## Tosafot on Nedarim Daf 7a

###### Tosafot on Nedarim 7a:5:1
[Tosafot on Nedarim 7a:5:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Nedarim/r/7a:5:1)

הפקר היינו צדקה - דסתם מפקיר בשביל שיזכו בה עניים ומסיק מ"מ הפקר הוי לעניים ולעשירים:


###### Tosafot on Nedarim 7a:5:2
[Tosafot on Nedarim 7a:5:2](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Nedarim/r/7a:5:2)

ואם תמצא לומר דאין היקש למחצה - וא"ת שפיר קאמר דאין היקש למחצה ומאי מיבעיא ליה גבי צדקה י"ל דשאני הכא דסברא הוא שלא לעשות ההיקש אלא לענין בל תאחר הכתוב שם שהרי כמה דברים הכתובים באותו פסוק שחלוקים זה מזה בכמה ענינים ולא נכתב שם אלא לענין בל תאחר:


###### Tosafot on Nedarim 7a:5:3
[Tosafot on Nedarim 7a:5:3](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Nedarim/r/7a:5:3)

הפקר היינו צדקה - דסתם מפקיר בשביל שיזכו בה עניים ומסיק מ"מ הפקר הוי לעניים ולעשירים:


###### Tosafot on Nedarim 7a:6:1
[Tosafot on Nedarim 7a:6:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Nedarim/r/7a:6:1)

יש יד לבית הכסא - ה"נ לא מספקא ליה דאורייתא אלא חומרא בעלמא מדרבנן מספקא ליה אם החמירו לענין לאסור כך לדבר ק"ש כיון דביה"כ [שאמרו] שאין בו צואה (אי נמי) כיון דיש זימון כדמסיק אם כן תאסור ע"י דבור בעלמא כמו אינך הפקר וצדקה דמ"מ מדרבנן מיבעי ליה דהא לא איתקש:


###### Tosafot on Nedarim 7a:7:1
[Tosafot on Nedarim 7a:7:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Nedarim/r/7a:7:1)

מכלל דיש זימון - כאן משמע דאפי בדיבור בעלמא בעיא ליה דשמא יש זימון ובשבח מוכח דגם בעשיה מבעיא [דשמא] אין זימון ומוקי התם בחדתי שבנאו לכך וכן האמת והבעיא הויא בין בדבור בין במעשה:


###### Tosafot on Nedarim 7a:7:2
[Tosafot on Nedarim 7a:7:2](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Nedarim/r/7a:7:2)

הזמינו לבית הכסא הזמינו לבית המרחץ מהו - בשבת (פ"א דף י) פ"ה ול"ג למרחץ דקמייתי התם בעיא דרבינא הזמינו לבית הכסא וקאמר התם מאי לאו ה"ה למרחץ מיהו יש לישבו דגריס ליה הכא אע"ג דרבינא לא הזכיר בבעיא רק בית הכסא כדמוכח בשבת מ"מ התלמוד הזכיר כאן המרחץ לפי מה דס"ד התם ה"ה למרחץ:


###### Tosafot on Nedarim 7a:8:1
[Tosafot on Nedarim 7a:8:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Nedarim/r/7a:8:1)

חדא מגו חדא קא מיבעיא ליה - מגו דקא מיבעיא ליה אי זימון מועיל בעי נמי אי אית ליה יד או לא:


###### Tosafot on Nedarim 7a:8:2
[Tosafot on Nedarim 7a:8:2](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Nedarim/r/7a:8:2)

תיבעי לך - פי' כמו תיקו ולשון נדרים משונה:


###### Tosafot on Nedarim 7a:9:1
[Tosafot on Nedarim 7a:9:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Nedarim/r/7a:9:1)

מנודה אני לך - פי' ריצב"א דלשמואל דאמר גבי מודרני מופרשני דבעי שיאמר עמו שאני אוכל ה"ה הכא גבי מנודה אני לך דבעי שיאמר עמו שאיני אוכל לך דאל"כ אמרי' דלמא דלא קיימא בד' אמות דילך קאמר ליה כמו כי מרוחקני ממך דטפי משנינן לישנא דמנודה מלישנא דמרוחקני ול"נ דא"כ שמואל היה לו להמתין לומר דבריו עד כאן והוה קאי אכולה מילתא דמתני' לכ"נ לר"י דהכא ודאי מודה שמואל דלא בעינן שאני אוכל לך דאין לספקו בהרחקת ד"א דאמר ליה בלשון נידוי לפי שאין אדם רגיל להזכיר לשון נידוי על עצמו כשא"ל לחבירו לא אעמוד בד"א שלך לפי שגנאי הוא לו להזכיר לשון נידוי לעצמו אלא אומר בפירוש להרחיק ד"א ממנו והלכך כיון דאין לספק מנודה אני לך בהרחקת ד"א א"כ ודאי לשון נדר הוא ר"ל לשון נע ונד ומרוחק מהנאתו כדמסיק בגמרא שאינו לוקה:


###### Tosafot on Nedarim 7a:9:2
[Tosafot on Nedarim 7a:9:2](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Nedarim/r/7a:9:2)

מודה ר"ע וכו' - דא"כ ליתני ר"ע מחמיר תימא תלמודא דדייק מאריכות הלשון דמילתיה דר"ע דקתני חוכך בזה להחמיר וע"ז הוא אומר שהיה די לומר ר"ע מחמיר ולישתוק מחוכך והיא גופה אין להקשות אמאי אין התלמוד מדקדק משינוי הל' לאסור להחמיר איכא למימר אין זה דיוק משינוי ל' כמו מאריכות הל':


###### Tosafot on Nedarim 7a:10:1
[Tosafot on Nedarim 7a:10:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Nedarim/r/7a:10:1)

נדינא מנך כ"ע ל"פ דאסור - פי' משום דל' נע ונד הוא א"כ מועיל שפיר בלא שאני אוכל לך ושפיר הוי ידים מוכיחות טפי ממודרני ממך דאין לספקו בהרחקת ד"א משום דלשון נדינא לא משמע כלל ל' הרחקה אלא משמע שאני נע ונד מליהנות ממך:


###### Tosafot on Nedarim 7a:10:2
[Tosafot on Nedarim 7a:10:2](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Nedarim/r/7a:10:2)

משמתנא כ"ע לא פליגי דשרי - דלשון קללה הוא כמו מקוללני ממך ואפילו את"ל שמנדה עצמו מלעמוד בד' אמותיו מכ"מ איסור הנאה לא משמע: