## Tosafot on Gittin Daf 17b ###### Tosafot on Gittin 17b:1:1 [Tosafot on Gittin 17b:1:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Gittin/r/17b:1:1) זנות לא שכיחא - פירוש זנות בעדים ובהתראה לא שכיח אבל לא בעי למימר דשום זנות לא שכיח דהא בריש כתובות (דף ב.) תקנו שתהא בתולה נישאת ביום הרביעי שאם היה לו טענת בתולים ישכים לבית דין דחיישינן לאיקרורי דעתא ומסתברא דטפי איכא למיחש לשמא תזנה מלשמא זנתה ועוד דהתם אע"ג דלא שכיח עשו תקנה וחשו שלא תאסר עליו עולמית ויתפסנה באיסור אבל הכא לא חשו אי מחייבת מיתה ולא מיקטלה כיון דלא שכיח: **Tanslation by Rabbi Ephraim Piekarski:** **זנות לא שכיחא—Promiscuity is not prevalent** OVERVIEW The גמרא explains that ר"ל does not agree with ר"י that the reason the חכמים were מתקן זמן by גיטין is because of שמא יחפה, since ר"ל maintains that זנות is not שכיחא. Our תוספות qualifies this statement that זנות לא שכיחא. ------------------------- **פירוש זנות בעדים ובהתראה¹ לא שכיח –** **The explanation** of the phrase זנות לא שכיחא is that **זנות with עדים and התראה,** which will lead to a חיוב מיתה, **is not** **שכיח** (and therefore no תקנה will be made out of concern for this type of זנות) – **אבל לא בעי למימר דשום זנות לא שכיח –** **However,** the גמרא **did not mean to say that any type of זנות is not שכיח** (and therefore no תקנה should be made out of concern for any type of זנות) – **דהא בריש כתובות (דף ב,א) תקנו שתהא בתולה נישאת ביום הרביעי –** **For in the beginning of** מסכת **כתובות** the משנה teaches that the חכמים **instituted that a בתולה should marry on the fourth day (Wednesday) – שאם היה לו טענת בתולים² ישכים לבית דין דחיישינן לאיקרורי דעתא –** **So that if** the husband **has any בתולים claims he should come early** on Thursday **to בי"ד,³ for we are concerned** (if he does not marry on Wednesday) **that he will calm down** and not go to בי"ד.⁴ It is evident from the גמרא in כתובות that we are concerned for זנות (that is his טענת בתולים). Therefore we must say that even though we are concerned for זנות (without עדים והתראה) as it appears from the גמרא in כתובות, nevertheless we are not concerned for זנות בעדים ובהתראה (as it appears from our גמרא). תוספות suggests an alternate distinction between the two סוגיות: **ומסתברא⁵ דטפי איכא למיחש לשמא תזנה⁶ מלשמא זנתה –** **And it is logical** to assume **that there is a greater concern that perhaps she may be מזנה** (in the future), **than perhaps she was** already **מזנה** (in the past). **⁷** תוספות offers an additional distinction between the two גמרות: **ועוד דהתם אף על גב דלא שכיח עשו תקנה וחשו שלא תאסר עליו עולמית ויתפסנה באיסור –** **And additionally, there** in מס' כתובות **even though** זנות **is not שכיח,** nevertheless the חכמים **made a תקנה** that she should marry on Wednesday, **for they were concerned that she should not be forbidden to him forever and he will remain with her in a forbidden manner⁸ – אבל הכא לא חשו אי מחייבת מיתה ולא מיקטלה כיון דלא שכיח⁹:** **However here** the חכמים **were not** so **concerned if** really **she is liable for the death** penalty **and she will not be executed, since it is not common.** SUMMARY We are חושש for זנות without עדים והתראה, but not for זנות בעדים וכו'. We are חושש שמא תזנה but not שמא זינתה. We are concerned for a חשש רחוק if it will result in an איסור עולמית. THINKING IT OVER 1. תוספות states that in כתובות it is an איסור עולמית, but not here.¹⁰ Seemingly here there can also be an איסור עולמית, if the husband or the בועל (re)marry this woman after she receives the גט.¹¹ What is the difference between the two cases?!¹² 2. Does the concern of שמא יחפה apply (nowadays) when there is no דיני נפשות?¹³ footnotes: ¹ The husband will be מחפה for her only if she may receive מיתה (which can occur only בעדים ובהתראה), otherwise if there is no חיוב מיתה he will not be מחפה for the consequences are not so dire. See (however) ‘Thinking it over’ # 2. ² טענת בתולים means that the husband will claim that he did not find her to be a בתולה when he was בועל her. There is a concern that she was מזנה (ברצון) after the קידושין, when she is already considered an אשת איש. If indeed that is the case, she is אסורה לבעל ולבועל and her husband may not continue to live with her. ³ The בית דין would convene on Mondays and Thursdays. So if he marries on Wednesday, he will still be passionate about his discovery, he will go to בי"ד on the next morning and they will instruct him what to do. ⁴ It may be possible that he will continue to live with his wife באיסור. ⁵ The marginal note indicates that the remainder is not from תוספות. Initially our תוספות maintains that there is a difference between זנות בעדים and זנות בלא עדים, however the following two explanations do not make this distinction. ⁶ In כתובות we are discussing when she should marry; the משנה says that she should marry on Wednesday, because perhaps from now (after the קידושין) until the wedding she may be מזנה. ⁷ In our גמרא he is writing a גט; the חכמים (according to ר"י) are to be concerned that he is writing the גט to be מחפה על בת אחותו, because she already was מזנה. (It is hard to imagine that he is writing now a גט because he is concerned that she may be מזנה [see נח"מ].) It is more logical to be concerned that something may happen and take the appropriate measures in case it does happen, than to assume that something untoward actually happened and take steps to prevent any unwanted consequences. [It is somewhat similar to what the גמרא states later (כח,ב) that שמא מת לא חיישינן but שמא ימות חיישינן (see נח"מ).] ⁸ In a case where there may be an איסור עולמית, the חכמים were concerned even for a חשש רחוק. ⁹ See ‘Thinking it over’. ¹⁰ See footnote # 8. ¹¹ She is אסורה לבעל ולבועל. ¹² See רש"ש ונח"מ. ¹³ See תוס' יח,א ד"ה הנהו and בל"י אות שצז. ###### Tosafot on Gittin 17b:2:1 [Tosafot on Gittin 17b:2:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Gittin/r/17b:2:1) עד שעת נתינה - פי' בקונט' הלכך זמן כתיבת הגט לא מהני דכי בעיא למיטרף בעיא לאיתויי סהדי אימת מטא גיטא לידה אע"ג דבכל שטרות אין צריך להביא עדים אימת מטא השטר לידיה אפי' למאן דלית ליה עדיו בחתומיו זכין לו היינו משום דלדידיה אין כותבין שטר ללוה אלא א"כ מלוה עמו בר משטרי אקנייתא כדאמרי' בפ"ק דב"מ (דף יג.) הלכך כיון שהיה מלוה שם אמרי' שמיד מסר לו אבל גט אשה כותבין לאיש אע"פ שאין אשתו עמו משום עיגונא כמו כל גיטין הבאין ממדינת הים אבל קשה לר"י מהא דאמר בסוף פ"ק דב"מ (דף יט.) מצא גט אשה בשוק בזמן שהבעל מודה יחזיר לאשה ופריך ניחוש דלמא כתב ליתן בניסן ולא נתן עד תשרי ואזל וזבן פירי מניסן עד תשרי ומפקא ליה לגיטא דכתב בניסן ואתיא למטרף לקוחות שלא כדין ומשני כי אתיא למטרף אמרי' לה אייתי ראייה אימת מטא גיטא לידך ואמאי קשה ליה טפי אההיא ברייתא מבכל גיטין שבעולם אלא משמע דוקא בגט הנמצא דאיתרע בנפילה הוא דאמר אייתי ראיה אימת מטא גיטא לידך אבל בכל גיטין אמרינן מסתמא ביום שנכתב ונחתם נמסר ואומר ר"י דהכי פירושו עד שעת נתינה דכיון דיש לבעל פירות עד שעת נתינה לא הוצרכו לתקן זמן בגט משום פירות דבאין בו זמן נמי תביא גיטה לב"ד או לעדים ויכתבו לה שמאותו יום נתגרשה וא"ת ולר' יוחנן היאך כותבין גט לאיש אע"פ שאין אשתו עמו ניחוש שמא יכתוב בניסן ולא יתן עד תשרי כדפרי' בפ"ק דב"מ (דף יב:) גבי כותבין שטר ללוה אע"פ שאין מלוה עמו וי"ל דגבי כותבין שטר ללוה פריך משום דמאן דיזיף בצנעה יזיף ויש לחוש שאחר זמן ימסור לו בצנעה ויסברו לקוחות שנמסר לו משעת כתיבה אבל גט צריך עדי מסירה ואפי' לר' מאיר [דאמר עדי חתימה כרתי] אומר ר"ת דבעינן עדי מסירה דאין דבר שבערוה פחות משנים וגם מפרסמין להוציא קול שהיא פנויה וידעו לקוחות שלא נתגרשה מיום הכתיבה ויאמרו לה אייתי ראיה אימת כו' ומיהו במשליש גט לאשתו דשמעתין ליכא למיחש לרבי יוחנן למידי לא משום פירות ולא משום שמא יחפה דכיון שרואים זמן הכתיבה קודם המסירה קלא אית ליה כדאמר בסמוך אגיטין הבאין ממדינת הים וא"ת נכתב ביום ונחתם בלילה אמאי פסול הא אית ליה קלא וי"ל דלא שייך למימר קלא אית ליה אלא כשמגרש ע"י שליח אבל נכתב ביום ונחתם בלילה יש לחוש שימסור לה בעצמו בצנעה לחפות עליה ולהכי לא מצי לשנויי גבי כתביה ואותביה בכיסתיה דקלא אית ליה כדמשני אגיטין הבאין ממדינת הים וא"ת ואמאי כותבין גט לאיש ליחוש שמא תזנה ויתן לה בצנעה כדי לחפות עליה וי"ל דמסתמא מיד אחר הכתיבה יתן לה דלא מקדים פורענותא לנפשיה כדמשני בסמוך גבי כתביה ואותביה בכיסתיה: **Tanslation by Rabbi Ephraim Piekarski:** **עד שעת נתינה—Until the time of giving** OVERVIEW ר' יוחנן does not agree that the reason the חכמים were מתקן זמן by גיטין is on account of the פירות, since ר"י maintains that the husband owns the פירות (even after the גט was written and signed) until the moment he gives the גט to her. There is a dispute between רש"י and תוספות how this explains that they were not מתקן זמן because of פירות. ----------------------- **פירש בקונטרס¹ הלכך זמן כתיבת הגט לא מהני –** **רש"י explained, therefore** (since the בעל owns the פירות עד שעת נתינה) **dating the writing of the גט does not accomplish** anything **– דכי בעיא למיטרף בעיא לאיתויי סהדי אימת מטא גיטא לידה² –** **For when** the woman **wants to collect** her פירות, **she is required to bring witnesses** as to **when the גט reached her hand.** תוספות anticipates a question on פירש"י – **אף על גב דבכל שטרות אין צריך להביא עדים אימת מטא השטר לידיה –** **Even though that by all** other **שטרות it is not necessary to bring witnesses when the שטר came into his possession;** and**** this is true – **אפילו למאן דלית ליה עדיו בחתומיו זכין לו³ –** **Even according to the one who does not maintain עדיו בחתומיו זכין לו –** תוספות responds: the reason the מלוה is not required to prove when the שטר came into his possession – **היינו משום דלדידיה אין כותבין שטר ללוה⁴ אלא אם כן מלוה עמו –** **Is because according to** the one who does not maintain עדיו בחתומיו זכין לו, **we do not write a שטר for the לוה unless the מלוה is with him⁵ – בר משטרי אקנייתא⁶ כדאמרינן בפרק קמא דבבא מציעא (דף יג,א) –** **Except for שטרי אקנייתא** where we do write it for the לוה without the מלוה **as** the גמרא **states in the first פרק of** מסכת **ב"מ – הלכך כיון שהיה מלוה שם אמרינן שמיד מסר לו⁷ –** **Therefore** (by a ‘regular’ loan) **since the מלוה was there** (at the writing and signing of the שטר), **we presume that** the לוה **immediately gave him** the שטר – **אבל גט אשה כותבין לאיש אף על פי שאין אשתו עמו משום עיגונא⁸ –** **However,** by **a גט אשה,** which **we write for the husband, even though his wife is not with him;** we do this **in order** to prevent **עיגון – כמו כל גיטין הבאין ממדינת הים –** **Like by all גיטין which come from overseas** where they are written not in the presence of the woman, therefore the presumption is otherwise, that the woman did not receive the גט on the date it was written, therefore the לקוחות (of the פירות) have the right to demand proof when the woman actually received the גט. This concludes תוספות ‘defense’ of פירש"י; however, תוספות asks: **אבל קשה לרבינו יצחק מהא דאמר בסוף פרק קמא דבבא מציעא (דף יט,א) –** **However the ר"י has a difficulty** with פירש"י, **from that which is stated in the end of the first פרק of** מסכת **ב"מ;** the גמרא there cites a ברייתא – **מצא גט אשה בשוק בזמן שהבעל מודה יחזיר לאשה –** **One who found a גט אשה in the market, if the husband admits** that he already divorced her with it, **he should return** the גט **to the woman,** this concludes the ברייתא- **ופריך ניחוש דלמא כתב ליתן בניסן ולא נתן עד תשרי ואזל וזבן פירי מניסן עד תשרי –** **And** the גמרא there **asks, let us be concerned that perhaps he wrote** the גט (with the intention) **to give it in ניסן, but he did not give it** to his wife **until** the following **תשרי, and** the husband **will go and sell פירות from ניסן to תשרי** (after he wrote the גט, but before he gave it to her) – **ומפקא ליה לגיטא דכתב בניסן ואתיא למטרף לקוחות שלא כדין –** **And** eventually **she will show her גט, which was written in ניסן and she will collect from the לקוחות** (who bought פירות מניסן עד תשרי) **illegally** (since יש לבעל פירות עד שעת נתינה, which was in תשרי, not ניסן) – **ומשני כי אתיא למטרף אמרינן לה אייתי ראייה אימת מטא גיטא לידך –** **And** the גמרא **answers, ‘when she comes to collect** from the לקוחות, **we will say to her, bring a proof when the גט came into your possession.’** Therefore she will not be able to collect שלא כדין.**** This concludes the גמרא there. תוספות continues with his question – **ואמאי קשה ליה טפי אההיא ברייתא מבכל גיטין שבעולם⁹ –** **But why did** the גמרא **have more difficulty with that ברייתא** in ב"מ, **than all the** other **גיטין in the world – אלא משמע דוקא בגט הנמצא דאיתרע בנפילה הוא דאמר אייתי ראיה אימת מטא גיטא לידך Rather this** (the fact that the discussion was only regarding the ברייתא of מצא גיטי שנים) **indicates that only by a גט which was found, which became flawed by being lost,¹⁰ that is when we say, bring proof when the גט reached your possession – אבל בכל גיטין אמרינן מסתמא ביום שנכתב ונחתם נמסר¹¹ –** **However by all** other **גיטין we assume that on the day it was written and signed, it was delivered** to the woman, so there is a valid reason to write the date on the גט, so that we will know when it was delivered (regarding פירות). In summation: רש"י maintains that גיטין are different from שאר שטרות and the לקוחות have a right to require the woman to prove when she received the גט. Therefore there is no purpose in writing the גט because of the פירות (in order to protect the אשה), for the לקוחות will not accept this date and will demand that she prove when she received the גט. תוספות disagrees and proves that (even) by גיטי נשים the לקוחות have no right to have the woman prove when she received the גט, therefore there is a purpose in writing the date in order to protect the אשה, that as of the date in the גט (which is presumably also the date of the נתינה) she owns the פירות. תוספות offers his explanation why, if we maintain יש לבעל פירות עד שעת נתינה, we cannot say that the חכמים were מתקן זמן by גיטין because of פירות: **ואומר רבינו יצחק דהכי פירושו עד שעת נתינה –** **And the ר"י says, this is the explanation of עד שעת נתינה – דכיון דיש לבעל פירות עד שעת נתינה לא הוצרכו לתקן זמן בגט משום פירות –** **For since the בעל owns the פירות until שעת נתינה, it was not necessary to institute זמן by גיטין on account of פירות – דבאין בו זמן נמי תביא גיטה לבית דין או לעדים ויכתבו לה שמאותו יום נתגרשה¹² –** **For even if there is no זמן** in the גט, **she can bring her גט to בי"ד or witnesses and they will write** a document **for her that she was divorced on that day** (the day she shows them the גט), which could be the day she received it. תוספות asks: **ואם תאמר ולרבי יוחנן היאך כותבין גט לאיש אף על פי שאין אשתו עמו –** **And if you will say; and according to ר"י** (who maintains יש לבעל פירות עד שעת נתינה),¹³ **how can we write a גט for the husband even though his wife is not with him – ניחוש שמא יכתוב בניסן ולא יתן עד תשרי¹⁴–** **Let us be concerned** that **perhaps he will write** (and date) the גט **in ניסן and he will not give it** to his wife **until תשרי** and then his wife will show the גט dated in ניסן and take away illegally the פירות which the לקוחות bought legally from ניסן to תשרי – **כדפריך בפרק קמא דבבא מציעא (דף יב,ב) גבי כותבין שטר ללוה אף על פי שאין מלוה עמו¹⁵ –** **As** the גמרא **asks in the first פרק of** מסכת **ב"מ regarding** the practice that **we may write a שטר for the לוה even though the מלוה is not with him.** תוספות answers: **ויש לומר דגבי כותבין שטר ללוה פריך משום דמאן דיזיף בצנעה יזיף –** **And one can say; that** the גמרא **asks** this question (of שמא כתב וכו') only **regarding כותבין שטר ללוה, for whoever borrows, borrows quietly¹⁶ – ויש לחוש שאחר זמן ימסור לו בצנעה ויסברו לקוחות שנמסר לו משעת כתיבה –** **And so there is the concern that after a while** (of writing the שטר), the לוה **will deliver** the שטר **to** the מלוה **quietly**, **so the לקוחות will assume that it was delivered to** the מלוה **from the time it was written** (and they may lose שלא כדין) – **אבל גט צריך עדי מסירה –** **However,** the delivery of **a גט** to the woman **requires עדי מסירה** to witness the transfer – **ואפילו לרבי מאיר [דאמר עדי חתימה כרתי] אומר רבינו תם דבעינן עדי מסירה –** **And even according to ר"מ [who maintains ע"ח כרתי],** nevertheless **the ר"ת rules that ע"מ are** also **required – דאין דבר שבערוה פחות משנים¹⁷ וגם מפרסמין להוציא קול שהיא פנויה –** **Since a דבר שבערוה cannot** be accomplished **with less than two** witnesses **and** so these witnesses **also** **publicize the information that she is now a פנויה – וידעו לקוחות שלא נתגרשה מיום הכתיבה ויאמרו לה אייתי ראיה אימת כולי¹⁸ –** **And therefore** (because the ע"מ will publicize the divorce) **the לקוחות will know that she was not divorced from the date of writing** the גט **and they will say to her, bring proof when, etc.** you received the גט. תוספות distinguishes between writing a גט even though the wife is not present (where there is no חשש of פירות because of the ע"מ [but there can be a חשש of שמא יחפה])¹⁹, to the following case where there is no חשש even of שמא יחפה. **ומיהו במשליש²⁰ גט לאשתו דשמעתין²¹ –** **However, regarding** the case of one who is **משליש a גט for his wife,** which is discussed in **our סוגיא – ליכא למיחש לרבי יוחנן למידי לא משום פירות ולא משום שמא יחפה –** **According to ר"י there is no concern for anything; not for פירות and not for שמא יחפה – דכיון שרואים זמן הכתיבה קודם המסירה קלא אית ליה²² –** **For since we see that the date of the כתיבה is before the מסירה,** therefore **there is publicity** that she was not divorced on the זמן הכתיבה – **כדאמר בסמוך אגיטין הבאין ממדינת הים²³ –** **As** רב אשי **states shortly regarding the גיטין that come from overseas.** תוספות asks: **ואם תאמר נכתב ביום ונחתם בלילה אמאי פסול הא אית ליה קלא –** **And if you will say; why is a** גט, **which was written by day and signed by night, פסול; for there is a קול** through the עדי מסירה (as תוספות just mentioned), so there is no concern of either שמא יחפה or פירות – תוספות answers: **ויש לומר דלא שייך למימר קלא אית ליה אלא כשמגרש על ידי שליח²⁴ –** **And one can say that it is not applicable to say קלא אית ליה unless he is divorcing though a שליח,** therefore by משליש or מדינת הים it is כשר, because there is a שליח **– אבל נכתב ביום ונחתם בלילה יש לחוש שימסור לה בעצמו בצנעה²⁵ לחפות עליה –** **However by נכתב ביום ונחתם בלילה, there is the concern that he will give it to her privately by himself in order to cover up for her – ולהכי לא מצי לשנויי גבי²⁶ כתביה ואותביה בכיסתיה דקלא אית ליה –** **And therefore** the גמרא **could not have answered regarding** the case of ‘**he wrote** the גט **and placed it in his pocket’**, that the reason it is כשר is **because קלא אית ליה – כדמשני אגיטין הבאין ממדינת הים –** **As** the גמרא **answered regarding** the cases of **גיטין that come from overseas,** because קלא אית ליה applies only when it is done ע"י שליח, as by the גיטין הבאין ממדה"י, but not by כתביה ואותביה בכיסתיה, where he is divorcing her directly.²⁷ תוספות asks: **ואם תאמר ואמאי כותבין גט לאיש ליחוש שמא תזנה ויתן לה בצנעה כדי לחפות עליה –** **And if you will say; and why do we write a גט for the husband** (without his wife present), **let us be concerned perhaps she will be מזנה and he will give it to her quietly in order to cover up for her²⁸ –** תוספות answers: **ויש לומר דמסתמא מיד אחר הכתיבה יתן לה דלא מקדים פורענותא לנפשיה²⁹ –** **And one can say; that presumably he will give her** the גט **immediately after it is written** and signed, **for a person does not want to bring punishment upon himself earlier** than necessary – **כדמשני בסמוך גבי כתביה ואותביה בכיסתיה:** **Just as** the גמרא **shortly answers regarding כתביה ואותביה בכיסתיה.** SUMMARY According to רש"י if we maintain יש לבעל פירות עד שעת נתינה there is no purpose to write זמן for פירות, since it will not be accepted (for the לקוחות will rightfully demand proof when she received the גט). However according to תוספות (the לקוחות cannot demand proof, and) if we maintain יש לבעל פירות עד שעת נתינה there is no need for זמן, for the woman can easily receive proof of נתינת הגט. There is no concern for פירות by גט of שמא כתב ליתן בניסן וכו', since the עדי מסירה issue a קול and also no concern of שמא יחפה since לא מקדים איניש פורענותא לנפשיה. There can be a concern of שמא יחפה if the גט is given by the husband and not by a שליח. THINKING IT OVER תוספות says that a person is not מקדים פורענותא לנפשיה, therefore we may write a גט אע"פ שאין אשתו עמו and are not concerned for חיפוי.³⁰ Initially תוספות asked how can we write a גט לאיש אע"פ שאין אשתו עמו there is the concern of שמא כתב ליתן בניסן ולא נתן עד תשרי (and תוספות answers that the ע"מ make a קול).³¹ Why did not תוספות answer there as well that לא מקדים איניש פורענותא לנפשיה?!³² footnotes: ¹ בד"ה עד. ² There is no point in writing the זמן for it would not help her; she needs to bring proof when she received it, not when it was written, since יש לבעל פירות עד שעת נתינה. ³ See יז,א תוס' ד"ה מפני (TIE footnote # 13). If we maintain עדיו בחתומיו זכין לו, then it is understood why it is not necessary for the בעל השטר (for instance the מלוה) to prove when he received the שטר, because since עדיו בחתומיו זכין לו, it is considered as if the שטר became effective at the time of the signing (which is the date in the שטר). However תוספות asserts that even according to those who do not maintain עדיו בחתומיו זכין לו, nevertheless the מלוה collects from the לקוחות from the date on the שטר, and the לקוחות cannot claim, that the מלוה should prove that the שטר was in his possession before the לקוחות purchased these fields. The question is why by a גט the לקוחות of the פירות can require the woman to prove when the גט was in her possession. תוספות will now explain the difference. ⁴ This means the עדים do not sign on a שטר מלוה unless the לוה and מלוה are both present (and they see the loan taking place). ⁵ The reason for this is that the עדים may sign the שטר מלוה in ניסן תשע"ה and the actual loan (the transfer of money) may take place a few months later (in אב תשע"ה), if the לוה sells property between ניסן and אב and he cannot repay the loan, the מלוה will collect illegally from those לקוחות because he will present the שטר which is dated in ניסן. There is obviously no such concern if we maintain עדיו בחתומיו זכין לו, because then the lien officially began in ניסן when the עדים signed the שטר (that is the meaning of עדיו בחתומיו זכין לו). ⁶ A שטר אקנייתא (or a שטר קנין) is where the לוה pledges (in the שטר with a קנין) a certain value amount of his assets to the מלוה (unless the לוה pays him a designated sum, by a certain date), regardless whether the מלוה will lend him money or not. In this case the concern mentioned previously (in footnote # 5) is not applicable, for the properties of the לוה become משעובד to the מלוה from the date the עדים signed the שטר קנין. ⁷ The מלוה will demand the שטר immediately from the לוה, to protect his loan. Therefore the לקוחות cannot claim prove when you received the שטר, because the presumption is that he received the שטר immediately. ⁸ עיגונא is referring to the status of a woman whose husband is not present and she cannot remarry, because her husband may still be alive. We must write a גט for a husband (who wishes to divorce his wife) whose wife is elsewhere; otherwise the wife may remain an עגונה. ⁹ תוספות just concluded saying (according to רש"י) that by גיטין since we write a גט for the husband without the wife, there is the concern that he did not give it to her on the date of the גט, so the question becomes how can a woman use her גט to collect פירות. Presumably it is possible that she received the גט after the date. Why does the גמרא ask only on that ברייתא of מצא גיטי נשים?! (The answer will obviously be the same that she has to prove when she receives the גט; however, תוספות is asking why limit the question to the ברייתא, when it is a general question.) ¹⁰ The fact that the גט was lost indicates that there is something not proper about it; otherwise it would be kept safely. One of the concerns is that שמא כתב ליתן בניסן ולא נתן עד תשרי. ¹¹ The לקוחות will not say אייתי ראיה מתי מטא שטרא לידך (just as they do not make this claim this by other שטרות); therefore the זמן is necessary to ascertain when the גט was written (and presumably delivered). ¹² There is no need for זמן generally; only for these woman that have an issue with פירות; these women will be sure to procure a document indicating when they received the גט. ¹³ There is no question according to ר"ל for he maintains that the בעל loses the פירות after the גט was signed. ¹⁴ תוספות is asking this question based on what he previously taught (in this תוספות) that the לקוחות will accept the date on the גט, just as they accept the date on a שטר מלוה (and they will not claim אייתי ראיה אימת מטי גיטך לידך). ¹⁵ The question there is the same that the actual loan may take place sometime after the writing of the שטר מלוה and the מלוה will collect from those לקוחות שלא כדין. The גמרא there answers either that עדיו בחתומיו זכין לו or that this rule applies only to שטר אקנייתא, both of which do not apply here by גיטין, since יש לבעל פירות עד שעת נתינה. ¹⁶ No one wants it to be known that he is debtor, for then his credit rating will fall. He also informs the עדים (as they can see for themselves) that he is not borrowing the money now; he wants the שטר for later when he may decide to borrow. Therefore the עדים will not be מוציא a קול that a loan took place. ¹⁷ גיטין וקידושין are considered a דבר שבערוה (marital relations). We derive from a גז"ש דבר דבר from ממון, that אין דבר שבערוה פחות מב'. The act of divorcing (the מסירת הגט), therefore requires two עדי מסירה. ¹⁸ Nonetheless (even though the עדי מסירה are מוציא a קול, regarding the לקוחות) there is still the concern of שמא יחפה, for even though the עדי מסירה are מוציא a קול that the נתינה was after the כתיבה (which allows the לקוחות to claim אייתי ראיה וכו'), however the קול is not that precise (as תוספות states וידעו לקוחות שלא נתגרשה מיום הכתיבה, but not that the exact date of מסירה will be known), to prevent the woman to argue that she was מזנה after the נתינה (and since we are not sure we cannot execute her מספק). תוספות will deal with this concern later. See footnote # 22 & 28. ¹⁹ See footnote # 18 and 28. ²⁰ המשליש גט לאשתו means if a husband deposited a written and signed גט by a third party (המשליש), and authorized him to give the גט to his wife at some later (specified) date. The זמן הכתיבה is certainly before the זמן הנתינה. ²¹ See יח,א. It is a גט כשר (there is no concern for פירות or שמא יחפה). ²² The term קלא אית להו here means that we will know the precise date [see footnote # 18 (in the third parenthesis)]. ²³ See the גמרא on (the top of) יח,א. The גמרא there states, הנהו קלא אית להו. ²⁴ The שליח has no interest in delivering the גט בצנעא. [It would seem that this distinction whether there is a שליח or not is only in regards to the חשש of שמא יחפה but not to the חשש of פירות.] ²⁵ According to the מהרש"א this means he will give it to her with ע"מ, but quietly, so there will not be a קול. However the מהר"ם שי"ף explains בצנעא to mean without ע"מ. ²⁶ See (very end of) this עמוד. The גמרא asks how is it כשר since the זמן הגט is before the זמן הנתינה. ²⁷ The גמרא answers that it is unusual since לא מקדים איניש פורענותא לנפשיה. A person does not want to bring punishment upon himself earlier than necessary. The גט is considered פורענותא. ²⁸ תוספות just concluded that if there is no שליח there is no קול (regarding שמא יחפה [see footnote # 24]); so no one will know that she was divorced after the זנות. See footnote # 18. ²⁹ There is no concern that he will write a גט and hold it pending if she will be מזנה. See ‘Thinking it over’. ³⁰ See footnote # 29. ³¹ See the text by footnotes # 14-18. ³² See בל"י אות ת. ###### Tosafot on Gittin 17b:8:1 [Tosafot on Gittin 17b:8:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Gittin/r/17b:8:1) איפוך - ריש לקיש אמר משעת כתיבה פירוש משעת חתימה: **Tanslation by Rabbi Ephraim Piekarski:** **איפוך—Reverse it** OVERVIEW The גמרא cites a מימרא in which ר"י maintains that the בעל has פירות until the time of כתיבה, while ר"ל maintains until the time of נתינה. This contradicts what we have previously assumed while explaining the מחלוקת of ר"י ור"ל the חשש of פירות. The גמרא answers that it is necessary to reverse the views of ר"י ור"ל in this מימרא, so it will accommodate our previous explanation. תוספות qualifies this somewhat. --------------------------- תוספות clarifies that when the גמרא said איפוך that ר"ל should really take the view of ר"י, who initially said משעת כתיבה, the גמרא means that**** when **– ריש לקיש אמר משעת כתיבה¹ פירוש משעת חתימה:²** **ר"ל states משעת כתיבה, it actually means from the time of signing³** (and not until the time of [the writing or] giving the גט)**.** SUMMARY ר"ל maintains the בעל has the פירות until the גט is signed. THINKING IT OVER 1. According to תוספות that משעת כתיבה means משעת נתינה, why did not [ר"ל] say משעת נתינה?!⁴ 2. Why does תוספות assume that the איפוך refers to the second אתמר (of מאימתי מוציאין),⁵ and not to the first אתמר (of מפ"מ תקנו זמן)?⁶ footnotes: ¹ תוספות insists that the איפוך is referring to the אתמר מאימתי מוציאין לפירות, but not to the אתמר of מפ"מ תקנו זמן בגיטין. See ‘Thinking it over’ # 2. ² However the בעל has פירות after the גט was written until it is signed. ³ This is the view of the רבנן, who argue with ר"ש and presumably ר"ל follows the ruling of the רבנן. ⁴ See נח"מ. ⁵ See footnote # 1. ⁶ See אמ"ה (on the גמרא) # 20. ###### Tosafot on Gittin 17b:10:1 [Tosafot on Gittin 17b:10:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Gittin/r/17b:10:1) גזייה לזמן ויהביה ניהלה מאי כו' - והא דאמר בפרק ד' אחין (יבמות לא:) גבי מפני מה לא תיקנו זמן בקידושין משום דהיכי נעביד נינחיה גבי דידה מחקה ליה ופריך אי הכי גירושין נמי נימא הכי ומשני התם להצלה דידה קאתי לא כמו שפירש שם בקונט' דאי מחקה ליה קטלינן לה דמוקמינן לה בחזקת אשת איש אע"ג דאי לא תיקון זמן מצי לחפויי עלה דמספיקא לא קטלינן לה השתא דתיקון זמן אי מחקה ליה מוקמינן לה בחזקת אשת איש וקטלינן לה דהא הכא משמע דאי גזייה לזמן לא קטלינן לה דקאמר מה הועילו חכמים בתקנתם ודוחק לומר דלא פריך הכא אלא למאן דאמר משום פירי אלא אומר ר"י דהכי פירושו התם להצלה דידה קאתי הגט בא להצילה ולהעיד עליה שהיא מגורשת ולכך יראה למחוק הזמן כי סבורה שיפסול בכך אבל האמת דאי מחקה ליה לא קטלינן לה הכא לחובה דידה קאתי כלומר הקידושין באין לחייבה ולהעיד שהיא מקודשת ומחקה ליה לזמן: **Tanslation by Rabbi Ephraim Piekarski:** **גזייה לזמן ויהביה ניהלה מאי כולי—He cut out the date and gave it to her; what, etc.** OVERVIEW אביי asked if husband cut out the date from the גט and gave it to her (and since the rule is that a גט שאין בו זמן is כשר בדיעבד), so what did the חכמים accomplish with their תקנה? Our תוספות reconciles our גמרא with another גמרא. -------------------------- תוספות anticipates a difficulty: **והא דאמר בפרק ד' אחין (יבמות לא,ב) גבי מפני מה לא תיקנו זמן בקידושין¹ –** **And that which** the גמרא **states in פרק ד' אחין regarding** the question, **why did not** the חכמים **institute** to write **the date by a** שטר **קידושין;** the גמרא explains they were not מתקן זמן בקידושין – **משום דהיכי נעביד נינחיה גבי דידה מחקה ליה² –** **Because** of the problem; **how should we do it, shall we leave** the שטר **by her; she will erase** the זמן**** (so writing the זמן will not accomplish anything) – **ופריך אי הכי גירושין נמי נימא הכי ומשני התם להצלה דידה קאתי –** **And** the גמרא **asked, if indeed so** (that we are concerned that she will erase the זמן), then **by גירושין we should also have this** concern, **and** the גמרא **answered, there,** by גירושין **the גט is coming to save her,** and therefore she will not erase it. This concludes the citation of the גמרא there. תוספות continues the explanation of התם להצלה דידה קאתי (first rejecting פירש"י there) – **לא כמו שפירש שם בקונטרס דאי מחקה ליה קטלינן לה דמוקמינן לה בחזקת אשת איש –** **Is not like רש"י explained there that if she erases** the זמן, **we will kill her for we will place her in the presumptive status of a married woman³** (תוספות continues with פירש"י there) **– אף על גב דאי לא תיקון זמן מצי לחפויי עלה דמספיקא לא קטלינן לה⁴ –** **Even though** (continues רש"י) **if** the חכמים **would not have instituted זמן,** the husband **would be capable to cover up for her, for we do not execute when there is a doubt,** nevertheless **– השתא דתיקון זמן אי מחקה ליה מוקמינן לה בחזקת אשת איש וקטלינן לה⁵ –** **Now that** the חכמים **instituted זמן, if she erases** the זמן, **we place her in the presumptive status of an א"א and we execute her** (this concludes תוספות citation of פירש"י). תוספות continues with his challenge to פרש"י it cannot be as רש"י insists that if she erases the זמן we will execute her – **דהא הכא משמע דאי גזייה לזמן לא קטלינן לה דקאמר מה הועילו חכמים בתקנתם⁶ –** **For** from the גמרא **here it seems that if he cut out the זמן, we will not execute her, since** אביי **asked, ‘what did the חכמים accomplish with their regulation’;** indicating that we still cannot forestall the שמא יחפה, since the זמן can always be removed. תוספות rejects a possible answer on פירש"י: **ודוחק לומר דלא פריך הכא אלא למאן דאמר משום פירי⁷ –** **And it is awkward to say that the question** of מה הועילו חכמים בתקנתם, regarding גזייה, **was only according to the one who maintains** that**** זמן was instituted because of **פירי.** תוספות offers his explanation for התם להצלה דידה קאתי mentioned in יבמות: **אלא אומר רבינו יצחק דהכי פירושו התם להצלה דידה קאתי –** **Rather the ר"י says this is the explanation of** the גמרא (in יבמות); **there** (by גיטין) **להצלה דידה קאתי – הגט בא להצילה ולהעיד עליה שהיא מגורשת –** **The גט comes to preserve her and to testify that she is divorced – ולכך יראה למחוק הזמן כי סבורה שיפסול בכך⁸ –** **And therefore she is afraid to erase the date, because she** mistakenly **thinks that the גט will become פסול by this** act – **אבל האמת דאי מחקה ליה לא קטלינן לה –** **However, the fact is that if she erases the** זמן **we will not execute her;** this is the reason why we are not concerned by a גט that she will erase the זמן; however – **הכא לחובה דידה קאתי כלומר הקידושין באין לחייבה ולהעיד שהיא מקודשת –** **Here** by קידושין the שטר **is לחובה דידה קאתי, meaning that the** שטר **קידושין comes to hold her liable and to testify that she is מקודשת⁹ – ומחקה ליה לזמן:** **And** therefore **she will erase the זמן.** SUMMARY רש"י maintains (in יבמות) that if she erases the זמן she will be executed, while תוספות maintains (as does רש"י here) that she will not be executed (however she is reluctant to erase the זמן because she mistakenly assumes that it will nullify the גט). THINKING IT OVER 1. תוספות states that by גירושין she will not erase the זמן, since she thinks the גט will be פסול.¹⁰ Seemingly the reason she is erasing the זמן is because she (knows she) was מזנה before the זמן, so she certainly will erase the זמן, for otherwise she will surely be executed?!¹¹ 2. תוספות argues that our גמרא here contradicts פירש"י in יבמות.¹² Seemingly we can differentiate between the two cases; in our גמרא we are concerned that the husband may cut off the זמן (before giving her the גט); in the גמרא יבמות the concern is that the woman may erase the זמן (after receiving the גט). Perhaps these differences can explain שיטת רש"י, that in יבמות she will be מחוייב מיתה (if she erases the זמן), while here in our גמרא, we will not execute her (if the husband cuts off the זמן).¹³ footnotes: ¹ The question there is that just as the חכמים were מתקן זמן by גיטין because of שמא יחפה, the same should apply by קידושי שטר, that there should be a זמן for otherwise she will claim that she was מזנה before the קידושין. ² She will erase the זמן and claim that her זנות took place before the קידושין when she was still a פנויה. ³ רש"י explains the difference between קידושין and גירושין as follows; by גירושין since she was בחזקת א"א, and she was מזנה after she was presumed to be married, and she is claiming that she was מזנה after the גירושין, her claim is not acceptable, for since we know for sure that she was בחזקת א"א prior to the time of the זנות, she has to prove that she was already divorced, which she cannot do if she erases the זמן. However by קידושין she has a חזקת פנויה, we do not know for certain that she was מזנה after the קידושין; therefore (even) if there is no זמן on the שטר קידושין, we cannot execute her. ⁴ This seems to indicate that even though she was מזנה after she was an א"א, nevertheless since she has an [undated] גט, she is not בחזקת א"א, but rather a ספק א"א, so why if she erases the זמן will we execute her?! ⁵ The reasoning (presumably) is that we assume that she erased the זמן to remove the incriminating evidence against her, indicating that she was an א"א when she was מזנה. ⁶ See ‘Thinking it over # 2. ⁷ The proposed answer would be that by גזייה she would be executed, however the גמרא asks that it will not help regarding פירות (for the לקוחות will claim that the divorce took place after the מכירת פירות). תוספות rejects this answer because from the simple reading of the גמרא it appears that the question is according to both שיטות. In addition the הלכה is like ר"י (who maintains שמא יחפה) against ר"ל, and therefore the question is presumably according to ר"י (see רש"י ד"ה גזייה who clearly states that she will not be executed if גזייה לזמן). See תוספות יח,א ד"ה ואנחיה and אמ"ה # 99. ⁸ See ‘Thinking it over’ # 1. ⁹ A שטר קידושין limits and confines the woman that she cannot be with anyone else (however גירושין emancipates the woman and allows her to marry whomever she wants). ¹⁰ See footnote # 8. ¹¹ See אמ"ה # 106. ¹² See footnote # 6. ¹³ See אמ"ה # 100-101. ###### Tosafot on Gittin 17b:13:1 [Tosafot on Gittin 17b:13:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Gittin/r/17b:13:1) כתביה ואנחיה כו' - הכא לא בעי לשנויי דאהני לקמיה כדאמרינן לעיל דגבי כתב חדש שבת כיון דאהני לקמיה לא חיישי' לחפויי שהכתיבה והנתינה כי הדדי נינהו כמו ביומא גופא כדאמרינן לעיל אבל גבי כתב ואנחיה בכיסתיה וגיטין הבאין ממ"ה שהנתינה היא אחר הכתיבה חיישי' שמא יחפה ויאמר שקר שמקודם לכן נתגרשה וכן נכתב ביום ונחתם בלילה פסול אע"ג דאהני לקמיה: **Tanslation by Rabbi Ephraim Piekarski:** **כתביה ואנחיה כולי—He wrote it and placed it, etc.** OVERVIEW רבינא asked רבא regarding a גט which the husband wrote (and dated it, etc.), and then placed it in his pocket, pending the outcome of his relationship with his wife; whether this is a גט כשר or not, to be given at a later date; are we concerned for חיפוי or not.¹ רבא answered that there is no concern since a person is not מקדים פורענותא לנפשיה. Our תוספות explains why we could not use a former explanation to resolve this question. -------------------- תוספות anticipates a question: **הכא לא בעי לשנויי דאהני לקמיה –** **Here** (regarding כתביה ואנחיה), the גמרא **did not want to answer that the** זמן **will be effective for ‘the past’ – כדאמרינן לעיל דגבי כתב חדש שבת² –** **As** the גמרא **stated previously regarding if he** only **wrote** **the month** or **the week** without specifying the exact date – תוספות explains the difference between the cases; regarding כתב חדש שבת – **כיון דאהני לקמיה לא חיישינן לחפויי שהכתיבה והנתינה כי הדדי נינהו –** **Since it is effective for the past we are not concerned for a ‘cover up’, for the writing and giving of the גט were simultaneous – כמו ביומא גופא כדאמרינן לעיל³ –** **As** we are not concerned for חיפוי **during the day itself, as** the גמרא **stated previously – אבל גבי כתב ואנחיה בכיסתיה וגיטין הבאין ממדינת הים שהנתינה היא אחר הכתיבה –** **However, regarding** the case of **כתב ואנחיה בכיסתיה and** similarly regarding **גיטין which arrive from overseas, where the giving** of the גט **is after the writing** of the גט, in those cases – **חיישינן שמא יחפה ויאמר שקר שמקודם לכן נתגרשה⁴ –** **We are concerned that perhaps he will ‘cover up’ and state a falsehood that she was divorced previously** (before the actual נתינה, but rather closer to the יום הכתיבה) – **וכן⁵ נכתב ביום ונחתם בלילה פסול אף על גב דאהני לקמיה:** **And that it also** why **נכתב ביום ונחתם בלילה is פסול, even though it is effective for the past,** but since the נתינה is after the יום הכתיבה, therefore it too is פסול.**** SUMMARY The explanation of אהני לקמיה is applicable only to a case where the כתיבה and נתינה were at the same time. THINKING IT OVER 1. Why was it necessary for תוספות to mention at the end וכן נכתב ביום וכו';⁶ we were not discussing that case? What does that add to the discussion?⁷ 2. How can תוספות compare the case of נכתב ביום ונחתם בלילה to כתביה ואנחיה; by כתביה ואנחיה the עדים signed properly on the day it was written, however by נכתב ביום ונחתם בלילה the עדים signed falsely, for it was the next day already?!⁸ footnotes: ¹ See following תוס' יח,א ד"ה ואנחיה, that there is no concern of פירות regarding כתביה ואנחיה. ² The גמרא previously ruled that if the date merely consisted of the month or the week without specifying which date in the month or week, nevertheless it is כשר; for even though it may not be effective to deter the concern of חיפוי during this month (week) nevertheless it is effective for the previous month (week); we are certain that she was divorced during this month (week). We know that if she was מזנה before this month, she is מחויב מיתה. It is partially effective and that is sufficient. The question is why do we not say that כתביה ואנחיה כו' is כשר for it will be effective for the time before the date of the כתיבה; if she was מזנה before that date she will be מחויב מיתה. This should render it a גט כשר, even though it will not be effective for the time between the כתיבה ונתינה, just as כתב חדש ושבת is a גט כשר, even though it is only partially effective. ³ The גמרא argued that even a גט which is dated properly is not completely effective to prevent חיפוי for it is possible she was מזנה early on this day and the גט was written later in the day on the same date. This proves that a partial effectiveness is sufficient. ⁴ See אבני מילואים סי' קכז סק"ד who explains the difference that by כתב חדש שבת, there are no lies in the גט (she was divorced during this month), so even though the woman may well be freed from execution by claiming she was divorced in the beginning of the month (when indeed she was divorced at the end of the month), nevertheless the גט is not פסול, since no גט can pinpoint the moment of divorce, therefore since it is מהני לקמיה it is כשר. However when the כתיבה precedes the חתימה the woman is exempt from מיתה because of the falsehood that is inherent in the שטר (the date of the שטר is patently false, for she was divorced much later), therefore such a שטר which perpetrates a lie is not כשר even though it is מהני לקמיה. ⁵ See ‘Thinking it over’ # 1 & 2. ⁶ See footnote # 5. ⁷ A reminder: כתביה ואנחיה is כשר while נכתב ביום וכו' is a גט פסול. ⁸ See סוכ"ד סוס"י קכז.