## Tosafot on Berakhot Daf 13a ###### Tosafot on Berakhot 13a:16:1 [Tosafot on Berakhot 13a:16:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Berakhot/r/13a:16:1) היה קורא אם כוון לבו יצא - בירושלמי אמרינן ברכות אינן מעכבות דאע"פ שלא אמר שתים לפניה ושתים לאחריה יצא דאם לא כן תקשי מאי מהני אם כוון לבו הרי לא בירך תחלה. וא"ת הא בפ"ק (יב א) מסקינן סדר ברכות אין מעכבות הא ברכות מעכבות. וי"ל דהתם איירי בצבור. דיקא נמי דקתני אמר להם הממונה: ###### Tosafot on Berakhot 13a:17:1 [Tosafot on Berakhot 13a:17:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Berakhot/r/13a:17:1) ובאמצע שואל מפני וכו' - ופסק רבינו שמעיה דבמקום שאסור לספר אסור לדבר אפילו בלשון הקודש וכן משמע מתוך מתניתין. ובירושלמי קאמר אפילו באמצע הפסוק רב הונא בשם רב יוסף אמר ודברת בם מכאן שיש לך רשות לדבר בם. והיינו נמי דאמרי' בפ"ק דיומא (דף יט:) ודברת בם ולא בתפלה פירוש שאין משיבין בה מפני הכבוד: ###### Tosafot on Berakhot 13a:21:1 [Tosafot on Berakhot 13a:21:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Berakhot/r/13a:21:1) למה קדמה פרשת שמע לוהיה אם שמוע - וא"ת תיפוק ליה דקדמה בתורה וי"ל דהכי קאמר למה קדמה אף לפרשת ציצית דקדמה לכולן אלא ודאי אין אנו חוששין לזה שהיא קודמת בתורה משום דאמרינן אין מוקדם ומאוחר וא"כ היה לנו להקדים והיה שהיא מדברת בלשון רבים: ###### Tosafot on Berakhot 13a:21:2 [Tosafot on Berakhot 13a:21:2](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Berakhot/r/13a:21:2) ויאמר אינה נוהגת אלא ביום - מכאן משמע כר' שמעון דאמר בפ' התכלת (מנחות ד' מג.) דציצי' מ"ע שהזמן גרמא וכן איתא בקדושין (פ"ק ד' לג:) דקאמר ציצית מצות עשה שהזמן גרמא וא"ת א"כ למ"ד (מנחות מא.) ציצית חובת טלית הוא ואפילו מונחת בקופסא אפ"ה חייבת בציצית היכי אשכחן שיהא הזמן גרמא. וי"ל דאם היה כסות המיוחד ללילה פטור והכי איתא בירושלמי דקדושין אמר להם ר"ש אי אתם מודים לי דציצית מ"ע שהזמן גרמא שהרי כסות לילה פטור מן הציצית א"ר אילא טעמא דרבנן שאם היה מיוחד ליום ולילה שחייב בציצית: ###### Tosafot on Berakhot 13a:24:1 [Tosafot on Berakhot 13a:24:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Berakhot/r/13a:24:1) בקורא להגיה - פירש בקונטרס שאין מתכוין לקרות. תימה אכתי הא קא קרי. ע"כ נראה בקורא להגיה שאינו קורא התיבות כהלכתן וכנקודתן אלא ככתיבתן קרי כדי להבין בחסרות וביתרות כמו לטטפת ומזוזת ואם כוון לבו לאו דוקא אלא כלומר לקרות כדין כנקודתן וכהלכתן: ###### Tosafot on Berakhot 13a:25:1 [Tosafot on Berakhot 13a:25:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Berakhot/r/13a:25:1) וחכמים אומרים בכל לשון – אומר הר"י דהלכה כחכמים דהלכה כרבי מחבירו ולא מחביריו (ערובין מו ב) ועוד דרבנן סבירא להו כמאן דאמר לא השמיע לאזנו יצא וכותיה פסקינן לקמן (ברכות דף טו:): ###### Tosafot on Berakhot 13a:32:1 [Tosafot on Berakhot 13a:32:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Berakhot/r/13a:32:1) בלשון הקדש נאמרה - פירש רש"י פרק שני דמגילה (ד' יז: ושם) לקרות בתורה. ולא נהירא דהא עזרא תיקן קריאת התורה ומקמי דאתא עזרא והיו למה לי. וי"ל דמיירי בפרשיות המחוייבין לקרות דאורייתא כמו פרשת זכור אי נמי מקרא בכורים וודוי מעשר ופרשת חליצה שמצוה בתורה לקרותן אעפ"כ בכל לשון נאמרה בסיני שכל דבור ודבור שהיה יוצא מפי הקב"ה היה מתחלק לשבעים לשון: **Sefaria Community Translation:** 1 In The Holy Tongue It Is Said - Rashi explains in the second chapter of Tractate Megillah (Page 17 Side 2) [that the word "Vehayu" comes to teach us] to read in the Torah. And it's not clear because Ezra decreed the reading of the Torah, and since it was Ezra, why would I need the word "Vehayu?" And there is to say that since this is referencing the biblically ordained readings like Parshat Zachor. Alternatively, it could reference the biblical readings like on the first fruits, the tithe confession, and the spurning of the levirate marriage whose recitation is biblical. Even though it was said in every language at Sinai because every utterance from the Mouth of G-d would divide into seventy languages [those readings must be recited in the Holy Tongue]. ###### Tosafot on Berakhot 13a:36:1 [Tosafot on Berakhot 13a:36:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Berakhot/r/13a:36:1) עד כאן מצות כוונה - עד בכל מאדך ששני פסוקים אלו מדברים ביחוד ה' באהבתו וביראתו: