## Tosafot on Ketubot Daf 11a ###### Tosafot on Ketubot 11a:3:1 [Tosafot on Ketubot 11a:3:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Ketubot/r/11a:3:1) מטבילין אותו על דעת ב"ד משום דזכות הוא - ותימה דהא זכייה הוי מטעם שליחות דכיון דזכות הוא לו אנן סהדי דעביד ליה שליח כדמוכח בפ"ק דב"מ (דף יב.) גבי חצר משום יד איתרבאי ולא גרע משליחות וא"כ היאך זכין לקטן והלא אין שליחות לקטן כדאמרינן באיזהו נשך (שם עא:) ועוד דאכתי עובד כוכבים הוא ואמרי' התם דקטן דאתי לכלל שליחות אית ליה זכייה מדרבנן עובד כוכבים דלא אתי לכלל שליחות אפילו זכייה מדרבנן לית ליה ונראה לר"י דהכא נמי דזכין לו מדרבנן כדאמרינן התם דקטן אית ליה זכייה מדרבנן ואע"ג דאכתי עובד כוכבים הוא הא אתי לכלל שליחות א"נ כיון דבהך זכייה נעשה ישראל הוה ליה כישראל גמור לעניין זכייה וא"ת היכי הוי גר מדרבנן ושרינן ליה בבת ישראל וקידושיו קידושין הא מן התורה עובד כוכבים הוא וי"ל דקסבר כמ"ד בהאשה רבה (יבמות דף פט:) דיש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בקום ועשה וכי פריך מאי קמ"ל הוה מצי לשנויי קמ"ל דיש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בקום ועשה וחד מתרי טעמי נקט והא דאמרי' בריש בן סורר (סנהדרין דף סח: ושם) גבי גזל הגר אם אין לאיש גואל איש אתה צריך לחזר אחריו אם יש לו גואל אבל קטן אי אתה צריך לחזר אחריו כו' משכחת לה גר קטן מן התורה במעוברת שנתגיירה כדאמרי' בפרק הערל (יבמות דף עח. ושם) עובדת כוכבים מעוברת שנתגיירה בנה אין צריך טבילה והוי גר מן התורה דישראל גמור הוא ואית ליה ממון מן התורה כגון שירש את אמו ואי אתה צריך לחזר עליו שאין לו יורשין שאינו מוליד ואחיו מן האם אין יורשין אותו ולפי ספרים דגרסינן בב"מ (דף עא:) זכייה מיהא אית ליה ולא גרס מדרבנן ניחא דמצי למימר דאית ליה זכייה מן התורה ועובד כוכבים קטן כיון דבא להתגייר חשבינן ליה כישראל קטן ואע"ג דזכייה הוי מטעם שליחות ואין לו שליחות מן התורה ה"מ בדבר שיש בו קצת חובה כגון להפריש תרומתו דשמא היה רוצה לפוטרה בחטה אחת או שמא היה רוצה להעדיף אבל הכא שזכות גמור הוא לו יש לו שליחות: **Tanslation by Rabbi Ephraim Piekarski:** **מטבילין אותו על דעת בית דין משום דזכות הוא — We are מטביל him with the consent of בי״ד, because it is beneficial** OVERVIEW רב הונא ruled that a בי״ד of three can be מטביל and מגייר a minor, because it is beneficial for the prospective גר to become a Jew. תוספות discusses how this גירות can be effective. -------------------– תוספות asks: ותימה דהא זכייה¹ הוי מטעם שליחות דכיון דזכות הוא לו אנן סהדי דעביד ליה שליח – **And it is astounding! For זכייה** is effective **because** of the rules of **שליחות,** meaning **that since it is beneficial for him, we** can **testify that** the זוכה (would have) **appointed** the מזכה **to be a שליח** for this זכות. תוספות proves that זכייה is מטעם שליחות – כדמוכח בפרק קמא דבבא מציעא² (דף יב,א) גבי חצר משום יד איתרבאי ולא גרע משליחות³ – **As is evident⁴ in the first פרק of** מסכת **ב״מ regarding** the statement, the ‘**yard’ was included on account of the ‘hand’, but** the yard is no less than שליחות’ – ואם כן היאך זכין לקטן⁵ והלא אין שליחות לקטן כדאמרינן באיזהו נשך⁶ (שם עא,א) – **And since it is so** that זכיה is מטעם שליחות, **how can we be זוכה on behalf of the קטן, since there is no** concept **of שליחות regarding a קטן as** the גמרא **states in** פרק איזהו נשך – תוספות continues to ask: ועוד דאכתי עובד כוכבים הוא ואמרינן התם דקטן דאתי לכלל שליחות אית ליה זכייה מדרבנן – **And furthermore,⁷** this קטן **is still a gentile, and** רבינא **there states that a קטן who will** eventually **come into** the **category of שליחות** (when he becomes an adult) **can have זכיה מדרבנן** (even when he is a קטן), however – עובד כוכבים דלא אתי לכלל שליחות⁸ אפילו זכייה מדרבנן לית ליה⁹ – **A gentile who will not come into the category of שליחות, does not have זכיה even מדרבנן,** so how can we be זוכה for this גר קטן who is an עכו״ם now?! תוספות answers: ונראה לרבינו יצחק דהכא נמי דזכין לו מדרבנן כדאמרינן התם דקטן אית ליה זכייה מדרבנן – **And it is the view of the ר״י that here too we are זוכה for** the קטן **מדרבנן as** רבינא stated there that a קטן has זכייה מדרבנן – ואף על גב דאכתי עובד כוכבים הוא הא אתי לכלל שליחות¹⁰ – **And even though that** the קטן **is still an עכו״ם** (at this point), **nevertheless he will come לכלל שליחות,** for he is becoming a גר. תוספות offers a different version of this answer: אי נמי כיון דבהך זכייה נעשה ישראל הוה ליה כישראל גמור¹¹ לעניין זכייה – **Or you may also say that since through this זכייה** (of being מגייר him), **he becomes a ישראל,** therefore **regarding this** particular **זכייה** of being מגייר him; he is considered a ישראל גמור. ¹² תוספות asks: ואם תאמר היכי הוי גר מדרבנן ושרינן ליה בבת ישראל¹³ וקידושיו קידושין¹⁴ – **And if you will say;** (since the קטן has זכייה only מדרבנן) **how can he be a גר מדרבנן, and we permit him to** marry **a Jewish daughter and his קידושין** are valid **קידושין** (when he becomes an adult) – הא מן התורה עובד כוכבים הוא¹⁵ – Since מן התורה he is an עכו״ם. תוספות answers: ויש לומר דקסבר כמאן דאמר בהאשה רבה (יבמות דף פט,ב) – **And one can say; that** רב הונא **agrees to the one who maintains in** פרק האשה רבה – דיש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בקום ועשה¹⁶ – **That there is power in the hands of the חכמים to uproot a תורה ruling** even **by a קום ועשה (doing something** improper)¹⁷ – תוספות resolves a possible difficulty: וכי פריך מאי קא משמע לן הוה מצי לשנויי קא משמע לן – **And when** the גמרא **asked, ‘what is** רב הונא **teaching us’** with this דין of מטבילין אותו ע״ד בי״ד; the גמרא **could have answered** that רב הונא is teaching us – דיש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בקום ועשה וחד מתרי טעמי נקט – **That the חכמים have the power to be עוקר a דבר מן התורה בקום ועשה;** however the גמרא **mentioned one¹⁸ of the two explanations** what ר״ה teaches us. תוספות anticipates a difficulty: והא דאמרינן בריש בן סורר (סנהדרין דף סח,ב ושם) גבי גזל הגר¹⁹ – **And that which** רבה **states in the beginning of** פרק **בן סורר regarding** what was **stolen from a גר,** where the תורה writes – אם אין לאיש²⁰ גואל איש אתה צריך לחזר אחריו אם יש לו גואל – **If the PERSON** (גר) **has no relative;** meaning if the גר is an **איש** (an adult, who can have children) **you have to investigate regarding him, whether he has a relative** (if he bore children), before you give his returned גזל to a כהן – אבל קטן אי אתה צריך לחזר אחריו כולי – **However** if the גר is a **minor you do not have to investigate him, etc.,** and you may give his גזל to a כהן immediately**** (רבה proves from this that a minor cannot bear children). The question is since the תורה writes the word ׳איש׳ to exclude a minor (a גר קטן); this means that there is a גר קטן מן התורה. However תוספות just explained that the גר קטן is only מדרבנן (since there is no זכייה ושליחות for a עכו״ם קטן). תוספות responds: משכחת לה גר קטן מן התורה במעוברת שנתגיירה כדאמרינן בפרק הערל (יבמות דף עח,א ושם) – **We can find a גר קטן מן התורה by a pregnant woman who was נתגייר, as** רבא **states in פרק הערל,** that – עובדת כוכבים מעוברת שנתגיירה בנה אין צריך טבילה²¹ – **‘A gentile pregnant woman who was נתגייר, her son** (with whom she was pregnant during the גירות) **does not require immersion** in a מקוה’, this concludes the statement of רבא; תוספות continues – והוי גר מן התורה דישראל גמור הוא ואית ליה ממון מן התורה כגון שירש את אמו – **And this child is a גר מן התורה for he is a complete Jew, ²² and he can have money מן התורה, ²³ for instance that he inherited his mother** (while he was still a קטן),**** ²⁴ the word איש in the פסוק teaches us – ואי אתה צריך לחזר עליו שאין לו יורשין שאינו מוליד ואחיו מן האם אין יורשין אותו²⁵ – **that it is not necessary [for you] to investigate this, for he** certainly **has no heirs, since he cannot bear children** (as a minor) **and his brothers from his mother do not inherit him.** Therefore this money owed is given to a כהן. תוספות offers an alternate response to the initial question(s): ולפי ספרים דגרסינן בבבא מציעא (דף עא,ב) זכייה מיהא אית ליה ולא גרס מדרבנן²⁶ ניחא – **And according to those text in ב״מ that read, ‘but he** (the קטן) **has זכייה’, and** their texts **do not read** that he has זכייה מדרבנן, it is understood²⁷ – דמצי למימר דאית ליה זכייה מן התורה – **For we can say that a** ישראל קטן has זכייה מן התורה – ועובד כוכבים קטן כיון דבא להתגייר חשבינן ליה כישראל קטן²⁸ – **And** regarding this **minor עכו״ם, since he is coming להתגייר we consider him to be a ישראל קטן,** who has זכייה מן התורה – תוספות anticipates a difficulty: ואף על גב דזכייה הוי מטעם שליחות ואין לו שליחות מן התורה – **And even though that זכייה is מטעם שליחות, and** a קטן **has no שליחות מן התורה,** so how can he have זכייה מן התורה?! תוספות responds: הני מילי בדבר שיש בו קצת חובה כגון להפריש תרומתו – **When does this apply** that he has no שליחות מה״ת, only **by something which may by somewhat detrimental** to the קטן, **for instance to separate his תרומה** on his behalf (which a גדול cannot do because אין שליחות לקטן), it is a קצת חובה – דשמא היה רוצה לפוטרה בחטה אחת או שמא היה רוצה להעדיף – **For perhaps** the קטן **wanted to exempt** the crop from תרומה by separating only **one** kernel **of wheat** (which is sufficient מה״ת) **or perhaps** (the other extreme) the קטן **wanted to give more** than the גדול is being מפריש on his behalf, therefore in these cases there is no שליחות לקטן – אבל הכא שזכות גמור הוא²⁹ לו יש לו שליחות: **However here** by גירות **where it is a complete זכות for the** קטן, **there is שליחות** even for a קטן (and therefore there is זכייה מה״ת). SUMMARY There is (either) זכייה לקטן מדרבנן and this applies even to an עכו״ם קטן הבא להתגייר, and it is effective even to be עוקר a דאורייתא בקום ועשה, or there is שליחות וזכייה for a קטן מדאורייתא by something which is a זכות גמור as גירות is. THINKING IT OVER 1. תוספות proves from sרבא׳ statement מעוברת שנתגיירה בנה אין צריך טבילה that the child is a גר גמור.³⁰ Seemingly all that רבא is saying is that he needs no additional טבילה, but he does not say that the child is נתגייר!³¹ 2. תוספות explains how the גר קטן has money.³² Seemingly this is irrelevant to our discussion, this has to be explained in the גמרא in סנהדרין, which discusses גזל גר קטן; why is תוספות involved in this?!³³ footnotes: ¹ זכייה (or acquiring) refers to the act where one (the ׳שליח׳) can acquire something on behalf of a recipient (זוכה) if it is beneficial for the זוכה to acquire it. For instance if ראובן wants to grant שמעון property, but שמעון is not present; ראובן can write a שטר מתנה to שמעון, and give it to לוי that he should acquire this property on behalf of שמעון. The rule is that שמעון acquires the property (as soon as לוי receives the שטר), even though שמעון has no knowledge of this gift and certainly did not appoint לוי to act on his behalf. Nevertheless since it is beneficial (a זכות) for שמעון to acquire this property, it is assumed (אנן סהדי) that שמעון agrees that לוי should be his agent (שליח) to acquire the property for him. Similarly here since it is a זכות for this קטן to become a Jew, even though he is not aware of it and has no mind of his own to consent to this גירות (since he is a קטן), nevertheless we acquire this גירות for him (by being מטביל and מגייר him) on his behalf since it is a זכות for him. ² The גמרא there (on י,ב) derives (from the word יד [either from ונתן בידה (דברים [תצא] כד,א) by גט or from תמצא בידו (שמות [משפטים] כב,ג) by גניבה]) that the חצר (property) of a person can acquire objects for him; if a gift or a גט is placed in the חצר (of the recipient), the recipient and the woman acquire the gift and the גט respectively. There is a difference however between a גט and a מתנה; regarding a גט the woman must be staying beside the חצר to acquire the גט (unless she specifies that her חצר should acquire the גט for her), however by a gift the recipient need not be near the חצר (if it is a guarded חצר). See the following footnote (# 3) for the reason of this distinction. ³ We derive that a חצר can be קונה, from the word יד (see previous footnote # 2), therefore just as the יד is next to the person, similarly the חצר can be קונה (as a יד) only if one is beside the חצר. This explains why by גט she needs to be near the חצר to acquire the גט. However the חצר besides having the power of יד is not worse than a שליח; it can be considered as a (self-appointed) שליח of the owner. The שליח does not need to be near the משלח. Therefore by מתנה where it is a זכות for the recipient (the owner of the חצר) and the rule is זכין לאדם שלא בפניו, therefore the חצר can be considered as the שליח of the owner, since it is for his benefit. However by a גט, where it is detrimental to her (she loses her מזונות, etc.), and the rule is that אין חבין לאדם אלא בפניו, therefore if she is near the חצר she is divorced (מטעם יד) because the husband may place the גט in her hand against her will; however the חצר cannot function as her שליח (without her specific consent) since it is a חוב for her. ⁴ If זכיה is not מטעם שליחות, the גמרא should have merely said that the חצר is קונה במתנה (even if he is not nearby) because זכין לאדם שלא בפניו. The fact that the גמרא says that the חצר is קונה since it is לא גרע משליחות, indicates that the זכיה of the חצר is מטעם שליחות. ⁵ We are doing this beneficial act (the גירות) for the קטן without his consent (since he is not a בר דעת). However the only reason why we are זוכה שלא בפניו is because we assume that it is as if the זוכה made the מזכה his שליח for this beneficial act. However the קטן cannot make a שליח, so how can we be זוכה for him. ⁶ רבינא there states; קטן לאו אף על גב דלית ליה שליחות [אית ליה זכיה מדרבנן] . However תוס׳ does not initially want to entertain the thought that here it is a גירות מדרבנן, because of the difficulties involved as תוספות mentions later. ⁷ תוספות is asking that even if we will say that a קטן has זכיה מדרבנן (see footnote # 6), there is still a difficulty. ⁸ We derive the concept of שליחות from the פסוק (במדבר [קרח] יח,כח) which states כן תרימו גם אתם; the word גם (‘also’) includes that your שליח may also separate תרומה for you. However since the פסוק writes גם אתם, we interpret this to mean that the גם (the שליח) must be similar to אתם (the משלח, the Jew) מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית, excluding an עכו״ם who is not a בן ברית. ⁹ A קטן ישראל will come into כלל שליחות automatically with the passage of time; however this קטן הבא להתגייר will not automatically come into כלל שליחות unless there is a מעשה גירות. ¹⁰ תוספות rejects the reasoning in footnote # 9, for since we are capable of being מגייר him, it is considered אתי לכלל שליחות. ¹¹ The ריטב״א (and others) explain this to mean that it is as if גירותו וזכייתו באין כאחת, as we say also גיטו וידו באים כאחת (see גיטין עז,ב). ¹² The א״נ is limiting the power of זכייה for this potential ישראל. It gives him the right of זכייה regarding גרות only, but not for anything else; as opposed to the first answer of תוספות, that since he is אתי לכלל שליחות, therefore he has זכייה מדרבנן regarding other issues as well (not only the גירות). ¹³ A בת ישראל is not permitted to marry an עכו״ם. ¹⁴ If this גר will be מקדש an אשה, she will be considered married to this גר (when in reality she is not married to him מדאורייתא). If another Jew will be מקדש her (after the קדושין of the גר) she should be מקודשת לשני; however since we formally accept this גירות מדרבנן she will be living with her husband the גר as an אשת איש (of the second מקדש). ¹⁵ He never consented to be a גר; and the concept of זכייה applies only מדרבנן, meaning that מדאורייתא there is no גירות. ¹⁶ The חכמים have the power to be עוקר a דבר מן התורה by a שב ואל תעשה; preventing us from doing something the תורה commands us to do. For instance, we are not to blow שופר on ר״ה שחל להיות בשבת. We are passive - שב ואל תעשה. However there is a מחלוקת whether the חכמים can be עוקר a דבר מן התורה בקום ועשה. In this case we are allowing a גוי to marry a Jew (or allowing him to live with an אשת איש [see footnote # 14]), nevertheless (according to one מ״ד) the חכמים have the power to do so. ¹⁷ This is in a case (for instance) where one was מפריש תרומה מן הטמא על הטהור, where מדאורייתא it is valid תרומה, however the חכמים ruled that it is an invalid תרומה (since they did not want that the כהן should lose out by receiving תרומה טמאה which he cannot eat) and it reverts to טבל חולין and he must be תורם again מן הטהור. Here the חכמים were עוקר the תרומה דאורייתא. ¹⁸ ר״ה teaches us that it is definitely a זכות for a גר קטן to become a Jew. ¹⁹ The rule is if one falsely denies owing money and he swears that he does not owe it; when he repents and decides to pay what he owes, he must return the principal plus a חומש (which is actually a fourth of the principal) to the person he owes (and in addition he is required to bring a קרבן אשם גזילות). The תורה writes (במדבר [נשא] ח,ח) that ואם אין לאיש גואל וגו׳, the one who was owed died and he has no relatives, the קרן וחומש is given to a כהן. רבה expounds this פסוק, how is it possible that he has no relatives; there is always some relative (albeit distant). We must conclude that we are discussing a case where he owed a גר money, and the גר died. רבה continues as mentioned now in תוספות. ²⁰ The word ׳איש׳ is seemingly superfluous; the תורה could have written ואם אין לו גואל. The word איש teaches us something. ²¹ If we maintain עובר ירך אמו הוא (that he is an integral part of his mother) then the טבילה of the mother applies to the עובר as well since he is ירך אמו. Even if we maintain עובר לאו ירך אמו הוא (the fetus is considered as a separate entity), nevertheless the טבילה is effective even for the עובר and the mother’s body is not considered a חציצה, since (as the גמרא states there on the ע״ב) that היינו רביתיה, this is the manner in which he grows (see ]also] רש״ש). ²² See ‘Thinking it over’ # 1. ²³ תוספות is responding to an anticipated difficulty; this גר קטן, must have money that someone stole from him; seemingly as a קטן he cannot have any money מן התורה, for he has no זכייה מה״ת. See ‘Thinking it over’ # 2. ²⁴ A minor (even a day old infant) inherits. Therefore the גר קטן had assets, (from his deceased mother) which were stolen from him, and are being returned after his death. ²⁵ This includes any brothers his mother may have born after the deceased גר קטן was born (for inheritance is established through the father’s side [and his natural father who fathered him as a גוי is not considered his legal Jewish father]) and certainly not the brothers his mother bore before the גירות, who are totally unrelated to him. ²⁶ See footnote # 6 ²⁷ All the questions mentioned previously are resolved; we can be מגייר him on account of זכייה and he is a גר מדאורייתא (so there is no need to establish the פסוק of לאיש by a מעוברת שנתגיירה). ²⁸ See footnote # 10, 11. ²⁹ It may be necessary to say that when רבינא stated (see footnote # 6) קטן אע״ג דשליחות ליה ליה אית ליה זכייה, he means that there is a difference whether it is merely a שליחות where it is not a זכות גמור (where there is no שליחות or זכייה for the קטן) to a שליחות where it is a זכות גמור – a זכייה (where אית ליה שליחות וזכייה). ועצ״ע. ³⁰ See footnote # 22. ³¹ See חי׳ רע״א and סוכ״ד אות נד. ³² See footnote # 23. ³³ See מהרש״א. ###### Tosafot on Ketubot 11a:5:1 [Tosafot on Ketubot 11a:5:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Ketubot/r/11a:5:1) מהו דתימא עובד כוכבים בהפקירא ניחא ליה - ואע"ג דרבנן פליגי אר' מאיר בפ' קמא דגיטין (דף יג. ושם) ולית להו טעמא דבהפקירא ניחא ליה ה"מ גבי עבד שאינו חושש בהפקירא שמפקיע עצמו מן השעבוד אבל גבי עובד כוכבים שאינו משועבד ניחא ליה בהפקירא וכן נראה דאי לא תימא הכי היכי מייתי סייעתא מההוא דגיורת דלמא רבנן היא דאפילו בגדול לית להו בהפקירא ניחא ליה: **Tanslation by Rabbi Ephraim Piekarski:** **מהו דתימא עובד כוכבים בהפקירא ניחא ליה — We would have thought that a gentile prefers** being **unrestricted** OVERVIEW The גמרא explained that the חידוש of רב הונא regarding a גר קטן וכו׳ is that it is a זכות for him, even though we may have thought that since עבד בהפקירא ניחא ליה, perhaps the עכו״ם קטן is also בהפקירא ניחא ליה, and it is not a זכות for him to become a ישראל, therefore רב הונא teaches that since he is still a קטן who was not yet טעם טעם איסור, it is a זכות for him. תוספות questions and explains the basic assumption of the גמרא that עבד is certainly בהפקירא ניחא ליה. --------------------------– תוספות anticipates a difficulty: ואף על גב דרבנן פליגי ארבי מאיר בפרק קמא דגיטין¹ (דף יג,א ושם) – **And even though the רבנן argue on ר״מ in the first פרק of** מסכת גיטין – ולית להו טעמא דבהפקירא ניחא ליה² – **And they do not agree with** sר״מ׳ **reason of** עבדא **בהפקירא ניחא ליה,** the רבנן maintain that it is a זכות for the עבד to become a (complete) Jew and the עבד is not ניחא ליה בהפקירא. How can the גמרא assume that perhaps עכו״ם בהפקירא ניחא ליה, since עבד ודאי בהפקירא ניחא ליה, when the whole foundation is false since even an עבד is not ניחא ליה בהפקירא according to the רבנן! תוספות responds: הני מילי גבי עבד שאינו חושש בהפקירא³ שמפקיע עצמו מן השעבוד – **These words** of the רבנן that עבד is not בהפקירא ניחא ליה **is regarding** only **an עבד, for he is not concerned** that he is losing his **הפקירא since he is freeing himself from bondage;** that it more important to him than the advantage of הפקירא (therefore the חכמים maintain זכות הוא לעבד) – אבל גבי עובד כוכבים שאינו משועבד ניחא ליה בהפקירא – **However regarding an** (adult) **עכו״ם who is not in bondage, he is ניחא ליה בהפקירא** (even according to the רבנן) – תוספות supports his view that the רבנן also agree that עכו״ם (ועבד) בהפקירא ניחא ליה: וכן נראה⁴ דאי לא תימא הכי היכי מייתי סייעתא מההוא דגיורת⁵ – **And indeed it seems so** that the רבנן also maintain בהפקירא ניחא ליה, **for if you will not say so,** but rather maintain that only ר״מ rules (עכו״ם) עבד בהפקירא ניחא ליה but not the רבנן, **how does** the גמרא **bring proof** to the ruling of ר״ה (that it is a זכות for the גר קטן) **from that** ברייתא of גיורת – דלמא רבנן היא⁶ דאפילו בגדול לית להו בהפקירא ניחא ליה: **Perhaps** that ברייתא **is according to the רבנן who maintain that even by an adult** עכו״ם (עבד) **there is no** בהפקירא ניחא ליה. SUMMARY All agree to the concept of עבד ועכו״ם בהפקירא ניחא ליה; except that the רבנן maintain that by an עבד this is overshadowed by his desire to be free. THINKING IT OVER Would it be more appropriate for the ד״ה of this תוספות to be, ׳דהא קי״ל דעבד ודאי ׳בהפקירא ניחא ליה; why yes and why no?⁷ footnotes: ¹ The משנה there (on יב,ב) cites a מחלוקת between ר״מ ורבנן in a case where a master gave a שליח a שטר שחרור to give it to his עבד (in order to free him). ר״מ maintains that until the שליח hands over the שטר שחרור to the עבד, the master can change his mind and revoke the שטר שחרור, since according to ר״מ it is (somewhat of) a detriment for an עבד to become free (since he may prefer the uninhibited lifestyle of the עבד, for עבד בהפקירא ניחא ליה) and אין חבין לאדם אלא בפניו (see previous תוס׳ ד״ה מטבילין footnote # 3). However the רבנן maintain that it is a זכות for the עבד to be free and since זכין לאדם שלא בפניו, as soon as the שליח receives the שטר שחרור on behalf of the עבד he is זוכה the שחרור for the עבד and the master can no longer retract the שחרור. ² According to the רבנן what is the חידוש of ר״ה since there is no concept of בהפקירא ניחא ליה. ³ The עבד may indeed be ניחא ליה בהפקירא (this is what the גמרא may mean when it states ׳עבד ודאי בהפקירא ניחא ליה’ [even according to the רבנן]; see (however מהרש״ל and) זרע יצחק); however the freedom from bondage supersedes any advantage of הפקירא. ⁴ The חידוש of ר״ה is even according to the רבנן. ⁵ The גמרא (seemingly) wants to prove that there is a novelty in the ruling of ר״ה that there is a difference between an adult עכו״ם (who is בהפקירא ניחא ליה) and an עכו״ם קטן (for whom it is a זכות). The גמרא cites a ברייתא which discusses a גיורת less than three years old. Initially the גמרא assumed that this is possible only if we maintain מטבילין אותה ע״ד בי״ד since it is a זכות for her. ⁶ One could then argue that according to the רבנן (who may be the authors of the ברייתא הגיורת וכו׳) there is no חידוש in the ruling of ר״ה since there is no בהפקירא ניחא ליה, and according to ר״מ (who maintains עבד בהפקירא ניחא ליה) perhaps even a גוי קטן is also בהפקירא ניחא ליה and disagrees with the ruling of ר״ה. However if we maintain that even the רבנן agree that בהפקירא ניחא ליה, then there is a חידוש that by a קטן it is a זכות. ⁷ See פרדס יצחק אות קסה. ###### Tosafot on Ketubot 11a:6:1 [Tosafot on Ketubot 11a:6:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Ketubot/r/11a:6:1) אבל קטן זכות הוא לו - והא דתנן בפרק קמא דגיטין (ג"ז שם) האומר תנו גט זה לאשתי ושיחרור זה לעבדי רצה לחזור בשניהם יחזור דברי רבי מאיר היינו בעבד גדול דבקטן מודה רבי מאיר דזכות הוא לו דלא ניחא ליה בהפקירא כדאמרינן הכא משום דלא טעים טעמא דאיסורא א"נ איירי אף בעבד קטן וכגון שהוא של כהן דחוב הוא לו שיצא לחירות לפי שמפסידו מלאכול בתרומה: **Tanslation by Rabbi Ephraim Piekarski:** **אבל קטן זכות הוא לו — However, it is beneficial for a minor** OVERVIEW The גמרא stated that even though that by an עכו״ם ועבד it is בהפקירא ניחא ליה; however by a קטן it is a זכות for him to become a Jew for בהפקירא ניחא ליה does not apply to him since לא טעם טעם איסור. Our תוספות reconciles this with a seemingly contradictory משנה. -------------------------– תוספות anticipates a difficulty: והא דתנן בפרק קמא דגיטין¹ (גם זה שם) האומר תנו גט זה לאשתי ושיחרור זה לעבדי – **And** regarding **that which we learnt in a משנה in the first פרק of** מסכת **גיטין,** ‘**one who says, “Give this bill of divorce to my wife** or **this bill of emancipation to my slave”,** the rule is – רצה לחזור בשניהם יחזור² דברי רבי מאיר³ – If he **wants to retract in both** these cases (of אשה ועבד), **he may retract, this is the view of ר״מ’.** This concludes the משנה, and it seemingly does not differentiate between an עבד קטן and an עבד גדול in both instances the master may retract. תוספות responds: היינו בעבד גדול דבקטן מודה רבי מאיר דזכות הוא לו דלא ניחא ליה בהפקירא – **This** ruling of ר״מ **is** only **by an adult עבד** (who is בהפקירא ניחא ליה), **for by a minor** עבד, even **ר״מ admits that it is a זכות for him** to be freed, **since** the minor is not ניחא ליה בהפקירא – כדאמרינן הכא משום דלא טעים טעמא דאיסורא – **Since he was not טעים טעמא דאיסורא, as the** גמרא states here. תוספות offers an alternate resolution: אי נמי⁴ איירי אף בעבד קטן וכגון שהוא של כהן דחוב הוא לו שיצא לחירות – **Or** ר״מ **may be discussing even an עבד קטן** (that the master may retract, for it is a חוב for him), **and** that is **for instance** in a case **where** the קטן is the slave **of a כהן,** in which case it is **a חוב for** the קטן to be freed – לפי⁵ שמפסידו⁶ מלאכול בתרומה: **Since** this freedom **causes him a loss** for it prevents him from eating תרומה. SUMMARY A master cannot retract if he sent his עבד קטן a שטר שחרור even according to ר״מ, since it is a זכות for him; unless he is an עבד כהן where he loses his תרומה rights. THINKING IT OVER 1. תוספות asks why can the master be חוזר by an עבד קטן since it is a זכות for him.⁷ Why did not תוספות answer than אין זכייה לקטן מן התורה so they cannot be זוכה the שטר שחרור on his behalf,⁸ and the חכמים did not see fit to make a תקנה for this עבד קטן that he should be זוכה?!⁹ 2. Do the two answers of תוספות disagree with each other,¹⁰ or do they complement each other?¹¹ footnotes: ¹ [יא,ב] See previous תוס׳ ד״ה מהו footnote # 1. ² ר״מ maintains that both a גט אשה and a שטר שחרור are a חוב for an אשה ועבד respectively. ³ The question is that by an עבד קטן it is not a חוב for him to be freed (as the גמרא states here) for לא טעם טעם איסור so he is not בהפקירא ניחא ליה. The rule should be that if he sent a שטר שחרור for his עבד קטן, the master should not be able to retract. See ‘Thinking it over’ # 1. ⁴ See ‘Thinking it over’ # 2. ⁵ An עבד כהן (whether a גדול or a קטן) may eat תרומה as long as he is an עבד כהן, for he is considered קנין כספו (the acquisition of the sכהן׳ money). See ויקרא (אמור) כב,יא which states וכהן כי יקנה נפש קנין כספו הוא יאכל בו וגו׳. This is a great benefit to them, for תרומה is less expensive than חולין, since the demand for תרומה is less (for only כהנים and their families and עבדים can it) and it is plentiful in the sכהן׳ house. ⁶ See the משנה וגמרא there in גיטין יב,ב, where this is the (other) reason why ר״מ maintains that it is a חוב for an עבד כהן to be משוחרר and therefore the master can retract. ⁷ See footnote # 3. ⁸ See previous תוס׳ ד״ה מטבילין (especially that he may marry a בת ישראל on account of this שחרור מדרבנן). ⁹ See פרדס יצחק אות סז. ¹⁰ See footnote # 4. Perhaps the first answer maintains that even by an עבד כהן קטן it is still a זכות for him; since לא טעם טעם איסור he would rather be a ישראל even if he loses his תרומה rights. ¹¹ See כסא שלמה. ###### Tosafot on Ketubot 11a:10:1 [Tosafot on Ketubot 11a:10:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Ketubot/r/11a:10:1) לכי גדלה - וא"ת והלא כבר גדולה היא שהיא נערה כיון שהיא בת קנס ומפרש ר"י לכי גדלה ונהגה מנהג יהודית: **Tanslation by Rabbi Ephraim Piekarski:** **לכי גדלה — When she will grow up** OVERVIEW רב יוסף rules that this גר קטן, who was מתגייר ע״ד בי״ד, can protest his גירות when he grows up, and he will then revert to being a non-Jew. רבא challenged this from a ברייתא which states that a גיורת who was מתגייר before she was three years old, receives קנס (if she was נאנס) like a בתולה. How can we give her קנס if she will revert to being an עכו״ם. The גמרא responded we will give it to her when she grows up.¹ תוספות clarifies this answer. תוספות asks: ואם תאמר והלא כבר גדולה היא שהיא נערה כיון שהיא בת קנס² – **And if you will say;** what does it mean that we will give her the קנס later when she grows up, but she is already a גדולה, for she is a נערה since she is receiving קנס! תוספות answers: ומפרש רבינו יצחק לכי גדלה ונהגה³ מנהג יהודית: **And the ר״י explained** that **לכי גדלה** means that she will conduct herself in the Jewish customs. SUMMARY We give her the קנס when she conducts herself according to מנהג יהודית. THINKING IT OVER Is תוספות question and answer on the first answer of the גמרא – ׳לכי גדלה׳, or on the second answer – ׳כיון שהגדילה שעה אחת וכו׳? footnotes: ¹ The גמרא clarified this to mean that once she is a גדולה she can no longer protest. See later in this תוספות. ² The laws of קנס apply only to a נערה but not to a קטנה. See רש״י כט,א ד״ה אלו. ³ Presumably this is what the גמרא means when it states כיון שהגדילה שעה אחת וכו׳ that if she was הגדילה and נהגה מנהג יהודית (at whatever period after הגדילה) she can no longer be מוחה. It cannot mean that as soon as הגדילה she cannot be מוחה, for how will we know the exact moment when הגדילה to determine both the הגדילה יכולה למחות and כיון שהגדילה שעה אחת וכו׳ אין יכולה למחות. ###### Tosafot on Ketubot 11a:13:1 [Tosafot on Ketubot 11a:13:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Ketubot/r/11a:13:1) אביי לא אמר כרבא שלא יהא חוטא נשכר - משמע דרבא לית ליה טעמא דשלא יהא חוטא נשכר וקשה דאמרי' בפ' שור שנגח ד' וה' (ב"ק דף לח: ושם) קסבר רבי מאיר כותים גירי אמת הן וקנס הוא דקניס ר"מ בממונם לענין שור שנגח שלא יטמעו בהן ופריך אלו נערות שיש להן קנס הבא על הכותית ואי קניס ר"מ בממונם ה"נ ניקנוס ומשני דהכא לא בעי למקנס שלא יהא חוטא נשכר והשתא לרבא דלית ליה הכא טעם דחוטא נשכר היכי מצי משני התם וי"ל דהתם אית ליה שפיר האי טעמא כיון דבדין יש להן קנס דגרי אמת הן אלא דבעי' למקנס להו סברא הוא דמשום טעמא שלא יהא חוטא נשכר מוקמינן לה אדינא אבל הכא סבירא ליה לרבא דמשום טעמא שלא יהא חוטא נשכר אין ליתן לה כיון דמן הדין לית לה שהרי עובדת כוכבים גמורה היא אם תמחה ובפ' אלו נערות (לקמן כתובות דף לו:) דאית ליה לרבא שלא יהא חוטא נשכר גבי שבויה משום דמוקמינן לה בקדושתה: **Tanslation by Rabbi Ephraim Piekarski:** **אביי לא אמר כרבא שלא יהא חוטא נשכר — Abaye did not say like רבא; so the sinner should not profit** OVERVIEW אביי ורבא cited separate ברייתות to challenge the ruling of רב יוסף (that הגדילו יכולין למחות). The גמרא explains that אביי did not challenge from the ברייתא of רבא regarding קנס, since אביי thought that this ברייתא does not pose a difficulty; she will receive the קנס even if יכולה למחות because we do not want the מאנס (the חוטא) to profit from being מאנס this גיורת. Our תוספות discusses a difficulty from this inference that רבא is not concerned for שלא יהא חוטא נשכר. -------------------------– משמע דרבא לית ליה טעמא דשלא יהא חוטא נשכר¹ – It seems that רבא does agree with the reasoning of שלא יהא חוטא נשכר – תוספות asks וקשה דאמרינן בפרק שור שנגח ד׳ וה׳ (בבא קמא דף לח,ב ושם) קסבר רבי מאיר כותים גירי אמת הן – **And there is a difficulty, for the** גמרא **explains in פרק שור שנגח ד׳ וה׳; ‘ר״מ maintains** that כותים are² valid גרים – וקנס הוא דקניס רבי מאיר בממונם לענין שור שנגח³ שלא יטמעו בהן⁴ – **But it is merely a fine that ר״מ imposed on their money regarding an ox that gored, in order that** the Jews should not intermingle with them’ – ופריך אלו⁵ נערות שיש להן קנס הבא על הכותית – **And** רב זירא there **challenged** this explanation, for we learnt in a משנה, **‘These are the נערות which receive קנס, one who lives with a כותית’**, etc. **-** ואי קניס רבי מאיר בממונם הכא נמי ניקנוס – **And if ר״מ punishes** the כותים **with their money** (as was explained regarding שור של כותי), **here too** (by קנס) ר״מ **should punish** the כותית and not award her the קנס. ומשני דהכא לא בעי למקנס שלא יהא חוטא נשכר⁶ – **And** אביי answered **that here by** a מאנס, ר״מ **did not want to punish** the כותית, **so that the חוטא** (the מאנס) **should not gain’.** This concludes the citation from the גמרא in ב״ק. Now תוספות concludes his question – והשתא לרבא דלית ליה הכא טעם דחוטא נשכר היכי מצי משני התם⁷ – **But now** that we surmised that **רבא does not agree to the reasoning of חוטא נשכר, how will he explain** the view of ר״מ **there?!** תוספות answers: ויש לומר דהתם אית ליה שפיר האי טעמא כיון דבדין יש להן קנס דגרי אמת הן – **And one can say; that there** (by מאנס) רבא **rightfully agrees to this reasoning** of שלא יהא חוטא נשכר, **since lawfully the** כותים **deserve** being paid **the קנס for they are valid גרים — אלא דבעינן למקנס להו סברא הוא דמשום טעמא שלא יהא חוטא נשכר מוקמינן לה אדינא – However we wanted to punish them,** therefore **logic** dictates **that on account of the reason שלא יהא חוטא נשכר, we revert to the legal** status, which is that they receive קנס – אבל הכא⁸ סבירא ליה לרבא דמשום טעמא שלא יהא חוטא נשכר אין ליתן לה – **However here** (by the גיורת) **רבא maintains that the reason of שלא יהא חוטא נשכר is insufficient to award her** the קנס – כיון דמן הדין לית לה שהרי עובדת כוכבים גמורה היא אם תמחה – **Since legally she does not deserve the** קנס payment, **for if she protests** her גרות, she is a complete gentile. תוספות resolves an anticipated difficulty: ובפרק אלו נערות (לקמן דף לו,ב) דאית ליה לרבא⁹ שלא יהא חוטא נשכר גבי שבויה¹⁰ – **And in פרק אלו נערות where רבא maintains** the logic of **שלא יהא חוטא נשכר regarding¹¹ a captive** woman¹² – תוספות responds; she receives the קנס payment – משום דמוקמינן לה בקדושתה:¹³ **Because** (as ר״י said in the משנה) **that we place her on her קדושה** status. SUMMARY According to רבא the logic of שלא יהא חוטא נשכר is not sufficiently powerful to create a legal obligation; however it is sufficiently powerful to prevent the removal of a legal obligation for various reasons. THINKING IT OVER תוספות discusses why regarding a שבויה does רבא maintain שלא יהא חוטא נשכר.¹⁴ Perhaps רבא said this only according to ר׳ יהודה that he maintains שלא יהא חוטא נשכר, but not that other תנאים (as well as רבא) agree!¹⁵ footnotes: ¹ If רבא follows the logic of שלא יהא חוטא נשכר, how can he challenge רב יוסף from the ruling of קנס, by קנס it is different since we wish to punish the חוטא who was מאנס (see ‘Overview’). ² The כותים were a nation which סנחריב (who exiled the עשרת השבטים) brought from כותא and settled them in שומרון. They were מגייר later when they were attacked by lions (see מלכים ב, יז,כד-כח). It is questionable whether the כותים were גרי אמת (and are considered as Jews), or whether they were גרי אריות (they converted only because the lions were killing them) and are considered גוים. ³ ר״מ rules that if a Jewish ox gored a sכותי׳ ox the Jew is פטור; however if a sכותי׳ ox gored a Jewish ox, the כותי must pay a נזק שלם even if he is a תם (just as the ruling would be regarding a גוי). This is a fine in order to prevent intermingling between the Jews and the כותים. ⁴ Their original גירות was proper. However they became corrupted later, and were not faithful to תומ״צ. ⁵ לקמן כט,א. This is a סתם משנה, which presumably is according to ר״מ, since סתם משנה ר״מ. ⁶ By שור של ישראל שנגח שור של כותי where ר״מ rules that the ישראל is פטור, the ישראל is not a חוטא; the ישראל did not instigate his ox to gore a שור של כותי. See סוכ״ד אות פח. ⁷ Why by שור של כותי we fine the כותים and make them pay (and we do not pay them), and by מאנס את הכותית, we make the מאנס pay and we do not fine the כותית. ⁸ The question of רבא to רב יוסף was that if הגדילו יכולים למחות, then how can we give this גיורת the קנס, when she may be מוחה and spend the קנס money as a non-Jew. That fact that the חוטא will gain is not sufficient reason to give her something which she legally does not deserve. This differentiates her from a כותית, who is a valid Jew and deserves her קנס payment; in this instance we will not change the legal ruling and punish her denying her, her legal rights, because we do not want the מאנס who is a חוטא to gain. לא יהא חוטא נשכר prevents us from punishing her and not giving her, her legal due. ⁹ In our text there it reads רבה. See however the marginal note there (who amends it to רבא). ¹⁰ The משנה there states if one is מאנס a woman who was a שבויה and was redeemed, he does not pay her קנס, because we assume that she was נבעלה by the גוים when she was a שבויה. However ר׳ יהודה disagrees and maintains that she receives קנס because she retains her קדושה status. ¹¹ The גמרא there initially said that the aforementioned ר׳ יהודה agrees with ר׳ דוסא, who maintains (in opposition to the חכמים) that a שבויה בת כהן can eat תרומה, for we do not assume that she was נבעלה לעכו״ם (which would render her unfit for תרומה). However רבא challenged this comparison; perhaps ר״י maintains that a שבויה does not eat תרומה (since we assume that נבעלה) and the reason she receives קנס (according to ר״י) is because שלא יהא חוטא נשכר. ¹² The question is that since seemingly she does not deserve this קנס payment lawfully (for she is seemingly בחזקת בעולה; see previous footnote # 11), how can the לא יהא חוטא נשכר create an obligation to pay her. תוספות said that לא יהא חוטא נשכר (according to רבא) is only sufficient to prevent us from removing her legal rights, but not to grant her new rights. See ‘Thinking it over’. ¹³ תוספות dismisses the assumptions mentioned in footnotes # 11 12. ר׳ יהודה maintains that a שבויה is בחזקת שלא נבעלה and therefore lawfully she should receive קנס payment, the reason she is not אוכלת בתרומה is merely a חומרא; however by the מאנס we do not implement this חומרא in order שלא יהא חוטא נשכר. ¹⁴ See footnote # 12. ¹⁵ See שיטה ישנה in שטמ״ק and כסא שלמה.