## Tosafot on Gittin Daf 46b ###### Tosafot on Gittin 46b:1:1 [Tosafot on Gittin 46b:1:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Gittin/r/46b:1:1) הנודר כאילו בנה במה - מפרש רבינו אליהו משום דאתיא בגזירה שוה דחדלה כתיב הכא (דברים כ״ג:כ״ג) כי תחדל לנדור וכתי' התם (ישעיהו ב׳:כ״ב) חדלו לכם מן האדם וגו' כי במה נחשב הוא ודרשינן. אל תיקרי במה אלא במה ובריש פרק ארבעה נדרים (נדרים כב.) יליף בהאי גזירה שוה דנקרא רשע דכתיב שם רשעים חדלו רוגז (איוב ג׳:י״ז): **Tanslation by Rabbi Ephraim Piekarski:** **הנודר כאילו בנה במה—One who makes a vow is as if he built a *Bomoh*** OVERVIEW ר' נתן taught that one who makes a vow is sinning as if he bult a במה (at the time when במות are prohibited)¹. תוספות explains the connection between נודר and (building) a במה ------------------------------ **מפרש רבינו אליהו משום דאתיא בגזירה שוה דחדלה – ר"א explained because we derive** the connection between נדר and במה **through the גז"ש** of the word **חדלה (refraining) – כתיב הכא (דברים כג,כג) כי תחדל לנדור It is written here** regarding נדרים, ‘**if you will refrain from making a vow’ – וכתיב התם² (ישעיה ב,כב) חדלו לכם מן האדם וגומר כי במה נחשב הוא – And it is written elsewhere, ‘you should refrain from** listening to **a person, etc. for what is his importance’ – ודרשינן³ אל תיקרי במה אלא במה** (ב' ומ' קמוצים) **–** **And we expound** the word במה, saying **do not read it** as **במה** (what is he)**, but rather read it as במה** (a private altar) – **ובריש פרק ארבעה נדרים⁴ (נדרים כב,א) יליף בהאי גזירה שוה דנקרא רשע – And in the beginning of פרק ארבעה נדים** the גמרא **derives through this גז"ש** of חדלה **that** one who is נודר **is called a wicked** person; for it says חדל by נדר – **דכתיב שם רשעים חדלו רוגז (איוב ג,יז):** **And it is** also **written, ‘there the רשעים refrain from** their **anger’.** SUMMARY The connection between נדר and במה (as well as רשע) is based on the גז"ש of חדלה. THINKING IT OVER Why was it necessary for תוספות to cite the גמרא in נדרים;⁵ what does that add?!⁶ footnotes: ¹ E.g. After the ביהמ"ק was built. ² The entire פסוק reads; חִדְלוּ לָכֶם מִן הָאָדָם אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ כִּי בַמֶּה נֶחְשָׁב הוּא. ³ ברכות יד,א. The גמרא there interprets this דרשה regarding one who gives שלום to his friend before תפילה (שחרית). ⁴ See ‘Thinking it over’. ⁵ See footnote # 4. ⁶ See מהר"ם. ###### Tosafot on Gittin 46b:5:1 [Tosafot on Gittin 46b:5:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Gittin/r/46b:5:1) המוציא אשתו משום אילונית - משמע הכא דאילונית בעיא גט ותימה דבריש יבמות (דף ב:) משמע דלא בעיא גט דהוו קדושי טעות דתנן וכולן שמתו או שמיאנו או שנמצאו אילונית צרותיהן מותרות ויש לומר דהכא מיירי בספק אילונית ומוציאה משום חשש אילונית תדע מדקתני סיפא נישאת לאחר והיו לה בנים ואילו ודאי אילונית אין לה רפואה מדפליגי רבי יהושע ורבי עקיבא בהערל (שם דף עט:) בסריס חמה דיש לו רפואה וחולץ וחולצין לאשתו ובאילונית לא פליגי ודרשינן בפ"ק דיבמות (דף יב.) אשר תלד פרט לאילונית והא דאמר (שם דף סד:) שרה אמנו אילונית היתה אין מזכירין מעשה נסים כדאמרינן גבי איוב בריש אלו טריפות (חולין דף מג.) והא דפליגי בהמדיר (כתובות דף עג.) בקדשה על תנאי וכנסה סתם דבעי' גט משום דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות היינו בשאר מומין דמחיל אבל באילונית לא מחיל ועוד דמומין מסיק אדעתיה שמא לא יתקיים התנאי דשכיחי ובועל לשם קדושין אבל אילונית דלא שכיח לא מסיק לבעול לשם קדושין והא דתנן פרק אלמנה ניזונת (כתובות ק:) הממאנת והשניה והאילונית אין להן כתובה דמשמע אבל גיטא בעי דהכי דייק בהמדיר (שם דף עג.) גבי כנסה סתם ונמצאו כו' משום שניה נקט הכי דעל כרחך ממאנת לא בעיא גט אי נמי בהמדיר לא דייק אלא משום דתני ברישא אינה מקודשת ובסיפא תצא שלא בכתובה והא דאמרינן (יבמות סא:) קטן וקטנה לא חולצין כו' קטנה שמא תמצא אילונית ולא אמרינן תתייבם ממה נפשך דאי אילונית היא הרי הן קדושי טעות ושריא לשני אומר ר"ת דהתם בדקבלה עילויה וכה"ג משני בפ' בן סורר (סנהדרין דף סט:): **Tanslation by Rabbi Ephraim Piekarski:** **המוציא אשתו משום אילונית—One who divorces his wife because she is an אילונית** OVERVIEW The משנה is discussing one who divorced his wife because she was an אילונית. Our תוספות examines whether an אילונית requires a גט or is it קדושי טעות. --------------------------- **משמע¹ הכא דאילונית בעיא גט – It seems** from the משנה **here that an אילונית requires a גט,** (meaning that even though the husband was not aware that she is an אילונית, nevertheless she is considered married to him and in order to marry someone else she requires a גט) – תוספות asks: **ותימה דבריש יבמות (דף ב,ב) משמע דלא בעיא גט דהוו קדושי טעות² – And it is astounding; for in the beginning of** מסכת **יבמות it seems that** an אילונית **does not require a גט, since it is a mistaken קידושין.** תוספות explains his proof – **דתנן³ וכולן שמתו או שמיאנו או שנמצאו אילונית צרותיהן מותרות – For the משנה teaches, and all of them who died or were ממאן, or were found to be אילונית, there rival** wives **are permitted** to be מתייבם. תוספות answers: **ויש לומר דהכא מיירי בספק אילונית ומוציאה משום חשש אילונית – And one can say that here** in our משנה **we are discussing a possible אילונית and he is divorcing her because of** his **concern** that she may be an **אילונית,** therefore she requires a גט for it is not קדושי טעות (with a certainty) – תוספות proves that we are discussing a ספק אילונית: **תדע מדקתני סיפא נישאת לאחר והיו לה בנים ואילו ודאי אילונית אין לה רפואה – You should know** that we are discussing a ספק אילונית, **since in the סיפא** of our משנה **it states, ‘she married another** person **and she had children** from him’, this proves that she was not a ודאי אילונית , **for a ודאי אילונית cannot be healed;** she will always be barren. תוספות goes on to prove that a ודאי אילונית אין לה רפואה – **מדפליגי רבי יהושע⁴ ורבי עקיבא בהערל (שם דף עט,ב) בסריס חמה דיש לו רפואה – Since (ר"י) [ר"א] ור"ע argue in** פרק **הערל regarding a born eunuch who can be healed,** whether **– וחולץ וחולצין לאשתו ובאילונית לא פליגי –** **He can** perform **חליצה and whether חליצה can be performed on his** widowed **wife, however they do not argue regarding an אילונית,** all agree that there is no requirement to give her חליצה, the reason for this is - – **ודרשינן בפרק קמא דיבמות (דף יב,א) אשר תלד פרט לאילונית⁵ – As we expound in the first פרק of** מסכת **יבמות,** the פסוק of **אשר תלד (which she will give birth to) to exclude an אילונית** (who cannot bear a child), from the whole פרשה of יבום וחליצה. Therefore an אילונית ודאי does not require a גט, for it is קדושי טעות (since she can never bear children) however our משנה is discussing a ספק אילונית, therefore a גט is required. תוספות responds to an anticipated difficulty: **והא דאמר (שם דף סד,ב) שרה אמנו אילונית היתה אין מזכירין מעשה נסים – And this** which רב נחמן **states that our matriarch שרה was an אילונית** (even though she later had a child; which seemingly contradicts this which תוספות maintains that an אילונית cannot bear a child); this is not a question because **we do not mention miracles** (שרה gave birth through a נס; naturally she was incapable of having children) – **כדאמרינן⁶ גבי איוב בריש אלו טריפות (חולין דף מג,א) – As** the גמרא **states regarding איוב in the beginning of** פרק **אלו טריפות –** תוספות anticipated another difficulty: **והא דפליגי בהמדיר (כתובות דף עג,א) בקדשה על תנאי וכנסה סתם דבעיא גט – And regarding this which** רב and שמואל **argue in** פרק **המדיר** in a case where a person **was מקדש** a woman **with the stipulation** that she has made no vows, **and he married her סתם** (without mentioning his תנאי); רב maintains **that she requires a גט – משום דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות⁷ – Because a person does not make his בעילה a promiscuous ביאה** and the ביאה was made לשם קידושין – תוספות responds **היינו בשאר מומין דמחיל אבל באילונית לא מחיל⁸ – When** do we say אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות **by other blemishes** (like נדרים) **where he** is willing **to forgo** his תנאי by the בעילה, **however regarding an אילונית he is not מוחל** and is not בועל לשם קדושין if she is an אילונית – תוספות offers another distinction: **ועוד דמומין מסיק אדעתיה שמא לא יתקיים התנאי דשכיחי ובועל לשם קדושין⁹ – And furthermore by** regular **מומין he is aware that perhaps the תנאי will not be fulfilled** (she will have נדרים) **for it is common** for women to have this מום, so he is aware that his initial קדושין may be invalid **and** therefore **he is בועל לשם קדושין – אבל אילונית דלא שכיח לא מסיק לבעול לשם קדושין¹⁰ – However regarding an אילונית, which is uncommon it does not enter** his mind **to be בועל לשם קדושין –** תוספות anticipates a further difficulty: **והא דתנן פרק אלמנה ניזונת (שם ק,ב) הממאנת והשניה¹¹ והאילונית אין להן כתובה – And** regarding **this which the משנה taught** in **פרק אלמנה ניזונית that a ממאנת and a שניה and an אילונית, receive no כתובה** payment if divorced or widowed – **דמשמע אבל גיטא בעי – Which indicates that they require a גט.** This is in contradiction to what**** תוספות**** maintains that an אילונית is קידושי טעות and does not require a גט. תוספות proves that this is the general inference when it states אין לה כתובה (that a גט is required)**:** **דהכי דייק בהמדיר¹² (שם דף עג,א) גבי כנסה סתם ונמצאו כולי – For this is what** the גמרא **in פרק המדיר infers regarding** the משנה of **כנסה סתם ונמצאו, etc.** תוספות responds: **משום שניה נקט הכי דעל כרחך ממאנת¹³ לא בעיא גט –** This implied inference of הא גיטה בעיא **is only regarding a שניה** (but not for an אילונית) **for perforce you must say that a ממאנת does not require a גט** and neither does an אילונית – תוספות offers an alternate solution: **אי נמי בהמדיר לא דייק אלא משום דתני ברישא אינה מקודשת ובסיפא תצא שלא בכתובה – Or** you may **also** say **that the only reason the** גמרא **makes this inference in** פרק **המדיר** (that כתובה הוא דלא בעיא הא גיטא בעיא) **is because in the רישא** of the משנה **it states, ‘she is not מקודשת’** (which mean no גט is required) **and in the סיפא** it states differently, **תצא בלא כתובה** (but it does not state אינה מקודשת; indicating that there is קדושין, and a גט is required); however in the משנה in אלמנה ניזונית where there is no statement of אינה מקודשת, only the statement of אין להן כתובה, that is insufficient to infer that גיטה בעיא. תוספות anticipates one more final question: **והא דאמרינן (יבמות סא,ב) קטן וקטנה לא חולצין כולי קטנה שמא תמצא אילונית¹⁴ – And regarding** the ברייתא which **states that we do not perform חליצה by a קטן וקטנה** and also no יבום**,** the reason given why there is no יבום, is that the **קטנה may turn out to be an אילונית – ולא אמרינן תתייבם ממה נפשך דאי אילונית היא הרי הן קדושי טעות ושריא לשני – But why do we not say that** this קטנה **should be מתייבם in any case. For if she is an אילונית.** her קידושין to the deceased brother **was קדושי טעות so she is permitted to marry the second brother** (she is not אשת אחיו)?! This would seem to disprove תוספות that by an אילונית it is קדושי טעות! תוספות responds: **אומר רבינו תם דהתם בדקבלה עילויה¹⁵ וכהאי גוונא משני בפרק¹⁶ בן סורר (סנהדרין דף סט,ב):** **The ר"ת explains that there** the case is where the deceased brother **accepted to** marry this קטנה even if she should turn out to be an אילונית**, and we use this answer also in פרק בן סורר.** SUMMARY תוספות maintains that an אילונית does not require a גט even if there was ביאה. THINKING IT OVER 1. תוספות offers two explanations why regarding an אילונית we do not say א"א עושה בעילתו בעילת זנות.¹⁷ Is there any advantage of one answer over the other, and is there any נפקא מינה between the two answers? 2. תוספות asks a question from פרק אלמנה ניזונית where it states regarding an אילונית that אין להן כתובה; inferring that they require a גט, in contradiction to תוספות opinion.¹⁸ Why does not תוספות answer here (as he answered before) that the משנה in אלמנה ניזונית is referring to a ספק אילונית?!¹⁹ footnotes: ¹ The phrase 'המוציא אשתו וכו', while it may not mean unequivocally with a divorce, it certainly indicates a גט, for otherwise what is the meaning of מוציא; she is not married to him, he has no need to send her away. Additionally why would ר' יהודה maintain לא יחזיר, if she is not married to the first husband, the children of the second husband will not be ממזרים at all. Finally the משנה later states והיא תובעת כתובתה from the first husband, if no גט is required how can there be a כתובה. Therefore we must conclude that our משנה maintains that an אילונית requires a גט. ² Had he known that she was an אילונית, he never would have married her. ³ The case there is for instance there were two brothers ראובן and שמעון, where ראובן had two wives רחל and לאה; one of them (רחל) was the daughter of שמעון. In a ‘regular’ case where ראובן died childless, normally שמעון would be מייבם his wife; however here since one of sראובן' wives (רחל) is sשמעון' daughter, and we derive from a פסוק that not only can he not be מייבם his daughter (רחל), but he also cannot be מייבם the other (non-related) wife (לאה), the צרה. Both wives are exempt from יבום (and חליצה). However if the related wife (רחל) died prior to her husband’s death, שמעון can be מייבם the other (non-related) wife (לאה), since at the time of sראובן' death (when the חיוב יבום came into effect) רחל was already dead. The same rule applies if רחל was found to be an אילונית, then שמעון can be מייבם לאה, for רחל was never sראובן' wife since it is קדושי טעות, and obviously no גט is required. This contradicts our משנה which maintains that an אילונית requires a גט. ⁴ The רש"ש amends this to read ר' אליעזר (instead of ר' יהושע). ⁵ The reason no one discusses the status of an אילונית regarding חליצה (as they discussed the status of a סריס) is because since an אילונית can not bear a child she is excluded from the פרשה of יבום וחליצה. The fact that we exclude an אילונית because of אשר תלד, proves that she can never bear children; otherwise why exclude her. ⁶ There is a dispute there regarding the מרה (the gall bladder) whether the animal is a טריפה if the מרה was perforated. The גמרא asks, ‘but איוב stated that his מרה spilled out to the ground and nevertheless איוב did not die’; this would indicate that ניקבה המרה is not a טריפה. The גמרא answered אין מזכירין מעשה נסים. ⁷ The question is just like there we say she is מקודשת since אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות (even though initially he made a תנאי, nevertheless we say that once he was בועל he meant it for קידושין, regardless of the תנאי), the same should apply here, that when he was כונס her he did it לשם קידושין so that even a ודאי אילונית should require a גט?! [In fact רש"י בד"ה משום actually states this as he writes, ומ"מ צריכה הגט דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ובעל לשם קידושין.] This could also resolve the contradiction mentioned in the beginning of תוס' that in מסכת יבמות there was only אירוסין and therefore it is קדושי טעות, however here there was נישואין and since א"א עושה בעילתו בעילת זנות she requires a גט. See מהר"ם שי"ף. ⁸ By other מומין (like נדרם) even though initially he would not want to marry her if she has these מומין, for he explicitly made a תנאי, nevertheless at the time of ביאה, he forgoes his תנאי and (even though the original קידושין will not be חל since she has these מומין, nevertheless) he is בועל her now לשם קידושין. However the מום of אילונית is so great that even though he never made a תנאי that she is not an אילונית, nevertheless a regular person will never agree to marry an אילונית and even when he is בועל, he would rather that this בעילה be a בעילת זנות than to be מקדש an אילונית. This assumption is so strong that we do not even require a תנאי. ⁹ He made a תנאי, presumably because he was somewhat suspicious that she may have this מום, therefore בשעת ביאה he is concerned perhaps she has this מום and it will be a ביאת זנות, so he is בועל לשם קידושין. ¹⁰ He made no תנאי and it is the furthest thing from his mind that she may be an אילונית (since it is לא שכיח), therefore he is בועל על דעת קידושין הראשונים, and he is not בועל לשם קידושין. See ‘Thinking it over’. ¹¹ A שנייה is a ‘secondary’ ערוה, which is אסור only מדרבנן; for instance a man’s grandmother. ¹² The משנה there (עב,ב) states if a man had נישואין, without making any stipulations (כנסה סתם) and it was realized later that she had נדרים the rule is תצא בלא כתובה. The גמרא infers from this that she has no כתובה, but she requires a גט. The same inference should be made regarding the אילונית in פרק אלמנה ניזונית which תוספות cited. See ‘Thinking it over’ # 2. ¹³ A ממאנת refers to a קטנה who was married מדרבנן through her mother or brothers. The rule is that whenever she wants she can say that she refuses (ממאנת) to be with her husband and she is no longer married to him. Obviously the phrase אין להן כתובה regarding the ממאנת cannot be inferred to mean הא גיטא בעיא, because a ממאנת does not require a גט, therefore we can equally say regarding an אילונית that this inference does not apply to her either; it only applies to a שניה, who indeed requires a גט. ¹⁴ There is no מצות יבום by an אילונית, therefore if he is מייבם her he will be מייבם his brother’s wife שלא במקום מצוה, which is a חיוב כרת. ¹⁵ Therefore she is אשת אחיו, and if she turns out to be an אילונית he will be מייבם אשת אחיו שלא במקום מצוה. ¹⁶ The גמרא cited a משנה which states that if someone married a girl three years or older she is considered an אשת איש and who ever lives with her is חייב מיתה. The גמרא asked how can we kill him since she may be an אילונית. The גמרא concluded that it is in a case where קבלה עילויה. ¹⁷ See footnote # 8 & 10. ¹⁸ See footnote # 12. ¹⁹ See מהרש"א, מהר"ם, מהר"ם שי"ף. ###### Tosafot on Gittin 46b:6:1 [Tosafot on Gittin 46b:6:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Gittin/r/46b:6:1) אומר לה שתיקותיך יפה מדבוריך - ואם תאמר ואם היא שתקה אנן מי שתקינן דהכי פריך רב פפא בס"פ הבא על יבמתו (יבמות דף סה.) גבי נשאת לרביעי והיו לה בנים ויש לומר דהתם נמי לא הוי אלא לעז דהא סתם גירשה ולא התנה כדפרישית הכא ופריך רב פפא דהוה לן לתקן נמי התם דלא יחזיר שלא יהא לעז כדתקין הכא ומשני אלא ודאי בלאו הכי אפילו לעז ליכא דהשתא הוא דברית ומהאי טעמא לא מצי למתבע כתובה אבל הכא אם היא שתקה אנן נמי שתקינן דליכא לעז כיון דתקון דלא יחזיר ואי אתיא למתבע כתובה מצי אמר לה אדעתא דיהיבנא כתובה לא גירשתיך והתם דאיירי בעקרה דוקא שייך השתא הוא דברית אבל הכא דאיירי בספק אילונית כדפירשנו לא שייך לומר השתא הוא דברית ואפילו לרבנן דלא חיישי הכא לקלקולא פריך התם שפיר אנן מי שתקינן דמודו רבנן התם דמשום דאין לה בנים גירשה שכבר נשאת לשנים ולא היו לה בנים ואם תאמר בסוף פרק קמא דנדה (דף יב:) גבי אשה שאין לה וסת פריך פשיטא דלא יחזיר ומשני לא צריכא דהדר איתקן מהו דתימא ליהדרה קמ"ל זימנין דאזלה ומינסבה כו' ואמאי לא אמרינן התם השתא הוא דברית וי"ל דהתם כיון שנתרפאת הרי היה מועיל לה סם רפואה ולהכי מצי מקלקל לה דאומר אילו הייתי יודע שיש רפואה לזו הייתי מבקש לה סם לרפואה: **Tanslation by Rabbi Ephraim Piekarski:** **אומר לה שתיקותיך יפה מדבוריך—He says to her; your silence is better than your talking** OVERVIEW ר' יהודה rules in our משנה that if someone divorces his wife because she is an אילונית,¹ he may never take her back as a wife. If she married someone else and bore children, and demands her כתובה payments from her first husband, ר"י rules that the (first) husband says to her שתיקותיך יפה מדיבוריך; meaning that if you persist in claiming the כתובה, I will be מבטל the גט, for I only divorced you because I assumed that you were an אילונית, but now that it turns out that you are not an אילונית, I may be מבטל the גט (and your marriage to the second husband will be null and the children will be ממזרים). This is how he is able to deny her request by making this threat. תוספות reconciles our גמרא with seemingly contradictory גמרות. ------------------------------ תוספות asks: **ואם תאמר ואם היא שתקה אנן מי שתקינן – And if you will say; and if she is quiet, will we be quiet – דהכי פריך רב פפא בסוף פרק הבא על יבמתו² (יבמות דף סה,א) גבי נשאת לרביעי והיו לה בנים – For this is what רב פפא asks in the end of פרק הבא על יבמתו regarding the case where she married a fourth** husband **and bore children** to him – תוספות answers: **ויש לומר דהתם נמי לא הוי אלא לעז דהא סתם גירשה ולא התנה כדפרישית הכא³ – And one can say that there too** (in יבמות) we are **only concerned for rumor mongering,** but not to nullify the גט**, since he divorced her explicitly without making any stipulations** or reasons, **as I explained here –** תוספות responds to an anticipated difficulty:⁴ **ופריך רב פפא דהוה לן לתקן נמי התם⁵ דלא יחזיר שלא יהא לעז כדתקין הכא⁶ – And sרב פפא' question was that** that the חכמים **should have enacted also there that he cannot take her back in order that there should be no לעז as they instituted here** (by אילונית, etc.) – **ומשני אלא ודאי בלאו הכי אפילו לעז ליכא דהשתא הוא דברית⁷ – And** the גמרא there **answers that even without** the תקנה of לא יחזיר, **there certainly will not be even a לעז,** for we will say, **that she became healthy now** when she married the fourth man **ומהאי טעמא⁸ לא מצי למתבע כתובה – And for this** very same **reason she cannot claim her כתובה** from the third husband – תוספות explains now why here we do not say איהי שתקה אנן מי שתקינן: **אבל הכא אם היא שתקה אנן נמי שתקינן דליכא לעז כיון דתקון דלא יחזיר – However here** (by the אילונית) **if she is silent** (and does not claim her כתובה), **we will also be silent for there is no concern of לעז** by an אילונית **since** the חכמים **enacted that לא יחזיר – ואי אתיא למתבע כתובה מצי אמר לה אדעתא דיהיבנא כתובה לא גירשתיך⁹ – And if** the אילונית **comes to claim her כתובה** payment, **he can tell her, ‘I did not divorce you with the intent a paying you the כתובה’ –** תוספות responds to another anticipated difficulty:¹⁰ **והתם דאיירי בעקרה דוקא שייך השתא הוא דברית – For only there where she was (**merely) **a barren woman** (not an אילונית) **can we say השתא הוא דברית – אבל הכא דאיירי בספק אילונית כדפירשנו¹¹ לא שייך לומר השתא הוא דברית¹² – However here** in our משנה **where we are discussing a ספק אילונית, as we explained, it is not possible to say השתא הוא דברית –** In summation; firstly in all cases there is only a concern of לעז, but not of ביטול הגט (since he divorced סתם). There are two ways in which לעז can be prevented; either by being מתקן that לא יחזיר (this is applicable in the cases of אילונית, etc. where the סברא of השתא הוא דברית is not applicable), or by the סברא of השתא הוא דברית (which is applicable by the four marriages), in which case there is no need to make a תקנה of לא יחזיר. תוספות responds to an additional anticipated difficulty: **ואפילו לרבנן דלא חיישי הכא לקלקולא פריך התם שפיר אנן מי שתקינן¹³ – And even according to the רבנן** of our משנה **who are not concerned for a problem** (they maintain יחזיר and are not concerned for לעז), **nevertheless** the גמרא **there** in יבמות, **correctly asks, אנן מי שתקינן –** תוספות responds: **דמודו רבנן התם דמשום דאין לה בנים גירשה שכבר נשאת לשנים ולא היו לה בנים¹⁴ – There** the **רבנן admit** that there is a concern of לעז, **since he divorced her because of no children, for she was already married to two people and she had no children –** תוספות asks: **ואם תאמר בסוף פרק קמא דנדה (דף יב,ב) גבי אשה שאין לה וסת¹⁵ פריך פשיטא דלא יחזיר – And if you will say;** we learnt in a ברייתא **in the end of the first פרק of** מסכת **נדה, regarding a woman who has no וסת,** that he needs to divorce her and never take her back; the גמרא there **asked; ‘it is obvious that לא יחזיר’**; why does the ברייתא need to teach it to us **– ומשני לא צריכא דהדר איתקן מהו דתימא ליהדרה – And** the גמרא **answered, it was necessary** to teach us this rule even in a case where, **she improved** and she now has a וסת, **I would think** perhaps **he may take her back – קא משמע לן זימנין דאזלה ומינסבה כולי¹⁶ –** Therefore the ברייתא **teaches us** that he may not, **for sometimes she may go and marry, etc.** This concludes the citing of the גמרא. תוספות asks **ואמאי לא אמרינן התם השתא הוא דברית – But why do we not say there** (as we said in יבמות) that **השתא הוא דברית;** in which case there is no לעז?! תוספות answers: **ויש לומר דהתם כיון שנתרפאת הרי היה מועיל לה סם רפואה ולהכי מצי מקלקל לה – And one can say that there** (by the וסת) **since she was healed, this shows that a medicine can cure her** (to give her a וסת), **therefore he can ruin her – דאומר אילו הייתי יודע שיש רפואה לזו הייתי מבקש לה סם לרפואה:** **For he will say, ‘if I would have known that this** (וסת problem) **can be healed I would have found for her this medicine to heal her’,** but the same cannot be said for the case in יבמות.¹⁷ SUMMARY Where we can apply the logic of השתא הוא דברית (in יבמות) we do not make the תקנה of לא יחזיר; however where that סברא does not apply (by אילונית and וסת) we are מתקן לא יחזיר to prevent לעז. There may be a greater concern for לעז in יבמות than by אילונית. THINKING IT OVER תוספות asks his question from our משנה of אילונית to the גמרא in יבמות regarding איהי לא שתקה אנן מי שתקינן.¹⁸ Seemingly תוספות could have asked the same question (also) on the previous משנה of המוציא את אשתו משום ש"ר ומשום נדר. Why did תוספות only ask his question on our משנה?!¹⁹ footnotes: ¹ He is not obligated to pay her כתובה, if she is an אילונית (and he was not aware until after the wedding). ² The ברייתא there states if a woman married two men (consecutively) and bore no children, she should not marry a third person (who is childless) and if she marries him she leaves without a כתובה. The גמרא asked what if she married a fourth person and had children from him, can she go back and claim her כתובה from her third husband (for we now see that she can bear children). The גמרא there answers (similar to here) that we say to her שתיקותיך יפה מדיבוריך; meaning that the third husband may nullify the גט, so therefore release your claim (see ‘Overview). רב פפא challenged this answer saying; אי איהי שתקא אנן מי שתקינן! The point ר"פ is making is if the husband has a valid claim that he can nullify the גט by saying, ‘I only divorced you because you could not have children, but had I known that you can bear children I would not have divorced you’, thereby nullifying the גט, this argument can seemingly be made by us the בי"ד; why does not the בי"ד say that the גט is בטל since he divorced her under a mistaken assumption. The fact that we do not say this, indicates that this claim is meaningless, that he certainly divorced her regardless whether she can or cannot have children, so since he has no threat against her; what is the meaning of שתיקותיך יפה מדיבוריך?! The same question that רב פפא asked there, we can ask here. Since we the בי"ד do not claim that the divorce by the first husband to the אילונית is void (even though she had children from the second husband), so how can he threaten the אילונית, since we assume that the divorce is binding (see מהר"ם). See ‘Thinking it over’. ³ See תוס' מו,א ד"ה אי (regarding המוציא משום נדר) that the concern is only for לעז, but not that he can be מבטל the גט. ⁴ We are now saying that when the גמרא writes שתיקותיך יפה מדיבוריך, it means that he is threatening her that if she will demand her כתובה, he will be מוציא לעז on the גט. How is it then that ר"פ asks אי איהי שתקא אנן מי שתקינן, does he mean that the בי"ד should threaten her that they will be מוציא לעז on the גט; this is inconceivable! ⁵ In a case where she was twice married without bearing children the rule should be that if a third person marries her (בדיעבד) he should be told that if he divorces her he can never take her back; in which case there will be no לעז. ⁶ The תקנה of לא יחזיר prevents a לעז. The reason he is מוציא לעז is in order to take her back; however once he realizes that he cannot take her back (because of this תקנת חכמים), there is no point in being מוציא לעז. ⁷ There is no לעז because he cannot say that ‘if I would have known that you can bear children I would not have divorced you’, because we will say that indeed when he divorced her she was incapable of having children (so the גט is valid), and later (when she married the fourth husband) she was healed, and was able to bear children. See footnote # 17. ⁸ She cannot say, ‘I deserve a כתובה from my third husband since I can bear children’, because we will say that when you were divorced, you were indeed incapable of bearing children (because of some illness or malfunction) and only now were you healed, therefore his divorce was justified and you have no claim for a כתובה payment. ⁹ It is only where she is claiming her כתובה that her first husband says to her שתיקותיך יפה מדיבוריך; he threatens her that he will be מוציא לעז. He will say that ‘if had known that you will have children and therefore I would need to pay the כתובה I never would have divorced you’, so the divorce is void; this is the לעז that he will be מוציא if she pressures him for the כתובה, otherwise (if she is quiet) there will be no לעז since לא יחזיר. ¹⁰ In יבמות we were not מתקן לא יחזיר because we were not concerned for לעז, since we can say השתא הוא דברית (see footnote # 7), so here too by אילונית why was there a תקנה of לא יחזיר, let us say here too השתא הוא דברית?! ¹¹ See previous תוס' ד"ה המוציא ¹² If she was actually an אילונית she can never be healed (see footnote # 11), and if she was not an אילונית, why should we say השתא הוא דברית; we assume she was always healthy, and therefore there will be לעז. ¹³ תוספות explained previously that ר"פ when he asked אנן מי שתקינן meant to say why was there no תקנה made that לא יחזיר (so there will be no לעז [as a תקנה was made by אילונית according to ר"י]). However the רבנן maintain by אילונית that יחזיר (for they are not concerned), so what is ר"פ asking that there in יבמות there should be a תקנה of לא יחזיר; why should there be a תקנה there (by ד' נשים) more than here (by אילונית), according to the רבנן. ¹⁴ In our משנה where he is divorcing her because of a ספק אילונית (see previously) we assume that he is divorcing her with finality, whether she turns out to be an אילונית or not, therefore there will be no לעז; however there where she married twice without any children and then she married this third husband and bore him no children, he is divorcing her because he is sure that she cannot bear children. However if it turns out that she can have children, he will be מוציא לעז and say if I knew you can have children I would never divorce you. [This all is in the הו"א before we say השתא הוא דברית; in which case there is no לעז.] ¹⁵ A וסת means a set time (or a set trigger) for the onset of her menstrual cycle. ¹⁶ By this second husband she had a וסת, we are concerned that the first husband would say, ‘had I known this, I would never have divorced her, etc.’, ונמצא גט בטל ובניה ממזרים (as we said here in similar cases). ¹⁷ See תוס' נדה יב,ב ד"ה אילו who writes; וי"ל דהכא בקל ע"י סממנים תחזיר לוסתה ואיכא לעז טפי ולא דמי לעקרה דאין לה רפואה בקל לבא לידי בנים ומשמיא הוא דמסו לה. There is seemingly no easy cure for a barren woman; we can only say השתא הוא דברית that they healed her now מן השמים. Therefore by וסת he can claim, ‘had I known of this medicine I certainly would not have divorced her’, however by the childless woman he cannot claim that he would have done anything, because there is nothing basically that people can do; it is up to the שמים and one does not depend on miracles. See נחלת משה. ¹⁸ See footnote # 2. ¹⁹ See מהר"ם.