## Tosafot Rabbi Akiva Eiger on Mishnah Shevuot Chapter 6

###### Tosafot Rabbi Akiva Eiger on Mishnah Shevuot 6:1:1
[Tosafot Rabbi Akiva Eiger on Mishnah Shevuot 6:1:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20Rabbi%20Akiva%20Eiger%20on%20Mishnah%20Shevuot/r/6:1:1)

[אות לז] **בהרע"ב ד"ה וההודאה. פחות משתי כסף.**ואם תבעו ב' מחטין והודה לו בא' מהם חייב דבכלים לא בעינן ב' כסף. (גמרא דף מ' ב') ודעת הרמב"ם (פ"ג דטוען) דאפי' אינו שוה פרוטה. והרמב"ן ס"ל דבעי' ש"פ:


###### Tosafot Rabbi Akiva Eiger on Mishnah Shevuot 6:1:2
[Tosafot Rabbi Akiva Eiger on Mishnah Shevuot 6:1:2](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20Rabbi%20Akiva%20Eiger%20on%20Mishnah%20Shevuot/r/6:1:2)

[אות לח] **תוי"ט ד"ה וההודא'. ויש לו קרקע ישבע על השאר.**ודעת תוס' (פ"ק דמציעא) דמ"מ צריך שלא יהי' לו קרקע בנ"ח. דלענין בנ"ח לא פקעי חז"ל השעבוד. אבל אם אין לו רק קרקע משועבדת בזה הוא הסברא כיון דתקנו חז"ל דלא לגבות ממשעבדי הוי כמחל השעבוד:


###### Tosafot Rabbi Akiva Eiger on Mishnah Shevuot 6:1:3
[Tosafot Rabbi Akiva Eiger on Mishnah Shevuot 6:1:3](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20Rabbi%20Akiva%20Eiger%20on%20Mishnah%20Shevuot/r/6:1:3)

[אות לט] **בהרע"ב ד"ה מפני שהוא כמשיב אבידה. כשאין הבן טוען וודאי.**נלע"ד דכוונת הרע"ב שטוען ברי עפ"י אביו שכך אמר לי אבא דמקרי ברי אלא דפטור משום דבכה"ג בבנו מעיז. וזהו דעת הראב"ד. וע' בר"ן (דף ש"ט ע"ב) דהרמב"ן דחה דברי הראב"ד הנ"ל דמפי אחר לאו ברי מקרי מדתנן פ' יש נוחלין וכו' והר"ן כתב עלה וז"ל ולי אין זה תשוב' על הראב"ד לפי שכדברי חכמים הוא פוסק ולרבנן הכי הוי קושטא דמלתא דבא בטענת אחרים אין טענתו טענת ברי ומש"ה אמרו בבנו מעיז עכ"ל. ולא זכיתי להבין דאם אינו טענת ברי מה צורך לטעמא דהוי כמשיב אבידה דבבנו מעיז הא בלא"ה אין שבוע' בטענת שמא כ"א שבועת שומרי' ושותפים אע"כ דמקרי ברי ושפיר הק' הרמב"ן וצ"ע: (כ"מ ולא זכיתי להבין הא בגמרא משני לראב"י דלא אמר ברי לי. וע"כ עיקר הטעם דאין שבועה בטענת שמא משום משיב אבידה):


###### Tosafot Rabbi Akiva Eiger on Mishnah Shevuot 6:2:1
[Tosafot Rabbi Akiva Eiger on Mishnah Shevuot 6:2:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20Rabbi%20Akiva%20Eiger%20on%20Mishnah%20Shevuot/r/6:2:1)

[אות מ] **ברע"ב ד"ה פטור. אבל משביעים אותו היסת.**מדכתב הרע"ב במתני' זו ולא כתב כן מקודם במתני' שלפני זה עלה דקתני מנה לי בידך אין לך בידי פטור. דמ"מ חייב היסת משמע דהרע"ב ס"ל דההלכה כלישנא בתרא. דר"נ קאי רק אסיפא דנתתי לך דהוי דררא דממונא אבל בלהד"מ אינו חייב היסת אולם הרע"ב (פ"י מ"ז דב"ק) כתב במפורש דבטוען להד"ם חייב היסת:


###### Tosafot Rabbi Akiva Eiger on Mishnah Shevuot 6:2:2
[Tosafot Rabbi Akiva Eiger on Mishnah Shevuot 6:2:2](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20Rabbi%20Akiva%20Eiger%20on%20Mishnah%20Shevuot/r/6:2:2)

[אות מא] **תוי"ט ד"ה אין לך. ואמר אין לך בידי מעולם.**והא דלא מהימן לומר אין לך בידי מעולם שטעיתי שהייתי סבור להיות חייב ואיני חייב כלום. במגו דאמר פרעתי. דמסתמא מידק דייק ואינו מצוי לטעות מש"ה אינו נאמן במגו. תוס' גיטין (פ"ק דף י"ד ע"א ד"ה ולא פש וכו'):


###### Tosafot Rabbi Akiva Eiger on Mishnah Shevuot 6:3:1
[Tosafot Rabbi Akiva Eiger on Mishnah Shevuot 6:3:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20Rabbi%20Akiva%20Eiger%20on%20Mishnah%20Shevuot/r/6:3:1)

[אות מב] **במשנה אר"ג רואה אני את דברי אדמון.**בתוס' הקשו דלמאי נ"מ בדינו דאדמון דיש בלשון הזה לשון קנקנים הא בלא"ה חייב לר"ג דס"ל טענו חטים והודה בשעורים חייב. ותירצו דנ"מ דאם תבעו עשרה כדי שמן ואמר אין לך בידי אלא ה' חייב גם קנקנים בהודאתו עיי"ש. ולענ"ד קשה דמנ"ל דין זה דנהי דס"ל לאדמון דיש בלשון הזה ל"ק היינו דיכול לומר דעתי היה על קנקנים ג"כ ומצרכת לישבע אבל לומר דבודאי יש בלה"ז ל"ק אינו מוכרח ואפשר דזה שמודה יאמר אין לך בידי אלא ה' דהוי כאומר ה' כדי שמן יכול לומר לא היה כוונתי בהודאתי על קנקנים. ועל קושייתם הא י"ל דנ"מ בהודה יו"ד מדות השמן בלא קנקנים דאם יש בלה"ז לשון קנקנים ותבעו גם קנקנים מחוייב לישבע על הקנקנים ובאמת ג"ז אינו מוכרח כלל דדלמא דוקא בהודה בקנקנים בזה יכול התובע לומר כוונתי הי' ג"כ על קנקנים כיון דאפשר לכללו בלשון כדי שמן ובאמת מגיע לו קנקנים דהא הודה לו קנקנים מסתמא תבע ממנו גם קנקנים אבל בלא הודה קנקנים י"ל דתביעתו רק שמן דבאמת אינו מגיע לו קנקנים והשתא הוא דטוען גם קנקנים לי בידך. ועל קושייתם י"ל בפשוטו דנ"מ דהקנקנים שוים כמו השמן ותבע יו"ד כדי שמן והודה לו יו"ד קנקנים ריקנים. דלאדמון כיון דבאמת היו מגיע לו קנקנים מפרשים בלשון כדי שמן דתבע גם קנקנים וחייב לישבע על השמן אבל אי אין בלה"ז ל"ק כיון דהודאתו דקנקנים הוא שוה כמו שמן שתבע לו פטור דטענו חטים בדינר והודה לו שעורים דינר ודאי דפטור. וצ"ע לדינא:


###### Tosafot Rabbi Akiva Eiger on Mishnah Shevuot 6:6:1
[Tosafot Rabbi Akiva Eiger on Mishnah Shevuot 6:6:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20Rabbi%20Akiva%20Eiger%20on%20Mishnah%20Shevuot/r/6:6:1)

[אות מג] **תוי"ט ד"ה וחכ"א. דבהדיא פסק בפ"ב מהל' שכירות.**במחכ"ת אין בזה סרך קושיא דהרמב"ם כתב רק דלטענת שומרים שאינו ברשותו ושלא פשע א"צ הודאה במקצת אבל לענין טענה וכפירה שכופר שלא מסר לו כלום או שהחזיר בעינן הודאה במקצת כמו בהלואה וכמ"ש הרמב"ם שם בין שהודה מעצמו ששאל או שכר שאין אומרים מגו לפטורי משבועה. והיינו דיש לו מגו דאילו אמר להד"ם לא היה צריך לישבע וכן מפורש שם (בהלכה י' י"א י"ב). ואיני עומד על דעתו הגדולה של התי"ט כזה: (* אך עקרית הקושי' לדעת הרמב"ם דל"ל למודה במקצת. הא יש לאוקמי בשבועת השומרים. וכן הקשה בש"ך (בסי' צ"ה ס"ק ט') יעו"ש):


###### Tosafot Rabbi Akiva Eiger on Mishnah Shevuot 6:7:1
[Tosafot Rabbi Akiva Eiger on Mishnah Shevuot 6:7:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20Rabbi%20Akiva%20Eiger%20on%20Mishnah%20Shevuot/r/6:7:1)

[אות מד] **תוי"ט ד"ה מי. תני ליה בלשון פקדון.**בלקוטי מהרי"ל דייק מזה דגם משכון מקרי פקדון. ומי שנשבע שלא לקבל פקדון אסור להלות על המשכון. והובא להלכה בהגהת ש"ע יו"ד (סי' רי"ז סמ"ח):


###### Tosafot Rabbi Akiva Eiger on Mishnah Shevuot 6:7:2
[Tosafot Rabbi Akiva Eiger on Mishnah Shevuot 6:7:2](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20Rabbi%20Akiva%20Eiger%20on%20Mishnah%20Shevuot/r/6:7:2)

[אות מה] **בא"ד משום דבכל פקדון.**אינו מובן לי דאטו מפורש במתני' מי נשבע תחלה דנשמע מזה דצריך המלוה לישבע שאינו ברשותו ויורה לנו מתני' בלישנא דפקדון דבכל פקדון הדין כן דישבע שא"ב. הא באמת לא קתני במתניתין רק מי נשבע. אלא כיון דבאמת הדין דשומר צריך לישבע שא"ב מוכרחים אנו לפרש דמי נשבע תחלה א"כ לא נשמע ממתני' דמלוה צריך לישבע שא"ב ללמד על פקדון דעלמא. גם למה דמשני אביי (בב"מ דף ל"ה) גזירה שמא יטעון ויאמר אחר שבועה מצאתיה. א"כ מי נשבע היינו דהמלוה נשבע כמה היה שוה א"כ לא נזכר כלל במתני' משבועה שא"ב וביותר דהא באמת אינו נשבע שא"ב דהא מסיפא מוכח דמיירי במאמינו (* פירוש מרישא דסיפא כמו דמשני רב אשי שם) אלא דברישא מה"ת יאמין לו דעי"ז ישבע המלוה ויטול. או כמ"ש הר"ן כיון דנתחייב הלוה שבוע' אף שמאמינו משבעינן ליה להמלוה תחלה שא"ב מחששא שמא יוציא וא"כ עכ"פ לאביי דאף אם נשבע שא"ב מ"מ חיישי' שיוציא ויטעון לאחר שבועה מצאתיה לזה ישבע המלוה כמה הי' שוה א"כ ממילא גם ברישא דרכו להאמינו על שא"ב דהא אף אם לא יאמין לו ישבע המלוה ויטול א"כ באמת בדינא דמתניתין דהכא ליכא שבוע' שא"ב וא"כ ל"ש לומר דנקט מש"ה לישנא דפקדון. ולענ"ד נראה דנקט לישנא דפקדון למ"ש הר"ן והובא בתי"ט כאן ד"ה והלה דהא דלוה הוי מודה במקצת ול"א שהודה לו שיתחייב לשלם כשיחזיר לו משכונו וכל עוד שלא יחזיר לו משכונו א"ח לשלם לו נמצא שלא הודה לו בשום חיוב (ואף אחר שנשבע לו שא"ב מ"מ בשעה שיצאה ההודאה מפיו לאו הודא' היא. וביותר אי לאו דר"ה ואינו נשבע שא"ב יאמר הלוה איני מאמינך לזה אמאי חייב לשלם להוי כא"י אם נתחייבתי) היינו דאף אם ידעינן דהמשכון בידו מ"מ הלוה חייב לשלם העודף על דמי המשכון עיי"ש א"כ י"ל דזהו בעצמו רצה המתניתין להטעים דהמשכון הוי רק כפקדון דעלמא ואין החיוב תלוי בזה דאף אם המשכון בידו לא נפטר זה מחיובו. כאלו היה פקדון בעלמא אצל המלוה: