## Tosefta Kifshutah on Eruvin Chapter 2

###### Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:1:1
[Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:1:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Eruvin/r/2:1:1)

1. **שיירה ששרתה בבקעה וכו'.**בכי"ל: שיארה וכו'. ועיין מ"ש על כתיב זה להלן, שו' 11, ד"ה שיארה. ומשנתנו שנתה דיני שיירה, שהקלו במחיצותיה, בפ"א מ"ח-מ"י, ואח"כ שנתה (פ"ב) דיני ביראות שהקלו במחיצתן, ולפני התנא של התוספתא נשנו מקודם (לעיל פ"א הי"ב ואילך) מחיצות ביראות ואח"כ מחיצות שיירא ודיניה.


###### Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:1:2
[Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:1:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Eruvin/r/2:1:2)

**והקיפוה בגמלים ובעביטין וכו'.**ירושלמי פ"א ה"ח, י"ט ע"ב, בבלי ט"ו סע"ב ואילך. ופירשו בירושלמי שבכגון דא אפילו ר' יוסי בר' יהודה (פ"א מ"י) מודה (שהרי יש בכל אחד ג' טפחים). ועיין ברשב"א ובריטב"א ט"ז ב' סד"ה מקיפין שהביאו בשם הראב"ד להפך, ובגאון יעקב שם סד"ה מסתברא כתב ע"ז וצריך תלמוד, וצ"ע שלא הביאו את הירושלמי.


###### Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:1:3
[Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:1:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Eruvin/r/2:1:3)

**ובסקין.**בבבלי הנ"ל: בשליפין. ופירש"י: במשאות. ומשאות לאו דווקא, והכוונה לשקין, עיין לעיל שבת פי"ז, שו' 51, ומש"ש. ולעיל שביעית פ"ב הי"ט וכלאים פ"ד ה"ג: ובמחצלות.


###### Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:1:4
[Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:1:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Eruvin/r/2:1:4)

2. **ובקנין ובקשין ובקילחות.**וכן לעיל שביעית וכלאים הנ"ל, ועיין מ"ש לעיל ח"ב, עמ' 510. ובכי"ע, בכי"ל ובבבלי חסר "ובקשין".


###### Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:1:5
[Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:1:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Eruvin/r/2:1:5)

**אפי' שלשה חבלים וכו'.**משנתנו פ"א מ"ט.


###### Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:1:6
[Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:1:6](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Eruvin/r/2:1:6)

3. **ובלבד שלא יהא בין גמל וכו'.**ירושלמי ובבלי הנ"ל. ובירושלמי מוסיף: ובלבד שלא יהא עומד כנגד עומד ופרוץ כנגד פרוץ, אלא עומד כנגד פרוץ ופרוץ כנגד עומד.¹

footnotes:
¹ בס' ניר פירש שבמחיצה של גמלים, אוכפין ועביטין (קנים לא נזכרו בירושלמי) כ"ע מודו שאין היא נקראת מחיצה של שתי, או של ערב, שהרי הם רחבים ג' טפחים, והיא מחיצה מעלייתא לכולי עלמא (עיין מ"ש לעיל בפנים, שו' 1, ד"ה והקיפוה), ולפיכך הצריכו בירושלמי שלא יהא עומד כנגד עומד ופרוץ כנגד פרוץ, משום שבכגון דא היא מחיצה שאינה של שתי וערב. ועיין בירושלמי פ"ד ה"ב, כ"א ע"ד. ובתוספ' רי"ד מהדו' תניינא מ"ב ב' (ד' ע"א מן הספר) ובראבי"ה ח"א סי' שפ"ו, עמ' 417, פירשו את הירושלמי שם שעומד כנגד עומד וכו' כוונתו שלא יהא הפרוץ מרובה על העומד, עיי"ש. וצ"ע.


###### Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:2:1
[Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:2:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Eruvin/r/2:2:1)

5-6. **כל שהו שלשה ומשלשה ועד ארבעה צריך שלא יהא בינו לחבירו שלשה טפחים וכו'.**וכע"ז בד ובכי"ע. וגירסא זו מתאימה לשיטת ר' יוחנן בירושלמי פ"א ה"ח, י"ט ע"ג (כלאים פ"ד ה"ד, כ"ט ע"ב, סוכה פ"א ה"א, נ"ב ע"ב), הסובר שאם אין ארבעה טפחים בעומד ויש פירצה של שלשה טפחים בין העמודין, הרי יש כאן פרצה שלשה ואין כאן מקום ארבעה ואסור, אעפ"י שהעומד מרובה על הפרוץ. אבל בכי"ל כאן: כל שפחות משלשה צריך שלא יהא בין קנה לחבירו שלשה טפחים, כדי שיכנס הגדי.² וכל משלשה ועד ארבעה צריך שלא יהא בינו לבין חבירו כמלואו (וכע"ז גם בקג"נ, עיין בשנו"ס) כדי שלא יהו פרצות כבנין. וכע"ז לעיל כלאים פ"ד ה"ו ובבלי הנ"ל. וכן סובר רב בירושלמי הנ"ל שאם העומד רבה על הפרוץ אעפ"י שאין בכל עומד לחוד ד' טפחים יש כאן מחיצה שלשה ומותר. ועיין מ"ש לעיל ח"ב, עמ' 639.

footnotes:
² עיין בס' המפתח לרבינו נסים שבת ק"א א', עירובין י"ד א', אבל כוונתו היא לתוספתא כלאים, עיין מ"ש לעיל ח"ב, עמ' 639, שו' 11–12.


###### Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:2:2
[Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:2:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Eruvin/r/2:2:2)

7. **צריך שיהא בינו לחבירו כמלואו.**וכע"ז (כמלואי ?) היתה הגירסא גם בקג"נ. וכן בכי"ע: צריך בינו לבין חבירו כמלואו, אלא שמוסיף שם: כדי **שלא** יהו פרצות כבינין. ועיין בגי' כי"ל שהעתקנו לעיל ומש"ש. ובד: צריך שלא יהא בינו וכו'. וכנראה שכצ"ל לפנינו. והנחתי בפנים את גירסתנו כמו שהיא, מפני שכ"ה בקג"נ, ואף גירסת כי"ע מסייעת לה בחלקה. ושמא סוברת הברייתא כשיטת רב פפא בבבלי ט"ו ב' שפרוץ כעומד מותר, עיי"ש.³ ולפי גירסת רוב הנוסחאות והבבלי מפרש רב פפא שכמלואו כוונתו, כדי שהגדול יכנס ויצא בתוך הפרוץ, והיינו קצת יותר מן העומד, אבל פרוץ כעומד מותר.

footnotes:
³ אלא שאפילו לדעת רב פפא הלשון כאן מגומגמת.


###### Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:2:3
[Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:2:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Eruvin/r/2:2:3)

8-9. **שעביין יתר על טפח.**במשנתנו פ"א מ"ט: שעור חבלים עוביין יותר על טפח, כדי שיהא הכל עשרה טפחים. כלומר, אם שפת החבל העליון היא בגובה עשרה טפחים והחלל שלמטה מחולק באופן שוה בין שלשת החבלים, הרי בהכרח שבין כל חבל וחבל פחות משלשה טפחים, מפני שעובי החבלים תופס באויר יותר מטפח.


###### Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:2:4
[Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:2:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Eruvin/r/2:2:4)

9. **או ארבעה אע"פ שלא היה עביין וכו'.**כלומר, או ארבעה חבלים שמחלקים חלל עשרה טפחים באופן שוה, הרי בהכרח אין בין חבל לחבל שלשה טפחים, ואפילו אם עובי כל החבלים הוא פחות מטפח.


###### Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:2:5
[Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:2:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Eruvin/r/2:2:5)

10. **אע"פ שיש שם פרצות וכו'.**כלומר, אעפ"י שלא הקיף את כל היתידות, אלא השאיר פרצות בין היתידות המוקפים אינן כלום, מפני שיש כאן עומד מרובה על הפרוץ, ודין הפרצות כפתחים.


###### Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:2:6
[Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:2:6](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Eruvin/r/2:2:6)

**ובלבד שלא תהא פירצה וכו'.**ואחרת אף כנגד העומד אסור, ובטלה כל המחיצה. ועיין מ"ש לעיל ח"ב, עמ' 640.


###### Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:3:1
[Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:3:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Eruvin/r/2:3:1)

11. **שיארה ששרתה בתיל גבוה עשרה טפחים ובנקע וכו'.**וכ"ה ("שיארה") בכי"ל כאן ולעיל בריש פירקין. וכ"ה בכ"מ בכי"ו בפרק זה,⁴ והוא, כנראה, הכתיב המקורי.⁵ וברשב"א (וממנו במגיד משנה פט"ז מה' שבת הי"ד) ט"ז ב' ד"ה ונראה, ובריטב"א שם ד"ה וחכ"א, מסתייעים מתוספתא זו שבשיירה התירו לטלטל אפילו במקום שלא הוקף לדירה. וכן מפורש בירושלמי פ"א ה"י, י"ט ע"ג:⁶ והא ר' יודה מאי שנא (צ"ל: מהשני, עיין מ"ש בהירושלמי כפשוטו, עמ' 242) בין יחיד לשיירא, ורבנן לא מהשניי בין יחיד לשיירא.⁷ נישמעינה מן הדא, שיירא שחנת בתל שהוא גבוהה עשרה, בנקע שהוא עמוק עשרה, בגינה שהיא מוקפת גדר, מטלטלין בה אפילו כור אפילו כוריים (מטלטלין בה עד בית סאתים),⁸ ובלבד שלא ישיירו בה בית סאתים פנוי [וביחיד מטלטלין בה עד בית סאתים].⁹ ומכאן ראייה שאף החכמים מבדילין בין שיירא ויחיד, שבשיירא התירו יותר מבית סאתים אפילו הוקף ולבסוף ישב, אבל לא ביחיד,¹⁰ "דאי לא תימא הכי כל הני מתנייתא דתנינן בקרפף שלא הוקף לדירה יותר מבית סאתים אין מטלטלין בו אלא בד' אמות דלא כרבנן".¹¹ ובגאון יעקב הנ"ל (לעיל הע' 11) העיר על הירושלמי פ"ב ה"ה, כ' ע"ב, שמפורש שם שהתירו קרפף לשיירא ולא ליחיד, ועיין מ"ש בהירושלמי כפשוטו, עמ' 254.
והנה האחרונים (עיין בגאון יעקב הנ"ל ובס' בית מאיר או"ח סי' ש"ס) כתבו שהרי"ף, רש"י והרא"ש סוברים שאפילו לשיירא לא התירו אלא מחיצות שהוקפו לדירה, אבל קרפף שהוקף ולבסוף ישב לא התירו אפילו לשיירא. וברי"ף בסוגיין, וממנו ברא"ש פ"א ריש סי' כ"ג, משמע להפך שאפילו בקרפף נותנין לשיירא כל צרכם. ואשר לרש"י הוא אמנם מדגיש (ט"ז סע"ב) שהקפת חבלים היא מחיצה שהוקפה לדירה, אבל הוא לא אמר כן אלא משום היחיד שלא התירו לו מחיצות גרועות יותר מבית סאתים, אע"פ שהוקפו לדירה.
ברם ברש"י צ"ג א' כתב: ג' קרפיפות זה בצד זה. כגון שהיו מהלכין בדרך, והקיפו ג' קרפיפות לדירה במחיצה של שתי, כגון של קנים וכו', שלא התירו בו ליחיד אלא בית סאתים כדמפרש בפ"ק, דשיירא מותרת להקיף כל צרכן ובחבלים לדירה וכו'. ולהלן שם כתב: וכגון שעירבו. ומכאן הוכיח בגאון יעקב ועוד שרש"י סובר שלא התירו בקרפף המוקף מחיצות גמורות (שלא לדירה) אפילו לשיירא, שאם לא כן למה לו לרש"י להדחק שהקיפו את הקרפיפים במחיצות גרועות ועירבו ביניהן, הרי יכול היה לפרש כפשוטו, שמדברים בקרפיפים המוקפים במחיצות גמורות אלא שלא הוקפו לדירה, ומטלטלין מקרפיף לקרפיף אפילו בלא עירוב, וכמו שפירש הר"מ בפי"ד מה' שבת הט"ז. וכן משמע מלשון הר"ח בסוגיין שם. ובעל כרחך אתה אומר שרש"י סובר שמקום שלא הוקף לדירה לא התירו אפילו לשיירא. אבל גם הריטב"א והמאירי שבסוגיין כאן הסתייעו מן המאמר בעירובין צ"ג א' שבשיירא התירו אפילו מקום שלא הוקף לדירה, מפרשים שם כפירש"י, עיי"ש.
איברא באו"ז ה' עירובין סי' קכ"ג, ח"ב ל"א ע"א, כתב: שיירא שחנתה בבקעה והקיפוה כלי בהמה וכו', וקדש עליהם היום והקיפו עצמם באוכפים ובעביטים¹² וכו', ואם באים לסטים עליהם נלחמים משם, כמו עיר מבצר מוקפת חומה, ופירש רבינו שמואל זצ"ל, ואפילו יותר מבית סאתים, לפי שהיתה בקעה זו ישבה **ולבסוף הוקפה,**¹³ הלכך נותנים להם כל צורכם. הרי לך מפורש שאף לשיירא לא התירו מקום שלא הוקף לדירה. וכן משמע מלשון רש"י בעירובין צ"ג א' הנ"ל: "דשיירא מותרת להקיף כל צרכן ובחבלים **לדירה**". וזהו נגד התוספתא כאן והירושלמי הנ"ל.

footnotes:
⁴ עיין להלן, שו' 17, שו' 19. וכן להלן פסחים פ"א, שו' 13, בכי"ו ובקו"ג. אבל בקג"נ כאן בכל מקום: שיירה. והכתיב "שיארה" נמצא תכופות בספרות הגאונים.
⁵ עיין מ"ש פרנקל בספרו Die Aramaischen Fremdworter im Arabischen עמ' 180, הע' 1.
⁶ על משנתנו פ"א מ"ט-מ"י: מקיפין בחבלים וכו', בשירא דברו דברי ר' יהודה, וחכ"א לא דברו בשירא אלא בהוה.
⁷ כלומר, וכי החכמים אינם מבדילים כלל בין יחיד לשיירא ?
⁸ המוקף אין לו מובן כלל, והוא חסד בתוספתא. ונ"ל שמקומו למטה בירושלמי (עיין מ"ש להלן בפנים), ונכנס בטעות שלא במקומו.
⁹ כנ"ל להגיה, והמוקף שלמעלה שייך לכאן (עיין לעיל הע' 8). וכן פירשו את הירושלמי (בלי הגהה זו) בגליון הש"ס במקומו, בגאון יעקב ובס' ניר.
¹⁰ אפילו הוא בדרך, עיין בבלי ט"ו א', סוכה כ"ה א'. ועיין מה שהארכנו להלן פ"ג, שו' 42–43. ובבבלי י"ז א' הסיקו שלרבנן בתראי (שהלכה כמותם) אין הבדל בין מדבר ויישוב אפילו ביחיד.
¹¹ גאון יעקב ט"ז ב' רד"ה אמר הריטב"א, ע"פ הריטב"א סד"ה וחכ"א.
¹² לכאורה משמע שפירש שלא ככל המפרשים שפירשו שהקיפוה מערב שבת, אבל אפשר שהכוונה שהקיפו את עצמם מכבר, כלומר, אחרי שחנו, ובערב שבת.
¹³ מדבריו ברור שאפילו אם מקיפים מלכתחילה לשם דירה אין דינו כמוקף לדירה, אלא דווקא אם בנו את בית הדירה מתחילה, ואח"כ הקיפוה, או שנתיישבו מתחילה, ואח"כ הקיפו את עצמם מחיצות, ולפיכך נדחק לפרש שחנו שם מתחילה ואחר כך העמידו את המחיצה. וכן כתב בפירוש הרא"ש למדות פ"ב מ"ג (על הסורג): ומצאתי כתוב שלהיתר טלטול שבת נעשה. וצריך לפרש זה הטעם דמחיצות הר הבית נעשית תחילה לכל הבניינים שבתוכו, והוי ליה הקף ולבסוף פתח, ואחר שנעשו הבניינים נעשה הסורג להקיף הר הבית לדירה להיותו פתוח ולבסוף הוקף (ועיין בתוספות כאן כ"ג א' ד"ה שהוא). ובשו"ת הרמ"ע מפאנו סי' צ"ה (וציין לו במלא"ש במדות שם) כתב עליו: ניחזי אנן דהואיל והר הבית הוקף ודאי על מנת לפתוח למה לא יהא מותר לטלטל בכולו, ושפתי הרמב"ם ברור מללו בפי"ג (צ"ל: בפט"ז ה"ה, עיי"ש במ"מ) מה' שבת דהקף לשם דירה סגי, ואעפ"י שיש לשאר מפרשים שטה אחרת, לפחות צריכין אנו לשאול על דעתיה וכו'. ואנו רואים כאן שאף הרשב"ם סובר כמפרש שהביא הרא"ש. וכן יוצא מפורש מפסק מהר"מ שהביא ברא"ש פ"ד סוף סי' י'. ועיין בתוספות ישנים יומא י"א א' ד"ה ואחד. ועיין בב"י טאו"ח סי' שנ"ח ועיין מ"ש להלן פ"ג, שו' 45–46, סד"ה השובת במערה.


###### Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:3:2
[Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:3:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Eruvin/r/2:3:2)

12-13. **ובלבד שימלאו את כולה.**וכ"ה בד, בכי"ע, בכי"ל, בקג"נ וברשב"א הנ"ל, אבל בירושלמי הנ"ל חסרה בבא זו, עיין מ"ש להלן.


###### Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:3:3
[Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:3:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Eruvin/r/2:3:3)

13. **ולא ישאירו בה בית סאתים.**וכן בד: ולא שיירו בה בית סאתים. וכן בירושלמי הנ"ל: ובלבד שלא ישיירו בה בית סאתים פנוי, וכן יוצא מברייתא אחת שבבבלי ט"ז ב'. אבל בכי"ע: ולא ישיירו בה **אלא** בית סאתים. וכן בכי"ל: ולא שיירו בה **אלא** בית סאתים. וכן מעתיק בשם התוספתא כאן ברשב"א ט"ז ב' הנ"ל, אלא שהוא מסיים: ונראה שיש קצת שבוש בתוספתא, ולא גרסי' ולא שיירו בה **אלא** בית סאתים, אלא הכי גרסי' בה, ולא שיירו בה בית סאתים. והיא כגי' כי"ו וד, ובקג"נ התוך צד הדף.
ובירושלמי הנ"ל אמרו עלה: אפילו אוכפות, אפילו עביטין (כלומר, אפילו מלאו את המקום הפנוי בכלי בהמה שפיר דמי). מילתיה דרב הונא אמרה ובלבד אדם,¹⁴ דמר רבי בא בשם רב חונה אחד או שנים נותנין להן¹⁵ בית סאתים, שלשה נותנין להן בית ששת סאין, מיכן והילך לפי חשבון. וכתב הרשב"א (ט"ז סע"ב): "ומסתברא דלפי חשבון בית סאתים לכל אחד קאמר, שאם נתוספו עליהן, והיו ארבעה נותנין להן ח' סאין, ולחמשה עשרה סאין, וכן לעולם לפי חשבון זה". ומיכאן הביאו בירושלמי ראייה שרב הונא סובר "ובלבד אדם", עיין להלן.
ובבבלי ט"ז ב': והתניא אחד יחיד ואחד שיירא לחבלים, ומה בין יחיד לשיירא, יחיד נותנין לו בית סאתים, ב' נותנין להן בית סאתים, ג' נעשו שיירא ונותנין להן בית שש דברי ר' יוסי בר' יהודה. וחכמים אומרים אחד יחיד ואחד שיירא נותנין להן כל צרכן, ובלבד שלא יהא בית סאתים פנוי. והירושלמי לא הכיר כלל ברייתא זו, ולשיטתו לא התיר ר' יוסי בר' יהודה חבלים אפילו לשיירא,¹⁶ והביאו את הסיפא של דברי ר"י בר' יהודה כמימרא של רב הונא. ואף על דברי ר' יוסי בר' יהודה שבבבלי שם כתב הריטב"א (ט"ז סע"ב ד"ה ובשיירא): כי הוא מתיר להן שש סאין ואפילו יש פנוי הרבה, ואינו מתיר להם יותר מבית שש סאין, ואפילו הן צריכין יותר.¹⁷ וכן פירש הירושלמי את דברי רב הונא שהכוונה ובלבד שלא ישיירו בית סאתים פנוי מאדם (כעין שרצו לומר בבבלי י"ז א'), לפי חשבון האנשים שבשיירא.
אבל מלשון התוספתא ששנתה לפני כן: ובלבד שימלאו את כולה (בבא זו לא נעתקה בירושלמי), ולא ישאירו בה בית סאתים, משמע שהעיקר הוא תפיסת המקום ע"י כלים, וכמו שהסיקו בבבלי י"ז א', וכמאמר ר' חיננה בירושלמי לעיל שם. ושמא כיוון רב הונא שאם יש בית סאתים לכל אחד ואחד שבשיירא אין צורך למלא את השטח בכלים, אבל אם ממלא את השטח בכלים מותר אפילו השטח הוא יותר גדול מחשבון בית סאתים לכל אחד, כשיטת הר"י שהביא המרדכי בספ"א. אבל מן הלשון "ובלבד אדם" משמע שרב הונא מחמיר יותר מרב חיננא לעיל שם.

footnotes:
¹⁴ כלומר, שנותנים סאתים לכל אחד לפי חשבון האנשים גרידא, וכעין שרצו לומר בבבלי י"ז א', וכפירושו הנכון של בעל גאון יעקב וס' ניר, אלא שהם פירשו, אף לפי חשבון אנשים, עיי"ש, ועיין מ"ש להלן.
¹⁵ מלשון זו משמע שלשניהם אין נותנין אלא בית סאתים, וכן פירשו כמעט כל הראשונים שבדקתי (עיין בראשונים שהביא הב"ח בטאו"ח ריש סי' ש"ס, וכן גם בראב"ן ריש ה' עירובין, ס"ח ע"ד, ואו"ז ח"ב ה' עירובין סי' קכ"ו, ל"ב ע"א) את הברייתא שבבבלי ט"ז ב' שהעתקנו להלן בפנים ד"ה ובבבלי. ובפירוש רבינו יהונתן על הרי"ף פ"א ריש סי' תקצ"ב ד"ה מקיפין ג' חבלים כתב: אינה מחיצה להתיר יותר מבית סאתים ליחיד, ובית סאתים לשני יחידים, וכ"ה בכל הדפוסים הישנים. אבל בהגהות הרי"ף שבתמת ישרים, י"ב סע"ג, כותב: "ובית סאתים, צ"ל ובית ד' סאים", והגיה כן ע"פ כת"י. וכן הביא במאירי ט"ו ב' ד"ה מקיפין, ט"ז ב' ד"ה זה שאמרו, בשם יש מפרשים: בית סאתים לכל אחד ואחד. וכן כתב להלן צ"ג א' ד"ה כבר ביארנו: וכן לשנים בית סאתים לכל אחד לדעת קצת. וכנראה שכיוון לרבינו יהונתן. ומרן בב"י טאו"ח ריש סי' ש"ס נסתפק בזה אם נותנים לשנים בית סאתים לשניהם, או לכל אחד ואחד, והניח בצ"ע. Bברם בירושלמי כי"ל הגירסא היא: נותנין לו (ובגליון הוגה: להן) בית סאתים, ולפ"ז משמע שנותנין בית סאתים לכל אחד ואחד בניגוד ל"להן" שלהלן שפירושו לכולם יחד. ולגירסא זו למעשה אין הבדל בין יחיד, שנים, שלשה וכו', ולכולם נותנים בית סאתים לכל אחד לפי חשבון בני אדם, וכל ההבדל בניהם הוא שלשלשה (לשיירא) התירו מקום שלא הוקף לדידה אפילו הוא יותר מבית סאתים, אבל ליחיד לא התירו אלא בית סאתים, אעפ"י שהקיף בחבלים או בקנים, והוא מקום המוקף לדידה, מפני שהן מחיצות ארעי.
¹⁶ עיין מ"ש להלן בפנים, שו' 18, ד"ה ובבבלי.
¹⁷ אלא שסיים: ומיהו מסתברא דלא מפשינן פלוגתא וכו'.


###### Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:3:4
[Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:3:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Eruvin/r/2:3:4)

13-14. **אם אין בכולה [אלא] בית סאתים מטלטלין וכו'.**כ"ה בכי"ע, בכי"ל וברשב"א הנ"ל. כלומר, מטלטלין, ואפילו יחיד שהרי בבית סאתים מותר לטלטל אפילו לא הוקפה לדירה. (גאון יעקב).


###### Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:4:1
[Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:4:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Eruvin/r/2:4:1)

14-15. **היתה גבוהה משלש רוחותיה ונמוכה מרוח אחת וכו'.**ברייתא קשה מאד, והיא נשנתנה לעיל פ"א, שו' 44, עיין מש"ש. ונראה שהלשון "היתה גבוהה וכו' ", "היתה נמוכה וכו' " היא באשגרה מלעיל שם, וכאן הכוונה לתל שהזכרנו לעיל. והברייתא אומרת, שאם התל היה גבוה משלש רוחות, והולך ומשתפע במדרון ברוח אחת בנחת, ואינו מתלקט עשרה טפחים מתוך ד' אמות (עיין לעיל שבת פ"י, שו' 10 ואילך, ומש"ש), רואין את המדרון כפתח, ודינו ככל הפתחים שאם יש בו יותר מעשר אמות צריך צורת הפתח.


###### Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:4:2
[Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:4:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Eruvin/r/2:4:2)

15-16. **ובלבד שלא יהא נמוך יתר על הגבוה.**עיין מ"ש לעיל פ"א, שו' 45, ד"ה ובלבד. ואף כאן אפשר לפרש שאם גם בשלש הרוחות יש מדרונות ובכולם יחד (עם הפתח) הנמוך יתר על הגבוה, הרי פתח אינו מועיל, והכל אסור,¹⁸ עיין ר"מ פט"ז מה' שבת סהט"ז.

footnotes:
¹⁸ ובנידון דידן פרוץ מרובה על העומד בוודאי אסור, מה שאין כן במחיצת הבאר, עיי"ש.


###### Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:4:3
[Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:4:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Eruvin/r/2:4:3)

16. **היתה נמוכה משלש רוחותיה וכו'.**עיין לעיל פ"א, שו' 45–46, ואף כאן צ"ל להלן: אלא לגובהה (המפורש לעיל, שו' 11) בלבד, והנמוך מצטרף לעשרה.


###### Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:5:1
[Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:5:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Eruvin/r/2:5:1)

17-18. **אחד שיארה ואחד יחיד עושין להן מחיצה.**ברשב"א י"ז רע"ב: "וכן היא בתוספתא דתניא התם בפרק ב'¹⁹ אחד שיירא ואחד יחיד עושה להן מחיצה וכו' ". והכוונה שלת"ק עושין מחיצה גרועה (בחבלים או בקנים) אפילו ליחיד כל צורכו, וכמשנתנו פ"א מ"י: וחכמים אומרים לא דברו בשיירא אלא בהווה. ולא חילקו בין שיירא ליחיד אלא במקום שלא הוקף לדירה, אבל כאן הרי עושה מחיצה לדירה מערב שבת. ועיין מ"ש לעיל רה"ג, שו' 11, ד"ה שיארה.

footnotes:
¹⁹ היה לפניו חילוק הפרקים כברוב הנוסחאות, ושלא ככי"ע.


###### Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:5:2
[Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:5:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Eruvin/r/2:5:2)

18. **ר' יהודה או' לא ירבה ליחיד יתר מבית סאתים.**רשב"א הנ"ל, ריטב"א שם סע"א. ובבבלי ט"ז ב': מקיפין בקנים וכו' [בשיירא דברו דברי ר' יהודה]. בשירא אין, ביחיד לא, והתניא ר' יהודה אומר כל מחיצות שבת²⁰ לא התירו ליחיד יותר מבית סאתים וכו', לא נצרכה אלא ליתן להן כל צרכן. כלומר, שלת"ק נותנין אף ליחיד כל צורכו, ולר' יהודה אין נותנין ליחיד אלא בית סאתים.
ונ"ל שברייתא זו הובאה בירושלמי אלא שנשמטה לפנינו, וכל המפרשים²¹ טרחו לעמוד על פירושו. וכ"ה שם (פ"א ה"י, י"ט ע"ג): אתייא דר' יוסי בי ר' יודה (כלומר, שאמר במשנתנו ספ"א: כל מחיצה שאינה של שתי ושל ערב אינה מחיצה) בשיטת אביו, וחלוק על אביו, בשיטת אביו ביחיד יתר מבית סאתים (כלומר, ששניהם סוברים שאינה מחיצה ליחיד יתר מבית סאתים) וחלוק על אביו בשיירא פחות מבית סאתים (שר' יהודה מתיר ליחיד פחות מבית סאתים²² במחיצה רעועה, ובנו אוסר). והן אשכחנן דר' יודה אמר ביחיד יותר מבית סאתים צריך שתי וערב [דתני ר' יהודה אומר לא ירבה ליחיד יותר מבית סאתים. והן אשכחנן דר' יוסי בר' יהודה אמר בשיירא פחות מבית סאתים צריך שתי וערב]²³ נישמעינה מן הדא, דמר ר' אחא תנא ר' חנין ר' יוסי בשם רב ששת כשם שחלוקין כאן כך חלוקים בכלאים, וכלאים לאו אפילו היא בית רובע. וברייתא זו של רב ששת מפורשת בתוספתא כלאים פ"ד ה"ז, עיין מ"ש לעיל ח"ב, עמ' 640, שו' 19–20. וממנה מוכיח הירושלמי שלר' יוסי בר' יהודה מחיצה שאינה של שתי וערב אינה מחיצה כלל, שהרי בכלאים אין צורך בהיקף רשות, אלא במחיצה מבדילה גרידא, ומ"מ אוסר ר' יוסי בר' יהודה.
ובבבלי ט"ז ב' שנו בשם ר' יוסי בר' יהודה שאפילו ליחיד נותנין בית סאתים במחיצה רעועה, ולשיירא נותנים לפי חשבון האנשים, וכבר הוכחנו לעיל, שו' 13, ד"ה ובבבלי, שהירושלמי לא ידע כלל מברייתא זו בשם ר' יוסי בר' יהודה.

footnotes:
²⁰ פירש"י: בהנך מחיצות רעועות שהן דשתי או דערב קאמר שהתירום לרבים ע"י הדחק.
²¹ עיין בק"ע, בנועם ירושלמי ובס' ניר שהגיהו ונדחקו מאד. ועיין מ"ש בירושלמי כפשוטו, עמ' 243, ואני מבטל כאן את דברי שם.
²² וה"ה בית סאתים, ואנב דנקט ברישא יתר מבית סאתים נקט כאן פחות מבית סאתים. ובברייתא דמלאכת המשכן ספ"ה, הוצ' רמא"ש, עמ' 34: מכאן היה ר' יוסי בר' יהודה אומר קרפף בית סאתים שהוא כחצר המשכן ומטלטלין בתוכו בשבת. ואפשר שכוונתו לא לשיעור גרידא, אלא אף למחיצות המשכן שהיו מחיצות גמורות. ועיין בהערות רמא"ש שם, עמ' 40.
²³ ואף שגם במלא"ש פ"א מ"י מעתיק בשם הירושלמי כגירסת הדפוסים (אף שהיה לו גם ירושלמי כ"י למס' עירובין, עיין מ"ש בירושלמי כפשוטו, עמ' 349, ועמ' 367), ועיין גם ברשב"א ט"ז ב' ד"ה מתני', מ"מ נ"ל קרוב לוודאי שהנכון הוא כמו שתקנתי, ולפנינו נשמט ע"י הדומות מן "מבית סאתים צריך שתי וערב" עד "מבית סאתים צריך שתי וערב".


###### Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:5:3
[Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:5:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Eruvin/r/2:5:3)

18-19. **ואין שיארה פחותה משלשה.**רשב"א וריטב"א הנ"ל בשם התוספתא, ירושלמי פ"א ה"י, י"ט ע"ג, בבלי ט"ז ב', צ"ג א'. והכתיב "שיארה", גם בכי"ל כאן, עיין מ"ש לעיל, שו' 11.


###### Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:5:4
[Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:5:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Eruvin/r/2:5:4)

19. **אחד שיארה ואחד מחנה.**רשב"א הנ"ל, ומפרש: לבית סאתים. ובריטב"א הנ"ל: פירוש לכולהו תנאי (כלומר, דינם שוה), למר כדאית ליה, ולמר כדאית ליה. ובירושלמי נחלקו כמה הוא שיעור מחנה. ועיין מ"ש בירושלמי כפשוטו, עמ' 244.


###### Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:5:5
[Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:5:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Eruvin/r/2:5:5)

20. **אהלים שבשיירה פטורין בעירוב, שבמחנה חייבין מן העירוב.**בד, כי"ע, כי"ל, קג"נ, רשב"א, ריטב"א הנ"ל²⁴ ומ"מ פ"א מה' עירובין ה"ג הגירסא להפך: שבשיירה חייבין בעירוב, שבמחנה פטורין מן העירוב.²⁵ וכע"ז היתה הגירסא לפני המאירי י"ז א' ד"ה כבר, ובחידושיו כת"י (עיין הירושלמי כפשוטו, עמ' 245). וכנראה שאף בטופס הקדום ששמש טפוס לכי"ו היתה הגירסא כן, ועדיין נשאר לנו שריד בגירסא פטורין "בערוב" וחייבין "מן הערוב". וכן במשנתנו ספ"א: ארבעה דברים פטרו במחנה וכו' **ומלערב**.
אבל בירושלמי ספ"א, י"ט ע"ד: ויש חצירות במחנה ? להתיר²⁶ אוהלים שבמחנה, כהדא דתני אהלים שבמחנה צריכין עירוב, אהלים שבשיירה אינן צריכין עירוב.²⁷ וכן פסק הר"מ בפ"א מה' עירובין ה"ג: וכן יושבי אהלים או סוכות או מחנה שהקיפוהו מחיצה אין מטלטלין מאהל לאהל עד שיערבו כולן. אבל שיירא שהקיפה מחיצה אין צריכין לערב, אלא מוציאין מאהל לאהל, לפי שהן כולן מעורבין ואין אותן אהלים קבועין להן.
ברם כבר תירץ הרב המגיד שם שהירושלמי מדבר במחנה קבוע,²⁸ שאינו מיוחד לצבא הולך למלחמה, ולפיכך חייבים בעירוב, אבל אהלים שבשיירא אינם אלא לשעה קלה והם כולם מעורבים כאחד, ואין צורך בעירובי חצרות. ובמשנתנו מדברים במחנה ההולך להלחם, ואינם חונים אלא להנפש, ולפיכך דינם כשיירא, ולא עוד אלא שהקלו בהם בעוד כמה דברים, ואף הר"מ פסק כמשנתנו בפ"ו מה' מלכים הי"ג.
נמצאנו למדים שהגירסא בתוספתא בטוחה כגירסת רוב המכריע של הנוסחאות (וכבר הראינו שאף בכי"ו חלו ידי סופרים), והיא מפרשת את משנתנו המדברת במחנה היוצא למלחמה, והוא פטור מן הערוב. ואף בירושלמי הגירסא בטוחה, אלא שהוא הביא ברייתא ממקום אחר המדברת במחנה קבוע, ובשיירא נחלקו התוספתא והירושלמי, והר"מ פסק כירושלמי נגד התוספתא.²⁹

footnotes:
²⁴ לעיל בסמוך לפיסקא של הרישא כאן שהעתיק.
²⁵ בקג"נ חסרות המלים "מן העירוב".
²⁶ כ"ה ברשב"א ובמאירי, עיין מ"ש בירושלמי כפשוטו, סוף עמ' 244 ואילך. ולפנינו בטעות: לסתור.
²⁷ אמנם בריטב"א י"ז א' גורס בירושלמי להפך (כגירסת רוב הנוסחאות בתוספתא), והוסיף: אבל יש ששבשו הירושלמי וגורסי' בהפך דבשיירא אין צריכין עירוב ובמחנה צריכין עירוב וכו'. אבל אין ספק שהגירסא שבירושלמי שלפנינו בטוחה ומאושרת ע"י הרשב"א, המאירי והר"מ הנ"ל.
²⁸ מעין מחנה ישראל, שלא נסעו אלא על פי הדיבור, עיין בבלי נ"ה ב' וירושלמי פ"ה ה"א, כ"ב ע"ג, ומ"ש בירושלמי כפשוטו, עמ' 294, הע' 1.
²⁹ עיין שו"ת הרש"ך ח"ג סי' נ"ז על נוהג הפוסקים לבחור בין הירושלמי והתוספתא.


###### Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:5:6
[Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:5:6](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Eruvin/r/2:5:6)

20-21. **ושאר שאין להן אהלים הרי הן כשרויין בחצר.**לפי עיקר הנוסח שבתוספתא (עיין מ"ש לעיל) הדברים עונים על הרישא, והכוונה לאנשים שבשיירא שאין להם אהלים הרי הן כשרויים בחצר, ואינם אוסרים זה על זה ולא על דיירי האוהלים. ועיין בפירוש רבינו יהונתן על הרי"ף למשנתנו ספ"א (לעניין מחנה). ועיין מ"ש לעיל שבת פ"י, שו' 48–49, ד"ה ושאר.


###### Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:6:1
[Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:6:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Eruvin/r/2:6:1)

21-22. **מחנה היוצאת למלחמת הרשות וכו'.**בבלי י"ז א'. ופירש"י: סתם מלחמת רשות ממלחמת יהושע ואילך, שהיא היתה מלחמת מצוה. ועיין להלן סוטה ספ"ז ומש"ש.


###### Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:6:2
[Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:6:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Eruvin/r/2:6:2)

22. **מותרין לגזול עצים יבשין.**במשנתנו ספ"א: מביאין עצים מכל מקום. ובירושלמי ספ"א, י"ט סע"ג: היוצאים למלחמת הרשות מותרין בגזל עצים לחים ואסורין בגזל עצים יבשים. היוצאי' למלחמת חובה מותרין בגזל עצים יבישין וכו'.


###### Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:6:3
[Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:6:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Eruvin/r/2:6:3)

**בן תימא וכו'.**וכ"ה בירושלמי ספ"א, י"ט ע"ד, ובבבלי הנ"ל. ובכי"ע בטעות: בן בתירא.


###### Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:6:4
[Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:6:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Eruvin/r/2:6:4)

23. **ומקום שנהרגין שם נקברין.**ירושלמי ובבלי הנ"ל. ופירשו בירושלמי: שלא תאמר יעשו כהרוגי פלמוסיות. ואמרו במס' שמחות פי"ד ה"ד (הוצ' ר"מ היגר, עמ' 205): קבר גולין אין להם חזקה (עיין או"ש פי"ד מה' אבל הט"ו ד"ה ובזה), בשעת הדבר ובשעת המלחמה אין להם חזקה. והטעם כנראה שקוברים אותם מכונסים (בירושלמי הנ"ל: מאן דמר מותר לפנותן במכונסין) לשעה, ואח"כ מפנים אותם לבית הקברות,³⁰ ולפיכך אמרו שאם נהרגו במחנה (ולא בשדה המלחמה) נקברים במקומם לעולם, ואין מפנים אותם. ובבבלי י"ז א' אמרו: פשיטא מת מצוה הוא, ומת מצוה קונה מקומו.³¹ ותירצו: לא צריכה אע"ג דאית ליה קוברין. כלומר, אפילו נהרג במחנה עצמו, שאין סכנה לשהות ולקבור אותו בבית הקברות, מ"מ נקבר במקום שנהרג.

footnotes:
³⁰ עיין תוספתא אהלות פט"ז הי"ב, ומ"ש בתס"ר ח"ג, סוף עמ' 147.
³¹ נראה שעיקר הדיבור "מת מצוה" כוונתו מת מלחמת מצוה, והיא הלכה עתיקה (עיין ירוש' ב"ב פ"ה ה"א, ט"ו ע"א, בבלי ב"ק פ"א א'). ופשיטא שיש סכנה להעביר מת בשעת מלחמה ממקום למקום. ובזמן מלחמת אספסיינוס והדריאנוס הרי הטיפול במת מצוה היה כרוך בסכנה רבה למטפל ולמשפחתו, וגזרו כן על כל הרוג שנמצא בדרך. ולפיכך אמרו לו לר"ע (ירוש' נזיר פ"ז ה"א, נ"ו ע"א, שמחות פ"ד הי"ט, עמ' 125): על כל פסיעה ופסיעה שהיית פוסע מעלין עליך כאילו היית שופך דמים. ובשעת מלחמה רגילה היו קוברים את כל הנהרגים בקבר אחד (פוסא שמטילין לתוכה הרוגים), ואח"כ בשעת שלום היה מותר לפנות אותם. וקבורת רבים בוודאי לא היתה נעשית אלא אם כן היתה שם סכנה. ושוב הרחיבוה לכל מת שאין לו קוברים.


###### Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:7:1
[Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:7:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Eruvin/r/2:7:1)

**ר' לעזר או' הגנה והקרפיף וכו'.**אין לעמוד יפה על שתי הברייתות שלהלן אלא אם נקדים תחילה את משנתנו בגירסתה המקורית ולפי פירושי הגאונים בה. וכן שנינו (פ"ב מ"ה): אמר ר' יהודה בן בבא הגנה והקרפף (כלומר, מקום שמוקף מחיצות בלי קירוי, ומחזיקים שם עצים, וכדומה) שהן שבעים אמה ושירים על שבעים אמה ושירים מוקפת גדר גבוה עשרה טפחים מטלטלין בתוכה, ובלבד שיהא בה שומירה (סוכת שומרים), או בית דירה, או שתהא סמוכה לעיר³² וכו', ר' עקיבא אומר אפילו אין בה אלא³³ אחת מכל אלו מטלטלין, ובלבד שיהא בה שבעים אמה ושירים על שבעים ושירים. ר' אליעזר³⁴ אומר אם היתה ארכה יתר על רחבה אפילו אמה אחת אין מטלטלין בתוכה. ר' יוסי אומר אפילו ארכה פי שנים ברחבה מטלטלין בתוכה.
ולפי גירסא קדמונית זו, הרי אין לנו לפרש את דברי ר' עקיבא אלא כמו שפירשו הרשב"א והריטב"א. וכן כותב הרשב"א: "דר' עקיבא אדר' יהודה בן בבא קאי, וה"ק אפילו אין בה אלא אחד מאלו העניינים, כלומר, או שיהא בו שומירה, או בית דירה, **או סמוכה לעיר, ואעפ"י שאינה מרובעת** של שבעים ושירים על שבעים ושירים, אלא אפילו אריך וקטין, או שתהא מרובעת אעפ"י שאין בה אלא אחד מאלו, ובלבד שתהא שבעים ושירים על שבעים ושירים, כלומר שיהא שבעים ושירים בלבד, שלא יהא בית סאתים גמור, וכדאמרי' בגמ' דבר מועט איכא בינייהו וכו' ". וכע"ז כותב גם הריטב"א ומוסיף: ופרכינן בתלמודא (כ"ג רע"ב), ר' עקיבא היינו ת"ק, כלומר ר' יהודה בן בבא שהוא ת"ק שלו, שדבר עתה בתחלה בעניין קרפף, דכיון דקתני (כלומר ר"ע) סיפא ובלבד שתהא מרובעת, אלמא תרתי בעי נמי רבוע ותשמיש (כלומר, ולפ"ז הם ממש דברי ר' יהודה בן בתירא). ופרקינן דאיכא נמי ביניהו דבר מועט, ולעולם כל היכא דאיכא רבוע לא בעי שומרה רשות תשמיש, כדאיתא בתלמודא, ונכון הוא. והגאונים ז"ל³⁵ כך פי' אפילו לפי הגירסא האחרת, דכי אמרי' בתלמודא היינו ת"ק, על ר' יהודה בן בבא קאמר וכו'.
נמצאנו למדים לפי מסורת הגאונים שלר"ע בבית סאתים מרובע מותר לטלטל אפילו לא הוקף לדירה כלל, אבל אם יש בו שומירה, או שהוא סמוך לעיר, מטלטלים בו אעפ"י שאינו מרובע. ומסתבר שלר"ע אם אין הקרפף יתר מבית סאתים והוא מרובע ממש הרי הוא נראה כחצר,³⁶ והתירו בו אפילו אין בו סוכת שומרים, או שאינו סמוך לעיר. אבל אם יש בו סוכת שומרים, או שהוא סמוך לעיר, לא הקפידו ברבוע שלו, ובלבד שכל השטח שלו לא יהא יותר מבית סאתים.
ואשר לדברי ר' אליעזר שבמשנתנו שאלו בבבלי כ"ג ב': והתניא ר' אלעזר³⁷ אומר אם היתה ארכה יתר על פי שנים ברחבה אפי' אמה אחת אין מטלטלין בתוכה (והיא סיפא של הברייתא שלפנינו בתוספתא) וכו', כי תנן נמי במתניתין פי שנים ברחבה תנן. אי הכי היינו ר' יוסי? איכא בינייהו ריבוע דריבעוה רבנן.³⁸ אבל הירושלמי לא הכיר ברייתא זו של התוספתא, ופירש את דברי ר' אליעזר כפשוטן, ואמרו שר' אליעזר לא למד מחצר המשכן³⁹ (כפירושו הנכון של בעל פ"מ), אלא הוא מצריך מרובע ממש, כצורת החצרות, עיין מ"ש לעיל בסמוך ד"ה נמצאנו. ועכשיו נעבור לברייתא שלנו בתוספתא.

footnotes:
³² עיין מ"ש על סמוך לעיר להלן, שו' 27–28, סד"ה ובה"ג.
³³ כ"ה ("אלא") בהוצ' לו, קויפמן, פרמה, בה"ג ה' מילה, ד"ו כ"ג ע"ב, ד"ב ריש עמ' 103, הרי"ף בד"ק ובד"ו, ס' העתים, עמ' 150 ועוד. וכן מעיד הרשב"א במקומו: כך היא הגירסא ברוב הספרים וכו', וכן מצאתי בספרים הישנים ובספרי הגאונים ז"ל. וכן מעיד בריטב"א שם שכ"ה בנוסחאות ישנות. וכן כתב תלמידו (לפי דק"ס, עמ' 83, סוף הע' ז') שכ"ה בספרי דווקני. אבל בהוצ' שלפנינו, וכן במשנ' ד' נפולי, משנה שבירושלמי, כי"מ, משניות על קלף שבביה"מ כאן ועוד חסרה המלה "אלא". וכן בס' העתים הנ"ל: ואית דגרסי ר"ע אומר אפי' אין בה אחד מכל אלו וכו'. וכן מעיד הריטב"א הנ"ל: כך היא הגירסא בכל הספרים שלנו (בניגוד לנוסחאות ישנות). אבל קרוב לוודאי שהגירסא שלפנינו "תוקנה" ע"י הסופרים, וכדברי הרשב"א הנ"ל: ומקצת ספרים יש שהעבירו קולמוס עליה (כלומר, על המלה "אלא"), וגרסי ר' עקיבא אומר אפילו אין בו אחד מכל אלו.
³⁴ כ"ה ברוב הנוסחאות. ולפי נוסחא זו צריך לפרש שר' אלעאי תלמידו של ר' אליעזר הגדול קבל מסורת אחרת בשם ר' אליעזר (עיין פ"ב מ"ו. ועיין בירושלמי שם רה"ח, ומ"ש בירושלמי כפשוטו, עמ' 255. וכנראה שהירושלמי נדחק לפרש, מפני שגרס כאן: ר' אליעזר). אבל בהוצ' קויפמן ומשניות סדר מועד על קלף שבביה"מ כאן גורסים: ר' אלעזר. וכן בהוצ' לו וכ"י פרמה: ר' לעזר (ולא: ליעזר), כגי' התוספתא כאן, ועיין בשנו"ס.
³⁵ וכ"ה בר"ח וברי"ף כת"י, עיין דק"ס, עמ' 84, הע' נ'.
³⁶ שהחצרות שלהם היו מרובעות כמפורש בירושלמי פ"א ה"א, י"ח ע"ד, פ"ו ה"ח, כ"ג סע"ד, ובבלי י"ב סע"ב.
³⁷ עיין לעיל הע' 34.
³⁸ עיי"ש בפירש"י, בפר"ח, ברי"ף, בבעל המאור ועוד. והרמ"ע מפאנו בשו"ת שלו סי' ח' מאן בכל הפירושים וסלל דרך לעצמו שאין כוונת התלמוד להגיה את המשנה, עיי"ש. וקשה לקבל את פירושו המקורי.
³⁹ הלימוד מחצר המשכן אעפ"י שלא נזכר אלא בשם אמוראים בירושלמי ובבבלי כבר נמצא בברייתא דמלאכת המשכן ספ"ה בשם ר' יוסי בר' יהודה, עיין לעיל הע' 22.


###### Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:7:2
[Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:7:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Eruvin/r/2:7:2)

23-24. **והקרפיף שהיא שבעים ושירים על שבעים ושירים מוקפת גדיר וכו'.**במלחמות להרמב"ן ספ"ב: ומצאתי בתוספתא הגנה והקרפף **צריך** שיהא שבעים אמה ושירים על שבעים אמה ושירים מוקפת גדר גבוה עשרה טפחים. אם היא ארכה וכו'. ולפי גירסת הרמב"ן הרישא היא בבא בפני עצמה, ופירושה שהקרפף המותר צריך להיות מרובע ומוקף מחיצות כחצר, עיין מ"ש לעיל בסמוך ד"ה נמצאנו.


###### Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:7:3
[Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:7:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Eruvin/r/2:7:3)

24-25. **אם היתה ארכה כשנים ברחבה וכו'.**כלומר, ואפילו אם היתה ארכה כשנים ברחבה, עדיין מותר לטלטל בתוכה, שהרי אינה פחותה ממלבן חצי מרובע, וכעין מה שרצה שמואל לומר בבבלי י"ב סע"ב. ולא עוד אלא שכן היה חצר המשכן, אעפ"י שר' אליעזר לא למד ממנו, וכמפורש בירושלמי, ומשנתנו כפשוטה חולקת על ברייתא זו.


###### Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:8:1
[Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:8:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Eruvin/r/2:8:1)

26-27. **וכן היה ר' לעזר או' קרפיף הסמוך לעיר ויש בארכו שבעים ושיריים אע"פ שאינו מרובע מטלטלין וכו'.**וכ"ה במלחמות הנ"ל. ופירושו שאם יש בשטח שלו שבעים אמה על שבעים אמה, אעפ"י שאינו מרובע כלל, ואינו אלא רצועה ארוכה בת חמשת אלפים אמה מטלטלין בתוכה, מפני שהיא סמוכה לעיר ואין צורך שיהא לה צורת חצר, והיא ממש שיטת ר' עקיבה לגירסת ספרים ישנים והגאונים במשנתנו, עיין מ"ש לעיל, שו' 23, ד"ה נמצאנו. וכנראה שמפני טעם זה לא פירש הרמב"ן את הסיפא של התוספתא כלל, אלא הסתייע ממנה שמרובע ממש עדיף מצורת חצר המשכן, וסמך על פירושו בדברי ר"ע כגירסת הגאונים (אלא שלא נשתמרו לנו אלא לקוטים גרידא מחידושיו לעירובין).
ובד ובכי"ל לקתה הגירסא בחסרון (עיין בשנו"ס). ובקג"נ: וכן היה ר' אליע' או' קרפף הסמ' לעיר וכו', אף ע' פי' **מרובע** מטל' וכו'. וכן בכי"ע גורס: ר' אליעזר אומ' (וחסרות שם המלים "וכן היה") קרפיף הסמוך לעיר, ויש בארכו שבעים ושיריים אף על פי **מרובע** מטלטלין וכו'. וגירסא זו מתאימה למסורת הבבלי במשנתנו שלא התיר ר' אליעזר אלא קרפיף כצורת חצר המשכן, והיינו שארכו פי שנים מרחבו גרידא,⁴⁰ וכגירסת ד וכי"ע לעיל שו' 23, אבל אם הקרפף סמוך לעיר התיר אף במרובע ממש, ובלבד שתהא לו צורת חצר, וכסברת ר"ע הנ"ל, שאם הוא סמוך לעיר לא הטילו בו את כל התנאים של קרפף רחוק מן העיר.

footnotes:
⁴⁰ וכפירוש "יש מי שמפרש" שהביא בס' העתים, עמ' 150, ובעל המאור לריבוע דרבנן בבבלי כ"ג ב'. ואפשר שהיתה לפניהם הגירסא בתוספתא כאן כגירסת קג"נ וכי"ע, ולפיכך פירשו בבבלי כמו שפירשו.


###### Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:8:2
[Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:8:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Eruvin/r/2:8:2)

27-28. **יותר משבעים ושיריים אין מטלטלין בתוכו בשבת.**וכ"ה בכי"ע. וכן היה בקג"נ. ופירושה שאם יש בקרפף יותר משבעים על שבעים (יותר מבית סאתים) אין מטלטלין בתוכו אפילו אם הוא סמוך לעיר, ולא הקילו בסמוך לעיר אלא בקרפף שאין צורתו כהלכה, ובלבד שאין בו יותר מבית סאתים.
והנה ר' יהודה בן בבא במשנתנו הנ"ל הזכיר "סמוך לעיר" יחד עם "בית דירה" ועוד, שהם מתירים לטלטל בקרפף בית סאתים, ואפשר לפרש כפירש"י שביתר מבית סאתים אוסר ר' יהודה בן בבא, אפילו אם יש בו בית דירה. וממילא אפשר ללמוד מתוך דברי ר' יהודה בן בבא אף להלכה שאנו פוסקים כמותה, והיינו שכשם שבית דירה מתירה לטלטל ביותר מסאתים, אף סמוך לעיר כן. וכן כתב בב"י טאו"ח ריש סי' שנ"ח ד"ה כתוב בהגהת אשר"י.⁴¹ אבל מדברי ר' אליעזר שבתוספתא שלא הזכיר אלא סמוך לעיר, וחילק בין בית סאתים ויתר מבית סאתים, הרי משמע שלא נאמר סמוך לעיר אלא על בית סאתים, ואינו מסתבר כלל שר' אליעזר לא יתיר לטלטל בקרפף יותר מבית סאתים שיש בו בית דירה. וכן דעת הר"י שהביא באגודה כאן פ"ב סוף סי' כ"ז, קנ"ב ע"ג (ועיין בתוספות כ"ג א' ד"ה ובלבד), וכן נראה מסתימת כמה מן הראשונים, שאסור לטלטל בקרפף יותר מבית סאתים, אפילו אם הוא סמוך לעיר.
ברם בירושלמי פ"ב ה"ו, כ' ע"ב,⁴² אמרו (על משנתנו פ"ב מ"ה: ר' יהודה אומר אפילו אין בה אלא בור שיח ומערה מטלטלין בתוכה): מחלפה שיטתיה דר' יודה, דתנינן תמן (ביצה פ"ד מ"ב) אי זהו קרפף כל שהוא סמוך לעיר. דברי ר' יודה. וכא הוא אומר הכין (כלומר, שמתיר במשנתנו בבור שיח ומערה⁴³ אפילו רחוק מן העיר, שהרי בסמוך לעיר אין צורך בהם). א"ר מנא כבית דירה עביד לה ר' יודה. כלומר, ובבור שיח ומערה הרחוקים מן העיר עסיקינן, והם מתירים את הקרפף אפילו אם הוא יותר מבית סאתים, ככל מקום שהוקף לדירה. ומכאן מוכח שלדעת הירושלמי מותר לטלטל בקרפף הסמוך לעיר אפילו אם אין שם בור שיח ומערה.
ובה"ג ה' מילה (ד"ו כ"ג ע"ב, ד"ב, עמ' 102 ואילך): ואין מביאין איזמל בשבת דרך רשות הרבים, וכשם שאין מביאין אותו דרך רשות הרבים כך אין מביאין אותו דרך גגות ודרך קרפיפות ודרך חצירות (בבלי שבת ק"ל ב'), ואיזה הוא קרפיף כל שסמוך לעיר דברי ר' יהודה. ר' יוסי אומר כל שנכנסין לו בפותחת, ואפי' בתוך תחום שבת. אמר רב סלא אמר ר' זירא הלכה כר' יוסי (בבלי ביצה ל"א א'). ותנן הגנה והקרפיף שהוא שבעים אמה וכו' (כל משנתנו כאן פ"ב מ"ה). ומוכח מדבריו שדין קרפף לעניין יו"ט כדין קרפף לעניין שבת, ופסק כר' יוסי שבקרפף הסמוך לעיר בתחום שבת מותר לטלטל. וכן מצאתי בהגהות כת"י למשנה ד' נפולי⁴⁴ למשנתנו: "ופסק רבי' ישעיה ז"ל שאם היה שם בהקף ההוא בית דירה, או סוכה של שומר, או שהיה סמוך לעיר בתוך אלפים אמה,⁴⁵ או שהיה בו בור או שיח או מערה ששואבין ממנו מים תדיר, שהרי הוא כאלו הוקף לדירה, מטלטלין בכולו אפילו היה בהקיפו בית עשרת כורין". וכן משמע מדברי ר' שמעון להלן בסמוך, עיין מש"ש.

footnotes:
⁴¹ בערוך השלחן סי' שנ"ח סוף ס"ק ח' העיר שמוכח מהגהת אשר"י שהוא פוסק שבסמוך לעיר מותר לטלטל אפילו ביותר מבית סאתים, ואפשר שאין שם אלא ביאור לדברי ר' יהודה בן בבא, ולא עוד אלא שכן מבואר בהדיא במקור בעל הגהת אשר"י, באו"ז ח"ב ה' עירובין ריש סי' ק"ל, ל"ב ע"ג.
⁴² וכ"ה בירושלמי ביצה פ"ד סה"א, ס"ב ע"ג. וכאן פ"א סה"ד, י"ט ע"א, נשתרבבה ההלכה מכאן בטעות, וצריך להפסיק אחרי "דלא יהוון סברין כר' יודה", והפירוש הנכון שם הוא בגליון הש"ס.
⁴³ והוא מתיר בהם אפילו בקרפף יותר מבית סאתים אם יש לו מחיצה, כמפורש לעיל פ"א, שו' 41. ומסתבר שבור שיח ומערה הם אף לשימוש מימיהם, כירושלמי דמאי פ"א ה"ג, כ"ב ע"א, ומקבילות: בחסיד אחד שהיה חופר בורות שיחין ומערות לעוברים ושבים (כלומר, שישתמשו במימיהם).
⁴⁴ עיין מ"ש על ההגהות האלו במבוא לה' הירושלמי של הר"מ, עמ' ו', הע' 21.
⁴⁵ כבה"ג הנ"ל. וכן פירש רבינו יהונתן על הרי"ף למשנתנו שסמוכה לעיר פירושו בתוך תחום שבת. אבל במאירי (כ"ג רע"א) כתב: או שתהא סמוכה לעיר, ופירשו בה בתוך שבעים אמה ושיריים וכו', עיי"ש שהכריע כדעה זו נגד פירושו של ר' יהונתן הנ"ל.


###### Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:8:3
[Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:8:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Eruvin/r/2:8:3)

28-30. **ר' שמעון או' אפי' עשרה קרפיפות זה לפנים מזה והיה אחד מהן בית דירה, או שהיה אחד מהן סמוך לעיר, מטלטלין בכולן.**לפי פשוטו משמע שדברי ר' שמעון דבוקים לדברי ר' אליעזר, והוא חולק וסובר שסמוך לעיר דינו כבית דירה ומטלטלין בתוכו אפילו אם הוא יותר מבית סאתים. ועוד הוסיף ר' שמעון שאפילו אם היו עשרה קרפיפות זה לפנים מזה ופתוחים אחד לשני, ובית דירה בפנימי, או שהראשון סמוך לעיר, מותר לטלטל אפילו בקרפף הקיצוני הרחוק מן העיר,⁴⁶ כלהלן פ"ה שו' 69, עיין מש"ש. ומכאן ראייה לפסק שהבאנו לעיל (ד"ה ובה"ג וד"ה ברם) שבקרפף סמוך לעיר מטלטלין אפילו ביותר מבית סאתים. ועיין בתכ"מ מה שהעיר על הגהות אשר"י ומ"ש לעיל הערה 41.

footnotes:
⁴⁶ עיין להלן פ"ד, שו' 47–48.


###### Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:9:1
[Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:9:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Eruvin/r/2:9:1)

30. **בורגנין שבשדה בית סאתים מותר וכו'.**בכי"ע: טרגיס וכו', וצ"ל: פירגוס,⁴⁷ כלומר מגדל (πύργος), והוא פירגוס הוא בורגוס burgus, βοῦργος, עיין מ"ש שוובה בתרביץ ש"כ, עמ' 280, הערה 34, עמ' 281, הערה 35. ובורגן ומגדל הם שמות נרדפים, ולפעמים נשנו אחד על יד השני, עיין בתוספתא ערכין פ"ד הי"ג. ובמקום "מגדלות" שלהלן פ"ד סהי"א נשנה בירושלמי: בורגוסין, עיין מש"ש. ובורגנין⁴⁸ שבשאר הנוסחאות (וכ"ה להלן בסמוך אף בכי"ע) אינו אלא תרגום נכון של פירגוס, ואפשר שאין כאן תיקון סופרים אלא שינוי של עורך מאוחר, עיין מ"ש ע"ז בתרביץ ש"כ, עמ' 114.
והברייתא מלמדת אותנו שבורגן שלנו שאינו אלא לשמירת השדה, ואין לנים בו ביום ובלילה⁴⁹ אין דינו כבית דירה, ואם הוא בשדה מוקפת יותר מבית סאתים אין מטלטלין בשדה, וכפי שמבאר ר"ש בן אלעזר להלן.

footnotes:
⁴⁷ הפ"י והיו"ד של "פירגוס" נתחברו ויצא: טרגיס.
⁴⁸ במקורות התלמוד באות המלים היוניות תכופות ב־accusativus, ואף כאן βοῦργον
⁴⁹ בניגוד לבורגן שלהלן פ"ד, שו' 39.


###### Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:9:2
[Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:9:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Eruvin/r/2:9:2)

31. **אבל דיר או סהר או מוקצה וכו'.**משנתנו פ"ב מ"ג. ופירש"י (י"ח א'): דיר של בהמות שעושין בשדות, היום כאן, והיום כאן, כדי לזבלה בגללי הבהמות. סהר לבהמות של עיר (והיו מקיפים אותו אפילו בחבלים, עיין לעיל שביעית פ"ד הי"ט). מוקצה רחבה שאחורי הבתים, וחצר שלפני הבתים, דכל הני הקיפן לדירה הוא. ועיין בס' העתים, עמ' 151. ועיין מ"ש לעיל פ"א, שו' 39–40.


###### Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:9:3
[Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:9:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Eruvin/r/2:9:3)

32. **כלל אמ' ר' שמעון בן לעזר וכו'.**במשנה כי"מ (עיין דק"ס, עמ' 54) נוספה ברייתא זו כהמשך של משנתנו הנ"ל, ועיין בבלי כ"ב א', ק' א'. ובס' המפתח לרבינו נסים שם: ואיתה בתוספת' דעירובין בפרק ב',⁵⁰ ואיתה נמי בגמ' דעושין פסין, כלל אמ' ר' שמעון וכו'. ועיין גם בדבריו לברכות כ"ה ב' שהעתיק את התוספתא ע"פ לשון הבבלי.

footnotes:
⁵⁰ והיה לפניו חילוק הפרקים כלפנינו.


###### Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:9:4
[Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:9:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Eruvin/r/2:9:4)

32-33. **כל אויר שהוא תשמיש לבית דירה וכו'.**"אויר" שלנו היא מחיצה שאין לה קירוי, דוגמת "אויר החצר"⁵¹ שבמשנת ב"ב פ"ד סמ"ד, סוף אהלות ומקבילה שבתוספתא שם פי"ח הי"ב ועוד, ו"אויר הכנסת" שנזכר תכופות בירושלמי (עיין מ"ש בתס"ר ח"ג, עמ' 102), מעין ה־ὑπαίθριον היוני. ו"אויר" כזה משמש את הדירה, ואין הדירה משמשת אותו.
ובכי"ע: כל אויר שתשמישו לבית דירה וכו', וכנראה שהנוסחא הוגהה ע"פ הבבלי הנ"ל. ופירש"י שם: כל אויר, אעפ"י שאינו מקורה, אם תשמישו לדירת אדם לכניסה וליציאה תמיד. והנוסחא שלנו יותר נכונה, והיא מקויימת גם ע"י ד וכי"ל. והוא מעין הסגנון במשנת אהלות פ"ו מ"ג ומ"ו: כותל המשמש את הבית (ולפיכך חציו נחשב כבית עצמו) וכו' בית המשמש את הכותל (ולפיכך כל הכותל נחשב כלחוץ, חוץ מכקליפת השום שלצד הבית) וכו'.

footnotes:
⁵¹ בר"ח כ"ב א': קרפף הוא כעין כתלים בלא קירוי, והיא נקראת אילוסא של חצר. וקרוב לוודאי שצ"ל: מילוסא של חצר, כמו שהגיהו בגליון שם. ועיין בפיה"ג לטהרות, עמ' 84, ועמ' 141, ובגנזי שכטר ח"ב, עמ' 354, שו' 25. ועיין ירושלמי פ"ה סה"א, כ"ב ע"ג, ומ"ש להלן פ"ד, שו' 39, ד"ה בור שיח ומערה.


###### Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:9:5
[Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:9:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Eruvin/r/2:9:5)

34. **וכל בית דירה שהוא תשמיש לאויר וכו'.**וכ"ה בד ובכי"ל (אלא שבכי"ל חסירה המלה "בית"). ואף כאן בכי"ע ובבבלי הנ"ל: וכל דירה שתשמישה לאויר. ועיין מ"ש לעיל. וגם כאן הנכון כלפנינו, ופירושו שהבית דירה משמשת את האויר, כגון בורגנין, שעיקרו אינו אלא להשגיח על האויר. וכן פירש"י גם את נוסחת הבבלי: וכל דירה שהיא מכוסה בגג, והיא עשויה לשמירת אויר שחוצה לה.


###### Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:10:1
[Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:10:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Eruvin/r/2:10:1)

35-36. **מערבין במעשר שני בירושלם, אבל לא בגבולין.**ר"מ פ"א מה' עירובין סהט"ו. ובמשנתנו פ"ג מ"ב: ולא (כלומר, ואין מערבין) במעשר שני. ומפרשת התוספתא שהכוונה לגבולין שאסור לאוכלו שם בלא פדיון, וכל זמן שלא נפדה אסור לכל, ואפילו בטלטול אסור בשבת, עיין לעיל שבת פי"ד, שו' 30, ומשנה שם פי"ח מ"א. ועיין להלן.
ובירושלמי פ"ג ה"ב, כ' ע"ד: ותני בית שמאי אין מערבין במעשר שני בירושלם. אמ' [ר'] ירמיה הדא דאת אמר בעירובי חצירות, אבל בעירובי תחומין, **בקרתני**⁵² שנתן עירובו בירושלם שהוא יכול לעלות ולאוכלו שם. ולפ"ז לא נחלקו ב"ש אלא בעירובי חצרות מפני שע"י העירוב מתערבות הרשויות, ונראה כאילו עושה מסחר במע"ש, או שב"ש סוברים שעירוב משום קניין (עיין בבלי מ"ט א'), אבל בעירובי תחומין שאינה אלא קביעת סעודה מותר לערב אפילו לב"ש. ועיין צפנת פענח פ"א מה' עירובין הט"ו.
והברייתא שלנו מדברת בין בעירובי תחומין ובין בעירובי חצרות, והיא כב"ה. וכנראה שכמה מן המשניות בפ"ג מדברות בשניהם, ועיין בתוספות כ"ו ב' ד"ה בכל ומ"ש בירושלמי כפשוטו, עמ' 256.

footnotes:
⁵² לפנינו בטעות "תני", וכבר העירותי בירושלמי כפשוטו, עמ' 262, שבכי"ל גורס: בקרתני, והמגיה מחק את האותיות "בקר". וכגירסת כי"ל כ"ה אף בשרי"ר, עמ' 95. וקרתני כאן הוא בניגוד לירושלמי, וכלשון המשנה בדמאי פ"ו מ"ד: יכול הוא הקרתני לעלות ולאכלו בירושלים.


###### Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:10:2
[Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:10:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Eruvin/r/2:10:2)

36. **הנודר מן הפת מערבין לו בה.**ירושלמי פ"ג ה"א, כ' ע"ד, בבלי ל' א'. ופירשו בירושלמי: שכן אחר ראוי לאוכלו. ואף כאן הדין שוה בעירובי חצרות ובעירובי תחומין, עיין ר"מ פ"א מה' עירובין הי"ד, ועיין מ"ש להלן.


###### Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:10:3
[Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:10:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Eruvin/r/2:10:3)

37. **אימתי בזמן שנדר שלא לטעמה.**בבבלי הנ"ל: אימתי בזמן שאמר שבועה שלא אטעמנה. והיא היא, כדברי הר"ן נדרים ח' א' ד"ה והלא מושבע (השני): כדאשכחן בדוכתא טובא דקרי ליה לשבועה נדר וכו', במאי נדרת באלהא דישראל. וכן שם י"ד ב': הנודר בתורה, כלומר שנשבע בתורה וכו'. וכן במשנת סנהדרין פ"ג מ"ב: דור לי בחיי ראשך וכו', ועוד בכמה וכמה מקומות. ועיין שטמ"ק נדרים ט' א' ד"ה כנדרי ובבלי שם פ' ב'. ועיין להלן תענית פ"ב, הערה 42.
והתוספתא סתמה ולא שנתה מה דינו אם אסרה עליו אף בהנאה. ועיין בתוספות ל' א' ד"ה ככר, במאירי ובגאון יעקב שם, ויש שחילקו בין עירובי תחומין ובין עירובי חצרות ושתופי מבואות, ובעירובי תחומין שאין מערבין אלא לדבר מצוה, הרי מצוות לאו ליהנות ניתנו, ומכיון שהיא ראויה לאחרים מערבין בה, אבל בשתופי מבואות אין מערבין בה מפני שנהנה. עיין במקורות הנ"ל ובטאו"ח סי' שפ"ו ובמפרשים שם ובבאורי הגר"א סוף סי' שפ"ו. ובתוספ' רי"ד מהדו' תליתאה (ט' רע"א מן הספר) כתב: אבל ככר זה עלי דאסורה בהנאה, ולא מצי לזבונה, הו"ל לגבי דידיה כעפרא דעלמא, ומש"ה אין מערבין בה.


###### Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:10:4
[Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:10:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Eruvin/r/2:10:4)

**ואם הקדישה הרי זה אסור וכו'.**ואעפ"י שבהקדש דמים אפשר לפדותה, הרי לכשיפדנה יש כאן פנים חדשות, עיין ברשב"א ל' א', במאירי הנ"ל ובתוספות ל' ב' סד"ה ולפרוש. ובירושלמי הנ"ל: הקדישו אין מערבין בו שלא הוא ולא אחר ראויין לאוכלו. ר' אחא בעי ואין אדם נשאל על הקדישו וכו'. ועיין מ"ש ע"ז בהגהות יפה עינים ל' א' ד"ה ככר זו הקדש.


###### Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:11:1
[Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:11:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Eruvin/r/2:11:1)

38-39. **אמ' ר' מאיר לא נמנעו בנות ישראל מלשלח עירוביהן ביד בניהן וביד בנותיהן הקטנים וכו'.**במשנתנו פ"ג מ"ב: השולח ערובו ביד הרש שוטה וקטן וכו' אינו עירוב. ואם אמר לאחר לקבלו ממנו הרי זה ערוב. ובירושלמי פ"ג ה"ב, כ' ע"ד: שמואל אמר כבן תשע, כבן עשר, עירובו עירוב. א"ר יוסה הדא דתימר בעירובי תחומין, אבל בעירובי חצרות אפילו קטן. א"ר יהושע [בן לוי] מפני מה מערבין בחצירות מפני דרכי שלום. מעשה באשה אחת שהיתה דבובה לחבירתה ושלחה עירובה גבי ברה וכו'. ועיין מ"ש בהירושלמי כפשוטו, עמ' 262, ועמ' 363 ואילך. ולפ"ז ברור שבעירובי חצרות אפילו קטן ממש כשר, ואין צורך שיאמר לאחר לקבלו ממנו. ומדברי הברייתא כאן שמדברת בעירובי חצירות ("לא נמנעו בנות ישראל וכו' ", כמו שדייק לנכון בח"ד) משמע לכאורה שמשנתנו מדברת אף בעירובי חצרות, וסתמה כר' יהודה להלן.
ובבבלי ל"א ב': וקטן לא, והאמר רב הונא קטן גובה את העירוב. לא קשיא כאן בעירובי תחומין, כאן בעירובי חצרות. והבבלי מעמיד סתם משנתנו כר' מאיר כאן, והיא מדברת בעירובי תחומין גרידא. ופירש"י: עירובי חצירות דערובי רשותייהו בעלמא הוא, הלכך ממילא מיערב, ואע"ג דאין מעשה קטן כלום וכו', אבל עירוב תחומין אקנויי שביתה הוא, וקטן לא אלים למיקני. ועיין בפי' ר' יהונתן. והרשב"א פירש שבעירובי חצרות יש דעת אחרת מקנה, ולפיכך כשר אף בקטן, מה שאין כן בעירובי תחומין. ועיין מ"ש להלן.


###### Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:11:2
[Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:11:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Eruvin/r/2:11:2)

40. **באומרת לחברתה קבלי המני, באומ' לחבירו קבלו הימיני.**בכי"ע: אף היא אומרת לחברתה לקבלו הימנו, והוא אומ' לחבירו לקבלו הימנו. וכע"ז בכי"ל. וכע"ז היה בקג"נ אלא ששם: קבלי וכו' קבל. ובד חסרה הבבא השניה. ולפ"ז פירושו שהשולח עירובו ביד חרש שוטה וקטן עירובו עירוב, מפני שאין כאן צורך בשליחות, ומעשה קוף בעלמא כשר (כמפורש להלן), ובלבד שידע שקיימו את דבריו, והמשלח הוא הוא שקונה את השביתה, ואין לו אלא להיות בטוח שהעירוב הגיע למקומו, ולפיכך צריך שתאמר מתחילה לחברתה קבלי ממני את ערוב החצרות לכשאשלחנו, ויאמר כן לחבירו בעירובי תחומין כדי שתוכל לשאול אותה (או אותו) אח"כ.⁵³ וכן, כנראה, פירש הירושלמי את משנתנו הנ"ל: ואם אמר לאחר לקבלו ממנו הרי זה עירוב, מפני שישאלנו אח"כ, עיין להלן. ואפשר שכן פירש ר' יוחנן גם בבבלי מעילה כ"א א', עיין מ"ש להלן, שו' 40–41, ד"ה נתנו לקוף.
ובבבלי ל"א ב': ואם אמר לאחר לקבלו הימנו⁵⁴ הרי זה עירוב. וליחוש דילמא לא ממטי ליה? כדאמר רב חסדא בעומד ורואהו, ה"נ בעומד ורואהו. וליחוש דילמא לא שקיל מיניה? כדאמר רב יחיאל חזקה שליח עושה שליחותו, הכי נמי חזקה שליח עושה שליחותו וכו'. ועיין בראשונים שם. אבל בירושלמי כאן פ"ג ה"ב, כ' ע"ד (ובמקבילה במעשרות פ"ב ה"א, מ"ט ע"ג): א"ר לעזר וצריך לעמוד עמו. ופירשו כל המפרשים ע"פ דברי רב חסדא הנ"ל שצריך לעמוד עמו, כלומר עם השליח, ולראות שממלא את שליחותו. ברם "לעמוד עם" בלשון א"י פירושו "לגשת אל", דוגמת "שתעמוד עמי לערב" (לעיל שבת פי"ז הי"א ומקבילות) שפירושו: שתגש אלי בערב. ורגיל מאד בירושלמי: קם ר' פלוני עם ר' פלוני,⁵⁵ ופירושו: נגש ר' פלוני לר' פלוני כדי לשאל אותו, או לומר לו. ואף כאן פירושו וצריך לעמוד עמו, עם אותו שאמר לו לקבלו הימנו,⁵⁶ צריך לגשת אליו, כדי לשאל אותו אם קבל את הערוב.
וע"פ זה יתפרש אף המשך הסוגיא בירושלמי שם; תמן א"ר יוסה וכו' באומר לחבירו הרי אני מעשר על ידיך אינו צריך לעמוד עמו (כלומר, אינו צריך לגשת אליו כדי לברר אם עשה שליחותו). והכא את אמר הכין (שצריך לשאל אותו, ואינו סומך על בקשתו לקבלו מן הקטן). א"ר חייא בר אדא כאן בגדול, וכאן בקטן (כלומר, לפנינו הרי שלח קטן, והרי יתכן שהקטן לא הביא לו את העירוב). ר' אחא בשם ר' חיננא ואפילו תימר כאן וכאן בגדול, [כאן] וכאן בקטון.⁵⁷ תמן באומר לו הרי אני מעשר על ידך, שאינו צריך לעמוד עמו. ברם הכא באומר לו ערב על ידי. ופירשו כל המפרשים שההבדל הוא בזה, שבמעשרות התנדב המעשר מעצמו לעשר, מה שאין בעירוב שהמשלח התחיל בבקשה לקבל מן הקטן את העירוב. וכן משמע שפירש הר"מ בפ"א מה' מעשרות ה"ח. ולולא דברי רבותינו היה נראה שהפירוש בירושלמי הוא שההבדל הוא בין שהשליח הסכים בפירוש שיעשה שליחותו, ואנו אומרים חזקה שליח עושה שליחותו (בדרבנן,⁵⁸ או אפילו בדאורייתא כשיטת רב ששת בבבלי ל"ב א'), ובין שהשליח לא אמר כלום, אלא שהמשלח בקש אותו לעשות. ואם הסכים אין הבדל בין שהתנדב מעצמו מתחילה, או שהסכים לבסוף.
וכן מתפרשת סוף הסוגיא:⁵⁹ הדא ילפה מן ההיא, באומר לו אני מערב על ידיך (כלומר, אם הסכים בפירוש) שאינו צריך לעמוד עמו (אינו צריך לשאול אותו, וחזקה שליח עושה שליחותו). וההיא ילפא מן הדא שאם אמר לו עשר על ידי (כלומר, וההוא לא אמר כלום) שהוא צריך לעמוד עמו (צריך לשאול אותו אם קיים שליחותו).

footnotes:
⁵³ ואפילו אם נאמר שקטן נאמן בדרבנן בששאלו אח"כ אם עשה שליחותו (עיין בגליון הש"ס לרע"א לתוספות ל"א ב' ד"ה כאן) הרי משנתנו מזכירה גם חרש ושוטה ומי שאינו מודה בעירוב, והם אינם נאמנים אף אח"כ. ולפיכך הטילו תנאי שיצוה עליהם שימסרו לנאמן.
⁵⁴ ופירש"י: לקבל הימנו, קודם שיגיע שם, והמקבלו עירב עליו. וכן פירש הר"מ בפיה"מ ובחיבורו פ"ו מה' עירובין הכ"ב, וכן משמע מסוגיית הבבלי בעירובין.
⁵⁵ עיין לדוגמא בירושלמי ברכות פ"ד ה"א, ז' ע"ג (ובמקבילה בתענית פ"ד ה"א, ס"ז ע"ג): קם ר' יוסי עם ר' יודה בן פזי וכו'; מע"ש פ"א סה"ג, נ"ב ע"ד; קם ר' ירמיה עם ר' זעידא א"ל וכו'; מו"ק פ"ג סה"ה, פ"ג ע"א: קם ר' יוסה עם ר' יודה בר פזי א"ל וכו', קם ר' ירמיה עם ר' יודה בי ר' סימון וכו'. וכן בכ"מ.
⁵⁶ וכן בירושלמי מעשרות שצויין לעיל בפנים (לפי גירסת כי"ר, ובדפוסים משובש): תמן תנינן ואם אמ' לאחר לקבלה הימנו הרי זה עירוב. ואמ' ר' אלעזר וצריך לעמוד עמו. וכן יוצא אף משרי"ר כאן, עמ' 95, שו' 22. ומכאן שר' אלעזר מבאר את הסיפא, ולא את הרישא, ואינו מדבר בשליחים.
⁵⁷ וכגון שאמר להפריש ולהסיר משאר הפירות את התאנים שמעשר, ועצם המעשר נעשה ע"י גדול, או שהוא מכוין לשיטת ר' יהודה, עיין מ"ש לעיל ח"א, עמ' 295, שו' 14.
⁵⁸ והוא סובר מאליהן קבלו את המעשרות, עיין ירושלמי תרומות פי"א ה"ח, מ"ח ע"א, יומא פ"ח סה"ד, מ"ה ע"ב, שביעית פ"ו ה"א, ל"ו ע"ב, ומקבילה בקידושין פ"א ה"ט, ס"א רע"ד, ועוד בכ"מ. ועיין בתוספות כאן ל"ב א' ד"ה תאנים.
⁵⁹ הגירסא הנכונה היא במעשרות פ"ב ה"א, מ"ט ע"ג. ולפנינו בעירובין נסתרסו הדברים.


###### Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:12:1
[Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:12:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Eruvin/r/2:12:1)

40-41. **נתנו לקוף והוליכו נתנו על גבי בהמה והוליכתו עירובו עירוב.**וכן בבבלי מעילה כ"א א': ר' יוחנן אמר כאותה ששנינו נתנו ע"ג הקוף והוליכו, או ע"ג הפיל והוליכו הרי זה עירוב, אלמא איתעבדא⁶⁰ שליחותיה, ה"נ (כלומר, בחרש שוטה וקטן) איתעביד שליחותיה. ולפי פשוטו הוא ממש הפירוש שייחסנו לירושלמי לעיל, שהקטן והקוף שוין בזה, ואין צורך בשליחות לעירוב, ובלבד שידע שעשו שליחותם.
ברם בקג"נ: נתנו על גבי בהמה והוליכתו אין עירובו עירוב. וכן בבבלי כאן ל"א ב': דתניא נתנו לפיל והוליכו, לקוף והוליכו אין זה עירוב, ואם אמר לאחר לקבלו הימנו הרי זה עירוב. והראשונים⁶¹ עמדו על הסתירה בין סוגיית עירובין ומעילה, ותירצו שבעירובין מדברים שנתן לקוף ולפיל וסמכו על חכמתם, ולפיכך אינו עירוב, אבל במעילה נתן על גבי הקוף ועל גבי הפיל, ובעל כרחינו אנו אומרים שבעומד ורואהו עסיקינן, תדע לך שהוא כן שבעירובין שנו: לפיל וכו' לקוף וכו', ובמעילה שנו: **על גבי** הקוף וכו' **על גבי** הפיל. וכן הביא גם באו"ז שו"ת סי' תשמ"ט ח"א, ק"ז סע"ד, והסיק:⁶² אך **בתוספתא** קתני בתרוויהו על הפיל. ודבריו אינם מובנים, שהרי הדברים לא נשנו בתוספתא פעמיים, ולא עוד אלא ש"פיל" לא נזכר כלל בתוספתא בשום נוסח. וכנראה שיש שם השמטה וצ"ל: אך בתוספתא קתני תרוויהו,⁶³ [והיינו לפיל היינו] על הפיל, והצור קמיך לפניך יפיל.⁶⁴
וכנראה שגירסת קג"נ "מתוקנת" ע"פ הבבלי כאן, והנכון כברוב הנוסחאות, ולפי פשוטו אין סתירה בין הגירסא בברייתא שבעירובין ובין הברייתא שבמעילה, והיא התוספתא שלנו, והיא דבוקה לרישא לאמר לחבירו לקבל הימנו, ובין אם סמך על חכמת הקוף⁶⁵ שיוביל את העירוב למקומו, ובין נתן על גבי בהמה, וסמך שתלך למקום שהיא רגילה ללכת, עירובו עירוב, ואין כאן צורך בשליחות כלל,⁶⁶ ובלבד שיעמוד אח"כ עם אותו האיש שבקש ממנו לקבלו מהם, וילמוד ממנו שעשו שליחותם.

footnotes:
⁶⁰ כן, כנראה, גרס במיוחס לר"ג וברש"י. ועיין גם בתוספות כאן ל"א ב' ד"ה כאן. ולפנינו שם: קא עבדא.
⁶¹ עיין בתוספות כאן ל"א ב' ד"ה כאן ומעילה כ"א א' ד"ה נתנו, רשב"א, ריטב"א ומאירי בסוגיין.
⁶² אבל עיי"ש ח"ב סי' קל"ג, ל"ה ע"א, ולא הביא שם את התוספתא.
⁶³ כלומר, גם "ל" ("לקוף") וגם "על" ("על גבי בהמה"). ושמא היתה לפניו הגירסא בתוספתא: נתנו על הקוף (במקום: לקוף) והוליכו וכו', וצ"ל באו"ז: אך בתוספתא קתני בתרוויהו על [והיינו לפיל היינו על] הפיל וכו'. אבל גירסא זו אינה מסתברת כלל, ומה לי על הפיל מה לי על הבהמה.
⁶⁴ עיין בפי' הראב"ע לקהלת ה', א'.
⁶⁵ במאירי ל"א ב' סד"ה המשנה השלישית כתב: שאמרו בתלמוד המערב שאדם יכול ללמדם (כלומר, את הקוף ואת הפיל) שבעים לשון. ואין זכר מזה בירושלמי. ונראה שמצא כן במדרש שאבד מאתנו. והקדמונים ספרו כמה פלאות על החיות הללו. וכן מספר פליניאוס (תולדות הטבע ס"ח פ"ג סי' ו') בשם Mutianus (בן זמנו של נירון ואספסיינוס) על פיל שכתב משפט שלם ביונית. ואיליאנוס (.nat. anim ספר ב' סי"א) כותב שראה בעצמו פיל שרשם באפו אותיות רומיות. וכן מספר פליניאוס (שם פנ"ד סי' רט"ו) בשם Mutianus הנ"ל על קוף שידע לשחק במשחק האישקוקי (latrunculis lusisse). ועיין מאירי ברכות נ"ח ב' (צ"ח ע"ג מן הספר) ד"ה הרואה פיל קוף וכו'.
⁶⁶ ואף גוי כשר, עיין ריטב"א בסוגיין ד"ה נתנו לפיל.


###### Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:12:2
[Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:12:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Eruvin/r/2:12:2)

41-42. **נתנו על גבי קורה שהוא גבוהה עשרה טפחים עירובו עירוב.**בכי"ע מוסיף: ואם לאו אין עירובו עירוב. והיא טעות ברורה שנשתרבבה מדברי ר' יהודה להלן. ואינה גם בד, בכי"ל, בקג"נ ובתוספתא שהביא מהר"מ לפי הרא"ש פ"ג סי' ד' ושלטה"ג בסוגיין. ומכאן ואילך אנו עוסקים בעיקר בעירובי תחומין.
ובבא זו לא הובאה לא בירושלמי ולא בבבלי, אבל פירושה ברור שלת"ק כאן אין הבדל בין אם הקורה רחבה ארבעה או לא. וכן אין הבדל בין אם קנה שביתה על הקורה או תחתיה, ואפילו קנה שביתה תחתיה יכול להפוך את הקורה ולבטל את רשות היחיד שבה, עיין להלן. ובמשנתנו פ"ג מ"ג: נתנו בראש הקנה או בראש הקנדס, בזמן שהוא תלוש ונעוץ, אפילו גבוה מאה אמה הרי זה עירוב. ופירש מהר"מ הנ"ל שמשנתנו אפילו באין בראשו ארבעה טפחים (שלא כפירש"י ל"ד ב'),⁶⁷ וכת"ק של התוספתא כאן.⁶⁸ ובירושלמי בסוגיין פירשו את משנתנו בשנתן טבלא רחבה ד' על ראש הקנה (שאם לא כן אפילו אם הוא מחובר לארץ, עירובו עירוב), ומ"מ עירובו עירוב, מפני שהוא תלוש ונעוץ כלומר, ויכול להוציא את הקנה ולהפוך אותו וליטול את העירוב. ולפ"ז היא הבבא שלנו היא משנתנו הנ"ל. אבל בבבלי השיטה אחרת לגמרי, עיין מ"ש להלן.

footnotes:
⁶⁷ אמנם בירושלמי מעמידים את משנתנו בשטבלא רחבה ארבעה נתונה בראשו, אבל אוקימתא זו היא מטעם אחר, ולא מטעמו של רש"י, עיין מ"ש להלן בפנים.
⁶⁸ ועיין גם במאירי ל"ג רע"ב ד"ה כל, ולא הזכיר את התוספתא, אעפ"י שגם הוא הסיק שאין הלכה כר' יהודה. אבל הרשב"א בעבוה"ק ש"ה סי' י"ט, ל"ה ע"א, פסק כר' יהודה, וכשיטת רש"י.


###### Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:12:3
[Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:12:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Eruvin/r/2:12:3)

42-43. **ר' יהודה או' אם היתה רחבה ארבעה עירובו עירוב, ואם לאו אין עירובו עירוב.**בבא זו ליתא בירושלמי, אבל הובאה בבבלי ל"ג ב'. וכ"ה שם: דתניא ר' יהודה אומר נעץ קורה ברשות הרבים והניח עירובו עליה, גבוה י' ורחבה ד' עירובו עירוב, ואם לאו אין עירובו עירוב.⁶⁹ ופירש"י שם ע"פ הבבלי (ל"ב ב') שהנותן עירובו יש לו ארבע אמות, והן רשות היחיד שלו, ורשות היחיד עולה עד לרקיע, ולפיכך נחשב הוא ועירובו במקום אחד, אפילו אם קנה שביתה למטה, עיין רש"י ל"ב סע"ב ד"ה ורשות היחיד. אבל אם הקורה אין בה רוחב ד' טפחים, הוי ליה עירוב המונח באויר, ואינו עירוב, בין אם נתכוין לשבות למעלה בין אם נתכוין לשבות למטה, עיין רש"י ל"ג סע"א.
ברם בירושלמי אין זכר ממאמר רבא שבבבלי הנ"ל, ולא עוד אלא שברור מסוגיית הירושלמי כאן והמקבילה שבסוכה פ"ב שלא סברו כלל כשיטה זו של הבבלי, עיין מ"ש להלן בסמוך. ולפיכך נראה שלשיטת בני א"י מודה ר' יהודה לטעם הת"ק ביש בה רוחב ד', וכמו שכתבנו לעיל בטעמו, ולא נחלק עליו אלא באין בה רוחב ד', וסובר שהעירוב המונח באויר למעלה מעשרה אינו עירוב, וכפירש"י ל"ג סע"א. ועיין מ"ש להלן בסמוך.

footnotes:
⁶⁹ ועיי"ש בדק"ס, עמ' 124, הע' צ', והיא היא לפירוש הבבלי שם.


###### Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:13:1
[Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:13:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Eruvin/r/2:13:1)

43-44. **נתנו באילן למעלה מעשרה טפחים אין עירובו עירוב וכו'.**הרישא היא פיסקא ממשנתנו פ"ג מ"ג. וכל הברייתא בירושלמי פ"ג ה"ג, כ"א ע"א, וסוכה פ"ב ה"ד, נ"ב ע"ד, ובבלי כאן ל"ג א'. ופירשו בירושלמי ובבבלי שיש בו באילן רוחב ד' טפחים והוא עומד בר"ה, ונותן העירוב נתכוין לקנות שביתה למטה, והוי ליה עירובו ברשות היחיד והוא ברשות הרבים. אלא שקשה היה לו לבבלי לשיטתו שהנותן עירובו יש לו ד' אמות, הרי אף אם נתכוין לשבות למטה עדיין הוא ועירובו במקום אחד. ולפיכך העמידוהו (ל"ב סע"ב ואילך) באילן הנוטה חוץ לארבע אמות, ומאי למעלה ומאי למטה דהדר זקיף וכו'. ועיי"ש בתוספות ד"ה דהדר. ועיין במאירי שם (כ"ד סע"א מן הספר) סד"ה ולמדת. אבל בירושלמי אין זכר מזה, ופירשו כפשוטו שאין עירובו עירוב מפני שעירובו ברשות היחיד והוא בר"ה, ואינו יכול ליטלו. ואף הרי"ף וס' העתים, עמ' 73, והר"מ השמיטו את כל האוקימתא, עיין בבעל המאור ובמאירי במקומו (כ"ג ע"ד מן הספר) ומ"ש הרב המגיד בפ"ו מה' עירובין ה"ח ובמרכבת המשנה שם.


###### Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:13:2
[Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:13:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Eruvin/r/2:13:2)

44-45. **למטה מעשרה טפחים עירובו עירוב.**וכ"ה במשנתנו הנ"ל, והוסיפה הברייתא: ואסור ליטלו וכו'. ופירשו בירושלמי: ראוי הוא לעבור על השבות ולאכול. כלומר, מכיוון שהוא ועירובו במקום אחד מדאורייתא, אלא שכל החסרון הוא מפני שאסור ליטלו משום שמשתמש באילן בשבת, ראוי הוא לעבור על השבות, ואין העירוב בטל. ובבבלי פירשוה כרבי הסובר כל דבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו בין השמשות, ונמצא שבשעת קניית העירוב (בין השמשות) היה מותר לו ליטול את העירוב והיא סעודה הראויה לו באותה שעה.


###### Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:13:3
[Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:13:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Eruvin/r/2:13:3)

45-47. **נתנו בכלכלה ותלאה באילן למעלה מעשרה טפחים אין עירובו עירוב, למטה מעשרה טפחים עירובו עירוב, ואסור ליטלו דברי ר'.**וכ"ה בירושלמי כאן וסוכה הנ"ל ובשרי"ר, עמ' 96, אלא שבמקום "דברי ר' " כתוב שם: למטה משלשה מותר. ובכי"ע ובכי"ל כאן: למעלה מעשרה טפחים עירובו עירוב ואסור ליטלו, בתוך עשרה מותר ליטלו דברי ר'. ובבבלי הנ"ל: נתנו בכלכלה ותלאו באילן אפילו למעלה מעשרה טפחים עירובו עירוב, ואסור ליטלו⁷⁰ דברי רבי וכו'. ופירשה ר' ירמיה (ל"ג ב'): שאני כלכלה הואיל ויכול לנטותה ולהביאה לתוך עשרה.
ובירושלמי הנ"ל: וקשייא אם עירובו עירוב יהא מותר לטלטלו, אם אסור לטלטלו לא יהא עירובו עירוב.⁷¹ ר' אחא בשם ר' חיננא ראוי הוא להופכה ולבטל רשות היחיד שבה.⁷² א"ר יוסה הדא אמרה⁷³ ספסל שהוא נתון ברשות הרבים גבוה עשרה ורחב ארבעה מכיון שהוא ראוי להפכו ולבטל רשות היחיד שבו, הדא אמרה שעירובו עירוב ומותר לטלטלו.⁷⁴ ור' אחא מסתייע בדברי ר' יוסה שהוכיח כן ממשנתנו.
נמצאנו למדים שגירסת כי"ע וכי"ל מוגהת ע"פ הבבלי⁷⁵ ומסקנת הירושלמי, וגירסת כי"ו וד מקויימת ע"י הפיסקא בירושלמי שאין להגיהה בשום אופן (שהרי כן הוא גם במקבילה בסוכה ובשרי"ר כאן). וברייתא זו סברה שאעפ"י שהוא יכול להפוך את הכלכלה ולבטל רשות היחיד שבה, מ"מ כל זמן שלא עשה כן הרי הוא בר"ה ועירובו ברשות היחיד, מה שאין כן אם עירובו למטה מעשרה, ששניהם ברשות אחת מדאורייתא, ואין כאן אלא חסרון בנטילת העירוב מחמת שבות. ובבבלי שבת קנ"ה רע"א שנינו: נעץ יתד באילן ותלה בה כלכלה למעלה מעשרה טפחים אין עירובו עירוב, למטה מי' טפחים עירובו עירוב. והיא כעין ברייתא שלנו לפי גירסת כי"ו וד. ואעפ"י שמתוך הסוגייא שם מוכח שהברייתא היא כחכמים כאן,⁷⁶ ולמטה מעשרה טפחים עירובו עירוב, מפני שתלה את הכלכלה ביתד, ומותר להשתמש בצדי צדדים של האילן, מ"מ אם תלה את הכלכלה ביתד למעלה מעשרה, אעפ"י שמותר לו להפך את הכלכלה (שהרי אינו משתמש באילן), אין עירובו עירוב מפני שהוא ברשות הרבים ועירובו ברשות היחיד, עיין ברש"י ובמאירי שם. ועיין בהגהות מצפה איתן ומהר"א הורוויץ שם.

footnotes:
⁷⁰ כ"ה בכי"מ, וכן היה לפני רש"י, אלא שהגיה. וכ"ה בכל הספרים לפי עדות הרשב"א במקומו. ועיין גם בתוספ' רי"ד ובריטב"א. וכן בר"ח: ואסור לטלטלו דברי רבי.
⁷¹ הקושיא היא על הסיפא, על למטה מעשרה, והיא חזרה מלעיל שם, ולא סיים את התירוץ: ראוי הוא לעבור על השבות ולאכול, כרגיל בירושלמי.
⁷² כלומר, ר' אחא חולק ואומר שאין הלכה כברייתא זו, אלא אפילו למעלה מעשרה עירובו עירוב, וכר' ירמיה בבבלי הנ"ל (בפנים).
⁷³ נ"ל שהכוונה לסיפא של משנתנו: נתנו בראש הקנה וכו' הרי זה עירוב. וכן מוכח להלן בירושלמי שם שפירשו את משנתנו זו מפני שהקנה תלוש ונעוץ, לפיכך עירובו עירוב, וכמו שפירש בס' ניר להלן שם.
⁷⁴ והוא סיום דברי ר' אחא, שמכיוון שראוי להפוך את הכלכלה וליטלו מותר לטלטלו בין אם הוא למעלה מעשרה בין אם הוא למטה, מפני שהוא משתמש בכלכלה התלויה באילן, ומותר להשתמש בצידי האילן. וכן מוכח מהמשך הירושלמי.
⁷⁵ אלא שנראה שצ"ל שם בכי"ע ובכי"ל: בתוך שלשה (במקום "עשרה") מותר ליטלו, אבל וודאי אין כאן, עיין מ"ש להלן בפנים, שו' 48–49, ד"ה שרשי.
⁷⁶ עיין בגליון הש"ס לרע"א שם לתוספות ד"ה למטה.


###### Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:13:4
[Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:13:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Eruvin/r/2:13:4)

47-48. **וחכמים או' כל שאסור ליטלו אין עירובו עירוב.**וכ"ה בד, בכי"ל ובבבלי הנ"ל. ובכי"ע בטעות: וחכמ' אומ' עירובו עירוב. ויש כאן השמטה. ובירושלמי לא נזכרו דברי החכמים.


###### Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:13:5
[Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:13:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Eruvin/r/2:13:5)

48. **אחד העירוב ואחד כל הכלים.**וכ"ה בד ובכי"ל. ובכי"ע נשמטה המלה "הכלים". ובבבלי חסירה בבא זו. ופירושה שאעפ"י שכאן אינו משתמש באילן גופא אלא בצדדיו (בכלכלה שתלויה בו) אסור להשתמש בצידי אילן בין להטיל שם עירוב ובין לתלות שם כלי.


###### Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:13:6
[Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:13:6](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Eruvin/r/2:13:6)

48-49. **שרשי אילן שהן גבוהין מן הארץ שלשה טפחים וכו'.**וכ"ה הסדר בד, כי"ע וכי"ל. אבל בקג"נ כל הברייתא עד שו' 53, חסרה כאן, וישנה בסוף פירקין. וכגירסת כי"ו כ"ה גם בד כי"ל וקג"נ. וכ"ה בברייתא שבבבלי כאן ק' א'. וכן יוצא ממשנתנו שם פ"י מ"ח. אבל בכי"ע: שגבוהין מן הארץ **עשרה** טפחים וכו'. ועיין מ"ש לעיל שבת פ"י, שו' 50–51, ד"ה לא יתלה אדן, ולעיל הערה 75. ולעצם העניין על איסור שימוש באילן, עיין מ"ש לעיל סוף שבת.


###### Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:13:7
[Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:13:7](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Eruvin/r/2:13:7)

49-50. **או שיש חלל תחתיהן שלשה טפחים אע"פ שהן שוין לארץ מרוח אחת לא ידרוס ויעבר עליהן ממקום למקום.**המלים "לא ידרוס וכו' למקום" אינן בברייתא שבבבלי. ולפי גירסת כי"ע לעיל ("עשרה טפחים") הוא מאמר המוסגר, שאם יש חלל תחתיהן שלשה טפחים, לא ידרוס עליהן⁷⁷ משום חשש תלישה, עיין בירושלמי כאן פ"י ה"ח, כ"ו ע"ב, וביצה פ"ה ה"ב, ס"ג ע"א, ובבלי כאן ק' ב'.

footnotes:
⁷⁷ אעפ"י שאינן גבוהין עשרה (ועיין וי"ר פ"ד, ג', עמ' פ"ה). ואח"כ צ"ל (לפי מסורת כי"ע): לא (בלי וי"ו) ישב עליהן וכו', כמו שהוא בכי"ל כאן (וכ"ה בבבלי, אלא ששם הדברים מובנים מאליהם, שהרי לא הזכיר שם את הבבא של דריסה), והוא חוזר לשרשים שגבוהים "עשרה" טפחים. ובירושלמי שהבאנו בפנים מפורש שאם אינם גבוהים שלשה כארץ הן, ומותר גם לדרוס עליהן.


###### Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:13:8
[Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:13:8](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Eruvin/r/2:13:8)

51-52. **ואין נתלין באילן ואין נסמכין על האילן וכו'.**וכ"ה בבבלי ק' א' בכי"י ובראשונים, עיין דק"ס, עמ' 390, הערה פ'.


###### Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:14:1
[Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:14:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Eruvin/r/2:14:1)

53. **אחד אילן ואחד כל הבהמה.**וכ"ה בבבלי הנ"ל, ועיין דק"ס הנ"ל, הע' ק'. אבל הנכון כלפנינו, ופירושו שאפילו על גמל שכוחו רב לא יעלה מבעוד יום וישב עליו, עיין מ"ש לעיל סוף שבת סד"ה לא עולין באילן.


###### Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:14:2
[Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:14:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Eruvin/r/2:14:2)

53-54. **אבל שיח בור ומערה וגדיר מטפיס וכו'.**ופירש"י: דטעמא לאו משום דטרחא, אלא שלא יתלוש מן המחובר במתכוין. ועיין להלן ביצה פ"א, שו' 31, ומ"ש לעיל שבת פ"י, שו' 52, ד"ה אבל נתלה. ובכי"ע בטעות: **ואפילו** בור וכו'. ושמא צ"ל: **ואילו** בור וכו'.


###### Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:15:1
[Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:15:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Eruvin/r/2:15:1)

54-55. **נתנו במגדל, נעל בפניו ואבד המפתח וכו'.**פיסקא ממשנתנו פ"ג סמ"ג, וכגירסת רוב הנוסחאות, עיין דק"ס, עמ' 128, הערה ש'. והסיקו בבבלי ל"ה א': במנעול וקטיר במיתנא עסיקינן, ובעי סכינא למיפסקיה, ת"ק סבר לה כר' יוסי דאמר כל הכלים ניטלין בשבת וכו' ור' **אליעזר** (עיין מ"ש ע"ז להלן) סבר לה כר' נחמיה, דאמר אפילו טלית, אפי' תרווד אין ניטלין אלא לצורך תשמישן. ור' אליעזר שהוא שמותי הולך כאן בשיטת ב"ש, עיין לעיל שבת פי"ד, שו' 6. ובירושלמי (פ"ג ה"ג, כ"א ע"א) אמרו שהת"ק הוא כר' אליעזר בן יעקב שמתיר לחתוך את הקשר בשבת. ועוד אמרו שלא נחלקו אלא במגדל של אבן, אבל במגדל של עץ כ"ע מודי שנעשה כשובר את החבית לוכל ממנה כגרוגרות. ועיין בתוספות ל"ד ב' ד"ה ואמאי, ובהערות לס' יריאים השלם, ק"מ ע"ב, הערה קל"א.


###### Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:15:2
[Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:15:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Eruvin/r/2:15:2)

55-56. **ר' לעזר או' אם בעיר אבד עירובו עירוב וכו'.**וכן בד, כי"ע וכי"ל: ר' אלעזר וכו'. ובמשנתנו הנ"ל: ר' **אלעזר**⁷⁸ אומר אם אינו יודע שהמפתח במקומו אינו עירוב. אבל במשנה שבמשניות, במשנה שבבבלי (וכ"ה בכי"מ), במשנה שבירושלמי, ברי"ף, בס' העתים, עמ' 72, ועוד הגירסא במשנה היא: ר' אליעזר. וכן גרסו בברייתא זו בירושלמי פ"ג ה"ג, כ"א ע"א, ובבבלי ל"ד ב', ועיי"ש ל"ה א' ומ"ש לעיל. ועיין מ"ש להלן בשם כי"ע והתוספות.
ופירשו בירושלמי הנ"ל: אם בשדה אבד אין עירובו עירוב, שאינו יכול להביאו דרך שביתה, אם בעיר אבד הרי זה עירוב שהוא יכול להביאו דרך פטור. וכן פירש"י ל"ד ב'. ואעפ"י שבבבלי החסירו את הברייתא והעמידוה בדרך חיסורא מחסרא, אינו אלא לפי שיטת רב ושמואל, אבל לפי המסקנא אף הם פירשוה כפשוטה. ולפ"ז אפילו לא נמצא המפתח אלא שידוע שאבד בעיר, עירובו עירוב (ודינו כאילו המפתח במקומו אלא ששכח אנה הניחו),⁷⁹ וכפירש"י ל"ד סע"ב. וכן הכריע בגאון יעקב ל"ד ב' סד"ה אי הכי.⁸⁰

footnotes:
⁷⁸ כ"ה בכ"י קויפמן ובמשניות סדר מועד על קלף שבביה"מ כאן. ואף בהוצ' לו וכ"י פרמה: ר' לעזר (ולא: ר' ליעזר).
⁷⁹ לפי פסק הראב"ד שהביא הרשב"א והריטב"א ל"ד ב'. והטעם הוא שמצוי הוא להזכר, עיין בריטב"א שם.
⁸⁰ תדע לך שהוא כן, שהרי אפילו לפי החיסורי מחסרא שבבבלי עירובו עירוב לר"א אם נמצא המפתח בשבת, אעפ"י שהיה אבוד בין השמשות (עיין בתוספות ל"ה א' ד"ה בעיר), והטעם הוא מפני שמצוי הוא למצוא, כפירוש הטור או"ח סי' שצ"ד.


###### Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:15:3
[Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:15:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Eruvin/r/2:15:3)

56-57. **מודים חכמים לר' לעזר בבני חצר ובבני מרפסת וכו'.**בכי"ע: ומודים חכמ' לר' **אליע'** וכו'. וכן בתוספות ל"ה א' ד"ה חסורי: דתניא בתוספתא דעירובין ומודים חכמים לר' **אליעזר** וכו' (עיין מ"ש לעיל בסמוך). והברייתא קשה מאד, שהרי היה צ"ל: ומודה ר' לעזר לחכמים וכו', כמו שהעירו בתוספות הנ"ל, ופירוש התוספות אפשרי לפי גירסת הבבלי שם בברייתא זו, אבל לפי הגירסא שלפנינו וגירסת הירושלמי (והיא גם גירסת הבבלי לפי המסקנא) העיקר חסר מן הספר.
ושמא צ"ל: מודים חכמים ור' (במקום: **לר'**) לעזר וכו', והכוונה שכאן מודה ר' לעזר לחכמים. וכס"ז לעיל פאה פ"ג סה"א: מודים בית שמיי ובית הלל שאם הפקיר לאדם וכו'. והכוונה שבית הלל מודים לב"ש, כפי שיוצא ממשנתנו שם רפ"ו. וכן לעיל מעשרות פ"ג הי"ג: מודין בית שמיי ובית הלל וכו', והכוונה כנ"ל, כפי שיוצא ממשנת דמאי פ"ו מ"ו. וכע"ז נשתבש בכל הנוסחאות לעיל תרומות פ"ט ה"ט, עמ' 158, שו' 40: מודה ר' יהושע **לר'** ליעזר וכו', וכבר הגהנו שם: מודה ר' יהושע **ור'** ליעזר וכו', ופירושו, מודה ר' אליעזר לר' יהושע, כפי שיוצא ברור מן העניין. ובירושלמי שם: מודה ר' אליעזר ור' יהושע וכו', עיין מ"ש לעיל ח"א, עמ' 457, שו' 40.
ואם לא נגיה את הנוסח צריך לקבל את פירושו של מרא דמתניתא שבברייתא כאן הרי מפורש ונתנוהו **בבית** (בניגוד לנתנו **במגדל** שברישא), והכוונה שאבד מפתח הבית, ובדלתות הבית נוהגים במנעל גמור, ואם שוברים את הדלת יש כאן סתירה מדאורייתא במחובר לקרקע, ובכגון דא בעירובי תחומין אין עירובו עירוב, אבל בעירובי חצירות מודים לר' לעזר שאם אבד המפתח, אנו תולים שאבד בעיר⁸¹ ועירובו עירוב, מפני שיכול להביאו דרך פטור. ועיין ר"מ ה' עירובין ספ"א שהביא דין אבידת המפתח של המגדל לעניין עירובי חצירות ושתופי מבואות,⁸² ומקורו מן התוספתא כאן שהיא מוכיחה שדין משנתנו (פ"ג סמ"ג) נוהג אף בעירובי חצרות, ונסתלקה תמיהת ב"י בטאו"ח סי' שצ"ד, כפי שהעיר לנכון בתוספות בכורים כאן. ועיין מה שהאריך בס' עצי אלמוגים סי' שצ"ד, רל"א ע"א, בבאור התוספתא. אבל מחוורתא כמו שהגהנו לעיל, והיא הגהה קלה מאד, והתוספתא מתפרשת בלי שום דוחק.

footnotes:
⁸¹ ולא דברו אלא בהווה. אבל לעיל, בעירובי תחומין, שהן בשדה, הרי רגיל שהמפתח יאבד שם לחלוטין.
⁸² ועיין בפ"ו מה' עירובין ה"י ובפיה"מ כאן פ"ג מ"ג.


###### Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:16:1
[Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:16:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Eruvin/r/2:16:1)

58-59. **אמ' ר' יוסה אבטילס העיד משם חמשה זקנים וכו'.**פיסקא ממשנתנו פ"ג סמ"ד. ועיין מ"ש לעיל ח"ב, עמ' 546, שו' 73. ובקג"נ נראה שיש השמטה קטנה בין "ר' יוסי" ובין "כשר" (השני) שבשו' 59.


###### Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:16:2
[Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:16:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Eruvin/r/2:16:2)

59. **אי זהו ספק העירוב כשר וכו'.**כל הברייתא בבבלי ל"ו א'.


###### Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:16:3
[Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:16:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Eruvin/r/2:16:3)

60-61. **ספק מבעוד יום נתקנו ספק משחשיכה נתקנו עירובו עירוב.**בכי"ל יש כאן חסרון. ובקג"נ: **אין** עירו' עיר'. אבל בד ובכי"ע כלפנינו. וכ"ה גם בבבלי הנ"ל. ומקשינן עלה: מאי שנא תרומה, דאמר העמד תרומה על חזקתה, ואימא טהורה היא פירות נמי העמד טבל על חזקתו, ואימא לא נתקנו. לא תימא ספק מבעוד יום נתקנו, אלא ספק מבעוד יום נדמעו ספק משחשיכה נדמעו. ופירש הריטב"א בשם התוספות שנדמעו בתרומה טמאה, שאינה ראויה אפילו לכהן.
ברם כל זה היא לשיטת הבבלי, שאמר רבא לעיל שם שר' יוסי מטמא בטובל מטומאה דרבנן במקוה ספק כשר ספק פסול, משום דאמרינן העמד טמא על חזקתו, ולפי זה בספק נתקנו מבעוד יום ספק נתקנו משחשיכה נמי אמרינן העמד טבל על חזקתו. אבל בירושלמי (פ"ג ה"ד, כ"א ע"א): אמר ר' יונה לא טמא ר' יוסי אלא משום הוכח, כלומר, דווקא בשיש שם שני מקוואות אחד טמא ואהד טהור בזה מטמא ר' יוסי, אבל במקוה אחד אף ר' יוסי מטהר, ואין אומרים בדרבנן העמד טמא על חזקתו,⁸³ ולפ"ז אף בטבל ספק נתקן מבעוד יום ספק נתקן משחשיכה עירובו עירוב, לשיטת הסובר שעירובי תחומין מדרבנן.⁸⁴

footnotes:
⁸³ עיין מ"ש בבאור הירושלמי בירושלמי כפשוטו, עמ' 266 ואילך.
⁸⁴ ועיין בהמשך הירושלמי שם (והפירוש הנכון הוא בס' ניר) שאמרו שאפילו למ"ד שר' יוסי מטמא אפילו במקוה אחד הוא מקל בעירובין, ועיין בבלי ל"ו רע"א.


###### Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:16:4
[Tosefta Kifshutah on Eruvin 2:16:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Eruvin/r/2:16:4)

61-62. **אבל עירב בתרומה ספק טמאה ספק טהורה וכו'.**וכאן העירוב אינו ראוי לאכילה כלל, מחמת ספק איסור מתחילה ועד סוף, ואינו עירוב, כפירוש הר"מ בפ"ו מה' עירובין הט"ו, וכפי שהסביר הרב המגיד בהי"ג שם. ובירושלמי פ"ג רה"ד, כ"א ע"א: לא אמרו אלא וניטמאת. ספק ניטמאת מבעוד יום, ספק נטמאת משחשיכה, אבל אם היתה ספק טהורה ספק טמאה מערבין בה (כלומר בתמיה, והרי אינה ראויה לאכילה). ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן אחר חזקות הלכו. כלומר, המחלוקת במשנתנו היא אם אנו הולכים אחר חזקת העירוב שהיה טהור מבעוד יום, או שהיה קיים מבעוד יום, וכפי שמבאר הירושלמי בעצמו להלן. אבל אם הוא אף עכשיו ספק טמא, כ"ע מודי שאין מערבין בו, מפני שאינו ראוי לאכילה. ובירושלמי תרומות רפ"ג, מ"ב ע"א: ר' יונה בעי ולכל הדברים עשו אותן כספק אוכל וכו', עירב בה נעשה חמר גמל? והשאלה היא למ"ד תחומין דאורייתא, ולדידיה אין מערבין בכל הספיקות שאין להם חזקה לא לכאן ולא לכאן, עיין במ"מ פ"ו הי"ג הנ"ל.