## Tosefta Kifshutah on Bava Batra Chapter 5

###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:1:1
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:1:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/5:1:1)

1. **ארבע מדות במוכרין. בד"א במדה וכו'.**וכ"ה בד ובכי"ע. ולפי הגירסא שלפנינו הרישא היא פיסקא ממשנתנו פ"ה מ"ו, והכוונה לסיפא למ"ח: עד שלא נתמלא המדה למוכר וכו'. וארבע המדות מפורשות במ"ו, אבל בבבלי פ"ה א': ת"ש ארבע מדות במוכרין, עד שלא נתמלאה מדה, למוכר, משנתמלאת מדה, ללוקח, בד"א במדה שאינה של שניהם וכו'. ומעיד הרשב"ם שם שכן הוא בתוספתא. וכ"ה באו"ז סי' ס"ג, י"א ע"ב, ובס' הנר לר"ז אגמאתי שם, 253 ע"ב. ולפ"ז ברור שלהלן מפרשת התוספתא את ארבע המדות.
ומפרש הרשב"ם שאין כאן הכוונה לארבע רשויות, שהרי רשות מוכר ורשות הנפקד שוות הן, ומה ששייך בזה שייך בזה, ואין כאן אלא שלש רשויות, אלא הכוונה לארבעה חילוקי דינין. אבל בתוספות פ"ה א' ד"ה ארבע, בחי' הרמב"ן, ברשב"א, בריטב"א, בחי' הר"ן¹ חלקו עליו, וטענו שאין רשות המוכר ורשות הנפקד שוין, ובנפקד בזמן שמכר לאחר, מספיק אם הנפקד מעביר את רשותו ללוקח בהסכמת המוכר, אבל בחצר המוכר צריך קניין הרשות, עיי"ש. ופירשו בתוספות שהכוונה למדות בכלים, מדת סרסור, מדת מוכר ומדת נפקד. ועיין גם בפירוש רבינו גרשום. ועיין בראשונים הנ"ל ובמאירי, עמ' 401.

footnotes:
¹ עיי"ש עמ' 310, ובהערה ג' שם.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:1:2
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:1:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/5:1:2)

**בד"א במדה שאינה של שניהם וכו'.**כ"ה בד, בכי"ע, בראשונים ובבבלי הנ"ל, ובכי"ו בטעות: במדה של שניהם. וכן נשתבש באו"ז הנ"ל, אבל מתוך המשך דבריו ברור שגרס **שאינה** של שניהם.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:1:3
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:1:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/5:1:3)

1-2. **אבל אם היתה בידו של אחד מהן וכו'.**וכ"ה בד. וגם בכי"ע: אבל אם היתה בידו² מֵידַה של אחד מהם וכו'. והניקוד בכי"ע מראה שיש כאן תיקון, ותוקן ע"פ הבבלי והראשונים הנ"ל. ופירשו הרשב"א, הריטב"א ועוד שהכוונה כאן ללוקח שהוא האחד המיוחד שקונה. ועיין גם בפירוש ר"ג הנ"ל. אבל הרשב"ם פ"ה א' שם פירש: של אחד, או של לוקח, או של מוכר, ונדחק לפרש שביחס למוכר פירושו קנה, שלא יצא מרשותו, ולא קנה לוקח, עיי"ש.

footnotes:
² על הוי"ו של בידו נקודה, כנראה, לסי' מחיקה.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:1:4
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:1:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/5:1:4)

2-3. **בד"א ברשות הרבים, או בחצר שאינה של שניהם.**כלומר, קנה הלוקח אם היתה המדה שלו. והגירסא "בחצר שאינה של שניהם" היא בכל הנוסחאות כאן ולהלן בסיפא, וכן בבבלי ובראשונים. והקשו מכאן על רב ושמואל שאמרו שכליו של אדם אינם קונים לו ברה"ר, ותירצו, שאין הכוונה לרה"ר ממש אלא לסימטא, וחצר שאינה של שניהם פירושו "לא דהאי כולה, ולא דהאי כולה, אלא דתרווייהו". ולפ"ז צריך לפרש כן גם להלן בסיפא (לעניין משיכה), עיין בבלי פ"ד ב'. ובבבלי פ"ה א' אמרו שר' יוחנן ור"ל שניהם סוברים שכליו של אדם קונים לו אפילו ברה"ר, ואמר רב פפא שם שאינם חולקים על רב, ורה"ר כוונתו לסימטא, ואמאי קרו לה רה"ר שאינו רשות היחיד. וזו היא שיטה בבלית, עיין לדוגמא שבת ו' סע"ב.
ברם בירושלמי גיטין פ"ח ה"א, מ"ט ע"ב, קידושין פ"א ה"ד, ס' ע"ב, אמרו בפירוש שהסיפא שלנו חולקת על מ"ד שמשיכה אינה קונה בחצר שאינה של שניהם, ופירשו את הברייתא בפשוטה.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:1:5
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:1:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/5:1:5)

3. **ברשות הלוקח, כיון שקיבל עליו, הרי זה קנה, ברשות המוכר וכו'.**וכן הוא הסדר בתוספתא לפי הרשב"ם והאו"ז הנ"ל.³ אבל בבבלי הסדר הפוך, וכן מוכח מדברי הבבלי שם פ"ה ב': **ומדרישא** בכליו דמוכר, **סיפא** נמי בכליו דמוכר. וברשב"ם שם: ולפי סדר התוספתא איכא לאקשויי הכי ומדסיפא בכליו דמוכר רישא נמי כליו דמוכר. אבל בכ"י ה', ברי"ף ובראב"ד כ"י הסדר בבבלי כמו בתוספתא, עיין דק"ס, עמ' 262, הערה ז'.
ואשר לפירושה הרי פשוט שכיון שקיבל עליו המוכר למכור, ונתן לו רשות לקנות, קנה.

footnotes:
³ בס' הנר 253 ע"ב הנ"ל, מעתיק בשם התוספתא כסדר הבבלי, אבל ממנו אין שום ראייה שכן דרכו בקביעות להעתיק את נוסח הבבלי ולציין למקורו. ואף להלן בסיפא (לעניין משיכה) הסדר הוא כמו שהוא לפנינו כאן ברישא.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:1:6
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:1:6](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/5:1:6)

4-5. **ברשות זה המופקדין אצלו, עד שיקבל עליו, או עד שישכור את מקומו.**וכ"ה בכל הנוסחאות כאן ולהלן בסיפא, וכן מעתיקים ברשב"ם ובאו"ז הנ"ל, וכ"ה בעליות דר' יונה לפי שטמ"ק פ"ה א', ד"ה ברשות, ובהגה"מ פ"ד מה' מכירה ה"ו אות ה', בשם הסמ"ג.⁴ אבל בתוספות פ"ה א', ד"ה הכי: הכי גרסינן בתוספתא ברשות הלה הנפקדים אצלו לא קנה עד שקיבל עליו, או עד שיגביהנה ויוציאנה, או ישכור את מקומו. וכן מעתיק בס' האגודה סי' קכ"ח, ל"ט ע"ג. ואם אין כאן שיבוש בדברי התוספות⁵ הרי הרכיבו בתוספתא את לשון הבבלי ואת לשון התוספתא. ונראה, שעיקר הלשון בבבלי היה: עד שיגביה, או עד שיצא מרשותו, כעדותם של הרשב"א, הריטב"א ועוד, וכמו שהוא בכי"מ, עיין דק"ס עמ' 262, הערה ז'. ואח"כ תיקנו בבבלי ע"פ הרשב"ם והתוספתא. ונשארו לפני הראשונים שתי הגירסאות בבבלי, עיין עיטור המחאה, הוצ' רמא"י ע"ג ע"ג. וההבדל בין הגירסאות ברור, עיין בתוספות ובראשונים הנ"ל.
ואף כאן פירושו שיקבל עליו הנפקד לזכות לו מקום ללוקח (עיין ברשב"ם ובפירוש ר"ג), או עד שישכור (כלומר, הלוקח).⁶

footnotes:
⁴ ועל פיו צריך לתקן בסמ"ג עשין פ"ב, קנ"ז ע"ד, ועיין בהגהות הר"י שטיין שם, ש"ב סע"ב.
⁵ כלומר שהמלים "או עד שיגביהנה ויוציאנה" הן שירבוב מלהלן שם בתוספות, והיא גירסת הבבלי, ועיין במהרש"א שם. ובס' הנר הנ"ל מעתיק: עד שיגביה, או עד שיוציא מרשותו של נפקד. והיא גירסת הבבלי שלפניו, עיין מ"ש לעיל הערה 3. והלשון מרשותו "של נפקד" הוא של הרב בעצמו, משום שהלשון "נפקד" אינו לשון של המקורות העתיקים (והעיר לי על לשון "נפקד" תלמידי המובהק, פרופ' שמא פרידמן).
⁶ בד ובכי"ע: שישכיר.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:2:1
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:2:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/5:2:1)

5. **אימתי אמרו מטלטלין נקנין במשיכה וכו'.**כל הברייתא לעיל קידושין פ"א ה"ח, עמ' 278, ירושלמי סוף שביעית, ל"ט ע"ד, גיטין פ"ח ה"א, מ"ט ע"ב, קידושין פ"א ה"ד, ס' ע"ב. ועיין בבבלי כאן ע"ו ב' ומ"ש לעיל ברישא, על כל העניין.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:2:2
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:2:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/5:2:2)

7-8. **ברשות זה המופקד אצלו, עד שיקבל עליו, או עד שישכיר לו את מקומו.**וכ"ה בכל הנוסחאות כאן, והוא בדיוק כמו ברישא כאן. וכ"ה גם להלן קידושין הנ"ל. אבל בירושלמי שצויין לעיל: ברשות זה שהיו מופקדין אצלו לא קנה עד שיזכוהו בהן,⁷ או עד שישכיר לו את מקומו.

footnotes:
⁷ בירושלמי קידושין, עד שיזכה הוא בהן, וצ"ל: עד שיזכהו בהן, כבירושלמי שביעית וגיטין. ואין הבדל בין נוסח הירושלמי והתוספתא, עיין מ"ש בפנים בסמוך, ד"ה ואף כאן.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:2:3
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:2:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/5:2:3)

8-9. **עד שלא נתמלא המידה נשברה המדה, נשברה למוכר, משנתמלאת המדה, נשברה ללוקח.**במשנתנו פ"ה מ"ח נשנית הלכה זו לעניין יוקרא וזולא. והתוספתא מלמדת שהוא הדין לעניין חיוב ניזקין. ועיין בתוספות פ"ז א', ד"ה נשברה. ופירשו בבבלי פ"ז א' שמדברים במדה של סרסור, והוא משאילה לשניהם, ודינו כלעיל בריש פירקין (במידה שאינה של שניהם). אבל בירושלמי פ"ה ה"ח, ט"ו ע"א: בשהיתה המידה לאדם אחר, כלומר שהשאילה לשניהם, ולאו דווקא סרסור. ועיין להלן בסמוך.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:2:4
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:2:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/5:2:4)

10. **ר' יהודה או' אם היה סירסור ביניהן נשברה חבית, נשברה לסירסור.**כלומר, אם היה סירסור ביניהן שסרסר אותו מקח, והמידה שלו הוא, ומדד, נשברה החבית לסרסור, כפירוש הריב"ם בתוספות פ"ז א', ד"ה נשברה. ולפירוש הירושלמי שהבאנו לעיל הסיגנון נוח יותר, אבל להלכה אין הבדל.
ובמשנתנו הנ"ל נשנית הלכה זו בסתם, ומכאן אנו רואים שמשנתנו ר' יהודה היא. ובירושלמי הנ"ל: מאי טע' אמ'⁸ ר' יודן אם שכיר הוא בא בשכרו. אבל בירושלמי כיר"ז: מה טעמ' דר' יהודה, אם שכיר הוא וכו', והכוונה למשנתנו שם שהיא כר' יהודה,⁹ והוא מחייב את הסרסור, אעפ"י שנשברה הצלוחית באונס כעין גניבה ואבידה, משום שהוא כנושא שכר (הירושלמי הביא את הפסוק בשמות כ"ב, י"ד). ועיין בבלי ב"מ פ"ב ב', ובתוספות שם ד"ה וסבר.¹⁰ ועיין דב"ר פ"ג סי' י"ב, ובהוצ' ליברמן, עמ' 89, ועיין ירושלמי תענית פ"ד ה"ח, ס"ח ע"ג.

footnotes:
⁸ אני מעתיק מכי"ל.
⁹ עיין בפירוש השני של בעל פ"מ. וסדר הדברים בירושלמי אינו מוכיח כלום, ותכופות מפרש הירושלמי בבא אחרונה לפני הראשונה, וכפי שהעירותי בכ"מ.
¹⁰ וכבר העירותי לעיל ב"מ פ"ח הי"ט (ד"ה והשואל, ועיין בהערה 22 שם) שבמקורות א"י לא הובאה דעת ר"מ בבבלי ששוכר הוא כשומר חנם.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:2:5
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:2:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/5:2:5)

10-12. **מודים חכמים לר' יהוד' בזמן שהצלוחית ביד התינוק וחנוני מערה לתוכה שמן, ונפלה ונשברה, שחייב על השמן, ופטור על הצלוחית.**במשנתנו פ"ה מ"ט: השולח את בנו אצל החנוני,¹¹ ומדד לו באיסר שמן, ונתן לו את האיסר, שבר את הצלוחית ואבד את האיסר החנוני חייב. וכתב הרשב"ם פ"ח א', סד"ה ור"י: ואית דמפרשי לה להאי סוגיא לחנווני הרגיל אצלו ומסר לו בעל הבית כבר הפונדיון ושלח בשביל השמן והאיסר, ולא שלח ביד בנו כי אם הצלוחית לבדה ובכך הסוגיא פשוטה.¹² ובבבלי שם העמידו את משנתנו בכמה אוקימתות, אבל בירושלמי לא פירשו בה כלום. ונראה שפירשוה כפשוטה, שבעה"ב שלח ע"י הקטן צלוחית ריקה כדי שימלאנה שמן, וסיכן רק את הצלוחית הריקה עד שתבוא ליד החנווני, אבל היה בטוח שהחנווני יחזיר לו את השמן בצלוחית ע"י בר דעת, ואין כאן אבידה מדעת אלא לזמן עד שתבוא לידי בעה"ב, ולפיכך חייב החנווני על הצלוחית, השמן והאיסר שמסרן לקטן.¹³
ואמרו כאן שהחכמים מודים שכל זמן שהצלוחית לא באה לידי החנווני, והיא עדיין בידי התינוק שהוא פטור על הצלוחית, אבל פשיטא שהוא חייב על השמן. וכן במשנתנו הנ"ל: ומודים חכמים לר' יהודה בזמן שהצלוחית ביד התינוק ומדד חנווני לתוכה שחנווני פטור. ובפי' הרשב"ם שם: פטור בצלוחית לבד, אבל בשמן ואיסר חייב. והוא ע"פ התוספתא כאן.¹⁴ ולא באה בבא זו אלא משום הסיפא.

footnotes:
¹¹ בנוסחאות שלפנינו נוסף (כנראה ע"פ רש"י והרשב"ם): ופונדיון בידו. אבל הוספה זו איננה ברוב רובן של הנוסחאות, עיין דק"ס, עמ' 268, הערה ר', ואינה גם בהוצ' לו, קויפמן ופרמה.
¹² בפיה"מ להר"מ פירש בדרך או, או, כלומר, או שנתן לו את השמן, או שלא היה שמן והחזיר לו את האיסר שיקנה שמן במקום אחר. ובשטמ"ק שם (בשם הרא"ם ז"ל) פירש ונתן לו את האיסר, היינו שמן באיסר, ואבד את האיסר היינו השמן באיסר, וגרס אח"כ בתלמוד פ"ז ב': בשלמא באיסר שמן (ולא: באיסר ושמן) וכו'. ועיין במאירי שם, עמ' 409. אבל הפשוט ביותר הוא כהכרעת הרשב"ם.
¹³ ועיין בתוספות פ"ז ב' ד"ה אלא.
¹⁴ כמה מן האחרונים טעו בפירוש הרשב"ם שם. וחשבו שכן גרסו ר"ח וספרים ישנים במשנתנו, אבל כבר העיר הב"ח במקומו שהמשפט "ה"ג בפי' ר"ח ובספרים ישנים" שייך אחרי המלה "גמרא", וכוונתו שכן גרס ר"ח ובספרים ישנים, באיסר ושמן בהא פליגי וכו', ולהוציא מגירסת הר"י מיגש שגרס באיסר שמן, עיין לעיל הערה 12.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:2:6
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:2:6](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/5:2:6)

12-13. **[ואם הטה צלוחית ושברה, חייב אף על הצלוחית].**בבא זו חסרה גם בכי"ע, אבל ישנה בד, ואינו מסתבר כלל שמי שהוא יוסיפה מדעתו, וקרוב לוודאי שלפנינו נשמט ע"י הדומות (מ"על הצלוחית" עד "על הצלוחית"). ואשר לפירושה, נראה כדעת בעל ח"ד שכתב: כגון שהיטה אותה וע"י הטייתו שלא נזהר יפה שברה מתחת ידו, ולכך חייב, דאע"ג דאבידה מדעת היא (והרי עדיין לא הגיעה לידי החנווני, עיין מ"ש לעיל), הרי אין לו רשות לאבדה בידים, וכאן בפשיעתו, כאילו שברה בידים. ועיין לעיל ב"ק פ"ו סהי"ד שו' 33: ואם היטה את הצלוחית ונשברה, אף הוא חייב על נזקי צלוחית, עיין מש"ש, ד"ה ואם היטה. ועיין מ"ש בדרכה של תורה, עמ' 130, ובאמת כבר ראה בח"ד שפשוטה של התוספתא אינה כפירושים שנאמרו בבבלי.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:2:7
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:2:7](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/5:2:7)

13-14. **ור' יהודה פוטר, שעל מנת כן שלח בנו אצל חנוני, על מנת שיאבד את האיסר וישבר את הצלוחית.**בח"ד פירש שר"י חולק ופוטר אפילו אם היטה את הצלוחית, ומעמיד מחלוקת הת"ק ור' יהודה במחלוקת הרמב"ם (פי"א מה' גזילה ואבידה הי"א) והטור (חו"מ סי' רס"א). ואינו מסתבר כלל שר' יהודה יפטור אפילו אם מאבד בידים בכגון דא.¹⁵ ונראה שפירושו שר' יהודה חולק על עיקר ההלכה, ופוטר גם על האיסר, מפני שהחנווני עשה כן ברשותו של בעה"ב, ודינו כפירש ואמר: שלח לי ביד הקטן, עיין חו"מ סי' קפ"ח סוף סעיף ב'. והוא כעין שאמרו בירושלמי פיאה פ"ד ה"ב, י"ח ע"ב (ומקבילות): שכן אם אמר לו, זרקהו לים ויהא מחול לך, מחול לו, עיי"ש.

footnotes:
¹⁵ שאין כל אבידה מדעת שוות, ועיין חו"מ סוף סי' רס"א בבאור הגר"א, בקצות החושן ובנתיבות שם.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:3:1
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:3:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/5:3:1)

14-15. **מקום שנהגו להשפיע משפיע לו כל צרכו, עד שלא נתמלאו אחורי מדה ושולי מדה.**במשנתנו ספ"ה: מקום שנהגו וכו' לגדוש לא ימחוק. ומנהג זה הוא ביבש, וכאן אמרו בלח, במקום שנהגו להשפיע, כלומר למלא את המדה עד שתהא שופעת לאחוריה,¹⁶ הרי הוא משפיע והולך כל זמן שהנוזל לא עבר את אחורי המדה עד השולים (והשולים בכלל). והם הבירוצין שבמשנת מנחות פ"ט מ"ה, עיין במפרשים שם.

footnotes:
¹⁶ לעיל שבת פ"ו הי"ד, עמ' 24: באזני קדירה שלא תהא מרתחת ושופעת לאחוריה.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:3:2
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:3:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/5:3:2)

15-16. **להכריע, מכריע לו כל צרכו. ר' נתן או' טפח, מלא החוט המאזנים.**במשנתנו פ"ה מי"א: וחייב להכריע לו טפח.¹⁷ ובבבלי שם פ"ח ב': רישא (כלומר בבא זו) במקום שנהגו, והיינו כתוספתא כאן. ור' נתן מפרש שההכרעה היא טפח, שכף המאזניים שהמקח בתוכה תהא נמוכה מחברתה טפח. ומוסיף: מלא חוט המאזניים, והוא כמו שאמרו בברייתא שבבבלי פ"ט א': ת"ר נפש מאזנים וכו' ושל חנוני ושל בעל הבית תלויה באויר טפח¹⁸ וגבוה מן הארץ טפח וכו', ובפחות מכאן הרי אי אפשר להכריע טפח משום שהגג, או הקרקע, יעכב את כף המאזנים.

footnotes:
¹⁷ כלומר, כשהוא מוכר משקל ליטרא, עיין רשב"ם פ"ח רע"ב, ובברייתא שבבבלי פ"ט א'. והם דברו במאזנים קבועים שמדתם ומשקלם היו קבועים ע"י המלכות. ועיין בשו"ת חו"י סי' קע"ב.
¹⁸ במשנת כלים פכ"ט מ"ה (לעניין טומאה): חוט מאזנים של חנונים, של בעלי בתים טפח.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:3:3
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:3:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/5:3:3)

16-17. **ובטורטני טפח, שהן שני טפחים בלח דברי ר'.**בבבלי פ"ט א': ושל טורטני תלויה באויר שלש אצבעות וגבוהה מן הארץ שלש אצבעות. ופירשו כל המפרשים שמדברים במאזנים ששוקלים בהם כסף וזהב, והוא ע"פ משנת כלים פכ"ט מ"ד: חוט מאזנים של זהבים ושל שוקלי ארגמן טוב שלש אצבעות. וכנראה שבמקום התנא של הברייתא שבבבלי קראו טורטני למאזנים ששוקלים בהם כסף וזהב. והיא טורטני (trutina) שקוראין לה moneta, למשקלים קטנים,¹⁹ ובה"ג (ד"ו ק"ג ע"ג): של טרטני **ושל זהבים**, וכן בד"ב שם, עמ' 421: ושל טורטני ושל זהובים.
ובאמת סתם טורטני (trutina, τρυτάνη) היא שם כללי לפלס ולמאזנים. וכך בתו"כ קדושים פ"ח ה"ו, צ"א רע"ב: **במשקל** זו טריטני. וכן לעיל ב"ק פי"א ה"ח ומקבילות: שומר פירות וכו' יושב וטורטני לפניו. ועיין מ"ש בתס"ר ח"ג (כלים ב"מ פ"ב), עמ' 38. ובפסיקתא זוטרתי קדושים, ד"ו כ"ו ע"א (ווילנא תרפ"א עמ' 109): של צמרים [ושל זגגין], וזו היא טורטני גדולה. וכנראה שכל בבא זו מדברי רבי היא ונקט טורטני במקום מאזנים, משום שמשקל זה היה מאושר וחתום ע"י המלכות, והיה מדוייק, ולא הוסיף על דברי ר' נתן אלא "שהן שני טפחים בלח", משום שגבינה, או חמאה, נדבקים בכף המאזנים, ומשאירים חלק קטן בכף המאזנים. ובמשנתנו פ"ה מי"א, וכן להלן בסיפא: אחד מעשרה בלח ואחד בעשרים ליבש, עיין מש"ש. וכבר העירו המפרשים שהברייתא שלפנינו לא היתה לפני הבבלי פ"ח ב', שהרי כאן מפורש: שהן טפחיים בלח.

footnotes:
¹⁹ עיין Hultsch, בספרו ,Metrolog. Script. Reliquae, ח"ב, עמ' 111, סי' 4. ויש שפירשו בבבלי שם "טורטני" מוכר זהב וכסף, דוגמת השאר שם (של צמרים, של זגגים, של חנווני, של בעל הבית), ואף "של טורטני" שם המוכר הוא, עיין דק"ס, עמ' 277, סוף הערה ח', וכן בפי' ר"י לשאילתות הוצ' שמואל קלמן מירסקי קדושים, סוף עמ' רי"ב. ודע שהיו להם משקלות שהיתה להם רק כף אחת, וסימני המשקל היו קבועים במוט, עיין בתמונות שגילו הארכיאולוגים ושתיארו הסופרים הקדמונים אצל Daremberg et Saglio במלון לעתיקות יון ורומא, ערך trutina, כרך ה', עמ' 52, וערך libra, כרך ג', עמ' 1226 ואילך.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:3:4
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:3:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/5:3:4)

17-18. **ר' נתן או' כל המשקלות שאמרו בשיעור לטמאו כך שיעור להכריעו.**כלומר, ר' נתן אינו מחלק בין יבש ללח, ושיעורן כשיעורן לטומאה שנשנו במס' כלים פכ"ט מ"ג ואילך. ובבבלי פ"ט ב': א"ר מני בר פטיש כדרך שאמרו לעניין איסורן כך אמרו לעניין טומאתן.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:3:5
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:3:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/5:3:5)

18-19. **מקום שנהגו שלא להשפיע, ושלא להכריע, נותן לו גירומין, אחד מעשרה בלח ואחד בעשרים ליבש.**בד: אחד **לעשרה** בלח, ואחד **לעשרים** ביבש. ובכי"ע: אחד מעשרה בלח ואחד **מעשרים** ביבש. ובמשנתנו פ"ה מי"א: היה שוקל לו עין בעין, נותן לו גירומיו אחד לעשרה בלח, ואחד לעשרים ביבש (כגירסת ד), וכ"ה ברוב הנוסחאות, אבל יש שגרסו שם: מעשרה ללח וכו' מעשרים ליבש (כגי' כי"ע כאן). וכן בתו"כ קדושים פ"ח ה"ט, צ"א ע"ב: אחד מעשרה בלח ואחד מעשרים ביבש,²⁰ עיין מ"ש מהרי"ן אפשטין במבוא לנוה"מ, עמ' 418. ובבבלי פ"ח ב' נסתפקו אם הכוונה אחד מעשרה דלח, לעשרה דלח וכו' כפשוטו, או דילמא אחד מעשרה לעשרה דלח (כלומר, כששוקלין עשר ליטרות נותן אחד מעשר לליטרא, והיינו אחוז אחד) וכו'. ומכאן שהבבלי גרס במשנתנו: אחד לעשרה בלח ואחד לעשרים, ולפיכך נסתפק במה שנסתפק, אבל לפי הגירסא אחד מעשרה אין מקום לספיקות, עיין רשב"ם סד"ה אחד מעשרה בליטרא, ומ"ש מהרי"ן אפשטין הנ"ל. ועיין בהגהות יפה עינים פ"ח רע"ב, אבל הפירוש בירושלמי אינו ברור כ"כ.
ואשר לפירוש המלה גירומין, עיין מ"ש ר"י ווארטסקי בספרו לשון המדרשים, עמ' 95, והוא לשון עיצום, חיזוק ותוספת. ועיין ערוך ערך גרם ה'. ובתוספתא בכורות פ"ה ה"ד בד: אצבעותיו גרומות, ובכי"ו שם הקריאה מסופקת, ויותר קרוב לקרוא שם: גדומות.

footnotes:
²⁰ כ"ה בכי"ר, הוצ' ר"א פינקלשטין, עמ' ת"ט, בד"ו ובילקוט.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:4:1
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:4:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/5:4:1)

19-20. **המוכר בפיקטני, כל השיפועין הרי הן של מוכר.**וכ"ה בד ובכי"ע. ואין פיקטני אלא מיטתיסיס מן המילה פיטקני (πιθάκνη) חבית.²¹ והתנא מלמד שבמקום שמוכרים בפיקטני הוא מקום שלא נהגו להשפיע, ונותן לו גירומים.

footnotes:
²¹ עיין מ"ש ב"אשכולות" ספר ג', ירושלים תשי"ט, עמ' 76.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:4:2
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:4:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/5:4:2)

20. **והמוכר בקטליון, בשוק, משקין שאחורי מיניקות, הרי זה של לוקח.**וכ"ה בד. אבל בכי"ע: והמוכר **בקטלזון** בשוק וכו'. ופירשו לנכון ר"י שיינהאק ור"י כהן שהכוונה היא המוכר בקמעונות ἐν τῶ κοτυλίζειν, כלומר, κοτυλιστί בקמעונות, ואף בסורית: קטוליסטא,²² והלוקח במדה קטנה מקפיד על משקין כל שהן, ולפיכך המשקין שאחורי המינקת שהיתה לה יד ארוכה, וקודחין בה משקין מן החבית,²³ או מן האגן, הן ללוקח.

footnotes:
²² עיין מ"ש באשכולות הנ"ל, ובהערה 8 שם.
²³ עיין מ"ש לעיל ח"א (דמיי), עמ' 225, ובהערה 9 שם.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:4:3
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:4:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/5:4:3)

21. **ולא יהא מערה מן החבית, אלא קוריה מן האגן.**בד: אלא **קונח** מן האגן. והנכון הוא בכי"ע: אלא **קודח** מן וכו',²⁴ כלומר מכניס את המינקת לתוך האגן, קודח²⁵ ושואב בה, והמשקין שעליה הן של לוקח. וכע"ז נשתבש בעוד מקומות: קורא, עיין מ"ש בתרביץ ש"ג (ירושלים תרצ"ב), עמ' 209 ואילך, ולעיל ח"ד (שקלים), עמ' 690, ד"ה וגזבר קודח, וח"ה (ביצה), עמ' 971 ואילך.

footnotes:
²⁴ אלא ששם בטעות "האגד" במקום "האגן".
²⁵ לעיל ביצה פ"ג ה"ח, סוף עמ' 294: קודח במיניקית.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:4:4
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:4:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/5:4:4)

**ושמן שקרש אין מפשירין אותו.**כ"ה בד ובכי"ע. ובכי"ו בטעות: ושמן (ויו תלויה בין השורות) **שקדש** אין **מפרישין** אותו. ולפי העניין כאן מוכח שהטעם הוא מחמת פגם במידה. ויפה העיר בשירי מנחה על פירוש ר"ת (לפי שטמ"ק ב"מ ס"א ב') באיסור "שלא ירתיח", לפי שבחם מותיר במדה, ולפיכך אין מפשירין את השמן שקרש. ובמ"ש ציין בשם ת"ב למשנת טהרות פ"ג מ"ב ותוספתא פ"ב,²⁶ ואינו עניין כלל לכאן, שאין שם פגם בטיב השמן, אלא אם נקרא אוכל, או משקה. ועיין ירושלמי מע"ש רפ"ב ומקבילות.

footnotes:
²⁶ עיין מ"ש בתס"ר ח"ד, עמ' 52, ד"ה שאם נטמא, ולהלן שם, עמ' 53, ד"ה שמן.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:5:1
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:5:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/5:5:1)

22. **אין חנוני רשיי לא להרתיע את המדה, ולא להקפיעה, וכו'.**בד ובכי"ע: ולא להקפיצה, וברישא שם: לא להרתיח וכו'. ובבבלי פ"ט ב' וב"מ ס"א ב': שלא ירתיח. ופירש"י (בב"מ ס"א ב'): ירתיח. אשקומא בלע"ז(ecume, קצף) שממלא את המדה כשמוציא את היין, ולאחר זמן נמצאת חסרה. וכע"ז ברשב"ם כאן פ"ט ב', ד"ה שלא ירתיח.²⁷ ומטעם זה לא יקפיץ את המדה מפני שנראית מלאה ושופעת לאחוריה, עיין לעיל רה"ג. ומשום זה לא יטה את המדה ולא יושיבנה על צדה, כמפורש להלן. וכששופך בכח ימתין עד שתנוח הרתיחה, וימלא, עיין בבלי ביצה כ"ט א', וברש"י למשנתנו שם.

footnotes:
²⁷ בחי' הרשב"א ב"מ ס"א ב': ור"ח ז"ל פי' שמכח מהירות שפיכתו עושה המדה גדושה ונתאנה מוכר. וכנראה שנוסחא משובשת נזדמנה לרבינו, וצ"ל שם: ונתאנה לוקח (או שהמלה "מוכר" נוספה בטעות).


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:5:2
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:5:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/5:5:2)

23. **ולא יעשנה קנה מאזנים ארוך מצד אחד וקצר משל אחר.**בד ובכי"ע: (במקום "משל"): מצד. ובקה"ר רפ"ו, ולהלן שם פ"ט, י"ג: ארוך מצד זה וקצר מצד זה. ומשם ברור שעושה כן מתחילה לרמות את הבריות. וכנראה, שעושה כן באופן בלתי ניכר שאין העין חופפת את ההבדל, וגם עין המאזנים אינה באמצע בדיוק, וכשהוא קונה נותן את הפירות בכף מצד הקצר, ומוכר בצד הארוך.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:5:3
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:5:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/5:5:3)

24. **ולא יעשה את המחוק עבה מצד אחד וצר מצד אחד.**בקה"ר פ"ט הנ"ל: ולא יעשה את המחק²⁸ עבה מצד זה **וצר** מצד זה. ובבבלי פ"ט ב': ת"ר אין עושין את המחק צדו אחד עב וצדו אחד **קצר**. וברשב"ם בד' פיזרו שם מעיר (לפי דק"ס עמ' 278 הערה מ'): צדו אחד עבה אינו מוחק כל כך, שאינו נכנס בדוחק, צדו אחד **צר** גרסינן בתוספתא, שמוחק יפה, וכשלוקח מוחק בצדו עבה, וכשמוכר מוחק בקצר. ובאמת אין שום הבדל בין הגירסאות. וכבר העיר בתיו"ט כלים פי"א מ"ז: שהרבה פעמים נמצא בלשונם שמשתמשים בלשון "קצר" והמכוון בו "צר", ולפי שאינו רחב קראוהו קצר. וכן לעיל עירובין פ"א ה"ו, עמ' 88: שהיתה רחבה מראשה אחד וקצרה מראשה אחד. ולהלן שם פ"ד ה"ה, עמ' 105: היתה רחבה מראשה אחת, **וצרה** מראשה אחר. ובבבלי שם נ"ה א': וקצרה מצד אחר, עיין מ"ש לעיל שם, עמ' 308, הערה 40.

footnotes:
²⁸ הנכון הוא "המחוק" כלפנינו וכגירסת ד, וכן הכתיב במשנתנו (כלים פי"ז מט"ז), ספרי סוף פנחס ומקבילות, והוא על משקל טחון, מסור, עיין מלא"ש דמאי פ"ג מ"ד שציין לפירש"י גיטין וב"ק. ובכי"ע "המתוקן": המחק, ככתיב הבבלי.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:6:1
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:6:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/5:6:1)

24-25. **ולא יהא מערב יין ביין וכו'.**בד ובכי"ע לנכון: **מים** ביין וכו', כלומר יותר ממה שנהגו, עיין לעיל ב"מ פ"ג הכ"ז. ובתס"ר ח"ד (ירושלים תרצ"ט), עמ' 195 (בתיקונים והוספות), ציינתי למקבילה בתו"כ (וציין לו בח"ד כאן) ויקרא, חובה, פכ"ב ה"ז, כ"ח ע"א, לגירסאות המיוחס להר"ש שם, וקה"ר רפ"ו, ויש להוסיף קה"ר שם פ"ט, י"ג הנ"ל, וקהלת זוטא רפ"ו, עמ' 105, ובכולם הגירסא היא "מים ביין" כגירסת ד וכי"ע. ואעפ"י שגם יין ביין אסור לערב,²⁹ אבל כאן מדברים במנהג הרמאין, ומים הם יותר בזול. וקשה היה לגלות זיוף זה. ובתו"כ הנ"ל קורא לזיופים הללו: דברים שאי אפשר לדעתן.

footnotes:
²⁹ עיין במשנת ב"מ פ"ד מי"א ומי"ב.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:6:2
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:6:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/5:6:2)

25. **מי בלקיא בשמן.**וכ"ה בד. ובכי"ע: מי כגלקיא. ובתו"כ כי"ר, הוצ' הר"א פינקלשטין, עמ' קכ"ד: מיגול בקייא (צ"ל: מי גולבקייא). וכן במה"ג ויקרא, עמ' קל"א, וכן בערוך ערך גלבק (בשם הספרא): מי גלבקיא, ובמיוחס להר"ש לתו"כ כ"ו ע"ד: מי גובלקיא, ובפירוש הראב"ד (כ"ח סע"א): בלבקיא בשמן.³⁰ ובקה"ר הנ"ל (בכ"י):³¹ מי בלבקיא³² בשמן. והנכון הוא: מי גלבקיא (או: גולבקיא), והכוונה לצמח γλαύκιον. המגדל מין שומשומין, עיין מ"ש ר"ע לעף בפלורה ח"ב, עמ' 370. ולעיל ב"ק פ"ז ה"ח: ואת החומץ בשמן, אע"פ שאמרו אין השמן מקבל דלוס, וכן להלן בסמוך: וחומץ בשמן, ועיין מ"ש בב"ק שם, ד"ה ואף הבבא שלנו.

footnotes:
³⁰ בילקוט שם בטעות: בלנקי (וחסרה שם המלה "מי") בשמן.
³¹ בדפוסים: מי בלקיא.
³² בקה"ז: מי בקי בשמן. ועיין בפי' הראב"ד לתו"כ הנ"ל.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:6:3
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:6:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/5:6:3)

**מי מעין בדבש.**בד: מי מעיין בדבש, ובכי"ע: מי **מאון** בדבש. ובתו"כ הנ"ל: מי מעיין בדבש. ובכי"ר: מי מיעיין בדבש. וכגירסת הדפוסים שם הוא גם במה"ג, בילקוט ובראב"ד שם. ופירש הראב"ד: מי מעים. מי שליקת המעים, לאחר שהוציא הפרש ורחיצתו, מפני שהם נקרשים, ודומים במראיהן לבנים. ורבינו הלל שם (מ"ה ע"א) לא פירש בו כלום. ובמיוחס להר"ש: מי **מגיין** בדבש. עשב הוא. ס"א מי מעיין. ובקה"ר: מי **מאוס** בדבש. ובכ"י שם: מי **מאוז**³³ בדבש. וגירסת המדרש מאשרת את גירסת כי"ע כאן, ואין מי מאוז, אלא מי מאון, בחילוף זי"ן ונו"ן סופית, עיין מ"ש לעיל ב"מ פ"ה הי"ג, ד"ה רבן שמעון, ובהערות 20–23 שם. סוף דבר הגירסא מי מעיין, מעים, היא מאד חשודה בעיני. ועיין מ"ש להלן בסמוך.

footnotes:
³³ ברור שאינו עניין לצמח Mays, שלא היה ידוע באותו זמן, עיין מ"ש לעף בפלורה ח"א, 799.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:6:4
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:6:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/5:6:4)

**סלת בדבש.**פיסקא זו חסרה בתו"כ ובקה"ר הנ"ל. ובבבלי סוטה מ"ח ב': כל הניצוק טהור, חוץ מדבש זיפים וכו' (מכשירין פ"ה מ"ט) וכו' דבש שמזייפין בו. ופירש"י: שהוא עב מאד, והרי הוא כמחובר וכו', מתוך שהוא טוב ועב מערבין בו מים ויין ואין ניכרות בו. ולא פירטו את הזיוף, משום שדבש היה נתון להרבה זיופים. וכן כותב גם פליניאוס³⁴ על דבש טוב: תכונות נפלאות בו לבני תמותה אלמלי נטית הזיוף בבני אדם לקלקל הכל.³⁵

footnotes:
³⁴ תולדות הטבע סי"א פי"ד, 36.
³⁵ ni fraus hominum cuncta pernicie corumperet.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:6:5
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:6:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/5:6:5)

**וחומץ בשמן.**כ"ה בד ובכי"ע. ובכי"ו נשמטה המלה "בשמן" בטעות. ועיין מ"ש לעיל בסמוך סד"ה מי בלקיא. ופיסקא זו חסרה בתו"כ ובקה"ר הנ"ל.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:6:6
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:6:6](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/5:6:6)

**קומוץ במור.**בד: חומץ במור, ובכי"ע: קמוץ במור. ובתו"כ הנ"ל: קומוס³⁶ במור.³⁷ והוא חילוף מצוי, עיין מ"ש בתס"ר ח"ד, עמ' 40, ד"ה המור והקומוס. וכן בקה"ר: קומוס במור. ופירש הראב"ד בתו"כ: קומוס במור. מיני שרפים הם, אלא שהמור יש בו חשיבות יותר משאר שרפים, והוא ממין ידוע. ובפי' רבינו הלל שם, מ"ה ע"א: קומוס וכו' היינו שמטילין בדיו שקורין אותו בלשון יון קומידי (κομμίδιον) וכו'. ועיין מ"ש ר"ע לעף בפלורה ח"א, עמ' 308. ויש להוסיף שגם פליניאוס כותב³⁸ שגומי של אשוח ידוע (picea) הוא כל כך דומה ללבונה (tus) שאין להבדיל ביניהן, ומשום כך נפוץ הזיוף בסיפלאסיא.³⁹

footnotes:
³⁶ כ"ה בכי"ר, בראב"ד ובפי' רבינו הלל. וכ"ה בפי' הרמב"ן ורבינו בחיי שמות ל' כ"ג. ולפנינו, וכן בילקוט: קימוס, ועיין הערה 37, והסדר שם: חלב חמור... קומוס. וכ"ה בקה"ר.
³⁷ במיוחס להר"ש: כמוס במוך. ]מוך[ הוא צמר גפן, קוטין בלע"ז. וקומוס הוא מין גרוע ודומה לו.
³⁸ תולדות הטבע סט"ז פי"ח, 40.
³⁹ רחוב מוכרי בשמים בעיר Capua.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:6:7
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:6:7](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/5:6:7)

26. **חול בפול.**וכ"ה בתו"כ הנ"ל, ובמכילתא משפטים פי"ג, עמ' 294, ובקה"ר חסר. ופירש במיוחס להר"ש: חול בפול, והוא מן קטנית, ועוקרין אותו, והחול מצוי בהם, וזה ערב מחול אחר. ועיין מ"ש בזה לעיל ב"ק פ"ז ה"ח, ד"ה ואף הבבא שלנו, ובהערה 20 שם.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:6:8
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:6:8](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/5:6:8)

**עלי גפנים בפילון.**וכ"ה בתו"כ ובקה"ר הנ"ל. ופילון, φύλλον, הוא מין ממיני ההדסים, ועלי גפנים דומים לעליו.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:6:9
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:6:9](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/5:6:9)

**חלב חמור בקטף.**וכ"ה בתו"כ⁴⁰ ובקה"ר הנ"ל. ובפי' הראב"ד: הקטף הוא הצרי, והוא מקטיפת היניקות של אילן ידוע וכו', והם ירוקים כחלב החמור, ובעלי האונאות מערבין אותו בו. ועיין מ"ש על זיוף הקטף ר"ע לעף בספרו פלורא ח"ג, סוף עמ' 391 ואילך.

footnotes:
⁴⁰ בילקוט גורס בתו"כ: בקטב, והיא היא, עיין מ"ש לעיל ח"ב (שביעית), סוף עמ' 556, ואילך.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:6:10
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:6:10](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/5:6:10)

**סיקרא בציר.**כ"ה ("בציר") בכי"ע, בד ("בצורי") ובקה"ר. ובכי"ו נשמטה המלה "בציר" בטעות. וכנראה שהכוונה לערוב סיקרא (צבע אדום) בתוך ציר של דגים (שהיו מערבין בו יין).⁴¹

footnotes:
⁴¹ תוספתא ע"ז פ"ד (כי"ע) סה"י, שם פ"ז הי"ד.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:6:11
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:6:11](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/5:6:11)

**וכוסבורין בפלפלין.**בד: וכסבורת, ובכי"ע: וכוסברת. ובקה"ז כוסבר בפלפלין. אבל בקה"ר⁴² פ"ו: כרשינים בפלפלין. ועיין מ"ש ר"ע לעף בספרו פלורא ח"ג, עמ' 242, ושמא צ"ל לפנינו: וכוסבורין [בתלתן. וכרשינין] בפלפלין. עיין מ"ש לעיל ב"ק פ"ז ה"ח, שורה 38–39, ד"ה והמערב את הנידה בתלתן.

footnotes:
⁴² במקבילה בקה"ר פ"ט השמטה קטנה.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:7:1
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:7:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/5:7:1)

27. **חנוני מקפיח מדותיו של שמן פעם אחת בשבת.**צ"ל: מקניח, כמו שהוא בד ובכי"ע (מקנח). ובמשנתנו פ"ה מ"י: החנוני מקנח מדותיו פעמים בשבת. ובפי' הרשב"ם פ"ח א', פירש בשם "רבותינו" שזו היא דעת הת"ק שם, ודחה פירוש זה והסיק שזו היא דעת רשב"ג שם. ולפי פירוש זה לא נזכרה דעת הת"ק בעניין חנוני, ויש הבדל בין סיטון, בעל הבית והנוני, והתוספתא משלימה את משנתנו. אבל לפירוש רבותינו חולקת התוספתא על משנתנו.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:7:2
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:7:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/5:7:2)

**ושל יין משתעשה שילו.**בד: משעשה שיליא, וכן בכי"ע: משתיעשה שיליא. ונראה שאין שיליא אלא סיליא בסורית, שפירושה טינופת, ליכלוכית, והיינו בזמן שהמשקע של היין ניכר במדה מקנח אותו.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:7:3
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:7:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/5:7:3)

28. **ולא יהא נותן מדותיו ומשקלותיו במלח, מפני שהן חסרין.**בבבלי ב"מ ס"א ב' וכאן פ"ט ב': שלא יטמין משקלותיו במלח. ובמכילתא משפטים פי"ג הוצ' הורוביץ, עמ' 294 (בכ"י מינכן, עיי"ש בשנו"ס): והטומן משקלותיו בחול.⁴³ ולא הזכירו את פעולת המלח על המשקלות. ובערוך ערך טמן: שלא יטמין משקלותיו במלח. תנא מפני שהן חסרין, כלומר כח המלח יונק ומכחיש כח השקל,⁴⁴ ומוכר לאחרים. אבל רש"י בב"מ שם, הר"י מיגאש, בפירוש ר"ג וברשב"ם כאן פירשו שהמלח מכביד את המשקלות.⁴⁵ וכבר השיג עליו רבינו תם בתוספות כאן, ד"ה שלא יטמין: נראה לר"ת דבמוכר איירי וכו', לפי שהמלח מיקל המשקלות ושואב כדאמרינן בירושלמי⁴⁶ דמלח שואב את המשקלות. וכן ברבינו בחיי קדושים (ד"ו ד"ש) קנ"ב ע"ב: וכן אמרו **בירושלמי** מפני שהמלח שואב את המשקל. ובחי' הרשב"א ב"מ ס"א ב': אלא נראין דברי ר"ת דפירש שהמלח שואב כח המשקלות ומקילין, והכי איתא בתוספתא דתניא לא יטמין משקלות במלח שהמלח שואב את **המדה**. וממנו בחי' הר"ן שם. ובהגה"מ פ"ח מה' גניבה ה"ז (בד"ק): וכן יש **בירושלמי** מפני שהמלח שואב את המשקל, וכן מצא הר"ש כהן בהדיא בתוס', החנוני לא יתן **מדותיו** ומשקלותיו במלח מפני שהן חסירין. והנה בתוספתא כאן מפורש **מדות** ומשקלות ובהכרח אנו אומרים שהמדות הן אזהרה בשעה שהוא לוקח והמשקלות בשעה שהוא מוכר, עיין מ"ש לעיל בשם ר"ת. ובר"מ ה' גניבה הנ"ל: אין טומנין את המשקלות במלח, כדי שיפחתו. וידוע הוא שהמלח משחית ואוכל את המתכות, חוץ מזהב.⁴⁷

footnotes:
⁴³ וחסר שם "והחיל בפול".
⁴⁴ קרוב לוודאי בעיני שדבריו לקוחים מפירוש הר"ח, עיין מ"ש לעיל ח"ד (כפורים), עמ' 834, ד"ה ר' לעזר.
⁴⁵ וכתב ר"א בקראט בס' זכרון פרש' קדושים, נ"ד ע"ד (על פירש"י): ונ"ל שקצת המתכות כשישהו אותן זמן רב במלח יוסיפו כובד על משקלם הראשון, ולפי שהיו משקלותיהם רשומות וחתומות בחותמי הפלהדרין וכו', לא יוכל הרמאי להוסיף בהם, וכשיטמנם במלח עשה הרמאי אשר זמם ונשארה צורת המשקולות כבראשונה. ולפי מה שפירשתי על דרך הרב ז"ל האזהרה היא ללוקח וכו', עיי"ש שמשיג עליו, וכמו שנביא להלן בשם הראשונים. ובפסיקתא זוטרתי קדושים עם באור הרא"ם, ריש עמ' 110: כדי שיכבדו. ואין כאן אלא פירוש הרב.
⁴⁶ וכן מביאים כמה מן הראשונים בשם הירושלמי, וכ"ה בתוספות הרא"ש (בשם ר"ת), בב"מ, בחי' הריטב"א שם, נ"י כאן פ"ה סי' תת"ב, ועיין להלן בפנים, אבל לפנינו בירושלמי ליתא.
⁴⁷ עיין פליניוס תולדות הטבע סל"ג פי"ט, 63.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:7:4
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:7:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/5:7:4)

28-29. **שנ' כי תועבת ה' כל עושה אלה.**כלומר, עובר משעת עשייה, כבבלי ב"מ ס"א ב' (ח"ד).


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:8:1
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:8:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/5:8:1)

30. **היה מוכר לחבירו לגין וחצי לגין רביעיות ושמיניות וכו'.**וכ"ה בכי"ע. ובה"ד הגיה: לוג וחצי לוג וכו', ואין צורך, והכוונה שהלוקח קנה כד נוזלים, או חצי כד וכו', לפי הצרכים הרגילים שלו. וכ"ה לעיל ב"מ פ"ו הי"א ולהלן פ"ו הי"ב, עיי"ש, ועיין להלן.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:8:2
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:8:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/5:8:2)

31. **וכשהוא בא עמו לחשבון.**כלומר, אחרי שמדד לו לתוך הלגין וצריך היה לשלם.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:8:3
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:8:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/5:8:3)

31-32. **לא יאמר לו מלא לי את המדה הזאת, מחול לי את הקורטוב הזה וכו'.**כלומר, הלוקח אומר למוכר אני יודע שהלגין שלי מחזיק לוג,⁴⁸ וההבדל בין הלגין שלי והמדה שלך הוא מה שהוא, וכדי שיהא לי לגין מלא, או רביעית, או שמינית, מלא לי את הלגין, ומחול לי את הקורטוב הזה, אסור, מפני שהוא עושה את הלגין מדה, והיא יתירה קורטוב.

footnotes:
⁴⁸ והוא כעין כלי של מדה שבמשנת ביצה פ"ג מ"ח, והוא מודד בלגין לעצמו בלבד, לצרכיו.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:8:4
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:8:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/5:8:4)

32-33. **והמקום ב"ה הוחל שמו עליהן.**בכי"ע: והחל המקום שמו עליהם. זו היא מליצה חביבה בדברי חז"ל. וכן בספרי ואתחנן פיס' ל"א, עמ' 52: שייחל שמו עלי, ולהלן שם עמ' 53: עלינו החל שמו ביותר וכו', על ישראל החל שמו ביותר. וכן להלן שם פיס' ש"ו, עמ' 342: לא יוחל שמי עליהם עד שיקדשו. וכן במדרש תנאים, עמ' 172: כדאי אתה שיחול שם שמים עליך. וכן בפסיקתא רבתי מ"ז, ק"צ רע"א: "מייחל אני שמי עליו, כשם שייחלתי על האבות". ואף במאזני צדק ייחל הקב"ה את שמו על ישראל, שנאמר (ויקרא י"ט, ל"ו): **מאזני צדק** וגו' **אני ה' אלקיכם**.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:9:1
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:9:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/5:9:1)

33. **ולא יעשה משקלותיו של בעץ וכו'.**וכ"ה גם בד ובכי"ע, וכ"ה בבבלי פ"ט ב'. ובד"ח של התוספתא: של **עץ**. וכ"ה בבבלי בד' פיזרו, בכי"מ, ובכמה מן הגאונים והראשונים. ובכ"י ה' שם: עבץ, וביד רמה ועוד: אבץ (דק"ס, עמ' 278, הערה כ'), והוא בעץ, הוא אבץ, כלומר, בדיל, או תערובת שיש בה בדיל. ועיין מ"ש להלן.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:9:2
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:9:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/5:9:2)

**של אבר.**כלומר, של עופרת.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:9:3
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:9:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/5:9:3)

**ושל קיסטרון.**בכי"ע: ושל קסטירון, ובד בטעות: ושל קיספורון.⁴⁹ ובבבלי פ"ט ב': ושל גיסטרון. והיא היא, והכוונה למלה היונית κασσιτέρος, עבץ. ובירושלמי סנהדרין פ"ז ה"ב, כ"ד ע"ב: מהו בפתילה של בעץ ? רבנין דקיסרין אמרין אבר וקסטיטריון⁵⁰ מעורבין. וכן בבבלי ב"מ כ"ט ב': גסטרון של אבר, והקדמונים לא היו בקיאים בטירמינולוגיה של תערובת של מתכות.⁵¹

footnotes:
⁴⁹ וכע"ז בכי"י של ספר הרזים, הוצ' מרגליות, עמ' 121 בשנו"ס לשורה 144.
⁵⁰ בשרי"ר, עמ' 258 (בגוף כתה"י): אבר וקסיטיר... ועיין מ"ש בתס"ר ח"ג, עמ' 26.
⁵¹ עיין מ"ש Forbes, בספרו Studies in Ancient Technology ח"ח, עמ' 275.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:9:4
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:9:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/5:9:4)

**ושל מתכת.**בבבלי כאן פ"ט ב' הנ"ל: ולא של שאר מיני מתכות.⁵² ועיין בתוספות שם, ד"ה ולא בשל בעץ.

footnotes:
⁵² וכן הסיגנון בבבלי ב"מ הנ"ל (בפנים): גסטרון של אבר וכל מיני (כגירסת כל כתה"י, עיין דק"ס, עמ' 60, הערה א') מתכות.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:9:5
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:9:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/5:9:5)

34. **אלא של זכוכית.**בבבלי הנ"ל: אבל עושה הוא של צונמא ושל זכוכית, ופשיטא שמשקל של צונמא (אבן קשה) הוא המשקל הרגיל, כפשוטו של מקרא (דברים כ"ה, ט"ו). ור"ש בן יוחאי הבין גם את המלה "כאבנים" במ"א י', כ"ז, משקלות, עיין ירושלמי סנהדרין פ"ב ה"ו, כ' ע"ג. ועיין מצפה שמואל ובתוספות הנ"ל.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:9:6
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:9:6](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/5:9:6)

**היה מבקש עשר ליטרין, לא יאמר וכו'.**בבבלי פ"ט א': לא יאמר לו שקול לי אחת, אחת, והכריע. ועיין להלן בשם כי"ע.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:9:7
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:9:7](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/5:9:7)

35. **מפני הכריעות.**בכי"ע: והכרעה בפני עצמו. כלומר שיתן לו עשר הכרעות, כפשוטו של לשון, וכפירוש המאירי, עמ' 414, הרא"ש פ"ה סי' כ"ג ונ"י פ"ה סי' תת"ב. והרשב"ם פירש שאפילו במקום שנהגו שלא להכריע לא יאמר לו כן, מפני שאי אפשר לצמצם, והמוכר מוותר מה שהוא משלו, ומפסיד בכל פעם. והלשון "מפני הכריעות", "והכריע", "והכריע אחד לכולן" (שבבבלי) קשה. אבל הנוסח שברשב"ם שלפנינו משובש מאד, עיין דק"ס, 276 ואילך.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:9:8
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:9:8](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/5:9:8)

36. **שוקל לו ליטר', ונוטל ממנה רבע ליטרא.**בבבלי פ"ט א': לא יאמר לו שקול לי שלשה רבעי ליטרא, אחת אחת, אלא שוקל ליטרא ומניח רביע ליטרא עם הבשר. ואף לפנינו אפשר לפרש כן. ומכאן שלא היו עושים משקל של שלשת רבעי ליטרא, "דמתקנינן מתקלי עד הכי" (בבלי פ"ט א'), כלומר המשקלות שלהם היו קבועים ע"פ בית דין, מפני הרמאים, עיין רשב"ם שם בשם ר"ח. אבל עיין בשאילתות קדושים סי' ק"ב, ובהעמק שאלה שם אות ה' שהאריך וברר, כדרכו, עיי"ש.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:9:9
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:9:9](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/5:9:9)

36-37. **היה מבקש ממנו חצי ליטרא, שוקל ליטרא ונוטל ממנה חצי ליטרא.**בבבלי פ"ט א': היה מבקש ממנו וכו' חצי ליטרא, שוקל לו חצי ליטרא. ומפורש בספרי כי תצא פיס' רצ"ד, עמ' 312, שעושין משקל של חצי ליטרא. ונראה שהטעם הוא משום הכרע, עיין רשב"ם פ"ח רע"ב. וכאן הכוונה שחולק את הפירות לשני חלקים שוים, שהרי יכול לשקול חלק אחד נגד השני.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:9:10
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:9:10](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/5:9:10)

37-38. **רביע ליטרא, שוקל לו רביע ליטרא.**וכ"ה בבבלי שם, וכולם מודים שהיה להם משקל של רבע ליטרא.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:9:11
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:9:11](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/5:9:11)

38. **היה מבקש ממנו תרקב, מודד לו בסאה, ונוטל ממנו תרקב.**כלומר, חוצה אותה לשני חלקים שווים, ונותן חלק אחד ללוקח. ופירש בח"ד שתנא זה סובר שלא היה להם מדה של תרקב,⁵³ ואעפ"י שלהלן מפורש: בכל מקום עושין תרקב, כתב שם שבעל כרחינו אנו אומרים שהתנא ההוא חולק על התנא שלנו. ותמה אני על רבינו הגדול שאמר דבר זה, שהרי התלמוד מזכיר מדה זו כמה פעמים, דוגמת תרקבא דדינרי⁵⁴ בארמית, וכן מפורש בספרי כי תצא פיס' רצ"ד, עמ' 312: יכול לא יעשה **תרקב**, וחצי תרקב, ורביע תרקב וכו'.
ונראה שכאן מתחיל עניין אחר, ועד כאן דברנו במשקלות ובהכרעות, ועכשיו מדברים במדות שאין בהן הכרעות,⁵⁵ אבל יש גודש במדות של יובש, במקום שנהגו. ואמרו בבבלי שבת ל"ה א' (עירובין י"ד ב'): שמע מינה⁵⁶ האי גודשא תילתא הוי.⁵⁷ וברור שלא אמרו כן אלא על כלי עגול, וגבהו כחצי רחבו, כפירש"י בשבת ל"ה א', שהרי אין לומר כן על כלי גבוה וצר שגודשו יהא שליש תוכו.⁵⁸ ברם אמרו בתוספתא כלים ב"מ פי"א ה"ב: וקרובים דברי' של סאה, סאה מחזקת תשעה קבין. ופירש לנכון בסדרי טהרות שם קצ"ד ע"ג, ד"ה וקרובים, שהכוונה היא שכל סאה (ששה קבים), מחזיקה בגודש שליש יותר, כלומר, תשעה קבין. וכן מפורש בסילוק הקליר לפרשת שקלים: וסאת יבש חסרה שליש בלח.⁵⁹
ומכאן שהסאה במקומם, ע"פ צורתה וגודלה, היתה מחזיקה שליש יותר כשהיא גדושה, כלומר, שלשה קבים יותר. ופשיטא שאנו מדברים כאן במקום שנהגו לגדוש,⁶⁰ כמשנתנו ספ"ה. אבל התרקב בצורתו וגודלו לא היה מחזיק כן, ולפיכך אמרו שמודד לו סאה, ונוטל ממנו תרקב, כלומר, חוצה את התבואה שבסאה לשני חלקים שוים,⁶¹ ונמצא שהלוקח מקבל קב וחצי יותר, בדיוק לפי החשבון של קביים לסאה.
אבל אפשר שהכוונה שמותר לעשות כן, אם אינו רוצה לטרוח.

footnotes:
⁵³ שלשה קבין, חצי סאה, עיין בציונים של בן יהודה במלונו ערך תרקב.
⁵⁴ יומא י"ח א', יבמות ס"א א', קידושין י"א א'.
⁵⁵ אמנם יש שהזכירו הכרעות גם במדות, אבל כבר תמה עליהם בשו"ת חות יאיר ריש סי' קע"ב, וכתב: שלא מצינו בשום מקום הכרעה במדה, עיי"ש שהאריך.
⁵⁶ כלומר ממשנת כלים רפט"ו, אהלות רפ"ח.
⁵⁷ עיין גם בירושלמי עירובין פ"א ה"ח, י"ט ע"א.
⁵⁸ עיין במהרש"א עירובין י"ד ב' ומה שהאריך בזה בשו"ת חות יאיר סי' קע"ב הנ"ל. ועיין במיוחס להרשב"א מנחות פ"ז א', ד"ה ואם תאמר, שכתב שם: דמאי דאמרי גודשא תלתא, הוא בכלי מרובע ושגבהו כארכו ורחבו, כמו ים שעשה שלמה, אבל בכלי עגול לא.
⁵⁹ וכבר דנתי בכך בהערתי לפירוש ח"ד לכלים פי"א, קל"ב ע"א, ובמחברתי ספרי זוטא, עמ' 48 ואילך.
⁶⁰ נראה שברוב המקומות בא"י נהגו למחוק.
⁶¹ שהרי עכשיו אפשר לשקול אותה ולחלק אותה בדיוק למחצה.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:9:12
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:9:12](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/5:9:12)

38-39. **היה מבקש ממנו ארבעת קבין, מודד לו בסאה, ונוטל ממנו ארבעת קבין.**וכ"ה בכי"ע ובד, אלא ששם: מארבעת קבין. ואעפ"י שיש ליישב בדוחק רב לשון זו, מ"מ נ"ל שהמלה "ארבעת" נכנסה בטעות מן הרישא, וצ"ל: ונוטל ממנו קבין. והטעם הוא שלא היתה להם לא מדה של שני קבין ולא מדה של ארבעת קבין,⁶² ולפיכך אמרו שמודד בסאה ונוטל ממנה קבין, כלומר, קב ועוד קב, שני קבין. ואף כאן מקבל הלוקח לפי החשבון, כלומר, שליש יותר, והיינו מקבל במדידת הסאה שלשה קבין יותר, וכשהמוכר נוטל ממנה שני קבים גדושים, הרי כל קב מחזיק חצי קב יותר, ונמצא שהלוקח מקבל סאה מחוקה והיינו, ששה קבין במקום ארבעת קבים, שליש יותר.

footnotes:
⁶² בספרי כי תצא פיסקא רצ"ד, עמ' 312: שלא יעשה אדם מדה בת ארבעת קבים להיות מודד בה בתוד ביתו. ובבבלי צ' א': וליעבד נמי קביים. אתי לאיחלופי בתרקב וכו'.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:9:13
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:9:13](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/5:9:13)

39-40. **היה מבקש ממנו קביים, נותן לו קביים.**וכ"ה בכי"ע. אבל בד: קבים, נותן לו קבים. ונראה שהכוונה היא שאם בקש ממנו קביים, נותן לו קבים, משום שלא היה להם משקל של קביים, ולפיכך נותן לו קב קב, שניהם גדושים לפי מנהג המקום.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:10:1
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:10:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/5:10:1)

40-41. **לא יעשה אדם מדה חסירה, או מדה יתירה בתוך ביתו, מפני שמרמא בה אחרים.**בבבלי פ"ט ב': תניא נמי הכי לא ישהא אדם מדה חסרה, או יתרה בתוך ביתו, ואפי' הוא עביט של מימי רגלים. ואמרו לעיל שם שאפילו במקום שהמדות חתומות ובודקים אותן יש לחשוש שמא ירמה, או יטעה בעצמו, בערב שבת בין השמשות בזמן שהכל טרודים. ובס' הנר 260 ע"א (בשם ר' ברוך): תניא נמי בתוספתא לא ישהא אדם וכו', והעתיק את לשון הבבלי, כדרכו.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:10:2
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:10:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/5:10:2)

41. **בכל מקום עושין תרקב, וחצי תרקב, וכו'.**בבבלי הנ"ל: אבל עושה הוא סאה, תרקב, וחצי תרקב וכו'. ובספרי כי תצא פי' רצ"ד, עמ' 312: **לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן** (דברים כ"ה, י"ג), יכול לא יעשה ליטרא וחצי ליטרא תלמוד לומר גדולה וקטנה, גדולה שהיא מכחשת את הקטנה, שלא יהא נוטל בגדולה ומחזיר בקטנה. ואף לפנינו הכוונה שמדות אילו אינן בכלל אבן ואבן. ושורה זו של מדות גם לעיל סוטה רפ"ג בד ובכי"ו (עיי"ש עמ' 150) ובמקבילות.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:10:3
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:10:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/5:10:3)

41-42. **קב, וחצי קב, רובע, תומן וכו'.**בבלי הנ"ל וברשב"ם שם (פ"ט סע"ב) בשם התוספתא. ובכי"ע: רובע **וחצי רובע**, תומן וכו'. וכ"ה בבבלי הנ"ל בכי"י ובראשונים,⁶³ ולעיל סוטה הנ"ל, ובבבלי שם ח' ב'. אבל בירושלמי סוטה פ"א ה"ז, י"ז ע"א, וכן בבבלי שם בכי"א (לפי הוצ' יד הרב הירצוג, עמ' צ"ב) חסר "וחצי רובע", והיא גירסת הר"ח.

footnotes:
⁶³ עיין דק"ס, עמ' 279, הערה ת'.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:10:4
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:10:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/5:10:4)

42. **וחצי תומן.**וכ"ה בד, בכי"ע וברשב"ם הנ"ל, וכ"ה בבבלי שם בהוצאות שלנו. אבל בכי"י ובראשונים חסר "וחצי תומן",⁶⁴ ואינו גם בתוספתא סוטה ובבבלי שם הנ"ל. אבל ישנו בירושלמי סוטה הנ"ל ובכי"א של הבבלי שם.

footnotes:
⁶⁴ עיין דק"ס הנ"ל.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:10:5
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:10:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/5:10:5)

**ועוכלא.**וכ"ה בד, וברשב"ם הנ"ל בשם התוספתא. וכ"ה בבבלי כאן פ"ט ב', בתוספתא סוטה רפ"ג הנ"ל ובמקבילות שם. אבל בכי"ע כאן חסרה מלה זו. ובסמ"ג לאוין קנ"ב, נ"ח ע"א: וכמה היא עוכלא אחד מחמש' ברובע, דהיינו ביצה וחומש ביצה, כך הגירסא בתוספתא ובפירוש ר"ח וכו', עיי"ש. ועיין גם בהגה"מ פ"ז מה' גניבה ה"ז אות א'. וכן בסמ"ג עשין דרבנן, עירובין, רמ"ג ע"א: אמנם בתוס' גרסי' וכמה היא עוכלא אחד מחמשה ברובע, ומביאה בפ' הספינה. ודברי הסמ"ג לקוחין מגירסת הר"ח (ברשב"ם הנ"ל) שהביא את התוספתא עד מלה זו ("ועוכלא") והשאר היא גירסתו בבבלי שם, ועיין ערך מילין לרח"י שעפטיל, ערך עוכלא וערך תומן.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:10:6
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:10:6](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/5:10:6)

**ובלח הין וחצי הין וכו'.**בבלי צ' א'.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:10:7
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:10:7](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/5:10:7)

43-44. **וחצי שמינית, ואחד משמנה בשמינית, וזהו קורטוב.**וכ"ה בד ובכי"ע. ובבבלי הנ"ל חסר "וחצי שמינית". אבל ברשב"ם שם: וחצי שמינית גרסינן בתוספתא, וזהו קורטוב, וחסר לפניו "ואחד משמנה שבשמינית", וכ"ה בבבלי כי"מ, עיין דק"ס, עמ' 280, הערה ב'. ובסמ"ג לאווין קנ"ב, נ"ח סע"א: "וחצי שמינית, כך הגירסא בתוספתא,⁶⁵ אבל בספרים שלנו (בגמרא שם) גורס ואחד משמני בשמינית, ומדה זו שמה קורטוב, וכ"ה בתוספתא שלפנינו. ואמר ר' חיים כהן אבי אמי שזאת הגירסא עיקר, כדגרסינן בסוטה פרק קמא (ה' א') וכו' ותלמיד חכם צריך שיהא בו אחד משמנה בשמינית, ואם אין אנו גורסים כאן אחד משמנה בשמינית, היכן מצא זה השיעור. ואומר אני שאין זה הוכחה, שהרי זה השיעור במקום אחר, בסוף תוספתא דתרומות (פ"י ה"ו, ריש עמ' 161) וכו', וכן במשנה בפרק בתרא דתרומות (פי"א מ"ח), ומ"מ שמענו⁶⁶ שהיא מדה, כדברי זקני".
ובפיה"מ לרמב"ם מנחות פי"ב (מ"ד):⁶⁷ "וקרטוב חצי שמינית הרביעית" והיינו שמינית שבשמינית, וכנראה גרס כגירסת הרשב"ם, ופירש וחצי שמינית, חצי שמינית הרביעית, ונקט בפיה"מ את לשון המקורות.

footnotes:
⁶⁵ לקוח מן הר"ח, או הרשב"ם הנ"ל.
⁶⁶ כלומר, גם ממשנת תרומות והתוספתא.
⁶⁷ הוצ' הר"י קאפח, עמ' קס"ה, נוסח א"י שמביא בתיו"ט ובמלא"ש שם.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:11:1
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:11:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/5:11:1)

44. **פרוטה שאמרו, אחד משמנה לאיסר.**וכ"ה בערוך ערך ככר, בשם תוספתא דב"ב. וכן בבבלי קידושין י"ב א': פרוטה שאמרו חכמים אחד משמנה באיסר האיטלקי. ובכ"י כאן נוסף בגליון: פרוטות, כלומר, אחד משמנה פרוטות לאיסר. וכ"ה בד ובכי"ע. כ"ה הסיגנון להלן בדברי רשב"ג. וכל הברייתא שלנו בבבלי הנ"ל, וכע"ז גם בירושלמי שם פ"א ה"א, נ"ח ע"ד, עיי"ש.
וכתב בח"ד שברייתא זו באה לכאן אגב ענייני מדות והמשקלות, ומשום כך שנו גם ענייני המטבעות. ובבבלי כאן פ"ט א': דמתקנינן מתקלי עד הכי. ובפי' ר"ג: ב"ד קדמונים התקינו המדות עד כאן, ובפחות מכאן שוקלים במטבעות וכו'. ובקטע מתורת א"י שפרסם מהרי"ן אפשטין בתרביץ ש"ב ס"ג (ירושלים תרצ"א),⁶⁸ הביא את השיעורים שלנו (עיין להלן), והסיק: אילו דיקדוקי המצות מה שדקדקו חכ', אין לפחות מהם, ואין להוסיף על[יהם].

footnotes:
⁶⁸ עמ' 325, הוצ' מיוחדת, עמ' 18.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:11:2
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:11:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/5:11:2)

44-45. **איסר, אחד מעשרים וארבעה בדינר וכו'.**בבלי קידושין וירושלמי הנ"ל. ועיין לעיל ב"מ פ"ג הי"ג ומש"ש שורה 44–45. וכ"ה בבבלי ובירושלמי הנ"ל.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:12:1
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:12:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/5:12:1)

46. **איסר שני מסמסין.**בד: שני מסימסי'. ובכי"ע: שני מיסמסין. ובבבלי: שני מוסמיסים. ובירושלמי הנ"ל: שני פונדיונין מעה. (מעה) שני איסרין פונדיון. שני מסומיסין איסר. ובקטע מתורת א"י הנ"ל: [ושני] מסמסים אסור.⁶⁹ ומסמסים הוא, כנראה semissis,⁷⁰ חצי איסר (assarion) ובבבלי כתובות י"ז א' (ומקבילה): לא מן סרמיסין וכו', ולא מן טורמיסין. ופירשו החכמים: סרמיסין (semissis), טורמוסין, tremissis, כלומר, מטבעות קטנות, אנשים קטנים.

footnotes:
⁶⁹ כלומר, איסר. והכתיב "איסור" (במקום איסר) רגיל במקורות, עיין מ"ש לעיל ב"מ פ"ד, הערה 39.
⁷⁰ וכמו שפירשו החכמים. ועיין בספר Metrol. Script. Reliquae של Hultsch, סוף עמ' 253.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:12:2
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:12:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/5:12:2)

**מסמס, שני קונטרוסין.**בד:ב' קונטריסין. בכי"ע: מיסמס, שני קונטרונין. בבבלי הנ"ל: שני קונטרונקין. ובירושלמי הנ"ל: שני קרדיונטס מסומס. ובקטע מתורת א"י הנ"ל: שני קורדיה נטים⁷¹ מסמיסס.

footnotes:
⁷¹ צ"ל: קורדיהנטים (במלה אחת), כמו שהגיה מהרי"ן אפשטין. והכוונה ל־χοδράντης, quadrans עיין מ"ש Lambert בהשקפה הצרפתית חנ"א (1906), עמ' 230, ובהערה 2 שם. ועיין מ"ש להלן שורה 46–48 סד"ה והסופר הרומי.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:12:3
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:12:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/5:12:3)

**קונטרס שתי פרוטות.**וכן בד: קונטריס שני פרוטות. ובכי"ע: קונטרינק שני פרוטות. וכן בבבלי הנ"ל: קונטרונק שתי פרוטות. ובירושלמי הנ"ל: שני פרוטות קרדיונטס. ובקטע מתורת א"י הנ"ל: ושתי פרוטות קורינטא.⁷² ובירושלמי מסיים: סלקין אחד משלשים ושנים למע(ל)ה, כלומר, שפרוטה היא אחת משלושים ושנים למעה, והיינו אחת מששה עשר לפונדיון, ואחת משמונה לאיסר.

footnotes:
⁷² ובין השורות תלויה אל"ף, כלומר, קרי: קוריאנטא, וצריך היה לתלות דלי"ת אל"ף, כלומר: קורדיאנטא.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:12:4
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:12:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/5:12:4)

46-48. **רבן שמעון בן גמליאל או' פרוטה שאמרו, אחד משש פרוטות לאיסר, שלשה הדרסין מעה וכו'.**בבבלי קידושין י"ג א' הנ"ל: שיערו ר' דוסתאי ור' ינאי ור' אושעיא כמה היא פרוטה אחד מששה באיסר האיטלקי וכו', נימא את ורבין בפלוגתא דהני תנאי קא מיפלגיתו וכן רבן שמעון בן גמליאל אומר שלשה הדרסין למעה וכו'. ובירושלמי שם הנ"ל: אמר ר' זעירא בימי ר' סימאי ורבותינו עשו אותם אחד מעשרים וארבעה למע(ל)ה, ותני רשב"ג אומר שלשה דורסים מעה וכו'. ובקטע מתורת א"י הנ"ל: ושלשה דרכיה.
והנה הגירסא "הדרסין", "דורסים" (בירושלמי) מקויימת ע"י כל הנוסחאות.⁷³ ומהותה לא נתבררה.⁷⁴ וכמה משמות המטבעות הוא רק מספר חלקים ממטבע אחר ששמו לא נזכר, דוגמת דנקי (δανάκη) שפירושו ששית, ונתייחד למעה מפני שהיא ששית הדינר, וכן בעברית: רביעית (הלוג), רובע (דינר, קב), וכדומה.
והסופר הרומי Varro כותב בספרו "על הלשון הרומית" ס"ה 172: נכי קרדיונטס הוא דודרנס: נכי שליש הוא ביץ.⁷⁵ ולא נקט בשם המטבע, ולא פירש שאם מנכים רביע הוא דודרנס (כלומר שלשה רבעים ממטבע, או ממשקל), ואם מנכים שליש (כלומר, ונשארו שני שלישים) הוא ביץ, עיין מ"ש להלן בסמוך. ושמא דורסים, הדרסים אינן אלא דודרנסים. וצ"ע. ולהלן שם 174 אמר בפירוש שקרדיונטס (quadrans) הוא חלק רביעי של איסר (ass).

footnotes:
⁷³ ושמא גם בקטע מתורת א"י צ"ל: דרסים.
⁷⁴ השערת החכמים שהכוונה לשעורה (hordeum). עיין הרשימה אצל ר"ע לעף במלונו של קראוס למילים שאולות, עמ' 222 ערך הדרס, אינה מקובלת עלי.
⁷⁵ Dodrans dempto quadrante, bes ... dempto triente.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:12:5
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:12:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/5:12:5)

48. **שני הניצין הדרס.**בד ובבבלי: הינצין, ובכי"ע: הנצין. ובירושלמי הנ"ל: שני **ביצים** דרוסה. ובקטע מתורת א"י: שני פצים⁷⁶ דרוסה. וכבר ראו החכמים שביץ הוא bes. שהזכרנו למעלה, והוא שני שלישים של איסר, שהרי מעה ששה ביצים, והוא ארבע איסרין, נמצא שביץ הוא שני שלישים של איסר. והואיל ונו"ן ובי"ת מתחלפין תכופות בכי"י, הרי גם לפנינו צ"ל: **היבצין**, שאינן אלא מספר רבים של bes.

footnotes:
⁷⁶ היו סופרים שרגילים היו לכתוב יו"ד בתוך הבי"ת, ויצא להם פ"י במקום בי"ת ויו"ד, עיין מ"ש בתס"ר ח"ג, עמ' 36, ד"ה אבל, והבאתי שם הרבה דוגמאות, עיי"ש.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:12:6
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:12:6](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/5:12:6)

**שני שמינות הינץ.**בכי"ע ובבבלי: שני שמנין, ובירושלמי: שני שמין. ושמא הכוונה למטבע שהוא שמינית משקל ידוע.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:13:1
[Tosefta Kifshutah on Bava Batra 5:13:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Batra/r/5:13:1)

48-49. **אין מסתכרין לא בביצים, ולא בפירות, פעמים, דברי ר' יהודה, וחכמים מתירין.**בד ובכי"ע: אין משתכרין וכו', והיא היא. ובבבלי צ"א א': ת"ר אין משתכרין פעמים בביצים. ולא נזכרו שם לא פירות, ולא דברי חכמים. ופירש במ"ש שהחכמים כאן מתירין בפירות, אבל מודים בביצים. והברייתא בבבלי היא כחכמים. ונחלקו בבבלי רב ושמואל בפירוש הברייתא, אחד מפרש פעמים, כפלים, ואחד מפרש מתגר לתגר, כלומר קונה הביצים מבעה"ב אינו רשאי למכור אותם במקום אחר, אלא לצריכין להן, כדי שלא ישתכרו עליהן פעמים.⁷⁷ ושמא הפירוש מתגר לתגר הוא שאם החנווני מסתובב בעצמו בכפרים וקונה את הביצים שלא ישתכר עליהן פעמים, כאילו קנה מן הרוכלים, ושכר הרוכל עצמו.

footnotes:
⁷⁷ ואשר לפירות הכוונה כאן, כנראה, לתבואה, כמשנתנו פ"ו מ"ב, וברשב"ם שם צ"ג ב'. המוכר פירות. תבואה. אבל בשאר דברים מודה ר' יהודה, עיין דמאי פ"ה מ"ד, במפרשים, ובירושלמי שם.