## Tosefta Kifshutah on Bava Batra Chapter 11

###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:1:1
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:1:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/11:1:1)

1. **פשוט שכתב עדיו מאחריו וכו'.**פיסקא ממשנתנו פ"י מ"א. ועיין בבלי ק"ס ב', בטעמו של מקושר, ובירושלמי אין זכר מזה. ועיין מ"ש על שטר מקושר לעיל ח"ח (גיטין), עמ' 899 ואילך, ביחס לשטרות מקושרים שנמצאו בזמננו, ועיין בספרות שציינתי שם.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:1:2
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:1:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/11:1:2)

3. **השיב ר' על ר' חנינא בן גמליאל וכו'.**ירושלמי כאן פ"י ה"א, י"ז ע"ג, גיטין פ"ח הי"ב, מ"ט ע"ד, בבלי קס"ד א'.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:1:3
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:1:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/11:1:3)

**והלא זמנו של שטר מוכיח עליו וכו'.**וכן בבבלי קס"ד ב': והלא אינו דומה זמנו של זה לזמנו של זה וכו', מקושר מלך שנה, מונין לו שתים, שתים מונין לו ג' וכו'. ועיין מ"ש רח"י בורנשטין על המנהגים השונים במניין שבתוך התעודות בסה"י לכבוד סוקולוב, עמ' 184. וכנראה, שהשינויים שחלו במנהגי המניין בשטרות לא השפיעו על השטרות המקושרים שהחזיקו בהם כמקדם.¹ אבל בירושלמי הנ"ל הגירסא היא: **גופו** של גט מוכיח עליו, אם פשוט הוא ואם אינו פשוט. אי זהו גופו של גט וכו', לעולם אין העדים חותמים בו מלמטה, עד שיקראו בו מלמעלן אני פלוני בן פלוני מקובל עלי כל מה שכתוב למעלן.

footnotes:
¹ השערת בורנשטין שם שהכוונה למקום הזמן בתוך השטר אינה מקובלת עלי.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:1:4
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:1:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/11:1:4)

4. **אי זהו מקושר וכו'.**וכ"ה בד. ובכי"ע חסרות המלים "אי זהו מקושר", והנכון כלפנינו. וכן בירושלמי רפי"א, י"ז ע"ג: ר' אידי בשם ר' ירמיה הל' (כ"ה בכי"ל, כלומר, הלכת) מקושר כך הוא, כותב שם המלוה **ושם** הלוה **ושם** העדים וזמן, ומקשרו וכו'.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:1:5
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:1:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/11:1:5)

4-5. **כתב שם המלוה, ושם הלוה, מקום המוכר, מקום השדה, מקום המעות, מקום הזמן.**בד: **מקום הלוקח** מקום המוכר וכו', וכצ"ל לפנינו. ובכי"ע: שם הלוקח, שם המוכר, מקום השדה וכו'. ועיין בירושלמי שהעתקנו לעיל בסמוך. וכבר הרגיש בח"ד שהברייתא נקטה כאן את לשון משנת גיטין פ"ג מ"ב (פעמיים), וגם את הסדר שם.² והפירוש כאן שבשטר מקושר פתחו בתחילה בסיכום וקיצור של תוכן השטר,³ והוא סימן של שטר מקושר.

footnotes:
² ועיין מ"ש L. Fischer ביאהרבוך הפרנקפורטי ח"ט, עמ' 59, על מקום הזמן בשטרות, ובייחוד מ"ש יעקב רבינוביץ בספר אסף, עמ' 440 ואילך. ובפירוש הכתובה להרשב"ץ, דפוס קושטא קרוב לתחילתו: ובכל השטרות נהגו לכתוב הזמן בסוף השטר וכו', והביא ראייה מבבלי ב"ב קע"ב א'. ואח"כ כתב: ובירושלמי (בתשב"ץ ח"ג סי' ש"א בטעות: ופירוש) בפרקא קמא דמציעא (ליתא בירושלמי שלפנינו) נראה שמקום הזמן הוא סמוך לחתימת העדים וכו', ובגטין אי אפשר לאחר החתימה וכו', עיי"ש ושמא יש שם ט"ס בציון, והכוונה לירושלמי בריש פירקין שהבאנו לעיל בפנים, אבל שם במקושר עסיקינן.
³ עיין בספר Les Grottes de Murabba'at הוצ' Benoit וכו' ח"ב, עמ' 141 ואילך, ובספרו של יגאל ידין החיפושים אחר בר כוכבא, עמ' 229.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:1:6
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:1:6](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/11:1:6)

5-6. **קושרו מלמעלה והעדים מלמטה כשר.**וכ"ה בד. ובכי"ע: קושרן מלמעלה וכו'. ולהלן שורה 26 בכי"ע: **קישור** מלמעלה וכו'. ובקג"ג ובכי"ו: **קישרן** מלמעלה וכו'. ועיין בירושלמי הנ"ל.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:2:1
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:2:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/11:2:1)

6. **גופו של שטר, ביום פל', בשבת פלנית, בחדש פל', בשנה פל' וכו'.**וכ"ה ("בשבת") גם בד ובכי"ע.⁴ ולא מצאתי בשום מקום במקורות א"י זמן של שבת,⁵ אבל בבבלי גיטין י"ז ב': כתוב בו וכו' חדש **שבת** וכו'. והכוונה למניין השבתות בחודש, כמו שפירש הר"מ בפ"א מה' גירושין הכ"ו. ופירוש כל המפרשים כאן תמוה מאד, עיין מ"ש לעיל, הערה 4.

footnotes:
⁴ פירוש כל המפרשים שהכוונה לשבת פרשה פלונית (או: סדר פלוני) אינו בא בחשבון כלל, שהרי בא"י לא היו הסדרים קבועים. ואף Fischer (עיין לעיל הערה 2) והבאים אחריו תפסו שהכוונה לפרשת השבוע.
⁵ בירושלמי שקלים פ"ה ה"ה, מ"ט סע"א: שם היום, שם שבת, שם חדש היה כתוב עליהן. והכוונה שם לשבת של משמר, והירושלמי חוזר ומסכם בזה: שם היום (כלומר, נזכר במשנתנו), שם שבת (כלומר, שהזכיר הירושלמי לעיל: שם משמר), ומוסיף שם חדש. וכן מסתבר, שהממונה היה מרגיש תיכף בשינוי שם המשמר מאשר מספר השבוע לחודש, ולא חזר בו הירושלמי ממה שאמר לעיל: שם משמר היה כתוב עליו.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:2:2
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:2:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/11:2:2)

7. **ובמלכות פל'.**עיין לעיל גיטין פ"ו ה"ג, עמ' 270, ומ"ש בח"ח שם, עמ' 890 ואילך. והתוספתא נקטה את תחילת השטר גרידא, וגופו של שטר כבר נזכר לעיל בסוף ה"א. ועיין בלשון משנת גיטין פ"ט מ"ג. ולא חזרו כאן על כל גופו של שטר מחמת פרסומו ופשיטותו.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:2:3
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:2:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/11:2:3)

**לא כתב שם היום בו, ידו על התחתונ' כל אותה שבת.**עיין בבלי גיטין י"ז ב' הנ"ל.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:2:4
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:2:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/11:2:4)

8. **כל אותו חדש.**וכ"ה בד. ובכי"ע בטעות: כל אותה שבת.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:2:5
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:2:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/11:2:5)

10. **היה כת' בו דהב, נותן לו דינר של זהב.**כ"ה בד. ובכי"ע: נותן לו זהב, וצ"ל: נותן לו [דינר] זהב. וכן בבבלי קס"ה ב': ת"ר דהב, אין פחות מדינר דהב. וכן להלן בסמוך: דהב דאת חייב לי אין פחות מדינר של זהב. ובכי"ו באשגרה מלמטה: נותן לו שני דינרין של זהב.
ושאלו בבבלי שם: אימא נסכא, אמר ר' אלעזר, דכתב מטבע. ובמשנת שקלים ספ"ו ומנחות פי"ג מ"ד: הרי עלי זהב, לא יפחות מדינר זהב. ובירושלמי שם ספ"ו, נ' ע"ב: א"ר לעזר והוא שהזכיר צורה, אבל אם לא הזכיר צורה מביא אפילו צינורה. ועיין בבלי מנחות ק"ז א' ובתוספות שם, ד"ה ודילמא. ועיין בלשונו של ר' אלעזר בבבלי שבועות מ' א'.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:2:6
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:2:6](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/11:2:6)

**דהב דינרין, נותן לו שני דינרין של זהב.**וכן בבבלי הנ"ל: דהב דינרין ודינרין דהב אין פחות משני דינרין דהב. ועיין במשנתנו פ"י מ"ב. והוא ע"פ הכלל (תו"כ מצורע פרק ז' פרשה ה' ה"ה, ע"ט ע"א, ומקבילות בבבלי כתובות ע"ה א', גיטין מ"ו א'): ימים שנים.⁶

footnotes:
⁶ ועיין מ"ש בהלכות הירושלמי להר"מ, עמ' י"ט, הערה ז'.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:2:7
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:2:7](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/11:2:7)

11. **בדינרין דהב, נותן לו בשני דינרין של כסף.**בחי' הרשב"א קס"ו א', ובכי"ע: בדינרין זהב וכו', כלפנינו. כלומר, נותן לו זהב בשוי של שני דינרי כסף. וכן בבבלי קס"ה סע"ב: דהב בדינרין אין פחות משני דינרין כסף דהב. וכן להלן שם קס"ו א': זהב בדינרין, אין פחות מבשני דינרין כסף זהב. ועיין במה שהקשו ותירצו שם. ובד: נותן לו כשני דינרין דהב. ואף שם הפירוש הוא שהוא נותן לו זהב בשני דינרין של כסף. ועיין להלן, ד"ה בדינרין כסף.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:2:8
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:2:8](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/11:2:8)

11-12. **בדינרין ודהב, נותן לו שני דינרין של כסף ודינר של זהב.**וכ"ה ברשב"א הנ"ל (בדינרין וזהב). ובד: כדינר של זהב. והנכון כלפנינו, אלא שצ"ל בתחילה: דינרין ודהב וכו', כמו שתיקן הרשב"א הנ"ל. וכן בריטב"א שם קס"ה ב': והם מתרצים דהכי גרסינן דינרין ודהב (כ"ה בכ"י החיד"א שם), ובכי"ע חסרות המלים "ודינר של זהב". ועיין להלן, ד"ה דינרין וכסף.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:2:9
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:2:9](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/11:2:9)

12. **היה כת' בו כסף, נותן לו דינר של כסף.**וכ"ה בד. ובכי"ע חסר. ואף כאן שאלו בבבלי: ואימא נסכא? אמר ר' אלעזר וכו', ואימא פריטי, באתרא דלא סגי פריטי דכספא. וכ"ה בכתובות ק"י ב'.⁷

footnotes:
⁷ עיין ירושלמי קידושין פ"א ה"א, נ"ח ע"ג, שבועות פ"ו ה"א, ל"ו ע"ד: סוף מטבע כסף מעה. ושם מדברים בכסף של תורה. ועיין בבלי קידושין י"א ב', ברש"י ובתוספות שם. וסתם "כסף" במקום התנא שלנו ובזמנו כוונתו דינר, כמו שהסיקו בתוספות כאן, סד"ה אימא נסכא.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:2:10
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:2:10](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/11:2:10)

12-13. **כסף דינרין, נותן לו שני דינרין של כסף.**וכ"ה בד, ופשוט הוא. אבל בכי"ע חסרה גם הלכה זו.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:2:11
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:2:11](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/11:2:11)

13. **בדינרין כסף, נותן לו כשני דינרין של זהב.**וכ"ה ("כשני") גם בד. ובכי"ע לנכון: **בשני** דינרין של זהב. והמפרשים מגיהים כאן: **בדינרי**, והוא ע"פ הבבלי קס"ו א'. אבל בירושלמי אין זכר לחילוק בין דינרין ל"דינרי".⁸ ופירושו כאן פשוט, שהרי אמרנו לעיל שאין מטבע של כסף פחותה מדינר, ולא יתכן לומר בדינרין כסף, אלא לכל הפחות "בשני" דינרין. ולפיכך אין הכוונה אלא לדינרין של זהב, ונותן לו כסף בשני דינרין של זהב, והיינו חמשים דינר. ועיין לעיל, ד"ה בדינרין דהב.

footnotes:
⁸ עיין ירושלמי שבועות פ"ו ה"ג, ל"ז ע"א, ואינו עניין לכאן.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:2:12
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:2:12](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/11:2:12)

13-14. **דינרין וכסף, נותן לו שני דינרין של זהב ודינר כסף.**וכ"ה בד ובכי"ע. וכן בחי' הריטב"א קס"ה ב': כסף ודינרין נותן לו שני דינרין מזהב ודינר כסף. ואף כאן מגיהים המפרשים "דינרי וכסף" ע"פ הבבלי כנ"ל, ואין צורך. ועיין לעיל, ד"ה בדינרין ודהב, ומש"ש.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:2:13
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:2:13](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/11:2:13)

14-15. **דהב דאת חייב לי אין פחות מדינר של זהב, כסף דאת חייב לי וכו'.**ודינו כלעיל, ומלמדת התוספתא שלאו דווקא במקח וממכר אלא אפילו בתביעת הלואה הלכה כן.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:2:14
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:2:14](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/11:2:14)

15-16. **דהב דינרין, דאינון דיחמי, והשאר מחוק, אין פחות מדינר של זהב.**וכן בד: דאינין **דיחמי** וכו'. ובכי"ע: דאינון **דחמי** וכו'. ומתחילה שערתי שצ"ל: דאינון דרחמי,⁹ והשאר מחוק וכו' והכוונה לאדרכמונין (δραχμαί) וככתיב של ימי הבינים.¹⁰ והיה נהוג אצלם בשטרות לפרט אח"כ את המטבע הגדול. ואמרו במשנתנו (פ"י מ"ב): זוזין מאה, דאנון סלעין עשרין, אין לו אלא עשרין וכו', כסף זוזין, דאינון ונמחק אין פחות משנים. וכן בשטר יוני מזמן התנאים¹¹ ἀργυρίου τ[υ]ρί[ου] ... οἴ εἰσιν στατῆρες δεκ[α]δύω καἰ δηνάρια δύο κτλ. כלומר, כסף צורי דאינון שנים עשר איסתר ושני דינרין וכו'. וראינו במשנתנו הנ"ל שלפעמים והפרט סותר את הכלל ואינו נותן אלא את הממועט, ואף כאן שנמחק הפרט אינו מקבל אלא דינר זהב אחד, שמא לא יצא מן הפרט אלא דינר זהב אחד.¹²
אבל כמעט וודאי הוא שיש כאן נוסחא כפולה, וצ"ל: דיהמו (כלומר, שהם), והיא ארמית עתיקה, ארמית של שטרות (עיין עזרא פ"ה, י"א, י"ב, י"ד ועוד). ובמשנתנו פ"י מ"ב: זוזין מאה **דאינון** סלעין עשרין וכו' **דאינון** תלתין סלעין וכו'. אבל במשניות מטיפוס א"י: דיהימו,¹³ די הימו,¹⁴ דיהמו,¹⁵ ואין הבדל בין הלשונות, והוא "דיהמו" הוא "דאינון", אלא שהראשונה היא עתיקה יותר, כמו שמצוי בשטרות. ובתוספתא נשרדו שתי הנוסחאות. ואח"כ מצאתי שכבר הרגיש בעיקר הדברים בשירי מנחה כאן.

footnotes:
⁹ והרי בכמה כתי"י אין להבחין בין יו"ד לרי"ש, וכמ"ש בשו"ת הרא"ש כלל מ"ה סי' ב': ורי"ש כותבין גג שלה קצר. עד שנקראת במקום אחר כמין יו"ד. וחילוף זה במקורות שלנו בהרבה כמה מקומות.
¹⁰ ע"פ הערבית, עיין כפו"פ פט"ז, עמ' שפ"ג (בשם רב האיי גאון). וכן תכופות בפיה"מ להר"מ.
¹¹ עיין בספר Les Grottes הנ"ל (לעיל הערה 3), עמ' 241.
¹² אבל אין לחשוש לפחות מדינר, משום שדינר חסר יותר מן החצי אסור לקיימו, עיין מ"ש לעיל ב"מ פ"ג הי"ח, שורה 62, ד"ה הסלע עד שקל.
¹³ כ"י קויפמן ופרמה.
¹⁴ משנה שבירושלמי. וכן במלא"ש: כד מצאתי מוגה.
¹⁵ הוצ' לו: דיהמו... דיהומו. ועיין מ"ש תלמידי ר"מ פרידמן, Jewish Marriage in Palestine, עמ' 60, ובהערה 52 שם.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:2:15
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:2:15](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/11:2:15)

16-17. **דריאבון, נותן לו כל מה שדריאבון שהוא שוה.**וכ"ה בד. ובכי"ע: דריכון, נותן לו כל מה שדריכון שהוא. וכנראה שצ"ל: כל מה שדריאכון שוה, כמו שהוא להלן בסמוך, וכנראה, שבזמן התנא שלנו לא היו משתמשים בדריכונים (Δαρεικοί) של זהב מפני גודלן,¹⁶ ולפיכך נותן מטבעות אחרים בשויין. ועיין בבלי שבועות מ' א'.

footnotes:
¹⁶ עיין מ"ש לעיל ח"ד (שקלים), עמ' 679.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:2:16
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:2:16](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/11:2:16)

17. **כיוצא בו, הנושא ונותן עם חבירו בשוק, ואמ' לו וכו'.**כלומר, לאו דווקא בשטרות בכתב, אלא אפילו בהודאה על פה הדין כן. והסופר בכ"י שלנו המשיך את המלים "כיוצא בו" למעלה, ונתן נקודה וריוח אחרי מלים אילו.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:3:1
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:3:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/11:3:1)

18-19. **המוציא שטר בבל, גובה עליו כסף בבל וכו'.**כל הברייתא לעיל כתובות פי"ב ה"ו, עמ' 99, בבלי שם ק"י ב', ונתפרשה כולה לעיל ח"ח (כתובות), עמ' 387 ואילך.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:3:2
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:3:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/11:3:2)

19-20. **היה כת' בו כסף סתם, והוציאו וכו'.**וכ"ה ("כסף סתם") בכל הנוסחאות. וכ"ה בחי' הריטב"א קס"ה ב'. אבל לעיל כתובות (בכל הנוסחאות): היה כתוב סתם, וכן בבבלי שם ק"י ב', והיא נוסחא יותר משובחת, וכאן מדברים על המקום גרידא, ולהלן בסיפא גרסינן "כסף סתם", עיין מ"ש לעיל ח"ח הנ"ל, עמ' 388, ד"ה כתוב, וד"ה ובבבלי.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:4:1
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:4:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/11:4:1)

22-23. **בין שכת' בו לוה פל' מן פל', ובין שכת' בו אני פל' לויתי וכו'.**לכאורה פירושו שאין הבדל בין שהעדים מעידים על המעשה לבין שמעידים על החתימה, והשטר כשר, משום שאין העדים חותמין אלא אם קוראין על מה חתם המתחייב,¹⁷ ודינו כשטר ממש, וגובה מן המשועבדין, שהרי הם יודעים את המעשה, ויש לו קול.
ברם יותר נראה שאנו חוזרין לשטר מקושר, והיה נהוג בהן שהצד המתחייב חותם בעצמו מעל לחתימת העדים.¹⁸ ומלמדת התוספתא שאין הבדל בין אם היה כתוב בסיכום: פלוני לוה מן פלוני, או אני פלוני לויתי מפלוני, עיין מ"ש להלן בסמוך.

footnotes:
¹⁷ עיין לעיל פ"ח הי"ח, שורה 42.
¹⁸ עיין בספרו של יגאל ידין "החיפושים אחר בר כוכבא", עמ' 230.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:4:2
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:4:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/11:4:2)

23-24. **לעולם התחתון ילמד מן העליון במקושר באות אחת וכו'.**וכ"ה ("במקושר") בד, בכי"ע ובתוספות קס"ו ב', ד"ה אבל (בהגהה). וכ"ה מלה במלה בירושלמי פ"י ה"ג, י"ז ע"ג. ובמשנתנו פ"י מ"ב: כתוב בו מלמעלה מנה ומלמטה מאתים וכו', הכל הולך אחר התחתון, אם כן למה כותבין את העליון, שאם תמחק¹⁹ אות אחת מן התחתון, ילמד מן העליון. ופירשו המפרשים שהכוונה לסיכום השטר מלמטה (ובלבד שלא יהא כתוב בשיטה אחרונה), וכן יוצא מסתימת הבבלי קס"ו ב'. וכבר ראו בהגהה שבתוספות הנ"ל שלפי התוספתא מוכח שאין מדברים כאן אלא במקושר, עיי"ש שנדחקו.²⁰
ובמשנתנו ברור שמדברים בפשוט, שהרי אמרו "אם כן למה כותבין את העליון", ושאלה זו לא תתכן בשטר מקושר, ובעל כרחנו עלינו לפרש כפירוש המפרשים הנ"ל. ונקטו בבבלי כדבר פשוט שהברייתא שלנו נסמכה למשנתנו המדברת בסיכום השטר שלמטה. ועיין בתוספות קס"ו ב', ד"ה אם כן (השני).
אבל בתוספתא ובירושלמי הרי כתוב מפורש "**לעולם** התחתון ילמד מן העליון **במקושר**", ועל כרחינו עלינו לפרש שהיא ברייתא שאינה מפרשת את משנתנו, אלא ברייתא בלתי תלויה במשנתנו שמדברת במקושר גרידא. ובירושלמי פ"י ה"א, י"ז ע"ג, גיטין פ"ח הי"ב, מ"ט ע"ד: **לעולם** אין העדים חותמים מלמטה, עד שיקראו מלמעלן אני פלוני בן פלוני מקובל אני עלי כל מה שכתוב למעלן. והתני טופס שטרות כן. א"ר מני טופס שטרות מקושרות כן הוא. א"ר אבין ואפילו תימר הוא פשוט הוא מקושר, מקושר הוא מעכב פשוט אינו מעכב²¹ וכו'. ומכאן שלא כתבו כן אלא במקושר, אלא שיש שהוסיפו כן בפשוט לשופרא דשטרא, כפירוש הרמב"ן בחידושיו קס"ב א', עיי"ש. וביד רמה ק"ס ב' סי' כ"ו כתב: "מיהו במערבא הוו רגילין למכתב בסופיה דשטרא מקמי חתימת עדים מקובל עלי, ובבבל הוו נהיגי למכתב שריר וקיים, וחד טעמא נינהו, ואשכחן כי הני תרי לישני בחד קרא בעניין שנאמר **קיימו וקבלו** (אסתר ט', כ"ז)²² וכו'". ונוסחא זו היה סימן לסיום השטר. ברם בירושלמי גיטין פ"ט רה"ט, נ' סע"ג: מהו שייר וכו', **כגון** קיים שריר וברור (והשאר שם הוא עניין אחר, עיין בגליון אפרים במקומו, דברים נכוחים). וגם בתעודה ביונית (מקושר) הסיום κυρίας οὔσης.²³
ומלשון הברייתא כאן "**לעולם** התחתון ילמד מן העליון **במקושר** באות אחת" וכו', משמע שמדברים בסופו ממש של תחתון והיינו "אני פלוני בן פלוני מקובל" וכו', שלא נזכר שם אלא שם המתחייב גרידא, ועל כך נתנו את הדוגמא למטה בשמות גרידא, ובמקושר גרידא, שהיו לעולם כותבים בו נוסחא זו.²⁴ ואין מדברים כאן בנמחק, אלא בסתירה בין העליון והתחתון.

footnotes:
¹⁹ בתוספות קס"ו ב', ד"ה אבל, הביאו גירסא: שאם לא כתב. ולא מצאתי גירסא זו במקום אחר.
²⁰ עיין הפירוש בתוספות במהרש"א במקומו.
²¹ כ"ה בגיטין, וכן מעתיק הרמב"ן בחי' כאן קס"ב א'. ובירושלמי ב"ב בטעות: בפשוט מעכב, במקושר אינו מעכב.
²² עיין ביד רמה שם שנדחק ליישב ולהשלים בין התלמודים. ולפי פשוטו יש כאן מחלוקת.
²³ Les Grottes (עיין לעיל הערה 4), עמ' 249, שו' 18. וכן נהגו בכמה שטרות פשוטים, עיין מ"ש ר"א גולאק בספרו Das Urkundenwesen וכו' עמ' 26 ואילך. ומה שתרגם שם "וברור": deutlich, אינו מדוייק משום שברור פירושו במקום זה: שריר, קיים, עיין מ"ש ר"ח ילון בספרו פרקי לשון, עמ' 85 ואילך.
²⁴ בבבלי בוודאי לא פירשו כן, ולפיכך נסתפקו שם בשינוי בין "כפל" ל"ספל", והיינו בשינוי בגוף השטר לשינוי בסיכום הכפול בסוף השטר.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:4:3
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:4:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/11:4:3)

24. **באות אחת ולא בשתי אותות.**כ"ה ("אותות") גם בד (אבל להלן בסמוך: על שני אותיות). והוא הכתיב הנכון, עיין מ"ש לעיל ח"ה (יום טוב), עמ' 999, ד"ה והכותב. ובכי"ע: בשתי אותיות וכו' ועל שתי אותיות. ובירושלמי הנ"ל בטעות ברורה: באות אחת **או** בשתי אותות²⁵ וכו' בשתי אותות אין מקיימין אותו.

footnotes:
²⁵ כ"ה בכי"ל: בשתי אותות וכו', בשתי אותות אין מקיימין אותו. ובד"ו הדפיסו: אותיות וכו' אותיות.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:4:4
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:4:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/11:4:4)

**בין חנן לחנני ובין ענן לענני.**וכ"ה בירושלמי ובבבלי הנ"ל. ובבבלי פירשו שהשאלה היא בנמחק, ולפיכך שאלו אח"כ מה ששאלו, אבל כבר אמרנו שבתוספתא ובירושלמי מדברים בסתירה שבשמות.²⁶ וכן מוכח משאלת ר' יצחק בירושלמי להלן שם, שלא הזכיר כלל "נמחק". ועיין לעיל הערה 19, וכבר העירותי שלא מצאתי גירסא זו בשום מקום.

footnotes:
²⁶ וממילא אין מקום לציון האחרונים, עיין ש"ך חו"מ סי' מ"ב ס"ק י"ב, ועיין סמ"ע שם ס"ק י"ט.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:4:5
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:4:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/11:4:5)

25. **על שני אותות אין מקימין אותו.**וכע"ז בירושלמי הנ"ל. ובבבלי חסר סיום זה. ופירושו שהשטר נשאר בספק. ועיין סמ"ע סי' מ"ב ס"ק י"ח.²⁷

footnotes:
²⁷ אלא שיש שם ט"ס בהעתקה מן הירושלמי, וצ"ל: נני (במקום "חנני").


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:4:6
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:4:6](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/11:4:6)

25-26. **ואי זהו קיומו, אני פל' לויתי מן פל', ופל' לוה הימנו וכו'.**נראה שהכוונה היא, ואיזהו סיכומו של שטר מקושר, וקיומו פירושו תמציתו, כמו שהוא בסורית א"י,²⁸ והיינו ὑπόστασις, Substantia. ועיין לעיל סה"א.

footnotes:
²⁸ עיין במלונו של שולתיס (סורית של א"י) ערך קימא.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:4:7
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:4:7](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/11:4:7)

26. **קישרו מלמעלה.**וכ"ה בקג"נ. ובד: קושרו, ובכי"ע קישור. ועיין מ"ש לעיל, שורה 5–6.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:5:1
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:5:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/11:5:1)

26-27. **כותבין גט לאיש שלא מדעת אשה וכו'.**כדין משנתנו פ"י מ"ג. וכל הברייתות הובאו בחי' הרשב"א קס"ז א' (רמ"ה ע"ב מן הספר).


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:5:2
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:5:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/11:5:2)

28. **שחרור לרב וכו'.**שהרי יכול לשחררו בעל כרחו, וכנ"ל.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:5:3
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:5:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/11:5:3)

29. **אונקלסיא שלא מדעת המלוה וכו'.**וכ"ה בד. ובכי"ע: אנקלסיא, ובקג"נ אונקליסיא. ובחי' הרשב"א הנ"ל: אתקליסיא. ובאו"ז ב"ב סי' רל"ב, ל"ג ע"ד: תניא בתוספתא כותבין אונקליסא וכו'. וכבר בררנו לעיל ב"מ פ"א ה"ז, שורה 15, שהוא כעין שטר אדרכתא, ἐνεχυρασία, שנותנין ב"ד למלוה שמסרו לו את קרקעותיו של הלוה (עיין בבלי כאן קס"ט א'), אבל אין כותבין אלא מדעת הלוה, שמא עדיין רוצה לפרוע למלוה חובו בכסף. ועיין היטב באו"ז הנ"ל שכנראה פירש אחרת.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:6:1
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:6:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/11:6:1)

30-31. **דייתיקאות, הפותיקאות, ומתנות שלא מדעת הנותן וכו'.**וכן ברשב"א הנ"ל, ומוסיף: כך מצאתי שם הגירסא. ונראה שיש בה שיבוש, ואיפכא תניא. דיתיקאות וכו' שלא מדעת המקבל, אבל אין כותבין אלא מדעת הנותן. וכל המנויים כאן (עד ה"ח) נמנו לעיל ב"מ פ"א ה"ח-ט' שורות 16–21, ודרך התוספתא והירושלמי בכגון דא לנקוט שמות שאינם שייכים בדווקא להלכה מיוחדת.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:6:2
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:6:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/11:6:2)

31-32. **שטרי מקח וממכר (שטרי עדים), שטרי עריסיות, וקבלת בהמה, שלא מדעת נותן וכו'.**אף כאן שיבוש ברור, וצ"ל: אלא מדעת שניהן. ובמשנתנו פ"י מ"ג-מ"ד: כותבין שטר למוכר, אע"פ שאין הלוקח עמו וכו', אין כותבין שטרי אריסות וקבלנות אלא מדעת שניהם. והנה דין כתיבת שטר למוכר בלי דעת הלוקח, הוא בהגבלות רבות,²⁹ וברוב המקרים אין כותבין שטר למוכר בלי דעת הלוקח. ובשטרי אריסות בוודאי הדין הוא כמשנתנו, עיין מ"ש לעיל ח"ה (מו"ק), עמ' 1249 ואילך. וכבר אמרנו שהשורה שלנו היא גם לעיל ב"מ פ"א שורה 18. ו"קבלת בהמה" נזכרה להלן ע"ז פ"ב ה"ח, ומחקוה המפרשים, אבל גם הראשונים³⁰ גרסו שם קבלת (קבלנות) בהמה. ואף שם אינה אלא אשגרה מב"מ ומכאן. ובכי"ע כאן חסרה כל בבא זו, ואף הרשב"א הנ"ל לא העתיקה.

footnotes:
²⁹ עיין חו"מ סי' רל"ח סעיף ג' ובבאור הגר"א שם ס"ק ג'.
³⁰ ס' התרומה ה' ע"ז סי' קמ"ד, תוספות ר' אלחנן ע"ז כ"א א', ד"ה אף, או"ז ע"ז סי' קל"ז, כ' ע"א, עיין מ"ש בתס"ר ח"ב, עמ' 189.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:7:1
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:7:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/11:7:1)

33-34. **גזרי דינין ופרוסבלין שלא מדעת שניהן, ור' או' אומ' אני שאין כותבין פרוסבול אלא מדעת הלוה.**וכע"ז גם בד. אבל בכי"ע: אלא מדעת **המלוה**. וכ"ה ("המלוה") גם בקג"נ ובחי' הרשב"א הנ"ל. ובתס"ר (ירושלים תפרח"י), סוף עמ' 149, ציינתי גם לאו"ז ע"ז סי' ק"כ, י"ז סע"ד-י"ח רע"א. ורבינו כותב שם: דעת הלוה כ"ע לא פליגי דלא בעינן, כי פליגי דוקא בדעת מלוה, דדילמא דעתו שתהא שביעית משמטת, כדי לקיים מצות עשה. ובמשנת ר' יעקב להגר"י שור סי' מ"ו הגיה מדעתו בתוספתא: אלא מדעת המלוה.³¹ ועל גזרי דינין כתוב בגליון קג"נ: פסק דין.

footnotes:
³¹ ועיי"ש שציין לדברי הסמ"ע חו"מ סי' ס"ז ס"ק כ'. והשיג עליו: "דמצות שביעית היא כשלא כתב פרוזבול שישמיט החוב, אבל אין מצוה שלא יכתוב פרוזבול, כדי להיות משמיט החוב". ואלו הם דברי הבאי, שאם יכתוב פרוזבול וישמיט החוב אין כאן אלא מתנה בעלמא, ומי שרוצה לקיים מצות השמטת החוב, לא יכתוב פרוזבול, ונמצא שכתיבת פרוזבול אינה זכות ברורה, ואין כותבין שלא מדעת המלוה. ועיין לעיל פיאה פ"ג ה"ח.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:8:1
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:8:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/11:8:1)

34. **משנין את השטר מעברית ליונית וכו'.**מן הלשון "משנין" משמע שמתרגמין את המונחים הטכניים שנהוגים בשטרות בלשון יון למונחים הנהוגים בשטרות בעברית, או ארמית, כלומר, מותר לשנות את סיום השטר κύριον καὶ βέβαιον³² ל"שריר וקיים". ואפשר שמותר גם לשנות את המניין של הזמן, אם במקום שהמלוה רוצה להוציא את השטר נהוג בו מניין אחר.

footnotes:
³² עיין מ"ש ר"א גולאק על סיומי השטר ביונית בספרו Das Urkundenwesen וכו', עמ' 26 ואילך.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:8:2
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:8:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/11:8:2)

35. **ועושין לו קיום בית דין.**כלומר, ב"ד מקיימין שהתרגום נכון.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:9:1
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:9:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/11:9:1)

35-37. **נימוק, או שהרקיב, מביאו לבית דין ועושה לו בית דין קיום. נימוק, או שניטשטש, מביאו לבית דין ועושין לו קיום בית דין.**ברור שיש כאן כפילות וטעות. ובד: **נימחק**, או שהרקיב, נימוק או שניטשטש, מביאו לבי' דין ועושין לו קיום בית דין. ובכי"ע: "נמחק, או **שהרקיע**³³ מביאו לבית דין ועושין לו קיום", וחסר שם "נימוק או שניטשטש". ועיין להלן סהי"א, שורה 49. ופירושו שאם נמחק מאליו, או הרקיב, או שנפלו עליו מים ונימוק, או ניטשטש מרוב הזמן (עיין רשב"ם קס"ח סע"א), ועדיין רישומו קיים, מביא את השטר לב"ד, וב"ד מקיימין אותו (כשהביא עדי קיום) וכותבין לו שטר אחר, עיין להלן בסמוך. ובמשנתנו פ"י מ"ו: מי שנמחק שטר חובו, מעמיד עליו עדים,³⁴ ובא לפני בית דין ועושין לו קיום. איש פלוני בן פלוני נמחק שטרו וכו'. ונחלקו הראשונים בפירושו, עיין ברשב"ם ובשטמ"ק במקומו, בר"מ פכ"ג מה' מלוה ולוה הי"ב, ועמ"ש להלן בסמוך.

footnotes:
³³ שמא אין כאן ט"ס, והכוונה "שהוטלא", עיין בשו"ת הרדב"ז ח"ב (ד"ו) סי' תשמ"ח בעניין שטר שיש לו טלאי מגבו. ורקע במשמעות "להטלות" גם בלשון חכמים, כגון במ"ר ספ"ד (בכי"א): ולובש המרוקעים. ועיין גם זבחים י"ח ב', וגירסת הילקוט תצוה רמז שפ"ד ועוד.
³⁴ כגירסת המשנה שבירושלמי, לו, קויפמן, פרמה, מלא"ש ועוד.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:9:2
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:9:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/11:9:2)

37-40. **נקרע, או שאבד, מביא עדיו לבית דין ועושין לו קיום בית דין. אי זהו קיום בית דין, במותב פל' בן פל' הוציא פל' לפנינו שטרו קרוע, ובדקנו עדותן של עדים ונמצאת מתכוונת גובה, ואין צריך להביא ראיה, ואם לאו, צריך להביא ראיה.**וכ"ה בד ובכי"ע, אלא שבכי"ע הסיום הוא: ואם לאו, אין גובה עד שיביא ראיה. וכן מעתיק הרשב"א בחידושיו קס"ח א' את כל הבבא (בשינויים קלים), והסיום הוא כבכי"ע.
ובבבלי קס"ח ב' מסמיך למשנתנו הנ"ל: ת"ר איזהו קיומו, במותב תלתא הוינא, אנו פלוני ופלוני ופלוני,³⁵ הוציא פלוני בן פלוני שטר מחוק לפנינו ביום פלוני, ופלוני ופלוני עדיו. ואם כתוב הוזקקנו לעדותן של עדים, ונמצאת עדותן מכוונת גובה ואינו צריך להביא ראיה, ואם לאו, צריך להביא ראיה. ומלשון הבבלי מוכח שברייתא זו מפרשת את משנתנו. וכבר אמרנו לעיל שהראשונים חולקים בפירוש המשנה. וכתב הראב"ד (הביאו הרשב"א בחידושיו הנ"ל)³⁶ בפירוש משנתנו הנ"ל: מי שנמחק שטר חובו מעמיד עליו עדים ובא לבית דין, ודווקא בשלא נמחקו העדים החתומין עליו, ומביאין לב"ד, והם יקיימו וכו', אם כתוב בו הוזקקנו לעדותן של עדים, כלומר לעדות העדים שראוהו בשעה שנמחק, והעידו לפנינו על תורף השטר, שכך וכך היו כתוב בו, ונמצאת מכוונת, שבדקנו אותן זה שלא בפני זה וכו', ואם לאו, צריך להביא ראיה שלא נפרעה, וגובה מנכסים בני חורין, לפי שאין בידו לא שטר ולא קיום, והרי הוא כמלוה על פה, והטעם מפני שאנו חוששין לב"ד טועין, שמא לא בדקו העדים יפה.
והשיג עליו הרשב"א הנ"ל: וזהו מן התמה, דלב"ד טועין לא חיישינן וכו', וכן מוכיח בתוספת' דתניא התם בפרק האחרון של מכילתין נקרע, או שנאבד, מביאין עדים לב"ד, ועושין לו קיום ב"ד, אי זהו קיום ב"ד במותב תלתא כחדא³⁷ הוינא, והביא פלוני בן פלוני שטר קרוע וכו' (כלשוננו בתוספתא), אלמא אפילו בנקרע, שהשטר בא לפניהם, ורואין מה שבתוכו כותבין כן, והיא על חתימת עדי השטר והיינו קיום. ואלא מיהו קשיא לי, מאי דקתני בתוספתא, או שאבד, וכשנאבד השטר אי אפשר לקיים עדות עדים החתומים בשטר, ואדרבא משמע דעל עדותן של אלו שהעידו שנקרע, או שנאבד, קאמר, והכי קאמר, הוזקקנו לעדותן של אלו לדעת היאך נקרע, או נאבד, ונמצאת מכוונת וכו'.
ומסתבר מאד שהראב"ד סמך את פירושו על התוספתא כאן, שכתוב בה "שאבד", והעיקר הוא חקירת העדים המעידים על מה שכתוב בשטר, שהרי לא מצאנו חקירה של עדי קיום, ועדים החתומים על השטר כמי שנחקרה עדותן בבית דין,³⁸ אבל העדים שמעידים על תוכן השטר היא עדות ככל עדיות וב"ד חוקרין אותן. ומ"ש הראב"ד "בית דין טועין" אינה אלא מליצה בעלמא, שהרי גם על גדולי ישראל כתב שהם תוקעין עצמן לדבר הלכה,³⁹ וכוונתו שבכגון דא קשה מאד לחקור את העדים, כמו שכתב הרמב"ן בחידושיו קס"ח א', ד"ה מתני, ולפיכך אם ב"ד לא כתבו בפירוש שבדקו את העדים, יש לחשוש שמא לא בדקו יפה.
נמצאת אומר לפי פירוש הראב"ד שכל הקיום כאן הוא בעדים שמעידים על מה שהיה כתוב בשטר, ולפיכך השיג על פסק הר"מ בפכ"ג מה' מלוה ולוה הי"ב, עיין במ"מ שם. ועיין מה שכתב במרכבת המשנה במקומו ומה שהביא בחי' הרשב"א הנ"ל בשם הר"א אב"ד, ועיין על כל העניין במאירי, עמ' 690–692.

footnotes:
³⁵ ואף בתוספתא הכוונה כן שהיו שלשה, אלא שהתוספתא קיצרה בלשונה.
³⁶ "זהו תורף פירושו".
³⁷ כגירסת הקדמונים בבבלי כתובות כ"ב א', עיין בהוצאת יד הרב הירצוג שם, עמ' קמ"ז, בשנו"ס הערה 10.
³⁸ ירושלמי שביעית פ"י ה"ה, ל"ט ע"ד (ומקבילות), בבלי גיטין ג' א' ומקבילה.
³⁹ "ומה נעשה לחכמי צרפת, שהן תוקעין את עצמן לדבר הלכה" (לפי א' מרכס בצופה הצרפתי חנ"ט, 1910, עמ' 208, הערה 1), ורמז ליבמות ק"ט ב'.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:10:1
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:10:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/11:10:1)

40. **שטר שיש בו מחק, או תלוי, מגופו פסול, שלא מגופו, כשר.**כל הברייתא לעיל גיטין פ"ז ה"ח (כי"ע פ"ט), עמ' 274: **גט** שיש בו וכו'. והארכנו בפירושה לעיל ח"ח (גיטין), עמ' 905–907, ומתוך דברי הגאונים וכמה מן הראשונים ברור שיש הבדל בין הלכות גט להלכות שאר שטרות, עיי"ש. ובירושלמי גיטין פ"ט ה"ח, נ' ע"ג: **שטר** שיש בו מחק, או תלות, מגופו פסול, שלא מגופו כשר. ובירושלמי ב"ב חסר כל זה, אבל מתוך העניין שם מוכח שיש שם השמטה בטעות, עיין מ"ש בנת"י במקומו, מ"ב ע"ב. ועיין מ"ש להלן.
ובחי' הרשב"א כאן ק"ס ב' (על דברי ר' יוחנן: כל המחקין כולן צריכין שיכתוב קיומיהון) הביא בשם מקצת מרבותיו שהבדילו בין מחק לבין תלויה, ותלויה שאינה מקויימת אינה פוסלת את השטר, אלא שאין למדין ממנה, אבל המחק שאינו מקויים פוסל כל השטר, שאני אומר תנאי היה ומחקו, והרשב"א חולק ומביא ראייה מן התוספתא כאן, שמוכח ממנה שאין חוששין לתנאי מחוק, שהרי הכשירו מחק שלא מגופו, עיי"ש ומ"ש להלן בסמוך.
ועיין בשו"ת הרשב"א ח"א סי' ל"ה (השני. בד' בולוניא קיימות שתי תשובות מסומנות במספר הנ"ל), ח"ב סי' רנ"ד (= מיוחסות סי' ק'), ח"ג סי' ת"ל, מיוחסות סוף סי' צ"ה (עיין להלן), והביאו ברדב"ז ח"ב סי' תשמ"ח. ובחי' הר"ן כאן, סוף עמ' 488 ואילך, הביא את דברי הרשב"א וסתר את כל ראיותיו ופירש שלא מגופו של שטר, היינו באותן לשונות שכותבין לשופרא דשטרא, שאין מקום לחוש לתנאי, ולא לשום ריעותא. וכן כתב בשו"ת שלו סוף סי' ע"ו (בד"ק סוף סי' פ"ו). ועיין לעיל גיטין, עמ' 906, מש"ש בשם או"ז ועוד על עניין גופו של שטר. ובנ"י בריש פ"י הביא ראייה מן הירושלמי פ"י ה"א, י"ז ע"ג, שמחק פוסל את כל השטר. ובאמת מן הירושלמי שם מוכח להפך, עיין בשי"ק גיטין פ"ט ה"ז, ד"ה שלא מגופו. ובמאירי כאן, סוף עמ' 669, הביא ראיה ממשנה מפורשת (פ"י מ"ב) שאין מחק פוסל את השטר. וכן מובא בירושלמי הנ"ל מעשה רב (אוגדוי מחיק, קונטא לא מחיק), ולא פסלו את השטר, ועיי"ש במאירי שבאר יפה את העניין.⁴⁰ וכבר האריכו הרבה בזה האחרונים, ועיין מ"ש לעיל גיטין, ריש עמ' 907, ועמ' 905, הערה 13.
ובד ובכי"ע מוסיף כאן: ואם החזירו למטה, אפילו מגופו כשר. וכ"ה בירושלמי גיטין הנ"ל (לעניין שטר). ולעיל גיטין הנ"ל (לעניין גט) נמצאת בבא זו בכל הנוסחאות, לרבות כי"ו.
אבל באו"ז ח"א ה' גיטין סי' תש"כ כתב: תניא בתוספתא פ' בתרא דמכילתין גבי (צ"ל: גט) שיש בו מחק וכו', **כך היא שנויה הברייתא בשני תוספתות שלפני, ואינו מסיים בהם ואם החזירו למטה אפילו מגופו כשר**, אבל בתוספתא דבבא בתרא תניא שטר שיש בו מחק וכו', ומסיים התם, ואם החזירו למטה, אפי' מגופו כשר וכו'. ולא היה סיום זה לפני הרשב"א בב"ב, עיין בשו"ת הרשב"א שצוינו לעיל. וכן כותב מפורש בחי' כאן קס"א ב': ומצאתי בס' העיטור⁴¹ שמסיים בה בגרסת התוספת' ואם החזיר למטה, אפי' בגופו כשר, **אע"פ שלא מצאתיה כן בספרים שלנו**.⁴² ובחידושיו לגיטין פ"ד ב' מביא את התוספתא מגיטין (גט שיש בו וכו') עם הסיום. ומסתבר שהגירסא הנכונה היא כמו שהביא באו"ז שבספרים שלו לא היה סיום זה בגיטין, אבל היה בב"ב.
ומצוי הוא הרבה בתוספתא, שמובאים בה סדרא של הלכות בשני מקומות (או יותר), וחלק מהן שייך רק בעניין אחד.⁴³ ואף כאן הסיום הנ"ל שייך רק לב"ב בעניין שאר שטרות, ולא לעניין גט, כפי שיוצא מפסק הגאונים והראשונים, כמו שהסקנו לעיל גיטין, עמ' 905 ואילך.

footnotes:
⁴⁰ עיי"ש שמביא שיטה הפוסלת את השטר גם בתלוי ("ביני חיטי"). ושמא נאמרו הדברים בגט גרידא.
⁴¹ ח"א, קיום טופסין, הוצ' רמא"י, ל"א ע"ד, ועיין מ"ש לעיל גיטין, עמ' 906, הערה 16.
⁴² במיוחסות סוף סי' צ"ה העתיק גם את הסיום מתוספתא ב"ב, אבל קרוב לוודאי שהעתיק ע"פ העיטור.
⁴³ עיין מ"ש לעיל ח"א, (תרומות), סוף עמ' 397, שם, עמ' 398, ד"ה אף שתייה, וד"ה אכילה ושתייה. ועיין מ"ש לעיל שביעית, עמ' 573, עמ' 574, ד"ה ואין פודין, וד"ה ונותנין, ועוד בכ"מ.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:10:2
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:10:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/11:10:2)

41. **שטר שחתמו עדיו לאחר שאילת שלום וכו'.**לעיל גיטין פ"ז (כי"ע פ"ט) ה"ט, עמ' 274, ובמסה"ת שם. ועיין מש"ש בח"ח, עמ' 907. ושם: **גט** שחתמו וכו'.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:10:3
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:10:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/11:10:3)

42. **החזיר בו דבר או שני דברים, מעניינו של שטר כשר.**וכ"ה לעיל גיטין הנ"ל בכל הנוסחאות. ושם: מעניינו של **גט**. ופי' בח"ד כאן: זימנין סגי בדבר אחד, וזימנין דבעי טפי וכו' זימנין דסגי בחדא שיטה, אי כתבו שריר וקיים, וזימנין דבעי טפי היכא דלא כתבי וכו'. ועיין מ"ש להלן בסמוך.
ובכי"ע מוסיף כאן: כתבו עדיו בדף זה, וחתמו עידיו בדף השני פסול (עד כאן גם בד). החזיר בו דבר אחד, או שני דברים, מעיניינו **של שטר**, כשר. וכ"ה לעיל גיטין הנ"ל בכל הנוסחאות לעניין גט. ובמשנת גיטין פ"ט מ"ז: שייר מקצת הגט, וכתבו בדף השני, והעדים מלמטה, כשר. ובירושלמי שם רה"ט, נ' ע"ג: מהו שייר? א"ר יוסי בר ביבון, כגון קיים שריר וברור.⁴⁴ וגט פסול פשוט (צ"ל: בגט פשוט פסול, כמו שהגיה בגליון אפרים, והיא פיסקא והמשך ממשנתנו הנ"ל), במקושר כשר, ובלבד מאחריו (כלומר, אבל לא מן הצד). ולכאורה משמע ששתי ההלכות שוות, ואף כאן אם החזיר מעניינו של שטר כשר, כלעיל.⁴⁵ ועל השינויים בכי"י בכגון דא, עיין מ"ש לעיל שורה 40, ד"ה ומצוי.

footnotes:
⁴⁴ עיין מ"ש לעיל הערה 23 בפירוש המלה "ברור".
⁴⁵ ונחלקו בכד הב"ח והט"ז, עיין אה"ע סי' ק"ל ובב"ש שם ס"ק ה' ובט"ז שם ס"ק ב'.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:10:4
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:10:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/11:10:4)

42-43. **הרחיק את העדים מן הכתב וכו'.**לעיל גיטין פ"ז (כי"ע פ"ט) הי"א, עמ' 274, ובמסה"ת שם. ועיין מש"ש בח"ח, סוף עמ' 907 ואילך.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:10:5
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:10:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/11:10:5)

44-45. **ר' שמעון בן אלעזר אומ' מלא שיטה אחת וכו'.**וכ"ה ("בן אלעזר") בכל הנוסחאות כאן ולעיל גיטין (ובגיטין חסר "בן אלעזר" בד). אבל בתוספות כאן קס"ב כ', ד"ה פחות, מעתיקים **רשב"ג**. ועיין שם בתוספות שפירשו שהמחלוקת היא בשחתמו מן הצד, עיין במהרש"א במקומו ומה שפירש בו בהגהות הרש"ש, ובמה"פ פ"י ה"א, ד"ה כמה. ועיין בנת"י בירושלמי, ד"ה כמה. ועיין במאירי, עמ' 670 ואילך, ועיין מ"ש בגיטין שם, עמ' 908.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:11:1
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:11:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/11:11:1)

45-47. **שטר שחתמו עליו חמשה עדים, ונמצאו שלשה הראשונים קרובין, או פסולין, תתקיים עדות בשאר עדים.**לעיל גיטין הנ"ל ובמסה"ת שם. והובאה התוספתא מכאן ("שטר") בה"ג ה' עדות, ד"ו קי"ד ע"ג,⁴⁶ הוצ' ר"ע הילדסהיימר, עמ' 474, תשה"ג קורוניל סי' ק"ב, והזהיר צו, עמ' 62, תשובת רבינו נסים בתשה"ג שבמדעי היהדות ה"ב סי' ע', עמ' 117, רשב"ם קס"ב סע"ב, ס' הישר לר"ת מכות סי' תע"ה, נ"ג ע"א (הוצ' רש"ש שלזינגר, סוף עמ' 388), תוספות גיטין י"ה א', ד"ה אמרי, או"ז ב"ב סי' רי"ז, ל"ב ע"א, סמ"ג עשין ק"ט, ק"צ ע"ב, שבה"ל (הסגלה חמ"א, עמ' 122), ריטב"א מכות ו' א', ד"ה א"ר יוסי, ועיי"ש, ד"ה למחזי, מאירי שם עמ' כ"ט, ר"ן גיטין פ"ב סוף סי' תכ"ד.
ולעיל גיטין, עמ' 908–910, הבאתי את שיטות הראשונים והאחרונים שבארו תוספתא זו שלא תהיה סותרת את שיטת הבבלי, עיי"ש.

footnotes:
⁴⁶ בתשובות חכמי פרובינציא, הוצ' ר"א סופר, ירושלים תשכ"ז, עמ' 331, הביא את דברי בה"ג, והוסיף: וכן מצינו בס' השכם, וכוונתו לס' והזהיר שהבאנו להלן בפנים, עיין במבוא לס' והזהיר ח"א, עמ' ד' ואילך.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:11:2
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:11:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/11:11:2)

47. **כתבו בחמשה לשונות, וחתמו עליו חמשה עדים בחמשה לשונות, כשר.**כ"ה בכל הנוסחאות כאן, וכן מעיד במגדל עוז פ"ד מה' גירושין ה"ח בשם "נוסחא מדוייקת מן התוספתא, וכתוב בה בין בסוף גיטין, בין בסוף בתרא, בה' לשונות כשר". וכ"ה בגיטין פ"ז הי"א הנ"ל בכי"ע ובליקוטין מן התוספתא. וכ"ה בחי' הרשב"א גיטין פ"ח א', ומוסיף: כך היא הגירסא בספרים שלנו. ולפי זה אין הבדל בין שטרות לגט.
אבל בגיטין בכי"ו ובד הגירסא היא: **פסול**. וכן היתה הגירסא לפני הר"מ והראב"ד, עיין מ"ש לעיל שם, עמ' 910, בבאור התוספתא ודברי הראשונים.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:11:3
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:11:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/11:11:3)

48. **נקרע, כשר. נתקרע, פסול. נתקרע בו קרע של בית דין, פסול. נימוק, או שהרקיב וכו'.**כל הברייתא לעיל גיטין פ"ז (פ"ט בכי"ע) סהי"א והי"ב, עמ' 274, והרישא שלנו, גם בגיטין פ"ב ה"ב (עמ' 249) ומסיים שם: ר' שמעון בן לעזר אומ' מדבק את הקרעים ונותן לה, ואומ' לה בפני נכתב ובפני נתחתם. ועיי"ש במסה"ת, והארכנו בבאורה לעיל שם, עמ' 797–799. ובתשובת רבינו נסים בתשה"ג אסף ח"א סי' קכ"ד (מדעי היהדות ח"ב, עמ' 116) הביא את הברייתא לעניין גט, ומתחיל בלשון הבבלי כאן (קס"ח ב') שמדבר בשאר שטרות,⁴⁷ ומתוך דבריו ברור שפירש שהכוונה היא אם מותר לגרש בגט כזה. ועיין מ"ש לעיל גיטין, עמ' 911 ואילך, בעניין מחלוקת הר"מ והראב"ד פ"ד מה' גירושין הט"ו, ובמגדל עוז שם. ואף בפי' התוספתא כאן כתב הרשב"א גיטין⁴⁸ ס"ד א': ושמא גם היא (כלומר התוספתא בב"ב) כשאר שטרות שקונה בהן, כגון שטר מתנה, וכיוצא בהן וכו', עיין מ"ש לעיל גיטין שם, סוף עמ' 911 ואילך. ובחי' הרשב"א כאן קס"ח ב': תוספתא. נקרע בו קרע של ב"ד פסול, נימוק, או שהרקיב וכו', ולא פירש בה כלום.
ובעניין נקרע שהוא כשר ונתקרע שהוא פסול, הגירסא שלנו מקויימת ע"י התוספתא בגיטין פ"ז ופ"ב הנ"ל, וע"י כל הראשונים. ופירושו שאם נקרע במקום אחד כשר, אבל אם נתקרע בכמה מקומות, קרעים קרעים, פסול, עיין מ"ש לעיל גיטין, עמ' 799, ועמ' 874, ד"ה הרי זה גיטיך.
ובבלי קס"ח ב': נקרע פסול, נתקרע כשר, נמחק⁴⁹ וכו', היכי דמי נקרע, ה"ד נתקרע, אמר רב יהודה נקרע, קרע של בית דין, נתקרע, קרע שאינו של בית דין. היכי דמי קרע של בית דין, א"ר יהודה מקום עדים ומקום הזמן ומקום התורף. אביי אמר שתי וערב. ופירש הרשב"ם ועוד: נקרע, ע"י אדם. נתקרע, מעצמו. ובירושלמי גיטין פ"ב ה"ג, ע"ד ע"ב: איזהו קרע של בית דין, בין כתב לעדים. ועיין מ"ש על קרע ב"ד לעיל גיטין, עמ' 797 ואילך, ועמ' 911.

footnotes:
⁴⁷ עיין מ"ש לעיל גיטין, עמ' 911.
⁴⁸ וממנו בר"ן שם פ"ט סי' תקנ"ו ובנ"י, עמ' קס"א.
⁴⁹ ועיין בהוספה למשנתנו פ"י מ"ו (דק"ס, עמ' 447, הערה ט').


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:11:4
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:11:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/11:11:4)

**נימוק, או שהרקיב וכו'.**בה"ג הלואה, ד"ו ק"י סע"ב, הוצ' הר"ע הילדסהיימר, עמ' 451, רשב"א קס"ח ב' הנ"ל, מגדל עוז פ"ד מה' גירושין הנ"ל, טור חו"מ סוף סי' נ"ב. ועיין מ"ש לעיל גיטין, עמ' 91 (בעניין גט). ובד: מחוק, או שהרקיב, וצ"ל: **נימוק** כלפנינו, ובכי"ע, ראשונים ומקבילה בגיטין, ועיין להלן בסמוך.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:11:5
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:11:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/11:11:5)

49. **נימוק, או ניטשטש, ובבואה שלו קיימת וכו'.**וכ"ה בד, וצ"ל: **נמחק** וכו', כמו שהוא בכי"ע, בחי' הרשב"א כאן קס"ח ב', במגדל עוז הנ"ל, ובכל הנוסחאות והראשונים במקבילה בגיטין הנ"ל, ועיין מש"ש, עמ' 912 ואילך, ועיין מ"ש לעיל שורה 35–37. ועיין חו"מ סוף סי' נ"ב.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:12:1
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:12:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/11:12:1)

50-52. **האחין שהניח להן אביהן מרחץ, אחד עני ואחד עשיר, לא יאמר עני לעשיר הריני לוקח כנגדך מן השוק ומרחיץ, אלא או' לו, אם יש לך בוא והרחץ.**במשנתנו פ"י מ"ז: שני אחין, אחד עני ואחד עשיר, והניח להן אביהן מרחץ ובית הבד, עשאן לשכר, השכר לאמצע, עשאן לעצמן הרי העשיר אומר לעני קח לך עבדים, וירחצו במרחץ. ופירש"י (י"ג רע"ב): קח לך עבדים. שיחממו אותו, ורחוץ בו. וכן פירש הרע"ב במשנתנו. ובמאירי קע"ב א', עמ' 703: קח לך עבדים **וירחיצוך**.⁵⁰ וכוונת רש"י: קח לך עבדים שיחממו את המרחץ, ורחוץ בו, אתה ובני ביתך. וכן בתוספתא כאן: בוא והרחץ, כלומר, את בני ביתך, כמו שפירש הרשב"ם במשנתנו קע"ב א'.
וברי"ף פ"י סי' תתק"נ הרגיש בקושי של הסדר, ומה לה למשנתנו הנ"ל בתוך העניינים שאנו עוסקים בהן בפירקין. ופירש שהמשותף בין משנה זו למשנה שלפניה ושלאחריה היא "יאכל הלה וחדי"⁵¹ (בבלי קע"א ב'), כלומר, שאדם פעמים ואוכל ממון של אחרים בחנם ושמח, או "שמח בדבר שלא עמל בו" (כפירש"י בביצה ל"ח ב'). ובבעל המאור שם פירש שאם אמר העני נפלוג ליומי, כלומר, יום אחד שלך ויום אחר שלי, הרשות בידו. והשיגו עליו הרמב"ן במלחמות שם והרשב"א קע"ב א' מן התוספתא כאן שמפורש בה לא יאמר עני לעשיר הריני לוקח וכו', והעני מפסיד, והיינו יאכל העשיר וחדי, כדברי הרי"ף.

footnotes:
⁵⁰ נראה שאין כאן שינוי נוסח, אלא ניסוח ע"פ פירש"י.
⁵¹ הביטוי הוא, כנראה עתיק, ומצוי בפי' ר' יוחנן בירושלמי שבועות פ"ז ה"ז, ל"ח ע"א. ולאו דווקא לעניין ממון, שכן אמרו בירושלמי בכורים פ"ב ה"א, ס"ד סע"ג (כגירסת הרש"ס שם) על זקן שעבר את גיל המיתה והכרת בידי שמים: יאכל וחדי. ועיין גם בילקוט קונטרס אחרון (שרי"ר, עמ' 334). ואפשר שהכוונה לדוגמא הקלאסית של כרת, והיינו אכל חלב (עיין להלן בירושלמי שם), והכוונה: יאכל חלב וישמח, שלא יענש בכרת.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:12:2
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:12:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/11:12:2)

52. **והוצאה לאמצע.**וכ"ה בד. אבל בכי"ע, ברמב"ן וברשב"א הנ"ל: והוצאה **מן** האמצע, והיא היא. ופירשו המפרשים (עיין בח"ד) שהכוונה שהעני משתתף בהוצאה אעפ"י שלא רחץ. אבל מדברי הרמב"ן נראה שפירש שהכל הוא מדברי העשיר, והיינו: "אם יש לך בוא והרחץ והוצאה מן האמצע", אבל לא שמענו שאם לא רחץ העני שצריך לתת מחצית העצים.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:12:3
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:12:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/11:12:3)

**עשאן אביהן שכר השכר לאמצע.**וכ"ה ("שכר") גם בד. ובכי"ע: לשכר.⁵² ובמשנתנו: "עשאן לשכר", ולא נזכר שם "אביהן". ועיין בח"ד שהעיר שמהוספה זו משמע שלא כשיטת התוספות (י"ג ב', ד"ה אם עשאן) שלאו דווקא אם עשאן לשכר, אלא אפילו עשאן לעצמו אם מוצא להשכיר השכר לאמצע. ועיין סמ"ע חו"מ סי' קע"א ס"ק י"ב. ודיוק חלש הוא.

footnotes:
⁵² כנראה, שהגירסא שלפנינו נכונה, והיא גירסא מקורית.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:12:4
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:12:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/11:12:4)

53. **ואחד בית הבד.**משנתנו הנ"ל.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:13:1
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:13:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/11:13:1)

**האומ' עשו טבי עבדי בן חורין וכו'.**כל הברייתא ברמב"ן כתובות פ"ה ב', ד"ה שודא, רא"ה שם, ד"ה ההוא, מאירי שם, עמ' 380, ר"ן שם פ"ט סי' של"ה, שיטה להר"ן שם, עמ' קצ"ד, רשב"א וריטב"א כאן קע"ג א', מ"מ פי"א מה' זכיה ומתנה ה"ב, נ"י כאן פ"י סי' תתקנ"ו.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:13:2
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:13:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/11:13:2)

54. **והיו שם שני טבי.**וכ"ה בכי"ע. ובד: שני **טבין**. וכן ברמב"ן הנ"ל: אם היו שניהם טבים. וכן במאירי ובשיטה להר"ן הנ"ל: והיו שם שני טביין (בר"ן: טביים). ולפי גירסא זו אף בשם אדם שהוא כשם חיה אפשר להשתמש בו במספר רבים. ובשאר הראשונים הגירסא כלפנינו וכי"ע. אבל גם בבבלי כתובות פ"ה ב' (בכתי"י ובראשונים): אתו שני **טוביים**, עיין בהוצ' יד הרב הרצוג, בשנו"ס ובהערה 46 שם.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:13:3
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:13:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/11:13:3)

54-55. **אין דורשין אותו לשון הדיוט, לומר לזה היה אוהב, ולזה לא היה אוהב וכו'.**כלומר אף שבנוסח של שטרות אנו דורשים לשון הדיוט,⁵³ אין אנו אומרים: ילמד סתום מן הפתוח, ואם כבר נתן מתנות לאחד מהם, והוא אוהבו, צריך לשחרר את טבי הידוע לנו, האהוב, אלא שניהם ישוחררו מספק. ועל עצם ההלכה, עיין להלן בסמוך.
ולעיל ב"ק פי"א ה"ג: האומר תנו מאתים דינר וכו' יתנו לביה"כ הרגיל בו. ושם הוא דין מיוחד שאף הוא בעצמו חייב לנהוג כן, עיין לעיל מגילה פ"ב הי"ג, ומש"ש בתוכ"פ, עמ' 1155.

footnotes:
⁵³ עיין מ"ש לעיל ח"ו (כתובות), עמ' 245–250.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:13:4
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:13:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/11:13:4)

55-57. **האומר תנו מאתים דינר ליוסף בן שמעון, והיו שם שני יוסף בן שמעון, אין דורשין לשון הדיוט וכו'.**וכ"ה ("תנו"), גם בד ובכי"ע ובמאירי כתובות הנ"ל, אבל ברמב"ן גרס: **יש** מאתים וכו'. והקשו הראשונים על הברייתות שלנו שהן מתנגדות לבבלי כתובות (פ"ה ב') שאמרו שם: שניהם קרובים וכו', שודא דדייני.⁵⁴ וברא"ה הנ"ל הסיק שאפשר שהתוספתא "משבשתא", מדלא מייתינן לה בגמרא דילן. וכן נוטים דברי הרשב"א כאן. וברמב"ן הנ"ל תירץ את הרישא כאן ששחרור שאני, "ואיכא למימר כיון דקי"ל המשחרר עבדו עושה בעשה⁵⁵ וכו' לא מחזקינן להאי גברא דמשחרר לעבדו, אא"כ פדו עצמן בכסף של אחרים", וכן מביא במאירי הנ"ל בשם "יש מתרצין".
ואשר לבבא שלנו כאן כתב הרמב"ן הנ"ל: וסיפא לאו דאמר **תנו מנה לפלוני**, אלא שאמר **יש** לפלוני בידי,⁵⁶ כלומר פקדון, או לויתי ממנו וכו', כיון דעבד אינש דמוזיף אפילו מאינש דלא גיס ביה, לא אמרינן הכי, אבל במתנה ודאי למאן דרחים וגיס ביה יהיב ליה.⁵⁷ והנה גירסת הרמב"ן: **יש** מאתים דינרים ליוסף בן שמעון וכו', היא מגומגמת מאד. ואעפ"י שכל הראשונים הנ"ל⁵⁸ (חוץ מן המאירי) מעתיקים בשם התוספתא: **יש** מאתים דינרין יוסף בן שמעון וכו', קרוב לוודאי הוא שהעתיקו ע"פ הרמב"ן. וכנראה שגם לפני הרמב"ן היתה הגירסא בתוספתא כלפנינו, אלא שהכניס כאן פירוש. וכן במאירי הנ"ל שהעתיק שם את דברי הרמב"ן כותב: וסיפא **בתנו** מאתים זוז, לאו תנו דווקא אלא **יש** מאתים לפלני בידי וכו'. וכן פירשו גם הרב המגיד והר"ן. ובש"ך סי' רנ"ג ס"ק ל"ט השיג עליהם, אבל כבר סתר את דבריו במחנה אפרים ה' זכיה ומתנה סי' ל"ח.⁵⁹ ועיין מ"ש לעיל בסמוך, ד"ה ולעיל ב"ק פי"א.
ובמאירי שם כתב שהתוספתא היא בשיטת רב בשני שטרות⁶⁰ (כתובות צ"ד ב'), ואין הלכה כן, ויש מחלקים בין כל נכסי (כלומר, שבבבלי) למאתים זוז, ואין נראה כן. ולפי פשוטו חולקת הברייתא על הבבלי כרשב"א, רא"ה ומאירי הנ"ל. וכן יוצא מן הסיפא להלן, עיין מ"ש בסמוך.

footnotes:
⁵⁴ ועיין בירושלמי שם פ"י ה"ד, ל"ג ע"ד, וה"ה, ל"ד ע"א.
⁵⁵ בבלי ברכות מ"ז ב' ומקבילות. ועיין ירושלמי יבמות פי"א ה"ו, י"ב ע"א, כתובות ספ"ג, כ"ח ע"א (ומקבילה בשבועות פ"ה בסופו, ל"ו ע"ג).
⁵⁶ והוא כמו שהעתיק בשם התוספתא: וכן האומר יש מאתים דינרין ליוסף בן שמעון.
⁵⁷ עיין בבלי כתובות פ"ה ב'.
⁵⁸ במ"מ בד"ק, אבל בד"ו כבר מתוקן: תנו. ובר"ן בד"ק ובד"ו: יש . ובנ"י נשמטה המלה "יש" בטעות, שהרי מעתיק בשם הריטב"א, ושם הגירסא: יש מאתים וכו'.
⁵⁹ אלא שהעתיק מן הר"ן ומ"מ: תנו, ולא ראה את הדפוסים הראשונים.
⁶⁰ וכן תירץ הש"ך שהבאנו בפנים.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:13:5
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:13:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/11:13:5)

57-58. **יצאת עליהן כתובת אשה ובעל חוב, שניהם נותנין בשוה.**וכ"ה בריטב"א הנ"ל.⁶¹ ובחי' הרשב"א ובנ"י: **עליו**, כלומר, על הנותן. וכן פירש בעל ח"ד בשם בנו ה"ר יצחק, ומדברים במקבלי מתנה, ודינם כיורשים, כמפורש לעיל פ"ט ה"ו (ועיי"ש ה"ח),⁶² ועיין מה שכתבתי שם בהערה 16. וכל שאר הפירושים שנאמרו בבבא זו הם דוחקי דוחקים. ועיין בשירי מנחה כאן, ד"ה יצאת, שראה שמן הסיפא כאן מוכח שמדברים במתנה. ומ"ש להלן שם לתרץ שיטת שאר הראשונים הוא תמוה, עיין בח"ד.

footnotes:
⁶¹ כנראה שגם בריטב"א צ"ל: עליו, כמו שמביא בנ"י בשמו.
⁶² ואף שם בכל הנוסחאות: יצאת עליהן וכו'. אבל במקבילה בבבלי קל"ח א': עליו . והיא היא, והכוונה בתוספתא שיצאו עליהם, על המקבלים, שטר חוב מכח הנותן.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:13:6
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:13:6](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/11:13:6)

58-60. **הוציא אחד מהן שטר על חבירו שחיב לו, לא יאמר לו (שלי היא) שלי היא שאבד ממני, אלא כל שהשטר בידו, גובה.**במשנתנו (פ"י מ"ז): אינן יכולין להוציא שטר חוב זה על זה. ועיין בפי' ר"ג שם קע"ב ב'. ופי' בח"ד שהברייתא שלנו חולקת, וכמו שאמרו בבבלי קע"ג א': דתניא כשם שמוציאין הן שטר חוב על אחרים, כך מוציאין זה על זה. ואמרו בבבלי שם, שתנא זה סובר שאין כותבין שטר ללוה אם אין המלוה עמו,⁶³ והואיל והיו שניהם במעמד אחד, ולא הקפידו זה על זה לכתוב סימן, אף אנן לא חיישינן, עיין בפי' הרשב"ם ובפי' ר"ג שם. ועיין או"ש פכ"ד מה' מלוה ולוה ה"ח.
והמלים שהקפתי חסרות בד ובכי"ע ולא השמטתי את המוקף מתוך הפנים, מפני הספק שהכוונה היא שלא יאמר שלי הוא השטר, ואתה לוית ממני והחזרתי לך את השטר (כפירוש הרשב"ם במשנתנו) ואינני חייב לך כלום, או שטוען: שלי הוא שאבד ממני, ולא זו בלבד שאינני חייב לך, אלא שאתה חייב לי, כפירוש ר"ג.

footnotes:
⁶³ וחולק על משנתנו פ"י מ"ג, וסובר שלפעמים אדם אינו רוצה להשביע את עצמו (בבלי קע"ד א'. סנהדרין כ"ט ב'), עיין סמ"ע חו"מ סי' ל"ט ס"ק ל"ה.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:13:7
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:13:7](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/11:13:7)

60-61. **נמצא לאחד בין שטרותיו, שטרו של יוסף בן שמעון פרוע, שטרות שניהן פרועין.**פיסקא ממשנתנו פ"י מ"ז. ועיין מ"ש להלן בסמוך.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:13:8
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:13:8](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/11:13:8)

61. **וכשהוא גובה, אינו גובה אלא מדעת הלוה.**עיין במפרשים שנדחקו מאד, וקשה להכניס את הפירושים לבבא זו. ואף להלן בסמוך הגיהו בח"ד ובמנ"ב נגד כל הנוסחאות. והנה כבר הראינו בכ"מ שהפיסקאות ממשנתנו בתוספתא אינן מגוף התוספתא ונוספו מעורך מאוחר, ובפנים שונות, וגרמו קושיים למפרשים,⁶⁴ ולפיכך אין כאן הגהה אם נפרש שהפיסקא ממשנתנו מסתיימת ברישא כאן נמצא "לאחד בין שטרותיו" וכו'. אבל כאן הכוונה לסיפא: המלוה את חבירו על ידי ערב, לא יפרע מן הערב, ואם אמר על מנת שאפרע ממי שארצה יפרע מן הערב. וכל הפיסקאות שלהלן כאן הן מיותרות וגם שלא במקומן.
ולפ"ז הכוונה כאן: וכשהוא גובה אינה גובה אלא מדעת הלוה, כלומר, אע"פ שהמלוה התנה שיכול לגבות ממי שירצה, כלומר גם מן הערב תחלה, אבל אינו גובה ממנו אלא מדעת הלוה, עיין בתוספות קע"ג ב', ד"ה חסורי.

footnotes:
⁶⁴ עיין מ"ש לעיל ח"ב (כלאים), עמ' 663 ואילך. והוא הדין בבבלי ובירושלמי, ומהן פיסקאות ישנות ומהן חדשות, עיין מ"ש מו"ר הרי"ן אפשטין במבוא לנוסח המשנה, עמ' 908 ואילך, וכמה מן הפיסקאות הן שלא במקומן, עיי"ש עמ' 916 ואילך. ובעיקר הדבר מצוי בירושלמי, עיי"ש עמ' 932–946.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:14:1
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:14:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/11:14:1)

61-62. **האומ' לבנו שטר בין שטרותיי פרוע וכו'.**פיסקא ממשנתנו פ"י מ"ז, וכבר אמרנו לעיל שהיא מיותרת ושלא במקומה.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:14:2
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:14:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/11:14:2)

62-63. **וכשהוא גובה, אינו גובה אלא מדעת המלוה.**וכ"ה ("המלוה") גם בד ובכי"ע, אלא שבד"ח הדפיסו: **הלוה** (ע"פ הגהת בעל ח"ד ומנ"ב). ובאמת הוא המשך מן הברייתא לעיל שאמרו על המלוה שאינו גובה מן הערב אלא מדעת הלוה, וכאן אמרו על הערב שאינו גובה אח"כ מן הלוה אלא מדעת המלוה, שמקיים שהוא קבל ממנו את המעות בשביל הלוה, וכמפורש להלן בסוף פירקין, עיין מש"ש.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:14:3
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:14:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/11:14:3)

63-64. **המלוה את חבירו על ידי ערב, לא יפרע מן הערב. ואם אמ' על מנת שיפרע ממי שירצה, יפרע מן הערב.**פיסקא ממשנתנו פ"י מ"ז. וכבר אמרנו לעיל שהיא מיותרת ומקומה לעיל.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:15:1
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:15:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/11:15:1)

64-65. **המלוה את חבירו על ידי שני ערבין לא יפרע מאחד מהן וכו'.**בכי"ו חסרה המלה "מאחד" בטעות ברורה, וישנה בד, בכי"ע ובראשונים שנביא להלן.
וברייתא זו הובאה באו"ז סוף ב"ב, ל"ו ע"ד, ובשו"ת מהר"מ ב"ב ד' פראג סוף סי' תשי"א בלי שום פירושים. אבל רוב הראשונים שנביא להלן דנו בה בקשר עם פסק הר"מ מה מלוה ולוה ה"י: שנים שערבו לאחד, כשיבוא המלוה ליפרע מן הערב יפרע מאי זה מהן שירצה, ואם לא היה לאחד כדי החוב חוזר ותובע השני בשאר החוב. ולעיל שם בה"ט פסק: שנים שלוו בשטר אחד וכו', הרי הן ערבאין זה לזה.
והנה פשוטה של התוספתא היא נגד דברי הר"מ, וכבר השיג עליו הרמב"ן בחי' לב"מ ל"ד ב', שו"ת שלו סי' מ' (ספרן של ראשונים, הוצ' ר"ש אסף, עמ' 84), ס' התרומות שער מ"ד ח"א סי' ג' (והסכים לפסק הר"מ בה"ט, עיין מש"ש). וכ"ה ברשב"א ב"מ שם, וכאן ק"ז א'. וכ"ה בריטב"א ב"מ שם.⁶⁵ ועיין גם בחי' הר"ן ב"מ ל"ד ב', כאן ק"ז א', עמ' 367, שבועות ל"ז א', סד"ה וכיחש, פירושו להרי"ף שם ספ"ה, הרב המגיד פכ"ה מה' מלוה ולוה ה"י, נ"י ב"מ פ"ג סי' שי"ח, שבועות ל"ז א' (ד' ליוורנו קכ"ו ע"ג), שו"ת הרשב"ש סי' ל"ט, שו"ת הרדב"ז ח"א (ד"ו) סי' תקנ"ו.
ועיין בתוספתא ב"מ ספ"א שורה 62, ומש"ש.

footnotes:
⁶⁵ בחי' הריטב"א כאן ק"ז א' מביא ראיה לשיטת הר"מ מן הבבלי שם, וכותב: וכן הוא בתוס' כדברי רבינא, וצ"ל: וכן הוא בתוספות בדברי רבותינו (בנ"י כאן פ"ז סי' תתכ"ז בד"ק: בתוספת', ובד"ו: בתוספת). וכוונתו לדברי הרשב"א שם שהביא ראייה מן התלמוד שם. וכ"ה בפירוש הרב המגיד פכ"ה מה' מלוה ולוה ה"י, וחי' הר"ן, עמ' 367.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:15:2
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 11:15:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/11:15:2)

66-67. **שטר היוצא מידי ערב הרי זה אינו גובה, ואם כתב בעל חוב כבר התקבלתי הימנו הרי זה גובה.**בד: ואם כתב **בו** בעל חוב וכו'. ובכי"ע: ואם כתב בעל חוב התקבלתי ממך גובה. ובבבלי קע"ד ב': ערב שהיה שטר חוב יוצא מתחת ידו אינו גובה. ואם כתוב בו התקבלתי ממך גובה. ויוצא מן הבבלי שם שהכוונה שהערב תובע את היתומים⁶⁶ של הלוה לשלם לו, ואומר פרעתי חוב של אביכם, והשטר מוכיח, שהרי החזירו לי המלוה, אינו גובה עד שיגדילו היתומים וידון אתם. ואם כתב בו המלוה בשטר שהחזיר לערב, התקבלתי, גובה, עיי"ש ברשב"ם. וכן פירש הר"ח. אבל בתוספות (קע"ד א', ד"ה ואם) הקשו: "מה יש לו לכתיבת המלוה להועיל לערב לגבות מיתמי, מאחר שהלוה לא כתב כלום". ופירשו שהלוה כתב גם לערב בתוך השטר וכו'. והדברים מבוארים יותר בבעל המאור פ"י סי' תתקנ"ח: כלומר שכתב לו הלוה לערב התקבלתי מידך זה הממון שכתוב בשטר חוב, לפי שאתה הוצאתו עלי ופרעתו בשבילי למלוה, והריני **כאילו התקבלתי** חוב זה מידך וכו'.
וכתבו בתוספות שם: מיהו קשה לר"י מן התוספתא דקתני ואם כתב בו בעל חוב, ולשון בו⁶⁷ משמע כפירוש ר"ח. וכן תפס על הרז"ה במלחמות שם במקומו, והעתיק את לשון התוספתא כגי' כי"ע. ובקיצור גם בחידושיו כאן קע"ד ובשו"ת שלו סי' ל"ה (ספרן של ראשונים הוצ' ר"ש אסף, עמ' 81). וכ"ה בחי' הרשב"א שם קע"ד א'. וכן בתוספות הרא"ש (לפי שטמ"ק קע"ד ב'): ונראה לפרש אם כתב הלוה התקבלתי ממך המעות כדי ליפות כח הערב וכו', מיהו קשה מהא דתניא בתוספתא ואם כתב בעל חוב התקבלתי משמע שהמלוה כתבו, ושמא י"ל שבצווי המלוה כתב הלוה לערב. וכע"ז כתבו בתוספות הנ"ל: ויש לפרש קצת וכו'.
ובה"ג ה' הלואה, הוצ' ר"ע הילדסהיימר, עמ' 445: מיתיבי שטר חוב היוצא מיד ערב⁶⁸ אינו גובה, אם כתב בו **בעל חוב⁶⁹ כבר**⁷⁰ התקבלתי ממך גובה. ונראה קרוב בעיני שהעתיק ע"פ התוספתא כאן.⁷¹

footnotes:
⁶⁶ עיין במאירי, עמ' 710 ואילך, שבאר את השיטות השונות בעניין היתומים, ועיין בהערות שם.
⁶⁷ עיין במהרש"א שפירש שהכוונה לגירסת הבבלי, כלומר, שגם מלשון הבבלי יש קצת ראייה לפירוש הר"ח, והיינו שכן כתב בשטר עצמו, ומה לו ללוה לשטר שנפרע, יכתוב לו כן בשטר מיוחד. ופירוש מהרש"א מוכרח, משום שבתוספתא אין צורך לדייק בלשון שהרי מפרש בה: ואם כתב בעל חוב, ובוודאי שכוונת בעלי התוספות היא שגם מלשון הבבלי משמע כפירוש ר"ח. ואני מעיר על כך, משום שלפי זה אין ראייה שהתוספות גרסו גם בתוספתא "בו" (כגירסת ד), אלא כתבו באשגרה מן הבבלי.
⁶⁸ כ"ה גם בבלי בכי"מ, עיין דק"ס, עמ' 461, הערה ס'.
⁶⁹ בה"ג ד"ו חסרה המלה "בעל חוב".
⁷⁰ כגירסת ד וכי"ו בתוספתא.
⁷¹ עיין מ"ש במבוא לתס"ר, סוף עמ' 8 ואילך.