## Tosefta Kifshutah on Bava Metzia Chapter 4

###### Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:1:1
[Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:1:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Metzia/r/4:1:1)

1-2. **המוכר פירות לחבירו בחזקת שיש לו ונמצא שאין לו, לא כל הימנו לאבד זכותו של זה.**בברייתא זו מתחילים דיני רבית, וכדי להבין את תוכנה של ברייתא זו ומהותה, עלינו להקדים את לשון משנתנו רפ"ה. וכן שנינו שם: איזהו נשך ואיזהו תרבית ? איזהו נשך? המלוה סלע בה' דינרין, סאתים חטים בשלש, מפני שהוא נושך. ואיזהו תרבית ? המרבה בפירות. כיצד, לקח הימנו חטים בדינר זהב הכור וכו', ויין אין לו. המשנה כשהיא לעצמה קשה מאד, הרי כתוב מפורש הוא (ויקרא כ"ה, ל"ו) את כספך לא תתן לו בנשך, ובמרבית לא תתן אכלך. ולא עוד אלא שהתחילו ברבית דאורייתא, וסיימו במרבה בפירות, ברבית דרבנן, וכבר אמרו כן בבבלי ס"א ב': עד כאן של תורה, מכאן ואילך של דבריהם. ומכל מקום לשון המשנה קשה והעיקר חסר מן הספר. ובירושלמי לא עמדו כלל על קושי הלשון במשנתנו.
ולולא פירושי רבותינו הייתי אומר ששאלת משנתנו עולה על הפסוק במשלי כ"ח, ח': **מרבה הונו בנשך ובתרבית לחונן דלים יקבצנו**. וחז"ל פירשו שבין המלוה ברבית דאורייתא ובין ברבית דרבנן שניהם בכלל הקללה. ובבבלי כאן ע' ב' אמרו שגם המלוה לגוי כלול בקללת פסוק זה.¹ ולפיכך אמרו: איזהו נשך (מרבה הונו בנשך) ואיזהו תרבית (המרבה הונו בתרבית) וכו', ושניהם בכלל הקללה. ובס' יד רא"ם (קובץ לזכר א"מ ליפשיץ הי"ד), עמ' 218 ואילך, פירשתי את משנתנו ואת הסוגיות בירושלמי ובבבלי שדנו בה.
ובאמת רוב רובו של הפרק שלנו עוסק ברבית דרבנן גרידא. ומוכח ממשנתנו כאן שאם הקדים מעות למוכר, ופסק עמו על השער שבשוק, מותר לו למוכר לספק לו את הפירות אעפ"י שנתייקרו, ואעפ"י שלא היו למוכר פירות בשעה שפסק אתו (ולענייננו כאן אין הבדל בין הפירושים בבבלי ס"א ב'). וכן אמרו בפירוש במשנתנו להלן מ"ז: יצא השער פוסקין, ואעפ"י שאין לזה יש לזה. ולהלכה זו נסמכה הבבא שלנו בתוספתא, כמו שפירש בח"ד. וכן ברי"ף ב"ב פ"ד סי' תשע"ג:² וקיימא לן נמי פוסקין על שער שבשוק, ואע"ג שאין לו, ואיכא נמי בתוספתא המוכר פירות לחבירו בחזקת שיש לו וכו'.
ובכך מובן לשון התוספתא כאן "לא כל הימנו לאבד זכותו של זה", והכוונה היא שאם המוכר אינו רוצה לחזור בו, "כי היכי דליקו בהימנותיה" (עיין בתוספות ס"ז רע"א) אלא שחושש משום רבית, על כך אמרו: לא כל הימנו לאבד את זכותו של הלוקח, כלומר לקבל את הפירות שנתייקרו. אבל לא אמרו בפירוש שחייב להעמיד לו מקחו (כמו בירושלמי, עיין להלן). וממילא אין מבבא זו ראייה שהמוכר אינו יכול לחזור בו מן הדין. ועיין בתוספות ס"ב ב', ד"ה אעפ"י, ובראשונים שמביא בשטמ"ק מ"ז ב', ד"ה וכתב הרמ"ך ז"ל ואילך. ואין לכך הכרח גמור מן התלמוד, ויתכן שאין כאן מי שפרע, אלא שלעניין רבית בדרך מקח וממכר פעמים והיקילו, עיין בהשגות הראב"ד פ"ז מה' מכירה ה"ד, בכ"מ פכ"ב מה' מכירה ה"ג (אלא שהוא פירש את התוספתא לעניין קניין), בתיו"ט פ"ה מ"א, ובאחרונים שציין במצפה שמואל כאן. ועיין בגידולי תרומה שער מ"ו ח"ד סי' ס"ב, מה שהשיג על דברי בעל כ"מ, ומ"ש להלן בסמוך, סד"ה ובתשובת.
ברם רב נסים גאון כתב:³ אם ראובן מכר כור חטים וכו' שחייב להעמיד לו מקחו, ואפילו נתייקר, דתניא בתוספתא דב"מ פ"ד המוכר בית⁴ לחבירו בחזקת שיש לו ונמצא שאין לו לא כל הימנו לאבד זכותו של זה, וגם בירושלמי דתרומות [פרק] האוכל בשוגג (פ"ו ה"ג, מ"ד ע"ב) ר' אבהו בשם ריש לקיש אמר הא למה זה דומה למוכר חפץ לחבירו וכו'. וכן מעתיק בהגה"מ ספ"ג מה' מכירה (בד' קושטא) בשם רבינו נסים, ומוסיפים שם: "ובירו' דהזהב (ה"ב, ט' ע"ב) גרסי' בר איניש דיהב דינר לחבריה, וא"ל על מנת דתיקום לי בהון מאה גרבין ושלח ידו בהן צריך להעמיד לו מקחו, ועוד גרסי' בירושלמי דתרומו' ר' אבהו בשם ר"ל אמ' הא למה זה דומה, למוכר חפץ לחברו ונמצא שאינו שלו שצריך להעמיד לו מקחו עכ"ל". והובאו ההגהות האילו בקיצור בב"י טחו"מ סוף סי' קצ"ה. וכנראה ששניהם (המרדכי ובעל ההגהות) שאבו מן הראבי"ה.
ובעיטור, מכירת קרקעות, הוצ' רמא"י ס"ז ע"א: ורבינו נסים מייתי ראייה דמחייב למיזבן ליה, מהא דגרסינן בתוספתא דתרומה בפ' האומר (צ"ל: האו' = האוכל) תרומה הם (צ"ל: הא) למה זה דומה למוכר חפץ וכו'. וכ"ה בעיטור כ"י ששון (אהל דוד ח"ב, עמ' 726) ובמאה שערים שלו ב"ב פ"ד, ונשמטה שם שורה, וצ"ל: בתוספתא [דב"מ וכו' ובירושלמי] דתרומה וכו'. וכבר היתה השמטה זו בעיטור לפני הרשב"א בחידושיו לב"ב ס"ט ב', והעיר שם: אלא שבדקתי אחר הנוסחאות שבתוספת תרומות ולא מצאתי כן, מיהו כיוצא בה מצאתי בפ"ד דמס' ב"מ דקתני המוכר פירות וכו' כלפנינו. וכן היתה השמטה זו בעיטור לפני הרב המגיד, עיי"ש בפכ"ד מה' מכירה הי"ג. אבל לפני הר"ן (הרנב"ר) בחידושיו לב"ב ס"ט ב', סוף עמ' 257, היתה הגירסא מתוקנת בעיטור, עיי"ש, ובשטמ"ק שם בשם הרשב"א העתיק, כנראה, ע"פ חי' הר"ן.
ובתשובת הר"י מיגאש סי' ק"ח (כפי שמעתיקה בשטמ"ק כאן מ"ז ב'): אמנם רבינו נסים ז"ל כתב דאיהו סובר שכל זה הוא במי שמכר סחורה שאינה מצויה אצלו, אבל אם נמצאת בשוק שהוא מחוייב לקנות וכו', והביא ראייה לדבריו מהתוספתא, איך עלה בדעתו דבר זה וכו', והתוספתא שהביא ראיה אין לסמוך עליה, שכל דבר שלא הובא בתלמוד, ומצאנו התלמוד חולק עליו, הנכון הוא שלא לסמוך עליו וכו', עיי"ש. ואנו רואים מכל הנ"ל שרוב הראשונים פירשו את התוספתא גם לעניין קניין, ולא לעניין ריבית גרידא, אבל אין הדבר משנה את הפירוש, עיין מ"ש לעיל ח"ז (נדרים), עמ' 489, ולעיל פ"ג הכ"ג, שורה 72–73, סד"ה ולא יהא מוכר, ומ"ש בס' יד רא"ם (קובץ לזכר א"מ ליפשיץ הי"ד), עמ' 222, הערה 26. והעירותי שם על הר"מ פכ"ב ה' מכירה, ה"ג, ושמקורו הוא בירושלמי פ"ה ה"א, י' ע"א: במה קנה ? רב נחמן בר יעקב סבר מימר חייב להעמיד לחבירו. ובפיה"מ שם גילה את מקורו, עיין מש"ש, הערה 27.
ובבבלי ב"ב ס"ט ב': חזינן אי אית ליה דיקלי יהיב ליה תרי דיקלי, ואי לית ליה, זבין ליה תרי דיקלי, ואי משעבדי, פריק ליה תרי דיקלי. וברי"ף שם פ"ד סי' תשע"ג (ד"ו ואילך): פריק ליה תרי דיקלי [ואיכא מאן (הר"ח ?) דשמיע ליה מהאי מימרא דמאן דמזבין לחבריה מידי דשכיח למיזבן, אע"ג דליתיה לההוא מידי ברשותיה מיחייב למיזבן ולמיתן ליה, ואנן לא סבירא לן הכי, דכל מידי דלאו ברשותיה, דבר שלא בא לעולם הוא]. וכן היה בה' הרי"ף גם לפני בעל העיטור, מכירת קרקעות, הוצ' רמא"י, ס"ז ע"א,⁵ ובמאה שערים שלו על הרי"ף במקומו ובפי' קדמון לב"ב, הוצ' ר"מ הרשלר, עמ' קי"ב.
אבל ברי"ף ד"ק וברי"ף כ"י ביה"מ כאן חסר כל מה שסגרנו במרובעים, ולא הביא רבינו שום דעה שחייב לקנות ולתת.
ברם ברי"ף כ"י (לפי עדות בעל תמת ישרים, צ"ב ע"ג): "מהא שמעינן דמאן דמזבין ליה לחבריה מידי דשכיח למזבן, ואע"ג דליתיה לההוא מידי ברשותיה מחייב למזבן ולמיתן ליה, וקיימא לן נמי דפוסקין על שער שבשוק, ואעפ"י שאין לו, ותניא נמי בתוספת' המוכר פירות לחבירו בחזקת שיש לו ונמצא שאין לו, לאו כל הימנו לאבד זכותו של זה. וכן היתה גירסתו של הראב"ד בספרי הרב המחבר ז"ל, וכן במ"מ, עיין פכ"ד מה' מכירה [הי"ג]. וכן מצאתי שהיה גורס רבינו יהונתן ז"ל מפרש ההלכות בה' הרי"ף". ועל דבריו יש להוסיף שכן גרס ברי"ף גם בהשלמה ב"ב פ"ד סוף סי' ד'. ועיין מ"ש להלן בשם המאירי שמצא כן ברוב הלכות. וכן מביא בפי' קדמון לב"ב הנ"ל בשם "יש נוסחאות מה' רבינו הרב". ואומר עליה: וטעות היא, וראוי לחוס על כבודו ולתקן הספרים.
נמצאנו למדים שקיימות שלש מסורות בשיטת הרי"ף. א. גירסת ד"ק וכ"י ביה"מ כאן שלפיה לא הביא הרי"ף כלל את השיטה שחייב לקנות וליתן ללוקח. ב. גירסת כ"י, הראב"ד וכו' שהסכים לשיטת רבינו נסים וסובר שחייב לקנות וליתן ללוקח. ג. גירסת ההוצאות שלפנינו ובעל העיטור שהביא רבינו נסים (והר"ח ?) המחייב לקנות ולתת ללוקח, ודחה אותה. וכן היתה הגירסא ברי"ף לפני הרשב"א בחידושיו ב"ב ס"ט ב'.
ובחי' הר"ן ס"ט ב', עמ' 258: ובמקצת נוסחי הלכות הריא"ף ז"ל כתו' דלא אמרו דבר שלא בא לעולם אלא בדבר שאינו מצוי לקנות, אבל בדבר המצוי לקנות כדקל, קנה, וחייב להעמיד לו מקחו, אבל **נר'**⁶ שהוא ז"ל דחה טעם זה וכו'. וכן מביא להלן שם, עמ' 259: לפיכך נראה כמו שכתו' במקצת נוסחי הלכות הרב ז"ל דכי אמרינן הכא דזבין ליה תרי דיקלי, לאו חיובי מחייבי' ליה וכו', והחליט הר"ן שזו היא המסורת האחרונה. ובמאירי ב"ב, סוף עמ' 351, מביא בשם **הלכות גדולי הפוסקים ישנות** כגירסא א' שאינו חייב לקנות ולתת ללוקח, ואח"כ הוא אומר (עמ' 352): אלא לפי שמצאנו **ברוב הלכות יראה** שחזרו בהן ואמרו, שמכאן אנו לומדים שכל המוכר לחברו דבר המצוי לקנות וכו' ובתוספתא אמרו המוכר פירות לחברו בחזקת שיש לו ונמצא שאין לו, לא כל הימנו לאבד זכותו של זה. ומסקנת הרב היא שדווקא גירסא ב' היא המסורת האחרונה, וכן פסק במכילתין, עמ' 277, והביא את התוספתא. ועיין בשו"ת הרדב"ז ד"ו ח"א סי' פ"ו, ומש"ש בשם הרא"ה.
הארכתי בזה, מפני החשיבות להבנת דברי הראשונים ביחס למהדורות השונות של הרי"ף, עיין מ"ש תלמידי פרופ' ר' שמא פרידמן במבוא לצילום כת"י הרי"ף עמ' 42 ואילך.⁷
לבסוף עלי להעיר על פירוש בעל מגן אברהם במקומו שפירש שאינו נאמן לומר שאין לו ולאבד זכותו של זה. אבל כבר העיר במשנת ר' יעקב להגר"י שור, עמ' 40, סי' מ"ה, שהלשון "**ונמצא** שאין לו" מוכיח שאנו יודעים שאין לו. ועיין במה שהאריך בס' פתחי שערים לר' יששכר, ב' ע"ד, שנדחק מאד ליישב את פירוש בעל מ"א, ואנו אין לנו אלא כדברי הראשונים ז"ל.

footnotes:
¹ במקורות א"י אין זכר לכך שאסור להלוות לגוי ברבית. ואף הם דרשו פסוק זה למלוה לגוי ברבית, בשעה שנמנע להלוות לישראל בלי רבית, משום שהעדיף את הגוי שנותן לו רבית. עיין תנחומא משפטים סי' י"ד הוצ' בובר סי' ה', ערוך ערך חן ד', בשם הילמדנו. ובפסיקתא דר"כ, עשר תעשר, הוצ' מנדלבוים, עמ' 161: שהוא מלוה ישראל ברבית וכו'. ובשמו"ר משפטים פל"א, י"ז: זה שהיה מלוה ברבית, אבל בכ"י אוקספורד שם נוסף בין השורות בכ"י הסופר עצמו: גוי. ועיין בבלי כאן ע"א א'. ובמדרשות הנ"ל הסמיכו לפסוק הנ"ל את הכתוב במשלי כ"ח, כ"ב: נבהל להון איש רע עין, ולא ידע כי חסר יבאנו, ולאו דווקא באיסורי תורה.
² לפי גירסת כ"י ישן, ולפי עדותן של כמה מן הראשונים, עיין מ"ש להלן, ד"ה ברם ברי"ף.
³ לפי מרדכי ב"ב פ"ד סי' תק"ס, והביאו בב"י טחו"מ סי' רי"א.
⁴ כ"ה בד"ו רפ"א, וצ"ל: פרו', פרות. ובד"ק חסרה מלה זו.
⁵ ולעיל שם בעיטור מאמר ב', קניין, הוצ' רמא"י י' ע"ב, קיצר.
⁶ וכן מעתיק בשמו בהגהות תמת ישרים, צ"ב ע"ד. אבל נרא'.
⁷ ומתוך עדותו של בעל תמת ישרים הנ"ל אנו רואים שרבינו יהונתן לא גרס ברי"ף כגירסת כ"י בית המדרש כאן, עיין מ"ש ר"ש פרידמן במבואו הנ"ל, עמ' 40.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:2:1
[Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:2:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Metzia/r/4:2:1)

2. **מרבין על השכר, ואין מרבין על המכר.**פיסקא ממשנתנו פ"ה מ"ב. והמשנה בעצמה מפרשת שם: כיצד ? השכיר לו את חצירו, ואמר לו אם מעכשיו אתה נותן לי הרי לך בעשר סלעים לשנה, ואם של חדש בחדש בסלע לחדש, מותר. מכר לו את שדהו ואמר לו אם מעכשיו אתה נותן לי הרי היא שלך באלף זוז, אם לגרן, בשנים עשר מנה, אסור. ופירשו בבבלי ס"ה א' שבשכירות אינו חייב לו כלום בשעה ששכר אלא אח"כ כשדר בתוכו,⁸ ובשעת ההסכם אין שום הלואה, ואדם יכול להוזיל בשכירות כמה שהוא רוצה, אבל במכירה הרי בשעת המקח מתחייב לשלם, ואם אינו משלם מיד, יש כאן הלואה, ואם הוא מרבה על המקח כשישלם אח"כ, רבית היא.
ובירושלמי פ"ה סה"ב (צ"ל שם: ה"ג): ר' זירא אמר נעשה כמשכיר לו דירה ביוקר. והכוונה שאין החיוב חל על השוכר אלא אח"כ כשדר בתוכו, ויכול המשכיר לדרוש כמה שהוא רוצה. והוא כפירוש הבבלי. ועיין בשטמ"ק ס"ה א', ד"ה מתני', בתוספ' ב"ב פ"ו ב', ד"ה דינר, ומ"ש בגידולי תרומה שער מ"ו ח"ד סי' כ"ז ומה שכתב בפתחי שערים כ"ד ע"ב ואילך, עיי"ש שהאריך בטוב טעם כדרכו. ועיין להלן פ"ו הי"ב, שורה 32, ומש"ש.

footnotes:
⁸ שכירות אינה משתלמת אלא בסוף, ועיי"ש בתוספות, ד"ה שכירות אינה.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:2:2
[Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:2:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Metzia/r/4:2:2)

2-4. **שנ' אם כסף תלוה את עמי וגו', כנשה, מה מלוה מיוחדת לא מה שאת נותן לו את נוטל הימנו יצאו אילו שמא את נותן לו את נוטל ממנו.**וכע"ז בכי"ע ובמכילתא דרשב"י משפטים, עמ' 212. ובד בטעות: יצאו אילו שמה שאת נותן לו **יותר** את נוטל הימנו. והמלה "יותר" נוספה שם בטעות. וכבר פירשתי ברייתא זו לעיל שקלים סוף עמ' 689, שהכוונה היא שבמלוה הוא מתחייב מיד, ובשעת התשלומין נותן לו יותר ממה שנטל ממנו, ויש כאן אגר נטר ורבית, אבל בשכירות לא נתחייב לו כלום בשעת השכירות, ואם משלם לו מיד הרי הוא כקונה מקח בזול, ומה שאתה נותן לו אתה נוטל ממנו.
ומתוך המכילתא הנ"ל ברור שברייתא זו מבארת את ההבדל בין שכירות למכר עיי"ש, ועל הבבא שלמעלה אמרו **שנ'** אם כסף וכו', וכמו שפירשנו. אבל במנ"ב מפרש שברייתא זו הוא עניין בפני עצמו, והיא מתפרשת להלן בסמוך: כיצד ? משכיר אדם מעותיו לשלחני וכו'. ברם במכילתא הנ"ל היא כלפנינו, ולא נזכרה שם כלל ההלכה שלהלן.⁹
ועיין מ"ש בבאור בבא זו בפתחי שערים א' ע"ב, ומש"ש (א' ע"ג) בשם רביד הזהב, ולהלן שם כ"ד ע"ב, והנכון הוא כמ"ש לעיל.

footnotes:
⁹ ואף הדיבור "שנאמר" (במקום "נאמר") משמעותו ע"פ רוב לבאר מה שאמרו למעלה, ולא מה שנאמר להלן, אעפ"י שקיימים גם יוצאים מן הכלל, עיין מ"ש לעיל סוכה פ"ד, עמ' 903, ובהערה 35 שם.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:2:3
[Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:2:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Metzia/r/4:2:3)

4-5. **רבן שמעון בן גמליאל או' אף מרבין על המכר בהקדש.**לפי פשוטו משמע שברבית דאורייתא אף בהקדש אסור, עיין בתוספ' ב"מ, נ"ז ב', ד"ה לספק. ולעיל שקלים פ"ב הי"ב, ריש עמ' 210: אין כן משום ריבית, ולא מפני שהוא קודש וכו', ושם מדברים בהלכה שהיא שוה למרבין על השכר, ובזה אמרו שאף בהדיוט מותר, ומשמע קצת שבהקדש מותר להרבות גם על המכר, אלא שבהדיוט אסור. ועיין מש"ש, סוף עמ' 688. ועיין בפתחי שערים, כ"ד ע"ד, שהאריך לצייר כיצד מרבין על המכר בהקדש. ועיין שו"ת מהרי"ט ח"א סי' קי"ז.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:2:4
[Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:2:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Metzia/r/4:2:4)

5-7. **כיצד משכיר אדם מעותיו לשלחני להתנאות בהן, ולהתלמד בהן, ולהתעטר בהן. נגנבו או אבדו, חייב באחריותן. ניטלו (נוטל) מלפניו באונס, הרי הוא כנושא שכר.**כבר כתבנו לעיל שבמנ"ב מפרש שברייתא זו דבוקה לבבא שלפניה ("מה מלוה מיוחדת וכו' שמה שאתה נותן לו אתה נוטל ממנו"), ועליה אומר כיצד ? והראינו לעיל בסמוך שפירוש זה אינו מחוור כלל. ולעיל שקלים פ"ב, עמ' 690, סוף הערה 46, פירשתי שהכוונה כאן: כיצד משכיר אדם מעותיו ? לשולחני להתנאות בהן וכו',¹⁰ עכשיו ראיתי שקידמני בעיקר פירוש זה בפתחי שערים מ"ג ע"א, ד"ה ונראה, עיי"ש.
וברור שהברייתא שואלת כיצד מותר להשכיר מעות ? ומפרשת [משכירן] לשלחני וכו', כמו שפירשנו לעיל בסמוך. והטעם הוא שלא נאמרה ריבית אלא בהלואה, והריבית היא בעד המתנת הפרעון, אבל אם אדם משכיר מעות לשלחני על מנת שלא יוציאן, ואין השוכר מקבל אחריות אלא כשוכר, אין כאן רבית, ונתנו כאן דוגמא מן המציאות, עיין לעיל ריש מע"ש ומש"ש, עמ' 713.
והראשונים הביאו ברייתא זו להלכה, והם: ר"ח,¹¹ תוספות ותוספות הרא"ש ס"ט ב', או"ז פ"ה סי' ר"א, כ"ט ע"ב (והובא בשו"ת בנו, הר"ח או"ז סי' רי"א), ס' ההשלמה פ"ה סי' ט', ס' יריאים השלם סי' קי"ח, מ"ו סע"א, סמ"ג לאווין קצ"ג, ס"ג ע"ב (והובא בהגה"מ פ"ה מה' מלוה ולוה הט"ז אות א'), ס' הנר לר"ז אגמאתי 116 ע"א, ס' התרומות שער מ"ו ח"ד סי' נ"ה, מהר"מ ב"ב ד' קרימונא סי' רנ"ז (תשובות מיימוניות לס' משפטים סי' מ"ה), הנ"ל הוצ' מק"נ, עמ' 211 (מרדכי פ"ה סי' שט"ז), רשב"א, תלמיד הרשב"א, וריטב"א ומיוחס להריטב"א ס"ט ב', מאירי שם, עמ' 261, הגהות מרדכי פ"ה סי' תל"ז, מ"מ פ"ה מה' מלוה ולוה הט"ז, חי' הר"ן ס"ט ב', ד"ה רב חמא, נ"י פ"ה סי' תל"ב, אגודה ב"מ סי' צ"ה, י"ט ע"ד.
וכתב בס' יריאים הנ"ל שההיתר להשכיר מעות לשולחני הוא מפני שהמעות נשחקות, ואיכא חוסכא וקילותא, ועיין בשו"ת מהר"ח או"ז הנ"ל ומ"ש בהגהות לס' יריאים הנ"ל, הערה מ"ד.
והראשונים הנ"ל העתיקו את התוספתא בשינויים קלים, והיינו **להתראות** (במקום: להתנאות), כגון תוספות, ס' ההשלמה והאגודה הנ"ל. ועיין בבלי נדרים ל"ג א', ב"מ צ"ו א'. והנכון כלפנינו, עיין מ"ש לעיל ח"ב (מע"ש), עמ' 713 (ובהערה 11 שם) וח"ג (שבת), עמ' 275, ד"ה אם לנאותן. ויש שהעתיקו להתעשר (במקום: להתעטר), כגון ר"ח, השלמה, תוספות הרא"ש, שו"ת מהר"מ ב"ב ד"ק, הגהות מרדכי פ"ה הנ"ל (ועיין מ"ש לעיל מע"ש הנ"ל, עמ' 713, הערה 12), והוא בוודאי שיבוש, ולא עוד אלא שאותו מחבר מעתיק פעם "להתעשר" ופעם "להתעטר" (מהר"מ ב"ב ד"ק והוצ' מק"נ הנ"ל). והדוגמא "להתלמד" היא ברוב רובן של הראשונים, אלא שאחדים מהם קיצרו. ובספרי דברים פיס' י"ג, עמ' 22: לשולחני עשיר כשמביאין לו לראות רואה, וכשאין מביאין לו לראות מוציא משלו ורואה.
ובבבלי ס"ט ב': רב חמא הוה מוגר זוזי בפשיטא ליומא, כלו זוזי דרב חמא, הוא סבר מאי שנא ממרא, ולא היא וכו', זוזי לא הדרי בעינייהו. ובתוספות שם, ד"ה אוגר: מקבל היה עליו אחריות אונסין, ולהכי ס"ד דשרי. ובריטב"א שם: ובתוס' תירצו בעניין אחר, שהיה רב חמא מקבל עליו שאם יאבדו נכסי השוכרין (אפילו בעסקים אחרים) יהיו פטורין מן החוב, ולא נהירא. וכנראה שפירשו כן, משום שהיה כאן סיכון רב, מפני שהלווים עשו עסקים מפוקפקים, ורב חמא קיבל עליו שאם יכלו נכסיהם לא יהי' עליהם שום חיוב, ובאמת כן היה וכלו נכסיהם, וממילא כלו זוזי דרב חמא, ולא נכשל באבק רבית. ועיין בכורות ג' ב'. ועיין בשו"ת תרומת הדשן סי' ש"ב מש"ש בשם גליון התוספות ע' א' ומ"ש עליו בשו"ת מהרי"ט ח"א סי' קי"ז הנ"ל.

footnotes:
¹⁰ ויש כאן לשון קצרה: כיצד משכיר אדם מעותיו? ]משכירן[ לשולחני להתנאות וכו'. וכן סיגנון המשנה במנחות פי"א מ"ד ובתפארת ישראל שם. אבל עיין בפירה"מ להר"מ שם ובשנו"ס למשנתנו שם. ועיין גם בזבחים פי"א מ"ג (בנוסח הבבלי שם צ"ג ב', וכ"ה בכי"מ ובכי"ר שם). ועיין מ"ש להלן פ"ו הי"ד שורה 37–38, ד"ה כשהיתה, ובהערה 33 שם.
¹¹ לפי קונטרס הראיות להריא"ז, כ"י ירושלים, ב"מ פ"ה, 33 ע"א.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:2:5
[Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:2:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Metzia/r/4:2:5)

7. **נשתלט עליהם, אסור משום רבית.**בד: נשתלשו עליהם, ובכי"ע: **נישתלם** עליהן. ובאו"ז הנ"ל: **נשתרש** עליהם וכו', פי' דווקא להתלמד וכו', אבל נשתרש בהם, שהוציאם והרויח בהם, אע"פ שבסוף באו לידו אותם מעות עצמם, והחזיר לו אותם מעות עצמם אסור משום רבית, הואיל ונשתרש בהם, שהרויח בהם.¹² ובשו"ת בנו הנ"ל (בשם אביו): נשתמש בהם אסור וכו', אבל כשנשתמש בהם וכו', הואיל ונשתמש בהם שהרויח בהם. וגם בהגהות מרדכי סי' תל"ז הנ"ל: נשתרש עליהן, אסור, כלשון האו"ז. ובהשלמה הנ"ל ובמיוחס להריטב"א: נשתכר עליהם, ובס' התרומות הנ"ל: נשתכר בהם. וכן במאירי, עמ' 261, הנ"ל: בתוספתא זו אמרו שאם נשתכר השלחני בהם אסור. וודאי גמור הוא שהגירסא "נשתכר" הוא פירוש ל"נשתרש", וכן "נשתמש" שבר"ח או"ז כפי שיוצא ברור מגירסת אביו שהביא בעצמו. ובכן לפנינו ארבע גירסאות: נשתלט, נשתלשו (גי' הדפוס, וצ"ל: נשתלש), נישתלם, נשתרש. והנה הגירסא "נשתרש" אינה מקובלת כלל, מפני שהפועל "שרשויי" במשמעות להרויח אינו מצוי כלל בספרות א"י, ומכל שכן במקורות תנאים.
והנה האותיות "נשתל" הן בכל הנוסחאות של התוספתא, ואף "נשתרש" שבאו"ז, אין בו אלא שינוי מבטא, והוא נשתלש, הוא נשתרש (בחילוף בין רי"ש ללמ"ד). ועיין במבוא לנוה"מ למהרי"ן אפשטין, עמ' 406 ואילך. ואשר לפירושו, נראה שהכוונה היא שהשולחני נשתלש על סמך המעות הללו, והיינו שהשלישו בידו מעות בשכר כשראו בידו הרבה דינרי זהב, ובכגון דא דינו כאילו משכן את המעות,¹³ ואעפ"י שלא הוציא את המעות מרשותו סיכן אותן ושינה מדעת המפקיד, ונתחייב באונסין, ויש כאן רבית. ובבאור הגר"א ריש סי' קע"ו (וציין לו במ"ש) מקבל את גירסת הדפוסים ("נשתלשו"), שמתחילה נשתלשו **עליהם** (כלומר, שמתחילה נשתלשו על כך שיהא חייב באונסים), אסור. ועיין בפתחי שערים ס"ט ב', מ"ב ע"ג ואילך.

footnotes:
¹² ועיין בפיסקי תלמיד הרשב"א, סוף עמ' קפ"א, שנטה להתיר לקבל את דמי השכירות לנותן, והסיק שצריך להתיישב בדבר.
¹³ שהרי "מיניה, ואפילו מגלימא דעל כתפיה", ואם המשליש הוא תקיף יוציא את המעות מידו בעל כרחו.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:2:6
[Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:2:6](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Metzia/r/4:2:6)

8. **עשה כן בהקדש, הרי זה מעל.**לפי פשוטו משמע שהמשכיר מעות של הקדש בשכר לשולחני, מעל המשכיר, עיין במשנת מעילה רפ"ה. ועיין במשל"מ פ"ו מה' מעילה ה"ד. ובמאירי, עמ' 261, הנ"ל: ואף בתוספתא זו אמרו שאם נשתכר השלחני בהם אסור, ואם עשה כן בהקדש מעל. ויראה לי בזה שהשוכרן לרמות בהם את האשה שתנשא לו, וכיוצא בזה, מותר הלה בשכרן. ומלשונו משמע קצת שאם השולחני נשתלש עליהן, מעל השולחני, אבל אם לא נשתכר בהם לא מעל, מפני ששלם בעד מה ששכר, עיין בבלי כאן צ"ט א'. ועיין בפתחי שערים ס"ט ב', מ"ג ע"ב, ד"ה ועתה נברר, ואילך. ומ"ש בעניין אשה, הוא כמובן בלי תנאי מפורש, עיין במשנת קידושין פ"ג מ"ב ובבלי שם ס' ב'.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:2:7
[Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:2:7](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Metzia/r/4:2:7)

8-9. **שנה האמורה בבתי חומה הרי זו רבית, אלא שהתרתו תורה.**במשנת ערכין פ"ט מ"ג: המוכר בית בבתי ערי חומה הרי זה גואל מיד וגואל כל שנים עשר חדש. הרי זה כמין רבית ואינה רבית. ובירושלמי כאן פ"ה ה"ג, י' ע"ב: דתני שנה האמורה בתורה ערי חומה הרי הן כמין רבית ואינה רבית. תניי חורן תני הרי זו רבית אלא שהתירה התורה וכו' מאן דמר הרי זו כמין רבית ואינה רבית ר' מאיר, מאן דמר הרי זו ריבית אלא שהתורה התירה ר' יודה. ועיין בבלי ערכין ל"א א'. ועיין מ"ש בפירושי לכיר"ז שם. ובבבלי שיטה אחרת, עיין מ"ש להלן.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:2:8
[Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:2:8](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Metzia/r/4:2:8)

9-10. **חייב לו מעות וכתב לו שדהו מכר, בזמן שהמוכר אוכל פירות מותר, הלוקח אסור. ר' יהודה או' בין זה ובין זה מותר.**ירושלמי ובבלי הנ"ל, בבלי כאן ס' א'. ופירש"י: ועשה שדהו מכר. אם אין אני נותן לך מכאן עד יום פלוני הרי השדה שלך. ואמרו בירושלמי הנ"ל על ברייתא זו: מבתי ערי חומה למד ר' יהודה, דתני שנה האמורה בתורה וכו' (והעתקנו את הירושלמי לעיל בסמוך), וכמו שפירשנו שם במקומו. אבל בבבלי כאן וערכין שיטה אחרת. ועיין בתוספות ס"ג א', ד"ה צד וד"ה רבית (בבאור דברי רבא). ובתוספות ערכין ל"א א', ד"ה והתניא.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:2:9
[Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:2:9](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Metzia/r/4:2:9)

10-11. **אמ' ר' יהודה כך היה ביתוס בן זונן עושה על פי ר' לעזר בן עזריה וכו'.**וכ"ה בירושלמי הנ"ל, בכיר"ז, אבל בהוצ' שלנו: על פי **חכמים**, כבמשנתנו (פ"ה מ"ג). ובבבלי (כאן וערכין) הנ"ל: מעשה בביתוס בן זונין **שעשה שדהו מכר** על פי ר' אלעזר בן עזריה ולוקח אוכל פירות היה. לפי גירסא זו היה ביתוס בן זונין הלוה, ונתן ללוקח לאכול פירות. ובמשנתנו פ"ה מ"ג הנ"ל: הלוהו על שדהו ואמר לו אם אי אתה נותן לי מכאן ועד שלש שנים הרי היא שלי, הרי היא שלו.¹⁴ וכך היה ביתוס בן זונין עושה על פי חכמים. ומכאן מוכח שמנהגו של ביתוס בן זונין העשיר היה להלוות לאחרים ולעשות שדותיהם מכר לעצמו, ולא ללוות ולעשות שדהו מכר. ושמא צ"ל בבבלי: שעשה שדה מכר, כלומר, שדה של אחרים, והוא אכל את הפירות, כפי שמשמע מגירסת התוספתא והירושלמי. ועיין בבבלי ס"ה ב' מה שפירשו במשנתנו שם, ועיין מ"ש לעיל ח"ד (שקלים), עמ' 689, הערה 46 (בהסבר הדברים).

footnotes:
¹⁴ עיין מ"ש ר"א גולאק על עסקים כאלו בספרו תולדות המשפט בישראל, עמ' 67, ועמ' 73.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:3:1
[Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:3:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Metzia/r/4:3:1)

12-13. **יש דברים שהן רבית ואינן רבית, לוקח אדם הלואתו של חבירו בפחות וכו'.**ירושלמי רפ"ה, י' ע"א. והובאה תוספתא זו באו"ז ב"מ סי' קע"ט, כ"ה ע"ד, בשו"ת שלו סי' תש"ע, ובתשובת ר' יחיאל מפריס שם סוף סי' תשע"ג, קט"ו ע"א, בסמ"ג לאווין קצ"ג, ס"ג ע"ב (בשם הירושלמי והתוספתא), ברשב"א ס"ה א' (קכ"ג ע"ב), בפיסקי ריקנטי סי' שמ"ז, במ"מ פ"ה מה' מלוה ולוה הי"ד, בנ"י פ"ה סי' ת"י. ועיין בשו"ת הריב"ש סי' קמ"ז.
ומפורש באו"ז שם (סי' ק"פ) ובשו"ת שלו שהמוכר לא קבל עליו אחריות, ומותר אפילו בזמן שעדיין לא הגיע זמן פירעון השטר, וכן דעת הרמב"ן בשו"ת שלו סי' מ"ג (הוצ' ר"ש אסף בספרן של ראשונים, עמ' 86) והביאו בס' התרומות שער מ"ו ח"ד, סי' י"ג. וכן פסקו רוב הראשונים והאחרונים, עיין במ"מ בפ"ה מה' מלוה ולוה הי"ד ובטיו"ד סי' קע"ג, ובפי' תלמיד הרשב"א ס"ח א', עמ' ק"ס.
ברם בשיטת חכמי פרובינציא (לפי שו"ת מהרי"ן לב ח"ג סי' ס') הביאו בשם הראב"ד שאם קבל עליו אחריות על מה שנתן גרידא מותר. ור' דוד בר' שאול (תלמידו של ר' שלמה מן ההר, וחברו של רבינו יונה גירונדי) התיר אפילו קבל עליו המוכר את האחריות בעד כל החוב. ושוב כתב בשו"ת מהרי"ן לב (הנ"ל): "אבל באותה שיטה הנז' כתוב דברי הירושלמי בנסחא אחריתי, והיא יש דברים שהם כמו רבית ומותרין, כיצד לוקח אדם שטרותיו בפחות ואינו חושש משום רבית, ואפילו מקבל עליו **המותר** אחריות מותר. ועל זה כתב הראב"ד דדוקא שאינו מקבל עליו אחריות אלא ממה שנתן וכו', ואותו הרב ר' דוד בן שאול לא חלק והיה סבור דמאי דקאמר הירושלמי ואפילו מקבל עליו אחריו' כל החוב". ובתס"ר, עמ' 113, הגהתי בתשובה זו "המוכר" (במקום "המותר"), וכן מצאתי אח"כ בשו"ת מהרי"ט ח"ב סי' ל"ט שמעתיק בשמו "המוכר". אבל הואיל והמהרי"ט בוודאי העתיק מן הדפוס (קושטא שכ"ג) הרי מסתבר שהגיה. ועדיין אני מהסס בהגהה זו, ואפשר שהכוונה היא שאפילו מקבל עליו המוכר אחריות המותר (כלומר, מותר החוב ממה ששילם לו הלוקח) מותר. ועל זה חלק הראב"ד והרב ר' דוד לא חילק, עיי"ש, וספק גדול הוא אם המלים "ואפילו מקבל עליו המותר מותר" הם מגוף הירושלמי, וקרוב שאינן אלא פירוש. ובחידושי הריטב"א ס"ד סע"א הביא את שיטת ר' דוד בר' שאול, וחלק עליה, ודעתו כדעת הראב"ד הנ"ל, עיי"ש. ובאו"ז שם הגביל הלכה זו בתנאי שהלוקח קנה את החוב במעמד שלשתן.
ובאו"ז הנ"ל הקשה מן התוספתא ע"ז פ"א הי"א ששנו שם: לא ישא אדם ויתן בהלואתו של חבירו מפני אבק רבית, וחכך מתחילה לאסור בחוב ברור שאין ספק שיפרע לו, עיי"ש שחזר בו. אבל הפשט הפשוט בתוספ' ע"ז הוא שלא ישא ויתן בהלואתו של חבירו למחצית שכר, בלי שמקבל שכר טרחתו, כמו שפירש ר' יחיאל מפריס בתשובה לבעל או"ז שם, וכמו שפירש בעל יחוסי תנאים ואמוראים כת"י ערך ר' יוסי בר' חנינא (התנא), עיין מ"ש בתס"ר, עמ' 187.
ופירוש משונה לברייתא זו בשו"ת הרדב"ז ח"א סי' פ"ב: נמצא כתוב בשם ר' שמעון דורן ז"ל דהמוכר שטר חוב לחבירו צריך שימכרנו לו בפחות ממה שכתוב בשטר. ובצדק כתב הרדב"ז שם: וחס ליה לר' שמעון דורן שיאמר כך,¹⁵ אלא אחד מן הסופרים טעה וכתב וכו'. ובאמת לא מצאתי רמז לכך לא בתשב"ץ ולא ברשב"ש ולא בשו"ת יכין ובועז.
והרי"ף כתב בפ"ה סי' ת"י: תוספתא הלוקח מקח מחבירו וכו' (להלן פ"ו הי"ב), ואינו חושש משום רבית. ירושלמי. תני יש דברים שהם כמו רבית ומותרין וכו', ולא הזכיר שאף ברייתא זו נשנית גם בתוספתא. ועל היחס בין שתי הברייתות, עיין מ"ש לעיל שקלים עמ' 689 ואילך.

footnotes:
¹⁵ יתר על כן, הרי אין לפירוש זה שום משמעות, שאם מוכר בסכום השטר, הרי אין כאן רבית כלל.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:3:2
[Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:3:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Metzia/r/4:3:2)

13-14. **יש דברים שאינן רבית, אבל אסורין מפני ערמת רבית.**מתוך הדוגמא שלהלן ומדברי הר"מ (עיין להלן) נראה שהמדובר כאן בעיסקא בין המלוה ללוה במקום שאין המלוה מרויח כלום ואין הלוה מפסיד כלום, והיינו לוא היו עושים עיסקא עם כל אדם אחר לא היו משנים את התנאים, וכל האיסור כאן הוא משום שהלואה לפנינו. וברייתא זו בבבלי ס"ב ב'. ועיין בירושלמי שנביא להלן.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:3:3
[Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:3:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Metzia/r/4:3:3)

14-15. **כיצד, אמר לו הלויני מנה, אמ' לו אין לי מנה, טול לך סאה של חטין, אע"פ שחזר ולקח ממנו עשרים וארבע, אינן רבית, אבל אסורין משום [ערמת] רבית.**ובכי"ע: **עשרים** סאה וכו'. ובכי"ו חסרה המלה "ערמת", והשלמתיה ע"פ הכפילות המוטעית בכי"ו (עיין בשנו"ס) וע"פ הרישא. ובד: ערמית ריבית. ובכי"ע: הערמת ריבית.
ונראה שצ"ל: **מאה** של חיטין, והיינו שהמלוה אמר לו, אין לי מעות להלוות (שאני זקוק להן), אבל אני מוכן למכור לך בהקפה מאה סאה חטין בשער הקבוע, (ארבע סאין בסלע), מכור אותן ויהיו המעות בידך. כשגמרו את העיסקא, אמר לו המלוה, כשתלך למכור את החטים, הרי לא יתן לך הלוקח יותר מעשרים וארבע סלעים (תשעים וששה זוז), שהרי הוא צריך להרויח, ובכן, מכור לי במחיר זה ולא תצטרך לטרוח, והלוה הסכים ולקח מן המוכר עשרים וארבע סלעים, אין כאן אלא הערמת רבית. והשיבוש בין "מאה" ל"סאה" הוא רגיל, עיין להלן פ"ט, הערה 37.
ובבבלי ס"ב ב': דתני רב ספרא ברבית דבי ר' חייא יש דברים שהם מותרין ואסורין מפני הערמת רבית וכו', והיא הברייתא שלפנינו. ובירושלמי פ"ה ה"ב, י' רע"ב: ויש דברים שאינן רבית ואסורין משום הערמת רבית כיצד [אמר לו הלויני דינר זהב],¹⁶ אמר לו אין לי אלא כור אחד של חטין טול לך, וחזר ולקח ממנו בעשרים וארבע אין זה רבית, אבל אסור משום הערמת רבית. אמר ליה (כלומר, המוכר ללוקח) לית את צריך והב (צ"ל: יהב, יהיב) אגר כלים, או הכתפין, אקולי (= אקול לי) וסב דינרך, כלומר המוכר אומר ללוקח, הרי אתה צריך לתת שכר הכלים, או הכתפין, כדי להעביר את החטים לרשות הלה שיקנה ממך, הקל עלי והשאיר את החטים במקומן, וטול **דינרין** (כ"ה בכ"י רוזינטל: דינרין), או דינר[י]ך, בעד החטים שאני קונה ממך. והירושלמי נקט את השער הרגיל (כמשנתנו רפ"ה), והמוכר בהקפה חזר ולקח ממנו את החטים בעשרים וארבע דינר (של כסף), והרויח דינר.
ובר"מ פ"ה מה' מלוה ולוה הט"ו פסק את ההלכה שלנו כאן, והוסיף (ע"פ הבבלי ס"ח א'): וכן מי שהיתה שדה ממושכנת בידו, לא יחזור וישכיר אותה לבעל השדה, מפני הערמת רבית, שהרי זה עומד בשדהו כשהיה, ונותן לו שכר בכל חדש בשביל מעותיו שהלוהו, ואף שם אין המלוה מרויח, ולא הלוה מפסיד, שהרי היו עושים כן עם כל אדם מן השוק, ולא היו משנים את התנאים. והר"מ פסק בהלכה שלנו בתוספתא כאן: ואם עבר ועשה כזה הרי מוציא ממנו מאה בדין, שאפילו אבק רבית אין כאן. אבל הרמב"ן ועוד חולקים וסוברים שיש כאן אבק רבית, ואם לא נתן הלוה, אין מוציאין מידו. ובדוגמא שנייה שנתן הר"מ (חכירי דנרשאי) סובר רש"י (ס"ח א', ד"ה ולאו מילתא) שיש שם רבית קצוצה. ורוב הפוסקים חולקים עליו, וסוברים שאין שם אלא אבק ריבית. ופירש הרשב"א שם (ס"ח א') שטעם האיסור הוא מפני שנראה כאילו מתחילה הלוהו על מנת לעשות עיסקא זו, וכן הטעם גם בהלכה שלנו כאן.

footnotes:
¹⁶ בירושלמי שלפנינו כתוב במקום המוסגר: "קיבל הימנו שדה בעשר' כור חיטין, אמ' לו תן לי סלע אחד". וודאי גמור בעיני שצדק הרא"ף שהגיה והכניס בבא זו לפני המאמר "יש דברים שהן רבית" וכו'. וכבר העירותי במבוא לירושלמי כפשוטו, עמ' כ"ט, ד"ה ולאחרונה, ועוד בכ"מ שסוגיות כפולות בירושלמי נכנסות לעתים תכופות מאד שלא במקומן. ובבא זו (קיבל הימנו שדה וכו') כפולה להלן סה"ו, י' סע"ב: תני רבן שמעון בן גמליאל אומ' מפרין על שדהו, ואינו חושש משום רבית (משנתנו פ"ה מ"ה) כיצד, קיבל הימנו ]שדה[ בעשרה כורין חטין, אמר לו תן לי סלע אחד, ואני נותן לך שנים עשר כורין לגורן, מותר. ומקומה הנכון של ברייתא זו היא בשורה שלעיל כאן, והיינו: יש דברים שהן מותרין וכו' ואינו חושש משום רבית. כיצד קיבל הימנו שדה בעשרה כורין, אמ' לו תן לי סלע אחד וכו', והסופר קיצר בבא זו מפני שהיא נשנית להלן, וקיצר יותר מדאי, והוא רגיל בירושלמי, עיין, לדוגמא, בירושלמי כאן ספ"ג.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:4:1
[Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:4:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Metzia/r/4:4:1)

16. **המוכר שדה לחבירו, ואמ' לו על מנת שיהא בה עריס וכו'.**ירושלמי פ"ה רה"ב, י' ע"ב. ופירושה שקנה את השדה בקניין גמור, בשטר, או בחזקה, אעפ"י שלא נתן לו את המעות, מ"מ השדה שלו היא, ורשאים הם להתנות כל מיני תנאים, אבל **הממשכן** את שדהו והתנו ביניהן התנאים שלהלן הרי יש כאן ריבית. ובמה"פ בירושלמי, ד"ה המוכר, ציין לשו"ת הריב"ש [סי' תס"ד] שכתב: אבל בברצלונה נוהגין לעשות בעניין אחר שהוא מותר גמור, ואין בו צד רבית כלל, והוא שמוכר לו ביתו לגמרי תחלה בסך ידוע לחלוטין, ואח"כ חוכר המוכר מן הקונה הבית ההוא וכו'. ועיין בנתיבות ירושלים רה"ב, ד"ה על מנת, שיישב למה לא הביאו את הירושלמי ואת התוספתא כראייה למנהג ברצלונה.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:4:2
[Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:4:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Metzia/r/4:4:2)

16-17. **ועל מנת שאהא בה שות'.**בכי"ו בטעות: ועל מנת שאהא ברשותי, והגהתי ע"פ ד, כי"ע וירושלמי הנ"ל.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:4:3
[Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:4:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Metzia/r/4:4:3)

17. **ועל מנת שהמעשרות שלי.**בתוספתא דמאי פ"ז הט"ו: ישראל שמכר שדה לכהן ואמ' לו על מנת שהמעשר שלי וכו' לעולם, אסור וכו'. וכבר הסקנו לעיל שם ח"א, עמ' 279, שיש שם שיבוש, וצ"ל: ישראל **שקבל** שדה מכהן (כגירסת הדפוסים) וכו', אבל במוכר רשאי להתנות מה שהוא רוצה, כלפנינו כאן, עיי"ש. ולעיל שם הי"ד: כהן **שמכר** וכו', עיין מש"ש עמ' 278 ואילך.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:4:4
[Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:4:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Metzia/r/4:4:4)

**כשתמכרנה מכרה לי בדמים הללו.**בירושלמי הנ"ל: על מנת שתמכרנה לא תמכרנה אלא לי. ועיין בבלי ס"ה ב'. ושם במשכן לו בית, ולא במוכר, כלהלן שורה 20–21. ועיין בנת"י בירושלמי שם.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:4:5
[Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:4:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Metzia/r/4:4:5)

18. **שתרצה אני בא נותן דמיה ונוטלה, מותר.**בד: **שארצה** אני בא נותן לו דמיה וכו'. וכע"ז בכי"ע ובירושלמי הנ"ל. ובבבלי ס"ה ב' אסרו בכגון דא, והעמידוה שלא כר' יהודה, אבל לר' יהודה מותר. ועיין בח"ד ובנתיבות ירושלים הנ"ל. ועיין להלן ב"ב פ"ב ה"ג, ומ"ש ר"א גולאק בתרביץ ש"א ס"ג (ניסן תר"צ), עמ' 82 ואילך.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:5:1
[Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:5:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Metzia/r/4:5:1)

18-19. **היה חייב לו מעות, והשכיר לו בית מדינר לחודש והיה יפה סלע לחדש, אסור.**במשנתנו פ"ה מ"ב: המלוה את חבירו לא ידור בחצרו חנם, ולא ישכר ממנו בפחות וכו'. ובחי' הרמב"ן ס"ד ב', ד"ה ותו כתב, מביא בשם יש מפרשים שמשנתנו מדברת בזמן שהמלוה מתנה מפורש בשעת ההלואה שישכור ממנו בפחות, עיין ר"מ פ"ו מה' מלוה ה"א וה"ג. ורבינו מסלק פירוש זה ומביא את התוספתא כאן שמוכח ממנה שאפילו כבר היה חייב לו מעות אסור לשכור בפחות. ועיין בבלי ס"ד ב' ואילך.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:5:2
[Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:5:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Metzia/r/4:5:2)

19-20. **השכיר ממנו בדינר לחדש והיה יפה סלע בחדש, מותר.**וכ"ה בד. ובכי"ע חסרה המלה "השכיר", והיא היא,¹⁷ ופירושה שאם היה להפך (שכר **ממנו**), שהלוה שכר את הבית בזול, מפני שהקדים לפרוע לו את המעות, מותר, ודינו כקונה הלואתו. ועיין בס' התרומות שמ"ו ח"ד, סי' כ"ז, והוא ע"פ התוספתא כאן, ועיין בגידולי תרומה שם, כמו שהעיר בפתחי שערים, כ"ד ע"ג, ד"ה ועל. ועיין בפי' בעל מגן אברהם שפירש כן בקיצור.

footnotes:
¹⁷ צ"ל: שכר, ואמרו "השכיר" אגב הרישא.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:6:1
[Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:6:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Metzia/r/4:6:1)

20-21. **משכן לו בית, משכן לו שדה, ואמ' כשתמכרם מכרם לי בדמים הללו וכו'.**בבלי ס"ה ב'. ועיי"ש בתוספות, ד"ה לא תמכרם.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:7:1
[Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:7:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Metzia/r/4:7:1)

21-22. **היה מוליך חבילה ממקום למקום וכו'.**כלומר, ממקום הזול למקום היוקר. ובירושלמי פ"ה ה"ה, י' ע"ב, בבלי ע"ב סע"ב כלפנינו כאן.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:7:2
[Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:7:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Metzia/r/4:7:2)

22. **תנה לי ואני נותנה לך כדרך שאתה נותן לי ממקום פלני וכו'.**בכי"ע: שאתה נותנה לי במקום פלוני וכו', והיינו כאילו אתה נותנה לי במקום פלוני ביוקר. ובירושלמי הנ"ל: כדרך שאתה נותנן למקום פלוני וכו'. ובבבלי הנ"ל: ואני אעלה לך כדרך שמעלין לך באותו מקום וכו'. והמקבל משתמש במעות כשמוכר את החבילה, ומשלם כשהוא חוזר.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:7:3
[Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:7:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Metzia/r/4:7:3)

22-23. **כל זמן שאחריות הנותן, מותר, והמקבל, אסור.**בד ובכי"ע: בזמן שבאחריות הנותן וכו'. ופירושו בזמן שאחריות החבילה עד שתמכר היא על נותן החבילה, הרי המקבל אינו אלא שלוחו, ואינו חייב לו כלום עד שימכור את כל החבילה, ומכאן ואילך המעות נעשות מלוה, ואין למלוה שום הנאה. ופירשו בתוספות ע"ג א', ד"ה וברשות, וברא"ש פ"ה סי' ס"ב, שנותן לו שכר עמלו ומזונו, שאם לא כן יש כאן ריבית מוקדמת שטורח בשבילו כדי שיקבל אח"כ את המעות בהלואה. אבל בריטב"א חולק ומתיר אפילו אינו מקבל שכר, עיי"ש. ועיין בנת"י במקומו. ועיין בשטמ"ק ע"ג רע"א בשם תוספ' שאנץ.
ובבבלי הנ"ל: ברשות מוכר מותר, ברשות לוקח אסור, ופירושו כנ"ל. ובירושלמי הנ"ל: אם באחריות הנותן **אסור** והלוקח **מותר**, והכוונה שם באחריות נותן המעות אסור, ובאחריות מקבל המעות מותר, והיא היא. ועיין בפתחי שערים ע"ג א' שהאריך בזה.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:8:1
[Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:8:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Metzia/r/4:8:1)

23-24. **היה מוליך פירות ממקום היוקר למקום הזול וכו'.**בבבלי ע"ג א': ממקום למקום וכו'. ובירושלמי הנ"ל (לעיל מן הבבא שלנו): המוליך פירות ממקום **הזול למקום היוקר**, אמר לחבירו תנם לי וכו'. עיין מ"ש בפירושו בכיר"ז במקומו, ולפנינו בתוספתא שיבוש ברור, ואין מכניסים תבן לעפריים, וצ"ל: למקום היוקר ממקום הזול. ועיין בפתחי שערים הנ"ל (נ"ג ע"ג מן הספר).


###### Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:8:2
[Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:8:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Metzia/r/4:8:2)

24-25. **ואני אעמידם לך במקום היוקר כשער הזול מפירות שיש לי, אם יש לו באותו מקום וכו'.**וכע"ז בבבלי הנ"ל. ואף שאין כאן אלא הבטחה ולא קניין חליפין, מותר. ועיין רש"ש ע"ג רע"א, אבל כמה פוסקים סוברים שבשוה בשוה אף פירות עושין חליפין, עיין בפרישה טחו"מ ריש סי' ר"ג. וטעם ההיתר הוא כפירש"י דמהשתא אוקמינהו ברשותו, ואע"ג דלא משיך, סאה בסאה לאו רבית קצוצה היא וכו', כמסקנת רב אשי בבבלי מ"ו א'. ועיין שטמ"ק ע"ג רע"א בשם הראב"ד. ועיין מ"ש להלן, שורה 30, ד"ה ומטעם זה.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:8:3
[Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:8:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Metzia/r/4:8:3)

25-26. **אבל חמרין מקבלין מבעל הבית ומעמידין למקום היוקר כשער הזול, ואין חוששין.**וכ"ה בירושלמי ובבבלי הנ"ל (בשינויים קלים). ופירש"י שאפילו האחריות היא על החמרים מותר, מפני שעושים כן לטובת עצמם. ואמרו בבבלי שם שהמלוים מגלים להם את השערים, ופעמים שהשער משתנה, והמלוים מזהירים אותם ומסייעים להם למכור (כפירוש הר"ח), או שבני המקום מוזילים להם בשעה שהחמרים מגלים להם שאינם משתכרים כלום בסחורה שקונים, והם עתידים למוכרה במקום היוקר כשער הזול. ומדברים כאן בחמרים שמוליכים סחורה ממקום הזול למקום היוקר, וקונים שם סחורה אחרת שהיא בזול שם וביוקר במקומם. ובוודאי שהסחורה שקנו לעצמם בזול היא באחריותם, שהרי הם לבדם מרויחין בה, אבל הסחורה שקנו בשביל בעלי הבתים סוברים בעלי התוספות שהיא באחריות המלוים, עיין בתוספות ע"ג א', ד"ה החמרים, ד"ה מאי וד"ה ניחא. ועיין בבאורי הגר"א יו"ד סי' קע"ג ס"ק ל"ד. ועיין ר"מ פ"ט מה' מלוה ולוה ה"ח ומ"ש בח"ד כאן.
אבל בירושלמי הנ"ל אמר ר' יהודה בר פזי שהלכה זו היא דווקא במוליכים למקום קרוב, והיינו עד מקום שדרכו לילך ולבוא בו ביום, שהטירחה היא מועטת והמילוה היא לזמן קצר מאד. ועיין מ"ש להלן, שורה 30, ד"ה ומטעם זה. והתירו אפילו באחריות הדרך על החמרים, ובזמן שבעלי הבתים נותנים להם שכר עמלם. ורב הונא אמר שם שהחמרים נעשים שלוחים של בעלי הבתים, והאחריות של החמרים היא מפני שפעמים מתנה שומר חנם להיות כשואל.¹⁸ ועיין בחי' הרמב"ן, הרשב"א והריטב"א בסוגיין. ועיין בבאורי הגר"א יו"ד סי' קע"ג ס"ק ל"ד הנ"ל וסי' קע"ז ס"ק ה'.

footnotes:
¹⁸ להלן פ"ח הי"ט ומקבילות. ועיין בבלי צ"ד א' ובגליון הש"ס לרע"א שם.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:9:1
[Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:9:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Metzia/r/4:9:1)

26-28. **היו חמרין ופועלין עומדין עליו בשוק, ואמ' לשלחני תן לי בדינר מעות ואפרנסם, ואני נותן לך יפה דינר וטריסית ממעות שיש לי בכיס, אם יש לו בכיס מותר, ואם לאו אסור.**המלים "ואם לאו אסור" חסרות בגוף כי"ו, והושלמו בגליון, וכ"ה בד ובכי"ע. ובבבלי מ"ו א' הביאו את הברייתא שלנו והוכיחו ממנה שמטבע נעשה חליפין, ומיד קונה את הדינר ואת הטריסית ואין כאן אגר נטר כלל. ורב אשי אמר שם שהמדובר במעות, ואין מטבע עושה חליפין ומ"מ התירו משום שנעשה כאומר הלויני עד שיבוא בני, או עד שאמצא מפתח, שמותר (פ"ה מ"ט כאן). ועיין בתוספות שם, ד"ה נעשה. ובר"ח שם ציין לתוספתא כאן והעתיק את לשון הבבלי. ועיין מ"ש לעיל שורה 24–25, ד"ה ואני אעמידם. ועיין מ"ש להלן, שורה 30, ד"ה ומטעם זה.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:10:1
[Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:10:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Metzia/r/4:10:1)

29. **מה שאירש מאבא מכור לך וכו'.**כל הברייתא לעיל נדרים ספ"ו, בבלי כאן ט"ז א', והביאוה כמה מן הראשונים, עיין מה שהארכתי בזה לעיל שם, עמ' 489. **לא אמ' כלום.**וכ"ה לעיל נדרים ובבלי הנ"ל, עיין מ"ש בנדרים שם. ובח"ד תמה מה עניין בבא זו לכאן. אבל פשיטא שאחד תלוי בשני שאם אין כאן קניין, יש כאן חשש של רבית, עיין בבלי כאן ס"ד א' ובראשונים שם. ובה"ג ה' רבית ד"ו צ"ה ע"ב, הוצ' ר"ע הילדיסהיימר, עמ' 382, הביאו ברייתא זו וגרסו: **אסור... מותר**, עיין מ"ש בנדרים הנ"ל. וגם בח"ד הנ"ל הסיק באחרונה כנ"ל, עיי"ש.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:10:2
[Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:10:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Metzia/r/4:10:2)

30. **מה שאירש מאבא היום מכור לך וכו'.**לעיל נדרים ובבלי הנ"ל, ירושלמי כתובות פ"ה ה"ה, ל' ע"א, ובראשונים, עיין מ"ש בנדרים הנ"ל. ובמכילתא דרשב"י משפטים כ"ב, כ"ד, עמ' 212 (וציינתי לה בנדרים הנ"ל, אבל לא פירשתיה): מה שאירש מאבא היום מכור לך, מה שתעלה היום מצודתי מכור לך, מנין כל דבריו קיימין שנא' **אם כסף תלוה את עמי** את העני עמך (כאן נפסק כתה"י). ונראה בפירושו שהכוונה להמשך הפסוק: לא תהיה לו כנושה (ויתכן שבהמשך הנוסח הביא את הפסוק במפורש) כדרך המדרש להביא את התחלת הפסוק ולכוין לסופו. ודרש התנא שבנידון שלנו אינו שייך "לא תהיה לו כנושה", שהרי הוא פורע בו ביום, ובדרך מקח וממכר לא החמירו. ועיין בתוספות ס"ד א', ד"ה מה שעשו.
ומטעם זה סדר המסדר את הברייתות כאן. במוליך פירות התירו, אעפ"י שלא קנה את הפירות, כפירש"י ע"ג א', וכרב אשי בבבלי מ"ו א' הנ"ל, עיין מ"ש לעיל, שורה 24–25, ד"ה ואני אעמידם. ובבבא שלאחריה (אבל חמרין מקבלין וכו') התירו מטעם זה, כמפורש בירושלמי, עיין מ"ש לעיל, שורה 25–26, ד"ה אבל בירושלמי. ובבבא שלאחריה (היו חמרין ופועלין וכו') אף בה התירו מטעם זה, עיין מ"ש לעיל שורה 26–28, ד"ה היו חמרין ופועלין, ואף כאן התירו משום שאמר מה שאירש מאבא היום. ובירושלמי ובבבלי הנ"ל נתנו טעמים נוספים למה התירו כאן, אבל עיקר הטעם הוא כמפורש במכילתא דרשב"י הנ"ל.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:11:1
[Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:11:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Metzia/r/4:11:1)

31-32. **המושיב את חבירו בחנות למחצית שכר, הרי זה נותן לו שכרו כפועל בטל, דברי ר' מאיר.**במשנתנו פ"ה מ"ד: אין מושיבין חנוני למחצית שכר וכו', אלא אם כן נותן לו שכרו כפועל. ובבבלי ס"ח א': תנא כפועל בטל. ובכמה נוסחאות מפורש במשנתנו: כפועל בטל. ועיין במבוא לנוה"מ למהרי"ן אפשטין, עמ' 956, ועיין במשנתנו לעיל פ"ב מ"ט, בכורות פ"ד מ"ו, במלא"ש כאן ובכורות, בראשונים כאן ובמבוא הנ"ל. ובבבלי ס"ח ב': תנו רבנן כמה הוא שכרו בין מרובה ובין מועט, דברי ר' מאיר, והיא כנראה מסורת אחרת.
והרי"ף בתשובה סי' קע"ט¹⁹ הביא את התוספתא כאן, והסתייע בה שמשנתנו היא כר' מאיר. ורבינו פירש את דברי אביי בבבלי (ס"ח רע"ב) "כפועל בטל של אותה מלאכה דבטל מיניה", היינו אם היה חייט, אומדין כמה היה מקבל בעד תפירת בגד בזמן שאין עבודה מצוייה (והוא כעין פירוש ר"ח ל"א ב') ולשיעור כזה אין לתת קצבה, והדבר משתנה לפי הזמן ולפי האנשים, ולפיכך אמר ר' מאיר בברייתא שבבבלי הנ"ל: כמה הוא שכרו בין מרובה ובין מועט, כלומר, הכל לפי הזמן ולפי האדם, וכפי שהתנה עמו, והוא פירושו של פועל בטל שבמשנתנו ושבתוספתא כאן, ומשנתנו ר' מאיר היא (ודבריו נתבארו ע"י הרמב"ן בחידושיו ס"ח א' ובמלחמות פ"ה סי' תכ"ו), ורבינו מוסיף: וצריך אתה לידע כי המשנה למחצית שכר וכו', והתוספתא שאמרה המושיב את חבירו למחצה שכר לאו דוקא ממש, אלא פלוגתא או מחצית, או שליש, או רביע וכו', וכעניין מה שכתוב יחצוהו בין כנענים (איוב מ', ל').
והסתייעו בתוספתא זו כדי להוכיח שמשנתנו ר' מאיר היא בתוספות כאן ס"ח א', ד"ה ונותן, ובכורות כ"ט ב', ד"ה כפועל, בתוספ' הרא"ש כאן ס"ח א' (קפ"ג ע"א מן הספר), בחי' הרמב"ן ס"ח א', מלחמות פ"ה סי' תכ"ו, ברשב"א ובריטב"א ס"ח ב', סמ"ג עשין פ"ב קס"ח ע"א (ועיין בבאורי הר"י שטיין שם ש"ה ע"ב וע"ג). ועיין רא"ש פ"ה סי' ל"ט (ובפלפולא חריפתא שם אות ב'), שו"ת הרשב"ש סי' תצ"ו, ד"ה תשובה, יכין ובועז ח"ב סי' כ"ג. ועיין מ"ש להלן, שורה 33–34, ד"ה ר' שמעון.

footnotes:
¹⁹ והיא גם בתמים דעים סי' רכ"ב, בס' השטרות לר"י ברצלוני, עמ' 114, ובשטמ"ק ס"ח ב'.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:11:2
[Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:11:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Metzia/r/4:11:2)

32-33. **ר' יהודה אומ' אפי' אכל פתו בצרו, ואפי' אכל עמו שתי גרוגרות, זהו שכרו.**וכע"ז בד. ובכי"ע: אפילו טיבל עמו פיתו בציר וכו'. ובבבלי ס"ח ב' הנ"ל: אפילו לא טבל עמו אלא בציר, ולא אכל עמו אלא גרוגרת, זהו שכרו. ועיין בח"ד מה שדקדק בזה. ובאמת סיגנון הבבלי היא מליצה רגילה. וכן אמרו בברכות מ"ח א': רשב"ג אומר וכו' אפילו לא טבל עמהם אלא בציר, ולא אכל עמהם אלא גרוגרת אחת וכו'. והזכירו גרוגרת מפני שהוא שיעור אכילה, כמשנת שבת ספ"ז, עירובין פ"ז מ"ח ועוד. ועיין איכ"ר פ"א י"א, הוצ' בובר ל"ח ע"א, ותוספות יומא ע"ט ב', ד"ה לומר, ובבלי כתובות ע"ט סע"ב. ובתוספתא הלשון יותר מדוייק שאכל עמו בצירו של בעל המעות, וכל אחד מהם אכל כגרוגרת.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:11:3
[Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:11:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Metzia/r/4:11:3)

33-34. **ר' שמעון או' נותן לו שכרו משלם, אינו דומה העושה מלאכה וכו'.**בבבלי הנ"ל לא הזכירו בדברי ר' שמעון בן יוחאי אלא "נותן לו שכרו משלם" ולא יותר. ופירש"י: משלם כפועל בטל, ולפי רש"י משנתנו ר' שמעון היא. וכן גם בראב"ד (תמים דעים סי' נ"א, שטמ"ק ס"ח סע"ב, ד"ה ור' שמעון). וכן כתב בעל המאור פ"ה סי' תכ"ו, והביא ראייה מן הברייתא בבבלי כאן ע"ו ב': נותן להן שכרן משלם, אבל אינו דומה הבא טעון לבא ריקן וכו', ועיין גם להלן שם, ומוכח "ששכרו משלם אבל אינו דומה" וכו' הוא הוא כפועל בטל. ובמלחמות שם דחה ראייה זו וכתב שרש"י לפי פירושו בשכר פועל בטל בוודאי מוכרח לפרש שכרו משלם, כמו שפירש, אבל הרמב"ן ועוד מכריעים בפירוש שכר פועל בטל כפירוש הר"ח והרי"ף, ואף ר"מ מודה שאינו דומה העושה מלאכה וכו', עיי"ש. ועיין תוספות כאן ובכורות הנ"ל, רמב"ן ורשב"א הנ"ל (לעיל, ד"ה והסתייעו). ועיין עיטור ח"א קבלנות, הוצ' רמא"י ס"ב ע"ד, ס"ג ע"ב, ובשער החדש שם הערות ג', ד', י"ב, י"ג. ועיין בבאור דברי הרי"ף וסייעתו במרכבת המשנה פ"ו מה' שלוחין ושותפין ה"ג.
והראב"ד לשיטתו, עיין מ"ש להלן פ"ז ה"ג, שורה 19, ד"ה השוכר את הפועל להביא שליחות (על השגות פ"ט מה' שליחות ה"ח) ולהלן שם ה"ד, שורה 21, סד"ה ובירושלמי.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:11:4
[Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:11:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Metzia/r/4:11:4)

34-35. **אבל אמ' לו בשליש אתה שותף לי, והשליש עשוי לך הדבר כבטלה, מותר.**וכ"ה בד (אלא ששם: בבטלה). ובכי"ע חסרה המלה "הדבר", ואיננה גם בס' הנר ובפירוש תלמיד הרשב"א (לפי כ"מ פ"ו מה' שלוחין ושותפין ה"ב). ובחי' הרמב"ן ס"ח סע"ב: וזו ששנויה בתוספתא במושיב חנוני, אבל אם אמר לו בשליש אתה שותף לי והשליש עשוי עליך **הדבר** (כגי' ד וכי"ו) בבטלה הכי נמי קאמר בשליש שאטול שתהא שותף לי (בפי' תלמידי הרשב"א נוסף: שאטול אני שליש ואתה שליש) והשליש האחר בשכרך, והיינו פלגא בהפסד ותלתא באגר (כלומר, לנותן המעות), ואפילו לחנוני, מותר. וכוונתו אפילו לחנווני שכל עסקיו בשותפות זו, מותר בכגון דא מבלי שיקבל שכר כפועל בטל. ובא להוציא משיטת הרי"ף (בפ"ה סי' תכ"ז ובשו"ת הנ"ל) וסייעתו שבחנווני צריך לתת לו גם כפועל בטל. ועיין ב"י טיו"ד שהאריך בעניין.
ועיין בבלי ס"ט א'. ובס' הנר לר"ז אגמאתי שם 114 ע"ב: פי אלתוספה אם אמ' לו בשליש אתה שותף לי, והשליש עשוי עליך בבטילה מותר. ועיין להלן, שורה 44, ד"ה בשליש.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:12:1
[Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:12:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Metzia/r/4:12:1)

35-36. **המושיב את חבירו בחנות למחצי' שכר, אם היה אומן וכו'.**תשה"ג שערי צדק (ח"ב האחרון) סי' י"ב, צ"ז א', ס' השותפות והעסקא לר"ש הכהן ריש מתיבתא (גנזי קדם לרב"מ לוין ח"ו, עמ' 63) תשובות הרי"ף סי' קע"ט הנ"ל (והובא בס' השטרות הנ"ל, עמ' 114) ובהלכות שלו פ"ה סי' תכ"ז (והובא באו"ז כאן פ"ה סי' ר', כ"ט ע"א, ורא"ש פ"ה סי' ל"ט), רש"י חולין נ"ד ב', ד"ה אין (והובא באו"ז ח"א סי' תשע"ב, קי"ד ע"ג, בר"ן קידושין פ"א סי' תרי"ג וחולין פ"ג סי' תשנ"ט), תוספות ותוספות הרא"ש כאן ס"ח א', עיטור ח"א, קבלנות, הוצ' רמא"י, ס"ג ע"א, או"ז כאן פ"ו סי' רמ"ה, ל"ה ע"ב (וממנו, כנראה, במרדכי פ"ו סי' שמ"ג), סמ"ג עשין פ"ב, קס"ח ע"ב (והובא בהגה"מ ספ"ז מה' שלוחין ושותפין), רשב"א ס"ח א', ד"ה מתני', שו"ת שלו ח"ג סי' קמ"ב, פסקי תלמידו ס"ח א' (עמ' קע"ו), מאירי סוף עמ' 255, רבינו ירוחם, מישרים, נתיב כ"ז ח"א, טיו"ד סי' קע"ז, אגודה ב"מ סי' צ"ג, י"ט ע"ג, נ"י פ"ה סי' תכ"ו (במשנה). ופסקה הר"מ בספ"ז מה' שלוחין ושותפין.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:12:2
[Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:12:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Metzia/r/4:12:2)

36-37. **לפי שאין עיניו על החנות וכו'.**וכ"ה בד ובראשונים הנ"ל²⁰ ובר"מ ספ"ז מה' שלוחין הנ"ל (ובאגודה הנ"ל בטה"ד: לפי שאין עונין בחנות). ובמאירי הנ"ל: לפי שאין עיניו שולטות על החנות בשעה שהוא מתעסק באומנות. ורבינו סיגנן בעצמו את לשון התוספתא, כדרכו בהעתקת מקורות.

footnotes:
²⁰ חוץ מן התוספות, תוס' הרא"ש וס' השותפות והעיסקא הנ"ל שחסר שם סיום זה.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:12:3
[Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:12:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Metzia/r/4:12:3)

37. **ואם היה עושה עמו בחנות, מותר.**בד: אם היה **שותה** עמו בחנות. ובחי' הרשב"א, בשו"ת שלו ובנ"י הנ"ל: ואם היה **שורה** עמו בחנות. ובפיסקי תלמיד הרשב"א הנ"ל (עמ' קע"ו): ואם היה בעל העסק **שרוי** עמו **בחצר** (עיין להלן לשון הר"מ) הרי זה מותר. אבל בכי"ע: אם היה **שותף** עמו בחנות. וכ"ה בתשה"ג שערי צדק הנ"ל. ובר"מ ספ"ז מה' שלוחין הנ"ל: ואם היה שותף עמו **בחצר** (כלשון תלמיד הרשב"א הנ"ל) מותר. ובס' מישרים הנ"ל: אלא אם כן יהא **שותפו עמו**. ובפי' הרדב"ז על הר"מ הנ"ל, הגיה בר"מ: שותף עמו **בחנות**. ובס' השותפות והעיסקא הנ"ל: ואם... (מטושטש) עמו בחנות מותר. ובלח"מ (ספ"ז מה' שלוחין הנ"ל): כיון שהשותף הוא שם וכו' לית לן בה, דכשיבוא הלוקח ליקח הרי יש השותף האחר שימכור.
ולעניין שותפין ממש, עיין בבלי ס"ט א', בראשונים שם וברי"ף הנ"ל.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:13:1
[Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:13:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Metzia/r/4:13:1)

38. **לא יהא לוקח ומוכר דברים אחרים וכו'.**תשה"ג שערי צדק ותשובות הרי"ף הנ"ל, עיטור ח"א, כיס, הוצ' רמא"י, ל"ט ע"ג, חדושי הרשב"א, שו"ת שלו ופיסקי תלמידו הנ"ל, רא"ש פ"ה סי' מ', רבינו ירוחם בס' מישרים ונ"י הנ"ל. ועיין בשו"ת זקן אהרן סי' ס"ו, נ' ע"א, ובמשפט האורים לר"י מליסא חו"מ סי' קע"ו ס"ק כ'.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:13:2
[Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:13:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Metzia/r/4:13:2)

39. **ואם לקה ומכר המכר לאמצע.**בד ובכי"ע: השכר לאמצע, וכן פסק הר"מ בספ"ז מה' שלוחין הנ"ל. וברא"ש פ"ה סי' מ' הנ"ל: ואם לקח ומכר במעות של עצמו חצי השכר לבעל החנות כאילו הלוה מעותיו לבעל החנות. ושיטת רבינו מפורשת שאפילו לקח במעות של עצמו השכר לאמצע, וממנו בטיו"ד סי' קע"ז. ועיין מ"ש בזה להלן ה"כ שורה 63, ד"ה ולעיל הי"ג.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:14:1
[Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:14:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Metzia/r/4:14:1)

39-40. **הנותן מעות לחבירו ליקח בהן פירות למחצית שכר, הרי זה מחשב עמו שכר בית, שכר בטלה.**במשנתנו פ"ה מ"ד: ולא יתן מעות (ברוב הנוסחאות: ולא יתן **לו**, כלומר, לחנווני, מעות) ליקח בהן פירות למחצית שכר, אלא אם כן נותן לו שכרו כפועל בטל. ובבבלי שם ס"ח ב': אבל במעות ליקח בהן פירות, דנפיש טירחיה אימא לא סגי ליה כפועל בטל וכו'. והתוספתא מוסיפה על משנתנו שאם לקח פירות ונתנן בביתו, ואח"כ העבירן לחנות משתתף בעל הבית בחלקו גם בשכר הבית, והמקבל מקבל כפועל בטל בעד הלקיחה נוסף על המכירה בחנות, וכמו שמפרש להלן.
ומבבא זו ואילך מתחיל הקטע מכ"י שוקן.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:14:2
[Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:14:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Metzia/r/4:14:2)

40-41. **ואי זה שכר בטלה, בשעה שלוקח ובשעה שמוכר.**כלומר, מקבל שכר כפועל בטל בעד כל עבודתו, בעד הלקיחה ובעד המכירה בחנות, וכמשנתנו הנ"ל, וכמו שפירשו בבבלי.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:14:3
[Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:14:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Metzia/r/4:14:3)

41. **אחד לוקח ושנים מוכרין, מחשב עמו שכר מכירה.**וכ"ה בד, בכי"ע ובכי"ש. ורוב המפרשים מגיהים: מחשב עמו שכר לקיחה, אבל קשה עלי להגיה את כל הנוסחאות. ושמא צ"ל: מחשב **עמן** שכר מכירה.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:14:4
[Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:14:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Metzia/r/4:14:4)

42. **מחשב עמו שכר לקיחה וכו'.**כנראה שאף כאן צ"ל: מחשב **עמן** וכו', כלעיל.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:14:5
[Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:14:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Metzia/r/4:14:5)

**אחד מוכר ואחד לוקח וכו'.**העיקר היא הסיפא, שאעפ"י שמעדיפין זה על זה, ואחד טורח יותר מן השנים, ופעמים הלקיחה היא טירחא יתירה ופעמים המכירה, אין בכך קפידא.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:14:6
[Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:14:6](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Metzia/r/4:14:6)

43-44. **אבל אם אמ' לו שכר בית משלי ושכר בטלה משלך.**כלומר, אם אמר לו הנותן שכר בית כולו משלי²¹ ושכר בטלה משלך.

footnotes:
²¹ ומ"ש ברישא שהמקבל מחשב לו לנותן שכר בית, הוא לחלקו לבד.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:14:7
[Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:14:7](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Metzia/r/4:14:7)

44. **בשליש אתה שותף לי וכו'.**כלומר, אם אמר בשליש וכו' אף כאן מותר, ואינו צריך לשלם לו שכר בטלה, לא בעד הלקיחה ולא בעד המכירה, ואעפ"י שלקח לבדו ומוכר לבדו, ודינו כמו לעיל במושיבו בחנות ונותן לו מפירות שדהו, או ממה שכבר לקח.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:15:1
[Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:15:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Metzia/r/4:15:1)

45-46. **הנותן מעות לחבירו ליקח בהן פירות למחצית שכר, לא יאמר לו הרי הן עשויות עליך למחצה, לשליש וכו'.**בשו"ת הרי"ף סי' קע"ט הנ"ל: והתוספתא שאמרה, המושיב את חבירו למחצה שכר, לאו דווקא ממש אלא פלוגתא (והעתקנו את דבריו לעיל, שורה 31–32 סד"ה והרי"ף) וכו', ומצינו לדבר ראיה בתוספתא והוא הנותן מעות לחבירו ליקח בהן פירות למחצה שכר, לא יאמר לו הרי הן עשויות למחצה לשליש ולרביע, פירוש בלא שכירות, אלא מחשב עמו שכר בטלה וכו', הרי נתברר שאם **נתן**²² לו שכר, מותר למחצה לשליש ולרביע. ועיין בעיטור, כיס, הוצ' רמא"י ל"ט ע"א, ל"ט ע"ב, ובשער החדש שם.

footnotes:
²² כ"ה בשטמ"ק, בס' השטרות ובשו"ת תמים דעים הנ"ל (לעיל הערה 19). ובשו"ת שלפנינו בטעות: שאם לא נתן.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:15:2
[Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:15:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Metzia/r/4:15:2)

47. **היו פירותיו מופקדין אצלו, ואמ' לו הרי הן עשויות עליך וכו'.**וכ"ה בד, בר"ח (עיין להלן) וברי"ף הנ"ל. ובכי"ע ובכי"ש נשמטה בבא זו.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:15:3
[Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:15:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Metzia/r/4:15:3)

48. **הרי זה מחשב עמו שכר בית, שכר בטילה מעכשיו.**וכ"ה בשו"ת הרי"ף הנ"ל. ובס' הנר לר"ז אגמאתי 115 ע"ב, בשם הר"ח: מקום שנהגו להעלות שכר כתף למעות (בבלי ס"ח ב'), פי' אם היו פירות בעל המעות נתונין בחצר המקבל אותן בתורת עיסקא, מעלה הפירות כשער שבשוק, ומעלה עליהם שכר כתף שהיה מביאן מביתו של בעל הפירות לביתו שלזה כדתניא²³ היו פירותיו מופקדין אצלו ואמ' לו הרי הן עשויות עליך למחצה לשליש ולרביע מוציא לו שכר בית **שכר כתף** ומעלה לו במעות. וכן מביא בשמו בשטמ"ק ס"ח ב'. וכע"ז בשמו בתוספות הרא"ש שם (קפ"ה ע"א מן הספר) ובתוספות שם, ד"ה מקום.²⁴ ובתוספות הרא"ש חסרות המלים "שכר כתף", ואינן בשום נוסח התוספתא. וכנראה שהר"ח ניסח ע"פ הבבלי, ואף המלים "ומעלה לו במעות" הוא פירושו ע"פ הבבלי, אבל עיין להלן בסמוך. ועיין בב"י טיו"ד סי' קע"ז. והכוונה כאן שאם היה המקבל שומר חנם עד עכשיו, מחשב עמו שכר בית מעכשיו, כלומר מזמן שקיבל את העיסקא, שלא יראה ששומר בחנם משום ההלואה, ומיחזי כריבית.

footnotes:
²³ על דרך הר"ח לפתוח בדיבור "כדתניא", או "תנא" מבלי להזכיר "תוספתא" עיין מ"ש במבוא לתס"ר ח"ב, עמ' 13 ואילך.
²⁴ אלא שבתוספות ההבאה מן התוספתא היא מקוצרת.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:15:4
[Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:15:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Metzia/r/4:15:4)

48-49. **אם אמ' לו יוצא שכר כתף בשכר עלייה, מותר.**בבא זו לא הובאה בראשונים הנ"ל. ובמרכבת המשנה פ"ו מה' שלוחין ושותפין ה"ג הוסיף בבא זו (בדברי תשובת הרי"ף) מעצמו, ע"פ התוספתא. ופירושה פשוט שאם אמר לו הנותן שהוא ישלם אח"כ את כל שכר הכתף (שיביא אח"כ את הפירות למקום המכירה. ועיין לעיל גירסת הר"ח) ושכר זה יוצא בשכר העלייה (ששם מונחים הפירות, כפירוש ח"ד ובעל מנחת בכורים),²⁵ מותר, ואין מדייקים אם ההוצאות שוות בדיוק, כלעיל, שורה 42, ד"ה אחד מוכר.

footnotes:
²⁵ שהרי ידוע שהיו מחזיקים את הפירות בעלייה, עיין ירושלמי כאן פ"ד ה"ב, ט' ע"ד, בבלי מ"ז ב', ירושלמי כאן פ"י ה"ב, י"ב ע"ג, ירושלמי ר"ה ספ"א, נ"ז ע"ג, תו"כ אמור רפי"ג, ק"א ע"א ומקבילה בבבלי מנחות פ"ג ב'. ועיין במשנת מעשרות פ"ה מ"ב, בבלי כתובות נ' ב' ומ"ש ר"י לוי בפירושו לירושלמי ב"ק ספ"א.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:16:1
[Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:16:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Metzia/r/4:16:1)

50. **קרוב הפסד ורחוק שכר מותר משום רבית, וזו היא מדת צדיק.**ירושלמי פ"ה ה"ו, י' ע"ג (בשינוי סדר הבבות). ושם: קירוב הפסד וריחוק שכר זו מידת צדיקי'. ובבבלי ע' א': קרוב להפסד ורחוק לשכר **חסיד**. ולשיטת רש"י שם משמע שהחסיד קבל עליו כל ההפסד, ואינו חולק עמו בשכר. ותמה עליו הריטב"א שם, והרי חסיד שוטה הוא, עיי"ש עוד קושיות. ופירש שהחסיד נוטל פלגא בהפסד ופחות משליש בשכר, עיי"ש. ואף מלשון התוספתא כאן מוכח שלא כפירש"י שאם אינו חולק עמו בשכר, מה שייך לומר "מותר משום רבית", כפי שתמה בח"ד. ואשר לגירסא "חסיד" במקום "מדת צדיקים", עיין מ"ש לעיל ח"ה (יום טוב), עמ' 973, הערות 16–17.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:16:2
[Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:16:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Metzia/r/4:16:2)

50-51. **קרוב לשכר ורחוק להפסד, אסור משום רבית, וזו היא מדת רשעים.**בירושלמי ובבבלי הנ"ל חסר "אסור משום רבית" (כמו שחסר ברישא "מותר משום רבית"). ועיין בריטב"א הנ"ל. והרמב"ן והריטב"א שם העירו על הירושלמי שקלים (פ"ד ה"ד, מ"ח ע"א) שאמרו שם על ר' מנא שהתיר להלוות מעות של יתומים אם הלוה מקבל עליו את כל ההפסד וחולק בשכר. ומכאן מוכח שהמאמר בבבלי ע' א': מעות של יתומים מותר להלוותן קרוב לשכר ורחוק להפסד הוא כפירש"י שם. ותמהו על כך, והרי רבית קצוצה היא, עיי"ש ברמב"ן ובחי' הריטב"א.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:17:1
[Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:17:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Metzia/r/4:17:1)

53-54. **ואמ' לו הילך מנה ואין אני יכול לעמוד על הפרטרוט, אסור.**ירושלמי פ"ה ה"ג, י' ע"ב. והכוונה שהמקבל טוען שקשה לו לעמוד על פרטי החשבון ולחשב כמה בדיוק מגיע לו לנותן ע"פ ההסכם, וכדי לחסוך את הטירחה לעצמו הוא מציע לו מנה, והוא משער שאין ריוח על חלקו של הנותן עולה על סכום זה, אסור משום רבית, שמא מעדיף הוא על הריוח, אעפ"י שהוא מכוין לטובת עצמו. ועיין יו"ד סי' קע"ז סעיף ז' ובבאורי הגר"א שם ס"ק כ"ו. ועיין בבלי ס"ח א' (בעניין שטרי מחוזנאי) ומ"ש בפתחי שערים שם (ל"ז ע"א מן הספר).


###### Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:17:2
[Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:17:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Metzia/r/4:17:2)

54-55. **ראה פירות שהוקרו, ואמ' לו הילך מנה ויכולני לעמוד על הפרוטרוט, מותר.**בירושלמי הנ"ל חסרות המלים "ויכולני לעמוד על הפרוטרוט", ואין כאן הבדל בפירוש, והכוונה שהוא רואה שהריוח יהא הרבה ושלכל הפחות יגיע לחלקו של הנותן מנה, וקרוב לוודאי שיגיע לו יותר, והנותן מתרצה לקבל מנה מיד, מותר, ודינו כקונה הלואתו. (ח"ד).


###### Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:18:1
[Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:18:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Metzia/r/4:18:1)

55-56. **ורצה אחד מהן ליישנן, חבירו מעכב על ידו.**ירושלמי פ"ה ה"ג, י' ע"ב, ופסקה הר"מ בפ"ה מה' שותפין ה"ה. ועיין בחו"מ סי' קע"ו סעיף י"ד. ועיין בשדה יהושע בירושלמי ובח"ד כאן.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:18:2
[Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:18:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Metzia/r/4:18:2)

56. **ר' יהודה או' אם היתה ערב שביעית וכו'.**בירושלמי הנ"ל לא נזכר "ר' יהודה", אבל קרוב לוודאי שאין חולקין עליו, כמפורש להלן ע"ז רפ"ד (כי"ע רפ"ה) ובבלי ב"ב צ' ב'. ופירש הרשב"ם שם: לאצור פירות ג' שנים לקנות בששית לצורך ששית ושביעית ושמינית וכו'. ופסקה הר"מ בפי"ד מה' מכירה ה"ה. וכן מסתבר, שאם לא יהיו בטוחים שהאוצרות מלאים לשנה השמינית יבואו לעבוד בשביעית. ועיין עמוס ח', ה', בתרגום ובמפרשים שם. אבל כבר אמרו בבבלי ב"ב שם על הכתוב הזה: כגון מאן ? אמר ר' יוחנן כגון שבתי אצר פירות.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:18:3
[Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:18:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Metzia/r/4:18:3)

57-59. **וכן היה ר' יהודה אומר בשלשה פרקים מוכרין את הזרע, בפני הזרע, ובשעת הזרע ובפרס הפסח, ובשלשה פרקים מוכרין את היין וכו'.**בבבלי גיטין ל"א ב': **לפני** הזרע. ואמרו שם: למאי הילכתא וכו' לשותפין (ועיין בתוספות שם, ד"ה לשותפין). מכאן ואילך מאי ? אמר רבא כל יומא פירקיה הוא. ובכי"ש: בשלשה פרקים אילו והשמן וכו', ומה שבינתים חסר. ובכי"ע חסרה כל הבבא של מכירת היין ובדיקתו עד "ושמן". ועיין מ"ש על "פרס" לעיל ח"ד (שקלים), עמ' 674, ח"ה (תעניות), עמ' 1092.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:18:4
[Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:18:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Metzia/r/4:18:4)

59-60. **ובודקין אותו בשלשה פרקים.**משנת גיטין ספ"ג. ופירש"י: יין שהניחו להיות מפריש עליו, צריך לבודקו שמא החמיץ, ואין תורמין מן החומץ על היין.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:18:5
[Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:18:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Metzia/r/4:18:5)

60. **ושמן מוכרין אותו מן העצרת ועד החג.**וכ"ה בכי"ע. ובכי"ש: והשמן מוכרין אותו **עד** העצרת **ועד** החג. ובבבלי גיטין הנ"ל: ושמן מעצרת ואילך.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:19:1
[Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:19:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Metzia/r/4:19:1)

61. **לא יהא לוקח בשלו חטין ובשל חבירו שעורין וכו'.**תשה"ג שערי צדק ח"ב צ"ז סע"א הנ"ל (לעיל שורה 35–36) וכן פסק הר"מ בפ"ה מה' שלוחין ה"ג, ועל פיו בסמ"ג עשין פ"ב, קס"ז ע"ד,²⁶ רא"ש פ"ה סי' מ"א, רבינו ירוחם מישרים נתיב כ"ז ח"א, טיו"ד סוף סי' קע"ז. והכוונה שלא יהא לוקח בחלק שלו (ההלואה) חטין ובחלק של חבירו (הפקדון) שעורין, ואעפ"י שהוא לוקחן בשויין, מ"מ הרי כל עיניין העיסקא הוא שהנותן רוצה שיהיה לו שותף שיהא מסור ומעוניין להרויח, ולא שיהיה לו פועל המקבל שכר, ועכשיו שקונה בשביל עצמו חטים, הרי הוא נשאר פועל על חלק הנותן, אעפ"י שאינו מבטל את העיסקא. וכן יוצא ברור מן הסיפא. ועיין בכ"מ על הר"מ הנ"ל ובב"י טיו"ד סוף סי' קע"ז שנדחקו מאד בפירושה. ובהשגות הראב"ד פ"ה מה' שותפין הנ"ל: זו התוספתא אינה מחוורת ואין למדין הימנה. ודבריו סתומין. ועיין במרכבת המשנה במקומו שפירש את הר"מ שלא ככ"מ, עיין מ"ש להלן הכ"א, שורה 67, ד"ה ברם.

footnotes:
²⁶ ועיין מ"ש להלן הכ"א שורה 67, ד"ה ברם.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:19:2
[Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:19:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Metzia/r/4:19:2)

62. **כדי שיהו מעות שניהן שוות בחבילה.**וכ"ה (בחבילה) בד, בכי"ע ובראשונים הנ"ל. ובר"מ הנ"ל: **בחבלה** (בכתיב חסר). ובכ"מ על הר"מ הנ"ל, וכן בב"י על הטור הנ"ל: ויש ספרים דגרסי **בקבלה**,²⁷ והיינו לומר שיהא קבלה בריוח והפסד שוים וכו'. וברור שחבילה פירושה כפשוטה בכל חבילת הסחורה שקנו.²⁸ וגם בקיצור פיסקי הרא"ש (והעיר עליו בפלפולא חריפתא במקומו) פ"ה סי' מ"א: לא יקח בחלקו חטין ובחלק חבירו שעורים אלא הכל בשוה. שוב ראיתי בשלשה כת"י של הר"מ, ובכולם: **בחבילה**.

footnotes:
²⁷ וכ"ה בר"מ ד"ו רפ"ד, וכן מעתיק בטור שם בשם הר"מ. וכ"ה בטור ד"ר רל"ה ובד' קושטא. אבל בד' פס: בחברה. ובכ"י בית המדרש כאן (1147 .No): בחבלה, ובגליון כתה"י: ס"א בחבילה.
²⁸ אלא שבר"מ כתוב "בחבלה" בכתיב חסר. ועיין גם במאירי קידושין רפ"ג, עמ' 280, לעניין אחר.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:20:1
[Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:20:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Metzia/r/4:20:1)

63. **הנותן מעות לחבירו ליקח בהן חטין, ולקח בהן שעורין וכו'.**ירושלמי ב"ק פ"ט ה"ה, ז' ע"א (כ"תני חורן" שם), בבלי שם ק"ב ב' (כ"תני חדא" שם). ועיין מ"ש בתלמודה של קיסרין עמ' 39, ולעיל דמאי, עמ' 282.
ולעיל הי"ג, שורה 38: המושיב את חבירו בחנות למחצית שכר, לא יהא לוקח ומוכר דברים אחרים, ואם לקח ומכר המכר לאמצע. ושם, במושיב חבירו בחנות, כולם מודים שהשכר לאמצע, שהרי נשתעבד לו, ודינו כפועל שלו, וכשותף, עיין מש"ש בשם ר"י מליסא. אבל בנידון דידן אינו אלא שלוחו, ובמשנה בשליחותו מחלוקת התנאים, עיין בירושלמי ובבבלי ב"ק הנ"ל. ואין הבדל בין אם עשהו שליח למחצית שכר. או סתם שליחות (עיין בב"י טוח"מ סי' קפ"ג), לעניין מושיבו בחנות שהוא משועבד לנותן בכל מסחרו.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:21:1
[Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:21:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Metzia/r/4:21:1)

65-66. **רשיי הלוקח ליקח בהן כל מין שירצה.**רשב"א ס"ח סע"א, רא"ש ורבינו ירוחם הנ"ל (לעיל, שורה 61), עיי"ש, נ"י פ"ה סי' תכ"ו (במשנה). ירושלמי כאן פ"ה ה"ה, י' ע"ב. והרי"ף (פ"ה סי' תכ"ט), ואחרים, הביאו הלכה זו בשם הירושלמי, ולא הזכירו את התוספתא. וכן במאירי ס"ח ב', עמ' 257: וכן אמרו עוד שם (כלומר, בירושלמי) שהנותן מעות לחברו וכו', מכיון שלא פירט לו, הרי הרשהו בכל מין שירצה. וכן הביא ברייתא זו בסתם בפיסקי תלמיד הרשב"א עמ' קע"ו: הנותן מעות לחבירו סתם למחצית שכר, כלומר שלא פירש לו איזה סחורה יקח ואיזה לא יקח.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:21:2
[Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:21:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Metzia/r/4:21:2)

66. **ובלבד שלא יקח בהן לא כסות, ולא עצים.**וכ"ה בד, בכי"ע, בראשונים הנ"ל²⁹ ובירושלמי הנ"ל. וכן מעתיק הר"מ בסוף פ"ז מה' שלוחין ושותפין. אבל ברא"ש פ"ה סי' מ"א ובטיו"ד סוף סי' קע"ז: לא כסות ולא כלים, וגירסא זו בוודאי משובשת, והיא באשגרה מן המשנה, התוספתא והתלמוד שבאים בהם "כסות וכלים" יחד.
וכתב הרשב"א שם: לא כסות ולא עצים. ע"כ בתוספתא וכן הוא בירושלמי, ולא נתפרש טעם למה (וכע"ז גם בנ"י הנ"ל). אבל בפיסקי תלמידו: ונראה שטעם הדבר לפי שדברים אלו צריכין תדיר לפרנסת הבית, וכל שהן מזומנין לו לבעל העסק יוציא מהן יותר מכדי צרכו. ועיין מ"ש להלן פ"ו ה"ה, שורה 15, ד"ה ועל חבילי עצים. והראשון שנתן טעם לדבר הוא רבינו יהונתן על הרי"ף שם שכתב: ולא יקח לו לא כסות ולא **כלים**,³⁰ שאין דרך לקנותן בסחורה, שאין להם קופצים לקנותם, ושכרם מועט, וטרחם מרובה. ועוד, שאין נכנסים בכלל שם פירות, והוא הזכיר לו פירות, ועיין ברא"ש וברבינו ירוחם הנ"ל. והמאירי, עמ' 257 הנ"ל, חזר על הטעם שנתן רבינו יהונתן הנ"ל, וכתב על הטעם הראשון שנתן רבינו יהונתן: ויראה מפירוש זה שאפילו לא הזכיר לו שם פירות לא יקח את אלו. ויש מפרשים שאין נכנסין בכלל מלות פרות, ולדעת פירוש זה אם לא הזכיר לו (אף) פירות, רשאי ליקח אף את אלו.
והנה ברי"ף הנ"ל (שורה 65–66), בכל הדפוסים שבדקתי לא נזכרו פירות בבבא שלפנינו (בד"ח נתנו מלה זו במרובעים) וכן לא נזכרו בנ"י שם במשנתנו. אבל בכ"י בית המדרש כאן מפורש: ליקח בהן **פירות**. וברור שכן היה ברי"ף גם לפני רבינו יהונתן, המאירי והרא"ש.

footnotes:
²⁹ חוץ מרבינו יהונתן על הרי"ף, הרא"ש, רבינו ירוחם והטור.
³⁰ כגירסת הרא"ש וסייעתו הנ"ל. וכנראה שכן גרסו ברי"ף שם, אבל גם ברי"ף כ"י ביה"מ כאן: ולא עצים.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:21:3
[Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:21:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Metzia/r/4:21:3)

67. **רשיי הלוקח ליקח לו מאותו המין.**כ"ה ("ליקח") בד, בכי"ע, ברא"ש, ברבינו ירוחם ובירושלמי הנ"ל. ובכי"ו נשמטה המלה "ליקח" בטעות. והכוונה שהלוקח מותר לו לקנות לעצמו ממעותיו נוסף על מה שלקח בכסף העיסקא אפילו אותו מין שלקח בשביל השותפות. ופשיטא שיוכל לקנות ממעותיו מינים אחרים, אלא גם מאותו מין יוכל לקנות, אף שיש כאן חשד שלעצמו קנה סחורה יותר משובחת.
ברם בר"מ פ"ה מה' שלוחין ה"ג: הנותן מעות לחבירו ליקח בהן פירות למחצית שכר רשאי ליקח לעצמו מאותו המין וכו', ולא יקח לעצמו חטים ולחבירו שעורים אלא בכולם חטים, או בכולן שעורים, כדי שיהו מעות שניהם שוים בחבלה.³¹ וכ"ה בסמ"ג עשין פ"ב, קס"ז ע"ד, בשם תניא בתוספתא דבבא מציעא, והעתיק את לשון הר"מ, אלא שהשמיט את "כדי שיהו מעות שניהם" וכו'. ופירש בכ"מ שמ"ש הר"מ "ולא יקח לעצמו" וכו' עונה על הרישא, כלומר, על הנותן מעות לחבירו ליקח בהן פירות למחצית שכר. אבל במרכבת המשנה שם פירש שכל דברי הר"מ אחת הם, וזו היא הברייתא שלנו כאן, ודווקא אותו מין מותר לו לקחת נוסף על סחורת העיסקא, אבל אסור לו לקחת מין אחר, שמא יחשדו שממין האחר יש יותר ריוח, ולפיכך קנה אותו לעצמו ולא בכסף העיסקא. והראב"ד לא הסכים אתו. אבל מתוך ההשוואה של לשון הר"מ שם ולשון התוספתא לעיל הי"ט, שורה 60 ואילך, ברור שצדק מרן בפירושו, ואינו עניין להלכה שלפנינו, וגם הלשון "שווים בחבלה" מגומגם יותר לפירוש בעל מרכבת המשנה.

footnotes:
³¹ עיין לעיל הערות 27–28.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:21:4
[Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:21:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Metzia/r/4:21:4)

67-68. **וכשהוא מוכר אין מוכר כולן כאחד, אלא אילו בפני עצמן ואילו בפני עצמן.**וכ"ה בכי"ע. וכן בירושלמי: כשמוכר לא ימכור שנים כאחת, אלא מוכר זה ראשון וזה אחרון. ובד: אין מוכר אלו בפני עצמן ואלו בפני עצמן, וברור שיש שם השמטה בט"ס. ועיין בנת"י בירושלמי שם שסמך על גירסת הדפוסים, ושער שמשום כך השיג הראב"ד על הר"מ הנ"ל, ופשיטא שאין לכך שום יסוד. והטעם של התוספתא כאן שאם ימכור את אותו המין שלו ושל העיסקא ביחד יחשדו בו להפך, ששלו פחות יפה, ומוכר שניהם במחיר אחד. אבל אם קנה לעצמו מין אחר, אין חשש כזה, שאין מוכרין בחבילה אחת חטים ושעורים.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:22:1
[Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:22:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Metzia/r/4:22:1)

68-70. **הנותן מעות לחבירו ליקח בהן פירות למחצית שכר, ובאחרונה אמ' לו לא לקחתי, אין לו עליו אלא תרעומת. ואם יש עדים שלקח ומכר, מוציאין ממנו על כרחו.**בתשה"ג שערי צדק ש"ד מח"ד סי' פ"ג, ע' ע"ב: והילכתא הנותן מעות לחבירו למחצית שכר, ובאחרונה אמר לו לא לקחתי, אין לו עליו אלא תרעומת ואם יש עדים שלקח ומכר מוציאין ממנו על כרחו, ולא הזכיר את המקור. והלכה זו גם בירושלמי פ"ה ה"ה, י' ע"ב (ושם: ואם ידוע שלקח), והביאו הרי"ף (פ"ה סי' תכ"ט) בשם ירושלמי, ולא הזכיר את התוספתא. ופסקה הר"מ בפ"ז מה' שלוחין ושותפין ה"ו, ובסתם (כלשון התוספתא) בפיסקי תלמיד הרשב"א, ס"ח ב', עמ' קע"ו. ובארו בירושלמי שם שאם לא לקח אין לו עליו אלא תרעומת, משום שהמבטל כיסו של חבירו פטור, ואין לו עליו אלא תרעומת, משום שאין כאן אלא מניעת הריווח שאינו ברור כל כך, עיין במאירי כאן, סוף עמ' 256 ואילך.
ובשם התוספתא, (או התוספתא והירושלמי) בס' חפץ,³² בס' מתיבות,³³ בר"ח (לפי שטמ"ק ע' סע"א), רבינו ברוך הספרדי,³⁴ בראב"ן צ"ז ע"א, שו"ת מהר"מ ב"ב סי' תש"צ וסי' תתי"ב (ד' פראג), רמב"ן קידושין נ"ט רע"א, ועיין רשב"א שם ומאירי שם, עמ' 279, רשב"א ב"ק ק"ב ב', ד"ה אחיכו, רשב"א כאן ס"ח סע"א, המיוחס להריטב"א שם, מרדכי ב"ק פ"ט סי' קכ"ה, הגה"מ פ"ז מה' שלוחין ושותפין ה"ו, רא"ש פ"ה סי' מ"א (וממנו בטיו"ד סוף סי' קע"ז), רבינו ירוחם, מישרים, נתיב כ"ז ח"א, ר"ן קידושין רפ"ג סי' תרמ"ד, נ"י כאן פ"ה סי' תכ"ו (במשנה) ותשב"ץ ח"ב סי' רכ"ט.³⁵
ורוב הראשונים בחידושיהם הקשו מכאן על מה שאמרו בבבלי קידושין נ"ט א' שמי שנתן מעות לשלוחו לקנות בשבילו והלך השליח וקנה לעצמו מה שעשה עשוי, אלא שנהג בו מנהג רמאות. וכמה מן הראשונים הנ"ל הביאו בשם ס' מתיבות שהמדובר בקידושין הוא שהשליח קנה במעות של עצמו וכאן מדברים שקנה במעות המשלח.³⁶ ובנ"י כאן הנ"ל חילק בין שליח סתם ובין נותן מעותיו למחצית שכר. ועיין ר"מ ה' שלוחין פ"א ה"ה ובכ"מ שם, ולפלא שלא העיר על דברי הר"מ בפ"ז שם ה"ו, ולא העיר אלא על הר"מ פ"ז מה' מכירה הי"ב, ועיין בשו"ת הראנ"ח סי' מ"ד. ועיין בטחו"מ סי' קפ"ג, בב"י שם, ובשו"ע שם סעיף א-ג. ובנו"כ שם מחלוקת הראשונים אם יכול השליח לבטל את השליחות, והוא ע"פ הבבלי ב"ק ק"ב ב'.

footnotes:
³² כפי שהובא בראבי"ה כ"י סי' תתקנ"ז ובשו"ת מהר"ם ב"ב, ד' פראג סי' ת"ר, עיין בס' מתיבות לרב"מ לוין, עמ' 125.
³³ לפי כמה מן הראשונים, עיין בהוצ' רב"מ לוין הנ"ל, עמ' 38 ואילך, ועיין בראשונים שנציין להלן בפנים.
³⁴ בס' הנר לר"ז אגמאתי 120 ע"ב.
³⁵ לפי דבריו הביא הרמב"ן בחידושיו בפרק המקבל את הירושלמי, ולפנינו ליתא בפרק המקבל, ושמא צ"ל שם: בפרק האומר.
³⁶ או במעות השותפות, עיין בשו"ת הרשב"א ח"ג סי' קל"ה.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:23:1
[Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:23:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Metzia/r/4:23:1)

71. **חייב לו מעות, ובא ליטול ממנו פירות בגורן וכו'.**ירושלמי פ"ה ה"ח, י' ע"ג (בשם ר' חייה שקבע כן במתניתא). וכ"ה בבבלי ס"ב ב' (בשם "דתניא", בשינוי לשון). ובחי' הרמב"ן ס"ה א' (ק"מ ע"ג) הביא חלק מן הרישא. ובס' הנר 107 ע"ב, העתיק את לשון הבבלי וציין למקורה בתוספתא כאן, כרגיל אצלו.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:23:2
[Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:23:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Metzia/r/4:23:2)

72-73. **שלא כאיסורו [בא]. שבא ואמ' וכו'.**ובד: שלא **באיסרו** שבא ואמר וכו'. וכן בכי"ש: אלא (ותוקן: דלא) **באיסרו** שבא וא' לו וכו'. ובין השורות תלוי "לידו", כלומר, קרי: שבא לידו. ובכי"ע: ולא כאיסרו הבא לידו. בא ואמ' לו וכו'. וכן בירושלמי הנ"ל (בהוצ' שלפנינו): דלא כאיסרו הבא לידו. אבל בכיר"ז: ולא כֵאסַרֵי שבא. ובחי' הרמב"ן הנ"ל מעתיק מן הירושלמי שלא **באיסרו**³⁷ בא. ובבבלי הנ"ל: דלאו **באיסרו**³⁸ בא לידו. ובתשה"ג שע"צ ח"ד ש"ב, סי' כ"ז, מ"א ע"א: שלא **באיסורו**³⁹ בא לידו. ובס' הנר הנ"ל מעתיק מן הבבלי: דלא באיסרו בא בידו, ועיין בחי' הר"ן שמעתיק כן בתוך הסוגיא כמה פעמים. וכן ברשב"א ס"ב ב': דבא לו באיסרו וכו', אבל רישא דבא לו באיסרו וכו', ולפיכך יש מפרשים וכו', דאי באיסרו בא לידו וכו', כאילו בא באיסרו בידו. ובאו"ז פ"ה סי' קס"ט: ולא אמרינן **באיסורו** הבא לידו וכו', לאו **באיסורו** הבא לידו וכו', דלאו **איסורו** וכו' ואע"ג דלאו **איסורו** בא לידו.
לפיכך נ"ל שהנכון לפנינו, וצ"ל: שלא באיסרו [בא], כגירסת הרמב"ן בירושלמי הנ"ל. והכוונה שיש כאן חשש ריבית, מפני שלא בא לגורן ואיסרו בידו, והלואתו אינה קונה לו את הפירות, וממילא אם נתייקרו הפירות יש כאן אבק ריבית, ואח"כ צ"ל בתוספתא: [הרי] שבא ואמ' וכו', עיין מ"ש בירושלמי שם.
ובמשנתנו ריש פירקין: לקח הימנו חטין בדינר זהב הכור וכו' הרי חטיך עשויות עלי בשלשים דינרין, והרי לך אצלי בהן יין, ויין אין לו (כלומר, זו היא תרבית). וכן בתו"כ בהר ריש פרשה ה', ק"ט רע"ג. ודייקו בבבלי ס"ב ב' שמשנתנו הנ"ל חולקת על הברייתא שלנו, שהרי לפי משנתנו אם יש לו יין מותר, אעפ"י שלא שילם במזומנים, אלא בחוב של החטים. ברם בירושלמי קידושין פ"ב ה"ב, ס"ב ע"ד, מפורש: והרי לך אצלי בהן יין, ויין אין לו. הא אם יש לו יין הרי זה חייב (וכ"ה גם כאן בכיר"ז). תני ר' **חייה** אם יש לו יין חייב ליתן לו, וכ"ה בתו"כ הנ"ל. והרי אמרו בירושלמי פ"ה הנ"ל שהברייתא שבתוספתא כאן ר' חייה היא, והוא סותר את שיטתו בתו"כ ובירושלמי הנ"ל.
ברם כבר בארנו את שיטת הירושלמי⁴⁰ שקנה את החטים במעות ואין לו חטין, עיי"ש, ואין סתירה ממשנתנו לברייתא שלנו, משום שבמשנתנו תובע חטים, ואע"פ שאין לו חטים אם יש לו יין, מותר לפסוק עליהם, אבל אם גם יין אין לו אסור. והברייתא שלנו הרי מדברת בחוב של מעות גרידא. ועל שיטת התוספתא והירושלמי בעניין קניין במלוה, עיין מ"ש לעיל ח"ח (קידושין), עמ' 939. ולפירושים בבבלי שם, עיין רש"י ד"ה בבא, ובתוספות שם ד"ה לקח, ומ"ש רב האיי בס' המקח והממכר שער מ"ד.

footnotes:
³⁷ כ"ה בשטמ"ק בשמו. ולפנינו בחי' הרמב"ן: כאיסרו. וקרוב בעיני שהמו"ל לא קרא כהוגן.
³⁸ כ"ה בכ"י ה' ובראשונים, עיין דק"ס, עמ' 178, הערה ת'.
³⁹ ככתיב שבכי"ו כאן, ועיין להלן בשם או"ז. ועיין להלן ב"ב פ"ה, הערה 69.
⁴⁰ קובץ לזכר א"מ ליפשיץ, עמ' 222.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:23:3
[Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:23:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Metzia/r/4:23:3)

**שבא ואמ' הלויני כור אחד של חיטין ואני נותן לך כשער שאתה מוכר בו, מותר.**בכי"ע: בא ואמ' לו וכו', ובחי' הרמב"ן ס"ה א' (ק"מ ע"ב וע"ג): א"ל הלויני וכו'. וכ"ה בס' התרומות שמ"ו ח"ד סוף סי' ל', ורבותינו קיצרו, וצ"ל: [הרי] שבא ואמ' וכו', או: בא ואמ' וכו' כלומר, שבא לגורן, כלעיל שורה 71 והלויני לאו דווקא, אלא שקנה ממנו חטים בהקפה.
ואשר לגירסא "מותר", הרי כ"ה גם בד, בכי"ע, בכי"ש ובס' התרומות הנ"ל, וכן היה לפני הרמב"ן, אלא כנראה, שהגיה "אסור" ע"פ הירושלמי, עיין מ"ש להלן.
והנה בטרשא דרב נחמן (בבלי ס"ה א') נחלקו הראשונים בפירושו, ולשיטת הר"ח הביאו ברמב"ן הנ"ל (ועוד כמה מן הראשונים) לא התיר ר' נחמן לתת מעות עכשיו על מנת שיקבל אח"כ, בזמנים שהפירות מתייקרים, אלא בדלא קץ ליה את המחיר של זמן היוקר, אלא אמר לו תשלם לי באותו זמן בין אם יהיו ביוקר בין אם הוא בזול.⁴¹ והרמב"ן הנ"ל הביא את התוספתא שלפנינו וכתב: ועכשיו זו קשה לדברי ר"ש ולמי שפוסק שאין הלכה כר"נ. והביא רבינו את הירושלמי בפ"ה ה"ח, י' ע"ג, שאמרו שם: ר' חייה רובה הוה ליה כיתן אתו חמרייא מיזבנה מיניה, אמר לון לית בדעתי מזבנתה כדון אלא בפוריא,⁴² אמרו ליה זבנה לון כדון מה דעתיד מזבנתיה בפוריא, אתא שאל לרבי אמר ליה, אסור. נפק קבעה במתניתא, ותני כן, היה חייב לו מעות ובא ליטול ממנו בגורן וכו' (כלומר, הבבא שברישא כאן), והיה קשה לו לרבינו מה עניינה למעשה ר' חייא, ופירש שהכוונה בירושלמי לסיפא של הברייתא, והיינו ההלכה שלפנינו, והירושלמי גרס בה אסור. וז"ל הרמב"ן: ולא ידעתי היאך הביאו ראייה מן הברייתא דקתני היה חייב לו מעות וכו' לטרשא דכיתנא דאסר ליה [רבי] לר' חייא ומה עניין לה, עד שמצאתי בתוס' דתניא התם היה חייב לו מעות ובא ליטול ממנו פירות וכו', וקתני סיפא א"ל הלויני כור א' של חטים ואני נותן לך כשער שאתה מוכר בו מותר, ועכשיו למדתי (כלומר, מן הירושלמי) שהוא טעות הסופרים, ואסור גרסינן בתוס', ומזו הביא ראייה בירושלמי שר' חייא קבעה לאיסור טרשא זו במתני' דידיה וכו', זהו פירוש מסוגיא הזו הירושלמית, ואע"פ שיש סמך בזה לדברינו, כיון שלא הקשו בגמ' מן הברייתא הזו לר' נחמן דשרי טרשא ליכא למיסמך עלה, ולא מותבי מבריתא דלא מותבי בגמרא כלל.
ואעפ"י שפירוש רבינו בירושלמי מוכרח (וכן דרך הירושלמי בכ"מ להביא את הרישא ולכוין לסיפא), מ"מ אין להגיה בתוספתא ע"פ הירושלמי, ובתוספתא שלנו הגירסא בטוחה, והיא סוברת שאם לא קבע את המחיר של עכשיו, ולא קצץ את המחיר של פורים, מותר, והוא כפירוש בעל ס' התרומות שמ"ו ח"ד סוף סי' ל' הנ"ל, ועיי"ש בגידולי תרומה.
ובנתיבות ירושלים העיר על הר"ח שהביאו בשטמ"ק ע"ה א',⁴³ ופירושו לא יתכן, כפי שנראה מדברי הר"ח שבאו"ז (עיין הערה 42), ואעפ"י שת"ח גדול הוא, אין דבריו מתקבלים ע"פ דקדוק לשון הירושלמי ועל פי פירושו במלה "פוריא". ולמרות כל הפירושים דברי הירושלמי סתומים, שהרי בטרשא דר' חייא היתה גם הקולא של רב פפא, שלא רצה כלל למכור את הכיתן עכשיו (עיין בבלי שם ס"ה א', ובתוספות ס"ה ב', ובדק"ס עמ' 185, הערה ב'), וצ"ל שהקולא של רב פפא לא קבלו בחשבון כלל.

footnotes:
⁴¹ עיין באו"ז פ"ה סי' קפ"ג, כ"ו ע"ג, מ"ש על פר"ח. וצ"ע.
⁴² כלומר, בפורים, בזמן שהכיתן הוא ע"פ רוב ביוקר.
⁴³ דברי הר"ח שם מקוצרים, והנכון הוא באו"ז שם סי' רל"ו, אבל גם לפי גירסת בעל או"ז הדברים סתומים.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:24:1
[Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:24:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Metzia/r/4:24:1)

74. **משכרת אשה לחבירתה תרנגולת וכו'.**בבלי ס"ח ב', ומותר, שהרי אין כאן אלא שכירות.


###### Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:25:1
[Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:25:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bava%20Metzia/r/4:25:1)

75. **האשה שאמרה לחברתה תרנגלת משלי ובצים משליכי וכו'.**בבלי הנ"ל. ופירש"י שכל לשון חלוקה עסקא היא, וממילא יש כאן מחלוקת של ר' יהודה ור' שמעון, ולר' יהודה מספיק מה שהיא מקבלת את הביצים המוזרות, ור' שמעון מצריך שכרו משלם, כשיטתם לעיל הי"א, וכמו שפירשו בבבלי שם.