## Tosafot on Gittin Daf 28b ###### Tosafot on Gittin 28b:4:1 [Tosafot on Gittin 28b:4:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Gittin/r/28b:4:1) והא בעי סמיכה - אע"ג דסמיכה לא מעכבא מ"מ אין לעשות בלא סמיכה לכתחלה וכן פריך בפ' התערובות (זבחים דף עד:) אהא דתנן התם קדשים בקדשים יקרב לשם מי שהוא והא בעינא סמיכה ומשני בקרבן נשים וכן בפסחים פרק האשה (דף פט.) גבי חמשה שנתערבו עורות פסחיהם ונמצא יבלת באחד מהן דפטורין מלעשות פסח שני אף על פי שיכולים להביא ולהתנות במותר הפסח אפ"ה פטורין משום דפסח לא בעי סמיכה ומותר פסח בעי סמיכה ולא אמרינן יעשו בלא סמיכה דלכתחלה אין לעשות בלא סמיכה כדפרישית וקשה דבפרק תמיד נשחט (פסחים דף סב.) אמרינן דכל הזבחים ערל וטמא משלחין קרבנותיהם ולא קפיד אסמיכה וליכא למימר דסמיך אבראי דבפ' כל הפסולין (זבחים דף לג.) מסקינן דתכף לסמיכה שחיטה דאורייתא ואפילו למ"ד ביאה במקצת לא שמיה ביאה ליכא למימר אפשר דמעייל ידיה וסמיך דהא בפרק כל הפסולין (גז"ש) אמרינן כל הסומך ראשו ורובו הוא מכניס דכל כחו בעינן וליכא לאוקמי בעוף דעוף לאו זבח הוא ובבכור ומעשר נמי ליכא לאוקמי דהא כל הזבחים קאמר ולא בקרבן נשים משום ערל ויש לומר דהכא כיון שיכול לקיים מצות סמיכה שיביאנו הוא עצמו אין לו לעשות בלא סמיכה וכן בפרק התערובות (שם דף עד:) יש לו תקנה ברעייה דהכי נמי מפליג התם גבי אשם משום דאית ליה תקנה ברעייה ובפרק האשה נמי כיון שהוא ספק דשמא פטור הוא לא עשו חכמים תקנה דאי אפשר לתקן אם לא יעבור מצות סמיכה אבל ערל וטמא מיירי כגון שאין לו תקנה להמתין כגון. שמתו אחיו מחמת. מילה דאי אפשר לימול בשום ענין וטמא כגון זב ומצורע שאין רפואתו תלויה בעצמו אי נמי כגון שהיה עובר בבל תאחר אם היה ממתין וכן ההיא דתנן בשקלים (פ"ז מ"ד) ומייתי לה בפ"ב דקדושין (דף נה.) בהמה שנמצאת בין ירושלים למגדל עדר זכרים עולות נקבות זבחי שלמים התם נמי אין תקנה אחרת לאותם קרבנות אלא שיקריב בלא סמיכה וכן יורש שמביא קרבן אביו אע"פ שאינו סומך וא"ת והא דתנן בפ' דם שחיטה (כריתות כג.) ושניהם מביאים חטאת אחת ובפרק שני נזירים (נזיר דף נז.) שמביאים קרבן אחד בתנאי אלמא מייתי קרבן בלא סמיכה כדי לפטור עצמו מאי שנא מההיא דפרק האשה ויש לומר דודאי תקנו חכמים שמביאים קרבן אחד מספק בלא סמיכה כדי לפטור עצמו אבל להביא קרבן ודאי כגון מותר הפסח לא התירו חכמים להביאו בלא סמיכה כדי לפטור את עצמו וא"ת בפ' כל המנחות באות מצה (מנחות דף סב:) אמרינן השולח קרבנותיו ממדינת הים כהן מניף על ידו והיכי עביד הכי והא בעי סמיכה דמדקתני מניף משמע דאיירי בשלמים ובקרבן נשים ליכא לאוקמי דהא תנא ליה רישא והאשה כהן מניף על ידה ודוחק לאוקמי בערל וטמא וי"ל דמיירי ביורש וכרבי יהודה דאמר יורש אינו סומך והכא דלא משני ביורש משום דחטאת תנן ובהתערובות (זבחים ע:) תנן כל הזבחים דמשמע אפילו חטאת וא"ת ערל וטמא וכל הנהו דאין ראויין לסמוך נהי דסמיכה לא מעכבא נימא כל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו ויש לומר מדדרשינן בתורת כהנים (ויקרא טו) וכי יטהר הזב מזובו ולא מנגעו שמע מינה דטמא משלח קרבנותיו דבהבאת קרבן איירי ועוד מדממעטינן בפרק קמא דחגיגה (דף ד:) טמא מראיה מובאת שמה והבאתם שמה כל שישנו בביאה ישנו בהבאה ש"מ דשאר קרבנות משלח ולא חיישינן שיהא ראוי לסמיכה: **Tanslation by Rabbi Ephraim Piekarski:** **והא בעי סמיכה—But leaning is required** OVERVIEW The משנה ruled that if one sends his קרבן חטאת from overseas, we may offer it assuming that the sender is still alive.¹ The גמרא asks, how can we offer it without the owner, for there is a requirement that the owner of a קרבן must preform סמיכה on the קרבן.² Our תוספות discusses when we require סמיכה (לכתחילה) and when not. ----------------------------- תוספות comments: **אף על גב דסמיכה לא מעכבא³ מכל מקום אין לעשות בלא סמיכה לכתחלה⁴ – Even though that סמיכה does not prevent** the קרבן from being valid, **nevertheless it is not** proper **to being** the קרבן **לכתחלה without סמיכה –** תוספות offers other examples where it is apparent that we require סמיכה לכתחלה: **וכן פריך בפרק התערובות (זבחים דף עד,ב) אהא דתנן התם קדשים בקדשים יקרב לשם מי שהוא – And similarly in פרק התערובות** the גמרא **asks on this which the משנה there⁵ teaches, ‘קרבנות** which were **mixed with** other **קרבנות** of the same type, **they should be offered for the sake’** of the unknown owners; the גמרא there asks – **והא בעינא סמיכה ומשני בקרבן נשים – ‘But we require סמיכה’** (how can we offer this קרבן without סמיכה), **and** the גמרא **answers** (as it does here) that this rule is ‘**by women’s קרבן’,** which does not require סמיכה; indicating that where סמיכה is required we do not offer it without סמיכה – **וכן בפסחים פרק האשה (דף פט,א) גבי חמשה שנתערבו עורות פסחיהם – And similarly in** מסכת **פסחים** in **פרק האשה, regarding** the case of **five** people **whose hides of their** קרבנות **פסח were mixed up** (after their קרבנות were brought) – **ונמצא יבלת⁶ באחד מהן⁷ דפטורין מלעשות פסח שני –** **And a יבלת was found on one of the** hides, the rule is **that they are** all **exempt from bringing a פסח שני**; we exempt them **– אף על פי שיכולים להביא ולהתנות במותר הפסח – Even though they can bring a מותר הפסח,⁸ and stipulate⁹ – אפילו הכי פטורין משום דפסח לא בעי סמיכה ומותר פסח בעי סמיכה¹⁰ – Nevertheless they are פטור** from bringing a מותר הפסח, **because a** קרבן **פסח does not require סמיכה and a מותר הפסח** when it is brought as a שלמים **requires סמיכה – ולא אמרינן יעשו בלא סמיכה דלכתחלה אין לעשות בלא סמיכה כדפרישית – And we do not say let them** bring these מותר הפסח **without סמיכה** (since סמיכה is not מעכב), **for לכתחלה we do not bring a** קרבן **without סמיכה as I explained.** In summation; תוספות derives from various sources¹¹ that one is not permitted to bring a קרבן לכתחילה without סמיכה, even if otherwise there will be adverse repercussion.¹² תוספות asks: **וקשה דבפרק תמיד נשחט (שם דף סב,א) אמרינן דכל הזבחים ערל וטמא משלחין קרבנותיהם¹³ – And there is a difficulty; for in פרק תמיד נשחט,** the גמרא **states that** regarding **all קרבנות an ערל and a טמא can send their קרבנות** to be offered on the מזבח – **ולא קפיד אסמיכה¹⁴ – And we are not concerned about** the lack **of סמיכה –** תוספות responds to an anticipated resolution **וליכא למימר דסמיך אבראי¹⁵ – And we cannot say that** the ערל וטמא **will be סומך outside** the עזרה – **דבפרק כל הפסולין (זבחים דף לג,א) מסקינן דתכף לסמיכה שחיטה דאורייתא¹⁶ – For in פרק כל הפסולין, we conclude that מה"ת the סמיכה must be immediately** before **the שחיטה –** תוספות rejects another alternate resolution: **ואפילו למאן דאמר ביאה במקצת לא שמיה ביאה¹⁷ ליכא למימר אפשר דמעייל ידיה וסמיך – And even according to the one who maintains** that **a partial entrance in not considered entering,** nevertheless **we cannot say** (according to this מ"ד) that **it is possible that he will bring in his hands** into the עזרה **and** perform **סמיכה –** תוספות rejects this resolution: **דהא בפרק כל הפסולין (גם זה שם) אמרינן כל הסומך ראשו ורובו הוא מכניס¹⁸ דכל כחו בעינן – For** רב יוסף **states in פרק כל הפסולין, , ‘whoever is סומך must have his head and a majority** of his body **inside** the עזרה, **for** by סמיכה **we require** that he leans on the animal **with all his might’ –** תוספות rejects other possible resolutions: **וליכא לאוקמי בעוף דעוף לאו זבח¹⁹ הוא – And we cannot establish** the previously mentioned rule of**** דכל הזבחים ערל וטמא משלחין קרבנותיהם**, by a bird** קרבן, which does not require סמיכה, **because a bird is not a זבח – ובבכור ומעשר נמי ליכא לאוקמי דהא כל הזבחים קאמר ולא בקרבן נשים משום ערל – And we also cannot establish** that ruling **by בכור ומעשר** (which do not require סמיכה), **since** the ruling **stated ‘all** **the זבחים** (not only בכור ומעשר), **and we cannot** establish it **by women’s קרבנות since** it mentions **ערל,** which refers to a male. In summation; there is a contradiction; previously תוספות proves from three places²⁰ that a קרבן cannot be brought לכתחלה without סמיכה, regardless of the consequences;²¹ however by ערל וטמא they can send their קרבנות לכתחלה without performing סמיכה. תוספות answers, distinguishing between ערל וטמא and the previous three cases: **ויש לומר דהכא כיון שיכול לקיים מצות סמיכה שיביאנו הוא עצמו²² – And one can say; that here** (in our משנה of sending a חטאת), **since he can fulfill the מצוה of סמיכה, by bringing it himself**, therefore **– אין לו לעשות בלא סמיכה – He should not do it without סמיכה,** by sending it. This explains case # 1 – תוספות continues with case # 2: **וכן בפרק התערובות²³ (שם דף עד,ב) יש לו תקנה ברעייה²⁴ – And similarly in פרק התערובות, there is a resolution by grazing – דהכי נמי מפליג התם²⁵ גבי אשם משום דאית ליה תקנה ברעייה – For indeed** the גמרא **there distinguishes regarding an אשם** which was mixed up with a שלמים that it should not be offered **since there is recourse through רעייה –** תוספות continues with case # 3: **ובפרק האשה²⁶ נמי כיון שהוא ספק דשמא פטור הוא לא עשו חכמים תקנה – And also in פרק האשה, since there is a doubt, for perhaps he is פטור** from bringing a פסח שני, therefore **the חכמים did not make an enactment** to bring a מותר הפסח – **דאי אפשר לתקן אם לא יעבור מצות סמיכה – Since this enactment is impossible unless we will transgress the מצוה of סמיכה –** After explaining why we do not allow a קרבן without סמיכה in the three aforementioned cases, תוספות contrasts the cases of ערל וטמא where we do not require סמיכה. **אבל ערל וטמא מיירי כגון שאין לו תקנה להמתין-** **However by ערל וטמא** when we allow them to being their קרבנות without סמיכה, **that is in a case where for instance there is no recourse by waiting – כגון שמתו אחיו מחמת מילה²⁷ דאי אפשר לימול בשום ענין – For instance** in the case of the ערל, **where his brothers died on account of מילה, so it is impossible for him to be מל in any way,** he will never be able to bring a קרבן if we require סמיכה **– וטמא כגון זב ומצורע שאין רפואתו תלויה בעצמו – And** regarding the **טמא** we are discussing **for instance a זב or a מצורע whose healing** (ceasing to be a זב ומצורע), **is not dependent on him;** he may never become טהור **– אי נמי כגון שהיה עובר בבל תאחר אם היה ממתין²⁸ – Or** you may **also** say; where **for instance he would transgress the** prohibition **of בל תאחר if he would wait** until he becomes טהור. Therefore in these cases of ערל וטמא where there is no other way he can bring this קרבן, we allow him to send it even though there will be no סמיכה.²⁹ תוספות offers another case where סמיכה is not required – **וכן ההיא דתנן בשקלים (פרק ז' משנה ד') ומייתי לה בפרק ב' דקדושין (דף נה,א) – And similarly that משנה in שקלים which is cited in the second פרק of** מסכת **קידושין – בהמה שנמצאת בין ירושלים למגדל עדר זכרים עולות³⁰ נקבות זבחי שלמים – ‘Cattle which was found between ירושלים and מגדל עדר; males** are brought as **עולות, females as שלמים sacrifices’,** for we assume that these animals are קרבנות. In any event these קרבנות are bought without סמיכה, since we do not know who the owners are – **התם נמי אין תקנה אחרת לאותם קרבנות אלא שיקריב בלא סמיכה – There too there is no other recourse for those קרבנות except that we should offer them without סמיכה** (just like ערל וטמא) – **וכן יורש שמביא קרבן אביו אף על פי שאינו סומך – And similarly an heir; brings his father’s קרבן, even though he is not סומך,** since there is no other תקנה for that קרבן. In summation; תוספות distinguishes between the cases of ערל וטמא, lost קרבנות and a יורש, who bring their קרבנות without סמיכה, since there is no other recourse for these קרבנות (or he will be עובר on בל תאחר) and the cases of our משנה, קדשים שנתערבו and פסחים שנתערבו וכו', where since there is some recourse of either bringing it oneself, רעייה, or a ספק חיוב, there is no הקרבה without סמיכה. תוספות asks: **ואם תאמר והא דתנן בפרק דם שחיטה³¹ (כריתות כג,א) ושניהם מביאים חטאת אחת – And if you will say, but this which the משנה taught in פרק דם שחיטה, ‘and** ר"ש rules that **they both bring one חטאת’ – ובפרק שני נזירים³² (נזיר דף נז,א) שמביאים קרבן אחד בתנאי – And in פרק שני נזירים where** the משנה states that **they bring one קרבן with a stipulation – אלמא מייתי קרבן בלא סמיכה כדי לפטור עצמו מאי שנא מההיא דפרק האשה³³ – It is evident** from these two משניות that one **brings a קרבן without סמיכה, in order to exempt himself** from a ספק חיוב קרבן; **why are** these cases **different from that** cases **in פרק האשה** regarding the five whose hides were mixed up, where we do not allow them to bring a מותר הפסח by a ספק since they cannot do סמיכה?! תוספות answers: **ויש לומר דודאי תקנו חכמים שמביאים קרבן אחד מספק בלא סמיכה כדי לפטור עצמו³⁴ – And one can say that the חכמים certainly instituted that we offer one doubtful קרבן without סמיכה in order to exempt him** from a קרבן obligation – **אבל להביא קרבן ודאי כגון מותר הפסח³⁵ – However to bring a קרבן ודאי (a ‘certified’ קרבן) like the מותר הפסח – לא התירו חכמים להביאו בלא סמיכה כדי לפטור את עצמו³⁶ – The חכמים did not permit to bring it without סמיכה in order to exempt himself** from his חיוב for a קרבן פסח. תוספות asks: **ואם תאמר בפרק כל המנחות באות מצה (מנחות דף סב,ב) אמרינן – And if you will say; in פרק כל המנחות באות מצה,** the ברייתא **states – השולח קרבנותיו ממדינת הים כהן מניף על ידו והיכי עביד הכי והא בעי סמיכה – ‘One who sends his קרבנות from overseas, the כהן waves it on his behalf’, but how can he do this, for we require סמיכה?!** **דמדקתני³⁷ מניף³⁸ משמע דאיירי בשלמים – For since** the ברייתא **states מניף it indicates that we are discussing a שלמים – ובקרבן נשים ליכא לאוקמי דהא תנא ליה רישא והאשה כהן מניף על ידה – And we cannot establish** this ruling **by a קרבן נשים,** which does not require סמיכה (as we answered here) **for** the נשים **are mentioned in the beginning** of that ברייתא which states, **‘and a כהן waves** the קרבן **on behalf of the woman – ודוחק לאוקמי בערל וטמא³⁹ – And it is** also **difficult to establish** that ברייתא **by an ערל וטמא,** who we said before may send their קרבנות without סמיכה. תוספות answers: **ויש לומר דמיירי ביורש וכרבי יהודה דאמר יורש אינו סומך – And one can say that** the ברייתא **is discussing** **an heir, and according to ר"י who maintains that a יורש is not סומך –** תוספות responds to an anticipated difficulty: **והכא דלא משני ביורש משום דחטאת תנן⁴⁰ – And** the reason the גמרא **here did not answer** that we are discussing **a יורש, is that the משנה states a חטאת,** which a יורש cannot bring – **ובהתערובות⁴¹ (זבחים ע,ב) תנן כל הזבחים דמשמע אפילו חטאת And** similarly **in** פרק **התערובות** where the גמרא asks, 'והא בעי סמיכה', we could not answer ביורש, since **the משנה states כל הזבחים, which indicates even a חטאת.** תוספות asks: **ואם תאמר ערל וטמא וכל הנהו דאין ראויין לסמוך נהי דסמיכה לא מעכבא – And if you will say; an ערל וטמא and all these that are not fit to be סומך; granted that סמיכה** generally **does not prevent** the קרבן to be valid, nevertheless – **נימא כל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו⁴² – Let us say, whoever is not fit for mixing, mixing prevents it** from being valid, and the same should apply to סמיכה – תוספות answers: **ויש לומר מדדרשינן⁴³ בתורת כהנים (ויקרא טו⁴⁴) וכי יטהר הזב מזובו ולא מנגעו⁴⁵ – And one can say, since we expound in תו"כ** the פסוק, ‘**and when the זוב will become טהור from his זוב,** to mean that he need **not** become טהור **from his נגע – שמע מינה דטמא משלח קרבנותיו⁴⁶ דבהבאת קרבן איירי⁴⁷ – We derive from this** דרשה **that a טמא** (the זב who was טהור מזובו, but was still טמא with טומאת צרעת), **may send his קרבנות, for** those פסוקים following וכי יטהר וגו', **are discussing bringing** his **קרבן.** תוספות offers another reason why סמיכה is not מעכב by a טמא:** ועוד מדממעטינן בפרק קמא דחגיגה (דף ד,ב) טמא מראיה – And additionally, since in the first פרק of** מסכת **חגיגה we exclude a טמא from** being required to bring an**** עולת **ראיה** in the בית המקדש on the שלש רגלים; we derive it – **מובאת שמה והבאתם שמה⁴⁸ כל שישנו בביאה⁴⁹ ישנו בהבאה – From** the פסוק of ‘**ובאת שמה והבאתם שמה (and you should come there and bring there)’;** expounding it to mean, **whoever can enter** (into the ביהמ"ק)**, he can bring – שמע מינה⁵⁰ דשאר קרבנות משלח ולא חיישינן שיהא ראוי לסמיכה:** **We derive from this לימוד** that he is only exempt from the קרבן ראיה, **but he may send other קרבנות, for we are not concerned that he needs to be fit for סמיכה.** SUMMARY Generally one may not bring a קרבן without performing סמיכה, except in (rare) cases like ערל וטמא where there is no other choice (or if it is a ספק קרבן). THINKING IT OVER 1. An ערל וטמא can send their קרבנות לכתחלה without סמיכה.⁵¹ Why did not our גמרא establish our משנה by an ערל וטמא, or he will be עובר on בל תאחר (instead of נשים)?!⁵² 2. תוספות proves that we do not say כל הראוי לסמיכה וכו' וכל שאינו ראוי לסמיכה, סמיכה מעכבת, since a זב שנטהר who is a מצורע can bring his קרבן.⁵³ However the קרבן of a זב שנטהר are עופות where there is no סמיכה, so what proof is there from זב?!⁵⁴ 3 תוספות proves from ובאת שמה והבאתם שמה that a טמא may send his קרבנות, otherwise why do we need the מיעוט.⁵⁵ Seemingly there is a need for the מיעוט even if we maintain that a טמא cannot send a קרבן (if we maintain כולהו תשלומין דראשון). The difference is in a case where the טמא became טהור during the following ימי תשלומין. If not for the פסוק we would assume that the טמא is חייב in a קרבן ראיה, but he cannot bring it for ‘technical’ reasons (he cannot perform סמיכה), therefore when he becomes טהור during the ימי תשלומין he brings a קרבן ראיה. However, if we derive it from the פסוק that כל שאינו בביאה אינו בהבאה, so he is פטור on the first day, and will not be required to being in the ימי תשלומין. What is תוספות proof?! footnotes: ¹ If the owner (sender) of the חטאת dies, the קרבן may not be offered; in fact it is left to die. This is called a חטאת שמתה בעליה (and is one of the חטאות המתות). ² See רש"י ד"ה והא. When performing סמיכה, one must lean on the animal’s head with all his strength. The גמרא answered that our משנה is by קרבן נשים where there is no סמיכה; however a man cannot send his קרבן. ³ (See יומא ה,א.) What therefore is the sגמרא' question?! ⁴ From the משנה it is apparent that we offer this חטאת לכתחלה, even though there is no סמיכה בבעלים. ⁵ עא,ב. ⁶ A יבלת is a type of wart which renders the animal a בעל מום and ineligible as a קרבן. ⁷ One of these five people did not bring a קרבן פסח (since his קרבן had a מום), and should be required to bring a קרבן on פסח שני, but since we do not know whose קרבן had the מום, none are required to bring a קרבן. ⁸ A מותר הפסח (a leftover פסח) is when one set aside a קרבן פסח, and for whatever reason did not use it, or he had leftover money from buying a קרבן פסח, this מותר הפסח (or leftover money) becomes a שלמים, but it is eaten only ליום ולילה (not לשני ימים ולילה אחד like a regular שלמים [see רש"י there ד"ה וניתי במותר]). ⁹ These five people should find five מותר הפסח and offer them on פסח שני with a stipulation; if my פסח had the מום, this מותר הפסח should be my קרבן פסח שני, however if my קרבן did not have a מום, this מותר הפסח should be a שלמים. ¹⁰ Therefore each one will not know whether to make סמיכה or not, and we cannot tell them to make סמיכה regardless, because since the קרבן פסח does not require סמיכה, it is prohibited to make סמיכה on it for it is משתמש בקדשים. ¹¹ 1. Our גמרא regarding sending a חטאת. 2. קדשים שנתערבו בקדשים. 3. חמשה שנתערבו עורות פסחיהם. ¹² In # 2 (see footnote # 11), the קדשים will be set out to graze (and will not be brought as a קרבן; in # 3 the person (whose animal had a מום) will not bring a קרבן פסח (not בראשון and not בשני). ¹³ They may send it even though they cannot enter the עזרה. The exception is קרבן פסח, which they cannot send. ¹⁴ The קרבן is slaughtered in the עזרה, where the ערל וטמא cannot enter, so they cannot make סמיכה in the עזרה. ¹⁵ If we should assume this, there is no question, for there will be סמיכה מחוץ לעזרה. ¹⁶ If the סמיכה is מחוץ לעזרה, the שחיטה will not be immediately after the סמיכה, for the קרבן will need to be brought into the עזרה, which takes some time. ¹⁷ This מ"ד maintains that the prohibition for a טמא to enter the עזרה is only if his whole body (or רוב) enters, but if he merely sticks in a finger or a hand (a ביאה במקצת), a partial entry, there is no prohibition. Seemingly according to this מ"ד, we can say that the טמא וערל will only extend their hands into the עזרה (which is permitted) and do סמיכה. ¹⁸ Therefore he cannot do it with a ביאה במקצת (see footnote # 17). ¹⁹ זבח (or זבחים) refers to animals which are נשחט with a knife to the throat, while the bird קרבנות are offered through מליקה; a fingernail piercing the neck. ²⁰ See footnote # 11. ²¹ See footnote # 12. ²² Therefore the גמרא answered, only women, who are not obligated in סמיכה, may send their חטאת. ²³ See text by footnote # 5. This is the case of קרבנות which were mixed up, they cannot be offered, because the owners cannot make סמיכה. ²⁴ These קרבנות will be set out to pasture until they receive a מום and they will be redeemed, and new קרבנות will be purchased and offered from the sale money. There is therefore some recourse for these קרבנות. ²⁵ עו,א. The משנה there states that if an אשם was mixed up with a שלמים, we do not offer it up לשם מי שהוא (see text by footnote # 5), but rather they are left to pasture until they receive a מום and new קרבנות are brought. The גמרא reconciles this ruling with another seemingly opposite ruling by saying the reason we are not מקריב it לשם מי שהוא is because we have recourse to have it graze. This proves that the recourse of ירעה is sufficient that we do not offer קרבנות since there is this recourse. Similarly here we do not offer קרבנות without סמיכה since there is the recourse of ירעה. ²⁶ See footnote # 7 – 10. ²⁷ When two brothers die on account of receiving a ברית מילה (they are hemophiliacs), it is forbidden to be מל the next brothers, because it is a סכנת נפשות. ²⁸ Once one makes a נדר to bring a קרבן he is obligated to bring it as soon as possible if he tarries with this קרבן (more than three רגלים according to one opinion) he transgresses the לאו of לא תאחר לשלמו (see דברים [תצא] כג,כב). ²⁹ See ‘Thinking it over’ # 1. ³⁰ A קרבן עולה can only be brought from a זכר, while a שלמים can be brought from a זכר or a נקבה. ³¹ The case there is where there were two pieces; one was חלב and the other was כשר; one person ate one piece and a second person ate the other piece. ר"ש rules they can both bring one קרבן חטאת (since one of them surely ate the חלב) and they stipulate that the קרבן should be for the one who ate the חלב. ³² The case there is where someone told two נזירים that I know with certainty that one of you became טמא and is required to bring a קרבן טומאה (and is required afterward to cancel his נזירות and start over again and bring a קרבן טהרה). They can both complete their נזירות and bring two קרבנות (one קרבן טומאה and one קרבן טהרה), and each one stipulates if I am the טמא, the קרבן טומאה is mine and the קרבן טהרה is yours. They need to redo their נזירות מספק and bring another קרבן טהרה and make a stipulation that this קרבן טהרה should be for whoever was טמא. This last קרבן is offered without סמיכה. ³³ See footnotes # 7 – 10. ³⁴ The חטאת (see footnote # 31) that he is bringing is a ספק for he may have not eaten the חלב, so therefore we are not that concerned that the owner (the real sinner) does not do סמיכה, since we are not sure which one of them requires סמיכה. ³⁵ The מותר הפסח which each one of them is offering is a ודאי קרבן (not a ספק). ³⁶ In the case of a ספק (in כריתות and נזיר) we are not certain to whom this קרבן belongs, therefore in order that they exempt themselves from a קרבן we allow it without סמיכה. However by the קרבן פסח each one of them is bringing a viable קרבן ודאי, a מותר הפסח, as his קרבן, therefore we cannot allow them to bring it without סמיכה. ³⁷ תוספות proves that this קרבן is not a קרבן העוף, which does not require סמיכה. ³⁸ There is a requirement by a קרבן שלמים that the חזה and the חלב should be waved (see ויקרא [צו] ז, ל). ³⁹ The ברייתא would have specified that it is discussing an ערל וטמא only. Moreover if we are discussing an ערל וטמא, why mention השולח קרבנותיו ממדה"י, the same rule applies if he is here in ירושלים since he is an ערל וטמא. See מהרש"א. ⁴⁰ A יורש cannot bring a קרבן חטאת which his father was obligated to bring, since it is a חטאת שמתה בעליה, which is left to die. ⁴¹ See text by footnote # 5. ⁴² The תורה writes by מנחות they should be בלולה בשמן (mixed with oil). The rule is that if the flour was not mixed together with the oil the מנחה is כשר; since it is ראוי לבילה (it can be mixed). However if there is so much flour (more than sixty עשרון) which makes it impossible to mix the flour with the oil, the מנחה is פסול as תוספות writes כל שאינו ראוי לבילה, בילה מעכבת בו. The same rule should apply to סמיכה; if one is able to do סמיכה and did not do it, then אין סמיכה מעכבת, however if one is not ראוי לסמיכה like a טמא, so the rule should be that סמיכה מעכבת בו. ⁴³ זבים רפ"ה. ⁴⁴ פסוק יג. The word 'מזובו' is superfluous; teaching us that he only needs to become טהור from his זוב, but not from his צרעת (if he is a מצורע); he can still bring his קרבן, even though he is still טמא. ⁴⁵ See ‘Thinking it over’ # 2. ⁴⁶ We see therefore that the תורה specifically included that a טמא (who cannot enter into the עזרה) may send his קרבן, even though he cannot perform סמיכה. ⁴⁷ The פסוקים there read as follows;וְכִי יִטְהַר הַזָּב מִזּוֹבוֹ וְסָפַר לוֹ שִׁבְעַת יָמִים לְטָהֳרָתוֹ וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בְּשָׂרוֹ בְּמַיִם חַיִּים וְטָהֵר. יד וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִקַּח לוֹ שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה וגו'. We are discussing the זב bringing his קרבן, even though he may be a מצורע. ⁴⁸ The פסוקים in דברים (ראה) יב,ה-ו read; ה כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם מִכָּל שִׁבְטֵיכֶם לָשׂוּם אֶת שְׁמוֹ שָׁם לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָׁמָּה. ו וַהֲבֵאתֶם שָׁמָּה עֹלֹתֵיכֶם וגו'. ⁴⁹ A טמא cannot fulfill ובאת שמה for he cannot enter into the ביהמ"ק, therefore he is not obligated in the והבאתם שמה, to bring (or even send) the קרבן ראיה. ⁵⁰ If we were to say that a טמא cannot send any קרבן to the ביהמ"ק because he cannot perform סמיכה, why do we need a פסוק to exclude a טמא from bringing aקרבן ראיה , since he cannot bring any קרבן due to his lack of סמיכה! See ‘Thinking it over’ # 3. ⁵¹ See footnote # 29. ⁵² See מהרש"א ומהר"ם שי"ף. ⁵³ See footnote # 45. ⁵⁴ See רש"ש. ⁵⁵ See footnote # 50. ###### Tosafot on Gittin 28b:6:1 [Tosafot on Gittin 28b:6:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Gittin/r/28b:6:1) אבל חטאת לא ליעול חולין לעזרה - וא"ת והלא חטאת העוף באה על הספק כדאמרינן בפרק בתרא דנדה (דף ע.) ויש לומר דאדם עצמו בדין הוא שמביא על הספק כדי לפטור עצמו אבל הכא לשליח אין להביא חולין לעזרה מספק: **Tanslation by Rabbi Ephraim Piekarski:** **אבל חטאת¹ לא ליעול חולין לעזרה—However by a *Chattos*; he should not bring *Chulin* into the *Azoroh*** OVERVIEW The גמרא said that even if we would assume a חזקת חיים by גט and תרומה, we would not have assumed that the same rule applies when sending a קרבן חטאת, since there is concern that if the בעלים died, one would be bringing חולין לעזרה, therefore it was necessary for the משנה to teach us that even by חטאת we assume the חזקת חיים. Our תוספות questions this הוה אמינא. --------------------------------- תוספות asks: **ואם תאמר והלא חטאת העוף באה על הספק² כדאמרינן בפרק בתרא דנדה³ (דף ע,א) – And if you will say, but a חטאת העוף is brought** even **by a ספק, as** the גמרא **states in the last פרק of** מסכת **נדה,** and we are not concerned for חולין בעזרה by a חטאת העוף, why should this case be any different?!⁴ תוספות answers: **ויש לומר דאדם עצמו בדין הוא שמביא על הספק כדי לפטור עצמו – And one can say; that the person himself is justified to bring** a חטאת **when in doubt, in order to exempt himself** from the חיוב חטאת (and be able to eat קדשים)⁵ – **אבל הכא לשליח אין להביא⁶ חולין לעזרה מספק:** **However here, it is not appropriate for the שליח to being חולין לעזרה by a ספק.** SUMMARY A חטאת העוף הבא על הספק may only be brought by the owner but not by the שליח (unless there is a חזקת חיים, so there is no longer a ספק). THINKING IT OVER There are two types of חטאת העוף; one by מחוסרי כפורים (such as a יולדת וזב, etc.) and another is by a קרבן עולה ויורד if he cannot afford a בהמה.⁷ We can therefore answer תוספות question, that when do we allow a חטאת העוף הבא על הספק, only if it allows the person to eat קדשים (which he was forbidden before he brings the קרבן),⁸ however by a חטאת העוף of a קרבן עולה ויורד, which has nothing to do with אכילת קדשים, that is prohibited. Therefore we need our משנה to teach us that even that חטאת העוף, which is prohibited to be brought מספק (out of concern for חולין בעזרה), nevertheless since we assume him to be בחזקת חי, he is permitted to bring it.⁹ footnotes: ¹ In our גמרות the text reads חטאת [העוף] מספיקא לא (instead of חטאת לא). ² People with certain טומאות (such as a יולדת זב ומצורע) are required to bring a חטאת העוף when they become טהור (in addition to other קרבנות). If there is a ספק, for instance by a יולדת who was מפיל and we do not know if it was a viable ולד (which requires a קרבן), or not, she brings a חטאת העוף על הספק. This חטאת is not eaten. ³ The case there is if there are two מצורעין whose קרבנות were mixed up, and one set of the קרבנות was brought (we do not know whose קרבן it is), and one of the מצורעים died. The remaining מצורע is in a ספק whether he should bring the remaining set of קרבנות (because the set that was offered belonged to his friend), or he is exempt from bringing קרבנות, since it is possible that his קרבנות were offered already. The ruling is that he brings a חטאת העוף על הספק. ⁴ This question is (according to the הוה אמינא of the גמרא) on רב פפא who established the משנה by a חטאת העוף. ⁵ See ‘Thinking it over’. ⁶ There is a ספק whether this man is alive or not, therefore we say since there is the option that the owner should come and bring his קרבן, we will not allow a שליח to bring it since there is a ספק of חולין לעזרה. ⁷ See ויקרא ה,ז. ⁸ See footnote # 5. ⁹ See רש"ש. ###### Tosafot on Gittin 28b:10:1 [Tosafot on Gittin 28b:10:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Gittin/r/28b:10:1) פורסי שנמג - פירש ר"ח דיין גדול שלהם: **Tanslation by Rabbi Ephraim Piekarski:** **פורסי שנמג** OVERVIEW רב יוסף stated that even by a בי"ד של עכו"ם they will not accept bribes after פורסי שנמג signed. There is a dispute between רש"י and תוספות as to the meaning of פורסי שנמג. ------------------------- **פירש¹ רבינו חננאל דיין גדול² שלהם:** **The ר"ח explained** פורסי שנמג to mean; **their chief justice.** SUMMARY פורסי שנמג according to רש"י means פסק דין, and according to the ר"ח their chief justice. THINKING IT OVER What are the relative advantages of פרש"י ור"ח? footnotes: ¹ רש"י בד"ה פורסי explains it to mean the final verdict. ² It would seem that according to the ר"ח they will accept bribes even after the verdict has been issued, as long as the דיין גדול שלהם did not sign on it. ###### Tosafot on Gittin 28b:14:1 [Tosafot on Gittin 28b:14:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Gittin/r/28b:14:1) וקתני ישיאו את אשתו - מהא דקתני קומנטריסין של עובדי כוכבים אל ישיאו את אשתו ורב יוסף קאמר דמיקטל קטלי ליה לא מצי לאקשויי דאיכא לאוקמי לברייתא מיקמי דליחתם פורסי שנמג ועוד אומר ר"י דדלמא הא דעובד כוכבים מסיח לפי תומו כשר לעדות אשה היינו כשמעיד שכבר מת דלא טעי בין מת ללא מת אבל יוצא למות או ליהרג לא מהימן: **Tanslation by Rabbi Ephraim Piekarski:** **וקתני¹ ישיאו את אשתו—And it states they may marry off his wife** OVERVIEW Our משנה ruled that a יוצא ליהרג is considered לחומרא as if they are still alive. רב יוסף explained that this is only בבי"ד של ישראל however by a בי"ד of עכו"ם, who will certainly kill the accused, we can assume that a יוצא ליהרג is dead. The גמרא cited a ברייתא which (was interpreted as) stating that by היוצא ליהרג we marry off the wife for we assume that he is dead; in contradiction to the view of רב יוסף. Our תוספות explains why the גמרא could not have asked an additional question on רב יוסף. -------------------------- **מהא דקתני קומנטריסין של עובדי כוכבים אל ישיאו את אשתו – From this which** the ברייתא **stated that** if we heard **from the gentile executers** that this person is יוצא ליהרג, **that will not** allow **his wife to remarry** (for we are not certain that her husband was executed) – **ורב יוסף קאמר דמיקטל קטלי ליה לא מצי לאקשויי – And רב יוסף ruled** that a בי"ד של עכו"ם **will certainly kill** the convicted, which seemingly contradicts the ברייתא, nevertheless the גמרא **could not have challenged** רב יוסף (who maintains מיקטל קטלי) in this case, from the ברייתא (which maintains that he may still be alive); the reason there is no contradiction is – **דאיכא לאוקמי לברייתא מיקמי דליחתם פורסי שנמג² – Because we can establish the ברייתא** in case where **the פורסי שנמג did not sign yet –** תוספות offers another solution: **ועוד אומר רבינו יצחק³ דדלמא הא דעובד כוכבים מסיח לפי תומו כשר לעדות אשה – And additionally, says the ר"י, that perhaps this** which we say **that a gentile who speaks casually is fit to testify** regarding **a woman** that her husband died – **היינו כשמעיד שכבר מת דלא טעי בין מת ללא מת אבל יוצא למות או ליהרג לא מהימן:** **That** ruling is **when he testified that he already died, for they do not make a mistake between** one **who died** and one **who did not die, however** when they testify that someone **is going out to die or to be killed, he is not believed⁴** even if he is מסיח לפי תומו. SUMMARY We can either establish the ברייתא before it was signed by פורסי שנמג, or we can say that we do not apply the rule of מסיח לפי תומו נאמן, by יוצא ליהרג (only by נהרג). THINKING IT OVER תוספות answers that we can establish the ברייתא before the פורסי שנמג signed.⁵ If even in this case it is considered יוצא ליהרג (as the ברייתא states), why was it necessary for רב יוסף to establish the משנה only by בי"ד של ישראל, when it could have been even by בי"ד של עכו"ם, but where מקמי ליחתם פורסי שנמג?!⁶ footnotes: ¹ In our גמרות the text reads, וקתני בבי"ד של ישראל ישיאו (not וקתני ישיאו). See marginal note. ² In this case רב יוסף clearly stated that they can be bribed to set aside the execution. See ‘Thinking it over’. ³ The case of רב יוסף is when we know that the accused is יוצא ליהרג (and by a בי"ד של עכו"ם he is presumed dead). The case of the ברייתא is when we heard from the קומנטריסין (the executioners) מסיח לפי תומו that he is יוצא ליהרג (and is not presumed dead). In the question תוספות assumed that מסיח לפי תומו נאמן means that in all cases (even by יוצא ליהרג) it is as if we know that he is יוצא ליהרג, in which case the ברייתא contradicts רב יוסף. The ר"י answers that it is not so, rather the rule of מסיח לפי תומו is only when they say מת (as the plain meaning of the ברייתא indicates), however when it is a case of יוצא ליהרג (the manner in which we interpreted the ברייתא), a נכרי מסיח לפי תומו is not believed. Therefore the case of the ברייתא (where we are not sure that יוצא ליהרג) is different from the case of רב יוסף (where we know that יוצא ליהרג), so there is no contradiction.. ⁴ He is not believed, not because we are concerned that he is lying (since מסיח לפי תומו is נאמן), rather he is not believed because he may be mistaken in his observation that this person is יוצא ליהרג, however when he says מת there is no room for mistakes; dead is dead! ⁵ See footnote # 2. ⁶ See מהרש"א הארוך.