## Tosafot on Bava Batra Daf 26a ###### Tosafot on Bava Batra 26a:1:1 [Tosafot on Bava Batra 26a:1:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Bava%20Batra/r/26a:1:1) אפומא דחצבא. על פי' הקונט' קשיא לר"י דאיך יהא האפדנא נייד כולי האי עד שתתנדנד הנכתמא דא"כ הבית קרוב ליפול ולפי הענין משמע שהיה בנין חזק שהרי מתוך העושר בנאה ובמס' שבת (דף עז:) נמי אמר מאי אפנדא אפיתחא דין שמאספין שם לדין משמע דבירה גדולה היא ונראה לר"י דכד ניידא נכתמא כשאדם אוחז הכד בידו שזהו דבר מועט הרבה א"כ מתנדנד האפדנא חייב להרחיק ולריצב"א נראה שאין פ"ה דחוק דבדבר מועט מתנדנד הנכתמא שהוא דבר קל אף על פי שהאפדנא אינו מתנדנד כל כך: **Tanslation by Rabbi Ephraim Piekarski:** **אפומא דחצבא—On the mouth of a jug** Overview The גמרא asked, how much must the אפדנא of פאפי shake in order to have the seed pressers distance themselves. The גמרא answers that if it shakes the lid on the top of a jug. רש"י explains this to mean that if one places the jug on top of the wall (of the אפדנא), the lid of the jug will shake because of the vibrations from the pressers. ---------------------------- תוספות asks: **על פירוש הקונטרס קשיא לרבינו יצחק דאיך יהא האפדנא נייד כולי האי - The ר"י has a difficulty with פרש"י for how can the אפדנא shake so much - עד שתתנדנד הנכתמא דאם כן הבית קרוב ליפול - To the extent that the lid** (of the jug) **will shake, for if indeed this is so, the house is about to collapse,** meaning that it is not well constructed **- ולפי הענין משמע שהיה בנין חזק שהרי מתוך העושר בנאה - However according to the context** of the story, **it seems that it was a strong building, for he built it on account of his richness,** he would not have scrimped on the quality of the construction – תוספות provides additional proof that אפדנא is a well-constructed edifice: **ובמסכת שבת (דף עז,ב) נמי אמר¹ מאי אפנדא אפיתחא דין² שמאספין שם לדין - And in מסכת שבת** the גמרא **also states, ‘what is אפדנא**; there **is judgment at its opening’,** meaning **that they gather there for judgment** (a court or בית דין) **- משמע דבירה גדולה היא – Indicating that it is a large building,** so how can the walls move so much that the lid of a jug will shake?! תוספות offers his interpretation: **ונראה לרבינו יצחק דכד ניידא נכתמא כשאדם אוחז הכד בידו³ שזהו דבר מועט הרבה - And it appears to the ר"י** that when the גמרא states, ‘**as the lid shakes’,** it means that it shakes **when the person is holding the jug in his hand, for this is a very minor** vibration, so - **אם כך מתנדנד האפדנא חייב להרחיק - So if the אפדנא shakes that much** (to casue the lid to shake in one’s hand)**, he is obligated to distance himself. **תוספות offers a validation of פרש"י: **ולרבינו יצחק בן אברהם נראה שאין פירוש הקונטרס דחוק – And the ריצב"א maintains that פרש"י is not** at all **difficult - דבדבר מועט מתנדנד הנכתמא שהוא דבר קל אף על פי שהאפדנא אינו מתנדנד⁴ כל כך: For with a very minor** vibration **the lid** on top of the אפדנא wall **will shake, since** the lid **is very light, even though the אפדנא will not shake so much. ** Summary רש"י (and the ריצב"א) explain that the lid will shake when it is on top of the אפדנא wall; while the ר"ת maintains that it will shake while holding it in your hand Thinking it over When will it be more likely that the lid will shake from the banging of the pressers, if the jug is on the wall or if the jug is in his hand? footnotes: ¹ In our גמרות it merely states אפדנא אפיתחא דין (without the מאי). The גמרא there explains why things are named the way they are. ² The word אפדנא is comprised of two parts; the אפ refers to פתח and the דנא refers to דין. ³ According to the ר"י it will take very strong vibrations to make the lid shake if it is on top of the wall, however even a minor vibration will make the lid shake when it is held in a person’s hand. ⁴ When the vibration reach the אפדנא wall, it will not cause it to shake (since it is a strong building), however once these vibration reach the lid (which is very light) it will shake considerably. [Place two coins next to each other touching and pin one coin down with your finger, strike the pinned down coin with a third coin; the pinned down coin will remain stationary while the coin next to it will be pushed away, from the vibration (try it, you’ll like it)] ###### Tosafot on Bava Batra 26a:2:1 [Tosafot on Bava Batra 26a:2:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Bava%20Batra/r/26a:2:1) זיקא הוא דקא ממטי לה. קשיא לר"י דליחייב משום אש מידי דהוה אאבנו וסכינו ומשאו שהניחן בראש גגו ונפלו ברוח מצויה והזיקו דחייב משום אש כדאמר בפ"ק דב"ק (דף ו.) והכא דאמטי ליה ברוח מצויה איירי מדפריך עלה מזורה ורוח מסייעו דאיירי ברוח מצויה כדמשמע בהכונס (שם דף ס. ושם) גבי ליבה וליבתו הרוח ומדפריך מגץ היוצא מתחת הפטיש דהיינו ברוח מצויה דחייב משום אש דגבי אש קתני לה בהכונס ואומר ר"י דלא דמי לאש דאין חייב משום אש אלא כשעשה האדם את האש לבדו כדכתיב המבעיר את הבערה בלא סיוע הרוח ואח"כ הולכת על ידי רוח מצויה אבל הכא אין עושה לבדו כל עיקר אלא ע"י הרוח דאי לאו רוח לא הוה רקתא אזלא כל עיקר ודמי לליבה וליבתו הרוח דפטור והיינו דמשני כי פריך בסמוך מ"ש מגץ דהוה סלקא דעתך דדמי ממש לגץ ומשני התם ניחא ליה דליזל ומתכוין להכות בכח עד שיצא הגץ ומתרחק בלא שום זיקא וחייב משום אש על מה שגומר והולך על ידי רוח מצויה אבל הכא לא ניחא ליה דתיזל כלומר ואינו מכה בכח ואי לאו רוח אין הרקתא הולכת כלל וא"ת מ"מ יהא חייב להרחיק מידי דהוה אגורן דמתניתין דחייב להרחיק אע"ג דזיקא ממטי ליה וי"ל דמתני' כרבנן והכא איירי אליבא דר' יוסי דלא מחייב אלא בגירי דיליה והא דפריך מגץ ולא מצי לאוקמי ההיא דגץ כרבנן משום דלא פליגי רבי יוסי ורבנן לענין חיוב תשלומין אלא לענין הרחקה וא"ת מאי שנא מנמייה דאפילו לר' יוסי מרחיקין אע"ג דהיא גופה ממטיא נפשה כמר בר רב אשי ומיהו התם משום דזימנין דבהדי דנח כו' כדקאמר לעיל אבל קשה מעורבין לעיל (בבא בתרא דף כג.) דאמר רב יוסף אפיקו לי קורקור מהכא וי"ל דגמרא לא סבר לה כרבינא דר"ת פוסק כמר בר רב אשי וכאמימר ועוד אומר ר"י דבעלי חיים שאני דחמירי טפי מרוח דכח אחר מעורב בהן כדאמרינן בבבא קמא (דף ו.): **Tanslation by Rabbi Ephraim Piekarski:** **זיקא הוא דקא ממטי לה—It is the wind that brings it** OVERVIEW The גמרא relates that when the family of בר מריון בריה דרבין would beat the flax, the chaff (of the flax) would fly away and damage people.¹ רבינא ruled that ר' יוסי held one is liable for damage that is casue by גירי דיליה, only if it is from his force, however here the wind is carrying it,² so they are not liable, and may continue to beat the flax. תוספות reconciles this ruling of רבינא with other seemingly contradictory rulings. -------------------------------- תוספות asks: **קשיא לרבינו יצחק דליחייב משום אש³ – The ר"י has a difficulty** with the ruling of רבינא, **for he should be liable on account of ‘fire’,** for this case of chaff – **מידי דהוה אאבנו וסכינו ומשאו שהניחן בראש גגו – Is similar** to the case where a one **placed his stone, his knife, or his load on top of his roof – ונפלו ברוח מצויה והזיקו דחייב משום אש⁴ כדאמר בפרק קמא דבבא קמא (דף ו,א) – And they fell down on account of a common wind, and they damaged** something while falling**,** the rule is **that he is liable, because** this is considered **אש, as** the גמרא **states in the first פרק of** מסכת **ב"ק –** תוספות rejects a possible solution:⁵ **והכא דאמטי ליה ברוח מצויה איירי – Abd here we are discussing** a case **where** the chaff **was carried along by a רוח מצויה**; we know that we are discussing a רוח מצויה **– מדפריך עלה מזורה ורוח⁶ מסייעו⁷ דאיירי ברוח מצויה – Since** the גמרא **challenges the** ruling of רבינא **from** the case of one **who is winnowing and the wind helps him** winnow, **which** that case is **by a רוח מצויה;** we know that the case of זורה is where it was a רוח מצויה **– כדמשמע בהכונס (שם דף ס,א. ושם) גבי⁸ ליבה וליבתו הרוח – As it seems in** פרק **הכונס regarding** the case where **he fanned** the flames **and the wind** assisted him in **fanning** the flame – An additional proof that the chaff case is by a רוח מצויה: **ומדפריך מגץ היוצא מתחת הפטיש דהיינו ברוח מצויה דחייב משום אש⁹ – And** also, **since** the גמרא asks on רבינא, why is his case different **from** the case of a **spark that flies from a hammer,** for which he is liable for damages. And that case **is by a רו"מ, since he liable on account of אש דגבי אש קתני לה בהכונס¹⁰ –** **For the משנה in** פרק **הכונס teaches** the rule of גץ **by the** cases of **אש !** The question remains (since this is a case of רו"מ), why (in the case of רבינא) is he not חייב on account of אש?! תוספות answers: **ואומר רבינו יצחק דלא דמי לאש דאין חייב משום אש אלא כשעשה האדם את האש לבדו – And the ר"י answers that** this case of the chaff **is not similar to אש, for one is not חייב for אש, unless the person makes the fire by himself – כדכתיב¹¹ המבעיר את הבערה¹² בלא סיוע הרוח ואחר כך הולכת על ידי רוח מצויה – As it is written, ‘the one who ignites the blaze’;** meaning that he initially ignited the fire **without the assistance of the wind, and afterwards the fire travels through a commonplace wind – אבל הכא אין עושה לבדו כל עיקר אלא על ידי הרוח¹³ – However here he is doing nothing by himself, only through the wind – דאי לאו רוח לא הוה רקתא אזלא כל עיקר ודמי לליבה¹⁴ וליבתו הרוח דפטור – For if not for the wind, the chaff would not go anywhere at all, so it is similar to** the case of **ליבה וליבתה הרוח where he is פטור – והיינו¹⁵ דמשני כי פריך בסמוך מאי שנא מגץ¹⁶ דהוה סלקא דעתך דדמי ממש לגץ¹⁷ – And this is** also **what** the גמרא answers **when** the גמרא **asks shortly, ‘why is** the case of the chaff **different from** the case of **a spark’;** the גמרא asked this because **it assumed that** the case of chaff **is exactly similar to** the case of **the spark – ומשני התם ניחא ליה דליזל¹⁸ ומתכוין להכות בכח עד שיצא הגץ ומתרחק¹⁹ בלא שום זיקא- And** the גמרא **answered, ‘there** by the גץ **he is pleased that** the spark **should go forth’ and** so **he bangs strongly so that the גץ should leave and distance itself,** all this is accomplished **without a wind** **וחייב משום אש על מה שגומר והולך על ידי רוח מצויה – So** therefore, **he is liable because of אש, for** the damage **which is completed and travels through a רו"מ – אבל הכא לא ניחא ליה דתיזל כלומר ואינו מכה בכח ואי לאו רוח²⁰ אין הרקתא הולכת כלל²¹ – However here** by the chaff, **he is not interested at all that** the chaff **should travel, meaning that he is not banging it hard** so it should go away, **and if not for the רו"מ the chaff will not travel at all.²²** תוספות asks: **ואם תאמר מכל מקום יהא חייב להרחיק מידי דהוה אגורן דמתניתין²³ דחייב להרחיק – And if you will say; nonetheless** (even if he is not liable for the damages), **he should be required to distance himself, for it is similar to the גורן in our משנה where he is obligated to distance** himself – **אף על גב דזיקא ממטי ליה – Even though that** in our משנה also it is **the wind which carries** the chaff?! תוספות answers: **ויש לומר דמתניתין כרבנן²⁴ והכא איירי אליבא דרבי יוסי דלא מחייב אלא בגירי דיליה – And one can say that our משנה** of גורן is **according to the רבנן and here** (by the chaff) **we are discussing** the ruling **according to ר"י, who only holds one liable by גירי דיליה,** and here it is not גירי דיליה (since he made no מזיק) – תוספות anticipates a difficulty:** והא דפריך מגץ ולא מצי לאוקמי ההיא דגץ כרבנן²⁵ – And this which** the גמרא **challenged** רבינא **from גץ** היוצא וכו', **so** why **did not** the גמרא **establish that** משנה of גץ **according to the רבנן** who argue with ר' יוסי – תוספות responds: **משום דלא פליגי רבי יוסי ורבנן לענין חיוב תשלומין אלא לענין הרחקה²⁶ – Because ר"י and the רבנן do not argue regarding the obligation to pay, rather** the argue **only regarding distancing.** תוספות asks: **ואם תאמר מאי שנא מנמייה²⁷ דאפילו לר' יוסי מרחיקין – And if you will say; why** is the case of the chaff **different from a נמייה, where even according to ר"י** we require **distancing – אף על גב דהיא גופה ממטיא נפשה כמר²⁸ בר רב אשי – Even though that it is the נמייה who brings herself** to the dovecote **(like מר בר רב אשי** who ruled in opposition to רבינא) **–** תוספות responds: **ומיהו התם משום דזימנין דבהדי דנח²⁹ כולי כדקאמר לעיל³⁰ – However there** he must distance, for it is considered גירי דיליה **because occasionally as he puts down** the ladder, etc. the נמייה will jump from the ladder to the שובך. **as** the גמרא **explained previously,** however here it is not גירי דיליה as רבינא stated. תוספות asks: **אבל קשה מעורבין לעיל³¹ (דף כג,א) דאמר רב יוסף אפיקו לי קורקור מהכא – However, there is a difficulty from the previous** case of **ravens, where ר"י demanded remove the crowing** ravens **from here –** תוספות answers: **ויש לומר דגמרא לא סבר לה כרבינא דרבינו תם פוסק כמר בר רב אשי וכאמימר³² – And one can say that the גמרא does not agree with רבינא, for the ר"ת ruled like מר בר רב אשי and אמימר,** who maintain that the case of the flax is similar to (either) זורה ורוח מסייעתו (or to גץ היוצא) that in the case of the flax he has to distance himself (and he may be liable). תוספות offers an alternate answer (that we can agree with רבינא): **ועוד אומר רבינו יצחק דבעלי חיים שאני דחמירי טפי מרוח – And additionally says the ר"י** that we can reconcile the view of רבינא (who is more lenient by the flax) with the cases of נמייה and עורבין (where we are stricter), **for animals are different, since we are stricter** regarding animals (who assist in causing damage) **more than** regarding a **wind** (which assists in causing damage) – **דכח אחר מעורב בהן³³ כדאמרינן³⁴ בבבא קמא (דף ו,א) :** **Since** regarding damage caused by wind (like the flax, winnowing and גץ) **there is another force mixed in with them, as** the גמרא **states in** מסכת **ב"ק.** SUMMARY תוספות distinguishes between the case of רבינא and the cases of אש and גץ. We either do not rule like רבינא or we can differentiate between wind and animals. THINKING IT OVER 1. תוספות writes that the משנה regarding גורן follows the view of the רבנן, but not that of ר' יוסי.³⁵ Previously however תוספות stated³⁶ that all the משניות (except for אילן) are according to ר"י (for they are גירי דיליה). How can we reconcile these two תוספות?³⁷ 2. תוספות answers that there is no question from עורבין since the ר"ת rules like מר בר רב אשי and מרימר.³⁸ How does that resolve the issue, can we compare the case of עורבין to the case of זורה or גץ?³⁹ footnotes: ¹ The chaff per se cannot damage anyone, except when it hits someone with the force of the wind behind it. ² גירי דיליה is only if it is like his arrows who fly by the force of the archer, however here he is merely separating the chaff, it is traveling elsewhere only because of the wind; it cannot be considered גירי דיליה. ³ אש (fire) is one of the four major categories of damagers (אבות נזיקין). Any damage which is inflicted in a manner similar to אש is חייב as a תולדה (a derivative) of אש, and one is liable for any damage it caused. ⁴ Here too he should (not only be prevented from continuing to do this, but he should also) be liable for the damages, for it is similar to the case of אבנו וסכינו וכו'. The wind is carrying his chaff and damaging others. ⁵ Perhaps in the case of the chaff here, it was blown by a רוח שאינו מצויה (an uncommonly strong wind). ⁶ The גמרא asked on רבינא why is this case different from the case of winnowing on שבת, where the winnowing (separating the grain from the chaff) is accomplished only through the wind, and nevertheless he is חייב, the same should be here that he should be liable even though the wind is assisting in causing the damage. ⁷ The הגהות הב"ח amens this to read מסייעתו (instead of מסייעו). ⁸ The ברייתא there stated regarding the case of ליבה ולבתה הרוח that if his own fanning the flame is sufficient to cause the damage, he is liable, however if his fanning is insufficient and it caused damage only because of the wind, he is פטור. The גמרא there asked why is this different from זורע ורוח מסייעתו, where he is חייב (for מלאכת שבת), even though the winnowing is accomplished only through the wind. From this question it is apparent that זורה is only חייב by a רוח מצויה, for if one would by חייב by זורה even with a רוח שאינה מצויה, how can the גמרא compare and ask from זורה on ליבה, since by זורה the תורה is so strict that he is חייב even by a רוח שא"מ, however by ליבה (אש), one is never חייב for a רוח שא"מ. This proves that זורה is only by a רוח מצויה. Now since the גמרא ask from זורה on the flax, that means that the case of the flax is also by a רוח מצויה. ⁹ The חיוב of אש is only by a רו"מ. ¹⁰ See the משנה there סב,ב where it states, גץ שיצא מתחת הפטיש והזיק חייב, גמל שהיה טעון פשתן ועבר ברשות הרבים ונכנס פשתנו לתוך החנות ודלקו בנרו של חנוני והדליק את הבירה בעל גמל חייב, הניח חנוני נרו מבחוץ החנוני חייב. All the cases are about אש. ¹¹ שמות (משפטים) כב,ה reads, כִּי תֵצֵא אֵשׁ וּמָצְאָה קֹצִים וְנֶאֱכַל גָּדִישׁ אוֹ הַקָּמָה אוֹ הַשָּׂדֶה שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם הַמַּבְעִר אֶת הַבְּעֵרָה . ¹² The fire (which he made) is what damages, the wind merely moves the fire to a certain destination. ¹³ תוספות distinguishes between damage caused by fire and the damage caused by the chaff. Fire itself can damage; the wind merely extends the area when the fire can damage. This person made a fire, which is a דבר המזיק and it spread ברו"מ therefore he is חייב. However, the chaff is not a דבר המזיק; it can do no harm on its own (see footnote # 1). Without the wind there is no damage, therefore he is פטור, for he did not make a דבר המזיק (like אש) and need not distance either. ¹⁴ See footnote # 8. By ליבה וליבתו הרוח if his fanning the coals is insufficient to start a fire without the wind, he is פטור since he did not create a מזיק by himself, only together with the wind. The same applies here by the chaff that he did not create a מזיק; it became a מזיק only because of the wind. ¹⁵ תוספות may be explaining how come the גמרא later askes מ"ש מגץ, but it does not ask מ"ש מאש. The answer is that the גמרא understood that chaff is different from אש, as תוס' just explained. The question is מ"ש מגץ. ¹⁶ See (text by) footnote # 9. ¹⁷ תוספות perhaps means to say that just as chaff is not a מזיק (see footnote # 1 & 13), similarly the גץ (itself) is also not a דבר המזיק. Therefore, the גמרא asks why is he חייב by גץ, and פטור by the chaff. ¹⁸ This may mean that he wants the spark to leave his smithy. ¹⁹ The הגהות הב"ח amens this to read ויתרחק (instead of ומתרחק). This may also mean that for his work as a smith he needs to bang hard so that sparks will fly So he intends to make sparks. ²⁰ The הגהות הב"ח amens this to read הרוח (instead of רוח). ²¹ תוספות distinguishes between גץ and chaff; by גץ he is hitting it hard for he wants it to go away (or he needs to hit it hard), so that his intent is that the גץ should fly away; that is creating a דבר המזיק and the wind merely extends its distance; however by chaff he has no intent that it should go away, he does not mind if it remained here, therefore he is not creating a דבר מזיק. ²² תוספות, however did not offer a distinction between chaff (where he is פטור) and אבנו סכינו ומשאו which damaged ברו"מ (where he is חייב). See מהרש"א who writes, דלא דמי לאבנו סכינו וכו' כיון דבכוונה נטלן ממקום אחר והניחן בראש הגג ה"ל נעשה האש ע"י האדם לבדו ואח"כ הולכת ע"י רו"מ, אבל הכא אין כוונתו על הרקתא להניחו שם דכל דעתו אינו אלא לנפץ הכתנא ממנו ואין עושה לבדו כל עיקר רק ע"י הרוח ודו"ק. The מהרש"א seems to be saying that by אסו"מ he is placing something with intent where it can damage. However, by chaff he is merely preparing the flax; he has no intent at all regarding the chaff. Alternately, אסו"מ damage on account of their weight or sharpness, however chaff can only damage because of the wind. See נחלת משה. ²³ The משנה on כד,ב requires distancing a threshing floor (גורן) fifty אמות (in order not to damage his neighbors). ²⁴ See the משנה and the גמרא on כה,ב. See ‘Thinking it over’ # 1. ²⁵ The same answer which תוספות gave to reconcile the משנה of אילן with the ruling of רבינא (by chaff), the גמרא could have given concerning the difficulty from the משנה of גץ. ²⁶ The answer that the משנה of גץ is according to the חכמים is not satisfactory, for the argument between ר"י ורבנן is only regarding הרחקה, but even the רבנן agree with ר"י that there is no חיוב תשלומין; so why is he חייב by גץ and פטור by the chaff. Therefore, we must give the sגמרא' answer. ²⁷ The משנה on כב,ב states, we must distance the ladder from the dovecote four אמות in order that the נמייה should not jump (from the ladder to the dovecote). נמייה is a weasel type animal (mongoose?). ²⁸ The הגהות הב"ח deletes the words כמר בר רב אשי (and it reads נפשה ומיהו). ²⁹ The הגהות הב"ח amens this to read דמנח (instead of דנח). ³⁰ כב,ב. See the שטה מקובצת that this means that when he is placing the ladder the נמייה is already on the ladder, therefore it is as if he is bringing the נמייה closer to the שובך. ³¹ See there (also) תוד"ה אתו TIE footnote # 1. ³² According to this answer of תוספות (that we do not rule like רבינא), we do not need the explanations differentiating between the case of רבינא (flax) and the other cases (of אש, אבנו סכינו, גץ), except according to רבינא. See ‘Thinking it over’ # 2. ³³ The אדם המזיק did not make the wind come; it is a כח אחר, however by the נמייה and the עורבין the אדם המזיק allowed the נמייה to come on his ladder and the עורבין came because of the bloodletting, therefore it is גירי דיליה. ³⁴ The גמרא there states that if the תורה would not have written the חיוב for אש המזיק, we could not derive it from the חיוב of בור המזיק, for by בור there is no כח אחר מעורב בו, therefore one is חייב, however by אש, since there is a כח אחר מעורב בו, we would assume that he is פטור. We see from there that כח אחר מעורב בו is a reason to be lenient. ³⁵ See footnote # 24. ³⁶ כב,ב ד"ה לימא.(TIE [by] footnote # 4). ³⁷ See מהרש"א. ³⁸ See footnote # 32. ³⁹ See נחלת משה. ###### Tosafot on Bava Batra 26a:3:1 [Tosafot on Bava Batra 26a:3:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Bava%20Batra/r/26a:3:1) מאי שנא מזורה ורוח מסייעתו. ורבינא לא חשיב לה פירכא דסבר כי היכי דלא גמרינן משבת לענין תשלומין כדמפרש רב אשי בהכונס (ב"ק דף ס. ושם) דגבי שבת מלאכת מחשבת אסרה תורה אבל הכא גרמא הוא וגרמא בנזקין פטור הכי נמי לא גמרינן מהתם שיהא חייב להרחיק ומר בר רב אשי סבר נהי דחיוב תשלומין לא גמרי' לענין הרחקה דליחשב גירי דיליה גמרינן שפיר כיון דגרמא בנזקין אסור: **Tanslation by Rabbi Ephraim Piekarski:** **מאי שנא מזורה ורוח מסייעתו—Why is this different from winnowing and the wind assists him** OVERVIEW מר בר רב אשי asked why is the case of רבינא (regarding the flax) different from winnowing, where we say that he is חייב on שבת, even though the winnowing is accomplished (only) with the assistance of the wind. תוספות explains the differing views of רבינא and מר בר ר"א regarding this comparison. -------------------------------- **ורבינא לא חשיב לה פירכא דסבר כי היכי דלא גמרינן משבת לענין תשלומין – רבינא, however, does not consider this a challenge, for he maintains that just as we do not derive** damages **from שבת regarding payment – כדמפרש רב אשי בהכונס¹ (בבא קמא דף ס,א ושם) דגבי שבת מלאכת מחשבת אסרה תורה – As רב אשי explained in** פרק **הכונס that regarding שבת the תורה prohibited a ‘thoughtful act’ – אבל הכא גרמא הוא וגרמא בנזקין פטור – However here** by damages **it is** merely **a cause, and causing a damage is exempt** from payment. Therefore, רבינא maintains, just as we cannot derive payment from the laws of שבת **– הכי נמי לא גמרינן מהתם שיהא חייב להרחיק –** Similarly, **here too** regarding the flax, **we cannot derive from** שבת **that he should be obligated to distance – ומר בר רב אשי סבר נהי דחיוב תשלומין לא גמרינן – And מר בר ר"א maintains that granted we cannot derive the obligation of payment** from שבת (since גרמא בנזקין is פטור), however – **לענין הרחקה דליחשב גירי דיליה גמרינן שפיר כיון דגרמא בנזקין אסור:** **Regarding distancing that it should be considered גירי דיליה, we can properly derive** that from שבת **since גרמא בנזקין** (while it is פטור, nevertheless it) **is אסור.** SUMMARY רבינא maintains that just like we cannot derive a חיוב from שבת, we cannot derive הרחקה, while מר בר ר"א maintains that while גרמא is indeed פטור but it is אסור. THINKING IT OVER Can we understand that something may be considered גירי דיליה and he is obligated להרחיק, but nevertheless he is פטור for the damage he caused, even though it is גירי דיליה? Alternately how can something be merely a גרמא and nevertheless it is גירי דיליה?! footnotes: ¹ The גמרא there states that in a case of ליבה וליבתה הרוח (and the fire caused damage), if his fanning is not sufficient to set the blaze without the assistance of the wind he is פטור from paying. The גמרא asked why is this different from זורה ורוח מסייעתו where he is חייב? רב אשי responded that by שבת as long as his intent was fulfilled (he wanted to start a fire); it is considered מלאכת מחשבת (even though he may only be considered a גרמא) and therefore he is חייב. ###### Tosafot on Bava Batra 26a:4:1 [Tosafot on Bava Batra 26a:4:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Bava%20Batra/r/26a:4:1) ורבינא מאי שנא מגץ. וא"ת ואמאי קאמר ורבינא לאמימר נמי תיקשי לענין חיוב תשלומין מאי שנא מגץ וי"ל משום הכי נקט רבינא דאמימר הוי מצי לדחויי דה"נ חייב לדידיה בתשלומין דלגמרי מדמה לה לזורה ורוח מסייעתו: **Tanslation by Rabbi Ephraim Piekarski:** **ורבינא מאי שנא מגץ—And** according to ***Ravinoh* why is it different from a spark** OVERVIEW רבינא ruled that the chaff from the flax which was carried by a wind to the neighbor’s property is not considered גירי דיליה. The גמרא asked why (according to רבינא) is this case different from a גץ היוצא מתחת הפטיש and it damaged, where he is liable, even though the damage was caused only with the aid of the wind. תוספות discusses why this question is on רבינא more than on אמימר.¹ ----------------------------- תוספות asks: **ואם תאמר ואמאי קאמר ורבינא לאמימר² נמי תיקשי לענין חיוב תשלומין³ מאי שנא מגץ – And if you will say; but why does** the גמרא **ask** only **according to רבינא, the question should also** be posed **to אמימר regarding the obligation to pay; why is** the case of the flax (where he is only required to distance but not to pay) **different from גץ** (where he is required to pay)?! תוספות answers: **ויש לומר משום הכי נקט רבינא דאמימר הוי מצי לדחויי – And one can say; that it is for this** reason that the גמרא **mentions** only **רבינא, since אמימר could have deflected** the question by saying – **דהכי נמי חייב⁴ לדידיה בתשלומין דלגמרי מדמה⁵ לה לזורה ורוח מסייעתו:** **That indeed he is liable for payment according to** אמימר, **for he compares completely** the case of the flax **to** the case of ‘**winnowing and the wind assists him’.** SUMMARY אמימר can maintain that in a case of רוח מסייעתו he is even liable for damages. THINKING IT OVER 1. Why did not תוספות ask that the question on רבינא should apply to מר בר רב אשי as well (as to אמימר)? 2. Is it necessary to assume that אמימר maintains that he is liable for payment? footnotes: ¹ In our texts it is מרימר (not אמימר). Perhaps they are the same person? ² See ‘Thinking it over’ # 1. ³ See previous תוס' ד"ה מ"ש where תוספות cites רב אשי who maintains that regarding the case גרמא (like the case here by flax) that there is no תשלומין since גרמא בנזקין is פטור but there is a חיוב הרחקה since גרמא is אסור. In this question תוס' assumes that אמימר follows this view of רב אשי when he said, היינו זורה ורוח מסייעתו', meaning that there is a חיוב הרחקה, but no חיוב תשלומין; the same question can be asked on אמימר, why is this different מגץ?! ⁴ The הגהות הב"ח amends this to read דחייב (instead of חייב). ⁵ In this answer תוספות maintains that it is not necessary to assume that אמימר agrees with רב אשי (see footnote # 3), rather אמימר maintains that we derive from שבת that (regarding wind assisted damage) not only is he liable to distance, but he must also pay for the damage. [Regarding the question in פרק הכונס (from ליבה וליבתה הרוח), אמימר can use one of the other answers there (not like רב אשי). עיי"ש בהכונס.] See ‘Thinking it over’ # 2. ###### Tosafot on Bava Batra 26a:5:1 [Tosafot on Bava Batra 26a:5:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Bava%20Batra/r/26a:5:1) אחד גפנים ואחד כל אילן. מתוך פ"ה לעיל (בבא בתרא דף יח.) משמע דנקט אחד גפנים משום דשייך בהו כלאים דהביא ראיה מכאן דכשיש גדר ליכא איסור כלאים וזה סומך לגדר מכאן וזה מכאן ואין נראה דשדה חבירו דקתני הכא על כרחך לאו בשל זרעים איירי דהא מוקמי' בגמ' דמתני' אילנות לאילנות וגפנים לגפנים אבל אילנות לגפנים בעי טפי משום ציפרי ומהאי טעמא גפנים לזרעים בעי טפי אלא דנראה דנקט אחד גפנים ואחד כל אילן דלא תיסוק אדעתי' למימר דשיעור ד' אמות דמתני' דוקא בגפנים שמצינו בהם שיעור זה במקום אחר לענין כלאים: **Tanslation by Rabbi Ephraim Piekarski:** **אחד גפנים ואחד כל אילן—Whether grapevines or whether any tree** OVERVIEW The משנה states that one must distance his tree four אמות from his friend’s field, whether it is a grapevine or any other tree. The issue at hand is that since the משנה states 'ואחד כל אילן', why mention גפנים at all? --------------------------- **מתוך פירוש הקונטרס לעיל (דף יח,א)¹ משמע דנקט אחד גפנים משום דשייך בהו כלאים – From the content of פרש"י previously, it seems** that according to רש"י, the משנה **mentions 'אחד גפנים', because** the rules of **כלאים apply to the** גפנים. We can infer² this from פרש"י – **דהביא ראיה מכאן דכשיש גדר ליכא איסור כלאים וזה סומך לגדר מכאן וזה מכאן – Since** רש"י there **brought proof from this (our)** משנה, which states **that when there is a wall** separating between the vineyard and a grain field, **there is no prohibition of כלאים, and this one may come up close to the wall on this** side, **and the other one** can come up close to the wall **from the other side.** תוספות disagrees: **ואין נראה דשדה חבירו דקתני הכא על כרחך לאו בשל זרעים איירי³ – However, it does not appear** to be correct, **for** when the משנה **here taught, ‘his friend’s field’, perforce it was not discussing a seeded** field (which grows grain, etc.) – **דהא מוקמינן בגמרא⁴ דמתניתין אילנות לאילנות וגפנים לגפנים – For** רב יוסף **established in the גמרא that our משנה,** which requires distancing**** four אמות from the neighbor’s field, is (only) discussing distancing **trees from trees and grapevines from grapevines – אבל אילנות לגפנים בעי טפי משום ציפרי⁵ ומהאי טעמא⁶ גפנים לזרעים בעי טפי⁷ – However, trees from גפנים require greater distancing** than ד' אמות **because of the birds, and for the same reason גפנים from זרעים** also **require greater** distancing – תוספות offers his explanation why the משנה mentions גפנים וכל אילן: **אלא דנראה דנקט אחד גפנים ואחד כל אילן – Rather it appears** to תוספות **that** the reason the משנה **mentions אחד גפנים ואחד כל אילן** (and not merely כל אילן alone), is in order **דלא תיסוק אדעתין למימר דשיעור ד' אמות דמתניתין דוקא בגפנים – That we should not** mistakenly **assume** (if the משנה would only state אילן) **that the amount of ד"א** distancing **in our משנה is only** regarding **גפנים** (but not other trees); the reason we might mistakenly assume this is **– שמצינו בהם שיעור זה במקום אחר⁸ לענין כלאים:** **Since we find this amount** (of ד"א) by גפנים **elsewhere regarding כלאים.** Therefore, the משנה needed to say אחד גפנים ואחד כל אילן that this שיעור applies to all trees. SUMMARY The משנה mentions גפנים, according to רש"י, to teach us that if there is a גדר there is no איסור כלאים. According to תוספות it needed to mention גפנים and אילן, so we should not mistakenly assume that distancing ד"א applies only to גפן. THINKING IT OVER תוספות compares אילן לגפנים to אילן לזרעים.⁹ However, אילן are large trees so it is understood that the birds nestle there and go below to damage the vineyard. However, גפנים are low trees, and birds normally do not nestle there,¹⁰ why do we require greater distancing.¹¹ footnotes: ¹ See there רש"י ד"ה גדר, where he writes (regarding if there is a wall in between).שאין מזיקו עוד לעבודת הכרם זה סומך אילנות לגדר מכאן וזה סומך אילנות לגדר מכאן ואי נמי אחד מהן שדה לבן אין כאן כלאים כדאמר בעירובין (דף יא.) אם גפנים מכאן מותר לזרוע כאן. ² רש"י does not state clearly that the reason for mentioning גפנים is on account of כלאים; however from his words (ואי נמי אחד מהן שדה לבן אין כאן כלאים וכו'), we can infer that רש"י meant to say that the case of היה גדר בינתיים explains why he mentions גפנים since the גדר prevents the איסור כלאים (as well; not only the issue of הרחקת נזקין). ³ The prohibition of כלאים with גפנים is (only) with grain, but not with other trees. ⁴ Later on this עמוד. ⁵ The birds sat on the trees and descended on the vineyard and damaged it. ⁶ This is תוספות conclusion (not in the גמרא), that the birds will settle on the גפנים and damage the זרעים. See ‘Thinking it over’. ⁷ It is evident according to תוספות that שדה חבירו cannot be discussing a שדה זרעים, since that requires distancing more than ד' אמות. Since the משנה is not discussing שדה של זרעים there is no כלאים. ⁸ See תוס' יח,א ד"ה ותני (TIE footnote # 2). We might therefore assume that since the משנה here mentions ד"א, so even though it states אילן, we still might have thought that it means only גפנים. Therefore, the משנה was explicit. ⁹ See footnote # 6. ¹⁰ If the birds nestle on the גפנים, why the need for greater distancing from אילנות לגפנים, since the birds nestle on the גפנים without the אילנות?! ¹¹ See נחלת משה. ###### Tosafot on Bava Batra 26a:7:1 [Tosafot on Bava Batra 26a:7:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Bava%20Batra/r/26a:7:1) אבל בבבל ב' אמות. תימה דבפרק המוכר את הספינה (לקמן בבא בתרא דף פב: ושם דף פג.) גבי קנה ג' קנה קרקע דאמר רב יוסף עובדא הוה בדורא דרעותא כו' משמע מהתם דבבבל נמי בעינן ד' אמות דבבבל הוה מעשה וצ"ל דבההיא דורא דרעותא היה להם מחרישה גדולה כמו בארץ ישראל: **Tanslation by Rabbi Ephraim Piekarski:** **אבל בבבל ב' אמות—However in *Bohvel*,** it is **two cubits** OVERVIEW שמואל ruled that the requirement to distance a tree four אמות from שדה חבירו is only in ארץ ישראל (where the plow needed ד"א), however in בבל where the plow is smaller, distancing two אמות is sufficient. תוספות reconciles our גמרא with a seemingly contradictory גמרא. -------------------------- תוספות asks: **תימה דבפרק המוכר את הספינה (לקמן דף פב,ב ושם דף פג,א) גבי קנה ג' קנה קרקע¹ – It is astounding! for in פרק המוכר את הספינה, regarding** the ruling that if **he bought three** trees **he acquires the land** between the trees – **דאמר רב יוסף עובדא הוה בדורא דרעותא כולי² – Where רב יוסף said there was a story in a ‘city of shepherds’, etc. – משמע מהתם דבבבל נמי בעינן ד' אמות דבבבל הוה מעשה³ – It seems from** the גמרא **there that in בבל we also require distancing ד"א, for that story** in דורא דרעותא **took place in בבל?!** תוספות answers: **וצריך לומר דבההיא דורא דרעותא היה להם מחרישה גדולה כמו בארץ ישראל:** **And it will be necessary to say that in that דורא דרעותא they had a large plow like in א"י;** however elsewhere in בבל the מחרישה was smaller. SUMMARY There was sometimes a מחרישה of ד"א even in בבל. THINKING IT OVER How much must one distance his tree in דורא דרעותא?⁴ footnotes: ¹ The rule is if someone buys one or two trees, he only owns the tree but not the land. However if one buys three trees he owns the land between the trees. The issue is how close (or far) do the trees need to be from each other in order to receive ownership of the land as well. One opinion is that it must be between eight and sixteen אמות. ² The case there was that the trees were closer than eight אמות between them (see footnote # 1), and nevertheless ר' יהודה ruled that they receive the land as long as the distance between them is כמלא בקר וכליו (the amount of space for an ox and its utensils [plow, etc.]). רב יוסף, who heard this ruling from ר"י was unsure of the size of כמלא בקר וכליו. However, when he learnt our משנה (which requires ד"א) and the ברייתא (which stated that the ד"א is כדי עבודת הכרם), he deduced that מלא בקר וכליו is ד"א. ³ According to שמואל the size of כמלא בקר וכליו in בבל is only two אמות. How did רב יוסף understand it to be ד"א. Granted that in א"י it is ד"א, but not in בבל ⁴ See רשב"א. ###### Tosafot on Bava Batra 26a:9:1 [Tosafot on Bava Batra 26a:9:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Bava%20Batra/r/26a:9:1) אבל בגפנים בעי טפי. והוא כשנטע דקלים כשהם גבוהים אבל אם נטע גרעין לא דממילא קא גדל ולא גירי דיליה הוא: **Tanslation by Rabbi Ephraim Piekarski:** **אבל בגפנים בעי טפי—However, by grapevines, more is required** OVERVIEW רב יוסף qualified the ruling of the משנה, which requires a distancing of four אמות, that it is only between trees and trees or גפנים and גפנים, however trees from גפנים require a greater amount of distancing, on account of the birds which settle on the trees and damage the גפנים. Our תוספות qualifies this rule of רב יוסף. ------------------------------- **והוא כשנטע דקלים כשהם גבוהים¹ –** The rule of רב יוסף is valid, **provided that when he planted the palm trees,** the trees were already **tall – אבל אם נטע גרעין לא² דממילא קא גדל ולא גירי דיליה³ הוא:** **However, if he planted a kernel, it does not require** greater distancing (more than ד"א), **since** the tree **grows automatically and it is not** considered **‘his arrows’.** SUMMARY The greater distancing is only if he planted large palms, but not if he planted a seed. THINKING IT OVER When תוספות writes אבל אם נטע גרעין לא,⁴ does תוספות mean that by a גרעין we do not require distancing more than ד"א, or does תוספות mean that he does not require any distancing at all, since it is only a גרעין (and it’s not גירי דיליה)? footnotes: ¹ He replanted trees that were already grown. In this case as soon as he plants the trees the birds come immediately and settle on the branches and continue straight on to damage the adjacent vineyard. It seems that according to תוספות this is considered גירי דיליה (see נחלת משה). See the גמרא previously on כב,ב regarding the נמייה. ² See ‘Thinking it over’. ³ We follow ר' יוסי that if it is not גירי דיליה, we do not require distancing. In this case it is not גירי דיליה since all he did was place a kernel in the ground. That certainly did not casue any damage to the גפנים. The damage that happens later is certainly not considered ‘his arrows’ – גירי דיליה. ⁴ See footnote # 2. ###### Tosafot on Bava Batra 26a:11:1 [Tosafot on Bava Batra 26a:11:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Bava%20Batra/r/26a:11:1) אנא לא קייצנא דאמר רב כו'. וא"ת והתנן במתניתא דקוצץ ונותן דמים וי"ל דאיכא לאוקמי באילן סרק אבל קשה דאמרינן בהחובל (ב"ק דף צב.) גבי הנהו דיקלי דמכחשי בגופני הוו דקאמר למחר אייתי לי מקורייהו אלמא משום היזק גפנים מותר לקוץ דקלים ויש לפרש דשאני התם שיותר מדאי היו מכחישים בגפנים עד דהוה טעים בהו טעמא דחמרא: **Tanslation by Rabbi Ephraim Piekarski:** **אנא לא קייצנא דאמר רב כולי—I will not chop it down, for *Rav*******stated, etc.** OVERVIEW רבא בר רב חנן refused to chop down his palm trees (even) after רב יוסף told him that he is legally required to do so. He said (quoting רב) that it is forbidden to cut down a fruit bearing tree. תוספות reconciles our גמרא with seemingly contradictory גמרות. ------------------------------ תוספות asks: **ואם תאמר והתנן במתניתא¹ דקוצץ ונותן דמים – And if you will say; but we learnt in our משנה that he cuts down** the tree **and pays its value** to the tree owner – תוספות answers: **ויש לומר דאיכא לאוקמי באילן סרק² – And one can say; that we can establish the משנה by a barren tree** which bears no fruit, therefore it is permitted to cut it down, however here it was a fruit bearing tree and the injunction of רב applies. תוספות asks: **אבל קשה דאמרינן בהחובל (בבא קמא דף צב,א) גבי הנהו דיקלי דמכחשי בגופני הוו³ – However, there is a difficulty, for the** גמרא **states in** פרק **החובל regarding these date palms, which were weakening the grapevines – דקאמר למחר אייתי לי מקורייהו⁴ אלמא משום היזק גפנים מותר לקוץ דקלים –** **Where** שמואל **said** to the אריס**, ‘tomorrow bring me from their roots** (i.e., uproot the trees)’; **it is evident that it is permitted to cut down the date palms because they damage the grapevines.** This seems to contradict the ruling of רב here. תוספות answers: **ויש לפרש דשאני התם שיותר מדאי היו מכחישים בגפנים עד דהוה טעים בהו טעמא דחמרא:** **And one can explain that it is different there** by the case of שמואל **for the** date palms **were weakening the grapevines to such a great extent that he was able to taste** in the dates **the flavor of wine;** for such excessive damage it is permitted to cut down even a fruit tree.**** SUMMARY One may destroy barren trees (the previous משנה). One may destroy fruit trees if they are causing excessive damage. THINKING IT OVER What is more precious; date palms or grapevines?⁵ footnotes: ¹ כה,ב. The משנה there states that if the pit came before the tree (and the tree can damage the pit), the rule is that the tree is cut down but the owner is paid. In any event we are permitted to cut down the tree (if it is a מזיק), so here too, why did he refuse to cut down the tree since he was מזיק the גפנים. ² See רמב"ם הל' מלכים פ"ו ה"ט that an אילן סרק may be cut down for no reason at all. ³ The story there was that sשמואל' sharecropper brought him some dates, when שמואל ate them, they had a taste of wine, so he asked his אריס why is this, and the אריס told him that these date palms were planted among the grapevines. שמואל was upset that the date palms are weakening his wine, so he told the אריס to destroy the palms. [If the dates had a taste of wine that means that the flavor of wine was entering into the dates instead of the grapes.] ⁴ See רש"י there ד"ה מקורייהו. ⁵ See תוספות there (ב"ק צב,א) ד"ה למחר.