## Tosafot on Bava Batra Daf 12a ###### Tosafot on Bava Batra 12a:2:1 [Tosafot on Bava Batra 12a:2:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Bava%20Batra/r/12a:2:1) פרץ פצימיו מטמא כל סביביו. פי' הקונטר' כל סביביו ד' אמות כקבר ואין נראה לר' שמשון כיון דמסיימי מחיצות וליכא למיחש שמא יעלה על הבית ויאהיל עליו לית לן למימר שיטמא ד' אמות סביביו כדמוכח בפ' משוח מלחמה (סוטה דף מד.) גבי חצר הקבר העומד בתוכה טהור ה"מ חצר הקבר דמסיימי מחיצו' אבל בעלמא תפיס לכך נראה לו לפרש כגון שיש זיזין הרבה בולטין מן הבית מכל צד ויש בהן פותח טפח לכל אחד ובשלא פרץ פצימיו אף על פי שסתמו אינו מטמא תחת השאר זיזין שסתמו של מת עומד לצאת דרך פתח אבל אם פרץ פצימיו וחזר ובנאן כשאר כותל ואין כאן פתח כלל מטמא כל סביביו דכל זיז וזיז איכא לספוקי דשמא דרך תחת אותו זיז יצא מן הבית ויש לישב פי' הקונטרס דבית נמי לא מסיימי מחיצתא דאע"ג דליכא למיחש שמא יעלה על הבית מ"מ איכא למיחש שמא יגע בכתלי' דקבר מטמא במגע אפי' מן הצד כדמוכח בספרי בפרשת פרה אדומה בקבר זה קבר סתום או אינו אלא פתוח אמרת ק"ו ומה אהל שהוא מקבל טומאה אינו מטמא מכל הצדדין כשהוא פתוח הקבר שאינו מקבל טומאה אינו דין שלא יטמא מכל הצדדין כשהוא פתוח משמע דכשהוא סתום מטמא אף בנוגע בו מן הצד: **Tanslation by Rabbi Ephraim Piekarski:** **פרץ פצימיו¹ מטמא כל סביביו—He dismantled the** door **frames; it is מטמא the entire surroundings** OVERVIEW The גמרא cites a ברייתא (regarding טומאת מת) that if the doorway was closed up, then there is no טומאה around the house (only in front of where the doorway was); however if he was פרץ פצימיו then there is טומאה surrounding the (entire) house. ------------------------- **פירש הקונטרס כל סביביו ד' אמות כקבר² –** **רש"י explained** that מטמא **כל סביביו** means that an area of **four אמות around** the entire house is מטמא **just like a grave.** תוספות disagrees: **ואין נראה לרבינו שמשון כיון דמסיימי מחיצות –** **And the ר"ש does not agree; since the partitions** of the house **are distinct – וליכא למיחש שמא יעלה על הבית ויאהיל עליו לית לן למימר שיטמא ד' אמות סביביו³ –** **And there is no concern that he will climb over the house and be מאהיל over it, there is no** reason **to rule that four אמות around** the house **should be מטמא –** תוספות proves that the גזירה of ד' אמות בקבר is only where it is לא סיימי מחיצות: **כדמוכח בפרק משוח מלחמה (סוטה דף מד,א) גבי חצר הקבר⁴ העומד בתוכה טהור⁵ –** **As this is evident in פרק משוח מלחמה regarding** (the משנה which states that) **a חצר הקבר; one who stands in this** חצר הקבר **is טהור;** the גמרא there concludes that – **הני מילי חצר הקבר דמסיימי מחיצות אבל⁶ בעלמא תפיס⁷ –** **When are these words** so (that he is טהור) **by a חצר הקבר, for there are distinct מחיצות, however a [dead body] generally** (where it is not מסיימי מחיצות), the מת **‘grabs’** the ד' אמות surrounding him that this area is טמא. It is evident from that גמרא that in a case of מסיימי מחיצות there is no rule of ד' אמות סביביו; how can רש"י maintain that there is a טומאה of ד' אמות around the house?! תוספות offers a different interpretation: **לכך נראה לו לפרש כגון שיש זיזין הרבה בולטין מן הבית מכל צד –** **Therefore the** ר"ש **prefers to explain** that the ברייתא is discussing a case where **for instance there are many projections extending from the house on all sides – ויש בהן פותח טפח⁸ לכל אחד⁹ ובשלא פרץ פצימיו –** **And each** of these זיזין **has a width of a טפח, and so if he was not פרץ פצימיו – אף על פי שסתמו אינו מטמא תחת השאר זיזין שסתמו של מת עומד לצאת דרך פתח¹⁰ –** **Even though he closed up** the doorway, nevertheless the airspace **under the remaining זיזים is not מטמא because presumably the מת will leave** the house **through the** closed up **doorway – אבל אם פרץ פצימיו וחזר ובנאן כשאר כותל ואין כאן פתח כלל מטמא כל סביביו –** **However if he was פרץ פצימיו and rebuilt the doorway** so that it appears like the **rest of the wall, and there is no doorway at all, then it is מטמא כל סביביו** under each זיז – **דכל זיז וזיז איכא לספוקי דשמא דרך תחת אותו זיז יצא מן הבית¹¹ –** **For regarding each זיז there is the possibility that** the מת **will exit the house under that זיז.** תוספות attempts to justify פרש"י: **ויש לישב פירוש הקונטרס דבית נמי לא מסיימי מחיצתא –** **And we can justify פרש"י** (that there is טומאה ד' אמות סביבות הבית) **for even a house is not מסיימי מחיצתא;** meaning **– דאף על גב דליכא למיחש שמא יעלה על הבית –** **That even though there is no concern that he will climb up on the house** (for there are distinct walls) – **מכל מקום איכא למיחש שמא יגע בכתלים¹² –** **Nevertheless there is concern that perhaps he will touch the walls** of the house – **דקבר¹³ מטמא במגע אפילו מן הצד –** **For a קבר is מטמא even if it is touched from the side** (not only from above where one is מאהיל) – **כדמוכח בספרי בפרשת פרה אדומה¹⁴ בקבר¹⁵ זה קבר סתום¹⁶ –** **As is evident in ספרי in פרשת פרה אדומה** where the תורה writes **[או] בקבר, this** is referring to a **closed קבר.** The ספרי continues – **או אינו אלא פתוח¹⁷ –** **Or** perhaps **it is not so but** rather או בקבר refers to an **open** קבר – **אמרת קל וחומר ומה אהל שהוא מקבל טומאה¹⁸ אינו מטמא מכל הצדדין כשהוא פתוח¹⁹ –** **You should say a ק"ו** that it cannot be referring to a קבר פתוח, **for what if by an אהל which becomes טמא, nevertheless its sides are not מטמא when** the אהל **is פתוח – הקבר שאינו מקבל טומאה²⁰ אינו דין שלא יטמא מכל הצדדין כשהוא פתוח –** **So a קבר which is not מקבל טומאה then certainly its sides are not מטמא if it is פתוח – משמע דכשהוא סתום מטמא אף בנוגע בו מן הצד:** **It seems** from this ספרי **that when the** קבר **is סתום it is מטמא even if someone touches its side.** SUMMARY According to רש"י if פרץ פצימיו the ד' אמות around the house are מטמא like a קבר (because of the concern that one may touch the house). According to תוס' if פרץ פצימיו the זיזין around the house are מטמא (טומאת אוהל). THINKING IT OVER What is the difference (according to רש"י) between the case of פרץ את פצימיו (where it is מטמא for ד' אמות סביביו and the case of חצר הקבר where he is טהור (even within ד' אמות to the קבר?²¹ footnotes: ¹ See רש"י יא,ב ד"ה שלא, that פרץ את פצימיו means that he dismantled the entire door frame and rebuilt it as part of the wall (and it is apparent that he does not intend to use it for a doorway again). ² The חכמים were גוזר that a קבר המת is מטמא (not only if you touch it or are מאהיל over it, but even) if you stand within ד' אמות of the קבר, so that the אוכלי טהרות will distance themselves from the קבר and not be מאהיל over the קבר accidentally. The same rule applies (according to רש"י) to this בית which פרץ את פצימיו. ³ Regarding a grave, where its walls are not (so) distinct, there is concern that if he will be close to the קבר (within ד' אמות) he may accidentally be מאהיל on the קבר. However by a house where the walls are distinct, there is no concern that if he is close to the house he may climb up on the roof and be מאהיל on the house. Therefore there is no cause to be גוזר a טומאה of ד' אמות around the house. ⁴ A חצר הקבר is the area in front of the cave where the מתים are buried. The משנה teaches us that even though (when he is standing in the חצר הקבר) he is within the ד' אמות of a מת who is buried within the cave, nevertheless he is not טמא (because it is מסיימי מחיצות; there is a distinct separation between the חצר and the cave). ⁵ This is a משנה in אהלות פט"ו מ"ח (cited [also] later in ב"ב קא,א) ⁶ The הגהות הב"ח amends this to read אבל מת בעלמא. ⁷ ר' יצחק וכו' there proved from this משנה that a מת is תופס ד' אמות לטומאה; for if there is no טומאה of ד' אמות around the מת, what is the משנה teaching us that חצר הקבר is טהור; why not; he is not in contact with the מת?! ⁸ The הגהות הב"ח amends this to read טפח בכל אחד וכשלא פרץ. ⁹ To be considered an אוהל an object needs to be (at least) a טפח (square). ¹⁰ Whenever there is a door from which we assume the מת will exit, [only] the זיז above that door is מטמא באוהל immediately, even before the מת is taken out. ¹¹ There is no doorway now in the house; however the מת will eventually be taken out to be buried. The wall will be breached somewhere; therefore each זיז is מטמא באוהל now, because the breach may be under this זיז. The טומאה is restricted to under the זיזים (as טומאת אוהל), but not to ד' אמות around the house. ¹² רש"י however (seemingly) cannot accept this explanation for רש"י clearly states 'ויאהילו'. See however סוכ"ד אות א. ¹³ This is referring to a קבר סתום (see footnote # 16). ¹⁴ The הגהות הב"ח amends this to read אדומה או בקבר. ¹⁵ The פסוק in במדבר (חוקת) יט,טז states; וכל אשר יגע וכו' או בקבר יטמא שבעת ימים; teaching us that just touching a קבר is מטמא. ¹⁶ A קבר סתום is like our קברים where the מת is buried and completely covered. ¹⁷ A קבר פתוח is where they would dig a channel in the wall of a cave and place the body in the hollow and leave it open (as in the days of the תלמוד). ¹⁸ An אוהל which is made of cloth or flax, etc. (not wood or metal) is מקבל טומאה (as an אב הטומאה) and is מטמא אדם וכלים even after the מת has been removed. ¹⁹ See footnote # 10. When there is an opening in the אוהל (a door for instance) the outside of the אוהל is not מטמא; only כנגד הפתח. ²⁰ A grave which is built from stones, etc. is not מקבל טומאה (because it is considered קרקע) and is not מטמא if the מת is removed from the קבר; it is only מטמא on account of the מת buried in the קבר. ²¹ See מהרש"א in מס' שבת דף קמו,ב on תוס' ד"ה פרץ and נח"מ here. ###### Tosafot on Bava Batra 12a:4:1 [Tosafot on Bava Batra 12a:4:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Bava%20Batra/r/12a:4:1) מצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו. היינו כשהחזיקו ברשות אבל אם באין להחזיק שלא ברשות יש למחות בידם ולנקוט פיזרא וליתיב כדמוכח בהמניח (ב"ק דף כח. ושם): **Tanslation by Rabbi Ephraim Piekarski:** **מצר¹ שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו—It is forbidden to alter a boundary which a multitude occupied** OVERVIEW רב יהודה אמר רב ruled that if people took possession of a property; the owner may not remove them from this property. תוספות qualifies this ruling. ------------------------- **היינו כשהחזיקו ברשות –** **This** ruling is valid **provided that the** רבים **had permission to occupy** this מצר – **אבל אם באין להחזיק שלא ברשות יש למחות בידם ולנקוט פיזרא וליתיב –** **However if the** רבים **come to occupy** this property **without permission, the** owner **can protest, and hold a stick** (to hit them if necessary)**, and sit** by the property and [forcefully] not allow them to occupy it – **כדמוכח בהמניח² (בבא קמא דף כח,א ושם):** **As** this **is evident in** פרק **המניח.** SUMMARY The rule of מצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו is valid only if they occupied the property ברשות. THINKING IT OVER תוספות states that אם באין להחזיק שלא ברשות the owner is permitted to forcefully prevent them. What is the ruling if they were already מחזיק שלא ברשות, can he evict them (forcefully)?³ footnotes: ¹ מצר (which translates to a boundary) here means the (particular) area enclosed by a boundary. ² The משנה states (לקמן צט,ב) if the owner changed an existing public pathway in his field to another pathway, the public has the right to both ways. The גמרא in המניח asks (assuming that the reason the public retains the original way is because the owner has no practical way to take them to court), let him forcefully not allow them to trespass the original path (since when there is a monetary loss, a person may take the law into his own hands). [The גמרא explains that they retain the original path since we are concerned that the new path will not be as direct as the old, and he cannot stop them from the new path since מצר שהחזיקו בו רבים וכו'.] If the rule is that מצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו even if it was occupied שלא ברשות, what is the sגמרא' question that he should forcefully prevent them from using the old path, it is אסור לקלקלו even if they (come to) occupy it שלא ברשות. This proves that אסור לקלקלו is only if they occupied it ברשות. ³ See חי' הריטב"א (בלוי) and ברכת אברהם בד"ה ועיין. ###### Tosafot on Bava Batra 12a:7:1 [Tosafot on Bava Batra 12a:7:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Bava%20Batra/r/12a:7:1) ולא פליגי מר כי אתריה ומר כי אתריה. פי' ר"י ב"ר מרדכי דבאתריה דרבי יהודה היה קרקע חשוב וטוב והיה חשוב לטרוח בתשעה חצאי קבין אבל באתריה דתנא קמא לא היה קרקע טוב כל כך שיהיה חשוב לטרוח בפחות מתשעה קבין ואף על פי שלא היה בו כדי חרישת יום ראוי היה לטרוח והשתא בעי בבבל מאי שאין הקרקע טוב כל כך ואינו ראוי כשיעור השנוי במשנתינו: **Tanslation by Rabbi Ephraim Piekarski:** **ולא פליגי מר כי אתריה ומר כי אתריה—And they do not argue; this master according to his place and this master according to his place** OVERVIEW The משנה states that the חכמים maintain that in order to divide a field there must be at least nine קבין for each partner, while ר' יהודה maintains that only nine half-קבין for each partner is required. The גמרא states that there is no real dispute,¹ in the place of the ת"ק nine קבין are required and in the place of ר"י only תשעה חצאי קבין are required. תוספות explains what is the difference between their places. ------------------------ **פירש² רבינו יצחק בן רבינו מרדכי דבאתריה דרבי יהודה היה קרקע חשוב וטוב –** **The ריב"ם explained that the ground in sר"י' area was of a good high quality – והיה חשוב לטרוח בתשעה חצאי קבין³ –** **And it was worthwhile to toil** (alone) **in** an area of **ט' חצאי קבין [and even though it was not sufficient** work **for one day’s plowing,⁴ it was** still **worthwhile to toil] אבל באתריה דתנא קמא לא היה קרקע טוב כל כך שיהיה חשוב לטרוח בפחות מתשעה קבין-** **However in the sת"ק' place the ground was not so fertile that it should be worthwhile to toil** (and till) the land for an area **less than ט' קבין – ואף⁵ על פי שלא היה בו כדי חרישת יום ראוי היה לטרוח⁶ –** **(And even though that** both באתריה דת"ק ובאתריה דר"י, **there was not sufficient** land [in ט' קבין or ט' חצאי קבין] **to plow one** full **day, nevertheless it was worthwhile to toil** and till the land for ט' קבין or ט' חצאי קבין [respectively for the ת"ק ור"י].**)** תוספות justifies the פי' ריב"ם: **והשתא⁷ בעי בבבל מאי שאין הקרקע טוב כל כך ואינו ראוי כשיעור השנוי במשנתינו:** **So now** the גמרא **queries, what** is the ruling **in בבל, where the ground is not so fertile and it is not worthwhile** to till the land **for the amount taught in our משנה** (it is not even worth it for the greater amount of ט' קבין which the ת"ק maintains, since it is less than a day’s work)**.** SUMMARY The חכמים allow coercing a division (even if there is not a full day’s work) as long as it will be worthwhile to till the land. THINKING IT OVER What does it mean that it is not חשוב לטרוח בפחות מט' קבין (or ט' חצאי קבין)? Does it mean it is not profitable? If someone owns land less than ט' קבין (or ט' חצאי קבין), will he not plant it? footnotes: ¹ Without the גמרא we may have assumed that there is a מחלוקת as to how much land is necessary to make it worthwhile for an individual to till; however the גמרא clarifies that there is no dispute at all. ² The ריב"ם is negating an alternate interpretation (of the ר"ת, see תוספות ישנים) that באתריה דרבנן people were able to plow ט' קבין in one day (because it was good earth), while באתריה דר"י they were able to till only ט' חצאי קבין in one day (since it was rocky land). The overarching rule then is that one day’s plowing is required for a division. See footnotes # 6 & 7. ³ The הגהות הב"ח inserts here (the line which is mentioned later in תוספות): ואף על פי שלא היה בו כדי חרישת יום ראוי היה לטרוח (and deletes it there). ⁴ The farmers do not want to work the land for less than a day, since the workers are hired by the day, they will need to overpay the workers and lose money. ⁵ The הגהות הב"ח deletes this entire line and inserts it previously (see footnote # 3). ⁶ The people would certainly prefer to have a field which requires a full day’s work, but nevertheless the חכמים ruled that one may coerce a division even if it is not a full day’s work, since it is worthwhile. ⁷ If we were to assume that האי כי אתריה means the explanation which the ריב"ם negates (see footnote # 2), that people are not willing to till less than a day’s work, then what is the question בבבל מאי; let us see how much land requires a day’s work in בבל. However according to the פי' ריב"ם (that the חכמים imposed a חלוקה even if it was not a day’s work), the query of בבבל מאי is understood, as תוספות explains. ###### Tosafot on Bava Batra 12a:10:1 [Tosafot on Bava Batra 12a:10:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Bava%20Batra/r/12a:10:1) ה"ג ר"ח ואי בעית אימא בכרבא וזרעא ובהדורי. פירוש בית חרישת יום ושפיר הוי יומא לזרעא דכשיבא לזורעה חורש ובחזירתו עוד מושך המחרישה על הקרקע וזורע וזה בהדורי: **Tanslation by Rabbi Ephraim Piekarski:** ***הכי גרס רבינו חננאל¹* ואי² בעית אימא בכרבא וזרעא ובהדורי³—The ר"ח is גורס; And if you wish I can say, by plowing, planting and returning** OVERVIEW רב יוסף ruled that in בבל a field can be divided if (each parcel) requires a day to plow. The גמרא asked that what takes a full day in the (first) plowing takes less than a day in the plowing preceding the seeding. And what requires a day in the seeding plowing requires less than two days in the first plowing.⁴ תוספות offers the sר"ח' text of the sגמרא' answers and the explanation. ----------------------- **פירוש בית חרישת יום –** **The explanation** of this answer is that רב יוסף meant **a field** that requires a **day** for the [first] **plowing – ושפיר הוי יומא לזרעא –** **And it will indeed** also require a **day for the seed** plowing – **דכשיבא לזורעה חורש ובחזירתו עוד מושך המחרישה על הקרקע וזורע⁵ וזה בהדורי:⁶** **For when he is ready to seed it he plows** (for less than a day) **and when he returns** (from plowing each furrow) **he is still pulling the plow over the ground and seeding; and this is** what **בהדורי means;** when he is going back. All together (the plowing and the seeding) takes a full day. SUMMARY It takes the same amount of time to plow for seeding and to seed, as it takes for the first plowing alone. THINKING IT OVER What is the advantage of פי' ר"ח over פרש"י?⁶ footnotes: ¹ The הגהות הב"ח and מהרש"ל state that this תוספות and the following תוספות ד"ה ואי are one תוספות. ² The גירסא in the ספר פירושי ר"ח is: איבעית אימא יומא כרבא וזרעא ובהדורי ואיבעית אימא יומא דזרעא דכריב ותני. ³ See the מהרש"א whose גירסא is ובהרודי; meaning (seeding while) plowing. עיי"ש. ⁴ In either case the farmer will not have [either] one [or two] full days of work ⁵ The seeding process (even with the plow) takes (much) less time than (even) the seeding plowing. ⁶ It takes the same amount of time to plow for seeding and seed, as it takes for the first plowing alone. ⁶ See כוס הישועות (on the גמרא). ###### Tosafot on Bava Batra 12a:10:2 [Tosafot on Bava Batra 12a:10:2](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Bava%20Batra/r/12a:10:2) ואי בעית אימא יומא דזרעא. ודקאמרת לא הוי תרי יומי כרבא כריב יומא ופלגא והדר תני וכריב עד דשלים יומא: **Tanslation by Rabbi Ephraim Piekarski:** **איוב לא היה ולא נברא— איוב never was and was never created** OVERVIEW The גמרא cites an opinion that איוב never existed; it is merely a parable. רב שמואל בר נחמני refuted this opinion, for if it was merely a parable why mention his name and where he lived. -------------------- **האי לא סבר כריש לקיש דאמר בבראשית רבה¹ איוב לא היה שבאו עליו יסורין² –** **This** view that איוב לא היה ולא נברא **does not concur with ר"ל who states in ב"ר there was no** such **איוב who had all this pain – ולא³ אמר הכתוב שבאו עליו להודיעך כחו של איוב שאילו באו עליו היה יכול לעמוד בהן –** **And the only reason the פסוק tells us that** these difficulties **befell him is to teach us the greatness of איוב, that if they would have befallen him he could withstand them.** This concludes the view of ר"ל in ב"ר. תוספות continues to explain that the view of איוב לא היה ולא נברא in our גמרא cannot concur with this view **– דאי סבר האי אמורא דאיוב היה בעולם –** **For if this אמורא** who said איוב לא היה וכו', **maintained that איוב existed,** and when he said לא היה וכו' he meant that these tragedies did not befall him – **אם כן מאי קאמר שמו ושם עירו למה⁴ –** **If** that is indeed **so, what did** רשב"נ **retort, ‘why then** is it necessary to mention **his name and his city’;** that is not a valid question, for – **טובא איצטריך לאשמועינן מי הוא אותו צדיק שהיה יכול לעמוד באותן יסורין:** **It is quite necessary to inform us who that צדיק is that could withstand those pains.** SUMMARY איוב לא היה ולא נברא in our גמרא cannot mean merely that he did not suffer, but rather that he never existed. THINKING IT OVER Why did not תוספות prove his point from the first reply of רשב"נ namely עליך וכו' איש היה בארץ עוץ וגו'?⁵ footnotes: ¹ At the end of פ' וירא (נז,ד). ² In the view of ר"ל there was person called איוב; however he did not endure all these hardships. ³ Others amend this to ולמה (instead of ולא). While others amend עליו אלא להודיעך. ⁴ See ‘Thinking it over ⁵ See מהרש"א. ###### Tosafot on Bava Batra 12a:11:1 [Tosafot on Bava Batra 12a:11:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Bava%20Batra/r/12a:11:1) דוולא. פר"ח ארץ שמשקין אותה בדלי לכל אחד ארץ שדולין לה יום אחד וקשה לר"י דא"כ הוה ליה למיתני בבבל מאי כדבעי באינך ע"כ נראה כפ"ה: **Tanslation by Rabbi Ephraim Piekarski:** **דוולא—** OVERVIEW רב נחמן ruled regarding דוולא that it requires one day’s work for each partner. תוספות cites a dispute between ר"ח and רש"י as to the meaning of דוולא. ------------------------- **פירש רבינו חננאל ארץ שמשקין אותה בדלי לכל אחד ארץ שדולין לה יום אחד –** **The ר"ח explained** that דוולא means **a land that is irrigated with a pail;** in order to divide such a land, **each one must receive a** parcel of **land** large enough **that it requires one day to irrigate it.** תוספות disagrees with the ר"ח: **וקשה לרבינו יצחק דאם כן הוה ליה¹ למיתני בבבל מאי² כדבעי באינך –** **And the ר"י has a difficulty** with the פירוש ר"ח; **for if** it is indeed **so** (that we are discussing the size of an irrigated land) the גמרא **should have [inquired], ‘what** is the ruling **in בבל, as** the גמרא **inquired regarding the other** cases (of plowing and the vineyard). **על כן נראה כפירוש³ הקונטרס:** The ר"י, **therefore, prefers sרש"י' explanation.** SUMMARY According to the ר"ח the דוולא refers to fields that require irrigation, and according to רש"י it means a cistern. THINKING IT OVER תוספות asks (on פי' ר"ח) that the גמרא should have inquired בבבל מאי.⁴ Seemingly the author of this ruling is רב נחמן who lived in בבל; how can תוספות ask that we should inquire בבבל מאי?!⁵ footnotes: ¹ The הגהות הב"ח amends this to read; ליה למבעי בבבל. ² Perhaps in בבל the land is so barren that even a field that it takes a day to irrigate is not worth toiling for. See ‘Thinking it over’. ³ See רש"י ד"ה דוולא that we discussing a cistern from which the fields are irrigated. There must be sufficient water in the cistern to irrigate for one day for each partner. This applies universally (we are not discussing the size of the field; just the capacity of the cistern). ⁴ See footnote # 2. ⁵ See נח"מ. ###### Tosafot on Bava Batra 12a:12:1 [Tosafot on Bava Batra 12a:12:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Bava%20Batra/r/12a:12:1) א"ר יוסי אין אלו אלא דברי נביאות. לא לשבח קאמר אלא כלומר שאומר בלא טעם דכי האי גוונא בסוף (אלו) מומין (בכורות דף מה. ושם ד"ה עשו) גבי יתרת שאין בה ציפורן מטמא במגע ובמשא אבל לא באהל וקאמר עשו דבריהן כדברי נביאות מה נפשך אי אבר הוא ליטמא באהל ואי לא אבר הוא לא ליטמא כלל וכן י"ל בסוף פ' כיצד מעברין (עירובין דף ס: ושם ד"ה אין): **Tanslation by Rabbi Ephraim Piekarski:** **אמר רבי יוסי אין אלו אלא דברי נביאות—ר' יוסי said; these cannot be but words of prophesy** OVERVIEW The גמרא cited a ברייתא in which סומכוס ruled that if someone said to his friend, ‘I am selling you a portion in this vineyard’, he is obligated to give him no less than an area of three קבין. To which ר"י replied אין אלו אלא דברי נביאות. Our תוספות explains that this was meant sarcastically. --------------------- **לא לשבח קאמר¹ אלא כלומר שאומר בלא טעם –** ר' יוסי **did not say** אין אלו אלא דברי נביאות in order **to praise** סומכוס, **but rather he meant to say that** סומכוס **is saying** something **without any logic.** תוספות proves his point that דברי נביאות is nor meant in a complimentary manner: **דכי האי גוונא בסוף² (אלו) מומין (בכורות דף מה,א ושם דיבור המתחיל עשו) –** **For** we find **something similar in the end of** פרק **מומין אלו – גבי יתרת שאין בה ציפורן מטמא במגע ובמשא אבל לא באהל –** **Regarding** the ruling of רב concerning **an extra finger** on the hand (of a מת) **which** has a bone, but **does not have a fingernail; it is מטמא by touching it or carrying it** (like any other limb of a מת), **but it is not** מטמא **באוהל** (unlike the other limbs which are also מטמא באוהל) – **וקאמר עשו דבריהן כדברי נביאות –** **And** רבי יוחנן **said** regarding this ruling of רב; **they made their words like words of prophesy – מה נפשך אי אבר הוא ליטמא באהל ואי לא אבר הוא לא ליטמא כלל³ –** **For either if it is a limb** (for it is מטמא במגע ובמשא) **it should be מטמא באוהל, and if it is not a limb** (for it is not מטמא באוהל), **it should not be מטמא at all** (even במגע ובמשא). **וכן יש לומר בסוף פרק כיצד מעברין⁴ (עירובין דף ס,ב ושם דיבור המתחיל אין⁵):** **And we can similarly say** regarding the גמרא **in the end of פרק כיצד מעברין.** SUMMARY The expression (אין אלו אלא) דברי נביאות is not complimentary. THINKING IT OVER 1. According to תוספות that ר' יוסי is rejecting the ruling of סומכוס (regarding ג' קבין) as being illogical, how can the גמרא quote this ברייתא (of סומכוס [and ר' יוסי]) as proof to אבוה דשמואל (that for dividing a פרדס, three קבין are required) when ר"י rejects the ruling of סומכוס?!⁶ 2. According to תוספות that ר"י did not mean it לשבח, then why does the גמרא continue with the statement of רב דימי which seems to be praising the חכמים that they are like the נביאים?⁷ footnotes: ¹ We may have been inclined to interpret אין אלו אלא דברי נביאות as a compliment to סומכות that he attained the stature of a נביא to be able to make such a profound ruling. תוספות rejects this interpretation. See ‘Thinking it over’. ² The הגהות הב"ח amends this to read, בסוף מומין אלו. ³ It is evident from the גמרא there that דברי נביאות was used in a derogatory manner (since ר"י refutes this ruling). ⁴ רב אידי stated a הלכה there in the name of ר' יהושע בן לוי regarding עירובי תחומין, and רב אידי concluded אין אלו אלא דברי נביאות and explained why he disagrees with ריב"ל; again we see that דברי נביאות is derogatory. עיי"ש. ⁵ תוספות there states that אין אלו אלא דברי נביאות is לשבח except for מסכת בכורות (where the expression is עשו דבריהם כדברי נביאות [different than here and עירובין]), עיי"ש באריכות. ⁶ See נח"מ. ⁷ See סוכ"ד אות ד. ###### Tosafot on Bava Batra 12a:13:1 [Tosafot on Bava Batra 12a:13:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Bava%20Batra/r/12a:13:1) אטו חכם לאו נביא הוא. וא"ת בפ' בן סורר (סנהדרין דף עה.) דקאמר משחרב בהמ"ק ניטל טעם ביאה וניתן לעוברי עבירה תקשי ליה נמי אטו קודם שנחרב לא הוה להו טעם ביאה לעוברי עבירה הא מפיק ליה מדכתיב מים גנובים ימתקו (משלי ט׳:י״ז) כדפריך הכא וי"ל דאיכא לשנויי התם כדמשני הכא ניטל טעם ביאה ומעוברי עבירה לא ניטלה ולא חש להקשות בכל מקום: [וע"ע תוס' גיטין עב. ד"ה ומשום וכו']: **Tanslation by Rabbi Ephraim Piekarski:** **אטו חכם לאו נביא הוא—Is then a wise man not a prophet** OVERVIEW רב אבדימי stated that from the day the ביהמ"ק was destroyed נבואה was taken away from the נביאים and given to the חכמים. The גמרא understood this to imply that the נביאים were not חכמים, and so the גמרא asked אטו חכם לאו נביא היא, cannot the נביא also be a חכם?!¹ Our תוספות cites and explains a similar mystifying statement. -------------------------- תוספות asks: **ואם תאמר בפרק בן סורר (סנהדרין דף עה,א) דקאמר –** **And if you will say; in פרק בן סורר where** the גמרא **states – משחרב בית המקדש ניטל טעם ביאה וניתן לעוברי עבירה –** **From when the ביהמ"ק was destroyed the טעם ביאה was taken away and given over to the transgressors.** This concludes the citation of that גמרא. The גמרא there – **תקשי ליה נמי² אטו קודם שנחרב לא הוה להו טעם ביאה לעוברי עבירה –** **Should have also asked, is it then that before the destruction, the עוברי עבירה did not have טעם ביאה;** תוספות proves that they had טעם ביאה even before the חורבן – **הא מפיק ליה מדכתיב מים גנובים ימתקו³ (משלי ט)⁴ כדפריך הכא –** **For** the גמרא there derives that עוברי עבירה have טעם ביאה, **since it is written. ‘Stolen waters are sweetened’,** so the גמרא should have asked the same אטו קודם שנחרב וכו' **as** the גמרא **asks here** regarding נבואה?! תוספות answers: **ויש לומר דאיכא לשנויי התם כדמשני הכא–** **And one can say; that we can answer there like** the גמרא **answers here** (that it was taken away from the נביאים, but not from the חכמים [who were (or were not) נביאים], similarly there we can say) – **ניטל טעם ביאה ומעוברי עבירה לא ניטלה ולא חש להקשות⁵ בכל מקום: The טעם ביאה was taken** from the general populace **however from the עוברי עבירה it was not taken away** (they continue to have it). **And** the גמרא **was not concerned to ask** this question **everywhere** this type of statement was made.** [ועיין עוד תוספות גיטין עב,א דיבור המתחיל ומשום וכולי]:** SUMMARY The statement מיום שחרב ביהמ"ק ניטלה וכו', means it was taken away from one group but it remained by the other specified group (such as חכמים or עוברי עבירה). THINKING IT OVER Seemingly we can distinguish between our גמרא (where it states ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לחכמים) and the גמרא in סנהדרין (which states ניטל טעם ביאה וניתנה לעוברי עבירה). In our גמרא it states clearly that the נבואה was taken away from the נביאים and given to the חכמים (who are different from the נביאים) indicating that נביאים are not חכמים, and that the חכמים did not have נבואה previously; only the נביאים had. However the גמרא in סנהדרין states ניטל טעם ביאה (from everybody) meaning that everyone had a טעם ביאה (including the עוברי עבירה) and it was given to the עוברי עבירה, but it does not mean that they did not have it previously!⁶ footnotes: ¹ See רש"י ד"ה אטו. ² The inference there (as it is here) is that before the חורבן the עוברי עבירה had no טעם ביאה. ³ משלי ט,יז reads: מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ וְלֶחֶם סְתָרִים יִנְעָם. The word לחם is used euphemistically as in 'הלחם אשר הוא אוכל'. ⁴ The פסוק is referring to all times; there is no mention of לאחר החורבן. ⁵ Once the answer is given here, we know to apply it elsewhere where similar statements are made. ⁶ Perhaps (ע"ד הצחות) it may mean that the total amount of טעם ביאה which was distributed universally, all of that was given over to the עוברי עבירה; they had even more than before the חורבן, because they were given everyone’s טעם ביאה.