## Tosafot on Ketubot Daf 4a ###### Tosafot on Ketubot 4a:1:1 [Tosafot on Ketubot 4a:1:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Ketubot/r/4a:1:1) בועל בעילת מצוה ופורש - קודם שיקבר המת אבל לאחר שנקבר לא כדאמרינן בסמוך דברים של צינעא נוהג ודייק לה מדקתני כל אותן הימים הוא ישן בין האנשים כו' מיהו מרישא דהכא לא ה"מ למידק דדוקא כשהמת בחדר הוא דשרי בעילת מצוה דמצי לדחויי דבועל בעילת מצוה היינו אפי' לאחר שחל עליו אבילות אבל קשה לרשב"א אמאי לא דייק מדקתני ופורש מכלל דנוהג דברים של צינעא מדלא התיר אלא בעילת מצוה דוקא ואור"י דהמ"ל פורש משום דם בתולים כדאמרינן בפ' תינוקת (נדה דף סה:) אבל מהוא ישן בין האנשים דייק שפיר דהוי משום אבילות דאי משום נדות כיון דבעיל אשתו ישנה עמו כדאמר רב יוסף בסמוך ועוד דכל אותן הימים משמע דבכולהו הוי חד טעמא דהיינו משום אבילות והשתא מקילינן טפי באנינות דאורייתא מבאבילות דרבנן מידי דהוה אנעילת סנדל ועטיפת הראש וכפיית המטה: **Tanslation by Rabbi Ephraim Piekarski:** **בועל בעילת מצוה ופורש — and separates בעילת מצוה He performs the** OVERVIEW The גמרא later states¹ that this ברייתא is supportive of ר׳ יוחנן who maintains that even though there is no mourning on יו״ט, nevertheless the אבל must observe the אבילות regarding laws which affect him privately. The גמרא states that we derive this support to ר״י from הוא ישן בין האנשים וכו׳, which the ברייתא mentions. תוספות discusses why we cannot find support to ר״י from other rulings of this ברייתא. -----------------------– קודם שיקבר המת² אבל לאחר שנקבר לא כדאמרינן בסמוך³ דברים של צינעא נוהג – **Before the deceased is buried** he may perform the בעילת מצוה, **however, after the burial, he is not** permitted to be בועל בעילת מצוה (since he is already an אבל), **as** ר״י **rules shortly that the private** rules of mourning **apply** (even on יו״ט) – ודייק לה⁴ מדקתני כל אותן הימים הוא ישן בין האנשים⁵ כולי – **And** the גמרא **infers** that our ברייתא concurs with ר׳ יוחנן (regarding דברים שבצנעה), **since** the ברייתא **states, all those days** (of the שבעת ימי המשתה and the following שבעת ימי אבילות), he sleeps among the men, etc. תוספות responds to a difficulty: מיהו מרישא דהכא לא הוה מצי למידק דדוקא כשהמת בחדר הוא דשרי בעילת מצוה – **However, from the רישא** of the ברייתא **here** (which states מכניסין את המת לחדר וכו׳ ובועל בעילת מצוה), **we cannot infer⁶ that only when the deceased is in the room** (and the אבילות did not begin) **is he permitted the בעילת מצוה;** however once the מת is buried and אבילות began he is not permitted the בעילת מצוה, which (seemingly) supports the view of ר״י that דברים שבצנעה נוהג; why was it necessary to support ר״י from the סיפא (of הוא ישן וכו׳)?! תוספות responds: דמצי לדחויי דבועל בעילת מצוה היינו אפילו לאחר שחל עליו אבילות – **Because** the גמרא **could reject this** inference and insist that בועל בעילת מצוה can be even after the אבילות took effect on them. ⁷ תוספות asks: אבל קשה לרבינו שמשון בן אברהם אמאי לא דייק מדקתני ופורש – **However the רשב״א has a difficulty; why cannot** the גמרא infer the support to ר״י, **since the ברייתא states,** ובועל בעילת מצוה ופורש – מכלל דנוהג דברים של צינעא מדלא התיר אלא בעילת מצוה דוקא⁸ – **Implying that he is נוהג דברים של צינעה, since he was only permitted the בעילת מצוה specifically,** but afterwards he is פורש since he is in אבילות, which supports the view of ר״י that ביו״ט we are נוהג אבילות בדברים שבצינעה. Why do we infer it (only) from the סיפא of הוא ישן וכו׳?! תוספות answers: ואומר רבינו יצחק דהוה מצי למימר פורש משום דם בתולים כדאמרינן בפרק תינוקת (נדה דף סה,ב) **And the ר״י answered** that we cannot infer from פורש, **for we can say that he is פורש because of דם בתולים, as the** גמרא **states in פרק תינוקת,⁹** but not because of אבילות – אבל מהוא ישן בין האנשים דייק שפיר דהוי משום אבילות – **However there is a proper inference from הוא ישן בין האנשים that** the prohibition **is because of אבילות** (and not because of דם בתולים) – דאי משום נדות כיון דבעיל אשתו ישנה עמו כדאמר רב יוסף בסמוך¹⁰ – **For if** the prohibition is **because of נדות** (of דם בתולים)**,** he would not be required to sleep בין האנשים, for **since he was** already **בעיל** the בעילת מצוה (otherwise she would not be a נדה), **his wife may sleep by him** (even if she is a נדה) as רב יוסף rules shortly – תוספות offers an additional proof that הוא ישן is because of אבילות and not because of נדות: ועוד דכל אותן הימים משמע דבכולהו הוי חד טעמא דהיינו משום אבילות¹¹ – **And furthermore** the phrase **כל אותן הימים** (which include all fourteen days of שמחה and אבילות), **indicates that by all of these** days **there is one reason** why הוא ישן, which is because of אבילות. תוספות concludes: והשתא¹² מקילינן טפי באנינות¹³ דאורייתא מבאבילות דרבנן – **And now** it turns out that **we are more lenient regarding אנינות which is a דאורייתא, than by אבילות, which is** only מדרבנן – מידי דהוה אנעילת סנדל ועטיפת הראש וכפיית המטה: **This is similar** to the prohibition of **wearing shoes,** the obligation of **wrapping the head** with a טלית**, and turning over the beds,** which are observed during the אבילות period but not during אנינות (we are stricter by**** אבילות more than אנינות). SUMMARY It is possible to assume that בעיל בעילת מצוה is after the burial, and פורש is because of דם בתולים. It is only because of הוא ישן וכו׳ that we derive the rule that דברים שבצנעה נוהג. We are stricter by אבילות more than by אנינות THINKING IT OVER 1. How does תוספות conclude that the בעילת מצוה must be before the burial?¹⁴ Perhaps it can be even after the burial and when ר״י rules that דברים שבצנעה נוהג it refers to the other בעילות, but not to the בעילת מצוה!¹⁵ 2. תוספות second proof that הוא ישן וכו׳ is on account of אבילות and not because of דם בתולים is that דבכולהו הוה חד טעמא.¹⁶ Perhaps it is because of דם בתולים and the reason they are separated in the שבעת ימי האבילות is because she cannot go to the מקוה since she is in אבילות!¹⁷ footnotes: ¹ See footnote # (3 ) 4. ² At this point he is considered an אונן, but not an אבל, which he becomes after the burial. ³ Later on this עמוד the גמרא cites ר׳ יוחנן that if someone is an אבל during יום טוב, he must observe privately (like refraining from marital relationships) the laws of אבילות (even though that publicly there is no אבילות on יו״ט). Similarly here, after the burial, even though that it is his (personal) יו״ט, nevertheless he must observe אבילות of דברים שבצנעה and cannot be בועל (even the בעילת מצוה). See ‘Thinking it over’ # 1. ⁴ The גמרא states: אמר מר הוא ישן בין האנשים והיא ישנה בין הנשים מסייע ליה לרבי יוחנן דאמר רבי יוחנן אע״פ שאמרו אין אבילות במועד אבל דברים של צינעא נוהג. The support to ר״י comes from the statement of הוא ישן וכו׳ (but not from בועל בעילת מצוה ופורש). ⁵ We are concerned that if they will be together he will be בועל her; proving that he is נוהג אבילות בדברים שבצנעה. ⁶ The question is why this inference is not valid. ⁷ We can explain the ברייתא as follows; מכניסין את המת לחדר ואת החתן ואת הכלה לחופה for the purpose of the חופה and the wedding feast; then we bury the מת, and afterward the חתן is בועל בעילת מצוה. The ברייתא does not state explicitly when the בועל בעילת מצוה takes place. Therefore there is no inference from here to support ר״י. ⁸ Even if we maintain that the בעילת מצוה may take place after the burial, nevertheless the היתר is limited to the בעילת מצוה only, but not afterward; proving the ruling of ר״י. ⁹ After the בעילת מצוה (where he is [usually] מוציא דם) he must be פורש seven days as if she were a נדה. This is an איסור מדרבנן, for מדאורייתא the דם בתולים is not considered דם נדות. ¹⁰ A husband is permitted to be in the same room with his נדה wife and we are not concerned that they will have relations (therefore נדות cannot be the cause why הוא ישן וכו׳), however by אבילות (which is not as strict a prohibition as נדה), even if בעל, nevertheless הוא ישן וכו׳ for we are concerned that they will be intimate. ¹¹ By time we reach the seven days of אבילות there is no more איסור נדה (which lasts only seven days); they are separated only because of אבילות and the same reason is for the שבעת ימי המשתה (because of אבילות בצינעה). See ‘Thinking it over’ # 2. ¹² Now that we say that the בעילת מצוה can take place only before the מת is buried (when he is an אונן), but not after the מת is buried (when he is an אבל), this shows that we are stricter by אבילות than by אנינות. ¹³ The laws of אנינות (which are מדאורייתא) are in effect from when the מת dies until he is buried. ¹⁴ See footnote # 3. ¹⁵ See מהרש״א. ¹⁶ See footnote # 11. ¹⁷ See מהריב״ן and פנ״י. ###### Tosafot on Ketubot 4a:1:2 [Tosafot on Ketubot 4a:1:2](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Ketubot/r/4a:1:2) בעילת מצוה - קרי לה בעילת מצוה משום דכתיב כי בועליך עושיך ואמרי' (סנהדרין דף כב:) אין אשה כורתת ברית אלא למי שעושה אותה כלי וע"י כך מידבק בה ובאין לידי פריה ורביה ולהכי קרי לה לבעילה ראשונה בעילת מצוה: **Tanslation by Rabbi Ephraim Piekarski:** **בעילת מצוה —** OVERVIEW תוספות explains why the first ביאה is called בעילת מצוה -----------------------------– קרי לה בעילת מצוה¹ משום דכתיב² כי בועליך עושיך – The תנא **calls** the first ביאה a בעילת מצוה because it is written, ‘for your husband makes you’ – ואמרינן (סנהדרין דף כב,ב) אין אשה כורתת ברית אלא למי שעושה אותה כלי³ – **And** regarding this verse, רב שמואל בר אוניא **said** in the name of רב; **a woman does not strike a covenant only with the one who makes her** into **a vessel -** ועל ידי כך מידבק בה⁴ ובאין לידי פריה ורביה ולהכי⁵ קרי לה לבעילה ראשונה בעילת מצוה: **And through this** כריתות ברית the husband **cleaves to her and they are able to reproduce, so therefore the first בעילה is called בעילת מצוה,** since it is on account of this בעילה that the couple is מקיים the מצוה of פו״ר. SUMMARY The first ביאה causes the woman to dedicate herself to her husband, and consequently fulfill מצות פו״ר. Therefore it is called בעילת מצוה. THINKING IT OVER תוספות concludes; ולהכי קרי לה לבעילה ראשונה בעילת מצוה.⁶ Seemingly this is superfluous; תוספות began by saying קרי לה בעילת מצוה משום וכו׳, why repeat it again?!⁷ footnotes: ¹ The גמרא in יבמות לד,א writes אין אשה מתעברת מביאה ראשונה; therefore it seems odd that the first ביאה which cannot cause פו״ר is called בעילת מצוה. ² ישעיה נד,ה. ³ She becomes complete (a completed vessel) after the first ביאה, when she can bear children. The בועליך (your husband) is עושיך (makes you [the woman] complete). She returns the favor in kind and makes a covenant with him. ⁴ This refers to the following ביאות. ⁵ See ‘Thinking it over’. ⁶ See footnote # 5. ⁷ See ח״ב מ״ת אות מג. ###### Tosafot on Ketubot 4a:2:1 [Tosafot on Ketubot 4a:2:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Ketubot/r/4a:2:1) אבל איפכא לא - וה"ה אם אבלים מחמת שאר קרובים תימה דאמר בפ"ג דמועד קטן (דף כג. ושם) מתה אשתו אסור לישא עד שיעברו ג' רגלים ואם אין לו בנים מותר לישא לאלתר משום פריה ורביה הניחה לו בנים קטנים מותר לישא לאלתר משום פרנסתם והכא אמר אבל איפכא לא ומשמע דבאין לו בנים עסקינן מדקאמר דליכא דטרח להו משמע דבבחור איירי וי"ל דלאלתר לאו דוקא אלא כלומר מותר לאחר ז' ומיהו לבעול אסור עד לאחר ל' כדמוכח בתר הכי במעשה שמתה אשתו של יוסף הכהן ואמר לאחותה בבית הקברות צאי ופרנסי בני אחותיך ואעפ"כ לא בא עליה עד זמן מרובה מאי זמן מרובה שלשים יום מכלל דכנסה תוך ל' ותוך שבעה ודאי אסור כדמוכח הכא ומה שאמר לה בבה"ק לא היה זה כניסה אלא שידוכין בעלמא ונראה לר"י דודאי אותו שיש לו בנים קטנים מותר לישא תוך ל' כדמשמע בעובדא דיוסף הכהן אבל אותו שאין לו בנים כלל אסור לישא עד לאחר שלשים כיון שאין יכול לבעול תוך שלשים וכן משמע במס' שמחות (פ"ז) דתניא בד"א כשיש לו בנים גדולים אבל אין לו בנים או שיש לו בנים קטנים מותר לישא אחרת לאחר ל' משמע דאסור אפי' לישא תוך שלשים ואע"ג דיש לו בנים קטנים מותר לישא תוך שלשים מ"מ נקט אחר שלשים משום אין לו בנים ור"ת ר"ל דבאין לו בנים אפי' לבעול שרי תוך שלשים אחר ז' משום פריה ורביה וההיא דשמחות אינה מתיישבת כפי' ונראה דביש לו בנים קטנים שרי לישא ואפי' אם היא נמי אבילה מפני שמפרנסת בניו ואע"פ שאפשר באחרת כדמוכח בעובדא דיוסף הכהן שהיתה אבילה מאחותה ומיהו אין כל כך ראיה דשמא שאני התם לפי שהיא תרחם על בני אחותה יותר מאחרת ואע"ג דתנן בפרק החולץ (יבמות דף מא. ושם) כל הנשים יתארסו חוץ מאלמנה מפני האיבול ולא מפליג מידי משמע שאסורה אפי' למי שיש לו בנים קטנים כשהיא אבילה התם משום דבלאו הכי אסורה דצריכה להמתין ג' חדשים משום הבחנה ואור"ת דאפי' מתו אביו ואמו יכול לכנוס אחר ל' והא דאמרי' במועד קטן (דף כב:) על כל המתים נכנס לבית המשתה אחר ל' על אביו ועל אמו אחר י"ב חדשים ה"מ בשאר שמחות אבל לישא אשה שהיא מצוה יתירה מותר ואפי' יש לו בנים משום שנאמר (קהלת י״א:ו׳) בבקר זרע [את] זרעך ולערב אל תנח ידך והביא ראיה מדתניא סתם כל ל' יום לנישואין ולא מפליג בין אביו ואמו לשאר קרובים משמע דבכולהו לאחר ל' מותר וה"ר יוסף הביא ראיה לדבריו דתנן במסכת שמחות (פ"ט) בהדיא על כל המתים אסור לילך לבית המשתה עד שישלימו ל' יום ועל אביו ועל אמו אסור כל שנים עשר חדש אא"כ היה של מצוה אלמא שרי בכל משתה של מצוה וצ"ע אי קאי נמי ארישא ושרי אפי' תוך ל' יום: **Tanslation by Rabbi Ephraim Piekarski:** **אבל איפכא לא — But not the reverse** OVERVIEW The ברייתא concluded that this leniency (that we let them first celebrate their wedding and then go into mourning) is only if the father of the חתן or the mother of the כלה died (since they provide the wedding needs of the חתן and כלה respectively), but if it was the reverse (the mother of the חתן or the father of the כלה died) this leniency would not apply. תוספות discusses various rules of marrying after אבילות. -------------------------------– והוא הדין אם אבלים מחמת שאר קרובים – **And the same rule** of strictness would apply **if they are in mourning for other relatives** (neither their father nor their mother); they would also be required to begin the mourning period and have the wedding afterward. תוספות asks: תימה דאמר בפרק ג׳ דמועד קטן (דף כג,א ושם) מתה אשתו אסור לישא עד שיעברו ג׳ רגלים – **It is astounding! For** the ברייתא **states in the third פרק of** מסכת מו״ק; ‘his wife died, he is forbidden to remarry until three holidays pass – ואם אין לו בנים מותר לישא לאלתר משום פריה ורביה – **However, if he has no children he may remarry immediately in order** to fulfill the מצוה of **פו״ר.** In addition – הניחה לו בנים קטנים מותר לישא לאלתר משום פרנסתם – If his deceased wife **left him over with small children he may** also **remarry immediately because of the** children’s **needs’**. This concludes the ברייתא, which indicates that an אבל may remarry immediately if he has no children (because of פו״ר) – והכא אמר אבל איפכא לא ומשמע דבאין לו בנים עסקינן – **However here** the ברייתא **states, ‘however** by **the reverse** (or by other relatives) he may **not’** remarry until after the אבילות, **and it seems that** here **we are discussing** someone who has no children – מדקאמר דליכא דטרח להו משמע דבבחור איירי¹ – **Since** the ברייתא **states, ‘for there is no one to work for them’; indicating that he is** still **a בחור;** he was never married before and was not מקיים פו״ר, so why cannot he continue on with the wedding because of פו״ר as the other ברייתא stated. תוספות answers: ויש לומר דלאלתר לאו דוקא אלא כלומר מותר לאחר ז׳² – **And one can say** that when the ברייתא in מו״ק ruled that he marry **immediately** if he has no children or he has small children, **it did not actually mean immediately, but rather it meant that** he is **permitted** to remarry **after** the **seven** days of mourning. There is therefore no contradiction between the ברייתות. תוספות cautions: ומיהו לבעול אסור עד לאחר ל׳³ כדמוכח בתר הכי – **However** (even though he may remarry [after seven days] if he has no children or small children), nevertheless **it is forbidden** for him **to have relations** with his wife, **until after** the **thirty day** period of mourning, **as is evident later** in that same ברייתא – במעשה שמתה אשתו של יוסף הכהן ואמר לאחותה בבית הקברות צאי ופרנסי בני אחותיך – **Regarding the story, that the wife of יוסף הכהן died, and** יוסף הכהן **told his** wife’s **sister in the cemetery,** marry me and **go and take care of your** deceased **sister’s children** (meaning that the surviving sister should marry יוסף הכהן and attend to his children [from her sister]). The ברייתא concludes – ואף על פי כן⁴ לא בא עליה עד זמן מרובה מאי זמן מרובה שלשים יום מכלל דכנסה תוך ל׳ – **But nevertheless** (even though they married within thirty days)**, he had no relations with her until a ‘long time’** passed’. The גמרא asked, ‘**what is a ‘long time’;** רב פפא answered, ‘**thirty days’** after his wife’s death, **indicating that he married her within thirty** days. ותוך שבעה ודאי אסור כדמוכח הכא⁵ – **And within the seven** days of אבילות **it is certainly forbidden** to marry as is evident here – תוספות responds to an anticipated difficulty: ומה שאמר לה בבית הקברות לא היה זה כניסה אלא שידוכין בעלמא – **And this which he said to her in the cemetery,** go and attend to the children (which would seemingly indicate that he married her then), **this was not a marriage** (for that is forbidden until after the שבעה, **but rather it was merely an engagement** to get married after שבעה. In summation: an אבל for one’s wife may not marry until three רגלים pass (for other אבילות he must wait one month), however if he (was not מקיים פו״ר or) has small children that need to be attended, he may marry after שבעה, but may not be בועל until after ל׳.⁶ תוספות qualifies this היתר: ונראה לרבינו יצחק דודאי אותו שיש לו בנים קטנים מותר לישא תוך ל׳ – **And it is the view of the ר״י that certainly one who has small children is permitted to marry within thirty** days so someone will attend to the children – כדמשמע בעובדא דיוסף הכהן – **As it seems by the story of יוסף הכהן** who had small children and married within thirty days – אבל אותו שאין לו בנים כלל אסור לישא עד לאחר שלשים⁷ – **However one who has no children at all, it is forbidden** for him **to marry until after thirty** days (even though he was not מקיים yet the מצוה of פו״ר) – כיון שאין יכול לבעול תוך שלשים – **Since he cannot be בועל within thirty** days, so there is no purpose in the marriage, as opposed to one who has small children who may marry within the thirty days (after שבעה), for even though he cannot be בועל, but his wife will attend to the children. תוספות offers proof to this view: וכן משמע במסכת שמחות (פרק ז׳) דתניא במה דברים אמורים כשיש לו בנים גדולים – **And so it seems in מסכת שמחות, where the ברייתא teaches, ‘when do these laws apply** (that one waits three holidays), if he has older children – אבל אין לו בנים או שיש לו בנים קטנים מותר לישא אחרת לאחר⁸ ל׳ – **However if he has no children** (and needs to be מקיים פו״ר) **or he has small children** (and needs a wife to attend to them), **he may remarry after thirty’** days – משמע דאסור אפילו לישא תוך שלשים – **It seems that** (one who has no children) **is forbidden even to marry within שלשים** (and not only to be בועל) as the ר״י stated – תוספות anticipates a difficulty: ואף על גב דיש לו בנים קטנים מותר לישא תוך שלשים – **And even though** the ר״י ruled **that one who has small children may remarry within שלשים** (and from the ברייתא in שמחות it seems that both one who has no children and one who has small children may marry only after thirty days) – תוספות responds: מכל מקום נקט אחר שלשים משום אין לו בנים⁹ – **Nevertheless** we can answer that the ברייתא **mentioned** that he marries **after שלשים, because** of the case where **אין לו בנים;** however if he has בנים קטנים he may remarry within שלשים. תוספות offers a dissenting view: ורבינו תם רצה לומר דבאין לו בנים – And the ר״ת wanted to say that by one who has no children – אפילו לבעול שרי תוך שלשים אחר ז׳ משום פריה ורביה – **He is permitted even to be בועל within שלשים** but after שבעה because of פו״ר – וההיא דשמחות אינה מתיישבת כפירושו¹⁰ – **However** the ברייתא of מס׳ **שמחות cannot be explained according to the** sר״ת׳ view. In summation: according to the ר״י one who has small children may remarry תוך ל׳, but cannot be בעיל until after ל׳. However, one who has no children can remarry only after ל׳. We are more lenient by בנים קטנים than by אין לו בנים. According to the ר״ת the reverse is true; by בנים קטנים he may marry תוך ל׳ and be בעיל after ל׳ (as the ר״י maintains), but by אין לו בנים he may marry and be בעיל תוך ל׳. We are more lenient by אין לו בנים than by בנים קטנים.¹¹ תוספות continues to rule on various cases in this matter: ונראה דביש לו בנים קטנים שרי לישא ואפילו אם היא נמי אבילה מפני שמפרנסת בניו¹² – **And it is the view** of תוספות, **that** in a case **where he has small children he can marry a woman** (תוך ל׳), **and even if she is also an אבילה;** he may do this since she attends to his children – ואף על פי שאפשר באחרת כדמוכח בעובדא דיוסף הכהן שהיתה אבילה מאחותה – **And even though it is possible** for him **to marry another** woman who is not an אבילה, nevertheless it is permitted,**** ¹³ **as is evident in the story of יוסף הכהן where** (his new wife) **was an אבילה because of her sister’s** death – תוספות discounts this proof: ומיהו אין כל כך ראיה דשמא שאני התם לפי שהיא תרחם על בני אחותה יותר מאחרת – **However it is not such a valid proof** (that he may marry an אבילה), **for perhaps there it is different, since** the sister **will be more caring for her nephews than another** woman. However if the proposed wife is not a relative to the children and is also an אבילה, it may not be permitted (if he can marry another woman). תוספות anticipates a difficulty with the premise than if אין לו בנים he may marry even an אבילה within ל׳: ואף על גב דתנן בפרק החולץ (יבמות דף מא,א ושם) כל הנשים יתארסו חוץ מאלמנה מפני האיבול – **And even though the משנה in פרק החולץ teaches, ‘**ר׳ יוסי said, **all the woman** (whether she was previously an ארוסה or a נשואה) **may betroth** (immediately after the divorce) **except for the אלמנה, because of the mourning’ -** ולא מפליג מידי משמע שאסורה אפילו למי שיש לו בנים קטנים כשהיא אבילה – **And** ר׳ יוסי **does not distinguish at all, indicating that while she is an אבילה, she is forbidden to** marry **even to someone who has small children,** and here תוספות said that he is permitted to marry an אבילה – תוספות responds: התם משום דבלאו הכי אסורה דצריכה להמתין ג׳ חדשים¹⁴ משום הבחנה¹⁵ – **There** by אלמנה it is different, **because she is forbidden to** have נישואין **regardless** of the אבילות, for she is required to wait three months because of הבחנה. In summation; an אבל with בנים קטנים may marry an אבילה even if it is תוך ל׳ for both of them (but he cannot be בועל until after ל׳). An additional ruling: ואומר רבינו תם דאפילו מתו אביו ואמו¹⁶ יכול לכנוס אחר ל׳¹⁷ – And the ר״ת ruled that one may marry after ל׳ even after the death of his parents – תוספות anticipates a difficulty: והא דאמרינן במועד קטן (דף כב,ב) על כל המתים נכנס לבית המשתה אחר ל׳ – **And that which** the ברייתא **rules in** מסכת **מו״ק, ‘for** mourning after all **deceased** relatives the mourner **may enter a banquet hall after ל׳,** however if he is mourning – על אביו ועל אמו אחר י״ב חדשים – **For his father or mother** he must wait until **after twelve months’,** this concludes the ברייתא. The question is how can the ר״ת rule that he can marry after ל׳ – תוספות responds: הני מילי בשאר שמחות אבל לישא אשה שהיא מצוה יתירה¹⁸ מותר – **This ruling** of waiting twelve months from participating in a בית המשתה for one’s parents is valid **by other** types **of joy, however to marry a woman which is a ‘special’ מצוה it is permitted** after ל׳ – ואפילו יש לו בנים משום שנאמר (קהלת יא) בבקר זרע [את] זרעך ולערב אל תנח ידך¹⁹ – **And even if he has children** (so there is no issue of פו״ר), because it says, ‘in the morning sow your seed and towards evening do not stay your hand’ והביא ראיה מדתניא²⁰ סתם כל ל׳ יום לנישואין ולא מפליג בין אביו ואמו לשאר קרובים – **And** the ר״ת **bought proof** that one may marry after thirty days of אבילות even for parents, **from the ברייתא** which states as a **general** rule**, ‘thirty complete days** of אבילות must pass **before marrying’,** and the ברייתא **does not distinguish between** mourning for **his parents or** for other relatives – משמע דבכולהו לאחר ל׳ מותר – **Indicating that by all** relatives (including parents) **one is permitted** to marry **after ל׳** of אבילות – תוספות brings an additional proof to this ruling of the ר״ת: והרב רבינו יוסף הביא ראיה לדבריו דתנן במסכת שמחות (פרק ט׳) בהדיא – **And ה״ר יוסף brought a proof to** the ר״ת for we learnt explicitly in a משנה in מסכת שמחות – על כל המתים אסור לילך לבית המשתה עד שישלימו ל׳ יום – **For all deceased** relatives **it is forbidden to go to a בית המשתה until the completion of thirty days** of bereavement – ועל אביו ועל אמו אסור כל שנים עשר חדש אלא אם כן היה²¹ של מצוה – **However for one’s father and mother it is forbidden** to enter a בית המשתה **the entire twelve months, unless it was** a משתה of a מצוה – אלמא שרי בכל משתה של מצוה – **It is evident that it is permitted** to participate **in every משתה of a מצוה,** including one’s own wedding. תוספות concludes: וצריך עיון אי קאי נמי ארישא ושרי אפילו תוך ל׳ יום: **And contemplation is needed** to decide if the statement אא״כ היה של מצוה **applies even to the רישא** (where it says אסור ללכת לבית המשתה עד שישלימו ל׳ יום), **and** if it does refer back to the רישא, a שמחה של מצוה will **be permitted even תוך ל׳ יום** (for שאר קרובים [or even for אביו ואמו]). ²² SUMMARY An אבל with small children may remarry תוך ל׳ and be בועל after ל׳. An אבל without children may not marry תוך ל׳ according to the ר״י and may marry and be בועל תוך ל׳ according to the ר״ת. An אבל with בנים קטנים may marry an אבילה תוך ל׳ (provided she is not within three months of a previous marriage). An אבל for אביו ואמו may marry after ל׳ (even if he was מקיים פו״ר). THINKING IT OVER 1. תוספות, in the previous ד״ה בועל, attempted to prove that דברים שצנעה נוהג during אבילות, from the fact that the בעילת מצוה was permitted only where the מת was in the room, but not after he was buried (when the אבילות begins).²³ However, here²⁴ תוספות distinguishes between בעילת מצוה (which is forbidden during ל׳) and a regular בעילה which is מותר after ז׳. How can we therefore prove from בעילת מצוה (which is אסור באבילות), that דברים שבצעה applies to a regular בעילה?²⁵ 2. תוספות proves from the story of יוסף הכהן (where he was בא עליה לאחר ל׳) that it is forbidden (for someone who is permitted to marry תוך ל׳ [because he has בנים קטנים]) to be בועל until after ל׳.²⁶ However there is seemingly no proof, for there she was also an אבילה (and the reason of בנים קטנים do not apply to her), therefore he could not be בועל until לאחר ל׳, however if she is not an אבילה, perhaps (if he can marry תוך ל׳) he can be בועל תוך ל׳?²⁷ 3. תוספות writes that it is forbidden to marry תוך ז׳ even for one who has בנים קטנים, as it is evident in our גמרא here.²⁸ However our גמרא here is discussing one who has no children, therefore he has to wait until after ז׳, but how do we know that one who has בנים קטנים needs to wait until after ז׳ (for the ר״י differentiates between בנים קטנים [where he may marry תוך ל׳] and אין לו בנים [where he needs to wait until לאחר ל׳]²⁹)?³⁰ 4. תוספות rules that by יש לו בנים קטנים he may marry an אבילה תוך ל׳.³¹ What would be the rule according to the ר״ת if לא קיים פו״ר, is he also permitted to marry an אבילה (תוך ל׳)?³² 5. תוספות permits marrying after ל׳ even for אבילות אביו ואמו since it is a מצוה תירה.³³ However later ה״ר יוסף states that אלמא שרי כל משתה של מצוה. Why did the ר״ת need to say that it is a מצוה תירה?!³⁴ footnotes: ¹ One who has grown children, does not need his father to take care of his second wedding; he can do so on his own. ² Compared to the ג׳ רגלים which one has to wait normally after the wife’s death, waiting only seven days is considered לאלתר. ³ An אבל is permitted to have תשמיש המטה after seven days; however by a בעילת מצוה where there is a שמחה יתירה he needs to wait ל׳ יום (see אליה רבה). See ‘Thinking it over’ # 1. ⁴ The meaning of ואעפ״כ לא בא וכו׳ is that even though he married her, nevertheless לא בא עליה until ל׳ יום, indicating that the marriage took place תוך ל׳. See ‘Thinking it over’ # 2. ⁵ If it is not אביו של חתן or אמה של כלה, then the wedding may not proceed since they are אבלים. See ‘Thinking it over’ # 3. ⁶ See footnote # 11. ⁷ It will be necessary to say according to this ר״י that when the abovementioned ברייתא in מו״ק states ואם אין לו בנים מותר לישא לאלתר, it means that he need not wait three רגלים but can marry after ל׳ יום (and not like the לאלתר of יש לו בנים קטנים, which means לאחר ז׳). ⁸ Our text of מס׳ שמחות read בתוך ל׳ יום (instead of לאחר ל׳) ⁹ Regarding יש לו בנים קטנים we can interpret that when the ברייתא states מותר לישא אחרת לאחר ל׳ (even though that according to the ר״י he may remarry within ל׳) it is referring to the ביאה, which can be done only לאחר ל׳. ¹⁰ How can the ברייתא in שמחות mention אין לו בנים when it rules מותר לישא לאחר ל׳ only, since by אין לו בנים he may (not only marry but) even be בועל תוך ל׳ (according to the ר״ת)?! See footnote # 8 9. ¹¹ It would seem that תוספות (before he mentioned these two views) maintains that by both אין לו בנים or יש לו בנים קטנים he may marry תוך ל׳ and be בועל לאחר ל׳ (see נמוק״י). See footnote # 6. ¹² See ‘Thinking it over’ # 4. ¹³ The reason is he may not find another who is willing to attend to his children (additionally, since he wants her, he will not take another and he will wait until after ל׳ to the detriment of the בנים קטנים). ¹⁴ Therefore since she cannot marry him, there is nothing gained by having the אירוסין right away for the sake of the בנים קטנים, for since she is merely an ארוסה she is not together with him and cannot attend to his children, who are by him. ¹⁵ החבנה means distinction. A widow or divorcee has to wait three months before she may have relations with a new husband in order to distinguish whether a child born is from the original husband or the new husband. ¹⁶ It is only by מתה אשתו that he is required to wait ג׳ רגלים (see תוס׳ מו״ק כג,א ד״ה עד). ¹⁷ This is in a case where he has already בנים גדולים; however if he has no בנים or he has בנים קטנים he may marry תוך ל׳ (as the ר״ת stated earlier in this תוס׳). ¹⁸ The מצוה of פו״ר is referred to (by תוספות [see תוס׳ יבמות מג,ב ד״ה שאני]) as a מצוה גדולה. See ‘Thinking it over’ # 5. ¹⁹ It is in פסוק ו. This means that one must engage in פו״ר not only in his younger years (בבוקר) but even in his older years (לערב) and even if he has children already. See יבמות סב,ב. ²⁰ מו״ק כג,א. ²¹ In our text it reads היתה לשם שמים (instead of של מצוה). ²² This view would however be in contradiction with the ר״ת who previously stated that אפילו מתו אביו ואמו יכול לכנוס לאחר ל׳ (but not before); indicating that it applies both to אביו ואמו as well as to שאר קרובים ²³ See (the text) there (by) footnote # 6. ²⁴ See footnote # 3. ²⁵ See אליה רבה. ²⁶ See footnote # 4. ²⁷ See מהרש״א. ²⁸ See footnote # 5. ²⁹ See footnote # 7. ³⁰ See חי׳ רע״א. ³¹ See footnote # 12. ³² See סוכ״ד אות כו. ³³ See footnote # 18. ³⁴ See סוכ״ד אות כו. ###### Tosafot on Ketubot 4a:4:1 [Tosafot on Ketubot 4a:4:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Ketubot/r/4a:4:1) כגון מתא מחסיא - תימה רב חסדא מאי דוחקיה לאוקומי בנתן מים על גבי בשר נוקמה בכפר אע"פ שלא נתן מים על גבי בשר ויש לומר משום דניחא ליה לרב חסדא לאוקמה ברוב עיירות שהן בינוניות וה"ק כגון מתא מחסיא ורוב עיירות ומש"ה נקט נמי בברייתא דמייתי ונתן מים על גבי בשר משום דאיירי ברוב עיירות: **Tanslation by Rabbi Ephraim Piekarski:** **כגון מתא מחסיא — For instance; *Moso Mechasyoh*** OVERVIEW רפרם בר פפא said in the name of רב חסדא that this leniency (that we allow the wedding to precede the אבילות) is only if water was already poured over the wedding meat (so if it is not used now it cannot be sold and there will be a monetary loss), however if the water was not poured over the meat, the wedding is postponed (because the meat can be sold (easily). רבא qualified this ruling that in a large city it can be sold even if the water was poured (so the wedding is always delayed). רב פפא (also) qualified this ruling (in the opposite manner) that in a village even if no water was poured it cannot be sold (so the wedding is never delayed). The גמרא asked so when is the ruling of רב חסדא (that there is a difference whether the water was poured or not) applicable (neither in a כרך nor a כפר [for in those types of cities it makes no difference whether the water was poured or not]). The גמרא answered it is applicable in a city like מתא מחסיא (which is smaller than a כרך and larger than a כפר). תוספות discusses the need of ר״ח to seemingly narrow the scope of the ברייתא. ----------------------------– תוספות asks: תימה רב חסדא מאי דוחקיה לאוקומי בנתן מים על גבי בשר – **It is astounding! What forced רב חסדא to establish** the ברייתא **in** a case **where he poured the water over the meat** (and then have the difficulty to explain in what type of city the ruling of the ברייתא is effective) – נוקמה בכפר¹ אף על פי שלא נתן מים על גבי בשר² – **Let** רב חסדא **establish** the ברייתא **in a village** and it applies in all cases even when he did not pour the water over the meat?³ תוספות answers: ויש לומר משום דניחא ליה לרב חסדא לאוקמה ברוב עיירות שהן בינוניות – **And one can say; because רב חסדא prefers to establish the** ברייתא **by the majority of cities which are of average⁴** size; neither very large like a כרך, nor very small like a כרך – והכי קאמר⁵ כגון מתא מחסיא ורוב עיירות – **And this is** what רב אשי **answered; for instance מתא מחסיא and the majority of cities,** which are similar in size to מתא מחסיא – ומשום הכי נקט נמי בברייתא דמייתי ונתן מים על גבי בשר⁶ משום דאיירי ברוב עיירות: **And that also explains why the** newly **cited ברייתא mentions נתן מים על גבי בשר, because** that ברייתא **is discussing a majority of cities** (which are of average size). SUMMARY It is preferable to establish a ברייתא where it covers a majority of cases rather than a limited amount of cases. THINKING IT OVER Is the question⁷ on the (second) ברייתא the same as the question on רב חסדא (or is one stronger than the other)?⁸ footnotes: ¹ We could not establish it by a כרך, for indeed by a כרך the ruling of this ברייתא does not apply since he can always sell the meat (and the wedding is always delayed). However, we can establish it by a כפר, where the rule of the ברייתא (that the wedding is not delayed) is always valid regardless whether נתן מים על בשר or not (as רב פפא ruled). ² There will be two advantages if we establish it by a כפר and אע״פ שלא נתן מים. Firstly the ברייתא does not mention that he was already נתן מים על הבשר, and secondly why narrow the ברייתא to only one city (מתא מחסיא) when it can apply to all the כפרים. ³ We cannot answer that ר״ח established this ברייתא by נתן מים (and מתא מחסיא) because of the upcoming ברייתא which mentions נתן מים, because if he knew of the ברייתא he should have cited the ברייתא (see תוספות הרא״ש). ⁴ There are more (people in) cities like מתא מחסיא (which are עיירות בינוניות) than there are (in) כפרים. ⁵ מתא מחסיא is not a singular exception to a כפר or a כרך; rather it is representative of a majority of the average size cities that are neither a כפר nor a כרך. ⁶ Seemingly the same question (and answer) that applies to רב חסדא applies to this ברייתא as well; why mention נתן מים על בשר when it can be discussing כפרים. See ‘Thinking it over’. ⁷ See footnote # 6. ⁸ See פרדס יצחק אות עד. ###### Tosafot on Ketubot 4a:7:1 [Tosafot on Ketubot 4a:7:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Ketubot/r/4a:7:1) מסייע ליה לר' יוחנן כו' - מועד וחתן משוה אותן בכ"מ כההיא דתניא בפ"ק דמועד קטן (דף ז: ושם) חתן שנולד בו נגע נותנין לו ז' ימי המשתה לו ולאיצטליתו ולכסותו וכן ברגל נותנין לו כל ימות הרגל: **Tanslation by Rabbi Ephraim Piekarski:** **מסייע ליה לרבי יוחנן כולי — This is a support to ר׳ יוחנן , etc.** OVERVIEW The גמרא states that the ברייתא, which rules that during the שבעת ימי המשתה (as well as during the following אבילות) the חתן and כלה sleep among the men and women respectively, is a support to ר׳ יוחנן that on a יו״ט we practice אבילות by דברים שבצנעה. Our תוספות explains the connection between יו״ט and the שמחת חו״כ by the שבעת ימי המשתה.¹ ------------------------– מועד וחתן משוה אותן בכמה מקומות כההיא דתניא בפרק קמא דמועד קטן (דף ז,ב ושם) – The גמרא **compares the holiday and the** שמחת **חתן, in many places,** for example **like the ברייתא in the first פרק of מו״ק** which states regarding – חתן שנולד בו נגע נותנין לו ז׳ ימי המשתה לו ולאיצטליתו² ולכסותו³ – **A חתן who developed a נגע** צרעת during his שבעת ימי המשתה, **we give him** ‘time off’ not to appear before the כהן all the **ז׳ ימי המשתה,** whether the נגע was on **his person, on his [house], or on his garment** (the ברייתא continues) – וכן ברגל נותנין לו כל ימות הרגל: **And similarly regarding יו״ט, we allow him** not to appear before the כהן **all the days of the יו״ט.** This is an example where the גמרא equates מועד and חתן. SUMMARY Another example where we equate מועד and חתן is regarding the permission not to show the נגעים to the כהן during these two times of שמחה. THINKING IT OVER The comparison here between מועד וחתן is regarding restricting their שמחה (by דברים שבצנעה) in a case of אבילות, however in the example תוספות brings they are equated in observing their שמחה (in the face of a נגע) but not restricting it. footnotes: ¹ Seemingly, how can we prove the ruling of ר׳ יוחנן regarding יו״ט from the ruling in the ברייתא regarding a חתן. ² In our גמרא text it reads לו ולביתו ולכסותו. ³ If the חתן were to appear before the כהן during his ז׳ ימי משתה and the כהן would pronounce him טמא (or have him secluded) it would ruin entirely his ז׳ ימי המשתה and the same would be if he would appear during יו״ט. ###### Tosafot on Ketubot 4a:7:2 [Tosafot on Ketubot 4a:7:2](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Ketubot/r/4a:7:2) אבל דברים שלא צינעא נוהג - פי' חובה לעשות כן ולא רשות מדמייתי סייעתא מן הברייתא וא"ת רב ושמואל דאמרי בפרק בתרא דמועד קטן (דף כד.) דתשמיש המטה בשבת של ז' ימי אבילות רשות תיקשי להו ברייתא דהכא ואין סברא לחלק בין מועד לשבת ומקילין בשבת טפי אלא נראה לר"י דרב ושמואל מפלגי בין חתן למועד ושבת אבל קשה דכל אותן הימים הוא ישן בין האנשים משמע אפי' בשבת ופסקו ה"ג כר' יוחנן ופירשו אע"ג דקיימא לן כדברי המיקל באבל ה"מ בתנאי אבל באמוראי לא ואור"י דודאי נראה דהלכה כר' יוחנן מדאמר הש"ס הכא מסייע ליה לר' יוחנן: **Tanslation by Rabbi Ephraim Piekarski:** **אבל דברים של צינעא נוהג — However, he observes the private rules** OVERVIEW The גמרא states that the ברייתא, which rules that during the שבעת ימי המשתה the חתן and כלה sleep among the men and women respectively, is a support to ר׳ יוחנן that on a יו״ט we practice אבילות by דברים שבצנעה, meaning that one refrains from תשמיש. -----------------------------------– פירוש חובה לעשות כן ולא רשות¹ מדמייתי סייעתא מן הברייתא² – **The explanation** of the phrase דברים של צינעא נוהג is that **he is obligated to do so** and refrain from דברים שבצינעא (on יו״ט), **but** it does **not** mean that he is **permitted** to refrain from דברים שבצינעא (but may engage in them if he so chooses), and the proof for this is since the גמרא **brings support** to ר״י **from the ברייתא,**which states that during this (extended שמחה and אבילות) period the חתן and כלה are not permitted to be together; proving that דברים של צינעא נוהג means that it is forbidden to do the דברים שבצינעא which are prohibited to an אבל. תוספות asks: ואם תאמר רב ושמואל דאמרי בפרק בתרא דמועד קטן (דף כד,א) – **And if you will say; רב and שמואל who rule in the last פרק of** מסכת מו״ק – דתשמיש המטה בשבת של ז׳ ימי אבילות רשות תיקשי להו ברייתא דהכא – **That תשהמ״ט on שבת during the seven days of mourning is optional; this ברייתא here should contradict them,** since it rules that on account of the אבילות there can be no relations between the חתן וכלה even during the ז׳ ימי המשתה (which we compare to מועד) – תוספות rejects a possible answer: ואין סברא לחלק בין מועד לשבת ומקילין בשבת טפי³ – **And it is not logical to differentiate between מועד** (when תה״מ is forbidden) **and שבת** (where it is permitted), **and we will be more lenient on שבת** than on יו״ט (and by a חתן); this does not seem plausible – תוספות answers: אלא נראה לרבינו יצחק דרב ושמואל מפלגי⁴ בין חתן למועד ושבת – **Rather it is the view of the ר״י that רב ושמואל differentiate between** the שמחה of a **חתן** (where he is forbidden from תה״מ) **and מועד ושבת** (where it is optional).**** ⁵ תוספות asks: אבל קשה דכל אותן הימים הוא ישן בין האנשים משמע אפילו בשבת – **However there is** still **a difficulty,** for the expression of ‘**all those** fourteen **days he sleeps among the men’, indicates** that he is אסור בתה״מ **even on שבת** (not only during the other days), according to רב ושמואל it should be optional on שבת. תוספות does not answer this question.⁶ ופסקו הלכות גדולות⁷ כרבי יוחנן – **And the הלכות גדולות ruled like ר״י** that דברים שבצינעה נוהג on יו״ט (and not like רב ושמואל) – ופירשו אף על גב דקיימא לן כדברי המיקל⁸ באבל הני מילי בתנאי אבל באמוראי לא – **And** the בעל ה״ג **explained; even though** (generally) **we follow the lenient view** in regards to the laws of **mourning; that is true** regarding the differing views of **תנאים but not regarding** the differing views of **אמוראים.** Here there is a dispute of אמוראים between ר״י who is strict and רב ושמואל who are lenient, and we (generally) follow the rule of ר״י against רב or/and שמואל. ואומר רבינו יצחק דודאי נראה דהלכה כרבי יוחנן מדאמר הש״ס הכא מסייע ליה לר׳ יוחנן: **And the ר״י added that it certainly seems that the הלכה is like ר״י, since the גמרא here says** that the ברייתא supports the view of ר״י. SUMMARY רב ושמואל maintain that even though there is mandatory אבילות בצינעה by a חתן, nevertheless it does not apply to שבת ויו״ט. However ר״י maintains that it applies even to (שבת and) יו״ט and the הלכה is like ר״י. THINKING IT OVER Why did not the בה״ג use the explanation of the ר״י that the הלכה is like ר״י, since the גמרא writes ׳מסייע ליה לר״י׳?!⁹ footnotes: ¹ רשות would mean that even if it is the time of עונה, nevertheless he may excuse himself [on יו״ט] since he is an אבל. ² The ברייתא equates the ז׳ ימי שמחה with the ז׳ ימי אבילות that in all of them הוא ישן וכו׳ and by the ז׳ ימי אבילות it is forbidden to have relations; the same applies to the ז׳ ימי המשתה. ³ See שטמ״ק that שבת is more connected to אבילות than יו״ט, for שבת counts as one of the seven days of אבילות but not יו״ט. If we are lenient on שבת we should certainly be lenient on יו״ט. ⁴ This is in contrast to what תוספות said in the previous ד״ה מסייע that חתן ומועד are equal. That will be only according to ר״י, however רב ושמואל will maintains that חתן and מועד are different. ⁵ חתן is merely a שמחה of an individual therefore we are stricter, however שבת ויו״ט is a שמחה דרבים. ⁶ Others (רש״ש) answer that כל אותן הימים means virtually all the days except for שבת. ⁷ The authorship of the הלכות גדולות is (usually) attributed to ר׳ שמעון קיירא. Others (see צמח דוד) attribute it to ר׳ יהודאי הכהן גאון סורא ⁸ See מו״ק יח,א. ⁹ See נחלת יהושע.