## Tosafot on Shabbat Daf 15a

###### Tosafot on Shabbat 15a:1:1
[Tosafot on Shabbat 15a:1:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Shabbat/r/15a:1:1)

אלא שלמה גזר לקדשים - תימה דבפ"ק דפסחים (דף יט: ושם) קאמר רבי עקיבא זכינו שאין טומאת ידים במקדש ופריך ולימא שאין טומאת ידים וכלים במקדש ומשני רב יהודה ידים קודם גזירת כלים נשנית א"ל רבה והא תרוייהו בו ביום גזרו דתנן הספר והידים והכלים כו' והשתא מאי קפריך רבה והא ידים דקדש דמיירי התם שלמה גזר וכלים גזרו בי"ח דבר ויש לומר דר"ע אי"ח דבר קאי שהיה מחדש וה"ק זכינו שכשעסקו בי"ח דבר בדיני ידים שלא רצו לגזור טומאת ידים במקדש ורב יהודה דשני ידים קודם גזרת כלים נשנית דהיינו בימי שלמה ולהכי לא נקט ר"ע אלא ידים משום דלעולם הוי זה זכות במקדש אפילו בימי שלמה אפילו הכי חוזר ומקשה לו רבה והא תרווייהו כו' משום דלא משמע ליה לישנא הכי:


###### Tosafot on Shabbat 15a:1:2
[Tosafot on Shabbat 15a:1:2](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Shabbat/r/15a:1:2)

שלמה גזר כו' - והשתא לא הוי צריך לשנויי דאינהו גזור ולא קבלו מינייהו אלא אינהו גזור לתלות כו' ואילפא קאמר דידים דגזור שלמה תחלתן לשריפה אלא משמע ליה דקאי אילפא אי"ח דבר [ת"י]:


###### Tosafot on Shabbat 15a:3:1
[Tosafot on Shabbat 15a:3:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Shabbat/r/15a:3:1)

שמאי אומר מקב לחלה הלל אומר מקביים - בירושלמי מפרש טעמא דשמאי והלל משום דאיפה י"ח קבים ועשירית מלבר היינו ב' קבין ובאותו שיעור צריך להפריש חלה להלל ושמאי סבר דצריך ב' חלות לעומר שהיו עושין ממנו ב' אכילות אחת בבוקר ואחת בערב וכשיעור אכילה אחת חשיב שמאי עיסת מדבר:


###### Tosafot on Shabbat 15a:3:2
[Tosafot on Shabbat 15a:3:2](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Shabbat/r/15a:3:2)

רבי יוסי אומר ה' פטורין ה' ועוד חייבין - דקסבר ראשית עריסותיכם שכשיפריש חלה שעדיין ישאר כדי עיסת מדבר ואור"ת דאין למחוק בפרק כלל גדול (לקמן שבת דף עז.) ובפ' אלו עוברין (פסחים דף מח.) דמייתי התם חמשה רבעים ועוד חייבין בחלה דאתיא כר' יוסי:


###### Tosafot on Shabbat 15a:9:1
[Tosafot on Shabbat 15a:9:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Shabbat/r/15a:9:1)

אלא שלא דנו דיני נפשות - תימה דוקמת ועלית אל המקום דדרשינן מיניה (ס. הדרין יד: פז.) מלמד שהמקום גורם לא כתיב אלא בזקן ממרא ובזקן ממרא גופיה לא כתיב אלא בהמראתו שצריך שימרה עליהם במקומן אבל לדונו יכול אע"פ שאין ב"ד הגדול בלשכת הגזית ואין נראה לומר דבעינן שיהיו במקומן בשעת עבירה כמו בזקן ממרא דהא בזקן ממרא לא על המראתו לבד מיחייב אלא עד שיחזור לעירו ועשה כהוראתו ואהא לא כתיב מקום ועוד דלא מצינו בשום מקום שהיו בודקין אם היו ב"ד בלשכת הגזית בשעת עבירה אם לאו: