## Tosafot on Ketubot Daf 26a ###### Tosafot on Ketubot 26a:1:1 [Tosafot on Ketubot 26a:1:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Ketubot/r/26a:1:1) במסיח לפי תומו - וא"ת ומנ"ל דהכי הוא דלמא ר' חייא העלה בן על פי אביו במסיח לפי תומו ורבי העלה אח ע"פ אחיו אפי' בלא מסיח ואר"י דמסתמא דבמאי דקתני בברייתא מילתא דרבי עשה רבי מעשה ועוד דאי אפשר דרבי העלה אח ע"פ אחיו ללויה אפילו בלא מסיח דהתם אין שייך לומר שבידו להאכילו מעשר למ"ד מעשר ראשון מותר לזרים: **Tanslation by Rabbi Ephraim Piekarski:** **במסיח לפי תומו — Where he was reminiscing innocently** OVERVIEW The גמרא initially reported¹ that between רבי and ר׳ חייא; one was מעלה בן ע״פ אביו לכהונה and the other was מעלה אח ע״פ אחיו ללויה. To identify who did what, the גמרא cited a ברייתא in which רבי ruled (in opposition to ר״ח) that a father is believed to say בני זה וכהן הוא, indicating that it was רבי who was מעלה בן ע״פ אביו לכהונה. Therefore we must conclude that it was ר״ח who was מעלה אח ע״פ אחיו ללויה. The גמרא asked but ר״ח disagrees with רבי, and answers that in the case of ר״ח he was מסיח לפי תומו. Our תוספות explains the identification process of the גמרא regarding רבי ור״ח. -------------------– תוספות asks: ואם תאמר ומנא לן דהכי הוא² – **And if you will say; but how do you now that it is this** way; that רבי was מעלה בן ע״פ אביו לכהונה and ר״ח was מעלה אח ע״פ אחיו ללויה – דלמא רבי חייא העלה בן על פי אביו במסיח לפי תומו – **Perhaps ר״ח was מעלה בן ע״פ אביו** לכהונה by מסיח לפי תומו – ורבי העלה אח על פי אחיו³ אפילו בלא מסיח – **And רבי was מעלה אח ע״פ אחיו** ללויה **even without מסיח** לפי תומו**,** but rather because it was בידו. תוספות answers: ואומר רבינו יצחק דמסתמא דבמאי דקתני בברייתא מילתא דרבי עשה רבי מעשה⁴ – **And the ר״י said, that presumably רבי acted in the** very case which the ברייתא stated was the ruling of רבי – תוספות offers an alternate explanation: ועוד דאי אפשר דרבי העלה אח על פי אחיו ללויה אפילו בלא מסיח – **And in addition it is impossible that רבי was מעלה אח ע״פ אחיו ללויה, even without מסיח** לפי תומו (but on the basis of בידו alone) – דהתם אין שייך לומר שבידו להאכילו מעשר למאן דאמר מעשר ראשון מותר לזרים:⁵ **For there** (regarding לויה) **it is not possible to say that it is בידו to feed him מעשר, according to the one who maintains** that מעשר ראשון is permitted to non-לויים. SUMMARY It is presumable that רבי was מעלה ע״פ אביו, since that was his ruling, and (in addition) there is no בידו regarding לויה. THINKING IT OVER תוספות asks that perhaps it was רבי who was מעלה אח ע״פ אחיו ללויה, etc.⁶ What difference is there whether it was רבי or ר״ח who was מעלה בן ע״פ אביו, etc. The point seems to be that רבי was מעלה [even] because of בידו alone, and ר״ח was מעלה only because of מסיח לפי תומו, but there seems to be no relevance if it was בן or אח!⁷ footnotes: ¹ כה,ב. ² The ברייתא merely stated a ruling of רבי in a hypothetical situation; it never stated that רבי was actually מעלה בן ע״פ אביו לכהונה, and there is also no known story regarding ר״ח. Since we now know there are two ways of being מעלה someone; either through the נאמנות of בידו (the view of רבי), or through מסיח לפי תומו (according to everyone), perhaps the opposite is true. See ‘Thinking it over’. ³ This would mean that רבי allowed this person to collect מעשרות from the farmers (and they would discharge their obligation by giving him the מעשר) based on the testimony of the brother, since it is בידו להאכילו מעשר. ⁴ We know that one of them was מעלה בן ע״פ אביו, we know that רבי ruled that the father is believed להאכיל בנו תרומה, we know of no ruling regarding either לויה or אחים, therefore given the choice we assume that רבי acted in accordance with his explicit ruling in the ברייתא regarding מעלין בן ע״פ אביו and therefore ר״ח was מעלה אח ע״פ אחיו. ⁵ Since מעשר is מותר לזרים then this ‘brother in question’, could always eat מעשר, his brother had no special בידו. The issue is whether he can receive מעשר from the farmers (see footnote # 3.); this is not בידו of the brother. However by תרומה which is אסורה לזרים, the son could not go and eat תרומה on his own, it was however בידו of the father להאכילו תרומה, therefore once he is permitted to eat the תרומה האסורה לזרים (on account of the בידו of his father) he is also believed to collect תרומה from the farmers. ⁶ See footnote # 2. ⁷ See פנ״י, כסא שלמה and אילת אהבים. ###### Tosafot on Ketubot 26a:1:2 [Tosafot on Ketubot 26a:1:2](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Ketubot/r/26a:1:2) מבית הספר - נקט שלא לומר שהוא עבד כדאמר בסוף פירקין (לקמן כתובות דף כח.): **Tanslation by Rabbi Ephraim Piekarski:** **מבית הספר — From the school** OVERVIEW The גמרא relates the story of יוחנן אוכל חלות and includes his recounting that they took him out of the בית הספר. Our תוספות explains the relevance of this detail. -------------------------– נקט שלא לומר שהוא עבד¹ כדאמר בסוף פירקין² (לקמן דף כח,א): The גמרא **mentioned** the fact of והוציאוני מבית הספר; **in order that one should not say that he is an עבד** כנעני, **as** the גמרא states in the end of this פרק. SUMMARY Eating תרומה is no proof that one is a כהן unless we can dismiss the concern that he may be an עבד. THINKING IT OVER Since תוספות is being very particular as to the details of this story; how will he explain the relevance of that which he mentioned ׳ומורכב על כתיפו של אבא׳?!³ footnotes: ¹ An עבד כנעני of a כהן is permitted to eat תרומה as it is written (in ויקרא [אמור] כב,יא) וכהן כי יקנה נפש קנין כספו הוא יאכל בו, and an עבד כנעני is the קנין כספו of the כהן. ² The גמרא there comments on the משנה which states that a גדול is believed to testify that which he saw as a קטן that a person left the בי״ס and was טובל to eat תרומה. The גמרא there comments that we are not concerned that this person was an עבד (who is [also] permitted to eat תרומה), because as ריב״ל ruled that it is אסור to teach תורה to one’s עבד. The fact the he was in the בי״ס studying תורה proves that he is not an עבד. ³ See מקדש דוד (ח״ג) טהרות סי׳ מו אות ב׳. ###### Tosafot on Ketubot 26a:5:1 [Tosafot on Ketubot 26a:5:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Ketubot/r/26a:5:1) אין בתר דקנסינהו עזרא - ולר"ע דקודם קנסא הוי דוקא ללוי בתר קנסא אף לכהנים אבל לר"א בן עזריה דמקמי קנסא הוי אף לכהן בתר קנסא הוי לכהן דוקא והא דמעשר ראשון חזקה לכהונה אתיא כר' אלעזר בן עזריה ולא כר"ע ויש שמוחקין אין ומפרשים דהא דקאמר בתר דקנסינהו עזרא הוי אפי' לר"ע דבתר קנסא הוי לכ"ע לכהן דוקא והוי כמו אלא ושיבוש הוא בידם דהא בכמה מקומות מוכיח דמעשר ראשון ללוי אף בתר קנסא כדתנן בפ' כל הגט (גיטין דף ל.) המלוה מעות את הכהן ואת הלוי להיות מפריש עליהן כו' וכן התם בגמרא ישראל שאמר לבן לוי כור מעשר לאביך בידי ובפ' הזרוע (חולין קלא: ושם) פריך מעשר ראשון דלוי הוא וכן בכמה מקומות והיינו כר"ע ועוד דלמ"ד קנסא לעניים היכי הוי חזקה לכהונה דאליבא דר"ע פליגי בס"פ יש מותרות (יבמות פו: ושם) דאיכא למ"ד קנסא לכהנים ואיכא למ"ד לעניים דלר' אלעזר בן עזריה הוי דוקא לכהן ואפי' לעשירים כמו קודם קנסא דלא קנסם עזרא שהרי עלו ולמ"ד קנסא לעניים משמע התם דוקא לעניים ולא לכהנים עשירים אפי' בימי טומאה דלית ליה דבימי טומאה עניים הוו ועניים דהתם אין לפרש עניי לויים דוקא ולא עניי ישראל וכהנים דא"כ נשתכרו עניי לויים במה שלא עלו ועוד דמשמע התם אילו הוו כהנים בימי טומאתם עניים לכ"ע הוו שקלי אע"ג דלענין חלוקת מעשר הוו כישראל דללוי ולא לכהן קאמר אלא לעניים בין עניי כהנים בין עניי לויים ולמ"ד מעשר ראשון מותר לזרים שקלי אפילו עניי ישראל אבל למ"ד אסור לזרים אין נראה שינתן לעניי ישראל כדי למוכרו דמילתא דאתי לידי תקלה לא אתקינו רבנן דאיכא למיחש דלמא אתי למיכליה [כדאמר בסמוך לא מיבעיא לר"מ דאמר אסור לזרים כו'] ולר"ע לא הפקיע עזרא את הלויים מכל וכל להשוותן לישראל וכהנים שלא יטלו עשירים לויים אלא עניי לויים בתורת עניות אלא ללויים בין עניים בין עשירים היו חולקים לעולם כדמוכח בכל הנהו שהבאתי שהיו נוטלין בתורת לויות ועוד דר"ג בספינה שנתן מעשר ראשון לר' יהושע בן חנניא (מעשר שני פ"ה מ"ט) אי בתורת עניות יהיב ליה אמאי לא יהב ליה נמי מעשר עני שהרי מעשר עני נתן לר"ע ומיהו יש לדחות דלעולם בתורת עניות נתן לו ומה שלא נתן לו מעשר עני לפי שהיו לו מאתים זוז דאינו נוטל במעשר עני כדתנן במסכת פאה (פ"ח מ"ח) אבל מעשר ראשון יטול אפי' יש לו מאתים זוז דהא איכא למ"ד דאפי' כהנים עשירים בימי טומאה עניים נינהו ועוד דלא רצה ליתן כל מתנותיו לעני אחד: **Tanslation by Rabbi Ephraim Piekarski:** **אין בתר דקנסינהו עזרא – Yes; after *Ezra* punished them** OVERVIEW רשב״א stated in a ברייתא that מעשר ראשון is a חזקה לכהונה. The גמרא explained that this follows the view of ראב״ע who states מעשר ראשון אף לכהן, even מדאורייתא (as opposed to ר״ע who maintains מעשר ראשון ללוי). The גמרא continued to explain that¹ בתר דקנסינהו עזרא the מעשר was given only to the כהנים and not to the לויים and therefore מעשר ראשון is a חזקה לכהונה. Our תוספות will be discussing whether this view of קנס עזרא לכהנים ולא ללויים is according to ראב״ע only or is also according to ר״ע. -------------------– **ולרבי עקיבא דקודם קנסא הוי דוקא ללוי בתר קנסא אף לכהנים² – So according to ר״ע that before the קנס** of עזרא the מעשר **was specifically only for the לויים, after the קנס** the מעשר was given **also to the כהנים – אבל לרבי אלעזר בן עזריה דמקמי קנסא הוי אף לכהן בתר קנסא הוי לכהן דוקא – However according to ראב״ע, that before the קנס** the מעשר was given **also to the כהן; after the קנס it** given **only to the כהן** and not to the לוי; according to this understanding – **והא דמעשר ראשון חזקה לכהונה אתיא כרבי אלעזר בן עזריה ולא כרבי עקיבא –** **So** this which רשב״א stated **that מעש״ר is a חזקה לכהונה is** only **according to ראב״ע, but not according to ר״ע,** who maintains that even לאחר קנס the מעש״ר was לכהן וללוי. תוספות mentions an alternate view: **ויש שמוחקין אין³ ומפרשים דהא דקאמר בתר דקנסינהו עזרא הוי אפילו לרבי עקיבא – And there are those who erase** the word **׳אין׳; and they explain this which** the גמרא **answered בתר דקנסינהו עזרא** (the מעש״ר is only לכהנים) **is** valid **even according to ר״ע – דבתר קנסא הוי לכולי עלמא לכהן דוקא והוי כמו אלא –** **For after the קנס,** the מעש״ר **according to everyone** (even ר״ע) b**elongs only to the כהן** (and not to the לוי)**, and** the answer בתר דקנסינהו עזרא **is like** the גמרא would have said **׳אלא׳;⁴** meaning we are retracting the previous answer (that it is אליבא דראב״ע) and are now maintaining that מעש״ר חזקה לכהונה is according to everyone (even ר״ע). This is the view of the יש שמוחקין ומפרשים. תוספות disagrees: **ושיבוש הוא בידם דהא בכמה מקומות מוכיח דמעשר ראשון ללוי אף בתר קנסא – And they are mistaken, for in many places it is evident that מעש״ר** is given **to the לוי even after the קנס** עזרא – **כדתנן בפרק כל הגט (גיטין דף ל,א) המלוה מעות את הכהן ואת הלוי להיות מפריש עליהן כולי⁵ – As the משנה taught in פרק כל הגט, one who lends money to a כהן and a לוי in order to separate on their account, etc.** **וכן התם בגמרא⁶ ישראל שאמר לבן לוי כור מעשר לאביך בידי – And similarly there in the גמרא** where it states, **a ישראל who said to a לוי ‘I have in my possession a כור of מעשר,** which belonged **to your father;** indicating that the לוי receives the מעשר – **ובפרק הזרוע (חולין קלא,ב ושם) פריך מעשר ראשון דלוי הוא⁷ – And in פרק הזרוע** the גמרא asks, but **מעש״ר belongs to the לוי – וכן בכמה מקומות והיינו כרבי עקיבא – And similarly in many places** it states that מעש״ר is for the לויים**, so** all those גמרות **are according to ר״ע;** if however ר״ע also agrees (to ראב״ע) that after קנס עזרא the מעש״ר belongs לכהן, whose view are these גמרות following?! תוספות offers a different proof: **ועוד⁸ דלמאן דאמר קנסא לעניים היכי הוי חזקה לכהונה – And in addition according to the one who maintains that the קנס** of עזרא was that מעש״ר should be given **to the poor** instead of to the לויים, **how can** אכילת מעש״ר **be a חזקה לכהונה;** תוספות expounds on this proof **– דאליבא דרבי עקיבא פליגי בסוף פרק יש מותרות (יבמות פו,ב ושם) – For this argument in פרק יש מותרות is** (only) **according to ר״ע – דאיכא למאן דאמר קנסא לכהנים ואיכא למאן דאמר לעניים – Where there is one who maintains that the קנס** מעש״ר was given **to the כהנים and there is one who maintains that** it was given **to the עניים;** this argument is only according to ר״ע **– דלרבי אלעזר בן עזריה הוי דוקא לכהן ואפילו לעשירים כמו קודם קנסא⁹ – For according to ראב״ע** the מעשר is **only for the כהן** (and not for (עניי [לויה וישראל] **and even for the wealthy** כהנים **as it was before the קנס – דלא קנסם עזרא שהרי עלו – For עזרא did not punish the** wealthy כהנים **since they went up** from בבל to א״י; not like the לויים who did not leave בבל and therefore עזרא punished them. Obviously the view of קנסא לעניים cannot follow the opinion of ראב״ע, it must follow the opinion of ר״ע that initially מעש״ר was only for לויים and after the קנס it was for לויים and for either כהנים or עניים according to the two מ״ד.¹⁰ תוספות responds to an anticipated difficulty:¹¹ **ולמאן דאמר קנסא לעניים משמע התם דוקא לעניים – For it seems there that the מ״ד קנסא לעניים** maintains **only לעניים – ולא לכהנים עשירים אפילו בימי טומאה דלית ליה דבימי טומאה עניים הוו – But not for wealthy כהנים even during their טומאה days, for** that מ״ד **disagrees that** כהנים **בימי טומאה are עניים. ¹²** In conclusion the view of רשב״א that מעש״ר חזקה לכהונה is only according to ראב״ע who maintains קנסא לכהנים only and not ללויים at all. However ר״ע maintains קנסא לכהנים or לעניים and therefore מעש״ר cannot be a חזקה לכהונה for perhaps he is a עני. תוספות (seemingly) digresses:¹³ **ועניים דהתם אין לפרש עניי לויים דוקא ולא עניי ישראל וכהנים¹⁴ – And we cannot interpret the** מ״ד קנסא **לעניים there** to mean that it goes **only to עניי לויים, but not to עניי ישראל וכהנים – דאם כן נשתכרו עניי לויים במה שלא עלו¹⁵ – Because if indeed this is so, it will turn out** that the **עניי לויים gained by not ascending** to א״י – תוספות offers another proof that קנסא לעניים does not exclude עניי כהנים – **ועוד דמשמע התם אילו הוו כהנים בימי טומאתם עניים לכולי עלמא הוו שקלי¹⁶ – And additionally it seems** from the גמרא **there that if the כהנים בימי טומאתם would be considered עניים, everyone would agree that the כהנים receive** מעש״ר – **אף על גב דלענין חלוקת מעשר הוו כישראל דללוי ולא לכהן קאמר¹⁷ – Even though** that (according to ר״ע) **regarding the distribution of מעשר** the כהן is **like the ישראל, for the תורה states** that מעשר belongs **to the לוי** but does not mention **the כהן,** therefore we cannot assume that קנסא לעניים means only עניי לויים – **אלא לעניים בין עניי כהנים בין עניי לויים – But rather לעניים means both to עניי כהנים and עניי לויים,** and regarding עניי ישראל it depends **– ולמאן דאמר מעשר ראשון מותר לזרים¹⁸ שקלי אפילו עניי ישראל –** **For according to the one who maintains** that **מעש״ר is permitted** to be eaten **by זרים, then even עניי ישראל receive** מעש״ר – **אבל למאן דאמר אסור לזרים אין נראה שינתן לעניי ישראל כדי למוכרו – However according to the one who maintains** that מעש״ר is **forbidden לזרים, it does not seem** proper **that it should be distributed to עניי ישראל so they should sell it – דמילתא דאתי לידי תקלה לא אתקינו רבנן דאיכא למיחש דלמא אתי למיכליה – For the רבנן will not institute an enactment which can cause a hazard;** namely **the** עניי ישראל **may come to eat it** if it is given to them – **[כדאמר בסמוך לא מיבעיא¹⁹ לרבי מאיר דאמר אסור לזרים כולי] – [as the גמרא shortly states, there is no question** that we do not distribute מעש״ר לזרים **according to ר״מ who maintains** that מעש״ר is **אסור לזרים, etc.]** תוספות clarifies further the view of ר״ע (according to the מ״ד קנסא לעניים): **ולרבי עקיבא לא הפקיע עזרא את הלויים מכל וכל להשוותן לישראל וכהנים – And according to ר״ע, *Ezra* did not exclude the לויים completely and compare them to ישראל and כהנים,** meaning – **שלא יטלו עשירים לויים אלא עניי לויים בתורת עניות²⁰ – That the wealthy לויים cannot receive** מעש״ר; **only the poor לויים** may receive it **as paupers,** but not as לויים, this is not so – **אלא ללויים בין עניים בין עשירים היו חולקים לעולם כדמוכח בכל הנהו שהבאתי – But rather they would always distribute** מעש״ר **to all לויים whether עניים or עשירים, as is evident from all those** places **which I brought** proof from – **שהיו נוטלין בתורת לויות²¹ – Where they would receive** מעש״ר on account of their **לויות status.** תוספות offers an additional proof that (according to ר״ע) the לויים received מעש״ר בתורת לויות: **ועוד דרבן גמליאל בספינה שנתן מעשר ראשון לרבי יהושע בן חנניא (מעשר שני פרק ה׳ משנה ט׳) – And furthermore when ר״ג gave his מעש״ר to ריב״ח in the ship – אי בתורת עניות יהיב ליה אמאי לא יהב ליה נמי מעשר עני שהרי מעשר עני נתן לרבי עקיבא – If he gave it to him because of his pauper status why did not** ר״ג **also give** to ריב״ח the **מעשר עני, for he gave the מעשר עני to ר״ע.** Therefore we must say that ריב״ח received מעש״ר regardless of whether he was poor or not. This proves that לויים received מעש״ר בתורת לויות and not (only) בתורה עניות. תוספות rejects this last proof: **ומיהו יש לדחות דלעולם בתורת עניות נתן לו – However it is possible to fend off** this proof, **that indeed** ר״ע **gave** ריב״ח the מעש״ר **בתורת עניות – ומה שלא נתן לו מעשר עני לפי שהיו לו מאתים זוז – And the reason he did not give him מעשר עני because he owned two hundred זוז – דאינו נוטל במעשר עני כדתנן במסכת פאה (פרק ח׳ משנה ח׳) – In which case he may not take מעשר עני as the משנה rules in מסכת פאה – אבל מעשר ראשון יטול אפילו יש לו מאתים זוז²² – However מעש״ר he may take even if he has מאתיים זוז** (even if he is receiving it בתורת עניות). תוספות proves this point – **דהא איכא למאן דאמר דאפילו כהנים עשירים בימי טומאה עניים נינהו²³ – For there is this view that even כהנים עשירים בימי טומאה are considered עניים** so certainly one who has מאתיים זוז and is poor may surely take מעש״ר בתורת עניות – One more rebuttal to the last proof of ר״ג in the ship: **ועוד דלא רצה ליתן כל מתנותיו לעני אחד:** **And finally** (even if we assume that he received the מעש״ר בתורה עניות) ר״ג **did not want to give all his offerings to one עני;** he wanted to spread it out amongst many עניים.²⁴ SUMMARY ראב״ע maintains that after קנס עזרא the מעש״ר is only לכהנים and not ללויים ולעניים (and therefore can agree that מעש״ר חזקה לכהונה). According to ר״ע (even) after קנס עזרא all לויים receive מעש״ר together with either all כהנים (למ״ד קנסא לכהנים) or with עניי כהנים (and עניי ישראלים למ״ד מעש״ר מותר לזרים) according to the מ״ד קנסא לעניים. THINKING IT OVER 1. תוספות asks that according to the מ״ד קנסא לעניים how is it possible that מעש״ר should be a חזקה לכהונה.²⁵ However why cannot we say that the מ״ד קנסא לעניים means לעניי כהנים only (and the מ״ד קנסא לכהנים meant even to כהנים עשירים)?!²⁶ 2. תוספות rejects the view that למ״ד קנסא לעניים it means only עניי לויים and not עניי כהנים.²⁷ How can תוספות even entertain such a thought (that the עניי כהנים did not receive מעש״ר) when the פסוק states²⁸ וְהָיָה הַכהֵן בֶּן אַהֲרן עִם הַלְוִיִּם בַּעְשֵׂר הַלְוִיִּם, indicating that the כהנים took the מעשר (together with the לויים)?²⁹ 3. תוספות questions why did ר״ג give to ריב״ח only מעשר ראשון and not מעשר עני (if we maintain that קנסא לעניים means only לעניי לויים).³⁰ Why cannot we answer simply that initially ריב״ח was an עני, however after ר״ג gave him his מעש״ר he was an עשיר (he had more than מאתיים זוז) and therefore could not accept the מעשר עני? footnotes: ¹ See יבמות פו,ב that עזרא punished the לויים regarding their receiving מעשר, since they did not return from בבל to א״י. See נחמיה י, לט which states: וְהָיָה הַכהֵן בֶּן אַהֲרן עִם הַלְוִיִּם בַּעְשֵׂר הַלְוִיִּם וְהַלְוִיִּם יַעֲלוּ אֶת מַעֲשַׂר הַמַּעֲשֵׂר לְבֵית אֱלהֵינוּ אֶל הַלְּשָׁכוֹת לְבֵית הָאוֹצָר. The exact nature of this קנס will be discussed in this תוספות. ² This is a sufficient קנס, for now the לויים will have to share מעש״ר with the כהנים. ³ According to our גירסא, the גמרא responds to the question לכהן ולא ללוי מי אמר, by answering אין; indeed so, ראב״ע maintains after קנס עזרא that מעשר is given only לכהנים. However if we delete the word ׳אין׳, it seems that the גמרא is retracting its original approach that רשב״א is according to ראב״ע only, and now maintains that he is לכו״ע (even according to ר״ע), since after קנס עזרא all agree (even ר״ע) that מעש״ר is לכהן ולא ללוי. ⁴ See יבמות כז,א תוד״ה שמואל who states: והא דלא קאמר אלא לפי שלא הוזכר שם אמורא תחלה. See פנ״י. ⁵ A person lends money to a כהן or לוי and makes an arrangement with them that in lieu of payment, when the lender separates the תרומה ומעשר from his crop (which he is obligated to give to the כהן ולוי respectively) he will retain the תרומה ומעשר for himself (he will sell the תרומה and may keep the מעשר) and deduct their value from the amount they owe him. It is evident from this משנה that the מעשר can be given to the לוי; otherwise how may he deduct the sלוי׳ loan from the מעשר, if the לוי has no rights in the מעשר. ⁶ שם עמוד ב׳. ⁷ The גמרא there cites a ברייתא which states that we are not מוציא the זרוע וכו׳ from a כהן to another כהן. The גמרא infers from this that we are מוציא from a לוי and give it to the כהן (as מתנות כהונה); proving that a לוי is מחויב במתנות כהנוה. The גמרא rejects this proof, saying that זרוע means מעשר. The גמרא asks but the מעשר belongs to the לוי; why are we מוציא מלוי לכהן וכו׳, עיי״ש. ⁸ תוספות will disprove the view of the יש מוחקין that the ruling of אכילת מעש״ר חזקה לכהונה is even according to ר״ע. There is a dispute in יבמות (mentioned here in תוספות) to whom did עזרא award the מעשר; one opinion is that he awarded it to the poor, and another is that he awarded it to the כהנים (so they will have food to eat when they are טמא and cannot eat תרומה [so they are considered poor]). It is obvious that if it was awarded to the poor, then אכילת מעש״ר cannot be a חזקה לכהונה, for perhaps the ‘eater’ is a poor person (and not a כהן). תוספות will shortly prove that this dispute (whether קנסא לעניים or לכהנים) is valid only according to ר״ע but not according to ראב״ע, who must maintain קנסא לכהנים and not לעניים. Therefore the ruling of מעש״ר חזקה לכהונה can go only according to ראב״ע who maintains unequivocally that קנסא לכהנים; however it cannot go according to ר״ע since he can maintain קנסא לעניים. See ‘Thinking it over’ # 1. ⁹ ראב״ע maintains (see גמרא) that (before the קנס) the מעש״ר was for the לוי and the כהן (all כהנים). There is no reason to deny them the rights they always had, since they did nothing wrong. All agree that according to ראב״ע that קנסא לכהנים and not לעניים, the מ״ד קנסא לעניים is only according to ר״ע. ¹⁰ Once we establish that the opinion of קנסא לעניים can be only according to ר״ע and not according to ראב״ע, it follows that the rule of מעש״ר חזקה לכהונה is only according to ראב״ע and not ר״ע, for since קנסא לעניים how can מעש״ר by a חזקה לכהונה, the eater may be an עני לוי and not a כהן. ¹¹ תוספות entire argument is based on the premise that מ״ד קנסא לעניים cannot be according to ראב״ע but only according to ר״ע. Therefore there is no purpose in trying to establish the הלכה of מעש״ר חזקה לכהונה according to ר״ע (in order that this הלכה be לכו״ע), since it cannot be לכו״ע for it cannot follow the view of קנסא לעניים, so it must be only according to ראב״ע, since according to him there can be no קנסא לעניים for why deny the כהנים their due (see footnote # 9). Let us assume, however that the מ״ד קנסא לעניים is also according to ראב״ע; meaning that the קנס (according to this מ״ד) was for the rich לויים not the poor ones (and no קנס for the כהנים even the wealthy). If we assume this, it will be obvious that the ruling of מעש״ר חזקה לכהונה is only following the view that קנסא לכהנים, therefore it is possible that this ruling מעש״ר חזקה לכהונה is both according to ראב״ע and ר״ע for רשב״א is following the view that קנסא לכהנים. תוספות negates this possibility that קנסא לעניים can follow the view of ראב״ע. ¹² See footnote # 8. The מ״ד קנסא לעניים does not agree with the מ״ד קנסא לכהנים meaning that he does not consider כהנים בימי טומאתן to be עניים; otherwise he would agree that קנסא לכהנים (so they will have what to eat בימי טומאתן). Therefore we must conclude that according to the מ״ד קנסא לעניים, the כהנים receive no מעש״ר and this contradicts the view of ראב״ע that the כהנים must receive מעש״ר as they always had. ¹³ It is perhaps the intent of תוספות, once we discussed the מ״ד קנסא לעניים to explain in detail what his view is. See also מהרש״ל ומהרש״א. ¹⁴ This interpretation would seemingly be justified, since initially מעש״ר was for לויים exclusively (following the view of ר״ע), it would be a sufficient קנס if the לויים עשירים would not receive מעש״ר, but only the לויים עניים; there seems to be no need to give it to all עניים including עניי כהנים וישראלים. תוספות negates this view. See ‘Thinking it over’ # 2. ¹⁵ If the עניי הלויים would be עולה, then (seemingly) עזרא would not have punished the לויים at all (since some of them were עולה), and the לויים עניים would have to share the מעש״ר with the לויים עשירים. But now that no one was עולה, the לויים עניים will get all the מעשר without having to share it with the לויים עשירים and not with the עניי ישראל ועניי כהנים. It is a case of חוטא נשכר! ¹⁶ See footnote # 12. ¹⁷ There is no special reason to give it to the עניי כהנים ([even] if we assume קנסא לעניים) and not to עניי ישראל according to ר״ע (that מעש״ר is only ללויים), unless we assume that קנסא לעניים means all עניים. ¹⁸ זרים here would mean ישראלים (non-כהנים וליים). See the גמרא here (and יבמות פו,א). ¹⁹ The reason it is לא מיבעיא (certainly אסור) is because of the concern שמא יבא לאכלו. ²⁰ This would seemingly be justified, since עזרא punished the לויים (because they were not עולה מבבל), we may assume that he punished all the לויים except he allowed the עניי לויים to receive מעשר as עניים, but not as לויים. However תוספות negates this view. ²¹ If the reason the לויים receive מעש״ר (as in the case of המלוה את הלוי mentioned previously) is because they are עניים, then why mention לוי, the משנה should have mentioned המלוה את העני, since that is the reason he is receiving the מעש״ר. ²² Regarding מעשר עני, which מדאורייתא must be given only to the poor therefore we are stringent that one who has more than מאתיים זוז cannot receive מעשר עני. However regarding מעש״ר where מדאורייתא all לויים receive it, therefore even though there was the קנס עזרא that only עניים receive it, we need not be so stringent as not to allow anyone who has מאתיים זוז to receive it but rather anyone who is poor may receive it even if he happens to own מאתיים זוז. See ‘Thinking it over’ # 3. ²³ These כהנים had more than מאתיים זוז and they certainly would not be permitted to receive מעשר עני even בימי טומאתן, and nevertheless there is the view that עשירים בימי טומאתן עניים נינהו regarding מעש״ר, so certainly one who just has מאתיים זוז is eligible to receive מעש״ר. ²⁴ See רש״י ב״מ יא,ב ד״ה נתון that ר״ע was a גבאי צדקה, so it would be distributed to many poor people. ²⁵ See footnote # 8. ²⁶ See מהרש״ל ומהרש״א. ²⁷ See footnote # 14. ²⁸ See footnote # 1. ²⁹ See מהרש״א (הארוך) and אילת אהבים. ³⁰ See footnote # 22. ###### Tosafot on Ketubot 26a:5:2 [Tosafot on Ketubot 26a:5:2](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Ketubot/r/26a:5:2) בתר דקנסינהו עזרא - לא אשכחן בהדיא בקרא דקנסינהו רק מצינו בעזרא (נחמיה י) והיה הכהן בן אהרן עם הלוים בעשר הלוים ואיכא למימר דה"ק כשיבאו הלוים לחלוק בבית הגרנות יבאו הכהנים עמהם ומיהו לר"א בן עזריה דבתר קנסא דוקא לכהן לא משמע מהאי קרא דליכא למימר עם הלוים דקאמר קרא היינו לקבל מהם מעשר ראשון משלהם דהא משלהם לא קנסם עזרא כדמוכח בפרק הזרוע (חולין קלא:) וי"ל דלר"א בן עזריה לא נמנעו הלוים מכל וכל מלילך לבית הגרנות לחלוק במעשר כדאמר בסמוך דלמא איקרי ויהיב ליה כל שכן בימי עזרא שעדיין לא פשט הקנס שהיו הולכים בבית הגרנות ולכך נאמר שילכו הכהנים עם הלוים ולמ"ד קנסא לעניים הא דכתיב והיה הכהן היינו בכהן עני ומשום דכהנים עניים שכיחי טפי לפי שאין כל כך עסוקים במלאכה אלא בעבודת בית המקדש וגם אין להם קרקעות נקט כהן וה"ה עניי ישראל למ"ד מעשר ראשון מותר לזרים וה"ר יוסף פירש מדכתיב (במלאכי ג) הביאו את כל המעשר אל בית האוצר דבית האוצר היה לשכה שתיקן עזרא לתת שם תרומת הכהנים כדכתיב בעזרא (נחמיה י) וכיון שאומר להביא שם המעשר א"כ של כהנים הוא וקיימא לן (מגילה דף טו.) דמלאכי זה עזרא ולמ"ד לעניים נקט אל בית האוצר משום דכהנים עניים שכיחי טפי כדפרישית אי נמי אל בית האוצר לא ליתן לכהנים אלא לחלק לעניים וה"ר אלחנן הקשה דבסוף עזרא משמע שהמעשר היה ללוים דכתיב ואדע כי מניות הלוים לא נתנה (להם) ויברחו איש לשדהו הלוים והמשוררים כו' משמע שהלוים והמשוררים היו חולקים וצריך לומר דזה היה מקמי דקנסינהו עזרא אך קראי לא מוכחי הכי: **Tanslation by Rabbi Ephraim Piekarski:** **בתר דקנסינהו עזרא — After *Ezra* punished them** OVERVIEW The גמרא explained that the ruling of רשב״א is valid after עזרא punished the לויים. It seems from the גמרא that it is a known fact that עזרא punished the לויים. Our תוספות discusses what the source for this fact is. ---------------------------– לא אשכחן בהדיא בקרא דקנסינהו – **We do not find explicitly in a פסוק that** עזרא **punished** the לויים – רק מצינו בעזרא (נחמיה י¹) והיה הכהן בן אהרן עם הלוים בעשר הלוים – **We only find in עזרא** that it states, ‘and the כהן the son of אהרן should be with the לויים by the מעשר of the לויים – ואיכא למימר דהכי קאמר² כשיבאו הלוים לחלוק בבית הגרנות יבאו הכהנים עמהם – **So we can interpret** this פסוק to mean **that when the לויים will come to** take their **share** of מעשר **in the threshing place, the כהנים should come with them** to take their share as well. This interpretation of the פסוק would be acceptable to ר״ע who maintains³ that even after the קנס, the לויים and the כהנים both received מעשר – ומיהו לרבי אלעזר בן עזריה דבתר קנסא דוקא לכהן לא משמע מהאי קרא⁴ – **However according to ראב״ע** who maintains **that after the קנס** the מעש״ר is given **only to the כהן,** there **is no such indication in this פסוק** (for it states הכהן עם הלויים בעשר הלויים; seemingly indicating that both the כהן and the לוי receive מעש״ר) – תוספות anticipates a possible solution (and rejects it): דליכא למימר עם הלוים דקאמר קרא היינו לקבל מהם מעשר ראשון משלהם⁵ – **For we cannot interpret** the words of **עם הלוים which the פסוק states to mean** that the כהנים should go with the לויים in order **to receive from** the לויים **their מעש״ר;** the מעש״ר which the לויים are required to separate from the crops they grow on their private fields – תוספות rejects this solution: דהא משלהם לא קנסם עזרא כדמוכח בפרק הזרוע⁶ (חולין קלא,ב) – **For עזרא did not punish** the לויים regarding **their crops as is evident in פרק הזרוע.** The question remains that the פסוק seemingly contradicts the view of ראב״ע. תוספות answers: ויש לומר דלרבי אלעזר בן עזריה לא נמנעו הלוים מכל וכל מלילך לבית הגרנות לחלוק במעשר – **And one can say that according to ראב״ע the לויים did not cease completely from going to the בית הגרנות to** receive their **share of מעש״ר** even after קנס עזרא – כדאמר בסמוך דלמא איקרי ויהיב ליה – **As** the גמרא here **immediately states, ‘but perhaps it happened and they gave** the מעש״ר to the לוי’, so if it is possible that this happened in the times of the משנה – כל שכן בימי עזרא שעדיין לא פשט הקנס שהיו הולכים בבית הגרנות⁷ – **So in the time of עזרא where the קנס was not yet widely accepted,** the לויים would **certainly go to the בית הגרנות** to receive מעש״ר – ולכך נאמר⁸ שילכו הכהנים עם הלוים – **So therefore the** פסוק **states that the כהנים should go with the לויים,** so that the כהנים will receive the מעשר and inform the farmers not to give מעש״ר to the לויים – תוספות responds to an anticipated difficulty ולמאן דאמר קנסא לעניים הא דכתיב והיה הכהן היינו בכהן עני – **And according to the one who maintains קנסא לעניים,** we will need to say **that this which the פסוק writes והיה הכהן** וגו׳ עם הלויים**, means a poor כהן** (and even though מעשר is given to all ענייים, not only עניי כהנים, nevertheless the פסוק only mentions כהנים – ומשום דכהנים עניים שכיחי טפי – **Because poor כהנים are more common** than poor ישראלים – לפי שאין כל כך עסוקים במלאכה אלא בעבודת בית המקדש – **Since** כהנים **are not that involved it** regular **work, but rather they are only involved in the service of the ביהמ״ק** – וגם אין להם קרקעות נקט כהן – **And also they own no properties,** therefore the כהנים tend to be poor, that is why **the** פסוק mentions כהן, והוא הדין עניי ישראל למאן דאמר מעשר ראשון מותר לזרים⁹ – **But the same rule** applies to **עניי ישראל according to the one who maintains** that **מעש״ר is permitted to זרים** (ישראלים). תוספות offers an alternate source to the enactment of עזרא: והרב רבינו יוסף פירש מדכתיב (במלאכי ג¹⁰) הביאו את כל המעשר אל בית האוצר – **And הר״ר יוסף explained since it is written, ‘bring all the מעשר to the treasure house’,** we derive from that פסוק that the מעש״ר is for כהנים – דבית האוצר היה לשכה שתיקן עזרא לתת שם תרומת הכהנים כדכתיב בעזרא (נחמיה י¹¹) – Since the בית האוצר was an office which עזרא instituted to place there the תרומה for the כהנים as is written in עזרא – וכיון שאומר להביא שם המעשר אם כן של כהנים הוא – **So since the נביא** מלאכי **says to bring** all **the מעשר** to the same בית האוצר, **this proves that it belongs to the כהנים,** and we ascribe this to עזרא, even though מלאכי states this – וקיימא לן (מגילה דף טו,א) דמלאכי זה עזרא – Because we have established that מלאכי is עזרא. תוספות responds to a seeming difficulty: ולמאן דאמר לעניים נקט אל בית האוצר משום דכהנים עניים שכיחי טפי כדפרישית – **And according to the one who maintains** that the מעש״ר **לעניים,** the פסוק **mentions בית האוצר** (even though it goes to all עניים), because כהנים עניים are more common, as I have explained. תוספות offers an alternate explanation for the מ״ד קנסא לעניים: אי נמי אל בית האוצר לא ליתן לכהנים אלא לחלק לעניים¹² – **Or** you may **also** say, that the words **אל בית האוצר** does **not** mean to give it to the כהנים, but rather to distribute it to the עניים. תוספות asks: והרב רבינו אלחנן הקשה דבסוף עזרא משמע שהמעשר היה ללוים¹³ – **And ה״ר אלחנן asked** that from **the end of עזרא it seems that the מעש״ר was for the לויים** (not like ראב״ע that it was only for כהנים) – דכתיב¹⁴ ואדע¹⁵ כי מניות הלוים לא נתנה (להם) ויברחו איש לשדהו הלוים והמשוררים כולי – **For it is written, ‘and I realized that the portions** for **the לויים were not given** to them **and each of them ran away to their fields** together with the singers, etc.’ – משמע שהלוים והמשוררים היו חולקים – **It is evident** from that פסוק **that the לויים and the משוררים would share** in מעש״ר, contrary to the view of ראב״ע. תוספות offers a resolution, but rejects it: וצריך לומר דזה היה מקמי דקנסינהו עזרא אך קראי לא מוכחי הכי: **And it will be necessary to say that this** פסוק **was before עזרא punished the** לויים; **however the verses indicate otherwise,** the verses there seem to be written in order and**** this verse is written after נחמיה י׳ לט where it states והיה הכהן וגו׳ which indicates that the כהנים received the מעשר since it was after the קנס.**** Therefore the פוסק of ואדע[ה] is certainly after the קנס. SUMMARY We may derive the קנס עזרא either from the פסוק of והיה הכהן וגו׳ or from the פסוק in מלאכי of הביאו את כל המעשר אל בית האוצר, even if we assume קנסא לעניים for the כהנים עניים were more prevalent. THINKING IT OVER 1. ה״ר יוסף explains that we derive קנס עזרא from the בית האוצר where the תרומה לכהנים was kept.¹⁶ Seemingly if תרומה was kept there how could they bring מעשר there, since the laws of תרומות ומעשרות are different regarding אכילה וטומאה? 2. Is the question¹⁷ of ה״ר אלחנן on the first explanation of תוספות or on the explanation of ה״ר יוסף?¹⁸ footnotes: ¹ פסוק לט. ² The simple meaning of the פסוק (if it is not referring to the קנס עזרא) would be that כהנים should come with the לויים when the לויים receive their מעש״ר so that the כהנים will receive the תרומת מעשר from the לויים. However תוס׳ is suggesting that this פסוק maybe (also) referring to קנס עזרא. ³ See previous תוס׳ ד״ה לא at length. ⁴ תוספות asks that not only is there no proof from this פסוק, but on the contrary, this פסוק seems to contradict the ruling of ראב״ע that מעש״ר is לכהנים ולא ללויים! ⁵ This will at least remove the question on ראב״ע, even though it still does not give us a source from קנס עזרא. ⁶ The גמרא there writes; !אימר דקנסינהו עזרא דלא יהבינן להו, משקל מינייהו מי אמר You can say that עזרא punished them not to give them מעשר (according to ראב״ע) do we say that we can take away from them their מעשר! The לויים are not required to give מעשר from their crops to the כהנים (even according to ראב״ע). ⁷ The לויים (then) did not heed קנס עזרא. ⁸ This is referring to the פסוק in footnote # 1. ⁹ According to the מ״ד מעש״ר אסורה לזרים it will be better understood that כהן refers to כהנים עניים only! ¹⁰ פסוק י. See ‘Thinking it over’ #1. ¹¹ פסוק לט. The full פסוק reads: וְהָיָה הַכּהֵן בֶּן אַהֲרן עִם הַלְוִיִּם בַּעְשֵׂר הַלְוִיִּם וְהַלְוִיִּם יַעֲלוּ אֶת מַעֲשַׂר הַמַּעֲשֵׂר לְבֵית אֱלהֵינוּ אֶל הַלְּשָׁכוֹת לְבֵית הָאוֹצָר. The words וְהַלְוִיִּם יַעֲלוּ אֶת מַעֲשַׂר הַמַּעֲשֵׂר is referring to the תרומת מעשר which the לויים must give to the כהנים מדאורייתא. ¹² There will still be proof that קנס עזרא (לעניים), for if there was no קנס ללויים, why the need to bring the מעש״ר to the בית האוצר; it can be given directly to the לויים at the גורן. However if קנסא לעניים, then we understand that it had to be brought לבית האוצר, since the ענים were not accustomed to go the גרנות (see מגן גבורים). Alternately; the א״נ just wants to explain why there is no contradiction to the מ״ד קנסא לעניים; but not to say that we derive קנסא לעניים from that פסוק. ¹³ See ‘Thinking it over’ # 2. ¹⁴ נחמיה יג,י. ¹⁵ The פסוק reads ׳ואדעה'. ¹⁶ See footnote # 10. ¹⁷ See footnote # 13. ¹⁸ See תוספות שאנ״ץ. ###### Tosafot on Ketubot 26a:9:1 [Tosafot on Ketubot 26a:9:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Ketubot/r/26a:9:1) והאמר רבי יוחנן דברי הכל אין ערער כו' - נראה לר"י דר' יוחנן עיקר דבריו על משנתנו ולהכי לא קא משני הכא ה"מ היכא דאיכא חזקה דכשרות כו' כדמשני בפרק עשרה יוחסין (קדושין דף עג:) ואם תאמר והואיל ואמתני' קאי היכי פריך מיניה התם ובפרק קמא דגיטין (דף ט.) גבי גט דלמא הא דקאמר ר' יוחנן דלא מהני ערער דחד היינו היכא דאיכא עד אחד דמכשר דקתני מעלין לכהונה על פי עד אחד ויש לומר דהש"ס ידע דר' יוחנן אמסקנא דיבר דבתחלה היה קול ואח"כ בא עד אחד להכשירו ולהסיר הקול ואתו בי תרי ואמרי דבן גרושה ובן חלוצה הוא דבכי האי גוונא א"ר יוחנן דבעינן שנים אע"ג דהעד שהכשיר והקול כמאן דליתנהו דמי שהרי העד גרוע מן הקול אי לאו משום חזקה דמסייע ליה לבטל הקול שהרי הקול פוסל והעד אינו פוסל לרבי יוחנן: **Tanslation by Rabbi Ephraim Piekarski:** **והאמר רבי יוחנן דברי הכל אין ערער כולי — However ר״י said, all agree there is no contesting, etc.** OVERVIEW Our משנה cited an unclear מחלוקת between ג״ורשב א״ר, as to when we are מעלה לכהונה ע״פ ע״א. The גמרא says that we cannot assume that the מחלוקת is in a case where an א״ע was already מערער on the כהונה status; for יוחנן רבי taught that everyone agrees אין ערער פחות משנים. Therefore if there would be merely an ערער דחד, all would agree that א״ע פ״ע לכהונה מעלין. This statement of י״ר is mentioned several times in ס״ש; always in the form of a challenge: ‘But י״ר maintains ׳אין ערער פחות משנים’. It never says explicitly in what context ר״י made this statement.¹ Our תוספות will resolve this issue. ---------------------– נראה לרבינו יצחק דרבי יוחנן עיקר דבריו² על משנתנו – It is the view of the ר״י that the main statement of ר״י **(that אין ערער פחות מב׳)** **was said** regarding our משנה (of מעלין לכהונה) – ולהכי לא קא משני הכא הני מילי היכא דאיכא חזקה דכשרות כולי – And therefore the גמרא did not answer here **(in response to the challenge of והאמר ר״י אעפ״מ)**, ‘when is this ruling **of ר״י valid,** only when there is a חזקת כשרות, etc.’, however when there is no חזקת כשרות (as it may be in the case of our משנה), then perhaps even an ערער חד is sufficient – כדמשני בפרק עשרה יוחסין³ (קדושין דף עג,ב) – As the גמרא answered in פרק עשרה יוחסין. The reason is simply because when ר״י said אין ערער פחות מב׳ he meant our משנה.⁴ תוספות asks: ואם תאמר והואיל ואמתניתין קאי היכי פריך מיניה התם⁵ ובפרק קמא דגיטין (דף ט,א) גבי גט – And if you will say; that since ר״י is referencing our משנה, how can **the גמרא** challenge from **the ruling of ר״י,** **the ruling** there **in פרק עשרה יוחסין regarding חיה,** and **the ruling** in the first פרק of **מסכת** גיטין regarding⁶ גט – דלמא הא דקאמר רבי יוחנן דלא מהני ערער דחד היינו היכא דאיכא עד אחד דמכשר – Perhaps this which ר״י rules that ערער דחד is ineffective, that is only where there is one עד who certifies his status – דקתני מעלין לכהונה על פי עד אחד – As the משנה states, ‘we elevate to כהונה based on one witness’ indicating that there is an עד המכשיר, therefore to contradict this עד an ערער of two is required, however by חיה וגט where there is no substantiating עד,⁷ perhaps even an ערער דחד is valid (even in a case where there is a חזקת כשרות).⁸ תוספות answers: ויש לומר דהש״ס ידע דרבי יוחנן אמסקנא דיבר – And one can say; that the גמרא **(which asked the question in קדושין וגיטין)** knew that ר״י **(when he ruled אעפ״מ)** was referring to the conclusion of the discussion – דבתחלה היה קול ואחר כך בא עד אחד להכשירו ולהסיר הקול – That initially there was publicity **(that this person is a בן גרושה)** and then an ע״א came to qualify him and to remove the קול – ואתו בי תרי ואמרי דבן גרושה ובן חלוצה הוא דבכי האי גוונא אמר רבי יוחנן דבעינן שנים – And two people came and claimed that he is a בן גרושה ובן חלוצה, **and** in such an instance ר״י maintains that two עדים are required to make the claim of בן גרושה ובן חלוצה, but one עד alone is insufficient. תוספות will now show that the ruling of ר״י is even when there is no עד המכשיר. Two עדים are required in this case – אף על גב דהעד שהכשיר והקול כמאן דליתנהו דמי – Even though that the עד המכשיר and the opposing קול are as if they do not exist; they cancel out each other (as תוספות will shortly explain); so there is no עד המכשיר for he is cancelled out by the קול הפוסל, and nevertheless two עדים are required to disqualify him. This proves that the ruling of ר״י is even when there is no עד המכשיר. תוספות explains now why we assume that the קול cancels out the ע״א: שהרי העד גרוע מן הקול אי לאו משום חזקה דמסייע ליה לבטל הקול – For the עד is inferior to the rumor **(as תוספות will point out);** if not for the חזקה, which assists the **עד** to nullify the קול. Now there is a חזקה; the father is מוחזק as a כהן, therefore even though there is a קול that the son is a גרושה בן, nevertheless the המכשיר א״ע is believed. However, we believe the א״ע in spite of the קול, only in combination with the original חזקה, which assists the א״ע and conflicts with the rumor. Were we to compare the א״ע against the קול without the aid of a חזקה, then the קול will be stronger than the א״ע. שהרי הקול פוסל והעד אינו פוסל לרבי יוחנן : for a קול**, which claims that he is a גרושה בן** will invalidate **his כהונה, even against a כשרות חזקת,⁹** however one עד**, who claims that he is a גרושה בן,** cannot invalidate **the כהונה** according to ר״י **against a כשרות חזקת.¹⁰ This proves that a קול is stronger than an ע״א.** It is only because the א״ע is assisted by the כשרות חזקת of the father in our case, that we validate the כהונה. The status of this כהן (after the קול and the המכשיר עד) is as it was originally, when we only knew of the כשרות חזקת of the father, without a קול and without an עד; for the קול and the עד cancel each other out.¹¹ It is at this point that י״ר insists that any new ערער must consist of two עדים. This proves that משנים פחות ערער אין is valid even if there is no המכשיר א״ע. SUMMARY We know that ג״רשב and א״ר are not discussing an חד ערער, since י״ר stated concerning their מחלוקת that משנים פחות ערער אין. This ruling of מ״אעפ applies (only) if there is a כשרות חזקת, even if there is no המכשיר עד; similar to the case of מעלין לכהונה where the המכשיר עד and the קול cancel out each other. THINKING IT OVER 1. תוספות assumes that according to ר׳ יוחנן our משנה of אין מעלין לכהונה ע״פ ע״א is in a case where there is a חזקת כשרות.¹² Why should ר׳ יוחנן assume that; perhaps there is no חזקת כשרות in our משנה and the מחלוקת between ר״א ורשב״ג is whether an ערער חד is sufficient against an ע״א?¹³ 2. תוספות asks that we cannot compare the situation in (וגיטין) קידושין ׳מס to the case of י״ר, since by י״ר there is an המכשיר עד.¹⁴ Seemingly in קידושין ׳מס, there is also an המכשיר עד; the חיה who claims כהן זה. Why is it any different than the case of מעלין לכהונה?¹⁵ footnotes: ¹ See רש״י גיטין ט,א ד״ה דרבי יוחנן who writes (regarding this statement of ר״י) that לא איתפרש היכא. ² It obviously applies to other situations as well, since the גמרא refers to this statement in various situations, nevertheless עיקר דבריו על משנתינו where there is a מחלוקת and therefore ר״י says that דברי הכל אעפ״מ. ³ The ברייתא there states that the חיה (midwife) is not believed (regarding the status of the newborn) if there is an ערער on the status of the child. The גמרא there asks how can an ערער of one contradict the testimony of the חיה, when י״ר says משנים פחות ערער אין. The גמרא answered that there is a difference whether there is a כשרות חזקת (then ערער חד is insufficient) or not. In the case of חיה נאמנת, the infant never had a כשרות חזקת; therefore even an דחד ערער is sufficient. ⁴ תוספות will therefore assume that in our משנה of מעלין אין there is a כשרות חזקת (as the גמרא shortly concludes). This will avoid any discrepancy with the גמרא in קידושין (see previous footnote # 3). See ‘Thinking it over’ # 1. ⁵ See footnote # 3. ⁶ The משנה there states that if a גט is brought in י״א and there are עוררין then בחותמיו יתקיים. The גמרא asks, it cannot mean דחד ערער for י״ר maintains מ״אעפ, etc. ⁷ See ‘Thinking it over’ # 2. ⁸ If we would not assume that י״ר is referencing this משנה, it would be difficult to maintain that י״ר is discussing only a case where there is an המכשיר עד. It is not implied in his statement. However now that תוספות maintains that י״ר is referencing this משנה, and the משנה is discussing a case of המכשיר עד, then it is implicit that s׳י״ר ruling may apply only if there is an המכשיר עד. ⁹ This we can see from our גמרא; even though it was הוא דכהן באבוה מוחזק, nevertheless when there was a קול of בן גרושה the כהונה was voided. ¹⁰ Seemingly תוספות derives this (that an ע״א cannot invalidate a חזקת כשרות) from י״ר, who states משנים פחות ערער אין. See ל״מהרש and א״מהרש׳, who question the validity of this assumption, that an א״ע cannot כשרות חזקת במקום פוסל. This is what תוספות is trying to prove, that (ר״י maintains that) an א״ע cannot be פוסל (even if there is no המכשיר עד), against a כשרות חזקת (it seems to be circular reasoning, for it is possible that an ע״א can be פוסל against a חזקת כשרות [and it is stronger than a קול] and the reason ר״י requires two עדים is because there is an עד המכשיר). The ל״מהרש explains that we derive this (that an א״ע cannot contest a כשרות חזקת) from the s׳גמרא answer in קידושין, that s׳י״ר rule is only when there is a כשרות חזקת. This teaches us that when there is a חזקת כשרות an א״ע cannot contest it (which makes him weaker than a קול). Our תוספות is (merely) explaining how the גמרות (there) come to the conclusion that י״ר requires ערער תרי, not on account of the contradicting א״ע, but rather on account of the כשרות חזקת. The explanation is that there is no עד המכשיר since he is cancelled by the קול. Alternately the א״מהרש explains that otherwise (if an א״ע can invalidate a כשרות חזקת), the גמרא could have said that an א״ע invalidated the חזקת כשרות לכהונה (without resorting to a קול) and another עד subsequently came and was מכשיר, etc. ¹¹ Even though the קול is superior to the א״ע alone, nevertheless in combination with the חזקה, the קול (and the א״ע) cease[s] to function. Only the כשרות חזקת remains, which validates the כהונה. ¹² See footnote # 4. ¹³ See פנ״י. ¹⁴ See footnote # 7. Generally in case where an ע״א is נאמן a woman is also נאמן. ¹⁵ See בית יעקב. ###### Tosafot on Ketubot 26a:9:2 [Tosafot on Ketubot 26a:9:2](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Ketubot/r/26a:9:2) אין ערער פחות משנים - לאפוקי חד דלא הוי ערער אבל קול נמי פוסל בתחלה בתרומה קודם שבא העד המכשיר: **Tanslation by Rabbi Ephraim Piekarski:** **אין ערער פחות משנים — There is no contesting with less than two** OVERVIEW ר״י stated that there can be no ערער unless two עדים are contesting. Seemingly this would exclude any and all types of contesting (even a קול); תוספות disabuses us of this notion. -------------------------– לאפוקי חד דלא הוי ערער אבל קול נמי פוסל בתחלה¹ בתרומה קודם שבא העד המכשיר:² The term אין ערער פחות מב׳ **is** only **to exclude** an ערער of **one; that it is not** considered an **ערער; however a rumor can also initially invalidate** the כהן **from** eating **תרומה** if the rumor began **before the qualifying עד came** and testified that he is a כהן כשר. SUMMARY A קול is פוסל (even) when a ע״א cannot. THINKING IT OVER The קול can be פוסל against a חזקת כשרות and an ע״א cannot (indicating that קול is stronger than ע״א).³ Once there is an ע״א המכשיר, a subsequent קול is not effective to be פוסל (indicating that an ע״א is stronger than a קול).⁴ How can we reconcile this? footnotes: ¹ The קול is פוסל even if there is a חזקת כשרות (as opposed to an ע״א who cannot be פוסל). ² Once there is an עד המכשיר initially then the קול cannot be פוסל (even if there is no חזקת כשרות). See ‘Thinking it over’. ³ See previous תוס׳ ד״ה והאמר (at the end). ⁴ See footnote # 2. ###### Tosafot on Ketubot 26a:10:1 [Tosafot on Ketubot 26a:10:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Ketubot/r/26a:10:1) ואתא עד אחד ואמר ידענא ביה דכהן הוא -לא בעי למימר דפליגי אי מעלין ע"פ עד אחד כשהקול פוסל דפשיטא ליה להש"ס דלא פסיל קול לכ"ע כיון דאיכא עד וחזקה ועוד דקול לא הוי קרי עוררין: **Tanslation by Rabbi Ephraim Piekarski:** **ואתא עד אחד ואמר ידענא ביה דכהן הוא – And one witness came and said I know of him that he is a *kohain*** OVERVIEW The גמרא gives a rather complicated case describing the מחלוקת in the משנה (according to ר״י that אין ערער פחות מב׳). Our תוספות explains why a simpler case would not be sufficient. -------------------– תוספות responds to an anticipated difficulty: **לא בעי למימר דפליגי אי מעלין על פי עד אחד כשהקול פוסל¹ –** The גמרא **did not want to say that** ר״א ורשב״ג **are arguing whether we are מעלה לכהונה ע״פ ע״א when the קול is פוסל – דפשיטא ליה דלהש״ס דלא פסיל קול לכולי עלמא כיון דאיכא עד וחזקה – For it was obvious to the גמרא to according to everyone the קול will not be פוסל** this כהן **since there is an עד** המכשיר **and** the initial **חזקת** כשרות – תוספות offers an alternate solution why the גמרא does not use this case: **ועוד דקול לא הוי קרי² עוררין:** **And additionally** the משנה **would not have referred to a קול** as **עוררין**. SUMMARY All agree that a חזקה ועד המכשיר are stronger than a קול הפוסל. עוררין cannot mean a קול. THINKING IT OVER Can we infer from the ועוד that according to the second answer it is not all that certain that the קול is ineffective against an עד המכשיר וחזקת כשרות? footnotes: ¹ The proposed case (where they argue) would be as follows; we are מוחזק that the father is a כהן, there was a קול that he is a בן גרושה and an ע״א testifies that he is a כשר. The argument is whether the ע״א (together with the חזקת כשרות) is sufficiently strong to negate the קול or not. ² ר״א states in the משנה (כג,ב) that אימתי במקום שיש עוררין וכו׳. A קול does not qualify as עוררין (perhaps because עוררין indicates a strong assertive testimony [and an ע״א would be considered עוררין if not for the ruling of ר״י], whilst a קול is more like a passive undercurrent), therefore it was necessary to say that two עדים came to contest his כהונה status.