## Tosafot on Yevamot Daf 40a

###### Tosafot on Yevamot 40a:4:1
[Tosafot on Yevamot 40a:4:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Yevamot/r/40a:4:1)

רצה כהן אחר אוכלה - והא דדרשינן בפ"ב דקדושין (דף נג.) לכל בני אהרן תהיה איש כאחיו היינו של אותו משמר או של אותו בית אב א"נ הכא מרבוי ילפינן דכהן המקריב צריך שיאכל ממנה ולא כולה:


###### Tosafot on Yevamot 40a:5:1
[Tosafot on Yevamot 40a:5:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Yevamot/r/40a:5:1)

מאי תרי גווני איכא - דליכא למימר רצה לשם סעודה אוכלה רצה לשם מצוה דאין צריך שיתכוין לשם מצוה אלא שלא יהא אוכלה אכילה גסה:


###### Tosafot on Yevamot 40a:6:1
[Tosafot on Yevamot 40a:6:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Yevamot/r/40a:6:1)

אכילה גסה ביוה"כ פטור - וא"ת דאמר בפרק מי שאמר הריני נזיר (נזיר דף כג. ושם) כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם (הושע י״ד:י׳) משל לב' בני אדם שצלו פסחיהן אחד אכלו לשם פסחו ואחד אכלו אכילה גסה ומשמע התם דתרוייהו נפקי אלמא הויא אכילה וי"ל דתרי עניני אכילה גסה הם:


###### Tosafot on Yevamot 40a:9:1
[Tosafot on Yevamot 40a:9:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Yevamot/r/40a:9:1)

מצות אמר רחמנא - פי' בקונט' ואכלוה מצות אצל המזבח וגו' ובשמיני של מלואים כתיב ואפילו לשמואל דאמר בריש הקומץ רבה (מנחות דף יט:) דלא ילפינן דורות משעה שמא הכא איכא שום יתור:


###### Tosafot on Yevamot 40a:10:1
[Tosafot on Yevamot 40a:10:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Yevamot/r/40a:10:1)

שנה בה קרא לעכב - הך דהכא לא הוי כמו שנה עליו הכתוב לעכב דעלמא דמהיכא תיתי לעכב דדלמא למצוה הוא דאמר רחמנא דלא ליעבד חלוט אלא לעכב כלומר דבעינן מצה מעלייתא ולא חלוט:


###### Tosafot on Yevamot 40a:11:1
[Tosafot on Yevamot 40a:11:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Yevamot/r/40a:11:1)

כיון דהדר אפייה בתנור - או באילפס לחם איקרי ואדם יוצא בה ידי חובתו בפסח והא דאמר בפ' כל שעה (פסחים דף לו:) לחם עוני פרט לחלוט ואשישה אר"ת דהתם בלא הדר אפייה בתנור ועוד אר"ת דהתם בחלוט גדול דומיא דאשישה ולא חשיב לחם עוני לפי שהוא גדול ולא משום דחלוט א"נ התם בבלילתו קשה והכא בבלילתו רכה כגון סופגנין או חלת המשרת דמפרש התם דהיינו חלוט של בעלי בתים דלא מחייב בחלה ולא חשיב לחם אלא על ידי אפיה ולהכי חשיב שפיר לחם עוני אע"ג דחלטיה אבל בלילתו עבה מיפסל לעשות דחשיב לחם עשירות אפי' לא הדר אפייה ובפ' כל שעה (שם ד"ה פרט) הארכתי: