## Tosafot Rabbi Akiva Eiger on Mishnah Bava Kamma Chapter 10

###### Tosafot Rabbi Akiva Eiger on Mishnah Bava Kamma 10:2:1
[Tosafot Rabbi Akiva Eiger on Mishnah Bava Kamma 10:2:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20Rabbi%20Akiva%20Eiger%20on%20Mishnah%20Bava%20Kamma/r/10:2:1)

[אות עו] **הרע"ב ד"ה הרי אלו שלו. ביאוש ושינוי רשות.**וכ"כ רש"י. ותמוה לי הא אמרינן בסוגיא על הברייתא דקתני אם נטל מחזיר לבעלים דקסבר יאוש כדי ל"ק הרי דלא מקרי ש"ר. וראיה זו כ' תוס' לעיל דס"ז ונתנו טעם לזה כיון דנותן לו בע"כ לא מקרי ש"ר. ולומר דכוונת רש"י דבזה עצמו פליגי מתני' וברייתא דמתני' ס"ל דמקרי ש"ר וברייתא ס"ל דלא מקרי ש"ר כסברת תו' (הנ"ל בתירוצם הא') מ"מ יקשה ממה דאמרי' בסוגיא ואיכא דאמרי אם בא להחזיר כו' מ"ט יאוש כדי קני. הא כיון דברייתא ס"ל כמתני' ולא פליגי מנ"ל דס"ל יאוש כדי קני הא י"ל דהטעם דהוי ש"ר כמו דס"ל למתני'. אע"כ דפשיטא ליה להש"ס דלא מקרי ש"ר וצ"ע ובאמת תמוה לי כיון דמוכח דלא הוי ש"ר וא"כ מוכח ממתני' דיאוש כדי קנה והא לעיל (דס"ו) סבר ר"י דיאוש כדי ל"ק ואביי הקשה ממתני' דעורות של בעה"ב. ור"י פריק דהוי שינוי שם עי"ש. והא מ"מ ממתני' דהכא דיאוש כדי קנה קשה וצ"ע. והנה בההיא דהנ"ל דאמרינן עלה דהברייתא קסבר יאוש כדי לא קנה. קשה לי הא לרבה מסקינן דלסטים היינו מזויין ותרי גווני גזלן קתני. א"כ דלמא הבריי' כרבנן דבגזלן ליכא יאוש. ואף דמשנינן עוד דמתני' כרבי דגנב כגזלן. הא חזינן בסוגיא דאמרינן גופא ר' אומר כו' הב"ע בלסטים מזויין הרי דאם באנו להוכיח מידי מכח ההיא שינויא דאתיא כר' דחינן דילמא באמת כשינויא קמא דלסטים היינו מזויין וא"כ איך מוכחים מהבריי' דס"ל דיאוש כדי ל"ק ולעשות פלוגתא חדשה. דלמא מתני' כר"ש וברייתא כרבנן ומיירי הכל בגזלן דלסטים היינו מזויין. ואף לעולא דאמרינן בשלמא לעולא בידוע וד"ה. מ"מ למסקנא דלמא כמו דאמרינן לרבה דמוקי בלסטים מזויין ותרי גווני גזלן כר"ש. דלמא גם לעולא לא מיירי מתני' בידוע וכפשטא דלישנא דמתני' מפני שהבעלים מתייאשים דמשמע בסתמא. וכמ"ש רש"י במתני'. ולסטים היינו מזויין וכר"ש. והברייתא כרבנן דר"ש דבגזלן בסתמא לא הוי יאוש וצ"ע:


###### Tosafot Rabbi Akiva Eiger on Mishnah Bava Kamma 10:2:2
[Tosafot Rabbi Akiva Eiger on Mishnah Bava Kamma 10:2:2](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20Rabbi%20Akiva%20Eiger%20on%20Mishnah%20Bava%20Kamma/r/10:2:2)

[אות עז] **במשנה שוכו.**מלשון הכתוב ויכרתו כל העם איש שוכה (שופטים ט' מ"ט):


###### Tosafot Rabbi Akiva Eiger on Mishnah Bava Kamma 10:3:1
[Tosafot Rabbi Akiva Eiger on Mishnah Bava Kamma 10:3:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20Rabbi%20Akiva%20Eiger%20on%20Mishnah%20Bava%20Kamma/r/10:3:1)

[אות עח] **במשנה ישבע לו לוקח.**עי' בר"ן פ"ז דשבועות (דף שי"ב ע"ב) בסוגיא דשכיר. שכתב דיש שרוצים להוכיח דמגו לאפטורי משבועה ל"א מכח פירכת הש"ס (דמ"ה) שם בשבועת השומרים הא יש לו מגו דלהד"ם. ומה דמשנינן דאפקיד בשטר הוא דיחוי. אלא דהטעם דמיגו לאפטורי משבועה ל"א וראיה לזה ממשנתינו דהכא דאמאי ישבע לוקח הא יש לו מגו דאי בעי אמר לקחתי ממך עיי"ש. קשה לי דבממנ"פ אם מוכח כן ממתני' דהכא תיקשי מזה לרב ושמואל דס"ל דבשכרו שלא בעדים דנאמן הבעה"ב בלא שבועה במגו דלא שכרתיך ואליבייהו דחינן דשבועת השומרים מיירי באפקיד בשטר. הא מ"מ יקשה להו ממתני' דהכא. גם ק"ל במ"ש הר"ן לדחות דשפיר י"ל דאמרינן מגו לאפטורי משבועה ובמתני' דהכא מ' התקנה תקנו חז"ל שבועה עליו. וההיא דשבועת שומרים הטעם כיון דלהד"ם הוא מעיז ובטענת נאנסה הוא העזה הו"ל מגו דהעזה ל"א. וק"ל הא זהו מספיק גם על הראיה ממשנתינו דהא בהוציא כך אין חבירו מכיר בשקרו. ואילו טען לקחתי ממך הוא מעיז גם קשה לי במ"ש הר"ן שם עוד להוכיח דמגו לאפטורי משבועה ל"א דאל"כ היאך עד א' קם לשבועה הא איכא מגו דטען החזרתי. דלמא באמת אין ע"א חייב רק במעיד שלוה ולא החזיר וכ"ז צ"ע (עי' בב"מ דף ח' ע"א. ובתוס' שם ד"ב ע"א ד"ה וזה נוטל):


###### Tosafot Rabbi Akiva Eiger on Mishnah Bava Kamma 10:7:1
[Tosafot Rabbi Akiva Eiger on Mishnah Bava Kamma 10:7:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20Rabbi%20Akiva%20Eiger%20on%20Mishnah%20Bava%20Kamma/r/10:7:1)

[אות עט] **הרע"ב ד"ה איני יודע כו'. ישבע שאינו יודע.**וכ"כ רש"י כתובות (דף י"ב ע"ב) והא דל"א כיון באומר ברי להד"ם חייב לישבע בטוען א"י ליהוי מחוייב שבועה ואי"ל. וכמו בחמשין ידענא וחמשין לא ידענא היינו דבשבועה דרבנן ל"א מחוייב שבועה ואי"ל משלם כדאמרי' (פ"ק דבב"מ) גבי ההוא רעיא וכן בשבועות (ד' מ"א ע"א) דתקנתא לתקנתא לא עבדי'. ואף דמהתם אין ראיה דבחשוד שיש תקנתא דכשנגדו נשבע בזה הוי תקנתא לתקנתא. אבל בא"י דהוי דינא דאיל"מ ול"צ שכנגדו לישבע. א"כ לא הוי תקנתא לתקנתא דהא התשלומים בא"י הוי דינא. מ"מ י"ל דבשבועות דרבנן דקילו ל"א ביה איל"מ וההיא דאמרי' משום תקנתא לתקנתא היינו בחשוד כיון דלא מחייבינן ליה רק ע"י שבועה שכנגדו זהו היה שייך גם בשבועה דרבנן וצריכים לטעמא דתקנתא לתקנתא ל"ע אבל לחייב לשלם ל"א בשבועה דרבנן. והכי מוכח בתוס' פ"ק דמציעא (ד"ג ע"ב ד"ה בכולי בעי דלודי) ממה דהקשו שם מנסכא דר"א. ועי' בתוס' פ"ק דמציעא (דף ה' ע"ב ד"ה ותקנתא לתקנתא). וז"ל ומחו"ש ואיל"מ ל"ש הכא כדפרישית. והיינו דבאו לתרץ דהא מה שכנגדו נשבע התקנה היא בהיפוך דל"צ לשלם רק ע"י שבועה שכנגדו. אבל מדינא היה צריך לשלם בלאו שבועה שכנגדו א"כ היכא דתקנתא לתקנתא ל"ע הא התשלומים הן מדינא בלאו תקנה. ולזה כתבו דמחו"ש ואי"ל ל"ש הכא. היינו דזהו בלא"ה דשבועה דרבנן לא חמיר לחייב לשלם אם אינו נשבע. אלא דלבתר דתקנו דכשנגדו נשבע זה היה באפשר לומר גם בשבועה דרבנן ושוב אמרי' בזה תקנתא לתקנתא ל"ע. גם י"ל למ"ש הר"ן דבנ' ידענא ונ' לא ידענא אף היכא דלא אמר ביה איל"מ כמו ביורשים א"צ לישבע דלא ידענו דשבועה דאורייתא ליכא אלא בלהד"ם וכדומה אבל לא לישבע שא"י. וא"כ י"ל מה"ט בנ' ידענא ונ' ל"י מקרי משואיל"מ דבאמר על אידך נ' להד"ם צריך לישבע. ועתה במה שטען לא ידענא ליכא שבועה דלא ידענא לאו בר שבועה הוא בדאורייתא. אבל הכא במנה לי בידך והלה אומר א"י דשבועה שהיה מגיע לו בלהד"ם היא מדרבנן. זהו ג"כ עתה יכול לישבע על טענתו שנשבע שאינו יודע: .