## Tosefta Kifshutah on Chagigah Chapter 2

###### Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:1:1
[Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:1:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Chagigah/r/2:1:1)

1. **אין דורשין בעריות בשלשה אבל דורשין בשנים.**וכ"ה בד ובכי"ל. וכן במשנתנו רפ"ב: אין דורשין בעריות בשלשה. אבל בכי"ע: לשלשה וכו' לשנים. והוא תיקון ע"פ הבבלי י"א ב', ואין צורך, ואף בבבלי לא כיוונו לתקן את המשנה אלא לפרשה שהשלשה הם מחוץ לדרשן. ועיין ר"מ פכ"ב מה' איסורי ביאה הי"ז. והוסיפו כאן "אבל דורשין בשנים" שלא נטעה לסבור שדורשים ביותר משלשה, כדי לברר את ההלכה. ועיין היטב בפי' ס' יצירה לר"י ברצלוני, עמ' 268, ולהלן שו' 2.
ופירשו בבבלי שם שעריות פירושן סיתרי עריות. ופירש"י: שאינן מפורשות, כגון בתו מאנוסתו ואם חמיו וכו', דנפקי מדרשא. ופירשו שם הטעם שאם דורשין לשלשה, שמא ישא ויתן אחד עם הרב והשנים ישאו ויתנו ביניהן לבין עצמן, ומתוך שנפשו של אדם מחמדת לא יקשיבו לדברי הרב כל צורכן, ויתירו את האסור. ובאוצר הכבוד לר' טודרוס אבולעפיא פירש שאף כאן הכוונה לסתרי עולם מתחילת בניינו (עולם חסד יבנה, תהלים פ"ט, ג'), וכמו שאמרו קין נשא אחותו וכו', עיין ירושלמי יבמות פי"א ה"א, י"א ע"ד, ומקבילה בסנהדרין ובבלי סנהדרין נ"ח ב' ובכ"מ במדרשות. ועיין בחידושי אגדות למהרש"א, וכנראה שהספר הישן שהזכיר שם הוא אוצר הכבוד הנ"ל.¹
ברם בירושלמי פ"ב ה"א, ע"ז ע"א: אין דורשין בעריות בשלשה כו'. ר' בא בשם רב יהודה דר' עקיבה היא, ברם כר' ישמעאל, דר' ישמעאל תני אזהרות. לעובדה?² מן דר' אמי יתיב מתני אזהרה לשוכב אזהרה לנשכב, הדא אמרה הלכה כר' ישמעאל. ובפי' ר"ח י"א ב': סתרי עריות כגון העראה ונשיקה (עיין בבלי יבמות כ"ה ב' ומקבילות, ירושלמי שם פ"ו ה"א וסה"ב, ז' ע"ב) ואזהרה ועונש לדבר (צ"ל: לזכר, כמו שתקנו בגליון) הנשכב, כמה שנים יהיה ויתחייב השוכב עמו. ורבינו פירש ע"פ הירושלמי, וצירף לו את דברי הבבלי בשיטת ר' ישמעאל, כדרכו בכ"מ. וכן בירושלמי סנהדרין פ"ז ה"ט, כ"ה ע"א: ואיש אשר ישכב את זכר משכבי אשה וכו', עד כדון לשוכב לנשכב מניין וכו' כר' ישמעאל לא יהיה קדש וכו' כרת לנשכב כר' ישמעאל מניין וכו', שניהם בסקילה, שניהם באזהרה, שניהן בהכרת וכו' תני הזכור לא עשה בו את הקטן כגדול וכו'. ועיין גם בבבלי שם נ"ד סע"א ואילך. ובירושלמי יבמות פ"ו ה"ב, ז' ע"ב: עד כדון כר' עקיבה כר' ישמעאל ? תני ר' ישמעאל נאמר כאן לקיחה וכו' נעשה בה את המערה כגומר. ולעניין הערייה בזכר, עיין ירושלמי כתובות פ"א סה"ג, כ"ה ע"ב, קידושין פ"א ה"א, נ"ח ע"ג, בבלי יבמות נ"ד ב', סנהדרין נ"ה א'. ומתוך דברי הר"ח משמע שפירש ע"פ הירושלמי כאן שסיתרי עריות הם כולם לעניין משכב זכר. ועיין מ"ש מהרי"ן אפשטין במבואות לספרות התנאים, עמ' 640.

footnotes:
¹ ועיין בהשלמות והוספות של הר"ח אלבק למשניות סדר מועד, עמ' 511, ובספרות שציין תיאודור בב"ר, עמ' 18.
² כלומר, מותר לנהוג כן הלכה למעשה, עיין מ"ש בירושלמי כפשוטו, עמ' 100,


###### Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:1:2
[Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:1:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Chagigah/r/2:1:2)

1-3. **ולא במעשה בראשית בשנים, אבל דורשין ביחיד, ולא במרכבה ביחיד אלא אם כן היה חכם מבין מדעתו.**וכ"ה במשנתנו, ולא נוסף כאן אלא "אבל דורשין ביחיד", דוגמת הרישא, עיין מש"ש. ובכי"ע: לשנים וכו', ליחיד וכו', ליחיד וכו', והוא תיקון ע"פ הבבלי י"א ב', עיין מ"ש לעיל ד"ה אין דורשין. ואשר לטיב מעשה בראשית ומרכבה, עיין בפיה"מ להר"מ כאן ובחיבורו פ"ד מה' דעות ה"י והי"א.³ ועיין אוה"ג, עמ' 11 ואילך, ומ"ש להלן.
ובירושלמי רפ"ב, ע"ז ע"ב: ולא במעשה בראשית בשנים. ר' בא בשם רב יהודה דר' עקיבה היא, ברם כר' ישמעאל דורשין. לעובדה? מן מה דר' יודה בר פזי יתיב דרש בתחילה היה העולם מים במים, הדא אמרה הלכה כר' ישמעאל (עיין מ"ש לעיל ד"ה ברם) וכו'. ולא במרכבה ביחיד, עוד היא כר' עקיבה ? דברי הכל היא, כדי שיהא אדם יודע לחוס על כבוד קונו. והוא "כבוד קונו" הוא מעשה מרכבה, עיין להלן, שו' 10, ד"ה שיודע ומש"ש, ועיין בבלי י"ג א' עד היכן מעשה מרכבה.

footnotes:
³ ועיין מ"ש גרשם שלום בספרו הגדול Major Trends in Jewish Mysticism פ"ב (נויורק 1954), עמ' 43 ואילך.


###### Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:1:3
[Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:1:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Chagigah/r/2:1:3)

3. **מעשה ברבן יוחנן בן זכיי וכו'.**מכילתא דרשב"י ריש משפטים, עמ' 158, ירושלמי פ"ב ה"א, ע"ז ע"א, בבלי י"ד ב'. ובכי"י ובראשונים שם: שיצא מירושלים והיה רוכב וכו'.


###### Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:1:4
[Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:1:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Chagigah/r/2:1:4)

5. **במרכבה ביחיד.**אף כאן בכי"ע: ליחיד, עיין מ"ש לעיל.


###### Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:1:5
[Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:1:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Chagigah/r/2:1:5)

7-8. **פתח ר' לעזר בן ערך ודרש במעשה מרכבה ירד רבן יוחנן בן זכיי מן החמור וכו'.**וכן בירושלמי הנ"ל: כיון שפתח ר' לעזר בן ערך במעשה המרכבה ירד לו וכו'. ובכי"ל כאן ובבבלי הנ"ל: אמר לו אמור. מיד ירד וכו', וכע"ז בכי"ע: תן לי רשות וארצה לפניך. מיד ירד וכו', כלומר לפני שפתח לדרוש. ובמכילתא דרשב"י הנ"ל: היה ר' אלעזר בן ערך דורש עד שהייתה אש מלהטת מכל סביביו, כיון שראה רבן יוחנן בן זכי שהייתה האש מלהטת מכל סביביו ירד מן החמור וכו'. ומעשה האש לא נזכר בתוספתא, אבל ישנו גם בירושלמי ובבבלי הנ"ל,⁴ אלא שכבר היו ר' יוחנן בן זכיי ור' אלעזר יושבים על האבן באותו זמן, עיי"ש.

footnotes:
⁴ ועיין גם בוי"ר פט"ז, ד', הוצ' ר"מ מרגליות, עמ' שנ"ד, ובמקבילות, עיין בהערות שם.


###### Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:1:6
[Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:1:6](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Chagigah/r/2:1:6)

8. **על גבי האבן תחת הזית.**כ"ה בכי"ע, בכי"ל ובבבלי הנ"ל. ובד: תחת הזית. ובכי"ו בטעות: תחת האבן. ושמא צ"ל שם: תחת האילן, וכן בירושלמי (בכי"ל): תחת האילן (ונמחקה ההי"א ע"י נקודות) אחד. ובירושלמי ובבבלי מסופר שם שירדה אש מן השמים אחרי שישבו על האבן, עיין מ"ש לעיל ד"ה פתח.


###### Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:1:7
[Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:1:7](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Chagigah/r/2:1:7)

9-10. **ברוך ה' אלהי ישראל אשר נתן בן לאברהם אבינו שיודע וכו'.**וכ"ה בבבלי הנ"ל. ובירושלמי הנ"ל: ברוך ה' אלקי אברהם יצחק ויעקב שנתן לאברהם אבינו בן חכם שיודע וכו'. ובמכילתא דרשב"י הנ"ל: ואמר לו (ר') אלעזר בן ערך, אשרי יולדתך (עיין אבות פ"ב מ"ח), אשריך אברהם אבינו שזה יצא מחלציך. הוא היה אומר אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזנים, ור' אלעזר בן ערך בכף שנייה מכריע הוא את כולם (עיין משנת אבות הנ"ל). ומדברי המכילתא משמע קצת ששיבח אותו משום שידע לדרוש במעשה מרכבה. ואשר לנוסח הברכה בירושלמי, עיין עזרא ז', כ"ז.


###### Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:1:8
[Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:1:8](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Chagigah/r/2:1:8)

10. **שיודע להבין ולדרוש בכבוד אביו שבשמים.**וכע"ז גם בירושלמי הנ"ל. ובבבלי הנ"ל: שיודע להבין ולחקור ולדרוש **במעשה מרכבה**. והיא היא. וכן לעיל בירושלמי במעשה שלנו: אינו בדין שאהא שומע כבוד קוני ואני רכוב וכו'. ובבבלי שם: אפשר אתה דורש במעשה מרכבה וכו' ואני ארכב וכו'. וכן לעיל בירושלמי: ולא במרכבה ביחיד וכו' שיהא אדם יודע לחוס על כבוד קונו. ובמשנתנו פ"ב סמ"א: וכל שלא חס על כבוד קונו וכו'. ועיין מ"ש גרשם שלום בספרו הנ"ל (לעיל, הערה 3), עמ' 358, הערה 16.


###### Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:1:9
[Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:1:9](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Chagigah/r/2:1:9)

10-11. **יש נאה דורש ואין נאה מקיים וכו'.**ירושלמי ובבבלי כאן הנ"ל. ועיין להלן יבמות ספ"ח, בבלי שם ס"ג ב', ב"ר פל"ד, י"ד, הוצ' תיאודור, עמ' 327.


###### Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:1:10
[Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:1:10](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Chagigah/r/2:1:10)

11-12. **לעזר בן ערך נאה דורש ונאה מקיים.**כנראה שנאה מקיים הוא הוא הגורם המכריע שלא יכשל במעשה מרכבה. ולהלן נראה מה שעלתה לו לבן עזיי, ואמרו עליו שלא היה נאה מקיים (להלן יבמות הנ"ל), אעפ"י שמן הדין היה עושה כהלכה. ובאבות דר"ן רפל"ט: בעונו אין ספק (כלומר, שפק, סיפק, יכולת) לאדם לידע מה דמות למעלה, ואלמלא כן היו מוסרין לו מפתחות ויודע במה נבראו שמים וארץ. ובילקוט אבות כת"י (לפי הוספות שכטר, ע"ה ע"א) מוסיף: ויודע דעת עליון, אם הולך **בנתיב יושר** אשריו וטוב לו. ונראה שכוונת הברייתא שפעמים אין ספק בידי אדם לדעת מה למעלה וכו', משום שלא סיפקו בידו שמעשיו יהיו מכוונים לדרשותיו וחכמתו, אחרת היו מוסרין לו מפתחות הפנימיות (עיין בבלי שבת ל"א רע"ב), והיה יודע במה נבראו שמים וארץ. וכן קראו לסוד העיבור והתקופות (עיין ירושלמי ר"ה פ"א ה"ג, נ"ז ע"ב, פסיקתא דר"כ, נ"ג ע"ב, פסיקתא רבתי, ע"ז ע"א) מפתחות, טבעת, שומירה (עיין מ"ש פירליס בסה"י לכבוד שווארץ, עמ' 309). אבל עיין מ"ש לעיל מגילה פ"ג, שו' 121–122.
ור' עקיבא שעלה בשלום וירד בשלום (להלן, שו' 21) אמר על עצמו (שה"ש רבה פ"א, ד'): לא מפני שגדול אני מחברי, אלא כך שנו חכמים במשנה⁵ מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך. והכוונה שסייעו לו מן השמים במעשים שלא יכשל אפילו באונס (עיין להלן, שו' 16, ד"ה ור' עקיבא) כדי שיתקרב.

footnotes:
⁵ מלה זו חסרה בפסקא שבפגיון האמונה למרטיני, עמ' 320, וכנראה שהוסיפוה על פי משנת עדיות ספ"ה.


###### Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:2:1
[Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:2:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Chagigah/r/2:2:1)

13-14. **ר' יוסה בן יהודה או' ר' יהושע הרצה לפני רבן יוחנן בן זכיי וכו'.**בירושלמי פ"ב ה"א, ע"ז ע"ב: ר' יודה בר פזי בשם ר' יוסי בי ר' יודה שלשה הרצו תורתן לפני רבן, ר' יהושע וכו'. ובבבלי י"ד ב': והתניא ר' יוסי בר' יהודה אומר שלשה הרצאות הן, ר' יהושע הרצה דברים לפני וכו'. ועיי"ש שפירשו למה לא מנו את ר' אלעזר בן ערך. וכאן, וכן להלן, נמנה החוג המיוחד שהתעסק במסתורין.


###### Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:2:2
[Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:2:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Chagigah/r/2:2:2)

15. **הרצה לפני ר' עקיבא.**בירושלמי הנ"ל מסיים: מיכן והילך אין דעתן נקייה.


###### Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:3:1
[Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:3:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Chagigah/r/2:3:1)

**ארבעה נכנסו לפרדס בן עזיי וכו'.**ובבבלי י"ד ב': ת"ר ארבעה נכנסו לפרדס (כגי' כי"מ) ואלו הן בן עזאי וכו'. ובכי"ל כאן וכן בירושלמי הנ"ל חסרים השמות ברישא. ובשה"ש רבה פ"א, ד': תמן תנינן ארבעה נכנסו לפרדס בן עזאי וכו', והכוונה לתוספתא כאן. ועיין ברש"י במקומו ובתוספות שם ד"ה נכנסו, ובאוה"ג, עמ' 13, ועמ' 61.


###### Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:3:2
[Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:3:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Chagigah/r/2:3:2)

16. **אחר.**וכ"ה בכל הנוסחאות ובירושלמי ובבבלי הנ"ל. אבל הגאונים גרסו: אחור, עיין אוה"ג, עמ' 13, הערה י"ג, ועמ' 30 הערה ג'. וכבר העירותי שם (עיי"ש הערה י"ג) על ס' המפתח לברכות נ"ח א' (כ"ו ע"א): נקרא אלישע אחור, מפני שחזר לאחוריו. וכן בספרו חיבור יפה מן הישועה, מהדורת הירשברג, עמ' ט': ואולם נקרא אחור, כלומר [נסוג] אחור, לאחר שיצא מן הדת. ועיין גם בקטעים מס' המפתח שפרסם ר"ש אברמסון בתרביץ חכ"ו, עמ' 61, ובהערה 1 שם.⁶ ועיין בבלי ט"ו א' ודק"ס שם, עמ' 54, הערה ה' והערה ז', ומ"ש בקונטריסים של ר"ח ילון, ש"א, עמ' 48, ובהערת העורך שם. ובמדרש שה"ש רבה הנ"ל: אלישע בן אבויה.

footnotes:
⁶ וצ"ל שם: החלוץ י"ג (במקום: ג').


###### Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:3:3
[Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:3:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Chagigah/r/2:3:3)

**ור' עקיבא.**בבבלי הנ"ל מוסיף: אמר להם ר"ע כשאתם מגיעין אצל אבני שיש טהור אל תאמרו מים מים, משום שנאמר דובר שקרים לא יכון לנגד עיני. ועיי"ש בר"ח ובאוה"ג, עמ' 61. ועיין מ"ש שלום בספרו הנ"ל (לעיל, הערה 3), עמ' 361, הערות 47–48. ועל זהר אבני שיש אפילו בעולם הזה, עיין מ"ש בהערתי אצל לוין אוה"ג קידושין, עמ' 89, הערה ב', בשם מקור חיים לר"ש צרצה סוף שלח, ק' סע"א. ועיין גם במדרש תלפיות ערך אברהם, ה' ע"א. וכנראה שאף הדברים שם נובעים ממקור המקובלים.


###### Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:3:4
[Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:3:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Chagigah/r/2:3:4)

16-17. **וקיצץ בנטיעות.**עיין דב"ר פ"ז, ד'.


###### Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:3:5
[Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:3:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Chagigah/r/2:3:5)

17. **ואחד עלה בשלום וירד בשלום.**וכ"ה בד ובכי"ל, ובכי"ע יש כאן השמטה. ובירושלמי הנ"ל: אחד **נכנס** בשלום **ויצא** בשלום. ועיין מ"ש ע"ז להלן, שו' 21, ד"ה ר' עקיבה.


###### Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:3:6
[Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:3:6](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Chagigah/r/2:3:6)

**בן עזיי הציץ ומת וכו'.**וכ"ה בד, בכי"ע ובבבלי י"ד ב'. אבל בכי"ל: בן **זומא** הציץ ומת וכו', בן עזאי הציץ ונפגע. וכן בירושלמי ושהש"ר הנ"ל: בן עזאי הציץ ונפגע וכו' בן זומא הציץ ומת. וכן משמע קצת להלן, שו' 33: לא היו ימים מועטים עד שנסתלק בן זומא. ועיין מ"ש שם, ד"ה כבר. ולפי מסורת הבבלי והתוספתא (בשלש הנוסחאות) בן זומא הוא שהציץ ונפגע. ופירשו ר"ח ורש"י: ונפגע. נטרפה דעתו. ובבבלי י"ד ב' הפסיקו בין הברייתות כאן, ואמרו שאלו את בן זומא מהו לסרוסי כלבא וכו', **בתולה שעיברה מהו**⁷ וכו', עיי"ש בדק"ס כמה נוסחאות שונות בסוגיין. ומשמע קצת שבחנו אותו עד כמה נפגעה דעתו. וברש"י שבעין יעקב: שאלו את בן זומא **בשמים**. וכנראה שהיה קשה לו לרש"י כיצד יזכיר בן זומא את שמואל, ולפיכך פירש כן, אבל פשוט הוא שהשאלה והתשובה שם הוא ניסוח הבבלי כתוספת באור משלהם.
ובאיכה רבה פ"ב, ב', הוצ' בובר, עמ' 100, ובמדרש תהלים פ"ט סי' י"ג, עמ' 89, מנו את שמעון בן עזיי בין עשרה הרוגי מלכות, והוא נראה מתנגד לברייתא שלנו. ובמדרש שה"ש, הוצ' גרינהוט, ה' סע"א: הששי בן עזאי. אמרו עליו על בן עזאי שנשא בתו של ר"ע (עיין בבלי כתובות ס"ג א', ובתוספות יבמות ס"ג ב' ד"ה שיתקיים) וכו' וכשראה את המים בידה התחיל יושב ודורש על מי **מדד בשעלו מים** (ישעי' מ', י"ב) מן הערב עד הבין (צ"ל: הנץ). והיא עומדת על ראשו, בסוף תלה עיניו והסתכל בה, אמר לה עד עכשיו את עומדת כאן? אמרה לו הן. אמר לה לכי לבית אביך שאי אפשר (אולי צ"ל: אפשי) לי באשה. אמרה לו אדוני אזכה להיות משמשת אותך. ותפשו אותו בביה"מ והרגוהו. והיא אגדה מאוחרת מאד, ורצו לתרץ שהוא נתפס ונהרג אחרי שדרש כל הלילה בפסוק "מי מדד בשעלו **מים**". וכל נוסח האגדה נראה שנוצר ע"פ הסיפור בבנו של ר' עקיבא במדרש תהלים פנ"ט, ג', עמ' 302.

footnotes:
⁷ כ"ה הגירסא בכ"י ב' ובראשונים, ואף בכי"מ חסר "לכהן גדול".


###### Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:3:7
[Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:3:7](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Chagigah/r/2:3:7)

19-20. **אלישע הציץ וקיצץ בנטיעות.**וכ"ה ("אלישע") גם בד ובכי"ל. ובכי"ע: **אחר** הציץ וכו', וכ"ה בירושלמי הנ"ל ובבבלי י"ד ב',⁸ ט"ו א'. אבל גם בשהש"ר הנ"ל: אלישע בן אבויה קצץ וכו'. ועיין בבלי ט"ו סע"ב. ובירושלמי הנ"ל: אחר הציץ וכו', מנו אחר, אלישע בן אבויה שהיה הורג רבי תורה וכו'. ובשה"ש רבה הנ"ל: כיצד קצץ בנטיעות, בשעה שהיה נכנס לבתי כנסיות ומדרשות ורואה תינוקות שמצליחין בתורה הוה אמר עליהון מיליא ומסתתמין.

footnotes:
⁸ בר"ח שם: אחר קיצץ בנטיעות, כיון שכינו המקום ההוא פרדס א' (=אמרו) קיצץ בנטיעות, כלומר, דיבר כלפי מעלה.


###### Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:4:1
[Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:4:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Chagigah/r/2:4:1)

21. **ר' עקיבה עלה בשלום וירד בשלום.**וכ"ה בד ובכי"ל. וכן (עלה וכו') לעיל, שו' 17, ד"ה ואחד. וכן מעתיק בס' אוצר הכבוד לר"ט אבולעפיא בשם הבבלי (ובשם נ"א: נכנס בשלום). ובכי"ע: נכנס בשלום ויצא בשלום. וכ"ה במדרש שה"ש פ"א, ד', הנ"ל. ובבבלי חסרה כאן כל הפיסקא בד' ישנים ובכי"י (עיין דק"ס), וכן חסרה פיסקא זו בירושלמי הנ"ל, אבל לעיל שם: אחד נכנס בשלום ויצא בשלום. ובפגיון האמונה למרטיני, עמ' 320, מעתיק בשם מדרש שה"ש: ר' עקיבא עלה בשלום **וירד** בשלום, ואף מתרגומו שם ברור שכן גרס במדרש. והואיל וכבר ראינו לעיל שמסדר המדרש שאב מן התוספתא, הרי הנוסחא הנ"ל, מקיימת את גירסת כי"ו, ד וכי"ל.


###### Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:4:2
[Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:4:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Chagigah/r/2:4:2)

21-22. **עליו הכתו' או' משכני אחריך נרוצה וגו'.**הכוונה לסוף הפסוק: הביאני המלך חדריו, כלומר, לחדרי מרכבה, עיין מ"ש שלום בספרו הנ"ל (לעיל, הערה 3), עמ' 359, הערה 20. ועיין סיום הדברים בשה"ש רבה הנ"ל, והעתקנו אותם לעיל, שו' 11–12, ד"ה ור' עקיבא.


###### Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:5:1
[Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:5:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Chagigah/r/2:5:1)

22. **משל למה הדבר דומה וכו'.**בכי"ע הסדר הפוך, כלומר ה"ו שלנו לפני ה"ה, אבל בד ובכי"ל הסדר הוא כלפנינו.


###### Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:5:2
[Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:5:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Chagigah/r/2:5:2)

22-23. **לפרדס של מלך ועלייה בנויה על גביו וכו'.**כנראה שהכוונה לעלייה הבנוייה על גבי הפרדס, כדי לשמור עליו. ובירושלמי פ"ב ה"א (קרוב לסופה), ע"ז סע"ג: לפרדיסו של מלך ועלייה בנויה על גביו, עליו להציץ, **אבל לא ליגע**. ועיין מ"ש להלן.


###### Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:5:3
[Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:5:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Chagigah/r/2:5:3)

23-24. **מה עליו על אדם להציץ ובלבד שלא יזין את עיניו ממנו.**עיין בגירסת הירושלמי שהעתקנו לעיל בסמוך. ובכי"ו, כי"ע וכי"ל הנו"ן הזקופה (של "יזין") נראית לכאורה כמו זי"ן, אבל כשמסתכלים היטיב נראה שאינה זי"ן, אלא נו"ן סופית קצרה. וכבר העיד לנו הרא"ש בשו"ת כלל מ"ה סי' ב': "יש מקומות שכותבין נון זקופה קטנה ונקראת זי"ן". ועיין מ"ש בתס"ר ח"ג, סוף עמ' 18, שם, עמ' 57, ועוד בכ"מ. ובד: שלא יזוז וכו', וכנראה שהיא טעות הקורא שקרא בכ"י: יזוז, במקום יזון. וכן תיקן בח"ד מדעתו. ובתוספתא אהלות פי"ד ה"ד: העושה (כלומר, חלון) לצות⁹ **ולשמירה** ולזון את עיניו וכו'. ועיין רשב"ם ב"ב נ"ח ב' ד"ה חלון המצרית. ואף כאן פירושו שעליו להציץ, כאדם המציץ לשמירה, אבל לא יזין את עיניו ממנו. וכן אמרו במשנת מדות פ"ד סמ"ה: כדי שלא יזונו עיניהם מבית קדשי הקדשים. ופירש"י בפסחים כ"ו א' שלא ישביעו את עיניהם ויהנו. ובוי"ר פ"כ, י', הוצ' ר"מ מרגליות, עמ' תס"ו: שזנו עיניהם מן השכינה, כאדם שהוא מביט בחבירו מתוך מאכל ומתוך משקה וכו', והגיסו את לבן וזנו עיניהם מן השכינה וכו', משה לא זן עיניו מן השכינה וכו'.
ובאבות דר"ן נו"ב פל"ג, עמ' 72: הוא (כלומר, בן זומא)¹⁰ היה אומר אל תציץ לכרמו של אדם, ואם הצצת אל תרד, ואם ירדת (כצ"ל, עיין בתיקונים של שכטר, עמ' 172) אל תביט, ואם הבטת אל תיגע¹¹ ואם הגעת אל תאכל, ואם אכל הרי אדם נמצא טורף נפשו מחיי העולם הזה ומחיי העולם הבא. והדברים סתומים, ומה איסור יש כאן להציץ ולהביט?¹² ומהו מגזים כאן בסופו יותר משאר גזל? ובספר אליהו רבה (שציין לו שכטר) פ"ה, עמ' 43: כי כרם ה' צבאות בית ישראל (ישעי ה', ז') ר' אליעזר הגדול אומר כרמו של הקב"ה בית ישראל, אל תציץ בו, ואם הצצת בו אל תרד לתוכו, ואם ירדת לתוכו אל תהנה ממנו, ואם נהנית ממנו אל תאכל מפירותיו. ואם הצצת וירדת ונהניתה ואכלתה מפירותיו, סופו של אותו האיש להטרד (כ"ה בילקוט) מן העולם. ובילקוט וארא רמז קפ"ב: כרמו של הב"ה אל תציץ בו וכו', וחסר שם "בית ישראל". ושמא יש לנו מטבע קבוע ממשל עתיק. [תיקונים והוספות: עיין ב״ר פס״ה, י׳, הוצ׳ תיאודור־אלבק, עמ׳ 720.]

footnotes:
⁹ כ"ה בד. ובכי"ו: לצוות, עיין מ"ש בתס"ר ח"ג, עמ' 137.
¹⁰ ואף הוא היה בין אלה שנכנסו לפרדס, עיין לעיל שו' 15.
¹¹ עיין בירושלמי שהעתקנו לעיל בפנים, שו' 22–23.
¹² נזק ראייה לא נזכר במקורות א"י, אלא שהקפידו שלא יציצו לחצר, למקום שהיו מכבסים ועושים צרכים פרטיים. ועיין ירושלמי יבמות פי"ב סה"ג, י"ד ע"ב, וברמב"ן ב"ב נ"ח א'.


###### Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:5:4
[Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:5:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Chagigah/r/2:5:4)

24-25. **ועוד משלו משל למה הדבר דומה לאיסתרטא העוברת בין שני דרכים וכו'.**בירושלמי פ"ב ה"א, ע"ז ע"א: התורה הזו דומה לשני שבילים וכו'.


###### Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:5:5
[Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:5:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Chagigah/r/2:5:5)

25-26. **נכוה באור, הטה לכן נכוה בשלג וכו'.**בירושלמי הנ"ל: היטה בזה מת באור, היטה בזו מת בשלג. [תיקונים והוספות: עיין אבות דר״ן נו״א ספכ״ח, עמ׳ 86, מכילתא יתרו בחדש רפ״ד, הוצ׳ הרח״ש הורוביץ, עמ׳ 215, ספרי וזאת הברכה סוף פי׳ שמ״ג, הוצ׳ הר״א פינקלשטין, עמ׳ 400.]


###### Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:5:6
[Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:5:6](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Chagigah/r/2:5:6)

26. **מה עליו על אדם, להלך באמצע, ובלבד שלא יהא נוטה וכו'.**וכ"ה בד ובכי"ל, אלא שבכי"ל הושלמה המלה "מה" בין השורות. ובכי"ע: מעלין על אדם וכו'. ובירושלמי הנ"ל: מה יעשה, יהלך באמצע. ושמא הוא "נתיב יושר" שהבאנו לעיל, שו' 11–12, ד"ה לעזר, בשם ילקוט כ"י. וכבר אמר הפתגם העתיק שהממוצע הוא הטוב מכולם (πάντων μέσ’ ἅριστα).¹³

footnotes:
¹³ עיין במלונו של לידדל וסקוטט ערך μέσος


###### Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:6:1
[Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:6:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Chagigah/r/2:6:1)

27-28. **מעשה בר' יהושע שהיה מהלך באסתרטא והיה בן זומא בא כנגדו, הגיע אצלו ולא נתן לו שלום וכו'.**וכע"ז בירושלמי פ"ב ה"א, ע"ז סע"א. ובבבלי ט"ו א': ת"ר מעשה בר' יהושע בן חנניה שהיה עומד על גב מעלה בהר הבית, וראהו בן זומא ולא עמד מלפניו. ונראה שהכוונה שבן זומא היה בא והולך ולא עמד מהליכתו, כדי להשתחוות, שזו היתה שאילת שלום שלהם, עיין מ"ש ע"ז לעיל מגילה פ"ג, שו' 85–86, סד"ה שאמרה. ובב"ר פ"ב, ד', הוצ' תיאודור, עמ' 17: כבר היה שמעון בן זומא עומד ותוהא (כלומר, משתומם, כשהוא נבוך), עבר ר' יהושע שאל בשלומו פעם ופעמיים ולא השיבו, בשלישית השיבו בבהילות. ובירושלמי הנ"ל: ובן זומא בא כנגדו, שאל בשלומו ולא השיבו. וכנראה שר' יהושע שאל בשלום בן זומא, אחרי שראה שבן זומא לא הקדים לשאול בשלומו.


###### Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:6:2
[Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:6:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Chagigah/r/2:6:2)

28. **אמ' לו מאין לאין בן זומא.**וכ"ה בד ובבבלי הנ"ל בכי"י ובראשונים, עיין דק"ס. ובכי"ע: מאין **ולאין**. וכ"ה בבבלי בהוצאות שלנו. וכן בירושלמי הנ"ל: מאיין ולאיין. וכנראה ששאלה זו היתה רגילה בפי בני אדם כשראו אדם שנוהג כמתמיה.¹⁴
אבל בב"ר פ"ב, עמ' 17: אמר לו מה זו בן זומא, מאיין הרגלים, אמר לו, **לא מאיין ר'**,¹⁵ אמר לו מעיד אני עלי שמים וארץ שאיני זז מכאן עד שתודיעני מאיין הרגלים. תשובת בן זומא היא עמומה וסתומה, ותגובת ר' יהושע אינה מובנת כל צורכה. כדי להבין את הדברים עלינו להקדים ברורי דברים על שאלה ידועה של המינים באותו זמן ותגובת חז"ל עליה. אחת מן התשובות היסודיות על היודעים (הגנוסטיים) למהות האדם היתה: "בעל הידיעה (gnosis) יודע מאין הוא בא ולאן הוא הולך".¹⁶ הוא גם כן יודע "מי הוא".¹⁷ וכן נמצא בספר הגנוסטי אונגליון לפי תומס נ"ה:¹⁸ "אם ישאלך אדם לומר: מאין אתה בא? אמור לו אני בא מן האור, ממקום שהאור נוצר". המינים הללו שחרפו וגדפו את אלקי ישראל טענו שהדימיאורגוס הוא שיצר את האדם, אבל נשמתו חוצבה מאל עליון. ובן אדם צריך תמיד לזכור את מקורו העיקרי: הוא בא מן האור והולך למקום האור.
עצם השאלה "מאין באת ולאין אתה הולך" אין בה שום פסול. והשיב עליה עקביא בן מהלאל במשנת אבות רפ"ג: הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עבירה, דע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון. מאין באת מטפה סרוחה, ולאן אתה הולך למקום עפר רמה ותולעה וכו'. ברור שתשובה זו מלמדת את האדם ענוה ויראת שמים. תשובת הגנוסטיים כשהיא לעצמה (בלי הרמז לחירוף וגידוף שלהם) אף בה אין שום פסול. וכן פירשו הקדמונים (לפי מנחה חדשה על אבות, כ"ח ע"א): ויש לפרש שקאי על הנפש והגוף. ולכך אמר מאין באתה, חצובה מתחת כסא הכבוד ולאן אתה הולך וכו' והנשמה והרוח הולך אל האלקים אשר נלקחה משם וכו'. המפרשים הללו, כמובן, לא ידעו כלום מדברי המינים.¹⁹
ברם שנינו במס' דרך ארץ רבה פ"ג:²⁰ **בן עזאי** אומר וכו' מאין בא ממקום חושך, ולאן הוא הולך למקום חושך ואפילה, מאין בא ממקום טומאה, ולאן הוא הולך לטמא אחרים, מאין בא מליחה סרוחה וכו'. מסתבר מאד שהרחבת הדברים של בן עזאי לא באה אלא להוציא מדברי המינים, כלומר, לא באת ממקום אור וממקום קדוש, אלא ממקום חושך וממקום טומאה, ואינך חוזר למקום אור ולמקום קדוש, אלא הנך חוזר למקום חושך ואפילה ואתה הולך לטמא אחרים. בן עזאי כבר הכיר את התשובה היסודית של המינים. ועיין היטב בספרי פנחס פי' קמ"ג, עמ' 191, ובהערות הורוביץ שם.
לעומת זה אנו מוצאים באבות דר"ן נו"ב פל"ב, הוצ' שכטר, ל"ה ע"א: ר' שמעון בן אלעזר אומר **מאין הוא בא ממקום אש וחוזר למקום אש**. ומאין הוא בא ממקום לחוץ וחוזר למקום [ל]חוץ, ומאין הוא בא ממקום שאין בריה יכולה לראות, מאין הוא בא ממקום טומאה וחוזר ומטמא אחרים. התשובה הראשונה של ר"א בר' שמעון היא מלה במלה כתשובת המינין שהבאנו לעיל ד"ה אבל. ואעפ"י שהתשובות הבאות סותרות את הראשונה, אפשר שיש כאן חסרון בנוסח, והתשובות הבאות אינן מדברי ר"ש בן אלעזר, או שיש לפנינו מסורת עתיקה שדברה על הנשמה, ומשרבו המינים השמיטו אח"כ תשובה זו במקורות האחרים. על כל פנים ברור שתשובת היודעים היתה מנסרת באויר באותה תקופה, ועליה הוא שהגיב בן עזאי בתוקף וברוגזה.
וכע"ז במשנת אבות ספ"ד: **לידע, להודיע ולהודע** שהוא אל, הוא היוצר, הוא הבורא וכו'. וכבר ראה ר"נ קרוכמל (מורה נבוכי הזמן שט"ו, הוצ' ראבידוביץ, עמ' רס"ז, בהערה) שיש כאן תגובה נגד **היודעים**, ור"א הקפר מכריז שעיקר **הידיעה** היא שהוא אחד והכל על ידו, ואלקינו שבשמים הוא גם היוצר וכו'.
עכשיו נבין את תשובת בן זומא במדרש שלנו. ר' יהושע שאל אותו לפי תומו: מאין הרגלים, או: מאין ולאין,²¹ ועל זה ענה לו בן זומא: לא מאין, רבי, כלומר, הנני "לא" שבא מאין.²² התשובה היא כשרה בהחלט, ובפרט בשעה שאדם עוסק במעשה בראשית,²³ אלא שמכל מקום יש כאן השתמטות מתשובה ברורה, ומליצה ריטורית.²⁴ ולא עוד אלא שדבריו הוכיחו שהוא טרוד בשאלה שגם המינים היו עסוקים בה בקביעות, אלא שהוא, כמובן, הגיב עליה כחבירו בן עזאי שהבאנו לעיל ד"ה ברם. ר' יהושע דרש ממנו תשובה ברורה, והוא השיב מה שהשיב, עיין להלן.

footnotes:
¹⁴ עיין בגליוני הש"ס לר"י ענגיל ט"ו א' שהעיר: כלשון זה בירושלמי סנהדרין פרק חלק ה"ב: מאיין ולאיין פינחס, ועוד שם מאיין ולאיין גיחזי. והמאמרים מרוחקים אחד מן השני, והראשון הוא, כ"ח סע"ד (ועיין גם ספרי בלק פי' קל"א, עמ' 172), והשני הוא, כ"ט ע"ב.
¹⁵ בדפוסים בטעות: מעיין הייתי. אבל בכל כתה"י הגירסא היא: לא מאיין (מאין) ר'. וכ"ה בקטע מן הגניזה שפרסמו Lewis and Gibson בספר Palestinian Syriac Texts (לונדון 1900) טבלא II לא מאיין רבי. לפי השערת המו"ל שם בהקדמה עמ' XII, הכת"י הוא מן המאה העשירית או המאה האחת עשרה. כת"י זה נעלם מעיני תיאודור.
¹⁶ Evangelium Veritatis, 22, שו' 13 ואילך. ראה הערת המו"ל שם, עמ' 54.
¹⁷ Irenaeus בספרו adv. haer. ס"א, כ"א, ה'. ועיין להלן סוף הערה 19.
¹⁸ J. Doresse בספרו The Secret Boooks of Egyptian Gnostics, עמ' 363.
¹⁹ ופירשו כן לפי תומם, וכל אחד ואחד פירש את הדברים לפי שיטתו. ור"א קמינקא (בספרו מחקרים במקרא ובתלמוד וכו', הוצ' דביר, תל-אביב תשי"א, עמ' 50) העיד על דברי סיניקה מכתבים 82 [6] שכתב: sciat quo iturus sit, unde ortus וכו'. "[וצריך ש]ידע [האדם] לאן הוא הולך ומאין הוא בא". הדברים הם כמו במשנת אבות, אבל מסופק אני אם יש כאן אותו עניין. וכן מצאתי את אפיקטיטוס מדמה (Dissert. III. 12. 15) את העיון בטבע הנפש לשומר לילה השואל: τίς εἶ καὶ πόθεν ἔρχη מי אתה ומאין אתה בא?
²⁰ הוצ' היגר, עמ' 155 ואילך ובמקבילות שצוינו שם.
²¹ עיין בחי' אגדות למהרש"א חגיגה ט"ו א' שראה בשאלה זו רמז למשנת אבות רפ"ג. ופרופ' גרשום שלום העירני על דברי הר"א אב"ד שהביא שלום בספרו ראשית הקבלה, עמ' 69, הע' 2. אבל כבר הראינו לעיל, הע' 14, שיש כאן שאלה רגילה במקרים דומים. ולפי לשון המדרש כאן הרי בוודאי שאין להכניס לתוך שאלת ר' יהושע כוונות מיוחדות.
²² עיין על "לא" ו"אין" בדברים רבה הוצ' ליברמן, עמ' 119, הע' 2.
²³ עיין במס' כלה, הוצ' היגר, עמ' 302, שהביאו שם משל בשם ר' אלעזר בר' שמעון, וסיימו: ולא על הבריות בלבד אמרו, אלא אף על קונו הוא מתגאה וכו', ובירושלמי כאן פ"א ה"א, ע"ז ע"ג, ב"ר פ"א, ה', עמ' 3, הביאו משל זה על דורש במעשה בראשית. ועיין גם בבלי כאן ט"ז א'. ולעיל שם בירושלמי: בגאוה ובוז, זה שהוא מתגאה לומר אני דורש במעשה בראשית וכו'.
²⁴ οὐδεν γίνεται ἐκ τοῦ υὴ ὄντος (מכתב אפיקורוס להירודוט 38), או: gigni de nihilo nihilum, עיין בפירושו של C. Bailey לספרו של Lucretius ח"ב (אוקספורד 1947), עמ' 624 ואילך, ועמ' 636. מאמר זה היה ידוע יפה לחכמי הזמן, ואף חז"ל היו יכולים להשתמש בו כמליצה בעלמא, לפי דרכם ופירושם. ועיין מ"ש וולפסון בצופה האנגלי חל"ו (1946), עמ' 379 ואילך, שם עמ' 388 ואילך.


###### Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:6:3
[Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:6:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Chagigah/r/2:6:3)

29. **צופה הייתי במעשה בראשית וכו'.**וכ"ה בבבלי ט"ו א' בנוסח אגדות התלמוד. ובירושלמי ובב"ר הנ"ל: מסתכל הייתי במעשה בראשית וכו'.


###### Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:6:4
[Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:6:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Chagigah/r/2:6:4)

29-30. **ואין בין מים העליונים למים התחתונים אפילו טפח.**כ"ה ("אפילו טפח") בד, כי"ע וכי"ל, וכן מפורש להלן אף בכי"ו. ובכי"ו כאן בטעות: **אלא** טפח. ובירושלמי הנ"ל: אלא כמלוא פותח טפח. אבל בכי"ל שם: אלא **אחד** פותח טפח, ונמחקה המלה "אחד", ובכ"י אחר הושלם בין השורות: כמלא. וקרוב לוודאי שבכי"ל צ"ל: אלא א' (=אפילו) פותח טפח. ובב"ר הנ"ל: כב' וג' אצבעות, ועיי"ש בשנו"ס, ולהלן שם, עמ' 29, ובבבלי הנ"ל: ואין בין זה לזה אלא שלש אצבעות.


###### Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:6:5
[Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:6:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Chagigah/r/2:6:5)

31. **נוגע ואינו נוגע וכו'.**בב"ר הנ"ל, עמ' 17: ורוח אלקים מנשבת אין כתיב כאן, אלא מרחפת, כעוף שפורח בכנפיו, וכנפיו נוגעות ואין נוגעות. מתוך העניין מוכח שבן זומא דבר על הרוח שבין המים העליונים לתחתונים²⁵ שהיא מרחפת בין הריוח הקטן שביניהם. המדרש סתם ולא באר מהו החשד שתשובה זו עוררה בר' יהושע. ועיין בהערות תיאודור במקומו, עמ' 18, הע' 2. עכשיו אנו יודעים שגם הגונסטיים התעסקו בשאלה זו,²⁶ והיא היא שעוררה את חשדותיו של ר' יהושע. והארכתי בכל העניין במאמרי בכרך א' של Biblical and other Studies שמתפרסם ע"י Philip W. Lown Institute וכו'. ועיין מ"ש לעיל, שו' 17, ד"ה ובאיכה.

footnotes:
²⁵ כפירוש יפה תאר במקומו. ועיין להלן במקרא (בראשית א', ו'-ז'), ברש"י שם ובב"ר שם, סוף עמ' 26, ועמ' 29.
²⁶ Doresse בספרו הנ"ל (לעיל הע' 18), עמ' 150.


###### Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:6:6
[Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:6:6](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Chagigah/r/2:6:6)

33. **כבר בן זומא מבחוץ, לא היו ימים מועטים עד שנסתלק בן זומא.**וכ"ה ("כבר") גם בבבלי הנ"ל בכי"י ובראשונים. ובפירוש אוצר הכבוד לר"ט אבולעפיה מביא את נוסחת הוצאות שלנו: עדיין בן זומא מבחוץ, ומוסיף: או, כבר הו' מבחוץ. ובקטעים מן התלמוד שנדפסו עם פירוש אוצר הכבוד בנאוווי דואהר, ל"ב ע"א: עדיין בן זומא מבחוץ. ובגרסאות מדוייקות ראיתי כבר בן זומא מבחוץ הוא הנכון. והסיום: ולא היו ימים מועטים וכו', חסר בבבלי. ובירושלמי הנ"ל: הרי בן זומא מבחוץ, ולא היו ימים קלים עד שנפטר בן זומא. ובב"ר הנ"ל, עמ' 18: נהפך ר' יהושע ואמר לתלמידים הלך לו בן זומא, ולא שהו ימים קלים ובן זומא בעולם.²⁷ ובכ"י אוקספורד: אינו בעולם. ועיין בהגהות הרד"ל במקומו. וכבר הראיתי בגנזי קדם של לוין ח"ה, עמ' 178 ואילך, שבמקורות א"י שימש הדיבור "אינו בעולם" לשתי משמעיות, מת, או נטרפה דעתו, ומכאן שתי המסורות ביחס לבן זומא, עיין מ"ש לעיל, שו' 17, ד"ה בן עזיי. ולפי מסורת התוספתא והבבלי לעיל, צריך לפרש שנפגע, ואחרי ימים מועטים נסתלק מן העולם.

footnotes:
²⁷ וכ"ה בקטע מן הגניזה שהזכרנו לעיל, הע' 15.


###### Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:7:1
[Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:7:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Chagigah/r/2:7:1)

33-34. **כל המסתכל בארבעה דברים ראתוי לו כאילו לא בא לעולם.**וכן בד: רתוי לו וכו', וכ"ה במשנתנו פ"ב מ"א בנוסחאות מטיפוס א"י, ועיין במלא"ש ובדק"ס, עמ' 32, הערה ב' והערה ד', ומ"ש בין השורות בכי"ל של ב"ר שהביא תיאודור בפירושו, עמ' 9. ובכי"ע ובכי"ל: ראוי לו וכו', כגירסת המשנה בהוצאות שלנו. ובילקוט ת"ת כ"י דברים ל"ב, ד' (בשם התוספתא): כל המסתכל בארבעה רתוי לו שלא בא לעולם. ועיין מ"ש לעיל פ"א, הערה 13.


###### Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:7:2
[Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:7:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Chagigah/r/2:7:2)

34-35. **מה למעלה מה למטה.**פיסקא ממשנתנו הנ"ל. ובירושלמי פ"ב ה"א, ע"ז ע"ג: יכול לידע מה למעלה מן השמים ומה למטה מן התהום וכו'. וכ"ה בפסיקתא רבתי פכ"א, ק"ט ע"א, ומסיים שם: אין לך לדרוש אלא עולם שאתה עומד בו. ועיין מ"ש להלן.


###### Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:7:3
[Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:7:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Chagigah/r/2:7:3)

35. **מה לפנים מה לאחור.**וכ"ה בד ובמשנתנו הנ"ל. וכ"ה בבבלי מגילה כ"ה רע"ב ותמיד ל"ב א'. ופירש רש"י במשנתנו (י"א ב') ובתוספות מגילה כ"ה ב' (בלשון ראשון) שהכוונה לממדי המקום, כלומר מה למזרח ומה למערב. וכן בתוספות כאן י"א ב' ד"ה יכול: משמע הכא דלפנים ולאחור וכו' מזרח ומערב, והוא הדין צפון ודרום וכו'. והעיר יפה מר שמואל א' ליונשטם²⁸ על מכתב מלך אררט למלך אשור:²⁹ אשר פוקד מה לפנים ומה לאחור, מה לימין ומה לשמאל, מה למעלה ומה למטה וכו'. והחכם הנ"ל מסתייע ממכתב זה לפירוש הנ"ל. ובוודאי צדק שלמד משם שהיה קיים מטבע קבוע בנוסח זה, והכל מכוון לממדי המקום. וכן ראיתי בספר הגנוסטי עדות פטר פ"ט:³⁰ אם לא תעשו ימין שמאל, ושמאל ימין, ומה למעלה למטה, ומה לאחור לפנים וכו', והוא בדיוק כנוסח מכתב המלך הנ"ל (בשינוי סדר), אלא שחכמינו ז"ל הטו אותו גם לממדי הזמן. ובכי"ע ובכי"ל כאן: מה היה ומה עתיד להיות. וכ"ה בהוספה לרש"י למשנתנו י"א ב', בתוספ' רי"ד ט"ז א' (ט"ו ע"א) ד"ה כל,³¹ ועיין גם בתוספות י"א ב' סד"ה יכול הנ"ל. וכן בילקוט ת"ת כ"י הנ"ל (לעיל שו' 33–34): מה היה ומה יהיה. וכן מוכח מלהלן, שו' 40. וכן בשמו"ר רפ"ג, שם פמ"ה, ה' (בד' קושטא): היה מגלה לו הב"ה מה למעלן ומה למטן ומה היה ומה עתיד להיות. ובהשבעה מאוחרת (גרשם שלום במדעי היהדות ח"א, עמ' 124): אני משביע עליך, רמרמי, במה שהיה ובמה שיהיה שתביט מה לפנים ומה לאחור וכו'. ועיין מ"ש להלן, שו' 40, ד"ה מה.

footnotes:
²⁸ ספר היובל ליחזקאל קויפמן, עמ' קי"ז.
²⁹ R. F. Harper, Assyrian and Babylonian letters, No. 1240, II. 11-13.
³⁰ Martyrium Petri הוצ' Lipsius עמ' 94: ἐὰν μὴ ποιήσητε τὰ δεξιὰ ὡς τὰ ἀριστερὰ, καὶ τὰ ἀριστερὰ ὡς τὰ δεξιὰ καὶ τὰ ἅνω ὡς τὰ κάτω, καὶ τὰ ὀπίσω ὡς τὰ ἔμπροσθεν κτλ.
³¹ ועיין ברש"י יחזקאל ספ"ב, בתרגום שם ובספרי בהעלתך פי' ק"ג ובמקבילות.


###### Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:7:4
[Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:7:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Chagigah/r/2:7:4)

35-36. **יכול קודם למעשה בראשית, ת"ל למן היום אשר ברא אלים אדם על הארץ.**וכ"ה בד. ובכי"ע: יכול יִשְאַל אַדַם קודם שיברא העולם, תלמ' לומ' כי שאל נא לימים ראשונים (דברים ד', ל"ב). וכ"ה בכי"ל, אלא שחסר שם "ישאל אדם". ואף לפי גירסתנו פירושו, יכול ישאל אדם קודם למעשה בראשית, והיינו קודם שיברא העולם, כדכתיב בראש הפסוק שהביא (כי שאל נא לימים ראשונים). ת"ל למן היום אשר ברא וכו', ולא קודם לכן. וכן בירושלמי הנ"ל: כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך, יכול קודם למעשה בראשית, ת"ל למן היום אשר ברא וכו'. וכ"ה במדרש תנאים, עמ' 110. ובבבלי י"א ב': כי שאל נא וכו', יכול ישאל אדם קודם שנברא העולם, ת"ל למן היום וכו'. והוא "קודם למעשה בראשית" שברישא כאן ושבירושלמי, הוא "קודם שנברא העולם" שבבבלי. והכוונה לעולמות שהיו לפני בריאת העולם, לעולמות דלא הוינן בהון, עיין מ"ש לעיל ח"א, עמ' 123, ובהערה 86 שם.


###### Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:7:5
[Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:7:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Chagigah/r/2:7:5)

36-37. **יכול עד שלא נבראו סדרי תקופות. ת"ל ולמקצה השמים ועד קצה השמים.**כלומר, יכול ישאל עד שלא נבראו וכו'. ואע"פ שהכתוב אומר "למן היום אשר ברא אלים אדם על הארץ", מ"מ יכול לשאול ולחקור אף לפני שנברא האדם, מיום שנבראו סדרי תקופות, אבל לא לפני כן. וסדרי תקופות כאן הוא "מעשה בראשית" במשמעותו המצומצמת,³² שהרי על השמים, חמה ולבנה מברך עושה מעשה בראשית,³³ ומחמה ולבנה אנו למדים סדרי תקופות, ולפיכך מוכיחים מדברי הכתוב ולמקצה השמים וכו', שאינו חוקר לפני שנבראו השמים, אבל שואל וחוקר במה שהיה אחרי שנבראו. ובכי"ע כאן: יכול יִשְאַל קודם למעשה בראשית תלמ' לומ' למקצה וכו'. וכ"ה בכי"ל, אלא שחסר שם "ישאל". וכבר הראינו שהן הן סדרי תקופות הוא הוא מעשה בראשית.

footnotes:
³² עיין במשנת ברכות פ"ט מ"ב.
³³ עיין לעיל ברכות פ"ו ה"ו, ומ"ש בח"א, סוף עמ' 109.


###### Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:7:6
[Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:7:6](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Chagigah/r/2:7:6)

37-39. **מה ת"ל למן היום אשר ברא אלים אדם על הארץ, מן היום אשר ברא אלים אדם על הארץ אתה דורש.**כלומר, מכיוון שהוכחנו שאין אתה שואל לפני קצה השמים וכו', ומכאן שאחרי שנבראו השמים והמזלות אתה שואל, ומה ת"ל למן היום אשר ברא אלקים אדם וכו', והרי אף לפני שנברא האדם אתה שואל, אלא מן היום וכו' אדם על הארץ אתה דורש וקולך הולך מסוף העולם ועד סופו, כמפורש בירושלמי, אבל מיום שנבראו השמים והמזלות אין אתה דורש, אלא שואל וחוקר גרידא. ועיין בב"ר פ"א, י', עמ' 8 ואילך, ובפסיקתא רבתי הנ"ל. ובבבלי י"א ב' ואילך שיטה אחרת.


###### Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:7:7
[Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:7:7](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Chagigah/r/2:7:7)

40. **מה היה ומה עתיד להיות.**כלומר "לפנים" שבמשנתנו פירושו מה שהיה, ו"לאחור" פירושו מה שעתיד להיות, עיין מ"ש לעיל, שו' 35, ד"ה מה. וכן בב"ר הנ"ל: למן היום שנבראו ימים את **דורש, ואין את דורש לפנים** מיכן, מקצה השמים ועד קצה השמים אתה **חוקר** (כלומר, אבל אינו דורש), ואין אתה חוקר **לפנים** מיכן. וכן במדרש תנאים, עמ' 110: יכול קודם מעשה בראשית וכו', אין אתה חוקר לפנים מיכן. הרי לך מפורש ש"לפנים" פירושו "מה שהיה".


###### Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:8:1
[Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:8:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Chagigah/r/2:8:1)

40-41. **מימיהן לא נחלקו אלא על הסמיכה.**בירושלמי פ"ב רה"ב, ע"ז ע"ד: בראשונה לא היתה מחלוקת בישראל אלא על הסמיכה, ועמדו שמאי והלל ועשו אותן ד'. ובתוספות ט"ז א' סד"ה יוסי העירו על הבבלי בשבת ט"ו א' שמנו שם שלש מחלוקות של משנת עדיות פ"א מ"א-ג', ולא מנו את המחלוקת שלנו משום שנחלקו בה גם אחרים. וכבר העירו כמה מן האחרונים³⁴ שאף בירושלמי פירושו ששמאי והלל הוסיפו עוד שלש מחלוקות, ונמצא שעשו ד' מחלוקות בין כולן. וכן משמע מן הלשון "אותן", כלומר שכל המחלוקות לא היו אלא ארבע.³⁵
ברם בירושלמי לא נזכר שבבוצר לגת נחלקו הלל ושמאי עצמן, עיין במשנת אהלות רפי"ה, בס' משנה אחרונה שם, בבבלי שבת י"ז א' ובירושלמי שם פ"א ה"ד, ג' ע"ג. ועיין רא"ה ביצה כ' סע"א, והעתקנו את דבריו להלן, הערה 42.
ומהות הסמיכה כאן ועניינה נתבארה להלן, שו' 68, ד"ה אי זו היא סמיכה.

footnotes:
³⁴ שו"ת חות יאיר סי' קצ"ב, קפ"ד ע"א, בטורי אבן כאן במקומו, ביד דוד כאן, בשיח יצחק ז' ב' (לתוספות ד"ה מביאין), בערוך לנר ובהגהות מהר"צ חיות לסנהדרין פ"ח ב'.
³⁵ ועיין בהשמטות לתשובה הנ"ל בחות יאיר, רס"ט ע"א.


###### Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:8:2
[Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:8:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Chagigah/r/2:8:2)

41-43. **שלשה מזוגות הראשונים שאמרו שלא לסמוך ושנים מזוגות האחרנים שאמרו לסמוך היו נשיאים, ושנים להן אבות בית דין וכו'.**וכ"ה בד. ובמשנתנו פ"ב מ"ב: יוסי בן יועזר אומר שלא לסמוך, יוסי בן יוחנן אומר לסמוך, יהושע בן פרחיה אומר שלא לסמוך, נתאי הארבלי אומר לסמוך, יהודה בן טבאי אומר שלא לסמוך, שמעון בן שטח אומר לסמוך, שמעיה אומר לסמוך, אבטליון אומר שלא לסמוך וכו', שמאי אומר שלא לסמוך הלל אומר לסמוך. הראשונים היו נשיאים והשניים להם אבות בין דין. ובבבלי (ט"ז ב') סמכו לה למשנתנו את הברייתא שלנו. ולפי הגירסא שלנו במשנתנו קשה איך אמרו הראשונים היו נשיאים, והרי שמאי שנזכר ראשון לא היה נשיא. ועיין בתוספות ט"ז א' ד"ה שנים שנדחקו.³⁶ וכבר העיר במלא"ש במקומו שהגירסא הנכונה במשנתנו היא: הלל אומר לסמוך, שמאי אומר שלא לסמוך. ועיין בשיח יצחק במקומו (לתוספות הנ"ל) שהעיר שכ"ה גם בבבלי שבת ט"ו א'. ועיין דק"ס, עמ' 63, הערה צ', ומה שכתב מהרי"ן אפשטין במבוא לנוה"מ, עמ' 133. ויש להוסיף שגם במשניות כ"י על קלף שבביה"מ כאן ובמשניות כ"י עם פיה"מ להר"מ אף שם הסדר: הלל אומר לסמוך, שמאי וכו'.
ובכי"ע: שלשה מזוגות הראשונים שאמרו שלא לסמוך היו נשיאים ושנים אבות בית דין, שנים מזוגות האחרונים שאמרו לסמוך היו נשיאים ושניים אבות בית דין. וכע"ז גם בכי"ל. ולשון ארוכה היא, והנכון כלפנינו, וכ"ה בבבלי הנ"ל. וכנראה שהיה ידוע לו לתנא של הברייתא הסדר שבהוצאות שלפנינו, ששנו את שמאי לפני הלל, ולפיכך נתן סימן ברור, ולא נקט לשון קצרה כמשנתנו הנ"ל.

footnotes:
³⁶ והיה לפניהם הסדר במשנתנו כבהוצאות שלנו. וכן מעתיקים במיוחס לר"ג וברש"י תמורה ט"ז רע"א.


###### Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:8:3
[Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:8:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Chagigah/r/2:8:3)

43. **ר' יהודה או' שמעון בן שטח נשיא וכו'.**וכ"ה בד ובכי"ל. ובכי"ע: וחכמ' אומ' וכו'. וכ"ה בבבלי הנ"ל. ומשנתנו הנ"ל ששנתה יהודה בן טבאי ראשונה, ואמרה שהראשונים היו נשיאים, היא כר"מ כאן ושלא כר' יהודה. ובירושלמי פ"ב ה"ב, ע"ז ע"ד: אנן תנינן יהודה בן טבאי נשיא ושמעון בן שטח אב בית דין. אית תניי תני ומחלף. ובירושלמי סנהדרין פ"ו רה"ט, כ"ג ע"ג: אית תניי תני יהודה בן טבאי נשיא. אית תניי תני שמעון בן שטח נשיא.


###### Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:9:1
[Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:9:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Chagigah/r/2:9:1)

44. **אמ' ר' יוסי כתחלה לא היתה מחלוקת בישראל וכו'.**בכי"ו בטעות: אמ' ר' יהודה וכו', והוא באשגרה מלעיל, ובד, כי"ע וכי"ל: ר' יוסי. וכ"ה להלן סנהדרין רפ"ז בכל הנוסחאות (לרבות גם כי"ו), בירושלמי שם פ"א ה"ד, י"ט ע"ג, בבלי שם פ"ח ב'. ובבבלי שם: מתחילה לא היו מרבין מחלוקת בישראל וכו', ועיי"ש בדק"ס. וחלק גדול מן התוספתא הביא במאירי, פתיחה לאבות, ד' ווינה, ז' ע"ב, בשם ברייתא של חגיגה, ופ' אלו הן הנחנקין (בבלי הנ"ל), אבל העתיק את לשון התוספתא.


###### Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:9:2
[Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:9:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Chagigah/r/2:9:2)

46-47. **שני בתי דינין של שלשה שלשה חיו בירושלם. אחד בהר הבית ואחד בחיל.**וכ"ה בכל הנוסחאות כאן, במאירי הנ"ל³⁷ ולהלן סנהדרין רפ"ז הנ"ל ובירושלמי שם, וכן מוכח לעיל סוף שקלים. ועיין על מקום החיל במדות פ"ב מ"ג. ובבבלי הנ"ל: ושני בתי דינין של **עשרים ושלשה, עשרים ושלשה** (כ"ה בכ"י פריס), אחד יושב על פתח הר הבית ואחד יושב על פתח העזרה. וכן במשנתנו שם פי"א מ"ב: ג' בתי דינין היו שם, אחד יושב על פתח הר הבית, ואחד יושב על פתח העזרה, ואחד יושב בלשכת הגזית וכו'. וכן הוא בספרי שופטים פי' קנ"ב, עמ' 206, ובב"ר פ"ע, ח', עמ' 807. ועיין מ"ש הר"ח אלבק במבואו למס' סנהדרין, עמ' 164, הערות 5–6. ולפי הבבלי שם ישב בית הגדול בחיל בשבתות ובימים טובים, ועיין להלן בתוספתא, שו' 55–56, ד"ה ובשבתות. ואשר לישיבתם בחיל עיין מה שהאריך בח"ד לסנהדרין רפ"ז.

footnotes:
³⁷ אלא שקיצר קצת, וז"ל: ושני בתי דינין של ג' אחד בהר הבית ואחד בחיל.


###### Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:9:3
[Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:9:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Chagigah/r/2:9:3)

47-48. **נצרך אחד מהן וכו'.**במאירי הנ"ל: נצרך אחד **להוראה** הולך וכו'. והיא הוספת פירוש של רבינו.


###### Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:9:4
[Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:9:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Chagigah/r/2:9:4)

48-49. **אין בית דין בעירו הולך אצל בית דין הסמוך לעירו.**וכ"ה בד, בכי"ל ולהלן סנהדרין רפ"ז. וכע"ז גם במאירי הנ"ל. ובכי"ע יש כאן השמטה ע"י הדומות. ובירושלמי: ושואלה בבית דין שבעירו, אם שמעו³⁸ אמרו לו, ואי לא, היה הוא ומופלא שבהן באין ושואלין אותה בבית דין הסמוך לעירו. ובתוספתא שמדברים באין בית דין בעירו הולך בעל השאלה. ועיין מ"ש הר"ח אלבק על מופלא שבב"ד בהשלמות ותוספות לסנהדרין, עמ' 458 ואילך, ולהוריות, עמ' 504 ואילך, עיי"ש שציין לספרות של חכמי זמננו בעניין זה. ובבבלי הנ"ל³⁹ הנוסח בבבא זו כמו בירושלמי, אלא שבבבלי לא נזכר כלל בברייתא זו המופלא, אלא: באין, כלומר, כולם באין, עיין מ"ש ר"ח אלבק הנ"ל, עמ' 458. ועיין בח"ד שהעיר שמכאן הוא מקור הר"מ בפ"א מה' ממרים ה"ד. ועיין בפיה"מ להר"מ למשנה שם, ובהערות ר"מ גאטטליעב לפיה"מ סנהדרין שהוציא לאור, עמ' 101, ד"ה הלכה ב'.

footnotes:
³⁸ מלשון הירושלמי והתוספתא להלן ברור שבנידן שלפנינו "שמעו" פירושו ששמעו וידעו את ההלכה. ועיין ר"מ פ"א מה' ממרים ה"ד ופ"ג שם ה"ח ובכ"מ ובלח"מ שם ומ"ש בחקרי לב יו"ד ח"א סי' פ"ו, קכ"ט ע"א.
³⁹ בכי"י ובראשונים, עיין דק"ס, עמ' 239, הע' י'.


###### Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:9:5
[Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:9:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Chagigah/r/2:9:5)

52-53. **אע"פ שהו של שבעים ואחד אין פחות מעשרים ושלשה נצרך אחד מהן לצאת רואה אם יש שם וכו'.**וכע"ז בירושלמי הנ"ל בברייתא זו. אבל בבבלי ליתא, וישנו לעיל שם ל"ז א'. וכ"ה במדרש במ"ר פ"א, ד', שהש"ר פ"ז, ג', תנחומא כי תשא סי' ב' (בובר סי' א'), להלן שם במדבר סי' ד' בשתי המהדורות. ובפסיקתא רבתי פ"י, הוצ' רמא"ש, ל"ה ע"א, בהרחבת הלשון: כך לא היתה סנהדרין חסרים לעולם מעשרים ושלשה, כיצד שבעים סנהדרין היו יושבים בה, וכיון שהיו מבקשים לילך ולאכול, לא היו כולהם נפנים כאחד, אלא מהם היו הולכים ואוכלין, ומהם היו משתמרים עד שיהיו אותם באים, ואח"כ היו הולכים, ולא חסרה וכו'. וברש"י סנהדרין שם: לצאת לעסקיו חוץ ללשכה. ועיין בערוך לנר שם.


###### Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:9:6
[Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:9:6](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Chagigah/r/2:9:6)

55-56. **ובשבתות ובימים טובים באין לבית המדרש שבהר הבית.**בד: נכנסין לבי' המדרש. ובכי"ע ובכי"ל: לא היו נכנסין אלא לבית המדרש וכו'. וכ"ה להלן בסנהדרין בכל הנוסחאות (לרבות כי"ו). והיא נוסחא משובחת שלא נכנסו כלל ללישכת הגזית, שלא יראו כיושבים בדין בשבת וביו"ט, אבל בבית המדרש מורים את ההלכה, עיין רש"י במקומו ד"ה יושבין בחיל. ובירושלמי הנ"ל: היו יושבין בבית המדרש וכו'. ובבבלי הנ"ל: יושבין בחיל. ועיין לעיל, שו' 46–47, ד"ה שני. ועיין לעיל סוכה פ"ד, שו' 15–16.


###### Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:9:7
[Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:9:7](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Chagigah/r/2:9:7)

58-59. **משרבו תלמידי שמיי והלל שלא שימשו כל צרכן הרבו מחלוקות בישראל ונעשו שתי תורות.**להלן סוטה ספי"ד. ובד שם: **כשתי** תורות, וכן מעתיק גם במאירי הנ"ל (לעיל, סוף שו' 44), והוא תיקון ע"פ הבבלי בסנהדרין הנ"ל וסוטה מ"ז ב'. ובירושלמי סנהדרין הנ"ל: משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שימשו **רביהן** כצורכן רבו מחלוקות בישראל ונעשו שתי תורות. ובירושלמי כאן פ"ב רה"ב, ע"ז ע"ד: משרבו תלמידי **ב"ש** ותלמידי **ב"ה** ולא שימשו את רביהן כל צורכן, ורבו המחלוקות בישראל, ונחלקו לשתי כיתות, אילו מטמאין ואילו מטהרין, ועוד אינה עתידה לחזור למקומה עד שיבוא בן דוד. ועיין בהקדמת המשנה להר"מ חלק שלישי, הוצ' האמבורגער, עמ' 26 ואילך, ומ"ש בשו"ת חות יאיר סי' קצ"ב, ובחקרי לב יו"ד ח"א סי' פ"ו, קכ"ט ע"ב ואילך.


###### Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:9:8
[Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:9:8](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Chagigah/r/2:9:8)

59-60. **ומשם היו יושבין ובודקין כל מי שהו חכם ועניו ושפוי וירא חטא ופרק טוב וכו'.**להלן סנהדרין פ"ז הנ"ל. ובירושלמי סנהדרין פ"א הנ"ל: ומשם היו שולחין בכל עיירות שבארץ ישראל וכל מי שהיו מוצאין אותו חכם, עניו, שפוי, עין טובה, נפש שפלה, רוח נמוכה, לב טוב, יצר טוב, חלק טוב וכו'. ושפוי פירושו נעים, נוח ורך, ורגיל במשמעות זו בסורית, ובעיקר מי שמתאים עצמו לאחרים, עיין במלון ללשון סורית של מרגליות ערך שף. ובספרי דברים פיס' י', עמ' 20: שמא אינו שפוי בתוך ביתו, ופירושו שאינו נוח לבני ביתו. וכן בנוסח של שטר מיאון להלן יבמות רפי"ג: לא **שפיא** ליה. ובמקבילה שבירושלמי מו"ק פ"ג ה"ג, פ"ב ע"א: לא שוינא ליה. ובסנהדרין שם פ"א, י"ט ע"א: לא שוייהנא ליה. והיא היא, ופירושו איני מתאימה לו. וחלק טוב שבירושלמי הוא פרק טוב שבתוספתא. ובתפילתן של דבית ר' ינאי בירושלמי ברכות פ"ז ה"ב, ז' ע"ד: יהי רצון וכו' שתתן לי לב טוב, חלק טוב, יצר טוב, סבר טוב, שם טוב, עין טובה, ונפש טוב ונפש שפלה, ורוח נמוכה. ואף כאן "חלק טוב" היא מדה טובה שבאדם. ובירושלמי סוטה פ"א ה"ז, י"ז ע"א: הוא **חלק רע** באנשים, שנתן עיניו בה לגרשה. וחלק רע כאן היא מדה רעה. ומכאן שחלק טוב היא מדה טובה. ורגיל במצבות של בית שערים εϋμοιρος, כלומר, חלק טוב.⁴⁰ וספק הוא אם פרק טוב הוא פרקו נאה שפירשוהו בבבלי תענית ט"ז א' שלא יצא עליו שם רע בילדותו. ועיין מ"ש ע"ז בספרי היונית שבא"י היהודית (אנגלית), עמ' 72 ואילך. ובבבלי סנהדרין הנ"ל: משם כותבין ושולחין בכל מקומות, כל מי שהוא חכם ושפל ברך ודעת הבריות נוחה הימנו יהא דיין בעירו. והוא ע"פ המטבע שבבבלי תענית ט"ז א', ועיי"ש במקבילה שבירושלמי פ"ב רה"ב, ס"ה סע"ב.

footnotes:
⁴⁰ ושם כלול גם המושג של בעל מזל טוב, felix.


###### Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:9:9
[Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:9:9](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Chagigah/r/2:9:9)

60-61. **עושין אותו דיין בעירו, משנעשה דיין בעירו וכו'.**וכע"ז גם בבבלי הנ"ל. אבל בירושלמי הנ"ל: היו מושיבין אותו בבית דין שבהר הבית וכו', וכנראה שיש שם השמטה ע"י הדומות. וכן מפורש לעיל סוף שקלים: זקן אין מושיבין אותו בלשכת הגזית אלא אם כן נעשה דיין בעירו, משנעשה דיין וכו'.


###### Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:9:10
[Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:9:10](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Chagigah/r/2:9:10)

63. **ושם יושבין ובודקין יחסי כהונה יחסי לויה וכו'.**וכ"ה גם להלן סנהדרין פ"ז הנ"ל, ובירושלמי ובבבלי ליתא. ובמשנתנו סוף מדות: לשכת הגזית, שם היתה סנהדרי גדולה של ישראל יושבת ודנה את הכהונה וכו', ולא הזכירו שם יחוסי לווייה. ובבבלי קידושין ע"ו ב': דאמר מר ששם היו יושבין (מלה זו ליתא בכי"מ ובריטב"א שנביא להלן) מייחסי כהונה ומייחסי לוייה. ובריטב"א שם: ששם היו מיוחסי כהונה ולוייה, פי' הכי תנן התם לשכת הגזית וכו', ומפרש במתני' כשם שהיו בודקים את הכהנים כך היו בודקים את הלויים. ועיין בפיה"מ להר"מ שם.
ובספרי קרח פי' קט"ז, עמ' 133: ולמבית לפרוכת, מיכן אמרו מקום היה אחורי בית לפרוכת ששם בודקים יחוסי כהונה. וכבר פירשתי בספרי היליניסמוס בא"י היהודית (אנגלית), עמ' 172, שאין סתירה בין המשנה והתוספתא ובין הספרי, ובלשכת הגזית היו פוסקים ביחס ליחוס שלהם, אבל מגילות היוחסין היו מונחים מאחורי הבית,⁴¹ מקום האוצר, ושם היה תחילת הברור, ולאו דווקא ע"י סנהדרין גדולה, עיין מש"ש. [תיקונים והשלמות: העירני ד"ר חיים דב מנטל (על ספרי היליניסמוס הנ״ל) שכבר קדמני בזה בהגהות הגר״א לבבלי קדושין ע״ו ב׳.]

footnotes:
⁴¹ ὀπισθόδομος, מקום בית הגנזים.


###### Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:9:11
[Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:9:11](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Chagigah/r/2:9:11)

**כהן שנמצא בו פסול וכו'.**כל ההלכה במשנה סוף מדות הנ"ל.


###### Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:9:12
[Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:9:12](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Chagigah/r/2:9:12)

66-67. **ומביא עשירית האיפה משלו ועובדה בידו, אע"פ שאין המשמר שלו.**וכ"ה להלן סנהדרין פ"ז הנ"ל. וכל הברייתא עד הסוף גם לעיל סוף שקלים, שו' 70 ואילך, אלא ששם חסר "אע"פ שאין המשמר שלו", וכן חסרה הלכה זו במקבילות שצוינו שם. והכוונה כאן לפי שהסברנו בשקלים הנ"ל במקומו שמנחה זו אינה קרבן להכשירו לכהונה (כקנו של גר שעושה אותו ככשרי ישראל), אלא חינוכו והתחלת עבודתו, ולפיכך עובדה בידו, וממילא יכול לעשות כן אע"פ שאין המשמר שלו, כמפורש במשנת תמורה פ"ג מ"ד, להלן מנחות פי"ג הי"ז, ולמדוה מן הכתוב בספרי שופטים פי' קס"ח בכי"י, עיין בשנו"ס בהוצ' הר"א פינקלשטין, עמ' 217, ספרי נשא פי' ו', עמ' 9, ירושלמי יבמות פי"א ה"ו, י"ב ע"א, בבלי ב"ק ק"ט ב', מנחות ע"ד א'.
יתר על כן אנו למדים מכאן שאין הכהנים יכולים לעכב את חינוך העבודה של הכהן עד שיגיע משמרו, או עד הרגל, או עד זמן שיצטרך להביא קרבן, אלא רשאי הוא להתחנך כל זמן שירצה. ולעניין משלו ועובדה בידו, עיין מ"ש לעיל סוף שקלים הנ"ל.


###### Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:9:13
[Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:9:13](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Chagigah/r/2:9:13)

68. **עבדתן כשירה.**עיין מ"ש ע"ז לעיל סוף שקלים, שו' 71, ד"ה אע"פ שלא הביא.


###### Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:10:1
[Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:10:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Chagigah/r/2:10:1)

68-69. **אי זו היא סמיכה שנחלקו עליה וכו'.**הברייתא חוזרת לרה"ח (שו' 41), ומבארת שלא היתה מחלוקת ביחס לשלמי חובה אם הם טעונים סמיכה (כדעת ר' יוסי בר' יהודה בבבלי ביצה כ' א'), אלא השאלה היתה אם סומכין על הקרבן ביו"ט. וזה הוא עיקר המחלוקת של הזוגות ושל שמאי והלל, ולא נחלקו כלל אם מביאין עולות ביו"ט,⁴² ומסמיכה לכאן גם מחלוקת ב"ש וב"ה לעניין עולות. ובארו בירושלמי פ"ב ה"ב, ע"ז ע"ד, ובבבלי ט"ז ב', שהאיסור הוא משום שבות, שמשתמש בבעלי חיים ביו"ט. וכמה מחכמי זמננו רצו להטות את הסמיכה לעניין אחר, ואין שום יסוד לדבריהם, עיין עכשיו מ"ש הר"ח אלבק בהשלמות ותוספות למשנה סדר מועד, עמ' 511. והרי חז"ל בוודאי שלא היתה שבות קלה בעיניהם, והסמיכה על הקרבן היתה מאד חביבה גם בעיני העם. ויפה העיר א"א הלוי (אפשטין) בתרביץ שכ"ח, עמ' 155 ואילך, שמתוך המקורות להלן ברור שהעם לא רצה בשום אופן לוותר על הסמיכה בזמנה, ונמנעו להביא אפילו שלמים ביו"ט, שמותר להביאם גם לבית שמאי, והיתה העזרה שוממת ביו"ט, ואין פלא ששאלה זו העסיקה את החכמים במשך דורות. ועיין מ"ש יעקב הלוי באוצר נחמד ח"ג, עמ' 27 ואילך.

footnotes:
⁴² וכן כתב הרא"ה ביצה כ' א': והאמת ששמאי והלל לא נחלקו מעולם בעולת ראיה, שלא נחלקו אלא בג', וסמיכה א' (=אחרת?), אבל התלמידים שלא שמשו כל צורכן טעו בדבר. ולפי פירוש רבינו מובן יותר למה הקדימה התוספתא לפני ההלכה שלנו את העניין של תלמידי ב"ש וב"ה.


###### Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:10:2
[Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:10:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Chagigah/r/2:10:2)

69-70. **בית שמיי או' אין סומכין ביום טוב, ושלמים החוגג בהן סומך עליהן מערב יום טוב וכו'.**במשנתנו פ"ב מ"ג, וביצה פ"ב מ"ד: בית שמאי אומרים מביאים שלמים ואין סומכין עליהן, אבל לא עולות, ובית הלל אומרים מביאין שלמים ועולות וסומכין עליהם. ועיין בבלי מגילה ה' א', ירושלמי פסחים פ"ו סה"ב, ל"ג ע"ב, בגליון אפרים שם, ומ"ש בירושלמי כפשוטו, עמ' 472, ד"ה הרי. ומבארת התוספתא שלא אמרו ב"ש שאין סומכין עליהם כלל (כדעת ר' יוסי בר' יהודה בברייתא שבבבלי ביצה כ' א'), אלא סומך עליהם מערב יו"ט. וב"ה סוברים שמביאים גם עולות וסומכין עליהם ביו"ט, משום שתיכף לסמיכה שחיטה, כמפורש במשנת מנחות פ"ט סמ"ח ובמקבילות. וכן מפורש בברייתות שבבבלי ביצה י"ט סע"א, כ' א'.
וביתר באור בירושלמי בסוגיין פ"ב רה"ג, ע"ח ע"א, וביצה פ"ב רה"ד, ס"א ע"ב, אלא שהמפרשים הגיהו ונדחקו. אבל אין שום צורך בהגהה, והפירוש הנכון הוא בנועם ירושלמי כאן, בהגהות יפה עינים לביצה כ' א', ובאור שמח פ"ב מה' חגיגה ה"י, ד"ה והנה. וכן אמרו שם: בית שמאי אומרים הותרה (כלומר, במקום שאי אפשר) סמיכה שלא כדרכה, ובית הלל אומרים לא הותרה סמיכה שלא כדרכה. אי זו היא סמיכה שלא כדרכה מאתמול. אמר ר' זעורה כל עמא מודיי באשם מצורע שסמך עליו מאתמול (כלומר, ביום שביעי) לא יצא (כלומר, שהרי היה מחוסר זמן, ולא היה ראוי עדיין להביא קרבן), שלמי נדבה שסמך עליה מאתמול יצא.⁴³ מה פליגין בשלמי חגיגה, בית שמאי עבדין לון כשלמי נדבה, בית הלל עבדין לון כאשם מצורע.⁴⁴ אמר ר' יסא הן דת אמר אשם מצורע שסמך עליו מאתמול לא יצא בזמנו (כלומר, כשרוצה להקריבו בזמנו, ביום שמיני שלו), עיבר זמנו (כלומר, אם מקריבו ביום תשיעי ואילך) נעשה כשלמי חגיגה.

footnotes:
⁴³ לא יצא, ונמחקה המלה "לא". וכן נכון ואינה במקבילה שבביצה גם בכי"ל. והכוונה שכולם מודים שבדיעבד יצא אם סמך על שלמי נדבה מאתמול, שהרי היו ראויים לקרבן באותו זמן.
⁴⁴ שהרי שלמים ששחטן מערב יו"ט אינו יוצא בהן אף ידי שמחה לשיטת הירושלמי כאן פ"א ה"ד, ע"ו ע"ב, וסוכה פ"ד ה"ה, נ"ד ע"ג. ועיין בבלי פסחים ע"א א'.


###### Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:10:3
[Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:10:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Chagigah/r/2:10:3)

71. **אמרו בית הלל ומה אם בשעה שאי אתה מותר לעשות להדיוט וכו'.**וכ"ה ("בשעה") בירושלמי כאן וביצה הנ"ל. ובבבלי ביצה כ' ב': ומה במקום שאסור להדיוט⁴⁵ וכו'. ופירש"י: שבת שאסור לעשות להדיוט כלום, מותר לגבוה, תמידין ומוספין.

footnotes:
⁴⁵ עיין בח"ד שהקשה למה לא אמרו דיו לבא מן הדין וכו'. וכבר דנו בקושיא זו ברא"ה, בחידושים לבנו של הרמב"ן בביצה שם במקומו, ועיין גם בתולדות יעקב למהריק"ש ובמהר"ם שיף שם.


###### Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:10:4
[Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:10:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Chagigah/r/2:10:4)

73-74. **נדרים ונדבות יוכיחו שאתה מותר לעשות להדיוט ואין אתה מותר לעשות לגבוה.**וכע"ז בירושלמי ובבבלי הנ"ל. וקיצור לשון יש כאן, והכוונה שאף בשעה שאתה מותר לעשות להדיוט (כלומר, ביו"ט), אין אתה מותר לעשותן לגבוה אפילו לשיטתכם, ואף אנו נביא עולת ראייה שאסורה ביו"ט.


###### Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:10:5
[Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:10:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Chagigah/r/2:10:5)

75. **תאמרו בחגיגה שזמנה קבוע.**וכ"ה בירושלמי הנ"ל. ובבבלי הנ"ל: תאמר **בעולת ראייה** שקבוע לה זמן, ועיין מ"ש על "חגיגה" להלן בסמוך. ובר"מ פ"א מה' חגיגה ה"ח: שאין להם זמן קבוע כקרבנות הצבור, שאם אינו חוגג היום חוגג למחר, כלומר, ולפיכך אין דוחין את השבת, אבל דוחין את יו"ט. ועיין מה שהאריך בזה בחקרי לב או"ח ח"א סי' קכ"ט, רנ"ד ע"ג ואילך. ועיין תוספתא תמורה פ"א הי"ז.


###### Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:10:6
[Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:10:6](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Chagigah/r/2:10:6)

76. **אף חגיגה פעמים שאין זמנה קבוע.**וכע"ז בירושלמי הנ"ל. אבל בבבלי הנ"ל: אף זו (כלומר, עולת ראייה שהזכיר לעיל שם) אין קבוע לה זמן. ובתוספות י"ז א' ד"ה יום טבוח (השני) הבינו מתוך לשון הירושלמי שב"ש סוברים שאף חגיגה אין קריבה ביו"ט. וכבר העירו כמה מן האחרונים שהדברים תמוהים מאד, שהרי כן מפורש לעיל ברישא בדברי ב"ש עצמן ששלמים החוגג בהן סומך עליהן מערב יו"ט, כלומר, וקריבין ביו"ט.⁴⁶ ועיין גם בבלי מגילה ה' א'. ועיין באו"ש פ"א מה' חגיגה ה"ח. וכבר הבינו האחרונים שאף בירושלמי ובתוספתא כאן "חגיגה" פירושה עולת ראייה, ולא שלמי חגיגה, עיין בהר המריה על הר"מ פ"א מה' חגיגה אות כ"ח. וכבר הראינו לעיל פ"א, שו' 31, ד"ה זה וזה, שאף לב"ש כלולה עולת ראייה ב"חגיגה".

footnotes:
⁴⁶ ועיין להלן הע' 47.


###### Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:10:7
[Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:10:7](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Chagigah/r/2:10:7)

76-77. **שמי שלא חג ביום טוב הראשון של חג חוגג את כל הרגל וכו'.**משנתנו פ"א מ"ו, תו"כ אמור פי"ז ה"ב, ק"ב ע"ד, ועיי"ש ספט"ו, ק"ב ע"ג, ירושלמי ובבלי הנ"ל, בבלי כאן י"ז א', ר"ה ד' ב', יומא ג' א', מגילה ה' א', במ"ר פ"ט, ו'. ועיין ספרי ראה פי' קמ"ב, עמ' 195, מכילתא בא ספ"ז, עמ' 25 ואילך.


###### Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:10:8
[Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:10:8](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Chagigah/r/2:10:8)

77. **ויום טוב האחרון של חג.**וכ"ה בבבלי ביצה כ' ב' הנ"ל. ומכאן משמע שאף ב"ש מודים שאם לא חג כל הרגל מקריב עולת ראייה ביום טוב אחרון של חג, והוכיחו מכאן שמכל מקום דינה כאילו זמנה קבוע. וכן כתב במהר"מ שיף שם.⁴⁷ והוא קשה מאד, שהרי כל שיכול לעשות מקודם, אין כאן זמן קבוע, עיין במשנת שבת רפי"ט ובמקבילות, ובתוספתא תמורה פ"א הי"ז. וכן תפס כדבר פשוט בטורי אבן, אבני שהם, י"ז א'. ולפיכך מסתבר יותר כלשון שני שבהגהות חכמת מנוח לביצה שם, שב"ש השיבו לבית הלל לפי מדותיהם (אבל לשיטתם הם אין עולת ראייה באה ביו"ט האחרון של חג), וכמו שרצה לומר גם במהר"מ שיף שם. ובירושלמי הנ"ל (כאן וביצה) באמת חסר הסיום, והלשון שם: חגיגה אין זמנה קבוע, שאם לא חג בראשון חוגג בשני, שאם לא חג בשיני חוגג בשלישי, ולא נזכר שם כלל יום טוב האחרון של חג.
ובירושלמי שם מסיים: אמרו להם בית הלל חגיגה זמנה קבוע שאם לא חג ברגל אינו יכול לחוג לאחר הרגל. אמרו להם בית שמאי, והלא כבר נאמר אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם, אמרו להם בית הלל משם ראייה, לכם אינו נעשה, נעשה⁴⁸ הוא לגבוה. כלומר, אפילו כולו לגבוה. וכע"ז בבבלי הנ"ל,⁴⁹ אלא ששם מסיים בדברי בית הלל: והלא כבר נאמר לה' כל דלה'. ומוסיפים שם: אם כן מה תלמוד לומר לכם, לכם ולא לגוים, לכם ולא לכלבים. ועיי"ש ברש"י, ומ"ש בתורה שלמה בא חי"א, עמ' 150, הערה שס"א.

footnotes:
⁴⁷ ובהשמטות והוספות מהגהות הגאון ר' יצחק חבר בש"ס הוצ' ראם סוף סדר טהרות רצה לחדש שבעצרת אפילו שלמים אין קריבים לב"ש, משום שיש להם תשלומין לאחר החג, אבל בפסח וסוכות שאין להם תשלומין לאחר החג הרי בהכרח קריבים ביום טוב האחרון (אם לא הקריב לפני כן), וממילא אין לחלק בין יו"ט אחרון לראשון, ומיושבים בזה דברי רש"י י"ז א' שהם מרפסים איגרי. ולא ירדתי לסוף דעתו בזה, שהרי לפי סברא זו יקריבו גם עולות לב"ש ביו"ט של פסח וסוכות, ואם הוא סובר שעולות אינן קריבות אפילו ביו"ט האחרון, אף שלמים לא יקריבו.
⁴⁸ כ"ח בכי"ל בביצה ובחגיגה, ובשני המקומות תלה המגיה בין השורות: אבל.
⁴⁹ עיין דק"ס שם, עמ' 47, הע' ט', וברא"ה שם. וגירסא זו היתה גם לפני הרע"ב כאן פ"ב מ"ג סד"ה אבל ובביצה פ"ב מ"ד, ועיי"ש בהגהות יש סדר למשנה, ומן הירושלמי מוכח שהנכון כלפנינו.


###### Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:10:9
[Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:10:9](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Chagigah/r/2:10:9)

77-79. **אבא שאול היה אומרה בלשון אחרת משם בית הלל, ומה אם בשעה שכירתך סתומה כירת רבך פתוחה וכו'.**וכע"ז בבבלי הנ"ל, אלא ששם: ומה **במקום** שכירתך וכו'. וכ"ה בכי"ע. ובירושלמי הנ"ל: אבא שאול אומר **טעם אחר** מה אם בשעה שכירתך וכו'. ובבבלי שם מוכח שאין כאן "לשון" אחרת גרידא, אלא שמחלוקת ביניהם, ולת"ק אין נדרים ונדבות קריבים ביו"ט אפילו לבית הלל, כמפורש לעיל, וכפשוטם של דברים (עיין להלן), אבל אבא שאול שלומד מק"ו סובר שלב"ה נדרים ונדבות קרבים ביו"ט, שאם כירתו פתוחה, ק"ו לכירת רבו שתהא פתוחה גם לנדרים ולנדבות. ולשיטת הבבלי ממעט הת"ק נדרים ונדבות מלכם, לכם ולא לגבוה, אבל אבא שאול דורש לכם ולא לגוים, ומק"ו מרבה אפילו נדרים ונדבות.
וכן בבבלי פסחים מ"ז א' בכ"י אוקספורד (לפי דק"ס שם, עמ' 132, הערה ט'): כאבא שאול דאמר לכם ולא לנכרים, אבל לגבוה שרי מק"ו ומה במקום שכירתך סתומה, כירת רבך פתוחה, במקום שכירתך פתוחה אינו דין שתהא כירת רבך פתוחה. וכן במכילתא הבבלית, מכילתא דרשב"י (בא י"ב, ט"ז, עמ' 21): לכם, ולא לגבוה (כלומר, שאין מקריבין נדרים ונדבות ביו"ט), **שהיה** (כגירסת מדרש הגדול) אבא שאול דנו דין אחר, ומה אם בשעה שלא נפתחו כירי הדיוט נפתחו כירי שמים, בשעה שנפתחו כירי הדיוט אינו דין שיפתחו כירי שמים. והכוונה שאבא שאול חולק ולא דרש כלל לכם ולא לגבוה, כשיטת הבבלי. ועיין בפירוש רבינו שמואל שהביאו בתוספות ביצה כ' ב' ד"ה נדרים, והפירוש קשה גם מבחינות אחרות, ורוב הראשונים פירשו כפירש"י.


###### Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:10:10
[Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:10:10](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Chagigah/r/2:10:10)

79-80. **דבר אחר שלא יהא שלחנך מלא ושלחן רבך ריקן.**וכן בירושלמי הנ"ל: דבר אחר אינו בדין שיהא שולחנך מלא וכו'. ובבבלי הנ"ל: וכן בדין שלא יהא שולחנך וכו'. וכ"ה גם במכילתין ז' א'. ופירש בשטמ"ק ביצה בשם רבו שאף בדיון בין ב"ש וב"ה לא נזכרו כלל נדרים ונדבות, "וכן בדין" פירושו בדין של ב"ש וב"ה. אבל בתוספתא ובירושלמי בוודאי שאין לפרש כן, והכוונה שלפי הלשון השנייה לא למד אבא שאול יום טוב משבת אלא שכן הדין מחייב, כפירוש מהריק"ש בתולדות יעקב בביצה במקומו בלשון הבבלי. ובפי' הרא"ה שם: ומשום דק"ו לא סגי שפיר דא"ל כדאמר לעיל, מה לנו"נ שכן לא קבוע להן זמן, אמר עלה וכן בדין שלא יהיה שלחנך מלא. וכן בשטמ"ק שם בשם הריטב"א: דמשום דמרבה האי ק"ו אפי' נדרים ונדבות, אמ' דין הוא שיהא שלחן רבך מלא במיני תבשילין כשלחנך. ולפ"ז "וכן בדין" משלים ומחזק את הלשון הראשונה. אבל מן התוספתא והירושלמי משמע יותר כפירוש מהריק"ש.


###### Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:11:1
[Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:11:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Chagigah/r/2:11:1)

80-81. **מעשה בהלל הזקן שסמך על העולה בעזרה וכו'.**ירושלמי כאן וביצה פ"ב הנ"ל, בבלי ביצה כ' א'. ועיין בבלי פסחים ס"ו ב', נדרים ט' ב', ובמשנה למלך פ"ב מה' שחיטה ה"ג.


###### Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:11:2
[Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:11:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Chagigah/r/2:11:2)

81-82. **בואו וראו שהיא נקבה וצריך אני לעשותה זבחי שלמים וכו'.**בירושלמי הנ"ל: התחיל מקשקש בזנבה, אמר להן ראו נקיבה היא וכו'. וכע"ז בבבלי הנ"ל, עיי"ש ברש"י. ועל הסמיכה לא מיחו, כי שמא לא ראו את הסמיכה, עיין במהרש"א שם שציין לתוספות כאן ז' ב' ד"ה מביאין. ועיין מ"ש לעיל, הערה 42, בשם הרא"ה.


###### Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:11:3
[Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:11:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Chagigah/r/2:11:3)

84-85. **שהלכה כדברי בית הלל בכל מקום.**וכ"ה בד. אבל בכי"ע, בכי"ל, בירושלמי ובבבלי חסר "בכל מקום", וכן מחקה בח"ד, שהרי באותו זמן עדיין לא נקבעה הלכה כב"ה אפילו ברוב המקומות. וכן ברא"ה ביצה שם: שהלכה כב"ה. פי' בזה.


###### Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:11:4
[Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:11:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Chagigah/r/2:11:4)

85. **הלך והביא את כל צאן קידר והעמידן בעזרה.**וכע"ז בבבלי הנ"ל: שלח והביא כל צאן קדר שבירושלים והעמידן בעזרה, וגירסת התוספתא היא מליצה ע"פ ישעי' ס', ז'. ועיין מ"ש בספרי היליניסמוס בא"י היהודית (אנגלית), עמ' 153. ובירושלמי הנ"ל: פעם אחת נכנס לעזרה ומצאה שוממת, אמר ישמו בתיהן של אילו שהישמו את בית אלהינו, מה עשה שלח והביא שלשת אלפים טלים מצאן קדר וביקרן ממומין והעמידן **בהר הבית**⁵⁰ וכו'. ומכאן ברור שאף שלמי שמחה ושלמי חגיגה לא הקריבו, משום איסור הסמיכה לב"ש שהיתה חביבה עליהם, עיין מ"ש לעיל, שו' 68–69, ד"ה אי זו היא סמיכה, בשם א"א הלוי. ועיין להלן.

footnotes:
⁵⁰ עיין בחי' הרשב"א בביצה שם כ' א' מה שדייק מלשון זו.


###### Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:11:5
[Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:11:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Chagigah/r/2:11:5)

85-86. **כל מי שצריך להביא עולות ושלמים יבוא ויטול ויסמוך.**וכ"ה ("עולות ושלמים") גם בד ובכי"ל. וכן בירושלמי הנ"ל: ואמר להן שמעוני אחיי בית ישראל כל מי שהוא רוצה יביא עולות יביא ויסמוך, יביא **שלמים** ויסמוך. ומכאן ברור שאף שלמים לא הביאו, עיין מ"ש לעיל בסמוך. אבל בכי"ע כאן: כל מי שצריך להביא יביא ויטול ויסמוך. וכנראה שהוא תיקון ע"פ הבבלי בביצה שם שגרס: כל מי שרוצה לסמוך יביא ויסמוך. ובכי"מ שם וכן ברא"ה וכמאירי (עיין דק"ס): כל מי שרוצה להביא **עולה** יביא ויסמוך. וגירסא זו היא ע"פ ההנחה שמעולם לא נמנעו מלהביא שלמי חגיגה ושלמי שמחה ביו"ט אפילו לב"ש. וכבר ראינו שלפי מסורת בני א"י אין הדבר כן. ועיין להלן. ועיין ירושלמי פסחים פ"ח ה"ג, ל"ו ע"א, ביצה פ"ה ה"ב, ס"ג ע"ב, בבלי שבת קמ"ח ב', פסחים ס"ו ב'.


###### Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:11:6
[Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:11:6](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Chagigah/r/2:11:6)

86-87. **באו ונטלו את הבהמה והעלו עולות וסמכו עליהן וכו'.**וכ"ה בד ובכי"ע (ושם: ולקחו). ובכי"ל: והעלו עולות **ושלמי'** וסמכו וכו'. ולפנינו קיצרו, והזכירו עולות, מפני שכן עשו מתחילה, שהרי עולה קודמת לשלמים, כמפורש במשנת זבחים פ"י מ"ב.


###### Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:12:1
[Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:12:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Chagigah/r/2:12:1)

88-89. **שסמך על העולה, מצאו תלמיד אחד מתלמידי שמיי אמ' לו מה זה וכו'.**וכן בירושלמי הנ"ל: שהביא עולתו לעזרה **וסמך** עליה וכו'. ובבבלי הנ"ל: שהביא עולתו לעזרה **לסמוך** עליה וכו'. אבל בחי' הרשב"א שם: ובאידך (כלומר, במעשה שלנו) גרסינן **וסמך** והעמידן בעזרה, כלומר בעזרת ישראל וכו'. ולגירסא זו כיוון מהריק"ש בתולדות יעקב כ' א'. ועיין ברש"י ובתוספות חגיגה ז' ב' ד"ה מביאין (וגרסו כגירסת הרשב"א). ועיין ברא"ה ביצה שם.


###### Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:12:2
[Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:12:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Chagigah/r/2:12:2)

89-90. **אמ' לו מה זה שתיקה וכו'.**כלומר, אתה רמזת לי שאינני בקי בהלכות סמיכה, ואף אני רומז לך שאינך בקי בהלכות שתיקה. ואמרו עלה בבבלי: אמר אביי הלכך האי צורבא מרבנן דאמר ליה חבריה מלתא, לא להדר ליה מלתא טפי ממאי דאמר ליה חבריה, דאיהו אמר ליה מה זו סמיכה, וקא מהדר ליה מה זו שתיקה. ובכי"ל כאן: אמ' לו מה **סמכיא**, אמ' לו מה זה שתקיה.


###### Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:12:3
[Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:12:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Chagigah/r/2:12:3)

90. **שתקו בנזיפה.**וכ"ה בד, בכי"ל ובמקבילות. ובכי"ע: שיתקו **בגערה**. והוא כנראה ע"פ פירש"י בביצה שם: בנזיפה. בגערה.


###### Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:13:1
[Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:13:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Chagigah/r/2:13:1)

90-91. **עצרת שחל להיות בשיני או בחמשי או בששי וכו'.**וכ"ה בד. אבל בכי"ע ובכי"ל חסר "או בששי", וכן נכון שהרי אם חלה עצרת בערב שבת אי אפשר להקריב ביום שלאחריה. ולפי גירסת הדפוסים וכי"ו צריך לגרוס אח"כ בדברי ב"ש: יום טבוח לאחריה, כמו שהגיה הגר"א. ובמשנתנו פ"ב מ"ד: עצרת שחל להיות בערב שבת ב"ש אומרים יום טבוח (פירש"י: יום טבוח של קרבנות ראייה וחגיגה) אחר השבת, שהרי לב"ש אין עולות ראייה באות ביום טוב. ומ"ש רש"י "וחגיגה" כבר השיגו עליו בתוספות שם במקומו, ודברנו על כך לעיל, שו' 76, ד"ה אף חגיגה. ועיין בבלי שבת קכ"ט ב'.


###### Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:13:2
[Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:13:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Chagigah/r/2:13:2)

92. **בית הלל אומ' אין לה יום טבוח.**בד: אין יום טבוח. ובמשנתנו: אין יום טבוח אחר השבת. ופירש"י: אינה צריכה יום טבוח, שמותר להקריבן ביום טוב. וברוב רובן של הנוסחאות של משנתנו כגירסת כי"ו בתוספתא, וכ"ה לפני רש"י, עיין דק"ס, עמ' 66, הערה א'. וכ"ה להלן בבבלי י"ז ב' ובמשנה הוצ' לו, קויפמן, פרמה, משניות כ"י על קלף שבביה"מ כאן, משניות כ"י עם פיה"מ להר"מ. ובמשנה שבירושלמי: אין להן (כלומר, לקרבנות) יום טבוח. ובכי"ע כאן: בית הילל אומ' יום טביחה. ובכי"ל: ליום הטביחה. וצ"ל בשניהם: יומה טבוחה. וכן בירושלמי פ"ב רה"ד, ע"ח ע"א: בית הלל אומרי' אין לה יום טבוח, אלא יומה הוא טבוחה.


###### Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:13:3
[Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:13:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Chagigah/r/2:13:3)

92-93. **ומעשה שמת אלכסא⁵¹ בלוד ובאו אנשי העיר להספידו וכו'.**בד ובכי"ע: אנשי עיירות וכו', ובכי"ל: אנשי עירו וכו'. ובבבלי י"ח א': מעשה ומת אלכסא (בעין יעקב: אליסכנדראי) בלוד ונכנסו כל ישראל להספידו וכו'. ובמשנתנו פ"ב מ"ד: ומותרין (כלומר, ביום טבוח) בהספד ובתענית שלא לקיים דברי האומרין עצרת אחר השבת. ומשנתנו היא לכאורה בשיטת ב"ה שאין יום טבוח אלא אם חלה עצרת בשבת שאי אפשר להקריב עולות ראייה ושלמים, וממילא יום טבוח הוא דווקא אם חלה עצרת בשבת. ועיין להלן.

footnotes:
⁵¹ צוקרמנדל בשנו"ס מביא בשם ד וכי"ו "אלכסנדר" (במקום "אלכסא"), והוא אינו מדוייק, ובד"ר של התוספתא: אלכסא, ובד"ח הגיהו "אלכסנדר", ועיין בגירסת הבבלי שבעין יעקב. ומ"ש בשם כי"ו אף הוא אינו נכון.


###### Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:13:4
[Tosefta Kifshutah on Chagigah 2:13:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Chagigah/r/2:13:4)

93. **אמ' להם ר' טרפון צאו, אין מספידין ביום טוב.**בבבלי הנ"ל: ולא הניחם ר' טרפון, מפני שיום טוב של עצרת היה. יום טוב ס"ד וכו', אלא אימא מפני שיום טבוח היה. ושאלו שם ממשנתנו הנ"ל שאמרו בפירוש שמותרין בהספד ביום טבוח. ותירצו: לא קשיא כאן ביו"ט שחל להיות אחר השבת, כאן ביו"ט שחל להיות בשבת, כלומר והמעשה באלכסא היה בעצרת שחלה להיות באמצע השבוע. וכתב בתוספות רי"ד במקומו (ט"ו סע"א מן הספר): קשיא לי דא"כ ר' טרפון כבית שמאי, דאי בית הלל הא אמרו דאין לה יום טבוח, דמקרבי ביו"ט. וי"ל הכי קאמר בית הלל אין צריך יום טבוח, דאי בעי כולהו מקרבי ביו"ט, אבל מיהו סתמא דמילתא אין כל ישראל יכולין להספיק ולהקריב שלמי חגיגה ועולת ראייה ביום ראשון, והרבה מקריבין ביום שני, והילכך יום שני של עצרת הוא אסור בהספד מפני שהוא יום טבוח, ואע"פ שכל שבעה יש להם תשלומין לא נוכל לעשות מכולן יו"ט אלא יום אחד וכו', ודוקא עצרת יש לה יום טבוח למוצאי יו"ט, אבל לא שאר ימים טובים, שפסח וסוכות יש להן תשלומין כל שבעת ימי החג ולא יותר וכו', ומכאן מוכיח שאסור להספיד במוצאי יו"ט של עצרת אף בזמן הזה, דהא מעשה דר"ט אחר חורבן הוה. ובפסקיו באהלי יצחק, ס"ז ע"ב, הסתפק בפסק גרידא: ומיכן מוכח וכו', כסיומו בתוספ' רי"ד, ולא יותר. וכ"ה בעיקר הדברים בס' יד דוד (אופיבאך תקנ"ט) בסוגיין י"ז א', ועל פיו לכאורה ניסח הרב בשו"ע שלו או"ח סי' תצ"ד ס"ק י"ט.⁵² ועיין במשנה למלך פ"ו מה' כלי המקדש ה"ט וה"י, ומה שהאריך בברכי יוסף או"ח סי' תצ"ד אות ד', והעיר שם על שבה"ל השלם סי' רס"ב (קכ"ו ע"א), וצדק בכתבו שמדברי ר' ישעי' שמביא בשבה"ל משמע שלא אסר בהספד אלא במוצאי שבועות גרידא. ועכשיו אנו רואים שכן מפורש בתוספ' רי"ד הנ"ל. ובשבה"ל וכן בשלטה"ג העתיקו מפיסקי רי"ד הנ"ל, ולא מתוספות רי"ד. ועיין גם בשיח יצחק י"ח א'.
ופירוש הרי"ד הנ"ל מוכרח, שהרי לא מצאנו בשום מקום שר"ט נהג כבית שמאי, חוץ מן המקומות שמנו, עיין בברכי יוסף הנ"ל. ולפי זה יום טבוח נוהג אפילו לב"ה, ולאו דווקא בחלה עצרת בשבת. וכן מוכח מדברי ר"ן בס' המפתח⁵³ והר"ח י"ח סע"א. ובירושלמי כאן פ"ג ה"ז, ע"ט ע"ד: יום טוב שחל להיות בערב שבת אוכל,⁵⁴ אף תשבות הרגל⁵⁵ כרגל. אמר ר' זעורה מתניתא אמרה כן, ערב הפסח כפסח ויום טבוח כעצרת. ולפי הנ"ל יום טבוח כעצרת, אף אם חל בשאר ימות השבוע (ולאו דווקא ביום ראשון), ואפילו לשיטת בית הלל.
ברם בראבי"ה ח"ב סי' תת"ו, עמ' 494, מביא בשם אביו מן הבבלי פרק בתרא דמועד קטן (כ"ד ב'): אמר ר' אלעזר אמר ר' אושעיא מנין לאחר עצרת שאסור **בהספד ובתענית**⁵⁶ עד שבעה ימים, שנאמר בחג המצות ובחג השבועות, מקיש חג שבועות לחג המצות וכו' יש לו תשלומין כל שבעה, אפילו לאחר חורבן כדמוכח התם. ומה שמותר בהספד ותענית הני מילי יום טבוח כשחל להיות אחר השבת התירו מפני הצדוקין, הא לאו הכי אסור, ואפילו כשחל לאחר השבת לא התירו אלא אותו יום ותו לא. וכ"ה בקיצור (בשמו) באגודה כאן פ"ב סי' ג', קע"ב ע"ד.⁵⁷ וכן מוכח מן הירושלמי פ"ב ה"ד, ע"ח ע"א. ואפשר שלמעשה כולם נקראו ימי טבוח אפילו לב"ה, וכן פסק בבית הבחירה למאירי, עמ' 34, ועיי"ש, עמ' 36. ובר"ח י"ח א': **ומותרין בו ביום** בהספד ובתענית, אבל אם חלה להיות באמצע שבת **אסורין** (כלומר, העם אסורין בו ביום) בהספד ובתענית. ואין הכרח מדבריו לא לכאן ולא לכאן (לעניין ימי התשלומין).⁵⁸

footnotes:
⁵² והעיר על דברי אדמו"ר ועל תוספ' רי"ד הנ"ל ידידי הגרש"י זוין בספרו סופרים וספרים ח"א, עמ' 16. ברם כל הדברים שם, לרבות הסיום של אדמו"ר: "אבל במוצאי יו"ט האחרון של פסח ושל סוכות לא היה יום טבוח אף לדברי ב"ש שכל עולות ראייה היו נקרבות במוצאי יום טוב הראשון שהוא חולו של מועד, לפיכך אין בהם איסור להתענות מעיקר הדין אלא מחמת מנהג בעלמא" מכוונים בפסק ובלשון לתוספות רי"ד (שנדפסו בשנת תרכ"ב). וכנראה שכיוון להם אדמו"ר מדעתו.
⁵³ בקטעים שנתפרסמו ע"י הר"ש אברמסון בתרביץ שכ"ו, עמ' 64, ועיי"ש בתרגום הע' 8.
⁵⁴ כלומר, והמאכל הוא בחזקת טהרה, אע"פ שהיה בידי ע"ה, כדין מאכל ומשקה ברגל עצמו.
⁵⁵ ערבה עלי הגהת הגרמ"ש באו"ש פי"א מה' מטמאי משכב ומושב הי"א שהגיה: שבתות הרגל, כלומר, שבת שלפני הרגל, או לאחריה.
⁵⁶ לא מצאתי גירסא זו לא במו"ק ולא במקבילות.
⁵⁷ עיין כנה"ג או"ח סי' קל"א שציין לשו"ת בנימין זאב סי' רי"ב שהביא את לשון האגודה. ועיין בשו"ת זכרון יוסף להגר"י שטיינהארט או"ח סי' י"ח, ועיין בהערות לראבי"ה שם (עמ' 494), הע' 17, ועיין בס' המחכים, עמ' 29, והביאו בארחות חיים ח"א ה' הבדלה סי' ל"ג ס"ט ע"א, ובהגהה לסדר טרוייש, עמ' 7.
⁵⁸ וכ"ה בערך גם בס' המפתח לר"ן גאון הנ"ל (עיין לעיל הע' 53), אלא שהגאון דבר בכלים שכהן גדול מתלבש בהם, ואין שם רמז לשאר ימי התשלומים.