## Tosafot on Bava Batra Daf 46b ###### Tosafot on Bava Batra 46b:6:1 [Tosafot on Bava Batra 46b:6:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Bava%20Batra/r/46b:6:1) שלח ליה ר"נ בר רב חסדא לרב נחמן בר יעקב. ר"נ סתם שבכל גמרא הוא ר"נ בר יעקב תדע דבכל הגמ' לא תמצא ר"נ בר יעקב נזכר שמו ושם אביו אא"כ יש ר"נ אחר אצלו כי הכא ובירושל' פליגי בכל מקום רב נחמן בר יעקב ורב ששת משמע דהוא ר"נ סתם דהוא בר פלוגתיה דרב ששת בגמ' שלנו ולא כמו שמשמע מתוך פירוש הקונטרס בסוף פרק כל הגט (גיטין דף לא: ושם ד"ה אנא) דרב נחמן בר יצחק הוה חתניה דבי נשיאה דהיינו רב נחמן סתם כדמוכח בהעור והרוטב (חולין דף קכד:) ועוד דאמרינן בהשולח (גיטין דף לט:) אמר ר"נ בר יצחק אנא אמינא [אין] הלכה ורבנן דאתו ממחוזא אמרי משמיה דר"נ הלכה אלמא ר"נ סתם לאו היינו ר"נ בר יצחק ובפרק מי שהוציאוהו (עירובין דף מג: ושם ד"ה יתיב) אמר יתיב ר"נ בר יצחק אחורי דרבא ויתיב רבא קמיה דר"נ וכן בכמה מקומות אמר רבא אמר רב נחמן ורב נחמן בר יצחק הוה תלמידיה דרבא כדמשמע בלא יחפור (לעיל בבא בתרא דף כב.) ואין להאריך: **Tanslation by Rabbi Ephraim Piekarski:** **שלח ליה רב נחמן בר רב חסדא לרב נחמן בר יעקב—רנב"ח sent to רנב"י** OVERVIEW Our תוספות discusses who is רב נחמן; mentioned many times in ש"ס ---------------------------------- **רב נחמן סתם שבכל גמרא הוא רב נחמן בר יעקב – In the entire גמרא** when **ר"נ** is mentioned **סתם** (without a father’s name), **it is ר"נ בר יעקב** (not רב נחמן בר יצחק) – תוספות proves this: **תדע דבכל הגמרא לא תמצא רב נחמן בר יעקב נזכר שמו ושם אביו – You know** that this is so, **for in the entire גמרא you will not find** regarding **ר"נ בר יעקב** that **his name and his father’s name are mentioned – אלא אם כן יש רב נחמן אחר אצלו כי הכא¹ – Unless there is another ר"נ** mentioned **nearby, like here** where רנב"ח is mentioned together with ר"נ בר יעקב – An additional proof: **ובירושלמי פליגי בכל מקום רב נחמן בר יעקב² ורב ששת – And in** the תלמוד **ירושלמי it is ר"נ בר יעקב and רב ששת who are always arguing – משמע דהוא רב נחמן סתם דהוא בר פלוגתיה דרב ששת בגמרא שלנו³ – Indicating that** רנב"י is **ר"נ סתם** for ר"נ **is the** usual **opponent of ר"ש in our** תלמוד בבלי – תוספות negates פרש"י: **ולא כמו שמשמע מתוך פירוש הקונטרס בסוף פרק כל הגט (גיטין דף לא,ב ושם דיבור המתחיל אנא) – And it is not as it seems from פרש"י in the end of פרק כל הגט – דרב נחמן בר יצחק הוה חתניה דבי נשיאה – That ר"נ בר יצחק was the son-in-law of the נשיא** (the ריש גלותא) – **דהיינו רב נחמן סתם כדמוכח בהעור והרוטב (חולין דף קכד,א) – For** the חתניה דבי נשיאה **was ר"נ סתם as is evident⁴ in⁵** פרק **העור והרוטב –** תוספות offers additional proof the ר"נ סתם is ר"נ בר יעקב: **ועוד דאמרינן בהשולח (גיטין דף לט,ב) אמר רב נחמן בר יצחק אנא אמינא [אין] הלכה – And additionally the** גמרא **states in** פרק **השולח** that **ר"נ בר יצחק stated, ‘I said the הלכה is not** like ר' שמעון – **ורבנן דאתו ממחוזא אמרי משמיה דרב נחמן הלכה – And the רבנן who came from מחוזא said in the name of ר"נ, the הלכה** is like ר"ש’ – **אלמא רב נחמן סתם לאו היינו רב נחמן בר יצחק – It is evident that ר"נ סתם is not the same as ר"נ בר יצחק – ובפרק מי שהוציאוהו (עירובין דף מג,ב ושם דיבור המתחיל יתיב) אמר –** **And** the גמרא **states in פרק מי שהוציאוהו – יתיב רב נחמן בר יצחק אחורי דרבא ויתיב רבא קמיה דרב נחמן – ר"נ בר יצחק was sitting behind רבא, and רבא was sitting in front of ר"נ;** this again proves that ר"נ בר יצחק is not ר"נ סתם – **וכן בכמה מקומות אמר רבא אמר רב נחמן – And similarly in many places** it says in the גמרא that **אמר רבא אמר ר"נ – ורב נחמן בר יצחק הוה תלמידיה דרבא⁶ כדמשמע⁷ בלא יחפור (לעיל דף כב,א) ואין להאריך :** **But ר"נ בר יצחק was a student of רבא, as it seems in פרק לא יחפור, and there is no** need **to elaborate** further on this matter – SUMMARY ר"נ סתם is ר"נ בר יעקב (not ר"נ בר יצחק). THINKING IT OVER The גמרא in קידושין לג,א states; **רב נחמן** משדר גוזאי⁸ אמר אי לאו תורה כמה נחמן בר **אבא** איכא בשוקא. It would seem from that גמרא that ר"נ סתם is ר"נ בר **אבא**, not like תוספות surmises here! footnotes: ¹ When we are citing only ר"נ בר יעקב and no other ר"נ, the גמרא writes ר"נ סתם, without mentioning his father, however when there is another ר"נ (like here in our גמרא where רנב"ח is mentioned), so in order to differentiate between the two sר"נ', the גמרא writes ר"נ בר יעקב (who is generally referred to as plain ר"נ). [However this does not mean that whenever another ר"נ is mentioned the גמרא will always state ר"נ בר יעקב (for this approach may present many difficulties), rather בר יעקב in only mentioned when there is another ר"נ, and never by ר"נ alone, however it is possible that another ר"נ is mentioned and nevertheless it still states ר"נ סתם. See (מהר"ם and) נחלת משה.] ² In ירושלמי we do mention the father of ר"נ even when no other ר"נ is mentioned. ³ See for instance גיטין לב,ב two מחלוקת between ר"נ and ר"ש. ⁴ The גמרא there states, ומשום דרב נחמן חתניה דבי נשיאה הוא וכו'. ⁵ According to רש"י the חתנא דבי נשיאה was ר"נ בר יצחק, but תוס' disagrees, for ר"נ סתם was the חדב"נ and ר"נ סתם is ר"נ בר יעקב, not ר"נ בר יצחק. ⁶ It is therefore unlikely that רבא should quote so many הלכות in the name of his student ר"נ בר יצחק. Therefore we must conclude when it says אמר רבא אמר ר"נ it refers to ר"נ בר יעקב. ⁷ See נחלת משה that he does not know how it is משמע there that ר"נ בר יצחק was a student of רבא. ⁸ See רש"י there ד"ה ר"נ that he would send his servants (from the ריש גלותא) to assist elderly gentiles, עיי"ש. ###### Tosafot on Bava Batra 46b:7:1 [Tosafot on Bava Batra 46b:7:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Bava%20Batra/r/46b:7:1) הא דאית ליה פירא בארעא. לא יעיד דנוגע בעדות הוא לפי שהיה נותן לו למחצה לשליש ולרביע ואם יזכה המערער הרי שלא ברשותו ירד וידו על התחתונה אבל לית ליה פירא בארעא לא חייש אם יסלקוהו דכמה שדות ימצא באריסות: **Tanslation by Rabbi Ephraim Piekarski:** **הא דאית ליה פירא בארעא—Here there is fruit on the land** OVERVIEW The גמרא reconciled two contradictory statements whether an אריס (sharecropper) can testify on behalf of the property owner, or not; by saying one case is where there is fruit on the land and the other is where there is no fruit on the land. תוספות explains this distinction. ------------------------------- **לא יעיד דנוגע בעדות¹ הוא לפי שהיה נותן לו למחצה לשליש ולרביע² –** An אריס **cannot testify** that the land belongs to the owner**** (his employer), where there is fruit (produce) on the land, for **he has a vested** interest **in his testimony, since the owner would give him a half, a third, or a quarter** of the produce – **ואם יזכה המערער הרי שלא ברשותו³ ירד וידו על התחתונה⁴ – However if the מערער** (the one who is contesting the ownership of the field) **will win** the case, the אריס will not get paid that amount, **for** it is a case **where** the אריס **entered the property** to improve it **without permission** (from the real owner [the מערער]) so the rule is **he has the ‘underhand’** (which is much less than למחצה לשליש ולרביע – **אבל לית ליה פירא בארעא לא חייש אם יסלקוהו דכמה שדות ימצא באריסות:** **However if there is no produce on the land,** the אריס may testify on behalf of his employer, even though he may lose his job if the מערער wins the case, nevertheless **he is not concerned** that **perhaps** the מערער **will remove him** from his job, **for the** אריס **can find** **many fields, which to sharecrop.** SUMMARY The מערער will pay the אריס much less than the owner. There is no shortage of אריסות opportunities. THINKING IT OVER The rule⁵ that היורד שלא ברשות is ידו על התחתונה is only in case where he planted trees in a field which is אינה עשויה ליטע, however if he worked the field in the manner that it needs, the rule is שמין אותו כאריסי העיר, so seemingly he will receive the same amount, no matter who turns out to be the owner.⁶ footnotes: ¹ The אריס has an interest that the initial owner (the one who hired him to be an אריס) to retain the field, but not the one who is contesting the ownership (the מערער). ² If the owner will win the case and retain the field he will pay the אריס with either half, a third, or a fourth of the produce for the work he did (according to what was agreed upon). ³ The אריס was hired by the initial owner, not by the מערער; therefore if it turns out that the field was owned by the מערער, the אריס had no right to work this field. ⁴ The rule of ידו על התחתונה (by a יורד שלא ברשות) is that the owner pay the worker the lesser of the two; either the expense, or the improvement. If the expense is less than the improvement, the worker receives only his expense; certainly not מחצה וכו' of the produce. [See (however) ‘Thinking it over’.] Therefore the אריס is prejudiced for the owner and is not an unbiased עד. ⁵ See footnote # 4. ⁶ See נחלת משה בגמ' ד"ה הא. ###### Tosafot on Bava Batra 46b:10:1 [Tosafot on Bava Batra 46b:10:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Bava%20Batra/r/46b:10:1) לוקח ראשון מעיד ללוקח שני והוא דאית ליה ארעא אחריתי אבל לית ליה ארעא אחריתי לא יעיד. פ"ה משום דחייש שמא יבא בע"ח ויטרוף ממנו ולא יהא לו ממה לגבות מן המוכר וקשה לר"י דא"כ אפילו אית ליה ארעא אחריתי נמי דכי היכי דחייש לבע"ח קטן ה"נ ניחוש לבעל חוב גדול שיהא חובו כנגד שני קרקעות אלא נראה לר"י דאע"ג דלעיל (בבא בתרא דף מד.) גבי מוכר שדה שלא באחריות אמרינן שאין מעיד לו עליה מפני שמעמידה בפני בעל חובו התם ודאי חיישינן לבעל חוב לפי שאדם יודע אם יש לו בעלי חובים אם לאו וכשאנו רואים שבא להעיד אנו חוששים שלכך מעיד לפי שרוצה להעמידה בפני בע"ח והתם אפילו אית ליה ארעא אחריתי לא יעיד דחיישינן שמא יש לו בעל חוב גדול וכן אומר רשב"א דמשמע לעיל כי פריך וכי קנו מידו מאי הוי הרי מעמידה בפני בע"ח ולא משני כגון דאית ליה ארעא אחריתי והא דקאמר לעיל אי דאית ליה ארעא אחריתי עליה הדר לא תקשי היאך הדר עליה שמא יש לו בעל חוב גדול דה"פ אי אית ליה ארעא אחריתי כדי כל החוב עליה הדר ואי לית ליה ארעא אחריתי כדי כל החוב מאי נפקא מינה אבל אין לחוש שהלוקח מעיד לפי שיהיה לבע"ח של מוכר ממה לגבות דאין הלוקח יודע אם יש למוכר שום בע"ח אלא היינו טעמא דאין הלוקח ראשון מעיד ללוקח שני אע"ג דלא חייש לבע"ח מיהו חייש שמא קרקע גזולה היא והיום או למחר יבא הנגזל ויקחנה ולא יהיה לו ממה לחזור על המוכר היכא דלית ליה ארעא אחריתי למוכר וא"ת ומלוה וערב (והלוקח) אמאי מעידים ללוה אע"ג דאית ליה ארעא אחריתי ניחוש שמא היא גזולה וכשיבא נגזל ויקחנה לא יהיה לו ממה לגבות כדחיישינן לחד נגזל גבי לוקח ה"נ ניחוש גבי ערב ומלוה וי"ל דבשום מקום אין המלוה וערב והלוקח חוששין כל זמן שאחריות שלהן קיים: **Tanslation by Rabbi Ephraim Piekarski:** **לוקח ראשון מעיד ללוקח שני והוא דאית ליה ארעא אחריתי אבל¹ לית ליה ארעא אחריתי לא יעיד—The first buyer may testify for the second buyer, provided that he has other land, however if he has no other land he may not testify** OVERVIEW The ברייתא states that if ראובן (seller) sold one field to לוי (the לוקח ראשון) and then ראובן sold another field to יהודה (the לוקח שני), the rule is that if שמעון (the מערער) comes and contests the ownership of sיהודה' field (which he bought from ראובן), the לוקח ראשון (לוי) may testify on behalf of the לוקח שני (which is יהודה), provided that either ראובן or יהודה have another field; otherwise, לוי may not testify for יהודה. There is a dispute between the רשב"ם and תוספות how to explain this ברייתא. -------------------------------- **פירש הקונטרס² משום דחייש שמא יבא בעל חובו ויטרוף ממנו – The רשב"ם explained** the reason the לוקח ראשון cannot testify for the לוקח שני, if לית ליה ארעא אחריתי is because לוי is biased and wants the property to remain by יהודה (the לוקח שני), **since** לוי (the לוקח ראשון) **is concerned perhaps** sראובן' **creditor (**שמעון) **will come and collect from** לוי – **ולא יהא לו ממה לגבות מן המוכר³ – And** לוי **will not have from what to be compensated from the seller** (ראובן). תוספות asks on the פרשב"ם: **וקשה לרבינו יצחק דאם כן אפילו אית ליה ארעא אחריתי⁴ נמי – And the ר"י has a difficulty** with the פי' רשב"ם, **for if** it is indeed **so** that the לוקח ראשון is concerned that the seller (ראובן owes money), so **even if אית ליה ארעא אחריתי,** the לוקח ראשון should **also** not be allowed to testify – **דכי היכי דחייש לבעל חוב קטן – For just as** לוי **is concerned for a limited creditor** (of $100, the value of one field) – **הכי נמי ניחוש לבעל חוב גדול שיהא חובו כנגד שני קרקעות⁵ – He should be just as concerned for a major creditor that the loan** to ראובן **is equal** to the value of **both fields –** תוספות responds to an anticipated difficulty:⁶ **אלא נראה לרבינו יצחק דאף על גב דלעיל (דף מד,א) גבי מוכר שדה שלא באחריות – Rather it appears to the ר"י** that generally the לוקח is not concerned for a בע"ח, **for even though previously regarding** a case where **one sold a field** (even) **without a guarantee – אמרינן שאין מעיד לו עליה מפני שמעמידה בפני בעל חובו – We say that** the seller **cannot testify on behalf** of the buyer against a contester, **because the** seller want this field to remain**** by the buyer (instead of by the מערער), **so his creditor can collect from it;** we see that we are concerned for a בע"ח! תוספות responds: **התם ודאי חיישינן לבעל חוב לפי שאדם יודע אם יש לו בעלי חובים אם לאו – There we are certainly suspect that there is a בע"ח, since a person** (the seller, whom we are discussing) **knows if he has creditors or not – וכשאנו רואים שבא להעיד אנו חוששים שלכך מעיד לפי שרוצה להעמידה בפני בעל חובו – And so when we see** the seller **coming to testify** on behalf of the buyer, **we suspect that the reason he is testifying, is because he want to be מעמידה בפני בע"ח – והתם אפילו אית ליה ארעא אחריתי לא יעיד דחיישינן שמא יש לו בעל חוב גדול⁷ –** **And** indeed **there, even if** the seller **has other lands, he may not testify, because we are concerned that perhaps he has a major creditor** for which he will need all the lands (his own and that which he sold) to satisfy the loan – תוספות supports his view that if there is a concern for a בע"ח, it applies even if אית ליה ארעא אחריתי: **וכן אומר רבינו שמשון בן אברהם דמשמע לעיל⁸ כי פריך – And the רשב"א says similarly that** this is **indicated previously when** the גמרא **asks – וכי קנו מידו מאי הוי הרי מעמידה בפני בעל חובו⁹ – ‘and even he made a קנין** that he is transferring the field to his partner, **what of it, but** there is still the issue of **מעמידה בפני בע"ח’ – ולא משני כגון דאית ליה ארעא אחריתי – And** the גמרא **does not answer, ‘for instance that** the granting שותף, **has other land** from where his בע"ח can collect from. The reason is that whenever we are concerned for a בע"ח, there is no limit, for we cannot know how much is owed – תוספות anticipates an additional difficulty: **והא דקאמר לעיל¹⁰ אי דאית ליה ארעא אחריתי עליה הדר – And regarding this which** the גמרא **stated previously, ‘if** the seller **has** **other land,** the מלוה **will go after it’** so he can testify on behalf of the buyer – **לא תקשי היאך הדר עליה שמא יש לו בעל חוב גדול¹¹ – You should not ask, how can he go after** the other land, **perhaps he owes much money** and he needs both lands to satisfy the loan, so how can he testify?! – תוספות responds: **דהכי פירושו אי אית ליה ארעא אחריתי כדי כל החוב עליה הדר – For this is the explanation** of that גמרא; ‘**if** the seller **has other lands sufficient for the entire loan** (no matter how large) **he will go after it – ואי לית ליה ארעא אחריתי כדי כל החוב מאי נפקא מינה¹² – And if he does not have other lands sufficient for the entire loan, what difference is there** to the seller. This applies when we are discussing the seller who is the לוה, and he knows whether he owes money (and how much), or not – **אבל אין לחוש שהלוקח מעיד לפי שיהיה לבעל חוב של מוכר ממה לגבות – However there is no concern that the buyer should testify** falsely **in order that the creditor of the seller should have from where to collect – דאין הלוקח יודע אם יש למוכר שום בעל חוב – Since the buyer does not know if the seller has any creditor!** תוספות rejects the פי' רשב"ם that we are concerned that the לוקח will testify falsely in order that the בע"ח of the מוכר should have from where to collect (to make sure that he does not collect from this לוקח), this is not so, for the לוקח has no idea whether the seller owes money or not. תוספות offers his explanation why the לוקח ראשון cannot testify for the לוקח שני: **אלא היינו טעמא דאין הלוקח ראשון מעיד ללוקח שני אף על גב דלא חייש לבעל חוב¹³ – Rather this is the reason why the לוקח ראשון cannot testify for the לוקח שני, for even though** the לוקח ראשון **is not concerned for the בע"ח** of the מוכר – **מיהו חייש שמא קרקע גזולה היא והיום או למחר יבא הנגזל ויקחנה – Nevertheless** the לוקח ראשון **is concerned perhaps this** (the field which the לוקח ראשון bought from the מוכר) **is stolen property, and** either **today or tomorrow** (anytime soon) **the victim of the theft will come and reclaim** his property – **ולא יהיה לו ממה לחזור על המוכר היכא דלית ליה ארעא אחריתי למוכר¹⁴ – And** if the לוקח שני will lose his field, the לוקח ראשון **will not have from what to collect from the seller,** in a case **where there is no other field** left by **the מוכר.** תוספות asks: **ואם תאמר ומלוה וערב (והלוקח) אמאי מעידים ללוה אף על גב דאית ליה ארעא אחריתי – And if you will say, why can the מלוה and the ערב (and the buyer) testify for the לוה, even if there is ארעא אחריתי – ניחוש שמא היא גזולה וכשיבא נגזל ויקחנה לא יהיה לו ממה לגבות – Let us be concerned that perhaps** the ארעא אחריתי **is stolen** property, **and when the נגזל will come and take it away** from the לוה, the מלוה and the ערב **will not have from where to collect** what is owed to them; we should be concerned שמא גזולה היא – **כדחיישינן לחד נגזל גבי לוקח הכי נמי ניחוש גבי ערב ומלוה¹⁵- Just as we are concerned for one נגזל regarding** the **לוקח** ראשון (for that is why he cannot testify for the לוקח שני), **we should be concerned just as well regarding the ערב ומלוה!** תוספות answers: **ויש לומר דבשום מקום אין המלוה וערב והלוקח חוששין כל זמן שאחריות שלהן¹⁶ קיים:** **And one can say; that under no circumstances are the מלוה וערב ולוקח concerned** that that the field they depend on may be stolen, **as long as their security exists.** SUMMARY According to the רשב"ם, the לוקח ראשון is concerned that the מוכר owes money, while according to תוספות, the לוקח ראשון is concerned perhaps his property was stolen. THINKING IT OVER תוספות asks that by a מלוה וערב we should also be concerned that perhaps the ארעא אחריתי was stolen (just as the לוקח ראשון is concerned that his field was stolen).¹⁷ Can we ask the same question on the פי' רשב"ם that by the מלוה וערב, even if theלוה has אית ליה ארעא אחריתי, we should be concerned perhaps he owes another בע"ח, who will take away his ארעא אחריתי (just as we are concerned by the לוקח ראשון)?¹⁸ footnotes: ¹ These words, אבל...יעיד, do not appear in the text of our גמרות. ² רשב"ם בד"ה לוקח. ³ Let us assume that the two fields of לוי and יהודה are each worth $100. לוי is concerned perhaps ראובן owes יוסף $100. Therefore if יהודה has another field (which he bought from ראובן, after לוי bought his field), or if ראובן still has a field worth $100, לוי can testify for יהודה, since he is not נוגע, for even if the מערער wins the case and takes away this one field from יהודה, nevertheless the מלוה will still be able to collect, either from sיהודה' other field or from sראובן' field, and לוי will not be affected. However if both יהודה and ראובן have no other field, לוי has an interest that יהודה should retain his field, otherwise the בע"ח will take away sלוי' field, and לוי will lose since ראובן cannot reimburse לוי, for ראובן has no other assets.. He is therefore a נוגע בעדות and cannot testify. ⁴ This means that either יהודה or ראובן have another field (worth $100 [or more]). ⁵ Perhaps ראובן owes $200, therefore even if יהודה or ראובן own another land worth an additional $100, nevertheless לוי should not be able to testify for יהודה, for the loan may be for $200 and לוי wants to be sure that the מלוה has where to collect from without coming after לוי, therefore he is testifying for יהודה; he is a נוגע בעדות! ⁶ תוספות in his previous question on the רשב"ם is implying that we cannot say that the לוקח ראשון is concerned about a בע"ח (for if so, he should never be allowed to testify, since he may be concerned for a בע"ח גדול), however תוספות will cite גמרות where there is a concern for a בע"ח; there is a need to distinguish between the various cases. ⁷ תוספות is stating in conjunction with his question that whenever we are concerned for a בע"ח there is no difference whether אית ליה ארעא אחריתי or not, for we do not know the size of the loan; we are concerned for a loan of any amount. ⁸ מג,א. The גמרא stated there that one שותף may testify on behalf of his שותף provided that he was מקנה his share of the field to the other שותף, so he no longer has any interest in it, ⁹ The first שותף who transferred his rights to the second שותף wants that field to remain by the second שותף so that the בע"ח from the first שותף will have from where to collect his loan. ¹⁰ מה,א. This is the case mentioned previously regarding המוכר שדה לחבירו שלא באחריות אינו מעיד לו עליה מפני שמעמידה בפני בע"ח. The גמרא asks that it should make no difference to the seller whether the buyer retains the field, or not. ¹¹ תוספות is saying that whenever we are concerned for a בע"ח it makes no difference whether אית ליה ארעא אחריתי, or not, for the loan may be very large and requires both lands to satisfy it. ¹² The גמרא there in the הוה אמינא did not understand what difference it makes to the seller whether this sold land remains by the buyer or not. If he has other land to cover the loan, the מלוה will not go after the buyer, and if his lands cannot cover the loan, so why should he care if the מלוה cannot collect his loan; it is the sמלוה' loss not his. [The גמרא answered that he does not want to be a לוה רשע ולא ישלם.] ¹³ See previously in this תוספות that the לוקח (ראשון) has no idea whether his מוכר owes money to anyone. ¹⁴ The לוקח ראשון is a נוגע בעדות if there is no other property (besides this contested field of the לוקח שני), either by the מוכר or the לוקח שני. The לוקח ראשון wants this contested field to remain in the possession of the לוקח שני, so in case his property (לוקח ראשון) is taken from him (because it never belonged to the מוכר), the לוקח ראשון will have recourse to collect this contested field from the לוקח שני. The לוקח ראשון cannot testify for the ללוקח שני, since he is a נוגע בעדות. ¹⁵ See ‘Thinking it over’. ¹⁶ In the case of לוקח ראשון, he cannot testify for לוקח שני where לית ליה ארעא אחריתי, because the לוקח ראשון is concerned that his own field may have been stolen, and the field of the לוקח שני, which he is depending on for security is being contested; therefore he is a נוגע בעדות. However by the מלוה וערב where their security (for the loan) is guaranteed by the ארעא אחריתי, in that case a person is not worried that perhaps his security will be lost (because it was stolen), he is only concerned that perhaps the property he owns is stolen. By the לוקח there is only one concern, perhaps his property is stolen and he will have no recourse; however by the מלוה וערב there are two concerns, firstly maybe the לוה will not pay (if he pays there is no concern), and secondly maybe the ארעא אחריתי was stolen (but maybe not), therefore since there needs to be two maybe’s, to such an extent one is not concerned. ¹⁷ See footnote # 15. ¹⁸ See מהרש"א. ###### Tosafot on Bava Batra 46b:10:2 [Tosafot on Bava Batra 46b:10:2](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Bava%20Batra/r/46b:10:2) לוקח ראשון מעיד ללוקח שני. קשה לרשב"א אמאי לא קאמר לוקח מעיד למוכר והוא דאית ליה ארעא אחריתי בין (לפרש"י) בין לפר"י: **Tanslation by Rabbi Ephraim Piekarski:** **לוקח ראשון מעיד ללוקח שני—The first buyer may testify for the second buyer** Overview¹ The ברייתא teaches that the לוקח ראשון can testify on behalf of the לוקח שני against a מערער if אית ליה ארעא אחריתי. Our תוספות questions the need for a לוקח שני. -------------------------------- תוספות asks: **קשה לרבינו שמשון בן אברהם אמאי לא קאמר לוקח מעיד למוכר² – The רשב"א has a difficulty, why did not the** ברייתא **state that the לוקח can testify for the seller – והוא דאית ליה ארעא אחריתי בין (לפרש"י³)⁴ בין לפירוש⁵ רבינו יצחק:⁶** **Provided that the** מוכר **has another field** besides the one being contested; this question is **both according to (פרש"י) [פרשב"ם] and also according to the פר"י.** SUMMARY Why do we need a לוקח שני; the same rule can apply by the לוקח ומוכר. THINKING IT OVER What is the advantage of תוספות case over the sברייתא' case? footnotes: ¹ See ‘Overview; to the previous תוס' ד"ה לוקח (הא'). ² This means that if the seller has another field (besides the one he sold to the לוקח), and someone is contesting the ownership, the לוקח may testify against the מערער for the benefit of the מוכר. ³ Others amend this to read לפרשב"ם (instead of לפרש"י). ⁴ This means that the concern of the לוקח is that perhaps the seller owes someone money and the בע"ח will collect from the לוקח if the מוכר has no other field. ⁵ The concern of the לוקח is perhaps the field he bought was stolen, and if the מוכר has no other field, the לוקח will not have from where to collect. ⁶ תוספות does not answer his question. See נחלת משה (בשם הקצות [והנתיבות]).