## Tosafot HaRid on Jerusalem Talmud Yoma Chapter 2

###### Tosafot HaRid on Jerusalem Talmud Yoma 2:1:4:1
[Tosafot HaRid on Jerusalem Talmud Yoma 2:1:4:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20HaRid%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yoma/r/2:1:4:1)

תני א"ר יהודא מנין להצתת האליתא שלא תהא אלא בכהן כשר וכ"ש ת"ל ונתנו בני וגו' התיבון וכו' מחלפה שיטתיה דר"י תמן הוא צריכה כהן כשר וכו'. הסוגיא הזאת קשה להבין פי' הק"ע ז"ל קשה לי להבין דמפרש דהקושיא דמחלפה שיטתיה דר"י דתמן הוא צריך קרא לרבות כהן כשר והכא א"צ קרא אלא מדבעינן בראשו של מזבח ע"כ דבעינן כהן כשר וזה קשה לי להבין הא היינו דמקשה ליה ר"ש לר"י כדפירש רש"י ז"ל וכן הק"ע ז"ל גופיה מעתיק קצת פרש"י ז"ל ופי' הפ"מ ז"ל ג"כ קשה לי להבין דמאי פריך לפירושו דאמאי לא אמר כאן שצריך ג"כ כהן לא אבין הפירכא דבחדא קתני שצריך כהן ולא מסיים בראשו של מזבח ובחדא בראשו של מזבח ולא מסיים כהן והאיך שייך למימר ע"ז מחלפה שיטתיה דר"י ע"כ נראה לפענ"ד דה"פ וכדי להבין על בוריה בע"ה לזאת מוכרחים אנחנו להציע שיטת הבבלי במכלתין דף מ"ה עם פירש"י ז"ל ותוס' ז"ל ובזה נבין החילוק שבין בבלי וירושלמי בזה גרסינן בדף מ"ה ע"א היה ר"י אומר מנין להצתת אליתא שלא תהא אלא בראשו של מזבח ת"ל והאש על המזבח תוקד בו כו' דתניא ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח לימד על הצתת אליתא שלא תהא אלא בכהן כשר ובכלי שרת דברי רבי יהודא א"ל ר"ש וכי תעלה על דעתך שהזר קרב לגבי מזבח אלא לימד על אליתא שלא תהא אלא בראשו של מזבח פירש"י ז"ל וכי תעלה על דעתך מאחר שאתה למד מן האש על המזבח תוקד בו שיהא בראשו של מזבח כלום הוצרכנו למקרא זה להטעינה כהן וכי תעלה על לב שזר קרב לגבי מזבח הלא נאמר אך אל כלי הקודש ואל המזבח לא יקרבו אלא לימד על הצתת אליתא שלא תהא אלא על ראש המזבח וכהונה דכתיב בהאי קרא לגופיה איצטריך לה שנתינת אש צריכה כהן ולא יטלנה זר ויקריבנה למזבח עכ"ל ז"ל ומפרשים בתוס' ז"ל פירוש לפירש"י ז"ל דונתנו ב"א הכהן אש קאי אאש דמביא מן ההדיוט ולא על הצתת אליתא ואש דהדיוט לא בעינן על ראש המזבח ע"כ צריכין לרבות כהן כשר וסיפא דקרא על המזבח קאי על הצתת אליתא שלא תהא אלא בראשו של מזבח עיי"ש באריכות ועוד מקשים בתוס' ז"ל שם וז"ל וקשה ליה לר"י והאש על המזבח תוקד בו להצתת אליתא שהבערתה על המזבח ל"ל תיפוק ליה מונתנו ב"א הכהן אש על המזבח דהא ר' יהודא גמר מהתם הצתת אליתא שתהא בכהן כשר ובכלי שרת וי"ל אי לא הוה כתיב והאש על המזבח תוקד בו לא הוי דרשינן מונתנו אלא נתינת אש דהדיוט על המזבח ושתהא בכהן כשר ובכלי שרת אבל הצתת אליתא לא דרשינן אבל השתא דנפקא מוהאש על המזבח בהצתת אליתא שתהא בראשו של מזבח גמרינן שפיר מונתנו הצתת אליתא ונתינת אש דהדיוט שלא יהא אלא בכהן כשר וכלי שרת דמסתמא בני אהרן דנפקא לן מיניה כהן כשר וכלי שרת קאי על כל מצות שע"ג המזבח עכ"ל ז"ל. ונראה לפענ"ד דהירושלמי מחולק עם הבבלי בזה דבבלי ס"ל לר"י ולר"ש דקרא דונתנו קאי על הצתת אליתא וע"כ ס"ל לר"י דכיון דוהאש על המזבח קאי גם על הצתת אליתא כמו כן בקרא דונתנו ג"כ קאי אתרווייהו על אש של הדיוט ועל הצתת אליתא כדפירשו התוס' ז"ל וכן ר"ש מוקי הקרא דונתנו ב"א הכהן על אש של הדיוט ועל המזבח מרבה הצתת אליתא אבל סוגית הירושלמי אינו כן אלא דר"ש מוקי קרא דונתנו ב"א הכהן וגו' על המזבח כולהו באש דהדיוט וכן ר"י מוקי קרא דוהאש על המזבח לאש דהדיוט רק הקרא דונתנו ב"א הכהן וגו' על המזבח מוקי בהצתת אליתא וכמו שגרסינן מפורש א"כ למה באמר ונתנו ב"א הכהן אש על המזבח לימד על הצתת אש שלא תהא אלא בראשו של מזבח ולא גרסינן הצתת אליתא וכן ר"י מוקי קרא דוהאש על המזבח להצתת אש ולא גרסינן הצתת אליתא ואזלי לטעמייהו בזה דלשיטת הירושלמי קשה לכאורה קושית רש"י ז"ל אליבא דר"ש דל"ל ב"א הכהן הא ידעינן מכח דכי סלקא דעתך שזר קרב אצל המזבח וליכא לתרוצי דקאי אאש של הדיוט כנ"ל דבו לא בעינן ע"ג המזבח ז"א לשיטת הירושלמי דגם באש של הדיוט בעינן ע"ג המזבח א"כ ב"א הכהן ל"ל אבל ז"א דמיבעיא ליה לדרשא למעט הפשיטן וניתוחן שכשר בזה כדאיתא בבבלי דף כ"ז במכלתין דקפרכינן מכדי מקבלה ואילך מצות כהונה ל"ל ונתנו ב"א הכהן וגו' ל"ל למעוטי הפשט וניתוח ובגמ' דילן קפרכינן ע"ז ואכתי איצטריך לגופיה סד"א כיון דלאו עבודה דמיעכבא כפרה הוא לא תיבעי כהונה קמ"ל דבעי כהונה וזה הנפ"מ דווקא כדבעינן למילף מכח דמקבלה ואילך מצות כהונה וע"כ מיותר שייך שפיר האי פירכא דליכא למילף מן הכלל דמקבלה ואילך מצות כהונה דמשום דלאו עבודה דמיעכבא כפרה הו"א דיצא מן הכלל אבל כשילפינן מכח דכי תעלה על דעתך שזר קרב אצל המזבח שפיר מיותר וקשה ונתנו ב"א הכהן וגו' ל"ל ש"מ למעוטי הפשט וניתוח ולא קשה כלום על שיטת ירושלמי אבל במסקנא בבבלי דיליף הפשט וניתוח מקרא אחרינא תקשה לר"ש ל"ל ונתנו ב"א הכהן דלא בעינן למעוטי הפשט וניתוח ע"כ דקאי אאש של הדיוט דלא בעינן בו ע"ג המזבח ואיצטריך לגופיה כיון דלאו עבודה דמיעכבא כפרה היא משא"כ לשיטת הירושלמי לא בעינן לגופיה דיכול לאוקמיה כהו"א בבבלי אבל להבבלי מוכרח דלר"ש קאי אאש של הדיוט. וכיון דזכינו לזה עולה כהוגן הסוגיא. דכיון דר"י מוקי קרא דוהאש על המזבח לאש דהדיוט ונתנו ב"א הכהן וגו' להצתת אליתא ור"ש משיב לר"י דילפינן מונתנו ב"א הכהן לימד אחר שהצתת האש לא תהא אלא ע"ג המזבח ונחלקו ר"י ור"ש במה דילפינן מקרא דונתנו למר ילפינן כהן וכ"ש בהצתת אליתא ולמר לא צריכין לילפותא זאת אלא ילפותא אחריתי להצתת אש שלא תהא אלא ע"ג המזבח [והוי כמו בבבלי דע"כ הברייתא קאי ע"ז האופן דר"י יליף מונתנו על הצתת אליתא כהן וכ"ש ור"ש משיב לו דלא מיבעיא קרא לזה אלא הקרא יליף לן בראשו של מזבח ועיקר חסר מן הספר דהול"ל אלא לימד על הצתת אש של הדיוט דמיבעיא ע"ז קרא כדפירש"י ז"ל ולכאורה כך הול"ל בברייתא אלא ע"כ דלא נחלקו בברייתא למאי מיבעיא הקרא אלא דמר יליף חידוש זה מן הקרא ומר קאמר דרק חידוש זה ילפינן מסיפא דקרא ונמצא דמר יליף חידוש מן רישא דקרא ומר יליף מסיפא דקרא ולא נחלקו בברייתא מפורש למאי מיבעיא רישאי דקרא וה"נ בירושלמי ג"כ ר"י יליף מרישא דקרא חידוש דכהן ור"ש ס"ל דילפינן חידוש מסיפא דקרא לע"ג המזבח ולמאי מיבעיא רישא דקרא לא קמיירי בברייתא כמו לשיטת הבבלי וזה פשוט] ואין להקשות כיון דר"י מוקי קרא דוהאש על המזבח לאש דהדיוט א"כ ע"כ דקרא ונתנו ב"א הכהן לא קאי אאש דהדיוט דאל"כ הרי כתוב חדא זימנא דבעי ע"ג המזבח וע"כ דלא קאי האי קרא דונתנו אתרווייהו דהשתא ל"ל דקאי אתרווייהו והא דבעינן הקרא דוהאש על המזבח לגלות לן דקאי הקרא דונתנו ב"א הכהן גם אאש דהדיוט דבעינן גם בו ע"ג המזבח כמו שכתבו התוס' ז"ל הנ"ל ז"א דמהכ"ת נימא בלא"ה דקאי אאש של הצתת אליתא לחוד בשלמא לר"י בש"ס דילן שפיר איצטריך האי והאש על המזבח לגלות לן דקרא ונתנו וגו' קאי גם אאש דהצתת אליתא דבלא"ה הייתי אומר דקאי רק אאש של הדיוט משא"כ לשיטת הירושלמי א"א למימר דבלא"ה ה"א דונתנו וגו' קאי אהצתת אליתא לחוד ולא על אש של הדיוט בתמיה יציבא בארעא כו' הא עיקר הוא אש של הדיוט יותר מן הצתת אליתא דפשטות הקרא קאי אאש של הדיוט אלא ע"כ דהקרא דונתנו לא קאי רק אהצתת אליתא א"כ נמצא דהצתת אליתא צריך כהן כשר והצתת אש דהדיוט לא צריך כהן כשר דהא לא כתיב גביה כהן ז"א דלשיטת הירושלמי ג"כ קאי אתרווייהו וכ"ת והאש על המזבח תוקד בו ל"ל ז"א דאל"ה היינו מוקמינן הקרא דונתנו אאש דהדיוט ולא על הצתת אליתא אבל השתא דקרא דוהאש על המזבח קמרבה אש דהדיוט שיהא ע"ג המזבח פשיטא דקרא ונתנו וגו' על המזבח קאי על הצתת אליתא ג"כ דמרבה להצתת אליתא שיהא ע"ג המזבח. וע"כ בין להירושלמי בין להבבלי שפיר מרבינן מקרא דונתנו וגו' אש דהדיוט והצתת אליתא. זהו לפי האמת ורק המקשן קס"ד מדמוקי ר"י קרא דונתנו על הצתת אליתא שתהא בכהן כשר והצתת אש לע"ג המזבח דווקא הוא דהכא מרבינן לכהן כשר והכא מרבינן לע"ג המזבח משמע דדווקא הוא בשלמא לשיטת הבבלי לא קשה דהא ב' הכתובים מרבינן על הצתת אליתא והוא הדין לאש דהדיוט אבל בירושלמי דמוקי חד קרא להדיוט וחד קרא להצתת אליתא א"כ קס"ד דמקשן דדווקא הוא ע"כ פריך מחלפא שיטתיה דר"י תמן הוא צריכה כהן כשר גבי אליתא וגבי הדיוט לא צריכה כהן כשר ושיטה מיחלפת היא זו דע"כ אש דהדיוט צריכה יותר כהן מאליתא דפשטות הקרא קאי אדהדיוט ע"ז משני אר"ת בר יודן מה את ש"מ נאמר בראש המזבח וזר בתמיה וכי משום דמרבה לאש דהדיוט ע"ג המזבח א"כ אמינא דאינו אלא בראש המזבח אבל זר שרי בתמיה דאין ה"נ דנתרבה מקרא דונתנו על כהן כשר ולאו דווקא הוא. ודו"ק:


###### Tosafot HaRid on Jerusalem Talmud Yoma 2:2:3:1
[Tosafot HaRid on Jerusalem Talmud Yoma 2:2:3:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20HaRid%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yoma/r/2:2:3:1)

**פתילה שכבת צריכה דישון מה מיד וכו'.** הסוגיא חמורה ולא הבנתי מאי קמיבעיא ומאי קמהדר תלמידוי דר' חייא בר לולייני וכדי להבין הסוגיא הזאת מוכרחני להציע שיטת רש"י ז"ל והרמב"ם ז"ל והרשב"א ז"ל. הרמב"ם ז"ל פוסק בפ"ג מה' תמידין ומוספין הי"ב דהטבת הנרות היינו הדלקה וס"ל ז"ל דהנרות היו צריכין להדליק כל היום ואם כבתו ביום מדשנן וחוזר ומדליקן עד הערב ואז מדשן אותן מה שנשתייר ומדליק אותן בערב מחדש כן היא שיטתו ז"ל. והרשב"א ז"ל בסי' שי"ט חולק ע"ז וס"ל ז"ל. דכן הסדר דבערב מעלה הנרות ונותן בהם שמן שידלוק חצי לוג שיעור שידלוק מערב עד בוקר בליל הגדול שבטבת וכו' ומכאן אנו למידין ג"כ שאם מצאן שכבו אין זקוק להן להדליקן עד הערב שאילו כן היה נותן בהם שמן כמידת יום ומידת לילה שהתורה לא תסמוך על הנס ובנר מערבי בלבד הקפידה תורה שיהא דולק תמיד וכו' משא"כ בשאר בנרות אם מצאן דולקין מניחן במקומן עד הערב ואם מצאן שכבו מדשן שמנן ומדשן פתילתן ונותן לתוכן שמן כמידתן ופתילה חדשה ומניחן עד הערב וזהו הטבתן דכתיב בהם בבוקר בבוקר בהיטיבו וכו' ותניא בספרי ריש פ' בהעלתך יאירו שבעת הנרות שומע אני שיהא דולקין לעולם ת"ל שיהיו מערב עד בוקר אי מערב עד בוקר יכול יכבם ת"ל יאירו שבעת הנרות הא כיצד יאירו שבעת הנרות מערב עד בוקר לפני ה' תמיד שיהא נר מערבי תדיר וכו' ומכאן תשובה להרמב"ם ז"ל שכתב בכל הנרות שאם מצאן שכבו בבוקר מטיבן ומדליקן ונ"ל שסמך לו הרמב"ם ז"ל על מה שאמרו בפ' שתי מידות דף כ"ח ע"ב אמר ר"י נר שכבתה מדשן השמן מדשן הפתילה כיצד הוא עושה מטיבה ונותן בה שמן ומדליקה ואיתמר נמי אר"י ואמרי לה אר"ח אמר רבי נר שכבתה נידשן שמן נדשנה פתילה כיצד עושה מטיבה ונותן בה שמן כמדתה ראשונה ומדליקה דאלמא בשעה שמטיבה מדליקה ולא מדליקה בשעת העלאה בין הערבים קאמר חדא דלא משמע כן ועוד דאמרינן התם יתיב ר' זריקא וקמיבעיא ליה כשהוא נותן בה שמן כמדה הראשונה או כמה שחסרה ואי מדליקה לערב קאמר פשיטא כמדה ראשונה הוא נותן לה אלא שמדליקה לאלתר קאמר ולפיכך שאל ר' זריקא וכו' ומדקאמר נר שכבתה סתם משמע דבאיזה נר דבכל שבעת הנרות קאמר ולא בנר מערבי וכו' ולי נראה דההיא בשני מזרחיים וכו' ולא בנר מערבי וכו' ולפיכך אם מצאן שכבו מדשנן ומדליקן כדי שיהא דולק עד בין הערבים וכו' עכ"ל ז"ל וחזר עוד החכם השואל ז"ל וכתב לו דדעתו נוטה דנר סתם איזה שבכל שבעת הנרות משמע ומ"מ אין מכאן ראיה להרמב"ם ז"ל דאיכא למימר דההיא בשכבתה בלילה קמיירי וקמ"ל דכבתה זקוק לה כל הלילה עד הבוקר וכו' עכ"ל של החכם השואל ז"ל וחזר הרשב"א ז"ל וכתב לו וז"ל מה שפירשת נר שכבתה בלילה איפשר לך לפרש כן אלא שאני דחיתו מפני שלא מצאתי הטבה בלילה ואם כבתה בלילה סבור אני שאינו מדשן לא שמן ולא פתילה אלא מדליקה ודיו וע"ז ישר בעיני יותר להעמידה בשני נרות מזרחים ובשכבו ביום וכו' עכ"ל ז"ל. והנה שיטת רש"י ז"ל כשיטת החכם השואל ז"ל דמפרש דמיירי בנר שכבתה בלילה. נמצא לפנינו ב' שיטות בזה הסוגיא בנר שכבה לשיטת הרמב"ם ז"ל דבכבה ביום צריך לדשנה ולהדליקה עד הערב ולשיטת רש"י ז"ל אינו אלא בשכבתה בלילה ושיטת הרשב"א ז"ל דבכבתה בלילה לא צריך לדשן כלל דלא מצינו הטבה בלילה אלא מיירי בנר מזרחיית או בנר מערבי [אולם קשה לי לשיטת רש"י ז"ל בדף פ"ט ע"א במס' מנחות דגרסינן שם ושיערו חכמים חצי לוג מאורתא עד צפרא א"ד מלמעלה למטה שיעורו וא"ד מלמטה למעלה שיעורו פירש"י ז"ל ד"ה ושיערו וכו' וז"ל שלא היה צריך יותר מחצי לוג אפילו בליל ארוך וכן נותן אפילו בליל קצר ומה שנשתייר בבוקר זורק לחוץ וכו' עכ"ל ז"ל ולכאורה קשה מההיא ספרי דמביא הרשב"א ז"ל דלא צריך לכבות בבוקר אלא יניחנה דלוק א"כ קשה אמאי בבוקר זורק לחוץ משמע מפירש"י ז"ל דמכבה בבוקר ועל שיטת הרמב"ם ז"ל לא קשה מהך סוגיא דמסקינן שם מ"ד מלמטה למעלה שיעורו התורה חסה על ממון ישראל ע"כ ופרש"י ז"ל דאילו היו נותנין בו לוג לכתחלה ומה שמשייר למחר היו שופכין לחוץ איכא חסרון עכ"ל ז"ל ואילו להרמב"ם ז"ל אין צריך לשפוך לחוץ ז"א דהתם מיירי בשעה ששיערו אילו היו נותנין הרבה כ"כ עד שידלק יותר מיום וא"כ צריך לשפוך למחר בערב וז"פ] ולפענ"ד לתרץ דעת הרמב"ם ז"ל וקושית הרשב"א ז"ל דקפריך מהך דת"ר מערב עד בוקר תן לה מדתה שתהא דולקת מערב עד בוקר וכתב ז"ל ומכאן אנו למידין ג"כ שאם מצאן שכבו אין זקוק להן להדליקן עד הערב שאילו כן היה נותן בהם שמן כדי מדת יום ומדת לילה שהתורה לא תסמוך על הנס. ובנר מערבי בלבד הוא שהקפידה להיות דולק והולך תמיד דכתיב לפני ה' תמיד אותו שלפני ה' יהיה תמיד וכו' מפני שזהו עדותה וכדתניא בפרק כל קרבנות הציבור דף פ"ו ע"ב מחוץ לפרוכת העדות עדות היא לכל באי עולם שהשכינה שורה בישראל מאי עדותה אמר רבא זו נר מערבי שנותנין בה שמן כמדת חברותיה וממנה היה מדליק וממנה היה מסיים וכו' עכ"ל ז"ל ונראה לפענ"ד דאף הרמב"ם ז"ל לא ס"ל דכל שבעת הנרות צריכין להדליק תמיד כמו נר מערבי ז"א דמהכ"ת נימא כן אלא ס"ל להרמב"ם ז"ל דאותו חצי לוג שמן צריך להיות מוצת ונשרפת עד גמירא ואם כבתה זקוק להדליק אותו שיעור. כי חצי לוג ע"כ צריך להיות מוצת ונשרף במנורה כי התורה אמרה מערב עד בוקר תן לה מדתה שתהא דולקת מערב עד בוקר ע"כ מדה זו ע"כ צריך להיות מוצת ונשרף בכל יום במנורה וע"כ מיבעיא ליה לר"ז אם כשמדליק להשלים השיעור דחצי לוג אם אינו צריך אלא להשלים השיעור או שצריך ליתן שיעור שלם דאין ליתן במנורה פחות משיעור חצי לוג אבל כשכלה השמן והפתילה מאיליו שנשלם שיעורו פשיטא דאף להרמב"ם ז"ל א"צ להדליקם כי אינם נר תמיד. ותדע דהכי הוא דאל"כ למה נקט גבי פתילה שכבתה הך איבעיא דר"ז הו"ל לר"ז למיבעיא בעלמא היכא שכלתה השמן והפתילה באמצע היום אם צריך ליתן חצי לוג או עד שידלוק כל היום וע"ז לא מיבעיא ליה אלא מיבעיא ליה אם נותן שמן כמדה שחסרה אלמא דכל עיקר משום דאותו שמן צריך להיות מוצת ונשרף במנורה ע"כ לא קשה האיך סמכה התורה על הנס לשיטת הרמב"ם ז"ל וכן משמע מלשון הרמב"ם ז"ל שכתב מהו דישון המנורה כל נר שכבה מסיר הפתילה ושמן שבנר וכו' נותן בו שמן אחר ופתילה אחרת במדה והוא חצי לוג ומדליק נר שכבה הרי קמן דלא ס"ל דצריך להדליק רק נר שכבה אבל לא כבה אלא כלה השמן והפתילה א"צ להדליק אלא דווקא כשכבה משום דאותו חצי לוג צריך להיות מוצת ונשרף במנורה. ועכשיו דזכינו בע"ה לכל אלה יתבאר הסוגיא דידן כעין חומר דגרסינן בירושלמי פתילה שכבת צריכה דישון ותו לא מידי ולא כמו שמסיים בבבלי כיצד הוא עושה מטיבה ונותן בה שמן ומדליקה אלא צריכה דישון לבד וע"כ מיירי שכבתה ביום דאי בלילה א"צ דישון לשיטת הרשב"א ז"ל והרמב"ם ז"ל כוותיה בזה וע"כ יש פנים לכאן ולכאן די"ל דס"ל כמו בבבלי דכיצד הוא עושה מטיבה ונותן בה שמן ומדליקה וע"כ צריך לדשן מיד כדי שיהא שהות ליתן בה שמן ולהדליק כי אותו חצי לוג צריך להיות מוצת ונשרף כנ"ל אבל אי לא ס"ל כבבלי אלא מדשן לבד ואינו חוזר ומדליק עד לערב א"כ א"צ לדשן מיד אלא מדשן לערב בשעת הדלקה כי אין מצות דישון רק בבוקר וע"ז שאל מה מיד ע"ז אמרי תלמידוי דר' חייא בר לולייני מעתה צריך שיהא מיצן בתמיה מיצן הוא כמו מוצת בלשון נקבה היא מוצת גבי תמר. עיין בתוס' ז"ל במס' ב"מ דף נ"ט דמוצת בלא א' קרינן שם והוי כמו ויצת אש בציון וכו' עיי"ש וה"נ גבי שמן דהוא לשון זכר קאמר צריך שיהא מיצן השמן דיהא צריך להדליק במקומו ולמה לו לדשן מיד אלא אינו מדשן עד לערב ולא כמו דמסקינן בבבלי כיצד הוא עושה מטיבה ונותן בה שמן ומדליקה משום דצריך השמן להיות מוצת ונשרף ז"א אלא אינו רק מדשן לבד ונחלקו בזה הבבלי והירושלמי מכאן ראיה לשיטת הרמב"ם ז"ל ע"כ הבבלי ומוכרח ממה דמסיק כיצד הוא עושה מטיבה ונותן בה שמן ומדליקה ואי אנר מערבי קאי מאי קמ"ל ולמה לו לסיים כיצד הוא עושה כיון דשמעינן דבעי דישון ממילא ידעינן דודאי נותן שמן אחר ומדליק ולא הול"ל אלא צריכה דישון כמו בירושלמי ולמה קאמר כיצד הוא עושה אלא ודאי דקאי על כל הנרות וקמ"ל דמדליקן לאלתר ואי לא אשמעינן כיצד הוא עושה לא הוי ידעינן כמו בירושלמי דמיבעיא לן והרמב"ם ז"ל פסק כהבבלי:


###### Tosafot HaRid on Jerusalem Talmud Yoma 2:2:3:2
[Tosafot HaRid on Jerusalem Talmud Yoma 2:2:3:2](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20HaRid%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yoma/r/2:2:3:2)

**מעתה בא' בחקופת תמוז.** עיין בדברינו בפנים וכבר כתבנו לעיל שיטת רש"י ז"ל והרשב"א ז"ל דרש"י ז"ל ס"ל דבבוקר מכבה והרשב"א ז"ל כתב דאינו מכבה ולכאורה מוכח מהאי סוגיא כשיטת רש"י ז"ל דס"ל דהטבה בבוקר דוקא הוא גזה"כ ומחויב לכבות ולהיטיב בבוקר ולכאורה מוכרח שיטתו מקושית ר"ש בר"י דפריך דאם מדשן השמן לא יתן בתקופת תמוז חצי לוג לנר אבל אם אינו מדשן השמן לא הפסיד כיון דמכבה בבוקר אבל אם נימא דאינו מכבה בבוקר א"כ אפילו אם אינו מדשן השמן נמי קשה ל"ל ליתן חצי לוג לכל נר כיון דאינו מכבה בבוקר. והספרי שמביא הרשב"א ז"ל לפי גירסתינו לא מוכח מידי וגי' אחרת היה לו להרשב"א ז"ל אבל לפי שיטת הרשב"א ז"ל לכאורה קשה מהאי סוגיא אבל לפי דברינו שפיר ניחא דהא דיליף הספרי מקרא דיאירו דאינו מכבה היינו דאינו מחויב לכבות ואינו עובר על עשה דמערב עד בוקר אבל אי מכבה ל"ל בה ואינו עובר על עשה דמערב עד בוקר אבל אי אינו מדשן השמן ע"כ דמכבה משום הפסד קדשים אבל לפי דקי"ל דמדשן השמן ע"כ דאינו מכבה כיון דמותר לדלוק ואינו עובר על עשה דמערב עד בוקר למה יכבה וע"כ מניחן כמו שהוא. ונמצא דעולם שפיר סוגיין לפי כולהו מרבוותא ז"ל ודו"ק: