## Tosafot on Bava Batra Daf 19a ###### Tosafot on Bava Batra 19a:7:1 [Tosafot on Bava Batra 19a:7:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Bava%20Batra/r/19a:7:1) ה"ג ר"ח בא בידים אין לא בא בידים לא אלמא או סד בסיד תנן. דדוקא בא בידים בעי הרחקה וסיד ומשני הוא הדין לא בא ובא בידים איצטריך ליה כו' ויש ספרים דלא גרסי האי דיוקא אלא משני בא בידים שאני ודקארי לה מאי קארי כו' ואין נראה דהיכי בעי למיפשט וסד בסיד תנן הא איכא למיבעי ההיא דרבי יהודה גופיה אי תרוייהו בעי אי לאו כיון דהשתא סבר דאין חילוק בין בא בידים ללא בא: **Tanslation by Rabbi Ephraim Piekarski:** *הכי גריס רבינו חננאל* **בא בידים אין לא בא בידים לא—***This is the text according to Rabeinu Chananel* If it **crumbles in one’s hand, yes; it does not crumble in one’s hand, no** OVERVIEW The גמרא queried what the משנה meant when it said that one must distance his pit from his friends pit three טפחים and סד בסיד; does the משנה require both; three טפחים and סד בסיד or either one is sufficient.¹ The גמרא cited a ברייתא in which ר' יהודה ruled that by a סלע הבא בידים each one must separate three טפחים וסד בסיד. There are different גירסאות how there is any proof from this ברייתא. --------------------------- תוספות states that according to the² גירסת ר"ח we understand the proof as follows: **אלמא או סד בסיד תנן דדוקא בא בידים בעי הרחקה וסיד³ – It is evident** (from this ברייתא) that our משנה **is teaching 'או סד בסיד',** for we can infer that the ברייתא states **only by בא בידים do we require** both **distancing and סד בסיד – ומשני הוא הדין לא בא ובא בידים איצטריך ליה כולי⁴ – And the גמרא rejects** this proof, saying, not**** necessarily so, for **the same ruling** (requiring both הרחקה and סד בסיד) applies even by **לא בא** בידים, however **it was necessary for** ר"י, etc. תוספות mentions another גירסא: **ויש ספרים דלא גרסי האי דיוקא אלא משני בא בידים שאני⁵ ודקארי לה מאי קארי כולי⁶ – And there are other texts that do not mention this inference** (of טעמא דבא בידים, etc.), but assume that the proof is self-understood, **rather** according to this גירסא, the גמרא immediately rejects the proof by saying that **בא בידים is different,** and then the גמרא asks, **and the one that cited** this proof **why did he cite it, etc.** is it not obvious that it is a flawed proof since we cannot compare בא בידים to לא בא בידים – תוספות is dissatisfied with this גירסא of the ויש ספרים: **ואין נראה דהיכי בעי למיפשט וסד בסיד תנן –** **And** this גירסא **does not appear** to be correct, **for how did** the גמרא **attempt to resolve that our משנה teaches וסד בסיד** (that we require both) – **הא איכא למיבעי ההיא דרבי יהודה גופיה אי תרוייהו בעי אי לאו – For we can pose the same query on the very ברייתא of ר"י, whether we require both** (הרחקה וסד) **or not;** we can ask what does he mean when he says וסד; is it וסד or או סד **– כיון דהשתא סבר דאין חילוק⁷ בין בא בידים ללא בא:** **Since now we are assuming that there is no difference between בא בידים and לא בא!** SUMMARY The ר"ח infers that או סד, while the יש ספרים resolve that וסד. They argue whether (*a priori)*we can compare בא בידים to לא בא בידים. THINKING IT OVER Can we justify the גירסא of the ויש מפרשים by saying that they disagree with תוספות premise that the גירסא in the משנה is 'וסד' and the query is (merely) what does 'וסד' mean.⁸ However the ויש ספרים can maintain that the query is concerning the גירסא in our משנה; is it סד, or או סד. However in the ברייתא the גירסא certainly is וסד!⁹ footnotes: ¹ See תוספות יז,א ד"ה וסד that the גירסא in the משנה is certainly וסד. The query is does this וסד mean, ‘and סד’, or או סד. ² This is basically the גירסא in our גמרות. ³ However if it is not בא בידים (but ‘regular’ land) only one is required, either הרחקה or סד בסיד. ⁴ ר"י teaches us that even if it is בא בידים we do not require distancing more than three טפחים (just like לא בא בידים). ⁵ By בא בידים only do we require both, but not (necessarily) by לא בא בידים. ⁶ According to the ויש ספרים, the גמרא cites the ברייתא of ר"י as a proof that we require both (for we are [now] assuming that בא בידים and לא בא are the same [see footnote # 7]). The גמרא refuted this proof saying that they are not the same. The גמרא then asks how could we have even thought that there is any proof from this ברייתא of ר"י; is it not obvious that we cannot compare בא בידים to לא בא בידים. [The גמרא then answers that ר"י only meant to teach that בא בידים does not require more הרחקה than לא בא.] ⁷ See footnote # 6 that according to the ויש ספרים we were able to resolve the query that we require both, since we assume that there is no difference between בא and לא בא. Therefore, תוספות asks, just like in our משנה where the גירסא is 'וסד' (see footnote # 1) and nevertheless we query does it mean וסד, or או סד, similarly in the ברייתא of ר"י (which is the same case as our משנה; this is the current assumption that there is no difference between בא and לא בא), we can pose the same query. However according to our גירסא where we assume that there is a difference between בא and לא בא (and therefore we resolve the query that in the משנה it is או סד), we can understand that even though in our משנה we can ask whether we require both or not, but when it is בא בידים which is a worse situation then obviously it requires both. See the end of תוס' יז,א ד"ה וסד. Alternately (and more simply) since we assume that לא בא is more lenient than בא, then even if there is a query by ר"י, nevertheless in either way we will resolve the query, we can always infer that by לא בא we do not require both. If by ר"י it is או סד then certainly in our משנה it is או סד and even if by ר"י it is וסד we can still infer that in our משנה where it is לא בא the rule is או סד. ⁸ See footnote # 1. ⁹ See נחלת משה. ###### Tosafot on Bava Batra 19a:13:1 [Tosafot on Bava Batra 19a:13:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Bava%20Batra/r/19a:13:1) משום דמשתכי. פי' הקונטרס דמשברין הקדירה אין דרך להטמין בהן ואם תאמר אכתי תיקשי וכי דרך להטמין בגיזי צמר כדפריך לעיל וי"ל דלעיל הוה בעי למימר דאין דרך להטמין בסלעים לפי שההבל יוצא מבין הסלעים ואינו מתקיים ואעפ"כ לפעמים טומנין בהן להכי פריך שפיר מגיזי צמר דתני לה משום דלפעמים טומנין בהן אבל הכא קאמר דאין דרך להטמין כלל בהן לפי שמשברין הקדירה והואיל ומילתא דלא שכיח היא כלל לא חש למיתנייה ועוד יש לפרש דכיון דלא שכיחא היא כלל שרי להטמין בהן דבמילתא דלא שכיחא לא גזרו בהו רבנן וכן מנהג שלנו שאנו נוהגין להטמין בסלעים שהאש יוצא מהן שקורין קיילו"ש אבל מ"מ קשיא מה שהקשה בקונטר' דבכל מקום הוי שיתוך לשון חלודה כמו באלו מציאות (ב"מ דף כו.) דשתיך טפי ובפ' הבונה (שבת דף קב:) דכיון דמשתכי לא עבדי הכי ובפרק קמא דתענית (דף ח.) אם ראית דור שהשמים משתכין עליו כנחושת ומפרש ר"ת בענין אחר דמשתכי דהבל שלהן מקלקל המאכל ולר"י נראה כפירוש רבינו חננאל דמה שאמר להרחיקם משום דמשתכי שמלקין את הארץ ומחלידים אותה ומעלין עפר תיחוח כדאמרינן לקמן גבי זרעים ולא משום הבל דאין מוסיפין שום הבל וטומנין בהן ואפילו לפי הספרים דגרסי סלעים היינו טעמא דלא קתני להו התם יש לפרש דהכי קאמר דלהכי לא קתני להו התם משום דטעמא דהכא שצריך להרחיקם לא משום הבל אלא משום דמשתכי וה"ר מרדכי הביא ראיה מירושלמי דגרסי' התם איתמר שהסלעים מרתיחין והכא איתמר שאין הסלעים מרתיחין א"ר יוסי כאן וכאן אין הסלעים מרתיחין אלא מפני שעושים עפר תיחוח ומלקין ארעית הכותל: **Tanslation by Rabbi Ephraim Piekarski:** **משום דמשתכי—Because they break¹** OVERVIEW Our משנה taught that one must distance סלעים (stones) from his neighbor’s wall, presumably because they emit heat. The גמרא asked why does the משנה in מסכת שבת, not include סלעים as one of the items in which one is not permitted to be טומן.² Initially רב יוסף answered because it is not usual to be מטמין in סלעים. However אביי asked that it is also unusual to be מטמין in גיזי צמר and nevertheless the משנה mentions them. רבא answered that it is not usual to be מטמין בסלעים because they are משתכי. ---------------------------------- **פירש הקונטרס³ דמשברין הקדירה אין דרך להטמין בהן – רש"י [here] explained** that משתכי means **that** since the סלעים **break the pots it is not customary to be מטמין in them.** תוספות asks: **ואם תאמר אכתי תיקשי וכי דרך להטמין בגיזי צמר כדפריך לעיל⁴ – And if you will say, the question still** remains, ‘**and is it the custom to be מטמין in גיזי צמר’, as** the גמרא **asked previously?!** תוספות answers by differentiating between the two 'אין דרך להטמין': **ויש לומר דלעיל הוה בעי למימר דאין דרך להטמין בסלעים – And one can say the previously** רב יוסף **wanted to say that אין דרך להטמין בסלעים – לפי שההבל יוצא מבין הסלעים ואינו מתקיים ואף על פי כן לפעמים טומנין בהן – Because the heat escapes from between the stones, so** the heat **does not last,** therefore it is אין דרך generally, **but nevertheless sometimes** people **are טומן in** סלעים – **להכי פריך שפיר מגיזי צמר דתני לה משום דלפעמים טומנין בהן⁵ – Therefore** אביי **correctly challenged** this answer **from גיזי צמר which are taught, since occasionally we are טומן** in גיזי צמר, even though generally we are not טומן בהם – **אבל הכא קאמר דאין דרך להטמין כלל בהן לפי שמשברין הקדירה – However here** רבא **is saying that it is not the custom at all to be מטמין with** סלעים **because they break the pots** (if you are מטמין with them) – **והואיל ומילתא דלא שכיח היא כלל לא חש למיתנייה⁶ – So since it is something completely uncommon** the תנא **was not concerned to teach it –** תוספות offers an alternate approach: **ועוד יש לפרש דכיון דלא שכיחא היא כלל שרי להטמין בהן⁷ – And additionally one can explain that since** הטמנה בסלעים **is totally uncommon, it is permitted to be מטמין in** סלעים – **דבמילתא דלא שכיחא לא גזרו בהו רבנן⁸ – For the רבנן did not make an injunction in something which is** totally **uncommon – וכן מנהג שלנו שאנו נוהגין להטמין בסלעים שהאש יוצא מהן⁹ שקורין קיילו"ש¹⁰ – And so too is our custom that we regularly are מטמין in** the type of **סלעים which emit fire which are called ‘Kayloosh’.** תוספות asks: **אבל מכל מקום קשיא מה שהקשה בקונטרס¹¹ דבכל מקום הוי שיתוך לשון חלודה – However in any event there remains the difficulty which רש"י asked, that everywhere** else the word **שיתוך is an expression of rust** (not breaking) – **כמו באלו מציאות (בבא מציעא דף כו,א) דשתיך טפי¹² – Like in פרק אלו מציאות** where it states ‘**it is exceedingly rusty’ – ובפרק הבונה (שבת דף קב,ב) דכיון דמשתכי לא עבדי הכי¹³ – And in פרק הבונה** the גמרא states **since they will rust they do not do it – ובפרק קמא דתענית (דף ח,א) אם ראית דור שהשמים משתכין עליו כנחושת –** **And in the first פרק of** מסכת **תענית** it states, **if you see a generation that the heavens** appear **rusty as** the color of **copper.** In any event we see that שתיך means rust, why here is it used to mean breaking?! תוספות answers: **ומפרש רבינו תם בענין אחר דמשתכי דהבל שלהן מקלקל המאכל¹⁴ – And the ר"ת explains משתכי in a different manner, that their heat** (of the סלעים) **spoils the food** (therefore they are not מטמין בסלעים) –**** תוספות offers an alternate explanation of רבא: **ולרבינו יצחק נראה כפירוש רבינו חננאל דמה שאמר להרחיקם¹⁵ משום דמשתכי – And the ר"י prefers the פי' ר"ח that** רבא was explaining, this which our משנה **states that we must distance** the סלעים from the כותל is **because דמשתכי;** meaning – **שמלקין את הארץ ומחלידים אותה ומעלין עפר תיחוח כדאמרינן לקמן גבי זרעים – That** the סלעים **ruin the land and corrode it** (like rust corrodes) **and it causes to loosen the land as** the גמרא **states later regarding seeds – ולא משום הבל דאין מוסיפין שום הבל וטומנין בהן – But not because of any heat. For** סלעים **do not exude any heat, so** therefore one **may be טומן in** סלעים, therefore the משנה there (by הטמנה) does not mention סלעים – תוספות reconciles the פר"ח even according to our גירסא:¹⁶ **ואפילו לפי הספרים דגרסי סלעים היינו טעמא דלא קתני להו התם¹⁷ – And even according to the texts that read; ‘this is the reason why** the משנה **does not mention סלעים there’ –** תוספות responds: **יש לפרש דהכי קאמר דלהכי לא קתני להו התם משום דטעמא דהכא – It can be explained that this is what** רבא **is saying, that therefore** the משנה **there does not mention** סלעים **is because of the reason** given here, namely – **שצריך להרחיקם לא משום הבל אלא משום דמשתכי – That it is necessary to distance** סלעים, **not because of הבל, but rather because דמשתכי** (it corrodes) therefore it is מותר to be מטמין in them – תוספות offers support to the פר"ח: **והרב רבינו מרדכי הביא ראיה מירושלמי¹⁸ דגרסינן התם¹⁹ איתמר²⁰ שהסלעים מרתיחין – And הרר"מ brought proof from the** תלמוד **ירושלמי** to the פר"ח, **for we read, ‘there it was stated** in one place **because the סלעים heat,** therefore it must be distanced from the כותל **– והכא²¹ איתמר שאין הסלעים מרתיחין – And here** concerning הטמנה **it was stated that the סלעים do nor heat up,** so it is מותר to be מטמין in סלעים. These two statements contradict each other – **אמר רבי יוסי כאן וכאן אין הסלעים מרתיחין –** **ר"י answered** both **here** (in ב"ב) **and there** (by הטמנה) **the סלעים do not heat up** Therefore we understand why טומנין בהן, however why are we מרחיקין; it cannot be because of הבל – **אלא מפני שעושים עפר תיחוח ומלקין ארעית הכותל:** **But rather it is because they loosen the earth and ruin the ground of the wall.** SUMMARY People are never טומן בסלעים since they break (דמשתכי) the pots. Either it is אסור להטמין בסלעים, but the משנה does not mention it since it is לא שכיח, or since it is לא שכיח it is מותר להטמין בסלעים. Alternately (ר"ת) the סלעים ruin the food in the pots (like rust [דמשתכי] ruins the metal). Finally (ר"י ור"ח), רבא is explaining our משנה that סלעים must be distanced because they ruin the earth, but no heat (and מותר להטמין בסלעים). THINKING IT OVER How are we to understand that on one hand תוספות writes that it is אין דרך להטמין כלל בסלעים since they break the pots, and on the other hand nowadays we are טומן בסלעים; but how will the סלעים not break the pots?!²² footnotes: ¹ This is according to פרש"י. תוספות will give us other interpretations. ² הטמנה, טומן וכו' is the process of completely wrapping foods for שבת in some material so they retain their warmth. One is permitted to be מטמין in something which does not add heat (אינו מוסיף הבל) but not in something which is מוסיף הבל. ³ בד"ה הנך. The הגהות הב"ח amends this to read הקונטרס כאן דמשברין (instead of הקונטרס דמשברין). Presumably משברין here may (also) mean that they damage the pots (making dents and scratches, etc.). ⁴ See “Overview’. Previously רב יוסף answered that it is not usual to be מטמין in סלעים, so אביי challenged and said, ‘but it is not the דרך to be מטמין in גיזי צמר and nevertheless it is mentioned’. רבא now answered that since סלעים are משתכי, they are not mentioned, presumably because it is not the דרך, but that answer was already refuted! ⁵ According to אביי the two, סלעים and גיזי צמר are similar in that generally we are not טומן בהם, but occasionally we are. Therefore there is a proper challenge why mention גיזי צמר but not סלעים. ⁶ According to this answer it is forbidden to be מטמין בסלעים; however the משנה did not teach it since it is לא שכיחי כלל. ⁷ According to this answer (as opposed to the previous answer) one is permitted to be מטמין בסלעים (see footnote # 6). ⁸ The reason one may not be מטמין בדבר המוסיף הבל is on account of a גזירה that he may be מטמין ברמץ (in ashes which still may have some fire in them and he may rake the ashes to reignite the fire which is אסור מן התורה). However since it is unusual to be מטמין בסלעים (so even though it is מוסיף הבל) the גזירה does not apply to it. ⁹ We need to assume that at the time when they made the גזירה, their (clay) pots in those day were damaged or broken by the סלעים, so therefore the סלעים were not included in the גזירה (since it is לא שכיחי), so nowadays even though our (metal) pots can withstand the סלעים, the גזירה never applied to סלעים. See ‘Thinking it over’. ¹⁰ These may be flint stones (or perhaps coal?). ¹¹ בד"ה הנך. ¹² The גמרא there is saying that since it is so rusty it cannot belong any more to the original owner. ¹³ We cannot say that we find a בנין כל שהוא in the משכן, because in the משכן they would dig a small hole to hide their needles, because since they will rust (in the hole) they will not do it. ¹⁴ Just as rust is the decomposition and spoilage of the metal, similarly here the סלעים spoil the food. When the גמרא states דמשתכי לה לקדרה it does not mean the pot per se, but rather the food inside the pot. See תוס' תענית ח,א ד"ה אם. ¹⁵ Until now we understood that רבא was explaining why we are not טומן בסלעים because דמשתכי; however the ר"ח learns that רבא is giving a different explanation of our משנה, why we must distance the סלעים from the כותל. According to the ר"ח the גירסא in our גמרא should read, סלעים היינו טעמא משום דמשתכי (not התם היינו טעמא משום דמשתכי לה לקדרה). רבא is discussing our משנה, not the case of הטמנה. See (however) later in this תוספות. ¹⁶ See footnote # 15. ¹⁷ This גירסא seem to contradict the פר"ח who maintains that רבא is explaining why our משנה states that סלעים need to be distanced (because דמשתכי); however from this גירסא it seems clear that רבא is explaining why the other משנה (in שבת) does not mention סלעים. ¹⁸ ב"ב פ"ב ה"א. ¹⁹ See מהר"ם who reverses the גירסא; the first time it should state 'הכא', and the next time 'התם'. ²⁰ The הגהות הב"ח amends this to read איתמר מפני שהסלעים (instead of איתמר שהסלעים) ²¹ See footnote # 19. ²² See footnote # 9 and נחלת משה. ###### Tosafot on Bava Batra 19a:13:2 [Tosafot on Bava Batra 19a:13:2](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Bava%20Batra/r/19a:13:2) דמחממי חיים. והא דאמר בפ' כירה (שבת דף לח: ושם ד"ה ולא) ביצה אין טומנין אותה לא בחול ולא באבק דרכים התם בחול שהוחם מחמת השמש דומיא דאבק דרכים: **Tanslation by Rabbi Ephraim Piekarski:** **דמחממי חיים—Because it warms hot** OVERVIEW רבא explained; the reason our משנה does not include 'חול' in the items that need to be distanced because they emit heat, is that sand heats things that are already hot (therefore one cannot be טומן a hot pot in חול), however here where it is not near anything hot it does not emit heat. תוספות reconciles our גמרא with a seemingly contradictory גמרא. ---------------------------- תוספות anticipates a difficulty: **והא דאמר בפרק כירה (שבת דף לח,ב ושם דיבור המתחיל ולא) ביצה – And** regarding this **which** the משנה **states in פרק כירה** regarding a raw **egg – אין טומנין אותה לא בחול¹ ולא באבק דרכים – One may not cover it up** (in order to cook it)**; neither with sand or the dust of the roads –** תוספות replies: **התם בחול שהוחם² מחמת השמש דומיא דאבק³ דרכים:** **There** we are discussing **sand which was warmed from the heat of the sun, similar to the ‘dust of the roads’** which can cook the egg only if it was heated by the sun. SUMMARY Only heated sand can cook an egg. THINKING IT OVER Where is there more reason to prohibit הטמנה in sand; is it if the דבר הנטמן is hot and the sand is cold, or is it if the דבר הנטמן is cold and the sand is hot? footnotes: ¹ This indicates that sand emits heat on its own even when it is wrapped around something cold. This would seemingly contradict our רבא, who states that sand only heats objects which are already warm. ² The הגהות הב"ח amends this to read שהוחם מחום השמש (instead of שהוחם מחמת השמש). [It is not clear the need for this emendation; in מס' שבת the תוס' reads בחול שהוחם בחמה.] ³ Regular אבק דרכים, obviously cannot cook an egg; rather it means אבק דרכים which was heated by the sun. The same applies to חול.