## Tosafot on Ketubot Daf 7a ###### Tosafot on Ketubot 7a:5:1 [Tosafot on Ketubot 7a:5:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Ketubot/r/7a:5:1) מתוך שהותרה לצורך - פירוש לצורך אוכל נפש הותרה נמי שלא לצורך אוכל נפש ובלבד שיהא צורך הנאת היום או צורך קיום מצוה ביו"ט כההיא דהוצאת קטן למולו וספר תורה לקרות בו ולולב לצאת בו (ביצה דף יב.) אבל שלא לצורך היום כלל לא כמו הוצאת אבנים דמיחייב והאופה מיו"ט לחול לרב חסדא דאמר לוקה (שם דף כא.) משום דלית ליה הואיל ושחיטת עולת נדבה דשרי לב"ה (שם דף כ:) היינו משום שלא יהא שלחנך מלא ושלחן רבך חסר ומוצא חמץ בתוך ביתו דאמרינן בפ"ק דפסחים (דף ו. ושם) דכופה עליו כלי ולא שרינן לשורפו משום מתוך היינו משום דאסור לשורפו מדרבנן משום מוקצה דאסור לטלטלו אבל אין לומר דאיירי כשביטלו דמכל מקום מדרבנן מצוה לשורפו והוי צורך היום דבמצוה דרבנן נמי שרינן היכא דאיכא למימר מתוך והא דפליגי ב"ש וב"ה (ביצה דף יב:) במבשל גיד הנשה ביו"ט ואכלו דלב"ש דלית להו מתוך לוקה ולב"ה דאית להו מתוך אינו לוקה צריך לומר אע"ג דלא חשיב אוכל נפש משום איסור דרכיב עליה מכל מקום צורך היום הוא כיון דאכיל ליה ונראה לר"י דהוצאת תינוק לטייל הוי צורך היום ומיהו הוצאה לצורך נכרי נראה דאסור ומה שנהגו עתה להוציא לצורך נכרי היה נראה לרשב"א משום דרשות הרבים דידן לא הוי אלא כרמלית דאין רחבין ט"ז אמה וגבי יו"ט לא גזור רבנן כי היכי דלא תקון רבנן עירובי חצירות ביו"ט כדמשמע בריש פרק שני דביצה (דף טז:) דאמר יו"ט שחל להיות ערב שבת כו' רבי אומר מערבין עירובי חצירות אבל לא עירובי תחומין לפי שאתה אוסרו בדבר האסור לו ואי אתה אוסרו בדבר המותר לו אלמא לא תקון עירובי חצירות ביו"ט והוא הדין דלא גזרו בכרמלית והא דקיימא לן בפרק אמרו לו (כריתות דף יד. ושם) ובפרק קמא דביצה (דף יב. ושם) דיש עירוב והוצאה ליו"ט נראה דאיירי בעירובי תחומין ושוב חזר בו דמחצר שאינה מעורבת אין ללמוד ממנה לכרמלית דחמיר טפי כמו שפירשתי במסכת שבת (דף קיז.) ועוד נראה דהא דקיימא לן דיש עירוב והוצאה ליו"ט בעירובי חצירות מיירי מדבעי למימר בפרק אמרו לו (כריתות דף יד. ושם) דאין עירוב והוצאה ליוה"כ מדתנן התם אם היתה שבת והוציאו בפיו חייב וכן בביצה (דף יב. ושם) בעי למידק דאין עירוב והוצאה ליו"ט מדשרו בית הלל להוציא קטן ולולב והיינו עירובי חצרות דהשתא מוכח לה שפיר מדשרו הוצאה דלא גזרו רבנן אעירובי חצירות אלא משום הוצאה אבל עירובי תחומין אין עניינה להוצאה והא דקאמר ואי אתה אוסרו בדבר המותר לו היינו משום דמותר להוציא לצורך: **Tanslation by Rabbi Ephraim Piekarski:** **מתוך שהותרה לצורך — Since it was permitted for a need** OVERVIEW רב פפי assumed the reason רב פפא ruled מותר לבעול בתחלה ביו״ט is since חבורה is permitted on יו״ט for a need, it is also permitted when there is no need. תוספות qualifies this leniency of ׳מתוך׳, that there must be some need. -----------------------– פירוש¹ לצורך אוכל נפש² הותרה נמי שלא לצורך אוכל נפש – **The explanation** of the phrase מתוך שהותרה לצורך הותרה נמי שלא לצורך is, that since a מלאכה is permitted **for the sake of** providing **food** for a **person, it is also permitted** even if there **is no need of אוכל נפש — ובלבד שיהא צורך הנאת היום או צורך קיום מצוה ביום טוב – Provided that a need of enjoying the יום** טוב, **or a need to fulfil a מצוה,** which needs to be done **on יו״ט,** is being met**.** תוספות offers examples of צורך קיום מצוה ביו״ט – כההיא דהוצאת³ קטן למולו⁴ וספר תורה לקרות בו ולולב לצאת בו (ביצה דף יב,א) – **Like those** cases **of taking out a קטן** into a רה״ר **in order to circumcise him, and** taking out a **ס״ת** into a רה״ר **to read it, or** taking out a **לולב** to a רה״ר **to fulfill** the מצוה of נטילת ד׳ מינים, which the ב״ה permit – אבל שלא לצורך היום כלל לא כמו הוצאת אבנים⁵ דמיחייב – **However if there is no צורך היום at all, like taking out stones, it is not** permitted, **and he is חייב** (מלקות)**** for doing a מלאכה ביו״ט. תוספות offers another example of שלא לצורך היום כלל: והאופה מיום טוב לחול לרב חסדא דאמר לוקה (שם דף כא,א) משום דלית ליה הואיל⁶ – **And** similarly **one who bakes on יו״ט for the weekday, according to ר״ח who maintains that he receives מלקות, since** ר״ח **does not agree** to the היתר of **הואיל,** therefore baking מיו״ט לחול is שלא לצורך היום כלל, and therefore he is לוקה. תוספות anticipates some difficulties with his ruling that there must be a צורך היום: ושחיטת עולת נדבה⁷ דשרי לבית הלל (שם דף כ,ב⁸) – **And** regarding**** the ruling **of ב״ה who permit offering an עולת נדבה on יו״ט**, where there is seemingly no צורך היום – תוספות responds: היינו משום שלא יהא שלחנך מלא ושלחן רבך חסר⁹ – **That** (עולת נדבה) **is** permitted **in order that it should not be** a situation **where your table is full** (there is ample food for all), **and your master’s table** (the מזבח) **is lacking** (because there are no עולות נדבה) – Another anticipated difficulty (in the opposite direction):¹⁰ ומוצא חמץ בתוך ביתו דאמרינן בפרק קמא דפסחים (דף ו,א ושם) דכופה עליו כלי – **And** regarding **one who finds חמץ in his house** on פסח, **where** רב **states in the first פרק of** מסכת **פסחים, that he covers it with a utensil** so he should not eat it – ולא שרינן לשורפו משום מתוך¹¹ – **So** why do **we not permit him to burn** the חמץ **on account of מתוך;** for there is a צורך קיום מצוה ביו״ט? תוספות responds: היינו משום דאסור לשורפו מדרבנן משום מוקצה דאסור לטלטלו¹² – That is because it is forbidden מדרבנן to burn it, for it is מוקצה which is forbidden to be moved – תוספות rejects an alternate solution to this question: אבל אין לומר דאיירי כשביטלו – **However we cannot answer that** the case of כופה עליו כלי is **where** he was **מבטל** the חמץ and therefore there is no צורך מן התורה to burn it, this is not so – דמכל מקום מדרבנן מצוה לשורפו והוי צורך היום – **For nevertheless,** even if he was מבטל the חמץ, **there is a מצוה מדרבנן to burn it and** this would be considered a **צורך היום** which would allow us to burn it on account of מתוך – דבמצוה דרבנן נמי שרינן היכא דאיכא למימר מתוך¹³ – **For by a מצוה דרבנן** which we are obligated to do on יו״ט, **we would also permit** doing a מלאכה **where we can apply** the היתר of מתוך. תוספות anticipates an additional difficulty: והא דפליגי בית שמאי ובית הלל (ביצה דף יב,ב) במבשל גיד הנשה ביום טוב ואכלו – **And that which ב״ש and ב״ה argue regarding one who cooks a גיד הנשה on יו״ט and ate it,** where – דלבית שמאי דלית להו מתוך לוקה ולבית הלל דאית להו מתוך אינו לוקה¹⁴ – **According to ב״ש who do not agree with מתוך, he is לוקה and according to ב״ה who maintain מתוך, he is not לוקה;** how can we apply מתוך here; since this is a forbidden food there is no צורך היום – תוספות responds: צריך לומר אף על גב דלא חשיב אוכל נפש¹⁵ משום איסור דרכיב עליה – **It will be necessary to answer, even though that** on one hand **it is not considered אוכל נפש because of the prohibition which is ‘riding’ on** the גיד הנשה (which explains why he is לוקה according to ב״ש) – מכל מקום צורך היום הוא כיון דאכיל ליה – **Nevertheless it is** considered **צורך היום since he is eating** **it** (it satiates his hunger), so he is not לוקה [only] on account of מתוך according to the ב״ה.¹⁶ תוספות discusses various cases whether they are צורך היום or not: ונראה לרבינו יצחק דהוצאת תינוק לטייל הוי צורך היום¹⁷ **And it is the view of the ר״י that carrying out a child** to a רה״ר **to play** with him is a צורך היום – ומיהו הוצאה לצורך נכרי נראה דאסור – **However it seems that carrying out something** into a רה״ר for a gentile’s need is forbidden¹⁸ – תוספות finds a discrepancy in this ruling: ומה שנהגו עתה להוציא לצורך נכרי היה נראה לרבי שמשון בן אברהם – **And** initially¹⁹ **it was the view of the רשב״א that the** reason for **the custom nowadays to carry out** something for a gentile is – משום דרשות הרבים דידן לא הוי אלא כרמלית²⁰ דאין רחבין ט״ז אמה²¹ – Because our רה״ר is only a כרמלית since they are not wide sixteen אמות – וגבי יום טוב לא גזור רבנן²² – **And on יו״ט the רבנן did not decree** not to carry into a כרמלית (as they were גוזר for שבת) – תוספות offers proof that we are more lenient by יו״ט than on שבת: כי היכי דלא תקון רבנן עירובי חצירות²³ ביום טוב²⁴ – **Just as the רבנן did not institute עירובי חצירות on יו״ט,** similarly they were not גוזר the איסור הוצאה by כרמלית on יו״ט – תוספות offers a proof that the רבנן did not institute עירובי חצרות on יו״ט – כדמשמע בריש פרק שני דביצה (דף טז,ב) דאמר יום טוב שחל להיות ערב שבת כולי²⁵ – **As it seems in the beginning of the second פרק of** מסכת **ביצה where** the ברייתא states if a יו״ט occurred on ערב שבת, etc. – רבי אומר מערבין עירובי חצירות אבל לא עירובי תחומין²⁶ – רבי maintains one may make עירובי חצירות, but not עירובי תחומין – לפי שאתה אוסרו בדבר האסור לו²⁷ ואי אתה אוסרו בדבר המותר לו²⁸ – **Because you may prohibit him in something which he is** already **prohibited, but you cannot prohibit him in something which he is** already permitted²⁹ – אלמא לא תקון עירובי חצירות ביום טוב והוא הדין דלא גזרו בכרמלית³⁰ – **It is evident** (from the statement ואי אתה אוסרו בדבר המותר לו) **that** the חכמים **did not institute ערובי חצירות on יו״ט, and the same applies that they did not** issue **a decree** against carrying in a **כרמלית** on יו״ט, therefore nowadays where there is no רה״ר דאורייתא only a כרמלית מדרבנן, it is permitted to carry into a כרמלית even לצורך נכרי only. תוספות anticipates a difficulty with the aforementioned that there is no ע״ח on יו״ט: והא דקיימא לן בפרק אמרו לו³¹ (כריתות דף יד,א ושם) ובפרק קמא דביצה (דף יב,א ושם) – **And regarding this which we have established in פרק אמרו לו and in the first פרק of** מסכת ביצה – דיש עירוב והוצאה ליום טוב³² – **That there is עירוב והוצאה on יו״ט**; presumably referring to ע״ח, which**** contradicts this which תוס׳ just assumed that there is no (need for) עירובי חצירות on יו״ט – תוספות replies: נראה דאיירי בעירובי תחומין³³ – **It seems** that the term עירוב there means **עירובי תחומין** but not עירובי חצירות. In summation; the רשב״א maintains one is permitted to carry on יו״ט even לצורך נכרי, since today there is no רה״ר דאורייתא, only a כרמלית, and the רבנן were not גוזר איסור הוצאה by a כרמלית on יו״ט, just as they did not require ע״ח on יו״ט. The רשב״א retracts his previous statement that we may carry for a נכרי: ושוב חזר בו דמחצר שאינה מעורבת אין ללמוד ממנה לכרמלית דחמיר טפי – **And later** the רשב״א **retracted, for we cannot derive** a leniency **by a כרמלית from a חצר שאינה מעורבת,** since the laws of כרמלית **are stricter³⁴** than the laws of ע״ח – כמו שפירשתי³⁵ במסכת שבת (דף קיז,א) – As I explained in מס׳ שבת. תוספות presents an additional difficulty on the רשב״א: ועוד נראה דהא דקיימא לן דיש עירוב והוצאה ליום טוב בעירובי חצירות מיירי³⁶ – **And additionally it seems that this which we have established that there is עירוב והוצאה for יו״ט, it is referring to עירובי חצירות** (and not to עירובי תחומין as the רשב״א claimed previously) – תוספות proves his point that עירוב ליו״ט refers to עירובי חצירות: מדבעי למימר בפרק אמרו לו (כריתות דף יד,א ושם) דאין עירוב והוצאה ליום הכפורים – **Since** the גמרא **wanted to derive in פרק אמרו לו, that there is no עירוב והוצאה on יו״כ** (that one may carry on יו״כ מרשות לרשות) – מדתנן התם אם היתה שבת והוציאו בפיו חייב³⁷ – **From the משנה which states there** that ר״מ rules **if** יו״כ **occurred on a שבת and he carried it out with his mouth, he is liable** for an additional חטאת for transgressing the איסור הוצאה on שבת, but he will not be מחויב this extra חטאת if it is a regular יו״כ, which occurred on a weekday; indicating that there is no איסור הוצאה on יו״כ – וכן בביצה (דף יב,א ושם) בעי למידק דאין עירוב והוצאה ליום טוב – **And similarly in** מסכת **ביצה** where רבה wanted to infer that there is no עירוב והוצאה on יו״ט – מדשרו בית הלל להוציא קטן ולולב³⁸ – **Since ב״ה permitted to carry out** into a רה״ר **a minor or a לולב.** In both places the גמרא said אין עירוב והוצאה וכו׳ even though the discussion is (only) about הוצאה – והיינו עירובי חצרות דהשתא מוכח לה שפיר מדשרו הוצאה – **So** we must say **that the** עירוב there **means עירובי חצירות, for then** (if עירוב means ע״ח) **it can be properly proven** that there is no עירוב for either יו״כ or יו״ט, **since הוצאה is permitted** מרשות לרשות it follows that ע״ח are also not required – דלא גזרו רבנן אעירובי חצירות אלא משום הוצאה³⁹ – **For the רבנן did not decree** the need for ע״ח **only because** they were concerned **about הוצאה.** It therefore follows if there is no איסור הוצאה (on יו״כ or יו״ט) there is no need for ע״ח. Therefore the גמרא says אין עירוב (חצירות) והוצאה וכו׳ – אבל עירובי תחומין אין עניינה להוצאה – **However** the requirement **for ע״ת has no connection to הוצאה.** So when the גמרא lumps together עירוב והוצאה it must be referring to ע״ח. תוספות responds to the anticipated difficulty:⁴⁰ והא דקאמר ואי אתה אוסרו בדבר המותר לו היינו משום דמותר להוציא⁴¹ לצורך: **And that which** the גמרא **said** (regarding the ruling of רבי that מערבין ע״ח ואין מערבין ע״ת) ‘**but you cannot prohibit him in something in which he is permitted’, that is because he is permitted to carry out** into the רה״ר **for a** יו״ט **need,** because of מתוך, but not that there is no דין of ע״ח on יו״ט (where there is no צורך at all). SUMMARY The היתר of מתוך is only if it is לצורך (הנאת) היום (even if it is not לצורך שמחת היום according to the ר״י) or לצורך קיום מצוה ביו״ט. The laws of ע״ח apply to יו״ט as well and we are not permitted to carry לצורך נכרי. THINKING IT OVER 1. תוספות writes that we cannot burn חמץ on יו״ט since it is מוקצה.⁴² However one is permitted to move מוקצה לצורך אוכל נפש, so why do we not say regarding the איסור מוקצה (which is only a דרבנן) that מתוך שהותרה לצורך אוכל נפש הותרה נמי לצורך מצוה (as we say regarding איסור דאורייתא)?!⁴³ 2. May one burn חמץ on יו״ט if he does not move it,⁴⁴ so there is no איסור of טלטול מוקצה?⁴⁵ 3. According to תוספות initial view that there is no גזירת כרמלית on יו״ט,⁴⁶ is one permitted to carry into a כרמלית on יו״ט even if it is שלא לצורך כלל? 4. תוספות concludes that the meaning of ואי אתה אוסרו בדבר המותר לו means that it is מותר (without עירובי חצירות) if it is לצורך, for then we say מתוך.⁴⁷ Seemingly we should also say מתוך regarding עירובי תחומין (for what is the difference); so why does רבי say regarding ע״ת that אתה אוסרו בדבר האסור לו, since by ע״ת we should also say מתוך as we say by ע״ח?!⁴⁸ footnotes: ¹ The term פירוש here is negating the view that מתוך applies even when there is no צורך כלל as תוס׳ mentions shortly. ² These include the מלאכות of שוחט, מבעיר, מבשל, מוציא, etc. ³ Carrying on יו״ט in a רה״ר is forbidden מדאורייתא unless there is צורך היום where we utilize the היתר of מתוך. ⁴ The משנה there (merely) states that ב״ה is מתיר to carry out a קטן, לולב וס״ת (without any qualifications); however תוספות maintains that we may carry them לרה״ר only לצורך מצוה (even though this מצוה is not part of מצות יו״ט [like קטן למולו]). See later in תוס׳ (footnote # 17) that according to the ר״י one may be מוציא a קטן even לטייל. ⁵ See the גמרא there (ביצה יב,א) that all agree that הוצאת אבנים is אסור. ⁶ רבה, there, maintains that one who is אופה מיו״ט לחול (he is cooking after he finished his יו״ט meal and does not intend to eat any more on יו״ט) is פטור, for we say that since [הואיל] some guests may come to him on יו״ט and he can serve them the food he is baking לחול, and he will not be חייב, therefore even though no guests actually came, nevertheless he is פטור. This is the היתר of הואיל. However ר״ח does not subscribe to this היתר, therefore if one is אופה מיו״ט לחול there is no צורך היום כלל, and he is לוקה. ⁷ An עולת נדבה is completely consumed on the מזבח, so there is no הנאה for the person, and this מצוה of bringing a קרבן נדבה, need not be done today; it can be done another time (as opposed to תינוק למול וכו׳). However ב״ה certainly allows to bring the עולת ראיה (the קרבן one is required to bring when he is עולה רגל to fulfill the מצוה of ולא יראה את פני ה׳ ריקם [see דברים (ראה) טז,טז]), without the היתר of מתוך, for this is לצורך קיום מצות היום, so there is no issue regarding עולת ראיה (according to ב״ה). ⁸ This is amended to read יב,א. ⁹ Therefore it is permitted even though we do not say מתוך in such a case (since it is שלא לצורך). Alternately, since it is inappropriate to have שולחנך מלא ושלחן רבך חסר, it becomes a צורך היום for שמחת יו״ט. ¹⁰ תוספות is questioning his previously mentioned premise that we apply מתוך to צורך קיום מצוה ביו״ט (and not only to צורך הנאת היום). ¹¹ One is obligated to destroy his חמץ (continually) whenever he finds it on פסח in his possession. ¹² See ‘Thinking it over’ # 1 2. ¹³ See בארות המים who explains that ב״ה rules that one is permitted to carry out a לולב on שבת without any qualifications; meaning even if it is one of the later days of סוכות where the מצוה of נטילת לולב is only מדרבנן. ¹⁴ If cooking this גיד הנשה is considered אוכל נפש, since he is eating it, there is no need for מתוך (and ב״ש should also be מתיר), if it is not considered אוכל נפש since it is אסור, so there is no צורך היום for it is a מאכל אסור. ¹⁵ That is why it is אסור to cook the גיד הנשה, if not for the היתר of מתוך. ¹⁶ He had in mind to eat it when he cooked it. See תוס׳ ביצה יג,ב ד״ה הכא. ¹⁷ The ר״י maintains that the צורך היום which is required does not necessarily have to be לצורך שמחת יו״ט (as mentioned previously in תוספות that it needs to be לצורך הנאת היום [or לצורך מצוה]), but rather any צורך היום is sufficient (even if it is not לצורך שמחת יו״ט) as taking out a child לטייל. See footnote # 4. ¹⁸ This (minimal) צורך היום which is sufficient is only if it is לצורך ישראל, but not לצורך גוי. ¹⁹ See later in this תוספות (by footnote # 34 [in the text]). ²⁰ A כרמלית is a רשות which does not qualify for either a רה״ר or a רה״י. According to תורה law one is permitted to carry in (and out of) a כרמלית. However, the חכמים were גוזר that one may not carry from either a רה״ר or רה״י into a כרמלית and vice versa, as well as not carrying ד׳ אמות in a כרמלית. ²¹ We derive from the רה״ר in the מדבר in the times of the משכן that the width of the רה״ר is (at least) sixteen אמות. ²² The איסור of הוצאה on שבת (where there is an איסור סקילה) is more stringent than on יו״ט (where it is ‘only’ an איסור לאו), therefore the חכמים were גוזר by a כרמלית only on שבת, but not on יו״ט. ²³ עירוב חצירות is the Rabbinic requirement to make an עירוב (placing food from all the members of the עירוב in one place) to allow carrying on שבת from private domains (an apartment, for instance) to a shared domain (the common hallways of the building) which are all רה״י. Otherwise, מדרבנן one may not carry from one רה״י to another רה״י (which belongs to a different party or parties). ²⁴ On יו״ט one may carry from one רשות to another [or common] רשות even if no עירובי חצירות was made. ²⁵ The ת״ק there maintains that in this situation we are not permitted to make either עירובי חצירות or עירובי תחומין on יו״ט (which is ערב שבת) for the sake of שבת, because we are preparing something on יו״ט, which is not for the sake of יו״ט (but rather for the שבת which follows it). ²⁶ עירובי תחומין allows the person to walk an additional תחום שבת (two thousand אמות), from the place where he placed the עירוב (which must be within a תחום שבת where he is currently residing). ²⁷ It is forbidden to go outside the תחום (שבת) (even) on יו״ט, therefore one cannot make עירובי תחומין on יו״ט. ²⁸ This (seemingly [see later footnote # 40]) means that since on יו״ט one is permitted to carry from one חצר to another without עירובי חצירות, therefore one is permitted to make עירובי חצירות on יו״ט for שבת. ²⁹ Since תחומין is אסור on יו״ט, therefore making an עירובי תחומין (even for שבת) is considered מתקן, preparing something (which is אסור); however since there is no need for עירובי חצירות on יו״ט, making an ע״ח on יו״ט (for שבת) is not considered as one is preparing something substantial, since it is permitted today even without ע״ח. ³⁰ See ‘Thinking it over’ # 3. ³¹ See רש״ש who deletes the words ׳בפרק אמרו לו׳ (for there the גמרא discusses יוה״כ, and [additionally] the גמרא there concludes אין עירוב והוצאה ליוה״כ). ³² There is an איסור הוצאה מרשות לרשות on יו״ט and (therefore there are) also the rules regarding making an ע״ח on יו״ט. ³³ עירובי תחומין are more stringent than עירובי חצירות, since there is some support to ע״ח in the תורה. The פסוק (in שמות [בשלח] טז,כט) of אל יצא איש ממקומו is quoted as a source (or an אסמכתא) for the איסור תחומין. ³⁴ The משנה in שבת קכ,א teaches that in the case of a fire one is permitted to carry objects from the fire to a חצר המעורבת. However בן בתירה permits to take it even into a חצר שאינה מעורבת. However even בן בתירה agrees that it may not be taken into a כרמלית; proving the איסור כרמלית is more stringent than עירובי חצירות. ³⁵ Seeתוס׳ there ד״ה שלש. ³⁶ Therefore there is no basis for the leniency of the רשב״א (even if the איסור כרמלית would not be more stringent than עירובי חצירות), for there is no leniency (even) regarding ע״ח on יו״ט. ³⁷ The משנה there states that it is possible to eat one אכילה on יו״כ and be liable to bring four קרבנות חטאת and one קרבן אשם. ר״מ adds that he can be liable for a fifth חטאת. ³⁸ This is not a valid proof because ב״ה can maintain that it is permitted because of מתוך. ³⁹ The חכמים were concerned if we would allow people to carry from their private residences (which is a רה״י) to a common area where many people have a right to be there (which makes it similar to a רה״ר [even though legally it is a רה״י), people may mistakenly assume that we may carry from a רה״י to a (real) רה״ר. ⁴⁰ If on יו״ט we are also prohibited from carrying מרשות לרשות without an עירוב, what did רבי mean when he said one is permitted to make an ע״ח on יו״ט, since אי אתה אוסרו בדבר המותר לו (see footnote # 28), since on יו״ט there is also the requirement for ע״ח. ⁴¹ See ‘Thinking it over’# 4. ⁴² See footnote # 12. ⁴³ See סוכ״ד אות ל׳. ⁴⁴ See footnote # 12. ⁴⁵ See שו״ע או״ח סי׳ תמו ס״א ברמ״א ובמג״א ס״ק ג׳ and in שו״ע אדמה״ז שם סעיף ה׳ ובקו״א שם ס״ק ב. ⁴⁶ See footnote # 30. ⁴⁷ See footnote # 41. ⁴⁸ See מהרש״א הארוך and פנ״י. ###### Tosafot on Ketubot 7a:5:2 [Tosafot on Ketubot 7a:5:2](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Ketubot/r/7a:5:2) אלא מעתה יהא מותר לעשות מוגמר ביו"ט - ואם תאמר לדידיה נמי תקשי וכי לא סבר דאמרינן מתוך הא טעמא דב"ה הכי הוא ויש לומר שהיה סובר דטעמא דבית הלל משום דאין עירוב והוצאה כדקא ס"ד מעיקרא בביצה אע"ג דהתם פריך עלה דלמא לרב פפי לא שמיע לה ועוי"ל שהיה סובר הותרה שלא לצורך ובלבד שיהא דבר הרגיל ולהכי פריך דזה אינו רגיל טפי ממוגמר: **Tanslation by Rabbi Ephraim Piekarski:** **אלא מעתה יהא מותר לעשות מוגמר¹ ביום טוב — But now it should be permitted to make *Mugmor* on *Yom Tov*** OVERVIEW רב פפי challenged רב פפא (who ruled that it is מותר לבעול בתחלה ביו״ט), if you are permitting the בעילה on account of מתוך, you should also permit מוגמר on account of מתוך. Our תוספות discusses the view of רב פפי regarding מתוך. ---------------------– תוספות asks: ואם תאמר לדידיה נמי תקשי וכי לא סבר דאמרינן מתוך הא טעמא דבית הלל הכי הוא² – **And if you will say;** the same **question** (which רב פפי asks רב פפא) **applies to** רב פפי **as well, for does not** רב פפי **agree that we use** the היתר **of מתוך, since** מתוך **is the reason ב״ה** allow carrying out on יו״ט – תוספות answers: ויש לומר שהיה סובר דטעמא דבית הלל משום דאין עירוב והוצאה³ – **And one can say; that** רב פפי **thought that the reason ב״ה** permits carrying out (a קטן וכו׳) **is because** ב״ה maintain **there is no** need for **עירוב** חצירות, **and** no prohibition against **carrying out** on יו״ט, however (even) ב״ה do not agree to מתוך – כדקא סלקא דעתין מעיקרא בביצה – **As** רבה **initially assumed in** מסכת **ביצה,** that ב״ה is מתיר only because אין עירוב והוצאה ביו״ט – תוספות responds to an anticipated difficulty: אף על גב דהתם פריך עלה⁴ דלמא לרב פפי לא שמיע לה – **Even though** רב יוסף **there challenged** and refuted **this** view of רבה (so how can we say that רב פפי follows this view)? תוספות responds; **perhaps רב פפי did not hear this** refutation (and/or disagrees that it is a refutation) and (therefore) still assumed that the reason of ב״ה is because of אין עירוב והוצאה, but not on account of מתוך. תוספות offers an additional answer to the original question: ועוד יש לומר שהיה סובר הותרה שלא לצורך ובלבד שיהא דבר הרגיל – **And additionally one can say; that** רב פפי also **assumed** that ב״ה maintainsמתוך שהותרה לצורך **הותרה** נמי **שלא לצורך, provided that** this היתר applies **to something usual** as carrying out a child, etc. (but not regarding ביאה בתחלה ביו״ט) – ולהכי פריך דזה אינו רגיל⁵ טפי ממוגמר: **And therefore** רב פפי **asked** רב פפא **that this** בעילה בתחלה ביו״ט **is not more common than מוגמר,** and just as you permit (the uncommon) בעילה, you should also permit making מוגמר on יו״ט (which is equally uncommon), which we know is prohibited, so too בעילה should also be prohibited. SUMMARY Either רב פפי assumed that ב״ה maintain אין עירוב והוצאה ביו״ט, or he assumed that מתוך is only by something which is common but not by בעילה ומוגמר. THINKING IT OVER According to תוספות first answer that רב פפי assumed the reason ב״ה permit הוצאה ביו״ט is because אין עירוב והוצאה ביו״ט (but they do not agree to מתוך),⁶ how can we explain the מחלוקת between ב״ש and ב״ה regarding⁷ המבשל גיד הנשה ביו״ט?⁸ footnotes: ¹ See רש״י ד״ה מוגמר; they would burn spices over a fire in order for the clothes to absorb the pleasant scent from the smoke of this fire. ² מתוך is the reason ב״ה permit carrying out in to the ר״ה on יו״ט a קטן, ס״ת ולולב. See ביצה יב,א and previous תוספות ד״ה מתוך [TIE footnote # 3]). ³ See ‘Thinking it over’. ⁴ רב יוסף asked if the reason of ב״ה is because אין עירוב והוצאה ביו״ט, one should be permitted to carry out stones (which [presumably] all agree that it is prohibited to carry out stones on יו״ט). ⁵ The גמרא responded that we do not require a צורך which is common (רגיל) but rather a צורך which is needed by all (דבר השוה לכל נפש), regardless if it is common (which applies to בעילה); however מוגמר is not שוה לכל נפש. ⁶ See footnote # 3. ⁷ See ביצה יב, ב and previous תוס׳ ד״ה מתוך (TIE footnote # 14). ⁸ See מהרש״א (הארוך). ###### Tosafot on Ketubot 7a:7:1 [Tosafot on Ketubot 7a:7:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Ketubot/r/7a:7:1) אמר ליה אנא דבר הצריך לכל נפש קאמינא וצבי צריך לכל נפש - וכן ביאה וקשה לר"י דאמר בסוף פ"ב דביצה (דף כב.) מהו לכבות הנר מפני דבר אחר ומסיק דאסור הא הכא שרי משום דצריך לכל נפש וי"ל דהכא דוקא בבעילה ראשונה דמצוה היא דהוי צורך מצות היום אבל שאר בעילות אין כל כך צורך היום ועי"ל דכיבוי הנר מפני דבר אחר הוי כמו מכשירין דאפילו באוכל נפש אסור וכן מוכח התם דפריך עלה מהא דתניא דמכבין את הבקעת כדי שלא יתעשן הבית ומשני ההיא רבי יהודה היא דשרי מכשירי אוכל נפש כי קאמינא לרבנן: **Tanslation by Rabbi Ephraim Piekarski:** **אמר ליה אנא דבר הצריך לכל נפש קאמינא וצבי צריך לכל נפש — He said to him; ‘I said something which is necessary for all people, and a deer is necessary for all people’** OVERVIEW רב אשי explained to רב אחא בריה דרבא, that (slaughtering) a deer for eating is something in which all people are equal, since they all need to eat; however (making a fire for) מוגמר is only for pampered people and is not צריך לכל נפש. Our תוספות discusses whether ביאה is a דבר הצריך לכל נפש. ---------------------------– וכן ביאה – **And similarly ביאה** is a דבר הצריך לכל נפש, therefore we can say מתוך regarding ביאה, and consequently it is מותר לבעול בתחלה ביו״ט. תוספות asks: וקשה לרבינו יצחק דאמר בסוף פרק ב׳ דביצה (דף כב.) מהו לכבות הנר מפני דבר אחר¹ – **And the ר״י has a difficulty** with this idea that we say מתוך regarding ביאה; **for** אבא בר מרתא **in the end of the second פרק of** מסכת **ביצה, asked** of אביי, **what is** the ruling whether it is permitted to extinguish a lamp because of דבר אחר – ומסיק דאסור הא הכא שרי משום דצריך לכל נפש – **And** אביי **concluded that it is prohibited** to extinguish the light; **but here it is permitted** to be בועל בתחלה ביו״ט **since** ביאה is something which is **צריך לכל נפש,** and we say מתוך, similarly there we should also say מתוך שהותרה כיבוי לצורך² אכילה הותרה נמי שלא לצורך, since ביאה is צריך לכל נפש and it should be permitted! תוספות answers: ויש לומר דהכא דוקא בבעילה ראשונה דמצוה היא³ דהוי צורך מצות היום – **And one can say that only here where it is the first ביאה, which is a מצוה, so it is צורך מצוה for this day,** that is why we can say מתוך – אבל שאר בעילות אין כל כך צורך היום⁴ – **However the rest of the בעילות** (after the first בעילה) **is not considered that much of a צורך היום,** for he can do it another time. תוספות offers an alternate answer: ועוד יש לומר דכיבוי הנר מפני דבר אחר הוי כמו מכשירין⁵ דאפילו באוכל נפש אסור – **And furthermore one can say; that extinguishing a candle because of ד״א, is like מכשירין, which** (regarding מכשירין it) **is forbidden even if it is for אוכל נפש** (and we certainly cannot apply the מתוך ruling to מכשירין – תוספות proves his point: וכן מוכח⁶ התם דפריך עלה מהא דתניא דמכבין את הבקעת כדי שלא יתעשן הבית – **And** this concept **is also evident there, for** the גמרא there **challenges** the view of אביי that the כיבוי is אסור, **from the ברייתא which states that we may extinguish a log in order the house should not smoke up,** so why cannot we extinguish the candle for ד״א – ומשני ההיא רבי יהודה היא דשרי מכשירי אוכל נפש⁷ כי קאמינא לרבנן: **And** אביי **answered; that** ברייתא is according to **ר״י who permits** doing מלאכה even if it only **מכשירי אוכל נפש, however I gave** my **ruling** prohibiting כבוי **according to the רבנן** who prohibit מכשירי אוכל נפש. SUMMARY בעילה ראשונה (which is a בעילת מצוה) is certainly a צורך מצות היום (as opposed to שאר ביאות). We do not allow מלאכות which are only מכשירי אוכל נפש (and certainly do not say מתוך by such מלאכות which are מכשירין, such as כבוי הנר for ד״א). THINKING IT OVER תוספות writes on his second answer that it is מוכח.⁸ Why therefore is this (merely) the second answer and not the first (and why is the first answer altogether necessary)? footnotes: ¹ דבר אחר is a euphemism for תשמיש המטה. It is forbidden to have תשמיש when there is light (see נדה יז,א); The question was can one extinguish the light on יו״ט in order to have תה״מ. ² See בית יעקב that one is permitted to roast meat on coals even though he is extinguishing (some of) the coals. ³ See תוס׳ ד,א ד״ה בעילת מצוה. ⁴ Similar to עולת נדבה; see תוס׳ ד״ה מתוך (TIE footnote # 7) that it is permitted only because שלא יהיה שולחן רבך חסר. ⁵ מכשירין or ‘preparatory’, refers to actions which do not actually provide us with the אוכל נפש (such as making a fire or cooking), but rather enable us to prepare the food for eating such as building an oven, chopping wood, etc. These מלאכות are forbidden on יו״ט even for אוכל נפש. [See (however) תוס׳ ביצה כב,א ד״ה ההוא, עיי״ש.] Similarly the מלאכה of extinguishing the lamp merely enables one to do the מצוה of ביאה and is considered מכשירין; as opposed to the ביאה ראשונה where the מלאכה of making the חבורה is an integral part of the ביאה (and not merely a מכשיר). ⁶ See ‘Thinking it over’. ⁷ Therefore according to ר״י one may extinguish the בקעת so he will be able to be in the house and eat; however this is considered only מכשירי אוכל נפש, which the רבנן prohibit if it requires a מלאכה. [The words ׳דשרי מכשירי אוכל נפש׳ do not appear in the גמרא, it is the explanation of תוספות.] ⁸ See footnote # 6. ###### Tosafot on Ketubot 7a:9:1 [Tosafot on Ketubot 7a:9:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Ketubot/r/7a:9:1) הורוה בית הלל - גבי הילני המלכה אע"ג דמבית חשמונאי היתה שהרי אם מונבז המלך היתה כדאמר ביומא (דף לז. ושם) ומלכות הורדוס מאה ושלש שנה בפני הבית והלל לא נהג נשיאותו עד שלש שנים לאחר מלכות הורדוס כדאמרינן (שבת טו.) הלל ושמעון גמליאל ושמעון נהגו נשיאותן בפני הבית מאה שנה מכל מקום כבר היו לו אז תלמידים שהורו: **Tanslation by Rabbi Ephraim Piekarski:** (שייך לע״א)¹ **הורוה בית הלל — ruled for her בית הלל** OVERVIEW The גמרא cites this משנה of הורוה ב״ה to prove the term הורוה applies to a הוראה of איסור (as well as היתר). Our תוספות clarifies a difficulty from a historical perspective. ----------------------– גבי הילני המלכה – This הוראה of ב״ה was **to הילני the queen** as the משנה in נזיר states explicitly. תוספות anticipates a difficulty: אף על גב דמבית חשמונאי היתה שהרי אם מונבז המלך² היתה כדאמר ביומא (דף לז,א ושם) – **Even though** הילני **was from the house of the חשמונאים, for she was the mother of King מונבז as** the משנה **states in** מסכת **יומא** – ומלכות הורדוס³ מאה ושלש שנה בפני הבית⁴ – **And the reign of הורדוס** began **one hundred and three years before the בית** המקדש was destroyed – והלל לא נהג נשיאותו עד שלש שנים לאחר מלכות הורדוס – **And הלל did not conduct his ‘presidency’** (over the סנהדרין) **until three years after** the beginning of the **הורדוס reign –** כדאמרינן (שבת טו,א) הלל ושמעון גמליאל ושמעון נהגו נשיאותן בפני הבית מאה שנה⁵ – **As** the גמרא **states that הלל,** his son **שמעון,** his son **גמליאל and** his son **שמעון conducted their נשיאות** the last **hundred years** that the **בית** המקדש **stood,** so הלל became a נשיא three years after the reign of הורדוס began**.** תוספות replies: מכל מקום כבר היו לו אז תלמידים⁶ שהורו: **Nevertheless,** הלל **already then** (during the time of הילני המלכה) **had students who gave rulings.** SUMMARY The ב״ה existed and gave rulings even before הלל became a נשיא. THINKING IT OVER Why did תוספות ask this question here, when he should have asked this question on the משנה in מסכת נזיר (יט,ב), where the source of the story is? footnotes: ¹ This תוספות (as well as the next two תוספות) is referencing the גמרא on the עמוד א׳. ² See רש״י ב״ב יא,א ד״ה מונבז who states בנה של הילני המלכה מזרע חשמונאים. See (however) רש״ש and מירא דכיא here. ³ הורדוס killed the entire חשמונאי family (see ב״ב ג,ב), therefore הילני (who was מבית חשמונאי) lived before הורדוס. ⁴ ע״ז ט,א. ⁵ תוספות question is; how is it possible that the בית הלל (who were students of הלל) gave a ruling to הילני המלכה who lived before הורדוס, when (even) הלל began his נשיאות only three years after the beginning of הורדוס reign. ⁶ הלל had תלמידים before he became a נשיא and they were called ב״ה. ###### Tosafot on Ketubot 7a:11:1 [Tosafot on Ketubot 7a:11:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Ketubot/r/7a:11:1) והלכתא מותר לבעול בתחלה בשבת - ולא חיישינן שמא ישחוט בן עוף ואהא סמכינן למיעבד סעודה בשבת: **Tanslation by Rabbi Ephraim Piekarski:** **והלכתא מותר לבעול בתחלה בשבת — And the ruling is; it is permitted to be בועל initially on *Shabbos*** OVERVIEW The גמרא concluded the discussion whether it is permitted to be בועל בתחלה בשבת with the final ruling that it is permitted. תוספות derives a subsequent ruling from this. -------------------------– ולא חיישינן שמא ישחוט בן עוף¹ ואהא סמכינן למיעבד סעודה בשבת: **And we are** also **not concerned that he may slaughter a bird** for the meal, **and we rely** on this ruling **to make a feast on שבת** for the wedding (since we derive from this גמרא that there is no concern for שמא ישחוט בן עוף).² SUMMARY One may make a wedding feast on שבת and there is no concern for שמא ישחוט בן עוף. THINKING IT OVER Our גמרא merely rules that one is permitted לבעול בתחלה בשבת; how can one derive from this that it is permitted to make a feast on שבת (for we are not חייש לשמא ישחוט בן עוף), perhaps this rule (of מותר לבעול בתחלה בשבת) is limited to the law of ביאה that it is permitted, but it does not (necessarily) allow us to make a feast on שבת, for we are concerned שמא ישחוט בן עוף?³ footnotes: ¹ See the גמרא on ה,א that one reason why not to be בועל בתחלה בשבת is because שמא ישחוט בן עוף; we are concerned that out of his preoccupation with the wedding feast he may slaughter a bird for the feast. However this גמרא, which rules that מותר לבעול בתחלה בשבת teaches us that we are not concerned for שמא ישחוט בן עוף (as well as that we are not concerned for any איסור in the מעשה בעילה [whether a חבורה or a פתח]). ² See ‘Thinking it over’. ³ See מהרש״ל on ה,ב בתוס׳ ד״ה מהו. ###### Tosafot on Ketubot 7a:12:1 [Tosafot on Ketubot 7a:12:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Ketubot/r/7a:12:1) באלמנה שנשאת לבחור - דכיון שאין שניהם אלמונים יש לברך כל שבעה: **Tanslation by Rabbi Ephraim Piekarski:** (שייך לע״א)¹ **באלמנה שנשאת לבחור² — By a widow who became married to a bachelor** OVERVIEW The גמרא explained that when ר״ה said in the name of רב that an אלמנה requires ברכת חתנים (all seven days) that was in a case of אלמנה שנשאת לבחור (but not in a case of אלמון שנשא אלמנה). Our תוספות explains the difference. -------------------------– דכיון שאין שניהם אלמונים יש לברך כל שבעה: **That since both of them are not widowed** (just the woman is a widow; the man is a בחור), **it is** proper **to make the ברכת** חתנים **all seven** days. SUMMARY If they are both not widowed we make the ברכת חתנים all seven days. THINKING IT OVER 1. What was תוספות difficulty that required an explanation? 2. What will be the ruling (regarding ברכת חתנים) by an אלמן שנשא בתולה? 3. How does תוספות know that the reason we are מברך כל שבעה by a בחור שנשא אלמנה, is because they are not both אלמונים, perhaps the reason is because one of them never received the ברכות?³ footnotes: ¹ This תוספות (as well as the previous two תוספות) references the גמרא on the עמוד א׳. ² In our גמרות the text reads בבחור שנשא אלמנה (not באלמנה שנשאת לבחור). ³ See הפלאה (on the גמרא ז,א). ###### Tosafot on Ketubot 7a:13:1 [Tosafot on Ketubot 7a:13:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Ketubot/r/7a:13:1) והא בועז אלמון שנשא אלמנה הוה - לאו דוקא אלמנה דכשנשאת למחלון (וכליון) היתה נכרית אלא כיון דבעולה היא כאלמנה חשיב לה: **Tanslation by Rabbi Ephraim Piekarski:** (שייך לע״א)¹ **והא בועז אלמון שנשא אלמנה הוה — But בועז was a widower who married a widow** OVERVIEW The גמרא asked on the ruling that an אלמון שנשא אלמנה does not require ברכת חתנים, from the fact that by בועז, who was an אלמון שנשא אלמנה and they performed ברכת חתנים there. תוספות clarifies what is meant that בועז was an אלמון שנשא אלמנה. -----------------------------– לאו דוקא אלמנה דכשנשאת למחלון (וכליון)² היתה נכרית³ – רות the wife of בועז **was not exactly an אלמנה, for when she married מחלון** (her first husband, who eventually died) **she was** (as of yet) **non-Jewish.⁴** תוספות explains why we refer to רות as an אלמנה – אלא כיון דבעולה היא כאלמנה⁵ חשיב לה: **However since she was a בעולה** (from מחלון) **she is considered as an אלמנה.** SUMMARY The logic that an אלמנה does not require ברכת חתנים, applies to a בעולה as well. THINKING IT OVER Seemingly it should be obvious that a בעולה is like an אלמנה regarding ברכות (since they are the same regarding כתובתן מנה); what is תוספות teaching us?⁶ footnotes: ¹ This תוספות (as well as the preceding and following תוספות) references the גמרא on the עמוד א׳. ² See marginal gloss that the יעב״ץ deletes ׳וכליון׳ (since רות was married to מחלון [only]). [See (however the פי׳ בעלי התוס׳ on רות (א,יב) who cite a מדרש that מחלון died first and then כליון (who was his brother) was מייבם רות, so there is no need to delete כליון.] ³ By a נכרית there can be no קדושין and therefore no הלכה status as an אלמנה. ⁴ רות was מתגייר after מחלון וכליון died and נעמי (her mother-in-law) was returning to ארץ ישראל. ⁵ The reason that there is no ברכת חתנים by an אלמנה is because the שמחה is not that great (since she is a בעולה), the same applies (even) to a בעולה (who is not an ‘official’ אלמנה) that there should be no ברכת חתנים. ⁶ See סוכ״ד אות סב.