## Tosafot on Gittin Daf 36b ###### Tosafot on Gittin 36b:1:1 [Tosafot on Gittin 36b:1:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Gittin/r/36b:1:1) ותקון רבנן דתשמט זכר לשביעית - והא דלא תקון נמי יובל זכר ליובל משום דאין רוב צבור יכולין לעמוד בה ליאסר בעבודת קרקע שתי שנים רצופות: **Tanslation by Rabbi Ephraim Piekarski:** **ותקון רבנן דתשמט זכר לשביעית—And the רבנן instituted that it should be משמט to commemorate שביעית** OVERVIEW The גמרא cited a ברייתא that שמיטת כספים is dependent on שמיטת קרקע, so when שמיטת קרקע ceased so too did שמיטת כספים cease מדאורייתא. However the רבנן instituted that there should be שמיטה in order to commemorate שביעית. Our תוספות discusses why this תקנה is limited to שמיטה. תוספות responds to an anticipated question: **והא דלא תקון נמי¹ יובל זכר ליובל –** **And** the reason **the** רבנן **did not institute יובל to commemorate יובל** (מדאורייתא) **– משום דאין רוב צבור יכולין לעמוד בה² ליאסר בעבודת קרקע שתי שנים³ רצופות:** **Because a majority of the public is not able to withstand** the difficulty **to be prohibited working the land for two consecutive years.** SUMMARY Not working the land for two years is a גזירה שאין רוב הצבור יכולים לעמוד בה. THINKING IT OVER 1. How can תוספות say that not working the land for two years is a גזירה שאין רוב הצבור יכולים לעמוד בה,⁴ when the בנ"י observed it during בית ראשון? 2. Why did not the רבנן enact יובל only regarding returning of the fields to their original owners, but not regarding working the fields, thereby eliminating the problem of not working for two years?⁵ footnotes: ¹ According to the previous תוספות ד"ה בזמן, the discussion in the גמרא here regarding שמיטת כספים refers also to שמיטת קרקע of שביעית; meaning that the רבנן were מתקן the איסור חרישה וזריעה בשביעת; why were they also not מתקן the same concerning יובל. ² See ‘Thinking it over’ # 1. ³ All the prohibitions of שמיטה regarding working the fields apply to יובל as well. See ‘Thinking it over’ # 2. ⁴ See footnote # 2. ⁵ See מהרש"א. ###### Tosafot on Gittin 36b:6:1 [Tosafot on Gittin 36b:6:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Gittin/r/36b:6:1) אלא אם כן גדול הימנו כו' - וא"ת היכי דמי אי דפשט ברוב ישראל אפי' גדול הימנו אין יכול לבטל כדאמרי' בפרק אין מעמידין (ע"ז לו.) גבי י"ח דבר שאפי' יבא אליהו ובית דינו אין שומעין לו ואי דלא פשט ברוב ישראל אפי' קטן יכול לבטל כדאמרינן נמי התם גבי שמן דרבי יהודה הנשיא ובית דינו נמנו עליו והתירוהו משום דלא פשט איסורו ברוב ישראל וי"ל דהא קאמר התם וסמכו רבותינו על דברי רבן שמעון בן גמליאל ועל דברי רבי אלעזר בר צדוק שהיו אומרים אין גוזרין גזירה על הצבור אלא א"כ רוב הצבור יכולים לעמוד בה משמע משום דהוה תרתי היה להם כח להתיר דלא פשט וגם לא היו יכולים לעמוד בה אבל הכא או פשט ולא היו יכולים לעמוד או היו יכולים לעמוד ולא פשט ואין משמע כן בירושלמי בפ"ק דשבת דאמר התם ר"י בעי ולא כן תנינן שאין ב"ד יכולין לבטל דברי ב"ד חברו אלא אם כן גדול הימנו בחכמה ובמנין ור' יהודה הנשיא ובית דינו מתירין מה שאסר דניאל וחבורתו אלא רבי יוחנן כדעתיה דא"ר יוחנן בשם רבי אלעזר בר צדוק מקובלני שכל גזירה שב"ד גוזרין על הצבור ולא קיבלו רוב צבור עליהן אינה גזירה ובדקו ומצאו בגזירתו של שמן ולא קבלו רוב צבור עליהן אלמא משמע דבהאי טעמא לחודיה סגי ועוד דבריש מגילה (דף ב.) פריך ואי ס"ד אנשי כנסת הגדולה י"ד וט"ו הוא דתקון אתו רבנן ועקרו תקנתא דתקינו אנשי כנסת הגדולה והתנן אין ב"ד כו' והתם מסתמא פשט ויכולין לעמוד וי"ל דדוקא בי"ח דבר אפי' גדול אין יכול לבטל כדאשכחן בירושלמי מפני שעמדו להם בנפשותיהם כדאיתא התם דתלמידי ב"ש היו הורגין בתלמידי ב"ה ובכל דבר גדול יכול לבטל חוץ מי"ח דבר והיכא דלא פשט כגון שמן אע"ג דעמדו עליהן בנפשותיהן אפי' קטן יכול להתיר והא דקאמר וסמכו רבותינו אהא דאין גוזרים גזירה על הצבור לא מייתי ההוא טעמא אלא משום דלא תימא הואיל והראשונים נמנו עליו לאוסרו למה נמנה הוא עליו להתירו אדרבה היה לו להמנות לאסור דאשכחן בכמה דוכתי דראשונים גזרו ולא קיבלו מנייהו ובתראי גזור וקבלו מנייהו בפ"ק דשבת (דף יד:) ובפ"ק דחולין (דף ו.) להכי קאמר דלא רצה להמנות לאסור משום דחזא דאין רוב צבור יכולין לעמוד בו ומיהו בדבר שלא תקנו שיתפשט האיסור בכל ישראל אלא במקום אחד דוקא כההיא דבפרק כל הבשר (חולין קי.) דרב איקלע לטטלופוש דאמר בקעה מצא וגדר בה גדר ואסר להו כחל וכן כל הנך דפרק תולין (שבת קלט.) דשלחו ליה בני בשכר ואסר להם לפי שאינן בני תורה גדול יכול להתיר ולא קטן: **Tanslation by Rabbi Ephraim Piekarski:** **אלא אם כן גדול הימנו כולי—Unless he is greater than him, etc.** OVERVIEW The גמרא stated that if הלל instituted פרוסבול for all generations to follow then no one can nullify this תקנה, since the rule is that one בי"ד cannot nullify the ruling of another בי"ד unless the nullifying בי"ד is greater than the original בי"ד, in wisdom and in number. תוספות discusses this rule. ---------------------- תוספות asks: **ואם תאמר היכי דמי אי דפשט ברוב ישראל אפילו גדול הימנו אין יכול לבטל –** **And if you will say; what situation are we discussing; if** this ruling (regarding פרוסבול) **was accepted among the majority of Jews,** then **even if** the nullifying בי"ד **is greater that the** initial בי"ד, **it** still **cannot nullify** the initial ruling – **כדאמרינן בפרק אין מעמידין (עבודה זרה לו,א) גבי י"ח דבר¹ –** **As** רבב"ח said in the name of ר' יוחנן **in פרק אין מעמידין regarding the י"ח דבר (eighteen things) – שאפילו יבא אליהו ובית דינו אין שומעין לו –** **‘That even if אליהו** הנביא **and his בי"ד will come** to nullify the י"ח דבר **we will not listen to him’** (as רב משרשיא explained), ‘since פשט איסורו ברוב ישראל’ – **ואי דלא פשט ברוב ישראל אפילו קטן יכול לבטל –** **And if** (פרוסבול) **was not פשט ברוב ישראל,** then **even a smaller** בי"ד בחכמה ובנין **can nullify** it – **כדאמרינן נמי התם גבי שמן² דרבי יהודה הנשיא³ ובית דינו נמנו עליו והתירוהו –** **As** רב משרשיא also **states there regarding oil** of gentiles **that ר"י הנשיא and his בי"ד, voted on it and permitted it – משום דלא פשט איסורו ברוב ישראל –** **Since לא פשט איסורו ברוב ישראל.** In summation: תוספות asks that it seems that the rule of אין בי"ד יכול לבטל דברי בי"ד חבירו אא"כ גדול ממנו בחכמה ובמנין, does not apply; for if the גזירה was פשט ברוב ישראל then even גדול ממנו cannot be מבטל (as in י"ח דבר) and if לא פשט then even a קטן can be מבטל (as in שמן עכו"ם). תוספות answers: **ויש לומר דהא קאמר התם וסמכו רבותינו על דברי רבן שמעון בן גמליאל –** **And one can say; for** the גמרא **there states** regarding the היתר שמן, ‘**and our teachers** (referring to ר"י הנשיא ובי"ד) **depended on the words of רשב"ג – ועל דברי רבי אלעזר בר צדוק שהיו אומרים –** **And on the words of ר"א בר צדוק who used to say – אין גוזרין גזירה על הצבור אלא אם כן רוב הצבור יכולים לעמוד בה –** **We do not issue a decree on the public, unless a majority of the public can bear it’** this concludes the citation of the גמרא there – **משמע משום דהוה תרתי היה להם כח להתיר דלא פשט וגם לא היו יכולים לעמוד בה –** **It seems because** regarding שמן where **there were two** reasons להתיר, therefore the בי"ד of ר"י הנשיא **had the power to permit it, for it was not פשט** ברוב ישראל **and also** רוב הצבור **was not able to bear** such a hardship (of not using שמן עכו"ם) – **אבל הכא או פשט ולא היו יכולים לעמוד⁴ או היו יכולים לעמוד ולא פשט⁵ –** **However here** regarding פרוסבול we will say **either it was פשט but לא היו יכולים לעמוד,⁶ or it was יכולים לעמוד, but לא פשט;** in either of these two cases we say אין בי"ד יכול לבטל דברי בי"ד חבירו אא"כ גדול ממנו בחכמה ובמנין. In summation: if it is פשט and יכולים לעמוד then no one can be מבטל it (י"ח דבר); if לא פשט and אין יכולים לעמוד then any בי"ד can be מבטל it (שמן); if it is פשט ואין יכולים לעמוד or לא פשט ויכולים לעמוד, then only a בי"ד גדול can be מבטל it (פרוסבול). תוספות presents a contradictory view: **ואין משמע כן בירושלמי בפרק קמא דשבת⁷ דאמר התם רבי יוחנן בעי ולא כן תנינן –** **However it does not seem so in** תלמוד **ירושלמי in first פרק of** מסכת **שבת; for it says there, ‘ר"י asked** (regarding the היתר of שמן עכו"ם) **but did we not learn – שאין בית דין יכולין לבטל דברי בית דין חברו אלא אם כן גדול הימנו בחכמה ובמנין – That אין בי"ד יכול לבטל דברי בי"ד חברו אא"כ גדול הימנו בחכמה ובמנין** and here – **ורבי יהודה הנשיא ובית דינו מתירין מה שאסר דניאל וחבורתו –** **ר"י הנשיא and his בי"ד are permitting what דניאל and his contemporaries forbade – אלא רבי יוחנן כדעתיה דאמר רבי יוחנן בשם רבי אלעזר בר צדוק –** **Rather ר"י** answers this difficulty by following **his view, for ר"י stated in the name of ראב"צ – מקובלני שכל גזירה שבית דין גוזרין על הצבור ולא קיבלו רוב צבור עליהן אינה גזירה –** **‘I have received** a tradition **that any decree which בי"ד issues on the public and the majority of the public did not accept it upon themselves, it is not a** valid **decree’⁸ – ובדקו ומצאו בגזירתו של שמן ולא קבלו רוב צבור עליהן –** **And they investigated and found out** in regards **to the decree of שמן that רוב הצבור did not accept it upon themselves.** This concludes the citation from the ירושלמי – **אלמא משמע דבהאי טעמא לחודיה סגי⁹ –** **It seems evident that with this** (one) **reason alone** (that לא פשט) **it is sufficient** for any בי"ד to be מבטל and we do not require two reasons לא פשט and אין יכולים לעמוד. תוספות asks an additional question **ועוד דבריש מגילה (דף ב,א) פריך ואי סלקא דעתך אנשי כנסת הגדולה י"ד וט"ו הוא דתקון –** **And furthermore in the beginning of** מסכת **מגילה** the גמרא **asks, ‘for if you will assume that the אנשי כנה"ג instituted** that the מגילה be read on the **fourteenth and fifteenth,** is it possible that – **אתו רבנן ועקרו¹⁰ תקנתא דתקינו אנשי כנסת הגדולה והתנן אין בית דין כולי –** **The** later **רבנן came and uprooted the תקנה which the אנשי כנה"ג instituted, but we learnt in a משנה** that **אין בי"ד, etc.’** this concludes the citation from מגילה – **והתם מסתמא פשט ויכולין לעמוד¹¹ –** **And there** (regarding reading the מגילה) **presumably it was פשט** ברוב ישראל **and** most of the צבור was **יכולין לעמוד.** תוספות answers:¹² **ויש לומר דדוקא בי"ח דבר אפילו גדול אין יכול לבטל כדאשכחן בירושלמי¹³ –** **And one can say that only regarding the י"ח דבר** then **even a** בי"ד **גדול cannot be מבטל** (the י"ח דבר) **as we find in** תלמוד **ירושלמי** that even a בי"ד גדול cannot be מבטל the י"ח דבר – **מפני שעמדו להם בנפשותיהם –** **Because they staked their lives on it – כדאיתא התם¹⁴ דתלמידי בית שמאי היו הורגין בתלמידי בית הלל –** **As is mentioned there that the students of ב"ש were killing the students of ב"ה ובכל דבר גדול יכול לבטל חוץ מי"ח דבר –** **And regarding any ruling** (even if פשט and יכולים לעמוד) a בי"ד **גדול can be מבטל except for the י"ח דבר – והיכא דלא פשט כגון שמן אף על גב דעמדו עליהן בנפשותיהן¹⁵ אפילו קטן יכול להתיר –** **And wherever** the איסור was **לא פשט for instance שמן** עכו"ם **even though they risked their lives for it** (it was one of the י"ח דבר)**,** nevertheless **even a** בי"ד **קטן can permit** it – תוספות anticipates a difficulty: **והא דקאמר וסמכו רבותינו¹⁶ אהא דאין גוזרים גזירה על הצבור –** **And that which** the גמרא **stated** (in ע"ז), ‘**and our Rabbis depended on that** which was stated **that אין גוזרים גזירה על הצבור** unless יכולים לעמוד בה’ – תוספות replies: **לא מייתי ההוא טעמא אלא משום דלא תימא הואיל והראשונים נמנו עליו לאוסרו –** The גמרא **did not mention that reason** (of אין גוזרין וכו') in order to explain how they had the power to do it, for that was already explained by saying it was לא פשט, **rather** the (second) reason was mentioned **in order that you should not ask, since the** חכמים of **prior** generations **voted to prohibit** שמן עכו"ם – **למה נמנה הוא עליו להתירו אדרבה היה לו להמנות לאסור –** **Why did** the בי"ד of ר"י **vote to permit it; on the contrary they should have voted to** continue **the prohibition – דאשכחן בכמה דוכתי דראשונים גזרו ולא קיבלו מנייהו ובתראי גזור וקבלו מנייהו –** **For we find in many places where the earlier** חכמים **decreed and** the people **did not accept it from them, and the later** חכמים **decreed** it again **and** the people **did accept it from them;** we find this – **בפרק קמא דשבת (דף יד,ב) ובפרק קמא דחולין (דף ו,א) –** **In the first פרק of שבת¹⁷ and in the first פרק of חולין, ¹⁸** so here too even though the people did not accept the גזירה on שמן from the ראשונים, nevertheless ר"י ובית דינו should have attempted to uphold the first גזירה instead of abandoning it – **להכי קאמר דלא רצה להמנות לאסור משום דחזא דאין רוב צבור יכולין לעמוד בו –** **Therefore** the גמרא **explains that** ר"י **did not want to vote to prohibit** שמן עכו"ם, **because he saw that אין רוב צבור יכולין לעמוד בו.** In summation: According to the ירושלמי when an איסור is פשט then only a בי"ד גדול can be מבטל (except for the י"ח דבר), however when it is not פשט then even a קטן can be מבטל. תוספות limits the ability of a בי"ד קטן to be מבטל a גזירה which was לא פשט: **ומיהו בדבר שלא תקנו שיתפשט האיסור בכל ישראל אלא במקום אחד דוקא –** **However regarding a תקנה which** initially **was not intended that it should apply to כל לישראל, but rather for one specific place – כההיא דבפרק כל הבשר (חולין קי,א) דרב איקלע לטטלופוש¹⁹ –** **Like that** incident **in פרק כל הבשר where רב came to טטלופוש – דאמר בקעה מצא וגדר בה גדר²⁰ ואסר להו כחל²¹ –** **Where** the גמרא states that רב found an unfenced **valley and erected a fence,** meaning, **he forbade them** from eating **the udder** of a cow – **וכן כל הנך דפרק תולין (שבת קלט,א) דשלחו ליה בני בשכר ואסר להם לפי שאינן בני תורה –** **And similarly all those** issues **in פרק תולין where the בני בשכר sent** to לוי, **and** רב מנשיא (after the death of לוי) **forbade them** **because they were not בני תורה** (even though they would be permitted for others); in all these case even though the איסור was not פשט ברוב ישראל, only in one particular area, nevertheless, only a בי"ד – **גדול יכול להתיר ולא קטן:²²** **גדול can be מתיר** (for these people who were prohibited) **but not a** בי"ד **קטן.** SUMMARY According to the בבלי a בי"ד גדול can be מבטל only if it is לא פשט or אין יכולין לעמוד בו (like פרוסבול), however if it is פשט and יכולין לעמוד בו (like י"ח דבר) they cannot be מבטל. A בי"ד קטן can only be מבטל if it is לא פשט and אין יכולין לעמוד בו (like שמן). According to the ירושלמי it depends solely if it is פשט (then only a גדול) or לא פשט (even a קטן) except for י"ח דבר which no one can be מבטל since עמדו עליהן בנפשותיהן. THINKING IT OVER 1. תוספות writes that by פרוסבול it may have been פשט but לא יכולים לעמוד.²³ It seems difficult to comprehend why they were not יכולים לעמוד by פרוסבול since it was for everyone’s benefit (as the גמרא states shortly).²⁴ 2. תוספות assumes (according to the בבלי) that if פשט ולא יכולין לעמוד then a גדול can be מבטל.²⁵ Seemingly all we can derive from שמן is that for a קטן to be מבטל we need both לא פשט and אין יכולין לעמוד, from פרוסבול we can derive that if לא פשט and יכולין לעמוד a גדול can be מבטל, ²⁶but if it is פשט and לא יכולין לעמוד we have no reason to assume that even a גדול can be מבטל (and this would also explain י"ח דבר). Why does תוספות assume that a גדול can be מבטל by פשט ולא יכולין לעמוד?!²⁷ footnotes: ¹ The משנה in שבת יג,ב and the subsequent גמרא mention and discuss in detail the י"ח דבר which the חכמים were גוזר. ² The משנה there on לה,ב states that (דניאל ובית דינו) the חכמים forbade eating שמן of עכו"ם (like חלב עכו"ם and פת עכו"ם). ³ See רש"י in the משנה there that this is referring to ר"י נשיאה an אמורא who was a grandson of רבי. See תוס' לו,א ד"ה אשר. ⁴ See ‘Thinking it over’ # 1. ⁵ If it is פשט and יכולים לעמוד בו (like the י"ח דבר) then even a בי"ד גדול cannot be מבטל. ⁶ See ‘Thinking it over’ # 2. ⁷ ה"ג in our ירושלמי on דף י,ב. ⁸ This seems to mean that לא פשט ברוב ישראל. This ירושלמי which states that ר' יוחנן cites ראב"צ as saying that if לא פשט it is not a גזירה contradicts the בבלי in ע"ז (cited previously in this תוספות) where ר"י said in the name of ראב"צ that אין גוזרין על הצבור אא"כ רוב הצבור יכולין לעמוד בה (see מהר"ם שי"ף). ⁹ According to this ירושלמי the original question remains if it was פשט (like the י"ח דבר) then even if גדול ממנו they cannot be מבטל and if לא פשט then even a קטן can be מבטל. When does the rule of אין בי"ד כו' אא"כ גדול הימנו כו' apply. ¹⁰ The רבנן ruled that the בני הכפרים can read the מגילה on יא, יב and יג. ¹¹ The question is why regarding the י"ח דבר the גמרא in ע"ז ruled that even if אליהו ובי"ד would come they could not annul it since פשט ברוב ישראל, however here by קריאת המגילה it seems that a בי"ד גדול would be able to be מבטל it. ¹² תוספות (seemingly) is accepting the view of the ירושלמי that if לא פשט then even a קטן can be מבטל, but if פשט then only a גדול can be מבטל, except for the י"ח דבר where even a גדול cannot be מבטל. ¹³ שבת יא,א (in our ירושלמי). ¹⁴ ט,א (in our ירושלמי). תנא ר' יהושע אונייא תלמידי ב"ש עמדו להן מלמטה והיו הורגין בתלמידי ב"ה. תני ששה מהן עלו והשאר עמדו עליהן בחרבות וברמחים. ¹⁵ דניאל initially was גוזר on שמן עכו"ם (only in the city); by the י"ח דבר (where עמדו עליהן בנפשותיהן) they expanded the גזירה to include even בשדה. ¹⁶ The גמרא was explaining how ר"י הנשיא was מתיר שמן עכו"ם. First the גמרא said because לא פשט and then the גמרא continues that this בי"ד was סומך on the ruling that אין גוזרים גזירה על הצבור אא"כ רוב הצבור יכולים לעמוד בה. The question is why this second reason is necessary. תוספות just concluded that if לא פשט then even a בי"ד קטן can be מבטל, and by שמן it was not פשט, so that is a sufficient explanation why ר"י and his בי"ד were able to be מתיר שמן, there is no need for the additional explanation of אין גוזרין וכו' אא"כ רוב הצבור וכו'. ¹⁷ The גמרא there is discussing טומאת ידים for תרומה. Initially שמאי and הלל were גוזר טומאה on ידים for תרומה but לא קבלו מהם, and then the תלמידי הלל ושמאי were גוזר and קבלו מהם. ¹⁸ The גמרא there is discussing the איסורין that were placed on כותים (they are to be considered as עכו"ם גמורין). Originally ר"מ ור"ג were גוזר on the כותים (different איסורים) ולא קבלו מהם and when רב אמי ורב אסי were גוזר they were קבלו מהם. ¹⁹ The residents of טטלופוש were not observing the laws of בשר בחלב. ²⁰ This is an expression indicating that this place was like an unfenced area where there is no protection from outsiders, but רב erected a protective fence by making the proper תקנה. ²¹ The udder of the cow may be cooked and eaten (even though the udder is meat and it accumulates milk) provided it is prepared in the proper manner, however רב forbade the people of טטלופוש to eat the כחל under any circumstances since they were lenient regarding בשר בחלב. ²² In this limited area it was פשט. ²³ See footnote # 4. ²⁴ See נח"מ. ²⁵ See footnote # 6. ²⁶ See previous question, ²⁷ See אמ"ה # 229. ###### Tosafot on Gittin 36b:8:1 [Tosafot on Gittin 36b:8:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Gittin/r/36b:8:1) דאלימי לאפקועי ממונא - ר"ת כתב פרוסבול כי היה אומר דלא בעינן אלא ב"ד חשוב שבדור ואשכחן נמי (לקמן גיטין לז.) שהיו מקילין רבנן דבי רב אשי דמסרי מילייהו אהדדי תנן במסכת שביעית (פ"י מ"ה) פרוסבול המוקדם כשר והמאוחר פסול ומפ' בירושלמי משום דפרוסבול אינו מועיל מה שמלוה אחר כתיבת פרוסבול אלא למה שהלוה קודם זמן הכתוב בפרוסבול ולכך מאוחר פסול דמרויח שלא כדין כל מה שהלוה אחר כתיבת פרוסבול עד זמן הכתוב בו: **Tanslation by Rabbi Ephraim Piekarski:** **דאלימי לאפקועי ממונא—That they are powerful to extricate money** OVERVIEW The גמרא stated that even if we assume that הלל was מתקן a פרוסבול for future generations but he limited the power of writing a פרוסבול to a respected בי"ד, which has the power to extricate money. תוספות qualifies this statement. -------------------- **רבינו תם כתב פרוסבול כי היה אומר דלא בעינן אלא בית דין חשוב שבדור¹ –** **The ר"ת wrote a פרוסבול** (for those that needed it) **for he would say, the only requirement is** that it should be **a prominent בי"ד of** that **generation – ואשכחן נמי (לקמן לז,א) שהיו מקילין רבנן דבי רב אשי דמסרי מילייהו אהדדי² – And we also find that the students in the academy of רב אשי were lenient** (regarding פרוסבול); **they would** merely **‘give over’ words to each other** (without even writing a פרוסבול).³ תוספות continues with a (seemingly) unrelated issue:⁴ **תנן במסכת שביעית (פרק י' משנה ה') פרוסבול המוקדם כשר והמאוחר פסול⁵ –** **We learnt in a משנה in מסכת שביעית; ‘a predated פרוסבול is כשר, however a postdated פרוסבול is פסול' – ומפרש בירושלמי⁶ משום דפרוסבול אינו מועיל מה שמלוה אחר כתיבת פרוסבול⁷ –** **And he explains in** תלמוד **ירושלמי, since a פרוסבול is not effective for that which he lends out after the writing of the פרוסבול;** it is **– אלא למה שהלוה קודם זמן⁸ הכתוב בפרוסבול –** **Only** effective **for what he lent before [the date written in] the פרוסבול – ולכך מאוחר פסול⁹ דמרויח שלא כדין כל מה שהלוה אחר כתיבת פרוסבול עד זמן הכתוב בו:** **And therefore a post dated פרוסבול is פסול because** the lender **unlawfully gains all** the loans **which he lent after the writing of the פרוסבול¹⁰ until the date which is written in** the פרוסבול.**** SUMMARY A פרוסבול can be written by a בי"ד חשוב שבדור. The פרסבול is effective for all loans that were made before the writing (and dating?) of the פרוסבול. Any loans made after the writing of the פרוסבול are not exempt from שמיטת כספים. THINKING IT OVER Are the רבנן דבי רב אשי (who were מסרי מילי אהדדי)¹¹ arguing against שמואל (who maintains לא כתבינן פרוסבול אלא אי בבי דינא דסורא וכו') or not?¹² footnotes: ¹ It is not necessary for the בי"ד to be able לאפקועי ממונא. In the times of the גמרא the criterion for a בי"ד חשוב was a בי"ד which was אלימי לאפקעוי ממונא. ² They would say orally to each other the text required to be written in a פרוסבול (see רש"י there ד"ה מסרי). ³ These רבנן דבי רב אשי were (presumably) not as חשוב as the בי"ד of רב אמי ורב אסי, and they were not אלימי לאפקועי ממונא (and they did not even write the פרוסבול), this shows that there was a leniency practiced in regards to a פרוסבול, therefore the ר"ת maintained that he could (surely) write a פרוסבול. See ‘Thinking it over’. ⁴ See מהר"ם שי"ף. ⁵ By a regular שטר הלואה it is the opposite a שטר מוקדם is פסול because it enables the מלוה to collect from buyers who bought before the actual loan took place (but after the bogus date on the שטר). However a שטר מאוחר is כשר for it does not harm anyone (except for the מלוה who agrees to it). ⁶ In our ירושלמי it is on דף ל,א (פ"י ה"ג). The text there states המוקדם כשר מפני שהורע כחו של מלוה והמאוחר פסול מפני שמייפה כחו של מלוה. ⁷ In the פרוסבול it states that he is transferring all his loans to בי"ד. He can only transfer that which he lent, but not his future loans. ⁸ The word 'זמן' should seemingly be deleted (for the פרוסבול is effective only for the loans which happened before the writing of the פרוסבול, but not before the dating of the פרוסבול [if it was postdated] as תוספות just said [אינו מועיל מה שמלוה אחר כתיבת פרוסבול]). Alternately תוספות may be discussing a case where he predated the פרוסבול; in that case the פרוסבול is not effective for the loans that are after this date, even though the loans were given before the פרוסבול was written. See נח"מ. ⁹ Let us assume the date on the פרוסבול is ר"ח כסלו. The actual פרוסבול was written a month earlier on ר"ח חשון. All loans that were made during חשון should not be covered by the פרוסבול, since these loans did not exist when he made the פרוסבול. However the מלוה will show the שטר פרוסבול dated ר"ח כסלו and will illegally include all the loans he made during חודש חשון. ¹⁰ שמיטת כספים should apply to these loans since they were lent after the writing of the פרוסבול. ¹¹ See footnote # 3. ¹² See אמ"ה # 269. ###### Tosafot on Gittin 36b:12:1 [Tosafot on Gittin 36b:12:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Gittin/r/36b:12:1) דכתיב נתן ולא כתיב הסריח - אע"ג דאית ליה למכתב לישנא מעליא מ"מ הוה מצי למכתב עזב: **Tanslation by Rabbi Ephraim Piekarski:** **דכתיב נתן ולא כתיב הסריח—For it is written נתן, but it is not written הסריח** OVERVIEW רבא taught that even though the בנ"י lost their fragrance at הר סיני (by worshipping the עגל) as the פסוק states 'עד שהמלך במסבו נרדי¹ נתן ריחו', nevertheless the בנ"י are still dear to הקב"ה, for the פסוק could have written נרדי² הסריח ריחו and it chose a more refined expression to indicate their dearness to הקב"ה. Our תוספות clarifies this proof. --------------------- תוספות anticipates a question: **אף על גב דאית ליה למכתב לישנא מעליא³ –** **Even though it is necessary** **to write a refined language** (נתן ריחו),⁴ and not use coarse language like הסריח – תוספות responds: **מכל מקום הוה מצי למכתב עזב:** **Nevertheless** in order to satisfy לישנא מעליא,**** the פסוק **could have written** נרדי **עזב** ריחו (the fragrance **left** my spice), which would also indicate that there is no fragrance left at all; since it merely wrote נתן ריחו this indicates that it merely gave up some [but not all] of the fragrance. SUMMARY If there was no dearness of the בנ"י to הקב"ה after the עגל, the פסוק should have used a more severe term than נתן, it should have stated עזב (which would have denoted הסריח). THINKING IT OVER According to תוספות why did the גמרא write, 'ולא כתיב הסריח'; the גמרא should have written 'ולא כתיב עזב'?!⁵ footnotes: ¹ My spice gave away (lost) its fragrance. ² The odor of my spice became repugnant. ³ There is seemingly no proof that עדיין חביבותא הוא גבן, because the פסוק meant הסריח, it was just written in a refined language. ⁴ See פסחים ג,א that a person should not allow a דבר מגונה to come out of his mouth. See מהר"ם שי"ף. ⁵ See תפא"י.