## Tosefta Kifshutah on Bikkurim Chapter 2

###### Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:1:1
[Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:1:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bikkurim/r/2:1:1)

1. **כוי כיצד שוה לחיה וכו'.**במשנתנו פ"ב מ"ה: כוי יש בו דרכים שוה לחיה וכו'. ובמ"ט: כיצד שוה לחיה דמו טעון כיסוי וכו'. ונחלקו החכמים אם כוי הוא כלאים מבהמה וחיה או מין בפני עצמו, עיין מ"ש לעיל כלאים פ"ה שו' 7. והברייתא להלן מוסיפה שאר דוגמאות שנשנו במקומות אחרים במשנתנו בחילוקים שבין חיה לבהמה.


###### Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:1:2
[Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:1:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bikkurim/r/2:1:2)

**ר' לעזר אומ' וכו'.**בד: ר' אלעזר וכו', ובכי"ע: ר' אליעזר וכו'. ועיין בתוספ' כריתות י"ח א' ד"ה באנו, ובשטמ"ק שם י"ז ב' אות י"א, י"ג, ט"ו, כ' ועוד שם.


###### Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:1:3
[Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:1:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bikkurim/r/2:1:3)

2. **חייבין על חלבו וכו'.**וכ"ה בבבלי כריתות י"ז ב', י"ח א'. ובירושלמי כאן פ"ב ה"ח, ס"ה ע"ב: דתני ר' לעזר אומר כוי אין חייבין על חלבו אשם תלוי. והנכון הוא בנוסח הרש"ס (מ' ע"ב): כוי חייבין וכו', וכ"ה בירושלמי יבמות (פ"ד ה"ב, ה' ע"ג) וכן ברור שם מתוך הסוגייא עצמה.¹ ור"א סובר שאין צורך באיקבע איסורא (חתיכה אחת משתי חתיכות) ולא שיהא אפשר לברר את איסורו (עיין בירושלמי הנ"ל), והחכמים חולקים עליו. ועיין בבלי יומא ע"ד רע"ב וכריתות כ"א א' ובתוספ' שם ד"ה כוי.

footnotes:
¹ אעפ"י שנסתרסו שם המאמרים לפני כן.


###### Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:2:1
[Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:2:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bikkurim/r/2:2:1)

**מפשיט בו חבור וכו'.**וכ"ה בד ובכי"ע (ובד"ח בטה"ד: מפסיד). והברייתא רומזת למשנת חולין (פ"ט מ"ג): המפשיט בבהמה ובחיה וכו', לשטיח כדי אחיזה וכו' (ח"ד).


###### Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:2:2
[Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:2:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bikkurim/r/2:2:2)

3. **ונוהג בו גיד הנשה וכו'.**להלן חולין רפ"ז. ובמשנה שם (רפ"ז): ונוהג בבהמה ובחיה.


###### Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:2:3
[Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:2:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bikkurim/r/2:2:3)

3-4. **הריני נזיר שזה חיה ובהמה וכו'.**במשנתנו (פ"ב מי"א): כיצד **אינו** שוה לא לחיה ולא לבהמה וכו', אם אמר הריני נזיר שזה חיה או בהמה² וכו'. ולכאורה נראה שהמשנה סותרת את התוספתא, שהרי כאן אנו שונים דוגמא זו בין הדברים שכוי שוה לחיה ולבהמה. ברם במשנת נזיר ספ"ה שנינו: ראה את הכוי ואמר הריני נזיר שזה היה, הריני נזיר שאין זה היה, הריני נזיר שזה בהמה. הריני נזיר שאין זה בהמה. הריני נזיר שזה חיה ובהמה. הריני נזיר שאין זה היה ובהמה וכו', כולם נזירים. והנה אות היחס "ש" בשבועה ובנדר כוללת שני מובנים. מובן חיובי, כדוגמת "אקפח את בני שזו הלכה מקופחת" שפירושו אקפח את בני אם אין זו אמת שהלכה זו מקופחת,³ ואם אין ההלכה מקופחת נמצא מקפח את בניו (עיין בבלי ב"מ פ"ה א'). ולפיכך אם אדם טען שכוי הוא חיה או בהמה, ואמר הריני נזיר שזה חיה או בהמה (כלומר, אם אין זו אמת שהוא חיה או בהמה), הרי הוא נזיר מפני שכוי אינו חיה (או בהמה). ונמצא שבמובן זה אנו דנים את הכוי שאינו חיה או בהמה, כדין משנתנו.
ברם מלת היחס "ש" בשבועה או בנדר כולל גם מובן של תנאי "אם". כן, לדוגמא, במשנת גיטין פ"ד מ"ז (ד' נפולי, משנה שבירושלמי): באחד שאמר לאשתו קונם שאיני מגרשך וכו'. ובבבלי שם (מ"ו רע"ב) פירשו: באומר יאסרו כל פירות שבעולם עלי אם איני מגרשך.⁴ ולפיכך אם אדם טען שכוי אינו חיה (או אינו בהמה), ואמר הריני נזיר שזה חיה או בהמה, כלומר, אם כוי הוא חיה או בהמה (שלא כדברי) הריני מקבל עלי נזירות, הרי הוא נזיר, מפני שאנו דנים את הכוי שהוא חיה או בהמה, והוא נזיר. ונמצאנו אומרים שכוי שוה לחיה ולבהמה, כדין התוספתא. ולפ"ז אין סתירה מן המשנה והתוספתא, אלא שבמשנתנו הכוונה שאדם טען שכוי הוא חיה או בהמה, וחיזק את דבריו בקבלת נזירות שזהו חיה או בהמה, הרי הוא נזיר, מפני שהוא שקר, ובאמת אינו חיה או בהמה. ובתוספתא מדברים שאדם טען שאינו חיה או בהמה, וקבל נזירות שזהו חיה (כלומר, אם זהו חיה וכו'), הרי הוא נזיר, מפני שלא כיוון כהוגן, וכוי הוא חיה או בהמה.⁵ וכעין זה אף להלן שו' 39, עיין מש"ש.
ונ"ל שלעניין זה כיוון הירושלמי בנזיר למשנתנו הנ"ל שאמרו שם (פ"ה ה"ו, נ"ד ע"ב): לשון הפוך⁶ הוא, דלא [מלא]⁷ קברת ברה. ונ"ל בפירושו שהכוונה היא לאות היחס "ש", שהיא לשון מתהפכת,⁸ ואם אשה נשבעה: "ההיא איתתא קברת ברה דלא אשכחת דינרייא" בין שפירושו "דלא" (שלא) בין שפירושו "מלא" (אם לא) היא קוברת את בנה. וזהו פתגם עממי. וכן מסופר בוי"ר (פ"ו, ג', הוצ' מרגליות עמ' קל"ד) באשה שנשבעה: קברת ברה דאשכחתינון (כגי' כתהי"י שם), וקברתיה וכו'.⁹ והדין דברייתא אמרין בין זכאי בין חייב למומי (לשבועה) לא תיעול. והכוונה שבשבועה אדם נענש בין על דבורו ובין על כוונתו, ואם לשונו משתמעת לשני פנים נמצא שנשבע לשקר.¹⁰ ולפ"ז אף בקבלת נזירות "שזהו" הוא לשון מתהפכת, ופירושו "דהוא" וגם "אם הוא", ולפעמים מתקיימים דבריו אבל לא כוונתו, ולפעמים להפך.¹¹ [ועיין במשנת סנהדרין פ״א סמ״א, ובמשנה שבירושלמי, קויפמן, פרמה, וירושלמי כתובות פ״ד, כ״ח ע״ג חסרה המלה ״מפני״ ומשום כך המחלוקת בבבלי סנהדרין ח׳ א׳.]

footnotes:
² כ"ה "שזה חיה או בהמה" (או: חיה ובהמה) בכל הדפוסים הישנים, וכ"ה בכל כתה"י שבדקתי (לרבות שלשה קטעים מן הגניזה). היחיד הוא הריבמ"ץ שמעתיק: הריני נזיר שאין זה חיה ובהמה וכו'. וכנראה שזו היא הגהת רבינו בעצמו, עיין מ"ש במבוא לתס"ר ח"ד, עמ' כ'.
³ עיין במשנת אהלות רפט"ז ובדוגמאות שהביא הר"ש שם. ויש להוסיף עליהן כהנה וכהנה.
⁴ וע"פ פירוש זה הגיהו גם בנוסחאות המשניות. ובבבלי לעיל שם: קונם אם איני מגרשך. ועיין במבוא לנוה"מ להרי"ן אפשטין, עמ' 500 ואילך.
⁵ והמשנה והתוספתא לא נכנסו כאן להלכה אם נתקיימו דבריו, או כוונתו, עיין במשנת נזיר פ"ה מ"ה ומ"ו, ובירושלמי שם ובבבלי שם ל"ב ב' ובמקבילות שבתוספתא שם. ויתבארו אי"ה הדברים במקומם, ועיין לפ"ש בדברי הרצ"מ פיניליש, דרכה של תורה, עמ' 91 ואילך, ומ"ש הרי"ן אפשטין במבוא לנוה"מ, עמ' 332 ואילך.
⁶ במקבילה בנזיר שם פ"ב ה"ב, נ"א סע"ד: לשון הפר הוא, וצ"ל: לשון הפך וכו'.
⁷ מלה זו חסרה לפנינו בירושלמי שם, אבל ישנה במקבילה הנ"ל, ושם: "מלח".
⁸ כלומר, משתמעת לשתי פנים, כירושלמי מעשרות פ"ג ה"י, נ"א ע"א: "היא הפכה והיא מהפכה, לא שמעינן מינה כלום", כלומר, האגדה היא מתהפכת לכמה פנים, ועל פיה אפשר לדרוש את הכתוב בכוונה אחת והיפוכה, עיי"ש.
⁹ כלומר, היא נשבעה "קברת ברה" שמצאה ("אם מצאה") אותם (את הדינרים), וקברה אותו.
¹⁰ בבבלי גיטין ל"ה א' אמרו: מאי טעמא איענשה? דאישתרשי לה מקום דינר. אבל לפי סיגנון הספור בוי"ר ובירושלמי שבועות (פ"ו ה"ו, ל"ז סע"א) ובפסיקתא רבתי (פכ"ב, הוצ' רמא"ש, קי"ג ע"ב) אי אפשר לפרש כן, ואמרו שם בפירוש שאפילו הנשבע על האמת נענש, והטעם הוא, מפני שאי אפשר לדייק בלשון.
¹¹ ולשיטת ב"ש שם הוא נזיר בכל אופן, ולשיטת ב"ה אינו נזיר אלא מי שנתקיימו דבריו ולא נתקיימה כוונתו, ויתבארו אי"ה הדברים במקומם. ולפירוש המשנה והתוספתא כאן אין הבדל.


###### Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:2:4
[Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:2:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bikkurim/r/2:2:4)

4. **ר' יוסה בי ר' יהודה אומ' כוי וכו'.**בד ובכי"ע: ר' יוסי אומ' כוי וכו'. וכ"ה בבבלי חולין פ' א'. ועיין להלן שו' 40–41.


###### Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:2:5
[Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:2:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bikkurim/r/2:2:5)

4-5. **כוי בריה לעצמו ולא יכלו וכו'.**כלומר, אינו כלאים מבהמה וחיה, עיין בבבלי הנ"ל, ובירושלמי כאן פ"ב ה"ז, ס"ה ע"ב. ועיין תוספ' יומא ע"ד א', חולין פ' א' וכריתות כ"א א' ד"ה כוי, ובשטמ"ק שם אות ז', ומ"ש להלן שו' 42.


###### Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:3:1
[Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:3:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bikkurim/r/2:3:1)

6. **אנדרוגינוס יש בו דרכים וכו'.**נוסחאות שונות נשתמרו בידינו בברייתות הללו (ה"ג-ה"ז). וכמה מהן נדפסו במשניות הוצ' ראם בסוף בכורים. הן מתחלקות לשתי קבוצות. א. הנוסח שנספח לכמה הוצאות וכתבי היד של המשנה. ב. הנוסח שבתוספתא כאן. ולפנינו נספחו הברייתות למשניות כפרק ד' של מס' בכורים במשניות ד' נפולי, ודפוסים אחרים של המשנה, בכ"י פרמה, קויפמן, קטעים מן הגניזה¹² ובש"ס כי"מ. אבל במשנה שבירושלמי, בהוצ' לו ובמשנה ד"ו רפ"ב אינן. וכן בר"ש.¹³ והרש"ס הכניס ברייתא זו לנוסח הירושלמי שלו (מ"א ע"ב), והעתיק את פירוש הר"ש. ועיין גם במלא"ש למשנתנו.
ולאמיתו של דבר יש לפנינו שני טיפוסים שונים: נוסח הנספח למשנה (חוץ מכי"מ של הבבלי שהוא נוסח מעורב), ונוסח התוספתא (וקרוב לו גם בכי"מ של הבבלי). ההבדלים ביניהם הם כ"כ גדולים, שאין להניח שיש כאן שינויים שהוכנסו ע"י סופרים, דוגמת נוסח הירושלמי לשקלים והוריות שנספחו לבבלי. וברור שהיו קיימות שתי מסורות שונות, והיחס ביניהן הוא כמו היחס בין שני מקורות מבתי מדרש שונים. וכן כותב רבינו משולם בעל ההשלמה בתוספותיו שנדפסו בש"ס הוצ' ראם על שם תוספ' חד מקמאי¹⁴ יבמות פ"א א': תנן התם בפרק בתרא דבכורים אנדרוגינוס יש בו וכו', כתבתי זו המשנה שהיא צריכה תלמוד במקצת דברים שיש בה. ובתוספתא דבכורים פ' בתרא גרסינן אנדרוגינוס יש בו דרכים וכו'. וכ"כ הראב"ד¹⁵ בפירושיו, וכתב בזה הלשון שכתבתי זו התוספתא וכו'. ועיי"ש שפירש כמה דברים משתי הנוסחאות. ועיין במאירי יבמות שם שסיכם את ההבדלים בין הברייתות הנספחות למשנה, ובין התוספתא.¹⁶
ובה"ג נעתקו כל הברייתות בסתם בנוסח קרוב לטיפוס התוספתא, עיי"ש בד"ו ה' יבמות, נ' ע"ב; ד' ברלין (מכאן ואילך: ד"ב) עמ' 246; ה' ראו עמ' 115; הלכות פסוקות (מכאן ואילך: הל"פ) הוצ' ששון עמ' קנ"ד.
והברייתות הללו (לפי נוסח הנספח למשנה) נתפרשו ע"י ר' יוסף מר"ם, ונדפס הפירוש בחייו בויניציאה שנ"ב בסוף מגילת אסתר לר' יצחק ליאון (קכ"ה ע"א ואילך), ותמציתו אף בספר וזאת ליהודה לר"י עייאש ח"ב, ל"ב ע"ג, בשם קונטריס מהגאון כהר"ר יוסף מר"ם ז"ל. וכן דן בהלכות הללו גם הרמ"ע מפאנו (שו"ת שלו סי' ק"ל) והעתיק אותן ופירשן באריכות.¹⁷ ובפתיחת הגר"י ברלין לספרו יש סדר למשנה: "פרק רביעי אנדרוגינוס וכו', ובחבורי על התוספתא קראתיו בשם תנא תוספאה כתבתי פירוש תוספתא זו על נכון". ועיין מ"ש לעיל עמ' 407, ומ"ש לעיל כלאים פ"ה שו' 43 ד"ה לא יעשה. ומכאן ולהלן נעיר רק על שינויי הנוסחאות, ולא על הסדר בנוסחאות השונות.

footnotes:
¹² עיין בנוסח שפרסם רי"ד מארקאן בסה"י לכבור ר' ישראל לוי, עמ' 194 ובטבלא שם, עמ' 203. וכ"ה בקטע טיילור שכטר תיבה 48 E-1(אלא שהקטע קרוע, ואפשר לקרוא שם עד אמצע ה"ר ולא יותר), וכן בקטע שהשתמש בו פורת בספרו "לשון חכמים", עמ' 168, ובקטע כ"י ששון 531, עיין אהל דוד, עמ' 90.
¹³ עיין בפירושו לכלאים פ"ח סמ"ה: ותניא בתוספ' ביכורים אנדרוגינוס יש בו דרכים וכו'. וכן בפירושו למס' בכורים (נדפס בראשונה בנספח ליין לבנון של יחיאל ברילל, פריס תרכ"ו, עמ' 8): תניא בתוספתא אנדרוגנס יש בו דרכים וכו', עיי"ש שפירש את כל הברייתות.
¹⁴ הר"י לובעצקי במבואו לס' בדקי בתים שלו, עמ' ג' ואילך, הוכיח שהן לר' משולם בעל ס' ההשלמה.
¹⁵ צ"ל: הר"א אב"ד, עיין מאירי יבמות שם, סוף עמ' 306, ובהערות ר"ח אלבק הע' ש"כ.
¹⁶ הרמ"ע מפאנו בשו"ת שלו ריש סי' ק"ל החליט: הדין פרקא ודאי תנא ברא תנייה דמנקיט חומרי מתנייתא, ברם עקר שרשוהי בתוספתא וכו'. והרי"ן אפשטין במבוא לנוה"מ, עמ' 976, מוכיח כן מן הבבלי יבמות פ"ג א' שאמרו שם: ליתא למתניתין (משנת יבמות שם) מקמי ברייתא, דתני (להלן שו' 40) ר' יוסי אומר אנדרוגינוס בריה בפני עצמה היא, הרי לך ברור שקבוצה זאת לא היתה במשנה של תלמוד הבבלי. ברם אין מכאן ראייה גמורה שהרי בנספח למשנה הגירסא היא: ר' מאיר אומר אנדרוגינוס וכו'. והתלמוד ביבמות אינו עוסק אלא בשיטת ר' יוסי, ולפיכך הביאו מן התוספתא ולא מן המשנה. אבל עצם הדבר שהברייתות נספחו לסוף המסכת כפ"ר (והרי מקומן הנכון הוא בפ"ב, כמו בתוספתא), מוכיח שאינן מגוף המשנה.
¹⁷ וכנראה שכיוון בויכוחו לר' יוסף מר"ם הנ"ל, עיין מ"ש במבואי לה' הירושלמי להרמב"ם, עמ' ט', הערה 59. וכן נדפסו הלכות הללו ע"י ר' יהודה עייאש בספרו וזאת ליהודה ח"ב, ל' סע"ב ואילך.


###### Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:4:1
[Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:4:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bikkurim/r/2:4:1)

11. **מיטמא בלובן וכו'.**עיין מ"ש בתס"ר ח"ד עמ' 123. ועיין ר"מ פ"ב מה' נזירות הי"א ופ"א מה' מטמאי משכב ומושב ה"ז. ועיין תוספ' יבמות פ"ג א' ד"ה בריה ובתוספ' הרא"ש שם.


###### Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:4:2
[Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:4:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bikkurim/r/2:4:2)

12. **אבל לא נישא.**ופירש בה"ג הנ"ל בכל הנוסחאות: דכיון דאית ליה זכרות זכר קרינא ביה. וברור מתוך כל דבריו שם שאין קידושין תופסים באנדרוגינוס שנתקדש, שהרי פסק (ד"ו, נ' ע"ג; ד"ב עמ' 247) שחייבין עליו סקילה (אעפ"י שהוא ספק אשה), מגזירת הכתוב: איזה זכר שיש לו שני משכבות וכו', זה אנדרוגינוס. ואף לר' אלעזר אינו אשה, שהרי חייב סקילה אם בא עליו שלא כדרכה, עיי"ש בה"ג ובבבלי יבמות פ"ג ב' ובראשונים שם; ובירושלמי מסתפק אם הוא זכר לר' אלעזר לכל דבר. ובה"ג שם בכל הנוסחאות (הל"פ עמ' קנ"ד; ה' ראו עמ' 115; ד"ו וד"ב הנ"ל) שטומטום בין שקידש ובין שנתקדש קידושיו קידושין, ולא הזכיר כלל את דינו של אנדרוגינוס, מפני שסמך על הברייתא כאן שהביא, והיא כלשון משנתנו ביבמות ספ"ח. ועיין מ"ש להלן שו' 37–38.
וכן פירש הראב"ד (לפי המאירי יבמות עמ' 296) את משנת יבמות הנ"ל: "אנדרוגינוס נושא, כלומר, שאם קדש קדושיו קדושין. אבל לא נישא שאם נתקדש אינו כלום, שאינו ראוי לינשא, שהרי הבא עליו בספק סקילה".¹⁸ ובירושלמי יבמות פ"ח ה"ו, ט' ע"ד: קידש אינן חוששין לקידושיו. נתקדש חוששין לקידושיו. וברור לי שצ"ל: קידש **אשה**¹⁹ חוששין לקידושין, נתקדש [אין]²⁰ לקידושיו. וכע"ז הגיה בק"ע שם (וכל שאר הפירושים בירושלמי שם הם דוחקי דחוקים). והיא ברייתא המפרשת את הפיסקא של המשנה שם: נושא אבל לא נישא, וכפירוש הראב"ד הנ"ל. ועיין בהשגות פ"ב מה' שופר ה"ב.
ועיין בבלי יבמות פ"ב ב' ובתוספ' שם ד"ה תנן, ובפי' הר"ש ובשו"ת הרמ"ע סי' ק"ל הנ"ל.

footnotes:
¹⁸ עיין בהשגות הראב"ד פ"ד מה' אישות הי"א. וכבר ראה לנכון ר' יהודה עייאש (וזאת ליהודה ח"ב ל"א ע"א) שכוונת רבינו היא לאנדרוגינוס, אבל בטומטום הרי מפורש (תוספתא יבמות רפי"א; בבלי שם ע"ב א'; בכורות מ"ב ב') שקידושיו ספק.
¹⁹ השי"ן נתפרדה ל"ינ'", ויצא: אינ'. ופתר הסופר: "אינן".
²⁰ המלה "אין" הועברה בטעות לשורה שלפניה: הדא אמר' אין חלוקין וכו', והיא ט"ס ברורה, וצ"ל: חלוקין, כמו שהגיהו המפרשים, וכפי שברור מבבלי בכורות מ"ב ב', עיין בנוע"י במקומו. והמלה "אין" באמת שייכת להלכה שלנו.


###### Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:4:3
[Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:4:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bikkurim/r/2:4:3)

12-13. **ואין מתיחד עם הנשים וכו'.**בד"נ, כ"י קויפמן, כי"מ (ושם חסר מכאן עד סוף ההלכה), פרמה וקטעים מן הגניזה ליתא, ואיתא בשאר הנוסחאות מטיפוס התוספתא. ופירש הר"ש: משום ספק איש, דייחוד אסור, כדאיתה בפרק בתרא דקדושין (ספ"ד). וכן פסק הר"מ בפכ"ב מה' איסורי ביאה הי"א.


###### Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:4:4
[Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:4:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bikkurim/r/2:4:4)

13-14. **ואין נזון עם הבנות כאנשים.**בד"נ, כ"י קויפמן, כי"מ, פרמה, וקטעים מן הגניזה ליתא, ואיתא בשאר הנוסחאות. ופירש הר"ש: ואינו ניזון עם הבנות בנכסים מועטים, כדאיתא בריש מי שמת (ב"ב פ"ט מ"ב). ובמשנתנו שם לא נזכר אלא טומטום, אבל לא אנדרוגינוס, אבל הוא הדין גם לאנדרוגינוס, בזמן שהנכסים מועטים, עיין בנימוקי יוסף שם ובבבלי שם ק"מ ב' ובתיו"ט ובמלא"ש במשנה שם. וכן פסק הר"מ בפ"ה מה' נחלות ה"ב.


###### Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:4:5
[Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:4:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bikkurim/r/2:4:5)

14. **ואין נעטף ומספר כאנשים.**בד ובכי"מ חסר כל זה. ובד"נ, בכ"י קויפמן, פרמה וקטעים מן הגניזה: וזוקק ליבום כאנשים ומתעטף ומסתפר²¹ כאנשים. וכן מעתיק ר' משולם הנ"ל מן הנספח למשנה. וממנו במאירי הנ"ל: ובמשניות הוסיפו בהם דברים וכו' שזוקק ליבום וכו'. ולפי נוסחא זו אנדרוגינוס זוקק לייבום משום ספק כשיטת הרמ"ה.²² ואשר לסיפא פירשה הר"מ בפי"ב מה' ע"ז סה"י: טומטום ואנדרוגינוס אינו עוטף כאשה (כלומר, משום לא ילבש גבר, עיי"ש) ולא מגלח ראשו כאיש. ור' יוסף מר"ם פירש ע"פ נוסח הנספח למשנה: ומתעטף בציצית כאנשים, ומסתפר כאנשים, כלומר, שמניח את הפיאות, ואינו מקיפן.²³
ברם בכי"ע, בנוסח התוספתא שלפני הר"א אב"ד, הר"ש, רבינו משולם, המאירי (בשם התוספתא) והרש"ס כלפנינו. ופירש הר"ש: ואינו נעטף ומספר כאנשים, כלומר אינו נעטף, כאנשים (כלומר, אינו נעטף, ונוהג כמנהג האנשים) ומספר כאנשים, וכללם לפי שטעם אחד לשניהם, דדרך אשה לעטוף את ראשה, ולכסותו בצעיף, ואין דרך איש כן, דרך איש לספר ואין דרך אשה לספר אלא מגדלת שיער כלילית,²⁴ ובעינן שינהוג בעצמו בתספורת ומלבושים כעין איש וכו'. ועיין במאירי יבמות הנ"ל ריש עמ' 307, ומ"ש להלן.
ובהלכות פסוקות ריש עמ' קנ"ה הנ"ל: ונעטף ואינו מספיר כאנשים. וכ"ה בה' ראו עמ' 115 הנ"ל. ובה"ג ד"ו הנ"ל: ומתעטף באבילות ואינו מספר. ובד"ב הנ"ל: וניעטף באבילות ואינו מספר כאנשים. ור' משולם הנ"ל מעתיק בשם בה"ג: **אינו** נעטף באבילות **ואינו** מספר **כנשים**. ועיין בנוסח בעל מלא"ש שהיתה לו בילדותו.
ונראה קרוב לוודאי שהגירסא שלפנינו בהלכות פסוקות נכונה (המלה "באבילות" נכנסה לגוף הנוסח ע"פ פירושו שם, ובה' ראו עמ' 116), ופירושו, שאנדרוגינוס ניעטף בצרעת כדין האיש, אבל אשה אינה עוטפת. וכן להלן סוטה ספ"ב: האיש מעטף ומספר, ואין האשה מעטפת ומספרת.²⁵ וברור שצ"ל להפך: האיש נעטף ואינו מספר, והאשה אינה מעטפת, ומספרת,²⁶ ופירושו שהאיש נעטף בצרעת, ואין האשה נעטפת בצרעת, האיש מגדל פרע ואינו מספר, והאשה מספרת. וכן פסק הר"מ בפ"י מה' צרעת ה"ח.²⁷ ובה"ט שם כתב: וטומטום ואנדרוגינוס פורע ופורם ועוטה על שפם, מפני שהוא ספק.
ושמא אף באבילות כן, שהרי אנו משוים אבל למצורע (מו"ק ט"ו א'). אבל עיין בארחות חיים ח"ב עמ' 588 שכתב: ועל כן נהגו הנשים להסיר מצנפתן וכו', ומשמע שאשה חייבת בעטיפה.²⁸ וכן לעניין תספורת באבילות, הרי ידועה שיטת הבה"ג שהאשה מסתפרת אחר שבעה, עיין בה"ג ה' אבל ד"ו מ"ג ע"ג, ד"ב עמ' 214. ועיין מס' שמחות הוצ' היגר סוף עמ' 230 ובהערות שם, ולפיכך אומרת התוספתא כאן (לפי' הבה"ג) שאנדרוגינוס אינו מסתפר באבילות כאנשים. ועיין במבוא המשנה לר' יעקב ברילל ח"ב עמ' 140 שעמד על עיקר הפירוש הנכון, עיי"ש.

footnotes:
²¹ בקג"נ: וניתעטף וניסתפר, ונפרדה שם המי"ם לנו"ן יו"ד.
²² עיין בב"י טוא"ע סי' קע"ב. ועיין בטור שם. ועיין בס' ערוך לנר יבמות פ"ב סע"ב ומ"ש במהרי"ט אלגזי בכורות פ"ו סי' נ"ח, קס"ד ע"א, ובמנחת חינוך סי' א' אות א'. ועיין להלן שו' 20–21 ומש"ש, ועיין מ"ש להלן שו' 35 בשם המאירי.
²³ בשו"ת הרמ"ע מפאנו הנ"ל (קל"ח רע"ב) כתב: וי"מ מתעטף בציצית. ולא איריא דהא איתיה בכלל כל המצות שהוא חייב בהן, כדלקמן. ועיין מ"ש להלן הע' 29.
²⁴ עיין בבלי עירובין ק' ב'; ילקוט בראשית רמז כ"ז, ותשב"ץ ח"ג סי' קצ"א.
²⁵ כ"ה בכי"ו שם. וכע"ז אף בכי"ע ובתוספות שם כ"ג ב' ד"ה מה. ועיין מ"ש בתס"ר ח"ב, עמ' 58.
²⁶ כמו שהגיה לנכון הר"ש טרויב בהוצ' שלו של הבה"ג, עמ' 99, הע' ה', עיי"ש שכבר עמד על הפירוש הנכון של העניין. וציין לו ר"ס ששון בהל"פ שם, עמ' קנ"ה, הע' ע'. ובתס"ר ח"א, עמ' 116, כתבתי כן מדעתי, ולא זכרתי את דברי הר"ש טרויב.
²⁷ עיין מ"ש ידידי הגר"ח הילר בס' המצות להר"מ עשין קי"ב.
²⁸ באבות דר"ן פ"א, הוצ' שכטר, עמ' 4: עטופה כאבל, וכן שם נו"ב, נ"ט ע"א: ראשה מכוסה כאבל וכו'. וכן בבבלי עירובין ק' ב'. אבל פשיטא שאין משם שום ראייה, והכוונה שם היא שהיא עטופה כגבר אבל.


###### Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:4:6
[Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:4:6](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bikkurim/r/2:4:6)

15. **ואין מיטמא למתים כאנשים.**ליתא בנספח למשנה, וישנו בשאר הנוסחאות. ובמשנת סוטה פ"ג מ"ז: כהנת מטמאה למתים. ואין כהן מטמא למתים. ועיין מ"ש להלן שו' 22, ד"ה ובכל.


###### Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:4:7
[Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:4:7](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bikkurim/r/2:4:7)

15-16. **ועובר על בל תקיף וכו'.**ליתא בנספח למשנה,²⁹ וישנו בשאר הנוסחאות. ובמשנת קידושין פ"א סמ"ז: וכל מצות ל"ת וכו', אחד אנשים ואחד נשים חייבין חוץ מבל תשחית ובל תקיף ובל תטמא למתים. ועיין ר"מ פי"ב מה' ע"ז ה"ד.

footnotes:
²⁹ עיין מ"ש לעיל שו' 14 סד"ה ואין נעטף בשם ר"י מר"ם, ולפי פירושו שם, כבר כלולה בבא זו ב"מסתפר כאנשים" שלעיל.


###### Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:4:8
[Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:4:8](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bikkurim/r/2:4:8)

17. **וחייב בכל מצות וכו'.**ופי' הר"ש הנ"ל: אפילו במצות עשה שהזמן גרמא, כמפורש להלן ר"ה פ"ב ה"ז (כי"ע רפ"ד) ועוד.³⁰ ועיין בר"מ הנ"ל ופ"ג מה' ציצית סה"ט.

footnotes:
³⁰ ופירוש הר"ש והר"מ מוכרח, שהרי בבא זו נמנית בין החומרות הנוהגות באנשים ולא בנשים, ועיין מ"ש להלן שו' 24 ר"ה ואפשר. ולכאורה קשה למה לא מנתה הברייתא דין זה להלן בה"ו בין הדברים ששוה לאנשים ולנשים, שהרי יש לנו ריבוי מיוחד שאנדרוגינוס חייב בכל החטאות והאשמות, עיין ספרי נשא פיסקא ב', עמ' 5. וכן נתרבה טומטום ואנדרוגינוס שגנב נפש, עיין ברש"י משפטים כ"א, ט"ז (על דברי רש"י העירני הרמ"מ כשר), וכן לאכילת פסחים (מכילתא בא ספ"ג). וכן חייב במ"ע שלא הזמן גרמא ובלאוין כאנשים וכנשים. וכנראה שהתנא שלנו שייר כמה דברים, עיין במשנת סוטה פ"ג מ"ז ומ"ה ותוספתא שם ספ"ב, וירושלמי יבמות ספ"ח.


###### Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:5:1
[Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:5:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bikkurim/r/2:5:1)

19. **מיטמי באודם כנשים.**משנת זבים רפ"ב, תוספתא שם פ"ב ה"ב ומ"ש בתס"ר ח"ד עמ' 123. ועיין בתוספ' יבמות פ"ג א' ד"ה בריה.


###### Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:5:2
[Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:5:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bikkurim/r/2:5:2)

19-20. **ואין מתיחד עם האנשים כנשים.**כ"ה בכל הנוסחאות. ובר"מ פכ"ב מה' איסורי ביאה הי"א פסק: אבל האיש מתייחד עם האנדרוגינוס. ובכ"מ שם תמה עליו מן התוספתא כאן, עיי"ש. ועיין בטוא"ע סי' כ"ב ובב"י ובפרישה שם. והגר"א (אה"ע סי' כ"ב, ס"ק י"ב אות י"ט) מגיה בר"מ. ובר"מ פי"ב מה' שכנים הט"ו משמע שאין דרכו במשא ומתן כאשה. ור' יוסף מר"ם הנ"ל נסתפק אם הכוונה דווקא לאנשים שהוא ערוה עליהם, או אפילו בשאר אנשים שאינו ערוה להם. ובשו"ת הרמ"ע הנ"ל, קל"ח ע"ב: ומדברי מגיד משנה מוכח שבספרי התוספ' הקדמונים לא היה כתוב בהם הלשון הזה (שהרי ציין שם לתוספתא, ולא הזכיר שהתוספתא סותרת). וכבר ראיתי למי שנדחק לפרש שאינו מתיחד עם האנשים שהיא ערוה עליהם אילו היתה אשה גמורה וכו'. וכיוון לר' יוסף מר"ם הנ"ל, עיי"ש שדחה את פירושו.


###### Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:5:3
[Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:5:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bikkurim/r/2:5:3)

20-21. **ואין זוקק לייבום כנשים.**וכ"ה בד, בכי"ע, (בכי"מ, בסוף הבבא) ובנוסחאות הבה"ג. ובנספח למשנה (חוץ מכי"מ) ליתא, ולא היה גם לפני ר' משולם הנ"ל בנספח למשנה.³¹ ובר"ש הנ"ל: ואין זקוק לייבום כנשים, כך כתוב בכל הספרים. וכן מעתיק ר' משולם הנ"ל מנוסח התוספתא וכ"ה במאירי הנ"ל. והעיר ע"ז הר"ש שם: משמע דאיירי בשנתקדש לאחד מן האחים ומת, דפטור מן החליצה ומן היבום וכו'. אבל אי אפשר לפרש כן, דא"כ מאי כנשים, אדרבה נשים זקוקות הן, אלא ה"ג ואין זוקק ליבום³² כנשים וכו'. וכ"ה בתוספתא יבמות פ"ב ה"ה וה"ו, ועיין מ"ש בתס"ר ח"ב עמ' 18. ובכי"מ מתאימה כל בבא זו לנוסח התוספתא, אלא שההלכה "ואינו זוקק ליבום" באה שם בסוף הבבא.

footnotes:
³¹ ועיין לעיל מ"ש שו' 14 ד"ה ואין נעטף.
³² כן מעתיק הרש"ס בשמו, מ"ב ע"א. ולפנינו בט"ס: ואין זקוק ליבם כנשים. ורבינו לא היה מגיה כסיגנון שאינו מצוי בש"ס, אלא כסיגנון המשנה והתלמוד בכ"מ.


###### Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:5:4
[Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:5:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bikkurim/r/2:5:4)

21. **ואין חולק עם הבנים כנשים.**כ"ה בכל נוסחאות התוספתא, ובכי"מ ובה"ג.³³ אבל בנספח למשנה (חוץ מכי"מ) ובנוסח המשנה של ר' משולם חסרה הלכה זו. ובר"ש הנ"ל: ואין חולק עם הבנים בנכסים מרובים, שהזכרים דוחים אותו אצל נקבות, כדאיתה בריש מי שמת (ב"ב פ"ט מ"ב, ועיין בתיו"ט שם ומ"ש לעיל שו' 13–14). ועיין ר"מ פ"ה מה' נחלות ה"א וה"ב. ועיין ירושלמי יבמות ספ"ח, ט' ע"ד.

footnotes:
³³ בהל"פ, עמ' קנ"ה: ואינו חוליק עם האחים כנשים. ובה' ראו, עמ' 115: ואינו חולק עם האנשים כנשים. ועיין בפיה"מ כאן פ"א מ"ה. ועיין טורי אבן מגילה כ' ב'.


###### Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:5:5
[Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:5:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bikkurim/r/2:5:5)

22. **ואין חולק בקדשי קדשים כנשים.**וכ"ה בד ובנוסח התוספתא לרבינו משולם. ופשיטא שאינו אוכל בקדשי קדשים שאינם נאכלים אלא לזכרי כהונה. ועיין יבמות ע"ב א' וברש"י שם ד"ה ואין אוכל. אבל בכי"ע, בכי"מ, בה"ג, בהל"פ, בה' ראו, בנוסח הר"ש ובמאירי: ואינו חולק בקדשי המקדש כנשים. ובר"מ פ"י מה' מעשה הקרבנות הי"ז: אשה ואנדרוגינוס אין חולקים להם בקדשי המקדש כלל, שנאמר איש כאחיו (ויקרא ז', י').³⁴ ובה"ט שם כתב: האנדרוגינוס יראה לי שאוכל בקדשים קלים. ועיין ביד איתן שם הי"ז. ובמשנתנו (זבחים רפי"ב): וכל שאינו ראוי לעבודה אינו חולק בבשר (חוץ מבעלי מומים).
ובכל הנוסחאות של הנספח למשנה (חוץ מכי"מ) חסרה הלכה זו, ובמקומה כתוב: ואינו עובר לא על בל תקיף ולא על בל תשחית ולא על בל תטמא למתים כנשים. והדברים לכאורה תמוהים. ובבבלי (סנהדרין נ"א סע"ב) מפורש שלר' ישמעאל כהנים בעלי מומים הם בקדושתם ומוזהרים על טומאת מת. ובמאירי שם עמ' 210 כתב: **ובשם תוספתא שמענו להפך**. ושמא שמע מחכם שרצה לפרש כן את הברייתא שלנו בשיטת ר' ישמעאל עצמו (משנת בכורות ספ"ו): ואנדרוגינוס וכו' ר' ישמעאל אומר אין מום גדול מזה. ברם גם בתו"כ ריש אמור מפורש שבעלי מומים מוזהרים על טומאת מת, ולא שמענו מי שנחלק על הלכה זו, ובצדק כתב שם המאירי על הלכה מדומה זו "ולא יראה כן". ולא עוד שעדיין לא הרווחנו כלום בפירוש אינו עובר על בל תקיף וכו'. ולפיכך נראה שהפירוש הוא שאינו לוקה על בל תקיף וכו', כפירוש הרמ"ע מפאנו הנ"ל, קל"ח ע"ב, והגר"א בבאורו ליו"ד סי' קפ"א ס"ק ח' אות י"א. ואין בזה דוחק, ונוסח זה לשיטתו, עיין להלן שו' 39–40 ד"ה ובד"נ. ועיין לעיל שו' 15 ושו' 15–16.

footnotes:
³⁴ ועיין בבלי קידושין נ"ג א' ובמקבילות. ובה"ג, בהל"פ ובה' ראו הנ"ל כתבו: ואינו חולק בקדשי מקדש, דכל זכר בבני אהרן כתיב (ויקרא ו', י"א). ועיין תו"כ צו פ"ג ה"ה, ל"א ע"א, ובבלי זבחים ק"ב סע"א.


###### Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:5:6
[Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:5:6](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bikkurim/r/2:5:6)

23. **ופסול מכל עדות שבתורה וכו'.**ר"מ פ"ט מה' עדות ה"ג, והעיר הרשב"ש (תקון סופרים בס' יבין שמועה להרשב"ץ, ס"ט ע"ד) שמקורו מכאן. וברלב"ג משפטים, צ"ז ע"ב: והאנדרוגינוס פסולים לעדות וכו', בסוף תוספת בכורים. ועיין בירושלמי יבמות ספ"ח, ט' ע"ד.


###### Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:5:7
[Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:5:7](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bikkurim/r/2:5:7)

24. **ואם נבעל בעבירה פסול וכו'.**וכ"ה בד ובה"ג ד"ו וד"ב הנ"ל.³⁵ ובכי"ע: ואין נבעל בעבירה ופסול מן הכהונה וכו'. ובכי"מ: ולא נבעל בעבירה כנשים (ולא יותר). ובכת"י קויפמן, פרמה, קטעים מן הגניזה ונוסח הר"ש הנ"ל: ואינו נבעל בעבירה כנשים (מלה זו חסירה בקג"נ) ונפסל³⁶ מן הכהונה כנשים. וכ"ה בנוסח המשנה שלפני ר' משולם הנ"ל. ובמאירי שם (עמ' 306): ואינו נבעל בעבירה כנשים וכו', (עמ' 307) פירוש שאם נבעל לפסול נפסל. וכנראה שאין הבדל בנוסחאות, ו"אינו" פירושו "ואין הוא"³⁷ נבעל בעבירה ונפסל³⁸ לכהונה וכו'.
ופירש הר"ש: דאם נבעל בעבירה פסול מן התרומה, אם הוא כהן כבת כהן שנבעלה לפסול לה. ור' משולם הנ"ל (יבמות פ"א סע"א) מעתיק בשם בה"ג: ואינו נבעל בעבירה, ופסול מן התרומה כנשים (ועיין מ"ש לעיל בשם בה"ג). וכן בירושלמי יבמות (פ"ח ה"ו, ט' ע"ד): נבעל נפסל מן התרומה כנשים. ועיין ר"מ פ"ז מה' תרומות הט"ז ובכ"מ שם. ובס' המעשים לבני א"י (תרביץ ש"א, ס"ג עמ' 10): אנדרגינס שנבעל בעבירה ונטל את הדין³⁹ מהוא שיפסל מן הכהונה? כך המעשה (כלומר, הפסק) אם אין לו אומנות אלא היא (כלומר, שהיה מופקר, כלשון המשנה בסנהדרין פ"ג מ"ג) לא יאכל בתרומה, ואם יש לו אומנות אחרת ונתפשה ונבעלה הרי זה כשר לכהונה.⁴⁰ ואף כאן אנו רואים שלכהונה בהלכה שלנו כוונתה לתרומה.
ואפשר שתנא זה סובר שאנדרוגינוס חייב בראייה, עיין ספרי ראה פי' קמ"ג עמ' 196 ומכילתא דרשב"י עמ' 159. ועיין ירושלמי חגיגה פ"א ה"א, ע"ו ע"א, ותוספתא ריש חגיגה. ושמא היו תנאים שלא שנו שם "אף". ועיין בבלי שם ב' א'. ולפ"ז אנדרוגינוס הוא בכלל "כל מצות", לעיל שו' 17. אבל עיין פרה פי"ב מ"י ועוד ומ"ש לעיל סוף הע' 30.

footnotes:
³⁵ בהל"פ ובה' ראו חסרה פיסקא זו. ועיין מ"ש להלן בשם ר' משולם.
³⁶ בר"ש: ופסול, כגי' כי"ע.
³⁷ על אין=אם, עיין מ"ש לעיל חלה פ"ב הע' 28. ועל הצירוף אינו=אין הוא, עיין מ"ש בתרביץ ש"ג ס"ג, עמ' 337, ובהע' 2 שם.
³⁸ ונפסל=הוא נפסל, עיין מ"ש בתרביץ ש"ד ס"ד, עמ' 377.
³⁹ כלומר, שקבל את ענשו, וחזר בתשובה, שאם לא כן אין נותנין לו תרומה, עיין מ"ש לעיל סוף תרומות. ועיין בשו"ת הרשב"א ח"ה סי' רל"ט.
⁴⁰ כלומר, שנתפס ונבעל לכשר, אינו נפסל מן התרומה. ועיין מ"ש על כ"ז בתרביץ ש"ב ס"ג, עמ' 379, הע' 7.


###### Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:6:1
[Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:6:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bikkurim/r/2:6:1)

26-27. **חייבין על נזקו בין איש בין אשה.**וכ"ה בד. ובכי"ע: חייבין על הנזקין וכו'. וכן בנוסח הר"ש: חייב על הנזקין וכו'. ועיין במכילתא משפטים פי"ד סוף עמ' 297. ובנוסח התוספתא שלפני ר' משולם: חייבים על נזקו כאנשים ונשים. ובמכילתא הנ"ל ריש פי"א עמ' 286: אין לי אלא בן גמור או בת גמורה, טומטום ואנדרוגינוס מנין וכו'. ובמכילתא דרשב"י כ"א, כ"ח, הוצ' אפשטין עמ' 178: אין לי אלא איש ואשה מנין לרבות טומטום ואנדרגינס וכו' (והובאה בס' המצות לרב חפץ סוף עמ' 128). ובה"ג וה' ראו והל"פ: חייבין על נזקיו בין ניזק בין מזיק⁴¹ כאנשים וכנשים.⁴² ועיין במשנת ב"ק פ"א מ"ג. ובד"נ, בכת"י קויפמן ופרמה: חייבים על מכתו ועל קיללתו⁴³ כאנשים וכנשים. ובכי"מ וקטעים מן הגניזה הורכבו שתי הנוסחאות: חיבים על מכתו ועל קלקלתו כאנשים וכנשים, וחיבים על נזקו בין ניזק ובין מזיק כאנשים וכנשים. וכ"ה גם בנוסח המשנה שלפני ר' משולם (אלא ששם "קללתו" במקום "קלקלתו") ועיין במאירי הנ"ל. ושמא פירושו שחייב שליח ב"ד אם הוסיף לו מכה, או הלקה אותו אחרי שנתקלקל (עיין במשנת מכות פ"ג סמי"ד).

footnotes:
⁴¹ ארבע מלים האחרונות חסרות בהל"פ.
⁴² שתי המלים האחרונות חסרות בה"ג ד"ו.
⁴³ ד"נ: קללתו. פרמה: קלקלתו.


###### Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:6:2
[Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:6:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bikkurim/r/2:6:2)

27. **ההורגו במזיד וכו'.**בבא זו נשמטה בכ"י קויפמן, וישנה בשאר הנוסחאות. ופסקה הר"מ בפ"ב מה' נזירות הי"א.


###### Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:6:3
[Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:6:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bikkurim/r/2:6:3)

28-29. **אמו יושבת עליו בדם טוהר וכו'.**וכ"ה בד. ובכי"ע: יושבת עליו דם טוהר וכו'. וכ"ה בכי"מ, כ"י קויפמן, קג"נ ונוסח הר"ש. ופי' הר"ש: ואמו יושבת עליו דם טוהר כאנשים ארבעים יום, וכנשים ימי טומאה שבועיים, הכא לחומרא והכא לחומרא, ומקלקלת למנינה וכו'. ועיין במשנת נדה פ"ג מ"ה, ובתו"כ תזריע ריש פרק ב', ובפי' הראב"ד שם, נ"ח ע"ד.
ובנוסח התוספתא שלפני ר' משולם: ואמו יושבת עליו דם טומאה כאנשים וכנשים, ועיין גם במאירי שם.
ובד"נ ובכ"י פרמה: ויושבת עליו דם טמא ודם טהור (ד"נ: טוהר) כאנשים וכנשים. וכן בה"ג, הל"פ וה' ראו: ואמו יושבת עליו ימי טומאה וימי טהרה כאנשים וכנשים. וכן פסק הר"מ בפ"י מה' איסורי ביאה הי"ח.


###### Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:6:4
[Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:6:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bikkurim/r/2:6:4)

29-30. **ומביאה עליו קרבן וכו'.**שהרי דינו כלעיל, וכמו שפסק הר"מ בפ"א מה' מחוסרי כפרה סה"ו. ועיי"ש בה"ט.


###### Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:6:5
[Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:6:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bikkurim/r/2:6:5)

30-31. **ונוחל בכל נחלות וכו'.**כלומר, אם אין שם יורש אלא הוא יורש את הכל, כמשנתנו בב"ב פ"ט סמ"ב (עיין בנ"י ובתיו"ט שם). ולפני הר"ש נשמטה בבא זו ע"י הדומות, עיין מ"ש להלן. ועיין ר"מ רפ"ה מה' נחלות.


###### Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:6:6
[Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:6:6](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bikkurim/r/2:6:6)

31-32. **וחולק בקדשי הגבול וכו'.**וכ"ה בד, בנוסח הנספח למשנה שלפני ר' משולם ובה"ג ובה' ראו ובהל"פ הנ"ל. ובכי"ע: ונוחל בקדשי הגבול וכו'. וכ"ה בנוסח הר"ש, ופירש שם: "ונוחל בקדשי גבול, כגון תרומה ותרומת מעשר וחלה אם הוא כהן וכו', ותנא נוחל, ולא תנא חולק, לפי שאין חולקין לו תרומה בגרנות אלא משגרין לביתו וכו' ". ועיין לעיל סוף תרומות ומש"ש.
ובכי"מ ובנוסח התוספתא של ר' משולם חסרה בבא זו. ובד"נ ובכ"י פרמה: וחולק בקדשי קדשים כאנשים וכנשים. ובקטעים מן הגניזה: וחולק בקודשי המקדש כאנשים וכנשים, ובכ"י קויפמן הורכבו שתי הנוסחאות: וחולק בקודשי הגבול כאנשים וכנשים, וחולק בקודשי קדשים כאנשים וכנשים. וכן במאירי הנ"ל: ובמשניות הוסיפו בהם דברים וכו', ובשוה לשניהם וכו' שחולק בקדשי מקדש ובקדשי הגבול. והנכון כגי' שלפנינו ("בקדשי הגבול" גרידא) וכרוב הנוסחאות, ועיין מ"ש לעיל שו' 22.


###### Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:6:7
[Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:6:7](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bikkurim/r/2:6:7)

32-33. **הריני נזיר שזה איש ואשה וכו'.**כלומר, הריני נזיר אם זה איש או אשה, הרי הוא נזיר מפני שבשניהם הולכים לחומרא, ואומרים שהוא איש או אשה, וחלה עליו נזירות. אבל בתוספ' יבמות פ"ג א' (ד"ה בריה) ובתוספ' הרא"ש שם פירשו (בלשון אחת) שהנודר אמר שאנדרוגינוס הוא איש ואשה, והוא נזיר מפני שמקצתו איש ומקצתו אשה. ועיין מ"ש לעיל שו' 3–4. ועיין בתוספתא נזיר ספ"ג ומ"ש להלן שו' 39.


###### Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:7:1
[Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:7:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bikkurim/r/2:7:1)

35. **אין חייבין על חטאתו וכו'.**וכ"ה בד. והיא ט"ס, והנכון בכי"ע: על טומאתו. וכ"ה בכי"מ, בר"ש, בנוסח התוספתא שהיה לפני הר"א אב"ד, רבינו משולם והמאירי. ובבה"ג, ובה' ראו ובהלכות פסוקות: אין חייבין על טומאתו על ביאת מקדש (שלש המלים האחרונות הן פירוש בה"ג) ואין שורפין על טומאתו את התרומה (שתי המלים האחרונות הן פירוש בה"ג). ולפי גירסא זו פירושו שאין אחרים חייבין על טומאתו אפילו נגעו בלובן ואודם שלו כאחת ונכנסו למקדש, עיין להלן זבים פ"ב ה"ג, בבלי נדה כ"ח ב' ומ"ש בתס"ר ח"ד עמ' 123. וכן אם הוא בעצמו ראה לובן ואודם כאחד ונכנס למקדש פטור מקרבן, עיין במקורות הנ"ל ובירושלמי שבועות פ"ב ה"ב, ל"ג ע"ד.⁴⁴ אבל בסיפא (לעניין שאין שורפין את התרומה) צריך לפרש שנגעה תרומה בלובן או באודם שהוא מטמא בשניהם, עיין לעיל שו' 11 ושו' 19. ועיין ר"מ פ"א מה' מטמאי משכב ומושב ה"ז.
ברם בד"נ, בכ"י קויפמן, בקטעים מן הגניזה, ובכ"י פרמה חסרה בבא זו ובמקומה כתוב: אין חייבין לא על מכתו ולא על קללתו (פרמה: קלקלתו) לא כאנשים ולא כנשים. וכן בנספח למשנה שלפני ר' משולם: אין חייבין לא על קללתו ולא על הכאתו לא כאנשים ולא כנשים. והעיר במאירי הנ"ל: "ואע"ג דברישא קאמר (כלומר, לפי אותן הנוסחאות עצמן, עיין מ"ש לעיל שו' 26–27) חייבין, פירשוה בבנו שאינו חייב שמא אינו אביו, הא אדם אחר חייב ממה נפשך, והדברים רחוקים". והנה המפרשים הללו פירשו ע"פ נוסח הנספח למשנה שגרסו לעיל בה"ד "זוקק ליבום כאנשים", והם סוברים שלפעמים רחוקות אנדרוגינוס מוליד מן האשה,⁴⁵ אבל מ"מ בנו אינו חייב על מכתו ועל קללתו, וחזר עליו מאין הוא (עיין בבלי יבמות פ"ג ב') ואיתרע רובא של רוב בעילות אחר הבעל,⁴⁶ מפני שאנדרוגינוס רובם אינם מולידים. ועיין מכילתא משפטים פ"ה עמ' 268; תו"כ, מכילתא דעריות, קדושים פ"ט ה"ה, צ"א ע"ד; בבלי סנהדרין ס"ו א', פ"ה ב'. ושם נתרבה כשהבן הוא אנדרוגינוס.
ור' יוסף מר"ם פירש (קכ"ד ע"א) שהכוונה שאין אנדרוגינוס יוצא בראשי איברים (אין בעה"ב חייב על מכתו) המיוחדים לאיש או לאשה, ואינו יוצא לא בראש הגויה ולא בראשי הדדים. ואם קלל את האנדרוגינוס, ואמר יכה יוסי איש זה, או אשה זו, אינו חייב על קללתו שמא אינו איש או אשה. והרמ"ע מפאנו כתב (קל"ט ע"ב וק"מ ע"א) דברים קשים מאד נגד המפרש ופירושו.⁴⁷
ובמלא"ש פירש בשם ר' יהוסף אשכנזי שאין בושת האיש דומה לבושת האשה, ובושת האנדרוגינוס אינו דומה לא לזה ולא לזו, והמכה והמקלל את האנדרוגינוס אינו חייב לא כמבייש את האנשים ולא כמבייש את הנשים. וכל הפירושים דחוקים מאד.

footnotes:
⁴⁴ בספרי נשא פיס' א', עמ' 3: מזכר ועד נקבה תשלחו, אין לי אלא זכר ונקבה, טומטום ואנדרוגינוס מנין, ת"ל וכו'. ובפסוק שם (במדבר ה', ב'): וישלחו וגו' וכל זב. ועיין בס' ספרי דבי רב להרד"פ שם, ג' ע"ד. ושמא הכוונה בספרי לצרוע וטמא נפש אבל לא לזב. ומסתבר שהברייתא היא בשיטת ר"ע, עיין שם בנדה כ"ח ב' ובירושלמי שציינו בפנים.
⁴⁵ עיין במהרי"ט אלגזי בכורות פ"ו סי' נ"ח, קס"ד ע"א, ובמנחת חינוך סי' א' אות א'.
⁴⁶ עיין חולין י"א ב'. ולא מטעם חזקה, עיין בס' התרומה סי' ע"ג, ס' הרוקח סי' תס"ד, ובתוספ' נדה ב' ב' ד"ה דאיכא ובמרדכי חולין פ"ג סי' תרל"ה.
⁴⁷ עיין מ"ש במבואי לה' הירושלמי להר"מ, עמ' ט', הע' 59.


###### Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:7:2
[Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:7:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bikkurim/r/2:7:2)

36-37. **ואין נערך לא כאנשים ולא כנשים.**כ"ה בכל הנוסחאות (בכי"מ בטעות: ואינו נעבד) ובראשונים הנ"ל, וכן הביא ר' משולם בשם הנספח למשנה, ועיין במשנת ערכין רפ"א ובתוספתא שם ובמקבילות שבבבלי בכ"מ. אבל בנוסח התוספתא היה לפניו ולפני הר"א אב"ד (וכן מביא גם במאירי הנ"ל): ואינו מברך לא לאנשים ולא לנשים. וכתבו הר"א אב"ד ור' משולם שהפירוש לא נתברר אצלם, ולבסוף הסיק ר' משולם: ולדידי נמי משמע אין מברך לאנשים ולא לנשים, משום דבריה בפני עצמה היא. עיין מ"ש ע"ז לעיל עמ' 82 ואילך.


###### Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:7:3
[Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:7:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bikkurim/r/2:7:3)

37-38. **אין נמכר לעבד עברי וכו'.**וכן פסק הר"מ בפ"ב מה' נזירות הי"א ורפ"ד מה' עבדים. ופירש בה"ג (נ' ע"ג) ובהל"פ (ריש עמ' קנ"ו): דאין עבד עברי אלא דבר אולודי הוא,⁴⁸ דכתיב ביה (שמות י"ח, ה') אהבתי את אדני את אשתי ואת בני. ואמה עבריה דבת בנים היא, דכתי' ואם לבנו יעדנה, ואנדרוגינוס לאו בר אנסובי הוא. ובפסקי הלכות להגר"ד מקרלין ח"א (כ"ה סע"ד בהערה) תמה על הבה"ג מקידושין ד' א' שמפורש שם שאיילונית נמכרת לאמה העבריה, עיי"ש שהניח את הקושיא ב"צע"ג".
ותמה אני על תמיהתו, שהרי המלים "דבת בנים היא" הן לאו בדווקא, והיכן נזכרים בנים אצל אמה העבריה? ובהלכות ראו עמ' 116: "ואף אמה עבריה שכתב בה ואם לבנו ייעדנה, ואנדרוגינוס אינו נושא" (=נושא, נישא). ואין שם זכר לבנים. וכן ראיתי ברלב"ג על התורה (משפטים פ"ג ע"א): "השרש הי"א הוא **שהטומטום** והאנדרוגינוס אינו נמכר לעבד עברי שהרי אינו ראוי לתת לו אשה ואין מינו ראוי להוליד בנים או בנות, כבר נתבאר זה השרש⁴⁹ בא' מקדושין". ולהלן שם (פ"ג ע"ב) כתב: "שאין טומטום ואנדרוגינוס נמכר כמו אמה העבריה, כי אינו ראוי להיות לאשה לאדון או לבנו, כבר נתבאר זה בראשון מקדושין".⁵⁰ הרי לך שאף הוא לא הזכיר בנים אצל אמה, אלא הטעם הוא מפני שאין לו אישות. וכבר הראינו לעיל (שו' 12) ששיטת הבה"ג היא שאין קדושין תופסים באנדרוגינוס שנתקדש כאשה, והרי מפורש בגמרא (קידושין י"ח ב' ובמקבילות) שאין מוכרה לקרובים שאין קידושין תופסים בה להם, מפני חסרון ייעוד, עיי"ש. וממילא ברור שאנדרוגינוס אינה נמכר כאמה העבריה "דלא בר אינסובי הוא", ואין קידושין תופסים בו כאשה. אבל איילונית הרי קידושין תופסים בה לכל הדעות, ואם לוקחה לנוי ואומר בפירוש שלא איכפת לו אם היא איילונית, הרי אין כאן מקח טעות לכל השיטות, ואפילו אם אין לו בנים למייעד, הרי אינה גרועה מחייבי לאווין שנמכרות לאמה העבריה.
ובר"ש פירש "משום דקטן אינו נמכר בעבד עברי, וגדולה אינה נמכרת באמה עבריה, הילכך לא אפשר". כלומר, האב אינו מוכר את בנו קטן,⁵¹ ומכ"ש שאינו מוכר את עצמו. ואם הוא גדול וגנב, הרי יש לחשוש שמא הוא אשה, ואין אשה נמכרת בגניבתה (משנת סוטה ספ"ג) ואינה מוכרת את עצמה.⁵² וכן אפשר לנסח: אשה אינה נמכרת לא ע"י ב"ד ולא ע"י עצמה, ואיש אינו נמכר ע"י אביו, ואין כאן אפשרות של מכירה באנדרוגינוס. ועיין רדב"ז רפ"ד מה' עבדים.

footnotes:
⁴⁸ בשעת ההגהה העירני הרמ"מ כשר על דברי בעל מנחה בלולה (משפטים י"ח, ג'): אם בעל אשה. יצאו טומטום ואנדרוגינוס והסריס שאינם נמכרים, מאחרי שאינם ראויים להיות בעל לאשה. וכנראה ששאב את דבריו ממקור קדמון. ועיין רדב"ז פ"ג מה' עבדים ה"ה.
⁴⁹ ברור שהרב שאב מבה"ג והוסיף "טומטום" מעצמו. ומכיוון שבה"ג הביא ראיה מן הפסוק שבנרצע, הרי אמרו בקידושין (כ"ב א') שאשה ובנים הם בדווקא (לעניין רציעה).
⁵⁰ עיין שם י"ח ב' ומ"ש להלן בפנים.
⁵¹ מכילתא משפטים פ"ג, עמ' 255.
⁵² מכילתא הנ"ל; תוספתא סוטה ספ"ב ועוד. ועיין רמב"ן משפטים פ"כ, ד'. וכבד הראה הרמ"מ כשר בספרו "הרמב"ם ומכילתא דרשב"י", קמ"ג ע"א, שהגירסא הנכונה היא בפי' הרמב"ן ד' ליסבונה גרידא, ולפי הגירסא שם אין מי שסובר שאשה מוכרת את עצמה.


###### Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:7:4
[Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:7:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bikkurim/r/2:7:4)

39-40. **שאין זה איש ואשה הרי זה נזיר.**בכי"מ: שאין זה לא איש ולא אשה הרי זה נזיר. וכ"ה בה"ג, בה' ראו⁵³ ובנוסח התוספתא שלפני ר' משולם הנ"ל, ובתוספ' יבמות פ"ג א' סד"ה בריה, ובתוספ' הרא"ש שם. ופירושו שאם טען הנודר שאנדרוגינוס הוא איש (או אשה), ואם אינו אמת כדבריו (כלומר, אם הוא טועה) וזה אינו איש (או אשה) הוא מקבל עליו נזירות הרי הוא נזיר מפני שאין הוא לא איש ולא אשה. ובתוספ' יבמות, ותוספ' הרא"ש הנ"ל, פירשו שהנודר נזר אם אין הוא לא איש ולא אשה, והוא נזיר מפני שאינו לא איש גמור ולא אשה גמורה, עיי"ש. ובתוספ' נדה (כ"ח א' ד"ה אמר) העתיקו: הריני נזיר שזה איש או אשה הרי הוא נזיר. ר' יוסי אומר אנדרוגינוס וכו'. ונראה שיש כאן קיצור, והכוונה לשו' 33 לעיל, עיין בתוספ' יבמות ותוספ' הרא"ש הנ"ל. ולהלן נזיר ספ"ג: ראה אנדרגינוס ואמר הריני נזיר שזה איש, ואחד אומר הריני נזיר שאין זה איש, הריני נזיר שהוא אשה, ואחד אומר הריני נזיר שאינה אשה, הריני נזיר שהוא איש ואשה, ואחד אומ' הריני נזיר שאינו איש ואשה וכו', כולם נזירין. והפירוש הוא כמו שכתבנו לעיל שו' 3–4 לעניין כוי.
ובד"נ כאן: ואם אמר הריני נזיר שזה לא איש ולא אשה **אינו** נזיר. וכ"ה "אינו נזיר" גם בכ"י קויפמן, קטעים מן הגניזה, כ"י פרמה ונספח למשנה לר' משולם הנ"ל. וקשה להגיה את כל הנוסחאות הנ"ל. ופי' ר' יוסף מר"ם הנ"ל (קכ"ו סע"א) שהכוונה שאינו נזיר וודאי, וכשיטת ב"ה במשנת נזיר (פ"ה מ"ה).⁵⁴ ונוסח זה הוא לשיטתו שגרס בה"ה: ואינו עובר על בל תקיף וכו', עיין מ"ש לעיל שו' 22. ולפי גירסא זו פירושו שהאדם טען שאנדרוגינוס הוא לא איש (ולא אשה), ואם אין האמת כדבריו שאנדרוגינוס הוא לא איש (ולא אשה) הוא מקבל עליו נזירות, הרי אינו נזיר וודאי, שמא האמת כדבריו, ואנדרוגינוס הוא לא איש ולא אשה, וכמו שכתבנו לעיל שו' 3–4. ועיין ירושלמי נזיר פ"ב ה"ז, והנכון בק"ע שם.

footnotes:
⁵³ בהל"פ חסרה בבא זו.
⁵⁴ והתוספתא בנזיר (שהבאנו לעיל בפנים) היא בשיטת ב"ש שם, עיין לעיל שם בתוספתא ובירושלמי שם ספ"ה, נ"ד ע"ב.


###### Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:7:5
[Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:7:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bikkurim/r/2:7:5)

40-41. **ר' יוסה אומ' אנדרגינס בריה לעצמו וכו'.**וכ"ה בכל נוסחאות התוספתא, ובכי"מ, ובה"ג ור"ש הנ"ל, ובנוסח התוספתא של הר"א אב"ד ורבינו משולם הנ"ל, ובמאירי שם, ובתוספ' יבמות (פ"ג א' ד"ה בריה) ונדה כ"ח א' ד"ה אמר ובתוספ' הרא"ש שם. וכ"ה בבבלי יבמות פ"ג א', וכן מוכח מתוך הסוגיא שם. אבל בנספח למשנה בכל הנוסחאות (חוץ מכי"מ): ר' מאיר אומר וכו'.


###### Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:7:6
[Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:7:6](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bikkurim/r/2:7:6)

41-42. **להכריע עליו.**בקטעים מן הגניזה, בכ"י קויפמן ופרמה: להכריז עליו, ועיין גם במלא"ש. ובהל"פ ובה' ראו הנ"ל: ולא הוכרעו בו חכמים אם זכר הוא אם נקבה.


###### Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:7:7
[Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:7:7](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bikkurim/r/2:7:7)

42. **אם איש הוא או אשה היא.**מרהיטת לשון התוספתא להלן (לפי מסורת התוספתא והראשונים) משמע שאנדרוגינוס (בניגוד לטומטום) הוא בריה לעצמו, ואינו לא איש ולא אשה, ומפני שהחכמים לא מצאו בו לא סימני זכר ודאיים ולא סימני נקיבה, עשאוהו בריה בפני עצמו. ור' יוסי חולק על הת"ק לעיל הסובר שאנדרוגינוס הוא או איש או אשה, ולדעת ר' יוסי אפילו נגעה תרומה בלובן ואודם שלו כאחד אין שורפין אותה מפני שהוא אינו לא איש ולא אשה, וכן אינו מוציא בברכת המזון אפילו נשים (עיין מ"ש לעיל עמ' 82), מפני שאינו לא איש ולא אשה. וזו היא שיטת הרמב"ן ביבמות פ"ג א' (קונטרס אחרון שם) ובה' בכורות פ"ו סי' נ"ח. וכן כתב הרא"ה בנדה כ"ח א' (לפי הריטב"א שם כ"ח סע"א). ובריטב"א שם כתב: וכן שמעתי על רבינו מאיר הלוי ז"ל שהשיב על רבינו שמשון ז"ל⁵⁵ דלמ"ד אנדרוגינוס בריה בפני עצמה היא, הוא מין בפני עצמו. ובפי' הר"ש כאן פירש שלר' יוסי הוא ספק איש, ספק אשה, ספק בריה בפני עצמה, ואמו יושבת עליו כזכר וכנקבה וכנדה, וכן אם יאמר הריני נזיר שאין זה לא איש ולא אשה, הוא נזיר. ולפי פירושו יש באנדרוגינוס שלשה ספיקות, מה שאין כן לת"ק שאין בו אלא שני ספיקות, ספק איש ספק אשה. ועיין טורי אבן מגילה כ' ב'.
ובתוספ' יבמות פירשו שלת"ק אנדרוגינוס מקצתו זכר ומקצתו נקיבה, מה שאין כן לר' יוסי הוא או זכר או נקבה, ועוד פירשו שם שר' יוסי אינו חולק על הת"ק (עיי"ש ובתוספ' נדה הנ"ל). ופירוש ר"ש הנ"ל בדברי ר' יוסי הוא הפשוט מכולם.

footnotes:
⁵⁵ עיין כתאב אלרסאייל, פריש תרל"א, סוף עמ' קמ"א ואילך.


###### Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:7:8
[Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:7:8](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bikkurim/r/2:7:8)

42-43. **אלא או ספק איש או ספק אשה וכו'.**וכ"ה בכל נוסחאות התוספתא, ובה"ג ובהל"פ, ובר"ש, ובנוסח התוספתא להר"א אב"ד ולר' משולם, ובמאירי הנ"ל. וכן בתוספות יבמות ונדה הנ"ל ובתוספ' הרא"ש שם. ופירשו בתוספות שטומטום כל אחד לחוד הוא איש וודאי, או אשה וודאית, אלא שהוא מכוסה ואם יקרע וימצא זכר, נמצא שהוא איש למפרע. ואם תמצא נקיבה היא אשה למפרע (עיין יבמות פ"ג ב' ובכורות מ"ב סע"ב), מה שאין כן אנדרוגינוס שישאר ספק לעולם. ולפי הר"ש הנ"ל פירושו שטומטום אינו ספק בריה לעצמה, אלא הוא או זכר וודאי, או נקבה וודאית. וכן לפי פירוש הרמב"ן הנ"ל.
ובכל הנוסחאות הנספחות למשנה (לרבות גם כי"מ): אבל טומטום אינו כן, פעמים שהוא איש, פעמים שהוא אשה. וכ"ה גם בנספח למשנה לפני ר' משולם הנ"ל. ופירושו יש מהם שהוא זכר, ויש מהם שהיא נקבה, ומקדשים ומתקדשים מספק (עיין לעיל הערה 18), ואין מוציאים בתקיעת שופר אפילו את מינם, עיין לעיל ברכות פ"ה, שו' 32 ובמקבילות. ובתשובת הגאונים הוצ' ר"ש אסף (ירושלים תרפ"ט) עמ' 22: וטומטום וסריס חמה כשירין לעדות. ונראה שהכוונה לטומטום שנקרע ונמצא זכר, עיין במשנת יבמות ספ"ח.
ובירושלמי כלאים פ"ח ה"ה, ל"א ע"ג: ששה ספיקות הן וכו', ואנדרוגינס באדם. אבל בפרקי דרבי, הוצ' שענבלום, ט"ו ע"ב: ששה ספקות, באדם **טומטום**, כוי בבהמה וכו'.


###### Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:8:1
[Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:8:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bikkurim/r/2:8:1)

43. **כיצד מפרישין את הבכורים וכו'.**משנתנו רפ"ג, ספרי כי תבוא פי' ש"א עמ' 320.


###### Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:8:2
[Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:8:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bikkurim/r/2:8:2)

44. **קושרן במשיחה וכו'.**בכל נוסחאות המשנה (לרבות שלשה קטעים מן הגניזה שבדקתי בהם) והספרי הנ"ל: בגמי וכו'. אבל בס' לשון חכמים (פורת עמ' 168) מעתיק מקטע אחד של הגניזה (של המשנה): וקושרן במשיחה, וכ"ה בפירושים של מר רב חנינאי ריש מתיבתא, לפי בה"ג ה' בכורות ד"ו, קל"ח ע"ב, וד"ב עמ' 591. ועיין בה' קצובות הוצ' ר"מ מרגליות ה' העומר עמ' 89.


###### Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:8:3
[Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:8:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bikkurim/r/2:8:3)

45. **ר' שמעון אומ' חוזר וכו'.**משנתנו הנ"ל, ועיין לעיל ספ"א ומש"ש.


###### Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:8:4
[Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:8:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bikkurim/r/2:8:4)

46. **מצוה להביאם בשבעה כלים וכו'.**כל הברייתא בשם התוספתא בר"ש וברא"ש פ"ג מ"י, אגודה שם, קצ"ה ע"ב, סמ"ג עשין קל"ט, ר"ב ע"א. ובריבמ"ץ ספ"ג: תניא הביכורים מצוה להביאן בשבעה כלים וכו'. וכן בס' יריאים השלם סי' קנ"ב, עמ' 142: ותנן מצוה להביא בז' כלים. פי' כל מין ומין לבדו וכו'. ועיין בר"ש הנ"ל. ופסקה הר"מ בפ"ג מה' בכורים ה"ז, ועל פיו ניסחו בסמ"ג הנ"ל⁵⁶ וברבינו בחיי כי תבוא, רכ"ח ע"ג. וכל הברייתא הובאה בירושלמי נוסח הרש"ס (נ"א ע"ד), וממנו בד' קושטא.⁵⁷
ובפי' ר"א מזרחי על התורה (כי תבוא כ"ו, ב') כתב: "וראיתי לקצת מפרשים שכתבו בשם ר"ת מאורליינש, דאי לאו קרא דמראשית ולא כל ראשית הוה אמינא שצריך להביא בכורים מכל שבעת המינין, קמ"ל מראשית ולא כל ראשית, לומר שאינו צריך להביא אלא ממין אחד מהם בלבד, אי זה מהם אשר יבוכר תחילה. ואני לא מצאתיו ואיני מאמין שיצא זה מפיו, שהרי כל השבעה מינין חייבין בבכורים, וצריך כל מין כלי בפני עצמו, ואם הביאם בכלי אחד צריך שלא לערבם, אלא שיניח שעורים מלמטה וכו', כדתניא בתוספתא". ודברי ר"ת מאורליינש הובאו בבעלי התוספות על התורה (מנחת יהודה ריש כי תבוא), ופשיטא שאי אפשר להניח שאחד מגדולי רבותינו⁵⁸ יאמר דבר זה. וכנראה שכוונתו שאלמלי הכתוב "מראשית" הייתי אומר שהוא מחוייב להמתין עד שיתבכרו כל המינין ויביא כולם בבת אחת, או שצריך לקרוא על כל אחד ואחד ולעלות לירושלים עם כל מין ומין,⁵⁹ ואנו למדים מן הדיבור "מראשית" שאינו צריך להביא אלא ממין אחד, אם עדיין לא נתבכרו לו שאר המינין, ומביאו לירושלים וקורא עליו, וכבר נפטר מהבאת שאר המינין, אלא שאם הביא מקבלין ממנו ואינו קורא (עיין במשנתנו פ"א סמ"ט). ועיין שם בבעלי התוספות שסיימו: וזה שפרש"י ז"ל הגדתי היום וכו', ומוכח כפירושנו.

footnotes:
⁵⁶ עיין מ"ש בתס"ר ח"א, עמ' 58 שו' 25–26.
⁵⁷ ומדפוס קושטא הדפיסוה בד' אמשטרדם ודפוסים המאוחרים, עיין מ"ש בסה"י לכבוד מרכס ז"ל, עמ' שי"ח.
⁵⁸ עיין עליו בגליאה יודאיקה של גרוס, עמ' 36.
⁵⁹ והייתי דורש שאינו מגיד פעמים בשנה אלא על אותו מין בלבד, כלומר, שאם קנה שדה אחרת ונתבכר לו שוב מאותו מין, אינו קורא.


###### Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:8:5
[Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:8:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bikkurim/r/2:8:5)

47. **מביא שעורין ונותן מלמטה ודבר אחר וכו'.**הראשונים הנ"ל. ובס' העקידה כי תבוא, שער צ"ח (ד"ו ש"ז, רע"ד ע"ד): ותניא בתוספתא דבכורים אם הביא הרבה מינים ביחד לא יביאם בתערובת, אלא שעורים מלמטה וחטים מלמעלה, ושיהא דבר אחר מפסיק בין מין ומין, כגון הוצין ועלין וכיוצא בהן וכו', כלשון הר"מ הנ"ל. ועיין רלב"ג ריש כי תבוא, רל"ח ע"א.
ובמשנתנו (פ"ג מ"ב): כיצד מעלין את הבכורים וכו'. וכ"ה בכל הנוסחאות שבדקתי. אבל בקטע אחד מן הגניזה (לפי פורת לשון חכמים עמ' 168): כאי זה צד סודרן, דבר שנשמר ניתן למעלה (צ"ל: למטה, עיין להלן), ודבר שאינו נשמר ניתן למטה (צ"ל: למעלה, עיין להלן). כאיזה צד [מעלין את] הבכורים וכו'. וכן מצאתי בפסיקתא זוטרתי כי תבוא כת"י⁶⁰ בפיסקא ממשנת בכורים: כיצד סודרן, דבר שנשמר נותנו למטה,⁶¹ ודבר שאינו נשמר נותנו למעלה. כיצד מעלין הביכורים וכו'. והתוספתא שלנו מפרשת כ"ז בפרוטרוט. ולפי דרכנו למדנו מכאן איזה מין היה נשמר יותר מחבירו.

footnotes:
⁶⁰ עיין מ"ש עליו בקרית ספר שי"ג, עמ' 105 ואילך.
⁶¹ בתחילה כתב הסופר: למעלה, ותיקן בעצמו: למטה.


###### Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:8:6
[Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:8:6](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bikkurim/r/2:8:6)

50. **תאנים למעלה מכולן וכו'.**וכ"ה בד ובכי"ע, וכ"ה (בשינויים קלים) בסמ"ג, ברבינו בחיי ור"א מזרחי הנ"ל בשם התוספתא. ברם בר"ש וברא"ש ובאגודה הנ"ל: למעלה מכולן ענבים. ומקיף עליהן אשכול של ענבים מבחוץ. וכ"ה בריבמ"ץ ספ"ג הנ"ל: למעלה מהן ענבים, ומקיף וכו'. וכ"ה בירושלמי הנ"ל בנוסח הרש"ס. ולפי גירסא זו האשכול שבחוץ הוא עיטור בכורים, מלבד הענבים שבכלי, וכפירוש הרש"ס שם: "סתמא כר' עקיבא דבעי עיטור מז' מינין". אבל גם לפי גירסא שלפנינו מעטר בענבים שהם חלק מן הבכורים (עיין בפיה"מ להר"מ פ"ג מ"ג ד"ה עטרו), אלא שאין דינם כעיטור בכורים אלא כבכורים עצמם. ועיין בירושלמי כאן פ"ג ה"ג, ס"ה ע"ג, ובר"מ פ"ד הט"ז (ואם היה להם לח ויבש מראין את הלח מלמעלה).


###### Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:8:7
[Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:8:7](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bikkurim/r/2:8:7)

50-51. **לא היו עולין יחידיים וכו'.**כמפורש במשנתנו (פ"ג מ"ב): כל העיירות שבמעמד מתכנסות לעיר של מעמד וכו'. וכ"ז כדי לעשות פומבי לדבר, על שם בבית אלקים נהלך ברגש. עיין ר"מ הנ"ל ובבלי סוכה נ"ב סע"ב וירושלמי יומא ספ"ב, מ' ע"א.


###### Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:8:8
[Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:8:8](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bikkurim/r/2:8:8)

51. **לא היו מהלכין כל היום כולו וכו'.**הראשונים הנ"ל, ר"מ פ"ד מה' בכורים הט"ז, סמ"ג עשין ק"מ, ר"ב ע"ב.


###### Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:8:9
[Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:8:9](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bikkurim/r/2:8:9)

51-52. **אלא שתי ידות ביום.**בזמן הבאת הבכורים (שהוא סמוך לעצרת) אור היום בא"י הוא בערך ארבע עשרה שעות,⁶² ושתי ידות ביום הן יותר מתשע שעות.

footnotes:
⁶² במדרש תלים פי"ט, הוצ' בובר, עמ' 168: "מן תקופת ניסן עד תקופת תמוז היום לוה מן הלילה וכו' אחד משלשים בשעה" (כלומר, שתי דקות ליום, שעה לחודש), ונמצא שבז' סיון היום הוא י"ד שעות ורבע. ופשיטא ש"אחד משלשים בשעה" הוא לאו בדווקא, אלא קרוב לו. ובפרקי דר"א פמ"א, הוצ' הרד"ל צ"ו ע"ב: ר' חכינאי אומר בחודש השלישי היום כפול כלילה. ועיין בהערות הרד"ל שם הע' מ', ועיין מ"ש פרידלנדר בהוצאתו האנגלית, עמ' 322, הע' 5.


###### Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:8:10
[Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:8:10](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bikkurim/r/2:8:10)

52. **חזני בית הכנסת וכו'.**וכ"ה בד, בריבמ"ץ, בר"ש, ברא"ש ובירושלמי הנ"ל. ובכי"ע: חזנין וכל בית הכנסת וכו'. והר"מ השמיט בבא זו. ופירש בח"ד שהחזנין היו השלוחים ששלהו לפניהם כדי להודיע לאנשי ירושלם, עיין במשנתנו פ"ג מ"ג ובר"מ הנ"ל.


###### Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:8:11
[Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:8:11](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bikkurim/r/2:8:11)

53. **מפני אהל טומאה.**זהו באור למשנתנו פ"ג מ"ב. ועיין בראשונים הנ"ל, ובר"מ שם. ובירושלמי פ"ג ה"ב, ס"ה ע"ג: וילינו בבית הכנסת? תנא ר' חלפתא בן שאול מפני אהל טומאה.


###### Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:8:12
[Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:8:12](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bikkurim/r/2:8:12)

**וטעונין עולה.**משנתנו פ"ג מ"ה ולהלן שו' 60. ועיין מ"ש להלן בסמוך.


###### Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:8:13
[Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:8:13](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bikkurim/r/2:8:13)

**ושלמים.**וכן פסק הר"מ בפ"ג מה' בכורים הי"ב. ועיין בפי' הרש"ס, מ"ה ע"ב. ובירושלמי (פ"ג ה"ג, ס"ה ע"ג) אמרו על משנתנו (פ"ג מ"ג: והשור הולך לפניהם): פשיטא שהוא מקריב. [מהו מקריב?] שלמים? ר' אימי אמ' מקריב שלמים. רב אמר מקיצין בהן (בנוסח הרש"ס: בו) את המזבח. ולפי רב אף השור היה קרב עולה. אבל רב אינו חולק על הברייתא כאן, אלא מפרש את המשנה שהשור שהיה הולך לפניהם שהיה בוודאי משל רבים קרב עולה, אבל כל יחיד היה יכול לקנות בהמה בירושלים ולהקריבה שלמים משום שמחה.⁶³ ובירושלמי להלן שם אמרו: יחיד שנתעצל ולא בא (כלומר, עם הרבים) מביא גדי וקרניו מצופות כסף. ושמא לשיטת רב גם גדי זה קרב עולה. ובמשנתנו (פ"ב מ"ד) בסתם: "וטעונין קרבן", אבל הקרבן אינו מעכב.⁶⁴

footnotes:
⁶³ עיין בירושלמי פ"ב ה"ג, ס"ה ע"א, ובר"מ פ"ג מה' בכורים הי"ב.
⁶⁴ עיין בירושלמי הנ"ל.


###### Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:8:14
[Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:8:14](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bikkurim/r/2:8:14)

53-54. **לא היו מתעסקין בהן בחזירתן וכו'.**עיין בשנו"ס. וכעין גירסא שלנו אף בריבמ"ץ, ר"ש ורא"ש הנ"ל, ובירושלמי נוסח הרש"ס הנ"ל. והר"מ השמיט הלכה זו. ועיין בתשה"ג שערי תשובה סי' של"ז, ובהערות הרד"ל בתחילת הספר שם עמ' VIII, הע' ט', והגירסא ההיא מתאימה לגירסת ד וכי"ו, עיי"ש. ופירושו שבחזירה היו מתעסקין בהם יותר מבהליכה. אבל המקור שם מפוקפק מאד.


###### Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:9:1
[Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:9:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bikkurim/r/2:9:1)

54-55. **זמן עצי הכהני' והעם בתשעה.**בכי"ע: זמן עצי הכהנים בתשעה (ואח"כ יש שם ריוח ושלש נקודות). והנכון הוא בד: זמן עצי הכהני' והעם בתשע' באב. ובמשנתנו (תענית פ"ד מ"ה): זמן עצי הכהנים והעם תשעה, כלומר, בתשעה זמנים מביאים קרבן עצים. אבל להלן שם במשנתנו מפורש שזמן עצי כהנים והעם היה בט"ו באב. וכבר העיר הרי"ן אפשטין⁶⁵ שבמשניות מטיפוס א"י (משנה שבירושלמי, לו, קויפמן פרמה ועוד) אף בתענית הגירסא: בתשעה, והכוונה לתשעה באב, כפי שמוכח מן התוספתא כאן. וזו היא משנה קדומה שאינה מתאימה לאמצעיתא שם. וכן הביא מן הגמרא למגילת תענית (פ"ה, הוצ' ליכטנשטין עמ' 76): מפני שכשעלתה גולה בראשונה, התקינו להם את יום תשעה באב שיהו מביאין בו קרבן עצים. אמרו חכמים כשיעלו למחר הגליות הן אף הן צריכין, התקינו להם את יום חמשה עשר באב שיהו מביאין בו קרבן עצים וכו', לכך הוא אומר ואינש דיהוי עלוהי אעין או בכורין וכו', ועמהם בני הכהנים ולויים וגרים ונתינים וממזרים ועבדים משחררים וכל מי שטעה בשבטו, ובני גונבי עלי ובני קוצעי קציעות⁶⁶ ובני שלמי הנטופתי. ומכאן שזמן עצי כהנים והעם היה מתחילה בט' באב,⁶⁷ ואח"כ העבירוהו לט"ו באב. ורבינו הקדוש הניח ברישא את הלשון של המשנה הראשונה.
ובסוף נחמיה אמרו: ולקרבן העצים בעתים מזומנות ולבכורים (ועיי"ש י', ל"ה-ל"ו). ובמגילת תענית הנ"ל ובמקבילות: ואיניש דיהוי עלוהי אעין או בכורין וכו'. ומכאן משמע שהעם הביאו באותו זמן עצים ובכורים.⁶⁸ ולפיכך הזכירה כאן התוספתא את זמן עצי כהנים והעם. ועיין מ"ש להלן שו' 55–56.

footnotes:
⁶⁵ מ"ח חע"ח, 1934, עמ' 97, הע' 3.
⁶⁶ כלומר, שהערימו להביא בכורים בזמן מלכי ישראל, עיי"ש ובמקבילות.
⁶⁷ בספר "יתר דברי ירמיהו הנביא", בנוסח היוני רפ"ט מסופר שירמיהו בשובו לירושלים חגג תשעה ימים והקריב קרבנות, וביום העשירי הקריב קרבן, והוזכרה שם אף קטרת עצים (τών δένδρων τό θυμίαμα). ומכיוון שכל הסיפור שם הוא חקוי לעליית עזרא (עיין עזרא ז', ט'), כפי שהראה לנכון א' קאהלער (הצופה האנגלי סדרא ישנה ח"ה, 1893, עמ' 411 ואילך), הרי מסתבר שסופר זה ידע מחג עצי העם בעשירי באב. ובמשנת תענית הנ"ל הוא זמן עצי סנאה בן בנימין.
⁶⁸ זמן הבכורים הוא מעצרת עד החג, כלומר מאה ועשרים ושבע ימים, ואמצעיתו חל בתשעה באב. הא כיצד? משבועות עד סוף סיון כ"ה יום (שהרי יכול להביא בכורים בעצרת עצמה אחרי הקרבת שתי הלחם, כמפורש להלן סוטה פט"ו רהי"ב. ועיין במנחת חינוך מצוה י"ח אות ג'), תמוז כ"ט יום, וט' ימים מאב, סך הכל ששים ושלשה ימים.


###### Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:9:2
[Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:9:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bikkurim/r/2:9:2)

55. **וטעונין לינה.**כלומר, טעונין לינה מחמת עצמם.⁶⁹ ולכאורה יש כאן חידוש גדול, שהרי אמרו להלן⁷⁰ שמסרו את העצים לציבור, ואין כאן כלל קרבן שלהם, ולמה יטענו לינה⁷¹ מחמת הקרבן, וחידשה לנו הברייתא שאף בכגון דא טעון לינה. ברם בבבלי לא נזכר כלל שמסרו את העצים לציבור. והגאונים⁷² פירשו ע"פ מנחות (כ' ב', ק"ו ב') שקרבן עצים פירושו, שהתנדבו עצים למזבח כקרבן לעצמו, והוא קרבן יחיד (אלא שלא יפחות משני גזרים, כשיעור שני גזרים של מערכה), ולפיכך טעון לינה. וכן מפורש בספרי ראה פי' קל"ד עמ' 190: מלמד שטעונין לינה. אין לי אלא אלו בלבד? מנין לרבות וכו', ולבונה ועצים וכו', הרי הוא כעצים וכלבונה שטעונים לינה. וכן אמרו בירושלמי (פסחים רפ"ד ובמקבילות ובגמרא של מגילת תענית פ"ה): "עצים למזבח וגיזרים למערכה", והעצים למזבח הם קרבן יחיד, והגיזרים למערכה נמסרים לציבור. ושמא אף לשיטת התוספתא והירושלמי לא מסרו לציבור אלא שני גיזרין כפחות שבשיעורין, אבל השאר נשאר נדבת יחיד.⁷³ ובמיוחס לר"ג (מנחות ק"ו ב'): שמתנדב עצים. דאיקרו נמי קרבן. וקסבר ת"ק דאותן גזירין קריבין להכשר הקרבנות על המערכה. ורבי לא אמר ב' גזירין וכו'. ונראה שלדעת רבינו המפרש, אף הוא נקרא קרבן של המתנדב, לעניין לינה.

footnotes:
⁶⁹ ואעפ"י שאין עמהם קרבן אחר, כדאמרינן בירושלמי פ"ב סה"ג, ס"ה ע"א (לעניין בכורים, עיי"ש). ועיין בר"מ ספ"ג מה' בכורים ובמהרי"ק שם.
⁷⁰ תענית פ"ד ה"ה. וכ"ה בירושלמי שם פ"ד ה"ו, ס"ח ע"ב; שקלים רפ"ד; מגילה פ"א ה"ו, ע' רע"ג.
⁷¹ ועיין במשנה למלך פ"ו מה' כלי המקדש ה"י.
⁷² עיין אוה"ג תענית, עמ' 34, ובריטב"א שם כ"ו א'.
⁷³ אבל עיין מנחות כ"א ב' וכ"ב א'. ועיין במשנת מגילה פ"א מ"ג, ובמלא"ש שם.


###### Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:9:3
[Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:9:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bikkurim/r/2:9:3)

55-56. **כדרך שמתעסקין בבכורין.**בפי' רבינו יהונתן לתענית (פ"ד מ"ד, לפי מלאכת שלמה שם) כתב שבקרבן עצים לא היו מביאים קרבן אחר עמהם,⁷⁴ אלא שביטלו את המעמד, מפני שכל העם מירושלים וכל הכהנים היו יוצאים לקראתם, כדאמרינן (קידושין ל"ג א') בעלי אומניות אינם רשאים לעמוד בפני ת"ח, ומפני המביאים בכורים עומדין. וכע"ז גם במאירי שם עמ' 83, ועיין בהערות הר"א סופר שם. ונראה שהיה לפניהם מעין זה (כלומר, שמתעסקים במביאי קרבן עצים) בגמרא בתענית שם, כפי שמוכח מדברי המיוחס לרבינו גרשום בחולין נ"ד ב'. ואפשר שהגירסא "לא היו מתעסקין בהן" היא באשגרה משו' 54, וכאן צ"ל: היו מתעסקין בהן, כדרך שמתעסקין בבכורין, וכמבואר בראשונים הנ"ל, וע"י זה דבוקה יפה ברייתא זו להלכה שלפניה.

footnotes:
⁷⁴ שלא כשיטת הר"מ בפ"ו מה' כלי המקדש ה"ט. ועיין במלא"ש מגילה הנ"ל.


###### Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:10:1
[Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:10:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bikkurim/r/2:10:1)

56. **כל הדרך כולה הרשות בידו וכו'.**וכן ניסח הר"מ בפ"ג מה' בכורים הי"ב, ועל פיו ברבינו בחיי כי תבוא, רכ"ח ע"ג, ובעקידה שם שער צ"ח, רע"ד ע"ד. ואף במשנתנו (פ"ג מ"ד) משמע כדין התוספתא כאן. ויש שהבינו בלשון הרשב"ם ב"ב (פ"א סע"ב) שאם לקח בעה"ב את הבכורים ומסרם באמצע הדרך לשליח, וחזר בעה"ב ולקחם ממנו שאינו קורא, משום דבעינן שתהיה הלקיחה וההבאה כולה ע"י אדם אחד (עיין בתוספ' גיטין מ"ז ב' ד"ה בצרן). וכבר הוכיחו הראשונים⁷⁵ מן התוספתא כאן שהוא רשאי למסור באמצע הדרך לשלוחו, ובלבד שיקחם ממנו ויביאם לעזרה בעצמו.⁷⁶ וכנראה שבהולכה בדרך אינו צריך כלל שישאם על כתיפו, ואפילו אם הניחם על בהמתו אינו מעכב,⁷⁷ אלא שמשום חיבוב מצוה נושאם על כתיפו, וממילא אין בהקלת המשא באמצע הדרך משום שליחות כלל. וגם לשיטת התוספ' ברשב"ם הנ"ל פירושו שמסר לשליח על מנת שיביאם לעזרה, ומת השליח, אבל אם מסרם לו לשעה, כדי להקל ממשאו, כ"ע מודי שמביא וקורא.

footnotes:
⁷⁵ הרמב"ן ב"ב פ"א סע"ב, בריטב"א שם ובחי' הר"ן כת"י שם בשמו; ריטב"א וחידושי הר"ן גיטין מ"ז ב' [עמ' 298 מהד' סופר].
⁷⁶ ועיין בחי' הרמב"ן שם שפירש את לשון הרשב"ם בהתאם לדין המשנה והתוספתא, ושלא כיש מפרשים.
⁷⁷ בהדר זקנים על התורה ריש כי תבוא: משנכנסים בשערי ירושלים היו מביאים הבכורים בקלתות מוזהבות, ותולים אותם בקרני השוורים, ומשוררים ארוממך ה' כי דליתני, וכו'. ולא מצאתי מקורם שהיו תולים את הקלתות בקרני השוורים. ועיין במשנה פ"ג מ"ג ושה"ש זוטא רפ"ב.


###### Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:10:2
[Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:10:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bikkurim/r/2:10:2)

57-58. **אפי' אגריפס המלך נוטל וכו'.**וכ"ה בד ובכי"ע ובמשנתנו הנ"ל. וכן מעתיק מן התוספתא ברמב"ן, בריטב"א ובחי' הר"ן ב"ב הנ"ל. אבל בריטב"א ובחי' הר"ן לגיטין הנ"ל מעתיקים: אפילו מונבז המלך נוטל הסל וכו'. ויש לציין שהיה מקובל אצל רבותינו הקדמונים שאגריפס השני (בנו של אגריפס הראשון) היה נקרא גם בשם מונבז. וכן ביוחסין השלם, צ"ג ע"ב: ורב צמח אמר מונבז בן הורדוס חסיד ועניו. וכן בס"ע זוטא רפ"ט: ומלך אגריפס בן המלך הורדוס, ומלך אחריו מונבז בנו. ועיין גם בשו"ת פאר הדור סי' רכ"ה, מ"ט ע"ג, ובהערות ר"ב רטנר לסדר עולם פ"ל, עמ' 142, הע' נ"ו.⁷⁸ ועיין בבלי פסחים ק"ז ב'.

footnotes:
⁷⁸ וכנראה שאגריפס הנזכר במשנתנו הוא אגריפס השני (שהראשונים קראו לו גם מונבז). עיין מ"ש ר"א ביכלר בספרו "פריעסטער וכו' ", עמ' 12 ואילך.


###### Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:10:3
[Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:10:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bikkurim/r/2:10:3)

58. **הגיע לעזרה וכו'.**משנתנו הנ"ל, אגדת שה"ש (שה"ש זוטא) רפ"ב.


###### Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:10:4
[Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:10:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bikkurim/r/2:10:4)

59. **ארוממך ה' וכו'.**מזמור זה היו שרים בכל זמן של הודייה והודעה של חסדי ה', ואף בהודיית בכורים.⁷⁹ ועיין מ"ש רמ"ש אנטעקאלסקי בהכרמל החדשי ש"ג ח"ח (1876) עמ' 421, ועיין מש"ש בשם שי"ר. ואין דבריהם מחוורים כלל.

footnotes:
⁷⁹ בספרי היליניסמוס וכו' (עיין לעיל, עמ' 31, הע' 11) הוכחתי שהוא וידוי היא הודאה (במע"ש ספ"ה העביר הודיית מעשר, ובשאר מקומות וידוי מעשר), ובשניהם היו מודיעים את מעשי ה' וחסדיו. ואף נוסח וידוי החטא פותח בהודעה, עיי"ש. ובירושלמי שבועות (פ"א סה"ח, ל"ג ע"ב) אמרו: מזמור לתודה, על שם והתודה עליו. וברור שאין וידוי בכורים אלא הודיית בכורים: ארמי אובד אבי וכו' ויביאנו אל המקום הזה וכו' ארץ זבת חלב ודבש וכו'. כלומר, הודייה על חסדי ה'. ולפיכך דברו כאן הלוים בשיר: ארוממך ה' כי דליתני וכו', ממש כמו שיר של תודה בבבלי שבועות ט"ו ב', וכפירוש הר"מ בפיה"מ שם פ"ב מ"ב ובפ"ו מה' בית הבחירה הי"ב, ודלא כרש"י שם. ועיין במפרשי המשנה כאן פ"ג מ"ד.


###### Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:11:1
[Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:11:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bikkurim/r/2:11:1)

60. **היו עולות.**וכ"ה בכל נוסחאות משנתנו פ"ג מ"ה, אבל בקטע אחד מן הגניזה (פורת לשון חכמים 168): היו עולים, וכן בכי"ע: היו עולין, כלומר, לגבוה, בניגוד למה שבידן, והיא היא, שהרי נדבת עוף אינו בא אלא עולה.


###### Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:11:2
[Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:11:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bikkurim/r/2:11:2)

**ומה שבידן לכהנים.**וכ"ה ("ומה שבידן") ברוב נוסחאות המשנה (לרבות קטע אחד של הגניזה). אבל בד ובכי"ע: שבידן נותנין לכהנים, וכ"ה (ושבידם, ושבידן) בהוצ' לו, קויפמן וקטע שני מן הגניזה, וכ"ה במנחות נ"ח א' בכל כתה"י (עיי"ש בדק"ס עמ' 143 הע' ל' ובשטמ"ק שם). ולפי גירסא זו משמע שמדברים בגוזלות, והמשנה מחלקת בין הגוזלות שעל גבי הסלים שהן עולות, ובין הללו שבידו⁸⁰ שניתנים לכהנים.⁸¹ ובעקידה, כי תבוא (שער צ"ח, רע"ד ע"ד): "ועוד תניא אלו שמן הסלים ולפנים, פירוש כלפי גופו, היו נותנין לכהנים, ואלו שמן הסל ולחוץ היו קרבין עולה".
אבל בהוצאות שלפנינו במנחות הנ"ל: והסלים שבידם ניתנין לכהנים. וזו היא כנראה הגהה⁸² ע"פ פירש"י⁸³ שפירש כן את משנתנו. ועיין בירושלמי כאן, ומה שהאריך בו מהרי"ן אפשטין במבוא לנוה"מ⁸⁴ עמ' 129 ואילך, ויתבארו אי"ה הדברים במקומם.
ובמחברתי מדרשי תימן עמ' 33 הבאתי ממדרש חמדת ימים לר' שלום שיבזי שהעתיק: חזרו כולם להביא בסלים נצרים שלא לבייש העניים. וכתבתי ע"ז: "ויתכן שזהו פרי דמיון דרשן תימני ע"פ המשנה שלפניה ומו"ק כ"ז א' ". דברי ר' שלום שיבזי אינם פרי דמיון דרשן תימני, שכן מביא גם הר"י ן' שועיב, כי תבוא, פ"ז רע"ג: והתקינו שיביאו כלם בסלי ערבה קלופה,⁸⁵ והערה שלי היא פרי של בקיאות מדומה.

footnotes:
⁸⁰ כפירוש הר"מ בפ"ג מה' בכורים ה"ט. ובמהרי"ק שם העיר שלפי פירוש הר"מ "לא היה לו לתנא לומר ומה שבידם, אלא היה לו לומר 'ושבידם', כיון דקאי אגוזלות שכבר הזכיר וכו' ". וכבר ראינו שכ"ה באמת בכמה נוסחאות של המשנה.
⁸¹ בדרשות ר' יהושע ן' שועיב, כי תבא, פ"ז ע"ג: והיו מביאין עמהם תורים ובני יונה, תורים נקרבים על גבי המזבח, בני יונה נתנים לכהנים. ולא מצאתי את המקור לדבריו.
⁸² עיין בדק"ס שם, עמ' 143, הע' ל'. אבל גם בגמרא למגילת תענית פ"ה בכי"א (הוצ' ליכטנשטין, עמ' 76): הורידום והניחום לפני המזבח. הסלים לבכורים (צ"ל: לכהנים) והגוזלות לקיץ המזבח, והוא ע"פ משנתנו (פ"ג מ"ה הנ"ל), וכפירש"י במנחות.
⁸³ וכן פירש גם במיוחס לר"ג שם. ועיין בהשגות על הר"מ הנ"ל (לעיל ריש הע' 80).
⁸⁴ מ"ש הרי"ן אפשטין שם שלפי שיטת הספרי משמע שכל הסלים היו ניתנים לכהנים, אפילו של עשירים (וחולק על הבבלי ב"ק צ"ב א') נראה נכון. וכן אמרו בירושלמי כאן (פ"א סה"י, ס"ד ע"ב): נטמאו הבכורים, הסלים ניתנין לכהנים, דכתיב ולקח הכהן הטנא מידך. ומכאן שיש מצוה מיוחדת בנתינת הסל, ולאו משום שהוא טפל לבכורים אתינן עלה, וממילא אין הבדל בין סלי כסף וזהב לסלי נצרים. ועיין ר"מ פ"ג מה' בכורים ה"ח. וכנראה שלשיטת הבבלי (ב"ק הנ"ל) אם נטמאו הבכורים אין הסל לכהנים, מפני שלדעת הבבלי סלי נצרים גרידא הם לכהנים, מפני שהם טפלים לגבי הבכורים, אבל אם אין עיקר אין טפלה.
⁸⁵ עיין בתיו"ט פ"ג מ"ח ד"ה והסלים שהקשה למה לא תקנו שיביא כולם בסלי נצרים, עיי"ש בתירוצו. ומכאן אנו רואים שהיתה קבלה שבאמת תקנו כן.


###### Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:12:1
[Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:12:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bikkurim/r/2:12:1)

60-61. **תוספת הבכורין מין במינו וכו'.**כל הברייתות עד סוף הי"ד בר"ש פ"ג מ"י, בשם התוספתא. והבבא שלפנינו היא פיסקא מן המשנה שם. ולהלן נראה שאין כאן הלכה גרידא, אלא גם הגדרה, שאם התוספת אינה ממין הבכורים בטל ממנה שם תוספת, ואינו אלא עיטור בכורים. עיין להלן.


###### Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:13:1
[Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:13:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bikkurim/r/2:13:1)

61-62. **תוספת הבכורין נאכלת בטהרה.**כנראה שגם זו היא פיסקא ממשנתנו פ"ג מ"י הנ"ל, ובשיטת המשנה תוספת הבכורים היא חולין (עיין מ"ש להלן), ומ"מ נאכלת בטהרה, דלא גריעה מחולין שנעשו על טהרת התרומה, עיין בס' משנה ראשונה למשנתנו. אבל דעת הברייתא שלנו שהתוספת היא קודש, ופשיטא שנאכלת בטהרה.


###### Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:13:2
[Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:13:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bikkurim/r/2:13:2)

62. **ופטורה מן הודאי וכו'.**כ"ה בכי"ע, בר"ש הנ"ל ובריבמ"ץ פ"ג סמ"י ובירושלמי נוסח הרש"ס (נ"ב ע"א), ועיין בשנו"ס. ברם במשנתנו הנ"ל: "ופטורה מן הדמאי. ועיטור הבכורים חייב בדמאי". ובירושלמי (בד' אמשטרדם ואילך, חוץ מד' קרוטושין): תני ופטורה מן הודאי ומן הדמאי. וקרוב לוודאי בעיני שמעולם לא היתה ברייתא כזאת בירושלמי, והרא"ף הוסיפה ע"פ ד' קושטא, וקיצר את סוף ההוספה. ובד"ק הדפיס ע"פ הרש"ס כאן (נ"ב ע"א), והרש"ס הרי רגיל להוסיף בירושלמי ברייתות מן התוספתא ומן הבבלי, וע"פ הר"ש (וכן מוכח קצת מדיבור הפתיחה, שלו "תניא" במקום "תני"), אבל בכי"ל ובד"ו אין זכר מברייתא זו.
לפיכך ברור בעיני שהירושלמי פירש את משנתנו כפשוטה, שתוספת בכורים אינה ניתנת מן הטבל, ואם נתן מן הטבל חייב הכהן להפריש תרומה ומעשרות, ולא פטרוהו אלא מן הדמאי גרידא. וכבר הראה בס' ניר כאן שכן מוכח גם מן הירושלמי דמאי פ"ד.⁸⁶ וכן משמע גם מירושלמי כאן פ"א.⁸⁷ והנה במשנתנו מפורש שר' שמעון שנה אותה, ולדעתו שיעור בכורים הוא אחת מששים,⁸⁸ ומסתבר שתוספת בכורים ששנה ר' שמעון כוונתו ליותר מן השיעור, והיא חולין גמורין ומותרת לזרים,⁸⁹ וחייבת במעשרות כדין תוספת תרומה (עיין תרומות פ"ד מ"ג), כמפורש בירושלמי ריש פאה. ולפיכך אינה ניתנת אלא מחולין מתוקנין, ואף עמי הארץ לא נחשדו ליתן תוספת בכורים בטבלה (עיין מ"ש לעיל עמ' 207), ופטור הכהן מלהפריש דמאי מתוספת בכורים,⁹⁰ מפני שחזקתה מחולין מתוקנין אפילו בידי ע"ה. וכן מוכח גם מדברי הר"מ בפי"ג מה' מעשרות הי"ד, ולא הזכיר בשום מקום שתוספת בכורים פטורה מן הודאי. אבל עיין בר"מ פ"ב מה' בכורים הי"ח ומ"ש להלן.
ברם התנא של הברייתא שלנו סובר שתוספת בכורים היא קודש, מפני שאין שעור לבכורים לא למטה ולא למעלה, ועושה אדם את כל שדהו בכורים (ירושלמי ריש פאה), ומכיוון שהפירות אינם מתבכרים בבת אחת, הרי דרכו להפריש את הראשונות, וחזקה שדעתו להוסיף, וכל מה שהוא מוסיף אח"כ פטור מן התרומה ומן המעשרות כדין בכורים עצמם,⁹¹ ואין הכהן צריך להפריש עליהם תרו"מ. וה"ה אם לקח ישראל פירות תלושים ואח"כ לקח את הקרקע, או שקנה בחזרה פירות שמכר משדהו, כדי להפריש מהם בכורים ותוספת בכורים⁹² פטור מן הוודאי, ומכ"ש שפטור מן הדמאי.

footnotes:
⁸⁶ סה"ה, כ"ד ע"א, עיי"ש. ועיין ירושלמי מע"ש פ"ד סה"ח, נ"ה ע"ב.
⁸⁷ עיין להלן הע' 90.
⁸⁸ כמפורש בירושלמי כאן רפ"ג, ס"ה ע"ג, כגי' הריבמ"ץ והר"ש ברפ"ג. ולפנינו בטעות: ר' ישמעאל.
⁸⁹ עיין בס' משנה ראשונה פ"ג מ"ט ששער כן מטעמים אחרים.
⁹⁰ ושמא דין תוספת בכורים לר"ש הוא כדין שניים לשיטתו, עיין לעיל פ"א שו' 14 ומש"ש. ואמרו בירושלמי (פ"א ה"י, ס"ד ע"ב): שניים לוקחין אפילו מן השוק. מה את עבד לון כתוספת בכורים. או כעיטור הבכורים. אין תעבדינון כתוספת הבכורים פטורין מן הדמאי (בנוסח הרש"ס שם, י"ח ע"ב, גורס כגירסתו בפ"ג, נ"ב סע"א). אין תעבדינון כעיטור הביכורים חייבין בדמאי.
⁹¹ בירושלמי פאה פ"א ה"א, ט"ו ע"א: מאן דמר הפיאה והביכורים והריאיון אין להן שיעור לא מלמעלן ולא מלמטן, מה שנתן כבר נפטר, חזר והוסיף חייב במעשרות. ושם מדברים שהפריש על מנת שלא להוסיף, ושוב נמלך והוסיף.
⁹² עיין ירושלמי פ"א ה"ח, ס"ד ע"ב, ור"מ פ"ב מה' בכורים הי"ר. ועיין בהגהות ר"ב רנשבורג לתוספות גיטין מ"ז ב' ד"ה מתה.


###### Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:13:3
[Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:13:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bikkurim/r/2:13:3)

62-63. **ועיטור הביכורים חייב בדמאי וכו'.**השלמתי ע"פ כי"ע והר"ש הנ"ל, וליתא גם בד, ונשמט ע"י הדומות. ובמשנתנו (פ"ג מ"י) הנ"ל: ועטור הבכורים חייב בדמאי. ולפ"ז חייב הכהן להפריש דמאי, אם המביא בכורים הוא ע"ה, ודין עיטור הבכורים הם כחולין אלא שמביאן לבית המקדש,⁹³ ונאכלין בטהרה.⁹⁴ ועיין מ"ש להלן שו' 67 ד"ה דבר שאין חייב בשם רש"י והחידושים שנדפסו על שם הר"ן.

footnotes:
⁹³ בקטע ממכילתא לדברים שפרסם שכטר בסה"י לכבוד ר"י לוי, עמ' 192: ואת תרומת ידכם זה עיטור הביכורים.
⁹⁴ עיין בס' משנה ראשונה פ"ג מ"י ומי"א.


###### Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:14:1
[Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:14:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bikkurim/r/2:14:1)

63-64. **עיטור הבכורים ממין על מינו וכו'.**וכ"ה בד. ופירושו שאם הוא ממין על מינו ודבר שחייב בבכורים דין עיטור כדין תוספת. וכן ברדב"ז פ"ב מה' בכורים סהי"ח: ודוקא ממין בשאינו מינו, אבל במינו לא נקרא עיטור, אלא תוספת.⁹⁵ ובכי"ע כאן: תוספת הביכורים מין על מינו מדבר שחייב בביכורים חייב בדמאי ואין צריך לומר בודאי. ויש כאן ט"ס, וצ"ל: מין על שאינו מינו וכו', וכ"ה בר"ש הנ"ל, עיין מ"ש להלן.

footnotes:
⁹⁵ בתס"ר ח"א, עמ' 119, ציינתי שהעירני על דברי הרדב"ז ידידי המנוח הגר"מ חסקין אב"ד דפרילוק.


###### Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:14:2
[Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:14:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bikkurim/r/2:14:2)

65. **עיטור הבכורין מין בשאינו מינו דבר שאין חייב בבכורים.**וכ"ה בכל הנוסחאות, (עיין להלן). ונראה שצ"ל כאן: תוספת הבכורין מין בשאינו מינו וכו', כמו שגרס הר"ש ברישא (עיין מ"ש לעיל), ופירושו שתוספת הבכורים מין בשאינו מינו, או דבר שאינו חייב בבכורים (כגון תמרים שבהרים ופירות שבעמקים, כפ"א מ"ג), אפילו מין על מינו, דינו כעיטור בכורים.


###### Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:14:3
[Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:14:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bikkurim/r/2:14:3)

66. **חייב בדמיי ואין צריך לומ' בודאי.**ובד: דבר שאין חייב בדמאי ואין צרי' לומ' בודאי. וברור שנשמטו שם שתי תיבות בט"ס (או בטה"ד) ע"י הדומות, וצ"ל: דבר שאין חייב [בבכורים חייב] בדמאי וכו', כגי' כי"ו. אבל בכי"ע ובר"ש הנ"ל: פטור מן הודאי ואין צריך לומר בדמאי. ועיי"ש בפירוש הר"ש, ולא זכיתי לעמוד יפה על כוונתו.


###### Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:14:4
[Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:14:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bikkurim/r/2:14:4)

66-67. **עיטור הבכורין ממין על [שאינו] מינו וכו'.**כ"ה בכי"ע ובר"ש הנ"ל. אבל בכי"ו ובד בטעות: ממין על מינו.


###### Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:14:5
[Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:14:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bikkurim/r/2:14:5)

67. **דבר שאין חייב בבכורים.**כלומר, חוץ משבעת המינין, וכר"ע במשנתנו פ"ג מ"ט (הר"ש הנ"ל). ועיין ר"מ פ"ב מה' בכורים סהי"ח, ועיי"ש סה"ב. ועיין רש"י נחמי' י', ל"ו, ובחי' המיוחסים להר"ן חולין ק"כ סע"ב.


###### Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:14:6
[Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:14:6](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bikkurim/r/2:14:6)

**או מעמון ומואב אפי' דבר שחייב וכו'.**בירושלמי (פ"ג ח"ו) נחלקו ר' יוסי ור' מנא אם גם בבא זו היא לר"ע גרידא, או שבה כ"ע מודי, מפני שבני אדם טועים לומר שמביאין בכורים מעמון ומואב. ועיין לעיל פ"א שו' 24–25 ומש"ש.


###### Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:15:1
[Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:15:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bikkurim/r/2:15:1)

68. **המוכר ספר תורה וכו'.**בד ובכי"ע: המוכר ספר תורתו וכו'. ובירושלמי סוף מכילתין: תני המוכר ספר תורה של אביו וכו'. ובבבלי מגילה (כ"ז א'): ת"ר לא ימכור אדם ס"ת אעפ"י שאינו צריך לו.⁹⁶ יתר על כן אמר רשב"ג אפילו אין לו מה יאכל, ומכר ס"ת או בתו אינו רואה סימן ברכה לעולם.⁹⁷ ועיין מ"ש להלן בסמוך על הקשר בין הברייתא ומשנתנו.

footnotes:
⁹⁶ בכ"י אוקספורד שם, בשאילתות נח סי' ה' (עיין דק"ס במקומו) ובשני כתי"י בדא"ר פי"א (הוצ' היגר, עמ' 311) ועוד: אעפ"י שצריך לו. ובס' המכתם מגילה שם, עמ' 11: "ואית דאמרי אעפ"י שצריך לו, כלומר, שצריך לו להתפרנס בדמיו". וכנראה שצ"ל: אע"פ שצרך, עיין מ"ש לעיל שביעית פ"ה הע' 34. ועיין בריטב"א שם ובהעמק שאלה לשאילתות הנ"ל.
⁹⁷ ועיין במס' דא"ר הנ"ל.


###### Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:15:2
[Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:15:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bikkurim/r/2:15:2)

**אינו רואה סימן ברכה לעולם.**במשנתנו (רפ"ב): התרומה והבכורים וכו' נכסי כהן וכו', מה שאין כן במעשר. ובארו להלן שם (פ"ג מי"ב): למה אמרו הבכורים כנכסי כהן, שהוא קונה מהם עבדים וקרקעות ובהמה טמאה, ובעל חוב נוטלן בחובו והאשה בכתובתה כספר תורה. כלומר, אעפ"י שבכורים נקראים קודש, מ"מ מותר למוכרן,⁹⁸ ודינם כס"ת שאעפ"י שהוא קודש, מ"מ הוא כנכסיו (עיין בריבמ"ץ ובר"ש במקומו). ולפיכך הוסיפו כאן שאעפ"י שס"ת הוא כנכסיו, מ"מ אם מכרו ע"מ ליקח בדמיו חפצים אחרים לא יראה בהם סימן ברכה לעולם. ועיין בשו"ע או"ח סי' קנ"ג ס"ק י'.
אבל ברוב נוסחאות המשנה גורס: וספר תורה (עיין בלשון חכמים של פורת עמ' 108), וכ"ה בבבלי חולין קל"א א' (ועיי"ש בפירש"י ובר"מ פ"ד מה' בכורים הי"ד ובר"ש הנ"ל). ובס' התרומות (ש"א, ח"א סוף סי' ח') הביא בשם ר"י הברצלוני: ובעל חוב נוטלן בחובו והאשה בכתובתה וספר תורה, וקבלנו פירוש דבר זה, וכן ספר תורה רוצה לומר שגובה אותו הבעל חוב והאשה בכתובתה. ועיין לעיל שם שהביא בשם י"א שאין בעה"ח גובה מס"ת, ועיין גם בר"ש למשנתנו, בריטב"א מגילה כ"ז א' ובחו"מ סי' צ"ז סוף ס"ק כ"ג ובנו"כ שם. וגם לפי הפירוש שהביא ר"י הברצלוני נסמכת התוספתא כאן למשנתנו ומפרשת, שאעפ"י שס"ת הוא כנכסיו, מ"מ אם מכר אותו אינו רואה סימן ברכה בדמיו ובחליפיו.
ושמא הכוונה היא שיש כאן חומרא בתרומה ובכורים שבעל חוב ואשה גובים מהם בעל כרחו, מה שאין כן במע"ש. עיין היטב בבבלי ב"מ נ"ג א' ובשנות אליהו כאן פ"ג רמי"ב.

footnotes:
⁹⁸ ואינו כמע"ש שאמרו עליו בירושלמי ריש מע"ש: אין מוכרין אותו, מפני שכתוב בו קדושה.


###### Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:15:3
[Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:15:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bikkurim/r/2:15:3)

69. **כותבי ספרים תפלין ומזוזות וכו'.**בבלי פסחים נ' ב', דא"ר פי"א, הוצ' היגר עמ' 309. ופירש"י ע"פ מאמר ריב"ל לעיל שם שהתפללו עליהם שלא יתעשרו ויניחו את מלאכת השמים. ובברייתא דמס' כלה פ"י (הוצ' היגר עמ' 341) אמרו: כותבי ספרים משום מחסרין ומשום מיתרין וכו', וכיון דעקר ליה לתלויה, אי נמי לתגא, מתרבש (מתרושש? ובהוצ' היגר: מתחייב). ולפי מסורת זו אין רואין סימן ברכה משום עונש, על שאין מדקדקין יפה בחסרות ויתירות, והתגרים נענשים על שהם מפיצים ספרים שאינם מדוייקים. ועיין מ"ש להלן. ועיין בה' ס"ת לאחד הקדמונים (הצופה האנגלי סדרא ישנה ח"ט עמ' 712, הוצ' מיוחדת עמ' 44) שהביא את הברייתא בפסחים, והוסיף: ועיקר בריתא דא בסוף מסכת ביכורי'.


###### Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:15:4
[Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:15:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bikkurim/r/2:15:4)

69-70. **וכל העסוקין לשם גבוה וכו'.**בד: וכל העסוקין שלא לשום שמים וכו'. ובכי"ע: וכל העסוקין לגבוה וכו'. ובבבלי הנ"ל: וכל העוסקין במלאכת שמים וכו' לאתויי מוכרי תכלת וכו'. ובמס' דא"ר וכלה הנ"ל חסרות המלים הללו (וכן נכון לשיטתן, שהרי שם מפורש שהטעם הוא מפני חסירות ויתירות, ואינו אלא בספרים תפילין ומזוזות. ושמא אף בבבלי הוא באשגרה מסוכה כ"ו א'). ועיין מ"ש בסוף מכילתין.


###### Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:15:5
[Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:15:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bikkurim/r/2:15:5)

70. **ואם היו עסוקין לשם שמים וכו'.**לפי רש"י פירושו, שמכיוון שהם עושים כן לא לשם שכר אלא לשם מצוה, לא יניחו מלאכתם גם אם יתעשרו. ולפי מס' כלה הנ"ל פירושו שאם עושין שלא לשם שכר מדקדקים הרבה, ולא יבואו להחסיר ולייתר.


###### Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:16:1
[Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:16:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bikkurim/r/2:16:1)

71. **תגרי סמטה וכו'.**וכ"ה בד. ובכי"ע: תגרי סימטא וכו'. וכ"ה בבבלי ובמס' דא"ר הנ"ל. ופירש"י: שיושבין ומוכרין בשוק, והעין שולטת בהם. וכן פירש גם במאירי שהכוונה לסוחרים בסימטאות הסמוכות לר"ה דרך המייה ופרסום. ומתו"כ בהר (ריש פרשה ו', ק"ט ע"ד) משמע לכאורה שסימטא הוא מכר בהכרזה וביקרות.⁹⁹ ועיין מס' עבדים פ"ב הוצ' היגער עמ' נ"ז. ובמס' כלה הנ"ל לא נזכרו תגרי סמטה. ובכפו"פ פמ"ז עמ' תרמ"ה (ד"ר תי"ז ע"א): תוספות סוף מסכת בכורים תגרי שמטה (וכן "תיקנו" גם בתוספתא בד"ח) ומגדלי בהמה דקה וכו'. ופירש שמדברים בסוחרי שביעית, כפי שמוכח שם (כלומר, בכפו"פ) מעניינו. ועיין מ"ש להלן.

footnotes:
⁹⁹ עיין רש"י בהר כ"ה, מ"ב; סה"מ להר"מ ל"ת רנ"ה והבאים מכחו. אבל בפי' המיוחס להר"ש (תו"כ ק"ו סע"ד): בסימטא. כאדם המוכר חפציו בסימטא ובשוק למוכרו בפרהסיא. ומוצא המלה לא נתברר לי. עיין מ"ש פרליס במ"ח חל"ז, 1893, עמ' 37.


###### Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:16:2
[Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:16:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bikkurim/r/2:16:2)

**ומגדלי בהמה דקה.**וכ"ה בבבלי ודא"ר הנ"ל. והכוונה (לפי גירסת הבבלי לעיל) למגדלים בחו"ל ובמקום היתר, אלא שהכל "צווחין עליהם", כפירש"י, ומטעם עינא בישא אתינן עלה. ובתוספ' שם (ד"ה ומגדלי) הקשו מחולין (פ"ד רע"ב) שאמרו שם הרוצה שיתעשר יעסוק בבהמה דקה, ותירצו ששם מדברים במגדל בחורשין, דלא שלטה בהו עינא בישא (ועיין בתוספ' בחולין שם). ובגמרא של מס' כלה פ"י הנ"ל הסיקו: "שוחטי איתמר" כלומר, דווקא שוחטי בהמה דקה אין רואים סימן ברכה, אבל לא המגדלים. ויגיד עליו ריעו להלן.


###### Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:16:3
[Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:16:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bikkurim/r/2:16:3)

**וקוצצי אילנות טובות וכו'.**וכ"ה בד, בכי"ע (אלא ששם: טובים), ובבבלי ובמס' כלה הנ"ל. ובמס' דא"ר פי"א הנ"ל חסרה המלה "טובות". ועיין בפיסקי תוספות פסחים פ"ד סי' קל"ב ומ"ש הרחיד"א בשו"ת חיים שאל ח"א סי' כ"ג. ומקור פיסקי התוספות נתגלה לנו בתוספות כת"י אוקספורד, עיין דק"ס פסחים עמ' 146 סוף הע' מ'. ועיין היטב בדק"ס סוכה עמ' 88 הע' ס'. אבל במס' כלה פ"י הנ"ל הסיקו שלא נאמרו הדברים אלא בזית (עיין בבלי ב"ק צ"א ב').


###### Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:16:4
[Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:16:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Bikkurim/r/2:16:4)

72-73. **סימן ברכה לעולם.**וכ"ה בכי"ע. ובד נוסף: והעסוקין לגבוה אם היו עסוקין לשם שמים הרי הן בכלל ברכה. ושמא יש כאן תיקון וצירוף לגירסת ד לעיל שו' 69–70 (עיין מש"ש), והכניסוהו מן הגליון שלא במקומו. ויותר נראה שעשו כן בכוונה כדי לסיים "בכלל ברכה".