## Tosafot on Gittin Daf 31a ###### Tosafot on Gittin 31a:1:1 [Tosafot on Gittin 31a:1:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Gittin/r/31a:1:1) כשם שתרומה גדולה ניטלת באומד - ומיהו אין להקיש תרומת מעשר לתרומה גדולה שיועיל במתכוין חיטה אחת לפטור הכרי דהא מעשר אמר רחמנא ומיהו אם במתכוין מוסיף נראה דמועיל דמקשינן להכי לתרומה גדולה כדמוכח בפרק כל המנחות באות מצה (מנחות דף נה.) דקתני תורמין תאנים על הגרוגרות במנין ופריך דהוי מרבה במעשרות ומיירי במרבה בתרומת מעשר כדמוכח סיפא ומוקי לה לרישא כאבא אלעזר בן גמלא והתם מרבה במתכוין ונראה דלית ליה כלל לאבא אלעזר בן גמלא מרבה במעשרות מעשרותיו מקולקלין דבמעשר [ראשון] נמי שרי מאומד כדאמרי' בסוף בכורות יכול היה לו מאה טלאים ונטל עשרה או עשרה ונטל אחד יהיו מעושרים ת"ל עשירי ואין זה עשירי ר' יוסי בר' יהודה אומר מעשר ומפרש התם דטעמא דר' יוסי בר' יהודה דסבר כאבא אלעזר בן גמלא ומעשר קרייה רחמנא תרומה דכתיב כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה' תרומה ואיתקש מעשר בהמה למעשר דגן כדאמר התם בריש פירקין מה מעשר דגן ניטל מאומד ובמחשבה כו' ובמעשר ראשון איירי דכתיב בסיפא דקרא נתתי ללוים לנחלה וא"ת ואמאי אצטריך התם לאוקמי כאבא אלעזר לא הוה ליה למימר אלא דאיתקש מעשר בהמה למעשר דגן מה מעשר דגן ניטל אחד מעשרה אף מעשר בהמה כן אפי' בלא העברת שבט וי"ל דמשמע ליה דלרבי יוסי ברבי יהודה בנטל אחד מעשרה הוי מעשר אפי' אינם שוים כמו במכניס לדיר להתעשר דמסתמא אין דרכן להיות שוין הלכך צריך לאוקמי כאבא אלעזר בן גמלא דאי לאו דאבא אלעזר ה"א דבנטל אחד מי' בעינן שוין כמו במעשר דגן אע"ג דבמכניס לא בעינן שוין וקשה כיון דשרי אפי' מעשר מאומד אמאי איצטריך במנחות לאוקמי בתרומת מעשר הא דאמר ר' אלעזר ברבי יוסי אבא היה נוטל עשר גרוגרות שבמקצוע על תשעים שבכלכלה לוקמה במעשר גופיה וי"ל דנהי דרבי יוסי ברבי יהודה סבר דאפילו מעשר ניטל מאומד דלמא אבא אלעזר לית ליה הך סברא ועוד דניחא ליה לאוקמיה בתרומת מעשר משום דברישא קתני תורמין: **Tanslation by Rabbi Ephraim Piekarski:** **כשם שתרומה גדולה ניטלת באומד—Just as the ‘big’ *T’rumoh* is taken by estimation** OVERVIEW אבא אלעזר בן גמלא teaches that we derive from the פסוק (regarding תרומת מעשר) which states¹ ונחשב לכם תרומתכם, that just as תרומה גדולה (regular תרומה) can be taken by estimation, so too תרומת מעשר may also be taken by estimation. תוספות elaborates on this rule of ניטלת באומד. ------------------------------ **ומיהו אין להקיש תרומת מעשר לתרומה גדולה שיועיל במתכוין חיטה אחת לפטור הכרי² – However, we cannot compare תר"מ to תר"ג** in the sense **that if he intends that one** kernel of **wheat should exempt the entire silo that it should be effective,** and one need not separate any more מעשר – **דהא מעשר אמר רחמנא – Since the תורה states מעשר,** so one must separate a tenth, and חטה אחת is insufficient. **ומיהו אם במתכוין מוסיף נראה דמועיל³ דמקשינן להכי לתרומה גדולה – However if he intentionally added** and separated more than a tenth for תר"מ **it is the view of** תוספות **that it will be effective, for in this** regard **we do compare** תר"מ **to תר"ג – כדמוכח בפרק כל המנחות באות מצה (מנחות דף נה,א)⁴ דקתני תורמין תאנים על הגרוגרות במנין⁵ – As** this **is evident in פרק כל המנחות באות מצה, where the ברייתא states; ‘one may separate (fresh) figs as [מעשר] for dried figs, by the number** of figs – **ופריך דהוי מרבה במעשרות⁶ ומיירי במרבה בתרומת מעשר כדמוכח סיפא⁷ – And the** גמרא **asks, ‘**but **he is adding on his מעשר’, and** that ברייתא i**s discussing adding תר"מ** (not תרומה), **as is evident in the סיפא** of that ברייתא – **ומוקי לה לרישא כאבא אלעזר בן גמלא והתם מרבה במתכוין – And** in order to answer this question the גמרא there **establishes the רישא** (of תורמין תאנים על הגרוגרות במנין) **according to אבא אלעזר** that תר"מ may be taken באומד (so therefore it does not matter that it is more than a tenth), **and there he intends to increase** the תר"מ for he is being מעשר תאנים על הגרוגרות, proving that according to אאב"ג, one may set aside more than a tenth for תר"מ.**** תוספות has so far asserted that according to אאב"ג one may give more than a tenth for תר"מ, and now תוספות adds that this applies to regular מעשר as well. **ונראה דלית ליה כלל לאבא אלעזר בן גמלא מרבה במעשרות מעשרותיו מקולקלין⁸ – And it is the view** of תוס' **that אאב"ג does not agree at all** to the ruling that whoever is **מרבה במעשרות his מעשרות are ruined,** but rather even the addition is proper מעשר **– דבמעשר [ראשון] נמי שרי מאומד כדאמרינן בסוף בכורות⁹ – For even מעשר ראשון is permitted** to be taken **by estimation, as** the ברייתא **states in the end of** מסכת **בכורות – יכול היה לו מאה טלאים ונטל עשרה או עשרה ונטל אחד יהיו מעושרים – ‘I would think if he had one hundred sheep and he took ten** for מעשר בהמה **or** he had ten sheep **and took one,** that **they** should be considered **tithed – תלמוד לומר עשירי¹⁰ ואין זה עשירי רבי יוסי ברבי יהודה אומר מעשר – The** פסוק **teaches, ‘the tenth’ and this is not the tenth;** however **ריב"י maintains it is a** proper **מעשר’ – ומפרש התם דטעמא דרבי יוסי ברבי יהודה דסבר כאבא אלעזר בן גמלא¹¹ – And** the גמרא **explains there that the reason of ריב"י** that it is מעשר is because **he agrees with אאב"ג** (who compares תר"מ to תר"ג) – **ומעשר קרייה רחמנא תרומה דכתיב¹² כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה' תרומה – And** ריב"י adds that **the תורה refers to מעשר as תרומה, for it is written, ‘for the מעשר of the בנ"י which they will separate for ה' as תרומה,** I have given it to the לויים**’ – ואיתקש מעשר בהמה למעשר דגן כדאמר התם בריש פירקין¹³ – And מעשר בהמה is compared to מעשר דגן as** the גמרא **states there in the beginning of that פרק,** so ריב"י continues **– מה מעשר דגן ניטל מאומד ובמחשבה¹⁴ כולי – Just as מעשר of grain is taken מאומד and by מחשבה, etc.** so too מעשר בהמה. **ובמעשר ראשון איירי דכתיב¹⁵ בסיפא דקרא נתתי ללוים לנחלה – And we are discussing מעשר ראשון as it is written in the end of the פסוק, ‘I have given it to the לוים for an inheritance’.** תוספות asks: **ואם תאמר ואמאי אצטריך התם¹⁶ לאוקמי כאבא אלעזר – And if you will say; but why was in necessary there** in מסכת בכורות **to establish** ריב"י **like א"א** in order to explain why one may take ten percent for מעשר בהמה **– לא הוה ליה למימר אלא דאיתקש מעשר בהמה למעשר דגן¹⁷ –** The גמרא **should have only said that מעשר בהמה is compared to מעשר דגן,** so – **מה מעשר דגן ניטל אחד מעשרה אף מעשר בהמה כן אפילו בלא העברת שבט¹⁸ – Just as מע"ד is taken one from ten** (there is no rule of ‘the tenth’)**, the same is by מע"ב** (one of ten is מעשר) **even without passing under the staff** (we do not require ‘the tenth’);**** why was it necessary to compare מעשר (ראשון) to תרומה?! תוספות answers: **ויש לומר דמשמע ליה דלרבי יוסי ברבי יהודה בנטל אחד מעשרה הוי מעשר – And one can say; that it seemed to** the גמרא, **that according to ריב"י it is a** proper **מעשר when he took one from ten** (not ‘the tenth’) – **אפילו אינם שוים כמו במכניס לדיר להתעשר דמסתמא אין דרכן להיות שוין – Even if** the animals **are not equal** (so he did not take an exact ten percent); the גמרא assumed this, **since just as when he brings them into the pen for מעשר where presumably it is not usual that** all ten **are the same** and nevertheless it is a proper מעשר, so presumably when he takes ten percent of the animals (according to ריב"י) it is not exactly ten percent – **הלכך צריך לאוקמי כאבא אלעזר בן גמלא – Therefore it was necessary to establish** that ריב"י agrees **with אאב"ג – דאי לאו דאבא אלעזר הוה אמינא דבנטל אחד מי' בעינן שוין כמו במעשר דגן – For if not for א"א I may have thought that when taking one from ten it is necessary that they be equal** (so the מעשר is exactly ten percent) **as it is by מעשר דגן** where we require ten percent (except for אאב"ג); we would have assumed this – **אף על גב דבמכניס לא בעינן שוין¹⁹ – Even though that by מכניס we do not require that they be equal.** תוספות asks: **וקשה כיון דשרי אפילו מעשר מאומד אמאי איצטריך במנחות²⁰ לאוקמי בתרומת מעשר – And there is a difficulty since** we are now saying **that** ריב"י (and אאב"ג) **permit** taking **even מעשר by estimation, why was it necessary** for the גמרא in מסכת **מנחות to establish** (the following case) **by תרומת מעשר – הא דאמר רבי אלעזר ברבי יוסי אבא היה נוטל עשר גרוגרות שבמקצוע על תשעים שבכלכלה – This which ראב"י said, ‘my father would take ten גרוגרות from the מקצוע** to separate them as מעשר **for the ninety fresh figs in the basket;** why say that this means תר"מ – **לוקמה במעשר גופיה²¹ –** **Let** the גמרא **establish it by regular מעשר** (ראשון)**?!** תוספות answers: **ויש לומר דנהי דרבי יוסי ברבי יהודה סבר דאפילו מעשר ניטל מאומד²² – And one can say; that granted that ריב"י maintains that even מעשר** ראשון **can be separated מאומד – דלמא אבא אלעזר לית ליה הך סברא²³ – Perhaps א"א does not agree with this logic;** he maintains that only תר"מ may be separated מאומד but not מע"ר – An alternate answer: **ועוד דניחא ליה לאוקמיה בתרומת מעשר משום דברישא קתני תורמין:** **And additionally** the גמרא **prefers to establish** the ברייתא **by תרומת מעשר, since in the רישא** of the same ברייתא **he mentions תורמין** which refers to תרומה (as in תר"מ) as opposed to מע"ר which (generally) is not called תרומה. SUMMARY According to ריב"י all תרו"מ (including מע"ר and מעשר בהמה) may be taken מאומד. תוספות is not certain whether אאב"ג would agree with ריב"י regarding מע"ר and מע"ב. They both agree that if he gave more than a tenth by תר"מ that it is not מקולקל. THINKING IT OVER 1. תוספות answers²⁴ that the reason the גמרא did not establish the case of 'אבא היה נוטל וכו'’, by regular מעשר is because perhaps אאב"ג does not maintain that regular מעשר can be taken מאומד (only תר"מ). However the גמרא could have established that case according to ריב"י who certainly maintains that even מע"ר can be taken מאומד as תוספות clearly²⁵ states?!²⁶ 2. What will be the rule regarding מעשר שני and מעשר עני can they also be taken באומד according to אאב"ג and ריב"י?²⁷ footnotes: ¹ במדבר (קרח) יח,כז. ² אאב"ג is comparing תר"מ to תר"ג regarding אומד. One may have mistakenly assumed that included in this comparison is that just as by תר"ג the rule is that חטה אחת פוטרת את כרי (מה"ת), the same should apply to תר"מ. ³ One may have assumed that since the תורה requires מעשר, so just as less than מעשר is insufficient, the same should apply if he gave more than מעשר; only a tenth becomes תרומה but not the remainder, תוספות negates this argument. The fact that the תורה calls it מעשר requires that it not be less than a tenth; the fact that it is compared to תרומה (which is ניטלת באומד) teaches that the תר"מ may be more than a tenth and it is not מקולקל. However by regular מעשר ראשון (not תר"מ) if one separates more than a tenth his מעשר is מקולקל. See footnote # 6 & 8. ⁴ See there נד,ב. ⁵ If one has ninety גרוגרות he may set aside ten תאנים as מעשר for these גרוגרות. Generally תאנים are larger than גרוגרות. ⁶ Ten תאנים are more than ten percent of the total ninety גרוגרות and ten תאנים (since they are larger). If one separates more than a tenth for מעשר there is a problem with the מעשר (not with the חולין). If one has ten pounds of grain and he separates two pounds for מעשר; only one (of the two pounds( is מעשר (it is the tenth), but the other pound remains טבל since no מעשר was set aside for it, and it cannot be מעשר, for the מעשר is already in the other pound. טבל and מעשר are mixed up in these two pounds, we do not know which is what. ⁷ The גמרא there points this out. ⁸ See footnote # 6. This is different from what we have assumed in the end of footnote # 3. ⁹ נח,ב. ¹⁰ The פסוק (in ויקרא [בחוקתי] כז,לב) reads, וְכָל מַעְשַׂר בָּקָר וָצֹאן כֹּל אֲשֶׁר יַעֲבֹר תַּחַת הַשָּׁבֶט הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה קֹּדֶשׁ לַיהוָה ¹¹ The גמרא there refers to him a א"א בן גומל (not גמלא). אאב"ג said his ruling (that it can be taken באומד concerning תרומות (both תרו"ג and תר"מ; however ריב"י extends this ruling to מעשר (both מעשר דגן [ראשון] and מעשר בהמה). ¹² במדבר (קרח) יח,כד. The פסוק calls מעשר by the name of תרומה, so we say just as תרו"ג is ניטלת באומד, the same applies to מעשר ראשון [דגן]. ¹³ The ברייתא there on נג,א cites the פסוק (in דברים [ראה] יב,ו) of וַהֲבֵאתֶם שָׁמָּה עֹלֹתֵיכֶם וְזִבְחֵיכֶם וְאֵת מַעְשְׂרֹתֵיכֶם וגו', that the פסוק is discussing two types of מעשרות namely מעשר דגן and מעשר בהמה and they are compared to each other. ¹⁴ We know that מעשר דגן is taken מאומד since it is compared to תרומה. Therefore מעשר בהמה can also be taken מאומד, so it certainly does not require that it should be the tenth, but rather he can take one of ten. This מעשר דגן of ריב"י is מעשר ראשון (not תר"מ) as תוספות points out. We see that ריב"י explicitly maintains that מעשר ראשון can be taken באומד, and the גמרא states that ריב"י follows the view of אאב"ג, who presumably also agrees that all מעשר (including מע"ר) can be taken באומד. See however later in this תוס' (the text by) footnote # 23. ¹⁵ See (text by) footnote # 12. מעשר ראשון is given to the לויים (however תר"מ is given to the כהנים). ¹⁶ See footnote # 9. ¹⁷ See footnote # 13. ¹⁸ See footnote # 10; the view of the ת"ק is that מעשר בהמה must be the tenth cow which passes תחת השבט under the staff. ¹⁹ One may have assumed that when he is taking the 'עשירי' (the tenth), the way the פסוק states then it is does not matter whether it is exactly ten percent as long as he is the tenth (so the מעשר is valid even if אינן שוות), however if we allow ten percent because we derive it from מעשר דגן (so if we do not agree with אאב"ג [that מעשר is ניטלת מאומד, but needs to be exactly ten percent]) we would assume that מעשר בהמה also needs to be exactly ten percent (בעינן שוות) therefore the גמרא states that ריב"י agrees with אאב"ג that מעשר דגן is taken באומד (not exactly ten percent) therefore מעשר בהמה (which is compared to מעשר דגן) also does not require exactly ten percent (לא בעינן שוות). ²⁰ נד,ב. ²¹ The fact that the גמרא did not establish it by מעשר ראשון but rather by תר"מ would indicate that only תר"מ may be taken באומר but not מע"ר; in contradiction to what תוספות assumed. See text by footnote # 8. ²² See footnote # 14. ²³ See footnote # 14. See ‘Thinking it over’. ²⁴ See footnote # 23. ²⁵ See footnote # 14. ²⁶ See מהרש"א. ²⁷ See מהרש"א. ###### Tosafot on Gittin 31a:1:2 [Tosafot on Gittin 31a:1:2](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Gittin/r/31a:1:2) ניטלת מאומד - מצוה לתרום מאומד דמתוך שירא לצמצם שלא יטול פחות נוטל בעין יפה כדתנן בפ' קמא דתרומות אין תורמין לא במדה לא במשקל ולא במנין וכן תרומת מעשר ובתוספתא גרסינן מה תרומה גדולה אינה ניטלת אלא באומד ובמחשבה אף תרומת מעשר אינה ניטלת אלא באומד כו' ואם תאמר דבפ"ק דתרומות תנן המונה משובח והמודד משובח ממנו והשוקל משובח משלשתן בירושלמי מקשה לה בפ"ק דתרומות ומשני כאן בתרומה גדולה וכאן בתרומת מעשר דתניא אלעזר בן גמלא אומר מנין שאין תורמין לא במדה ולא במשקל ולא במנין תלמוד לומר ונחשב לכם תרומתכם במחשבה אתה תורם ואי אתה תורם במדה במשקל במנין פירוש ההיא דאין תורמין בתרומה גדולה דלכולי עלמא מצותה מאומד וההיא דהמונה משובח בתרומת מעשר וכרבנן והא דמייתי ברייתא דאבא אלעזר בן גמלא לאשמועי' דפליגי בתרומת מעשר וא"ת דבירושלמי אההיא דהמונה משובח ממאי הוא משובח אמר רב הונא מן התורם מאומד משמע דמאומד הוי תרומה אלא דמונה משובח וקאמר נמי התם אמר רבי הלל מתני' אמרה כן השוקל משובח משלשתן פירוש מכלל דאיכא שלשה בר ממשקל ובתר הכי קאמר אמר ר' חנינא תיפתר בשלשתן ולית את שמע מינה כלום ואי לרבנן לדידהו אין תרומת מעשר מאומד ולאבא אלעזר בן גמלא מצותה לעשות מאומד דקתני בתוספתא אף תרומת מעשר אינה ניטלת אלא באומד ובמחשבה ויש לומר דרבנן מודו דמאומד הוי תרומה אבל אין מצוה לעשות מאומד ולא חשיב מרבה במעשרות במתכוין לאמוד יפה אלא במתכוין להרבות ומרבה במתכוין וההיא דבכורות דמוקי לה ר' יוסי כאבא אלעזר בן גמלא ולא כרבנן שמא התם מרבה במתכוין: **Tanslation by Rabbi Ephraim Piekarski:** **ניטלת מאומד—It is taken by estimation** OVERVIEW אבא אלעזר בן גמלא states that תרומה (and תרומת מעשר) are ניטלת מאומד. Seemingly this would merely mean that one may be מפריש מאומד. However תוספות explains that it is preferred (a מצוה) that it should be ניטלת מאומד. **מצוה לתרום מאומד דמתוך שירא לצמצם שלא יטול פחות נוטל בעין יפה¹ – It is a מצוה to be separate** תרומה (ותר"מ) **by estimation, for since he is reluctant to be** מפריש **the precise** amount, **for he may be taking less** than the required amount, therefore **he will take** תרומה **with a ‘good eye’** (more than the required amount) –**** תוספות proves his point that ניטלת מאומד means that it is a מצוה (not only a רשות): **כדתנן בפרק קמא דתרומות (משנה ז') אין תורמין לא במדה לא במשקל ולא במנין² – And the משנה taught in the first פרק of** מסכת **תרומות; ‘one should not be תורם, neither by measure, not by weight, nor by count’ – וכן תרומת מעשר ובתוספתא³ גרסינן מה תרומה גדולה אינה ניטלת אלא באומד ובמחשבה – And** (adds תוס') **the same applies** (presumably) **to תר"מ. And in the תוספתא the text reads; ‘just as תר"ג is taken only by אומד and מחשבה – אף תרומת מעשר אינה ניטלת אלא באומד כולי – So too תר"מ is not taken only by אומד, etc.** In the תוספתא it clearly states that it should be separated only באומד, but not through measuring precisely. In conclusion, optimally one should be מפריש באומד. תוספות asks: **ואם תאמר דבפרק קמא⁴ דתרומות תנן המונה⁵ משובח והמודד משובח ממנו – And if you will say that in (the first פרק) of** מסכת **תרומות, the משנה taught, ‘one who counts is praiseworthy, and the one who measures is more praiseworthy – והשוקל משובח משלשתן⁶ – And the one who weighs is the most praiseworthy of all three’ –** תוספות answers: **בירושלמי מקשה לה בפרק קמא דתרומות ומשני כאן בתרומה גדולה וכאן בתרומת מעשר – The** תלמוד **ירושלמי asks this** question **in the first פרק of** מסכת **תרומות and answers, ‘here it is by תר"ג** (it needs to be מאומד), **and here it is by תר"מ** (it needs to be precise) – **דתניא אלעזר בן גמלא⁷ אומר מנין שאין תורמין לא במדה ולא במשקל ולא במנין – For we learned in a ברייתא** that **אב"ג states, ‘from where do we derive that one is not תורם neither במדה, nor במשקל, nor במנין – תלמוד לומר ונחשב לכם תרומתכם במחשבה אתה תורם ואי אתה תורם במדה במשקל במנין –** For the פסוק **teaches** us by **saying 'ונחשב לכם תרומתכם'; you should be תורם with thought, but you should not be תורם with מדה משקל ומנין’’** this concludes the ירושלמי – **פירוש⁸ ההיא דאין תורמין בתרומה גדולה דלכולי עלמא מצותה מאומד – The explanation** of this answer is; **that** משנה **of אין תורמין** by measuring **is discussing תר"ג where according to everyone the מצוה is** to be תורם **מאומד – וההיא דהמונה משובח בתרומת מעשר וכרבנן – And that** משנה which states **המונה משובח** is discussing **תר"מ according to the רבנן** who argue with אאב"ג and maintain that תר"מ needs to be precise. תוספות responds to an anticipated difficulty: **והא דמייתי ברייתא דאבא אלעזר בן גמלא⁹ לאשמועינן דפליגי בתרומת מעשר¹⁰ – And this that he brings the ברייתא of אאב"ג, that is to inform us that they** (the רבנן and אאב"ג) **argue** regarding **תר"מ.** תוספות asks: **ואם תאמר דבירושלמי אההיא דהמונה משובח ממאי הוא משובח – And if you will say, in the ירושלמי** regarding **that¹¹ משנה that the counter is praiseworthy, ¹²** he asks, **‘he is praiseworthy more than what’? ¹³** **אמר רב הונא מן התורם מאומד משמע דמאומד הוי תרומה אלא דמונה משובח – ר"ה answered** that מונה is משובח more **than** one who is **תורם מאומד.** This concludes the citation from the ירושלמי. Our תוספות continues; **it seems that מאומד is** also **תרומה, however מונה is praiseworthy – וקאמר נמי התם אמר רבי הלל מתניתין אמרה כן השוקל משובח משלשתן¹⁴ – And** the ירושלמי **also states there, ר"ה said our משנה also states so** as רב הונא indicated, for the משנה stated that **the one who weighs is most praiseworthy** more than **all three – פירוש מכלל דאיכא שלשה בר ממשקל – The explanation of** **the inference is that there are three besides the ‘weigher’ ובתר הכי קאמר אמר רבי חנינא תיפתר בשלשתן¹⁵ ולית את שמע מינה כלום – And afterwards** the ירושלמי **states, ר"ח says interpret it to say, ‘of the three’ so you cannot derive any** proof from the משנה to רב הונא. This concludes the citation from the ירושלמי. In any event it is apparent (at least according to ר' הונא and ר' הלל that אומד is acceptable (by תר"מ). So תוספות asks – **ואי לרבנן לדידהו אין תרומת מעשר מאומד ולאבא אלעזר בן גמלא מצותה לעשות מאומד – And if** they are discussing **the רבנן, according to them there is no תר"מ מאומד** at all, **and according to אאב"ג it is a מצוה to take** תר"מ **מאומד – דקתני בתוספתא¹⁶ אף תרומת מעשר אינה ניטלת אלא באומד ובמחשבה – As it states in the תוספתא, ‘**so **also תר"מ may not be taken only באומד ובמחשבה.** The question is who maintains that תר"מ can be taken מאומד but it is not משובח?! תוספות answers:** ויש לומר דרבנן מודו דמאומד הוי תרומה אבל אין מצוה לעשות מאומד – And one can say; that the רבנן agree that מאומד will be** a proper **תרומת** מעשר; **however there is no מצוה to do it מאומד** (therefore he is not משובח) – **ולא חשיב מרבה במעשרות במתכוין לאמוד יפה אלא במתכוין להרבות ומרבה במתכוין¹⁷ – And** we will need to say **that when one intends to estimate properly it is not considered מרבה במעשרות** (so מעשרותיו מקולקלין) if it happen to be more, **unless he intends to add more and he adds more intentionally –** תוספות responds to an apparent difficulty: **וההיא דבכורות דמוקי לה רבי יוסי כאבא אלעזר בן גמלא ולא כרבנן שמא התם מרבה במתכוין:** **And that** ברייתא **in** מסכת **בכורות,¹⁸ which ר"י established it according to אאב"ג and not according to the רבנן,¹⁹ perhaps there²⁰ he was adding more** מעשר **intentionally.²¹** SUMMARY According to אאב"ג one should take מעשר (including מע"ר and תר"מ) only מאומד. However according to the רבנן only תר"ג should be taken מאומד but not מעשרות. However it is valid (but not משובח) if one took מעשר מאומד. THINKING IT OVER 1. Why did not the ירושלמי answer²² that one משנה (which requires אומד) is according to אאב"ג, and the other משנה (which requires precision) is according to the רבנן? 2. What would the ruling be (according to אאב"ג) if he was מפריש תר"מ exactly; is it a proper תרומה? 3. What is the purpose of תוספות citing the statement of ר' חנינא that תיפתר בשלשתן;²³ it (seemingly) does not add anything to the question?! footnotes: ¹ When a person measures precisely the amount to be separated, he will give the proper amount (no more and no less); however when he is merely estimating how much to separate he will err on the side of caution and give more than the required amount (in order to be sure that he does not give less than the required amount [which may make his חולין to still be טבל]). This will benefit the כהן (and/or the לוי). ² מדה would mean that there is a measuring cup (for instance) and you are מפריש (תר"מ) a tenth of the volume of the cup; משקל would mean that the produce is weighed and a tenth is given for תר"מ; מנין would mean that the produce (figs) are counted and a percentage is set aside for תר"מ. In any event it is apparent from this משנה that the תרומה should not be done through precise measurement, but rather (presumably) through an estimation. ³ A marginal note indicates that this תוספתא was not found ⁴ The מהרש"א amends this to read פרק ד' [משנה ה] (instead of פרק קמא). ⁵ See footnote # 2 for an explanation of these three types of measurement. ⁶ Being תורם by weight is the most precise manner of achieving a precise percentage; by counting one piece may be larger or smaller; by measuring volume it may have not settled properly in the measuring cup; weighing is the most precise. In any case it is evident from this משנה that more precise the better it is, so obviously one should certainly not be תורם באומד! This contradicts the משנה (in פ"א מ"ז) cited previously that one should not be תורם במדה וכו'! ⁷ This is (presumably) the same אאב"ג in our גמרא. ⁸ The word ‘פירוש’ in תוס' indicates that that the explanation is not the way it appears to be. The initial words of the ירושלמי which state, 'כאן בתר"ג כאן בתר"מ' would indicate that everyone agrees that by תר"ג we need אומד, but not by תר"מ. Therefore תוס' clarifies that by תר"ג indeed all agree that אומד is necessary, however by תר"מ there is a מחלוקת whether אומד is required (אאב"ג) or מנין is required (the רבנן). See ‘Thinking it over’ # 1. ⁹ תוספות may be asking, since by תר"ג all agree that it needs אומד, why cite אאב"ג at all, since regarding תר"ג all agree that we require אומד and regarding תר"מ the משנה follows the רבנן, so why mention אאב"ג at all?! ¹⁰ תוספות replies (see footnote # 9) that we derive the view of the רבנן that תר"מ is not ניטלת מאומד from the fact that the ברייתא states that it is אאב"ג (only) who maintains that תר"מ is ניטלת מאומד, implying that the רבנן disagree. ¹¹ This is the משנה which we established by תר"מ according to the רבנן. ¹² See the text by footnote # 5. ¹³ We understand what it means that מודד is more משובח than מונה, meaning that מונה is fine but מודד is even better. When we say that מונה is משובח that means it is better than something else; what is this other way of separating which is כשר, but it is not משובח? ¹⁴ משובח משלשתן indicates that he is more praiseworthy than the other three; namely אומד מונה ומודד. ¹⁵ The משנה should be understood (to read( משובח בשלשתן, which means that he is the most praisweworthy of the three; namely מונה מודד שוקל. See ‘Thinking it over’. ¹⁶ This is the תוספתא mentioned in the beginning of this תוספות. See footnote # 3. ¹⁷ This phrase במתכוין להרבות ומרבה במתכוין would seem to be repetitive. ¹⁸ See previous תוס' ד"ה כשם TIE (text by) footnote # 9 and further. See also footnote # 19 there. ¹⁹ Seemingly the רבנן also agree that one may take תר"מ באומד, why was it necessary to establish a ברייתא according to an individual, instead of according to the majority opinion ²⁰ When he was מעשר one from ten; he intentionally took a larger animal for the מעשר בהמה. ²¹ Where it is intentional the רבנן maintain that מעשרותיו מקולקלין. ²² See footnote # 8. ²³ See footnote # 15. ###### Tosafot on Gittin 31a:1:3 [Tosafot on Gittin 31a:1:3](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Gittin/r/31a:1:3) כך תרומת מעשר ניטלת באומד ובמחשבה - פירש בקונטרס דלענין אומד הוא דיליף אבל מחשבה בתרווייהו נפקא מונחשב אי נמי מחשבה נמי יליף אף על גב דכתב ביה משום דכתיב ביה כדגן מן הגורן דהיינו תרומה גדולה ראשית דגן שישראל מפריש מגורנו דקרא גופיה מקיש ליה לתרומה גדולה לענין מחשבה ונראה דלא פליגי רבנן עליה דאבא אלעזר בן גמלא אלא לענין מאומד אבל במחשבה לא פליגי דהא קרא כתיב ובריש האיש מקדש (קדושין דף מא:) נמי פריך מה לתרומה שכן ניטלת במחשבה משמע דלכ"ע פריך והיינו תרומת מעשר דכתיב בה אתם גם אתם ודלא כפי הקונטרס דפי' בבכורות דמשום מחשבה מוקי ר' יוסי בר' יהודה כאבא אלעזר בן גמלא ואין פשט הסוגיא מתיישבת כפירושו דמה לנו להזכיר מחשבה בדברי ר' יוסי בר' יהודה: **Tanslation by Rabbi Ephraim Piekarski:** **כך תרומת מעשר ניטלת באומד ובמחשבה—Similarly *Trumas Ma’aser* is taken by estimation and thought** OVERVIEW The תורה writes¹ regarding תרומת מעשר that וְנֶחְשַׁב לָכֶם **תְּרוּמַתְכֶם** כַּדָּגָן מִן הַגֹּרֶן וְכַמְלֵאָה מִן הַיָּקֶב. The word תרומתכם is written in the plural. אבא אלעזר בן גמלא derives from this that the תורה is discussing two types of תרומה (regular תרומה גדולה and תרומת מעשר), and since the תורה compares them, we say that just as תר"ג is ניטלת באומד ובמחשבה, so too תר"מ is ניטלת באומד ובמחשבה. It would seem that we compare תר"מ to תר"ג for two rulings ניטלת באומד וניטלת במחשבה. ------------------------------- **פירש בקונטרס² דלענין אומד הוא דיליף אבל מחשבה בתרווייהו נפקא מונחשב³ – רש"י explained that it is** only **regarding אומד that we derive** תר"מ from תר"ג, **however** the rule of **מחשבה we derive** both תר"ג and תר"מ **from 'ונחשב'.** תוספות offers a differing view than רש"י: **אי נמי מחשבה נמי יליף אף על גב דכתב ביה – Or** you may **also** say **that we also derive מחשבה** by תר"מ from תר"ג, for **even though** מחשבה **is written** (explicitly) **by** תרו"מ,⁴ nevertheless we derive it from תר"ג – **משום דכתיב ביה כדגן מן הגורן דהיינו תרומה גדולה ראשית דגן שישראל מפריש מגורנו – Because** the ונחשב **which is written** in this פסוק is referencing what the פסוק states later **כדגן מן הגורן (like the grain from the silo), which** means **תר"ג;** for תר"ג **is the first grain which the ישראל separates from his silo – דקרא גופיה מקיש ליה לתרומה גדולה לענין מחשבה⁵ – So the פסוק itself compares** תר"מ **to תר"ג regarding מחשבה.** תוספות continues: **ונראה דלא פליגי רבנן עליה דאבא אלעזר בן גמלא אלא לענין מאומד – And it seems** to תוספות **that the רבנן only argue with אאב"ג regarding מאומד** that the רבנן require measurement (not אומד) – **אבל במחשבה לא פליגי דהא קרא כתיב – However regarding מחשבה they do not argue for the פסוק states** 'ונחשב', so all agree that תר"מ is also ניטלת במחשבה. **ובריש האיש מקדש (קדושין דף מא,ב) נמי פריך מה לתרומה⁶ שכן ניטלת במחשבה – And also in the beginning** of פרק **האיש מקדש the** גמרא **asks; ‘**do you know **why** one can make a שליח **by תרומה because it is ניטלת במחשבה – משמע דלכולי עלמא פריך והיינו תרומת מעשר דכתיב בה⁷ אתם גם אתם – It seems that** the גמרא **is asking** this question **according to everyone** (even the רבנן), **and this is regarding תר"מ where אתם גם אתם is written.** Therefore תוספות concludes that even the רבנן maintain that תר"מ is ניטלת במחשבה. תוספות argues with רש"י regarding the view of the רבנן by מחשבה:⁸ **ודלא כפירוש הקונטרס דפירש בבכורות⁹ (נט,א) – And this is not like פרש"י who explained in** מסכת **בכורות – דמשום מחשבה¹⁰ מוקי רבי יוסי ברבי יהודה כאבא אלעזר בן גמלא – That the reason** the גמרא **establishes ריב"י like אאב"ג is because of מחשבה – ואין פשט הסוגיא מתיישבת כפירושו דמה לנו להזכיר מחשבה¹¹ בדברי רבי יוסי ברבי יהודה:** **However the simple understanding of that גמרא is not in accordance with** פרש"י, **for why should we mention מחשבה in the statement of ריב"י?!** SUMMARY According to רש"י we derive מחשבה by תר"מ directly from ונחשב and the רבנן disagree with אאב"ג regarding מחשבה (and אומד), while תוס' maintains we can derive מחשבה by תר"מ for תר"ג and the רבנן agree with אאב"ג regarding מחשבה. THINKING IT OVER Is there any difference between פרש"י that מחשבה by תר"מ is derived directly from 'ונחשב', and תוספות who derives¹² מחשבה by תר"מ from תר"ג? footnotes: ¹ במדבר (קרח) יח,כז. ² בד"ה ובמחשבה. ³ The word 'ונחשב (which indicates that it is ניטלת במחשבה) is written by תר"מ (see ‘Overview’). Therefore we need not derive it from the comparison of תרומתכם. However that תר"מ can be ניטלת באומד; this we need to derive from תר"ג (see רש"י ד"ה באומד), for אומד is not written by תר"מ. ⁴ See footnote # 3. ⁵ The תורה is telling us the reason תר"מ is ניטלת במחשבה is because תר"מ is like תר"ג (which is כדגן מן הגורן) so just as תר"ג is ניטלת במחשבה, so too תר"מ is ניטלת במחשבה. See ‘Thinking it over’. ⁶ See footnote # 7. ⁷ In במדבר (קרח) יח, כח (after the פסוק cited in footnote # 1) regarding תר"מ, the תורה writes, כֵּן תָּרִימוּ גַם אַתֶּם תְּרוּמַת יְהוָה מִכֹּל מַעְשְׂרֹתֵיכֶם אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּנְתַתֶּם מִמֶּנּוּ אֶת תְּרוּמַת יְהוָה לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן. We derive from גם אתם to include a שליח that he too can be מפריש תרומה. ⁸ According to תוספות the רבנן agree with אאב"ג regarding that תר"מ is ניטלת במחשבה, however רש"י maintains that the רבנן argue with אאב"ג both by אומד and by מחשבה. ⁹ See אוצר מפרשי התלמוד # 105 (as to where [whether] רש"י says this). ¹⁰ See previous תוס' ד"ה כשם TIE footnote # 16-19. רש"י answers תוספות question there that the רבנן do not permit מחשבה, so if he separated the ten percent מעשר בהמה במחשבה without saying that it is מעשר, it will not be valid according to the רבנן, but only according to אאב"ג who maintains that it is ניטלת במחשבה.. ¹¹ Why should we even assume that he was מפריש במחשבה seemingly the understanding is that he was מפריש בדיבור. ¹² See footnote # 5. ###### Tosafot on Gittin 31a:1:4 [Tosafot on Gittin 31a:1:4](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Gittin/r/31a:1:4) במחשבה - פי' בקונטרס שנותן עיניו בצד בזה לשם תרומה ואוכל מצד זה ואע"פ שלא הפריש משמע שרוצה לומר משום דכתיב ונחשב שרי לאכול בלא הפרשה ושרינן נמי בשתיקה ע"י שנותן עיניו בצד זה וכל זה נפקא מונחשב וכן ודאי דבלא דיבור נמי הוי תרומה מדתנן במס' תרומות (פ"א מ"ו) חמשה לא יתרומו ואם תרמו תרומתן תרומה וקא חשיב אלם ומפרש בירושלמי טעמא משום ברכה ובפרק ג' דשבועות (דף כו:) נמי אמרי' גבי כל נדיב לב דהוו תרומה וקדשים שני כתובין הבאין כאחד לענין גמר בלבו אע"פ שלא הוציא בשפתיו ולא ילפינן מנייהו שבועה ולענין לאכול בלא הפרשה אין קפידא לכ"ע אפילו בכל המעשרות דלא כתיב בהו ונחשב דשרי בכל מקום אע"פ שעתה אין מפריש כלום כדמוכח ההיא דהלוקח יין מבין הכותים (לעיל גיטין דף כה.) דשרי לכ"ע או לאו משום ברירה או בקיעת הנוד ובמעשר שני שרינן כשאומר בצפונו או בדרומו וא"ת כיון דשרי תרומה כשנותן עיניו בצד זה אמאי אין מגביהין תרומות בשבת דהא תנן במס' שבת בפרק נוטל (שבת דף קמא:) ר' יהודה אומר אף מעלין את המדומע בא' ומאה פריך בגמ'. והא קמתקן ומשני דסבר כר"ש בן אלעזר דאמר נותן עיניו בצד זה ואוכל בצד זה ולהכי לא חשיב מתקן בשבת כשמעלהו כיון דאפשר במחשבה והכא נמי אפשר במחשבה וי"ל דשאני מדומע שכבר הוא מתוקן אבל תחלת תיקונו של טבל לא שרינן משום דאפשר במחשבה ואפי' דמאי אסור לתקן בשבת כדמוכח בפ' במה מדליקין (שבת דף לד.) אע"ג דשרי ליתן עיניו בצד זה ולאכול בצד אחר כדאמרי' בפ"ק דחולין (דף ו:) גבי ר' מאיר שאכל עלה של ירק: **Tanslation by Rabbi Ephraim Piekarski:** **במחשבה—With thought** OVERVIEW The גמרא states that תרומה can be taken במחשבה. Our תוספות discusses what this means. ------------------------------- **פירש בקונטרס¹ שנותן עיניו בצד בזה לשם תרומה ואוכל מצד זה ואף על פי שלא הפריש² – רש"י explained that he directs his eyes to one side to** designate the produce there **for the sake of תרומה, and he may eat from the other side, and even though he did not** actually **separate** the תרומה from the חולין. This concludes פרש"י – **משמע שרוצה לומר משום דכתיב ונחשב שרי לאכול בלא הפרשה – It seems that** רש"י **wants to say** that **since** the תורה **writes 'ונחשב', it is permitted to eat** the remaining חולין **without separating** the תרומה from the חולין – **ושרינן נמי בשתיקה על ידי שנותן עיניו בצד זה וכל זה נפקא³ מונחשב – And it is also permitted** to declare it תרומה **silently by directing his eyes to one side** (without saying that this is תרומה) **and all this is derived from 'ונחשב' –** תוספות concurs (partially) with פרש"י: **וכן ודאי דבלא דיבור נמי הוי תרומה מדתנן במסכת תרומות (פרק א' משנה ו) – And indeed it is certain that even without speaking it is תרומה, for the משנה taught in מסכת תרומות – חמשה לא יתרומו ואם תרמו תרומתן תרומה וקא חשיב אלם – Five** people **should not separate** תרומה, **but if they did separate, their תרומה is a** valid **תרומה, and** the משנה **mentions a mute** as one of these five people – **ומפרש בירושלמי טעמא משום ברכה – And the** תלמוד **ירושלמי explains the reason** why an אלם should not be תורם**, because** he cannot make **a ברכה** on the הפרשה; otherwise (if a ברכה was made) the הפרשה can be done במחשבה – **ובפרק ג' דשבועות (דף כו,ב) נמי אמרינן גבי כל⁴ נדיב לב – And in the third פרק of** מסכת **שבועות,** the גמרא **also states regarding** the פסוק of **כל נדיב לב (all whose heart donated) – דהוו תרומה וקדשים⁵ שני כתובין הבאין כאחד לענין גמר בלבו אף על פי שלא הוציא בשפתיו – That תרומה and קדשים are two פסוקים that teach the same thing, regarding one who made up his mind even though he did not utter it with his lips,** that by תרומה and קדשים it is considered as if he said it, but since they are ב' כתובין הבאין כאחד – **ולא ילפינן מנייהו שבועה⁶ – We cannot derive from them regarding an oath** that it should be binding במחשבה. תוספות agrees with רש"י regarding מחשבה that it is sufficient by תרומה and it is derived from ונחשב. However תוספות seemingly disagrees with רש"י regarding הפרשה (physically separating the תרומה) that it too is derived from ונחשב. **ולענין לאכול בלא הפרשה אין קפידא לכולי עלמא⁷ – However regarding eating** the חולין **without** the תרומה **being separated, all agree that there is no concern** and one may eat the חולין without הפרשה – **אפילו בכל המעשרות דלא כתיב בהו ונחשב⁸ דשרי בכל מקום – Even by all the מעשרות** (not only by תרומה) **where ונחשב is not written by them, for it is always permitted** to eat the חולין – **אף על פי שעתה אין מפריש כלום – Even though that now he is not** (physically) **separating anything –** תוספות proves that הפרשה is not required even by מעשרות – **כדמוכח ההיא דהלוקח יין מבין הכותים (לעיל דף כה,א) דשרי לכולי עלמא⁹ – As it is evident from the** case of **one who buys wine from the כותים that it** would have been **permitted according to everyone** to drink the wine without physically separating the תרו"מ in the barrel. Everyone would permit it – **או לאו משום ברירה או בקיעת הנוד ובמעשר שני שרינן כשאומר בצפונו או בדרומו – If not for the concern because of ברירה or the bursting of the barrel, and regarding מע"ש we permit** eating the חולין, **when he says** the מע"ש should be from the produce which is **in the north or the south** side of the produce.**** ¹⁰**** תוספות agrees with רש"י that תרומה may be taken without הפרשה, however it is not derived from 'ונחשב', and it also applies to all תרו"מ. תוספות asks: **ואם תאמר כיון דשרי תרומה כשנותן עיניו בצד זה אמאי אין מגביהין תרומות בשבת – And if you will say; since it is permitted** to be תורם **תרומה when he looks at one side** and designates that for תרומה, **why cannot we separate תרומה on שבת – דהא תנן במסכת שבת בפרק נוטל (דף קמא,ב) ר' יהודה אומר אף מעלין את המדומע בא' ומאה¹¹ – For the משנה taught in מסכת שבת in פרק נוטל** that **ר"י maintains that we can raise the מדומע** if it is **one in a hundred – ופריך בגמרא¹² והא קמתקן¹³ – And** the גמרא there **asks; ‘but he is fixing’** the food – **ומשני דסבר כרבי שמען בן אלעזר דאמר נותן עיניו בצד זה ואוכל בצד זה – And** the גמרא **answered that** ר"י **agrees with רשב"א who states** that in such a case of מדומע **he looks at one side** (and designates it as the תרומה to be given to the כהן) **and he may eat on the other side – ולהכי לא חשיב מתקן בשבת כשמעלהו כיון דאפשר במחשבה¹⁴ והכא נמי אפשר במחשבה¹⁵ – So therefore** according to רשב"א **it is not considered מתקן on שבת when he removes** the סאה, **since it is possible for him** to be מתקן only with **מחשבה;** the question is **but here too it is possible** to be תורם **במחשבה;** so why is it prohibited ?! תוספות answers distinguishes between מדומע and תרומה: **ויש לומר דשאני מדומע שכבר הוא מתוקן – And one can say that מדומע is different** from טבל, **since** the מדומע **was already ‘fixed’;** תרומה was already taken; it is no longer טבל, therefore one may remove a סאה to permit eating the rest – **אבל תחלת תיקונו של טבל לא שרינן משום דאפשר במחשבה – However to begin ‘fixing’ the טבל, we do not permit it** just **because it can be done במחשבה – ואפילו דמאי אסור לתקן בשבת כדמוכח בפרק במה מדליקין (שם דף לד,א) – For it is even forbidden to fix דמאי on שבת as is evident in פרק במה מדליקין – אף על גב דשרי ליתן עיניו בצד זה ולאכול בצד אחר – Even though** that regarding דמאי **it is permitted to look one way** (and be מפריש מעשר there) **and eat on the other side – כדאמרינן בפרק קמא דחולין (דף ו,ב)¹⁶ גבי רבי מאיר שאכל עלה של ירק :** **As** the גמרא **states in the first פרק of** מסכת **חולין regarding ר"מ that he ate a vegetable leaf.** SUMMARY One need not separate (physically) תרו"מ from the חולין in order to eat the חולין. THINKING IT OVER 1. According to תוספות from where do we know that it is not necessary to physically separate the תרו"מ from the חולין (since he does not derive it from ונחשב)? 2. דמאי as opposed to טבל may be separated במחשבה even for מעשר שני ומעשר עני; would one be allowed (according to תוספות) to be מפריש תרו"מ במחשבה of דמאי on שבת?¹⁷ footnotes: ¹ בד"ה ובמחשבה. ² There is a pile of grain before him; he may look to his right and decide that a certain amount of this grain (on his right) will be תרומה, and afterwards he may take the grain on his left side and use it as חולין, even though the תרומה grain was not separated (removed) from the pile of grain. ³ תוספות is saying that רש"י derives two rules from 'ונחשב'; first that the תרומה need not be separated physically from the rest of the produce, and also that it can be designated as תרומה through מחשבה alone without דיבור. We derive both these rules from 'ונחשב', that one only has to think, meaning he need not speak and he need not separate. ⁴ שמות (ויקהל) לה,כב. ⁵ By תרומה it states ונחשב that it can be taken במחשבה. By קדשים it states כל נדיב לב; once he made up his mind to give for הקדש he must give it, even though he did not say he is donating it. ⁶ The גמרא there explained that for a שבועה to be valid it must be said, but by thinking alone, the שבועה does not take effect. We cannot derive from תרומה וקדשים that it should take effect even by מחשבה (as the case is by תרומה וקדשים), because they are ב' כתובים הבאים כאחד and nothing can be derived from them. It is evident from that גמרא that מחשבה alone is sufficient to make it תרומה (and this is derived from 'ונחשב'). ⁷ The דרשה of ונחשב which allows one to be תורם with מחשבה and באומד is stated by אאב"ג, however regarding הפרשה all agree that it is not required and we do not derive it from ונחשב. ⁸ The פסוק of 'ונחשב' is written by תרומת מעשר (which is similar to תרומה), but not by מעשר. ⁹ The case there is when one bought a barrel of wine from the כותים (whom we assume that they are not תורם תרו"מ) and presently he has no vessels in which to place the תרו"מ should he wish to do so, ר"מ maintains he could be תורם the תרו"מ while the wine is still in the barrel and drink the wine and he will separate the תרו"מ later when he has the chance. Other תנאים disagree with him, either because since all the wine is mixed in the barrel we say אין ברירה, we cannot verify which is the תרו"מ and which is the חולין, or (even if we maintain יש ברירה) it is still forbidden for perhaps he will drink the wine and the barrel will burst and the תרו"מ will not be separated later. עיי"ש. ¹⁰ However by the wine since it is a liquid he cannot designate a place for the תרו"מ since it will become all mixed up. ¹¹ The rule is that if a סאה of תרומה is mixed up with one hundred סאה of חולין (this is called מדומע), the entire mixture is permitted to be eaten, provided that one סאה is removed (and given to a כהן). ר"י maintains that one may remove this סאה even on שבת. ¹² קמב,א. ¹³ Without removing the סאה it would be אסור for a זר to eat it and now by removing it he is מתקן the food, which is prohibited on שבת. ¹⁴ There is no prohibition of מתקן במחשה, since he is not doing anything, therefore even if he does something, since this can be accomplished by מחשבה, the מעשה is not prohibited. ¹⁵ The question is that since תרומה can be taken במחשבה, it should be permitted to separate it on שבת, just as it is permitted to separate the מדומע (according to ר"י ורשב"א)! ¹⁶ See there on ז,א. ר"מ ate some vegetables in בית שאן without separating מעשר. The question there is how could he eat it since it is דמאי. The גמרא suggests perhaps he was נותן עיניו בצד זה (to separate the מעשר דמאי) and he ate בצד אחר. This proves that this היתר of נותן עיניו וכו' applies to דמאי as well, and nevertheless it is אסור to be מתקן דמאי on שבת. ¹⁷ See רש"ש and נחלת משה. ###### Tosafot on Gittin 31a:2:1 [Tosafot on Gittin 31a:2:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Gittin/r/31a:2:1) המניח פירות להיות מפריש עליהן כו' - בערבי שבתות וי"ט איירי דשרי שלא מן המוקף.: **Tanslation by Rabbi Ephraim Piekarski:** **המניח פירות להיות מפריש עליהן כולי—One who set aside produce in order to use them for separating, etc.** OVERVIEW Our משנה discusses the laws concerning one who set aside produce that they should serve as the תרו"מ for other produce which he will eat. The issue which תוספות addresses here is that we already learnt previously¹ that one may not be מפריש שלא מן המוקף. ----------------------------------- **בערבי שבתות ויום טוב איירי דשרי² שלא מן המוקף :** **We are discussing a case** where he will separate the תרו"מ **on ערבי שבתות ויו"ט, when it is permitted to be** מפריש **שלא מן המוקף.** SUMMARY The משנה is saying that he is setting aside these פירות in case he will not be able to be מפריש תרו"מ on other פירות on ערבי שבתות ויו"ט.³ THINKING IT OVER It seems a little odd that the משנה is discussing a case where a person who is concerned that it may come to a situation on ערבי שבתות ויו"ט, where he cannot be מפריש תרו"מ, so he is setting aside for it now!⁴ footnotes: ¹ ל,ב and see there תוס' ד"ה וכי. ² See also ל,ב תוד"ה לתרום. ³ See ‘Thinking it over’. ⁴ See other ראשונים. ###### Tosafot on Gittin 31a:2:2 [Tosafot on Gittin 31a:2:2](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Gittin/r/31a:2:2) מעת לעת - בנדה (דף ד:) דייק מאי טעמא שנתנו רבנן שיעור בנדה מעת לעת ותימה דהכא (נמי) מ"ט וי"ל דדוקא התם דייק משום דאשה מרגשת בעצמה ובדין הוא דדיה שעתה כשמאי ואי בעו רבנן למיקנסה לקנסוה מפקידה לפקידה כהלל: **Tanslation by Rabbi Ephraim Piekarski:** **מעת לעת—From the time until the time** Overview¹ The משנה taught that if the פירות that he was relying on for תרו"מ were gone, he needs to concerned for a מע"ל (twenty-four hours), as the גמרא explains. תוספת addresses a difficulty here. --------------------------------- **בנדה (דף ד,ב) דייק מאי טעמא שנתנו רבנן שיעור בנדה מעת לעת² – In** מסכת **נדה** the גמרא **asks, what is the reason that the רבנן set this time of a מע"ל by a נדה –** תוספות asks: **ותימה דהכא (נמי) מאי טעמא³ – And it is astounding; for here (too) what is the reason** why they chose a מע"ל?**** תוספות answers: **ויש לומר דדוקא התם דייק משום דאשה מרגשת בעצמה ובדין הוא דדיה שעתה⁴ כשמאי – And one can say that only there** the גמרא **asked** for a reason, **since a woman senses in herself** when she sees דם, **so rightfully** the ruling should be **that דיה שעתא as שמאי ruled – ואי בעו רבנן למיקנסה⁵ לקנסוה מפקידה לפקידה⁶ כהלל:** **And if the רבנן wanted to punish her, they should punish her מפקידה לפקידה as הלל ruled;** why a מע"ל? This explains why the גמרא there asks this question. However here there is no question, for we do not have another option which is preferable over a מע"ל.⁷ SUMMARY There is no reason here why it should not be a מע"ל THINKING IT OVER Why should we not give him a קנס that it should be considered אבודים, up to the last time he checked that they were there (like מפקידה לפקידה)? footnotes: ¹ See ‘Overview’ to previous תוספות ד"ה המניח. ² When a woman sees דם (she has her ‘period’); she is טמא from that moment on, according to שמאי. However הלל maintains she is טמא retroactively up to the last time she checked herself and was not bleeding. The רבנן say she is טמא at most for a מע"ל prior to her seeing דם. The גמרא discusses there the reason for this ruling. ³ תוספות is asking why here the גמרא did not discuss the reason for the ruling of מע"ל, just as the גמרא discussed this regarding a נדה. ⁴ דיה שעתה; her time (of seeing) is sufficient; there is no need to make her טמא למפרע, because presumably if she was טמא before she would have sensed it. ⁵ See the גמרא there that the חכמים were מתקן that a woman should check herself twice day, and this woman since she did not do it, they made her טמאה for a מע"ל. ⁶ מפקידה לפקידה; from one checking to the current checking. She is טמאה למפרע until the time she knows that she checked herself and she was טהורה. ⁷ See ‘Thinking it over’. ###### Tosafot on Gittin 31a:3:1 [Tosafot on Gittin 31a:3:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Gittin/r/31a:3:1) ובשעת כניסת מים לבוסר - נראה לר"י כלשון ראשון שפירש בקונטרס כשנכנסה בו לחלוחית שיכול לעצור מהן כל שהוא היינו כניסת מים מדתנן במס' שביעית בפ"ד (מ"ח) הבוסר משהביא מים אוכל בו פתו בשדה הבאיש כונס לתוך ביתו כו' ויש שאין נזהרין בו על מגע לפי שאינו קרוי יין אלא מים ור"ת אומר שאין להקל לפי שאין אנו בקיאין עד מתי קרוי מים ולא יין וכתב ר"ת ששנה אחת לא נתבשלו היינות יפה והיו בוסר וכי באותה שנה לא נהגו יין נסך. [ועיין תוס' ע"ז כט: ד"ה אי]: **Tanslation by Rabbi Ephraim Piekarski:** **ובשעת כניסת מים לבוסר¹—And at the time water enters into the *Voiser*** OVERVIEW The משנה states that three times during the year, wine has to be checked to be sure that it did not sour; one of them is כניסת מים לבוסר. ----------------------------------- **נראה לרבינו יצחק כלשון ראשון שפירש בקונטרס – The sר"י' view is like the first version that רש"י explained** regarding כניסת מים לבוסר; it means – **כשנכנסה בו לחלוחית שיכול לעצור מהן כל שהוא היינו כניסת מים – When some moisture entered the** grape **so something can be squeezed from** the grape, **this is** considered **כניסת מים;** the ר"י offers proof – **מדתנן במסכת שביעית בפרק ד' (משנה ח) הבוסר משהביא מים אוכל בו פתו בשדה² – Since we learnt in the fourth פרק of מסכת שביעית, the בוסר, once it brought water he can eat bread with it in the field – הבאיש כונס לתוך ביתו כולי – When it ripens he brings it into his house, etc.** **ויש שאין נזהרין בו על מגע לפי שאינו קרוי יין אלא מים – And there are those who are not concerned** if a gentile **touches** this liquid that is pressed from בוסר, **since it is not called wine, but water – ורבינו תם אומר שאין להקל לפי שאין אנו בקיאין עד מתי קרוי מים ולא יין – However the ר"ת says that we should not be lenient, for we are not well acquainted until when is it still called water and not wine – וכתב רבינו תם ששנה אחת לא נתבשלו היינות יפה והיו בוסר – And the ר"ת wrote that one year the wines** (grapes) **did not ripen well and the** grapes **were בוסר – וכי באותה שנה לא נהגו יין נסך. [ועיין תוספות עבודה זרה כט,ב דיבור המתחיל אי] :** **So** does that mean that **in that year they did not conduct** themselves with the prohibition of **יין נסך?!** Obviously they did even though it was בוסר! SUMMARY נכנס מים לבוסר means that there is some liquid that can be pressed from the grape. Regarding (even) this liquid, one should be careful for יין נסך. THINKING IT OVER How did the ר"י prove like the לשון ראשון of רש"י,³ from the משנה in שביעית? footnotes: ¹ בוסר are unripe grapes. See רש"י ד"ה ובשעת. ² See ‘Thinking it over’. ³ See footnote # 2.