## Tosefta Kifshutah on Demai Chapter 7

###### Tosefta Kifshutah on Demai 7:1:1
[Tosefta Kifshutah on Demai 7:1:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Demai/r/7:1:1)

1. **ישראל שקיבל שדהו מישראל וכו'.**בד לנכון: שדה מישראל. ובירושלמי פ"ו ה"ג, כ"ה ע"ב: תני כהן מכהן, לוי מלוי, ישראל מישראל, חולקי' למעשרות.


###### Tosefta Kifshutah on Demai 7:1:2
[Tosefta Kifshutah on Demai 7:1:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Demai/r/7:1:2)

**חולקין ביניהן.**פירשו בירושלמי שם שהרבותא היא לר"א שסובר (במשנתנו פ"ו מ"ג) בכהן ולוי שקיבלו מישראל שהמעשרות שלהן, שע"מ כן באו, מודה כאן שחולקין, שהרי שניהם שוין. ודברי הירושלמי קשים מאד, שהרי יש כאן רבותא לכולי עלמא, כלומר, אעפ"י שאמרו (פ"ו מ"ד) שישראל שקיבל שדה מכהן, המעשרות לכהן, מ"מ כהן שקיבל מכהן יחלוקו. וכבר עמד ע"ז בספר ניר, אבל לא הבינותי את תירוצו ואת שאר דבריו שם.


###### Tosefta Kifshutah on Demai 7:1:3
[Tosefta Kifshutah on Demai 7:1:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Demai/r/7:1:3)

2-3. **רשאין לומר ולהתנות ביניהן וכו'.**כלומר, שהרי בלי התנאי המעשרות של כל השדה הם של הלוי הנותן בקבלה, והתרומה היא של הכהן הנותן בקבלה מדינא, והם יכולים לעשות בהם מה שירצו, עיין מ"ש להלן שו' 8 ושו' 9. ועיין בירושלמי פ"ו רה"ג, ובגירסת הר"ש שם.


###### Tosefta Kifshutah on Demai 7:2:1
[Tosefta Kifshutah on Demai 7:2:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Demai/r/7:2:1)

3-4. **ישראל שקיבל שדה מכהן תרומה לכהן וכו'.**במשנתנו פ"ו מ"ד: ישראל שקבל מכהן ומלוי המעשרות לבעלים. ופירשו הראשונים (עיין בר"ש ובריבמ"ץ) ע"פ הירושלמי שהכהן והלוי שהם בעלי השדה שיירו לעצמם את התרומה או את המעשרות, והם עדיפים ממכירי כהונה (עיין בס' משנה ראשונה). ולפי פשוטה של משנתנו משמע שאף המעשרות של כהן, שהרי מפורש בספרי (קרח פי' קכ"א, עמ' 148): ישראל נותנים מעשר ללוים, אבל כהנים אין נותנים מעשר ללוים. וכן מפורש בירושלמי מע"ש פ"ה, והעתקנו אותו להלן שו' 13. וכן פסק הר"מ בפ"א מה' מעשר ה"ד. ולפ"ז כשהכהן נותן את שדהו בקבלה משייר לעצמו אף את המעשרות. אבל כאן מפורש שבמעשר חולקין, ובזה דין המקבל מכהן כמקבל מישראל. וכן משמע קצת מלשון הר"מ בפ"ו מה' מעשר סהי"ז. ויפה העיר הר"י אברמסקי (בחידושיו כאן) שמכאן נראה שלמ"ד אין נותנין מעשר לכהונה אין הכהן יכול לשייר לעצמו את המעשרות שמתירים את פירות האריס. ודווקא בתרומה שהוא זוכה בה אפילו משל אחרים סתמה כמשיירה לעצמו, והוא משאילה לאריס שיתיר בה את פירותיו ויחזירנה לו,¹ אבל המעשרות שהם מתירים את פירות האריס אינם שלו, וצריך ליתנם ללוי, ולפיכך אינו משיירם לעצמו.
ועיין בשעה"מ פ"א מה' מעשר ה"ד שהוכיח שלשיטת רש"י והריטב"א אף כהן מחייב לתת את המעשרות שלו ללוי, עיי"ש ולפי שיטה זו הברייתא שלנו היא כפשוטה.
ברם ברש"ס, פ"ח ע"ב: תרומה ומעשר ראשון לכהן ומע"ש חולקין בשוה.

footnotes:
¹ עיין בעליות דר' יונה ב"ב ס"ג א', בשטמ"ק שם ס"ב ב', ובריטב"א שם. ועיין שטמ"ק שם, ס"ג א'.


###### Tosefta Kifshutah on Demai 7:2:2
[Tosefta Kifshutah on Demai 7:2:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Demai/r/7:2:2)

4-5. **קבל שדה מלוי מעשר ראשון תרומה וכו'.**צ"ל: מעשר ראשון [ללוי]. תרומה וכו', כמו שהגיה הגר"א. וכן מעתיק מן התוספתא במהרי"ק פ"ו מה' מעשר הי"ז, וממנו, כנראה, אף בכ"מ שם. ועיין בפירוש הרש"ס הנ"ל, וכנראה שאף לפניו² נשמטה בבא זו, כמו בכי"ע.³

footnotes:
² ועיין במלא"ש פ"ו מ"ד.
³ וטעם ההשמטה, משום שבכי"ע גרס בכל הבבא "חולקין בשוה" במקום "חולקין ביניהן" שבדפוסים. וכן בפיסקא שבפי' הרש"ס גורס בכל מקום "חולקין בשוה", עיי"ש.


###### Tosefta Kifshutah on Demai 7:2:3
[Tosefta Kifshutah on Demai 7:2:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Demai/r/7:2:3)

5. **חולקין בינהן.**בנוסח הקדום שממנו נעתק כי"ע, היה כנראה: חולקין בשוה, עיין מ"ש בהע' 3.


###### Tosefta Kifshutah on Demai 7:2:4
[Tosefta Kifshutah on Demai 7:2:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Demai/r/7:2:4)

6. **מעשר ראשון ללוי וכו'.**כלומר, אפילו מחלקו של כהן. והטעם הוא שמכיון שאין נותנין מעשר לכהונה, סתמו כהתנה שהמעשרות ישארו שלו, הואיל וגוף השדה היא שלו, ויש לו זכות במעשרות יותר מן הכהן. ועיין מ"ש לעיל, שו' 3–4.


###### Tosefta Kifshutah on Demai 7:2:5
[Tosefta Kifshutah on Demai 7:2:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Demai/r/7:2:5)

7. **חולקין ביניהן.**ברש"ס הנ"ל: חולקין בשוה.⁴ ועיין מ"ש לעיל שו' 5.

footnotes:
⁴ אלא ששם בט"ס: תרומה ותרומת מעשר חולקין בשוה.


###### Tosefta Kifshutah on Demai 7:3:1
[Tosefta Kifshutah on Demai 7:3:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Demai/r/7:3:1)

8. **ואמ' לו וכו'.**כלומר, ישראל המקבל.


###### Tosefta Kifshutah on Demai 7:3:2
[Tosefta Kifshutah on Demai 7:3:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Demai/r/7:3:2)

**שהמעשרות שלי וכו'.**כלומר, של הישראל. ומכיוון שהמעשרות הם של הכהן מדינא (מזכות שדהו ששייר לעצמו), הרי יכול לעשות בהם מה שהוא רוצה. ועיין להלן שו' 37 ומש"ש.


###### Tosefta Kifshutah on Demai 7:3:3
[Tosefta Kifshutah on Demai 7:3:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Demai/r/7:3:3)

**שהמעשרות שלך וכו'.**מעשרות כאן (וכן בכ"מ להלן) פירושו תרומה ותרומת מעשר, ולא נקטו כאן תנאי זה אלא אגב התנאים שלהלן, שהרי אף בלי התנאי המעשרות הן של הכהן בעל השדה.


###### Tosefta Kifshutah on Demai 7:3:4
[Tosefta Kifshutah on Demai 7:3:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Demai/r/7:3:4)

9. **שלי ושלך אסור.**בירושלמי (פ"ו ה"ג, כ"ה ע"ב): מותר, וכן הגיה הגר"א בתוספתא כאן, וכצ"ל. וטעם ההיתר הוא שהמעשרות הם של הכהן מדינא, והוא יכול לעשות בהם מה שהוא רוצה, למכרם וליתנם במתנה.


###### Tosefta Kifshutah on Demai 7:4:1
[Tosefta Kifshutah on Demai 7:4:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Demai/r/7:4:1)

9-10. **על מנת שהמעשר שלי מותר.**שהרי לר' אליעזר (פ"ו מ"ג) המעשרות של הכהן מדינא, ואפילו בלא תנאי. ובירושלמי שם (רה"ג): מתיבין רבנין לר' אליעזר במה קנו? אמר להן אין אתם מודים לי שאם התנו ביניהן שהמעשרות שלהן.⁵ והכוונה לתוספתא כאן. ולפ"ז אף לרבנן מותר להתנות (ואין חוששין שמא יוסיף לו הכהן על האריסות), מפני שכן דרך העולם (עיין בבלי בכורות ל"ה סע"א), אלא שהם סוברים שאין סתמו כהתנה (עיין בירושלמי שם).

footnotes:
⁵ כן היתה הגירסא שם לפני הריבמ"ץ והר"ש, ולפנינו בט"ס: שהן חולקין במעשרות.


###### Tosefta Kifshutah on Demai 7:4:2
[Tosefta Kifshutah on Demai 7:4:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Demai/r/7:4:2)

10. **שהמעשר שלך או.**צ"ל: שהמעשר שלך א[ס]ו'. וכ"ה ("אסור") בד ובירושלמי הנ"ל. ובפי' הרש"ס (פ"ט סע"ב): שלך אסור א"ל וכו'. ועיין מ"ש להלן.


###### Tosefta Kifshutah on Demai 7:4:3
[Tosefta Kifshutah on Demai 7:4:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Demai/r/7:4:3)

**שלי ושלך וכו'.**והקשו בירושלמי הנ"ל: בלא כך אין המעשרות שלהן? כלומר, למה להם להתנות והרי מן הדין חולקין, ולמה יהא אסור אם הוזיל לו. ותירצו: "אלא הכני שלי שלי. שלך, שלי ושלך", כלומר, מחלקך אני מקבל את החצי והחצי השני הוא שלך (קניינך), ותוכל למכור אותם, ופירושו כמו ברישא "שהמעשר שלך", שכוונתו שאני מחזיר לך את המעשרות. ולפיכך אם לא קבל כדרך המקבלים אסור, מפני שחוששים שמא הוזיל לכהן מאריסותו, כדי שיחזיר לו את המעשרות. ואם הכהן אומר לו "שהמעשר שלך", אפילו קבל כדרך המקבלים יש לחשוש שהוא נתן לכהן בקבלה, כדי שהכהן יחזיר לו את המעשרות, והוי ליה ככהן המסייע בבית הגרנות.


###### Tosefta Kifshutah on Demai 7:5:1
[Tosefta Kifshutah on Demai 7:5:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Demai/r/7:5:1)

11. **ישראל שקיבל שדה מכהן וכו'.**בירושלמי (פ"ו ה"ג, כ"ה ע"ב): ישראל שקבל שדה מישראל וכו'. וכצ"ל לפנינו, כמו שהגיהו בח"ד והגר"א.


###### Tosefta Kifshutah on Demai 7:5:2
[Tosefta Kifshutah on Demai 7:5:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Demai/r/7:5:2)

**ואמ' לו וכו'.**כלומר, המקבל, אבל הנותן בקבלה הרי יכול לשייר לעצמו את כל המעשרות בהסכם המקבל.


###### Tosefta Kifshutah on Demai 7:5:3
[Tosefta Kifshutah on Demai 7:5:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Demai/r/7:5:3)

12. **ויטלם לפלוני אסור וכו'.**כלומר, שיתנו את כל המעשרות לכהן פלוני אסור, מפני שאסור לישראל ליתן מעות לישראל אחר, כדי שיתן את כל המעשרות לקרובו של בעל הממון.⁶

footnotes:
⁶ ומה שאמרו לעיל (פ"ה, שו' 67. ועיין במשנת ערכין ספ"ח): רשאי ישראל שיאמר לכהן הילך סלע זו, ותן תרומה לבן בתי כהן וכו', כבר העמידה ר' יוחנן (ירוש' כאן פ"ו ה"ג, כ"ה ע"ב, ובמקבילות בקידושין פ"ב ובנדרים פי"א): "ברוצה ליתנו לשני כהנים, ובן בתו אחד מהם, והוא אומר לו הילך סלע זו ותן כולו לבן בתי כהן". אבל אם אין בעה"ב רוצה ליתן את מתנות הכהונה לקרובו כלל, אסור ליתן לו ממון, כדי שיתנן לקרובו. ועיי"ש בירושלמי ומוכח משם שכן העמידו אף את הברייתא שלנו.


###### Tosefta Kifshutah on Demai 7:6:1
[Tosefta Kifshutah on Demai 7:6:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Demai/r/7:6:1)

13. **ששכרו או שחכרו וכו'.**פי' בח"ד: והכי ודאי מסתברא, שהרי החוכר אינו חייב ליתן לו מאותה שדה וכו'. ברם אין הדבר כל כך פשוט, והוא לכאורה נגד משנתנו (ב"מ פ"ט מ"ז). אבל כך פסק אף הרי"ף שם פ"ט, סי' תקמ"ב, ובעיטור קבלנות.⁷ וכנראה שהר"ן חולק, עיין בחידושי הר"ן ב"מ ק"ה א'. אלא שכאן צדק הרב בפירושו, ויגיד עליו רעו "ששכרו", שהוא במעות (עיין לעיל פ"ו, שו' 5), ובוודאי יכול לתת לו מפירות שדה אחרת (אם אין לו מעות), ועליו לתת לו חולין (עיין לעיל פ"ו ה"ה), והמעשרות הן של השוכר והחוכר.
ברם בירושלמי (מע"ש פ"ה ה"ה, נ"ו ע"ב) שנינו: ר' ינאי מפקד לקריבוי כד תהיויין חברן (צ"ל: חכרין) ארע לא תחברון (צ"ל: תחכרון) אלא מן דחלונייא, ואף על גב דאת אמר אין נותנין מעשר לכהונה, מודה שאין מוציאין שלו מידו וכו'. ופירשו לנכון בהגהות שבככר לאדן (קס"ז ע"א): כשתהיו חוכרים קרקע, בל תחכרו אלא מן הזרים וכו', ומכאן שאין המעשרות לחוכר כשקבל מכהן. ונראה שהקרובים של ר' יניי היו לויים, והיו חוכרים שדות ומשלמים מאותו המין ומאותה השדה, והיו תורמים ונותנים להם (עיין במשנתנו פ"ו מ"א ולעיל פ"ו ה"ה). ולפיכך יעץ להם ר' יניי שלא יחכרו אלא מן הזרים, כדי שיתנו להם את המעשרות מחלקם מפני שמסתבר שבעלי השדות לא ישבקו לדידהו ויהיבי לאחריני (עיין בכורות ל"ה סע"ב). אבל אם יחכרו מן הכהנים הרי יעכבו את המעשרות לעצמם. עיין מ"ש לעיל רה"ב.

footnotes:
⁷ הוצ' רמא"י, ס"ב ע"ג. ועיין מ"ש בשער החדש שם, אות ד'.


###### Tosefta Kifshutah on Demai 7:7:1
[Tosefta Kifshutah on Demai 7:7:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Demai/r/7:7:1)

14. **למחצית שכר.**וכ"ה בירושלמי. ולמחצית שכר הוא לאו דוקא, אלא שיקבל חלק מן הפירות אם יהיו קיימים, עיין להלן.


###### Tosefta Kifshutah on Demai 7:7:2
[Tosefta Kifshutah on Demai 7:7:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Demai/r/7:7:2)

14-15. **אמ' לו אם הותירו וכו'.**בד: אמר לו פחתו או הותירו וכו'. וכן בירושלמי: אמר לו הותירו או פחתו וכו'. כלומר, הכהן אמר לו לישראל שהוא מקבל עליו את כל האחריות, ואין כאן מלוה כלל אלא שליחות בעלמא.


###### Tosefta Kifshutah on Demai 7:7:3
[Tosefta Kifshutah on Demai 7:7:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Demai/r/7:7:3)

15. **ומעשרות שלך אסור.**בירושלמי גורס: מותר, וכן הגיה הגר"א בתוספתא. ופירושו, שהכהן נותן לו כמחצית שכר את המעשרות (וכאן הכוונה לא רק לתרומה ותרו"מ אלא אף למעשרות, שהרי הפירות הם של הכהן, והוא מעכב את המעשרות לעצמו, עיין מ"ש לעיל רה"ב), וזה מותר, שהרי המעשרות הם של הכהן מדינא, והם נכסיו ויכול לפרוע בהן חוב.


###### Tosefta Kifshutah on Demai 7:8:1
[Tosefta Kifshutah on Demai 7:8:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Demai/r/7:8:1)

17. **ומעשרות שלך.**כלומר, התרומה והתרומת מעשר נותן לכהן בשכרו, והמעשרות נותן לו שיתן לכל לוי שירצה.⁸ וכאן המעשרות הן של ישראל, שהרי הכהן אינו אלא שלוחו, ולפיכך אם לא נתן לו שכרו אסור, שהוא פורע חובו בתרומה ובתרומת מעשר, והכהן הוא מסייע בין הגרנות.

footnotes:
⁸ אני מעדיף לפרש את כל הברייתות כאן כמ"ד שאין נותנין מעשר לכהונה, עיין מ"ש לעיל שו' 3–4.


###### Tosefta Kifshutah on Demai 7:9:1
[Tosefta Kifshutah on Demai 7:9:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Demai/r/7:9:1)

17-18. **ישראל שקיבל שדה מכהן וכו'.**לעיל רה"ב ומש"ש. ולא נשנית כאן אלא כפתיחה לסיפא.


###### Tosefta Kifshutah on Demai 7:9:2
[Tosefta Kifshutah on Demai 7:9:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Demai/r/7:9:2)

18. **מכרה לישראל וכו'.**כלומר, שמכרה הכהן אחרי שנתן בקבלה לישראל, חולק המקבל עם הקונה, מפני שמסתבר שלא שייר את המעשרות לקונה, אלא כשיוכל הקונה לזכות בהם בעצמו. ועיין להלן.


###### Tosefta Kifshutah on Demai 7:9:3
[Tosefta Kifshutah on Demai 7:9:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Demai/r/7:9:3)

19. **מכרה לכחן חולקין וכו'.**שהרי בשעת הקבלה לא היה ביד הנותן לשייר לעצמו במעשרות. ומכאן לכאורה משמע שדוקא אם מכר ישראל לכהן חולקין, אבל אם מכר כהן לכהן המעשרות לכהן.


###### Tosefta Kifshutah on Demai 7:9:4
[Tosefta Kifshutah on Demai 7:9:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Demai/r/7:9:4)

**קיבל שדה מבת ישראל וכו'.**ואעפ"י שבדעתה להנשא לכהן, מ"מ כ"ז שלא נישאת לכהן דינה כישראל.


###### Tosefta Kifshutah on Demai 7:9:5
[Tosefta Kifshutah on Demai 7:9:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Demai/r/7:9:5)

21. **חזרה לתחילתה.**וכ"ה בירושלמי. ופירשו שם שכל זמן שהשדה לא יצאה מרשותה, והיא היתה כהנת בשעת הנתינה בקבלה ובשעת התשלומין, לא נתבטלה זכותה.


###### Tosefta Kifshutah on Demai 7:10:1
[Tosefta Kifshutah on Demai 7:10:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Demai/r/7:10:1)

21-22. **פרת כהן שהיית שומה אצל ישראל וכו'.**פירושה כמשנת ב"מ פ"ה מ"ה: שמין פרה וחמור וכל דבר שהוא עושה ואוכל,⁹ מקום שנהגו לחלוק את הולדות מיד חולקין וכו'. ואף לפנינו סתם שומא היא ששניהם קבלו עליהם אחריות זולא ויוקרא, והם חולקים בשבח ובוולדות. ואין זו השומא שנזכרה במשנת תרומות פי"א סמ"ט, עיין רש"י יבמות ס"ו ב', ור"מ פ"ט מה' תרומות ה"ח.

footnotes:
⁹ כ"ה ברוב הנוסחאות, עיין דק"ס שם, עמ' 196, העדה מ'. וכ"ה בהוצ' לו, קויפמן ועוד. ולפנינו: למחצה.


###### Tosefta Kifshutah on Demai 7:10:2
[Tosefta Kifshutah on Demai 7:10:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Demai/r/7:10:2)

22. **בכור לכהן דברי ר' יהודה.**ודינו כישראל שמקבל מכהן. ועיין במשנתנו פ"ו מ"ה.


###### Tosefta Kifshutah on Demai 7:10:3
[Tosefta Kifshutah on Demai 7:10:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Demai/r/7:10:3)

24. **אם פרה היתה גופה וכו'.**בד: אף פרה אם היתה וכו'. וכן בירושלמי הנ"ל: אף הפרה אם היתה גופה לכהן הבכור לכהן. ותני כן, השם באחריות שניהן, והמוכר¹⁰ באחריות הנותן. ולפ"ז אם קבל פרה מכהן למחצית שכר הבכור לכהן לכולי עלמא.

footnotes:
¹⁰ הגר"א מגיה: והשוכר, עיין במשנת תרומות פי"א מ"ט. ובפ"מ מגיה: והמקבל.


###### Tosefta Kifshutah on Demai 7:11:1
[Tosefta Kifshutah on Demai 7:11:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Demai/r/7:11:1)

25. **הנותן שדה קבלה לגוי וכו'.**ירושלמי פ"ו ה"א, כ"ה סע"א, כגי' ר"ש סיריליאו, בירוש' הוצ' לונץ כ"ח סע"א. וכל ההלכה הובאה בר"מ ספ"ו מה' מעשר.


###### Tosefta Kifshutah on Demai 7:11:2
[Tosefta Kifshutah on Demai 7:11:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Demai/r/7:11:2)

**ולכותי ולמי שאינו נאמן וכו'.**בר"מ הנ"ל חסרה המלה "ולכותי", ורבינו כללה במי שאינו נאמן וכו'. ובהשגות שם באר: "שאינו נאמן על המעשרות פירוש שהוא חשוד". ובמהרי"ק שם: ויפה פירש, דהא ע"ה (כלומר, שנזכר להלן) נמי אינו נאמן ויגיד עליו רעו וכו', דבחשוד מיירי דומיא דגוי.


###### Tosefta Kifshutah on Demai 7:11:3
[Tosefta Kifshutah on Demai 7:11:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Demai/r/7:11:3)

25-26. **אף על פי שאין ישראל רשאי לעשות כן.**כלומר, שלא יתרגל לתת את שדהו לאריסים חשודים ולהפקיע את השדה מידי מעשרות. ועל נתינה בקבלה לגוי ולכותי, עיין להלן ע"ז פ"ב ה"ח ובמקבילות. ובד מוסיף כאן: אף על פי שלא בא לעונת המעשרות. וכ"ה בירושלמי בכי"ס הנ"ל ובר"מ הנ"ל.


###### Tosefta Kifshutah on Demai 7:11:4
[Tosefta Kifshutah on Demai 7:11:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Demai/r/7:11:4)

26. **צריך לעשר על ידן.**בד מוסיף: משבאו לעונת המעשר. ומילתא דפשיטא היא, שאינו מעשר מקודם, ואינה בירושלמי ובר"מ הנ"ל. ועיין להלן מעשרות פ"ג הי"ג ומש"ש.


###### Tosefta Kifshutah on Demai 7:12:1
[Tosefta Kifshutah on Demai 7:12:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Demai/r/7:12:1)

26-27. **הנותן שדהו קבלה לעמי הארץ וכו'.**כלומר, שאינם חשודים ודאי, ורובם מעשרים.


###### Tosefta Kifshutah on Demai 7:12:2
[Tosefta Kifshutah on Demai 7:12:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Demai/r/7:12:2)

27. **עד שלא באו לעונת המעשרות צריך וכו'.**כאן נתחלפו השורות וצ"ל להפך: עד שלא באו לעונת המעשרות אינו צריך לעשר על ידן משבאו לעונת המעשרות צריך לעשר וכו'. וכ"ה בירושלמי ובר"מ הנ"ל, וכן הגיהו המפרשים.


###### Tosefta Kifshutah on Demai 7:12:3
[Tosefta Kifshutah on Demai 7:12:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Demai/r/7:12:3)

28. **כיצד עומד על הגורן ומעשר וכו'.**בד: כיצד הוא עוש', עומד על הגורן ונוטל וכו'. וכ"ה בר"מ הנ"ל. ופירושו במקום שצריך לעשר אין בעל השדה מחכה עד שיגיע חלקו לידו, אלא מעשר מיד על הגורן. אבל אינו מחוייב לשמור שלא יאכל מהם האריס אכילת קבע לפני הגורן.


###### Tosefta Kifshutah on Demai 7:12:4
[Tosefta Kifshutah on Demai 7:12:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Demai/r/7:12:4)

29. **שאין אחריות לרמאין.**כלומר, שהרי אסור להם לאכול אכילת קבע מחמת איסור גזל. ובר"מ הנ"ל: שאין אנו אחראין להם.


###### Tosefta Kifshutah on Demai 7:13:1
[Tosefta Kifshutah on Demai 7:13:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Demai/r/7:13:1)

**שמכרו פירות שדה לישראל וכו'.**בד: שחכרו פירות שדה לישראל וכו', וזו היא ט"ס. וכן בר"מ פ"ו מה' מעשר הט"ז: כהן או לוי שמכרו פירות וכו' (עיין להלן). וכן בהשגות הראב"ד שם הט"ו: ומזה הטעם עצמו כשמכר הלוי לישראל וכו'.


###### Tosefta Kifshutah on Demai 7:13:2
[Tosefta Kifshutah on Demai 7:13:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Demai/r/7:13:2)

30. **במחובר לקרקע וכו'.**בר"מ הנ"ל כלל את שתי הבבות: שמכרו פירות תלושין לישראל קודם שתגמר מלאכתן, ואין צריך לומר אם מכרו במחובר הרי התרומה או המעשר שלהם. והטעם הוא כבמשנתנו פ"ו מ"ד, שמכיוון שגוף השדה לכהן או ללוי הרי הם משיירים לעצמם את התרומה והמעשרות, ואעפ"י שלא התנו כהתנו דמי. ועיין מ"ש לעיל רה"ב.


###### Tosefta Kifshutah on Demai 7:13:3
[Tosefta Kifshutah on Demai 7:13:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Demai/r/7:13:3)

**עד שלא מירחו וכו'.**עיין לעיל פאה פ"א סה"ה ומש"ש.


###### Tosefta Kifshutah on Demai 7:13:4
[Tosefta Kifshutah on Demai 7:13:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Demai/r/7:13:4)

31. **הפריש תרומה ומעשר נותנן לכהן והשאר שלו.**בד: מפריש תרומה ומעשר וכו'. וגירסא זו אינה מובנת כלל, שאם נותן תרומה ומעשר, כיצד אפשר לומר "והשאר שלו". ובר"מ הנ"ל: הרי התרומה והמעשר של הלוקח, ומפריש ונותן לכל כהן או לוי שירצה. וכנראה שלא היתה לפניו הגירסא: והשאר שלו. ובתס"ר ח"א, עמ' 72, פירשתי ע"פ הרי"ט אלגזי (בכורות פ"ח, קע"ה ע"ד), שצ"ל לפנינו: מפריש תרומה ותרומת מעשר והשאר שלו, כלומר ישראל שקנה מן הלוי תבואה שנגמרה מלאכתה וכבר נתחייבה במעשרות, הרי הוא כירש טבלים ממורחים מבית אבי אמו כהן שהוא מעשרם והם שלו (קידושין נ"ח ב', בכורות י"א א'), ואף כאן המעשרות הם שלו, ותרומה ותרו"מ נותן לכהן, מפני שאף הלוי צריך ליתנן לכהן. ונ"ל שכן גרס גם הראב"ד בתוספתא, שכ"ה כותב בפ"ו מה' מעשר הט"ו: "ומזה הטעם עצמו כשמכר הלוי לישראל עד שלא מירח, המעשר של לוי, שלא היה לו בה עדיין זכות כדי שימכור זכותו לישראל, אבל משמירח כבר היה לו בו זכות, וכל זכות שיש לו באותה תבואה מכר לישראל, לפיכך נותנו לכל כהן שירצה" ומכיוון שרבינו שבק כהן, ונקט רק לוי, ובאר שהלוי מכר לו כל זכות שיש לו, הרי ברור שפירש שהסיפא עונה על לוי גרידא וכמו שפירש במהרי"ט אלגזי. ולפנינו נתחלפו השורות, וצ"ל כאן כמו בסיפא (שו' 33): מפריש תרומה ותרומת מעשר, ובסיפא צ"ל: מפריש תרומה ומעשר, כמו שהוא לפנינו כאן.


###### Tosefta Kifshutah on Demai 7:13:5
[Tosefta Kifshutah on Demai 7:13:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Demai/r/7:13:5)

32. **ע ד שלא מירחו מעשרות שלו.**בד: עד שלא מיריחו מעשרות הרי אלו שלו. וזה ט"ס וצ"ל: עד שלא מירח, מעשרות שלהן, וכ"ה במשנה סוף פאה, וכן פסק הר"מ בפ"ו מה' מעשר סהט"ו: ואם קנו קודם שתגמר מלאכתן כגון שלקחו תבואה קודם מירוח (כ"ה בשלשה כת"י עתיקים שבדקתי) אין מוציאים מידם.


###### Tosefta Kifshutah on Demai 7:13:6
[Tosefta Kifshutah on Demai 7:13:6](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Demai/r/7:13:6)

**משמרחו מעשרות שלהן.**צ"ל: משמרח, מעשרות שלו, וכ"ה במשנה ובר"מ הנ"ל. וביארו בירושלמי (פאה פ"א ה"ו, ט"ז ע"ג) שקנסו את הכהנים והלויים שלא יקפצו לגרנות ויקנו טבלים כדי להפקיע מתנות אחיהם הכהנים והלויים.


###### Tosefta Kifshutah on Demai 7:13:7
[Tosefta Kifshutah on Demai 7:13:7](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Demai/r/7:13:7)

33. **מפריש תרומה ותרומת מעשר וכו'.**כאן צריך לגרוס את גירסת הרישא: מפריש תרומה ומעשר וכו', עיין מ"ש לעיל שו' 31.


###### Tosefta Kifshutah on Demai 7:14:1
[Tosefta Kifshutah on Demai 7:14:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Demai/r/7:14:1)

33-34. **כהן שמכר שדה לישראל נאמן על מנת שהמעשרות שלי וכו'.**בד: כהן שמכר שדה לישראל על מנת שהמעשרות שלו וכו'. ובכי"ע צ"ל: לישראל **ואמר** על מנת וכו'. וכ"ה בירושלמי פ"ו ה"ג, כ"ה ע"ג, ובר"מ פ"ו מה' מעשר הי"ט. ובבבלי ב"ב ס"ג א': ת"ר בן לוי שמכר שדה לישראל, ואמר לו על מנת שמעשר ראשון שלי מעשר ראשון שלו וכו', כיון דאמר ליה על מנת שמעשר ראשון שלי שיורי שייריה למקום מעשר. ועיין ביד רמה ובשטמ"ק שם. ועיין להלן ב"מ פ"ד ה"ד ובירוש' שם פ"ה ה"ב, י' ע"ב ובמה"פ שם. ועיין מ"ש בתשלום תוספתא, עמ' 50–51.


###### Tosefta Kifshutah on Demai 7:14:2
[Tosefta Kifshutah on Demai 7:14:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Demai/r/7:14:2)

34. **מת אין לו מעשרות.**וכן בירושלמי הנ"ל: מת אין לבניו במעשרות. והר"מ הנ"ל ניסח: ואם מת הכהן הרי בנו כשאר הכהנים. ופירשו הרמ"ה. הרמב"ן והריטב"א שלמעשה אין כאן שיור ממש (שאם לא כן כיצד מעשר בפירותיו של זה), אלא שיש כאן מעין התחייבות ושעבוד הלוקח להחזיר את המעשרות למוכר, ובכגון דא אין אדם מורישו לבניו אלא אם כן התנה בפירוש שהלוקח יתנם לבניו, עיי"ש.


###### Tosefta Kifshutah on Demai 7:14:3
[Tosefta Kifshutah on Demai 7:14:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Demai/r/7:14:3)

35. **מת מעשרות לבניו.**בבבלי הנ"ל:¹¹ **יחזיר** ליורשיו. ועיי"ש בשטמ"ק ובריטב"א מה שדייקו מלשון "יחזיר".

footnotes:
¹¹ בכתי"י ובראשונים, עיין דק"ס שם, עמ' 194, הע' ד'.


###### Tosefta Kifshutah on Demai 7:14:4
[Tosefta Kifshutah on Demai 7:14:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Demai/r/7:14:4)

36. **אף על פי שחזר ולקחן ממנו אין לו מעשרות.**וכ"ה בבבלי ובר"מ הנ"ל. ועיין בס' המקח והממכר לרב האי שער י"ט, ומ"ש במחנה אפרים ה' מוכר דבר שלא בא לעולם, סי' ה'. ובירושלמי הנ"ל: תני ר' חייא אין לו במעשרות. תני ר' הושעיא יש לו במעשרות. אתיין אילין פלוגוותא כאילין פלגוותא, דתנינן תמן שהמגרש את האשה וכו', חד אמר לכתובה אבל לא לתנאין, וחרנא אמר בין לכתובה ובין לתנאין. וביד רמה לב"ב הנ"ל: כיון דא"ל כל זמן ששדה זו בידך, מכי נפקא מרשותיה פקע ליה שעבודיה, ואע"ג דהדר האי לוקח וזבין ליה זימנא אחריתא, זביני אחריני אינון וכו', שמעינן מינה להא דתנן כתובות (פי"ב מ"ב) הפקחין היו כותבין על מנת שאזון את בתך חמש שנים כל זמן שאת עמי, דאי גרשה והחזירה, אין לה עליו כלום. וכן למד מכאן הלכה זו אף הרשב"א בכתובות רפי"ב,¹² אלא שהביא את הירושלמי שם (פי"ב ה"ב, ל"ד ע"ד) שאומר בפירוש שהלכה זו תלויה במחלוקת שהזכרנו לעיל. ועיין בנועם ירושלמי בסוגיין, וכבר קדמוהו קדמאי. ועיין מה שהאריך בהגהות הרדב"ש (ר' דוד מקרלין) בירושלמי ד' ווילנא בהשמטה ממס' דמאי פ"ו ה"ב.

footnotes:
¹² מובא בריטב"א ובר"ן שם.


###### Tosefta Kifshutah on Demai 7:15:1
[Tosefta Kifshutah on Demai 7:15:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Demai/r/7:15:1)

36-37. **ישראל שמכר שדה לכהן וכו'.**וכ"ה בירושלמי פ"ו סה"ג, כ"ה ע"ג. אבל בד: ישראל שקבל שדה מכהן וכו'. וכ"ה בר"מ פ"ו מה' מעשר ה"כ. ובהשגות שם: נוסחא דתוספתא, ישראל שמכר לכהן, וזה עיקר, וכ"ה בירושלמי. ופירשו במהרי"ק ובכ"מ שנוסח הדפוסים והר"מ עיקר, ודוקא בישראל **שקיבל** שדה מכהן, ואמר לו ישראל לכהן שהמעשרות יהיו לעולם למקבל אסור, משום שנדמה כאילו הכהן עושה את הישראל כהן, כלומר שממנה אותו במקומו שיקבל את המעשרות. אבל בישראל שמכר לכהן, ואמר שהמעשרות יהיו שלו (כלומר, של המוכר, כנוסח כי"ע והירושלמי) לעולם, למה יהא אסור, והרי יש לו רשות לשייר לעצמו את המעשרות, ולא מחמת נתינת הכהן אתינן עלה, ומה שייך לומר ע"ז אין כהן עושה כהן. ועיין להלן ב"מ פ"ד ה"ד.


###### Tosefta Kifshutah on Demai 7:15:2
[Tosefta Kifshutah on Demai 7:15:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Demai/r/7:15:2)

38. **שאין כהן עושה כהן.**בר"מ הנ"ל כת"י (עיין מהרי"ק): שאין כהן עושה ישראל כהן. וכן הפירוש גם לפנינו.


###### Tosefta Kifshutah on Demai 7:15:3
[Tosefta Kifshutah on Demai 7:15:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Demai/r/7:15:3)

39. **לא יהא גובה לאחרים ומפריש וכו'.**בד: לא יהא גובה מאחרים וכו'. ובר"מ הנ"ל מנסח: לא יהא ישראל זה גובה מאחרים עד שיפרע כנגד הובו, שאין לוי עושה בעל חוב שלו כלוי אחר, שיגבה מעשר מאחרים. ובירושלמי גיטין פ"ג ה"ז, מ"ה ע"א: וכן בן לוי שהיה חייב לישראל מעות, אמר להן (צ"ל: ליה) הפרש עלי(הן) מחלקי, (ו)לא יהא גובה ומפריש וכו'. ובאו"ז (ה' צדקה סי' י"א, ח"א ח' סע"א) הביא את הירושלמי, והוסיף: שנוי' בתוספתא דדמאי.


###### Tosefta Kifshutah on Demai 7:15:4
[Tosefta Kifshutah on Demai 7:15:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Demai/r/7:15:4)

39-40. **מפריש ישראל ברשות לוי וברשות עני וכו'.**בד: בין ברשות לוי בין ברשות עני וכו'. ופירשו המפרשים שזהו מעין המשך של הרישא, ופירושו שאם הלוי או העני חייבים מעות לישראל אין הישראל גובה מאחרים ומפריש, אבל מחלקן מפריש ברשותם, אע"פ שלא הלום מתחילה ע"מ כן. ופירוש זה דחוק, ומאי קמ"ל להלן שעושה חשבון באחרונה. יתר על כן בירושלמי גיטין הנ"ל נשנית מחלוקת אמוראים אם יכול להפריש בלא הלוהו מתחילה ע"מ כן, והביאו ראיה מן הרישא, וצריך להניח שלא ידעו מן הסיפא שיש בזה מחלוקת התנאים. ועיין שו"ת משיב דבר ח"א סי' מ"ט, ומ"ש על הנו"ב מהדו"ת יו"ד סי' קצ"ט.
לפיכך נראה לפרש שאנו עוסקים כאן בבעה"ב שרוצה לקנות את המעשרות מן הלוי ומן העני,¹³ על מנת שישלם להם אח"כ, ור' מאיר מתיר להפריש עליהם ברשותם. ומזכה להם ע"י אחר, או במכרי כהונה. ועיין מ"ש להלן.

footnotes:
¹³ ולפיכך לא נקט כאן כהן כמו במשנת גיטין (פ"ג מ"ז), מפני ששם הכהן והלוי והעני הם שבאו ללוות, ומה יעשה כהן עני שאין לו כסף? ולפיכך בעה"ב עושה לו טובה וקונה ממנו את התרומה, על מנת למכרה לכהנים אחרים. אכל כאן בעה"ב הוא שרוצה לקנות את המעשרות, ומה יעשה בתרומה? אבל מעשר ראשון ומעשר עני מותר לזרים (ואפילו לר"מ כאן שאוסר מעשר ראשון לזרים, מכל מקום לוקחיו מצויים).


###### Tosefta Kifshutah on Demai 7:15:5
[Tosefta Kifshutah on Demai 7:15:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Demai/r/7:15:5)

40. **ועושה חשבון באחרונה.**כלומר, מותר להפריש ברשותם ע"מ לשלם להם אעפ"י שאינו עושה את החשבון אלא באחרונה.


###### Tosefta Kifshutah on Demai 7:15:6
[Tosefta Kifshutah on Demai 7:15:6](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Demai/r/7:15:6)

40-41. **ר' יהודה ור' יוסי ור' שמע' או'.**בד: אוסרין, וכן צריך לפתור לפנינו. ועיין להלן תרומות פ"א הי"ד ומש"ש.


###### Tosefta Kifshutah on Demai 7:15:7
[Tosefta Kifshutah on Demai 7:15:7](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Demai/r/7:15:7)

41. **אלא אם כן נתן לו עישור. וכהן וכו'.**בד עישור: כהן וכו'. ובכי"ע יש קצת ריוח בין הוי"ו והמלה "כהן" וקרוב לוודאי שצ"ל: עישורו. כהן וכו', והיינו שכל התנאים הללו אוסרים להפריש ברשות הלוי או העני ולזכות בעישורו, ולעשות חשבון באחרונה, ואינו מותר לקנות ממנו אלא אם כן נתן לו עישורו, כלומר, עישורו ממש, או דמיו. עיין מ"ש להלן תרומות פ"א הי"ד הנ"ל, ומ"ש להלן שביעית פ"ו שו' 48–49.


###### Tosefta Kifshutah on Demai 7:15:8
[Tosefta Kifshutah on Demai 7:15:8](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Demai/r/7:15:8)

**וכהן שמכר שדה לישראל וכו'.**בד: כהן שמכר וכו', וכ"ה בירושלמי פ"ו ה"ג, וכצ"ל לפנינו, עיין מ"ש לעיל.


###### Tosefta Kifshutah on Demai 7:15:9
[Tosefta Kifshutah on Demai 7:15:9](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Demai/r/7:15:9)

42-43. **ולזורעה סטיס.**בד בטעות: חטים. ובירושלמי הנ"ל: איסטיס. והוא מין ממיני הצבעים (משנת שביעית פ"ז מ"א ועוד), Isatis tinctoria ,¹⁴ ואין מלקטים אותו אלא אחר ד' וה' שנים, עיין רש"י שבת ס"ח א' ד"ה למעוטי. (גליון אפרים לירושלמי). ובספרי ראה פי' ק"ה עמ' 164: יכול וכו' סטים וקוצה יהא חייב במעשר וכו'. ומכאן שסטים פטור מן המעשר. ועיין להלן סוף מעשרות.

footnotes:
¹⁴ עיין תשה"ג אסף, ירושלים תרפ"ט, עמ' 162. ועיין מ"ש קרויס, קדמוניות התלמוד כ"ב ח"ב (עברית), עמ' 91 ואילך, ובהערה 3 שם.


###### Tosefta Kifshutah on Demai 7:15:10
[Tosefta Kifshutah on Demai 7:15:10](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Demai/r/7:15:10)

43. **לעולם רשאי ליטעה וכו'.**בירושלמי מוסיף: אתא עובדא קומי ר' אחא בר עולא וחייבה מיתן ליה חד מן עשרתי¹⁵ דקניא.

footnotes:
¹⁵ עיין מ"ש על צורה זו בירושלמי כפשוטו שבת, עמ' 39.