## Tosefta Kifshutah on Kilayim Chapter 1

###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:1:1
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:1:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/1:1:1)

1. **כל הזוגות שמנו חכמים וכו'.**כל הזוגות שמנו חכמים במשנתנו ריש כלאים הם מין במינו, ולפיכך אינם כלאים, ואף חטים וזונין אינם כלאים, משום שהם מין במינו (ולא משום שזונין אינם מאכל אדם, עיין ירושלמי פ"א ה"א, כ"ו ע"ד), אבל זונין עם מין אחר כלאים, וה"ה לשאר מינין מזוג לזוג. ובירושלמי כאן (ה"א הנ"ל) אמרו בשם ר' יוחנן שבכל המשניות של פירקין הדין כן, ולא התירו מזוג לזוג, וכן הסיקו שם שאף רב סובר כן. וכ"ה בבבלי פסחים ל"ט א'.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:1:2
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:1:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/1:1:2)

1-2. **ושאר ירקות השדה וירקות הגנה וכו'.**במשנתנו (פ"א מ"ב) נשנו כמה מיני ירקות גינה ושדה שאינם כלאים זה בזה, וקבעה התוספתא כלל שה"ה בשאר ירקות שדה וגינה מין במינו שאינן כלאים זה בזה, ואע"פ שאחד הוא ירק שדה והשני הוא ירק גינה.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:1:3
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:1:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/1:1:3)

2. **השבת והגופנין וכו'.**השבת הוא שיבתא,¹ והגופנין הוא שומרא,² וכפירוש הר"מ (דמאי פ"א מ"א) ע"פ הירושלמי.³ והכוסבר הוא כוסברתא,⁴ והכרפס הוא כרפס ריחני.⁵ וארבעתם הם ירקות ריחניים ממשפחת הסוככיים (umbellaceae), ומלמדת התוספתא שאעפ"י שהם דומים זה לזה מ"מ כולם מינים שונים הם.

footnotes:
¹ Anethum, עיין מ"ש ר"ע לעף בפלורה ח"ג, עמ' 466 ואילך. ועיין לעיל שביעית פ"ב שו' 28.
² Foeniculum, עיין פלורה הנ"ל, עמ' 461 ואילך.
³ בדמאי שם במקומו. ובבבלי ברכות מ' ב' פירשו את משנתנו שם אחרת.
⁴ Coriandrum, עיין לעף הנ"ל, עמ' 442.
⁵ Apium graveolens, עיין לעף הנ"ל, עמ' 421 ואילך.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:1:4
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:1:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/1:1:4)

3-4. **הקישואין והדלועין והאבטיחים וכו'.**וכ"ה בד, בכי"ע ובכפו"פ ספ"כ עמ' תנ"א. וממשנתנו (פ"ג מ"ד ומ"ה) מוכח שקישואים ודלועים כלאים זה בזה.⁶ ולפי גירסתנו צ"ל שמשנתנו הנ"ל היא כר' יהודה להלן.⁷ ועיין להלן.
ובמשנתנו (פ"א מ"ב): הקשות והמלפפון אינם כלאים זה בזה. ר' יהודה אומר כלאים. ופירשו בירושלמי שמלפפון הוא מלשון יונית μηλοπέπων, והוא אבטיח מתוק.⁸ ובפיה"ג (אסף, הוצ' מק"נ, ירושלים תש"ב, עמ' 179): המלפפון מין ממיני האבטיח.
ובירושלמי שם (פ"א ה"ב, כ"ז ע"א): הקישות והאבטיח, מה אמר בה ר' יודה? נישמעינה מן הדא, הקישואין והאבטיחין והמלפפונות אינן כלאים זה בזה. ר' יהודה אומר כלאים וכו'.⁹ ודוחה הירושלמי שהברייתא מוסיפה על משנתנו גם אבטיח, כלומר, בין קישואין ובין אבטיחין אינם כלאים עם מלפפונות (אבל קישואין עם אבטיחין לא שמענו). ולפי הנחה זו אפשר לפרש גם את גירסתנו בתוספתא כאן, והיא מוסיפה על משנתנו דילועים ואבטיחים, כלומר בין קישואין ובין דילועים ובין אבטיחים, אף אחד מהם אינו כלאים עם מלפפונות, אבל קישואים ודילועים הם כלאים לכולי עלמא.
ושמא לא נשנו כאן דילועים אלא באשגרא משאר מקומות,¹⁰ וצריך לגרוס כגירסת הירושלמי, וכן הגיהו המפרשים.

footnotes:
⁶ עיין בתוספ' שבת פ"ה ב' ד"ה איתיביה ומ"ש בס' משנה ראשונה למשנתנו פ"ג מ"ד. ולא הבינותי את דבריו, עיי"ש בתוספות. ועיין להלן פ"ב שו' 42 ושו' 44 ומש"ש.
⁷ ועיין בשיטה לתלמידו של ר' יחיאל מפריס מו"ק ג' ב', עמ' כ', ובהערה 7 שם. ועיין מ"ש להלן.
⁸ עיין בפלורה של לעף ח"א, עמ' 535 ואילך.
⁹ אמנם בכי"ר שם: נשמענה מן הדא הקישואין והדילועין והמלפפות אינם וכו'. אבל מתוך הירושלמי מוכח שלא מנה אלא ג' מינים, ואבטיח הוא אחד מהם, שהרי לפי גירסת התוספתא היה הירושלמי דוחה שהת"ק חושב זוגין זוגין, ולא היה צריך להאריך בלשונו. יתר על כן גירסת ההוצאות שלנו מקויימת אף ע"י הר"ש והאו"ז, עיין באהצו"י שם.
¹⁰ משנת תרומות פ"ח מ"ו, מעשרות פ"א מ"ד, להלן פ"ב ועוד בכ"מ.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:1:5
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:1:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/1:1:5)

5. **ר' יהודה ור' שמעון אומ' וכו'.**וכ"ה בד. ובכי"ע: דברי ר' מאיר ור' יהודה ר' יוסי ור' שמעון אומ' וכו'. והנכון כלפנינו שר' יהודה חולק על ר"מ וסובר שהן כלאים, ואין מעשרין מזה על זה. וכן מוכח ממשנתנו הנ"ל וממשנת תרומות ספ"ב ומירושלמי הנ"ל ומירושלמי תרומות ספ"ב.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:2:1
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:2:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/1:2:1)

6. **הוסיף ר' עקיבא השום והשמנית וכו'.**וכ"ה בד. ובכי"ע: השומנית והשום וכו' (ופלוסלוס חסר שם). ובמשנתנו (פ"א מ"ג): הלפת והנפוץ (והנפוס), והכרוב והתרובתור, התרדים והלעונים (אינם כלאים זה בזה).¹¹ הוסיף ר' עקיבה השום והשומנית, והבצל והבצלצול, והתורמוס והפלוסלוס, אינן כלאים זה בזה. ועיין בירושלמי פ"א ה"ה, כ"ז ע"א, ובר"ש שם סמ"ה. ולפ"ז אפשר לפרש את משנתנו שכל אלו הם כלאים זה בזה, ור"ע הוסיף אף שום ושומנית ובצל ובצלצול, שגם הם כלאים. אבל התורמוס והפלוסלוס אינם כלאים, וכן מוכח מן הגירסא בכי"מ, עיין מ"ש בסוף הערה 11. ומלשון התוספתא כאן מוכח לכאורה שאין הפירוש כן, אלא שכולן אינם כלאים, וכפי שפירשו רבותינו הראשונים. ואשר לירושלמי הנ"ל, הרי הגירסא הנכונה שם היא בנוסח הרש"ס (ז' ע"ב) ובמהרי"ק ה' כלאים פ"ג ה"ו ומע"ש פ"ג הי"ד בשם ירושלמי מוגה (עיין אהצו"י עמ' 8), וברור לפי הגירסא ההיא שכולם לקולא, עיי"ש. אבל עיין מ"ש להלן שו' 7–8.
ואשר לפירוש הצמחים, פי' הירושלמי ששומנית היא תומניתה ופי' רב נסים (לפי הריבמ"ץ במקומו) שהוא שם מקום. אבל בפיה"ג לזרעים (תשה"ג אסף, הוצ' מק"נ ירושלים תש"ב, עמ' 179) פירש שהוא שום קטן, והר"מ (בפיה"מ) פירש שהוא שום מדברי. ובצלצול פירש הירושלמי שהוא פגלגולה,¹² כלומר בצל קטן שצורתו כפוגלא (צנון) קטן.¹³ ובפיה"ג (הנ"ל): הבצלצל אלקונאר. ובכפו"פ (פנ"ו עמ' תשמ"ג): וכן כתב הר"מ בצלול, בצל מדברי. וי"א בצל קטן, ונקרא בערבי אלקונאר. ותורמוס הוא ידוע (עיין לעיל תרומות פ"ה שו' 29), ופלוסלוס פירשו בירושלמי פרמועה.¹⁴ ובפיה"ג (הנ"ל): הפלוסליס אלקרץ (אינני יודע מהו). ורוב הראשונים פירשוהו ע"פ העניין שהוא תורמוס מדברי.

footnotes:
¹¹ המוקף ליתא בכי"מ, כי"ל של הירושלמי, הוצ' לו, קויפמן, פרמה, קטע מן הגניזה, משניות עם פי' המשניות להר"מ כתי"י וכפו"פ פנ"ו, עמ' תשמ"ב. ובכולם (חוץ מכי"ל, לו ופרמה) להלן בדברי ר"ע: התורמוס (בלי וי"ו), אבל בהם אף הבצל בלי וי"ו. יוצא מן הכלל הוא כי"מ שגורס: והבצל והבצלצול. התורמוס וכו'.
¹² כ"ה בכי"ר ובערוך ערך בצל. וכן באו"ז ח"א סי' רנ"ד: פגלג. ולפנינו בטעות: פללגולה.
¹³ לעף פלורה ח"ב, עמ' 128.
¹⁴ עיין לעף הנ"ל, עמ' 454, שהגיה פרסועה, והוא תורמוס פרסי, עיי"ש. ברם הנוסחא פרמועה מקויימת אף ע"י כי"ר. ועיין אהצו"י, עמ' 6.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:2:2
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:2:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/1:2:2)

7-8. **שונה אלא בשני זוגות אילו אלא התורמוס וכו'.**וכ"ה בד. והלשון מגומגמת. והגר"א הגיה: שונה בזוגות (ואפשר שצ"ל: שונה שני זוגות) אילו וכו'. ובכי"ע: אלא בשתי זוגות אילו, אבל התורמוס וכו'. ולפי גירסא זו צריך לפרש את הרישא שר"ע סבר שכולם כלאים זה בזה, ור"ש חלק ואמר שלא שנה כן אלא בשתי זוגות הראשונות, אבל תורמוס ופלוסלוס אינם כלאים. ומשנתנו הנ"ל היא כר' שמעון, וכמו שרצינו לפרש בפירוש ראשון, עיין מ"ש לעיל. וכן אפשר לפרש גם לפי גירסת כי"ו וד.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:3:1
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:3:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/1:3:1)

8-9. **בתחום אריח היו מרכיבין וכו'.**ירושלמי פ"א ה"ד, כ"ז ע"א. והעיר אריח חיא בתחום טבריא וישבו בה כהנים ממשמרת מעזיה, עיין בס' הישוב כרך א' ח"א עמ' 164.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:3:2
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:3:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/1:3:2)

9. **תפוח על גבי אוזרד וכו'.**בירושלמי הנ"ל: על גבי חיזרר. וגם לפנינו צ"ל: אוזרר (=חוזרר, חיזרר), ובמשנתנו (פ"א מ"ד) מפורש שהתפוח והחזרר הם כלאים זה בזה. וחזרר הוא מין תפוח מדברי (עיין מ"ש לעף פלורה ח"ג עמ' 246 ואילך), ואעפ"י כן הוא כלאים עם התפוח הרגיל.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:3:3
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:3:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/1:3:3)

10. **הלכו וקצצום.**וכ"ה בירושלמי הנ"ל, ולהלן שו' 12. ומכאן משמע שאסור לקיים המורכב, אפילו אם הרכיבו בשוגג. כשיטת כמה מן הראשונים. וכן פסק בטיו"ד סוף סי' רצ"ה: ואסור לקיים המורכב. וכ"ה ברא"ש בה' קטנות סי' ג'. ועיין מ"ש לעיל שביעית פ"ב שו' 7 ד"ה והמרכיב. אבל בתוספ' הרא"ש סוטה (מ"ג ב'): ואפשר דהרכבת אילן מותר לקיים, דכי היכי דילפינן הרכבת אילן מהרכבת בהמה לאסור בחו"ל, ילפינן מינייהו דמותר לקיימן וכו'. וכן כתב בתוספ' המיוחסים לר"י הזקן (קידושין ל"ט ב'): והוי (כלומר, הרכבת אילן) דומיא דכלאי בהמה דתנן פ"ח כלאי בהמה מותרים לגדל ולקיים וכו'. וכן מפורש בכלבו ה' כלאים סי' צ"א ובארחות חיים ח"ב סוף עמ' 129 שמותר לקיים את המורכב. ועיין מה שהאריך בזה בברכי יוסף יו"ד סי' רצ"ה אות ז'. ומדברי הראשונים הנ"ל אנו רואים שיש סמך גדול לפסקו של ר' זרחיה גוטה, ואין להגיה בכלבו הנ"ל.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:4:1
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:4:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/1:4:1)

11. **בשוקי של צפורי וכו'.**ירושלמי הנ"ל, ועיין מ"ש על בית שקיא של צפורי במבואי להירושלמי כפשוטו עמ' כ' ולעיל שביעית פ"ב שו' 12.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:4:2
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:4:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/1:4:2)

**קרוסטמיל על גבי עוגס.**עיין מ"ש לעיל שביעית פ"ז שו' 50–51. ובמשנתנו (פ"א מ"ד) שנינו שאגס וקרוסטמיל הם ממין אחד. ולפי דרכנו למדנו שמשנתנו היא משנת בית הלל, אבל ב"ש חולקים עליהם כמפורש להלן. ועיין לעיל תרומות פ"ב שו' 12. ועיין או"ש ה' בכורים פ"י הי"א, והשוה בבלי עירובין ל' ב'.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:4:3
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:4:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/1:4:3)

12. **הלכו וקצצום.**עיין מ"ש לעיל שו' 10.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:5:1
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:5:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/1:5:1)

13-14. **דלעת ארמית ומצרית כלאים עם הרמוסה.**בד: ומצרית **ויוני'** כלאים וכו'. ובכי"ע: ומצרית כלאים היוונית כלאים עם הרמוצה. וצ"ל: כלאים [עם] היונית וכו'. ולפ"ז ברור שדלעת מצרית כלאים עם הרמוסה (=רמוצה). ובמשנתנו (פ"א מ"ב) אמרו מפורש שדלעת מצרית אינה כלאים עם הרמוצה. אבל כבר אמרו עליה בירושלמי שם: מתניתא דלא כר' נחמיה דתני (כ"ה בכי"ר, בנוסח הרש"ס ועוד) בשם ר' נחמיה דלעת ארמית היא דלעת מצרית כלאים עם היונית כלאים עם הרמוצה. וכן הביאו את הברייתא בבבלי נדרים נ"א א'. ופירשו בירושלמי כאן (ובמקבילה שבנדרים פ"ו סה"א, ל"ט ע"ג) שרמוצה היא כמין דלעת מרה (או מוכה) והן ממתקין אותה ברמץ, וברור שכיוונו למין מיוחד שאי אפשר לאכול אותו בלי המתקה. אבל בבבלי נדרים הנ"ל באר רב אשי: דלעת הטמונה ברמץ, ולפי זה משמע שכל דלעת הטמונה ברמץ נקראת רמוצה, ולפיכך הקשו עליו מן התוספתא כאן. ועיין בפי' הרא"ש שם ומה שהאריך בפתח עינים להרחיד"א כאן בריש מכילתין.
ובכפו"פ ספ"כ עמ' תנ"א (ד"ר ק"ב ע"א): תוספות מסכת כלאים פ"ק דלעת יונית עם המצרית וכו'. וצ"ל: תנינן מסכת כלאים, והכוונה למשנתנו כאן פ"א סמ"ד, ואינה עניין לכאן. והערת המעיר שם צריכה מחיקה. ושמא יש שם השמטה ע"י הדומות, והרב הביא גם את התוספתא וגם את המשנה.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:6:1
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:6:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/1:6:1)

14. **חמשה דברים נאמרו בדלעת וכו'.**ר"ש אהלות פ"ח מ"א כל הברייתא. ירושלמי כאן ספ"ב, כ"ח ע"ב. ועיין בריבמ"ץ ובר"ש כאן ספ"ב.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:6:2
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:6:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/1:6:2)

14-15. **אסורה בסיכוך על גבי זרעים וכו'.**וכרבנן במשנתנו ספ"ב. אבל רבי חולק וסובר שכל הדלועים אסורות בסיכוך, עיין בפירוש הירושלמי למשנתנו הנ"ל ספ"ב.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:6:3
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:6:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/1:6:3)

15. **עוקצה טפח.**כמפורש במשנת עוקצין ספ"א, ואם העוקץ מרוחק מן האוכל יותר מטפח אינו מטמא.¹⁵ והלכה זו אינה אלא בדלעת יונית דוקא, כפירוש הרע"ב בעוקצין שם, ועיין בס' משנה אחרונה שם.

footnotes:
¹⁵ עיין באליהו רבה שם ד"ה ר' יוסי.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:6:4
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:6:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/1:6:4)

**אוסרת כל שהוא.**כמפורש במשנתנו (ערלה פ"ג מ"ז).


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:6:5
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:6:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/1:6:5)

**ומביאה את הטומאה וכו'.**כמפורש במשנת אהלות פ"ח מ"א. ופירשו בירושלמי הנ"ל שברייתא זו חושבת הבאת הטומאה וחציצה בפני הטומאה כחדא. אבל בר קפרא חשיב להן בתרתי. ועיין מ"ש להלן בסמוך.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:6:6
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:6:6](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/1:6:6)

16. **והנודר מן הדילועין וכו'.**וכ"ה בירושלמי. ומוכח מתוכו שהנודר הוא מכלל חמשה דברים. ובכי"ו ובד אין שום הפסק בין "והנודר" והמלה שלפניו. ברם בכי"ע ובר"ש אהלות הנ"ל: הנודר וכו'. ולא עוד אלא שבכי"ע יש ריוח והפסק לפני "הנודר", ובמלה זו מתחילה הלכה חדשה (וכ"ה אצל צוק'), כלומר, הנודר וכו' אינו בכלל חמשה דברים. והברייתא חושבת הבאת הטומאה וחציצה כשתים (עיין מ"ש לעיל). ועיקר בבא זו של הנודר באה מלהלן נדרים פ"ג ה"ו.¹⁶ ואף הר"מ השמיט הלכה זו, מפני שהכל תלוי במנהג איך הלשון אומרת ואינה עניין להלכות שמנו בדלעת יוונית. ועיין ח"ד.
ובמשנתנו (נדרים רפ"ז): הנודר מן הירק מותר בדילועים. ור' עקיבה אוסר. ובירושלמי שם (פ"ז ה"א, מ' ע"ב): מה פליגי בדלעת מצרית, אבל בדלעת יוונית כל עמא מודיי שהוא כירק. ולפ"ז כל הנודר מן הירק אסור בירקות ובדלעת יונית בלבד. ואמרו שם בירושלמי: ר' קריספא בשם ר' יוחנן כל אלין קרייא וכרובתא דאנן אכלין דלעת יוונית אינון. ובוודאי לא נאמרו דברים הללו אלא לעניין נדרים.

footnotes:
¹⁶ בכפו"פ, עמ' תנ"א: וסתם דלעת היא יונית, וכדאיתא בתוספתא מסכת נדרים פ"ג הנודר מן הדלועין וכו'. ותמוה שהביא ממרחק לחמו, ולא הביא מן התוספתא כאן שהוא עוסק שם בעניינה, עיי"ש. ושמא חסרה לפניו בבא זו לפנינו, וחמשה דברים שמנו כאן הם חוץ מן הנודר, כמו שכתבנו בפנים.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:7:1
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:7:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/1:7:1)

17. **תרנגול טווס ותרנגול פסיאני וכו'.**וכ"ה בד (אלא ששם: פסאני). ובכי"ע: תרנגול טווס ופיסיוני וכו'. וכ"ה באו"ז ח"א סי' רנ"ה, ל"ז ע"ב. ולפי גירסא זו ברור שהטווס¹⁷ והפיסיוני¹⁸ הם כלאים זה בזה. וכן מפורש בבבלי ב"ק נ"ה א'. ובירושלמי כאן (פ"א ה"ו, כ"ז סע"א): א"ר יוחנן אייתיתה מן דבר דליה תרנגול עם הפיסיוני, תרנגול עם הטווס וכו'. ובירושלמי ב"ק (ספ"ה, ה' ע"א): א"ר יוחנן ואנא דאייתיתיה מן דבית לוי תרנגול עם פיסיוני, תרנגול עם הטווסת וכו'. ולפי זה לא דברו בברייתא אלא בתרנגול רגיל עם הפיסיוני או עם הטווסת. והברייתא שלנו נסמכה למשנתנו (פ"א מ"ו): הזאב והכלב וכו', אעפ"י שדומין זה לזה וכו'. ובב"ר (פכ"ח, ח עמ' 266): הכל קילקלו מעשיהם בדור המבול, הכלב עם הזאב, תרנגול עם הטווס¹⁹ (ועיי"ש עמ' 54 ובהערות שם).

footnotes:
¹⁷ ταώς, והוא עוף מרובה צבעונים מגוונים ומזהירים (peacock).
¹⁸ φασιανός (pheasant), והוא נזכר במקורות שלנו תכופות יחד עם טווס, עיין במלונות.
¹⁹ ועיי"ש, עמ' 54, ובהערות שם.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:8:1
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:8:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/1:8:1)

18. **ר' יודה אמר פרדה שתבעה וכו'.²⁰**בבלי כתובות קי"א ב', חולין ע"ט א'. ובמשנתנו (פ"א מ"ו): הסוס והפרד וכו' כלאים זה בזה. ובפ"ח מ"ד: ר' יהודה אומר כל הנולדין מן הסוס אעפ"י שאביהן חמור וכו'.

footnotes:
²⁰ דברי ר' יהודה נשמטו בכי"ו ובאו"ז שהזכרנו בפנים (ריש שו' 17). אלא שבכי"ו חסר אף: שור ושור הבר. והשלמנו ע"פ ד וכי"ע.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:8:2
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:8:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/1:8:2)

19. **אלא מן הפרד.**כלומר, פרד עם פרדה שאמותיהן שוות. עיין במשנתנו (פ"ח) ובבבלי הנ"ל ובירושלמי כאן פ"ח ה"ד, ל"א ע"ג. ועיין ר"מ פ"ט מה' כלאים ה"ו, וברדב"ז ובכ"מ שם.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:8:3
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:8:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/1:8:3)

**שור ושור הבר וכו'.**או"ז חנ"ל, שם סי' רפ"ט, ל"ח ע"ד. וכל הברייתא בירושלמי ב"ק ספ"ה בשרי"ר (סוף עמ' 241 ואילך), ולפנינו שם בתשובה הראשונה של ר' יוסה חסר "חזיר וחזיר בר".²¹ ובמשנתנו (פ"ח מ"ו): שור בר מין בהמה. ור' יוסי אומר מין חיה. ועיין בתיו"ט שם. אבל בירושלמי שם (פ"ח ה"ו, ל"א ע"ג) מפורש: שור עם שור בר אינן כלאים. דלא כר' יוסה דר' יוסה אמר כלאים. ולפ"ז הברייתא שלנו היא כר' יוסי, ודלא כחכמים להלן רה"ט, עיין מש"ש. והר"מ (פ"ט מה' כלאים ה"ה) פסק ששור עם שור הבר אינן כלאים, כחכמים.²² ועיין בס' ראשון לציון כאן פ"ח מ"ו, ובשירי מנחה לתוספתא כאן.

footnotes:
²¹ ועיין בפירושו של ר"י לוי לירושלמי ב"ק שם, עמ' 157, ומ"ש בתלמודה של קיסרין, עמ' 33.
²² ועיין בעיטור ה' שחיטה, ש"ב, הוצ' רמא"י, מ"ג ע"ג, ובשער החדש שם אות כ"ח.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:8:4
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:8:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/1:8:4)

**חמור וחמור הבר וכו'.**במשנתנו (פ"א מ"ו): החמור והערוד וכו' כלאים זה בזה. ולהלן שם (ספ"ח): הערוד מין חיה. וערוד של המשנה הוא חמור בר (עיין בר"ש שם ובאו"ז הנ"ל). וכנראה שבו כ"ע מודים שהוא מין חיה מפני שיש לו שם מיוחד, ועיקרו מן המדבר. ועיין בס' משנה ראשונה בפ"ח שם. ועיין מ"ש להלן.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:8:5
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:8:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/1:8:5)

20. **חזיר וחזיר הבר וכו'.**באו"ז הנ"ל חסר (בשני המקומות). אבל ישנו אף בירושלמי ב"ק ספ"ה בשרי"ר הנ"ל. ובמשנתנו (פ"ח מ"ו): חזיר מין בהמה. ולכאורה משמע שבכל חזיר הדין כן, ואפילו חזיר בר הוא מין בהמה (עיין בתוספ' אנשי שם שם), שהרי הוא נקרא חזיר יער (תהלים פ', י"ד), חזירתא דחורשא (מדרש תלים שם), והיא חזירתא דבלא. עיין חולין פ' א'. אבל מ"מ הם כלאים זה בזה, מפני שהם שני מינים. ועיין מ"ש להלן פ"ה ה"ז.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:9:1
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:9:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/1:9:1)

20-21. **חמשה דברים נאמרו בשור הבר וכו'.**ר"ש כאן ספ"ח, או"ז סי' רפ"ט הנ"ל, שם ה' כיסוי הדם סי' ש"צ, נ"ד ע"ג, כפו"פ פנ"ח עמ' תשס"ח.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:9:2
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:9:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/1:9:2)

23. **כבהמה לכל דבר.**פי' הר"ש שפטור מכיסוי הדם, והכותב בהמתו לבנו כתב לו את שור הבר. ועיין יד רמה לסנהדרין כ"ה ב' סד"ה א"ר נחמי'.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:9:3
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:9:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/1:9:3)

**זהו תאו הכתוב בתורה.**וכן בספרי ראה פי' ק' עמ' 160: ר' יוסי אומר תאו זה שור הבור. ובירושלמי (פ"ח ה"ו, ל"א ע"ג): ואילין דמתרגמין (כלומר, ותאו וזמר, דברים י"ד, ה') ותורי בר וראמנין כר' יוסי, כלומר שהרי התאו נמנה בין החיות שם. אבל בבבלי חולין (פ' א') מוכח שאף לשיטת החכמים אפשר לתרגם כן,²³ ומכיוון שנקרא "תור" הרי הוא בכלל שור.²⁴

footnotes:
²³ תורבלא, וכ"ה בתרגום אונקלוס. ובת"י שם: ותורי בר, עיין אהצו"י, עמ' 67.
²⁴ וכבר העיר על סתירה זו בעיטור ה' שחיטה ש"ב הוצ' רמא"י, מ"ג ע"ג. ועיין רש"י ב"ק קי"ז א'. אבל ברור שבירושלמי סמכו על דברי חכמים שלהלן שאמרו בפירוש שתאו אינו שור הבר, עיין מ"ש להלן. ועיין ר"מ פ"א מה' מאכלות אסורות ה"ח והי"ב הנ"ל, ופסק בשיטת רב האי גאון, עיין בפי' ראב"ע לעמוס ה', כ"א. ועיין מה שהאריך בכפו"פ פנ"ח, עמ' תשס"ח הנ"ל. והוא מביא דעות רב סעדיה ורב האי להפך מדברי הראב"ע. ועיין בס' השרשים לאבן ג'נח ערך תאו, הוצ' בכר, עמ' 540.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:9:4
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:9:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/1:9:4)

26. **תאו בריא לעצמו וכו'.**וכ"ה בר"ש ובאו"ז הנ"ל. ובכפו"פ הנ"ל תאו בריה בפני עצמו, שור הבר בריה בפני עצמו. ולפ"ז ברור שלדברי החכמים אין לתרגם תאו: תור ברא, או תור בלא, וכמפורש בירושלמי לעיל. ועיין בכפו"פ הנ"ל סוף עמ' תשס"ח.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:10:1
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:10:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/1:10:1)

27. **בצד סדן של שקמה וכו'.**וכ"ה בד ובכי"ע. ובח"ד הגיה (כנראה ע"פ משנתנו פ"א מ"ח): בתוך סדן של שקמה, וכ"ה בהגהות המיוחסות להגר"א בהוצאת מנ"ב. אבל בפי' ר' יונה (שהשתמש בהגהות הגר"א) לא העיר כלום. ונראה שאין להגיה את הנוסחאות. ובמשנתנו (פ"א מ"ז) שנינו: אין מביאין אילן באילן וכו'. ובמלא"ש שם: אית דגרסי אין מרכיבין.²⁵ והנכון כלפנינו, וכברוב הנוסחאות. ופירושו שאסור לנטוע יחור של מין אחד סמוך לשני בפחות מג' טפחים ובסמיכות כזאת שיכנסו אחד לתוך השני מתחת לקרקע. וכן מוכח מן הירושלמי כאן רפ"ז ועוד, ועיין בר"ש שם פ"ז מ"א, ומ"ש להלן. ולא התירו אלא להטיל זרע בצד אילן, משום שהזרע לא יכנס לתוך השרשים, מפני שאינו משתרש לצדדים.²⁶ אבל לנטוע יחור של מין אחד בתכיפות למין אחר אסור,²⁷ וכמפורש בתוספתא כאן שנקטה בפירוש שרביט של רמון או עוקצין שלו (עיין רש"י חולין קי"ח ב' ד"ה אין מצטרף). ואפילו ר' יהודה שמתיר ירק באילן (פ"א סמ"ז) לא התיר אלא מפני שאינן מתאחין, אבל אם הטיל שניחם בגומא אחת והן מתאחין אסור לכה"פ משום קיום הרכבה, וכמפורש בירושלמי כאן (פ"א רה"ז, כ"ז ע"א).²⁸
ובתשב"ץ ח"ג סי' שי"ד: אין איסור באילן אלא הרכבה, והוא שיקח ענף או נוף וכו' ויתקענו באילן וכו', ולא נזכרה הרחקה בשני מינין אלא בכלאי הכרם, אבל באילנות לא נזכרה הרחקה וכו'. וגם רבינו לא כיון אלא שמותר לנטוע אילנות שונים בסמיכות, אבל לא שידחקם ויתחבם בסמיכות גמורה. ועיין מ"ש להלן שו' 39.

footnotes:
²⁵ זו היא הגהה ע"פ פיה"מ להר"מ.
²⁶ עיין בשטמ"ק ב"ב י"ט רע"ב, ברשב"א שם (לפי מלא"ש כאן פ"ז מ"א) ובר"ן קידושין ספ"א.
²⁷ וכן מוכח מדברי הר"י מיגש ב"ב י"ח א' (לפי שטמ"ק שם ד"ה ת"ש) שאסור לזרוע ירק בצד אילן משום חשש הרכבה, עיי"ש.
²⁸ ועיין בירושלמי הנ"ל פ"א ה"ט ובכ"מ פ"א מה' כלאים סה"ו. ועיין בתוספ' קידושין ל"ט סע"א בשם הר"ש מאיוורא ובחידושי הר"י מיגש לב"ב הנ"ל, ולהלן פ"ב שו' 23–24.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:10:2
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:10:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/1:10:2)

28-29. **שני מינין בשפופרת אחת וכו'.**כלומר, אעפ"י שהתירו לזרוע זרעוני אילן כאחת (עיין להלן שו' 39 ומש"ש), הוא מפני שכל אחד מתפשט לחוד, אבל להטילם בשפופרת אחת כדי שיבלעו זה מזה וימתיקו אחד את השני (עיין בירושלמי כאן פ"א סה"ז) אסור משום הרכבה. ועיין בירושלמי כאן פ"א רה"ז.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:10:3
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:10:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/1:10:3)

29. **ואין מרכיבין זתים וכו'.**ירוש' פ"א ה"ז, כ"ז ע"ב. ונתבאר שם שבדרך כלל אין הרכבה בזיתים, אבל ע"י הרכבה של ענף תמרים מתמתק הפרי.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:10:4
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:10:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/1:10:4)

**ברכב של תמרה.**כלומר בענף של תמרה, עיין מ"ש להלן מע"ש פ"א שו' 32 ד"ה דיתבאות.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:11:1
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:11:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/1:11:1)

30. **כשות על גבי האיזמא.**וכ"ה בכי"ע. ובד בטעות: קשו' על גבי האזמאזמא. וכשות היא cuscuta, והיא גדלה על היזמי והיגי (עיין בבלי שבת ק"ז סע"ב, עירובין כ"ח ב'). ופירש רב האי (תשה"ג הרכבי סי' תט"ז, עמ' 215): כשות, אף כן נקראת בלשון ישמעאל כשות, והוא כמין חוטין ירקרקין, כגון של ברקת, שעיקרן בארץ ופרין על הקוצין הנקראין היזמי.²⁹ וטעם האיסור נתבאר להלן, מפני שהוא ירק בירק, ומכאן שכשות ואיזמי ירקות הן. וכן היא קבלת הגאונים הקדמונים: "כללא דמילתא האגי עצים, היזמי ירק".³⁰ ועל כשות עיין להלן פ"ג שו' 58 ומש"ש.

footnotes:
²⁹ עיין מ"ש על כ"ז לעף פלורה ח"א, עמ' 453, וח"ב, עמ' 415 ואילך, עיי"ש שהאריך בדברים נכוחים.
³⁰ אוה"ג ברכות, חלק התשובות, עמ' 91. ובה"ג ד"ו, ח' רע"ב: הזמתא מין ירק, הוגתא מין אילן. ועיין בד"ב שם, עמ' 60.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:11:2
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:11:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/1:11:2)

30-31. **ולא תרד על גבי ירבוז.**וכן להלן פ"ב שו' 59: הרכיב תרד על גבי ירבוז וכו'. ותרדין הוא סלק (עיין בבלי עירובין כ"ח ב', כ"ט א', לעף פלורה ח"א, עמ' 346 ואילך), וירבוז הוא ירק הנקרא Albersia Blitum (עיין לעף שם עמ' 352 ואילך). ועיין גנזי שכטר הוצ' הר"ל גינצבורג ח"א עמ' 93.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:11:3
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:11:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/1:11:3)

31. **מפני שירק בירק.**וכן במשנתנו (פ"א מ"ז): אין מביאין וכו' ירק בירק. ועיין בס' משנה ראשונה שם. ומכאן משמע שאין זה בכדי, אלא הרכבה לחוד וזרע כלאים לחוד, עיין בר"ש כאן פ"א מ"ז ובתוספ' חולין ס' א' ד"ה הרכיב.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:12:1
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:12:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/1:12:1)

**כשות על גבי האגא וכו'.**וכן בכי"ע: על האגא וכו'. ובד בטעות: על גבי תאגא. והיא האגא היא היגי, עיין מ"ש לעיל שו' 30.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:12:2
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:12:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/1:12:2)

32. **מפני שירק באילן.**שהרי אגא הוא אילן, כמפורש להלן פ"ג שו' 55. ועיין מ"ש לעיל בשם הגאונים.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:12:3
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:12:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/1:12:3)

32-33. **אילן בירק רבן שמעון בן גמליאל מתיר וכו'.**וכ"ה בד. ובכי"ע: **ואילן** בירק וכו'. ולפי גירסא זו היה אפשר להמשיך את הדבור "ואילן בירק" למעלה, כלומר, ר' יהודה מתיר ירק באילן ואילן בירק. ואח"כ צ"ל: רבן שמעון בן גמליאל **אומר** משום ר' יהודה וכו' הנותן מעה וכו'. וכן הגיה בח"ד, ופירש שדברי רשב"ג נמשכים למטה להי"ג. וכן ביוחסין השלם (64ª): ובתוספתא בפ"ק דכלאים רשב"ג **אומר** משם ר' יהודה בן אגרא איש כפר עכו.
אבל הנכון כלפנינו, וכן מפורש בבבלי (סוטה מ"ג ב'): דתניא המבריך אילן בירק רבן שמעון בן גמליאל מתיר משום ר' יהודה בן גמדה³¹ איש כפר עכו. וחכמים אוסרים. ורשב"ג הוסיף כאן שאף אילן בירק מותר.³²

footnotes:
³¹ בס' האשכול ח"ב, הוצ' הר"ח אלבק, עמ' 23, מעתיק אף משם: ר' יהודה בן אגרא. ובכי"מ חסרות המלים "בן גמדא". ועיין מכילתא יתרו, עמלק רפ"ב, עמ' 196, ומכילתא דרשב"י שם י"ח, ט"ו, עמ' 89.
³² וכנראה שאף לפני בעל ס' היוחסין לא היתה גירסא אחרת בתוספתא, וכוונתו שבתוספתא כאן אומר רשב"ג משמו, אבל בחולין (קל"ד א') משמע שהיה תלמידו של ר"מ, עיי"ש בס' היוחסין.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:13:1
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:13:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/1:13:1)

34. **כדי שתבקע הארץ מפניה וכו'.**הסופר היוני תיאופרסטוס³³ כותב שזרע התורמוס שנופל על האדמה משתרש בכח כל כך גדול שהוא חודר לתוך הקרקע דרך כל מיני צמחים. ושוב הוא חוזר ע"ז בספרו,³⁴ ומוסיף שזורעים אותו בלי חרישה. ואף כאן כוונת הברייתא היא שהוא נותן את גרעין התורמוס בצד גרעין הדלעת אך ורק כדי שהתורמוס יבקע את הארץ בפני זרע הדלעת, ואינו מתכוין להרכבה, מ"מ אסור משום הרכבת ירק בירק.³⁵

footnotes:
³³ תולדות הצמחים ס"א פ"ז סי' ג'. וכ"ה גם בתולדות הטבע של פליניאוס סי"ח פל"ו סי' קל"ד
³⁴ שם ס"ח פי"א סי' ח'.
³⁵ ועיין בפי' ר' יהוסף אשכנזי למשנתנו פ"א מ"ח (לפי מלא"ש שם) ד"ה שיהא מקירו. ועיין במקורות שהביא לעף בפלורה ח"ב, עמ' 191 ואילך, ואנו רואים משם שצדק ר' יהוסף אשכנזי בפירושו.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:14:1
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:14:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/1:14:1)

35. **הזורע דבר המצמיח על גבי ביצים וכו'.**כלומר, על גבי בצעים, עיין בבלי סנהדרין ה' ב'.³⁶

footnotes:
³⁶ עיין מ"ש אלכסנדר שפרבר בשנתון של צינציניטי חי"ב-י"ג, 38–1937, עמ' 147.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:14:2
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:14:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/1:14:2)

35-36. **על גבי סלע ועל גבי אמת המים וכו'.**כלומר, אעפ"י שמתחברים יחד ע"י גשמים וע"י המים שבאמת המים וניתקנים ע"י זה לזריעה,³⁷ מ"מ פטור לעניין כלאים, שהרי אינם ראויים להצמיח כמו שהן. ובירושלמי (פ"א ה"ט, כ"ז ע"ב): זרע שני מינין בבקעה, שני מינין בחורבה, שני מינין וחלקן גדר, ר' יוחנן אמר פטור. ר' שמעון בן לקיש אמר חייב.³⁸ מודה ר' שמעון בן לקיש בזורע על גבי הים, ע"ג פטרה (כלומר, צור), ע"ג סלעים, ע"ג טרשים, שהוא פטור. ובאורו שאעפ"י שהם מתחברים ע"י המים וניתקנים לזריעה, מ"מ אף הוא מודה שכאן הולכים אחרי מעשה הזריעה עצמה בקרקע. ועיין במה"פ שם ד"ה מודה.

footnotes:
³⁷ עיין זבחים צ"ד ב', וכפירוש הרדב"ז בשו"ת ללשונות הר"מ ח"ב סי' רמ"ח. ועיין בקומץ מנחה כאן ומ"ש לעיל שביעית ספ"א שו' 41 ר"ה ומשיירין.
³⁸ כלומר, מפני שהולך אחר העקירה מידו, ואעפ"י שחלקן אח"כ בגדר חייב.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:14:3
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:14:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/1:14:3)

36. **ודבר שאין מצמיח בין על גבי ביצים וכו'.**כלומר, אעפ"י שמתחברים מיד במקום רטוב (עיין מ"ש לעיל) ובמקום הראוי לזריעה מ"מ פטור, מפני שהזרע אינו מצמיח ע"פ טבעו.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:15:1
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:15:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/1:15:1)

37. **הזורע והמנכש והמנפח.**ברור שצ"ל: והמחפה. ובד: והחופה. ובכי"ע: הזורע והמחפה והמנכש. וע"י שהוא מנכש את העשבים הרעים הוא מועיל לזרעים שנשארו. ועיין על המקבילות להלן.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:15:2
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:15:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/1:15:2)

38. **עובר בלא תעשה וכו'.**בבבלי (מו"ק ב' ב', מכות כ"א ב', ע"ז ס"ד א'): המנכש והמחפה בכלאים לוקה. ר' עקיבא אומר אף המקיים. ולפ"ז מוכח שלר"ע לוקה במקיים. אבל התוספתא שמנתה אף "הזורע", הרי בהכרח שגם לרבנן לוקה בזורע, ומ"מ לא שנתה כאן לוקה, ומכאן משמע קצת שנקטו "לא תעשה" אגב דברי ר"ע, שאף הוא מודה שבמקיים אינו לוקה. ולפ"ז דברי התוספתא להלן (מכות פ"ה ה"י): והמקיים כלאים עובר בלא תעשה, אבל אינו לוקה את הארבעים וכו', היא כר' עקיבא. וכן מפורש בירושלמי כאן (פ"ח ה"א, ל"א ע"ב): כלום אמר ר' עקיבה אלא לעבור שמא ללקות, כלומר אתמה. ומכאן שלר"ע גם ע"י מעשה (שאינו בגוף הכלאים) אינו לוקה. ובמחפה לוקה לכ"ע משום זורע. ברם לעיל שם בירושלמי (רפ"ח) אמרו על משנתנו (כלאי הכרם אסור מלזרוע ומלקיים): מה כר' עקיבה? דר' עקיבה אומר המקיים עובר בלא תעשה. א"ר יוסי דברי הכל היא. הכל מודים באסור שהוא אסור. בשלא קיים ע"י מעשה, אבל אם קיים ע"י מעשה לוקה. כהדא דתני המחפה בכלאים לוקה. ומרהיטות הלשון משמע שבקיים ע"י מעשה לוקה אפילו לחכמים. ואם לא נבקש למצוא מחלוקת בתוך אותה הסוגיא בעצמה, נצטרך להדחק ולפרש שבמקיים ע"י מעשה פירושו במעשה בגוף הכלאים, שהוא חייב משום זורע לכ"ע. אבל במקיים שלא במעשה³⁹ עובר בל"ת לר"ע, ולרבנן אינו אלא איסור מדרבנן. וכן פירש במאירי⁴⁰ ובבאורי הגר"א יו"ד (סי' רצ"ז ס"ק א', אות ג'). ועיין בשער המלך פ"א מה' כלאים ה"ג, ובטורי אבן מגילה י"ג ב' ד"ה ועל הכלאים.
ברם בערוך (ערך קם ב') פירש שלר"ע לוקה במקיים גרידא.⁴¹ וכבר העיר במיוחס להר"ש משנץ לתו"כ קדושים (ע"ח סע"ג): "והוא לשיטת הירושלמי דמשמע כן בריש פ"ח וכו'". וכן משמע מפירוש הראב"ד לתו"כ קדושים פ"ד הט"ו (פ"ט ע"ב) שסובר שאם עשה מעשה בין בגוף הכלאים ובין שלא בגופן לוקה אפילו לחכמים, וכר' יוסי בירושלמי כאן רפ"ח.⁴² ולפ"ז צ"ל שישנה מחלוקת באותה סוגיא בירושלמי, עיין מ"ש לעיל.
ובבבלי מו"ק ב' ב' העמיד רבה את כל הברייתא כר"ע ופירש: כולה ר"ע היא, ומאי טעם קאמר מאי טעם המחפה בכלאים לוקה משום מקיים, שר"ע אומר אף המקיים. ועיין בהערה למאירי מו"ק עמ' י"ד הע' 5. וכמובן שאין להעמיד כן את התוספתא, שהרי היא מנתה גם זורע בתוכם, ולבבלי היתה מסורת אחרת בדברי הברייתא, ואף שנתה: לוקה, במקום: עובר בל"ת.

footnotes:
³⁹ והוא הדין במעשה שלא בגוף הכלאים, כגון גודר וכדומה, עיין בתוספ' ע"ז ס"ד א' ד"ה ר"ע.
⁴⁰ מו"ק ב' ב', עמ' ט"ו; ע"ז ס"ד א', עמ' 253; מכות כ"א ב', עמ' ק"ד.
⁴¹ וכן מפורש בספרי כי תצא פי' ר"ל, בכ"י לונדון, לפי שנו"ס בהוצ' הר"א פינקלשטין, עמ' 263: המקיים כלאים בכרם לוקה משום שני לאווין. אבל בשאר הנוסחאות שם: עובר בשני לאוים.
⁴² ועיין בראב"ן סי' נ"ג, הוצ' הר"ש אלבק, כ"ב ע"ג, ובהערה כ"ג שם.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:15:3
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:15:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/1:15:3)

38-39. **וזורעים זרעים וזרעוני אילן כאחד.**וכן בד: וזורעי' זרע וזרעוני וכו'. ובכי"ע: זורעין זרעוני אילן כאחד. וכ"ה בשם התוספתא ברמב"ן חולין ס' רע"א, שם פ"ב ב'. וכן בתשב"ץ ח"ג סי' שי"ד: ואפילו לערב זרעוני אילן ולזרעם כאחד מותר. ובירושלמי פאה (פ"א ה"ה, ט"ז ע"ג): תני זורעים זרעים וזרעי אילן כאחד. ופירש הרש"ס: תרתי קמ"ל. חדא דשני מיני אילן זורעין כאחת, ועוד דזורעין זרעוני דירק או תבואה בהדי זרע אילן וכו'. וכן בר"מ (פ"א מה' כלאים ה"ו): ומותר לזרוע זרעים וזרע אילן כאחד. וכן מותר לערב זרעי אילנות ולזורען כאחד שאין לך כלאים באילנות אלא הרכבה בלבד. וכן הביאו משמו בתוספות המיוחסות לר"י הזקן קידושין ל"ט סע"ב ובס' השלמה לברכות עמ' 16 ועוד. אבל הראב"ד שם חולק וסובר שאסור לזרוע זרעים וזרעוני אילנות כאחת, וסומך על סוגיית הירושלמי בכלאים (פ"א ה"ט, כ"ז ע"ב): אי משום זרעים באילן למה לי גפן, אפילו שאר כל האילנות.⁴³ ועיין במהרי"ק ובכ"מ שם. ועיין בברכי יוסף יו"ד סי' רצ"ה אות ב'. ונראה שלא התירו אלא לזרוע אותם כאחד, אבל ליתן את שניחם בגומא אחת אסור משום הרכבה.⁴⁴ אבל עיין במוסף הערוך ערך מלפפון. ועיין בפי' הרלב"ג על התורה, קדושים, קס"ב ע"ב.
ובחי' הר"י מיגש לב"ב י"ח א' (לפי שטמ"ק שם ד"ה ת"ש): יש לפרש דהאי שדה, שדה ירק הוא, והיינו טעמא דמרחיק ד' אמות כדי שלא יתערב עם הירק, ונמצא אסור משום כלאים, ואליבא דהאי תנא דסבר דהבאת אילן בירק יש בו משום כלאים, דתנן במס' כלאים פ"א (מ"ז) אין מביאין אילן באילן כו' ולא אילן בירק. והואיל ומדברים שם בכל אילן (ולאו דוקא בגפנים), הרי ברור שרבינו פירש שהחשש הוא משום הרכבה.
ובשיטה לא נודעה למי קידושין ל"ט א' (כ"ה ע"ב מן הספר): דאי במפולת יד אע"פ שהוא מין אילן נראה שהיה אסור, מידי דהוה אהרכבת אילן. ודבר זה צ"ע דשמא לא נאמר באילן אלא הרכבה ולא זריעה, שאין עירוב זרעים ואילן עירוב.

footnotes:
⁴³ כ"ה בנוסח הרש"ס, וכן גרס גם הראב"ד.
⁴⁴ עיין בירושלמי כאן פ"א רה"ז ומ"ש לעיל שו' 27.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:15:4
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:15:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/1:15:4)

39. **הזורע חרצנים עם החטים וכו'.**וכ"ה ברמב"ן חולין פ"ב ב' הנ"ל. ובירושלמי פאה (פ"א ה"ה, ט"ז ע"ג הנ"ל): והזורע מן החרצנים לוקה ארבעים. והכוונה שזורע מן החרצנים עם התבואה לוקה. ובבבלי חולין (פ"ב ב'): ולאפוקי מדר' יאשיה וכו' קמ"ל דכי זרע חטה וחרצן או⁴⁵ שעורה וחרצן נמי מחייב, כלומר, חייב משום כלאי הכרם. ובירושלמי (פאה הנ"ל וכלאים פ"ח ה"א, ל"א ע"ב): לא תזרע כרמך כלאים, עיקר כרמך לא תזרע כלאים, כלומר, אפילו אין גפנים בכרם אסור לזרוע חרצנים ותבואה, מפני שעיקר הכרם נעשה בכלאים. ובס' ההשלמה (ברכות עמ' 16): והראב"ד ז"ל כתב דבחטה וחרצן איכא משום כלאי זרעים, ובזה לא ירדתי לסוף דעתו וכו'. ובהשגות הנ"ל לא נזכרו חטים וחרצן, אלא זרעים וזרעוני אילנות וכו'. אבל לעצם הדבר צדק רבינו בעל ס' ההשלמה, שאם אנו פוסקים כר' יאשיה, הרי החיוב כאן הוא מחמת כלאי זרעים (ולא כלאי הכרם). ועיין בראשונים הנ"ל.
ושמא נקטה כאן התוספתא "חטים" לרבותא שאעפ"י שאין כאן כלל חשש הרכבה, מפני ששרשיה יורדים ובוקעים למטה ואינם מתפשטים מן הצד,⁴⁶ מ"מ אסור משום כלאי הכרם.

footnotes:
⁴⁵ כ"ה בכתי"י, עיין דק"ס שם. ועיין בתוספות וברמב"ן שם, ובתוספ' ר' יהודה ברכות כ"ב א' ד"ה עד.
⁴⁶ עיין בבלי ב"ב כ"ז ב' וב"ר ספי"ג, עמ' 126, ובמקבילות שצוינו שם, עמ' 125. ועיין בס' יריאים השלם סוף סי' שפ"ט, ר"ו ע"ב. אבל עיין בהערות שם הע' י"ד.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:16:1
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:16:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/1:16:1)

40. **שיש בה רובע ממין אחר וכו'.**בד ובכי"ע: שיש בה רובע זרע ממין אחר וכו'. וזו היא פיסקא ממשנתנו רפ"ב, וגם שם לפנינו הגירסא כמו בכי"ו, אבל ברוב הנוסחאות: רובע זרע (משנה שבירושלמי, לו, קויפמן פרמה כי"מ ועוד) וכו'. ובירושלמי כאן: אנן תנינן שיש בה. אית תניי תני שנפל לתוכה וכו'. ורובע קב לסאה (ששה קבים) הוא אחד מכ"ד בה.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:16:2
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:16:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/1:16:2)

40-41. **במי דברים אמורים וכו'.**עיין מ"ש על צורה זו לעיל דמאי פ"ג הע' 14.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:16:3
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:16:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/1:16:3)

41. **שלשת וארבעת קבין לבית סאה וכו'.**בירושלמי (פ"ב רה"ב, כ"ז ע"ד): ותני עלה, כגון שלשת קבין וארבעת קבין. כלומר, אפילו קיטנית שנזרעת שלשת קבין לבית סאה (שזרעוניה קטנים, ובחצי סאה נכנסים הרבה זרעים) שנפלה לתבואה שיעורה ברובע, אעפ"י שהוא אחד מי"ב בה. עיין במשנתנו פ"ב מ"ב.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:16:4
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:16:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/1:16:4)

**באמת.**בד בטעות: באמה (ובד"ח: במאה). ובכי"ע באמת אמרו. וכ"ה במשנתנו (פ"ב מ"ב). והנכון כגי' כי"ו והמלה "אמרו" (אחרי "באמת") ליתא בשום מקום במשנתנו.⁴⁷ ופירושו: אבל, ברם, עיין בראשית מ"ב, כ"א, בתרגומים שם, ובב"ר פצ"א, ח' עמ' 1130.

footnotes:
⁴⁷ בהוצ' לו, קויפמן ועוד. עיי"ש במשנה הנ"ל, בתרומות פ"ב מ"א, שבת פ"א מ"ג, שם פ"י מ"ד. ובנזיר פ"ז מ"ג חסרה המלה "אמרו" אף במשנה שבמשניות (בכל הדפוסים הישנים). וכן ליתא בב"מ פ"ד מי"א, ב"ב פ"ב מ"ג. וכן יוצא מסוגיית הירושלמי, עיין אהצו"י תרומות, עמ' 15 ואילך, ומ"ש ראזענטהאל בסה"י לכבוד ר"ד הופמן, עמ' 34 ואילך.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:16:5
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:16:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/1:16:5)

42. **אחד מעשרים וארבעה בנופל למינו.**וכ"ה בד ובכי"ע. ובמשנתנו הנ"ל: באמת זרעוני גנה שאינן נאכלין מצטרפין אחד מעשרים וארבע בנופל לבית סאה. ובירושלמי שם (פ"ב ה"א וה"ב): ותני עלה, כגון קב וחצי קב. ואף כאן פירושו אחד מכ"ד מן הנופל למינו (=במינו)⁴⁸ לתוך בית סאה, כלומר אחד מכ"ד מן הנזרע⁴⁹ בבית סאה בזרע של אותה משפחה, אם קב שיעורו בכביצה, ואם כחצי קב שיעורו בכחצי ביצה.

footnotes:
⁴⁸ עיין במבוא לנוה"מ להרי"ן אפשטין, עמ' 1110 ואילך.
⁴⁹ "נפילה" פירושו זרע הנזרע בשטח ידוע, עיין במשנת פאה פ"ה סמ"א וב"מ פ"ט סמ"ה ובפירוש ר' אבהו בירושלמי שם ושם. ועיין בבלי ב"מ ק"ה ב' ובפירש"י למשנה שם ק"ה א'. ובספרי עקב, עמ' 100: והאדמה לא תתן את יבולה, אף לא נפלה. והאדמה לא תתן את יבולה, אף מה שאתה מוביל (עיין בשנו"ס) לה. ויש כאן הרכבה של שני נסוחים בדרשה אחת, עיין בתו"כ שציין הר"א פינקלשטין שם. וכן בירושלמי כאן רפ"ב: מאן דאמר שנפל לתוכה במחובר, כלומר, שנפל לתוכה, פירושו במחובר. ועיין היטב בפי' הרלב"ג קדושים, קס"ב ע"ב.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:16:6
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:16:6](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/1:16:6)

42-43. **בין שנפל לתוך אחרים ובין וכו'.**כלומר, אין הבדל בין אם היתה השדה זרועה מין אחד ונפל לתוכה מין אחר, ובין שנפל לתוכה אח"כ מין אחר שהוא גדול פי כ"ד מן הזרוע.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:16:7
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:16:7](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/1:16:7)

44. **לא יזרע עד שייפך, לא הפך וכו'.**במשנתנו (פ"ב מ"ג): ימתין לה עד שיתליע ויופך ואחר כך יזרע. אם צמחה לא יאמר וכו'. ולפי פשוטה משמע שאינו יכול להפך מיד, שהרי אף אם יהפך את הקרקע, יחזרו ויצמחו החטים אח"כ, אלא ימתין עד שיתליעו החטים (כלומר, עד שישחת הזרע, ויתחיל לפשט שרשים), ואח"כ יהפך ושוב לא יצמחו. וכן פירשו רוב הראשונים.
אבל בתוספתא ברור שיכול להפך מיד ולזרוע, ואם לא הפך ימתין עד שיתליע ואח"כ יזרע (ואם צמח אח"כ יהפך את המין הראשון). וכן פירש בשנות אליהו אף את משנתנו, שאם עדיין לא צמח מותר לזרוע (אחרי שהתליע), וטעמו, כנראה, הוא שאם התליע אין כאן לא זרע ולא צמח. ולפ"ז הפירוש במשנתנו: ימתין לה עד שתתליע ויזרע, או יופך אם אינו רוצה להמתין. ופירש כן ע"פ התוספתא, כמו שהעיר לנכון ר' יצחק פרנקל בשנו"א שם. וכן באר בצפנת פענח להגר"י ראזין אף את השגות הראב"ד (פ"ב מה' כלאים הי"ג) שהביא את התוספתא שלפנינו כאן, ופירש את משנתנו עד שיתליע⁵⁰ ויזרע, או יופך מיד (אם אינו רוצה להמתין) ויזרע. ופירושו שמכיוון שהפך הרי הוכיח שאינו רוצה בהשרשתו, ומותר לזרוע מין אחר, עיין בירושלמי פ"א ה"ט, כ"ז ע"ב; שם פ"ב ה"ג, כ"ז ע"ד; מעשרות פ"ה ה"ב, נ"א ע"ד.
ובכפו"פ פנ"ו עמ' תשמ"ז: ויופך ואח"כ יזרע, כלומר **ינענע** הארץ עד שישחית מה שזרע מהחטין. ואף לפי פירוש זה עלינו לומר שאם הפך ונענע והשחית את הזרע אינו צריך להמתין. ברם פירושו של בעל כפו"פ נובע מפיה"מ להר"מ במקומו. אבל בכתי"י הר"מ:⁵¹ **יניחנה** (במקום "ינענע אותה" שלפנינו) עד שישחת. ושמא יש לפנינו תערובת של מהדו"ק עם מהדו"ב בפיה"מ להר"מ,⁵² ובמהדו"ק פירש שההפיכה הוא נענוע הארץ עד שמשחית את הזרע, ולפ"ז אם הפך אינו צריך להמתין. ובמהדו"ב חזר בו, ופירש כמו שפסק בחבורו פ"ב הי"ג.⁵³

footnotes:
⁵⁰ עיין במהרי"ק שם ששער שלדעת הראב"ד "יתליע" פירושו שלא יהא ראוי לצמיחה עיי"ש. ועיין בהשגות בהי"ב שם.
⁵¹ עיין בהוצ' באמבערגער, עמ' 8.
⁵² עיין מ"ש במבוא לה' הירושלמי להר"מ, עמ' י"ב ועמ' ו', הערה 27.
⁵³ ובראב"ן סי' נ"ג הסיע את עניין ההפיכה לדבר אחר לגמרי. אבל ברור שהיתה לפניו השמטה במשנתנו, ולא ידעתי לכוין את פירושו בהפיכה לא למשנתנו ולא למשנה ד' שם. ושמא שבשו הסופרים את דברי רבינו. וצע"ג.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:16:8
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:16:8](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/1:16:8)

**עד כמה היא מתלעת וכו'.**וכ"ה בירושלמי (פ"ב ה"ג, כ"ז ע"ד) בכי"ר ובראשונים (עיין באהצו"י שם עמ' 18). ולפנינו בירושלמי בטעות: היא מזרעת וכו'. ובראב"ד הנ"ל: ועד כמה תשהא וכו'. והוא לשון הראב"ד בעצמו ע"פ התוספתא.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:16:9
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:16:9](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/1:16:9)

45. **במקום הטינה.**וכ"ה בראב"ד ובירושלמי הנ"ל. ובר"מ פ"ב מה' כלאים הי"ג: כמו שלשה ימים אם היתה שדהו רוה. ועיין להלן מנחות פ"י הל' ל"א, ירושלמי חלה פ"א ה"א (קרוב לסופה), נ"ז ע"ג, ובבלי פסחים נ"ה א'.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:16:10
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:16:10](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/1:16:10)

45-46. **שמקצת היום ככולו.**אשגרה מתוספתא מנחות הנ"ל. וכאן צ"ל: מקצת היום ככולו, ועיין במשנת ביצה פ"א מ"ב ומ"ש הרי"ן אפשטין במבוא לנוסח המשנה עמ' 653.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:17:1
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:17:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/1:17:1)

46. **אין מחייבין אותו וכו'.**במשנתנו (פ"ב מ"ג): כמה יהא חורש כתלמי הרביעה, כלומר, כתלמים שעושים אחרי הרביעה הראשונה. (הר"ש). ובר"מ (פ"ב ה"ג): כדרך שחורשין אותה קודם המטר כדי שתרוה.⁵⁴ ובירושלמי שם: תני אבא שאול אומר אין מחייבין אותו וכו'. וקרוב לוודאי שהמלים "תני אבא שאול אומר" היא פיסקא ממשנתנו שנכנסה שלא במקומה,⁵⁵ ומקומה הנכון למטה שם לפני: מה טעמא דאבא שאול וכו'. וכבר העירו שבריבמ"ץ למשנתנו לא העתיק מן הירושלמי את המלים "אבא שאול אומר".

footnotes:
⁵⁴ עיין מ"ש לעיל, עמ' 136, שו' 35 ד"ה ושלשה.
⁵⁵ דבר רגיל מאד בירושלמי, עיין במבוא לנוה"מ הנ"ל, סוף עמ' 941 ואילך.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:17:2
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:17:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/1:17:2)

46-47. **אלא חורש חריש גס וכו'.**ופירשו בירושלמי: מכיון שנתן דעתו לחרוש אפילו לא רצף.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:17:3
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:17:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/1:17:3)

48. **סוף שעפרה של זו נוגע וכו'.**וכ"ה בכי"ע. ובד: סוף עפרה נוגע בעפרה של זו. ובירושלמי הנ"ל: סוף עפרה של זו נוגע בזו, וסוף עפרה של זו נוגע בזו. כלומר סוף עפר התלם שפיזרה המחרשה לצדדין נוגע בעפר שנפל מן התלם השני. וחרישה כזו נקראת "זנב הסוס".


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:17:4
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:17:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/1:17:4)

48-49. **אם צימחה והוריד לתוכ' בהמה וכו'.**בירושלמי (פ"ב רה"ג): ואם צימחה והוריד בהמתו לתוכה וקירטמתה וכו'. ובר"מ פ"ב מה' כלאים הי"ד: ואם הוריד בהמתו לתוכה וקרסמה את הצמח, הרי זה מותר לזרוע שם מין אחר. ובפסיקתא זוטרתא ריש בלק כתב: לפי שכל הבהמות רועות ותולשות הירק ומניחות שארית בקרקע, אבל השור לוחך כמו האש שלוחכת אפילו השורש.⁵⁶ ונראה שאפילו בשאר בהמה אינו דומה לקוצר (עיין ר"מ פ"ב מה' כלאים הי"ב), מפני שבקוצר אינו מוכח שרוצה לעקור את הכלאים, אלא אדרבה קוצר לשחת, ומקוה שלא יפסיד את השאר, אבל במוריד את בהמתו לשדהו, מוכח שרוצה לאבד את העשב, מפני שכל בהמה דרכה לקלקל את הנשאר. ועיין בשנות אליהו פ"ב מ"ג ומ"ש לעיל שו' 44, ולפי שיטת הראב"ד והגר"א אין צורך לכל זה.

footnotes:
⁵⁶ ועיין בבמ"ר שם פ"כ, ד', ובערוך ערך קרטם.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:18:1
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:18:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/1:18:1)

49-50. **מגריע עד פחות מטפח וכו'.**וכן בכי"ע: מגרע וכו'. ובד בטעות: מגביה וכו'. ובמשנתנו (פ"ב מ"ד): נטועה ונמלך לזורעה וכו' אם רצה גומם עד פחות מטפח זורע ואח"כ משרש. והוא מגרע, הוא מגדע, הוא גומם, ופירושו חותך (עיין עה"ש ערך גרע ג') את הגפנים עד פחות מטפח לארץ, ואין כאן יותר משום מראית העין. ועיין בבלי סוטה מ"ג ב' ור"מ פ"ו מה' כלאים ה"ד, ומ"ש לעיל שביעית פ"ד שו' 39.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:18:2
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:18:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/1:18:2)

50. **גורע עד פחות מטפח וכו'.**וכ"ה בד, ובכי"ע: גריע (או גדיע) וכו'. ובפי' הרש"ס (כ"ו ע"ב): זרע עד פחות וכו'. וצ"ל גרע וכו'.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:18:3
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:18:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/1:18:3)

50-51. **ומצא עליו על גבי תבואה וכו'.**וכ"ה בכי"ע. ובד ובפי' הרש"ס הנ"ל: ומצא עלין וכו'. כלומר, שצמחו הגפנים. וכן בירושלמי (פ"ב ה"ד, כ"ז ע"ד): כהדא ר' שמעון בן יהודה גם (כלומר, גמם) כרמייא, אמר לאריסיה פוק זרע. מן דזרע צמחין וכו'.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:18:4
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:18:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/1:18:4)

51. **מותר לשעבר וכו'.**כ"ה בד ובכי"ע. ובכי"ו נשמטה המלה לשעבר בטעות. וכן בירושלמי (פ"ב ה"ד, כ"ז ע"ד): ואם צמחו מותרות לשעבר, ואסורות לעתיד לבוא. ופי' הרש"ס שהן מותרות לשעבר, ואפילו הוסיפו אחד ממאתים.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:18:5
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:18:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/1:18:5)

51-52. **עוקר אי זה מהן שירצה וכו'.**כיוון שכבר זרע, צריך לעקור את הגפן (אם אינו עוקר את הזרע) שלא תצמח שוב. וכמשנתנו (פ"ב סמ"ד): זורע ואח"כ משרש, וכמו ששנינו לעיל ברישא.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:19:1
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:19:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/1:19:1)

52. **שדה שעלו בה עשבים וכו'.**במשנתנו (פ"ב מ"ה): וכן תלתן שהעלת מיני עשבים⁵⁷ אין מחייבין אותו לנכש וכו'. ואף כאן הכוונה לעשבים שהם קשים לתבואה (ובלאו הכי סופו לעקרם), והוא רוצה עכשיו לזרוע בה מין אחר.

footnotes:
⁵⁷ כ"ה במשנה שבירושלמי, לו, קויפמן, פרמה, כי"מ ועוד. ולפנינו: צמחים.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:19:2
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:19:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/1:19:2)

53. **אלא חורש בשעה שמחפה והופך.**וכ"ה בד (אלא ששם: והיפך). ובכי"ע: בשעת הפכה הופך. וכנראה שהכוונה היא שחורש כדרכו, ובשעה שמחפה את הזרעים הופך בקרקע בחרישתו.⁵⁸

footnotes:
⁵⁸ עיין בירושלמי כאן פ"ח ה"א, ל"א ע"ב, ובמקבילה שבבבלי מכות כ"א ב' וברש"י שבת ע"ג רע"ב ד"ה בא"י.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:19:3
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 1:19:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/1:19:3)

53-54. **מכבכב ונוטל את הגס מלפני פועלין וכו'.**וכן בד: ומכבכב וכו'. ובכי"ע: מכרכיב ונוטל הגס הגס וכו'. וכנראה שהברייתא משלימה את משנתנו (פ"ב מ"ה) הנ"ל שסיימה: אם נכש או כיסח, אומרים לו עקור את הכל וכו'.⁵⁹ ולפי התוספתא מותר לו לכבכב (כנראה שפירושו להסיר את הכובים, לקווץ) וליטול את הצמחים הגסים⁶⁰ מלפני הפועלים החורשים, שלא יעכבו את המחרישה, ואין בכיסוח הקוצים והצמחים משום התחלת הכיסוח שמחייבת אותו לעקור את הכל, שהרי כאן מעשיו מוכיחים עליו שאינו עושה כן אלא שלא לעכב את המחרישה. וכע"ז פירש בח"ד.

footnotes:
⁵⁹ דרך החורש בשוורים היה להקדים את השוורים ולעדר בעצמו במעדר, כדי להסיר את השלפים והשרשים המעכבים את המחרישה. (קולומילה de re rustica, ס"ב ספ"ב).
⁶⁰ עיין במשנת שביעית פ"ד מ"א, ולעיל שביעית פ"ג ה"ח וה"ט.