## Tosafot on Bava Metzia Daf 16a

###### Tosafot on Bava Metzia 16a:5:1
[Tosafot on Bava Metzia 16a:5:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Bava%20Metzia/r/16a:5:1)

מאי גזלינא מינך - וא"ת וכי מכרה נמי מה גזלו והלא צריך להחזיר לו מעותיו וי"ל דמ"מ יקראנו גזלנא כל זמן שלא יפרע לו:


###### Tosafot on Bava Metzia 16a:10:1
[Tosafot on Bava Metzia 16a:10:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Bava%20Metzia/r/16a:10:1)

ארצי קמיה כי היכי דליקום בהימנותיה - משמע דהכי הלכתא מדלא נקט לישנא דלא נקרייה גזלן ועוד דהלכה כרב אשי דהוא בתראה וגדול בחכמה ובמנין:


###### Tosafot on Bava Metzia 16a:13:1
[Tosafot on Bava Metzia 16a:13:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Bava%20Metzia/r/16a:13:1)

האי שטרא חספא בעלמא הוא - וא"ת ולימא דקני לה במה שהחזיק בה אחר שקנאה גזלן וי"ל דמשמע ליה משעה שקנאה הגזלן היא של לוקח אע"פ שלא עשה בו שום מעשה וא"ת מעותיו שהיו תחלה מלוה נעשו עתה מכר וי"ל באתרא דלא קנו בכספא א"נ במלוה אינו יכול לקנות כדאמרינן פ"ק דקדושין (דף ו:) המקדש במלוה אינה מקודשת ובמכר לא קנה והא דאמר בהאיש מקדש (שם דף מז.) ושוין שבמכר קנה היינו במלוה שיש לו על אחרים דאז באשה בענין זה מקודשת לכ"ע אי לאו דאשה לא סמכא דעתה ויראה שיחזור וימחול אבל מלוה שאשה חייבת לו אם מוחל לה ומקדשה בה אינה מקודשת דלא נתן לה כלום דמקמי הכי היה ברשותה וכן במכר לא קנה אע"ג דכשמקדשה בהנאת מחילת מלוה היא מקודשת דלא גרע מארווח לה זמנא ואדבר עליך לשלטון דמקודשת וכן במכר אם מכר בהנאת מחילה קונה כמו בהחליף דמי שור בפרה מ"מ לא משמע ליה שהיה מקנה לו בהנאת מחילת מלוה משום דמשמע מיד שלקחה הגזלן קנה לוקח ראשון:


###### Tosafot on Bava Metzia 16a:14:1
[Tosafot on Bava Metzia 16a:14:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Bava%20Metzia/r/16a:14:1)

בההיא הנאה דקא סמיך כו' - והויא כאילו א"ל שדה זו תהא קנויה לך לכשאקחנה:


###### Tosafot on Bava Metzia 16a:15:1
[Tosafot on Bava Metzia 16a:15:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Bava%20Metzia/r/16a:15:1)

מה שאירש מאבא מכור לך לא אמר כלום - וא"ת לימא דרב דאמר כר"מ וברייתא כרבנן וי"ל דלדידן קפריך דאית לן כרב כדאיתא פרק איזהו נשך (לקמן בבא מציעא דף עב:) דמייתי גמרא טעמא דלא ליקריה גזלנא וניחא ליה דליקו בהימנותיה וסבירא לן כרבנן דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם דשמואל פסיק כרבי יוחנן הסנדלר פרק אע"פ (כתובות דף נט(א,ב).) ורב נחמן סבר בפירות דקל אף משבאו לעולם יכול לחזור בו ורב האי פסק דאין הלכה כרב בהא משום דס"ל דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם וכו' ולא נהירא מכח דאיזהו נשך (לקמן בבא מציעא דף עב:):