## Tosefta Kifshutah on Bava Kamma Chapter 4

###### Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 4:1:1
[Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 4:1:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Kamma/r/4:1:1)

1. **שור שחציו של ישראל וחציו של הקדש וכו'.**כגון ששותפו של ישראל בשור הקדיש את חלקו.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 4:1:2
[Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 4:1:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Kamma/r/4:1:2)

1-2. **מועד משלם נזק שלם ותם משלם חצי נזק.**כלומר, נזק שלם מחלקו (חצי הנזק), ותם משלם מחצית הנזק מחלקו (כלומר, רביע), כמו שהוכיח ר' משה בנו של בעל ח"ד מן הסיפא ("שור שחציו של ישראל וחציו של גוי, את של ישראל מועד משלם נזק שלם"). ודינו כשלמים שהזיקו שאינו גובה מאימוריהן, ואינו משלם אלא לפי חלק הבשר, עיין בבלי י"ג א', בתשובת הגאון (באוה"ג, התשובות, עמ' 14 ואילך), בשטמ"ק שם, במלחמות להרמב"ן ספ"ה, בקצה"ח סי' ת"י סל"ז ס"ק ג' ומ"ש בנחלת דוד להרד"ט ממינסק בספ"א במכילתין.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 4:1:3
[Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 4:1:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Kamma/r/4:1:3)

3-4. **שור של הקדש, הבעלים חייבין באחריותן, הבעלים נוטלין את נזקו וכו'.**כלומר, שור של הקדש **שהבעלים** חייבין באחריותן (כמשנת ריש קינין ומקבילות) הבעלין נוטלין את נזקו כשהוזק, וכשהזיק משלם. והיא כר"ש בתו"כ ויקרא, חובה, פכ"ב ה"ג, כ"ז ע"ד, משנתנו כאן פ"ז מ"ד (ועיין בבלי שם ע"ו א' ומקבילות), ב"מ פ"ד מ"ט, ירושלמי ב"ק פ"ז ה"ה, ו' ע"א, שבועות פ"ו ה"ז, ל"ז ע"ב. ובכולם מדברים באדם המזיק. אבל בירושלמי כאן פ"א ה"ב, ב' ע"ג, הובאו דברי ר"ש (מן התו"כ הנ"ל), ואין להן שייכות אלא אם נאמר שכוונת הירושלמי היא שר"ש חולק, וסובר שאם שור הזיק קדשים שחייב באחריותן חייב, אעפ"י שיש בהם מעילה, עיין בנתיבות ירושלים במקומו, ועיי"ש שציין לקצה"ח סי' שפ"ו ס"ק ז'. ועיין בס' מרכבת המשנה פ"ד מהלכות מעילה ה"ח. ועיין בדינא דגרמי להרמב"ן (בתחילתו) שהאריך בדין שור שהזיק בדבר הגורם לממון, ועיי"ש בקצה"ה הנ"ל. והירושלמי בפ"ק כאן מתאים לתוספתא כאן שמדברת במפורש בשור שהזיק.¹

footnotes:
¹ ועיין בבלי גיטין נ"ג א', ברש"י שם, ד"ה הכהנים ובמאירי שם. אבל עיין בחי' הרמב"ן והריטב"א שם. ועיין ספרי זוטא שלח, הוצ' הרח"ש הורוביץ, עמ' 280, ומ"ש במחברת תקונים והשלמות לסדר מועד, עמ' 11 ואילך, ומדברים שם בכהן ששגג.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 4:1:4
[Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 4:1:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Kamma/r/4:1:4)

4. **שור שחציו של ישראל וכו'.**דינו כלעיל, שכל אחד משלם חלקו, ואינו חייב בעד חלק חבירו, עיין מ"ש לעיל.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 4:2:1
[Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 4:2:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Kamma/r/4:2:1)

6-7. **שור של גוי שהזיק של ישראל אחד חבירו, אע"פ שקבלו עליהם לדון בדיני ישראל וכו'.**בד: שור של גוי שהזיק שור של אחר חברו וכו'. ואף כאן הלשון מגומגמת. ובכי"ע: שהזיק שור של גוי אחר חבירו וכו'. וכן בפסקי רי"ד, עמ' כ"ט: תוספתא שור של גוי שהזיק שור גוי אחר חברו וכו'. וכע"ז גרס גם הריא"ז, עמ' נ"ו. ועיין להלן מ"ש בשם הירושלמי. ועיין מכילתא משפטים פי"ב, עמ' 290, ומ"ש על "אחר" לעיל שבת ריש עמ' 294.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 4:2:2
[Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 4:2:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Kamma/r/4:2:2)

7. **שאין תם ומועד בנזקי הגוי.**וכ"ה בד ובכי"ע. אבל בפיסקי הרי"ד והריא"ז: שאין תם ומועד **בנכסי** הגוי. ובירושלמי פ"ד ה"ג, ד' ע"ב: אמר רבי לא [לא] על הדא איתאמרת אלא בהדא דתני ר' חייה² שור של גוי שנגח שור של גוי אחר חבירו, אף על פי שקיבל עליו לדון כדיני ישר', בין תם בין מועד משלם נזק שלם, על הדא אתאמרת ר' אבהו בשם ר' יוחנן כדיניהן. ובמכילתא ריש משפטים, עמ' 246: ר' אלעזר בן עזריה או' הרי הגוים שדנו כדיני ישראל, שומע אני יהו דיניהם קיימים, תלמוד לומר ואלה המשפטים, אתה דן את שלהם, והם אינן דנין את שלך. ובספרי דברים פיס' ט"ז, עמ' 27: רבן שמעון בן גמליאל אומר אינו צריך, אם בא לדון בדיני ישראל היה דן בדיני ישראל, בדיני אומות היה דן בדיני אומות. ולפנינו אף רשב"ג מודה שהגוי משלם נזק שלם בין תם בין מועד בין בדינינו ובין בדיניהם. ועיין ר"מ פ"ח מה' נזקי ממון ה"ה, בהשגות ובמגדל עוז שם. אבל הפירוש הפשוט בירושלמי הוא שר' אבהו בתחילה מפרש את משנתנו למה משלם הגוי כשנגח שורו לשל ישראל נזק שלם בין תם ובין מועד, משום שלפי דיני הגויים אף התם משלם נזק שלם. ור' לא שטען שר' אבהו אמר את טעמו על התוספתא כאן, משום שבשור של גוי שנגח שור של ישראל אין אנו זקוקים לטעם זה, שהרי הכתוב מיעטו בפירוש מ"רעהו", ורק בשור של גוי שנגח שור של גוי אנו נזקקים לטעם של "כדיניהן".

footnotes:
² כלומר, מאמר ר' אבהו לעיל שם: "ר' אבהו בשם ר' יוחנן אמר כדיניהן" לא נאמר על משנתנו (פ"ד מ"ג), אלא על הברייתא של ר' חייא, עיין מ"ש להלן בפנים.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 4:3:1
[Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 4:3:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Kamma/r/4:3:1)

8. **שור של ישראל שנגח שור של כותי וכו'.**בבלי ל"ח ב', מסכת כותים פ"ב ה"ב.³

footnotes:
³ ועיין בבלי סנהדרין פ"ה ב', ברש"י ובתוספות שם, ד"ה ושורו, ובערוך לנר שם.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 4:3:2
[Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 4:3:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Kamma/r/4:3:2)

9-10. **ר' מאיר אומ' שור של ישראל שנגח שור של נכרי וכו'.**וכ"ה בד. ובכי"ע: של נוכרי וכו', וברור שצ"ל: של כותי,⁴ וכ"ה בבבלי ובמס' כותים הנ"ל. ועיין בבבלי שם על דעת ר"מ, ועיין במס' כותים פ"א ה"ג, והשוה תוס' ע"ז פ"ב ה"ד. ובמכילתא משפטים פי"ב, עמ' 290: **רעהו** להוציא שור של נכרי, שור של כותי, שור של גר (תושב).⁵

footnotes:
⁴ נו"ן וכ"ף דומות מאד בכי"י ומתחלפות תכופות. והתי"ו של "כותי" נתפרדה לכ"ף ורי"ש.
⁵ עיין מ"ש לעיל פ"ג הערה 2.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 4:3:3
[Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 4:3:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Kamma/r/4:3:3)

11-12. **יפה כח הדיוט, נזקין להדיוט וכו'.**רמב"ן גיטין מ"ט א', ד"ה אילימא, ריטב"א שם, נ"י ב"מ פ"ה סוף סי' תנ"ט, עיי"ש מה שכתב בשם הריטב"א, ועיין בשו"ת הריטב"א סי' קי"ח, עמ' קל"ה. והברייתא שלנו בשם "תני ר' חייא" בירושלמי גיטין פ"ה ה"א, מ"ו ע"ג, והביאוה הראשונים הנ"ל, בתוספות כאן ו' ב', ד"ה שור, ב"מ צ"ט ב' ד"ה פרט. וניזקין כאן פירושו בין נזקי גופו בין נזקי ממונו, עיין רמב"ן וריטב"א הנ"ל. ועיין מ"ש לעיל פ"ג, שורה 21, ד"ה חבל בהקדש.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 4:3:4
[Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 4:3:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Kamma/r/4:3:4)

12-13. **ריבית ואונאה להדיוט, ואין ריבית ואונאה לגבוה.**בבבלי ב"מ נ"ז ב' משמע שהיתה להם ברייתא זו על משנתנו שם פ"ד מ"ט,⁶ וסיימו שם: זה חומר בהדיוט מבהקדש, כמו בתוספתא ערכין פ"ה ה"ד. ודייקו בבבלי שם: בשלמא זה חומר בהדיוט מבהקדש, ותו לא. ועיין בתוספות ובחי' הר"ן שם שמחקו "ותו לא".⁷ ובחידושים המיוחסים להריטב"א שם התקשה ושאל והרי יש כמה דברים שהדיוט חמור מן ההקדש, עיי"ש שהניח בצריך עיון. אבל בחידושי הריטב"א הוצ' האלפערן (לונדון תשכ"ב) חסר כל הקטע הזה, ועיין מ"ש שם במבוא. ואעפ"י שהריטב"א הכיר את התוספתא שלפנינו,⁸ אבל עיקר הדיוק שלו הוא מן "וזה חומר" (אבל לא העיר על התוספתא בערכין פ"ה שהבאנו לעיל). ובחי' המיוחסים להריטב"א ב"מ ס"ז סע"ב תפס כדבר פשוט: דהקדש שרי למשקל רבית מהדיוט, הדיוט מהקדש לא. ועיין בשטמ"ק שם נ"ז ב', סד"ה בשלמא, בשם הריצב"ש. ועיין להלן ב"מ רפ"ד ומש"ש.
והנה לעניין אונאה מפורש בתו"כ בהר פרשה ג' ה"ג, ק"ז ע"ג: מנין שאין הוניה להקדשות, ת"ל **את אחיו**. לא הקדש. וברבית להקדש לא מצאתי דרשה מפורשת שאין רבית בהקדש. ושמא הטעם הוא שאיסור רבית חידוש הוא, שהרי הוא נותן מדעתו, ולא נאסר אלא בהדיוט. תדע לך שהוא כן, שהרי הצריכו פסוק לאיסור רבית בכסף מעשר, בתו"כ בהר פ"ו פרשה ה' ה"ג, ק"ט ע"ג, ובספרי כי תצא פי' רס"ב, עמ' 284. ועיין מ"ש ר"ד פרדו בספרי דבי רב שם, רע"ז ע"א.⁹ ובבבלי ב"מ נ"ז א' האריכו לצייר כיצד תתכן ריבית בהקדש. ועיין מ"ש להלן ב"מ פ"ד ה"ב, שורה 4, ד"ה ר' שמעון בן גמליאל.

footnotes:
⁶ ששנתה: אילו דברים שאין להם אונאה וכו' וההקדשות.
⁷ ובאמת בכמה כתי"י חסרות המלים "ותו לא", עיין דק"ס שם, עמ' 157, הערה כ'. ועיין בראשונים שהביא בשטמ"ק שם.
⁸ שהרי הביאה בשו"ת שלו ובחידושיו לגיטין.
⁹ ובמכילתא דרשב"י, סוף עמ' 199 (לעניין פקדון): מכלל שנא' רעהו פרט לגבוה, יכול שני מוציא כסף מעשר, ת"ל כסף לשמר.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 4:3:5
[Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 4:3:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Kamma/r/4:3:5)

13. **תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה וכו'.**משנתנו תרומות פ"ו מ"ד, ב"מ פ"ד מ"ט, שבועות פ"ו מ"ה, לעיל תרומות פ"ז ה"ח, עמ' 143. ואמרו שם: ישלם שנים לרעהו ולא להקדש. וכ"ה במכילתא משפטים ספט"ו, עמ' 302, מכילתא דרשב"י שם, עמ' 204, ירושלמי תרומות פ"ו ה"ד, מ"ד ע"ב, בבלי ב"מ נ"ז ב'. ועיין בבלי ב"ק ע"ו א' ובתוספות, שם ס"ג א', ד"ה רעהו.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 4:3:6
[Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 4:3:6](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Kamma/r/4:3:6)

14. **נשבע להדיוט משלם קרן וחומש וכו'.**כלומר, מכיון שאין נשבעין להקדש,¹⁰ אם קפץ ונשבע וכיחש אין משלם חומש, מה שאין כן בהדיוט, כמפורש בכתוב (ויקרא ה', ט"ז).

footnotes:
¹⁰ כמפורש במשנת ב"מ ושבועות שצוינו לעיל ובמקבילות.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 4:3:7
[Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 4:3:7](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Kamma/r/4:3:7)

15-16. **אמירתי לגבוה כמסירתי להדיוט.**לעיל קידושין פ"א ה"ט, עמ' 279, ובמסה"ת שם. ועיין מש"ש בתוכ"פ, עמ' 922, על הגירסא כאן ושם. ובתוספתא שם מפרש: כיצד וכו'.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 4:3:8
[Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 4:3:8](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Kamma/r/4:3:8)

16. **ואין קרן וחומש להדיוט.**כלומר, אם נהנה מן הדיוט אינו משלם אלא קרן. ועיין במשנת תרומה פ"ו מ"ד, ובר"מ רפ"ב מה' גניבה ובהשגות שם. ועיין הגירסא להלן.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 4:3:9
[Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 4:3:9](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Kamma/r/4:3:9)

**קרן.**וכ"ה בד. ובכי"ע חסרה מלה זו, ושמא צ"ל: [אלא] קרן. וקשה למשוך מלה זו להלן.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 4:3:10
[Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 4:3:10](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Kamma/r/4:3:10)

16-17. **הקונה מן הגבוה בכסף, ומן ההדיוט בכסף, בשטר, ובחזקה.**במשנת קידושין פ"א מ"ו: רשות הגבוה בכסף, רשות ההדיוט **בחזקה**. ובתוספתא שם פ"א ה"ט, עמ' 279: רשות גבוה בכסף כיצד, גזבר שנתן מעות הקדש במטלטלין קנה הקדש בכל מקום שהוא, אבל בהדיוט לא קנה עד שעה שימשוך. וכ"ה בבבלי שם כ"ח ב'. ואף במשנתנו "בחזקה" פירושה "במשיכה", כמו שפירשו רש"י ובפיה"מ להר"מ במקומו. ובמאירי שם, עמ' 172: בחזקה, פירושו חזקת קניין וכו' באיזה משאר קניינים, כגון משיכה, או הגבהה וכו'. ועיין מ"ש בתוספתא כפשוטה שם, עמ' 933, ובהערה 7 שם, על חזקה במטלטלין בשם צפנת פענח, והנחתי בצ"ע. ובאמת בתוספות רי"ד שם כ"ו א' מפורש להפך שאין שימוש קונה במטלטלין, אם לא משך אותם. ועל שימוש בקרקעות כחזקה, עיין מ"ש בפירושי לירושלמי ב"ב פ"ג ה"א (לכ"י רוזינטל).
ברם לפנינו כאן מדברים ביפה כח המוכר, ויפה כח גבוה, שאם לקח מן הגבוה בכסף דווקא קנה, ואין הגבוה יכול לחזור בו, אבל בשאר קניינים לא קנה, ואם הוזל המקח יכול ההקדש לחזור בו, מה שאין כן בהדיוט שאפילו קנה מה שקנה בשטר ובחזקה אין המוכר יכול לחזור בו. ואם הוקר המקח בין כך ובין כד אינו יכול לחזור בו בהקדש. עיין תוספתא ערכין פ"ד ה"ד, ירושלמי קידושין פ"א סה"ו, ס"א ע"א, בבלי שם כ"ט א'. ועיין מ"ש בתוספתא כפשוטה ח"ב (מע"ש), עמ' 776.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 4:4:1
[Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 4:4:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Kamma/r/4:4:1)

17-18. **שור חרש, שוטה, וקטן שנגח שור של פקח פטור. ר' עקיבא ור' יעקב אומ' משלם חצי נזק.**וכ"ה בד, אלא ששם **"אומר"**, ושמא צ"ל: [דברי] ר' עקיבא וכו', אבל עיין מ"ש להלן בשם מכילתא דרשב"י. ובכי"ע: ר' יעקב משלם חצי נזק¹¹ וכן בבבלי ל"ט ב': ת"ר שור חרש שוטה וקטן שנגח. ר' יעקב משלם חצי נזק. ר' יעקב מאי עבידתיה. אלא אימא ר' יעקב **אומר** משלם חצי נזק. וכאן ספק בעיני אם כי"ע תוקן ע"פ הבבלי, ומסתבר שהמתקן היה מתקן ע"פ מסקנת הבבלי. ועיין מ"ש ר' מאיר איש שלום בהקדמתו לספרי, ד' ע"ב ואילך, ד"ה ובר מן דין, וד"ה ושמא תאמר.
ובמכילתא דרשב"י משפטים, עמ' 180: **לא ישמרנו ולא ישמרנו** (כלומר, שמות כ"א, כ"ט: כ"א, ל"ו) את שיש בו דעת לשמר. יצאו חרש שוטה וקטן שאין בהן דעת לשמר. שור חרש שוטה וקטן שנגחו הרי אלו פטורין. ר' **עקיבה** אומ' משלם חצי נזק. והנה "ולא ישמרנו, ולא ישמרנו" כתוב אצל מועד, וסובר הת"ק שאף בתם הדין כן, שאם הבעלים אינן בני שמירה, פטור. אבל ר' יעקב סובר שמן הכתוב אינו מוכח אלא שהשוורין אינן יכולים להיות מועדין, אבל נשארין בתמותן. ולדבריו תם שהוא משלם מגופו, משתלמין ממנו, אעפ"י שבעליו אינם בני שמירה.¹² ולהלן שם (לפסוק ל"ו), עמ' 189: לא ישמרנו ולא ישמרנו שני פעמים [א]ת שיש בו דעת לשמ[ר] יצאו חרש שוטה וקטן שאין בהן דעת [לשמר. שלם י]שלם. זו היא שאמרנו לרבות שלחרש ש... (כאן נשלם הדף של הקטע מן הגניזה). ופירושו לרבות שור של חרש שוטה וקטן שנוגחו ע"י אחרים שחייבים עליהם, ממש כלעיל שם, עמ' 187: ת"ל שלם ישלם לרבות של חרש ושל שוטה ושל קטן (כלומר, שחייבים עליהם). והיא כעין ששנו במכילתא דר' ישמעאל, משפטים פי"ב, עמ' 290 (מפסוקים אחרים). ומהרי"ן אפשטין ז"ל השלים ע"פ מדרש הגדול, ונראה שבעל מה"ג פירש כן מעצמו, כדרכו.
סוף דבר, מפשוטן של דברים מוכח שר' יעקב מחייב חצי נזק בשור של חרש שוטה וקטן, וסובר שלעולם אינם יכולים להעשות מועדים, משום שכתוב "והועד בבעליו". וכבר הבינו כן כמה מן החכמים, עיין בדרכה של תורה של רצ"מ פיניליש, עמ' 112.
ובבבלי ל"ט ב' הבינו את דברי ר' יעקב אחרת, משום ששנו ברייתא (שאינה נמצאת בספרות א"י): שור של חרש שוטה וקטן שנגח ר' יהודה מחייב ור' יעקב אומר חצי נזק, ופירשוה במועד, עיי"ש. וסברו בבבלי שאין מי שמחייב שור של חרש שוטה וקטן (בלי אפטרופוס). ולפיכך שאלו (ל"ט א') על משנתנו ששנתה "ושל חרש שוטה וקטן שנגח שור של פקח פטור. שור של חרש שוטה וקטן בית דין מעמידין להן אפוטרופוס": הא גופא קשיא, אמרת שור של חרש וכו' פטור, אלמא אין מעמידין אפוטרופוס לתם לגבות מגופו, אימא סיפא וכו' מעמידין להן אפוטרופוס וכו'. וכבר נתקשו הראשונים בדברי התלמוד, והרי הרישא מלמדת אותנו שבנגיחה ראשונה פטור, אבל אח"כ שרואים שהשור נוגח מעמידים להם אפוטרופוס, ואין כאן שום סתירה בין הרישא והסיפא. ותירצו בתוספות שם (ד"ה אלמא): דהא מילתא דפשיטא היא. והראב"ד והרשב"א בחידושיו, וכן בחי' הרא"ה (לפי שטמ"ק שם), פירשו שהתלמוד דייק כן מלשון המשנה שחילקה את ההלכות, והיתה צריכה לשנות: שור חרש שוטה וקטן שנגח פטור, אבל בית דין מעמידין להן אפטרופוס, שמע מינה שיש כאן מחלוקת, עיי"ש.
ברם בירושלמי לא פירשו כלום במשנתנו ולא העירו אלא על הלשון "שור חרש שוטה וקטן"¹³ ולא ראו שום קושי במשנתנו, והרישא באה להוציא מדברי הסובר ששור חרש שוטה וקטן חייב חצי נזק, ולפיכך שנו ברישא "פטור", כלומר, עצם הדין, ואח"כ באה משנה אחרת ושנתה שור חרש וכו'. ועיין מ"ש מו"ר הרי"ן אפשטין במבוא לנוה"מ, עמ' 365 ואילך, שעמד על העיקר, אבל לא נתחוורתי בכמה מדבריו¹⁴ ז"ל.

footnotes:
¹¹ וחסר שם "ר' עקיבא". ואצל צוקרמנדל בטעות: ר' יעקב אומר משלם וכו'.
¹² עיין מ"ש לעיל פ"א, שורה 5, ד"ה נכסין המיוחדין פרט לנכסי הפקר, אבל בנידון דידן הרי יש כאן בעלים.
¹³ עיין בפירוש ר"י לוי במקומו, עמ' 116, ובמבוא לנוה"מ למהרי"ן אפשטין ז"ל, עמ' 507. ועיין במבוא שם, עמ' 366, הערה 1, שתיקן את נוסח הירושלמי ע"פ פירוש נתיבות ירושלים (וכע"ז תיקן גם ר"י לוי הנ"ל), אבל הפירוש הנכון בירושלמי הוא כפירוש מהרי"ן אפשטין עצמו בעמ' 507, הערה 3.
¹⁴ בהשלמותיו בנוסח המכילתא דרשב"י, ובמה שכתב שם, עמ' 366: "ומכיון ש"שלם ישלם" ואף "לא ישמרנו" במועד כתיב, משמע שלר' יעקב אף במועד משלם חצי נזק (בבלי ל"ט ב') ולת"ק פטור" וכו'. ולא נתחוורתי בדבריו ז"ל ולא הבינותי מה עניינו לשיטת הבבלי שם, ולר' יעקב אינו נעשה מועד ונשאר בתמותו. ומ"ש שם, עמ' 365, על הבבא שלהלן, עיין מ"ש להלן בסמוך.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 4:4:2
[Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 4:4:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Kamma/r/4:4:2)

18-19. **שור שנתחרשו בעליו, או שנשתטו בעליו, או שהלכו בעליו למדינת הים וכו'.**וכע"ז בברייתא שבבבלי ל"ט ב'.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 4:4:3
[Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 4:4:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Kamma/r/4:4:3)

20-21. **ר' יוסה או' מעמידין עליו אפטרופין. העידוהו בפני אפטרופין וכו'.**בבבלי הנ"ל: וחכ"א מעמידין להן אפטרופין ומעידין בהן בפני אפוטרופין. ונראה שאף לפנינו צ"ל: **ויעידוהו**¹⁵ בפני אפטרופין, כלומר, נעשה מועד ע"י האפוטרופסין. ולר' יוסי מעמידין עליו אפוטרופין, ונעשה מועד, ומשתלמין אח"כ מבעלים כשיתפקחו וכו', עיין בירושלמי ובבבלי במקומו. ואף סומכוס אינו חולק על ההלכה שמעמידין להן אפוטרופין, כדי שישמרוהו, וימשיך לשלם חצי נזק,¹⁶ אבל אינו נעשה מועד בפני אפוטרופין.

footnotes:
¹⁵ היו"ד נכתבה תחת גג הוי"ו ויצאה ה"א.
¹⁶ ולא כשיטת הבבלי (ל"ט ב') שלסומכוס אין מעמידין אפוטרופוס לתם לשלם מגופו.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 4:4:4
[Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 4:4:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Kamma/r/4:4:4)

21-23. **נתפקח החרש, ושפה השוטה, והגדיל הקטן, או שבא בעליו ממדינת הים, יהודה בן נקוסה או' סמכוס אומ' לעולם הוא כתמותו ראשונה עד שיעידוהו בפני בעלי' שנייה.**כלומר, אפילו אח"כ, שהבעלים כבר בני העדאה הם, אין הנגיחות הראשונות מצטרפות לאחרונות וצריכים העדאה שנייה. וכ"ה בבבלי הנ"ל, אלא ששם גרסו: חזר לתמותו, עד שיעידו בו בפני בעלים.
ובמשנתנו הנ"ל: שור של חרש וכו', נתפקח החרש, נשתפה השוטה והגדיל הקטן **חזר** לתמותו, דברי ר' מאיר. ובמשנתנו הרי מדברים בהיה חרש ושוטה מעיקרם (ובעלים במדינת הים לא נזכרו שם). והברייתא שלפנינו מוסיפה על משנתנו את ההלכה בפקחים שנתחרשו וכדומה שהיו בני חיובא. וכבר נתחייבו בתמות,¹⁷ אבל אי אפשר לעשות את השוורים מועדים שלא בפני בעלים, אפילו אם העמידו אפוטרופוס, ואין אפוטרופוס מועיל אלא כדי שישמרנו, וישלם חצי נזק. ובמסורת הבבלי שנו שאף סומכוס תלמידו של ר' מאיר שנה "חזר לתמותו", ומכאן שנעשה מועד **וחזר** לתמותו, ולפיכך פירשו מה שפירשו. ועיין מ"ש מהרי"ן אפשטין במבוא לנוה"מ הנ"ל, עמ' 366, והבוחר יבחר.

footnotes:
¹⁷ ומה שאמרו "והגדיל הקטן" הוא באשגרה ממשנתנו כאן ומן התוספתא בסוטה פ"ה ה"ו, עמ' 177.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 4:4:5
[Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 4:4:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Kamma/r/4:4:5)

23. **ר' יוסה או' הרי הוא כחזקתו.**וכ"ה במשנתנו הנ"ל, ושם הלשון נראית לכאורה יותר מדוייקת, והוא בניגוד ללשונו של ר"מ "חזר לתמותו" (וכ"ה לפי מסורת הבבלי בברייתא שלנו), ואף כאן אין שום קושי בלשון, ור' יוסי לשיטתו לעיל בסמוך, שמעידין עליו בפני אפוטרופין, ולפיכך אמר הרי הוא בחזקתו, ואין צורך בהעדאה שנייה.
ומעין מחלוקת שלנו בין ר' יוסי וחביריו, היא גם בתוספתא סוטה פ"ה ה"ו, עמ' 177. ולת"ק (במשנתנו שם פ"ד מ"ד) ב"ד מקנין רק לפוסלה מכתובתה, והקינוי אינו מועיל להשקותה לכשישתפה הבעל, או כשיבוא ממדינת הים, אבל לר' יוסי קינוי ב"ד מועיל גם להבא ובעלה ישקנה לכשישתפה ולכשיחזור ממדינת הים, עיין מ"ש בתוספתא כפשוטה שם, עמ' 658. ופשיטא שאין כאן אלא דמיון חיצוני.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 4:4:6
[Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 4:4:6](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Kamma/r/4:4:6)

24. **כל שהועד בו.**כלומר, בשור, שמכירים את השור, עיין בבלי כ"ד ב'. ועיין ר"מ פ"י מה' נזקי ממון ה"ג ובלחם משנה שם.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 4:4:7
[Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 4:4:7](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Kamma/r/4:4:7)

**בדבר שהועד בו.**כלעיל ריש פ"ג, או כמשנתנו פ"ד מ"ב.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 4:4:8
[Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 4:4:8](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Kamma/r/4:4:8)

**בשעה שהועד עליו.**כלומר, אם היה רגיל לנגוח רק בבוקר, אינו מועד לנגוח בערב, או להפך.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 4:5:1
[Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 4:5:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Kamma/r/4:5:1)

26. **ר' יהוד' או' מועד לשבתות וכו'.**משנתנו פ"ד מ"ב.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 4:6:1
[Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 4:6:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Kamma/r/4:6:1)

28. **יש כן חייב בכופר וחייב במיתה וכו'.**וכ"ה ("כן") גם בכי"ע, והוא הכתיב הרגיל בספרות א"י. ובד: יש **כאן** חייב וכו', וכן מעתיק ר"ת (עיין להלן), והיא היא. ובבבלי מ"ד ב': יש חייב במיתה ובכופר וכו', והיא הרישא של הברייתא שלפנינו בשינוי סדר. ובס' הישר לר"ת¹⁸ כתב שממשנתנו פ"ה מ"ג אין ראייה שיש כופר בהרג שלא בכוונה, משום שהיא מדברת בכפר של שן ורגל, ובזה אף **רבה**¹⁹ מודה שחייב בכופר, ולפיכך הקשו מן הברייתא "שהרי בסדר **התוספתא** מייתי לה להא בריית' בסדר ענין נגיחות קרן, וקתני התם יש כאן חייב במיתה ובכופר כו', ואדלעיל קאי דאיירי בנגיחות, ולפיכך תני יש כאן" כו'.

footnotes:
¹⁸ סי' תנ"ח, מ"ה ע"א, הוצ' הרש"ש שלזינגר סי' תקנ"ג, עמ' 328.
¹⁹ כגירסת ספרים מדוייקים, עיין לעיל שם בס' הישר, וכן מביא הרשב"ם (לפי תוספות מ"ד סע"א) בשם "ספר ישן" (והגירסא רבה גם בחידושי הראב"ד, עמ' קי"ד ועוד), ולא גרסינן לעיל (מ"ד א') "ורב אמר פטור מזה ומזה", וכ"ה גם בפירוש הר"ח.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 4:6:2
[Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 4:6:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Kamma/r/4:6:2)

30. **שור תם שהמית וכו'.**משנתנו פ"ד מ"ה, מכילתא משפטים פ"י, עמ' 283, להלן שם, עמ' 283–284, מכילתא דרשב"י שם, עמ' 179, ירושלמי פ"ד ה"ו, ד' ע"ב, בבלי מ"א ב'.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 4:6:3
[Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 4:6:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Kamma/r/4:6:3)

**ושור חרש שוטה וקטן שהמית וכו'.**לעניין מיתה עיין במשנתנו פ"ד מ"ז, ולעניין כופר, עיין בבלי מ' א' ור"מ פ"י מה' נזקי ממון ה"ו.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 4:6:4
[Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 4:6:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Kamma/r/4:6:4)

30-31. **המית גר ועבד משוחרר וכו'.**עיין בבלי גיטין מ"ג א', ולהלן ה"ח.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 4:6:5
[Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 4:6:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Kamma/r/4:6:5)

31. **שור שהיה מתחכך בכותל וכו'.**משנתנו פ"ד מ"ו.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 4:6:6
[Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 4:6:6](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Kamma/r/4:6:6)

32. **נתכוין להרוג את הבהמה וכו'.**או"ז ב"ק סי' ר"ט, ט"ז ע"ג.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 4:6:7
[Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 4:6:7](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Kamma/r/4:6:7)

33. **חייב בכופר ופטור מן המיתה.**במשנתנו הנ"ל: פטור, ולא נזכר שחייב בכופר. ובמלחמות להרמב"ן מסתייע מן התוספתא כאן ששמואל (בבלי מ"ד א') שמחייב בכופר מחייב בכולן שנשנו במשנתנו, ולא בתולדה דשן גרידא (נגד דעת בעל המאור).


###### Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 4:6:8
[Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 4:6:8](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Kamma/r/4:6:8)

33-34. **ולעניין הנזקין, ר' יהודה מחייב, ור' שמעון פוטר, שנ' כי יגח וכו'.**ירושלמי פ"ד ה"ח, ד' ע"ג, וחסרה הראייה מן הפסוק. ובבבלי מ"ד ב': והנזקין שלא בכוונה ר' יהודה מחייב, ור' שמעון פוטר וכו', ור' שמעון יליף מקטליה דשור, מה קטליה שלא בכוונה פטור, אף נזקין שלא בכוונה פטור.²⁰ ופירש הראב"ד בחידושיו, עמ' קי"ד: ואפילו נתחכך בכותל להנאתו ונפל על האדם והזיקו, או שדרסה על תינוק והזיקו, היה ר' שמעון פוטר, משום דיליף לנזקין באדם מקטליה. וכן היא גם שיטת בעל המאור בסוגיין בספ"ד, ומפרש את המעשה (פ"ד א') בשור שלעס ידו של תינוק שחייבו אותו, כר' יהודה כאן, אבל לר"ש פטור, אעפ"י שיש כאן כוונה לאכול, אין כאן כוונה להזיק. וברור שהראב"ד ובעל המאור סוברים שלא פטר ר' שמעון אלא בנזקי אדם, אבל לא בנזקי ממון.
ובמלחמות להרמב"ן שם תפס עליו, וכתב: אי הכי שן ורגל דחייבה רחמנא היכי משכחת לה, ומה לי אם הזיק אדם, ומה לי פירות וכלים, לא מצינו פטור בנזקי אדם וחייב בנזקי ממונו וכו'. ברם ברור שהראשונים הנ"ל מחלקים ומחלקים בין נזקי אדם לנזקי ממונו. וכן היא, כנראה, שיטת ר"ת בס' הישר סי' תנ"ח הנ"ל (לעיל שורה 28, ד"ה יש כן). ולפיכך לא חשש לקושיית התוספות (מ"ד א', ד"ה הכא נמי), ולשיטתו מעולם **לא** פטר ר' שמעון "רגל **מנזקין** בכוונת דריסה על הכלים" וכו', ולא פטר אלא כשהזיק אדם, אבל לא פירות וכלים. ועיין בתוספות רבינו פרץ מ"ד ב', ד"ה מ"ט.
אבל מתוך התוספתא כאן ברור שלא דיבר ר' שמעון אלא בנזקי קרן, שנתכוין להרוג את הבהמה והרג את האדם, וכיוצא בו, וכפי שמוכח גם מן הסיום: **עד שיתכוין ליגח**. וכבר נסתייע בתוספתא זו באו"ז ב"ק סי' ר"ט, ט"ז ע"ג. ואף במלחמות להלן שם הביא את התוספתא, ואפשר שנתכוין גם לתחילת דבריו. וכן במכילתא משפטים פ"י, עמ' 281: ר' שמעון בן יוחאי אומר וכו' לא אם אמרת להלן עשה שאינו מתכוין כמתכוין בנזוקיו וכו' תאמר כאן **שלא** עשה בו שאינו מתכוין כמתכוין (כלומר בנזוקיו). והכל בקרן הוא.²¹ וכן סוברים גם הראב"ד (= הר"א אב"ד ?) והרא"ה שהובאו בשטמ"ק במקומו ובעלי התוספות הנ"ל (שהקשו על ר"ת). ועיין מאירי, עמ' 133, ד"ה כשם.²²

footnotes:
²⁰ וכן צריך לפרש גם בתוספתא כאן, שהרי הפסוק (שמות כ"א, כ"ח) בהריגת אדם כתיב (עיין בח"ד), אלא שר' שמעון מקיש ניזקין למיתה.
²¹ במכילתא דרשב"י, עמ' 178, השיטה כר' יהודה.
²² וציינתי לכל הראשונים שהביאו את התוספתא בתס"ר, עמ' 91.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 4:6:9
[Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 4:6:9](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Kamma/r/4:6:9)

35. **המית גוי, בן שמונה, פטור וכו'.**כמשנתנו וכלעיל, שאם כיוון לנפלים והרג בן קיימא פטור מן המיתה, ואם הרג נפל פטור גם מכופר. ובנ"י פ"ד סי' ע"ט (וציין לו במ"ש) כתב: ודווקא בקטנים בני קיימא, לאפוקי בן ח' דלאו בר קיימא הוא, וכן פחות מל' יום, ואפי' בן ט' דספיקא הוא, ומספיקא לא מפקינן ממונא, ובהדיא תנן במתניתין דלקמן דאפי' נתכוין לנפלים והרג בן קיימא פטור מן המיתה, והתם הוא דמחייב בכופר (כלומר, שהרי הרג בן קיימא) דגבי כופר לא בעינן כוונה, אבל אנפל גופא לא מיחייב כופר, וכל היכא דאנפל לא מיחייב, אספק נפל לא מיחייב, דאוקי ממונא בחזקת מאריה וכו', אבל בבא לצאת ידי שמים וכו' מספיקא נמי מחייב. ולפ"ז בהרג נפל נקטו כאן "בן שמונה" שהוא פטור מכופר, אפילו לצאת ידי שמים, ודייקו לשנות במשנתנו וברישא כאן "נפלים" סתם, ואפילו פחות מבן שלשים בכלל, פטור ממיתה מספק אם כיוון להם, וחייב בכופר, שהרי הרג בן קיימא.
אבל אין להוציא שום מסקנות מדיוקים כאלו, שהרי גם לעניין כוונה נקטו בבבלי מ"א ב': לגוי והרג ישראל, לנפלים והרג בן קיימא, ובמקבילה במכילתא דרשב"י משפטים, עמ' 179: להמית את הגוי והמית את בר ישר', את בן שמנה והמית את בן תשעה.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 4:6:10
[Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 4:6:10](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Kamma/r/4:6:10)

36. **ר' יהודה או' שור המדבר וכו'.**משנתנו פ"ד מ"ז, מכילתא דרשב"י משפטים, עמ' 184. והביאה (בשם התוספתא) ר"ז אגמתי י"ג ב', 3 סע"ב.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 4:6:11
[Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 4:6:11](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Kamma/r/4:6:11)

37. **שנ' והועד בבעליו ולא ישמרנו, אין בעלין לאלו.**וכ"ה בד ואצל ר"ז אגמתי הנ"ל. וכן בירושלמי פ"ד ה"ח, ד' ע"ג: מאי טעמא דר' יודן, והועד בבעליו ולא ישמרנו, אין בעלים לאילו. ובכי"ע חסרות המלים "ולא ישמרנו". וכן במכילתא דרשב"י הנ"ל: שנא' והועד בבעליו, את שיש לו בעלים חייב מיתה, את שאין לו בעלים פטור מן המיתה.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 4:6:12
[Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 4:6:12](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Kamma/r/4:6:12)

37-38. **יתר על כן אמ' ר' יהודה וכו'.**מכילתא דרשב"י הנ"ל, כלשון התוספתא. ובשינוי לשון בבבלי י"ג ב', מ"ד ב', עיי"ש.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 4:7:1
[Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 4:7:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Kamma/r/4:7:1)

42. **שמין את הניזק כמה הוא יפה, לפיכך הוא משלם.**וכן הוא (סתם) במכילתא דרשב"י משפטים עמ' 182 (עיי"ש הדרש), בבלי כאן כ"ז א', מ' א', מכות ב' ב'. ובמכילתא דר' ישמעאל משפטים פ"י, עמ' 285: פדיון נפשו של מומת דברי ר' **ישמעאל**. ובירושלמי כאן פ"ד ה"ז, ד' ע"ג, שתי הדעות בסתם: ונתן פדיון נפשו. אית תניי תני נפש מזיק. אית תניי תני נפש ניזק. ועיין ירושלמי כתובות ספ"ג, כ"ח ע"א, שבועות ספ"ה, ל"ו ע"ג. ועיין בתוספות מ"ג א', ד"ה מאי, על ההבדל בין כפר לדמים.
אבל בד גורס כאן: לפיכך הוא משלם **דר' יהודה**. ועיין להלן בסמוך. ואשר לכתיב "לפיכך" (= לפי כך), עיין מ"ש לעיל פ"ג ה"ב, שורה 6.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 4:7:2
[Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 4:7:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Kamma/r/4:7:2)

42-43. **ר' שמעון בי ר' יהודה ר' יוחנן בן ברוקה אומ' שמין את הבעלים וכו'.**בד: ר' יוחנן בן ברוקה אומר וכו', ובכי"ע: ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקא וכו'. וכ"ה במכילתא דרשב"י ובבבלי הנ"ל. ובמכילתא הנ"ל: ר' עקיבא אומר פדיון נפשו של ממית. ובירושלמי הכל בסתם, עיין מ"ש לעיל בסמוך.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 4:8:1
[Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 4:8:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Kamma/r/4:8:1)

44. **כל שחייב בבן חורין חייב בעבדים, בין בכופר בין במיתה וכו'.**בבלי מ"ג ב'. ופירושו שבכל מקום שחייב בבן חורין מיתה וכופר, כגון שהרג בכוונה, חייב בעבדים שלשים שקל, וכל שפטור בבן חורין ממיתה וחייב בכופר, כגון שלא בכוונה, פטור ממיתה וחייב בשלשים שקל, עיין לעיל, שורה 30 ואילך. ועיין בבלי שם.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 4:8:2
[Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 4:8:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Kamma/r/4:8:2)

45. **המית עבד עברי נותן כל כופר.**בכי"ע לנכון: כל **כופרו**, כלומר, נותן ליורשים את כל הכופר, ואינו מנקה לשבת אפילו אם נגח את עבדו, שהרי שור אינו חייב בשבת. ועיין במשנתנו פ"ח מ"ג. ובמכילתא משפטים פי"א, עמ' 287, מיעטו עבד עברי משלשים שקל משום שכתוב "לאדוניו", ואין עברי קנוי לאדוניו לעולם, והיה צריך לתת ליורשיו (כפירושו של בעל זית רענן על הילקוט). ובמכילתא דרשב"י שם, עמ' 183, יליף מן הפסוק שלעיל שם (שמות כ"א, כ"ו), מה שם מדברים בכנענים גרידא, אף כאן כן. ועיין בשנו"ס, ולעיל שם, עמ' 175, ובמכילתא דר' ישמעאל שם, פ"ז, עמ' 273.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 4:8:3
[Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 4:8:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Kamma/r/4:8:3)

45-46. **ועבד של שני שותפין נותן לשניהם. חציו עבד וכו'.**כאן מדברים בעבד כנעני, והצירוף כאן עבד עברי, עבד של שני שותפין, חציו עבד וכו', היא, כנראה, קבוצה שהיו רגילים בה, עיין, לדוגמא, במכילתא משפטים פ"ז, עמ' 272 (לעניין יום, או יומים): יצא עבד עברי וכו' יצא עבד של שני שותפין ועבד שחציו עבד וחציו בן חורין. ועיין גם מכילתא דרשב"י, עמ' 175. ובעבד של שני שותפין החידוש הוא שאין אנו אומרין כופר שלם אמר רחמנא, ולא חצי כופר (בבלי מ' א'), והרי הוקשו שלשים של עבד לכופר (לעיל בסמוך), שלא אמרו כן אלא במזיק המשלם, אבל כאן הרי המזיק משלם את הכל, אלא שהניזקין כל אחד מקבל חלקו. ועיין בתוספות כאן מ' א', ד"ה כופר שלם (ובמקבילות), ובחי' הרמב"ן גיטין מ"ג א'.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 4:8:4
[Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 4:8:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Kamma/r/4:8:4)

46. **חציו עבד וחציו בן חורין נותן לפי חשבון וכו'.**בבלי גיטין מ"ג א'. וכבר העיר בח"ד על הרשב"א שם, שהסיק שדברי רבא בבבלי אינן אלא דיחוי, ופירושו כפשוטו. ועיין במנחת חינוך מצוה נ"א שתמה שם על התלמוד, ואף הוא הסיק שלכל הפחות יש לו יורשים למעלה (אב, או אח), עיי"ש.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 4:9:1
[Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 4:9:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Kamma/r/4:9:1)

47. **הממית על פי עד אחד וכו'.**זבחים רפ"ח, הוספה שבמשנתנו בכורות ספ"ו. ובתו"כ נדבה סוף פרק ב' הי"א, ה' ע"א, למדו כן מן הכתוב **ומן הצאן**, להוציא את הנוגח. וכ"ה בבבלי כאן מ' ב', בכורות מ"א א', תמורה כ"ח ב', נדה מ"א א'. ופשיטא שאין מדברים בכתוב אלא באינו חייב מיתה, כגון שנגח ע"פ עד אחד, או ע"פ בעלים, כמפורש בתו"כ הנ"ל ה"ח, ד' ע"ד, ובבלי תמורה כ"ח א'.²³ ועיין ר"מ פ"ג מה' איסורי מזבח ה"ו וה"ז, ומפרשים שם. ועיין תמורה כ"ח ב' (שיטת ר' ישמעאל).

footnotes:
²³ אבל עיין ספרי זוטא שלח, עמ' 281, ומ"ש במחברתי ס"ז, עמ' 39 ואילך.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 4:9:2
[Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 4:9:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Kamma/r/4:9:2)

48-49. **והרובע והנרבע על פי שנים פסול לגבי מזבח וכו'.**בתוספות כריתות כ"ד סע"א הוכיחו מכאן שלא כשיטת רבינו אפרים שפירש שרובע ונרבע אינם אסורין בהנאה, דלא גמרינן משור הנסקל, וכאן מפורש שאסורין בהנאה. וכן ציינו שם לבבלי קידושין נ"ז ב': הרי רובע ונרבע בעדים דבעלי חיים נינהו ואסירי, ועיי"ש בתוספות, ד"ה הרי.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 4:9:3
[Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 4:9:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Kamma/r/4:9:3)

49-50. **הממית בין משלו בין משל חבירו.**אשגרה מלהלן, מרובע ונרבע.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 4:9:4
[Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 4:9:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Kamma/r/4:9:4)

50. **בין לפני הקדישו ובין לאחר הקדישו.**לר' יהודה (במשנתנו פ"ד מ"ז) אפילו המית בעדים (שאינו חייב מיתה לדעתו) פסול לגבי מזבח, ולחכמים הכוונה כלעיל שהמית ע"פ עד אחד או על פי בעלים, שבחייב מיתה כבר שנינו לעיל. ועיין נדה מ"א א' ותמורה כ"ח ב', ור"מ פ"ב מה' איסורי מזבח ה"ט.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 4:9:5
[Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 4:9:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Kamma/r/4:9:5)

50-51. **בין בשוגג בין במזיד.**כלומר, בין במתכוין, בין בשאינו מתכוין.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 4:9:6
[Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 4:9:6](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Kamma/r/4:9:6)

51. **בין באונס בין ברצון.**בבא זו היא אשגרה מלהלן, שהרי מפורש בסיפא: שהרובע עשה בו אונס כרצון וכו', מה שאין כן בנוגח. והוא כרב בבבלי מ' ב', עיין מש"ש.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 4:9:7
[Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 4:9:7](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Kamma/r/4:9:7)

51-52. **רובע ונרבע בין משלו ובין משל חבירו.**להלן תמורה רפ"ד, כל הברייתא (וציינתי לה בתס"ר, עמ' 91). וכן בתו"כ נדבה סוף פרק ב', ה' ע"א: רובע בין שלו בין של אחרים אסור. וכן יוצא מכ"מ בתלמוד, עיין בבלי קידושין ס"ו א', ע"ז כ"ב ב' ועוד. וכל הברייתא פסקה הר"מ בפ"ד מה' איסורי מזבח ה"ה ואילך.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 4:9:8
[Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 4:9:8](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Kamma/r/4:9:8)

52-53. **בין בשוגג בין במזיד [בין באונס ובין ברצון] פסול לגבי מזבח.**בתס"ר הנ"ל הצעתי להשלים את החסרון הברור ע"פ תוספתא תמורה רפ"ד. וכן מפורש להלן בסיפא ובמקבילות שהרובע עשה בו אונס כרצון.
ולהלן ע"ז ספ"ו (כי"ע ספ"ה) ותמורה הנ"ל: מוקצה שלו אסור, ושל חבירו מותר. והדין שמוקצה אסור למזבח למדנו מן הכתוב "מן הצאן", כבתו"כ הנ"ל (לעיל שורה 47 ד"ה הממית) והמקבילות. ועיין מ"ש להלן בסמוך.
ובע"ז ובתמורה הנ"ל מוסיף: מאימתי נעשה מוקצה משיעשה מעשה. וכן בבבלי תמורה כ"ט א': אין מוקצה אלא עד שיעשה בו מעשה (עיין שטמ"ק שם, אות ו') וכו', אין מוקצה אסור עד שיעשו בו מעשה וכו', מאי מעשה עד שיגזז ויעבדו בו. וכן היה טקס פולחן היונים, ועיין בבבלי לעיל שם נוהגים אחרים להקצאה. ובספרי יוונית ויוונות, עמ' 260 ואילך הראיתי שחז"ל הכירו יפה את נוהג הגויים בע"ז. והטקס הרומי היה לנסך יין בין קרניה. ועיין בבלי ע"ז נ"ד א', ומ"ש בספרי הנ"ל, עמ' 261, הערה 15. אבל בדברים גרידא אינו נעשה מוקצה, כמפורש בתוספתא ע"ז ספ"ו הנ"ל, ובתוספתא תמורה ובבבלי ע"ז מ"ד ב'. ובתמורה הנ"ל מוסיף: נעבד בין משלו ובין משל חבירו. וכן בירושלמי כלאים פ"ז ה"ד, ל' סע"ד, ובע"ז פ"ג ה"ו, מ"ג ע"א, בשם "אית תניי תני". ובס' יחוסי תו"א ערך הלל בריה דר' ולס, הוצ' רי"ל מימון, עמ' נ': ובתוספתא דתמורה פרק הנרבע, נעבד בין משלו בין משל חברו וכו'.
ובתוספתא ע"ז הנ"ל חסרה בבא זו. ומתוך העניין מוכח שמדברים באיסור לגבוה כמפורש להלן. ודווקא מוקצה אינו נאסר אלא ע"י מעשה, אבל נעבד נאסר לגבוה אפילו שלא ע"י מעשה. וכן פסק הר"מ בפ"ד מה' איסורי מזבח ה"ו. והראב"ד השיג עליו מן הבבלי ע"ז נ"ד א', נ"ד ב' שמוכח משם שע"י מעשה גרידא אוסר את של חברו. ובמרכבת המשנה על הר"מ שם תירץ את כל הקושיות, וציין לירושלמי כלאים וע"ז הנ"ל, ומתרץ שהר"מ פסק כמי שסובר שלגבוה נאסר גם שלא ע"י מעשה,²⁴ עיי"ש במרכבת המשנה, ועיין בבלי ע"ז מ"ז א'.

footnotes:
²⁴ ור' שמעון לשיטתו גם בתו"כ ויקרא, נדבה, ספ"ב, ה' ע"א.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 4:9:9
[Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 4:9:9](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Kamma/r/4:9:9)

53. **באונס כשר, ברצון פסול.**כנראה שצ"ל: [נעבד] באונס כשר, כמו שהוא להלן תמורה פ"ד ה"ב. אבל בהלכה ג' שם: איזהו נעבד כל שעובדין אותו בין באונס בין ברצון. וכן הביאה משם בס' יחוסי תו"א הנ"ל.
ובבבלי הנ"ל: בין בשוגג ובין במזיד, בין באונס בין ברצון. ופירשוה שאנסוהו גויים (כלומר, איימו עליו להרגו) והשתחוה לה בפרהסיא, אבל בצינעא אין הבהמה נאסרת (ועיי"ש בתוספות, ד"ה הא). וכן פירשה בס' יחוסי תו"א הנ"ל, שמדברים כאן "בצנעא, וכדרבא, והדר מסיים:²⁵ איזה נעבד כל שעובדין אותו בין באונס בין ברצון, ואונס זה בפרהסיא דלא תיקשי רישא לסיפא". וכן פירש במרכבת המשנה הנ"ל מדעתו.
ולולא דברי רבותינו היה נראה שאין כאן סתירה, ולפנינו שני מקורות. תדע לך שהוא כן שבתוספתא ע"ז לא נשנית בבא זו כלל, והבבא "בין בשוגג בין במזיד, בין באונס בין ברצון" שבבבלי ו"בין באונס בין ברצון" שבתוספתא תמורה (פ"ד ה"ג), היא נוסחא שיגרתית מכמה מקורות אחרים,²⁶ ולעניין ע"ז באונס יכול להתפרש שעובד מיראה, וכפירוש ר"ח בשבת ע"ב ב' והר"מ פ"ג מה' ע"ז ה"ו, ועיין בשו"ת הריב"ש סוף סי' ק"י. ואונס מתפרש ע"פ עניינו כשבא בתוך הקבוצה הרגילה. ברם בבא שלנו "באונס כשר" מתפרשת כפירוש הבבלי הנ"ל שאנסוהו גוים, וכר' זירא שם, ואעפ"י שהוא מחוייב למסור את עצמו, אינו אלא משום מצות קדוש השם²⁷ והוא חיוב גברא, ולמה תאסר הבהמה, אם אין כאן ע"ז ממש, אלא חילול השם, עיין בתוספות ע"ז כ"ד א', ד"ה מתקיף.

footnotes:
²⁵ כ"ה בתוספתא תמורה שם רה"ג ובבבלי ע"ז נ"ד א' הנ"ל.
²⁶ לעיל שורה 51, משנת יבמות רפ"ו, להלן נזיר פ"ד ה"ד, ע"ז פ"ו (כי"ע פ"ה) ה"ג ועוד.
²⁷ ואונס רחמנא פטריה אפילו בע"ז, וכפסק הר"מ בפ"ה מה' יסודי התורה ה"ד.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 4:10:1
[Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 4:10:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Kamma/r/4:10:1)

53-54. **יש בנוגח שאין ברובע וכו'.**תו"כ נדבה ספ"ב, ה' ע"א, בבלי כאן מ' ב', תמורה כ"ח ב'.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 4:10:2
[Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 4:10:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Kamma/r/4:10:2)

54. **נוגח משלם את הכופר לאחר מיתה.**וכ"ה בתו"כ הנ"ל, ובבבלי חסר "לאחר מיתה". ובאמת אין משמעות למלים אילו, שהרי כל כופר הוא לאחר מיתת הניזק,²⁸ והפירוש הפשוט הוא כפירושו של אביי בבבלי, שאין בעל השור משלם כופר, אעפ"י שהמיתו ב"ד את הנרבעת, והייתי סבור לומר שהשור **שעשה מעשה**, כאילו הרגל, כפירוש הרא"ה (בשטמ"ק), ובעליו משלמים כופר. ומטעם זה נקטו "לאחר מיתה", שאין ברובע כופר לאחר מיתת האשה ע"י בית דין, ותפסו לשון זו גם ברישא.
ובתו"כ כת"י (ווטיקן 31): נוגח משלם את הכופר לאחר **מיתת נפשו**, רובע אינו משלם את הכופר לאחר **מיתת נפשו**. ואם גירסא זו נכונה שמא פירושה שתנא זה סובר כופרא ממונא, ויורשיו משלמים את הכופר, אם מת (עיין תוספות, מ"ג א', ד"ה מאי), מה שאין כן אם רבע בהמת חבירו שאינו משלם דמיה,²⁹ שהרי קים ליה בדרבה מיניה.

footnotes:
²⁸ ואינו עניין לבבלי כאן מ"ב ב' וגיטין מ"ג א'.
²⁹ וקורא לדמים כופר, אגב הרישא.