידיך דעקרת זמן ט"ו דכשר לקריאה והאיך נוכל לעקרו ולאוסרו וכן ליטול לולב כמה פעמים ולאכול כזית מצה כמה פעמים שפיר דמי דהתם נמי כל היום כשר לנטילת לולב וכל הלילה כשר לאכילת מצה ואם את אוסרו הרי את באת לעקור את כשרות הזמן משא"כ ליתן כמה הדסים בלולב וליתן כמה חוטין בציצית וליתן כמה פרשיות בבית אחד בודאי עובר בב"ת דהתם לא תלי בכשרות היום כללא של דבר דבר שתלוי ביום ולא עשה הוספה בגוף המצוה אלא דמאריך בזמן לעשותו כל היום שפיר דמי אע"פ שעי"ז מרבה על המנין שאמרה תורה שפיר דמי ולא עבר בב"ת משום דאין את יכול לאסרו משום ב"ת דהתם הפסול הוא בזמן ואת אוסר הזמן והזמן אין את יכול לאסור משום דעקרת הכשר הזמן שהכשירה התורה בפירוש וגילתה לנו התורה דאין לך רגע ביום שהוא אסור לעשותו ע"כ עושה המצוה כל היום כולו משא"כ בדבר שמוסיף על המנין בגוף המצוה הלא בודאי עובר משום ב"ת דהתם הפסול אינו בזמן והחילוק הזה מבואר בסוגיא דידן אילו משקרא בי"ד וחוזר וקורא בט"ו שמא אין שומעין לו אם אומר את כן לא נמצא עוקר זמן כרכים הכשר לזה ואת עוקרו ואוסרו ולא אמרינן דלא נעקר זמן כרכים בזה דהא דאסור הוא משום שכבר קרא ז"א דאעפ"כ נקרא עקירת הזמן ע"כ מותר לחזור ולקרות ואין זה שייך לב"ת ע"כ בתקיעות שפיר דתוקע וחוזר ותוקע דמי לקריאת המגילה דאם קרא דחוזר וקורא מטעם דלא תעקור זמן הכשר משא"כ במקום דלא נעקר זמן הכשר שפיר עובר בב"ת ודו"ק:


###### Tosafot HaRid on Jerusalem Talmud Shekalim 1:3:1:1
[Tosafot HaRid on Jerusalem Talmud Shekalim 1:3:1:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20HaRid%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shekalim/r/1:3:1:1)

בחמשה עשר בו שולחנות היו יושבין במדינה בכ"ה ישבו במקדש משישבו במקדש התחילו למשכן את מי ממשכנין כו' אבל לא נשים ועבדים וקטנים כו'. הא לתבוע תובעין הדא דתימ' בשהביא ב' שערות אבל אם לא הביא ב' שערות לא בדא ולמשכן אין ממשכנין כו' הגר"א ז"ל גריס עד כ' אבל הרמב"ם ז"ל פי' בפי' המשניות דהוא עד שיביא ב' שערות ממשכנין ולא אפשר לכוין שיטת הרמב"ם ז"ל בזה הסוגיא וכבר הוקשו כל המפרשים ז"ל וכן בגליון ז"ל מאריך בזה ולאחר כל האריכות עכ"ז לפענ"ד דחוק ולענ"ד נראה דשיטת הרמב"ם ז"ל מפורש בסוגיא אות באות כשיטתו ז"ל וע"כ לא עשה שום חילוק ושום בבא מלתבעין ולא ממשכנין בהקדם מתקנת הסוגיא כיני מתניתין אין ממשכנין הכהנים מפני הכבוד מאי נפ"מ בין מדרכי שלום בין מפני הכבוד והרמב"ם ז"ל בפ"א מה' שקלים פסק מפני דרכי שלום ולכאורה קשה הא בגמ' מגי' המתניתין מפני הכבוד והר"ם ז"ל מביא הירושלמי וכתב בשם הירושלמי כיני מתני' מפני דרכי שלום ולא אבין הא במתני' מפורש מפני דרכי שלום ובודאי דגי' אחריתי הי' לפני הר"ם ז"ל אבל לפי גירסא דידן קשה והר"ם ז"ל מרכיב תרוייהו בהדדי וכתב דדרך הכבוד ודרך שלום הוא הכל אחד ולא הבנתי על ברור הענין של כבוד ושלום שיהו שניהן דבר אחד:


###### Tosafot HaRid on Jerusalem Talmud Shekalim 1:3:1:2
[Tosafot HaRid on Jerusalem Talmud Shekalim 1:3:1:2](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20HaRid%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shekalim/r/1:3:1:2)

ונראה לפענ"ד בע"ה דהנה הת"ק קאמר סתם אין ממשכנין הכהנים מפני דרכי שלום ולא מוכרח האיך הוא ס"ל אי כבן בוכרי דכהנים פטורין או כריב"ז דכהנים חייבין ויש להכריע הדבר דע"כ כריב"ז ס"ל דע"כ קאמר מפני דרכי שלום דלכאורה יש להבין מאי שייך דרכי שלום גבי משכון והכי נאמר בחייבי ערכין והדמים דקי"ל ממשכנין אותן הכי נאמר דבזה ג"כ אין ממשכנין הכהנים מפני דרכי שלום וכן בד"מ בבע"ח הנתמשכן ע"י ב"ד הכי נאמר דאין שייך זה אצל כהנים מפני דרכי שלום בתמי' וכי אין הכהנים בכלל בחוץ תעמוד וגו' והוא יוציא אליך את העבוט ועוד מאי שייך דרכי שלום גבי כהנים יותר מכל ישראל אלא ברור דהוא לשיטת ריב"ז דכהנים חייבין אלא שהכהנים דורשין מקרא זה לעצמן וכל מנחת כהן כליל תהיה וגו' האיך נאכלין ע"כ שייך שכיר דרכי שלום אצל כהנים דאע"פ שהן חייבין מ"מ אין ממשכנין מפני דרכי שלום דהא הם טוענים שפטורין הן ע"פ דין וע"כ לא דמי לחייבי ערכין וחרמים ובהוצאת העבוט בד"מ דהתם ב"ד של כהנים אין להם פלוגתא בדין משא"כ הכא דב"ד של כהנים ס"ל דכהנים פטורין ע"כ לתבוע תובעין מהן דבאמת חייבין הן אך אין ממשכנין מפני שלא להתקוטט עם ב"ד של כהנים ואם אינן רוצים ליתן ברצונם אין ממשכנין אותם זהו שייך אליבא דריב"ז משא"כ אליבא דבן בוכרי דס"ל דכהנים פטורין באמת והא דאין ממשכנין דאצל כהנים הוא כמו אין ממשכנין גבי נשים ועבדים וקטנים משום דפטורין באמת וכדפירש הרמב"ם ז"ל בפ"א מה' שקלים גבי נשים ועבדים וקטנים דפטורין ואפילו דרכם ליתן או עתידים ליתן אם אינן נותנין אין ממשכנין אותן ולא מיירי הא דאין ממשכנין מבר חיובא אלא מיירי מבר פטורא והא דקאמר אין ממשכנין הוא ברוצה ליתן ברצונו לא תימא כיון שהגיע העת למשכן ממשכנין כיון שרצונן ליתן אם לא שיאמר אינני רוצה אבל כ"ז שהוא אומר רוצה אני ממשכנין אותן ע"ז קמ"ל דאין ממשכנין לבר פטורא הרוצה ליתן משא"כ לוים כשרוצים ליתן ממשכנין אם לא שיאמר אינני רוצה אבל נשים ועבדים וקטנים אין ממשכנין אע"פ שרוצין ליתן וכמו כן גבי כהנים ג"כ אפילו אם רוצה ליתן אם אין נותנין אין ממשכנין והאיך שייך בדבר שלום דכי יש בזה מחלוקת בין ב"ד של כהנים לבינינו הא לכו"ע פטורי אך אין ממשכנין אפילו מי שרוצה תמיד ליתן וא"כ היכי שייך טעמא מפני המחלוקת של ב"ד של כהנים ע"כ קאמר מפני הכבוד [והא דצריך כלל לטעמא מפני הכבוד ולא סגי בהא דפטורין כמו גבי נשים ועבדים וקטנים דאין שייך שם מפני הכבוד ואעפ"כ אין ממשכנין אותם כיון דפטורין רק משום דרגילין ליתן ואותן שאין כל חיובן אלא משום שרגילתן ליתן אין ממשכנין אותם ז"א דגבי כהנים סד"א דאף משום שרוצה ליתן לחוד נמי ממשכנין דמדקדקין עמהם יותר ולא דמי רצון הכהנים לרצון דנשים ועבדים וקטנים דהרצון של נשים ועבדים וקטנים אין גורם חיוב על משכון משא"כ בכהנים שרוצים עליהם המצוה הו"א דממשכנין אותם עד שיקיימו מצותן אם לא שיאמרו אינני רוצה קמ"ל דאעפ"כ אין ממשכנין אותם מפני הכבוד ובאמת בהלוים ממשכנין להרוצין ליתן וכל עיקר דינא דאין ממשכנין הוא קאי הכל על הרוצין ליתן דלא תלי המשכון במי שמחויב ליתן ולא מיירי התנא במי שמחויב ממשכנין ומי שאינו מחויב אין ממשכנין ולא נחית לעיקר החיוב ולא מיירי בענין משכון ונשים ועבדים וקטנים הרוצין ליתן אין ממשכנין ולוים הרגילים ליתן ממשכנין אבל כהנים הרוצין ליתן אין ממשכנין מפני הכבוד] ועכשיו דזכינו בע"ה לזה נקדים מה דגרסינן בהלכה ד' על מתני' אע"פ שאמרו אין ממשכנין נשים ועבדים וקטנים אם שקלו מקבלין מידן ודייק בגמ' מסיפא דוקא אם שקלו מעצמן הא לתבוע אין תובעין ופריך הכא את אמר תובעין והכא את אמר אין תובעין פי' מרישא דמתני' דהלכה ג' דייקינן אין ממשכנין נשים ועבדים וקטנים משמע אבל לתבוע תובעי ומשני כאן שהביא ב' שערות וכאן שלא הביא ב' שערות דהביא ב"ש דווקא אין ממשכנין אבל תובעין ולכאורה קשה דהתינח קטנים אבל מנשים ועבדים קשה דהא קתני אם שקלו מקבלין מידם משמע דאין תובעין והאיך תנינן בהלכה ג' אין ממשכנין נשים ועבדים משמע דווקא למשכן הוא דלא אבל לתבוע תובעין אבל ז"א דכיון דנקט נשים ועבדים וקטנים בחד בבא קתני גבי נשים נמי אין ממשכנין אבל אין ה"נ דאין תובעין ג"כ דאינן חייבין כלל:


###### Tosafot HaRid on Jerusalem Talmud Shekalim 1:3:1:3
[Tosafot HaRid on Jerusalem Talmud Shekalim 1:3:1:3](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20HaRid%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shekalim/r/1:3:1:3)

ועפ"ז מדויק שפיר שיטת הרמב"ם ז"ל דדבריו ז"ל מבואר להלכה מתוך סוגיא דידן דהנה בפירוש לשון אין ממשכנין דמדייקינן הא לתבוע תובעין דבני חיובא נינהו משום דחייבין באמת רק אין ממשכנין ויש לומר דהא דלתבוע תובעין הגם דבני פטורי נינהו משום דמיירי ברוצין ליתן וע"כ מתחלה מדייק הגמ' מלשון אין ממשכנין הא לתבוע תובעין דהוא בר חיובא גבי קטנים ומסיק הדא דתימר בשהביא ב"ש אבל אם לא הביא ב' שערות לא בדא דאז קטנים פטורין וע"כ הא דדייקינן ממתני' דלתבוע תובעין הוא מיירי בשהביא ב' שערות דהוא בר חיובא ופריך הגמ' דז"א דלא נוכל לדייק הא לתבוע תובעין ורק אין ממשכנין ומיירי בהביא ב' שערות ז"א כמו דפריך ולמשכן אין ממשכנין אפילו משיביא ב' שערות בתמי' דאי ס"ד דלתבוע תובעין משום דחייבין כשהביאו ב' שערות א"כ צריך למשכן ג"כ כיון דהביאו ב' שערות כגדול הוא אלא ע"כ דנדחה הדיוק דהא לתבוע תובעין דמיירי בשהביא ב' שערות דכיון דהביא ב' שערות אפילו למשכן נמי צריך למשכן אותם אלא ע"כ דמיירי מהפטורין לגמרי אך דרגילין ליתן או שרוצין ליתן וכיון דמסיק דהא דנקט מתני' אין ממשכנין הא לתבוע תובעין לא מיירי בבר חיובא אלא ברגילין ליתן ע"ז מסיים כיני מתניתא אין ממשכנין הכהנים מפני הכבוד וע"כ מתני' דהת"ק אתא אכילו לבן בוכרי דס"ל דכהנים פטורין באמת והא דנקט אין ממשכנין הוא אפילו לרגילין ליתן וגבי כהנים נמי דכוותי' ס"ל אין ממשכנין הכהנים אפילו שרגילין ליתן מפני הכבוד ואם היינו מדייקין דהא דאין ממשכנין הא לתבוע תובעין משום דחייבין באמת א"כ גבי כהנים נמי היינו מדייקין אין ממשכנין הכהנים הא לתבוע תובעין משום דחייבין באמת א"כ לא שייך לומר דאין ממשכנין אע"פ דחייבין באמת מפני הכבוד וכי מפני הכבוד אין מוציאין מידם בע"כ ולמה גרע מחייבי ערכין והדמים והוצאת העבוט גבי ד"מ אלא ע"כ משום דרכי שלום משום דב"ד של כהנים ס"ל דפטורין והא אתיא מתני' דהת"ק אליבא דריב"ז ולא כבן בוכרי דס"ל דפטורין דא"כ מה נקט אין ממשכנין הול"ל אין תובעין ומדנקט אין ממשכנין משמע דתובעין משום דחייבין ולדידהו פטורין משא"כ לפי המסקנא דאין ממשכנין הוא על מי שרוצין ליתן ועכ"ז אין ממשכנין א"כ גבי כהנים נמי דכוותיה אין ממשכנין הכהנים אפילו שרוצין ליתן מפני הכבוד וע"כ דאתיא מתני' להת"ק אף כבן בוכרי ולפ"ז לריב"ז אין ממשכנין הכהנים מפני דרכי שלום הא לתבוע תובעין משום דבני חיובא נינהו ולבן בוכרי אין ממשכנין הכהנים שרוצין ליתן מפני הכבוד ולבן בוכרי לא שייך גבי כהנים הרגילין ליתן דאין ממשכנין מפני דרכי שלום ז"א דהא אין שום פלוגתא עם ב"ד של כהנים בינינו וע"כ לפי המסקנא לא דייקינן דאין ממשכנין נשים ועבדים וקטנים הא לתבוע תובעין דמיירי מבר חיובא אלא דאין ממשכנין להרוצין ליתן תמיד וסיפא דמתני' אין ממשכנין הכהנים תלי בפלוגתא דריב"ז ובן בוכרי דלבן בוכרי הוא כמו ברישא אין ממשכנין הכהנים הרוצין ליתן מפני הכבוד ולריב"ז אין ממשכנין הכהנים [החייבים הא לתבוע תובעין] ואין ממשכנין מפני דרכי שלום והרמב"ם ז"ל פסק כן לפום המסקנא דפסק כריב"ז ופסק כפי המסקנא דנשים ועבדים וקטנים פטורין לעולם ואין ממשכנין לרגילין ליתן אבל כהנים חייבין כריב"ז ואין ממשכנין מפני דרכי שלום ואתי שפיר שיטת הרמב"ם ז"ל לפי המסקנא בלא שום פיקפוק כלל והסוגיא דה"ד מדייק מרישא לסיפא הכא את אמר תובעין והכא את אמר אין תובעין. ומשני כאן שהביא ב' שערות וכאן שלא הביא ב' שערות והוא הכל לפי הס"ד אבל להמסקנא לעיל בסוגיא דידן מיפריך האי דיוקא דע"כ הא דאין ממשכנין אבל לתבוע תובעין הוא לרגילין ליתן דאי בשהביאו ב' שערות הוי לי' להיות ממשכנין ג"כ והכא האי סוגיא דה"ד אתא לפי הס"ד אבל באמת למסקנא מיפריך לעיל האי דיוקא והכא דקפריך בה"ד על דיוקא דהוי מדייק מרישא הא לתבוע תובעין הא מסיפא דהך מתני' מוכח דאין תובעין ומשני דהדיוקא דהי' מדייק דהא דלתבוע תובעין הוא על ב"ש אבל להמסקנא אינו כן וסומך הירושלמי על המסקנא דלעיל וזה מצוי כמה פעמים בירושלמי ובמסקנא תרתי מתני' מיירי בשלא הביא ב' שערות ובני פטורי נינהו רק בה"ג מיירי שרגילין ליתן ותובעין אותם ואין ממשכנין ובה"ד דקתני ואם שקלו מקבלים מידם משמע דאין תובעין הוא לאותן שאין רגילין ליתן א"נ אפילו רגילין ליתן ותובעין מהם והא דקתני מקבלים מידם משום דבסיפא מסיק גבי עכו"ם דאין מקבלין מהם נקט הכא נמי לישנא דמקבלין מידם ודו"ק:


###### Tosafot HaRid on Jerusalem Talmud Shekalim 1:4:1:1
[Tosafot HaRid on Jerusalem Talmud Shekalim 1:4:1:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20HaRid%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shekalim/r/1:4:1:1)

האחין והשותפין שחייבין בקלבון פטורין ממע"ב וכשחייבין במע"ב פטורין מן הקלבון שחייבין בקלבון כו' בשחלקו וחזרו ונשתתפו שחייבין במע"ב ופטורין מן הקלבון בשלא חלקו ע"כ. משמע דהאי כללא ליתא אלא באופן זה שחייבין בקלבון ע"כ פטורין במע"ב וכשחייבין במע"ב פטורין בקלבון ולא מצינו האי כללא אלא כל המחויב בזה פטור בזה אבל להיפוך כל שפטור מזה חייב בזה לא כללא הוא לפיכך לא נקט גם איפכא כשפטורין מקלבון חייבין במע"ב וכן להיפוך ולכאורה צ"ב מאי שנא חיובא מפטורא אבל כד נעיין בהך מילתא מצינו בע"ה דכן הוא לשיטת הרמב"ם ז"ל ונקדים מתחלה הקושיא עצומה שהק' הרב לח"מ ז"ל על הרמב"ם ז"ל בפ"ו מה' בכורות על שיטת הרמב"ם ז"ל דס"ל דהאחין והשותפין שוין הן ותפיסת הבית לדידי' גבי שותפין גבי בכורות דנולדו הבהמות ברשותן וגבי כסף שנשתנה עין המעות ואחין ושותפין דין אחד להם וקשה ממס' ב"ק דף ק"י ע"ב דאיבעיא גבי גזל הגר יורשין הוי או מקבלי מתנות הוי כו' כי קמיבעיא לן כגון שנפלו עשר בהמות בנכסי הגר מחויב לאפרושי מעשר מינייהו או לאו יורשים הוי דאמר מר קנו בתפיסת הבית חייבין או דילמא מקבלי מתנות הוי ותנן הלקוח ושניתן לו במתנה פטור כו' בשלמא לפרש"י ז"ל דמחלק בין אחין לשותפין דעלמא ניחא דה"ק יורשין הוי וקי"ל דיורשין חייבין כ"ז שלא חלקו או מקבלי מתנות הוי אבל לרבינו ז"ל יורשים ושותפין דעלמא שוין דאם ילדו הבהמות לאחר מיתת אביהן או לאחר שנשתתפו חייבין ואם לאו פטורין והאי דקאמר קנו בתפיסת הבית חייבין היינו הולדות שהולידו אחר השותפות וא"כ מאי ראי' היא זו בהמה שנפלה דלא שייך כאן ילדו לאחר השותפות ואי איכא למיבעיא לדעת רבינו ז"ל הכי הו"ל למיבעיא יורש הוי וכיון דלא הוי אלא חד יורש כו' חייב או דילמא מקבלי מתנות הוי אלא הא דמיבעיא ומביא ראי' מקנו מתפיסת הבית אין לו מקום לדעת רבינו ז"ל וצ"ע והנה באמת היא קושיא חמורה ונראה לפענ"ד לתרץ שיטת הרמב"ם ז"ל כי באמת יש להקשות טובא על שיטתו ז"ל ואחרי שנבאר כל הקושיות שיש להקשות עליו עי"ז ירווח לן שמעתתא בע"ה:


###### Tosafot HaRid on Jerusalem Talmud Shekalim 1:4:1:2
[Tosafot HaRid on Jerusalem Talmud Shekalim 1:4:1:2](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20HaRid%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shekalim/r/1:4:1:2)

לכאורה נראה דברי הרמב"ם ז"ל סותרים מה' בכורות לה' שקלים דבה' בכורות כתב דהשותפין והאחין שוין הן בלא שום שינוי כלל דהנולדים בשותפות חייבין והנשארים מאביהן וכן מה שנתערבו ונשתתפו פטורין ואלו בה' שקלים פ"ג ה"ד כתב וז"ל האחין שעדיין לא חלקו מה שהניח להן אביהן וכן השותפין שנתנו שקל על שניהם פטורין מן הקלבון בד"א בשותפין שנשאו ונתנו במעות השותפות ונשתנה עין המעות אבל אם הביא זה מעותיו וזה מעותיו ועירבום ועדיין לא נשתנה המעות ולא הוציאום הרי אלו חייבין בקלבון עכ"ל ז"ל ולכאורה מוכח מלשונו ז"ל שכתב בד"א בשותפין שנשאו ונתנו במעות השותפות ונשתנה עין המעות כו' והתחיל בד"א בשותפין ודילג אחין ומדלא קאמר סתמא בד"א שנשאו ונתנו במעות השותפות ונשתנה עין המעות דהוי קאי על שניהן על אחין ועל שותפין ומדפירש בד"א בשותפין ושבק אחין משמע דבאחין לא בעינן שנשתנה עין המעות והוי תפיסת הבית תומ"י ואלו בה' בכורות לענין מעש"ב צריך גבי אחין נמי שיהא נולדים דהוי שנשתנה וזהו קושיא גדולה לכאורה:


###### Tosafot HaRid on Jerusalem Talmud Shekalim 1:4:1:3
[Tosafot HaRid on Jerusalem Talmud Shekalim 1:4:1:3](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20HaRid%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shekalim/r/1:4:1:3)

ועוד קשה לכאורה שיטת הגמ' במס' בכורות דף נ"ו ע"ב דגרסינן שם אמר רב ענן ל"ש אלא שחלקו גדיים כנגד תישים ותישים כנגד גדיים אבל אם חלקו גדיים כנגד גדיים כו' זהו חלקו המגיע משעה הראשונה ע"כ פרש"י ז"ל ועדיין ירושה היא ושם ירושה עליהן וכי חזרו ונשתתפו הדרא לה תפיסת הבית כבראשונה ולא שותפות הוא הילכך ולדות שישנן בשעת חלוקה אינן פטורין משום לקוח ולא העתידים לבוא משום שותפות עכ"ל ז"ל ולכאורה קשה לשיטת הרמב"ם ז"ל דלדידי' ז"ל שוה ירושה לשותפין באין שום חילוק מאי נפ"מ בין אם האחין שחלקו לקוחין הוי או יורשים הוי לענין חזרו ונשתתפו דאפילו חזרה תפיסת הבית כמעיקרא והוי שם יורשין עליהן מה בכך הא יורשים נמי אינן חייבין עד שתלד ברשותן ומה מהני לן אם יורשים הן בשותפות השני ולכאורה יש ליישב זאת ע"פ מה דגרסינן במס' ב"ב דף ס"ג ת"ר בן לוי שמכר שדה לישראל וא"ל ע"מ שהמעשרות שלי כו' כ"ז ששדה זו בידיך מכרה חזר ולקחה אין לו במעשרות ובירושלמי גרסינן במס' דמאי פ"ו תני ר"ח יש לו במעשרות תני ר"ה אין לו במעשרות אתיין אילין פלוגתא כאילין פלוגתא דתנינן תמן שהמגרש את האשה והחזירה ע"מ כתובה הראשונה מחזירה תני ר"ח קומי ר' לא תרין אמוראין חד אמר בין לכתובה בין לתנאין וחורנה אמר לכתובה אבל לא לתנאין מ"ד בין לכתובה בין לתנאין יש לו במעשרות מ"ד לכתובה אבל לא לתנאין אין לו במעשרות וכן בירושלמי במס' כתובות ס"פ מי שהי' נשוי גרסינן פישר מן הראשון פי' הרמב"ן ז"ל דהלוה סילק לבע"ח ראשון והוי דומה כמו שגבה הבע"ח ראשון את השדה וחזר ולקח ממנו והוי דאיקני והאיך יכול הבע"ח שני לגבות ממנו כיון דלא כתב דאיקני [והירושלמי ס"ל דאיקני לאו טעות סופר כדמסיק] אר"פ אתא עובדא קומי ר"י אמר פישר פישר פי' דאין הבע"ח השני יכול להוציא השדה מן הלוה כמו דמסיק דלא כתב דאיקני וזה הוי דאיקני ומסקינן שם אמר ר"מ כמ"ד לכתובה אבל לא לתנאין ברם כמ"ד לכתובה ולתנאין הא חזרה פי' דלמ"ד לכתובה ולתנאין הוי כמי שלא גבה כלל הבע"ח ראשון וחזרה להלוה כדמעיקרא ולא הוי כלל דאקני וכן בפ' הנושא בירושלמי במס' כתובות גרסינן ג"כ גבי שאזון את בתך חמש שנים כ"ז שאת עמי גירשה אינה עמו חזר ונשאה מ"ד לכתובה ולתנאין הוי כאילו לא נתגרשה וחוזר השיעבוד הראשון מ"ד לכתובה אבל לא לתנאין אינו חוזר השיעבוד הראשון עי"ש עיין בחיבורינו רידב"ז סי' י"ז שבארנו שם דהענין לכתובה ולתנאין או דלא לתנאין הוא לאו דאמדינן דעתו דנשאה ע"ד כן או שחזר ולקחה ע"ד כן ז"א דלאו משום אומדנא נגעו בה אלא אי ממילא חוזר לאיתנו או לא וא"כ איכא למימר דרב ענן ס"ל לכתובה ולתנאין ע"כ נפ"מ בחזרת השיתוף בין אם יורשין הוין או לקוחות הן לא לענין הנולדים אח"כ אלא לדידהו גופא אם יורשין הוי בחלוקתן וכשחזרו ונשתתפו כאילו לא חלקו כלל והרי הם משותפין כבראשונה בהנולדים ברשותן אבל אם לקוחות הוי ונפטרו פעם אחת משום לקוח לא מהני חזרת השיתוף דנימא כאילו לא חלקו כלל ז"א כיון דנפטרו משום לקוח לא מהני מה שנשתתפו אח"כ כמו דלא מהני במוכר בהמה וחוזר לוקחה כיון דנפטרה מן המעשר משום לקוח לא חזרה עוד לאיתנה כמו בהמפקיר כרמו והשכים בבוקר ובצרו וכמו במפקיר פירותיו ונפטר ממעשר אע"פ שחזר הוא בעצמו וזכה בה ולא שייך בזה לכתובה ולתנאין כיון דנפטר פעם אחת משא"כ ביורשין הוי ולא נפטרו שום פעם כשחזרו ונשתתפו חזר בין לכתובה בין לתנאין וחשוב כמו שלא חלקו כלל וחשוב כמו שנולדו ברשותן כבראשונה כן יש ליישב סוגית הגמ' אבל ז"א דמ"מ יקשה על הרמב"ם ז"ל בה' בכורות הנ"ל דמסיק וז"ל חלקו האחין והשותפין אחר שנולד להן הבהמות ברשותן וחזרו ונשתתפו הרי אלו פטורין מן המעשר דבשעה שחלקו נעשו הכל לקוחין ולקוח פטור וכשחזרו ונשתתפו הרי נשתתפו בבהמות ועדיין לא ילדו להן ברשותן אחר שיתוף זה השני ואפילו חלקו גדיים כנגד גדיים כו' עכ"ל ז"ל ולכאורה קשה דאמאי צריך להטעם דאחין שחלקו לקוחות הן הא אפילו יורשין הוי מ"מ פטורין משום שיתוף השני דאין לומר דדמי כאילו לא חלקו כלל ז"א דהא איהו ז"ל ס"ל לכתובה אבל לא לתנאין ולכאורה י"ל דאימתי ס"ל להרמב"ם ז"ל דלכתובה אבל לא לתנאין הנ"מ בשנתבטל הענין קודם החזרה כגון גבי בת אשתו שגירשה כיון שגירשה נתבטל הענין אינו חוזר אפילו בשחזר ולקחה וכן גבי מכרה חזר ולקחה דגבי מעשרות דהתם הוא כיון שכבר מכרה נתבטל הענין ע"כ אינו חוזר לאיתנו הראשון אפילו כשחזר ולקחה משא"כ כשלא נתבטל הענין מעיקרא כמו בנ"ד אם יורשין הוי הרי הן חייבין בין קודם החלוקה בהנולדים ולאחר החלוקה חייב ג"כ כל אחד על חלקו כיון דיורשין הוי ע"כ כשחוזר ונשתתפו את רוצה לפוטרן משום החזרה ע"ז שפיר אמרינן לכתובה ולתנאין ודמי כאילו לא חלקו כלל דאין לנו לשנות הענין ע"י החזרה וכמו שהי' קודם החזרה הגם שאין לנו לחזור ע"י החזרה לענין הראשון [משום דקי"ל לכתובה אבל לא לתנאין] אבל מ"מ אין לנו לשנות ע"י החזרה מענין הראשון אבל ז"א דהרי הרשב"א ז"ל בסי' תתקס"ב כתב גבי הבעל שסילק א"ע מירושת אשתו ופירות שלה וגירשה והחזירה דאמרינן דעל תנאי הראשון הוא מחזירה והק' על זה מהך דבת אשתו כ"ז שאת עמי וגירשה והחזירה דאמרינן לכתובה אבל לא לתנאין ומתרץ שם כמה תירוצים לחלק ואי כדברינו לא היה קשה כלל דהתם בבת אשתו את רוצה לחזור לענין הראשון שכבר נשתנה קודם הנשיאין השניים אין לנו לחזור לענין הראשון אבל הכא גבי סילק הרי לא נשתנה קודם הנשואין השניים אך את רוצה לשנות הענין ע"י נישואין השניים ואין לנו לשנות משום דבזה לכו"ע לכתובה ולתנאין וכיון דלא משני הכי ע"כ דל"ל לחילוקא דידן ולעולם אית לן למימר לכתובה ולא לתנאין:


###### Tosafot HaRid on Jerusalem Talmud Shekalim 1:4:1:4
[Tosafot HaRid on Jerusalem Talmud Shekalim 1:4:1:4](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20HaRid%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shekalim/r/1:4:1:4)

עוד קשה מאד להבין שיטת הרמב"ם ז"ל בה' בכורות ה"י וז"ל ז"ל הלקוח או שניתן לו במתנה פטור מן המעשר עד שילדו ברשותו לפיכך השותפין שנשתתפו בבהמות והביא זה מאה טלאים וזה מאה טלאים וערבום ונשתתפו בהם הרי המאתים פטורין מן המעשר שכל טלה מהן כמכור הוא וכן האחין שירשו טלאים מאביהן הרי הן פטורין מן המעשר אבל הנולדים כו' ולכאורה קשה מאד דלכאורה הוא לנגד סוגית הגמ' דגרסינן ת"ר יהי' לך ולא של שותפות יכול אפילו קנו בתפיסת הבית ת"ל יהי' עי"ש וא"כ כל עיקר הפטור דשותפין הוא משום המיעוט דלך א"כ קשה מדוע הרכיב הרמב"ם ז"ל האי דינא דשותפין לדינא דלקוח דכתב לפיכך דלקוח פטור השותפין כו' והא בכ"מ דממעטינן שותפות מלך או מלכם אין שום שייכות לדינא דלקוח כלל דאפילו במקום שלקוח חייב מ"מ שותפין פטורין וזה צ"ב גדול:


###### Tosafot HaRid on Jerusalem Talmud Shekalim 1:4:1:5
[Tosafot HaRid on Jerusalem Talmud Shekalim 1:4:1:5](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20HaRid%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shekalim/r/1:4:1:5)

ונראה לפענ"ד לברר הענין הזה בע"ה ע"פ מה דגרסינן במס' חולין דף קל"ה לכדתניא בהמת השותפין חייב בראשית הגז ור"א פוטר מ"ט דר' אילעאי אמר קרא צאנך ולא של שותפות ורבנן מיבעיא למעוטי כו' אמר רבא מודה ר' אילעאי בתרומה אע"ג דכתיב דגנך דידך אין דשותפות לא כתב רחמנא תרומותיכם אלא דגנך ל"ל למעוטי כו' חלה אע"ג דכתיב ראשית ואיכא למימר ניליף ראשית ראשית מראשית הגז מה להלן דשותפות לא אף כאן דשותפות לא כתב רחמנא עריסותיכם אלא טעמא דכתיב עריסותיכם הא לא"ה ה"א ניליף ראשית ראשית מראשית הגז אדרבה ניליף מתרומה אין ה"נ אלא עריסותיכם ל"ל כדי עריסותיכם ונראה לפענ"ד לחקור בזה הענין הא דממעטינן בכ"מ שותפין מחיוב אם הוא דווקא בדליכא רק שיעור אחד על שניהן דלא תימא יצטרפו שניהן כיון דשניהן ישראלים ויוצא מתוך שניהם שיעור שלם ויתחייבו ע"י שניהם בהמצוה הזאת ע"ז ממעטינן שותפין או לא דבזה שאין כאן אלא שיעור אחד שלם לא צריכא לן למעוטי חיוב על ב' שותפין דזה פשיטא דאפילו בלא קרא נמי מהכ"ת נימא דע"י שניהן יצטרף אילו לא נאמר קרא אך הקרא קמ"ל דאפילו יש שיעור לכל אחד ואחד נמי פטורין משום גזה"כ לפטור שותפין דאי לא קרא לא ידעינן דשותפות פוטרן ונראה לפענ"ד דכל עיקר דבעינן למיפטר שותפין הוא דווקא בדאיכא ב' שיעורין קמ"ל דשותפות פוטר אבל בשיעור אחד לא צריך לאשמעינן דשותפות אינו מחייב דאף בלא קרא נמי ידעינן דשותפות אינו מחייב ועיקר הקרא קמ"ל דהשותפות פוטר ועפ"ז נלך לשלום כל דרכינו דהרמב"ם ז"ל פסק בפ"י מה' בכורים הי"ד דבהמת השותפין חייבין בראשית הגז והנ"מ כשיש כשיעור לכל אחד אבל בחמש צאן לבד של שני שותפין פטורין עכ"ל ז"ל והכ"מ ז"ל הניח דין זה בצ"ע וכתב שהוא מדין חלה אבל מ"מ הניח את הדין הזה בצ"ע ונראה לפענ"ד דהרמב"ם ז"ל פסק כהת"ק דר' אילעאי דחייב בראשית הגז גבי שותפין וטעמא דת"ק דפליג עם ר' אילעאי הוא דר' אילעאי יליף פטורא דשותפות מקרא והת"ק מיבעיא הך מיעוטא לדרשא אחריתי ונמצא דליכא מיעוט וכיון דליכא מיעוטא ממילא שותפין חייבין אך הנ"מ כשיש כשיעור לכל אחד דאז בעינן מיעוטא לפטור אבל כשאין בכל אחד כשיעור מדליכא קרא לחייב לגלות לן דמצטרף ממילא פטור ור' אילעאי פליג וס"ל מיעוטא על שותפין הוא וע"כ אפילו בדאיכא שיעור לכל אחד ע"ז מיבעיא לן מיעוטא וע"ז פליגי חכמים עליו אבל לרבנן דל"ל מיעוטא ממילא כשיש לכל אחד כשיעור אין לנו קרא לפוטרו וכשאין בכל אחד כשיעור אין לנו קרא לחייבו א"כ ממילא כשיש לכל אחד כשיעור חייבין אין לכל אחד כשיעור פטורין [וכ"ת לדברינו למה צריך גבי תרומה תרומותיכם לחייב גבי שותפין הא התם הוי כשיעור לכל אחד ואחד ז"א דמיבעיא לן דלא למעוטי מדגנך כמו דגרסינן אע"ג דכתיב דגנך דידך אין דשותפות לא כתב רחמנא תרומותיכם וכן פיאה אע"ג דיש שיעור לכל אחד בעינן קרא לחייב משום דלא תימא מיעוטא כמו דגרסינן אע"ג דכתיב שדך דידך אין דשותפות לא וכן מזוזה אע"ג דיש כמה פתחים צריך לרבות משום דל"ת מיעוטא דביתך עי"ש] ונמצא דבחלה אי איכא שיעור לכל אחד ליכא קרא לפטור וכשאין כשיעור לכל אחד ליכא קרא לחייב ואפילו לפי ההו"א אליבא דר' אילעאי דמרבינן לחלת השותפין מעריסותיכם לא מרבינן אלא כשיש כשיעור לכל אחד דלא תימא דניליף ראשית ראשית מראשית הגז והתם ע"כ לר' אילעאי פטור אפילו כשיש כשיעור לכל אחד קמ"ל דחייב אבל הנ"מ כשיש כשיעור לכל אחד:


###### Tosafot HaRid on Jerusalem Talmud Shekalim 1:4:1:6
[Tosafot HaRid on Jerusalem Talmud Shekalim 1:4:1:6](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20HaRid%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shekalim/r/1:4:1:6)

וכיון דזכינו בע"ה לזה יומתק מאד שיטת הרמב"ם ז"ל דהא דממעטינן גבי מעש"ב מלך של שותפות הוא בדליכא רק שיעור אחד לשניהם וליכא רק י' טלאים לזה חמשה ולזה חמשה והא דצריך קרא הא אפילו בלא קרא הי' פטור דמהכ"ת דיצטרפו ז"א דכיון דמיהיה מרבינן לתפיסת הבית ע"כ צריך קרא למעט שותפין דלא תימא דיצטרף חמשה של זה וחמשה של זה ויצא השיעור מתוך שניהן ע"ז קמ"ל דלא מצטרפין ול"ל למה לן קרא הא בלא"ה פטורין משום לקוח ז"א דאי ס"ד דמצטרף מחצה נולדים של זה ומחצה נולדים של זה א"כ שתיהן נחשבים לאיש אחד כיון שיצא החיוב מתוך שניהן א"כ עשיתן כאדם אחד כמו דאיתא זה הלשון בירושלמי מפני שעשיתן כאדם אחד אצל מעש"ב וזה הכלל נקוט בידך במקום דיצא החיוב מתוך שניהן עשיתן שניהן כאדם אחד ולא שייך בזה דינא דלקוח משא"כ כשיש שיעור לכל אחד ולא יצא החיוב מתוך שניהן א"כ שייך בזה דינא דלקוח וראי' גדולה לזה דע"כ כשהחיוב יוצא ע"י צירוף שניהם נחשבין לאיש אחד כל' הירושלמי מפני שעשיתן כאדם אחד אצל מעש"ב דאל"כ למה לן לך למעט שותפין הא ידעינן מלקוח אלא ע"כ מדמצינו דאצל האחין עשיתן כאדם אחד הואיל והחיוב יוצא מתוך שניהם ה"א דגם בשותפין כן קמ"ל ע"כ ניחא שיטת הרמב"ם ז"ל משום דזה סובר גם הרמב"ם ז"ל דבאחין הוי תפיסת הבית קודם חלוקה ולא נקראו שותפין כמו שכתב בה' שקלים מפורש וכן מפורש בדבריו ז"ל בפי' המשניות למס' בכורות עי"ש וע"כ פשיטא דפטורא דמשום לתא דשותפין לא שייך גבי אחין אבל הנ"מ כשיש בסך הכל עשרה דהוא שיעור אחד דאם תצרף ליכא דינא דלקוח דאז בשותפין הפטור משום שותפות או לא שייך זאת גבי אחין דאין עליהם פטורא דשותפין משא"כ גבי לקוח ונולדים בזה אין נפ"מ בין אחין לשותפין וכי דאחין נינהו לא בעינן נולד ברשותן כיון דחשוב כמו כמכר זה עשרה שלו וזה עשרה שלו לאחיו וכי באחין לא שייך דין לקוח והמוכר לאחיו לא שייך דין לקוח בתמי' אך במקום דלא שייך לקוח דאתיין מדין צירוף ויצא החיוב מתוך שניהן ועשיתן כאדם אחד לא דמי שותפין לאחין דשותפין אין מצטרפין ואחין בתפיסת הבית מצטרפין משא"כ בדין דלקוח מ"ש אחין משותפין ע"כ גבי אחין נמי בעינן שילדו הטלאים ברשותן וע"כ עולה דברי הרמב"ם ז"ל יפה דהתחיל הלקוח והניתן לו במתנה פטורין עד שיולדו ברשותן לפיכך השותפין שנשתתפו והביא זה מאה טלאים וזה מאה טלאים [ולכאורה למה לא קאמר והביא זה חמשה טלאים וזה חמשה טלאים משום דבכה"ג הי' שייך באחין צירוף וכן בפי' המשניות במסכת בכורות כתב הביא זה עשרה טלאים וזה עשרה טלאים ולא כתב זה חמשה וזה חמשה משום דמסיק שם ג"כ דין דלקוח] ונתערבו הרי המאתים פטורין ממעשר משום לקוח וכן האחין שירשו מאביהן [הוא ג"כ בכה"ג דרישא זה מאה טלאים וזה מאה טלאים] פטורין ממעשר משום לקוח דלא שייך בזה צירוף אבל בשירשו מאביהן עשרה טלאים דבזה לא שייך דין דמכר משום צירוף כנ"ל בזה לא מיירי הרמב"ם ז"ל דלא צריך לאשמועינן דין דשותפין שפטורין בשיעור אחד דפשיטא דלא מצטרפין [וכבר כתבנו הא דצריך לך למעט שותפין הוא משום הריבוי דיהיה אבל הרמב"ם ז"ל דלא כתב הריבוי דיהיה לא צריך לאשמעינן פטורא דשותפין] ודין דאחין לא שייך לפטורא דשותפין כבר קמ"ל בה' שקלים ולא נחית הכא לאשמעינן דין דתפיסת הבית דאחין לא דמי לשותפין כיון דלא כתב הכא דין פטורא דשותפין אך נחית הכא לאשמעינן פטורא דשותפין בשיש לכל אחד כשיעור עכ"ז פטורין משום לקוח משום דמלך לא מצינן לממעט רק דאין השותפות מחייב בשיעור אחד אבל לא מצינו דהשותפות פוטרת ואינו פטור רק משום לקוח ובעינן נולדים ובזה דמי אחין לשותפין אבל בשאין כאן אלא שיעור אחד לא צריך לאשמעינן לא פטורא דשותפין ולא החיוב דאחין דכבר קמ"ל בה' שקלים דאחין לא דמי לשותפין ובשיעור אחד מצטרפין אחין ולא שותפין ולעולם משכחת לה גבי אחין פטור בזה ובזה לשיטת הרמב"ם ז"ל כגון בשיש שיעור לכל אחד דאחין ג"כ פטורין משום לקוח ופטורין מקלבון לעולם דגבי אחין הוי תפיסת הבית בשיעור אחד גבי קלבון ואך התנא דקאמר הכלל שחייבין בקלבון פטורין ממעשר וכשחייבין במעשר פטורין מן הקלבון הוא רק באופן זה בין חלקו וחזרו ונשתתפו או לא חלקו כלל וזה כל הנפ"מ ע"כ קאמר הירושלמי שחייבין בקלבון ופטורין ממעשר כשחלקו וחזרו ונשתתפו וכשחייבין במעשר בהמה ופטורין מקלבון בשלא חלקו וכל הנפ"מ בין רישא לסיפא הוא בין חלקו ללא חלקו אבל אין ה"נ דמשכחת לה פטור בזה ובזה גבי אחין בדאיכא שיעור לכל אחד רק התנא אורי לן דין דחלקו ולא חלקו בזה מנגדים קלבון ומעשר זל"ז ור' ירמיה דקאמר פעמים שפטורין בזה ובזה הוא בשחלקו הבהמה ולא חלקו הנכסים הוא דקמ"ל בחלקו גופיה נפ"מ זה חלקו וזה לא חלקו וע"כ ניחא מה דלא קאמר התנא איפכא וכשפטורין ממעשר בהמה חייבין בקלבון וכשפטורין מקלבון חייבין במעשר בהמה ז"א משום דלשיטת הרמב"ם ז"ל משכחת לה גבי אחין דפטורין מזה ומזה בשהיה ב' שיעורין ע"כ לא מצינו רק באופן זה בחיוב דכשחייבין בקלבון דהוא בחלקו ע"כ פטורין ממעשר בהמה כיון דחלקו וכשחייבין במעשר בהמה דהיינו בדלא חלקו פטורין מקלבון ותלי החיוב והפטור בחלקו ולא חלקו וא"כ קשה דהאיך כלל גבי אחין בשחלקו וחזרו ונשתתפו דחייבין בקלבון ופטורין ממעשר בהמה דז"א דאם האחין שחלקו יורשין הוי וכשחזרו ונשתתפו חוזר תפיסת הבית כבראשונה וחייבין בשהיה הירושה רק עשרה טלאים ע"כ קאמר רב ענן ל"ש אלא שחלקו כו' וכן מסיק הרמב"ם ז"ל ג"כ דלקוחות הן ואינן פטורין משום חזרת השותפות אלא משום החלוקה שנפטרו דכלקוחות הן וע"כ מתורץ קושית הלח"מ ז"ל דהתם במס' ב"ק גרסינן כגון שנפלו עשר בהמות ובדקדוק נקט הגמ' עשר דבעשר הוי שיעור אחד ואז הפטור הוא משום שותפות דהשיתוף אינו מחייבן משא"כ גבי אחין דמזה לא מיירי הרמב"ם ז"ל בהלכה זו וכמו שכתבנו ודו"ק. ועפ"ז יתבאר גם הסוגיא דבסמוך וכמ"ש בדבור שאח"ז:


###### Tosafot HaRid on Jerusalem Talmud Shekalim 1:4:9:1
[Tosafot HaRid on Jerusalem Talmud Shekalim 1:4:9:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20HaRid%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shekalim/r/1:4:9:1)

ר' אבין אמר ר"ש בעי מפני שעשיתן כאדם אחד אצל מעש"ב את פוטרו מן הקלבון א"ל שניא היא שהוא נותן סלע א' שלימה כו'. הפי' הוא כהפ"מ ז"ל דזה קאי אמתני' ולא על קושית ר"מ וכן מוכח מהראב"ד ז"ל בפ"ג מה' שקלים. וצ"ב להבין קושית הגמ' וכי מפני שעשיתן כאדם אחד אצל מעשר את פוטרו מן הקלבון מאי תמיה הוא זה ולמה לא דמי זל"ז ומאיזה טעם יהי' כאדם אחד אצל מעשר יותר מן הקלבון גם צ"ב מאי דקמשני לא שניא היא שהוא נותן סלע אחת שלימה אין לזה פירוש לכאורה. גם קשה דקאמר סלע אחת הכי לא ידעינן דעיקר חיוב הקלבון הוא ע"ז כשנותן בעד ב' אנשים סלע ומאי מסיים סלע אחת תיבת אחת מיותר וגם מה דמסיק שלימה מאי בעי בתיבת שלימה וכי בא למעט שבורה דמסיק שלימה. ולפי דברינו לעיל לשיטת הרמב"ם ז"ל עולה יפה דהתם גבי מעשר עשיתן כאדם אחד באחין אע"פ שלא נשתנה דהיינו שלא נולדו ברשותם בדיש שיעור אחד ובב' שיעורין בעינן שנולדו ברשותן הוא משום דבשיעור אחד הן כאיש אחד ובב' שיעורין בנולד ברשותן אבל גבי קלבון אפילו בלא נשתנה עין המעות נמי חשיבי גבי אחין כאדם אחד ע"כ מתמה מאי דמיון הוא קלבון למעשר דהרי הכא נותנין כל אחד שיעורו מחצית השקל ובב' שיעורין לא עשיתן כאדם אחד דבשיעור אחד החיוב יצא מתוך שניהן ע"כ משום דעשיתן כאדם אחד אבל גבי קלבון האיך עשיתן כאדם א' הכי יוצא מתוך שניהן שיעור א' דיהא נחשבין כאדם א'. ע"ז משני שניא הוא שהוא נותן סלע אחת שלימה וכיון שנותנין שניהם דבר אחד שלם הרי שניהם כאדם אחד הגם דהוי ב' שיעורין אבל לא דמי לב' שיעורין דבכ"מ דצריך ליתן ב' שעורין כמו גבי מעשר ובתרומה ובכ"מ הוי נתינת ב' שיעורין ב' דברים נפרדים כמו גבי מעשר צריך ליתן ב' בהמות וגבי תרומה וכדומה כל חטה וחטה מופרדת בפני עצמה ע"כ שפיר ס"ל דבב' שיעורין חשובים כשנים אבל גבי קלבון הנתינה הוא דבר אחד שלם ולגבי דבר שלם הוי כשיעור אחד ועשיתן כאדם אחד ומדויק תיבת שלימה ופריך מעתה כיון דבדבר שלם הוי כשיעור אחד ועשיתן כאדם אחד ולא איכפת לן מה שלא יצא השיעור מתוך שניהן כיון דהנתינה הוא דבר שלם עשיתן כאדם אחד אם כן אפילו חלקו וחזרו ונשתתפו נמי יהא פטורין מקלבון אבל ר' אבין ס"ל דזה דווקא בדאיכא ב' מעלות שלא חלקו ונותנין דבר שלם עשיתן כאדם אחד מה שאין כן בשחלקו ולא הוי רק ענין אחד דבר שלם לא עשיתן כאדם אחד ודוק: