## Tosefta Kifshutah on Berakhot Chapter 6

###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:1:1
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:1:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:1:1)

1. **הזימון וכו'.**וכ"ה בכי"ע ובד (אלא שבדפוסים מאוחרים הוסיפו: נ"א המזון). וכן באו"ז (ה' ר"ה סי' רס"ב, ח"ב ס"א ע"א): תוספתא דברכות פרק ברכת זימון. ובסה"מ להר"מ עשין י"ט (וממנו בזהר הרקיע להרשב"ץ עשין כ' כ"א): ולשון התוספתא ברכת המזון מן התורה שנאמר ואכלת ושבעת וברכת. ומכיוון שדרך הר"מ לקרוא גם את הברייתות שבבבלי תוספתא (עיין מ"ש בתשלום תוספתא עמ' 7), הרי קרוב הוא שהר"מ כיוון לברייתא שבבבלי מ"ח ב'. ולפ"ז אין לערער כלל את גירסתנו בתוספתא המקויימת ע"י כל הנוסחאות ואו"ז הנ"ל, ומפורש בה שברכת הזימון היא מן התורה, וכן משמע מן הירושלמי והבבלי (עיין להלן).¹ ברם דעת רוב הראשונים היא שברכת הזימון היא מדרבנן, והדרשה היא רק אסמכתא (עיין מאירי רפ"ז, 154 ע"א, רא"ה פ"ז סוף עמ' קל"ט שטמ"ק שם מ"ה א' ועוד. ויש שחילקו בין זימון בג' וזימון בעשרה, עיין בקרית ספר להמבי"ט פ"ה מה' ברכות. ועיין בלבוש או"ח סי' קצ"ט ובא"ר שם). ובראשון לציון (מ"ח סע"ב) מסיק שהדבר תלוי במחלוקת הת"ק ורבי בברייתא שבבבלי שם, ולת"ק שלומד כ"ז מן הפסוק בדברים ברכת הזימון מדאורייתא, אבל לרבי שלומד ברכת הזימון מ"גדלו לה' אתי" היא מדרבנן, והתוספתא שלנו כת"ק.
ולאמתו של דבר צריך לחלק בין ברכת הזימון (כלומר ההזמנה לברך) ובין עצם הזימון, היינו שאחד מברך לכולם והשאר עונים אמן, עיין בבאורי הגר"א או"ח סוף סי' קצ"ה, ועצם הזימון אנו לומדים מ"גדלו לה' אתי", עיין מ"ש בהעמק שאלה, עקב, ריש סי' קמ"ו. ועיין בס' יריאים השלם ריש סי' רנ"ג, עמ' 230, ובתועפות ראם שם. ועיין מ"ש להלן אם מניין הברכות של ברה"מ הוא דאורייתא. ועל חלוקת הפרקים עיין מ"ש לעיל עמ' 90.

footnotes:
¹ ואפילו אם נניח שהר"מ העתיק מן התוספתא, הרי מ"מ יתכן שהכוונה לברכת הזימון, עיין מ"ש לעיל פ"א הע' 33.


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:1:2
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:1:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:1:2)

2. **ברכה ראשנה.**וכן בירושלמי (בשם ר' ישמעאל, כלומר, המכילתא, עיין להלן) אלא ששם מסיים: זו הזן את הכל (במקום ברכה ראשונה). וכ"ה בבבלי מ"ח ב' (לפי גירסת התוספות מ"ו א' ד"ה היכן, הרא"ש פ"ז סי' י"א ועוד, עיין דק"ס), אבל בהוצ' שלפנינו (וכ"ה אצל כמה מן הראשונים) הגירסא היא להפך, עיי"ש. ובמכילתא: ומנין שהן מברכין על המזון שנאמר ואכלת ושבעת וברכת זו ברכה ראשונה. על הארץ, זו ברכה שניה. וברכת הזימון לא הוזכרה. והיא בשיטת רבי עיין בבלי הנ"ל, ועיין להלן במכילתא שם.² ועל מניין הברכות בברה"מ אם הוא מדאורייתא, עיין בראשון לציון מ"ח ב', ובפירושו של הרי"פ פערלא למניין המצות לרב סעדיה, עשין ל', קע"ה ע"ג ואילך. ועל נוסח ברה"מ אם הוא מדאורייתא, עיין מ"ש הרי"פ פערלא שם.

footnotes:
² ועיין בס' הפרדס לרש"י, הוצ' עהרענרייך עמ' קע"ו, ובכד הקמח לרבינו בחיי אות ב', ברכה (ד"ו י' ע"ג). ועיין בתורה שלמה להרמ"מ כשר, בשלח פט"ז י"ב הע' פ', ולהלן שם עמ' שמ"ו.


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:1:3
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:1:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:1:3)

4. **הטוב והמטיב.**בירושלמי הנ"ל: אשר נתן לך, זה הטוב והמטיב, כגי' ד וכי"ע. והסיק הר"ח אלבק (מ"ח חע"א, 1934, עמ' 434) שהגירסא הנכונה בירושלמי היא במדרש שמואל פי"ג (בד"ר): אשר נתן (לנו) [לך]. אשר גמלנו כל טוב, וכ"ה במכילתא הנ"ל. ומזה מסיק הירושלמי שר' ישמעאל סובר שברכת הטוב והמטיב היא מדאורייתא.
וכנראה שהיתה כאן לפני כמה מן הראשונים נוסח ברכת הטוב והמטיב. שכן כותב הרשב"א בשו"ת ח"א סי' של"ט: אלא שבתוספת שנו שצריך לומר גומלנו יגמלנו, אבל בגמרין לא נזכר כלל. וכן ברא"ה פ"ז עמ' קמ"ז (=שטמ"ק מ"ו א', כ"ה ע"א): ובתוספתא אמרינן הוא גומלינו הוא גמלנו הוא יגמלנו לעד לחן ולחסד ולרחמים והצלחה והרוחה וכל טוב. ונוסח ארוך זה הוא בוודאי השלמת הסופרים ע"פ הנוסח הרגיל (עיין לעיל פ"ג סה"ז ומש"ש). ואפשר שגם בתוספתא היה הנוסח כמו במכילתא ובמדרש שמואל הנ"ל: שגמלנו כל טוב, ובאו הסופרים והשלימו את הברכה.³ ועיין מ"ש ר"א ביכלר בסה"ז לכבוד רצ"פ חיות עמ' קמ"א וקמ"ג, והוא משער שזו היתה חתימת הברכה לפי ר"י הגלילי (לעיל פ"א סה"ז): ברוך אתה ה' שגמלנו כל טוב (כמו בברכת הגומל ועיין ישעי' ס"ג, ז').
וכבר העירו הראשונים⁴ שמתחילה היתה ברכה זו קצרה מאד אלא שאח"כ הוסיפו בה דברים. ובשבה"ל השלם (סוף סי' קנ"ז, ס"ב ע"א) כתב: מצאתי בשם הר"ר שמחה זצ"ל שיש במדרש שצריך לומר בברכת המזון שלש טובות שלש גמולות.⁵ ובשלחן ארבע לרבינו בחיי (ד"ו ה' ע"ג): וכן אמרו בירושלמי שלש מלכיות שלש הטבות שלש גמולות. ובפי' תלמידי ר"י פ"ז, סי' קפ"א: רב פפא אמר צריכה שתי מלכיות לבד מדידה (בבלי מ"ט א') וכו', וכן אמר במדרש שצ"ל בה שלש מלכיות וג' הטבות וג' גמולות. וכן מביא בשם המדרש (בסדר זה) גם בכל בו סי' כ"ה, ובעל הכל (הגורן ח"ז) עמ' 92. ובמאירי (מ"ו סע"א, 162 ע"ב) וברא"ה (עמ' קמ"ז) מביאים בשם המדרש: ג' גמולות, ג' הטבות, ג' מלכיות. ונראה שהמלכיות נוספו ע"פ מאמר רב פפא הנ"ל. ועיין בנוסחאות השונות של הברכה אצל הר"א פינקלשטין בצופה האנגלי (הנ"ל לעיל בהע' 4), עמ' 259 ואילך, ובנוסחאות שפרסם הברמן בידיעות המכון לחקה"ש העברית ח"ה עמ' נ"א, נ"ז ס"ז, והר"ש אסף בספר דינבורג עמ' 130 ועמ' 131.

footnotes:
³ וכנראה שלפני הראשונים היו כאן עוד הוספות. עיין ראבי"ה ח"א סי' קנ"ט, עמ' 162, ומ"ש בתשלום תוספתא עמ' 36 ועמ' 42 סי' 35 וסי' 36.
⁴ תוספ' מ"ו ב' ד"ה הטוב, רא"ש פ"ז סי' כ"ב, ועוד. עיין מ"ש ר"א פינקלשטיין בצופה האנגלי סדרא חדשה כי"ט (29 - 1928), עמ' 233, הע' 43.
⁵ וכ"ה אף בפי' תלמידי ר"י על הרי"ף פ"ז סי' קע"א, וברא"ש הנ"ל.


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:1:4
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:1:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:1:4)

5. **משעה וכו'.**בבבלי מיוחסת דרשה זו לרבי, אבל הת"ק לומד ברכה שלפניה מק"ו. ובירושלמי ק"ו זה מיוחס לרבי.


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:1:5
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:1:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:1:5)

6. **ההרים ועל הגבעות וכו'.**במשנתנו (פ"ט מ"ב) מבואר שמברך על ההרים ועל הגבעות עושה בראשית. ובאבודרהם (ה' ברכות של שחרית. ד"ו שכ"ו, קל"ו ע"ג): וכתב ה"ר שמשון דדוקא בהרים ובגבעות המשונים ונכרת גבורת הבורא בהן וכו'. ברם אי אפשר כלל לפרש את התוספתא כאן ע"פ משנתנו, שהרי היא מביאה ראיה מן הפסוק "על הארץ", ומה עניינו לברכת מעשה בראשית? ולפיכך ברור לי שבברכת המזון אנו קיימין כאן, ותנא זה מחייב שיזכירו בברכת הארץ אף הרים ובקעות (כצ"ל. והמלה "גבעות" כאן היא באשגרה ממשנתנו). ובספרי עקב (ריש פי' ל"ט, עמ' 77): ארץ הרים ובקעות, בשבח א"י הכתוב מדבר, מה בקעות לשבח אף הרים לשבח, שפירות ההר קלים וכו'. וכן באמת ברכו בא"י בברכה אחרונה על הפירות: אשר ברא הרים ובקעות וכו'.⁶ ועיין מ"ש להלן.

footnotes:
⁶ צייטשריפט פה"ב חט"ו (1911), עמ' 122; זולאי בסה"י לכבור אסף, עמ' 302, הע' 2.


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:1:6
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:1:6](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:1:6)

**על התורה וכו'.**בירושלמי (פ"ז ה"א, י"א ע"א) משמע שמדברים כאן בברכת התורה ממש וכן בברכת המצות ממש (עיי"ש פ"ו ה"א, י' ע"א, ובאהצו"י שם עמ' 137). ברם מתוך העניין כאן משמע שאף בזה בברכת המזון אנן קיימין, וצריך לכלול בה תורה ומצות. ובברייתא שבבבלי: ואין לי אלא ברכת המזון, ברכת התורה מניין. א"ר ישמעאל ק"ו וכו' ר' חייא בר נחמני וכו'. ואפשר לפרש שהבבלי הביאה אף לעניין ברה"מ, כלומר שצריך להודות בברה"מ אף על התורה. ובמכילתא (בא פט"ו, עמ' 60): ר' חייא בר נחמני אמר משום ר' ישמעאל וכו' וברכת הטובה (כ"ה בכי"מ ובילקוט) מה זה מחוסר. אשר נתן וכו'. וקרוב לוודאי שהנוסח שם חסר, וצ"ל: מה זה מחוסר [טובה. זו תורה]. אשר נתן לך וכו'.⁷ ומתוך העניין שם מוכח שבברכת המזון עסיקינן. ולפ"ז מתאימה המכילתא לתוספתא כאן. וכן מפורש להלן בבבלי שם (מ"ח סע"ב): ר' יהודה בן בתירא אומר אינו צריך,⁸ הרי הוא אומר טובה הטובה, טובה זו תורה וכו', הטובה זו **בונה**⁹ ירושלים וכו'. והעיר בדק"ס שם: ויש לעיין מה עניין בונה ירושלים לכאן. ולפי דברינו הנ"ל כולם בברכת המזון הם מדברים.¹⁰ ושמא היו מקומות שהזכירו תורה ומצות בברכת בונה ירושלים. וכן נמצא בברה"מ לשבת ור"ח (ידיעות המכון לחקה"ש העברית ה"ה עמ' ס"ו) בברכת בונה ירושלים: ואת שבת קדשך הודעת להם **ומצות** וחוקים **ותורה** צוית להם ביד משה עבדך,¹¹ ונא' בנה ירושלם¹² וכו'. ובברכת הארץ שם לא נזכרה תורה כלל. ועיין מ"ש לעיל פ"ג רה"י.

footnotes:
⁷ והסופרים השמיטו את המלים שסגרנו במרובעים, מפני שכן נזכר להלן שם בשם ר"י בן בתירא.
⁸ הדברים מוסבים על המסורת בשם ר' ישמעאל לעיל, עיי"ש.
⁹ כ"ה בכת"י, עיין דק"ס שם, עמ' 258, הע' ס'. ועיין בפי' האגרות לר' עזריאל עמ' 21, ויש שם חסרון.
¹⁰ ומכיוון שכל הדרשות על ברכת התורה שנזכרו כאן אינן מדברות אלא בהודאה על התורה בברה"מ, הרי מובן מאליו שחיפשו סמוכים אחרים לברכת התורה על לימודה וקריאתה, עיין בדב"ר פ"ח, ב'. וכנראה שאף בדברי ר' שמואל בר נחמני בשם ר' יונתן היו קיימות שתי מסורות, עיין בירושלמי כאן פ"ז ה"א, י"א ע"א (ובמקבילה במגילה פ"ב ה"א ע"ד סע"ד) ובדב"ר הנ"ל.
¹¹ נחמי' ט', י"ד. וההמשך הוא: ולחם משמים נתתה להם לרעבם וכו'.
¹² ועיין בסה"ז לכבוד גולדציהר כ"א (החלק העברי) עמ' 35.


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:1:7
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:1:7](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:1:7)

8. **על הרעה וכו'.**כל המפרשים פירשוה כמקבילה למשנתנו פ"ט מ"ה, ואינו כן, שהרי המקבילה למשנה ההיא היא הברייתא להלן ה"ז, עיי"ש. ואין ספק בעיני שאף כאן בברה"מ עסיקינן, והכוונה שמברכין דיין האמת בברכה רביעית של ברה"מ. וכן מוכח במכילתא ריש עמ' 61 הנ"ל, וכן משמע ממס' שמחות, עיין מ"ש להלן שו' 10 ד"ה פורענות.
ברם בברייתא זו לא נתבאר אם אומרים הטוב והמטיב ודיין האמת בבית האבל, או דיין האמת גרידא (עיין בבבלי מ"ו ב', וסוף מס' שמחות). ובנוסח הגניזה (ידיעות המכון לחקה"ש העברית ח"ה, עמ' צ"ד) מברה"מ בבית האבל לא נזכר הטוב והמטיב אלא דיין האמת בלבד. וכנראה שבמקום זה נהגו כר"ע (לפי הבבלי הנ"ל) או כחכמים (לפי מס' שמחות). ועיין בירוש' ספ"ז.


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:1:8
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:1:8](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:1:8)

9. **ה' אלהיך.**וכ"ה אף בבבלי בכל הנוסחאות, ויש כאן צרוף של שני פסוקים. ועיין מ"ש רע"צ מלמד בספרו "מדרשי הלכה בתלמודים" ח"א, עמ' 402, סי' מ"ב, הע' 19, ואין צורך, עיין בהגהות הרש"ש, מ"ח סע"ב, ובס' נתיבות עולם, ווילנא תרי"ט ק"ג סע"ב.


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:1:9
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:1:9](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:1:9)

**אליך דיינך וכו'.**כלומר, אלקיך פירושו דיינך, מדת הדין. עיין במכילתא ובספרי שצוינו במסה"ת, ובהערות ר"א פינקלשטיין לספרי שם. ובמכילתא בשלח, ויהי פ"ד, עמ' 101: אין אלהים בכל מקום אלא דיין.


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:1:10
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:1:10](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:1:10)

10. **פורענות.**נראה שכל הברייתות עד כאן שייכות למשנתנו פ"ח, ואחרי שנתבארו ההלכות בסעודה (ואגב גררא גם ברכות על שמן ובשמים), נתפרשו כאן הלכות ברה"מ וסיימו בברכה רביעית של ברה"מ בבית האבל. ומכאן ואילך מתחילות הברייתות המקבילות לפ"ט של משנתנו. ומעין ראייה לדבר ישמש לנו הסיום של מס' שמחות. וכ"ה שם: המברך בבית האבל אינו מברך רביעית וכו' ברוך דיין האמת. הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל אומר ברוך ה' שעשה נסים לאבותינו במקום הזה. והמסדר לא רצה לסיים בדיין האמת, ולפיכך הוסיף את ההלכה שהיתה במקור שלו בסמוך לברכת הטוב והמטיב בבית האבל, כלומר משנה ראשונה של משנתנו פ"ט.


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:2:1
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:2:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:2:1)

**את ע"ז וכו'.**וכ"ה ברו"ר. והתוספתא הובאה בתוספ' נ"ז ב' ד"ה הרואה, בתוספ' ר"י שם (מ"ג ע"א), בתוספ' הרא"ש שם (ל"ח ע"ד) ובאגודה ברכות סי' קצ"ח, קפ"ד ע"ב.
ובירושלמי ובבבלי: ראה מרקוליס וכו', ועיין בתוספ' נ"ז ב' ד"ה הרואה מרקוליס (השני). והראשונים הנ"ל הוכיחו מן התוספתא כאן שחיוב הברכה הוא בכל ע"ז שלא כדברי ר"י בתוספ' הנ"ל. ועיין גם בירוש' פ"ט רה"ב, י"ג ע"ב. וכבר הראינו שמרקוליס היה שם כולל לע"ז בספרות חז"ל.¹³ והראשונים נחלקו אם מברך ברכות הללו בראייה ראשונה גרידא, או בכל פעם אם לא ראה ל' יום, עיין טאו"ח סי' רכ"ה, ועיין בתוספ' הנ"ל ובמאירי שם.

footnotes:
¹³ עיין מ"ש בצופה האנגלי סדרא חדשה הל"ו (1916) עמ' 42 ואילך, ועיי"ש עמ' 44 הע' 19.


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:2:2
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:2:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:2:2)

**ברוך ארך וכו'.**בהשגות הראב"ד על בעל המאור בסוף מכילתין כתב שכל הברכות שאינן קבועות שנזכרו בפירקין אינו מברך בשם ומלכות. ועיין ברשב"א מ"ט א' ד"ה ברוך שנתן, ובמאירי בריש פירקין (ועיי"ש 193 ע"א). אבל שיטת רוב הפוסקים שמברך בשם ומלכות, והוכיחו כן מן הירושלמי, עיין אהצו"י עמ' 195. ועיין באוה"ג התשובות, עמ' 129, ובס' האשכול ח"א הוצ' אלבק, עמ' 84 ובהערות שם. ועיין מ"ש להלן בהלכה זו ולהלן ה"ד.


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:2:3
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:2:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:2:3)

11. **מארצנו.**ופירש בירושלמי שם: מתניתא (כלומר משנתנו שם) כשנעקרה מכל מקומות ארץ ישראל, אבל אם נעקרה ממקום אחד, אומר ברוך שעקר ע"ז מן המקום הזה. כלומר, ברכה זו היא רק בראה שנעקרה ע"ז מן המקום האחרון בא"י, ולא נשארה עוד ע"ז בתוכה, אבל אם עדיין נשארה ע"ז אינו מברך מארצנו, אלא: ממקום הזה. ולפ"ז לא נזכר שם כלל מה דינה של עקירת ע"ז בחו"ל. אבל כמה מן הראשונים (הרא"ש סי' ז', ועיין גם בר"מ פ"י מה' ברכות ה"ט ובסמ"ג עשין כ"ז. ועיין בשדה יהושע ובאהצו"י 197 ואילך) גרסו בירושלמי: מתניתא כשנעקרה ממקומות א"י אבל אם נעקרה ממקום **אחר** אומר וכו'. ולפ"ז מחלק הירושלמי בין א"י וחו"ל. ועיין מ"ש להלן.


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:2:4
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:2:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:2:4)

12. **ישראל.**ופירושו, מכיוון שכבר ברך על עקירת ע"ז בא"י, מתפלל גם על עקירת ע"ז מכל מקומות ישראל, ואפילו בחו"ל. ובכי"ע: שתיעקר ע"ז **מארצנו** ומכל מקומות ישראל.¹⁴ ולפ"ז ברור שהתוספתא חולקת על הירושלמי הנ"ל וסוברת שאפילו נשארה עדיין ע"ז בא"י מ"מ מברך מארצנו. אבל בבבלי הנ"ל (לפי ב"נ) גורס: וכשם שעקר ע"ז **מארצינו** כן יעקור אותה מכל מקומות ישראל. ועיין מאירי נ"ז רע"ב.

footnotes:
¹⁴ ועיין בה"ג ד"ב, עמ' 74. ואעפ"י שיש שם השמטה ע"י הדומות (עיין בד"ו שם, י"א ע"ג), מ"מ ברור שגרס בבבלי כעין גי' כי"ע בתוספתא.


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:2:5
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:2:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:2:5)

**עבדיך לעבדך.**צ"ל כמו בשאר הנוסחאות ובמקבילית: עובדיה לעובדך. ובד מוסיף כאן: ובחוצה לארץ אין צריך לומר כן, מפני שרובה גוים. ר' שמעון וכו' (עיין בשנו"ס). וכ"ה הגירסא גם בבבלי בע"י ובכי"פ (עיין דק"ס). וברא"ה (עמ' קע"ד ועמ' קע"ט) פסק שבחו"ל אינו מברך כלל על עקירת ע"ז, וכן כנראה פסק גם באהל מועד (ח"א צ"ט ע"ב). ובשטמ"ק (נ"ז ב'): "ובחוצה לארץ אין צריך לומר והשב לב עובדיהם וכו'. לכאורה משמע דלא פליג אלא אם צ"ל השב לב עובדיהם, אבל אברכה פשיטא דאף בחו"ל מברך. וי"א דאכולה מילתא פליג". ושמא הטעם הוא, מפני שבחו"ל אין מצווין לרדוף אחריה (עיין ר"מ רפ"ז מה' ע"ז ובמקורות שציין בעבודת המלך שם). אבל בא"י הרי מצווה לרדוף אחריה, אלא שאינו יכול לאבדה מחמת פחד המלכות, ולפיכך מברך על שנתקיימה המצוה מאליה.


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:2:6
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:2:6](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:2:6)

13. **אכלסין וכו'.**וכ"ה בירושלמי. ובתנחומא הוצ' בובר: ראה אוכלוסין של בני אדם. ובנדפס מכבר: ראה אוכלוסין הרבה של בני אדם, וכן בבמ"ר: הרבה אוכלוסין של בני אדם. אבל בבבלי: הרואה אוכלוסי **ישראל** וכו'. ובהתאם למסורת זו אמרו שם:¹⁵ תנא אין אוכלוסא פחותה מששים רבוא. ועיין ברא"ה עמ' קע"ט. ועיין בהגהות מהר"ץ חיות בבבלי שם.

footnotes:
¹⁵ ומ"ש באבודרהם ה' ברכות של חול (ר"ו שכ"ו, קל"ה ע"ד): ואמרינן בתוספתא שאין אכלוסא פחותה מס' רבוא וכו', כוונתו לברייתא שבבבלי, עיין מ"ש בתשלום תוספתא, עמ' 6 ואילך.


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:2:7
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:2:7](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:2:7)

**ברוך חכם וכו'.**וכ"ה בירושלמי ובבבלי ובתנחומא הנ"ל בשתי המהדורות, אבל בבמ"ר הנ"ל הברכה היא בשם ומלכות, ועיין בהגהות הרד"ל שם. ובפירוש הברכה כתב במאירי (נ"ח רע"א) מפני שכל הסודות והחכמות נודעות בין כלם, ומצד שיש דברים נמנעים מהשגת השכל האנושי אמ' ברוך חכם הרזים. ולפ"ז (עיין לעיל ולהלן שם) מברך חכם הרזים אפילו על ב' ת"ח שלמים (עיין בבלי נ"ח ב'). אבל כבר דחה המאירי טעם זה, והעיקר הוא כמו שפירש הרמב"ן במלחמות בסוף מכילתין: שאין ברכת חכם הרזים אלא מן הטעם המפורש בגמרא, לפי שאין דעותיהם דומות, והקב"ה יודע רזי עולם ותעלומות סתרי כל חי.¹⁶ ועיין מ"ש להלן.

footnotes:
¹⁶ ולפיכך השמיט הרי"ף את המעשה בר' חנינא בריה דרב איקא שברך חכם הרזים על רב פפא ורב הונא בריה דר"י, עיי"ש במלחמות וברא"ה סוף עמ' קע"ט, ובדרשת הרמב"ן "תורת ה' תמימה", ווינא תרל"ג, עמ' 22.


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:2:8
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:2:8](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:2:8)

**לפי שאין וכו'.**וכ"ה בבבלי הנ"ל (לפי ב"נ ומאירי נ"ח א', 195 ע"א). אבל בירושלמי ובמדרשות הנ"ל: כשם שאין פרצופיהן דומין זה לזה, כך אין דעתן דומה זה לזה. וכבר העירו, שכן מתרגמים השבעים את הפסוק (משלי כ"ז י"ט): כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם. ובתרגום הארמי שם (שהוא, כידוע, בעיקרו תרגום הסורי): היך מיא והיך פרצופי דלא דמין חד לחד, היכנא ליביהיהון (בתרגום השבעים, בכ"י הוטיקן וסיני: דעתן) דבני נשא לא דמין חד לחד.¹⁷ ולפ"ז נ"ל שהברכה כאן אינה אלא "להגיד גדולתו של הקב"ה שאדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד וכולן דומין זה לזה, ומלך מלכי המלכים הקב"ה טבע כל אדם בחותמו של אדם הראשון ואין אחד מהן דומה לחברו" (משנה סנהדרין ספ"ד). ובתוספתא (שם פ"ה ה"ו ובירושלמי שם ספ"ד ובבבלי שם ל"ח א'): מפני מה אין הפרצופות דומות זו לזו וכו' שינה המקום וכו' פנים ודעת מפני החמסנין והגזלנין. ועיין סדר אליהו רבה פ"ב, הוצ' רמא"ש עמ' 10, והשוה בבלי ע"ז כ' א'. ועיין מ"ש להלן.

footnotes:
¹⁷ וכן מעתיק ר"י נחמיאש בפירושו למשלי, עמ' 161, בשם התרגום.


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:2:9
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:2:9](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:2:9)

14. **בהר הבית.**וכ"ה בבבלי שם בכת"י (עיין דק"ס 323 הע' ג'). ובירושלמי: כשהיה רואה אוכלוסין בירושלם.


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:2:10
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:2:10](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:2:10)

15. **ברוך מי וכו'.**בד ובבבלי הנ"ל (בהוצאות שלנו, בע"י ובכת"י פריס): ברוך חכם הרזים וברוך שברא וכו'. וכבר כתבנו לעיל שהברכה היא ע"פ טעם המשנה בסנהדרין ספ"ד. וכן שנינו שם: "ולהגיד גדולתו של הקב"ה וכו' ואין אחד מהן דומה לחברו. לפיכך כל אחד ואחד חייב לומר בשבילי נברא העולם". ופירשו רוב המפרשים ש"לפיכך" זה מוסב אלמעלה שם: וכל המקיים נפש אחת וכו'. אבל ביד רמה שם פירש: וכיון שכל אחד ואחד חשוב לפני המקום לברוא לו צורה בפני עצמה, חייב לומר בשבילי נברא העולם ולהודות לפני המקום על כך. ולעיל שם כתב ע"ז: כי הא דתניא לקמן (תוספתא פ"ה ה"ט בבלי וירושלמי שם) וכו' מפני מה נברא בע"ש, כדי שיכנס לסעודה מיד וכו'. ועיין גם במאירי שם סוף עמ' 168. ולפ"ז אחרי שהגיד בן זומא את גדולתו של הקב"ה (בברכת חכם הרזים) הודה מיד וברך על ש"בשבילו נברא העולם", וכמו שאומר להלן: כל שעשה לא עשה אלא בשבילי.


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:2:11
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:2:11](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:2:11)

**לוגמה וכו'.**וכן בבבלי (לפי ב"נ): עד שטעם לו לוגמא אחת. ובכ"מ שחז"ל מזכירים שיעור זה, הוא לעניין משקין ולא לעניין אוכלין, ושיעורו הוא צד אחד שבפה, ועיין בתוספ' פסחים ק"ז א' ד"ה אם ומ"ש הרי"ן אפשטיין במבוא לנוסח המשנה עמ' 138 ואילך. ובירושלמי: עד שלא אכל פרוסה. ובהוצ' שלנו בבבלי: עד שלא אכל פת.


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:2:12
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:2:12](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:2:12)

16. **שזרע וחרש וכו'.**וכ"ה בכי"ע (וצ' לא העתיק כהוגן), וזו היא נוסחא א"י, עיין שבת פ"ז מ"ב ובבבלי שם ע"ג ב', ובמכילתא דרשב"י, ריש עמ' 67 (י"ב י"א). אבל בד: שחרש וזדר (צ"ל: וזרע), וכן במשניות של שבת מטיפוס א"י (ירושלמי לו, קויפמן, פרמה ועוד): החורש והזורע, וכן הוא הסדר בסוגיית הירושלמי שם, וכ"ה בירושלמי כאן ובשקלים פ"ה ה"א, מ"ח סע"ג, ובמדרשות שהבאתי להלן ובבבלי כאן (ומ"ש בדק"ס 324 הע' ד' בשם ע"י הראשון, אינו מדוייק, כי הסדר שם הוא כמו בבבלי שלפנינו). וכנראה שבא"י חרשו פעמים, עיין בתוספתא להלן ב"מ פי"א ה"ט ובבלי מנחות פ"ה א' (ועיין בתוספתא שם פ"ט ה"ג) וב"ב י"ב א' וברש"י שם.
והנה התוספתא והברייתא שבבבלי נקטה את המלאכות ואת סדרן כמו במשנת שבת פ"ז מ"ב, אבל בירושלמי הוסיף אחרי זרע: ניכש וכיסח (כ"ה בכי"ר) עידר, ונקט את סדר המלאכות הרגיל, עיין תו"כ בחוקתי פ"ה ה"ד, ירוש' שקלים הנ"ל, פסיקתא דר"כ, פ' העומר, ס"ט ע"א.


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:2:13
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:2:13](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:2:13)

**ולש ואפה.**בירוש': לש **קיטף** ואפה, וכ"ה בשקלים הנ"ל, והירושלמי הוסיף גם תולדות לישה (עיין ירושלמי שבת פ"ז ה"ב, י' ע"ב), ועיין להלן ב"מ פ"ח ה"ט ובמקבילות.


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:2:14
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:2:14](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:2:14)

18. **ולבן ונפס וכו'.**גם כאן נוקטת הברייתא בעיקר את סדר המשנה בשבת פ"ז מ"ב. ועיין תאור מלאכת הניפוס אצל הרשברג הארג ותעשית הארג עמ' ק"י ואילך.


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:2:15
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:2:15](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:2:15)

**וארג ואחר וכו'.**בכי"ע: וארג **ותפר** ואחר וכו'. וכ"ה בבבלי בכת"י, עיין דק"ס 324. ובירושלמי: וארג כבס ותפר. ועיין מ"ש לעיל.


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:2:16
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:2:16](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:2:16)

21. **זכור וכו'.**בירושלמי הסדר מהופך (מנהג אורח רע לפני אורח טוב), וגורס שם: ברוך בעל הבית, זכור בעל הבית לטובה. ובכי"ס שם: ברוך יהיה בעל הבית הזה, זכור בעל הבית הזה לטובה. ובמנהיג (ה' סעודה סי' ט"ז ד"ב מ' ע"א): בתוספתא ראיתי הטעם ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך לרבות את בעל הבית. וכן ברוקח סי' שי"ט: מה שנהגו לברך בעל הבית בברכת המזון מפקי' בתוספתא מדכתיב ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך את לרבות בעל הבית. ובסמ"ג (עשין כ"ז, ק"ט ע"ד): שמעתי כי יש בברייתא בירושלמי וברכת את לרבות בעל הבית וכו'. ועיין בתשלום תוספתא עמ' 42 שהבאתי עוד כמה מן הראשונים שמביאים דרשה זו בלי הזכרת המקור. ונאמן עלינו רבינו בעל המנהיג שראה כן בתוספתא, ויתכן שהיתה לפניו הוספה בברייתא שלפנינו. ויותר מסתבר שההוספה היתה לעיל בה"א בדרשות על הפסוק הזה, והרי היו שם כמה הוספות (עיין מ"ש לעיל הע' 3). ועיין נוסח הברכה באגרת אריסטיאס סי' קפ"ה.


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:2:17
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:2:17](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:2:17)

25. **ואו' זכור וכו'.**בכי"ע: וכן הוא אומ' זכור וכו'. וכ"ה בירושלמי, אלא שכבר אמרנו שבירושלמי הסדר מהופך ופסוק זה בא מיד אחרי: לא טרח אלא בשבילי. ובד: על אורח טוב מהו אומר זכור וכו'. וכ"ה בבבלי. ובתרגום לפסוק זה (איוב ל"ו כ"ד): אדכר ארום תפיש עובדיה די שבחו (פי' שררו מלשון שירה) גוברין צדיקין, ובפי' הרמב"ן שם מביא את התרגום ומוסיף: יאמר כי תשגיא ותגדל פעלו, כי בכן ישבחו אותו החכמים וכו'. וגם לפי הגירסא שלפנינו חוזר למעלה לאורח טוב. ובבבלי מביא ג"כ: על אורח רע כתיב לכן יראוהו אנשים. אבל בכי"י אין זכר לזה, עיין דק"ס 324.


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:3:1
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:3:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:3:1)

26. **ואת הבוריק.**ליתא בשום נוסח של התוספתא, ולא בשום נוסח של המקבילות. ובבבלי ב"ב צ"ז ב': יין כושי בורק (בכ"י ה': בוריק). ופי' ברי"ץ גיאת (ה' קדוש, עמ' ב'): כושי. שחור. בורק. לבן.¹⁸ ומכיוון שבכי"ו (עיין להלן) מעתיק ע"פ משנת בכורות פ"ז מ"ו, יש לעיין אם לא היתה לפניו גירסא כזו גם במשנתנו שם, ועיין מ"ש להלן ד"ה את הקיטע.
ויותר נראה שצ"ל לפנינו: ואת הבוהק.¹⁹ וכן בתנחומא ריש פנחס (בהוצ' בובר): שנו רבותינו הרואה הכושי וכו' ואת **הבוהקנים** וכו' אומר ברוך משנה את הבריות (ועיין מ"ש ע"ז להלן). ובב"ר (פצ"ח, ה', עמ' 1256): ארור אפם כי עז וכו' ריבה בהן בוהקנין מעלי חמה.²⁰ ומתוך הדרשה בב"ר משמע שהבוהקנין הם כל כך לבנים שהם נראים כבעלי צרעת (נגעים טהורים, עיין מ"ש להלן). ובנוסח ד כאן נמנו ברקנין (צ"ל: בהקנין) בסיפא בין המומין שמברכין עליהם: ברוך דיין האמת. וזהו תיקון ע"פ הבבלי, עיין מש"ש. אבל גם נוסח כי"ו כאן מקורו, כנראה, במאמר ריב"ל בבבלי, עיין מ"ש להלן שו' 27 סד"ה ברוך.

footnotes:
¹⁸ ועיין במיוחס לר"ג ובתוספ' שם ד"ה חמר. והגירסא "בודק" שבשאילתות יתרו סי' נ"ד היא, כנראה, טעות הדפוס. ועיין אוה"ג פסחים עמ' 91, ובהערות לס' העתים עמ' 206, הע' קכ"ג.
¹⁹ השיבוש בין "רי" ובין "ה" רגיל מאד בכת"י, מפני שהיו נוהגים בקצת ארצות לכתוב את היו"ד בתוך הדלי"ת או הרי"ש. עיין מ"ש בתס"ר, ח"ג עמ' 74 ועוש.
²⁰ עיין מ"ש גרשם שלום בסה"י לכבוד אסף, עמ' 463 ואילך.


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:3:2
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:3:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:3:2)

**ואת הגיחור וכו'.**בבכורות מ"ה ב': אלא כושי אוכמא. גיחור סומקא וכו', לבקן חיוורא וכו', קפח. תני רב זביד **גבח**²¹ וכו', באריכא שמיטא סוניא. ובמיוחס לר"ג שם: ארוך ודק, ופרצופו בולט הרבה לחוץ, וסנוי (=שנוא) הוא לראות. ועיין בתשה"ג אסף, הוצ' מק"נ (ירושלים תש"ב), עמ' 185 ואילך.

footnotes:
²¹ כ"ה בס' המקח והממכר לרב האי שער מ"ה המ"א ובערוך ערך גבח. ולפנינו: גבוה.


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:3:3
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:3:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:3:3)

**ואת הננס.**בד מוסיף: הדרניקום. וכ"ה בבבלי (הדרניקוס). ורב שרירא והערוך²² גרסו בבבלי: ברדניקוס, ופירשו איש שקומתו ארוכה יותר משאר בני אדם. ובליקוטי גאונים (אוה"ג, הפירושים, עמ' 106): בדרניקוס וכו' ובדרניקוס. ובתנחומא (פנחס סי' י', בד"ר): ואת דרניקוס.²³ ושמא הכוונה לאדם ענק (άνδρολίλας), והוא ההפך מננס.

footnotes:
²² עיין אוה"ג כאן, הפירושים, עמ' 90, ובהערה א' שם. ועיין בתשה"ג אסף שהזכרנו בפנים לעיל, עמ' 186.
²³ בהוצ' בובר: ואת הדרקונוס. ובכי"ר שם: הדריקינוס. ובשני כתי"י שם: הדרקונים, ובה"ג ד"ב, עמ' 75 גורס בבבלי: הדרקינוס. וברי"ף: ובדריקנוס. ובפי' ר' ישעי' הזקן: ואת הדרקינס. ושמא הכוונה לדרקון (δράκων), כינוי לאדם גבוה ובעל גוף גדול.


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:3:4
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:3:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:3:4)

**ואת החרש וכו'.**המוקף ליתא בשום נוסח של התוספתא ושל המקבילות, וסירכא של משנת בכורות פ"ז מ"ו (תו"כ אמור פ"ג ה"ב-ה"ז) נקט.


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:3:5
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:3:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:3:5)

27. **ברוך משנה וכו'.**וכ"ה בכל הנוסחאות ובמקבילות (בלי אזכרת השם). ובגנזי שכטר (ח"א סוף עמ' 53): ילמדינו ר' [הרואה] אדם משונה באיזה צד חייב הוא לברך? [כך] שנו רבו' הרואה בריא משונה הרי זה חייב לברך ולקלס וכו'. ובאיזה צד הוא מברך? ברוך **אתה ה'** משנה בריות (ועיין מ"ש לעיל רה"ב, ד"ה או' ברוך ארך אפים).
והנה במדרש זה לא פרט את המומין אלא נקט בדרך כלל בריה משונה. ובתשובת הראב"י (ספרן של ראשונים הוצ' הר"ש אסף עמ' 45) תמה למה לא הזכירה הברייתא שאר המומין שמנו המשניות בבכורות ונקטה רק מקצתן, והוא אומר שיש מומין (כלומר, שלא הזכירה הברייתא) שאין בנו כח לפטרן מברכה, אעפ"י שהברייתא לא הזכירה אותן.
ברם כשאנו מדייקים בנוסח התוספתא והירושלמי אנו רואים שהברייתא לא נקטה אלא את קבוצת המומים שמנו במשנת בכורות פ"ז מ"ו ובתו"כ אמור פרש' ג' פ"ג ה"ב-ז' (שש פעמים אותה הקבוצה). אמנם בד ובבבלי ובתנחומא נמנה גם הדרניקוס, אבל כנראה שהוסיפו מום זה כסוג אחר של גיבח, קיפח, עיין מ"ש לעיל. ובתנחומא, ריש פנחס הוצ' בובר הנ"ל, מנו גם בוהקנים. וכן אמר ריב"ל בבבלי שם: הרואה את הבהקנים אומר ברוך משנה הבריות. ונראה שריב"ל השלים מום זה על פי הקבוצה הנ"ל, שהרי הברייתא שלנו (חוץ מכי"ו) השמיטה מקבוצה זו את "בעלי נגעים טהורים". ובתוספתא בכורות פ"ה ה"ג: ובעל בוהקות. ובר"מ פ"ח מה' ביאת מקדש הט"ו: בעלי נגעים טהורים, שנשתנה העור מחמת עצמו כגון **הבוהק** (ועיין במיוחס לר"ג בכורות מ"ה ב' ד"ה בוהק). ולפ"ז קרוב לוודאי שבהקנים שבתנחומא ושבדברי ריב"ל אינם אלא "בעלי בוהקות" שבתוספתא בכורות, כלומר "בעלי נגעים טהורים" שבקבוצת המומים במשנה ובתו"כ הנ"ל, עיין מ"ש לעיל סד"ה ואת הבוריק בשם ב"ר, ועיין מ"ש להלן ד"ה את הקיטע.
והראב"ד פירש שאין מברך ברכות הללו אלא על בני אדם שמצטער עליהם, ועל ישראל דווקא, עיין דבריו באריכות ברא"ה כאן עמ' ק"פ.²⁴ ובב"י (טאו"ח סי' רכ"ה) השיג עליו מן הברייתא בבבלי²⁵ שגם על פיל, קוף וקפוף מברך משנה הבריות (ועיין בב"ח שם וברא"ה הנ"ל). ושמא פירש רבינו שפיל, קוף, וקפוף הוא כינוי לאנשים ענקים (בא"י היו אומרים גמל במקום פיל, מפני שהפילים לא היו מצויים שם) ולאנשים מכוערים (עיין מדרש שמואל פ"ב, ז' וספ"ב). וקפוף כאן הוא לא עוף אלא קוף קטן.²⁶ ובאבודרהם (עיין הע' 24) הביא בשם הר"א אב"ד שאפילו על גוי מברך משנה הבריות.

footnotes:
²⁴ ובקיצור במאירי בסוגיין, באבודרהם ה' ברכות של חול, ד"ו שכ"ו, קל"ו ע"ב ובטאו"ח סי' רכ"ה.
²⁵ בכת"י שם (עיין דק"ס עמ' 331, הע' ט') ליתא "ת"ר" אלא: א"ר יהודה, והוא כנראה מאמר רב יהודה בר יחזקאל.
²⁶ כפירוש הגאונים, עיין אוה"ג, הפירושים, עמ' 106. ועיין בכורות ח' א', וברש"י ובשטמ"ק שם.


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:3:6
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:3:6](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:3:6)

**את הקיטע וכו'.**וכ"ה בכי"ע ובירושלמי (לפי כי"ר) ובתנחומא (אלא שנשמט שם ההיגר בטעות). וזו היא קבוצה רגילה לבעלי מומין גדולים, עיין במשנה ב"ק רפ"ח, בבבלי תענית כ"א א', בכתובות ע"ז א', ובמשנה הסמוכה שם, בירושלמי שם פ"ז ה"י, ל"א ע"ד, ועוד בכ"מ.
ברם בד מוסיף: ואת פתויי ראש ואת הברקנין (צ"ל: הבהקנין). ובברייתא שבבבלי: את הקטע ואת הסומא ואת פתויי הראש ואת החגר ואת המוכה שחין ואת הבהקנים. ויש לתמוה על הסדר, שנקטה הברייתא "פתויי הראש" באמצע הקבוצה של מומים גדולים, ובאמת בכי"פ חסר לגמרי "פתויי הראש", וכן ליתא בראב"ן סי' קצ"ט ובפי' רי"ד (אבל אפשר שהם קצרו, שהרי השמיטו ממנה עוד דברים). והגאונים והראשונים (שנביא להלן) גרסו "פתויי הראש" ברישא (בין אלה שמברכים עליהם משנה הבריות), ובתוספתא ד הוא בסוף הקבוצה - בסיפא, ונדידה זו ממקום למקום הוא סימן מובהק להוספה מאוחרת.
והנה פירוש מלה זו לא נתברר. ורש"י פירש ששערו דבוק זה בזה, ופירש כן לפי הגירסא שלו שמנו אותה בסיפא, בין מומין שיכולים להולד אח"כ ושמברכין עליהם דיין האמת (וכפי' התלמוד). אבל בה"ג (ד"ו י"א ע"ג, ד"ב עמ' 75) בר"ח (לפי ראבי"ה ח"א סי' קמ"ו עמ' 137), ברי"ף (בסוגיין), באשכול (ח"א הוצ' הר"ש אלבעק עמ' 85), במאירי (195 סע"ב) ועוד, גרסו מום זה מיד אחרי הקבוצה הראשונה (אחרי ננס), בין אלה שמברכין עליהם משנה הבריות, כלומר בין המומים שבאו ממעי אמם. ולפ"ז אפשר לפרש פתויי הראש-רחבי הראש, כמו שפירש בערוך ערך פתי (אעפ"י שהוא בעצמו גורס אותה בסיפא!), ועיין להלן בהערה 28 מ"ש בשם הרוקח.
והנה בה"ג ד"ו וברי"ף הנ"ל גורס: ואת **פתי הראש**.²⁷ ובמאירי: **הפתיראש** (במלה אחת).²⁸ ועיין מ"ש בתס"ר ח"ב עמ' 54 (ועיי"ש ח"ג עמ' 105) על ר' יהודה בן פתירוש, בן פתירוס, או כגי' בע"ס יחוסי תנאים ואמוראים: בן פתי הראש, ולפ"ז הוא כינוי, כמו: בן "ננס" (שנשנה כאן יחד אתו).
סוף דבר ודאי גמור הוא שבין "פתי הראש" ובין "בהקנים" שבתוספתא ד כאן הוספה מאוחרת היא, ואינה שייכת לעיקר הברייתא של א"י.²⁹

footnotes:
²⁷ וכ"ה בליקוטי גאונים באוה"ג, הפירושים, עמ' 106. ובה"ג ד"ב, עמ' 75: פאתי הראש. ובא"ח ח"א ה' ברכות (סי' נ' מ' ע"א): "פאתי ראש וכו' והראב"ד ז"ל פי' שוקע ראשו בחציו, וי"מ רוחב הראש". וכנראה שהראב"ד הסמיך פאתי ראש ל"לפתן", עיין בכורות מ"ג ב', וברש"י שם ד"ה באמצע, ובמיוחס לר"ג ד"ה לפתם וד"ה ותנא. ועיין בהשגות הראב"ד רפ"ח מה' ביאת המקדש.
²⁸ ברוקח סי' שמ"ג, בר' פאנו: ואת הננס, קצר. ואת הברירוס, ראשו רחב, ואת הברדקינוס וכו'. וברור שצ"ל: ואת הפתירוס (במקום: ואת הברירוס), והיה לפניו הסדר כמו בה"ג ור"ח הנ"ל.
²⁹ אבל מסוגיית הבבלי מוכח שהם גרסו בהקנים בבבא זו, עיין מ"ש להלן ד"ה ברוך.


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:3:7
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:3:7](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:3:7)

28. **ברוך דיין וכו'.**וכ"ה בכל הנוסחאות שבתוספתא ובירושלמי ובבבלי ובתנחומא הנדפס מכבר. והקשו בבבלי על מאמר ריב"ל לעיל שאמר שעל בהקנים מברך ברוך משנה הבריות (עיין בהערה 29), ותירצו: לא קשיא הא ממעי אמו, הא בתר דאיתיליד. ומשמע שאם נולדו המומין אח"כ אינו מברך אלא דיין האמת, וכן יוצא מסתימת כל הפוסקים. אבל בתנחומא ריש פנחס, הוצ' בובר הנ"ל: אומר ברוך **משנה את הבריות** דיין האמת. אימתי בזמן שהיו שלימין ונשתנו. אבל אם היו כן ממעי אמן, אומר ברוך משנה הבריות (כלומר, גרידא. וההלכה האחרונה נוסחה ע"פ הירושלמי כאן). ואולי יש שם ט"ס והמלים "משנה את הבריות" נכפלו בטעות משורה שלמעלה.


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:4:1
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:4:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:4:1)

29. **ברוך מי וכו'.**בכי"ע: ברוך שככה לו בעולמו בריות נאות. ובד: ברוך שברא בריות נאות. ובירושלמי: ברוך שכן ברא בריות נאות בעולמו³⁰ וכו', לא אמר אלא שכך ברא בריות נאות בעולמו, שכן אפי' ראה גמל נאה, סוס נאה, חמור נאה, אומ' ברוך שברא בריות נאות בעולמו. ועיין באהצו"י שם עמ' 198 - 199. אבל בירוש' ע"ז ספ"א, מ' רע"ב (פעמים): ברוך שכך לו בריות נאות בעולמו. ובבבלי נ"ח ב': ברוך שככה לו בעולמו, וכ"ה בע"ז כ' א' (בכת"י וראשונים, עיין דק"ס שם עמ' 52 הע' ב'). וכ"ה בתנחומא שנדפס מכבר ויצא סי' ו', ופנחס סי' י'. אבל בהוצ' בובר פנחס סי' א': ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם שככה ברא לו בעולמו, וכ"ה בכמה כתי"י שם (עיין בהערות בובר). ועיין מ"ש לעיל רה"ב ד"ה או' ברוך ארך אפים.

footnotes:
³⁰ עיין בבלי מ"ג ב', ובראבי"ה ה"א סי' קמ"ו, עמ' 137 ובהערות שם. ועיין בתשב"ץ קטן, דיני ברכות, ד' קרימונא כ"ט ע"ב. ועיין באוה"ג, נספחים, עמ' 54 סי' קצ"ה. אבל בתשובות מהר"ם, הוצ' מק"נ, עמ' 306, חסרות המלים "כך היא הברכה כפר"ח".


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:5:1
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:5:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:5:1)

30. **ברוך נאמן וכו'.**וכ"ה בכי"ע. ובד: אומר נאמן בבריתו ברוך זוכר הברית. ובירושלמי: הרואה הקשת בענן אומר **בא"י** זוכר הברית. ר' חייא בשם ר' יוחנן נאמן בבריתו וזוכר הברית. וע"פ מאמר ר' יוחנן הוסיפו כאן בברייתא: נאמן בבריתו. ובבבלי (נ"ט א'): מאי מברך מברך זוכר הברית. במתניתא תנא ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקא אומר נאמן בבריתו וקיים במאמרו. א"ר פפא הלכך נימרינהו לתרוייהו, נאמן בבריתו וקיים בשבועתו וברוך זוכר הברית (כ"ה בכי"מ). וכנראה שעיקר הנוסח היה רק: זוכר הברית. ובתנחומא (בד"ק): כך שנו רבותינו הרואה קשת בענן מברך **בא"י** זוכר הברית נאמן בבריתו וקיים במאמרו. הרי מן המשנה וכו'. וכן בהוצ' בובר שם סי' ז': ברוך זוכר הברית ונאמן בבריתו וקיים במאמרו. אבל בקטעים שפרסם שכטר (סה"י לכבוד קויפמן קאהלר עמ' 263) ממדרש זה: ברוך אתה ה' א'לינו מלך הע' זוכר הברית. הרי מן המשנה וכו'. וכן בגנזי שכטר (ח"א, הוצ' הר"ל גינצבורג עמ' 37): כך שנו וכו' ברוך אתה ה' ז[וכר] הברית. ומכ"ז רואים שעיקר הנוסח בברייתא הוא רק: ברוך זוכר הברית, ולא יותר. ועיין להלן.


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:6:1
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:6:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:6:1)

31. **בין הקברות וכו'.**בד ובכי"ע: היה מהלך **בבית** הקברות וכו'. ובירושלמי: העובר בין הקברות וכו'. וכ"ה בפסיקתא רבתי. וכבר הראיתי (קרית ספר שי"ב, עמ' 56 ובהערה שם) ש"בין הקברות" הוא נוסח א"י, ובבבלי אמרו ברגיל במקומו: בית הקברות. ובמקבילה שבבבלי כאן: הרואה קברי ישראל וכו'.


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:6:2
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:6:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:6:2)

**יודע מספרכם.**וכן בפסי"ר הנ"ל: ברוך היודע מספר כולכם (כגי' כי"ע וד). ונראה שכן הוא עיקר הברכה, והכונה שהקב"ה בלבד יודע את מתי העולם, כשם שפי' הרדב"ז בשו"ת ח"ג סי' תקס"ט. ולפ"ז היו מברכים בראשונה אף על מתי גוים, כשם שברכו על האוכלסים שלהם (עיין מ"ש לעיל שו' 13 ד"ה אכלסין) ועל הנאים שבהם (עיין מ"ש לעיל ה"ד). אבל בזמן התלמוד שחתמו בברכה זו בתחית המתים (עיין בבלי נ"ח ב', ובירושלמי פ"ט ה"ג, י"ג ע"ד) אמרו על הגוים נוסח אחר (עיי"ש בבבלי ובירושלמי). ברם בתוספתא אין זכר לזה. ועיין מ"ש להלן.


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:6:3
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:6:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:6:3)

**לדון וכו'.**בכי"ע: לדון אתכם וכו'. ובד: **הוא יודע**, הוא עתיד לדין, הוא עתיד להקימכ'. ונראה שהוסיפו כן, מפני שעשו אותה ברכה ארוכה עם חתימה, עיין להלן. ויש בה כמה נוסחאות, עיין בבלי הנ"ל, ובדק"ס שם עמ' 330 הע' ר'-א'. ועיין בירושלמי הנ"ל. ובפסיקתא הנ"ל "העובר בין הקברות וכו', חייב לברך ברוך היודע מספר כולכם. אעפ"י שיש מרבותינו אומ' כך, הוא חייב לברך, ברוך אשר ברא אתכם בדין והמית אתכם בדין, ועתיד להעמיד אתכם בדין". ולא נזכרה שם שום חתימה.


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:6:4
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:6:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:6:4)

32. **ברוך נאמן וכו'.**וכ"ה בכי"ע. ובד: ברוך מחיה מתים במאמרו. ובירושלמי הנ"ל: העובר בין הקברות מהו אומר? בא"י מחיה המתים. ר' חייא בשם ר' יוחנן ברוך נאמן בדברו, ומחיה המתים. ר' חייא בשם ר' יוחנן היודע (בכי"ס: הוא יודע) מספרכם הוא יעורר אתכם הוא יגלה את העפר מעל עיניכם בא"י מחיה המתים. ר"א בשם ר' חנינא אשר יצר אתכם בדין וכו', עיי"ש, ועיין בבבלי. ולפ"ז נראה שצרפו כאן את הברכה העתיקה: ברוך היודע מספר כולכם ואת ברכת מחיה המתים (ע"פ ניסוחו של ר"ח ב"א בשם ר"י) והכניסו באמצע דברי שבח (או תפלה), ועשו משתי הברכות ברכה אחת ארוכה עם פתיחה וחתימה.


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:6:5
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:6:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:6:5)

33. **ואת המזלות וכו'.**וכ"ה הגי' בכי"ע. ובד: ואת המזלות **כסדרן** או' ברוך וכו'. ולפ"ז אפשר לפרש שהמלה "כסדרן" מוסבת על כולם. ברם קרוב לוודאי שהמלה "כסדרן" נוספה ע"פ הבבלי (כרגיל בנוסח ד), ואין לתקן את נוסח כי"ו וכי"ע. ובבבלי: ת"ר הרואה חמה בתקופתה ולבנה **בטהרה** (כ"ה נוסח הקדמונים, עיין דק"ס 336 הע' ט') וכוכבים במסילותם ומזלות כסדרן אומר ברוך עושה בראשית. ואימת הוי? אמר אביי כל כ"ח שנין, והדר מחזור וכו'. ועיי"ש בפירש"י ובר"מ פ"י מה' ברכות הי"ח.
אבל בירושלמי: הרואה את החמה בתקופתה ואת הלבנה בתקופתה (וכ"ה גם בבבלי הנ"ל לפי גירסת כי"ה) ואת הרקיע בטיהרו אומר ברוך עושה בראשית. אמר ר' חונה הדא דתימר בימות הגשמים, בלבד לאחר שלשה ימים וכו'. והנה בירושלמי אפשר לפרש שדברי רב הונא מוסבים רק על הרקיע בטיהרו, והוא כעין פירוש אביי למאמר ריב"ל בבבלי נ"ט סע"א. אבל בוי"ר שנינו (ואני מעתיק מכי"ר): תני הרואה את החמה בתקופתה, לבנה בתקופתה,³¹ כוכבים במסילותם ומזלות כסידורן,³² א' ב' בורא בראשית. אמ' רב הונא הדה דאת אמר בימות הגשמים ובלבד לאחר שלשה ימים וכו'. ולפי גירסא זו ברור שדברי רב הונא הולכים על כל הברייתא, וממילא אין מקום בשיטת בני א"י לפירוש אביי שבבבלי.
וכן באמת פירש הר"ח (אוה"ג נספחות עמ' 65): פיר' זה שאומר חמה בתקופתה וכוכבים ומזלות כסדרן, בימות הגשמים, בעת שהיו שלשה ימים מעוננים, ולא נראתה חמה בהם ולא כוכבים, אותה העת צריכין לברך עליהן בעת שיתראו, וזולתי זאת העת לא. ולעיל שם הביא ראיה מן הירושלמי (והסדר בר"ח שם מסורס, והנכון הוא בבית נכות הלכות שנביא להלן). ומ"ש לפנינו בבבלי: ואימת הוי אמר אביי וכו', הביא בשם י"א. וכן הביא פירוש זה בערוך ערך חמה. ובבית נכות הלכות (ח"א עמ' 58) הביא פירוש זה בשם ר"ח והוסיף: ור' שז"ל (צ"ל: ור"ש ז"ל, כלומר, רש"י) מסוף כ"ח שנה וכו'. ועיין גם במאירי שם 197 רע"א: וי"מ בתקופתה בבהירותה. ופירוש חדש בסדור רב סעדיה עמ' צ': ועל השמש **ביום תקופת תמוז** מברכים ג"כ עושה בראשית. וכן בשלחן ארבע לרבינו בחיי (בד' מנטואה. ובד"ו ז' ע"א כבר מתוקן ומקוצר, עיי"ש) שער א' (קרוב לסופו): חוש הראות יש בו הרבה ברכות, כגון הרואה השמש **בתקופ' תמוז** שיש לו לברך עליו ברוך עושה מעשה בראשית, וכן ברכת הלבנה בכל חדש וחדש. בפרק הרואה, הרואה חמה **בתקופת תמוז** ולבנה בחידושה וככבי' במשמרותם ומזלות בעיתם אומ' ברוך וכו'. ועיין בפירושו לבראשית פ"א ו' ע"ד.³³
ונראה שהר"ח פירש את התוספתא שלנו כפשוטה, והיינו מי שרואה את החמה ואת הלבנה וכו', אחרי שלא ראה אותם במשך זמן ידוע, מפני העננים, מברך עושה בראשית. וכן פירש גם בוי"ר: הרואה את החמה בתקופתה (כלומר, בגבורתה, בשעה שהיא זורחת בבהירות יתירה) וכו' וכן את הכוכבים במסילותם ומזלות כסידורן, כלומר שהשמים כל כך בהירים שיכול לראות את כולם בסדרם הנכון, ואין ביניהם עננים וערפל, מברך בורא בראשית.³⁴
ברם מתוכן הברכה "עושה בראשית" משמע יותר שמדברים כאן בראייה כשעת מצב היצירה, והיינו כשרואה את המאורות כשעת תלייתן (עיין רש"י נ"ט רע"ב). וכבר אמרו בשה"ש רבה (פ"ג, י"א): ברא חמה ולבנה על מלאתן, כוכבים ומזלות על מלאתן (ועיין ב"ר פי"ב, ו', עמ' 104 ובהערות שם). ולפ"ז הכוונה לשעה שרואה את הלבנה במלואה (בתקופתה, בניגוד ל"חידושה", עיין בירושלמי שם) ואת החמה בתקופת תמוז ואת הכוכבים ואת המזלות **כסדרן** (כהוספה שבבבלי), וכפירוש רבינו יהונתן (לפי שיורי ברכה בברכי יוסף או"ח סוף סי' רכ"ט. ועיין באהל מועד לר"ש ירונדי ח"א, ק"א ע"א, בשם יש מפרשים): בזמן שהם חוזרים למקום שהיו שם בעת בריאת העולם.
ואשר לרקיע בטיהרו, פירושו דווקא כשרואה אותו אחרי גשם ועננים, שבשעה זו הוא מזהיר ביותר כשעת יצירתו (ועיין רש"י נ"ט סע"א). ודברי רב הונא שבירושלמי שהבאנו לעיל עונים על הרקיע בטיהרו גרידא, ובוי"ר הגירסא הנכונה היא בכי"א ב' ובכ"י ירושלים (עיין לעיל הערה 32). ועיין במאמרו של ר"ש גאנדז בצופה האנגלי, סדרא חדשה, כמ"ד (1954), עמ' 320 ואילך.

footnotes:
³¹ כ"ה בכל כתה"י ובילקוט איוב תתקכ"ב. ובד"ק ובד"ו: בסדורה. והגירסא בד"ח "בכדורה" אין לה שום יסוד.
³² בכ"י אוקספורד נוסף כאן: ואת הרקיע בטהרתו. וד"ר מרדכי מרגליות הודיע לי לפי בקשתי. שכ"ה גם בכי"א ב', ובכ"י ירושלים. וזו היא, כנראה, הגירסא הנכונה, עיין מ"ש להלן בפנים.
³³ ועיין מ"ש בהפלאה שבערכין ערך המה; הר"ן ברילל בהמגיד שי"ג, עמ' 127, 133, 142; רב"ג בכבוד הלבנון ש"ו, עמ' 117; שזח"ה שם עמ' 230, 235; למוד ערוך ברכות ל"ג ע"ב, הע' ל'.
³⁴ בזוהר חדש בראשית, ט' ע"ד: יהי אור. ר' אלכסנדראי אומ' הרואה הכוכבים במסלותם חייב לברך. מאי מברך. ברוך המסדר את הכוכבים ברקיע. וכנראה מתוך ההמשך שם שאינו עניין לכאן, אלא לתפילת ערבית.


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:6:6
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:6:6](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:6:6)

34. **על החמה וכו'.**כלומר, המברך על החמה בכל פעם שרואה אותה, אחרי ימים מעוננים, הרי זו דרך אחרת, מפני שהוא מחקה את החיצוניים שהיו מברכים על החמה בכל יום. ועיין להלן תרומות פ"ז הי"א. נמצאנו למדים שהמברך על החמה, והמסנן את היין ואת החומץ, והפותח בברכה באל"ף למ"ד ומסיים בה באל"ף למ"ד (להלן שו' 98) הרי זו דרך אחרת. ועיין מ"ש על כ"ז בפרוסידינגס של האקדימי' האמריקנית למדעי היהדות, ח"כ (1951), עמ' 396 ואילך.


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:6:7
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:6:7](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:6:7)

**דרך אחרת.**בספרי כי תצא פיס' רי"ח, עמ' 251: מין, שמורה לעצמו דרך אחרת. [ועיין ב״ר [עמ׳] 200 [שו'] 8.]


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:6:8
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:6:8](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:6:8)

**תדיר וכו'.**במשנתנו (פ"ט מ"ב) אומר ר' יהודה שמברך על הים אם הוא רואהו לפרקים וכו'. ומוסיפה התוספתא שאם נשתנה בו דבר (כגון שעבר על השונית וכדומה) מברך עליו אפילו אם רואהו תדיר. (ח"ד).


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:7:1
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:7:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:7:1)

35. **ר' מאיר וכו'.**מכירי תלים קי"ט, ח"ב קט"ז ע"א. ובמשנתנו (פ"ט מ"ה) וכן בספרי דברים פי' ל"ב, עמ' 55, בלי שם האומר. ועיין בהערות ר"א פינקלשטין שם ומ"ש לעיל סה"א.


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:7:2
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:7:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:7:2)

37. **וכן הוא או' וכו'.**ליתא בכי"ע ובמשנתנו, אבל ישנו בד ובמכירי הנ"ל. ועיין בספרי הנ"ל.


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:7:3
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:7:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:7:3)

38. **נפש ונפש וכו'.**וכ"ה בדב"ר פ"ב, ל"ז, ועיין בפי' מהרז"ו שם, ועיין בב"ר פי"ד, ט', עמ' 133 ובהערות שם. ובמדרש תלים פי"ה, ב': קלסו בכל איבריו בכלל, שנאמר כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך. בנפשו. שנ' ברכי נפשי את ה'. בנשמתו. שנאמר כל הנשמה וכו'. ועיין בבלי כאן כ"ה א'. ובמכירי הנ"ל: בכל נפש ונפש שבח (כלומר, שבח את ה') וכו'.


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:7:4
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:7:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:7:4)

40. **תן נפשך וכו'.**עיין בח"ד, אבל הביטוי "תן נפשך" כאן אינה אלא מליצה (עיין להלן מע"ש פ"ה ה"י). וכן בספרי האזינו פי' ש"ו, עמ' 337: נפשי נתתי עליה, דמי נתתי עליה (כלומר, על התורה), כדרך שלמדתי אותה בצער וכו'. וכן במכילתא בשלח, שירה פ"א, 117: שכל דבר שאדם נותן נפשו עליו נקרא על שמו וכו', נתן נפשו על התורה וכו', נתן נפשו על ישראל וכו'. וכן בכ"מ. והן הן דברי בן עזאי עצמו בספרי ואתחנן פי' ל"ב: בכל נפשך, אהבהו עד מצוי נפש. ובתנחומא כי תבוא ד' (הוצ' בובר 40): **הסכת** וכו' תנו לבבכם ונפשכם לשמוע דברי תורה וכו', ובכל נפשך אפי' נוטל את נפשך. ועיי"ש בהע' י"ד. [ועיין דב״ר ליברמן עמ׳ 118: ונותן נפשו עליה.]


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:7:5
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:7:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:7:5)

41. **תפילת תיפלה.**בד: תפילות שוא, וכ"ה במשנתנו. והיא שוא היא תפל (איכה ב', י"ד). ובפיוטי יניי הוצ' זולאי עמ' ל': בטחה בתפילה ולא ט[חה] תיפלה.


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:7:6
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:7:6](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:7:6)

**כנס וכו'.**בבבלי: ת"ר הנכנס למוד את גרנו וכו', מדד ואח"כ בירך הרי זו תפלת שוא, לפי שאין הברכה מצויה לא בדבר השקול וכו'. ועיין במדרש תנאים, עמ' 84. וברור שברייתא זו מתירה תפילה לפני מדידה ומגנה תפילה לאחריה. אבל מפשט לשון התוספתא כאן נראה שההבדל הוא בנוסח התפילה גרידא, ויכול להתפלל אף לאחרי המדידה, עיין להלן.


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:7:7
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:7:7](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:7:7)

43. **שתכניס בהן וכו'.**כלומר שיתברכו מתוכן, וישתבחו וישתפרו ויתקיימו,³⁵ ותכנס בהם ברכה באוצר, בעיסה ובמעים (עיין ספרי עקב פיס' מ', עמ' 82 ואילך). ויכול לומר תפלה זו אף לאחרי שמדד, והתוספתא מחלקת בין תפילה לתפילה. ולהלן שבת (פ"ז הכ"ב): היה מתחיל במלאכה, נותן שבח והודאה לפני המקום,³⁶ בחבית או בעיסה מתפלל שתיכנס בהן ברכה ולא תיכנס בהן מאירה³⁷ (כבספרי עקב הנ"ל). ומותר לו להתפלל כן לפני המדידה, ואין בה משום דרכי האמורי, ומכ"ש שמותר לו להתפלל כן אחריה.³⁸ ועיין ברכי יוסף וש"ב או"ח סי' ר"ל.

footnotes:
³⁵ עיין בירושלמי פ"ה ה"א, ה' ע"ד, ובבבלי ל"ב ב'.
³⁶ כלומר, מברך ברוך השולח ברכה וכו', כברייתא שבבבלי הנ"ל. ועיין דק"ס תענית, עמ' 40, הע' ג'.
³⁷ וכל העניין של חלות הברכה בדבר הסמוי מן העין גרידא (בבלי שם, ב"ר פס"ד, ה'. עמ' 706, ובמקבילות שצוינו שם) לא נזכר כלל בתוספתא כאן.
³⁸ ועיין אבות דר"ן נו"א פל"ח, נ"ז ע"א; נו"ב פמ"א, נ"ח ע"ב. ועיין יומא ל"ט א' ובדק"ס שם, עמ' 108 הע' כ' (והעומר ולחם הפנים וכו' בוודאי היו מדודים). ועיין בבלי שבת ל"ב ב'.


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:8:1
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:8:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:8:1)

45-46. **הואיל ואין הברכה שורה וכו'.**בספרי ראה פי' קכ"ג עמ' 181: **וברכך ה' אלהיך**. יכול בטל? ת"ל בכל אשר תעשה.


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:9:1
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:9:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:9:1)

49. **העושה כל וכו'.**וכ"ה בכל נוסחאות התוספתא. וכ"ה בסמ"ג (עשין קל"ה, קצ"ח ע"ג): תניא בתוספתא העושה כל המצות צריך לברך. לפיכך המפריש וכו' (והעתיק את לשון הר"מ במעשרות ספ"א). ובעיטור ה' ציצית (הוצ' רמא"י ע"ו ע"ד, ד"ל ע"ג): גרסינן בתוספתא העושה כל המצוה מברך עליהן, העושה סוכה וכו'.
אבל בשו"ת הר"מ סי' י"א (הוצ' רא"ח פריימן זצוק"ל, עמ' 12): "נוסח התוספתא סוף ברכות, כל המצות מברך עליהן **שהגיענו** העושה סוכה וכו'". ושמא הוא ניסוח רבינו בעצמו ע"פ שיטתו (פי"א מה' ברכות ה"ט). ועיין להלן [ועיין יחוסי תנאים ואמוראים, עמ׳ רפ״ט (ערך ר׳ חייא).]. ובאבודרהם (סדר תפילות של חול ריש ש"ג): גרסינן בתוספתא דברכות העושה מצוה צריך לברך לפניה, ובירושלמי (פ"ו ה"א, י' ע"א) מייתי לה מקרא. ובפי' בעל ספר חרדים לירושלמי שם: שכל המצות טעונות ברכה. כן מצאתי לרבינו אליהו שהיה מברך כשהוא נותן צדקה או מלוה לעני, וכן בכל המצות, ולא נהגו כן העולם. ובפיסקי ר' אליהו מלונדריש, עמ' ל"א, כתב: ונ"ל שכל מצות עשה צריך לברך. ולפעמי' אני רגיל לברך אקב"ו לקום מפני שיבה, ואקב"ו להדר פני זקן, וכן לכל שאר מצות עשה.³⁹ וברוקח סי' שס"ו וברמזיו (לפי בית תלמוד של ווייס ש"ג עמ' 147) פירש שאין מברכין על הצדקה וכדומה, מפני שאף הגויים מצווים עליה (עיין מנחות מ"ב א'). וכ"ה ברבינו בחיי סוף שלח וכד הקמח ריש ציצית.

footnotes:
³⁹ ועיין מ"ש רמ"ל זק"ש בשם רא"י זסלנסקי בקרית ספר ש"כ, עמ' 230. ועיין בתשובת ר"י אבן פלאת בספרן של ראשונים הוצ' הר"ש אסף, עמ' 200 ואילך, ובראשונים שהביא שם בעמ' 199. ועיין מ"ש ר"י רייפמן בבית תלמוד שהזכרנו בפנים.


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:9:2
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:9:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:9:2)

**סוכה לעצמו וכו'.**דווקא לעצמו אבל לאהרים אינו מברך, וזו היא שיטת הבבלי שהביאו שם את התוספתא בנוסח שלנו כאן. אבל בירושלמי: העושה סוכה לעצמו אומ' ברוך אשר קידשנו במצותיו וציונו לעשות סוכה, לאחרים לעשות לו סוכה לשמו, וחולק על התוספתא ועל הבבלי (כפי שהעירו הראשונים, עיין אהצו"י עמ' 206 ואילך), שהרי בבבלי (מנחות מ"ב ב') אמרו בפירוש שאין מברכין על העשייה. ועיין מ"ש בתשלום תוספתא עמ' 33.
והגירסא שלנו בנוסחאות התוספתא מקויימת גם ע"י שו"ת הר"מ והעיטור הנ"ל וע"י או"ז ח"א סי' תקפ"ג, ע"ט ע"ב. ברם בראבי"ה סי' רפ"ט ח"א עמ' 359, וברוקח סי' שע"א, ובאגודה סוכה סי' ל"ג, ק"נ ע"א משמע שהיה לפניהם בתוספתא כעין גירסת הירושלמי. ועיין בהערות ר"א אפטוביצר שם הע' 15. ועיין ראבי"ה סי' תקל"ד ח"ב עמ' 219 ובהערות שם.


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:9:3
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:9:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:9:3)

51. **שוב אינו וכו'.**וזו היא שיטת הירושלמי בלי שום חולק. ובבבלי (סוכה מ"ה ב') נחלקו בזה שמואל ור' יוחנן, ולשמואל אינו מברך אלא פעם אחת, ולר"י מברך כל שבעה. והבבלי שם (מ"ו א') הביא את התוספתא שלנו, והעמידוה כחכמים, אבל לרבי מברך כל שבעה. וכן פסקו כל הפוסקים. ברם הר"מ בה' הירושלמי עמ' ל' פסק כברייתא שלנו, עיין מש"ש.


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:10:1
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:10:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:10:1)

54. **כל שבעה.**ופירשו בירושלמי (פ"ג) ובבבלי (סוכה מ"ה ב') שבסוכה אינו מברך אלא אחת, מפני שגם בלילה חייב בסוכה, והלילות אינם מפסיקים, משא"כ בלולב שפטור מלולב בלילה, והלילות מפסיקים.


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:10:2
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:10:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:10:2)

**העושה ציצית וכו'.**וכן פסק הר"מ בפי"א מה' ברכות ה"ט ובשו"ת שלו עמ' 12 הנ"ל, ובנ"י ה' ציצית סי' רס"ו. ועיין מאירי סוכה מ"ו א' (122 ע"א) ובא"ח ח"א ה' חמץ ומצה סי' ט"ו, ע' ע"ד ומ"ש שם בשם הראב"ד.
ברם בסדר תנאים ואמוראים (הוצ' כהנא סוף עמ' 18): ועקרינן לה מן הלכתא, [כל שכן ברייתא דפליגי עלה בתלמודא דעקרינן לה מן הלכתא], כגון העושה ציצית [לעצמו] אומר ברוך שהחיינו דלאו הילכתא [היא], דליכא לדמויי להא דאמרי העושה לולב לעצמו וכו', דהא לא מברכינן שהחיינו אלא על מה דאתי משתא לשתא וכו'. ועיין הגי' בגיאוניקה של הר"ל גינצבורג ח"ב עמ' 329, ובעיטור ה' ציצית הנ"ל. ועיין אוה"ג סוכה עמ' 18 הע' ב'.⁴⁰

footnotes:
⁴⁰ ויש להוסיף דברי האגודה מנחות סי' כ"ב, רי"ו ע"א. ודבריו לקוחים מתוספ' מנחות מ"ב ב' ד"ה ואלו, עיין במהרש"א שם, וכ"ה בשו"ת תרומת הדשן סי' ל"ו (ולפנינו גי' אחרת). ועיין בפיסקי מהרי"ח בסה"י לכבוד שוורץ, עמ' 43, ד"ה רב שרירא גאון.


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:10:3
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:10:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:10:3)

55-56. **וצריך... יום.**ליתא בשאר הנוסחאות, אבל הדין דין אמת, שהרי ברייתא זו היא כחכמים ודלא כר' (עיין סוכה מ"ג ומ"ש להלן) ולפיהם אינו מברך אלא אחת, ולא בכל פעם שלובשו. ועיין אוה"ג כאן, הפירושים עמ' 73 ובהערה ט"ז שם. וברייתא זו סוברת שלילה לאו זמן ציצית היא, ולפיכך מברך עליהן בכל יום, ואפילו ישן בטליתו, עיין מנחות מ"ג א'. ועיין ריטב"א סוכה מ"א, ומ"ש בערוך לנר שם.


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:10:4
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:10:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:10:4)

57. **להניח וכו'.**עיין רוקח סי' שס"ג וירושלמי כאן ובשרי"ר עמ' 353, ובאהצו"י עמ' 45 ואילך ועמ' 208, ובפירושים לירושלמי להרל"ג ח"א עמ' 272 ואילך. ועיין בערוגת הבשם ח"ב עמ' 65 ועמ' 78 ובהע' ר"א אורבך שם.


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:10:5
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:10:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:10:5)

**בשחרית.**כלומר, ובשעה זו מברך עליהן, כמפורש לעיל בסמוך. והתוספתא לשיטתה לעיל שאינו מברך על הסוכה אלא פעם אחת, עיין מ"ש לעיל. וכן בבבלי סוכה (מ"ו א'): אלא סוכה אסוכה קשיא. תנאי היא דתניא תפילין כל זמן שמניחן מברך עליהן דברי רבי. וחכמים אומרים אינו מברך אלא שחרית בלבד. ועיין מנחות ל"ו א'.


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:11:1
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:11:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:11:1)

59. **על השחיטה.**וכ"ה בירושלמי: אקב"ו על השחיטה. ועיין בבלי פסחים ז' ב', ובר"מ פי"א מה' ברכות הט"ו, ומה שהאריך במאירי פסחים ז' א', עמ' 14 ואילך.


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:11:2
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:11:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:11:2)

**המכסה וכו'.**וכ"ה להלן חולין פ"ו ה"ט. ובה"ג ה' כיסוי הדם (ד"ו קל"ה ע"ד, ד"ב עמ' 569): **ובתר דמכסי** ליה לדמא מיחייב לברוכי וכו'. והסבירה הרמב"ן בחידושיו לחולין פ"ו סע"ב,⁴¹ מפני שברכה זו תלויה בשחיטה, וכבר התחיל במצוה, ולפיכך תקנוה **לאחר כיסוי הדם**, מפני שהכשר מצוה היא.⁴² ומן הירושלמי (ביצה פ"א ה"ג, עיי"ש בגליון הש"ס) משמע כשיטה זו שכיסוי הדם הוא סיום מצות שחיטה.⁴³ ושמא מטעם זה משמיעה לנו התוספתא שכיסוי צריך ברכה לעצמו, שהרי מ"מ מצוה מיוחדת היא. ובט"ז (יו"ד ריש סי' כ"ח): ואעפ"י שהיא גמר מצות שחיטה וכו', אלא ששייכת אחר מצות שחיטה כמו תפילין של ראש עם של יד. ועיין מ"ש להלן בסמוך. ורוב הפוסקים חולקים על בה"ג וסוברים שמברך לפני כיסוי הדם.

footnotes:
⁴¹ וכן בתוה"ב להרשב"א, הלכ' שחיטה סוף ב"א, ד"ו כ"ב ע"א. ועיין גם בא"ח ח"ב, עמ' 393, וביבין שמועה להרשב"ץ, ח' סע"ב.
⁴² והוא מוסיף שמשום זה תקנו בה "על" ולא תקנו "לכסות", אעפ"י שמשעה ששחט לא סגיא דלא מכסה.
⁴³ ועיין ברא"ש חולין פ"ו, סי' ו', ובכנה"ג יו"ד הגהות הטור סי' כ"ח, אות ו' ואילך, ובהגהות ב"י שם.


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:11:3
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:11:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:11:3)

59-60. **על כיסוי וכו'.**כ"ה בכל נוסחאות התוספתא ובה"ג הנ"ל, וכן מעתיקים בשם התוספתא ברוקח סוף סי' ש"פ ובמורה מקום להר"מ רפי"ד מה' שחיטה (קושטא רס"ט). וכ"ה בירושלמי בהוצאות שלנו. אבל בירושלמי כי"ר: וציונו על **מצות** כיסוי הדם. וכן מעתיק בשם הירושלמי באו"ז (ח"א ריש סי' שפ"ז. וכן העתיק משמו בנו מהר"ח או"ז בשו"ת שלו סי' קכ"ט, מ"ב ע"א). ועיין מ"ש לעיל בשם הט"ז, ומ"ש בתוספ' ברכות ס' ב' ד"ה אשר. אבל שיטת התוספתא, שאינה מזכירה שתי ברכות בתפילין, היא שאינו מברך על של ראש אלא בשסח בנתים, כשיטת רב האי ועוד, עיין גנזי שכטר, הוצ' הרל"ג ח"ב, עמ' 71 ואילך.


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:11:4
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:11:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:11:4)

60. **בעפר.**ליתא בד, בכי"ע ובמורה מקום להר"מ הנ"ל, וכן ליתא בנוסחאות שלנו בירושלמי ובכי"ר שם, וכן אינה בנוסח הברכה של בה"ג והר"מ הנ"ל. אבל ברוקח הנ"ל מעתיק בשם התוספתא: על כיסוי הדם בעפר. וברוקח סי' ש"נ וכן באו"ז (ח"א סי' ת"ד, נ"ה ע"ד) מעתיקים כן אף בשם הירושלמי פרק הרואה. וכ"ה נוסח הברכה בתשב"ץ קטן סוף דיני שחיטה, ד' קרימונא ל"א ע"ב, בטיו"ד סי' כ"ח ובב"י שם. ובס' הארוך להש"ך שם ציין לרוקח ולתשב"ץ הנ"ל, והוסיף שכ"ה גם ברש"ל (יש"ש) כל הבשר סי' י"ב, ובהגהת הר"ץ שוחט מקראקא, והכי נהוג. ובמחזיק ברכה להחיד"א (יו"ד סי' כ"ח ס"ק ב') כותב: ובספרו הארוך מביא כן מהרוקח **והגאונים**⁴⁴ והתשב"ץ ומהרש"ל, וכן מנהג ארץ הצבי ומצרים לומר על כיסוי הדם⁴⁵ בעפר.

footnotes:
⁴⁴ הרב כתב ע"פ הזכרון, והש"ך אינו מזכיר את הגאונים, ובסוף הסימן מביא מן הגאונים להפך, שאינו מזכיר בעפר.
⁴⁵ בטור ובב"י מעתיקים: כיסוי דם (בלי הי"א) ולא מצאתי להם חבר בגירסא זו. ושמא מפני שפסקו שם "דמו ואפילו מקצת דמו", ולפיכך ניסחו "דם", ולא "הדם".


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:12:1
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:12:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:12:1)

**המוהל וכו'.**כלומר, ואפילו האב מוהל אינו כולל שתיהן בברכה אחת. ובבא זו ("המוהל... לעצמו") ליתא בירושלמי ובבבלי.


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:12:2
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:12:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:12:2)

**על המילה וכו'.**בס' הפרדס (הוצ' ר"י עהרענרייך עמ' ר"ג) הוכיח מכאן נגד שיטת חכמי צרפת שנהגו לברך "להכניסו" לפני "על המילה" (עיין בהגהות שם עמ' ר"ב, הע' פ"ט, ובתוספ' שבת קל"ז ב' ד"ה אבי). וכנראה שהיתה לפניו גירסת הרשב"ם בשבת שם (עיין בתוספ' הנ"ל).⁴⁶ ובראב"ן (סי' ל"ה) נתן טעם חביב למנהג שלנו, והוא שברכת "להכניסו" אינה על מעשה המצוה אלא על קיום המצוה, על שקיים מה שאמר הקב"ה לאברהם ואתה את בריתי תשמור, והיא מעין ברכת בני מערבא על סילוק תפילין עיי"ש,⁴⁷ ומשום זה מברך ברכה זו לאחר המילה.

footnotes:
⁴⁶ ולעצם העניין של השיטה הנ"ל, עיין מה שהאריך בזה בשו"ת מהר"מ אלשקר סי' י"ח. ועיין במאמר קדמות ספר הזוהר להרד"ל ריש ענף ב', ז' ע"א. ועיין בכללי המלה לר"י הגוזר, עמ' 80 ואילך, ובהערות באר יעקב שם.
⁴⁷ ועיין בס' הישר לר"ת, סי' רל"ב, כ"ה ע"א. ועיין ראבי"ה ח"ב סי' תרצ"ג, עמ' 399, ובהע' 13 שם.


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:12:3
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:12:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:12:3)

61. **להכניסו בבריתו וכו'.**וכ"ה בירושלמי בהוצאות שלנו. ובכי"ר שם: להכניס את הילד הזה לבריתו וכו'. ועיין בעיטור ה' מילה ח"ד, הוצ' רמא"י נ"ב ע"ד ובהערות שם אות ו'.


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:12:4
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:12:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:12:4)

63. **ולמעשים טובים.**וכ"ה בד ובבבלי. אבל בכי"ע ובירושלמי (בכל הנוסחאות) ובה"ג (ד"ו כ"ד ע"א) חסרות המלים "ולמעשים טובים" (אבל ישנן בה"ג ד"ב עמ' 106). ועיין בח"ד.


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:13:1
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:13:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:13:1)

**אשר קדש וכו'.**הגאונים (ערוך ערך ידיד, א"ח ח"ב, עמ' 10, כללי המילה לר"י הגוזר עמ' 89) פירשו שהכוונה היא ליעקב שנא' (מלאכי א' ב') ואוהב את יעקב. ורש"י פירש שהכוונה ליצחק, ויש מפרשים שהכוונה ליעקב (עיין בא"ח ובכללי המלה הנ"ל).


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:13:2
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:13:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:13:2)

65. **אל חי חלקינו וכו'.**וכ"ה בירושלמי ובבבלי (בכת"י וראשונים, עיין דק"ס שם 320 הע' צ'). ובה"ג (ד"ו כ"ד ע"א): אל חי **יהא** חלקינו להציל. וכ"ה בתשובת רב שר שלום גאון בשע"צ (כ"ב ע"א סי' ד'. אוה"ג שבת 135) ובסדור רב סעדיה עמ' צ"ח. והשואלים לרב שר שלום הנ"ל כתבו שהם אומרים צוה (כלומר בעבר) להציל וכו' ויש אומרים צַוֵה. ורב האי גאון פסק (לפי העיטור ה' מילה ש"ג, הוצ' רמא"י נ"ג ע"א) שצ"ל: ציוה. ובה"ג ד"ב (עמ' 106): חלקינו וצורינו ציוה בצואת קדושים להציל וכו'. וכבר העיר במפתח לבה"ג שם, עמ' 141, שכ"ה בשו"ת הר"מ (הוצ' רא"ח פריימן עמ' 114): אל חי חלקינו לעד צורנו צוה כצוית לקדושים להציל וכו'. ועיין בהערות לסידור רב סעדיה עמ' צ"ט.


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:13:3
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:13:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:13:3)

**משחת.**בכי"ע וד מוסיף: למען בריתו אשר שם בבשרינו. וכ"ה בבבלי (עיין עירובין י"ט א'). אבל בירושלמי ליתא כ"ז, וכן ליתא בבה"ג הנ"ל בד"ו ובד"ב, וכן מעידים השואלים לרב שר שלום הנ"ל: ושמענו שאין אומרין במתיבתא למען בריתו אשר שם בבשרנו. וכן ליתא בסידור רב סעדיה ובשו"ת הר"מ הנ"ל.


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:13:4
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:13:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:13:4)

**כורת הברית.**בד מוסיף כאן ברכת המילה של גרים ועבדים.⁴⁸ ונראה שבד הוסיפו ע"פ הבבלי שבת קל"ז ב'. אבל ספק הוא אם העניין לא נוסף גם בבבלי ע"פ הגאונים, עיין באוה"ג עמ' 138 ובהערות שם, ועיין בדק"ס שם עמ' 320. ועיין ברי"ף ובבעה"מ שם ספי"ט.

footnotes:
⁴⁸ אבל גם בכי"ע אין זכר לזה. וכן נראה מדברי המאירי שכתב (פסחים ז' א', 14 ע"ב): וכן תרומות ומעשרות נאמר בתוספתא של ברכות שהם בלמ"ד וכו', וכן של זבח ושל פסח מפורש בתוספתא שהם בלמ"ד, וכן במילת גרים ועבדים מפורש במסכת שבת שהיא בלמ"ד. וכיוון שבמילת גרים ועבדים שבק את התוספתא, הרי משמע קצת שהיה לפניו כאן כגי' כי"ו וכי"ע.


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:14:1
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:14:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:14:1)

66-67. **או' ברוך... מפרישן.**כ"ז ליתא בד ובכי"ע ובירושלמי כאן. וכן מביא הר"מ בשו"ת (הוצ' הרא"ח פריימן עמ' 12) מן התוספתא כאן ברכת שהחיינו על סוכה, לולב, ציצית ותפילין, ומבאר את התנאים שמברכים בהם שהחיינו, ומסיק: ולא באנו באלו הג' חלקים זולתי להוציא מי שמפריש תרומה ומעשרות או חלה, או טמא שטבל, שלא יברך שהחיינו על עשיית אלו המצות ודומיהן. וכן לא היה כ"ז לפני הראשונים שנציין להלן בסמוך ד"ה להפריש.
אבל בכפו"פ פכ"ה (ד"ו ק"ז סע"ב; הוצ' לונץ עמ' תע"ה) מעתיק בשם תוספתא ברכות פ"ו כגירסת כי"ו. וכן באבודרהם (סדר תפלות של חול ש"ג, הוצ' עהרענרייך זצוק"ל עמ' ע"א): והטעם הנכון בעיני הוא מה שכתוב בתשובת הגאונים⁴⁹ שאין מברכין שהחיינו אלא על דבר שיש בו שמחה והנאה לגוף, והכי אמרינן בתוספתא דברכות ההולך להפריש תרומות מברך שהחיינו, נראה מפני שהוא שמח ונהנה באסיפת פירותיו. אבל להלן שם (עמ' צ"ז) העתיק כגי' ד וכי"ע.

footnotes:
⁴⁹ הובאו במאור סוף פסחים, אלא שנשמט שם הציון לתשה"ג, עיין בא"ח ח"א ה' ברכות סוף סי' ע"ג, מ"ב ע"א. ועיין בשו"ת הרשב"א ח"א, סי' קכ"ו.


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:14:2
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:14:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:14:2)

67. **להפריש וכו'.**ברמב"ן בכורות סוף ה' חלה: ותניא בתוספתא היה מהלך להפריש תרומות ומעשרות אומר ברוך אקב"ו להפריש (כג' ד וכי"ע, עיין מ"ש לעיל) תרומות ומעשרות. מאימתי וכו'. ועיין גם בהשגות שלו על סה"מ להר"מ שורש י"ב (ד' וורשא, ע"ט ע"א) ובזוהר הרקיע להרשב"ץ ע"ט ע"א, ובחי' הרמב"ן פסחים ז' א' ד"ה ופי' הסוגיא. וכן נעתקה התוספתא (כגי' ד וכי"ע בערך, עיין מ"ש לעיל) במאירי חלה פ"ב, עמ' 19, פסחים ז' א' סד"ה ולעניין (15 ע"א, ועיי"ש 14 ע"ב). ועיין במגן אבות שלו הוצ' לאסט, עמ' מ"ב ועמ' מ"ה. וכן בר"ן פסחים פ"א סי' ת"ש, ובשו"ת הריב"ש סי' שפ"ד. ועיין רש"י ברכות מ' ב' ד"ה מלברכך.
והראשונים (עיין ראב"ן סי' ל"ה, ובציונים של הר"ש אלב"ק בריש הסימן שם)⁵⁰ נותנים טעמים שונים להתחלת הברכה בלמי"ד עם פועל ולהתחלה ב"על" עם שם הפעולה. וראש המדברים בעניין הוא ר"י אבן פלאת.⁵¹ וכתב הרב (לפי ס' הפרדס הוצ' עהרענרייך סוף עמ' ר"ח ואילך): וברכת החלה (כלומר, הנוסח שלה) לא הוזכרה בתוספתא. וראיתי בדברי רבינו האי זצ"ל בטבע זה, אשר קדשנו במצותיו וצונו על התרומה⁵² וכו', ובתוספתא תניא הנכנס להפריש תרומות ומעשרות אומר ברוך אתה ה' אמ"ה אשר קבמ"ו להפריש תרומות ומעשרות. ושמא טעות סופר הוא (כלומר, וצ"ל: **על הפרשת** תרו"מ), ואם תימצי לומר עיקר לא קשיא ולא מידי וכו'.
ובראב"ן הנ"ל (סי' ל"ה) כתב: ובכל אילו המצות שעשייתן לפי שעה מברך עליהן וכו' לעשות, דאין עשיית המצוה אלא בנגמרה וכו', וכן להפריש חלה ותרומה לא נגמרה מצותן עד שעת נתינה לכהן.⁵³

footnotes:
⁵⁰ אלבק מציין שם לס' הישר לר"ת סי' קמ"א, וכ"ה בראב"ן הוצ' עהרענרייך (אלא ששם בטה"ד: קע"א). וכ"ה בציונים של הרח"י עהרענרייך לפרדס עמ' קצ"ה הע' ב'. וצ"ל בכולם: סי' רנ"ט. והציון "קמא" הוא "פ' קמא", כלומר פרק קמא דפסחים.
⁵¹ עיין בציונים של אלבק הנ"ל. ועיין בפי' ר' אליהו מלונדריש הוצ' הרמ"ל זק"ש, עמ' כ"ט ואילך, ובערוגת הבושם ח"ב עמ' 67 ואילך. ועיין הסיכום במגן אבות למאירי, עמ' מ"ד-מ"ה.
⁵² כ"ה בשאילתות ריש סי' ע"ג, ועיין בהעמק שאלה שם אות א' ואות ב'. ועיין בהשגות הראב"ד פ"ח מה' בכורים הי"א, בס' המנהגות להרא"ש מלוניל, הוצ' הר"ש אסף בספרן של ראשונים, עמ' 155, ובא"ח ח"ב, עמ' 200. ובמחז"ו, עמ' 264: אקב"ו להפריש תרומה. אבל הר"מ בפ"ח מה' בכורים הי"א פסק שמברך: להפריש חלה. וכבר העיר הר"ש הורוויץ בהערותיו למחז"ו הנ"ל שכ"ה הנוסח גם בה"ג ה' חלה (ד"ו ט"ו ע"ב), עיי"ש בשאר הציונים. ועיין בהערות הר"ש טרויב לה"ג, קמ"ה ע"ב. וכ"ה אף בה' ראו, עמ' 32, ובה' פסוקות, הוצ' ר"ס ששון, עמ' ל"ט, ובסדור רב סעדיה, עמ' ק"א, עיי"ש בהערות. ועיין מ"ש ר"ן קורוניל בהערה לפיסקי חלה להרשב"א, כ"א ע"א ואילך. ועיין באו"ז ח"א סי' שס"ז, נ"א ע"א, מ"ש בשם הירושלמי. ועיין בריבמ"ץ מע"ש פ"ה מי"א.
⁵³ עיין בהערה ט"ז שם שציין לנכון לשו"ת נודע ביהודה מהדו"ת סי' ר"א. ועיין בהשגות הרמב"ן על סה"מ להר"מ הנ"ל, ובמגילת אסתר ובקנאת סופרים שם. ועיין מ"ש הרי"פ פערלא בפירושו לס' המצות לרס"ג ה"א, רע"ח ע"א ואילך. ועיין בשו"ת ר"י אבן פלאת, הוצ' אסף הנ"ל, עמ' 203, ובשאר הראשונים שהבאנו לעיל.


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:14:3
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:14:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:14:3)

**תרומה ומעשרות.**בכפו"פ פכ"ה (עמ' תע"ה) ובשו"ת הריב"ש סי' שפ"ד פירשו שזה הוא נוסח הברכה, כלומר שמברך "להפריש תרומה ומעשרות", והביאו ראייה מכאן⁵⁴ שמברכין ברכה אחת על מילת שני תינוקות.⁵⁵ וכמובן, שאין זו אלא אסמכתא בעלמא, שהרי אפשר לפרש "תרומה ומעשרות" תרומה או מעשרות, כדרך שאמרנו ברישא: היה הולך להפריש תרומה ומעשרות, ושם הרי אי אפשר להפריש שניהם בבת אחת. וכנראה שרבותינו סמכו בעיקר על הירושלמי דמאי (פ"ה ה"ב, כ"ד ע"ג): תני ר' חייא כוללן בברכה אחת.⁵⁶ וכן פסק הר"מ בספ"א מה' מעשר. ועיין ברדב"ז שם.

footnotes:
⁵⁴ בכפו"פ שם: מפי הר"ב (רבינו ברוך) ז"ל שמעתי שעל זה סומכין בארצו וכו' שימולו את בניהם יחד, שאחד מהם מברך, וכלן יוצאין. ומכיון שהעתיק שם גם הט"ו, הרי אפשר שרבינו ברוך כיוון להט"ו להלן. אבל בעל הכפו"פ עצמו פירש לעיל שם את התוספתא כמו שהבאנו בפנים.
⁵⁵ נגד שיטת בעל העיטור סוף ה' מילה (הוצ' רמא"י, נ"ג סע"ג, ועיין בהערה שם) והריטב"א בחידושיו לשבת. ובמיוחסים להריטב"א שלפנינו לא מצאתי שיטה זו.
⁵⁶ ואעפ"י שאסור להפריש תרומה ומעשר בבת אחת, מ"מ מברך עליהן אחת, ודינן כמילת שני תינוקות שהם גופין מחולקין ואי אפשר למול אותם בבת אחת, עיין בעיטור שם שחילק בין מילה ובין שחיטה. ואפשר שבעל העיטור והריטב"א החמירו ופסקו כשיטת ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יוחנן בירושלמי שם שמחייב לברך חמש ברכות.


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:14:4
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:14:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:14:4)

68. **בשעה שמפרישן.**לפי הגירסא שלפנינו ברישא, צריך לפרש שברכת שהחיינו מברך כשהוא מפרישן, כלומר, לפני ההפרשה בדווקא, אבל על ההפרשה עצמה מברך בשעת ההפרשה או לאחריה (עיין להלן). ולהלן תרומות (פ"ג ה"ג): היה הולך להפריש תרומה ומעשר ראשון וכו' מברך עליהן **משהפרישן** (כ"ה בכל הנוסחאות שם). אם עתיד לקרות להם שם וכו'.
וברמב"ן סוף ה' חלה הנ"ל: וכד בעי למשקל חלה מאגנא מבעי **לאקדומי ואפרושי** (עיין הלשון בשאילתות ריש סי' ע"ג) והוא מברך וכו', והדר לימא תהוי חלה וכו', כל המצוות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן, ותניא בתוספתא היה מהלך להפריש וכו' (העתקנו את לשונו לעיל), מאימתי מברך עליהן **משהפרישן**. תניא אידך (להלן תרומות הנ"ל) היה מהלך להפריש תרומות ומעשרות מברך **משהפרישן**. הפרישן אם עתיד לקרות להם שם אין בהם משום קדושה עד שיקרא להם שם, ואם אין עתיד לקרוא להם שם, כיון שהפרישן נתקדשו. וע"ז מוסיף רבינו: הלכך אם אין עתיד לקרות להם שם, מברך עליהם קודם שיפרשן, כדי שיברך עובר לעשייתן.⁵⁷ ועיין גם בפיסקי חלה להרשב"א, בסופו. ומתברר מדברי רבינו⁵⁸ שהוא מפריש ואח"כ מברך ואח"כ קורא שם, כנוסח התוספתא בתרומות. וכנראה שגם לפנינו הכוונה היא שהברכה בעצמה היא קריאת שם (וכסברת מהרי"ק בפ"ה מה' בכורים הי"א), ולפיכך אם עתיד לברך, מפריש ואח"כ מברך, כלומר קורא שם בזה (ומ"ש בשאילתות: והדר לימא תיהוי חלה, אינו אלא לרווחא דמילתא), ונמצא מברך בשעת חלות ההפרשה או לאחריה.

footnotes:
⁵⁷ כלומר, לפי הגירסא "משהפרישן" צריך לפרש שעדיין לא קרא להם שם, ולפיכך מברך אחר ההפרשה, לפני קריאת שם, אבל אם אין עתיד לקרוא להם שם מברך לפני ההפרשה.
⁵⁸ וכנראה שכן היתה לפניו הגירסא בשאילתות ריש סי' ע"ג הנ"ל.


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:15:1
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:15:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:15:1)

69. **כל אחד וכו'.**באו"ז (ה' ר"ה סי' רס"ב, ח"ב, ס"א ע"ב): וההיא תוספתא דברכות פרק ברכת זימון, דתניא עשרה שהיו עושין עשר מצות כאו"א מברך לעצמו, היו כולן עושין מצוה אחת אחד מברך לכולן, התם ה"פ עשרה שהיו עושין עשר מצות שאין ברכותיהן שוות, כגון זה לובש תפילין זה מתעטף בציצית זה קובע מזוזה וזה שוחט וזה מעשר וזה תורם וכו', הואיל ואין ברכותיהן שוות כל אחד מברך לעצמו אבל היו כולן עושין מצוה אחת שכולן לובשין תפילין או מצוה אחרת הואיל וברכה אחת היא אחד מברך לכולן וכו'.⁵⁹ וכן פירש את התוספתא באבודרהם ס' תפלות של חול ש"ג (קרוב לראשו), הוצ' הרח"י עהרענרייך עמ' ס"ב. וכן מוכח מן הסיפא, עיין להלן.
ברם ר' אשר בר' חיים תלמיד הרשב"א (בס' הפרדס כת"י שער ט', כפי שמביאו בשיורי ברכה להרחיד"א או"ח סי' ח) כתב: היכא דבירך ש"ץ לגמור את ההלל אין הקהל צריכין לחזור ולברך, וראיה מהתוספתא עשרה שעשו מצוה א', א' מברך לכלן, עשרה שעשו עשר מצוות כל א' מברך לעצמו, ופירוש התוספתא הכי הוי, עשרה שעשו מצוה אחת כגון עשרה שקורין הלל, או עשרה שעשו מעקה אחת, או עשרה שקובעין מזוזה אחת או כדומה לזה, א' מברך לכלם, ועשרה שעשו עשר' מצוות כגון שמניח כל אחד תפילין בראשו או שמתעטפין בציצית או שמנענעין הלולב כל אחד מברך לעצמו. וראיתי **מי שטעה** ופירשה עשרה שעשו מצוה אחת, כגון אם עשרה מניחין תפילין אחד מברך לכלן, כיון שכלן עושין מצוה אחת יחד, וכן עשרה שמנענעין לולב יחד, או מתעטפין בציצית וכיוצא, ועשרה שעשו עשר מצוות, כגון שכל אחד ואחד עושה מצותו, כלומר שזה מניח תפילין וזה מתעטף בציצית, וזה מנענע את הלולב כל א' וא' [מברך] לעצמו, וזה טעות גדול דהאיך אפשר שאני מניח תפילין ואחר יברך עלי'. וכן עשרה שעושין עשר מצוות, שר"ל שזה מניח תפילין וזה מתעטף בציצית וכו', ולפ"ז מברך כל א', פשיטא, והיאך יעלה בלב שום אדם שאם אחד מניח תפילין וא' קובע מזוזה ואחד מנענע בלולב, אחד יברך לכלן, שיברך א' על התפילין ויפטור אחר שמנענע לולב וכו'. ופירוש זה נראה לכאורה מוכרח, אבל עיין הסיגנון בסיפא.
וכן הביאו את התוספתא בשו"ת מהר"מ ד' פראג סי' ז', ד' למברג סי' תי"ג, שו"ת הרשב"א ח"א סי' תנ"א (ולה כיוון באהל מועד לר"ש ירונדי, ח"א ק"ט ע"ב), הגה"מ פי"א מה' ברכות ה"י, א"ח ח"א ה' ברכות סי' ב', ל"ז ע"א. כפו"פ פכ"ה עמ' תע"ה.

footnotes:
⁵⁹ ועיי"ש ח"א סי' שס"ז, נ"א ע"א. ויש שם קיצור בהעתקה מן התוספתא, אעפ"י שכן מעתיק גם בהגהות אשרי חולין פ"א, סי' ג'.


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:15:2
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:15:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:15:2)

70. **יחיד וכו'.**בבבלי סוכה מ"ו א': ת"ר היו לפניו מצות הרבה אומר ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו על המצות. ר' יהודה אומר מברך על כל אחת ואחת בפני עצמה.⁶⁰ ופירש"י: מצות הרבה. ליטול לולב, לישב בסוכה, להניח תפילין וכו'. ולפ"ז הברייתא שלנו כר' יהודה. והראשונים מסתייעים מכאן שמברכין ברכה אחת על מילת שני תינוקות (עיין לעיל הע' 54 - 56), וכולם פירשוה כפירש"י בבבלי הנ"ל.

footnotes:
⁶⁰ שו"ת מהר"ם ושו"ת הרשב"א וכפו"פ הנ"ל (בפנים). וכן במרדכי חולין פ"ז סי' תרנ"ז, שו"ת הרא"ש כלל כ"ו, סוף סי' ד' (ועיי"ש כלל י"ד, סי' ג', ובפסקיו לפסחים פ"א סי' י'), רבינו ירוחם, אדם, נתיב ה' ח"א (קרוב לראשו), ושו"ת הריב"ש סי' שפ"ד הנ"ל.


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:15:3
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:15:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:15:3)

71. **מפסיק ועושה וכו'.**וכ"ה בד ובאבודרהם ובריב"ש הנ"ל. ובכי"ע ובהגה"מ הנ"ל רק פעם אחת "מפסיק ועושה". ופירש בריב"ש הנ"ל: כגון בנמלך, כדאיתא בגמ' דילן (פסחים ק"ג ב'). ובה"ד כתב שהברייתא כאן כרבי (סוכה מ"ו א'), אבל כבר העירונו לעיל שהברייתות כאן בתוספתא הן בשיטת רבנן ודלא כרבי, והעיקר הוא כפי' הריב"ש. ועיין מ"ש לעיל ספ"ה.


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:16:1
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:16:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:16:1)

72. **מתפלל שתים.**וכ"ה בכי"ע ובמשנה פ"ט מ"ד. ובדק"ס עמ' 288 מביא מכי"מ: **צריך** שתים, ולא הביא שום נוסח אחר. אבל בד כאן: **מברך** שתים, וכ"ה בפיסקא של המשנה בב"נ (ל"ז ע"ג), וכן גרס במשנה במאירי (199 ע"א) ובא"ח (ח"א ה' ברכות סי' ס"א, מ' ע"ג). וברא"ה עמ' קפ"ג: **מברך** מתפלל שתים, ונתערבבו בו שתי הנוסחאות. וכן בפיסקא שבירושלמי (פ"ט ה"ו, י"ד ע"ב) בדברי בן עזאי: **מברך** ארבע וכו', ועיין להלן שו' 78 ומש"ש. וכן צ"ל בכי"מ: [מ]בריך (במקום: צריך), ועיין להלן.


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:16:2
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:16:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:16:2)

72-73. **אחת בכניסתו וכו'.**עיין בפירש"י במשנה, ולפי פירושו אין כאן ברכה כלל, אלא מתפלל בשתיהן. ובמאירי פירש (לפי גירסתו: מברך שתים, עיין לעיל): אחת בכניסתו, והוא שמברך לשם שהכניסו לשלום. ואחת ביציאתו שיברך את השם שהוציאו לשלום. ובן עזאי אומר ד'. ב' של תפלה וב' של הודיה. ולפי פירושו הוסיף בן עזאי את שתי התפילות. אבל הפי' הפשוט הוא בפיה"מ להר"מ: בשעת כניסתו הוא מתפלל להקב"ה שישמרהו במדינה, ובשעת צאתו יודה לאל שהוציאו ממנה לשלום. וכבר העיר הרש"ש (נ"ד א'), שכן מפורש בירושלמי: בכניסתו מהו אומר, יהי רצון מלפניך ה' אלקי ואלקי אבותי שתכניסני לכרך זה לשלום.⁶¹ ביציאתו אומר, מודה אני לפניך ה' אלקי כו'. והראשונה היא תפלה והשניה היא הודאה, כמו בברכת המרחץ להלן.

footnotes:
⁶¹ ובהכרח פירושו שתפילה זו כוללת בקשה שישמרהו ה' אף בכרך עצמו, שהרי כל עצם הסכנה היא בהיותו בכרך, ועליה הוא מתפלל, ואם אירע לו אסון בכרך, נמצא שלא נכנס לשלום אלא לצרה. ופירוש זה של הירושלמי והר"מ הוא לת"ק גרידא שלא הזכיר תפילה בתוך הכרך עצמו, אבל לבן עזאי שמתפלל במיוחד אף בתוך הכרך, שיצא משם בשלום, הרי התפלה הראשונה היא כפשוטה על הדרך, שיכנס לכרך בשלום. ולפיכך ניסח הר"מ בחיבורו (פ"י מה' ברכות הכ"ה): הנכנס לכרך אומר יהי רצון וכו' שתכניסני לכרך זה לשלום וכו', מפני שפסק כבן עזאי שמתפלל ארבע, ופירש כפשוטו.


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:16:3
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:16:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:16:3)

73. **ר' שמעון או' וכו'.**בד וכי"ע: **בן עזאי** או' וכו'. וכ"ה במשנה ובירושלמי. ואולי צ"ל כאן: שמעון [בן עזאי] או' וכו'.


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:16:4
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:16:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:16:4)

76. **יצא לשלום וכו'.**בירושלמי ישנה באמצע עוד בבא: כשיצא אומר יהי רצון מלפניך ה' אלקי שתוציאני מכרך זה לשלום. יצא אומר וכו'. וכן בבבלי ס' א': בקש לצאת אומר יהי רצון מלפניך וכו' יצא אומר מודה וכו'. אבל בה"ג ד"ב עמ' 76 ובכל בו סי' פ"ז (ד' ארימינו) מעתיקים רק ג' בבות כמו בתוספתא כאן. (וכנראה שזו היא השמטה בט"ס, עיין בה"ג ד"ו ובא"ח הנ"ל). וכן במאירי (199 ע"ב ד"ה זהו ביאור) מעתיק מן התלמוד רק ג' בבות שלפנינו, אבל מתוך פירושו במשנה משמע שהיו לפניו ד' בבות. ואם אין כאן השמטה בתוספתא צ"ל שהתפלה האחרונה כוללת הודאה לשעבר ותפילה להבא שיגיע למקומו בשלום. ומכל מקום צריך לפרש שהסיפא במשנתנו "ונותן הודאה לשעבר וצועק לעתיד לבוא" בן עזאי היא שהלכה כמותו.


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:16:5
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:16:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:16:5)

77. **שהוצאתני וכו'.**גי' כי"ע יותר קרובה לנוסח הבבלי.


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:17:1
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:17:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:17:1)

78. **מברך שתים וכו'.**בד, בכי"ע וכירושלמי: **מתפלל** שתים וכו', ועיין מ"ש לעיל שו' 72, ד"ה מתפלל. ובבבלי: הנכנס לבית המרחץ אומר יהי רצון וכו'.


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:17:2
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:17:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:17:2)

79. **שתכניסני וכו'.**וכע"ז גם בבבלי לפי כתי"י וראשונים.⁶² אבל בירושלמי: שתצילני משריפת האש ומהיזק החמין ומן המפולת וכו'. ועיין במעשה שאירע לו לר' אבהו בבבלי כאן ובכתובות ס"ב א'. אבל עיין בירושלמי ביצה פ"א ה"ו, ס' ע"ג.

footnotes:
⁶² עיין דק"ס עמ' 343 הע' נ'. ועיין במס' ד"א רבה פ"י, הוצ' היגער עמ' 296 ובשנו"ס שם.


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:17:3
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:17:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:17:3)

80. **תהי וכו'.**הסדר כאן נראה לכאורה בלתי הגיוני. ובבבלי באה בקשת הכפרה אחרי תפילת ההצלה לעתיד לבוא. ובברכות השחר מן הגניזה:⁶³ תהי מיתתי עם יציאת נפשי כפרה על כל עוונותי **לעתיד לבוא**. ובסנהדרין פ"ו מ"ב: ואין אתה עכור לעתיד לבוא (כגי' המשניות מטיפוס א"י) וכו' תהא מיתתי כפרה על כל עונותי. ונראה שהסדר בתוספתא נכון, ובכוונה הציעו לגמור בתפילה להצלה, כדי שלא לסיים במיתה, משום נחשא (עיין בדברי אביי בבבלי שם).

footnotes:
⁶³ מאן, בשנתון של צינציניטי ח"ב עמ' 278; אסף, בספר דינבורג, עמ' 121.


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:17:4
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:17:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:17:4)

81. **יצא וכו'.**סיפא זו לא היתה לפני הבבלי, שכ"ה שם: כי נפיק מאי אומר? א"ר אחא מודה אני לפניך ה' אלקי שהצלתני מן האור הזה (כגי' כת"י). ובירושלמי: כשהוא יוצא אומר מודה אני לפניך ה' אלקי שהצלתני [משריפת אש ומחזקת החמים ומן המפולת. כן יהי רצון מלפניך שאגיע לביתי בשלום] (כ"ה בכי"ר). ובירושלמי שם מעמיד לה ר' אבהו דווקא במרחץ שהיא ניסוקת, אבל במרחץ שאינה ניסוקת אינו אומר אלא מהיזק חמין בלבד. ועיי"ש פ"ד ה"ד, ח' ע"ב; קהלת זוטא פ"ג, ב', עמ' 96; מה"ג בראשית מ"ב ל"ח, הוצ' ר"מ מרגליות עמ' תש"ל.


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:18:1
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:18:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:18:1)

83. **ר' יהודה וכו'.**וכ"ה בירושלמי ובבבלי (בכת"י ובראשונים). ובהוצ' שלנו: ר' **מאיר** אומר וכו'. ועיין בשו"ת הר"א בן הר"מ, הוצ' הרח"א פריימן ז"ל עמ' 121 ובהערה 5 שם (=חידושים מהרמב"ם כת"י שבמעשה רוקח ח"א, ב' רע"ד).


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:18:2
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:18:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:18:2)

84. **ברוך וכו'.**הסדר בכת"י שלנו הוא: גוי, בור, אשה, וכן היה כאן לפני המאירי (ס' ב', 201 ע"א), וכ"ה הסדר בירושלמי⁶⁴ ובבבלי (לפי כת"י וראשונים). אבל בד וכי"ע הסדר הוא: גוי, אשה, בור. וכ"ה בכי"ר של הירושלמי⁶⁵ ובבבלי בהוצאות שלנו. ולפי סדר זה מתקשרת הסיפא (משלו משל) עם בור. ובבבלי הוציאו בור והכניסו עבד במקומו, וגם בזה אנו מוצאים שנו"ס בסדר, עיין לדוגמא בסדור רב סעדיה עמ' פ"ט ובשנו"ס שם. ויש בזה נ"מ לדינא, עיין מגן אברהם או"ח סי' מ"ו אות ט'.
וכמה מן הפוסקים הסכימו להשמיט בור מן הברכות. ובמאירי הנ"ל כתב: ומתוך כך (כלומר, מתוך התוספתא. ועיין במפתח למגילת סתרים לר"ן הוצ' הר"ש אסף בתרביץ שי"א סוף עמ' 239) נהגו הרבים בארבעתן. ובפרקי דרבי (הוצ' גרינהוט עמ' ס"ו): ד' דברים חייב אדם לומר בכל יום שלא עשני גוי, שלא עשני עבד, שלא עשני אשה, שלא עשני בור וכו', שלא עשני עבד שהעבדים נחשבים כבהמה.
ובס' המנהגות לר' אשר מלוניל (הוצ' הר"ש אסף בספרן של ראשונים עמ' 141): שלא עשני גוי כי כשברא הב"ה את עולמו ברא כל הנשמות שבעולם, ותנא **ימים יוצרו ולא אחד בהם**, מלמד שהראה הב"ה לאדם הראשון וכו', ויש ששואל למה אין מברכין שלא עשני בהמה, מפני שכבר הודה על זה בברכת אלהי נשמה שנתת בי טהורה, וכן אשר יצר את האדם בחכמה, מפני שבשעה שנבראו הנשמות לא נבראו רוחות הבהמות, ובהמה אין לה נשמה. וממש כדברים הללו הביא בדרשות ר' יהושע אבן שועיב (פ' תזריע ומצורע ד' קראקא מ"ח ע"ב) בשם תשובת הרמב"ן לרבינו יונה: וכן דרשו ימים יוצרו מלמד שהראה הקב"ה לאדם וכו' וכל זה רומז לנשמות, ולכן אין אנו מברכין שלא עשני בהמה, שאין לה נשמה. ובס' הריקנטי (משפטים כ"ב סוף י"ז, והביאו בשערי תורת א"י לרזו"ו רבינוביץ, עמ' 20): ושמא כי בזה⁶⁶ נחלקו רבותינו ז"ל במנחות אם יש לברך שלא עשני בהמה והבן זה. וקרוב לודאי בעיני שלריקנטי זה כיוון בס' לקט יושר⁶⁷ (או"ח עמ' 7) שכתב: "ודכירנא שמצאתי בספר אחד וז"ל, ושמא כי בזה נחלקו רז"ל במנחות אם יש לברך שלא עשני בהמה ודו"ק". ולעיל שם העיר בשם רבו בעל תרומת הדשן: אשה אומרת במקום שלא עשני אשה, שלא עשני בהמה.
ובברכות השחר מן הגניזה:⁶⁸ ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם אשר בראת אותי אדם ולא בהמה, איש ולא אשה,⁶⁹ ישראל ולא גוי, מל ולא ערל.⁷⁰ חפשי ולא עבד.⁷¹
וכבר העיר איזידור לוי⁷² כי שופענהאוער היה הראשון שהסמיך⁷³ את ג' ברכות השחר שלנו עם הברכות שייחסו לאפלטון (עיין להלן). ואחריו ציין כן גם יואל.⁷⁴ אבל כבר העיר ווייס⁷⁵ לפניו (בלי ציון המקור לספרות היונים) על נוסחא יותר קרובה לעניינינו.⁷⁶ והוא שספרו על תליס, ויש אומרים על סוקרטיס, שהיתה מרגלא בפומיה הודאה על ג' דברים: א. שנולדתי אדם ולא בהמה. ב. איש ולא אשה. ג. היליני ולא ברברי. וזה מתאים בדיוק לג' ברכות הראשונות של הגניזה.⁷⁷
וכנראה שעיקר הנוסח הוא כמו שהוא לפנינו בתוספתא, בירושלמי ובבבלי, ואין שום הכרח לראות כאן השפעות חיצוניות, שהרי הברכות הללו הן על טובות הש"י עם האדם, ומטבע כל אדם להרגיש בהן. וגירסת הריקנטי במנחות (בעניין שלא עשני בהמה, עיין מ"ש לעיל) היא מפוקפקת מאד, ואין לה שום סמך לא בכתי"י, ולא בראשונים. והרי כבר ראינו לעיל שהראשונים התעסקו בשאלה זו, ואפשר שכתב ע"פ השפעת המשא והמתן בין הרמב"ן ורבינו יונה (עיין מ"ש לעיל). ואשר לניסוח הברכות בברכות השחר של הגניזה, הרי מוכח מתוכן שהן מאוחרות מאד (עיין מ"ש לעיל בהע' 70 - 71), ואין לסמוך עליהן כלל.

footnotes:
⁶⁴ בהוצ' שלנו. וכן היה שם הסדר לפני רב עמרם גאון (עיין בס' המנהיג סי' א', ז' ע"ב, ובסידור רש"י עמ' 3 ואילך ובהערות שם) ולפני רב האי (תשה"ג שע"ת, סי' שכ"ז) ולפני הראבי"ה (ח"א סי' קמ"ו, עמ' 140).
⁶⁵ וכ"ה בעיטור ה' ציצית הוצ' רמא"י, ע"ז ע"ב, ובילקוט המכירי ישעי' עמ' 112.
⁶⁶ עיי"ש, ונראה שהפירוש הוא, אם אדם הבא על הבהמה ממשיך עליו את רוח הבהמה.
⁶⁷ וציין לו דוידסון באוצר השירה והפיוט ח"ב עמ' 72, סי' 1623, והעיר גם על מאמרו של מאן, עיין להלן.
⁶⁸ מאן הנ"ל (לעיל הע' 63), עמ' 277 (ועיי"ש עמ' 274 הע' 19); אסף הנ"ל.
⁶⁹ אצל אסף הנ"ל מוסיף: זכר ולא נקבה.
⁷⁰ ברור שברכה זו הוסיפו בארץ האיסלם שהבדילו שם בין גוי (ערבי) ובין ערל (נוצרי), עיין בהערות הר"ש אסף שם.
⁷¹ אצל ר"ש אסף שם מוסיף: טהור ולא טמא. והנה יש לנו במקור זה לא שינוי בסדר הברכות גרידא, אלא ניסוח חדש לגמרי. במקום הברכה על שלילת הרע, יש כאן ברכה על החסד שעשה אתנו בפועל, דוגמת שאר ברכות השחר (עיין ב"ח או"ח סי' מ"ו) יחד עם שלילת הרע, דבר והיפוכו. וכ"ז חשוד בעיני כניסוח מאוחר, ועיין דק"ס מנחות, עמ' 108, הע' ד'.
⁷² בספרו בלשון צרפת "האגדה של פיתגרס מיון לא"י", עמ' 261, הע' 5.
⁷³ דיע וועלט אלס וויללע אונד פארשטעללונג, עמ' 577.
⁷⁴ בליקקע אין דיע רעליגיאונסגעשיכטע וכו', ח"א עמ' 119 ואילך.
⁷⁵ דור דור ודורשיו ח"ב, ווינה תרל"ו עמ' 29, ועיי"ש עמ' 147.
⁷⁶ מסורת של דיאוגיניס מלאערטיאה, ס"א ל"ג, בשם הרמיפיפוס.
⁷⁷ ועיין מ"ש ע"ז קויפמן במ"ח כל"ז, עמ' 15 ואילך (וציינתי לו בתס"ר ח"א, עמ' 30, הע' 1); צ'רלס טיילור בפרקי אבות שהוציא לאור, הוצאה שניה, עמ' 138 ואילך ; איזידור לוי בספרו הנ"ל (לעיל הע' 72) עמ' 261 ואילך, ועיי"ש עמ' 262, הע' 3.


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:18:3
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:18:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:18:3)

85. **כאפס וכו'.**עיין שנו"ס. וכנראה שהסופר העתיק ע"פ הזכרון. ובישעי' במגילות גנוזות: **וכאפס ותהוו** וכו'.


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:18:4
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:18:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:18:4)

86. **ירא חטא.**וכ"ה בכי"ע. ובד מוסיף: ולא עם הארץ חסיד. וב"ה באבות. ופירש ר"י נחמיאש שם (ט"ז ע"א): בור נקרא שאינו לא במקרא ולא במשנה ולא בתלמוד ולא בדרך ארץ, וכ"ה בתוספ' מנחות מ"ד א' ד"ה זיל, ועיין במשנת קידושין ספ"א. ועיין בבלי סוטה כ"ב א' ובתוספ' שם ד"ה רבי. ועיין מ"ש בתס"ר ח"ב עמ' 159 בשם ס' הקנה.


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:18:5
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:18:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:18:5)

**חייבות במצות.**במאירי (עמ' 201) מעתיק מכאן: שאין אשה חייבת בכל המצות. וכן העתיק בראבי"ה (סי' קמ"ו) הנ"ל מן הירושלמי: שאינה מצווה **בכל** המצוות. וכנראה שזהו תיקון רבותינו ז"ל. וכן להלן ריש סוכה (כגי' כי"ל, עיין תס"ר ה"א עמ' 196): ואין אשה חייבת במצות. וכן בירושלמי שם פ"א ה"א, נ"א ע"ד: ואין אשה מצוה על המצות. ופירושו, כמו שהגיהו הראשונים הנ"ל.


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:18:6
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:18:6](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:18:6)

88. **מקדיח וכו'.**אפשר שמכאן הוא הביטוי "להקדיח את התבשיל" במובן מעשים רעים (עיין בבלי כאן י"ז ב' ובערוך ערך קדח ב').


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:18:7
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:18:7](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:18:7)

**להפוך וכו'.**בד: לחפת לו חלוק והוא לא חיפת חלוק מימיו. וכע"ז גם בכי"ע. ועניין החיפות הוא שהיו הופכין את השפה וכופלין אותה (עיין תוספתא כלים ב"ב פ"ו ה"ד), כדי לחזק את החלוק ולהתאימו לקומת האדם, שלא יהא ארוך יותר מדאי ויתלכלך. ובבבלי מו"ק (י' א') הגדירו את התופר ההדיוט (שאינו אומן): כל שאינו יכול לכוין אימרא בחפת חלוקו, ופירושו שהיו נותנים אימרא על החפת לשם נוי (עיין כלים פכ"ז סמ"ו, ותוספתא הנ"ל), ומי שאינו יכול לכוין את האימרא לחפת, הרי הוא הדיוט, ואינו אומן (ועיין ירוש' שם פ"א ה"ח, פ' ע"ד). וכאן נתנו דוגמא יותר קיצונית, לעבד שלא חיפת חלוק מימיו, ואינו מכיר לכוין בדיוק את החפיתה לקומת האדם, ונמצא החלוק משולשל (עיין מדרש שמואל רפכ"א) ונגרר בארץ.
ובפי' רבינו יונה למשלי פי"ט, ב' (עמ' 101): ואז"ל כי מי שלא למד חכמה ותורה לא יצליח בידו קיום המצות על אופניהם ועל תכונתם, והוא דומה לעבד אשר צוה לו המלך לחפות לו חלוק והוא לא חפה (צ"ל: חפת) חלוק מימיו, וכעס המלך על פעולתו כי לא ישרה בעיניו. ונראה שכיוון לתוספתא שלפנינו.


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:19:1
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:19:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:19:1)

90. **לא יכנס וכו'.**ילקוט קהלת סי' תתקע"א בשם התוספתא. ועיין להלן.


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:19:2
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:19:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:19:2)

91. **ובאפנדתו וכו'.**וכ"ה בקה"ר, וכע"ז גם בירושלמי. ובבבלי: בפונדתו מופשלת לאחוריו. ופירש בפיה"מ להר"מ שאפונדא כאן הוא בגד תחתון, ואסור להכנס בו לבדו, עד שילבש עליו בגד אחר. ומן התוספתא כאן (וכן מכלאים פ"ה הט"ו) משמע כפירש"י שאפונדה שלנו היא כמו בכל מקום - אזור חלול שחוגר בו. ודווקא אם היא מבחוץ אסור, אבל אם היא מתחת לבגד מותר. ובתוספ' שנץ (לפי שטמ"ק ב"מ כ"ו א') הוכיחו מן הירושלמי שאפונדתו מבפנים מותר.⁷⁸

footnotes:
⁷⁸ והעיר עליהם רמ"ל זק"ש במשניות הוצ' מכון הערי פישעל, עמ' 76.


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:19:3
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:19:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:19:3)

94. **קולין והמורין וכו'.**וכ"ה בירושלמי ובקה"ר, ועל פיה בארנו בפיה"ק. אבל גי' ד מתאימה לבבלי, ולפי מסורת זו הק"ו של ר' יוסי בר' יהודה הוא על רקיקה גרידא.


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:19:4
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:19:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:19:4)

94-95. **שאין בו וכו'.**וכן בפי' רבינו הלל לספרי (כי תצא פי' רנ"ח, ע"ו ע"ד) בשם התוספתא: ומה מנעל שאין דרך בזיון אמרה תורה של נעליך וכו'. וכ"ה בבבלי בהוצ' שלנו. אבל בירושלמי: מה אם נעילה שהיא של כבוד וכו'. וכן בבבלי בכי"י (עיין דק"ס, עמ' 356 הע' צ'): מה מנעל שהוא דרך כבוד וכו'. ועיין מ"ש הרמ"מ כשר בתו"ש שמות פ"ג סי' צ'. ובכמה נוסחאות של המשניות (הוצ' לו, פרמה, ב"נ וכי"פ, עיין דק"ס עמ' 288 הע' י') נוספה ברייתא זו בתוך המשנה עצמה כגירסת הירושלמי.


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:20:1
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:20:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:20:1)

96. **הפותח ביו"ד ה"י וכו'.**כ"ה בכל הנוסחאות. וכ"ה ברוקח סי' שס"ג בשם התוספתא וכ"ה בירושלמי. אבל בגליון ד שלי הוגה בכת"י עתיק: "נ"א וחותם בא' ", כלומר, וחותם באלף למד. ולא מצאתי סמוכין לגירסא זו.


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:20:2
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:20:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:20:2)

96-97. **ביו"ד ה"י וחותם וכו'.**וכ"ה בס' הרוקח ובכי"ע (אלא שבכי"ע צ"ל: ולמ"ד, במקום "ולא בדלת"), וכן הוגה בכת"י הנ"ל בגליון ד. ובירושלמי כגי' ד (וכנראה שהגיהו בד ע"פ הירושלמי). ובכל נוסחאות התוספתא, וכן בס' הרוקח, באה הבבא של "בינוני" לפני הבבא של "בור". אבל בירושלמי הסדר הוא כמו שהשלמנו בכי"ו.


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:20:3
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:20:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:20:3)

97. **למ"ד וחותם וכו'.**במסורת זו על הבינוני שוים כל נוסחאות התוספתא. וכ"ה ברוקח ובירושלמי.


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:20:4
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:20:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:20:4)

98. **באלף למד וכו'.**וכ"ה ברוקח ובכי"ע (אלא שצ"ל שם "ולמד" במקום "ולא בדלת", כלעיל). ובד: ביוד בא' וכו'. וצ"ל: ביוד הי' וכו', וכ"ה בירושלמי (וכנראה שבד הגיהו ע"פ הירושלמי, כברישא).
והגירסא בסיפא של התוספתא כמעט בטוחה לגמרי, שהרי גי' כי"ו מקויימת ע"י כי"ע והרוקח. ואעפ"י שבירושלמי מסורת אחרת, כבר הוכחנו בכ"מ שאין לתקן מקור אחד ע"פ השני, במקום שהגירסאות בשניהם יש להם על מה לסמוך.
ובפירושה נראה שהכוונה כאן לחסידים שוטים שנזהרו להזכיר אפילו אל"ף דלי"ת בברכה והחליפו אותו באל"ף למי"ד. ובמגילות שנתגלו בזמן האחרון ביריחו⁷⁹ אנו מוצאים ברכה המתחילה: ברוך אתה אלי וכו'. ולמינים מעין אילו כיוונה הברייתא.⁸⁰ ועיין מ"ש להלן סוף שו' 107 (ופשיטא שאין הפירוש כאן תלוי בפירושנו להלן, וכאן הדברים ברורים).

footnotes:
⁷⁹ סרך היחד, הוצ' מיללר בוררווס עמ' XI.
⁸⁰ עיין מה שהארכתי בעניין זה בפרוסידינגס של האקדימיה האמריקנית למדעי היהדות ח"כ, עמ' 395 ואילך.


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:21:1
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:21:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:21:1)

99. **כל חותם וכו'.**במכירי תלים ספק"ו, פ"ז סע"א בשם התוספתא: אותם ברכות וכו', וצ"ל: חותם וכו'. וכ"ה במשנתנו, ועיין במלא"ש שם.


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:21:2
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:21:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:21:2)

**היו עד העולם.**וכ"ה בכי"ע. ובד ובמכירי הנ"ל: היו אומ' עד העולם. וכ"ה במשנתנו בהוצ' שלנו של הבבלי (בעין יעקב ועוד, עיין להלן). ופירש"י: "ואשמעינן הכא, דבמקדש ראשון לא היו אומרים אלא ברוך אלקי ישראל עד העולם".⁸¹ ונמצא שאח"כ הוסיפו "מן העולם".
ובכי"מ בבבלי: **לא** היו אומרים עד העולם. ובמשנה שבמשניות (בכל הנוסחאות): היו אומרים **מן** העולם. וכ"ה במשנה שבירושלמי ושבבבלי (לפי ב"נ וכת"י פ', עיין דק"ס), וכ"ה בערוך (ערך חתם וערך עת) ובמאירי (202 סע"ב) ועוד. ולפ"ז לא היו אומרים בביה"מ אלא "מן העולם", ואח"כ הוסיפו "עד העולם".
ברם גירסת התוספתא המקויימת ע"י גירסת רש"י בבבלי⁸² יש לה סמוכים חזקים. וכ"ה בפירוש רב האי לברכות:⁸³ והא [דתנן חותמי בר]כות שבמקדש היו עד העולם, [האי ברכ]ה הכי הויא, ברוך אתה ה' עד העולם שאותך ביראה נעבד, ותקינו הכי בר' אתה ה' מן העולם ועד העולם. והא מילתא קבלה היא, ומפי שמועה אמרוה, וראיה מן קומו וברכו אסמכתא בעלמא וכו'.
ומכיוון שמתוך הוספה זו על הברכה שבמקדש אנו למדים את קלקלת המינים, הרי עלינו לברר על מה ערערו המינים. וכנראה שכבר ישבו על מדוכה זו קדמוני הקדמונים. וכן אמרו במדרש תהלים (סוף פק"ו, הוצ' בובר, רכ"ט ע"א): **ברוך ה' אלקי ישראל מן העולם ועד העולם**. מן עלמא **דהוינן** ביה⁸⁴ עד עלמא דאנן ביה. וברור שהדרשן גרס במשנתנו שהוסיפו אח"כ "מן העולם", ועליו הוא שערערו המינים, ולפיכך היה מוכרח לפרש מן עלמא דהוינן ביה (או: **דלא** הוינן ביה, עיין הע' 84) וכו'. אבל לפי גירסת המשניות שהוסיפו "עד העולם", הרי היה יכול לפרש כפשוטו: מן עלמא דאנן ביה עד עלמא דנהוי ביה, כמו: **יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם** (תהלים קי"ג, ב'). וכן בפי' האגדות לר' עזריאל (עמ' 27): היו אומרים **עד** העולם וכו' הוסיפו בחותם הברכות מן העולם, כדי להכיר למינין שיש עולם הבא **שנברא קודם זה**, וכדי לחתום הברכה שתמשך מתחלת העולם הבא עד העולם הזה (ועיי"ש עמ' 42). ולפי פירושו "מן העולם" כוונתו מן העולם שנברא קודם, והיינו עולם הבא. וכן באוצר הכבוד לר' תודרוס אבולפיא (ד' וורשא, ט' ע"ג. ובד' נאווידוואר משובש): ובמקדש **לא** היו חותמי ברכות אומרים מן העולם וכו',⁸⁵ לכן התקינו שיהו אומרים מן העולם ועד העולם, להורות שיש עולם לפנים מעולם וכו', ובמדרש תהלים (הנ"ל) וכו' מן עלמא דהוינן [ביה] עד עלמא דאנן ביה וכו'.⁸⁶
נמצאנו למדים לפי גירסת התוספתא והגי' הנכונה במשנתנו שהמינים חלקו על "מן העולם". ולפי מדרש תהלים פירושו על "עלמא דהוינן ביה",⁸⁷ ואותו הוסיפו אח"כ בברכה. ועיין מ"ש הר"מ בספ"ח מה' תשובה, והשוה מ"ש בס' הבהיר סי' נ"ב,⁸⁸ הוצ' הר"ר מרגלית סי' ק"ס. ועיין מ"ש הר"א פינקלשטין בספרו "מבוא למס' אבות ואבות דר"ן", עמ' רי"ג ואילך.

footnotes:
⁸¹ כ"ה ברש"י שבעין יעקב ד"ר. ולפנינו ברש"י בטעות: מן עד העולם. ועיין בבלי יומא ס"ט ב'. ועיין במשנת ר' נתן (והובא בתוספ' אנשי שם במשנה), ומ"ש להלן בשם רב האי גאון. ועיין מ"ש במאירי (203 ע"א) בשם הראב"ד, ובעשרה מאמרות להרמ"ע מפאנו, חקור דין, ח"ה פ"ה.
⁸² וכ"ה בעין יעקב, בילקוט המכירי משלי כ"ג, כ"ב, ל"ח ע"א, ועוד, עיין להלן.
⁸³ מאן, נוסחאות ומחקרים ח"א, עמ' 604.
⁸⁴ בובר העיר לנכון על גירסת האבודרהם, ס' תפלות של שבת ד"ה נשמת, ד"ו שכ"ו, ס' ע"ג: מן עלמא רלא הוינן ביה. ויש להוסיף שכן גרס בפי' האגדות לר' עזרא "ליקוטי שכחה ופיאה", ו' ע"א. אבל גירסתנו מקויימת ע"י כל נוסחאות המדרש שבידינו, וכ"ה בילקוט שמעוני ובמכירי במקומו. וכן גרס שם ר' תודרוס אבולפיא (שהבאנו להלן). ולמעשה אין הבדל בין הגירסאות, עיין מ"ש להלן.
⁸⁵ ובפיסקא מן התלמוד לעיל שם: היו אומרים מן העולם וכו'. וצ"ל: עד העולם.
⁸⁶ והמקובלים שהיתה לפניהם הגירסא במשנתנו "היו אומרים מן העולם", והוסיפו אח"כ "עד העולם", אף הם הלכו בדרך זו. ובפי' נורא תהלות לר' יואל ן' שועיב, רמ"ח ע"ב: מן העולם ועד העולם, ירצה משנברא העולם ועד שנברא העולם. ודבריו ברורים יותר בספרו עולת שבת (פ' מצורע צ"ז סע"ד): ולמה חזרו ותקנו עד העולם, ואמ' כי ג"כ היה ברוך עד בריית העולם, ר"ל קודם בריאתו וכו'. ובפי' ר' עזרא (עיין לעיל הע' 84): היו אומרים מן העולם וכו' ובמדרש תלים וכו' מן עלמא דלא הוינא ביה עד עלמא דאנן ביה. עד העולם הוא רומז לאלף השביעי שתפסק ההמשכה, ולכך במקדש שהיתה השכינה ביניהם לא היו אומרים אותו, ואנו אומרים אותו. ומאי עולם הבא, פי' שכבר בא מששת ימי בראשית וכו'.
⁸⁷ עיין ספרי שלח פי' קי"ב, עמ' 121, ובבלי סנהדרין ס"ד ב' ובמקבילות.
⁸⁸ תרגום גרשם שלום, סי' ק"ו, עמ' 114, ובראשונים שציין שם.


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:21:3
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:21:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:21:3)

100. **התקינו וכו'.**נוסח הברכה מפורש להלן תענית פ"א הי"ב והי"ד, בבלי שם ט"ז ב', וכמו שפירש"י כאן (נ"ד א'). ועיין בפי' רב האי הנ"ל.


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:21:4
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:21:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:21:4)

101. **כפרוצדור וכו'.**עיין רש"י ס"ג א' ד"ה ויברכו, ובאבות פ"ד מט"ז ובמפרשים שם.


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:22:1
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:22:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:22:1)

**אין עונין וכו'.**ילקוט המכירי משלי כ"ג, כ"ב, ל"ח ע"ב בשם תוספתא דברכות. ובירושלמי מוסיף: מה היו אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. ועיין להלן תענית פ"א הי"ג. ועיין בפי' רב האי הנ"ל (לעיל הע' 83), עמ' 605.


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:22:2
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:22:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:22:2)

103. **כבודך.**במכירי הנ"ל מוסיף: ומרומם על כל ברכה ותהלה. ועיין גי' כי"ע. ובמהרש"א (סוטה מ' ב'): "ויברכו את שם כבודך, היינו ברוך שם כבודו. ומרומם, היינו מלכותו".


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:23:1
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:23:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:23:1)

106. **מבליעין אותה וכו'.**במכירי משלי הנ"ל: מבליעים **אותו**⁸⁹ וכו'. אבל קשה לשבש את כל נוסחאות התוספתא ולעמד על הקשר בין שכחת התורה והבלעת השם (עיין בהע' 89). ולפיכך קרוב לוודאי שהנכון כלפנינו, ופירושו כשהיתה התורה משתכחת [ועיין מ״ש בנט בסוף משנת מועד שהוציא לאור עמ׳ 532, ועיין סוכה כ׳ א׳, ספרי עקב פי׳ מ״ח, עמ׳ 112, ואוה״ג חגיגה עמ׳ 13 ובהע׳ ז׳ שם.] מישראל, ולא החשיבו אותה, לא היו הזקנים מלמדים אותה אלא היו מבליעין את התורה ביניהם לבין עצמם בראשי פרקים בעלמא, וכדברי הלל להלן בהכ"ד, ועיין מ"ש להלן בסמוך.

footnotes:
⁸⁹ וכן הגיה אברהם גייגר מדעתו, בספרו אורשריפט, עמ' 264, הע' 2, ופירש שהכוונה לשם המפורש.


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:23:2
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:23:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:23:2)

107. **שנ' והנה בעז וכו'.**זו היא פיסקא ממשנתנו בסוף מכילתין, והכוונה לסוף הפיסקא עיין להלן.


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:23:3
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:23:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:23:3)

108. **ואו' אל תבוז וכו'.**חסר בד ובכי"ע, אבל אין שם אלא קיצור הפיסקא של משנתנו, והכוונה היא שאם היא עת לעשות לה', כגון בזמנים שאין התורה ספונה כל צורכה אצל הבריות, הפרו תורתך, ומבליעין אותה החכמים בינם לבין עצמם, וכמו שעשה הלל להלן. ומשנתנו הנ"ל אינה מדברת כלל בשם המפורש⁹⁰ (וכן משמע ממדרש רות פ"ד, ד'),⁹¹ והכוונה היא לחיצוניים שנמנעו להזכיר אל"ף דלי"ת אפילו בברכה (עיין מ"ש לעיל סה"כ), וכנגדן התקינו שיזכירו את השם אפילו בשאילת שלום,⁹² משום עת לעשות לה' - הפרו תורתך (הזכרת השם בשאילת שלום).

footnotes:
⁹⁰ כדעת גייגר הנ"ל וגרעץ, גשיכטע ח"ד, סוף נאטע 15, ועוד.
⁹¹ והעיר עליו רמ"מ פאללאק בבית תלמוד ש"א, עמ' 83. והשוה לשון התנחומא, הוס' לפרשת ואתחנן, הוצ' בובר ז' סע"ב.
⁹² רב האי גאון הנ"ל (לעיל הע' 83), עמ' 605, פירש: "וטעמא דמילתא כיון ד[משום] קלקולא דמילתא, חזו רבנן דצריך עלמא למיהוה שם שמים תדיר בני (צ"ל: בפי) בני אדם, דהוה אמרין בשאילת שלום בריך מר לאבא וברא ורוחא דקודשא, ואצריכו רבנן למימר יברכך ה' וכו' ". וכן פירשו מדעתם כמה מן החכמים האחרונים, עיין מ"ש מאן שם, עמ' 581 ואילך (ולהם רמזתי בתס"ר ח"א עמ' 31), וכבר הראה מאן על הקושי שבפירוש זה ושבפירושים האחרים. ולא עוד אלא שמדברי מדרש רות רבה משמע שידעו שהכוונה היא לבני אדם שמשכיחים את השם. וכן משמע מהמשך דברי התוספתא כאן (ועיין מ"ש להלן סוף שו' 112). ולפיכך נראה כמו שכתבנו בפנים.


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:24:1
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:24:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:24:1)

109. **הלל הזקן וכו'.**ר"י נחמיאש למשלי (י"א, כ"ד, עמ' 60) בשם התוספתא. ובירושלמי הברייתא היא בארמית, ובבבלי בעברית. ובמדרש משלי נעתקה התוספתא כגי' שלפנינו. ולעיל שם בסמוך: א"ר אלעזר אם ראית דור שחביבין עליו דברי תורה **יפוצו מעינותיך חוצה**, ואם לאו, יהיו לך לבדך, **ואין לזרים אתך**.


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:24:2
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:24:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:24:2)

**בשעת מפזרין וכו'.**בספרי זוטא ריש פנחס (עמ' 317): הלל אומר בשעת המפזרין כנס את הרגל,⁹³ דלית קפיץ קני מיניה וכו'. עיין בבבלי כאן, ובהערות הורוביץ לספרי שם.

footnotes:
⁹³ כנראה שהסופר כתב באשגרה מן הבבלי (עיין, לדוגמא, ב"ק ס' ע"ב), הספרי (האזינו פי' שכ"א, עמ' 369) ורות רבה (פ"א, ד' הוצ' ראם ג' סע"ב). וכאן צ"ל: כנס את דבריך, עיין להלן סנהדרין פ"א סה"ח ובמקבילות.


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:24:3
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:24:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:24:3)

**בשעה שאתה וכו'.**וכ"ה בכל הנוסחאות. ולפ"ז ברור שהסיפא מפרשת את הרישא, כלומר, בשעה שהתלמידים מכנסים ומחשיבים דברי תורה וחוזרים עליהם - פזר, אבל בשעה שהכוסות הן פגומות ומפזרות את רוב התורה ומשכחות אותה - כנס. וכן פירש המאירי גם את הבבלי, אבל ברש"י שם לא פירש כן.


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:24:4
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:24:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:24:4)

112. **מכנס בה.**וכ"ה בכי"ע ובמדרש משלי. אבל בפי' ר"י נחמיאש בבבלי ובירושלמי כגי' ד.


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:24:5
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:24:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:24:5)

**לעשות לה'.**בכי"ע ובד מוסיף: הפרו תורתך. ועיין ההוספה בכי"ע, וכ"ה גם במדרש משלי. וכנראה שר"מ חולק וסובר שאדרבה בזמן שהתורה שכוחה ואין הכל משגיחין עליה, באותו זמן מחוייבין להתחזק בה ולחזק אותה, וע"ז נאמר "הפרו תורתך", באותה שעה "עת לעשות לה' ", וכפירושו של רבא בבבלי ס"ג א'. ועיין ברש"י שם ובס"ז ריש פנחס, עמ' 316. ובכמה נוסחאות של המשנה נוספו דברים הללו (של ר"מ) בשמו של ר' נתן (עיין מ"ש הרינ"א במבוא לנוה"מ, עמ' 975), ואין כאן מחלוקת אלא באור לתקנת המשנה שבשעת השכחה צריך להזכיר, ודלא כהלל.


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:24:6
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:24:6](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:24:6)

113. **היה ר' מאיר וכו'.**ילקוט המכירי תלים סי' קי"ט, ח"ב עמ' 230, בשם התוספתא.


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:24:7
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:24:7](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:24:7)

**מאה מצות וכו'.**וכ"ה בירושלמי. ועיין במדרש תהלים. ובבבלי: תניא היה ר' מאיר אומר **חייב** אדם לברך מאה ברכות בכל יום שנ' ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל ממך. אל תיקרי מה אלא מאה (עיין דק"ס שם עמ' 108 הע' ב'). ועיין בשו"ת הר"א בן הרמב"ם סי' פ"ג (הוצ' רא"ח פריימן, עמ' 125) ובהע' 25 שם. ובילמדנו בלק (ילקוט שם סוף רמז תשס"ו): א"ר מאיר הפחות מישראל אינו עובר לו יום שאינו עושה את המצות, וחשבון הוא אלא שלא נטריח. ומכאן משמע קצת שהיה החשבון ידוע להם.


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:25:1
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:25:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:25:1)

116. **שאין מצות וכו'.**וכ"ה בכי"ע ובמכירי הנ"ל. ובירושלמי: שאין **המצות** מקיפות אותו. ובספרי סוף ואתחנן: חביבים ישראל שסבבם הקב"ה במצות וכו'. וכ"ה בבבלי. אבל בד כאן: שאין **שבע** מצות וכו'. וכן יוצא מסוף הברייתא: ועליהן אמ' דוד **שבע** ביום הללתיך. ועיין מדרש תהלים רפ"ו הנ"ל. ועיין להלן.


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:25:2
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:25:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:25:2)

117. **תפלין בראשו וכו'.**הברייתה מונה תפילין של ראש ותפילין של יד לשתי מצוות (כשיטת הר"מ בסה"מ עשין י"ב וי"ג),⁹⁴ וציצית לד' מצות (כשיטת ר' ישמעאל במשנת מנחות ספ"ג), ומזוזה מצוה אחת, הרי שבע.

footnotes:
⁹⁴ פשיטא שאין למדין מן האגדות. ועיין סוכה ל"ז ב', וזוהר הרקיע להרשב"ץ, עשין י"ג, ותשב"ץ ח"ג סי' קל"ז, ל"ב ע"א.


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:25:3
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:25:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:25:3)

118. **נכנס וכו'.**עיין גי' כי"ע, ולפי גירסא זו צ"ל שם להלן: אמר למנצח וכו'.


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:25:4
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:25:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:25:4)

119. **על השמינית.**בס' ניר לירושלמי סוף מכילתין פירש כפשוטו, שבמרחץ ראה מצוה שמינית. ועיין בפי' לבע"ס חרדים שם, ומש"ש בגליוני הש"ס לר"י ענגעל. ועיין הגירסא במנחות מ"ג ב'.


###### Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:25:5
[Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:25:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Berakhot/r/6:25:5)

120. **ויחלצם.**בתס"ר (עמ' 32) העירותי שלפני המכירי היתה כאן הוספה בתוספתא, וגרס: מלמה"ד למלך שאמר לאשתו תהא מקושטת ומתוקנת לפני. א"ל מפני מה? א"ל שתהא רצויה לפני. כך אמר הקב"ה לישראל, בניי, הוו מתוקנים ומקושטים לפני. א"ל מפני מה? א"ל כדי שתהיו רצויים לפני. ועכשיו נ"ל יותר שלא היה כ"ז לפניו בתוספתא, שהרי הוא הביא שם את המקורות שהוזכר בהם הפסוק שבע ביום הללתיך, ולמה דלג על הספרי בסוף ואתחנן? ולפיכך מסתבר יותר שיש לפנינו השמטה בכת"י המכירי, והושמטה שם (ע"י הדומות) הפיסקא מן הספרי, ונשרדו הדברים שהבאנו, והם שייכים לספרי, ולא לתוספתא. והמשל נמצא אף בסוף מסכת תפילין. ועיין ספרי עקב פי' מ"ג, עמ' 102.