## Tosafot on Bava Batra Daf 47a ###### Tosafot on Bava Batra 47a:1:1 [Tosafot on Bava Batra 47a:1:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Bava%20Batra/r/47a:1:1) קבלן אמרי לה אינו מעיד. אע"ג דאית ליה ארעא אחריתי תימה דמאי נפקא מינה דאי אתי מלוה וטריף את של קבלן אתי קבלן וקטריף את של לוה כיון דאית ליה ארעא אחריתי ואין נראה לומר כגון שיש לקבלן בינונית וההיא ארעא שרוצה להעיד עליה נמי בינונית אבל ארעא אחריתי דאית ליה ללוה היא זיבורית דמפסיד כשיבא מלוה וטריף את שלו דלא יהיה לו לגבות אלא מזיבורית דא"כ מלוה נמי לא יעיד ללוה אפילו אית ליה ארעא אחריתי כענין זה ועוד בכל ענין משמע דאינו מעיד דלא מפליג בין היא בינונית בין היא זיבורית ועוד דצ"ע בהניזקין (גיטין דף מט:) דנראה דמוכח התם דאם אין ללוה אלא זיבורית גם קבלן לא יתן לו אלא זיבורית ונראה דהיינו טעמא דקבלן אינו מעיד ללוה אע"ג דאית ליה ארעא אחריתי משום דטריחא ליה מילתא למיקם עליה בדינא ודיינא וכשיהיו ללוה קרקעות הרבה לא יגבה המלוה מן הקבלן הואיל ויכול לגבות מן הלוה בהרווחה אבל מלוה מעיד ללוה בכל ענין אפילו אותה שמעיד עליה היא בינונית ואחריתי זיבורית דמשום איחלופי בינונית לזיבורית לא יעיד שקר דמכל מקום יש לו שוה בשוה אי נמי ארעא אחריתי דכולה שמעתין כיוצא בו קאמר: **Tanslation by Rabbi Ephraim Piekarski:** **קבלן¹ אמרי לה אינו מעיד—Some say a *Kahblohn* cannot testify** OVERVIEW The ברייתא states that there is a dispute whether a קבלן may testify on behalf of the לוה regarding a contested property in the possession of the לוה. Previously the ברייתא taught that a ‘regular’ ערב (or a מלוה, etc.) can testify on behalf of the לוה, provided the לוה has another field (besides the one being contested). תוספות discusses the view that a קבלן may not testify.² ------------------------------ **אף על גב דאית ליה ארעא אחריתי³ –** The קבלן may not testify (according to one view) for the לוה, **even though the** לוה **has other land –** תוספות asks: **תימה דמאי נפקא מינה דאי אתי מלוה וטריף את של קבלן⁴ – It is astounding! For what difference does** it make to the קבלן that the לוה should keep both fields (including the contested field), **for** even **if the מלוה will come and collect the sקבלן'** field – **אתי קבלן וקטריף את של לוה כיון דאית ליה ארעא אחריתי⁵ – The קבלן will come and collect the** uncontested field **of the לוה, since** the לוה **has another** uncontested **field –** תוספות considers a possible solution:** ואין נראה לומר כגון שיש לקבלן בינונית – And it does not appear** correct **to answer** that this is a case where **for instance the קבלן owns average** valued fields – **וההיא ארעא שרוצה להעיד עליה נמי בינונית – And that** contested **field which** the קבלן **wants to testify for** on behalf of the לוה **is also בינונית** (average) – **אבל ארעא אחריתי דאית ליה ללוה היא זיבורית – However the other** uncontested **field which** the לוה **owns is זיבורית** (inferior; below average value), in which case – **דמפסיד כשיבא מלוה וטריף את שלו דלא יהיה לו לגבות אלא מזיבורית⁶ – The** קבלן **will lose if the מלוה will come and take away** the sקבלן' **field, for** the קבלן **will only be able to collect the זיבורית** from the לוה – תוספות rejects this explanation: **דאם כן מלוה נמי לא יעיד ללוה אפילו אית ליה ארעא אחריתי כענין זה⁷ – For if** indeed **it is such** a case where the ארעא אחריתי is זיבורית, **even the מלוה should not be permitted to testify for the לוה even if** the לוה **has אחרא אחריתי in this** same **manner –** A second difficulty with this solution: **ועוד בכל ענין משמע דאינו מעיד דלא מפליג בין היא בינונית בין היא זיבורית⁸ – And additionally it seems** that the קבלן **cannot testify in any situation, since** the ברייתא **did not distinguish whether** the ארעא אחריתי **was בינונית, or whether it was זיבורית –** A final difficulty with the proposed solution: **ועוד דצריך עיון בהניזקין (גיטין דף מט,ב) דנראה דמוכח התם – And furthermore that** additional **contemplation is required in** פרק **הניזקין, where it seems evident** from the גמרא **there – דאם אין ללוה אלא זיבורית גם קבלן לא יתן לו אלא זיבורית⁹ – That if the לוה possesses only זיבורית, the קבלן is not required to give** the מלוה, anything **but זיבורית –** תוספות offers his explanation why the קבלן cannot testify: **ונראה דהיינו טעמא דקבלן אינו מעיד ללוה אף על גב דאית ליה ארעא אחריתי – And it appears** to תוספות **that this is the reason why the קבלן cannot testify for the לוה, even if** the לוה **has another field – משום דטריחא ליה מילתא למיקם עליה בדינא ודיינא¹⁰ – Because it is bothersome** for the קבלן **to get involved with a lawsuit and judges – וכשיהיו ללוה קרקעות הרבה לא יגבה המלוה מן הקבלן – However if the לוה has many fields the מלוה will not collect from the קבלן,** so assumes the קבלן – **הואיל ויכול לגבות מן הלוה בהרווחה¹¹ – Since he can collect comfortably from the לוה,** for there are many options – תוספות responds to an anticipated question:¹² **אבל מלוה מעיד ללוה בכל ענין אפילו אותה שמעיד עליה היא בינונית ואחריתי זיבורית – However the מלוה may always testify for the לוה in any situation even if that** contested field **for which** the מלוה **is testifying is a בינונית and the other** field is a זיבורית (where seemingly the מלוה stands to lose), nevertheless he may testify – **דמשום איחלופי בינונית לזיבורית לא יעיד שקר¹³ – Because** the מלוה **will not testify falsely on account that the בינונית will be switched to זיבורית – דמכל מקום יש לו שוה בשוה¹⁴ – For nonetheless he is receiving equal** value **for equal** value – תוספות offers an alternate approach why the מלוה may testify:¹⁵** אי נמי ארעא אחריתי דכולה שמעתין כיוצא בו קאמר:** **Or you may also say that** the phrase **ארעא אחריתי in the entire גמרא means a similar** land, but not an inferior land, for then there is a bias and they will not be able to testify. SUMMARY The bias of the קבלן is that the more fields the לוה has, the more likely the מלוה will collect from the לוה and the קבלן will have no need to be embroiled in a די"ת THINKING IT OVER 1. תוספות writes that if the לוה has only זיבורית, the מלוה can collect only זיבורית from the קבלן.¹⁶ What will be the rule if the לוה has only זיבורית and the קבלן has no זיבורית, only בינונית or עדית, can the מלוה collect from the קבלן (the בינונית), or not?¹⁷ 2. There is a dispute in תוספות whether one would testify falsely if he would receive זיבורית instead of בינונית.¹⁸ What would be the סברא חיצונית; meaning what would be the thinking on one’s own without relying on proofs from sources. footnotes: ¹ See רשב"ם ד"ה קבלן that a קבלן is a guarantor who took the money from the מלוה and gave it to the לוה. The מלוה may collect directly from the קבלן, without being required to approach the לוה first for payment. ² The גמרא gives the reason because the קבלן prefers that the לוה should have both fields; which itself requires further explanation. ³ This is obvious, for if the לוה has no other land, there is no difference between a קבלן and an ערב or a מלוה, for none of them may testify if לית ליה ארעא אחריתי, the only time the others may testify is if אית ליה ארעא אחריתי. ⁴ See footnote # 1 that by a קבלן, the מלוה can collect directly from the קבלן, avoiding the לוה entirely. ⁵ The קבלן is not biased; it makes no difference to the קבלן whether the לוה will retain or lose the contested field, since the לוה has another uncontested field. This is sufficient security for the קבלן! He should be permitted to testify! ⁶ The קבלן is biased; he prefers that the לוה retain the contested בינונית field so in case the מלוה collects the sקבלן' field (בינונית) he will be able in turn to collect the בינונית from the לוה; if however the לוה loses the contested בינונית field, the קבלן will only be able to collect זיבורית; the קבלן does not want to give up בינונית and receive only זיבורית. This would seem to explain the גמרא satisfactorily. However תוספות rejects this explanation. ⁷ The ברייתא distinguishes that a מלוה may testify if אית ליה ארעא אחריתי, and a קבלן cannot testify (even if אית ליה ארעא אחריתי [according to one view]). Obviously both are discussing the same case. If the case of the קבלן is that the ארעא אחריתי is זיבורית, it is also this same case by the מלוה, that the ארעא אחריתי is זיבורית, so why can the מלוה testify, he is definitely biased, he would rather collect the contested בינונית field, than the uncontested זיבורית field! ⁸ However according to the proposed answer the קבלן cannot testify only if the ארעא אחריתי was זיבורית. ⁹ The rule is that a מלוה generally collects from בינונית. Therefore we assumed (in the proposed answer) that the מלוה will collect the בינונית of the קבלן (not his זיבורית) and therefore if all the לוה has left is זיבורית, the קבלן will suffer a loss. However, תוספות is arguing that this is not the case; for even if the לוה loses the contested בינונית, and remains only with the uncontested זיבורית, when the מלוה wishes to collect from the קבלן, he can only collect זיבורית, for that is the only field the לוה possesses. The מלוה indeed has the choice to collect first from the קבלן, but he cannot collect from the קבלן a superior field than he could have collected from the לוה. Therefore there is no loss and no bias. The מלוה collects זיבורית from the קבלן and the קבלן receives זיבורית from the לוה. See ‘Thinking it over’. ¹⁰ The קבלן, in his attempt to be reimbursed by the לוה, will need to take the לוה to a בי"ד and prove to them that he paid the loan, and receive a ruling that the לוה must reimburse him and then carry out this ruling, He would rather not get involved at all by making sure that the מלוה collects directly from the לוה. ¹¹ This is what the גמרא means that the לוה should have both fields (see footnote # 2), for the קבלן assumes the greater variety there is by the לוה, the more chance there is that the מלוה will go after the לוה, and not after the קבלן. ¹² The question is based on the premise, mentioned by תוספות previously (see [text by] footnote # 8), that the cases here are in all instances, since the ברייתא did not qualify its ruling. ¹³ תוספות totally negates the logic of the proposed answer that receiving זיבורת instead of בינונית creates a bias that we should therefore not accept his testimony. The difference between בינונית and זיבורית is insufficient to suspect that one would testify falsely because of the exchange. ¹⁴ He may be receiving זיבורית, but its market value is the same as the בינונית; he receives more land which in the end equals the value of the בינונית. ¹⁵ This answer assumes that there will be a bias if he loses the בינונית and receives זיבורית instead. Therefore the מלוה can testify only if the ארעא אחריתי is בינונית. And as to the question that it seems that the ברייתא is discussing all cases (see footnote # 8), תוספות therefore explains… ¹⁶ See footnote # 9. ¹⁷ See פני יהושע and נחלת משה. ¹⁸ See footnote # 13 & 15. ###### Tosafot on Bava Batra 47a:4:1 [Tosafot on Bava Batra 47a:4:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Bava%20Batra/r/47a:4:1) ה"ג כגון דקאמר בפנינו הודה. פי' בן אריס בן אומן בן גזלן ומש"ה אומן אין לו חזקה אבל בן יש לו חזקה כשטוען קמי דידי הודית לאבי שמכרת לו נאמן במיגו דאי בעי אמר מינך זבנתה אבל בן גזלן אין לו חזקה דהודאה שהודה לגזלן לאו הודאה היא דאי לאו דאודי ליה שמכרה לו הוה ממטי ליה ולחמריה לשחוור אבל לא גרסינן כגון דקאמרי עדים דהא אי איכא עדים דאודי ליה דמיניה זבנה א"כ אומן ואריס גופייהו יהו נאמנים ועוד כיון דאיכא עדים בן אריס בן אומן למה צריכים להחזיק בלא חזקה נמי מוקמינן לה בידייהו כיון דאיכא סהדי. ר"ת: ###### Tosafot on Bava Batra 47a:5:1 [Tosafot on Bava Batra 47a:5:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Bava%20Batra/r/47a:5:1) פעמים שבן בן גזלן אין לו חזקה כגון דקאתי בטענתא דאבא דאבוה. תימה לר"י דאמאי אין לו חזקה הא טוענין ליורש והוה ליה למימר דלמא אי הוה אביו קיים דהיינו בן גזלן הוה טעין אנא הדר זבינתה מינך ונראה לר"י דגרס פעמים שבן גזלן יש לו חזקה כגון דקאתי בטענתא דאבא דאבוה דהוא אבי הגזלן וקמ"ל דאע"ג שהיתה ביד מי שאין לו חזקה דהיינו אביו הגזלן מ"מ יש לו חזקה כיון שאמר שהיתה של אבי אביו ויש ליישב גירסא ראשונה פעמי' דבן בן גזלן אין לו חזקה והכי פירושה כגון דאתא בטענתא דאבא דאבוה ואומר שאמר לו אביו דהיינו בן הגזלן שהניחה לו הגזלן אביו דאם איתא דהדר זבנתה מינך הוה א"ל אנא זבינא אי נמי נראה לר"י דלא טענינן ליורש כי האי גוונא דמילתא דלא שכיחא היא כי היכי דאמר בסוף המוכר את הבית (לקמן בבא בתרא דף ע: ושם ד"ה מאן) דלא טענינן ליתמי נאנסו משום דמילתא דלא שכיחא היא והא דקאמר לעיל [בן] בן גזלן בן אומן יש לו חזקה היינו דוקא משום דאמר בפנינו הודה ואדרבה משם יש להוכיח דמשמע הא לאו הכי אין לו חזקה כיון דמעיקרא בתורת אומנות ואריסות וגזלנות אתא לידיה: **Tanslation by Rabbi Ephraim Piekarski:** **פעמים שבן בן גזלן אין לו חזקה כגון דקאתי בטענתא דאבא דאבוה—Sometimes the grandson of a robber has no *Chazokoh*; for instance when he comes with the claim of his grandfather** OVERVIEW רבא said (that even though ר' יוחנן taught that the grandson of a גזלן has a חזקה,¹ nevertheless) sometimes a grandson of a גזלן has no חזקה; that is in a case where the grandson claims that he inherited this item from his grandfather the גזלן.² Our תוספות discusses this issue. ----------------------------- תוספות asks: **תימה לרבינו יצחק דאמאי אין לו חזקה הא טוענין ליורש³ – The ר"י is astounded; why does the** grandson **not have a חזקה, since we argue on behalf of an heir – והוה ליה למימר דלמא אי הוה אביו קיים דהיינו בן גזלן הוה טעין אנא הדר זבינתה מינך⁴ – So it should be said** by בי"ד**** on behalf of the grandson (the יורש of the son) **that perhaps if his father (meaning the son of the גזלן**) **was alive,** the בן גזלן **would have claimed, ‘I bought it from you later’** (after my father the גזלן had it), therefore the חזקה of the יורש is valid. תוספות (because of the abovementioned difficulty) presents a different גירסא: **ונראה לרבינו יצחק דגרס פעמים שבן גזלן יש לו חזקה⁵ –** **And it appears to the ר"י that the text reads, ‘sometimes the son of a גזלן has a חזקה** (not פעמים שבן בן גזלן אין לו חזקה) – **כגון דקאתי בטענתא דאבא דאבוה⁶ דהוא אבי הגזלן – For instance where** the בן גזלן **comes with the claim of his grandfather, meaning the father of the גזלן – וקא משמע לן דאף על גב שהיתה ביד מי שאין לו חזקה דהיינו אביו הגזלן – And** רבא **is teaching us that even though this** property **was in the possession of someone who does not have a חזקה, meaning his father the גזלן** (from whom he actually inherited it) – **מכל מקום יש לו חזקה כיון שאמר שהיתה של אבי אביו⁷ – Nevertheless** the בן גזלן **has a חזקה since he said it belonged to his grandfather –** תוספות reconsiders the first גירסא: **ויש ליישב גירסא ראשונה פעמים דבן בן גזלן אין לו חזקה והכי פירושה – And we can substantiate the first גירסא,** which is **פעמים דבן בן גזלן אין לו חזקה, and this is the explanation;** the בן בן גזלן has no חזקה in a case where **– כגון דאתא בטענתא דאבא דאבוה – For instance that the** grandson **comes with a claim of his grandfather** the גזלן – **ואומר שאמר לו אביו דהיינו בן הגזלן שהניחה לו הגזלן אביו⁸ – And** the grandson **claims that his father, meaning the son of the גזלן, said to him** (the grandson of the גזלן) **that his father the גזלן left him** this property – **דאם איתא דהדר זבנתה⁹ מינך הוה אמר ליה אנא זבינא –** **For if it is true that** the בן הגזלן **went back and bought it from** the מערער, **he would have said to** his son (the grandson), **‘I bought it** from the מערער', instead of merely saying, ‘my father left it from me’, this proves that the בן הגזלן never bought it from the מערער – תוספות offers an alternate reason why here we are not טוען ליורש that his father bought it: **אי נמי¹⁰ נראה לרבינו יצחק דלא טענינן ליורש כי האי גוונא דמילתא דלא שכיחא היא –** **Additionally it appears to the ר"י that we are not טוען ליורש in such a case, for it is something uncommon** that the בן גזלן who inherited the field from his father should buy it back from the מערער – תוספות proves that we do not claim a מילתא דלא שכיחא (even) for יתומים: **כי היכי דאמר בסוף המוכר את הבית (לקמן דף ע,ב ושם דיבור המתחיל מאן) – Just as** the גמרא **states¹¹ in the end of** פרק **המוכר את הבית – דלא טענינן ליתמי נאנסו משום דמילתא דלא שכיחא היא – That we do not claim נאנסו on behalf of the יתומים since** אונס **is an uncommon occurrence –** תוספות responds to an anticipated difficulty: **והא דקאמר לעיל [בן] בן גזלן בן אומן יש לו חזקה¹² – And this which** ר' יוחנן **ruled previously** that **the grandson of a גזלן and the son of an אומן** (both) **have a חזקה –** תוספות responds: **היינו דוקא משום דאמר בפנינו הודה¹³ – That** ruling **is only because he claimed that** the מערער **admitted in our presence** that he sold it (to my grandfather [the גזלן]) – **ואדרבה משם יש להוכיח דמשמע הא לאו הכי אין לו חזקה – And on the contrary; from there we can prove** what תוספות claimed, **for it seems** that **were it not for this** (that he claimed בפנינו הודה לו) **he has no חזקה – כיון דמעיקרא בתורת אומנות ואריסות וגזלנות אתא לידיה:** **Since initially it came into his possession through** either **אומנות, אריסות וגזלנות.** SUMMARY We can be גורס that בן של גזלן יש לו חזקה, or we can be גורס that בן בנו של גזלן אין לו חזקה, and we are not טוען ליורש, either because he negated that option in his claim, or the claim of הדר זבנה is a מלתא דלא שכיחא which we are not טוען ליתומים (unless he claims בפנינו הודה). THINKING IT OVER 1. It appears from תוספות that by a בן בנו של גזלן, he has a חזקה in a case of בפנינו הודה even if he claims that he inherited it from his grandfather (the גזלן).¹⁴ The question here is why the בן גזלן is not believed (even in a case of בפנינו הודה), because we say the הודאה is meaningless, and the בן בנו של גזלן is believed; here too we should say that the הודאה is meaningless. Why is there this difference between בן גזלן (where אין לו חזקה) and בן בנו של גזלן (where יש לו חזקה)?!¹⁵ 2. תוספות writes בן בן גזלן ובן אומן יש לו חזקה, and similarly in the end תוספות writes כיון דמעיקרא בתורת אומנות ואריסות וגזלנות אתא לידיה. Is תוספות question (and subsequent answer) based only on בן בן גזלן or also on אומן ואריס?¹⁶ footnotes: ¹ This is in a case where the grandson claims he inherited it from his father, the son of the גזלן [see (however) footnote # 12]. ² In this case we say that since the גזלן had no חזקה, therefore the חזקה of the grandson is meaningless. ³ See previously כג,א and in רש"י there ד"ה טוענין. In a case where the מערער (who has proof the he was once the owner of the property) claims it is his field, and the מוחזק replies that he inherited it from his father. The בי"ד argues on behalf of the יורש that perhaps the father of the יורש bought it from the מערער, and therefore the חזקה of the יורש is valid (even though the יורש did not claim that his מוריש bought it from מערער). ⁴ If the בן גזלן would claim that he bought it from the מערער, he would be believed, as the גמרא just stated. ⁵ Even though ר' יוחנן taught the (generally) a בן גזלן אין לו חזקה, nevertheless פעמים that a בן גזלן יש לו חזקה. ⁶ The בן גזלן claims that this field belonged to his grandfather (the אבי הגזלן) and he eventually inherited it from his father (the גזלן) who in turn inherited it from his father (the אבי הגזלן). ⁷ The claim is a valid claim since his grandfather was not a גזלן; anything in his possession is rightfully his. We believe the grandson that his grandfather had it, because the grandson has a מיגו, he could have claimed, ‘I bought it from you’. ⁸ תוספות will now answer the difficulty he had on this גירסא, namely why do we not argue on behalf of the grandson that his father (the בן הגזלן) bought it back from the מערער, since טוענין ליורש. The answer is that since the grandson claims that his father told him that he inherited it from his father (the גזלן), he negated any possibility that the son of the גזלן repurchased it from the מערער. ⁹ The הגהות הב"ח amends this to read דהדר זבנה מיניה הוה (instead of דהדר זבנתה מינך הוה). ¹⁰ According to the א"נ, there is no need to say that the grandson stated that his father inherited it from his father the גזלן (which negates the claim of הדר זבנה), but even if no mention was made that his father inherited it from his grandfather, nevertheless בי"ד will not be טוען that perhaps his father bought it from the מערער. ¹¹ The case there is where the father of the יתומים received money (בשטר) from an investor, for the purpose of investing, where the profits would be divided between the investor and the father. The father then died and the investor (מלוה) is coming to collect from the יתומים with this שטר כיס. The חכמים ruled that in this type of investment/loan, we look at it is if half is a loan (for which the לוה is responsible to pay it back, no matter what happens) and half is considered to be a פקדון for which he can be exempt from returning it if there was an אונס. Therefore if the father would have lost all the money, on account of an אונס, he would be required to pay back the half, which is a loan, but could swear that it was lost באונס, and be פטור from paying the second half. In this case however the father died and the investor/מלוה wants to collect from the יתומים with this שטר כיס. The rule, according to one מ"ד, is that he collects everything (from their father’s estate). He certainly collects the מלוה half, for we cannot claim פרעתי, since he has a שטר, but he even collect the half of the פקדון, and we do not claim (on behalf of the יורשים) perhaps it was an אונס, so they should be פטור, since אונס לא שכיח. [This does not say there explicitly in the גמרא, but that it how תוספות explains it.] ¹² תוספות understands the case of בן בן גזלן יש לו חזקה (which ר' יוחנן stated together with בן אומן יש לו חזקה), to mean that the grandson claims that his grandfather the גזלן owned it (and he inherited from him). [This is not like the רשב"ם בד"ה לא that the grandson of the גזלן claims that he inherited it from his father (for that is פשיטא).] The question is how the grandson has a חזקה, since his grandfather the גזלן has no חזקה. We could therefore (mistakenly) conclude that we are טוען ליורש (to the grandson) that his father (the בן גזלן) bought it from the מערער. This contradicts this which תוספות just said that this claim is a מלתא דלא שכיחא and בי"ד will not claim it for the יורש. ¹³ Normally if the grandson would claim he inherited it from his grandfather (the גזלן), he would not be believed, but the גמרא previously explained that the ruling of בן בנו של גזלן יש לו חזקה, is when he claims בפנינו הודה, that the מערער admitted to the grandfather that the מערער sold it to him, therefore he is believed with a מיגו of מינך זבנתה. However if he merely claims, ‘I inherited from my grandfather’ he is not believed, since he was a גזלן. See ‘Thinking it over’ # 1. ¹⁴ See footnote # 13. ¹⁵ See מהר"ם. ¹⁶ See פני יהושע ונחלת משה. ###### Tosafot on Bava Batra 47a:7:1 [Tosafot on Bava Batra 47a:7:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Bava%20Batra/r/47a:7:1) ירד מאומנותו יש לו חזקה. מצינו לפרש מאותן כלים שנתן לו לאחר שירד מאומנותו דומיא דאריס שירד מאריסותו אי נמי אפילו אותן כלים שנתנו לו בשעה שהיה עדיין אומן והוא ששהו אחר אומנותו כ"כ שהוא רגילות שמחזירם לבעלים ונראה דבן אומן נמי דאמר לעיל דיש לו חזקה כי אמר בפנינו הודה היינו אחר ששהה אחר מות אביו דאי לאו הכי אין נראה שיהא נאמן במיגו דאי בעי אמר לקוח הוא בידי דאי טעין נמי לקחתיה ממך לא היה נאמן: **Tanslation by Rabbi Ephraim Piekarski:** **ירד מאומנותו יש לו חזקה—He left his craft; he has a *Chazokoh*** OVERVIEW The ברייתא rules that once a craftsman (אומן) leaves his trade and is no longer an אומן, he has a חזקה, meaning that he can claim that he bought any item which is in his possession (as opposed to an אומן who has no חזקה). The issue here is whether we mean that he has a חזקה even on the items which were in his possession while he was an אומן, or that he only has a חזקה on these items which came into his possession after he left the אומנות. -------------------------------- **מצינו לפרש מאותן כלים שנתן לו לאחר שירד מאומנותו דומיא דאריס שירד מאריסותו¹ – We can explain** the ruling of ירד מאומנתו יש לו חזקה to be referring **to those utensils that were given to him after he left his אומנות, similar to a sharecropper (אריס) who left his אריסות – אי נמי אפילו אותן כלים שנתנו לו בשעה שהיה עדיין אומן – Or** we can **also** say that the אומן has a חזקה **even regarding those items which were given to him while he was still an אומן – והוא ששהו אחר אומנותו כל כך שהוא רגילות שמחזירם לבעלים² – Provided that they lingered** by the אומן **after he** left **his trade to the extent that normally they would be returned to their owners –** תוספות draws a parallel ruling: **ונראה דבן אומן נמי דאמר לעיל³ דיש לו חזקה כי אמר⁴ בפנינו הודה – And it appears** to תוספות **that also regarding the son of the אומן, where** the גמרא **previously ruled that the** בן אומן **has a חזקה when he claims** that the מערער **admitted in my presence** to my father that he sold it to my father; the ruling is – **היינו אחר ששהה אחר מות אביו – Only** if the item **lingered after his father’s death** for the above-mentioned period – **דאי לאו הכי אין נראה שיהא נאמן במיגו דאי בעי אמר לקוח הוא בידי⁵ – For otherwise** (if the dispute took place immediately after the father’s death) **it does not appear that** the בן אומן **would be believed** (that בפני הודה) **with a מיגו that** the בן אומן **could have claimed, ‘I bought it**’ – **דאי טעין נמי לקחתיה ממך לא היה נאמן:** **For even if he would have claimed, ‘I bought it from you; he would not be believed.** SUMMARY An אומן שירד מאומנתו (as well as a בן אומן who claims בפני הודה) has a חזקה, even if the item was in his possession when he was an אומן, provided that an inordinate amount of time elapsed from when the owner should have retrieved his item. THINKING IT OVER 1. These cases of אומן שירד מאומנתו and בן אומן, which תוספות is discussing, are they in situation of עדים (that he gave it to repair בפני עדים) and ראה (that we see it in his possession) or not (both not or one not)?⁶ 2. What would be the ruling by an אומן who claims לקחתיה מינך, in a case where the item lingered by the אומן for an extended period of time? Why? footnotes: ¹ When the ברייתא states that an אריס שירד מאריסתו יש לו חזקה it means that if he made a חזקה in a field (for three years) after he left his אריסות, it is a valid חזקה. In that case the חזקה began only after he finished the אריסות, however the time he was an אריס cannot be included in the three years necessary for a חזקה, similarly the חזקה of an אומן must begin after he left his אומנות, however if he had the item before he left the אומנות, there will be no חזקה, because we assume the item came into his possession as an אומן, but not as an owner. ² Let us assume that items which are given to a tailor are picked up or returned to the owner within a month, but no one leaves it for more than a month. Therefore if the item was by the tailor (after he stopped tailoring), for more than a month, the tailor can claim, ‘I bought it from you’. If it was not bought by the tailor, the owner would certainly have taken it back before the month was over. ³ See (also) תוס' ד"ה כגון on this עמוד [TIE footnote # 4]. ⁴ The הגהות הב"ח amends this to read אמר בפני הודה (instead of אמר בפנינו הודה). ⁵ The reason the בן אומן is believed (even if he claims he inherited it from his father the אומן) is when he adds the claim of בפני הודה. The reason we believe his claim of בפני הודה is because the בן אומן has a מיגו of לקחתיה ממך. However if the מערער made his claim immediately after the אומן passed on, there is no מיגו. The מערער will claim, ‘I gave in this item to be tailored less than a week ago and I wish to reclaim it. If the אומן would be alive he would certainly not have a חזקה (since it came to him בתורת אומנות); the same is with the בן אומן; we will argue in favor of the מערער that the בן אומן has it from his father. However if a long time passed, we say to the מערער, if you did not sell it, how come you left it for such a long time in the possession of the בן אומן, in which case the בן אומן will be believed בפני הודה, with a מיגו of לקחתיה ממך, since such a long time elapsed. ⁶ See נחלת משה.