## Tosefta Kifshutah on Gittin Chapter 7

###### Tosefta Kifshutah on Gittin 7:1:1
[Tosefta Kifshutah on Gittin 7:1:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Gittin/r/7:1:1)

1. **המגרש את אשתו, ואמ' לה הרי את מותרת לכל אדם, אלא לפלני וכו'.**משנתנו רפ"ט.


###### Tosefta Kifshutah on Gittin 7:1:2
[Tosefta Kifshutah on Gittin 7:1:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Gittin/r/7:1:2)

2-4. **מודה ר' ליעזר שאם נשאת לאחר ונתארמלה, או נתגרשה, שמותרת לינשא לזה שנאסרה עליו.**ברייתא בבבלי פ"ג א', פ"ג ב'. ובירושלמי לא הובאה בבא זו. ועיין מ"ש להלן, שו' 5–7, ד"ה ובירושלמי, ושו' 19–20, ד"ה דבר אחר.


###### Tosefta Kifshutah on Gittin 7:1:3
[Tosefta Kifshutah on Gittin 7:1:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Gittin/r/7:1:3)

4. **לאחר מיתתו של ר' ליעזר נכנסו ארבעה זקנים וכו'.**ספרי כי תצא פי' רס"ט, הוצ' ר"א פינקלשטין, עמ' 289, ירושלמי פ"ט ה"א, נ' ע"א, בבלי פ"ג א'.


###### Tosefta Kifshutah on Gittin 7:1:4
[Tosefta Kifshutah on Gittin 7:1:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Gittin/r/7:1:4)

5-7. **אמ' ר' טרפון הלכה ונשאת לאחיו, ומת בלא ולד, היאך זו מתיבמת לו, נמצא מתנה על מה שכת' בתורה תנאו בטל, הא למדנו וכו'.**ובד ובכי"ע: היאך זו מתיבמת, לא נמצא מתנה על מה שכתוב בתורה, וכל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל. וכן מביא בשם התוספתא ברשב"א פ"ג א', ד"ה מתנה, וכע"ז גם בספרי ובירושלמי הנ"ל (ועיין מ"ש עליו להלן).
ובבבלי פ"ג א' הנ"ל: הרי שהלכה זו ונישאת לאחיו של זה שנאסרה עליו, ומת בלא בנים, לא נמצא זה עוקר דבר מן התורה וכו'. וברשב"א הנ"ל נדחק לפרש גירסא זו, ולבסוף הביא את התוספתא ואת הירושלמי, ופירשם שנמצא כאילו מבטל דבר מן התורה, שהרי במתנה ממש על מה שכתוב בתורה התנאי בטל והמעשה קיים, והיא מגורשת לכולי עלמא.
ותשובת ר' טרפון קשה, שהרי אמרנו במפורש לעיל בסמוך שאם נישאת לאחר ונתארמלה, או נתגרשה ממנו, מותרת לאותו האיש שנאסרה עליו. ובבבלי פ"ג א' הקשו מברייתא שלעיל, ותירצו שהקושיא היא מ"על מנת", כלומר דווקא במגרש "חוץ מפלוני" אנו אומרים (בשיטת ר' אליעזר) שאם נישאת בינתים ונתארמלה, או נתגרשה, מותרת לאותו האיש שנאסרה עליו, אבל אם אמר הרי את מותרת לכל אדם על מנת שלא תינשאי לפלוני, הרי הוא תנאי ככל התנאים, ואינו מתבטל בנישואים לאחר, ואם נישאת אח"כ בכל זמן, נמצא הגט בטל למפרע. וסוברת ברייתא זו שבעל מנת פליגי, כר' יוסי בר' יהודה בבבלי פ"ב א', או שפליגי בין בחוץ ובין בעל מנת (עיין מ"ש להלן בשם הרמב"ן), והקושיא היא מ"על מנת". אבל בירושלמי הנ"ל מפורש: השיב ר' טרפון הרי שאמר לה הרי את מותרת לכל אדם **חוץ מפלוני**, והלכה ונישאת לאחיו וכו'. ועיין בחי' הרשב"א הנ"ל. ברם בספרי ובירושלמי לא נזכרה כלל הברייתא שבתוספתא לעיל ושבבבלי הנ"ל שאם נישאת בנתים, מיתת הבעל השני, או גירושיו, מתירים אותה לזה שנאסרה עליו. והברייתא של ר' יוסי בר' יהודה שמחלק בין חוץ לעל מנת לא נזכרה בשום מקום (חוץ מן הבבלי).
ובירושלמי להלן שם: ר' ירמיה בעי הרי שאמר לה הרי את מותרת לכל אדם **חוץ מפלוני**, והלכה וניסת לאחיו ומת בלא בנים, היאך זה מתיר מה שאסר הראשון. מילתיה אמרה שמיתתו גירושין ומתירין (צ"ל: שמיתה וגירושין מתירין) בזה מה שאסר הראשון. ועיקר הפירוש הנכון בס' ניר שר' ירמיה הבבלי ידע את הברייתא שבתוספתא לעיל והבבלי הנ"ל שאם נישאת לאחר ומת, או נתגרשה, הותרה למי שנאסרה עליו, ולפיכך שאל כיצד מתיר השני מה שאסר הראשון, והשאלה היא על ר' טרפון למה אמר "היאך היא מתייבמת", והרי מותרת להתייבם, אלא שהיה צריך לשאול "היאך זה מתיר וכו'". ומתרץ ר' ירמיה בעצמו: לא אמר אלא מיתתו גירושין (צ"ל: מיתה וגירושין), הא נישואין לא. כלומר הברייתא שלעיל לא אמרה אלא שמיתת השני וגירושיו מתירין אותה למי שנאסרה עליו, אבל כל זמן שלא מת השני אין נישואיו מפסיקין את האיסור, ועדיין היא באיסור אשת איש על אחיו מחמת בעלה הראשון, ואין אשת איש (שלא אשת אחיו) נופלת לייבום, ואסורה להתייבם, ושפיר שאל ר' טרפון.¹ ולא מיבעי לשיטת ר' ירמיה בעצמו (בבבלי יבמות י"ג א') שנישואין הראשונים מפילים בוודאי שהיא אסורה להתייבם, שהרי לפני שמת הבעל היא באיסור אשת איש מן הראשון, וכבר נאסרה להתייבם, אלא אפילו לפי ההלכה שמיתה מפלת, אינה מותרת אלא אם מתה הערוה שעה אחת לפני מיתת הבעל, והותרה הצרה לייבום בשעת מיתה, אבל ביבמה עצמה אין מיתת הבעל מתירה לאחיו אם היתה בחזקת אשת אחר עד מיתת אחיו. ולפ"ז אין כאן סתירה לברייתא שלעיל. אבל להלן, שורה 19, ד"ה דבר אחר, נראה שיש כאן מחלוקת המקורות, כמפורש בירושלמי עצמו. וכל המחלוקת היא "בחוץ", ויש להניח ש"בעל מנת" כולם מודים שהיא מגורשת, משום שהוא תנאי ככל התנאים, עיין בבבלי פ"ב א', באוה"ג, עמ' 188–191.

footnotes:
¹ אבל בחי' הרמב"ן ריש יבמות תפס כדבר פשוט שלמסקנת הירושלמי הנישואין מפסיקין. ומותרת להתייבם. שהרי הירושלמי מדבר ב"חוץ" גרידא, ובכגון דא נישואי השני מפסיקין, כשיטת התוספתא והבבלי. וצ"ע כיצד פירש את המשך דברי ר' ירמיה. ועיין בחי' הרשב"א ביבמות שם (ובשו"ת שלו ח"ו סי' כ"א) ובמאירי ובריטב"א שם.


###### Tosefta Kifshutah on Gittin 7:2:1
[Tosefta Kifshutah on Gittin 7:2:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Gittin/r/7:2:1)

7-8. **אמ' ר' יוסה הגלילי היכן מצינו ערוה בתורה וכו'.**ספרי, ירושלמי ובבלי הנ"ל.


###### Tosefta Kifshutah on Gittin 7:3:1
[Tosefta Kifshutah on Gittin 7:3:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Gittin/r/7:3:1)

10. **ר' לעזר בן עזריה אומ' כריתות וכו'.**ספרי ובבלי הנ"ל.


###### Tosefta Kifshutah on Gittin 7:3:2
[Tosefta Kifshutah on Gittin 7:3:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Gittin/r/7:3:2)

11. **אמ' ר' יוסה רואה אני את דברי ר' לעזר בן עזריה.**וכ"ה בד ובבבלי פ"ג א'. אבל בכי"ע ובספרי הנ"ל: אמ' ר' יוסי **הגלילי** רואה אני וכו', והיא היא. ואף לפנינו ובבבלי הכוונה לר' יוסי הגלילי, שכן דרך המקורות שלא לחזור על שם האב (והוא הדין לכינוי) אם נזכר התנא מתחילה, עיין מ"ש לעיל ח"ד (פסחים), עמ' 529, הערה 63, ולהלן קידושין פ"א, שו' 18–19, ומ"ש הר"ד הלבני בספרו "מקורות ומסורות", עמ' תק"ס, הערה 16.


###### Tosefta Kifshutah on Gittin 7:3:3
[Tosefta Kifshutah on Gittin 7:3:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Gittin/r/7:3:3)

12-13. **נענה ר' שמעון בן לעזר ואמ', הרי שהלכה וניסית לאחר, וגירשה, ואמ' לה הרי את מותרת לכל אדם, היאך זה מתיר מה שאסר הראשון.**וכ"ה ("נענה ר' שמעון בן אלעזר") גם בד. והוא תמוה מאד, משום שמלשון זה משמע שאף ר' שמעון בן אלעזר היה באותו מעמד, וזה לא יתכן. ובכי"ע: ר' שמעון בן אלע' אומ' הלכה ונישאת וכו', ואף הוא קשה ומה להם לדברי ר"ש בן אלעזר באמצע דברי הזקנים. ובבבלי פ"ג ב' הובאה ברייתא זו, ומתוכה מוכח שתשובת ר"ש בן אלעזר היא מאוחרת, תשובה בבית המדרש כששנו את הברייתא של ד' זקנים. ואף לפנינו בכי"ו ובד נכפלו שוב דברי ר"ש בן אלעזר להלן אחרי "דבר אחר", ובספרי לא נזכרו דבריו כלל. וברור שמסדר התוספתא הכניס את הברייתא ממקור אחר, ור"ש בן אלעזר סובר שמיתת השני מתירה את האשה לזה שנאסר עליה, כשיטת התוספתא והבבלי לעיל, וכמו שרצה ר' ירמיה לומר בתחילה לפי שיטת הירושלמי פ"ט ה"א, נ' ע"א, עיין מ"ש לעיל שורה 5–7, ד"ה ובירושלמי.


###### Tosefta Kifshutah on Gittin 7:4:1
[Tosefta Kifshutah on Gittin 7:4:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Gittin/r/7:4:1)

14-15. **ר' עקיבא אומ' היה זה שנאסרה עליו כהן, ומת המגרש, לא נמצאת אלמנה לו וגרושה לכל אחיו וכו'.**ירושלמי הנ"ל, ובספרי ליתא. ובבבלי פ"ג א' הוא חלק מ"דבר אחר" שלהלן בסמוך, ותשובת ר"ע הראשונה היא מה שהובא להלן שורה 19–20, בשם "דבר אחר".


###### Tosefta Kifshutah on Gittin 7:4:2
[Tosefta Kifshutah on Gittin 7:4:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Gittin/r/7:4:2)

16-18. **דבר אחר, את מי החמירה תורה, כלל גרושה, או כלל אלמנה, חמורה גרושה מאלמנה, מה אלמנה קלה נאסרה מן המותר לה, גרושה חמורה אינו דין שתיאסר מן המותר לה וכו'.**וכ"ה ("דבר אחר") בבבלי הנ"ל, אלא ששם הוא חלק מן "היה זה שנאסרה עליו כהן". ואף בירושלמי הוא חלק מהנ"ל אלא ששם חסרה התשובה הראשונה של ר"ע בבבלי, והיא (כלומר, התשובה הראשונה) הובאה להלן שם כ"דבר אחר". וכנראה שה"דבר אחר" כאן לקוח מן הספרי הנ"ל שאין שם תשובה אחרת בשם ר"ע.
ואשר לפירוש הדברים הרי הגירסא שלפנינו נוחה, והכוונה שאם אלמנה הקלה נאסרה מן המותר לה, שהרי ברור שלמעשה אותו הכהן שהיתה עליו באיסור אשת איש עד שמת הבעל, והותרה לו כאלמנה גרידא, אסור בה מחמת הגירושין שבה ביחס לכהנים אחרים,² מכל שכן גרושה החמורה שיש בה צד אשת איש (ביחס לפלוני שאינו מגורשת לו) אינו דין שתיאסר מן המותרים (כלומר, מכל בן אדם שהתיר להם הבעל בגיטו). ובספרי הגירסא מעין הגירסא שלנו כאן. ובכי"ע: חמורה גרושה מאלמנה, מה גרושה חמורה לא נאסרה מן האסור לה, אלמנה קלה, אינו דין שתיאסר מן המותר לה. והכוונה לפי גירסא זו: מה גרושה חמורה לא נאסרה מן האסור לה (כלומר, מאיסור אשת איש, והיא מותרת לשאר בני אדם, לשיטת ר' אליעזר) אלמנה קלה אינו דין שלא תיאסר (כצ"ל) מן המותר לה, כלומר אינו דין שתהא מותרת לכהן זה שנאסרת עליו מתחילה, ודבר זה הרי לא יתכן, שהרי סוף כל סוף גרושה היא, וכמו שכתבנו לעיל, ובבבלי פ"ג א' גירסא אחרת, אבל התוכן הוא כמו שהוא בתוספתא כאן.

footnotes:
² ועיין בבלי פ"ב ב', פ"ד ב'. ואפילו מי שחולק על הדרשה ההיא, הרי בוודאי יודה שגרושה לכל הכהנים אסורה גם לזה שהיא אלמנה אצלו, שהרי התורה אמרה סתם: ואשה גרושה מאישה לא יקחו.


###### Tosefta Kifshutah on Gittin 7:5:1
[Tosefta Kifshutah on Gittin 7:5:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Gittin/r/7:5:1)

19-20. **דבר אחר, הלכה וניסית לאחר, והיו לה בנים הימנה, ומת, כשהיא חוזרת לזה שנאסרה עליו, לא נמצאו בניו של ראשון ממזרין וכו'.**וכ"ה בספרי ובירושלמי הנ"ל. ובבבלי היא תשובת ר"ע הראשונה. ובירושלמי הנ"ל: הרי שאמר לה הרי את מותרת לכל אדם, **חוץ מפלוני** והלכה וניסית לאחר, וילדה ממנו בנים, ומת, והלכה וניסית לאותו [האיש שנאסרה עליו], לא נמצאו בניה מן האחרון ממזירין. מילתיה אמרה שאין גירושין מתירין מה שאסר הראשון. הרי לך שבירושלמי ראו שיש כאן מחלוקת המקורות, ולשיטה אחת אם נישאת לאחר בגט זה, ומת השני, או גירשה, הותרה לאותו האיש שנאסרה, כשיטת התוספתא לעיל והברייתא בבבלי, וכשיטת ר' ירמיה לעיל בירושלמי (עיין מ"ש לעיל שורה 5–7, ד"ה ובירושלמי). אבל מן הברייתא שלנו יוצא שאין מיתת השני, או גירושיו, מתירין את האשה לזה שנאסרה עליו.
ובבבלי פ"ג א' פירשו שיש הבדל בין "חוץ" לבין "על מנת", ותשובה אחת היא לשיטה שבחוץ פליגין, ותשובה אחרת היא לשיטה שבעל מנת פליגין עיי"ש. ובחי' הרמב"ן פ"ב א' מפרש שבתרתי פליגי ר' אליעזר וחכמים (כלומר, בין באומר "חוץ מפלוני" ובין באומר "על מנת שלא תנשאי לפלוני"), ואעפ"י שבסוגיית חתלמוד (פ"ג א'-ב') משמע שפליגי או בזו, או בזו, כ"ה סברת רבנן בתראי "ומסברא דנפשייהו אמרי הכי". ועיין בחי' הרשב"א פ"ג ב', ד"ה אלא בעל מנת, שכתב לפרש כן, אלא שדחה את הדברים מחמת הדיוקים שבבבלי (אבל הרמב"ן יישב אותם). ועיין במאירי במקומו, אלא שהוסיף שרוב הפוסקים חולקים "וכן עיקר". וכבר ראינו מן הירושלמי שאומר במפורש שיש כאן מחלוקת בין המקורות.


###### Tosefta Kifshutah on Gittin 7:5:2
[Tosefta Kifshutah on Gittin 7:5:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Gittin/r/7:5:2)

21-22. **ר' שמעון בן לעזר אומ' הלכה וניסית לאחר, וגירשה, ואמ' לה הרי את מותרת לכל אדם, היאך זה מתיר מה שאסר הראשון וכו'.**בכי"ע חסרה ברייתא זו כאן, וישנה לעיל שורה 12–13, בכל הנוסחאות. ונראה שהעיקר כלפנינו, ועיקר מקומה כאן בסוף הויכוח (ולעיל באה שלא במקומה), וכן מוכח מן הבבלי פ"ג ב'. ור' שמעון בן אלעזר חולק על הברייתא שלעיל, וסובר שנישואין מפסיקין.


###### Tosefta Kifshutah on Gittin 7:6:1
[Tosefta Kifshutah on Gittin 7:6:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Gittin/r/7:6:1)

23-24. **גט שאין בו זמן, אבא שאול אומ' אפי' כתוב בו אני היום גרשתיך, כשר.**וכ"ה בד, בכי"ע ובליקוטין הנ"ל.³ ובבבלי ב"ב קע"ב ב': דתניא גט שיש עליו עדים ואין בו זמן, אבא שאול אומר **אם** כתוב בו גירשתיה היום (בכי"מ: אני היום גרשתיך), כשר. אלמא היום, ההוא יומא דנפיק ביה משמע (כלומר, ודינו כאילו יש בו זמן) וכו', א"ל אביי ודילמא אבא שאול כר' אלעזר סבירא ליה דאמר עדי מסירה כרתי וכו'. ועיין ברשב"ם שם ובתוספות שם, ד"ה עדי, שנדחקו לפרש למה צריך זמן כלל לשיטת ר' אלעזר אם יש לפנינו עדי מסירה. וביד רמה במקומו פירש שאפילו לר' אלעזר אם אין בגט זמן כלל פסול לכתחילה, וכסתם משנתנו כאן פ"ט מ"ד, וכנראה שהוא סובר שלא חלק ר"א על אין בו זמן, עיין בחי' הרמב"ן, הרשב"א והריטב"א בב"ב שם, ושלא כרשב"ם ותוספות ב"ב הנ"ל.
ומתוך מקומה של התוספתא כאן ברור שהיא משלימה את סתם משנתנו, ואומרת **אפילו**⁴ כתוב בו אני היום גרשתיך, דינו כגט שיש בו זמן גמור, וכשר. וכן בר"מ פ"א מה' גירושין הכ"ו: וכן אם כתב היום גרשתיה כשר, שמשמעו היום הזה שיצא בו הגט (ושלא כאביי בב"ב הנ"ל). ועיין הפירוש בחי' הרמב"ן, הרשב"א והריטב"א בב"ב שם.

footnotes:
³ עיין לעיל פ"א, הערה 5.
⁴ כן גרס הרב המגיד בפ"א מה' גירושין סהכ"ו גם בבבלי ב"ב הו"ל. ועיין מ"ש לעיל פ"ו הערה 11.


###### Tosefta Kifshutah on Gittin 7:6:2
[Tosefta Kifshutah on Gittin 7:6:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Gittin/r/7:6:2)

24-25. **ביום שקרע פל' שטרותיו, כשר.**וכ"ה בד. ובכי"ע: כתוב בו ביום **שקרא** פלוני שטרותיו (אצל צוקרמנדל בטעות: שטרותינו) כשר. ובליקוטין הנ"ל:⁵ כת' בו ביום **שקר'** פלוני שטרתיו כשר. וכנראה שגם בכי"ע צ"ל: **שקר'** (=שקרע) וכו'. ודוגמא זו נראית זרה, וכבר העירותי בכ"מ שאין דרך המשניות והברייתות לתפוס דוגמות מלאכותיות שאין להן טעם. ולפיכך קרוב בעיני שדוגמא זו משקפת מציאות ארצי ישראלית, ובמשנתנו פ"ח מ"ה שנינו: כתב לשום מלכות שאינה הוגנת לשום מלכות מדי וכו' היה במזרח וכתב במערב, במערב וכתב במזרח תצא מזה ומזה וכו'. ואמרו בבבלי פ' א': מאי מלכות שאינה הוגנת, מלכות הרומיים וכו', מפני מה תקינו מלכות בגיטין משום שלום מלכות. וכבר הבין רש"י בפירושו למשנה (ע"ט ב') שאין הכוונה לארץ ישראל, אלא הכוונה היא שאם כתבו בבבל למלכות רומי תצא והולד ממזר, במלים אחרות הבבלי נתן דוגמא מארצו, שאם יכתבו שם למלכות רומי הגט פסול.
אבל המשנה נשנתה בארץ ישראל, וכוונתה ב"מלכות שאינה הוגנת", במלכות שאינה ראוייה, סתומה. ומסתבר שבימי רבי נשנית משנה זו, בזמן המבוכה במלכות רומי, אחרי הריגת המלך Pertinax, בשעה שפיסקיניוס ניגר הוכרז כמלך רומי ע"י הצבא במזרח האימפריא הרומית באפריל שנת 193 ונהרג ע"י שליחי אסוירוס בסיפטימבר,⁶ או אוקטובר, שנת 194. אסוירוס אחרי ניצחונו נהג באכזריות רבה ורצח את תומכי ניגר והחרים את נכסיהם בזמן שהותו בסוריא.⁷ אף כמה ערי הארץ הכירו במלכותו של ניגר,⁸ ופשיטא שלאחר תבוסתו היתה נשקפת סכנה גדולה מצד אסוירוס לבעלי תעודות שמנו למלכותו של ניגר. ולפ"ז "מלכות שאינה הוגנת" יכולה להתפרש כמלכות שמעולם לא הוכרה ע"י זקני רומי, מלך שהומלך ע"י החיילים ולא הומלך ברבים, וגט שנכתב במלכותו, ולמניין מלוכתו, הוא גט פסול, ואין הבעל יכול לגרש בו, וכמו שאמרו בירושלמי פ"ח ה"ה, מ"ט ע"ג: ר' יוחנן בשם ר' ינאי עשו את הולד ממזר **מפני הסכנה**. ר' ינאי שחי בתקופה זו הכיר יפה את המציאות וידע את הסכנה הכרוכה במניין למלכות "שאינה הוגנת". ועיין במאמרים שציין ר"ח אלבק בהשלמות ותוספות, עמ' 405.
ולפ"ז מתפרשת גם הברייתא שלנו. אחרי תבוסתו של ניגר היתה סכנה גדולה להחזיק שטרות שבהם מנו למלכותו, ובעלי השטרות קרעו אותם (ובוודאי הלכו לב"ד והחליפו להם את השטרות, כמשנת ב"ב פ"י מ"ו)⁹ מיד שנודע להם על נצחונו של אסוירוס. מאורע זה של קריעת השטרות היה ידוע לכולם,¹⁰ והוא מספיק להכשיר את הגט כגט שיש בו זמן.

footnotes:
⁵ עיין לעיל פ"א, הערה 5.
⁶ עיין מ"ש Wilhelm Reush בריאל אינצוקלופידיא של Pauly-Wissova כי"ט ח"א, עמ' 1086 ואילך (1937). והארכתי בזה במאמר מיוחד "דרכי המחקר בטיקסטים עתיקים" שיפורסם אי"ה בקרוב.
⁷ עיין מ"ש דיאו קסיוס בסע"ה פ"ח-ט'. לעומת זה התייחס M. Aurelius לתומכיו של A. Cassius בחנינה וברחמים (שם סע"א, פ"ב-ד'). ועיין בס' The History of the Roman World וכו' של H. M. D. Parker עמ' 316, הערה 74.
⁸ עיין בספרו של גדלי' אלון, תולדות היהודים בא"י בתקופת המשנה והתלמוד וכו' ח"ב. עמ' 96 ואילך.
⁹ ובתוספתא שם פי"א ה"ט: נקרע וכו', הוציא פלני שטרו קרוע ובדקנו עדותן של עדים וכו'. ובגט המקושר שנמצא במדבר יהודה ופורסם בס' Les Grottes וכו' (עיין לעיל פ"ו, הערה 39), עמ' 105, מסיים: אחליף לכי שטרה וכו'. ועיין שם, עמ' 109.
¹⁰ והוא הדין אם יכתוב בגט "ביום שקרעו בו בני נהרדעא את כתובותיהם" (בבלי קידושין ע' ב'), כשר.


###### Tosefta Kifshutah on Gittin 7:7:1
[Tosefta Kifshutah on Gittin 7:7:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Gittin/r/7:7:1)

25. **גט שאין עליו עדים, אלא שנתנו לה בפני עדים, כשר.**וכ"ה בד. אבל בכי"ע חסרה המלה "כשר", וגירסא נכונה היא, והכל הוא מדברי ר' אלעזר, ועיין במשנתנו פ"ט מ"ד.


###### Tosefta Kifshutah on Gittin 7:7:2
[Tosefta Kifshutah on Gittin 7:7:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Gittin/r/7:7:2)

25-26. **משם ר' לעזר אמרו, מביאה עידיו לבית דין, ואין צריך להביא את הגט.**כבר כתבנו לעיל שהגירסא הנכונה לעיל היא בכי"ע, והכוונה: שנתנו לה בפני עדים, משם ר' לעזר אמרו וכו'. ופסקה הר"מ בפי"ב מה' גירושין ה"ב.


###### Tosefta Kifshutah on Gittin 7:7:3
[Tosefta Kifshutah on Gittin 7:7:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Gittin/r/7:7:3)

26-27. **וגובה מנכסים משועבדין.**כלומר, אפילו בלי הגט, עיין כתובות פ"ט מ"ט. ואם נפרש שהדברים דבוקים לרישא ("אלא שנתנו לה בפני עדים כשר") הרי לפנינו פיסקא ממשנתנו כאן פ"ט מ"ד.
ובכי"ו: וגובה גט גובה מנכסים וכו'. ואין ספק שהמלים "גט גובה" הן ע"פ פירש"י כאן ג' ב', ד"ה וגובה, עיי"ש, והוא גליון שנכנס בטעות לפנים.


###### Tosefta Kifshutah on Gittin 7:8:1
[Tosefta Kifshutah on Gittin 7:8:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Gittin/r/7:8:1)

27-28. **גט שיש בו מחט, או תלוי, מגופו, פסול, שלא מגופו, כשר. אם החזירו מלמטה, אפי' בגופו, כשר.**בד, כי"ע וליקוטין¹¹ הנ"ל: גט שיש בו **מחק** וכו'. וכ"ה להלן ב"ב פי"א ה"י אף בכי"ו (לעניין שאר שטרות), וכ"ה בירושלמי כאן פ"ט ה"ח, נ' ע"ג, וכן מעתיקים כל הראשונים שנביא להלן, וכן במגיד משנה פ"ד מה' גירושין הט"ו בשם התוספתא והירושלמי.
ובה"ג ד"ו ע"ט ע"ד: והיכא דכת' גיטא כהילכת' באתואתיה, ואית ביה גיהטא,¹² או מחקא, או טישטשתא, **ומפיק תתאי** (עיין להלן) בזמן,¹³ בשמו, בשמה, פסול, ובשאר גיטא כוליה כשר. ובה"ג ד"ב, עמ' 330: והיכא דכת' גיטא כהילכת' באותותיה, ואית ביה גיחטא, או מרוקא (כנראה שצ"ל: מחקא), או טשטשתא, ומפיק תתאי בזמן, בשמו, ובשמה, או בעדים, **או אפכן אתוותיהו**,¹⁴ פסול, ובשאר גיטא כוליה כשר. ואשר לדיבור "ומפיק תתאי" כתב ר"א הילדיסהיימר במקומו (הערה ק"ב): ואולי "מפיק" כמו "מנפיק" מלשון הנפק, דהיינו אף אם נתקיימו המחקים עכ"ז בתורף, פסול, כדעת ר' סעדיה והגאונים, עיין חידושי רשב"א פרק המגרש. פירוש זה הוא בלי ספק נכון, ו"מפיק תתאי" פירושו שמוציא למטה (=מְהַנְפֵק למטה), מקיים למטה את התיקונים, מ"מ אם המחק בזמן, בשמות וכו', הגט פסול, כדעת ר' סעדיה (עיין אוה"ג, עמ' 188). וכן מפורש בתשה"ג שערי צדק צ"ב ע"א סי' מ"ג: **ומהנפק** בזמן, בשמו, ובשמה, פסול, וביתר הגט כולו כשר.
והנה מפורש בה"ג שאם היה מחק, או גרר, בגופו של גט, אפילו קיום אינו מועיל, כשם שאנו מחמירים, עיין בתוספות פ"ד ב', ד"ה אם, ובשו"ע אה"ע סי' קכ"ה סעיף י"ט. ואשר לתוספתא כאן, כתב באו"ז ח"א ה' גיטין סי' תש"כ: תניא בתוספתא פ' בתרא דמכילתין גבי (צ"ל: גט) שיש בו מחק, או תלוי, מגופו פסול ושלא מגופו כשר, כך היא **שנויה הברייתא בשני תוספתות שלפני, ואינו מסיים בהם** ואם החזירו למטה אפילו מגופו כשר, אבל בתוספתא דבבא בתרא פ' בתרא תניא שטר שיש בו מחק וכו', ומסיים התם ואם החזירו למטה אפי' מגופו כשר, וכו', והיינו דקתני מגופו פסול פי' מורי רבי' אבי העזרי היינו עיקרו של גט, דהיינו תורף, וכן תורף של שאר שטרות. ומורי רבי' אבי העזרי זצ"ל כתב נמי בהאי גיטא דמסיים בה ואם ההזירו למטה אפי' מגופו, כשר, ויש לי ללמוד ממנה דבטופס הגט ושאר שטרות לא החזירו למטה אפ"ה כשר. ובה"ג כתב והיכא דכתב גיטא, ואית ביה גיחטא, או מחקה, או טפט את (צ"ל: טשטשת) בתורף, הגט פסול, ובשאר (כלומר בשאר הגט) כשר וכו', ועיי"ש שציין לפסק הר"מ בפ"ד מה' גירושין הט"ו. ושוב הביא שם בשם ר' דוד בר' קלונימוס חילוק בין תיקון טעות סופר ע"י פליטת הקולמוס, לבין תיקון טעות מדעת עיי"ש, והיא מתוך תשובתו להראבי"ה, עיין מרדכי פ"ט סי' תמ"ה. ועיין בשבה"ל (הסגלה של רמ"ז חסידה חס"ה, עמ' 190, ועיי"ש חס"ז, עמ' 195) מ"ש בשם הראבי"ה. וקיצור מן האו"ז בהגהות אשרי כאן פ"ב סי' כ"ד.
נמצאנו למדים מעדותו של בעל או"ז שבשתי תוספתות שהיו לפניו חסר הסיום כאן "ואם החזירו למטה אפילו מגופו כשר", וממילא אין כאן סתירה לשיטת הגאונים ורב סעדיה. ואפילו מן הגירסא שלפנינו אין סתירה לדבריהם שכ"ה דרך התוספתא להעתיק הלכות שלמות, אע"פ שחלק מהם שייך רק למקום אחד. תדע לך שהוא כן שהרי להלן בתוספתא ב"ב בנוסח ד וכי"ע קיים סיום זה (לעניין שאר שטרות), כמו שהיה שם גם לפני בעל או"ז הנ"ל. אבל בכי"ו שם הסר הסיום, וכן בשו"ת הרשב"א ח"א סי' אלף ל"ה (השני), ח"ב סי' רנ"ד¹⁵ (=מיוחסות סי' ק'), ח"ג סי' ת"ל, לא העתיק את הסיום מתוספתא ב"ב. אמנם במיוחסות סוף סי' צ"ה העתיק גם את הסיום משם, אבל מסתבר שעשה כן ע"פ העיטור, שכ"ה כותב בחידושיו לב"ב קס"א ב' (רל"ט ע"ב מן הספר): ועוד דבהדיא שנינו בתוספתא דמכילתין בפרק בתרא וכו', מגופו פסול, ושלא מגופו כשר. ומצאתי בספר העיטור שמסיים בה בגרסת התוספת'¹⁶ ואם ההזיר למטה אפי' מגופו כשר, **אע"פ שלא מצאתיה כן בספרים שלנו**. ובחידושי הרשב"א כאן פ"ד ב', ד"ה תוספתא, וממנו בנ"י שם, עמ' רכ"א, ובר"ן פ"ט סי' תקנ"ה, מביא את התוספתא מגיטין (**גט** שיש בו וכו') עם הסיום. ומכאן שהסיום נודד ממקום למקום, ואין להסתייע ממנו, ויתכן שעיקר מקומו רק לעניין שטרות, אבל בגט אינו מועיל קיום בתורף. ועיין מה שהאריך בזה בחקרי לב אה"ע סי' מ"ט, קי"ג ע"ג ואילך, ועיי"ש קי"ז ע"ד.
ובשו"ת הרשב"א ח"ג סי' ת"ל הנ"ל כתב: מגופו פסול, שלא מגופו כשר, כלומר אם אותו מחק, או תלוי, שיש שום צורך לגופו של אותו תלוי, או לאותו מחק, אין למדין ממנו, אלא רואין אותו כאילו אינו, הא לפסול את השטר בכך לא וכו'. ועיין גם בח"ב סי' רנ"ד הנ"ל וביבין שמועה להרשב"ש (תיקון סופרים) נ"ו ע"ב, ד"ה גרסינן. ועיין במ"מ פכ"ז מה' מלוה ולוה ה"ח ובמאירי ב"ב קס"א ב', עמ' 669, ובהערות הר"א סופר שם.
ובשו"ת הגאונים הקצרות סי' צ"ז: גט אשה שטעה בו הסופר, ותלאו לאותו הטעות ביני שיטי, מה הדין, כשר, אי לא. תשובה. לא עדיף גיטא מספר תורה, דאמרינן הלכתא תולין את השם (מנחות ל' ב'), הילכך לא מיפסיל גיטא בהכי. ועיין בגיאוניקה של הר"ל גינצבורג ח"ב, עמ' 98. ולא נתפרש אם הטעות היתה בתורף, או בטופס. ובתשובות הגאונים שפרסם ר"ש אסף במדעי היהדות ח"ב סי' ע', עמ' 115: ונשאל רב נסים ז"ל היכא שיש בגט זכירת זמן שני פעמי' וכו', וכן אם היו שם האיש ושם האשה בגט נזכרין שתי פעמים וכו', כדגרסי' בתוספת' גט שיש בו מחק, או תלוי, מגופו פסול, שלא מגופו כשר, ואם החזירו מלמטה, אפי' מגופו כשר וכו', עיי"ש שמזכיר עוד הפעם את התוספתא. והובאה התשובה בעיטור ח"א מאמר ח' קיום טופסין, הוצ' רמא"י, ל"א ע"ד, ובכמה מן הראשונים שציינתי לעיל (וע"פ רוב בשם העיטור). ועיין גם בהגהות מרדכי כאן סי' תס"ז ובתשב"ץ ח"א סי' מ"ה.
ועיין בבלי ב"ב קס"א ב' ובראשונים שם ובירושלמי שם פ"י ה"א, י"ז ע"ג, ומ"ש בנתיבות ירושלים שם, מ"ב ע"ב-ע"ג.

footnotes:
¹¹ עיין לעיל פ"א, הערה 5.
¹² עיין בבלי ברכות נ"ו א' ובמלונו של Macuch ללשון מנדעית, ערך גהט, ופירושו שיש בו גרד. ומטעם זה לא שיניתי בכי"ו את המלה "מחט" מחמת האפשרות שצ"ל שם: "גוחט" (ונתחברה הגימי"ל והוי"ו למי"ם), עיין ערוך ערך גחט. וכן (גיחטא) בה"ג ד"ב שנביא להלן בפנים. וכן מעתיק בשמו באו"ז ח"א סי' תש"כ שנביא להלן בפנים.
¹³ בתוספתא ב"ב פי"א ה"ב: גופו של שטר ביום פלוני וכו'. ועיין גם שו"ת הרשב"א ח"א סי' אלף ל"ה ועוד. ובתשב"ץ ח"ב סוף סי' פ"ד כתב: שכתבת מניינא על המחק וכו', ומניינא אינו מהטורף. ועיין ב"י טאה"ע סי' קכ"ג, ד"ה ותורף. ועיין מה שהאריך בפרי חדש אה"ע סי' קכ"ה ס"ק כ', ד"ה ולעניין זמן. ועיין בשו"ת הרמ"א סי' קכ"ח.
¹⁴ כלומר, שסרס את סדר האותיות, כגון שכתב "מצח" במקום "צמח". ומ"ש בספרי יוונית ויוונות, עמ' 208, הערה 238, שהכוונה להיפוך האותיות ממש, כמו שהיו נוהגים בקמיעות, היא השערה רחוקה.
¹⁵ בתס"ר ח"ב, עמ' 150, בטעות: סי' ת"ד.
¹⁶ לפנינו בעיטור (ח"א מאמר ח' קיום טופסין, הוצ' רמא"י, ל"א ע"ד): גט שיש בו מחק וכו', אבל מתוך דבריו שם מוכח שמדבר גם בשאר שטרות.


###### Tosefta Kifshutah on Gittin 7:9:1
[Tosefta Kifshutah on Gittin 7:9:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Gittin/r/7:9:1)

28-29. **גט שחתמו עליו עדיו אחר שאילת שלום, פסול, שלא חתמו אלא על שאילת שלום.**וכ"ה בליקוטין הנ"ל¹⁷ ובתוספתא ב"ב פי"א ה"י. ובבבלי פ"ז א': מי לא תניא עדים חתומין על שאילת שלום בגט פסול, חיישינן שמא על שאילת שלום חתמו. ועיין ב"ב קע"ו א', וכע"ז בירושלמי פ"ט רה"ז, נ' ע"ב (ובמקבילה בשבועות פ"ה). וכן היה הנוהג בזמנם לסיים את השטרות בשאילת שלום לפני חתימת העדים, כפי שהראה ר"א גולאק לנכון, עיין בספרו "תולדות המשפט העברי" ח"א, עמ' 63, ובהערה 4 שם. ועיין בספרות שציין שם.

footnotes:
¹⁷ עיין לעיל פ"א, הערה 5.


###### Tosefta Kifshutah on Gittin 7:9:2
[Tosefta Kifshutah on Gittin 7:9:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Gittin/r/7:9:2)

29-30. **החזיר בו דבר אחד, או שני דברים, מענינו של גט, כשר.**וכ"ה בליקוטין הנ"ל ולהלן ב"ב פי"א הנ"ל. ולא אמרו לעיל שלא חתמו אלא על שאילת שלום, משום שהיא אינה מעניינו של גט, ויש לחשוש שלא חתמו אלא עליה, אבל אם מסיים מעניינו של גט, הרי בעל כרחינו אנו אומרים שחתמו על הכל, כדרך כל גט.


###### Tosefta Kifshutah on Gittin 7:10:1
[Tosefta Kifshutah on Gittin 7:10:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Gittin/r/7:10:1)

30-32. **כתבו בדף זה, וחתמו עדיו בדף שני, פסול. החזיר בו דבר אחד, או שני דברים, מענינו של גט, כשר.**ליקוטין הנ"ל. ועיקר החידוש הוא בסיפא, והרישא היא משנה שאינה צריכה. ובמשנתנו פ"ט מ"ז: שייר מקצת הגט וכתבו בדף השני, והעדים מלמטה, כשר. והתוספתא משלימה את משנתנו ופוסקת שאפילו נסתיים הגט בסוף הדף הראשון, ואין מקום לחתימת העדים, יכול לחזור בדף השני מעניינו של גט, ומחתים את העדים, וכשר.


###### Tosefta Kifshutah on Gittin 7:11:1
[Tosefta Kifshutah on Gittin 7:11:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Gittin/r/7:11:1)

32-33. **הרחיק את העדים מן הכתב מלא שתי שיטין, פסול, פחות מיכן, כשר.**ליקוטין הנ"ל, להלן ב"ב פי"א ה"י הנ"ל, ירושלמי פ"ט רה"ח, נ' ע"ג. ועיין ירושלמי ב"ב פ"י ה"א, י"ז ע"ג, ובבלי שם קס"ב ב'. והרב המגיד¹⁸ בפ"א מה' גירושין הי"ח הביא את הברייתא שלנו בשם תוספתא דגיטין פרק בתרא.

footnotes:
¹⁸ ועיין מ"ש עליו לעיל פ"ו, הערה 11.


###### Tosefta Kifshutah on Gittin 7:11:2
[Tosefta Kifshutah on Gittin 7:11:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Gittin/r/7:11:2)

33-34. **כמה הרחיק את העדים מן הכתב ויהא כשר, כדי שיהו ניקרין עמו, דברי ר'. ר' שמעון בן לעזר או' מלא שיטה וכו'.**וכ"ה ("בן אלעזר") בכי"ע, בליקוטין ובמגיד משנה הנ"ל, להלן ב"ב פי"א ה"י הנ"ל, ירושלמי כאן וב"ב הנ"ל. אבל בד חסר "בן לעזר". ובתוספות ב"ב קס"ב ב', ד"ה פחות, העתיקו בשם התוספתא שם: **רשב"ג** אומר מלא שיטה אחת. ורבי מפרש את הרישא, שאם ההרחק הוא פחות משתי שיטין העדים נקראין עמו, עיין ר"מ פ"א מה' גירושין הי"ח הנ"ל. ועיין בעיטור בכורים.


###### Tosefta Kifshutah on Gittin 7:11:3
[Tosefta Kifshutah on Gittin 7:11:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Gittin/r/7:11:3)

35-36. **גט שחתמו עליו חמשה עדים, ונמצאו שלשה הראשונים פסולין, תתקיים עדות בשאר עדים.**בד, בכי"ע, בליקוטין ובראשונים שנביא להלן: **קרובים או** פסולין. וכ"ה להלן ב"ב פי"א הי"א. ובירושלמי כאן פ"א ה"ה, מ"ג ע"ג: שטר שחותמו בארבעה עדים, ונמצאו שנים הראשוני' קרובי', או פסולים, כשר, ותתקיים העדות בשאר. ובבבלי ב"ב קס"ב ב': היו ארבעה וחמשה עדים חתומין על השטר, ונמצא **אחד מהן קרוב, או פסול**, תתקיים עדות בשאר. אבל ככ"י המבורג שם: **ונמצאו שנים הראשונים קרובין**, או פסולין, תתקיים וכו'. והיא גירסת הר"ח שהובאה ברשב"ם ובתוספ' שם, ד"ה דאמר, ועוד. וכן כתב הרשב"א כאן י"ח ב': וכדגרסינן **ברוב הספרים בבריתא**, ונמצאו הראשונים קרובים, או פסולין, דמשמע דוקא הראשונים. וכן הוא גי' ר"ח זצ"ל.¹⁹
וברייתא זו נראית, לכאורה, סותרת את מסקנות הבבלי בין בגט, בין בשאר שטרות (לפי גירסת הספרים שלנו בבבלי ב"ב הנ"ל). בגט כיצד? בבבלי אמרו בפירוש שאם התם קרוב, או פסול, שלא בתור עד (אלא בתנאי הבעל), אעפ"י שחתמו שני עדים כשרים חוץ ממנו, אין הגט כשר, אם הקרוב חתום בתחילה. וכן אמרו (י"ח ב', לפי גירסת הספרים שלנו וגירסת רש"י): אי חתום בתחילה קרוב, או פסול, אמרי לה כשר, ואמרי לה פסול, אמרי לה כשר, תנאי הוא, אמרי לה פסול, אתי לאיחלופי בשטרות דעלמא.
ובתוספות שם, ד"ה אמרי, חילק ר"ת בין גט לשאר שטרות, ובגט, הואיל ואין העדים חותמין זה בלא זה, יחשבו שהראשונים הם העיקר, והם הרי קרובים, אבל בשאר שטרות, שהעדים חותמין זה בלא זה, יסברו שהעדים האחרונים חתמו בראשונה והניחו ריווח לזקנים מהם, ולא יבואו לקיים את השטר ע"פ הראשונים דווקא. ומה שאמרו בתוספתא (ב"ב הנ"ל) "שנים הראשונים" היא לרבותא, שאפילו אם היו הפסולים הראשונים, השטר כשר. ולכאורה נראה שרבינו לא השגיח בתוספתא כאן שמפורש בה שאף בגיטין הדין כן. אבל עיין בתוספות הרא"ש י"ח ב' ובפסקיו סי' ח', ובס' הישר לר"ת (מהדורת רש"ש שלזינגר סי' ק"י וסי' תרע"ב) ובראשונים בסוגיין, ולפיהם אין סתירה מן התוספתא כאן.
והרי"ף כאן פ"ב סי' תכ"ו גרס בבבלי כאן (י"ח ב'): מיחתם **לכתחילה** קרוב, או פסול וכו', ולשיטתו אם החתים, בדיעבד כשר. ובתוספות רי"ד פ"א סע"ב הביא את התוספתא כאן ותירץ: ומתניתא שחתמו בו תניא וכו', דיעבד. וברמב"ן י"ח ב' הביא את התוספתא כאן ותירץ שבבבלי י"ה ב' הרי אמר "כולכם", ואפילו למ"ד משום תנאי נראה כאילו עושה אותם עדים אם הם חותמים בראש. ועיין בחי' הרשב"א, הריטב"א י"ח ב', במאירי שם, עמ' 65 (הוצ' שלישית, עמ' 67), שו"ת הרשב"א ח"ב סי' קע"א, תיקון סופרים להרשב"ש (יבין שמועה ע' ע"ב, ד"ה בפרק).
בשאר שטרות כיצד? בתוספתא ב"ב פי"א הנ"ל שנינו את ההלכה שלנו לעניין שאר שטרות. והשאלה היא הרי הלכה כרב נחמן (מכות ו' א') שפסק כדברי ר' שאפילו בדיני ממונות נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטלה, ולמה הכשירו בשטר בכגון דא. ובגט אפשר לומר שהעיקר הוא בכוונת הבעל, שהרי העדים החתומים בגט אינם מעידים שראו את הגירושין אלא שהבעל ציווה להם לחתום על הגט, ואנו תולים שהבעל כיוון לגרש כדין, ולא החתימם אלא למילוי, או להשלמה, או לכבוד, אבל בשטר הרי מעידים על המעשה, ואם הם כיוונו להעיד עדותם בטלה, עיין בחי' הרמב"ן י"ז ב'. ועיין ר"מ פ"ט מה' גירושין סהכ"ז.
וכתב הרי"ף במכות ספ"א בשם גאון שבשטר אם **לא** נודע בעדות ברורה שישבו שלשתן להעיד וכתבו עדותן זה בפני זה דהוי כמאן דאמרי למיסהד אתינן, לא מבטלינן ליה לשטרא מספק, אלא תתקיים העדות בשאר, דאמרינן דילמא חד שביק רווחא למאן דקשיש מיניה, ובא זה הקרוב וחתם שם שלא מדעת חבירו. וכ"ה בתשה"ג אסף במדעי היהדות ח"ב סי' ח', עמ' 38 ועיין בהערות שם. וכבר כתבו הראשונים (הרמב"ן והרשב"א והריטב"א ועוד בב"ב קע"א א') שאין אומרים יד בעל השטר על התחתונה אלא בלשון השטר, בשעה שלשונו משמע לתרי אנפין, אבל אין פוסלין את השטר מספק, והביאו ראייה מב"מ בתלמוד. וכן פסק הר"מ פ"ה מה' עדות ה"ו.
ובתס"ר ח"ב, עמ' 150, ציינתי לראשונים שנשאו ונתנו בתוספתא ב"ב פי"א הנ"ל, ונביא כאן את הקדמונים ביותר, שפירושיהם נוגעים אף לתוספתא שלנו. בה"ג ח' עדות ד"ו קי"ד ע"ג, ד"ב עמ' 474, ובס' והזהיר²⁰ פרש' צו, עמ' 62, הביאו את התוספתא ב"ב (**שטר** שחתמו וכו'), ופירשוה שדווקא אם חתמו הקרובים בראש אנו תולים שחתמו לכבוד, אבל אם חתמו באמצע, או בסוף, השטר פסול. ואף ר"ת חזר בו²¹ ופירש כבה"ג אף לעניין גט. ובתשובת רבינו נסים (בתשה"ג אסף, מדעי היהדות, ח"ב סי' ע', עמ' 117) הביא את התוספתא וכתב בשם רב האי ופירש כפירוש הגאון הנ"ל (לעיל בסמוך, ד"ה וכתב הרי"ף), ופסק שאין הבדל בין חתם הקרוב בתחילה לחתם בסוף, ובלבד שלא יהו מסורגים, אחד כשר ואחד פסול, ואפילו אם הם מסורגים, אם נמצאו לפניהם שני עדים כשרים כשהם מצורפים, השטר כשר. ועיין במקבילות שציין הר"ש אסף שם. ובתשובת הגאונים קורוניל (וויען תרל"א) סי' ק"ב: "ותני בתוספתא **שטר** שחתמו עליו ה' עדים ונמצא מהם שלשה הראשונים קרובים, או פסולים, תתקיים השטר. ומן הגאונים שאמ' צריכין השני עדים הכשרים שיהיו רצופים, ולא יפסיק ביניהם קרוב, או פסול, ואם לאו, בטל השטר, והוא כחרש הנשבר. ומהם מי שאמר בין כך ובין כך תתקיים העדות בשאר". ועיין בתשה"ג הרכבי סי' מ"ב, ועיין בש"ך חו"מ סי' מ"ה ס"ק כ"ג, שברר את דעת הראשונים, ורצה ליישב שאף הגאון שמביא הרי"ף הנ"ל סובר כדעת בה"ג, עיי"ש. אבל מתוך תשה"ג שהבאנו לעיל ברור שהם מכשירים בכל עניין, וכפסק הר"מ בפ"ה מה' עדות ה"ו הנ"ל.
ועיין מה שכתבתי בספר המתיבות הוצ' רב"מ לוין, עמ' 44 ואילך, ועיין עכשיו בראבי"ה ח"ד, סי' תתקי"ט, עמ' שס"ו, ובתשובות חכמי פרובינציא הוצ' ר"א סופר (ירושלים תשכ"ז), עמ' 335. ובוודאי שצדק הש"ך בהשערתו שהיתה לפניהם הוספה בירושלמי שאינה מגוף התלמוד. ולעצם העניין, עי"ש עמ' 331, 340, 347, 349, 355, שהביאו את כל הדעות בעניין זה.

footnotes:
¹⁹ אבל בה"ג, ד"ו קי"ד ע"ג, ד"ב 474, ס' והזהיר פרש' צו, עמ' 62, תשה"ג גיאוניקה ח"ב, עמ' 139, תשה"ג קורונל סי' ק"ב, תשה"ג אסף במדעי היהדות ח"ב סי' ח' ועוד, הגירסא בבבלי היא כלפנינו: ונמצא אחד מהם קרוב, או פסול.
²⁰ בתשובות חכמי פרובינציא, הוצ' ר"א סופר ירושלים תשכ"ז, עמ' 331, הביא את דברי בה"ג, והוסיף: וכן מצינו בספר השכם, וכוונתו לס' והזהיר הנ"ל, עיין במבוא לס' והזהיר ח"א, עמ' ד' ואילך.
²¹ עיין בתוספות י"ח סע"ב, ב"ב קס"ג א', ד"ה נמצא, ובס' הישר שצויין לעיל בפנים.


###### Tosefta Kifshutah on Gittin 7:11:4
[Tosefta Kifshutah on Gittin 7:11:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Gittin/r/7:11:4)

36-37. **גט שכתבו בחמשה לשונות, וחתמו עליו חמשה עדים בחמשה לשונות, פסול.**וכ"ה בד. וכן פסק הר"מ בפ"ד מה' גירושין ה"ח: אם היה מקצת הגט כתוב בלשון אחת ומקצתו בלשון אחרת, פסול. ובהשגות שם: דבר זה מצאו בתוספתא וכו', גט שכתבו בה' לשונות וחתמו עליו עדים בה' לשונות פסול. ומסיק הראב"ד: אבל אם חתמו עליו באחת מן הלשונות לא שמענו, ואפשר שהחתימה מצרפן. ומיכאן אנו רואים שהראב"ד פירש את התוספתא שמשום כך נקטו בעדים חמשה לשונות, משום שבכגון דא הגט פסול, אבל אם העדים חתמו בלשון אחת, הגט כשר. אבל הר"מ לא חילק, וסובר שחתימת העדים בחמש לשונות לא מעלה ולא מורידה, ואם חתמו כן בגט שנכתב בלשון אחת הגט כשר, כמפורש במשנתנו פ"ט מ"ח, ועיין במ"מ במקומו. ובר"ן על הרי"ף פ"ט סי' תקס"ד (על המשנה שם) פירש שחמש לשונות שבעדים לרבותא נקטיה, אעפ"י שהן מעין הגט. ולפי כל הפירושים הוא דין מיוחד בגט, אבל בשאר שטרות לא איכפת לנו. וכן מפורש להלן ב"ב פי"א הי"א בכל הנוסחאות ששטר שנכתב בה' לשונות כשר.
והנה לפנינו שני עדים (הרמב"ם והראב"ד) שמקיימים את נוסח ד וכי"ו. ובמאירי למשנתנו הנ"ל, עמ' 345 (הוצ' שלישית, עמ' 366) הביא את הרמב"ם ואת הראב"ד ולא העיר שלפניו גירסא אחרת בתוספתא (כמו שעשו שאר הראשונים, עיין להלן). וכן בעיטור מאמר ז', כתיבת גיטין ושטרות, הוצ' רמא"י כ"ז ע"ד: ושמעתי שה"ר הלל מרומניאה²² פוסלו.²³ ואין שום יסוד לפסול את הגט אלא אך ורק ע"ס התוספתא שלנו כגירסת ד וכי"ו. וכן בתשובות חכמי פרובינציא (הוצ' הר"א סופר ירושלים תשכ"ז), עמ' 233: ואין צורך אחריו ללשון הרי את מותרת לכל אדם, ויותר ראוי בגט לשון לכל גבר מלשון לכל אדם, כדי שיהא כל גוף הנוסח בלשון אחד ולא מקצתו עברי ומקצתו ארמי, שהרי בתוספתא פסלוהו, וסמכו עליה קצת הפוסקים. ועיין בתשובת ר' יהודה בן מהר"מ פדוואה בשו"ת הרמ"א סי' קכ"ז, ובתשובת הרמ"א שם סי' קכ"ח. ועיין בהגהת הרמ"א באה"ע סי' קכ"ו סעיף א' ובט"ז שם שציין לתשובת הרמ"א.
אבל בכי"ע ובליקוטין הנ"ל²⁴ הגירסא היא: **כשר**, כגירסת כל הנוסחאות בתוספתא ב"ב פי"א הנ"ל, ואין איפוא שום חילוק בין גט לשאר שטרות. וכ"ה ברשב"א בסוגיין פ"ח א', ומוסיף: כך היא הגירסא בספרים שלנו, וכן מעיד גם בתשובותיו ח"א סי' אלף קצ"א, מיוחסות סי' קכ"ב, וכן הביא בשמו בארחות חיים ח"ב, עמ' 159, וכן מעידים הר"ן פ"ט הנ"ל ונ"י עמ' רל"ד (וכנראה ששניהם העתיקו מן הרשב"א). וכן מעתיק הרשב"א בשו"ת ח"א סי' תשע"ט ובתשב"ץ ח"א סי' ה'. ובמגדל עוז פ"ד מה' גירושין ה"ח: **"שוב בדקתי בנוסחא מדוייקת מן התוספתא** וכתוב בה, בין בסוף גיטין בין בסוף בתרא, בה' לשונות **כשר**". וכנראה שזו היא הנוסחא הנכונה.

footnotes:
²² כלומר, ר' הלל מארץ יון, ר' הלל בר אליקים מסלווידי, מפרש הספרי והספרא.
²³ כלומר, לגט שכתוב בו בעברית "הרי את מותרת לכל אדם".
²⁴ עיין לעיל פ"א, הערה 5.


###### Tosefta Kifshutah on Gittin 7:11:5
[Tosefta Kifshutah on Gittin 7:11:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Gittin/r/7:11:5)

37-38. **נקרע כשר, נתקרע פסול, נקרע בו קרע של בית דין, פסול.**בתשובת רבינו נסים בתשה"ג אסף ח"א סי' קכ"ד (מדעי היהדות ח"ב, עמ' 116): ועוד נשאל היכא שנפל בגט חתך, או קריעה, או מחק, ואותיותיו נראית, גט הוא, או לא. הכי שנינו בבריתא נקרע פסול, נתקרע כשר, נקרע קריעה של ב"ד, פסול. נמחק, או שהרקיב, או שנעשה ככברה וכו'. ומתוך דבריו ברור שמדבר אם הגט כשר לגרש בו, והוא מעתיק את התוספתא שלפנינו (שמדברת בגט), ומסיים בלשונה (שאינו בבבלי), עיי"ש, ועיין להלן. אבל הוא מתחיל בלשון הבבלי (ב"ב קס"ח ב') שמדבר בשאר שטרות, עיין להלן. וכנראה שיש כאן ט"ס, או אשגרה, מלשון הבבלי, ושם יש הבדל בין נקרע ע"י אדם, או נתקרע מאליו (כפירוש המיוחס לר"ג ורשב"ם שם), וצ"ל בתשובה: נקרע כשר, נתקרע פסול, כגירסא שלפנינו בתוספתא, בכי"ו, ד, כי"ע, ליקוטין הנ"ל, וראשונים שנביא להלן.
ולעיל רפ"ב, שורה 4, ד"ה נקרע ואילך, הארכנו בבאורה, ונחזור כאן בקיצור על מה שצריך לעניינינו. הר"מ בפ"ד מה' גירושין הט"ו ואילך פסק: וכן גט **שנמצא** קרוע שתי וערב, שהוא קרע של בית דין, הרי זה גט בטל, **כשאר השטרות**. אבל אם נקרע, ואינו קרע של בית דין, כשר. נימוק או שהרקיב, או שנעשה ככברה כשר וכו' (כלשון התוספתא להלן). במה דברים כשהיה הגט יוצא מידה בעדי חתימה, ואין שם עדי מסירה, אבל אם יש שם עדי מסירה שנמסר לה הגט בפניהם, **והיה כשר**, הרי זה כשר וכו', או שהיה קרוע שתי וערב כשנתן לה בפניהם. ובהשגות שם הט"ו: אם גט מקויים הוא, למה יפסל מהיותה מגורשת, שלא אמרו פסול אלא שלא תגבה בו, אומרין שכבר גבתה בו, וקרעוהו בית דין. והבין הראב"ד בדברי רבינו שאינו מדבר אלא בגט שנמצא ביד האשה, ואין לה עדי מסירה שידעו שהגט נמסר כדין, אבל אם יש לה עדי מסירה הגט כשר, אפילו אם הוא קרוע שתי וערב.
ונראה שדברי הראב"ד מיוסדים על המקבילה להלן בתוספתא ב"ב פי"א הי"א, והברייתא שם סמוכה למשנתנו שם פ"י מ"ו: מי שנמחק שטר חובו, מעידין עליו עדים ובא לפני בית דין ועושין לו קיום, איש פלוני בן פלוני נמחק שטרו ביום פלוני וכו'. ולה נסמכה התוספתא שם, כפי שברור מן הנוסחאות שנכנסה הברייתא שלפנינו בנוסח הבבלי לתוך המשנה שם, עיין בנוסחאות שהביא מהרי"ן אפשטין במבוא לנוה"מ, עמ' 969. וכן מפורש ביד רמה במקומו קס"ח ב': והא דקתני סיפא נקרע פסול כו', כולה מלתא לפרושי אנפא דמי שנמחק שטר חובו קאתי, דאי נקרע שטר החוב קרע בית דין שלא בפני עדים, פסול, ואין עושין לו קיום וכו'. וכן יוצא גם מבה"ג ה' הלואה ד"ו ק"י סע"ב, ד"ב עמ' 451, שהסמיכו את הברייתא שלהלן בב"ב שם (נימוק או שהרקיב) לעניין הבבלי שם בקיום השטר. ולפיכך פירש הראב"ד שאף כאן מדברים בגט ביד אשה, ופשיטא שאם אי אפשר לקרוא בו (כלהון) שאינו כלום, ואפילו אם הגט ברור ומקויים ע"י בית דין, פסול לעניין גביית הכתובה, שמא קרעוהו ב"ד אחרי הקיום כשגבתה את כתובתה, אבל לעניין היתר לעלמא, הגט כשר, שהרי אין דרך הבעל לקיים את הגט לפני הגירושין, ובוודאי האשה היא שקיימה אותו אחרי הגירושין, ולמה לא תינשא בו, והשיג על הר"מ שסתם את דבריו ולא הכשיר אלא בעדי מסירה, והרי גם בעדי חתימה גרידא, אם הגט מקויים, כשר, אפילו אם הוא קרוע כקרע ב"ד. ועיין במגדל עוז במקומו, ונביא אותו להלן סד"ה ובחי' הרשב"א.
ובחי' הרשב"א ס"ד א' (וממנו בר"ן פ"ט סי' תקנ"ו ובנ"י עמ' קס"א) הביא את דברי הרמב"ם הנ"ל²⁵ ואת התוספתא שלנו כאן, והוסיף שאין דברי התוספתא נראין כן, אלא כיון שקרעו כעין קרע של בית דין, הרי זה בטל, והרי הוא כחרס, ופסול, והביא ראיה מן הסיפא להלן שאם נמחק או נטשטש, ואין יכולין לקרות בו, פסול, וכי יעלה על דעתנו שנייר כזה יכול לשמש ראייה שהיא נתגרשה וכו' עיי"ש, ושוב הוסיף: אלא שבתוספת' שנינו ג"כ בכעניין זה בסוף בתרא בשאר שטרות, ושמא גם היא כשאר שטרות שקונה בהן, כגון שטר מתנה, וכיוצא בהן. ולא זכיתי להתחוור בדברי רבינו ז"ל, והרי אותה שאלה קיימת אף לפירושו, וכי צריך להשמיענו שאם הגט נמחק שאי אפשר לקרוא בו, שהוא פסול, ובעל כרחנו אנו אומרים שהעיקר היא הרישא, שאפילו אם נמחק ונטשטש שאין תינוק דלא חכים ודלא טפש יכול לקרוא בו, כל זמן שבבואה שלו קיימת הוא כשר, ואם הוא בידה נישאת בו. תדע לך שהוא כן שהרי אמרו גם לעניין שטרות (ב"ב קס"ח ב'): נמחק או נטשטש אם רישומו ניכר כשר, וכבר הוכחנו לעיל בסמוך, ד"ה ונראה, שלעניין קיום השטר עסיקינן. ומעתה קשים דברי הרשב"א וסייעתו שהקשו מן התוספתא ב"ב הנ"ל והעמידוה בשטרי מתנה, או אקנייתא, והרי ברור משם שלעניין ראייה עסיקינן, וכמו שכתבנו. יתר על כן מתוך תשובת הרשב"א ח"א סי' תשע"ז (=המיוחסות סי' כ"ח) מוכח שאף הוא פירש את התוספתא בב"ב לעניין ראייה, ולא לעניין קניין. ועיין במגדל עוז בפ"ד מה' גירושין הט"ו הנ"ל, שהעתיק את התוספתא מכאן ומב"ב, והסתייע מב"ב שהכל לעניין ראייה עסיקינן,²⁶ וכמו שכתבנו לעיל, ועיין במגיד משנה שם, ובצפנת פענח במקומו. ומ"מ מכמה מקומות בתוספתא משמע שנתקרע פסול לגרש בו, עיין מ"ש לעיל פ"ה שורה 27, ד"ה ה"ז גיטיך.
וכל הברייתא שלנו גם בשו"ת הרשב"ש סי' ט"ו, ועיין מ"ש לעיל רפ"ב שו' 4, ד"ה וכבר, בשם הריטב"א שהביא בשו"ת הרדב"ז, ומ"ש לעיל שם, ד"ה ברם (בשם שו"ת ב"י אה"ע סי' ו'). ועיין תשב"ץ ח"ב סי' קכ"ד.

footnotes:
²⁵ ועיין גם במאירי כאן פ"ה ב', עמ' 334 (הוצ' שלישית, עמ' 354), שהביא את דברי הר"מ והראב"ד, עיי"ש.
²⁶ ועיין להלן הי"ג, ומוכח משם שהיא בשיטת ר' מאיר הסובר עדי חתימה כרתי, או כר' אלעזר, והגט הוא לראייה. ואף לפנינו אפשר לומר שהתוספתא בשיטת ר' מאיר היא, ולפיכך אסור לגרש בגיטין שמנתה התוספתא כאן, אבל הרמב"ם הרי פסק כר' אלעזר, ובכגון דא, שהגט פסול לר' מאיר. משום שאין הוכחה מתוכו שהוא מגרש אותה, אינו משמש ראייה שנתגרשה, לשיטת ר' אלעזר.


###### Tosefta Kifshutah on Gittin 7:12:1
[Tosefta Kifshutah on Gittin 7:12:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Gittin/r/7:12:1)

38-39. **נימוק, או שהרקיב וכו'.**ליקוטין, רבינו נסים גאון, חי' הרשב"א, ר"ן, מ"מ, נ"י, מגדל עוז ושו"ת הרשב"ש הנ"ל. וכן העתיק בטור אה"ע סי' קכ"ה.


###### Tosefta Kifshutah on Gittin 7:12:2
[Tosefta Kifshutah on Gittin 7:12:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Gittin/r/7:12:2)

39-40. **נמחק, או שנטשטש, ובבואה שלו קיימת, אם יכול לקרות, כשר, אם לאו, פסול.**ראשונים הנ"ל. ובטור חו"מ סוף סי' נ"ב: תניא בתוספתא (כלומר, סוף ב"ב) הרקיב, ונעשה ככברה, כשר, נמחק, או נטשטש, **ושלדו קיימת**, אם יכול לקרות, כשר, ואם לאו, פסול. אבל בטור אה"ע סי' קכ"ה העתיק כלפנינו. ועיין בשו"ת ר"י קארו אה"ע סי' ט', ד' שאלוניקי ס"ט ע"א, שנשאל אם הכוונה כאן לתורף גרידא, או אפילו לטופס, והשיב שהכוונה אף לטופס, ובלבד שנמחק לכל הפחות רובו, עיי"ש.
וברבעון קרית ספר שנה ט"ו (תרח"ץ), עמ' 56, העירותי על מסכת סופרים פ"ב: ספר שנמחק, אל **יכתוב** בו. ר' שמעון בן אלעזר אומר אם היה בבואה שלו ניכרת, מותר. וכל המפרשים הגיהו שם אל **יקרא** בו. וכן הדפיס היגר בהוצאתו פ"ג ה"ח, עמ' 126. אבל כל כתה"י מקיימים את גירסת הדפוס. אמנם במחז"ו, עמ' 691: ספר שנמחק אל **יקרא** בו, אבל ברור שהמו"ל תיקן נגד כתה"י, שהרי הוא כותב בהערה שם: ספר שנמחק אל יקרא בו, **כצ"ל**. ופירשתי שם שאין להגיה את כל הנוסחאות, וכוונת הברייתא נתבארה במס' סופרים ב', הוצ' היגר, עמ' 376: ספר ממוחק לא **יקרא**,²⁷ מפני שכותבין על מקום קודש חול (ואף כאן הגיה היגר מפי הסברא שלו), ואם היה ניכר, **כותבין** בו. הרי לך ברור הטעם שאין כותבין בספר שנמחק, שמא יכתוב חול על גבי מקום הקודש, על גבי השמות שנמחקו. ועיי"ש בקרית ספר שהעירותי גם על התוספתא שלנו. וכבר הבאנו את כל הדברים לעיל סוטה פ"ב, שורה 13, לעניין אחר.
וברור שבמס' סופרים אין צורך אלא שתהא הבבואה של הכתב התחתון ניכרת, ואעפ"י שאין יכול לקרוא את התחתון כותבין בו, ובלבד שיראה משרידי צורות האותיות, או מגודל התיבה, או ממספר האותיות המטושטשות, שלא נכתב שם שם הויה, ובכגון דא מותר לכתוב עליו. וכל מי שרגיל בכי"י יודע שאפילו כתב מחוק שאי אפשר לקרוא בו, תכופות אפשר להכיר שלא נכתבה שם תיבה פלונית. ומטעם זה לא נזכר שם כלל יכולת הקריאה של כתב התחתון.

footnotes:
²⁷ צ"ל: לא יכתוב, כבכל הנוסחאות שבמס' סופרים שהבאנו בפנים, וכן מוכח מן הסיפא גם כאן.


###### Tosefta Kifshutah on Gittin 7:13:1
[Tosefta Kifshutah on Gittin 7:13:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Gittin/r/7:13:1)

40-41. **אני עד, חתמתי עד, אם היה כתב ידן יוצא ממקום אחר, כשר, ואם לאו, פסול.**בד: אני עד חתמתי, עד אני, היה כתב ידו וכו'. ואם הגירסא שם נכונה, הכוונה היא שאם העד כתב "אני עד חתמתי",²⁸ או שכתב "עד אני", אם היה כתב ידו וכו'. ובכי"ע: אני עד, וחתמתי עד, **או** שהיה כתב ידן יוצא וכו'. ובליקוטין הנ"ל:²⁹ אני עד, וחתימתי עד, אם שהיה כת' ידו יוצא במקום אחר וכו'.
ובבבלי ל"ו א': כדתניא בראשונה היה כותב אני פלוני חתמתי עד, אם כתב ידו יוצא ממקום אחר, כשר וכו'. ופירש"י בד"ה מפרשי שמותיהן: מעיקרא לא היו חותמין אלא אני פלוני חתמתי עד, ולא היה נוקב שמו. ובכי"מ ובשני כתי"י הוותיקן חסרה המלה "פלוני", וכ"ה בקטע מס' המפתח שפרסם ר"ל גינצבורג בגנזי שכטר ה"ב, עמ' 343, וכ"ה באו"ז ח"א ה' גיטין סי' תשכ"א, ק"ב סע"א. וכן במאירי ל"ו א', עמ' 147 (הוצ' שלישית, עמ' 153): שמתחלה לא היו מפרשים שמותיהם בגט אלא שכותבין אני החתום מעיד בדבר זה וכו'. והוא כגירסת התוספתא כאן.
ובזמן העתיק לא היו מצויים אנשים שיודעים לכתוב, ובפרט בעיירות ובכפרים, וחתימה שמשה כעין חותמת בזמננו, וע"פ רוב ידעו מי הוא העד, או העדים, והיה אפשר לקיים את חתימתם ממקום אחר. ומטעם זה הכשירו גם אח"כ את הסימניות של חכמים מפורסמים, אעפ"י שלא פירשו את שמותיהם כלל, ואפילו אינו כתב כשר, כירושלמי פ"ט סה"ט, נ' ע"ד, ובבלי ל"ו א' שם.
ועיין מה שהאריך בזה רי"א בלוי ב"הסוקר" ש"א (בודאפעשט תרצ"ג), עמ' 133 ואילך, ופירש שלא כדברי הראשונים הנ"ל.

footnotes:
²⁸ כגירסת כ"י ארס בבבלי ל"ו א', עיין בשנו"ס אצל רמ"ש פלדבלום.
²⁹ עיין לעיל פ"א, הערה 5.


###### Tosefta Kifshutah on Gittin 7:13:2
[Tosefta Kifshutah on Gittin 7:13:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Gittin/r/7:13:2)

41-42. **רבן שמעון בן גמליאל אומ' תקנה גדולה התקינו שיהו העדים משימין את שמן בגיטין.**וכ"ה בד. ובכי"ע ובליקוטין הנ"ל: שיהו העדים מפרשין וכו'. וכ"ה ("מפרשין") גם בבבלי הנ"ל, אלא ששם: אמר **רבן גמליאל** תקנה גדולה התקינו וכו'. אבל בכמה נוסחאות שם ובר"ח שהביא באו"ז הנ"ל, ק"ב ע"ב, גרסו גם בבבלי "ר"ש בן גמליאל". ועיין בתוספות שם, ד"ה והעדים, ובהערות רמ"ש פלדבלום שם. ברם גם במשנתנו שם (פ"ד מ"ב) הגירסא במשנה הוצ' לו ובפיסקא שבירושלמי היא רשב"ג, ותבנא לדיננא.