## Tosafot on Ketubot Daf 29a ###### Tosafot on Ketubot 29a:1:1 [Tosafot on Ketubot 29a:1:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Ketubot/r/29a:1:1) מתני' אלו נערות. הבא על הנתינה - פי' בקונטרס דדוד גזר עליהם שלא לבא בקהל והיינו משום עבדות כדאמרינן בהערל (יבמות עח: ושם) ואין נראה לר"ת דהא משמע בגמרא (ע"ב) דנתינה הויא דאורייתא דקאמר ממזרת ונתינה איכא בינייהו למ"ד ראויה לקיימה כו' משמע דהויא דאורייתא דהא בקראי פליגי ובריש יש מותרות (יבמות דף פה: ושם) אמרינן ממזרת ונתינה איכא בינייהו מ"ד דאורייתא הא נמי דאורייתא ועוד דתנן (מכות דף יג.) אלו הן הלוקין ממזרת ונתינה לישראל משמע דלקי עלה מדאורייתא דומיא דכל הנך דחשיב התם ומיהו איכא למימר דבכל הנהו נקט נתינה אגב ממזרת וכן צריך לומר ע"כ לרבא למאי דס"ד בהערל (יבמות דף עו. ושם) דבגירותן לית להו איסור חתנות ומ"מ אין נראה לר"ת פירושו דהא מסיק רבא בהערל (ג"ז שם) דבגירותן אית להו איסור חתנות וכל היכא דחשיב נתינה בהדי ממזרת איירי בגירות כמו הכא דבנכריותה לית לה קנס כדאמרינן לעיל בפ"ק (כתובות דף יא. ושם) יהבינן לה קנס ואזלה ואכלה בנכריותה וכן בקדושין בפרק האומר (דף סו:) תנן כל מקום שיש קדושין ויש עבירה כגון ממזרת ונתינה כו' ועוד לפירוש הקונטרס כיון דעבדות ממש גזר עלייהו שמתוך כך נאסרו לבוא בקהל משום לא יהיה קדש א"כ אמאי יש לה קנס הא תנן בהדיא במתניתין דשפחה אין לה קנס ואי משום דנתינה מנטרא נפשה הא אמרינן בירושלמי דשפחה אפילו משומרת אין לה קנס ועוד דתנן בפרק עשרה יוחסין (קידושין דף סט.) דחרורי ונתיני מותרים לבא זה בזה ואמאי והא חרורי אסירי בשפחה כדתנן (גיטין דף מא.) לישא שפחה אינו יכול ומיהו הא י"ל דלאו ממש גזר עלייהו עבדות לאסור בלא יהיה קדש ונראה לר"ת דנתינה אסורה דאורייתא משום לא תתחתן כדמסיק רבא בהערל (יבמות דף עו. ושם) ודוד לא גזר עלייהו אלא שיעבוד ולאו לאוסרן בבנות ישראל דהא אסירי וקיימי מלאו דלא תתחתן אלא כדי שלא יטמעו בישראל והא דגזר בהו טפי מבשאר פסולי קהל משום דהוו אומה שלימה והא דקאמר התם כל מי שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי לידבק בהן לא לישא מהן אלא להיות בן חורין כמותן וכן הא דקאמר התם בימי רבי בקשו להתיר נתינים א"ר אם חלקנו נתיר חלק מזבח מי יתיר לא שהיו רוצים להתירם לבא בקהל דהא מדאורייתא אסירי אלא בקשו לפטרן מעבדות להיות בני חורין ואמר להו רבי דאין יכולין להפקיע חלק מזבח ואע"ג דקיימא לן דהפקר ב"ד היה הפקר היינו לצורך אבל זה אינו צורך כל כך ומיהו בירושלמי משמע כפי' הקונט' בפ' עשרה יוחסין דקאמר התם נתינים יהושע ריחקם כלום ריחקם אלא משום פסול משפחה דא"ת משום פסול עבדות אלא מעתה הבא על הנתינה לא יהיה לה קנס משמע משום דיהושע גזר עליהם נפסלו מלבא בקהל וגזרת יהושע ודוד הכל גזירה אחת היא כדמוכח בהערל (שם דף עט.) ומיהו בירושלמי איכא למימר דסבר כמו שהיה ס"ד דרבא מעיקרא בהערל דבגירותן לית להו איסור חתנות ועוד י"ל דריחקן היינו שלא יטמעו בהן והא דאמרינן בהאומר בקדושין (דף סח: ושם) נכרית מנא לן דלא תפסי בה קדושין דכתיב לא תתחתן בם אומר ר"ת דאסיפיה דקרא סמיך ובתו לא תקח לבנך אבל רישיה דקרא מיירי בגירות וכענין זה מצינו בהערל (יבמות דף עט.) דפריך גבי בני שאול והכתיב לא יומתו אבות על בנים וע"כ לא פריך אלא מסיפא דקרא איש בחטאו יומתו דרישא דקרא מוקמינן ליה לפסול קרובים לעדות בפרק החובל (ב"ק דף פח.) ובפרק זה בורר (סנהדרין דף כז:): **Tanslation by Rabbi Ephraim Piekarski:** **אלו נערות. הבא על הנתינה — These are the maidens. Whoever comes upon a נתינה.** OVERVIEW The תורה writes¹ concerning the seven nations who inhabited ארץ כנען that ולא תתחתן בם; Jews are forbidden to intermarry with these ז׳ אומות. Originally רבא maintained² that this prohibition refers to the ז׳ אומות בגויותן before they convert to דת ישראל; however after they convert there is no איסור דאורייתא to marry them. The conclusion of רבא however was that בגויותן there is no איסור of לא תתחתן (since גוים are not בדין קדושין at all); the איסור of לא תתחתן is (only) בגירותן. The נתינים (who were originally גבעונים) are from the ז׳ אומות. They converted through trickery and were punished by יהושע, who made them into slaves for the Jewish community and the needs of the מזבח (hence the name נתינים; they were given (נתן) these tasks). The גמרא states in יבמות that נתינים דוד גזר עליהם which would indicate that the prohibition against marrying נתינים is a דרבנן, not a דאורייתא as would seem from the conclusion of רבא cited previously. Our תוספות discusses this dispute between רש״י (who maintains that נתינים are אסורים (מדרבנן) because דוד גזר עליהם) and תוספות (who maintains that נתינים are אסורים מדאורייתא on account of the לאו of לא תתחתן בם). --------------------– פירש בקונטרס דדוד גזר עליהם שלא לבא בקהל – **** רש״י explained that דוד decreed **concerning the נתינים (גבעונים)** that they are not permitted to marry into the congregation **of ישראל.** והיינו משום עבדות כדאמרינן בהערל (יבמות עח,ב ושם) – And **the framework of this prohibition** is**** on account of slavery.³ **The גבעונים were given the status of slaves⁴ , who are prohibited from marrying ישראלים;⁵** as **the גמרא** states in **פרק** הערל.⁶ תוספות has a difficulty with פירוש רש״י: ואין נראה לרבינו תם דהא משמע בגמרא (עמוד ב׳) דנתינה הויא דאורייתא – And it does not seem so to the ר״ת **that the איסור on נתינים is a גזירה from דוד,** for it is indicated **shortly** in the גמרא that there is a תורה **prohibition against marrying a** נתינה – דקאמר ממזרת ונתינה איכא בינייהו למאן דאמר ראויה לקיימה כולי – For **the גמרא** states that the difference between them⁷ is **concerning** a ממזרת and a נתינה; according to the one who maintains **that it is necessary** that she be fit to be kept, etc.;⁸ a ממזרת ונתינה are not fit to be kept as a wife. משמע דהויא דאורייתא דהא בקראי פליגי – It appears **from that גמרא** that **the prohibition against a נתינה** is a תורה **prohibition,** for they are disputing **the meaning of the** פסוקים; whether the (ממזרת ו) נתינה are considered ולא תהיה לאשה. If a נתינה is מותרת מדאורייתא then certainly everyone would agree that she is considered אשה הראויה לקיימה⁹, and receives קנס. תוספות offers additional proof that a נתינה is אסורה מדאורייתא: ובריש יש מותרות (שם דף פה,ב ושם) אמרינן ממזרת ונתינה איכא בינייהו – And in the beginning of **פרק** יש מותרות **the גמרא** states that there is a difference between them;¹⁰ **in the case of a** ממזרת ונתינה – מאן דאמר דאורייתא הא נמי דאורייתא – The one who maintains **that it depends whether it is a** דאורייתא **(in order to receive a כתובה)** then these **(ממזרת ונתינה)** are also **forbidden** מדאורייתא**(and can also receive their כתובה)**. This again proves that a נתינה is אסורה מדאורייתא לבא בקהל. **תוספות offers yet another proof that נתינה is אסורה מדאורייתא:** ועוד דתנן (מכות דף יג,א) אלו הן הלוקין ממזרת ונתינה לישראל – And furthermore we have learnt in a משנה, ‘these are the ones that receive Lashes; **a relationship between a** ממזרת ונתינה to a ישראל’ – משמע דלקי עלה מדאורייתא דומיא דכל הנך דחשיב התם – It seems that he is **liable** for a מלקות מדאורייתא similar to all those **other מלקות** which **the משנה** enumerates there. תוספות offered three proofs that a נתינה is אסורה מדאורייתא; which contradicts sרש״י׳ assertion that the איסור נתינה is מדרבנן because דוד גזר עליהם.¹¹ However תוספות realizes that his proofs can be refuted: ומיהו איכא למימר דבכל הנהו נקט נתינה אגב ממזרת – However, it is possible to say that in all these **aforementioned cases where it seems that a נתינה is אסורה מדאורייתא; it is not so. Only a ממזרת is אסורה מדאורייתא and a נתינה is only אסורה מדרבנן; however the גמרא** mentions נתינה since **it mentions** ממזרת. The two of them are usually linked together in a manner of speaking. In reality however, in those גמרות where ממזרת ונתינה were mentioned, the גמרא meant only ממזרת; and it only mentioned נתינה out of the habit of joining them together.¹² תוספות offers a proof that it is possible that נתינה is mentioned only אגב ממזרת: וכן צריך לומר על כרחך לרבא – For, we are forced to accept **this idea that נתינה is mentioned אגב ממזרת** according to רבא**-** למאי דסלקא דעתו בהערל (יבמות דף עו,א ושם) דבגירותן לית להו איסור חתנות – when he **originally** entertained the thought, in **פרק** הערל, that there is no prohibition in marrying **the Seven Nations** when they convert **to Judaism.¹³** The נתינים were גרים. They were converted by יהושע. There is no איסור דאורייתא to marry them. How will רבא (in this ס״ד) explain all those aforementioned גמרות where it appears that נתינים are אסורים מדאורייתא? It will be necessary to answer that the גמרות there meant only ממזרים are אסורים מדאורייתא; the נתינים are mentioned only אגב the ממזרים. This same answer will serve for רש״י. תוספות, however, rejects פרש״י: ומכל מקום אין נראה לרבינו תם פירושו – And nevertheless **(even though the previous questions can be answered)** the ר״ת does not accept פרש״י – דהא מסיק רבא בהערל (גם זה שם) דבגירותן אית להו איסור חתנות – For רבא concluded in **פרק** הערל that there is an איסור חתנות **by the ז׳ עממין after** they converted. This proves that the נתינים, who converted from the ז׳ עממין, are prohibited מן התורה to intermarry with ישראלים.¹⁴ [תוספות anticipates that we may argue that the various משניות are discussing the נתינים before גירות (and when רש״י claims that דוד גזר עלייהו, he is referring to נתינים that were not מתגייר.¹⁵) תוספות rejects this:] וכל היכא דחשיב נתינה בהדי ממזרת איירי בגירות כמו הכא דבנכריותה לית לה קנס – And wherever a נתינה is mentioned together with ממזרת we are discussing a converted **נתינה,** as **for instance,** here **in the משנה, the term נתינה is referring to a גיורת,** for as a gentile she receives no קנס – כדאמרינן לעיל בפרק קמא (דף יא,א ושם) יהבינן לה קנס ואזלה ואכלה בנכריותה – As **the גמרא** stated previously in the first פרק; ‘would we give her the קנס **payment,** so she could go and consume it as a gentile!’ It is therefore obvious that when our משנה awards a קנס to a נתינה we are discussing a גיורת, and רבא concluded that the איסור תורה of לא תתחתן applies to a גיורת. This contradicts רש״י who maintains that דוד גזר עלייהו. תוספות offers an additional example that (ממזרת ו)נתינה refers to a גיורת: וכן בקדושין בפרק האומר (דף סו,ב) תנן כל מקום שיש קדושין ויש עבירה – And similarly in **מסכת** קידושין in פרק האומר the משנה states ‘wherever there is**a valid** קדושין, however there is a prohibition **for this marriage’; the משנה continues with the ruling, and then explains the meaning of יש קדושין ויש עבירה –** כגון ממזרת ונתינה כולי – for instance a ממזרת and a נתינה, etc. The משנה considers a (ממזרת ו) נתינה to be יש קדושין ויש עבירה. It must be therefore discussing לאחר גירות; before גירות there is no קדושין תופסין by a עכו״ם. [The משנה also states ויש עבירה, which presumably means עבירה דאורייתא.]¹⁶ תוספות has an additional difficulty with פירש״י: ועוד לפירוש הקונטרס כיון דעבדות ממש גזר עלייהו – And furthermore according to פרש״י since **דוד** decreed **on the נתינים and accorded them the status of** actual עבדים כנענים – שמתוך כך נאסרו לבוא בקהל משום לא יהיה קדש – Which was the reason they were prohibited from intermarrying into the **Jewish** community; for **marrying an עבד כנעני (or a נתינה) is prohibited** on account **that it violates the prohibition of** לא יהיה קדש – אם כן אמאי יש לה קנס הא תנן בהדיא במתניתין דשפחה אין לה קנס – If this is so (**that the נתינים are considered עבדים כנענים), then** why does **the נתינה** receive קנס, since it is stated clearly in our משנה that a שפחה **כנענית** receives no קנס?!¹⁷ תוספות anticipates a possible answer and rejects it: ואי משום דנתינה מנטרא נפשה הא אמרינן בירושלמי דשפחה אפילו משומרת אין לה קנס– And **if you will answer that a נתינה receives קנס** because she guards herself **from having relations (thus keeping her בתולה status intact); this an insufficient answer** for it is stated in ¹⁸**תלמוד** ירושלמי that even a guarded שפחה receives no קנס. Why should a נתינה receive קנס?! תוספות has an additional question on sרש״י׳ assumption that נתינים are accorded the status of עבדים כנענים: ועוד דתנן בפרק עשרה יוחסין (שם דף סט,א) דחרורי ונתיני מותרים לבא זה בזה – And furthermore the משנה states in פרק עשרה יוחסין that freed **עבדים כנענים** and נתינים are permitted to intermarry with each other. If, however נתינים are considered as עבדים כנענים – ואמאי והא חרורי אסירי בשפחה כדתנן (גיטין דף מא,א) לישא שפחה אינו יכול – Then why **are they permitted to intermarry;** for **we know** that חרורי are forbidden **from having relations** with a שפחה, as the משנה states **(concerning a חצי עבד וחצי בן חורין)** he cannot marry a שפחה since he is partly a freed עבד כנעני). **תוספות sees a possible solution to the last two questions asked on פרש״י:** ומיהו הא יש לומר דלאו ממש גזר עלייהו עבדות לאסור בלא יהיה קדש – However, it is possible to say this; **that דוד** did not actually decree **on the נתינים the status of** עבדות **to the extent that they should be prohibited to קהל ישראל based on** לא יהיה קדש.¹⁹**Therefore it is understood that they can receive קנס²⁰ and can also intermarry with חרורי.** תוספות offers his explanation as to the status of נתינים: ונראה לרבינו תם דנתינה אסורה דאורייתא משום לא תתחתן – And the ר״ת is of the opinion that a נתינה is אסורה מדאורייתא **to a ישראל,** on account **of the איסור of** לא תתחתן, which refers to the ז׳ אומות שנתגיירו – כדמסיק רבא בהערל (יבמות דף עו,א ושם) As רבא concludes in **פרק** הערל that the איסור of לא תתחתן applies only after גירות; before גירות the concept of חיתון וקדושין is not applicable to עכו״ם. תוספות anticipates an obvious difficulty. The גמרא states clearly²¹ that נתינים דוד גזר עליהם. How can we say that they are אסורים מדאורייתא? תוספות explains: ודוד לא גזר עלייהו אלא שיעבוד – And דוד was not גוזר on **the נתינים any איסור חתנות,** but rather **he was גוזר on the נתינים that they be** subjugated – ולאו לאוסרן בבנות ישראל דהא אסירי וקיימי מלאו דלא תתחתן – But not to forbid then from **marrying** Jewish daughters; for **the נתינים were** already previously forbidden, **based on** the לאו of לא תתחתן. The decree of עבדות that דוד instituted was – אלא כדי שלא יטמעו בישראל – **** only in order that **the נתינים** should not assimilate within **the** Jews. תוספות anticipates various question on his assertion that נתינים are אסורים מדאורייתא on account of לא תתחתן בם; and דוד merely decreed and made them עבדים. These questions will not apply according to רש״י. והא דגזר בהו טפי מבשאר פסולי קהל משום דהוו אומה שלימה – And **the reason** that **דוד** was גוזר **a שעבוד on the נתינים** more than others who are unfit **to marry into the** community**, that is** because they were an entire nation. There was a greater concern of assimilation by the נתינים than the other פסולי קהל such as ממזרים, etc. תוספות mentions an additional question: והא דקאמר התם (דף עט, א) כל מי שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי לידבק בהן – And that which **the גמרא** states there **in מסכת יבמות,** whoever has these three traits it is fitting that one should cleave to them; and since the נתינים did not have (one of) these three traits²² it is not ראוי לידבק בהן. Seemingly this would mean that one should not marry them because of their lack of the שלשה סימנים. This seems to support רש״י and contradict the ר״ת. תוספות explains that the expression לידבק בהן – לא לישא מהן אלא להיות בן חורין כמותן – Does not **mean** to marry into them;**for even if the נתינים had these שלשה סימנים it would also be forbidden to marry them on account of לא תתחתן.** But rather **לידבק בהן means** to be free men as the **ישראל** are. Since the נתינים did not have the שלשה סימנים, therefore they could not join the בנ״י as free men. תוספות explores an additional statement which seems problematic: וכן הא דקאמר התם (שם) בימי רבי בקשו להתיר נתינים – And similarly that which **the גמרא** cites there **in יבמות that** in the days of רבי they requested to relinquish the נתינים **from their prohibition**; to which – אמר רבי אם חלקנו נתיר חלק מזבח מי יתיר – רבי replied **(even)** if we will relinquish our share, who will relinquish the share **due to the** מזבח.**The meaning of the phrase בקשו להיתר נתינים is** – לא שהיו רוצים להתירם לבא בקהל דהא מדאורייתא אסירי – Not that they wanted to permit them לבא בקהל; for **the נתינים are** אסורים מדאורייתא לבא בקהל, **and the חכמים cannot be מתיר an איסור דאורייתא –** אלא בקשו לפטרן מעבדות להיות בני חורין ואמר להו רבי דאין יכולין להפקיע חלק מזבח – But rather they wanted to exempt them from servitude **and** they should become free men. And רבי told them that they cannot relinquish the share that the מזבח owns in the נתינים (even though they can relinquish their own rights). ואף על גב דקיימא לן (שם פט,ב) דהפקר בית דין היה הפקר – And even though we have an established rule that the הפקר of בי״ד is a valid הפקר. Why does the גמרא say חלק מזבח מי יתיר? That is no problem! בי״ד will be מתיר the חלק מזבח, since הפקר בי״ד הפקר.²³ תוספות answers that we say הפקר ב״ד הפקר – היינו לצורך אבל זה אינו צורך כל כך – That is only when there is a necessity; however **in** this **case** it is not such a necessity to make the נתינים free men and be מפקיע the חלק מזבח. תוספות concedes that רש״י may be supported from a ירושלמי: ומיהו בירושלמי משמע כפי׳ הקונטרס בפ׳ עשרה יוחסין – However in **תלמוד** ירושלמי in ²⁴פרק עשרה יוחסין it appears as רש״י interprets it that the פסול לקהל of נתינים is מדרבנן – דקאמר התם נתינים יהושע ריחקם כלום ריחקם אלא משום פסול משפחה – For the **תלמוד ירושלמי** states there that יהושע distanced the נתינים **from כלל ישראל. The ירושלמי continues;** did he not distance them only on account of ineligibility in their family²⁵ – דאם תאמר משום פסול עבדות אלא מעתה הבא על הנתינה לא יהיה לה קנס – For if you will say **that יהושע distanced them** on account of the ineligibility of slavery, then **we should rule that** whoever comes upon a נתינה should be exempt from קנס;**and the משנה states that הבא על הנתינה יש לה קנס. This concludes the quote from the ירושלמי.** משמע משום דיהושע גזר עליהם נפסלו מלבא בקהל – It appears **from this ירושלמי that the נתינים** were disqualified מלבא לקהל because יהושע decreed against them, but not because of לא תתחתן בם. The ירושלמי clearly states כלום ריחקם יהושע אלא משום פסול משפחה.²⁶ תוספות connects גזירת יהושע and גזירת דוד: וגזרת יהושע ודוד הכל גזירה אחת היא כדמוכח בהערל (שם דף עט,א) – And the decrees of יהושע and דוד were all one decree as is evident **from the גמרא** in **פרק** הערל.²⁷ תוספות explains that the ירושלמי does not contradict תוספות: ומיהו בירושלמי איכא למימר דסבר כמו שהיה סלקא דעתו דרבא מעיקרא בהערל – However it is possible to say that the ירושלמי maintains **the same view** as was the initial view of רבא originally in **פרק** הערל; namely – דבגירותן לית להו איסור חתנות – That when they were מתגייר there is no איסור חתנות on the ז׳ אומות (including the גבעונים [נתינים]), therefore the ירושלמי maintained that יהושע ריחקן. However, according to the מסקנא of רבא (which is the view in תלמוד בבלי), then the נתינים are אסורים לקהל because of לא תתחתן which applies (only) בגירותן. תוספות offers another answer that the ירושלמי does not contradict תוספות: ועוד יש לומר דריחקן היינו שלא יטמעו בהן – And furthermore, one can say **that when the ירושלמי uses the term** that **יהושע** ‘distanced them’ **he did not mean that he prohibited them from intermarrying with קהל ישראל (for they were anyway prohibited on account of לא תתחתן) but** it means **that he distanced them** in order they should not assimilate amongst **the Jews.** תוספות has a question on his assertion that the איסור of לא תתחתן applies to the ז׳ אומות בגירותן: והא דאמרינן בהאומר בקדושין (דף סח,ב ושם) נכרית מנא לן דלא תפסי בה קדושין – And that **which the גמרא** states in **פרק** האומר in **מסכת** קדושין; **‘**from where do we derive that קדושין are not effective by a gentile woman – דכתיב לא תתחתן בם – For it is written **in the תורה that** לא תתחתן בם. This concludes the quote from the גמרא. It seems evident that the פסוק of לא תתחתן בם is referring to גוים (in general) and not to (the ז׳ אומות who are) גרים; in complete opposition to תוספות assertion – **תוספות answers:** אומר רבינו תם דאסיפיה דקרא סמיך ובתו לא תקח לבנך אבל רישיה דקרא מיירי בגירות – The ר״ת says that **the גמרא** is depending on the end of the פסוק **of לא תתחתן which reads** ‘and his daughter you should not take **(as a wife)** for your son. **This (part of the) פסוק is indeed discussing a gentile woman, and teaches us that אין קדושין תופסין בנכרית;** however the beginning of the פסוק **(לא תתחתן)** is discussing the converted **(of the ז׳ אומות).** תוספות seeks to bolster this answer by offering a similar example: וכענין זה מצינו בהערל (יבמות דף עט,א) דפריך גבי בני שאול והכתיב לא יומתו אבות על בנים – And we found something similar in **פרק** הערל where **the גמרא** asks concerning the sons of שאול**המלך, why were they punished for their father’s sins;** for is it not written **in the תורה²⁸** ‘fathers should not be put to death on account of the sons’– ועל כרחך לא פריך אלא מסיפא דקרא איש בחטאו יומתו – And you must say **that the intent of the גמרא** was not to ask **from this part of the פסוק,** but rather **the question is** from the end of the פסוק **which states** ‘each man shall die by his own sin’. דרישא דקרא מוקמינן ליה לפסול קרובים לעדות – For the beginning of the פסוק **(that לא ימותו אבות וגו׳)** is utilized **to teach us the rule** the relatives are disqualified to testify. This דרשא is found – בפרק החובל (בבא קמא דף פח,א) ובפרק זה בורר (סנהדרין דף כז,ב) – in פרק החובל and in פרק זה בורר.**Therefore we can also say concerning the לימוד from לא תתחתן בם** that the לימוד is from the end the פסוק. SUMMARY רש״י maintains that the איסור to marry the נתינים is because דוד גזר עליהם and they are considered like עבדים. תוספות maintains that נתינים are אסורים on account of the פסוק לא תתחתן which refers to the ז׳ אומות בגירותן. THINKING IT OVER 1. תוספות assumes that if a נתינה is מותרת מדאורייתא she should be considered ראויה לקיימה²⁹. Perhaps even if a נתינה is אסורה מדרבנן she is still considered אינה ראויה לקיימה (מדרבנן), and will not receive קנס מדרבנן! 2.תוספות initially offered three proofs that נתינים are איסורי דאורייתא.³⁰ Perhaps those גמרות were discussing נתינים בגיותן; however רש״י is discussing נתינים בגירותן?! 3. תוספות seems to contradict himself concerning שיטת רש״י. Initially תוספות assumes that רש״י maintains that the איסור on נתינים is (totally) מדרבנן; however later in תוספות he assumes that they are אסור on account of לא יהיה קדש, which would (seemingly) make it an איסור דאורייתא?³¹ 4. Is the question of הפקר בי״ד apply to רש״י as well?³² footnotes: ¹ דברים (ואתחנן) ז,ג. ² יבמות עו,א. ³ רש״י does not mention here that גבעונים are אסורים משום עבדות. See however רש״י in יבמות עט,א ד״ה מחוטב, where רש״י states concerning the גבעונים that they were עבדים, ועבדים פסולים נינהו וגבעונים חוטבי עצים נינהו. ⁴ יהושע set the גבעונים (נתינים) aside as slaves; they were חוטבי עצים ושואבי מים לעדה ולמזבח. ⁵ עבדים כנענים cannot marry ישראלים for it is written (דברים [תצא] כג, יח) ולא יהיה קדש מבני ישראל. See תרגום אונקלוס. ⁶ This last phrase (כדאמרינן בהערל) refers to the fact that דוד was גוזר, which is stated clearly in the גמרא there; נתינים דוד גזר עלייהו. However it cannot refer to משום עבדות, for it is not mentioned in the גמרא there. Perhaps תוספות means as רש״י states in פרק הערל. ⁷ There is a dispute in the גמרא how to interpret the פסוק of ולא תהיה לאשה (which is stated concerning a מאנס); one maintains that it must be a אשה שיש בה הויה and the other that it must be a אשה הראויה לקיימה. ⁸ A ממזרת ונתינה are אשה שיש בה הויה (since קדושין are תופסין בחייבי לאוין), however they are not אשה הראויה לקיימה, since there is a prohibition to live with them. ⁹ See ‘Thinking it over’ # 1. ¹⁰ There is a dispute in the ברייתא concerning the difference between an אלמנה לכהן גדול וכו׳ (who receives her כתובה וכו׳) and שניות מדברי סופרים (who do not receive their כתובה וכו׳). One opinion is that there is a difference between a תורה איסור (where they receive the כתובה) and a איסור דרבנן (when they do not receive their כתובה); and there was a dissenting opinion. ¹¹ See ‘Thinking it over # 2. ¹² It would seem then that: a) according to the one that requires an אשה הראויה לקיימה, a נתינה would receive קנס and a ממזרת would not, b) according to the one that requires an איסור דאורייתא, a נתינה would not receive the כתובה and a ממזרת would, and c) Only הבא על הממזרת receives מלקות מדראורייתא but not הבא על הנתינה. ¹³ The תורה writes (דברים [ואתחנן] ז,ג) concerning the ז׳ עממין that ולא תתחתן בם; the Jews are prohibited from intermarrying with them. Originally רבא maintained that this prohibition applies only when they were not מגייר; however once anyone from the ז׳ עממין are מגייר there is no איסור חתנות. A Jew may marry them ¹⁴ תוספות did not initially offer this proof, for רש״י may claim that רבא is a דעת יחיד. However the previous proofs (were it not for the refutation that נקט נתינה אגב ממזרת) would have proven that the סתם גמרא and (even) a סתם משנה (מכות) maintain that נתינים are אסורים מדאורייתא. ¹⁵ It is possible to argue that not all the גבעונים (נתינים) were נתגייר. רבא in הערל states clearly that בהיותן עכו״ם ליה להו איסור חתנות. Therefore דוד was גוזר even on those who were not נתגייר. ¹⁶ The question is asked perhaps in these last two cases, נתינה is mentioned אגב ממזרת as תוספות stated concerning the original three proofs that נתינה is אסורה מה״ת. See the various commentators. [It is perhaps possible to explain this as follows. Previously תוספות attempted to prove from three places that נתינה is אסורה מדאורייתא, and תוספות refuted these proofs since נקט נתינה אגב ממזרת. However, now we know (from רבא) that נתינה לאחר גירות is אסורה מדאורייתא. We are merely trying to prove that the places where נתינה is mentioned, it is referring to a גיורת. It is inconceivable that when faced with two choices, the משנה would rather refer to a נתינה who is not a גיורת and mention her merely אגב ממזרת, instead of referring to a גיורת and rightfully mention her. It is therefore obvious that the נתינה of the משניות is a גיורת and we know from רבא that a גיורת is אסורה מדאורייתא because of לא תתחתן; not as רש״י maintains that these נתינים are אסורים מגזירת דוד. (From the original three sources it cannot be proved conclusively that we are discussing בגירותן and not בגויותן.)] ¹⁷ See ‘Thinking it over’ # 3. ¹⁸ כתובות פ״ג ה״א. The ירושלמי derives from the פסוק (שמות [משפטים] כב, טו) מהור ימהרנו לו לאשה that a שפחה receives no קנס. If we are discussing a שפחה שאינה משומרת there is no need for a פסוק for she is בחזקת בעולה. ¹⁹ דוד decreed they should have the status of עבדים, since they were חוטבי עצים וכו׳, to the extent that they are אסורים בקהל similar to עבדים. However they are not עבדים ממש and there is no איסור of לא יהיה קדש. See footnote # 3. רש״י does not mention לא יהיה קדש in יבמות (or elsewhere) concerning the נתינים. ²⁰ See מהרש״א (הארוך). ²¹ יבמות עח,ב. ²² The three סימנין are רחמנים, ביישנין, וגומלי חסדים. The גבעונים were lacking the מדה of רחמנות. ²³ See ‘Thinking it over’ # 4. ²⁴ פ״ד ה״א. In our ירושלמי on דף מג,א. ²⁵ See קרבן העדה who interprets it to mean that there may have been intermingled in their families, people who are פסולים לקהל or on account of their cruel nature. ²⁶ This ירושלמי presents a difficulty for תוספות in that the איסור on נתינים was a גזירה. However it does not completely support רש״י either (who claims that they were אסור משום עבדות), for the ירושלמי negates that as well, and claims that the איסור was on account of פסול משפחה. See (however) מהרש״א (הארוך), that רש״י does not necessarily mean עבדות ממש. See footnote # 19. ²⁷ The גמרא there states that יהושע was גוזר on the נתינים as long as the בית המקדש existed; דוד was גוזר on them even when the ביהמ״ק did not exist. ²⁸ דברים [תצא] כד, טז. ²⁹ See footnote # 9. See רש״ש, סוכ״ד אות י׳. ³⁰ See footnote # 11. See מהרש״א (הארוך). ³¹ See footnote # 17. See פני יהושע. ³² See footnote # 23. See מהרש״א (הארוך). ###### Tosafot on Ketubot 29a:1:2 [Tosafot on Ketubot 29a:1:2](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Ketubot/r/29a:1:2) ועל הכותית - פירש בקונטרס דקסבר כותים גירי אריות הן וישנן בלאו דלא תתחתן וזהו לפי שיטתו כדסלקא דעתין מעיקרא בהערל (יבמות דף עו. ושם) דבנכרותן אית להו איסור חתנות ומה שפי' דקסבר כותים גירי אריות הן ל"נ לרבינו יצחק בן רבינו מאיר דא"כ עובדת כוכבים היא ועובדת כוכבים אין לה קנס כדפריך בפ"ק (לעיל כתובות יא.) יהבינן לה קנס ואזלה ואכלה בנכריותה ועוד דבגמרא מוקי מתני' כר"מ ור"מ אית ליה דגירי אמת הן ואע"ג דכולה מתניתין לא אתיא כר"מ דהא בתו אמר בגמרא דלא אתיא כוותיה מ"מ בהא דסבר דגירי אמת הן אתיא כוותיה דהא בשור שנגח ד' וה' (ב"ק דף לח: ושם) מסקינן דשור ישראל שנגח שור של כותי פטור משום דקנס הוא דקניס רבי מאיר בממונם אע"ג דמן הדין חייב דגירי אמת הם ופריך ממתני' דהכא דכותית יש לה קנס ואי ס"ד דקנס הוא שקנס ר"מ בממונם ה"נ לקנוס כו' אלמא דמתניתין דהכא סברה דגירי אמת הן וא"ת אם כן מאי קמ"ל פשיטא דיש לה קנס דישראלית גמורה היא וי"ל דס"ד דלא יהבינן לה קנס שלא יטמעו בהן וא"ת למ"ד בפרק עשרה יוחסין (קדושין דף עו.) דפסול כותים משום דעבד ושפחה נטמעו בהן אמאי יש לה קנס נימא לה אייתי ראיה דלאו שפחה את ושקילי לשמואל דאמר (ב"ק דף מו:) אין הולכין בממון אחר הרוב ואפילו לרב אי דאזיל איהו גבה ה"ל קבוע וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי ויש לומר דכל אחת מוקמינן לה אחזקת אבהתא שהיו כותים אע"ג דלענין פסול לא מוקמינן לה אחזקתה לענין קנס מוקמינן להו שלא יהא חוטא נשכר ואם תאמר ואמאי לא חשיב נמי אלמנה לכ"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט וי"ל דבפסול כהונה לא קמיירי והא דלא תני מצרי ואדומי משום שיש להם היתר [א"נ לא חשיב אלא חייבי לאוין] אבל קשה דליתני מחזיר גרושתו משניסת ונבעלה שלא כדרכה ואע"ג דאמרי' בפ' עשרה יוחסין (קדושין עח.) הכל מודים שאם בעל ולא קידש שאינו לוקה מ"מ לר"ע דאמר אין קדושין תופסין במחזיר גרושתו ליתני ועוד הוה מצי למיתני יבמה לשוק [ועבד הבא על הכותית הולד ממזר ויש לה קנס. ת"י] וי"ל דתנא ושייר ואע"ג דבפ"ק דקדושין (דף טז:) דייק תנא תני אלו ואת אמרת תנא ושייר הכא דתני בסיפא ואלו שאין להם קנס לא שייך למידק הכי כדאשכחן בפרק המזבח מקדש (זבחים דף פד.) דקתני ואלו פסולן בקדש ואלו שאין פסולן בקדש ומשייר ברישא ובסיפא ועי"ל דהכא לא חשיב אלא פסולי קהל: **Tanslation by Rabbi Ephraim Piekarski:** **ועל הכותית – כותיתAnd upon the** OVERVIEW The נביא relates¹that after the ten tribes were exiled from ארץ ישראל the king of אשור settled various nations (including those from כותה) in the cities of שומרון (where the עשרת השבטים lived). When they settled there, ה׳ sent lions to kill them for they did not fear ה׳. Eventually the king of אשור sent a ׳כהן׳ to teach them how to fear ה׳, and the כותים converted to דת ישראל for fear of the lions. In the following פסוקים the נביא sums up their status, saying: את ה׳ היו יראים ואת אלהיהים היו עובדים וגו׳. There is a dispute among the תנאים ואמוראים whether the כותים were merely גירי אריות (and therefore are considered as גוים) or they are גירי אמת. Our משנה mentions various categories of נערות which receive קנס, even though there is a prohibition in their relationship with the מאנס; amongst them the כותית. There is a dispute between רש״י and תוספות as to the nature of this prohibition. -----------------– פירש בקונטרס דקסבר כותים גירי אריות הן וישנן בלאו דלא תתחתן – **רש״י explained that** the תנא of this משנה **maintains that the כותים were converts** out of fear for the **lions**; they were not sincere converts, and are not considered to be Jewish. **And** therefore **they are included in the prohibition of לא תתחתן² –** וזהו לפי שיטתו כדסלקא דעתין מעיקרא בהערל (יבמות דף עו. ושם) – **And this follows s**רש״י׳ **view** which is in **accordance with the initial view** of רבא **in** פרק **הערל –** דבנכרותן אית להו איסור חתנות – **That when they are gentiles, the prohibition of intermarrying** with בנ״י **applies to them;** the איסור of לא תתחתן applies to גוים (but not to גרים³). תוספות has a difficulty with פירש״י: ומה שפירש דקסבר כותים גירי אריות הן לא נראה לרבינו יצחק בן רבינו מאיר – **The ריב״ם does not agree with s**רש״י׳ **explanation that the כותים are גירי אריות –** דאם כן עובדת כוכבים היא ועובדת כוכבים אין לה קנס – **For if** that were so that the כותים are גירי אריות, **then she is a gentile** (for their גירות is meaningless), **and an עכו״ם receives no קנס –** כדפריך בפרק קמא (לעיל יא.) יהבינן לה קנס ואזלה ואכלה בנכריותה – **As the גמרא challenged in the first פרק,** saying: **‘shall we give her קנס** in order **that she will consume it as an עכו״ם’!⁴** תוספות has an additional question on sרש״י׳ assumption that כותים are גירי אריות: ועוד דבגמרא מוקי מתניתין כרבי מאיר⁵ ורבי מאיר אית ליה⁶ דגירי אמת הן – **And furthermore the** גמרא **establishes that our משנה follows the view of ר״מ; and ר״מ maintains that** כותים **are true גרים!** How can רש״י claim that our משנה maintains that כותים גירי אריות הן?! תוספות anticipates a possible refutation to his question on רש״י: ואף על גב דכולה מתניתין לא אתיא כרבי מאיר דהא בתו אמר בגמרא דלא אתיא כוותיה – **And even though the entire משנה does not follow the view of ר״מ; for as the גמרא states⁷** concerning the rule that הבא על **בתו** receives no קנס (which is found in the סיפא of our משנה⁸), **that this does not follow the view** of ר״מ. The same may be true concerning ׳כותית׳ that it also does not follow the view of ר״מ (perhaps only the cases of נערות and הבא על אחותו וכו׳ follow the view of ר״מ). תוספות negates this refutation; that notwithstanding that בתו is not according to ר״מ: מכל מקום בהא דסבר דגירי אמת הן אתיא כוותיה – **Nevertheless, concerning that which** ר״מ **maintains that** כותים **are גירי אמת,** in this aspect the משנה **agrees with** ר״מ. תוספות proves his contention:**** דהא בשור שנגח ד׳ וה׳ (בבא קמא דף לח: ושם) מסקינן דשור ישראל שנגח שור של כותי פטור – **For in** פרק **שור שנגח ד׳ וה׳** the גמרא **concludes that an ox of a Jew which gored the ox of a כותי** the Jew **is exempt** from payment.⁹ The גמרא there explains the reason for this (פטור), is – משום דקנס הוא דקניס רבי מאיר בממונם אף על גב דמן הדין חייב דגירי אמת הם – **Because ר״מ levied a fine against the monies** of the כותים and prohibited them for collecting their due;¹⁰ **even though legally** the Jew **is obligated to pay** the כותי, **for they are גירי אמת.** The גמרא there continues – ופריך ממתניתין דהכא דכותית יש לה קנס – **And challenges** that explanation, **from our משנה here** which states **that a כותית receives קנס –** ואי סלקא דעתך דקנס הוא שקנס רבי מאיר בממונם הכא נמי לקנוס כולוי – **And if you entertain the thought that ר״מ fined** the כותים **in their monetary** rights **let** ר״מ **fine them here** by הבא על הכותית **as well¹¹**. This concludes the citation of the גמרא in ב״ק.**** אלמא דמתניתין דהכא סברה דגירי אמת הן – **It is evident** from that question **that our משנה here maintains that** כותים **are גירי אמת** (as ר״מ)**.** For if our משנה were to maintain that כותים are גירי אריות (not like ר״מ), how can we ask a question from ר״מ (who maintains גירי אמת הן) to our משנה which argues on ר״מ (and maintains גירי אריות הן)?! The question on רש״י remains; how can he maintain that ר״מ is of the opinion that כותים גירי אריות הן?! תוספות has a difficulty with his own conclusion that כותים גירי אמת הן. ואם תאמר אם כן מאי קא משמע לן פשיטא דיש לה קנס דישראלית גמורה היא – **And if you will ask; if this is so** that כותים are גירי אמת than **what is the** משנה **teaching us** that הבא על הכותית יש לה קנס, **it is obvious that she receives קנס for she is a complete ישראלית?!¹²** תוספות answers: ויש לומר דסלקא דעתין דלא יהבינן לה קנס שלא יטמעו בהן – **And one can say that we may have thought that we do not give her קנס in order that** the Jews **should not intermingle with the** כותים.¹³ The משנה teaches us that we do give them their קנס.¹⁴ תוספות has an additional question: ואם תאמר למאן דאמר בפרק עשרה יוחסין (קדושין דף עו.) – **And if you will ask; according to the one who maintains in פרק עשרה יוחסין –** דפסול כותים משום דעבד ושפחה נטמעו בהן אמאי יש לה קנס – **That the ineligibility of כותים** to marry into the Jewish community **is because** of the concern **that a slave or שפחה were intermingled** in their genealogy, then **why does she receive קנס –** נימא לה אייתי ראיה דלאו שפחה את ושקילי – **Let** the מאנס **say to** the כותית **‘bring proof that you are not** (a descendant from) **a שפחה and** (only then can you) **take** the קנס’! This is certainly a valid argument – לשמואל דאמר (ב״ק דף מו:) אין הולכין בממון אחר הרוב – **According to שמואל who maintains that in monetary** issues **we do not follow the majority.** Therefore even if the majority of כותים are not (descendants of) שפחות, nevertheless as long as there is even a מיעוט of שפחות, she should not receive קנס. ואפילו לרב אי דאזיל איהו גבה הוה ליה קבוע וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי – **And even according to רב** who maintains that הולכין בממון אחר הרוב, it still may be a proper claim that she be required to bring proof that she is not a שפחה, in a case **where the** מאנס **went to her** (and was בועל), for then **she will be considered a קבוע, and** the rule is that **every קבוע is considered as half against half.¹⁵** She therefore lost her רוב and the בועל can claim: ‘prove that you are not a שפחה’. Why therefore does a כותית receive her קנס?! תוספות answers: ויש לומר דכל אחת מוקמינן לה אחזקת אבהתא שהיו כותים – **And one can say, that each** כותית **is assigned the presumptive status of her parents who were ¹⁶כותים –** אף על גב דלענין פסול לא מוקמינן לה אחזקתה – **Even though that in regard** to her **disqualification** from marrying a ישראל **we do not assign her** the **חזקה** of her father that she is a כותית and not a שפחה, for we forbid her to intermarry because of the concern of a שפחה intermingling, nevertheless – לענין קנס מוקמינן להו שלא יהא חוטא נשכר – **Concerning** קנס **we do assign to the** כותיות a חזקה דאבהתא **in order that the sinner** (מאנס) **should not profit** and be exempt from payment. תוספות has an additional question¹⁷: ואם תאמר ואמאי לא חשיב נמי אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט – **And if you will say; why does not** the משנה **also mention** that there is a חיוב קנס in a case where a **כ״ג** is מאנס **an אלמנה, or a כהן הדיוט** is מאנס a **גרושה וחלוצה?!** תוספות answers: ויש לומר דבפסול כהונה לא קמיירי – **And one can say** that the משנה **is not discussing** those women who are **ineligible for כהונה.** The משנה is only discussing those that are אסור to everyone. תוספות continues to ask and answer: והא דלא תני מצרי ואדומי משום שיש להם היתר [א״נ לא חשיב אלא חייבי לאוין] – **And** the reason the משנה **does not mention** one who is מאנס a מצרית or an אדומית (who are forbidden to everyone); it is **because** eventually the מצרי and the אדומי **are permitted** לקהל (a מצרי ואדומי are permitted לקהל by the third generation of גרות¹⁸) [**or** we can **also** answer that the משנה **does not mention** חייבי עשה (as a מצרי ואדומי¹⁹), **but only** mentions **חייבי לאוין** (as a ממזרת וכו׳).**** תוספות has yet another question: אבל קשה דליתני מחזיר גרושתו משניסת ונבעלה שלא כדרכה – **However there is** another difficulty; **the** משנה **should have taught** the case of ‘one who **takes back his divorcee after she remarried and she was נבעלה** from the second husband in a **שלא כדרכה** manner (so she retains her בתולה status)²⁰. If the original husband is now מאנס his former wife he must pay her the קנס even though she is אסורה to him on account of מחזיר גרושתו משנשאת (which is an איסור לאו). תוספות anticipates a possible answer to this question: ואף על גב דאמרינן בפרק עשרה יוחסין (קדושין עח.) – **And even though** the גמרא **states in פרק עשרה יוחסין**, that – הכל מודים שאם בעל ולא קידש שאינו לוקה – **That everyone agrees** concerning the prohibition of a מחזיר גרושתו, **that if** the original husband was only **בועל** his divorcee, **but was not מקדש** her, that **there is no מלקות** for transgressing the איסור of לא יוכל בעלה הראשון וגו׳. Therefore the משנה does not mention it, since there is no חיוב מלקות. תוספות negates this attempted answer: מכל מקום לרבי עקיבא דאמר אין קדושין תופסין במחזיר גרושתו ליתני – **Nevertheless according to ר״ע who maintains that קדושין are not effective by a מחזיר גרושתו, the משנה should teach us** that there is קנס by מחזיר גרושתו. It is obvious that according to ר״ע who maintains אין קדושין תופסין בחייבי לאוין that by all חייב לאוין (including מחזיר גרושתו) he is לוקה for the ביאה alone without קדושין, since the קדושין is meaningless for it is not effective. The question remains why the משנה does not mention הבא על גרושתו משנישאת?! תוספות has one last question: ועוד הוה מצי למיתני יבמה לשוק [ועבד הבא על הכותית הולד ממזר ויש לה קנס. ת״י] – **And furthermore the משנה could have taught us** the case of a **יבמה לשוק.** If someone was מאנס a יבמה who was a שומרת יבם, she receives קנס even though there is an איסור לאו of לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר. תוספות answers these last questions: ויש לומר דתנא ושייר – **And one can say that** the תנא of the משנה **taught** us some of the cases **and omitted** other cases. The תנא did not offer an exhaustive list. תוספות anticipates a question on this last answer: ואף על גב דבפרק קמא דקדושין (דף טז:) דייק תנא תני אלו ואת אמרת תנא ושייר – **And even though** the גמרא **in the first פרק of** מסכת **קדושין infers; the משנה stated ‘these’ and you** wish to **say** that **the תנא omitted** some cases! It appears from that גמרא that when the תנא writes אלו in the משנה, we do not say תנא ושייר. How can תוספות answer that in our משנה where it states ׳אלו׳ נערות, that it is תנא ושייר?! תוספות answers: הכא דתני בסיפא²¹ ואלו שאין להם קנס לא שייך למידק הכי – **Here** in our case, it is different. **For** since **it states in the סיפא** of our משנה **‘and these do not receive קנס’ we cannot make this inference**, that ואלו precludes תנא ושייר. The fact that the סיפא states ואלו שאין להם קנס is conclusive proof that the רישא is not an exhaustive list; otherwise, if the רישא was an exhaustive list, why the need to mention ואלו שאין להם קנס; whoever is not mentioned in the רישא receives no קנס. This proves that in our משנה even though it states ואלו it is not an exhaustive list and we can say תנא ושייר. תוספות offers a proof to his contention that when there is a dual ואלו we say תנא ושייר: כדאשכחן בפרק המזבח מקדש (זבחים דף פד.) – **As we find in the פרק המזבח מקדש –** דקתני ואלו פסולן בקדש²² ואלו שאין פסולן בקדש ומשייר ברישא ובסיפא – **Where the משנה states, ‘and these became ineligible** (for a קרבן) **after being sanctified; and these became ineligible without sanctification’**. The משנה goes on to enumerate these (two) categories and**** the resultant differences. **And the** משנה **omits** various cases both **in the רישא** (of פסולן בקודש) and **in the סיפא** (of אין פסולן בקודש).**** It is evident that by a dual ואלו we do say תנא ושייר. תוספות offers an alternate answer why many cases were omitted: ועוד יש לומר דהכא לא חשיב אלא פסולי קהל – **And in addition one can say that here the משנה mentions only those that are unfit to the entire community** (as a ממזרת, נתינה וכותית). However מחזיר גרושתו and יבמה לשוק²³ are not אסור on the entire community. Therefore the תנא does not mention them. SUMMARY רש״י maintains that (our משנה is of the opinion that) כותים are גירי אריות and are therefore אסורים לקהל on account of the לאו of לא תתתחתן בם. תוספות maintains that (our משנה is of the opinion that) כותים גירי אמת הן. [The משנה is either תנא ושייר or it only mentions פסולי קהל.] THINKING IT OVER 1. תוספות proves from the גמרא in ב״ק that our משנה maintains גירי אמת הן.²⁴ Perhaps our משנה maintains that גירי אריות הן and the question is בדרך כ״ש. If ר״מ was גוזר on גירי אמת, should not our משנה surely be גוזר on גירי אריות?! 2. תוספות asks that if כותים are גירי אמת, then what is the משנה teaching us.²⁵ Seemingly תוספות agrees that even if כותים are גירי אמת, they are still פסולי קהל מדרבנן; that is why the משנה mentions them, that nevertheless they receive קנס. 3. תוספות states that the משנה mentions only פסולי קהל²⁶. The משנה mention אחותו וכו׳, all who are not פסולי קהל! footnotes: ¹ מלכים ב׳ יז,כד ואילך. ² See previous תוספות ד״ה אלו. It appears that רש״י maintains that the לאו of לא תתחתן applies to all the גוים, not only to the ז׳ אומות. See אנצקלופדיה תלמודית ערך חתנות הערה 31. ³ That is why רש״י maintains that concerning the נתינים who were גרים, the לאו of לא תתחתן does not apply. They are אסור because דוד גזר עליהם. ⁴ The גמרא is referring to the rule that a גר קטן which בי״ד converted can retract his גירות when he matures. The גמרא asks from the משנה that a גיורת קטנה וכו׳ receives קנס; why should we give her קנס if she may recant her גירות! ⁵ Here on our עמוד, in regards that a קטנה has no קנס (and on דף לג,ב in regards to what the משנה states that הבא על אחותו וכו׳ יש לה קנס). ⁶ ב״ק לח,ב. ⁷ לג,ב. ⁸ דף לו,ב. ⁹ The חכמים agree with this דין. However ר״מ adds that a שור כותי שנגח שור של ישראל always pays a נזק שלם, even if he is a תם. The following explanation applies to this case as well. ¹⁰ The גמרא there explains that the קנס was in order שלא יטמעו בהן. ¹¹ This question there seems more appropriate for the חידוש of ר״מ there that a שור של כותי that gored a שור של ישראל he is משלם נזק שלם regardless if it is a תם or a מועד. See תוספות there ד״ה ה״נ. See ‘Thinking it over’ # 1. ¹² See ‘Thinking it over’ # 2. ¹³ This was the question the גמרא asked in ב״ק which תוספות just cited. ¹⁴ The גמרא in ב״ק explains that we do not want that the חוטא (the מאנס), should be נשכר. ¹⁵ See previous גמרא טו,א. ¹⁶ The concern was that perhaps a כותי (who is a גר אמת) married a שפחה, thereby making the child a פסול. The חזקת האב who is a גר אמת is sufficiently strong to dispel any such concern. We assume just as the father is כשר the daughter is כשר as well. See סוכ״ד אות מד ואילך. ¹⁷ It seems that the following questions are not connected to the issue of כותית. תוספות is mentioning various cases where there is an איסור for the מאנס to have relations with the נערה, which are not mentioned in the משנה. ¹⁸ דברים (תצא) כג, ח׳ וט׳. ¹⁹ The תורה states that a מצרי ואדומי are מותר when they are a דור שלישי, implying that they are אסורים for the first two דורות. A לאו הבא מכלל עשה is considered an עשה. ²⁰ תוספות is asking this question according to ר׳ יוסי בן כיפר who maintains that there is no איסור of מחזיר גרושתו מן האירוסין, therefore we must assume there was ביאה. However in order that she retain her בתולה status the ביאה must be שלא כדרכה. According to the רבנן the question can be asked simply that the משנה should mention מחזיר גרושתו מן האירוסין when she is still a בתולה. See מהרש״א הארוך דו״מ ס״ק נ וקע״י ס״ק ב. ²¹ לו,ב. ²² In our texts there is no such statement as ואלו פסולן בקודש, עיי״ש. It only states ואלו שאין פסולן בקודש. Perhaps תוספות is referring to the statement ואלו אם עלו לא ירדו, which refers to פסולן בקודש. ²³ The יבמה לשוק will be permitted to marry anyone as soon as she is freed from her זיקה to the יבם. See ‘Thinking it over # 3. ²⁴ See footnote # 11. See סוכ״ד את מ׳. ²⁵ See footnote # 12. ²⁶ See footnote # 23. See מהרש״א. ###### Tosafot on Ketubot 29a:1:3 [Tosafot on Ketubot 29a:1:3](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Ketubot/r/29a:1:3) והבא על הגיורת - חילקן לשנות חייבי לאוין לחודייהו וגיורת ומשוחררת דכשירות הן לחודייהו וחייבי כריתות לחודייהו משום דבעי למיתני סיפא אע"פ שהם בהכרת כו' אבל באלו הן הלוקין (מכות יג.) לא תני אלא הבא אחד על כולם: **Tanslation by Rabbi Ephraim Piekarski:** **והבא¹ על הגיורת — And who comes upon a convert** OVERVIEW The משנה enumerates many נערות that receive קנס. However, the משנה divides them into (three) groups, separated by the word הבא; namely, הבא על הממזרת וכו׳, then הבא על הגיורת וכו׳, and finally הבא על אחותו וכו׳. Our תוספות will explain the reason for this separation (into three groups). -------------------– חילקן לשנות חייבי לאוין לחודייהו וגיורת ומשוחררת דכשירות הן לחודייהו – **The משנה** separated **the cases into (three) categories;** teaching**us the cases of those who** transgress a prohibition **(such as a ממזרת וכו׳ [the first group])** separately, and **the cases of** a convert and a freed **slave** who are fit **to intermarry in כלל ישראל [the second group]** separately. The משנה chooses to separate those who are אסורים², from those that areמותרים , by introducing each group with a new ׳הבא׳. Similarly the משנה also mentions – וחייבי כריתות לחודייהו משום דבעי למיתני סיפא אף על פי שהם בהכרת כולי – those who are liable for כרת **[the third group]** separately **as well³. The reason is** because the משנה wants **to conclude** in the end **(of the משנה) that the חייבי כריתות receive קנס,** for even though they are **liable** for כרת, etc., nevertheless there is no מיתת בי״ד.⁴ **אבל באלו הן הלוקין** (מכות יג.) לא תני אלא הבא אחד על כולם – However in ⁵**פרק** אלו הן הלוקין the תנא **mentions** only one ׳הבא׳ for all the חייבי מלקות (for ביאות אסורות), whether they receive כרת or they are only חייבי לאוין. There is no need to make any distinction there between חייב לאוין and חייבי כריתות concerning מלקות. SUMMARY The משנה is divided into three categories; חייבי לאוין, כשירות and חייבי כריתות; each one beginning with a separate ׳הבא׳. THINKING IT OVER Why was not חייבי כריתות mentioned immediately after (or before) חייבי לאוין;⁶ why were they separated by the כשירות?! footnotes: ¹ In our משנה the text reads ׳הבא׳ not ׳והבא׳. ² There is a חידוש in these cases that even though they are אסורים, and the מאנס is forbidden to actually marry her (as the תורה [usually] requires), nevertheless they receive קנס. ³ The משנה does not join them with the חייבי לאוין. There are those who maintain that חייבי כריתות do not pay קנס. ⁴ Therefore it could not mention them together with the חייבי לאוין. ⁵ The משנה there records all the חייבי מלקות. ⁶ See רש״ש. ###### Tosafot on Ketubot 29a:2:1 [Tosafot on Ketubot 29a:2:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Ketubot/r/29a:2:1) ועל אשת אחיו - פר"ח דפריך בירושלמי אשת אחיו ולא יבמה היא לו וזקוקה לו ומה קנס וכרת שייך בה ומשני בשיש לו בנים מאשה אחרת ואיירי במת מן האירוסין והוא הדין דהוה מצי לאוקמה כשגירשה וקשה לר"י ב"ר אברהם לרב פפא דמוקי הך מתניתין במפותה בפרק בן סורר (סנהדרין דף עד. ושם) תקשי דהיכי מצי לאוקומי הכי הא נתארסה ונתגרשה קנסה לעצמה (לקמן כתובות דף לח.) וכיון דלעצמה מפותה אין לה קנס כדאמרינן בגמרא (לקמן כתובות מ.) ובריש נערה משום דמדעתה עבדה וכ"ת דקסבר תנא דמתניתין כר"ע דברייתא דקנסה לאביה הוי אם כן אכתי תיקשי ליה סיפא דקתני (שם לו:) הבא על בתו פטור משום דקם ליה בדרבה מיניה תיפוק ליה דקנסה לאביה הוי דאי לעצמה תיקשי ליה דמחלה וממה נפשך תקשי סיפא ומיהו בירושלמי מוקי לה כשבא עליה עד שלא מת ומת והוא הדין עד שלא בגרה ובגרה ולמאי דאמר בירושלמי דמפותה אינו פטור אלא מבושת ופגם אבל קנס אינה יכולה למחול אתי שפיר ומיהו בש"ס דידן משמע דאין לה אפי' קנס דמוקי הא דאלו הן הלוקין לקמן בגמ' (כתובות דף לב.) ביתומה ומפותה שאין לה קנס: **Tanslation by Rabbi Ephraim Piekarski:** **ועל אשת אחיו — And upon his brother’s wife** OVERVIEW The משנה states if someone was בא על אשת אחיו he is obligated to pay קנס. There are various difficulties concerning this case. She cannot be currently married for then there is a חיוב מיתת בי״ד. If she is widowed without children (with children she is no בתולה), then there is a חיוב יבום and certainly no חיוב קנס. In addition, רב פפא is of the opinion that the cases of הבא על אחותו וכו׳ are concerning a מפותה. Generally the קנס of an אנוסה ומפותה belongs to the father (unless she is a יתומה etc.). If she was once an ארוסה, the קנס belongs to her (according to one opinion). However, a מפותה herself can never receive payment; for since she consented, the קנס is assumed to be נמחל. How can this case of הבא על אשת אחיו be justified? She is a מפותה (according to רב פפא), she was once an ארוסה (אשת אחיו) so קנסה לעצמה, however, a מפותה receives no קנס לעצמה. Our תוספות will discuss these issues. -----------------– פירש רבינו חננאל דפריך בירושלמי אשת אחיו ולא יבמה היא לו וזקוקה לו – The ר״ח explained that the**תלמוד** ירושלמי asks;**the משנה mentions** thatהבא**על** אשת אחיו **pays קנס, how can that be;** is she not his יבמה?! And **therefore** she is bound to him to receive either יבום or חליצה – ומה קנס וכרת שייך בה – And how is **the concept of either** קנס or כרת applicable by her.¹ ומשני בשיש לו בנים מאשה אחרת ואיירי במת מן האירוסין – And**the ירושלמי** answered that **her husband (the brother of the מאנס)** had children from another wife **(which removes the זיקה of יבום)** and **the משנה** is discussing **a case where her husband** died while **they were** betrothed before the נישואין, so she is still a בתולה. **The ר״ח comments on this ירושלמי:** והוא הדין דהוה מצי לאוקמה כשגירשה – And in fact **the ירושלמי** could have similarly established **the משנה in a case** where she was divorced from her husband (מן הארוסין). In that case there is no יבום.² תוספות asks a question: וקשה לבינו יצחק בן רבי אברהם לרב פפא – And the ריב״א has a difficulty; according to רב פפא – דמוקי הך מתניתין במפותה בפרק בן סורר (סנהדרין דף עד. ושם) תקשי דהיכי מצי לאוקומי הכי – who establishes in פרק בן סורר that our משנה **(of הבא על אחותו וכו׳)** is discussing a seduced **woman (only, and not an אנוסה³),** there is a difficulty, how can he establish **the משנה** in such **a situation of a מפותה –** דהא נתארסה ונתגרשה קנסה לעצמה⁴ (לקמן דף לח.) וכיון דלעצמה מפותה אין לה קנס – For **the rule is that a נערה** who was **previously** betrothed and divorced **and subsequently violated** she receives her קנס⁵**(and not her father as is the usual case).** And since it is hers **and she is a** מפותה she receives no קנס – כדאמרינן בגמרא (לקמן מ.) ובריש נערה⁶ משום דמדעתה עבדה – As the גמרא states **further,** and in the beginning of **פרק** נערה **that a מפותה receives no קנס (when it is due to her, and not to her father), since** she did it with her consent⁷. רב פפא maintains that the case(s) of (הבא על אחותו and) הבא על אשת אחיו וכו׳ is concerning a מפותה. There is קנס by a מפותה only when it is paid to the father. The case of הבא על אשת אחיו is concerning a woman who was divorced or widowed (מן הארוסין). A woman who was נתארסה וכו׳ receives the קנס herself; it is not paid to the father. How then can רב פפא establish the case of הבא על אשת אחיו by a מפותה; there will be no קנס paid to this מפותה! תוספות anticipates a possible solution (and negates it): וכי תימא דקסבר תנא דמתניתין כרבי עקיבא דברייתא⁸ דקנסה לאביה הוי – And if you will say that **(according to רב פפא)** the תנא of our משנה (**who awards a קנס to אשת אחיו)** agrees with ר״ע of the ברייתא **who maintains** that the קנס **of a נערה שנתארסה ונתגרשה** belongs to the father. **This would resolve our difficulty; since קנסה לאביה, then we can discuss a מפותה (as well)**, for if קנסה לאביה then the father of a מפותה always receives the קנס. תוספות negates this answer: אם כן אכתי תיקשי ליה סיפא דקתני (שם לו:) הבא על בתו פטור – For if this is so **(that the משנה is following the view of ר״ע דברייתא that קנסה לאביה [even if נתארסה וכו׳]), the** סיפא **of our משנה** is difficult according to **the תנא;⁹** for the משנה states that הבא על בתו is exempt from קנס, and the משנה gives the reason – משום דקם ליה בדרבה מיניה – because he receives the greater punishment of מיתת בי״ד. If however we maintain that קנסה לאביה, why is it necessary to give the reason of the פטור on account of קלב״מ – תיפוק ליה דקנסה לאביה הוי – We can derive **that the father is פטור from קנס** since the קנס belongs to the father **(whether נתארסה or not)**; there can be no obligation for one to pay himself. There is no need to mention קלב״מ. תוספות anticipates and negates a possible solution. We cannot say that we maintain that קנסה לעצמה¹⁰ (and that will explain why the פטור is only because of קלב״מ) – דאי לעצמה תיקשי ליה דמחלה – For if **the קנס belongs** to her, **(and we are discussing an ארוסה לאחר] שאנתארסה]) there is the difficulty in the רישא (by הבא על אשת אחיו)** that she forfeited the קנס with her consent. If we maintain קנסא לאביה then the סיפא is difficult, why do we need the פטור of קלב״מ; if we maintain קנסא לעצמה why is there a חיוב קנס by הבא על אשת אחיו, for since she is a מפותה (according to רב פפא), there is no חיוב קנס. תוספות continues that (even if we maintain [with great difficulty] that the רישא is of the opinion that קנסא לאביה and the סיפא maintains קנסא לעצמה, nevertheless) if we maintain that the רב פפא is referring both to the רישא and the סיפא, that in both situations we are referring only to a מפותה, then there is a greater difficulty: וממה נפשך תקשי סיפא – And in any event סיפא **of הבא על בתו** is difficult **according to ר״פ** whichever **way** you choose to interpret the משנה. If קנסה לאביה then there is no need for קלב״מ since it belongs to the מפתה; if קנסה לעצמה (for it is a case of נתארסה), then by a מפותה there is no קנס. Why does the משנה state that הבא על בתו has no קנס because of קלב״מ, when there are much simpler reasons?! To summarize: רב פפא maintains that our משנה that is מחייב קנס for חייבי כריתות (including הבא על אשת אחיו) is concerning only a מפותה. In the case of אשת אחיו, she was נתארסה וכו׳; in which case קנסה לעצמה (according to ר״ע דמתניתין). A מפותה is מוחל her קנס. How can there be קנס by אשת אחיו?! The alternative is to (reluctantly) presume that our משנה follows ר״ע דברייתא that בנתארסה the קנס is לאביה. Therefore he collects the קנס by אשת אחיו. However if we assume that our משנה maintains קנסה לאביה by נתארסה it should be assumed that the סיפא of the משנה also maintains that by נתארסה קנסה לאביה. This would present a difficulty in the סיפא (even if it is discussing an אנוסה) where it states that הבא על בתו is פטור מקנס since קלב״מ. This סיפא is difficult; it should be obvious that הבא על בתו is פטור from קנס (even) without קלב״מ! Who should pay the קנס to whom?! The קנס belongs to the father who was the מאנס! However if we were to maintain that בנתארסה קנסה לעצמה then we could have explained the case of הבא על בתו is when she was נתארסה וכו׳. The משנה teaches that since קלב״מ the father is פטור from paying the daughter the קנס. The סיפא must maintain קנסה לעצמה while the רישא maintains קנסא לאביה. This is difficult to assume.¹¹ In addition if we assume that according to רב פפא, the סיפא of בתו is (also) concerning only a מפותה, there is no way to explain בתו. If קנסה לאביה (then whether נתארסה or לא נתארסה) there can be no חיוב קנס (from the father [the מפתה] to the father). And if we will say that she was נתארסה and קנסה לעצמה, there still is no חיוב קנס, for a מפותה is מוחל the קנס. There is no need to exempt the father on account of קלב״מ, since there is no חיוב קנס to begin with.¹² תוספות offers an answer: ומיהו בירושלמי¹³ מוקי לה כשבא עליה עד שלא מת ומת והוא הדין עד שלא בגרה ובגרה – However in the **תלמוד** ירושלמי he establishes **the case of הבא על בתו in a situation where (she was never נתארסה, and) the father was** בא עליה before his death and he died **before the העמדה בדין (in which case the estate owes her the money);¹⁴** and similarly**we can establish the משנה** **in a case where the father was בא עליה** before she was a בוגרת **(she was still a נערה)** and she became a בוגרת (before the העמדה בדין).¹⁵ In either of these cases, she would have received the קנס either by inheritance or by maturity (were it not for the פטור of קלב״מ). תוספות offers an alternate answer: ולמאי דאמר בירושלמי¹⁶ דמפותה אינו פטור אלא מבושת ופגם – And according to what **the תלמוד** ירושלמי states that by a מפותה, he is exempt only from **paying for the** בושת ופגם – אבל קנס אינה יכולה למחול אתי שפיר – However she cannot be מוחל the קנס;¹⁷ **the case of הבא על בתו** will be properly understood **(as well as הבא על אשת אחיו)**, that (even) if קנסה לעצמה (nevertheless) even a מפותה receives the קנס [were it not for the קלב״מ].¹⁸ ומיהו בש״ס דידן משמע דאין לה אפילו קנס – However our תלמוד בבלי seems to maintain that **a מפותה** does not even receive the קנס – דמוקי הא דאלו הן הלוקין לקמן בגמ׳ (דף לב.) ביתומה ומפותה שאין לה קנס – For **the גמרא** establishes that which is stated in **פרק** אלו הן הלוקין **that the reason the בועל receives מלקות and not קנס, is because there the משנה is discussing** a**** יתומה**(where the father cannot receive the קנס)** and a מפותה, who receives no קנס. It is evident from that גמרא that a מפותה is not paid anything including קנס. SUMMARY The case of הבא על אשת אחיו is when she was either נתגרשה מן האירוסין or the deceased husband had children from a previous marriage. This case presents difficulties if we maintain like רב פפא that we are discussing a מפותה and נתארסה ונתגרשה קנסה לעצמה. The סיפא of הבא על בתו is difficult according to ר״פ; for whether we maintain קנסה לעצמה or לאביה there is no need to exempt the father on account of קלב״מ. There can be two resolutions: either that the case of בתו is when the father dies (or she was בגרה) קודם העמדה בדין; or that קנס cannot be נמחל (according to the ירושלמי). THINKING IT OVER 1. The ירושלמי maintains that the case of אשת אחיו is where he had children from another wife. The ר״ח (and רש״י) maintains that she was a גרושה.¹⁹ What are the advantages of each interpretation? 2. What would the דין be in a case where the קנס is due to the מפותה (not to her father) and she stated to the מפתה initially that she is not מוחל the קנס?²⁰ 3. The ירושלמי explains that the case of הבא על בתו is when כשבא עליה עד שלא מת ומת. Seemingly the ירושלמי could have answered that we are discussing a מפותה who was נתארסה ונתגרשה, in which case קנסה לעצמה and she cannot be מוחל the קנס (according to the ירושלמי)!!²¹ footnotes: ¹ The ירושלמי is assuming that since the case of אחות אשה is (only) כרת as the משנה states, she cannot be currently married to his brother (for then there would be a חיוב מיתת בי״ד), and she also has no children (for then she would not be a בתולה [and ineligible to receive קנס]). Therefore her husband must have died childless; in which case she is זקוקה ליבום. ² See רש״י ד״ה ועל אשת אחיו. See ‘Thinking it over # 1. ³ See the גמרא there that there is a difficulty with the מאנס paying קנס; since he is ניתן להצילו בנפשו.for being רודף אחר הערוה he should be פטור מקנס on account of קם ליה בדרבה מיניה. ⁴ This is the view of ר״ע in the משנה there. She is considered to be independent of her father in this respect after her אירוסין (וגירושין). ⁵ This is derived from the פסוק (דברים [תצא] כב,כח) אשר לא אורשה. ⁶ דף מב,א. ⁷ It is considered as if she was מוחל the קנס. See ‘Thinking it over # 2. ⁸ דף לח,א. The גמרא there (ע״ב) says that there are תרי תנאי ואליבא דר״ע. ⁹ The סיפא is difficult to understand; how can there be a חיוב קנס by הבא על בתו. The קנס belongs to the father anyway. If we would maintain that by נתארסה קנסה לעצמה, then we could explain the סיפא of בתו in a case of נתארסה. See מהרש״א (הארוך) [that we need not necessarily maintain that the סיפא is only by a מפותה (see commentary on the margin of תוספות)] and סוכ״ד אות עד. However now that the רישא maintains that even נתארסה קנסה לאביה, so תוספות assumes the same would apply to the סיפא of הבא על בתו that even if נתארסה קנסה לאביה. ¹⁰ The סיפא is discussing בתו who was נתארסה וכו׳; the רישא and סיפא will follow the תרי תנאי אליבא דר״ע, respectively. ¹¹ This difficulty is regardless whether we assume that the סיפא of בתו is (also) concerning a מפותה. ¹² The last question is (in a sense) not as strong as the initial question which assumes that we maintain קנסה לעצמה; for this is the view of ר״ע דמתניתין. Therefore it is not understood why there is a חיוב קנס by אשת אחיו. The last question is merely that קלב״מ is not necessary (by בתו); it is not however a question on the דין. ¹³ כאן ה״ג. See ‘Thinking it over’ # 3. ¹⁴ The explanation may be as follows: when we say that קנסה לאביה ([even] by לא נתארסה), it really is owed to her; however since she is ברשות אביה, the father collects the קנס (even when she is a מפותה, for she has no right to be מוחל something which [eventually] belongs to him). By בתו, when the father is still alive, there can be no העמדה בדין, because no one is claiming anything from anyone. The father is the מפתה and he receives the קנס. However when the father dies (before העמדה בדין), and she becomes independent, she has a claim on her father’s estate for the קנס which was due to her (and merely transferred to her father) and was never נמחל. The father’s estate must now pay her this קנס. ¹⁵ See previous footnote # 14. When she becomes a בוגרת and independent from her father she can (retroactively) claim the קנס that was (originally) due to her (and merely transferred to her father). ¹⁶ כאן ה״ז. ¹⁷ The ירושלמי explains that קנס can only be collected after העמדה בדין in בי״ד, so that at the time it was a דבר שאינו ברשותה (a דבר שלא בא לעולם) therefore she cannot be מוחל; as opposed to בושת ופגם which he owes her regardless of the העמדה בדין. ¹⁸ The רישא of הבא על אשת אחיו can (even) maintain כר״ע דמתני׳ דקנסה לעצמה; and the סיפא of הבא על בתו will maintain that (even if) קנסה לעצמה כר״ע דברייתא (she receives no קנס since קלב״מ). ¹⁹ See footnote # 2. ²⁰ See footnote # 7. See סוכ״ד אות עא. ²¹ See footnote # 13. See סוכ״ד אות צ״ב. ###### Tosafot on Ketubot 29a:4:1 [Tosafot on Ketubot 29a:4:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Ketubot/r/29a:4:1) נערה אין קטנה לא - תימה מנא ליה דלמא לא אתי למעוטי אלא בוגרת דהא משמע בס"פ ארבע מיתות (סנהדרין דף סו:) גבי הא דתנן אינו חייב אלא עד שתהא נערה בתולה מאורסה דאי הוה תני אלא על נערה בתולה כו' הוה מוקמינן לה אפילו כרבנן ולא הוה אתי למעוטי קטנה אלא בוגרת ותירץ ריצב"א דאסיפא דמתניתין סמיך דתנן (לקמן כתובות דף מ:) כל מקום שיש מכר אין קנס: **Tanslation by Rabbi Ephraim Piekarski:** **נערה אין קטנה לא – A נערה does** receive קנס; but **a minor does not** OVERVIEW Our משנה states אלו נערות שיש להם קנס. The גמרא states נערה אין קטנה לא; that only a נערה received קנס, but not a קטנה. It seems that that the גמרא derives this exclusion of a קטנה from קנס from the wording of the משנה which states אלו נערות שיש להם קנס, which would seem to infer that only נערות receive קנס, but not קטנות. Our תוספות questions this inference. ------------------- תוספות has a difficulty with the sגמרא׳ inference: תימה מנא ליה דלמא לא אתי למעוטי אלא בוגרת – **It is astonishing! How does** the גמרא know to infer from the word נערה, that we are excluding a קטנה?! Perhaps the word נערה is **only coming to exclude a בוגרת**; however a קטנה is included (to receive קנס) **–** תוספות supports his contention that the word נערה is used to exclude בוגרת; (not קטנה): דהא משמע בסוף פרק ארבע מיתות (סנהדרין דף סו:) – **For it seems** from the גמרא **in the end of פרק ארבע מיתות –** גבי הא דתנן אינו חייב אלא עד שתהא נערה בתולה מאורסה – **Concerning that which we learnt in the משנה,** that one **is not מחוייב** סקילה for having relationships with a נערה המאורסה, **unless** these three qualification are met: ***until she becomes* a נערה, and is a בתולה, and betrothed.** This concludes the citation of the משנה. The גמרא there cites the מחלוקת between ר״מ who maintains there is no חיוב מיתה, by a קטנה (בתולה מאורסה), and the חכמים who maintain there is a חיוב מיתה even by a קטנה. The גמרא infers from the words of the משנה, which state עד שתהא נערה, that by a קטנה there is no חיוב מיתה in accordance with the view of ר״מ – דאי הוה תני אלא על נערה בתולה כולי הוה מוקמינן לה אפילו כרבנן – **For if the משנה would have stated ‘only for a נערה, בתולה, etc.’** (instead of ‘*until she becomes* a נערה’)**, we could have established the משנה even according to the רבנן,** who maintain that there is a חיוב סקילה even by a קטנה **–** ולא הוה אתי למעוטי קטנה אלא בוגרת – **And** the word נערה **would not come to exclude a קטנה; but rather** the word נערה would come to exclude only **a בוגרת.¹** This concludes the citation of the גמרא there.**** It is evident from that גמרא that the term נערה does not (necessarily) exclude קטנה; but rather it excludes only a בוגרת. Why do we assume that the word נערות in our משנה excludes a קטנה; perhaps it only excludes a בוגרת?! תוספות answers: ותירץ רבינו יצחק בן אברהם דאסיפא דמתניתין סמיך – **And the ריצב״א answered that** this inference that a קטנה is excluded, **was based** (not merely on the word נערות alone, but rather) **on the סיפא of the משנה –** דתנן (לקמן דף מ:) כל מקום שיש מכר אין קנס – **For we** later are **taught in a משנה that wherever there is** the possibility of **selling** the woman (which is referring to a קטנה who can be sold for an אמה העבריה), **there is no קנס.** It is evident from that משנה that by a קטנה (where there is מכר), there is no דין of קנס. SUMMARY We derive that the תנא of these משניות maintains that a קטנה receives no קנס from the fact that the משנה states כל מקום שיש מכר אין קנס, but not necessarily from the statement אלו נערות שיש להם קנס. THINKING IT OVER If the גמרא drives that a קטנה אין לה קנס from the סיפא of כל מקום שיש מכר אין קנס, the גמרא should have stated it there, from where it is derived; and not from our משנה from which we cannot infer that a קטנה אין לה קנס! footnotes: ¹ However, since the משנה states ׳עד שתהא נערה׳ (until she becomes a נערה) it is obviously excluding a קטנה.