## Tosafot on Gittin Daf 20b ###### Tosafot on Gittin 20b:2:1 [Tosafot on Gittin 20b:2:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Gittin/r/20b:2:1) התקבלי גיטיך והתקבלי כתובתיך מהו - אע"ג דכתבו על איסורי הנאה כשר היינו משום דיהיב לה מיהא כל הגט אבל הכא לא יהיב לה אלא בתורת פרעון: **Tanslation by Rabbi Ephraim Piekarski:** **התקבלי גיטיך והתקבלי כתובתיך מהו—Receive your גט and receive your כתובה; what is** the ruling**** OVERVIEW רבא asked רב נחמן what is the ruling if a man writes a גט on a golden platter (which is worth the amount of her כתובה) and said to his wife, here accept this גט and it will (also) be full payment for your כתובה; is it a valid גט or not? תוספות explains what is the reasoning that it should not be valid. ----------------------- תוספות anticipates a difficulty: **אף על גב דכתבו על איסורי הנאה כשר¹ –** **Even though** the ruling is **that** if **he wrote** the גט **on איסורי הנאה,** the גט is **כשר –** תוספות replies and distinguishes between איסורי הנאה and our case: **היינו משום דיהיב לה מיהא כל הגט אבל הכא לא יהיב לה אלא בתורת פרעון:²** **That is because** by איסורי הנאה **he is at least giving her the entire גט** as a גט; **however here** in our case **he is giving it to her only as payment** for the כתובה, but not as a גט per se. SUMMARY Giving a גט which is אסור בהנאה is more כשר that giving a גט as payment for the כתובה. THINKING IT OVER How can we differentiate between the case of התקבלי גיטך והתקבלי כתובתיך where she is מגורשת, and the case of הרי"ז גיטך והנייר שלי where she is not מגורשת?³ footnotes: ¹ If we would maintain that כתבו על איסורי הנאה is פסול (indicating that he must give her something of value for the גט per se), then we would understand that in this case the entire value is being given only for the כתובה and nothing for the גט, therefore as far as the גט is concerned he did not give her a גט with any value. However, now that we maintain כתבו על איסורי הנאה כשר (indicating that there need be no value in the גט per se), why, if he is giving the entire גט as payment for the כתובה, should that effect the כשרות of the גט. ² The letters of the גט are ‘flying in the air’ (אותיות פורחות [see רש"י ד"ה אינה מגורשת]) since the platter is for the כתובה payment which he owes her (and not for the גט). See ‘Thinking it over’. ³ See תפא"י and בל"י אות תעד. ###### Tosafot on Gittin 20b:7:1 [Tosafot on Gittin 20b:7:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Gittin/r/20b:7:1) על מנת שתחזירי לי הנייר מגורשת - בפרק מי שאחזו (לקמן גיטין דף עה.) קבעי מ"ש רישא ומ"ש סיפא ומפרש לשון אחד משום דסיפא הוי תנאי ומעשה בדבר אחד והוי תנאי בטל ומעשה קיים דקסבר ההוא לישנא דאומר ע"מ לאו כאומר מעכשיו דמי ואין גט יכול לחול עד שתחזירהו ואז א"א להתגרש שאין הגט בידה הילכך אע"פ שלא החזירתו מגורשת ורבא דקאמר בפ"ק דקידושין (דף ו:) הילך אתרוג זה במתנה ע"מ שתחזירו לי החזירו יצא כו' לא סבר כההוא לישנא אלא רבא לטעמיה דמפרש בפ' מי שאחזו משום דהוי מעשה קודם לתנאי ואע"ג דבההיא דאתרוג נמי מעשה קודם לתנאי לא דק רבא במילתיה למינקט התנאי כמו שצריך להתנות ולההוא לישנא דמפרש במי שאחזו (לקמן גיטין עד.) משום דכל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי לא הוי גט אלא אם כן החזירתו לבסוף שנתקיים התנאי ואז הוי גט משעה שבא לידה: **Tanslation by Rabbi Ephraim Piekarski:** **על מנת שתחזירי לי הנייר מגורשת—With the stipulation that you return the paper to me; she is מגורשת** OVERVIEW The ברייתא taught that if a man gave his wife a גט and said to her, ‘here is your גט but the paper is mine’, she is not divorced; however, if he said to her, ‘here is your גט with the stipulation that you return the paper to me’, she is divorced. תוספות discusses why she is מגורשת if he said ע"מ שתחזירי לי את הנייר. ------------------------ **בפרק מי שאחזו (לקמן דף עה,א) קבעי מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא –** **In פרק מי שאחזו** the גמרא **asks, ‘what is the difference** between **the רישא** (where she is not מגורשת if he said והנייר שלי) **and the סיפא** (where she is מגורשת if he said ע"מ שתחזירי לי את הנייר) – **ומפרש לשון אחד משום דסיפא¹ הוי תנאי ומעשה בדבר אחד והוי תנאי בטל ומעשה קיים² –** **And one explanation** there is **because in the סיפא the stipulation** (of ע"מ שתחזירי לי את הנייר) **and the action** (of giving the גט) **are in the same thing** (in the גט)**, which causes the תנאי to be invalid and the מעשה** (of גירושין) **is effective –** תוספות explains why it is considered תנאי ומעשה בדבר אחד:** דקסבר ההוא לישנא דאומר על מנת לאו כאומר מעכשיו דמי –** **For that explanation maintains that** (even) **one who says 'על מנת',** it **is not** considered **as if he said** it should be effective retroactively **as of now**, but rather it (the גט) becomes effective later when the תנאי is fulfilled – **ואין גט יכול לחול עד שתחזירהו ואז אי אפשר להתגרש שאין הגט בידה³ –** **So the גט cannot become effective until she returns it to him** (which is the קיום התנאי), **and then** (after she returns it to him) **it is impossible for her to be divorced, since the גט is not in her possession⁴ – הילכך אף על פי שלא החזירתו מגורשת –** **Therefore** (since it is a case of תנאי ומעשה בדבר אחד) **even if she did not return** the גט **she is מגורשת** since by a תנאי ומעשה בדבר אחד the rule is that the תנאי is בטל (we ignore it) and the מעשה is קיים. תוספות mentions a related issue: **ורבא דקאמר בפרק קמא דקידושין (דף ו,ב) הילך אתרוג זה במתנה על מנת שתחזירו לי –** **And רבא who ruled in the first פרק of** מסכת **קידושין,** if one said to his friend, **‘here is this אתרוג as a gift על מנת that you return it to me’,** the rule is – **החזירו יצא כולי לא סבר כההוא לישנא⁵ –** **If he returned it he fulfilled** the מצוה of נטילת אתרוג, **etc.** We must say that רבא there **does not agree with that explanation** mentioned above – **אלא רבא לטעמיה דמפרש בפרק מי שאחזו משום דהוי מעשה קודם לתנאי⁶ –** **But rather רבא** in קידושין **follows his reasoning which he explains in פרק מי שאחזו, because the מעשה preceded the תנאי,** therefore the תנאי is בטל and the מעשה is קיים⁷ **–** תוספות anticipates the obvious question: **ואף על גב דבההיא דאתרוג נמי מעשה קודם לתנאי⁸ –** **And even though in that case of אתרוג, the מעשה also precedes the תנאי** (so why is it necessary that he return the אתרוג; it should be תנאי בטל ומעשה קיים) – תוספות replies: **לא דק רבא במילתיה למינקט התנאי כמו שצריך להתנות –** **רבא was not precise in his statement to mention the תנאי** properly **as you are required to stipulate it;** namely the תנאי before the מעשה (and it that case he will be יוצא, (only) when he returns the אתרוג).⁹**** תוספות concludes and differentiates: **ולההוא לישנא דמפרש במי שאחזו (לקמן עד,א)¹⁰ משום דכל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי-** **However, according to that interpretation in פרק מי שאחזו which explains** the ruling why it is כשר **because whoever says ע"מ it is as if he said** that it should be effective **as of now –** **לא הוי גט אלא אם כן החזירתו לבסוף שנתקיים התנאי ואז הוי גט משעה שבא לידה:¹¹** **It will not be a גט unless she eventually returns** the נייר at which point **the תנאי was fulfilled and it is a גט from the time it came into her possession.** SUMMARY הרי"ז גיטך ע"מ שתחזירי לי את הנייר מגורשת can be understood in one of three ways; either it is a תנאי ומעשה בדבר אחד (if we assume that האומר ע"מ לאו כאומר מעכשיו דמי) or because it is a מעשה קודם לתנאי. It will be a גט in either of these two explanations even if she does not return the גט since תנאי בטל ומעשה קיים. Alternately she is מגורשת if we assume ע"מ כאומר מעכשיו דמי, but only if she returns the גט. THINKING IT OVER Is it possible according to רבא (who maintains כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי) that there should be a case of תנאי ומעשה בדבר אחד (that the תנאי should contradict the מעשה) since the מעשה is חל למפרע? footnotes: ¹ However in the רישא where he said והנייר שלי, she is not מגורשת since he never gave her a גט, only אותיות פורחות. ² The laws of תנאים - stipulations (conditions) - are derived from the תנאי that משה רבינו made with the בני גד ובני ראובן (see במדבר [מטות] לב, כ-ל). We derive that if the תנאי is made similar to the תנאי of בגוב"ר then if the תנאי is not fulfilled the transaction is not effective; however if the תנאי is not similar to the תנאי of בגוב"ר then even if the תנאי is not fulfilled the transaction is valid (the תנאי is meaningless). Two of the qualifications for a proper תנאי are תנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחר (the תנאי and the מעשה are in two different areas); the תנאי was to cross the ירדן to wage war and the מעשה was the inheritance of עבר הירדן מזרחה. However if the תנאי ומעשה are בדבר אחד it is not a valid תנאי (see following footnote # 3). The other qualification is that it must be תנאי קודם למעשה; first the stipulation must be said and only afterwards can the transaction be declared. משה first said אם יעברו וגו' and only afterwards ונתתם להם את וגו' לאחוזה. There are two more qualification (which are not relevant here) תנאי כפול and הן קודם ללאו. ³ The explanation of תנאי ומעשה בדבר אחד is that the תנאי and the מעשה contradict each other, in which case we say התנאי בטל והמעשה קיים. ⁴ If we would maintain however that כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי, then it would not be תנאי ומעשה בדבר אחד, since when she returns the גט she is מגורשת למפרע from when he initially gave her the גט. The תנאי does not contradict the מעשה. ⁵ רבא cannot maintain that by גט the תנאי בטל ומעשה קיים since it is considered a תנאי ומעשה בדבר אחד, for then by the אתרוג it is also a תנאי ומעשה בדבר אחד and the ruling should be that תנאי בטל ומעשה קיים, and he should be יוצא even if he did not return the אתרוג, as the rule is by גט that she is מגורשת even if she did not return the נייר. [We must assume that רבא does not agree that this is considered a תנאי ומעשה בד"א, since רבא maintains כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי (see footnote # 4 & 9).] ⁶ He first said הרי"ז גיטך (the מעשה) and then ע"מ שתחזירי לי את הנייר (the תנאי), in which case רבא maintains that the תנאי is בטל and the מעשה is קיים. The way a תנאי is effective is only if it precedes the מעשה. He would need to say; if you will return the נייר to me (the תנאי), the גט will be effective (the מעשה). See footnote # 2. ⁷ She is מגורשת even if she did not return the נייר. ⁸ He said הילך אתרוג (the מעשה first) ע"מ שתחזירהו לי (the תנאי later). ⁹ רבא maintains כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי and since תוספות is interpreting now that he said first the תנאי and then the מעשה; therefore the תנאי is קיים, and since כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי, therefore if he returned the אתרוג he is יוצא מעכשיו (so it is not a תנאי ומעשה בדבר אחד), but if he did not return the אתרוג he is not יוצא because he did not fulfill the תנאי. ¹⁰ Perhaps it should read עה,ב. ¹¹ The reason רבא interprets it because of תנאי קודם למעשה rather than כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי (even though רבא agrees that כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי [see footnote # 9]), is because from the לשון הברייתא it seems that if he said ע"מ שתחזירי לי את הנייר הרי"ז מגורשת that she is מגורשת even if she does not return the נייר. Therefore רבא chooses to interpret it on account that it is lacking the תנאי קודם למעשה which invalidates the תנאי completely; however according to the reason of כאומר מעכשיו it would be necessary to return the נייר (see תורת גיטין). Alternately רבא wanted to establish that ברייתא even according to the רבנן (of רבי) who maintain כל האומר ע"מ לאו כאומר מעכשיו דמי (see מהר"ם). ###### Tosafot on Gittin 20b:9:1 [Tosafot on Gittin 20b:9:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Gittin/r/20b:9:1) ספר אחד אמר רחמנא ולא שנים ושלשה ספרים - אע"ג דלקמן (גיטין דף כא:) דרשי רבנן ספר לספירת דברים מכל מקום דרשי' נמי הך דרשה דהכא וא"ת היכי מכשירין בפ' בתרא (לקמן גיטין דף פז:) שייר מקצת הגט וכתבו בדף השני הוה לן למיפסל בשני דפין משום ספר אחד אמר רחמנא ולא שנים ושלשה ספרים כדאמרי' בפ"ב דסוטה (דף יח.) כתבה בשני דפין פסולה ספר אחד אמר רחמנא כו' ואור"י דשני דפים דסוטה איירי בשתי חתיכות ולקמן איירי בקלף אחד בשני עמודים: **Tanslation by Rabbi Ephraim Piekarski:** **ספר אחד אמר רחמנא ולא שנים ושלשה ספרים—The Merciful one said, one book, but not two or three books** OVERVIEW רב פפא queried what the ruling would be if the husband wanted to retain for himself the blank parts of the גט (which surround the words). The גמרא asked that it should be פסול since the תורה writes ספר כריתות indicating that it must be one ספר. Our תוספות discusses whether and to what extent the דרשה of ספר אחד applies to גט. ----------------------- תוספות responds to an anticipated difficulty: **אף על גב דלקמן (דף כא,ב) דרשי רבנן ספר לספירת דברים¹ –** **Even though that later the רבנן interpret** the word **ספר** that it is **a telling of words** (but not necessarily a ספר – book) so how do we exclude ב' וג' ספרים – **מכל מקום דרשינן נמי הך דרשה דהכא² –** **Nevertheless, we can also interpret it according to the interpretation here** that it is limited to only one ספר.**** תוספות asks: **ואם תאמר היכי מכשירין בפרק בתרא (לקמן דף פז,ב) שייר מקצת הגט וכתבו בדף השני³ –** **And if you will say; how do we validate, in the last פרק,** where **he left out part of the גט and wrote it on a second page – הוה לן למיפסל בשני דפין משום ספר אחד אמר רחמנא ולא שנים ושלשה ספרים –** **We should invalidate it** when it is written **on two דפין because the תורה states one ספר and not two or three ספרים.** תוספות proves that writing on two דפים is considered a violation of ספר א' אמר רחמנא וכו' – **כדאמרינן⁴ בפרק ב' דסוטה (דף יח,א) כתבה בשני דפין פסולה ספר אחד אמר רחמנא⁵ כולי –** **As** רבא **states in the second פרק of** מסכת **סוטה,** if **he wrote** the מגילת סוטה **on two דפין it is פסולה** because **ספר אחד אמר רחמנא, etc.** Why by גט is it כשר on two דפין?! תוספות answers: **ואומר רבינו יצחק דשני דפים דסוטה איירי בשתי חתיכות –** **And the ר"י answered that the two דפים by סוטה is where** the two דפים were **two separate pieces** therefore it is פסול because it is not ספר אחד – **ולקמן איירי בקלף אחד בשני עמודים:** **However later** regarding שייר מקצת הגט **we are discussing** where it was on **one parchment but on two columns;** this is considered ספר אחד. SUMMARY The exclusion of ספר אחד is even according to the רבנן who maintain לספירת דברים הוא דאתא. The פסול is only if it is on separate pages but not on separate columns. THINKING IT OVER 1. According to the רבנן (דריה"ג)⁶, the גמרא should have said ספירה אחת אמר רחמנא ולא ב' וג' ספירות!⁷ 2. Why was it necessary for תוספות to cite the גמרא in סוטה?⁸ It seems like a valid question from our גמרא of ספר אחד ולא ב' וג' ספרים!⁹ footnotes: ¹ The phrase ספר כריתות (דברים [תצא] כד,א) means ‘a tale of כריתות’, he should write that he is divorcing her. ² See תוה"ר who sates: מ"מ דרשי ספירה אחת אמר רחמנא ולא ב' וג' ספירות; one tale but not many tales. See ‘Thinking it over’ # 1. ³ The beginning of the גט was written on one page and the remainder on another page. ⁴ See ‘Thinking it over’ # 2. ⁵ Regarding מגילת סוטה the תורה writes (במדבר [נשא] ה,כג) that וכתב את האלות האלה הכהן בספר וגו'. ⁶ See footnote # 2. ⁷ See בל"י אות תפ. ⁸ See footnote # 3. ⁹ See אמ"ה # 184-5. ###### Tosafot on Gittin 20b:9:2 [Tosafot on Gittin 20b:9:2](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Gittin/r/20b:9:2) לא צריכא דמעורה - מכאן מדקדק ר' יצחק בר מרדכי דאין צריך בגט שתהא כל אות ואות מוקפת גויל מארבע רוחותיה כדאמר הכא דמעורה ור"י אומר דאין מכאן ראיה דהא דקאמר דמעורה היינו רגל ך' של שיטה עליונה בט' של שיטה שתחתיה או ראש ל' בה' או בח' שלמעלה הימנה ומ"מ נראה לר"י דאין צריך ראיה להכשיר דדוקא בס"ת תפילין ומזוזות בעינן שיהו האותיות מוקפות גויל כדאמר בפרק הקומץ (מנחות דף לד.) משום דכתיב בהו וכתבתם כתיבה תמה אבל בגט ליכא קפידא דאפי' ספר ודיו לא בעינן בגט דספר דכתב בגט לספירת דברים הוא דאתא (לקמן גיטין כא:): **Tanslation by Rabbi Ephraim Piekarski:** **לא צריכא דמעורה—No; it is necessary for it is attached** OVERVIEW The גמרא asked how can ר"פ query if the גט is כשר in a case where he said that all the blank spaces are mine, for it is surely פסול since the גט will be more than one ספר. The גמרא answered that the query of ר"פ is appropriate in a case where the letters of the גט are מעורה, so it is only one גט. Initially תוספות assumes that מעורה means that some letters are touching other letters so that all the letters are on one גט. Our תוספות discusses the requirement of מוקף גויל by גט. ------------------------- **מכאן מדקדק רבינו יצחק בר מרדכי דאין צריך בגט –** **The ריב"ם infers from this** answer **that by a גט there is no requirement – שתהא כל אות ואות מוקפת גויל מארבע רוחותיה כדאמר הכא דמעורה –** **The each letter be surrounded by** blank **parchment from** all **four sides, as** the גמרא **states here that** the letters **are attached,** meaning that some letters are not מוקף גויל, since they are touching another letter. תוספות offers a dissenting view: **ורבינו יצחק אומר דאין מכאן ראיה –** **And the ר"י states that there is no proof from here** that the letters of a גט need not be מוקף גויל – **דהא דקאמר דמעורה¹ היינו רגל ך' של שיטה עליונה בט' של שיטה שתחתיה² –** **For when** the גמרא **states that it is מעורה, this means that the foot of a** final כ"ף **from an upper line** extends **into a ט' of the lower line – או ראש ל' בה' או בח' שלמעלה הימנה³ –** **Or the head of a 'ל** of a lower line extends upwards into **a ה' or a ח' which is above it;** however each letter is still מוקף גויל מד' רוחות. The ר"י however, does agree with the ruling of the ריב"ם: **ומכל מקום נראה לרבינו יצחק דאין צריך ראיה להכשיר –** **But nevertheless the view of the ר"י is that it is not necessary to bring proof** that the גט **is כשר** even if the letters are not מוקף גויל – **דדוקא בספר תורה תפילין ומזוזות בעינן שיהו האותיות מוקפות גויל –** **For the requirement of מוקף גויל is only for the letters of a ס"ת, תפילין and מזוזות – כדאמר בפרק הקומץ (מנחות דף לד,א) משום דכתיב בהו וכתבתם כתיבה תמה –** **As** the גמרא **states in פרק הקומץ, because regarding these** (סת"ם) **it is written וכתבתם,** which means a **כתיבה תמה a whole (complete) writing – אבל בגט ליכא קפידא דאפילו ספר ודיו לא בעינן בגט⁴ –** **However there is no restriction regarding** the writing of **a גט, for we do not even require parchment or ink by a גט⁵ – דספר דכתב בגט⁶ לספירת דברים הוא דאתא (לקמן כא,ב):** **Since** the word **ספר which is written by a גט, comes** to teach us **ספירת דברים – a recital of words**, but not that there is a need for an actual ספר. SUMMARY A גט does not require that the letters should be מוקף גויל or that it be written בספר ובדיו. THINKING IT OVER Why did not the ר"י give an example⁷ that the leg of the final כ"ף extended down between two letters of the row below.⁸ footnotes: ¹ מעורה can mean embedded. ² See ‘Thinking it over’. ³ See נח"מ (בשם הרשב"א) who explains why in this manner it is not considered more than one ספר (even though they are not touching). עיי"ש. ⁴ תוספות proves that we do not derive the כתיבה which is written by גט from the כתיבה by סת"ם (that we will require מוקף גויל by גט as well), for if we derive גט from סת"ם, then there should be a requirement of ספר ודיו by גט, which there is not. Proving that by גט these rules do not apply (תוה"ר). ⁵ See our משנה יט,א that בכל כותבים and על הכל כותבים. ⁶ In דברים (תצא) כד,א the פסוק reads וכתב לה ספר כריתות. ⁷ See footnote # 2. ⁸ See רש"ש. ###### Tosafot on Gittin 20b:14:1 [Tosafot on Gittin 20b:14:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Gittin/r/20b:14:1) בכתובת קעקע - מדאורייתא ליכא איסורא עד שיכתוב ויקעקע בדיו ובכחול כדתנן בפ"ג דמכות (דף כא.) ולר' שמעון אינו חייב אפי' כתב וקעקע עד שיכתוב את השם פי' שם דע"ז כדמפרש התם בגמרא ומיהו איסורא דרבנן איכא הכא דאפי' אפר מקלה אסור ליתן על גבי מכתו מפני שנראה ככתובת קעקע ואפי' הויא הכא איסורא דאורייתא מ"מ הוי גט כדאמרי' לעיל כתבו על איסורי הנאה כשר אע"ג דאסור לכתוב דהא מיתהני באיסורי הנאה: **Tanslation by Rabbi Ephraim Piekarski:** **בכתובת קעקע—With a tattoo** OVERVIEW The גמרא concluded that when the משנה stated that the גט may be written on the hand of the עבד (and he gives her the עבד), we assume that it was written בכתובת קעקע, so that it cannot be erased or forged. תוספות discusses the prohibition of writing בכתובת קעקע and the implications regarding the גט. ------------------------- **מדאורייתא ליכא איסורא עד שיכתוב ויקעקע בדיו ובכחול כדתנן בפרק ג' דמכות (דף כא,א) –** **There is no prohibition מן התורה unless he writes and** then **etches** it into his skin **with ink or כחול (**blue dye) **as we learnt in a משנה in the third פרק of** מסכת **מכות – ולרבי שמעון אינו חייב אפילו כתב וקעקע עד שיכתוב את השם –** **And according to ר"ש he is not חייב** מדאורייתא **even if he wrote and etched** בדיו ובכחול **unless he writes the ‘Name’ – פירוש שם דעבודה זרה כדמפרש התם בגמרא –** **Meaning the name of an ע"ז as the גמרא there explains – ומיהו איסורא דרבנן איכא הכא¹ –** **However, here there is a rabbinic prohibition** (even if he did not write the שם or was not even כותב ומקעקע בדיו) – **דאפילו אפר מקלה אסור ליתן על גבי מכתו מפני שנראה ככתובת קעקע² –** **For it is forbidden to place even burnt ashes on one’s wound because it appears like a כתובת קעקע – ואפילו הויא הכא איסורא דאורייתא מכל מקום הוי גט³ –** **And even** if the כתובת קעקע on the עבד was done in a manner where **it was an איסור דאורייתא, nonetheless it would** still be a valid **גט – כדאמרינן לעיל⁴ כתבו על איסורי הנאה כשר –** **As** the גמרא **stated previously,** if **he wrote** the גט on **איסורי הנאה** the גט is **כשר – אף על גב דאסור לכתוב⁵ דהא מיתהני באיסורי הנאה:** **Even though it is forbidden** to write a גט on איסור הנאה, **for he is deriving benefit from איסורי הנאה,** and nevertheless the גט is כשר (even though he transgressed an איסור דאורייתא), similarly here by כתובת קעקע even if he transgressed an איסור דאורייתא, the גט is כשר. SUMMARY The prohibition of writing בכתובת קעקע will not prevent the גט from being כשר even if he was עובר an איסור דארייתא by being כותב ומקעקע בדיו (and writing the שם ע"ז). THINKING IT OVER 1. תוספות states that in our case there is an איסור דרבנן.⁶ What איסור דרבנן is there, for seemingly it is an איסור דאורייתא for the גמרא states that it was כתובת קעקע (which indicates there was both כתיבה and קעקוע)?!⁷ In addition how can תוספות state that by עבד in our משנה there is an איסור דרבנן, when in the משנה it clearly states, על הכל כותבין (indicating even לכתחלה) and continues על יד של עבד ונותן לה את העבד?!⁸ 2. תוספות states that it is forbidden to write a גט לכתחלה on איסורי הנאה.⁹ However if he wrote it on איסוה"נ the גט is כשר. There is a rule¹⁰ that כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד, אי עביד לא מהני (anything which the תורה prohibits from doing, even if you did it, it is not effective). Why do we not apply this rule regarding (writing כתובת קעקע and) writing on איסורי הנאה?!¹¹ 3. It would seem that the case of רב"ח is where the עדי חתימה signed on the עבד with כתובת קעקע. How can the גט be כשר; the עדים did an ¹²איסור דאורייתא so they are פסול לעדות?!¹³ footnotes: ¹ See ‘Thinking it over’ # 1. ² See the גמרא and רש"י there in מכות כא,א (and תוד"ה רב אשי). ³ See ‘Thinking it over’ # 3. ⁴ כ,א. ⁵ See ‘Thinking it over’ # 2. ⁶ See footnote # 1. ⁷ See אמ"ה # 191 and נח"מ. ⁸ See תפא"י. ⁹ See footnote # 5. ¹⁰ תמורה ד,ב ¹¹ See אמ"ה # 210 and בל"י אות תעא. ¹² See footnote # 3. ¹³ See בית יהודה הידושי מהריב"ן ###### Tosafot on Gittin 20b:15:1 [Tosafot on Gittin 20b:15:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Gittin/r/20b:15:1) ת"ש דאמר ריש לקיש הגודרות אין להם חזקה - פי' לאלתר אלא עד ג' שנים יש להם חזקה כדאמרינן בחזקת הבתים (ב"ב דף לו.) וא"ת מתני' הוה ליה לאתויי דתנן התם (דף כח.) העבדים חזקתן ג' שנים מיום ליום אבל לאלתר לא ועוד מאי קמ"ל ריש לקיש מתני' היא ודוחק לומר כמו שפי' הרב ר' יהודה מקורבי"ל דריש לקיש אתא לאשמועינן אפי' בכה"ג דאיירי הכא שהגט כתוב על ידו או על קרן של פרה דאיכא הוכחה קצת דיהביה לאשה אפ"ה אין לה חזקה ולהכי מייתי מר"ל דא"כ הוה ליה לפרושי בהדיא כיון דלא איצטריך לאשמועינן אלא בכי האי גוונא אלא י"ל דממתני' לא שמעינן גודרות דה"א דוקא עבדים דבני דעת ועיילי מנפשייהו אבל גודרות אין דרכם לילך לבית איש נכרי ולהכי ה"א הכא שהגט כתוב על ידו ומוכח קצת שהוא שלה יש לה חזקה להכי מייתי מגודרות דאין להם חזקה אע"פ שיש הוכחה דלא עיילי מנפשייהו כמו עבדים: **Tanslation by Rabbi Ephraim Piekarski:** **תא שמע דאמר ריש לקיש הגודרות אין להם חזקה—Come, hear; for ר"ל said; the herds have no חזקה** OVERVIEW רמי בר חמא queried; if there was a slave which belonged to the husband and now he is in the possession of the woman with a גט written on his hand, do we assume that the husband gave her the עבד (as גירושין), or that the עבד came on his own accord and she is not מגורשת. The גמרא resolved this query from a ruling of ר"ל that possession of גודרות does not presume ownership, for they can go of their own accord.¹ The same is regarding this עבד, that we have no reason to assume that the husband gave her the עבד; he could have gone to her on his own. תוספות discusses the necessity of (citing) this ruling by ר"ל. -------------------------- **פירוש² לאלתר אלא עד ג' שנים יש להם חזקה כדאמרינן בחזקת הבתים (בבא בתרא דף לו,א) –** **The meaning** of גודרות אין להן חזקה is that there is no **immediate חזקה;** however, **there is a חזקה** for גודרות, but **only after three years as** רבא **states in** פרק **חזקת הבתים –** תוספות asks: **ואם תאמר מתניתין הוה ליה לאתויי –** **And if you will say;** the גמרא **should have brought the משנה** to resolve the query of רב"ח – **דתנן התם (דף כח,א) העבדים חזקתן ג' שנים מיום ליום אבל לאלתר לא³ –** **For the משנה teaches us there** (in ב"ב) ‘**the חזקה of עבדים is three complete years’, however there is no immediate** חזקה by עבדים. This could have resolved the query of רב"ח (just as the statement of ר"ל)⁴ – תוספות has an additional question: **ועוד מאי קא משמע לן ריש לקיש מתניתין היא –** **And furthermore what is ר"ל teaching us** with his ruling that הגודרות אין להם חזקה [לאלתר]; **it is a משנה** that there is no immediate חזקה by עבדים, and therefore by extension there is no חזקה by גודרות for they move on their own just like עבדים. תוספות rejects a possible resolution: **ודוחק לומר כמו שפירש הרב רבי יהודה מקורבי"ל דריש לקיש אתא לאשמועינן –** **And it is unwieldy to say as the ר"י מקורבי"ל explained that ר"ל comes to inform us – אפילו בכהאי גוונא דאיירי הכא שהגט כתוב על ידו או על קרן של פרה –** **That even in such a manner as we are discussing here where the גט is written on the** slave’s **hand or on the horn of the cow – דאיכא הוכחה קצת דיהביה לאשה אפילו הכי אין לה חזקה⁵ ולהכי מייתי מריש לקיש⁶ –** **Where there is some evidence that he gave it to the woman, nevertheless she has no חזקה, and therefore** the גמרא **cites from ר"ל** to resolve the query – תוספות rejects this explanation of the ר"י מקורבי"ל: **דאם כן הוה ליה לפרושי בהדיא כיון דלא איצטריך לאשמועינן אלא בכי האי גוונא –** **For if this is indeed so** (that ר"ל is discussing a case where the name is written on the עבד or פרה), **he should have clearly stated it, since his ruling is only necessary in this manner;** however,**** since ר"ל said סתם that הגודרות אין להם חזקה, that means he is discussing all cases even when nothing is written on them. The original question remains – תוספות answers: **אלא יש לומר דממתניתין לא שמעינן גודרות –** **Rather one can say; that from our משנה** regarding עבדים **we would not know** that **גודרות** have no חזקה לאלתר, even though עבדים do not have a חזקה לאלתר – **דהוה אמינא דוקא עבדים דבני דעת ועיילי מנפשייהו –** **For we would have said only עבדים** have no חזקה לאלתר **for they have intelligence and they can enter on their accord** into someone else’s property – **אבל גודרות אין דרכם לילך לבית איש נכרי⁷ –** **However,** regarding **גודרות it is not usual for them to go to a stranger’s house – ולהכי⁸ הוה אמינא הכא שהגט כתוב על ידו ומוכח קצת שהוא שלה יש לה חזקה –** **And therefore we may have thought here where the גט is written on the** slave’s **hand and there is a slight indication that it is hers,** so **it should be a חזקה – להכי מייתי מגודרות דאין להם חזקה⁹ –** **Therefore** the גמרא **cites** ר"ל of **גודרות that they have no חזקה – אף על פי שיש הוכחה דלא עיילי מנפשייהו כמו עבדים:** **Even though there is evidence** that it belongs to the possessor, **since** גודרות **do not enter on their own like עבדים** do, similarly by the גט the slight evidence (that her name is written on the עבד) is not sufficient to be considered a חזקה. SUMMARY A slight indication that it belongs to the מוחזק (such as גודרות [which usually do not enter a stranger’s field] or a גט written on the slave’s hand), is not sufficient to render it a חזקה. THINKING IT OVER תוספות explains that by the עבד even though her name is written on the עבד, nevertheless it is insufficient to be considered a חזקה. What would be in a case where it was his פרה and now it is in her possession with the גט written on the horn, is she מגורשת (since there are two things in her favor; her name is on it and it is גודרות [as opposed to עבדים] who do not usually go to strangers), or not?¹⁰ footnotes: ¹ גודרות (since they can move on their own) are different than other מטלטלין (inanimate moveable objects) where possession is a presumption of ownership (immediately). ² See (bracketed end of) footnote # 4. ³ It is preferable to cite a משנה, rather than to cite a statement of an אמורא. ⁴ The fact that the עבד is in her possession is no indication that he gave it to her (that it is hers). [תוספות prefaced this question by stating that גודרות have a חזקה after three years, for otherwise there would be no question, for it was necessary to cite ר"ל that she is never מגורשת even if she has the slave for three years (see גרש ירחים).] ⁵ The novelty of הגודרות אין להן חזקה over the משנה of העבדים חזקתן ג' שנים מיום ליום is specifically in a case where there is an indication that it belongs to the woman (since he wrote the name on the עבד or the פרה), therefore one may have thought that in such a case the rule of the משנה does not apply. ר"ל teaches us that even in such a case there is no חזקה. ⁶ The גמרא could not have resolved it from the משנה, because in our case there is some indication that it belongs to the woman (her name is written on the עבד), therefore the ruling of ר"ל was brought because he is discussing this very case (according to the ר"י מקורבי"ל). ⁷ This explains why ר"ל needed to make his ruling because we cannot derive it from עבדים. ⁸ תוספות explains now why it was necessary for the גמרא to cite ר"ל and not the משנה regarding עבדים (even though here we are discussing עבדים and not גודרות). ⁹ There is a greater similarity between the גט written on the עבד and גודורת than between this גט עבד and the עבד of the משנה. Both by גודרות and גט עבד there is an indication that it belongs to the מוחזק (by גודרות because they will usually not go to a stranger, and by גט עבד because her name is written on it). However by עבד in the משנה there is no indication at all that he belongs to the מוחזק since the עבד goes wherever he wants, even to a stranger. Therefore the גמרא cites ר"ל that a קצת הוכחה is not sufficient for a חזקה and it must be a הוכחה גמורה. ¹⁰ See נח"מ. ###### Tosafot on Gittin 20b:16:1 [Tosafot on Gittin 20b:16:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Gittin/r/20b:16:1) אשה לא ידעה לאקנויי - פירוש בדבר שהוא מחזיר לה ולא גמרה ומיקניא ליה אלא בתורת שאילה משאילתו לו אע"ג דאמרי' לעיל דדמי כתיבת סופר אקנו ליה רבנן מדידה מ"מ טבלא דידה לא מקנו ליה וא"ת וכי לא ידע מתני' [דכותבת] דפשיט מינה בסמוך דהאשה כותבת את גיטה וי"ל דמצי לדחויי דכותבת על קלף דבעל אלא שנותנת שכר הכתיבה ורב אשי דפשיט מינה משמע ליה דאיירי בקלף שלה: **Tanslation by Rabbi Ephraim Piekarski:** **אשה¹ לא ידעה לאקנויי—A woman does not know how to grant** OVERVIEW רמי בר חמא queried what would be the ruling if a woman initially owned a tablet and she was now in possession of it and a גט was written on the tablet; do we assume she granted the tablet to the husband (so that it belonged to him) and he wrote the גט on his tablet, or do we assume that she does not know how to grant and it was never the husband’s (so she is not divorced). תוספות clarifies the query. ------------------------ **פירוש² בדבר שהוא מחזיר לה ולא גמרה ומיקניא ליה אלא בתורת שאילה משאילתו לו –** **The explanation** of the phrase אשה לא ידעה לאקנויי means that she does not grant **something which he returns to her, so she did not completely grant him** the טבלא (since she knows she is receiving it back), **but rather she** merely **lends it to him as a** temporary **loan.³** תוספות anticipates a difficulty **אף על גב דאמרינן לעיל⁴ דדמי כתיבת סופר אקנו ליה רבנן מדידה⁵ –** **Even though that** רבא **previously stated that the רבנן granted** the husband **her money for the scribe writing** the גט, here too let us say that the רבנן granted him the טבלא – תוספות responds that even though the רבנן are מקנה to him the דמי כתיבת סופר – **מכל מקום טבלא דידה לא מקנו ליה⁶ –** **Nevertheless the** רבנן **were not מקנה to him her טבלא.** תוספות asks: **ואם תאמר וכי לא ידע מתניתין [דכותבת]⁷ דפשיט מינה בסמוך⁸ דהאשה כותבת את גיטה –** **And if you will say; and did not** רב"ח **know the משנה** of האשה **כותבת, from which** רב אשי **shortly resolved** the query where it clearly states **האשה כותבת את גיטה (the woman may write her גט),** provided she grants it to her husband, proving that a woman knows לאקנויי – תוספות answers: **ויש לומר דמצי לדחויי דכותבת על קלף דבעל אלא שנותנת שכר הכתיבה⁹ –** **And one can say; that it is possible to reject** this proof, and when the משנה states האשה כותבת את גיטה it means **that she writes it on the husband’s parchment, but she pays the writing fee – ורב אשי דפשיט מינה משמע ליה דאיירי בקלף¹⁰ שלה:** **And רב אשי who resolved** the query of רב"ח **from that** משנה **it seems to him that** the משנה **is in a case where it is her parchment.** Therefore it proves that אשה ידעה לאקנויי. SUMMARY The רבנן granted the husband the שכר סופר which the woman paid, but they will not grant him her parchment; nevertheless even if the parchment is hers she is divorced because a woman knows to be מקנה the parchment even though she will shortly receive it back. THINKING IT OVER תוספות states that even though the רבנן were מקנה to him the שכר סופר, but they were not מקנה to him her טבלא (or parchment).¹¹ What is the difference between שכר סופר (which they are מקנה) and the טבלא (which they were not מקנה)?¹² footnotes: ¹ In our גמרא text the מהרש"ל deletes the word אשה. ² The word פירוש (in תוספות) is oftentimes used to negate the simple meaning. Here too תוספות negates that אשה לא ידע לאקנויי means that a woman does not know how to be מקנה, for this is patently not true. ³ This causes the גט to be פסול, since he must give her a גט which belongs to him, as the תורה writes ונתן. ⁴ כ,א. ⁵ The woman pays the fee for the scribe, nevertheless it is considered as if the husband wrote it (וכתב לה), since the חכמים transfer her money to the husband, so it is as if he is paying the scribe who is writing on behalf of the husband. ⁶ See מהרש"א that תוספות does not mean necessarily טבלא, but rather it would apply to parchment as well. See תוספות later (footnote # 10). See ‘Thinking it over’. ⁷ כב,ב. ⁸ כא,א. ⁹ Regarding the שכר כתיבה we already know that the רבנן are מקנה it to him; however our question here is when the טבלא (or the parchment) belongs to the woman and בי"ד is not מקנה that to her husband, whether we say אשה ידעה לאקנויי or not (in a case were the item is eventually returned to her). ¹⁰ See footnote # 6. ¹¹ See footnote # 6. ¹² See אמ"ה # 166-7, נח"מ and בל"י אות תצב. ###### Tosafot on Gittin 20b:17:1 [Tosafot on Gittin 20b:17:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Gittin/r/20b:17:1) וכותב בכתב ידו ואחרים חותמים - ואם תאמר מה ענין שטרי הלואה לגט דאינם אלא לראיה ואפי' במלוה על פה היה גובה ממשעבדי אי לא משום דאין לה קול כדאמרינן בחזקת הבתים (ב"ב מב.) דמאן דיזיף בצנעה יזיף ומכר שיש לו קול אמרינן (שם מא:) המוכר שדהו בעדים גובה מנכסים משועבדים ונראה לפרש דנראה לגמרא דמסתמא כיון שהיה מלוה לכל בני העיר גם הם היו עושים לו טובה ונותנים לו במתנה או מוכרים לו שדות דפעמים שלא היו קנויין לו אלא בשטר כגון שדי נתונה לך או מכורה לך וגם השטרות האלו היה כותב אותם ואחרים חותמים: **Tanslation by Rabbi Ephraim Piekarski:** **וכותב בכתב ידו ואחרים חותמים—And he writes with his handwriting and others sign** OVERVIEW אביי attempted to resolve the query whether (אשה) ידעה לאקנויי, from the ברייתא of the זקן אחד who would write the שטר (מלוה) with his handwriting and others would sign the שטר; indicating that he knew how to be מקנה.¹ Our תוספות discusses and explains the connection between גט and the case of the זקן אחד. ---------------------- תוספות asks: **ואם תאמר מה ענין שטרי הלואה לגט דאינם אלא לראיה² –** **And if you will say; what is the connection of a loan document to a גט; for** loan document **are only for proof** of the debt**,** they do not create the debt, as opposed to a גט where it creates the divorce³ – תוספות explains that even the lien on the borrower’s properties does not require a שטר: **ואפילו במלוה על פה היה גובה ממשעבדי⁴ אי לא משום דאין לה קול –** **For** the מלוה **would be able to collect from משעבדי even if it was an oral loan** (without a שטר), **if not** for the fact **that there is no publicity** to this loan – **כדאמרינן בחזקת הבתים (בבא בתרא מב,א) דמאן דיזיף בצנעה יזיף⁵ –** **As** the גמרא **states in** פרק **חזקת הבתים, that one who borrows, borrows in stealth – ומכר שיש לו קול אמרינן (שם מא,ב) המוכר שדהו בעדים גובה מנכסים משועבדים⁶ –** **For regarding a sale where there is publicity** רב **states, one who sells his field with witnesses he can collect from the encumbered assets** even if there is no שטר **–** תוספות replies: **ונראה לפרש דנראה לגמרא דמסתמא כיון שהיה מלוה לכל בני העיר –** **And the explanation seems to be that it appears to the גמרא that presumably since** this זקן **was lending money to the all the people of the city – גם הם היו עושים לו טובה ונותנים לו במתנה⁷ או מוכרים לו שדות –** **They would also grant him favors and would gift to him or sell to him fields – דפעמים שלא היו קנויין לו אלא בשטר⁸ כגון שדי נתונה לך או מכורה לך⁹ –** **Where oftentimes these** fields **would not be acquired by him only with a שטר;** which would state **for instance, my field is gifted to you or it is sold to you – וגם השטרות האלו היה כותב אותם ואחרים חותמים:¹⁰** **And** this זקן **would write even these שטרות** (which are שטרי קנין) **and others would sign.** They are effective only because presumably the זקן was ידע לאקנויי these שטרות to the grantors or sellers. SUMMARY The proof from the זקן was from the שטרי קנין (of מתנה or מכר), but not from the שטרי ראיה of מלוה. THINKING IT OVER תוספות says that the people (because he lent them money) would give the זקן מתנות.¹¹ However, that should be considered רבית and we refer to him as a זקן (a ת"ח)! ¹² footnotes: ¹ Usually the לוה writes the שטר מלוה, thereby obligating him to repay the loan and places a lien on his properties from which the מלוה can collect. This seemingly requires a ספר המקנה by which this obligation takes effect. If the מלוה writes the שטר, the לוה seemingly is not obligating himself, proving that the מלוה is מקנה the שטר to the לוה and therefore there is a proper obligation on part of the לוה. ² The obligation to repay the debt (as well as the lien on the properties) is created through the loan, not by the writing of the שטר מלוה whose purpose is only that the לוה should not deny that he borrowed and owes the money. Therefore there is no need (by a loan) of a ספר המקנה. ³ The גט is not merely a proof that she was divorced (as a שטר מלוה is a proof of the loan), but rather the גט creates the divorce; therefore the husband must own the גט to comply with the ונתן. ⁴ משעבדי are the fields which the לוה sold after the loan, on which the מלוה has a lien. In truth the מלוה should always be able to collect from משעבדי even if it is a מלוה ע"פ (whether because שעבודא דאורייתא or שלא תנעול דלת בפני לווין), however the חכמים (in order to protect the buyers) instituted that unless there is a קול (through a שטר בעדים) that the לוה owes monies which are guaranteed by these properties, the מלוה cannot collect from משעבדי. The שטר does not make the שעבוד (the שעבוד is made by the loan), it only makes the קול. ⁵ Therefore the buyers are not aware that a loan took place and that there is a lien on the properties they wish to purchase. To protect the buyers and promote commerce the rule is that if there is no קול there is no שעבוד. ⁶ If a מלוה or a נגזל takes away the field from the buyer, the buyer can seek recourse from the seller; even from his נכסים משעובדים, for at the time of the sale the seller’s other properties were משעובד to guarantee the sale. ⁷ See ‘Thinking it over’. ⁸ A מתנה or מכר can also be acquired through קנין חזקה (and by מכר [sometimes] through קנין כסף), nevertheless there are times where the קנין is accomplished by a שטר קנין. ⁹ In these cases the שטר is not merely a שטר ראיה to prove the transfer of ownership, but rather it is a שטר קנין it creates the transfer of ownership; such a שטר is a ספר מקנה and must belong to the grantor or seller in order that the transfer of ownership take place. ¹⁰ We need to say that when the גמרא states וכותב בכת"י ואחרים חותמים it is referring to these שטרי קנין. ¹¹ See footnote # 7. ¹² See חתם סופר (בגמ' ד"ה והיה מלוה) and בל"י אות תצד.