## Tosafot on Rosh Hashanah Daf 28a

###### Tosafot on Rosh Hashanah 28a:9:1
[Tosafot on Rosh Hashanah 28a:9:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Rosh%20Hashanah/r/28a:9:1)

בשופר של עולה לא יתקע. כלומר במזיד ואם תקע כלומר בשוגג יצא דבשוגג מעל ונפיק לחולין אבל במזיד אין מעילה ולא נפיק לחולין וכשמחלק בין עולה לשלמים היה יכול לחלק בעולה גופה בין מזיד לשוגג אבל השתא מחלק בשוגג גופיה:


###### Tosafot on Rosh Hashanah 28a:13:1
[Tosafot on Rosh Hashanah 28a:13:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Rosh%20Hashanah/r/28a:13:1)

אמר רב יהודה בשופר של ע"ז לא יתקע ואם תקע יצא. תימה מאי שנא משלמים דלא יצא משום דמצות ליהנות ניתנו ורבינו חננאל גריס הכא רבא ותימה דבסוף כסוי הדם (חולין דף פט. ושם) תניא תקע לא יצא וכן קשיא אההיא מהא דאמר רבא בפרק מצות חליצה (יבמות דף קנ: ושם) חלצה בסנדל שאינו שלו ובסנדל של ע"ז חליצתה כשרה ולא אמרינן מכתת שיעוריה ופרישית כולה בשלהי כסוי הדם ופ' לולב הגזול (סוכה דף לא: בד"ה באשרה):


###### Tosafot on Rosh Hashanah 28a:14:1
[Tosafot on Rosh Hashanah 28a:14:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Rosh%20Hashanah/r/28a:14:1)

המודר הנאה משופר מותר לתקוע בשופר של מצוה. בפרק ב' דנדרים (דף טז:) מחלק אביי בין הנאת סוכה עלי לאומר שלא אהנה מן הסוכה דיכול לאסור הסוכה עליו שאינה משועבדת לו אבל אין יכול לאסור עצמו על הסוכה שהוא משועבד לה ופריך עלה רבא וכי מצות ליהנות ניתנו אלא אמר רבא הא דאמר ישיבת סוכה עלי הא דאמר שבועה שלא אשב בסוכה ולדברי רבא היה משמע דכאן נמי אי אמר הנאת שופר עלי מותר לתקוע בשופר של מצוה דמצות לאו ליהנות ניתנו אבל אם אמר תקיעת שופר עלי אסור לתקוע בשופר של מצוה אפי' לרבא כמו דאמר גבי סוכה אם לא נחלק משום דגבי סוכה בלאו מצוה יש הנאה בישיבה אבל שופר אי לאו מצוה אין הנאה בתקיעה דאינו מכוון לשיר ועל סוגיא דהתם קשיא דמשמע דוקא כשאמר שבועה שלא אשב בסוכה הוא דאינו יכול לאסור עצמו על סוכה לפי שהוא משועבד לה אבל אם אמר ישיבת סוכה עלי בשבועה אסור כמו בקונם וא"כ מאי חומר בנדרים מבשבועות דקתני התם הא שניהם חלין בענין אחד ויש לומר דנדרים חלין בכל ענין דשייכי דהיינו האסרת חפץ כדאמרינן בריש מסכת נדרים (דף ב:) דנדרים וחרמים מידי דמיתסר חפצא עליה לאפוקי שבועה דקאסר נפשיה מן חפצא ולכן חלים הנדרים בכל ענין שיאמר חוץ מהיכא דהזכיר הנאה משום דמצות לאו ליהנות ניתנו ומה שמחלק שם בין אמר ישיבת סוכה עלי לשבועה שלא אשב לא בא אלא לומר שיש חילוק בין נדר לשבועה לפי שהנדר בכל ענין שיאמר מיתסר חפציו עליה ובשבועה בכל ענין שיאמר קאסר נפשיה מן חפציו:


###### Tosafot on Rosh Hashanah 28a:15:1
[Tosafot on Rosh Hashanah 28a:15:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Rosh%20Hashanah/r/28a:15:1)

המודר הנאה ממעיין. הא דאיצטריך לאשמועינן מודר הנאה מחבירו ומשופר וממעיין דס"ד אמינא דוקא במודר מחבירו הוא דשרינן לתקוע לו ולהזות משום דסתם מודר מחבירו אין דעתו על דבר מצוה כשאין מפרש בהדיא אבל אם פירש בהדיא ממעיין ומשופר אסור קמ"ל:


###### Tosafot on Rosh Hashanah 28a:17:1
[Tosafot on Rosh Hashanah 28a:17:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Rosh%20Hashanah/r/28a:17:1)

אמר רבא זאת אומרת התוקע לשיר יצא. דמצות אינן צריכות כוונה בפ' ערבי פסחים (פסחים דף קיד:) משמע דהוי פלוגתא גבי הביאו לפניו מטבל בחזרת דקתני בגמ' אכלו דמאי יצא אכלו בשלא מתכוין יצא ובאידך ברייתא תניא ר' יוסי אומר אע"פ שטבל בחזרת מצוה להביא לפניו (מצה) חזרת וחרוסת ודייק התם ע"כ לאו משום היכרא הוא מדקתני מצוה אלא משום דמצות צריכות כוונה והשתא מה שהוצרך רבא לדקדק מכאן ולא הביא מברייתא דהתם דקתני בהדיא דהוה אמינא היינו בירקות דרבנן אבל מצות דאורייתא בעי כוונה ומה שמקשה עליו מברייתות דלקמן ולא פריך מרבי יוסי דהתם דהוה מצי לדחויי דלעולם מצוה משום היכרא:

**Sefaria Community Translation:**
**Rava said, "That is to say one who blows for the music (*lashir*) has fulfilled [his obligation]":** As commandments do not require intent. In the chapter [entitled] Arvei Pesachim (Pesachim 114b), it is implied that it is [the basis of] an argument concerning, "[Vegetables] would be set before him; he dips the lettuce." As [a beraita] is taught in the Gemara, "If one ate [vegetables] of doubtfully tithed produce, he has fulfilled [his obligation]. If he ate them without the intent, he has fulfilled [his obligation]." But in a different baraita [there, it says], "It was taught (in a baraita) [that] Rabbi Yosei says, 'Although one has already dipped the lettuce, it is a commandment to bring before him (matzah), lettuce and *charoset*.'" And there it infers that it is perforce not on account of a signal [for the children to ask], since it taught, "it is a commandment." Rather it is on account of commandments not requiring intent [and he did not have intent the first time]. But now that which Rava had to infer from here and did not bring the baraita from there that taught it explicitly is since I would have said that it is [only] with the vegetables [which are] rabbinic; but [with] Torah commandments, intent is required. And that which he asks from baraitot later and does not challenge from Rabbi Yose there is since he could have found to push it off [by saying,] "That it is a commandment on account of [it being] a signal."