## Tosefta Kifshutah on Kilayim Chapter 3

###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:1:1
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:1:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/3:1:1)

1. **אי זו היא קרחת הכרם וכו'.**במשנתנו (רפ"ד): קרחת הכרם וכו', ובית הלל אומרים שש עשרה אמה. כלומר, אם כרם גדול חרב באמצעיתו ונשארו שני כרמים משני צדי החורבה ויש בקרחת שש עשרה אמה, נותנין לכל כרם ד' אמות כדי עבודתו, ומותר לזרוע בח' אמות שבנתים. אבל אם יש ביניהם פחות מט"ז אמה, הרי אחרי הניכוי של ד' אמות לכל כרם נשארו בנתים פחות מח' אמות, ובטל מחצה לעבודת הכרם שבצד אחד, והמחצה השני לצד שכנגדו. ועיין עירובין ג' ב', צ"ג א' וברש"י שם.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:1:2
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:1:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/3:1:2)

**כרם שחרב אמצעו וכו'.**וכן במשנתנו הנ"ל: ואיזו היא קרחת הכרם כרם שחרב מאמצעו. ובהוצ' לו מוסיף: ונשתיירו בו חמש גפנים מיכן וחמש גפנים מיכן.¹ והדוגמא במשנתנו היא בחורבה בין שני כרמים, והתוספתא נקטה דוגמא של ד', ג' וב' כרמים. עיין להלן.

footnotes:
¹ וכן מעתיק בשם משנתנו בכפו"פ רפנ"ח, עמ' תשנ"ד. וכן מביא במלא"ש בשם אית דגרסי.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:1:3
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:1:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/3:1:3)

1-2. **ונשתיירו בו ארבעה וחמשה גפנים וכו'.**פירוש כל המפרשים דחוק מאד ואינו כלל ע"פ סיגנון המשניות. ונ"ל קרוב מאד שצ"ל: ונשתיירו בו ה' ה' גפנים וכו'. ומכיון שבכתיבה תלויה היו נוהגים לתת וי"ו בתוך דלי"ת (ר' אליהו בחור בס' התשבי ערך משקט), ואי אפשר היה לפעמים להבדיל בין "ה" ובין "דו", הרי קראו הסופרים ע"פ ההרגל (ממס' ב"ק): ד' וה', במקום ה' ה'. ופירושו שנשתיירו ממנו ה' גפנים (שתים כנגד שתים ואחת יוצא זנב, עיין על הצורה להלן), בין מארבע רוחות וכו'.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:1:4
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:1:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/3:1:4)

2. **בין מארבע רוחות וכו'.**כדי שישארו ה' גפנים² מארבע רוחות הכרם אחרי חורבנו, צריך שיהיו בכרם לכל הפחות ז' גפנים בארכו וה' גפנים לרחבו כזה: ????
והנה כשמחריב בכרם זה כשתי וערב (כמין כי יוני) ועוד שני גפנים באמצע בשורות החיצוניות נשארו שם ד' כרמים, מד' רוחות, כל אחד שתים כנגד שתים ואחת יוצא זנב. וארבע ביניים ביניהם. ואם נחרב גם כרם א' ישארו שלשה כרמים מג' רוחות ושני ביניים (בין כרם ב' לכרם ד', ובין כרם ד' לכרם ג'), ואם נחרב גם כרם ב', ישארו שני כרמים (ג' וד') זה כנגד זה משתי רוחות, ואסור לזרוע ביניהם.
וכע"ז מפורש בירושלמי (אלא שכל המפרשים לא עמדו על פירושו). וכ"ה שם (פ"ד ה"א, כ"ט סע"א): אי זה קרחת הכרם כרם שחרב מאמצעו ונשתייר בו כדי כרם, בין מארבע רוחות, בין משלש, בין משתים זו כנגד זו. היך עבידא חמש³ שורין מן שובע שובע. נסב חד כמין כי,⁴ אית [תמן] ארבעה כרמין ותלתה⁵ ביניין. נסב חד חורן (כלומר, כרם א') אית תמן תלתא כרמין (כלומר, מג' צדדין) ותרין ביניין. נסב חד חורן (כלומר, גם כרם ב') אית תמן תרין כרמין וחד⁶ ביניין. עיין בצורה שלעיל, וכמו שפירשנוה לפי התוספתא.

footnotes:
² שתים כנגד שתים, ואחת יוצא זנב, עיין בצורתה להלן שו' 12.
³ ברא"ף ובשתא"י הגיהו: שבע, והגהה זו בלתי אפשרית, שהרי אפשר לצייר כ"ז אף בחמש.
⁴ כ"ה בנוסח הרש"ס, ולפנינו בטעות: כרמין כי. והכוונה לכ"י יונית שהיא כמין שתי וערב, עיין לעיל תרומות פ"ד שו' 34 ומש"ש.
⁵ צ"ל: וארבעה, כמו שהגיה בשתא"י, עמ' 48. והמלה "תלתה" נשתרבבה משורה שלמטה. ובכי"ר נשמטה כאן שורה. ועיין בצורה שלעיל. ומכיוון שהירושלמי לא הזכיר חמש גפנים, אלא "כדי כרם", נקטו כאן דוגמא יותר פשוטה, והיינו שחרב הכרם שתי וערב בלבד, ונשארו ד' כרמים, כל אחד בן שש גפנים (שלש כנגד שלש), מארבע רוחות. ואסור לזרוע בין כל כרם לחבירו.
⁶ כ"ה בכי"ר ובנוסח הרש"ס, ולפנינו בטעות: ותרין.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:1:5
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:1:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/3:1:5)

3. **אי זו מחול הכרם וכו'.**במשנתנו רפ"ד: מחול הכרם וכו', ובית הלל אומרים שתים עשרה אמה. והנה המחול היה מקום "פנוי (חלול) לילך בו סביב הכרם⁷ ולהעמיד שם בקר וכליו" (מאירי עירובין צ"ג א'). וכבר נחלקו בפירושו החכמים ור' יהודה (משנתנו פ"ד מ"ב ומ"ג). לדעת הת"ק כיוונו ב"ש וב"ה למקום הפנוי בין הגדר לכרם, ולדעת ר' יהודה למקום הפנוי בין שני כרמים. עיין להלן.

footnotes:
⁷ עיין ערוך ערך מחול וערך חל, ברש"י עירובין ג' ב' ובריבמ"ץ פ"ד רמ"ב ובפיה"מ להר"מ שם.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:1:6
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:1:6](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/3:1:6)

**בין שני כרמים וכו'.**ופירשו בירושלמי (פ"ד ה"ג, כ"ט ע"ב) שלדעת ר' יהודה קרחת הכרם היא בשעה שקורות הגפנים מכוונות (זו כנגד זו, וכפירוש פ"מ והגר"א), ונמצא שיש כאן כרם אחד ונקרח, ודינו בשש עשרה אמה, ומחול הכרם הוא בשאין הגפנים מכוונים, וגזעי הגפנים של כרם אחד הם כנגד החללים שבשני, ודינם כשני כרמים וחלל ביניהם.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:1:7
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:1:7](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/3:1:7)

3-4. **וחכמים אומ' אם אין שם שתים עשרה וכו'.**כצ"ל, והמלה "אלא" מיותרת. ורוב המפרשים ז"ל מחקו את המלה "וחכמים אומרים", ופירשו שהכל הוא מדברי ר' יהודה. אבל לפי הגהתם צריך להגיה גם להלן: נותנין להם עבודתם, שהרי בשני כרמים עסיקינן, לדברי ר' יהודה. ולפיכך מסתבר יותר שיש כאן קיצור ממשנתנו, וצ"ל: וחכמים אומ' [בין גדר לכרם],⁸ אם אין שם שתים עשרה וכו'. ופירשו בבבלי (עירובין צ"ג א'): דכל ד' אמות לגבי כרם כעבודת הכרם דמו, לגבי גדר, כיוון דלא מזדרען (פירש"י משום דמקלקל ליה לכותל וכו'), אפקורי מפקר להו, דביני ביני, אי איכא ד' אמות חשיבן, ואי לא לא חשיבן.

footnotes:
⁸ כעין הגהת בעל ח"ד.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:2:1
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:2:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/3:2:1)

5-6. **יש במחיצת הכרם וכו'.**בבלי עירובין צ"ג א', ועיין בפי' הרש"ס, ע"א ע"א וע"ג ע"א. ועיין מ"ש להלן בשם הריבמ"ץ.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:2:2
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:2:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/3:2:2)

6. **כיצד מחיצה סמוכה לגפנים זורע וכו'.**וכן בבבלי הנ"ל: כיצד כרם הנטוע עד עיקר מחיצה, זורע מעיקר מחיצה ואילך וכו'. ובמאירי שם: והוא נטוע עד עיקר מחיצה, ר"ל סמוך לה, אפילו לא היתה אלא מחיצה של קנים זורע מאחורי המחיצה ואילך. וכן יוצא ברור ממשנתנו פ"ד מ"ד, ועיין בבבלי עירובין י"א א' ואילך ובמקבילות. אבל בריבמ"ץ (פ"ד מ"ב) מעתיק: ירושלמי (ליתא בירושלמי שלפנינו) פעמים גדר להקל, פעמים גדר להחמיר. פעמים גדר להקל כיצד, סמוך לכרם גדר גבוה י' **ורחב ד'** זורע חוצה לו בסמוך וכו'. וזה תמוה, שהרי להפסקה בגדר רחב כל שהוא סגי, וכמשנתנו הנ"ל, וכפי שמשמע מן הירושלמי שהביא הריבמ"ץ בעצמו להלן שם.⁹ ושמא לא נקטו כאן "רחב ד'" אלא אגב הסיפא, מפני שבאינו רחב ד' אין לו דין מחול הכרם לאסור, כמשנתנו פ"ד סמ"ג, וכמו שמשמע מלשון הר"מ (פ"ז מה' כלאים הי"ד).¹⁰

footnotes:
⁹ ועיין לעיל פ"ב שו' 57 ר"ה ורחבה ומש"ש. ועיין מ"ש הר"י מיגש (לפי שטמ"ק) ב"ב י"ח א' ד"ה ת"ש, ולשיטתו אין הגדר מפסיק אלא אם כן יש תחתיו צונמא, עיי"ש. ועיין גם בריטב"א שם ר"ה דיקא בשם רש"י.
¹⁰ ברם בירושלמי פ"ד ה"ב (כ"ט ע"ב) מפורש שאפילו גדר כל שהוא עושה מחול הכרם. ועיין מה שהאריך במה"פ שם ר"ה לא סוף.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:3:1
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:3:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/3:3:1)

9-10. **מחיצת הכרם שנפרצה וכו'.**בבלי ב"ק ק' סע"א, ב"ב ב' סע"א. וברמב"ן שם: ה"ג כדתניא מחיצת הכרם, וכן כתוב בפי' ר"ח ז"ל¹¹ ולא גרסי' כדתנן וכו', דמיתניא בתוספתא דכלאים. ועיין גם בכפו"פ פנ"ח עמ' תשנ"ח. ועיין בתוספות ב"ק וב"ב שם, ובחי' הראב"ד לב"ק שם.

footnotes:
¹¹ עיין גנזי שכטר, הוצ' הר"ל גינצבורג ה"ב, עמ' 352, ותשה"ג אסף הוצ' מק"נ ירושלים תש"ב, עמ' 208.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:3:2
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:3:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/3:3:2)

10. **אומ' לו גדור וכו'.**ופירשו בתוספ' שם שאומרים כן לבעל הכרם מפני שהוא המזיק. ועיין בשטמ"ק לב"ק הנ"ל מ"ש בשם ר' יהונתן ובשם פריטי הרמ"ה.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:3:3
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:3:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/3:3:3)

**אומ' לו גדור וכו'.**ר"ת (בס' הישר סי' ת[ק]כ, מ"ט ע"ב, ובתוספ' ב"ב וב"ק הנ"ל) פירש שנקטו כאן פעמיים אומ' לו גדור, כדי ללמדנו שאין התוספת שבפירצה הראשונה מצטרפת עם השניה, ויש שפירשו (תוספ' שם) שצריך להתרות בו אף בפעם שניה.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:3:4
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:3:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/3:3:4)

10-11. **אם נתיאש הימנה וכו'.**וכ"ה בבבלי שם. והראשונים נדחקו בלשון, עיין במיוחס לר"ג במקומו. וביד רמה ב"ב כתב: ודוקא דומיא דנתייאש דגליא אדעתיה דלא ניחא ליה השתא למיגדר וכו'. וכבר הוכחנו לעיל (עמ' 3 שו' 14 ד"ה שנתיאשו) שבלשון א"י להתייאש פירושו גם להתרפות ולהתרשל, ואף כאן פירושו שנתרשל ולא גדר.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:3:5
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:3:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/3:3:5)

11. **וחייב באחריותה.**כלומר, בעל הכרם חייב לשלם לשכנו בעד התבואה שנאסרה. והעמידוה בב"ק הנ"ל כר"מ דדאין דיני דגרמי.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:3:6
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:3:6](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/3:3:6)

11-12. **שלש כנגד שלש.**ריבמ"ץ פ"ז מ"ב. ובמשנתנו (רפ"ה): כרם שחרב אם יש בו ללקט עשר גפנים לבית סאה ונטועות כהלכתן הרי זה נקרא כרם דל.¹² ומפרשת התוספתא כאן: כמה תהא מטעתה שלש כנגד שלש, כלומר, זהו כרם דל. ומכאן מקור הר"מ בפ"ז מה' כלאים ה"ח.¹³ וסתם כרם קטן נטוע כן. ועיין ספרי שופטים פי' ק"פ עמ' 223, ובמקבילות שבירושלמי מכות (פ"ב ה"ז, ל"א ע"ד) ובבלי שם (ט' ב'). ועיין רדב"ז פ"ז מה' כלאים ה"ב.

footnotes:
¹² כ"ה בכי"מ, קויפמן, פרמה, משנה שבירושלמי בכי"ל ועור. ועיין במלא"ש.
¹³ ועיי"ש אף בפ"ז ה"ב. ובירושלמי (פ"ד ה"ג, כ"ט ע"ב) אמרו שבפחות משלש כנגד שלש אין לכרם מחול.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:3:7
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:3:7](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/3:3:7)

12. **ניטלה אחת מן החיצונות כמה יהא ביניהן וכו'.**ברישא, בשלש כנגד שלש, לא איכפת לנו אם אחת מן החיצוניות (מצד אחד) מרוחקת יותר מח' אמות או מקורבת פחות מד' אמות, כזה או כזה , שהרי אם אפילו לא נצרף את המרוחקת או את המקורבת (עיין במשנתנו פ"ה מ"ב ובירושלמי שם) ישאר לנו כרם כהלכתו.¹⁴ אבל אם ניטלה אחת מן החיצוניות צריך שכל הגפנים כולם יהיו נטועים כהלכתן, וכמו שמפרשת התוספתא.
ובמשנתנו (פ"ד מ"ו): הנוטע שתים כנגד שתים ואחת יוצאה זנב הרי זה כרם. שתים כנגד שתים ואחת בנתים, או שתים כנגד שתים ואחת באמצע, אינו כרם. ופירשו הר"י מיגש (לפי שטמ"ק ב"ב י"ד א') והר"מ (בפיה"מ ובפ"ז מה' כלאים ה"ז) שאחת יוצאה זנב פירושה שהיא עומדת כנגד האויר שבין אורך שתי השורות, כזה וכ"ה הציור ברש"י סוטה מ"ג א' (עיין במלא"ש כאן ובתיו"ט). וכן, כנראה, פירש גם בערוך ערך חצב א' (ושני הפירושים עניין אחד הם). אבל בריבמ"ץ, בר"ש למשנתנו ובתוספ' לזבחים (ל"א ב' ד"ה שלא) פירשו שאחת יוצא זנב פירושו גפן שלישית בשורת השתים, כזה ומן התוספתא שלנו יוצא ברור כפירוש זה, וכן הסתייע ממנה בריבמ"ץ (פ"ז מ"ב) שכתב: והיינו דתניא בתוספתא וכמה היא מטעתה ג' כנגד ג'. ניטלה החיצונה, מצד זה נשארו ב' ומצד השני נשארו ג', (והיינו) [והא] דתנן המבריך ג' גפנים [בהברכת שתים מן השלש סגי],¹⁵ שיבואו ב' כנגד ב' ואחת יוצא זנב.¹⁶ ועיין גם להלן שו' 23–24 ומש"ש.
ובירושלמי (פ"ד ה"ו, כ"ט ע"ג) משמע שכן היתה צורתם של כרמי הכנעניים. אבל הרומיים היו נוהגים לנטוע את כל הכרם שתים כנגד שתים ואחת בפנים, באמצע, נגד האוירים.¹⁷ וכן נהגו גם בשאר אילנות.¹⁸ ואף היהודים נהגו לנטוע לפעמים את כל הכרם חמש חמש, ע"פ דרכם הם,¹⁹ ולאו דווקא בגפנים אלא גם בשאר אילנות.²⁰ ועיין גירסת התוספתא בפי' הרש"ס, פ"א ע"ב.

footnotes:
¹⁴ בירושלמי פ"ד ה"ג, כ"ט ע"ב: אין זנב לכרם גדול, שאי את זקוק לו, וממילא לא איכפת לנו אם גפן אחת מרוחקת ממנו יותר מח' אמות.
¹⁵ כנ"ל להגיה ע"פ הר"ש שהולך ברגיל בעקבות הריבמ"ץ.
¹⁶ ובקול הרמז למשנתנו כיון מדעתו לראיית הריבמ"ץ, והסכים לו הרד"ף בשושנים לדוד, אבל בח"ד חזר בו מחמת קושי בלשון התוספתא, וכבר תירצנו קושי זה בפירושנו לעיל.
¹⁷ כזה ⚄ עיין בספרו של קולומילא de re rustica ס"ג פי"ג סי' ד'; שם רפט"ו.
¹⁸ עיין במלונות ללשון רומי ערך quincunx.
¹⁹ עיין בבלי ב"ב י"ד א'. ועיין בפי' הראב"ד שהביא בשטמ"ק שם.
²⁰ עיין במשנת סוטה פ"ח מ"ב, ספרי שופטים פי' קצ"ה, עמ' 235, ירושלמי סוטה פ"ח, כ"ב ע"ד, ובבלי שם מ"ג ב'.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:3:8
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:3:8](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/3:3:8)

13-14. **שתים פוחת מארבע וכו'.**המלה "פוחת" נשתרבבה מלמטה, ואינה בד, בכי"ע ובפי' הרש"ס הנ"ל.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:3:9
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:3:9](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/3:3:9)

14. **והזנב פחות מארבע אמות וכו'.**המוסגר במרובעים הושלם ע"פ כי"ע, וכ"ה בריבמ"ץ הנ"ל (והועתק גם בפי' הרש"ס, קי"ז ע"ב) וכע"ז גם בד. ובכי"ו נשמט כ"ז ע"י הדומות.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:3:10
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:3:10](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/3:3:10)

14-15. **יתר על שמונה.**בד ובריבמ"ץ: או יתר וכו'.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:3:11
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:3:11](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/3:3:11)

15. **כנגד שתים פחות מארבע אמות יותר וכו'.**וכ"ה גם בריבמ"ץ הנ"ל (אלא ששם: או יותר). אבל בד בטעות: כנגד שתים מארבע אמות עד שמנה או יתר על שמנה וכו'.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:3:12
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:3:12](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/3:3:12)

16. **ועד שמונה הרי זה אינו כרם עד שיהו וכו'.**וכ"ה בד ובריבמ"ץ הנ"ל. אבל בכי"ע: ועד שמונה עד שיהו שתים כנגד שתים וזנב מארבע אמות ועד שמונה. ויש כאן השמטות בט"ס.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:4:1
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:4:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/3:4:1)

17-18. **כוורת מכוון ונוף אין מכוון וכו'.**במשנתנו (פ"ה מ"א): כרם שחרב וכו' נקרא כרם דל (עיין מ"ש לעיל שו' 11–12). כרם שהוא נטוע ערבוביא, אם יש בו לכוין שתים כנגד שלש הרי זה כרם, ואם לאו אינו כרם וכו'. ולכאורה משמע שהברייתא כאן מפרשת את הסיפא של משנתנו. וכן הכניס הרש"ס בנוסח שלו בירושלמי (פ"ט ע"א) את הפיסקא מן המשנה: כרם שהוא נטוע ערבוביא וכו'. תני הכוורת מכוון וכו'. וכן פירשו גם הר"ש והרא"ש במשנתנו.
ברם בכי"ל, בכי"ר ובד"ו (פ"ה ה"א, כ"ט ע"ד) אין שום הפסק בין הסוגיא שלפניה ובין ברייתא זו. ובסוף ההלכה (אחרי המשא והמתן בברייתא זו) אמרו: ואיזהו כרם דל וכו'. הרי לך שעדיין בכרם דל עסיקינן, ושנו את הברייתא שלנו על הרישא שבמשנתנו, ואף שם צריך שיהו הגפנים מכוונות.²¹ וכן מוכח מן הסדר בתוספתא כאן ששנו את ההלכה בכרם מעורבב להלן שו' 23. ולפ"ז מוכח שברייתא זו דבוקה לשלפניה, ובכרם דל עסיקינן. אבל פשיטא שעצם הדין אינו משתנה, וההלכה שלנו שייכת בין ברישא ובין בסיפא, ולפיכך העתיקה הר"מ בפ"ז מ' כלאים ה"י (אחרי שפסק את ההלכות בכרם דל ובכרם מעורבב): היו העיקרים²² מכוונין והנוף אינו מכוון הרי זה כרם. הנוף מכוון וכו'.

footnotes:
²¹ עיין ר"מ פ"ז מה' כלאים סה"ח, ומ"ש לעיל שו' 11–12.
²² הכוורות, הקורות, עיין בעה"ש ערך כורה, עמ' 208, בהערות תיאודור לב"ר, סוף עמ' 138, ובאהצו"י שביעית, עמ' 3.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:4:2
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:4:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/3:4:2)

19. **העבו ונעשו מכוונות וכו'.**וכ"ה הסדר בד (אלא ששם בטעות: סיעתו ונעשו וכו'), בר"מ ובירושלמי הנ"ל. אבל בכי"ע בטעות: כיצד ידוע אם מכוון וכו', ובסוף ההלכה: העבן (צ"ל: העבו) ונעשו מכוונות וכו'.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:4:3
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:4:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/3:4:3)

20-21. **אם היו כולן נוגעות בחוט וכו'.**בירושלמי הנ"ל: מביא חוט ומותח. אית תניי תני מבפנים, ואית תניי תני מבחוץ. א"ר יונה מאן דאמר מבפנים - בתוך טפח, מאן דאמר מבחוץ - צריך שיהא נוגע בהן. ובר"מ הנ"ל: מביא חוט המדה ומותח מזו לזו.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:5:1
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:5:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/3:5:1)

22. **חרץ שנטוע כהלכתו.**בד: חריץ שנטוע וכו'. ובכי"ע: עריס שהיה לו נוטע כהילכתו וכו'. ואין חריץ אלא כתיב אחר לעריס. וכן להלן פ"ד שו' 7 ושו' 8 (בכי"ו וד): חריץ שהעבירו וכו'. ובכי"ע שם: עריס שהעבירו וכו'. וכן שם שו' 28 (בכי"ו ובד): אילו הן פסקי חריץ, חריץ שחרב וכו'. ובכי"ע שם: פיסקי חריס, חריס שחרב וכו'. וכן להלן קידושין פ"א הי"א (בבי"ו ובד"ו): לכרם שמוקף גדר ולחריץ שמוקף סייג. ובכי"ע שם: ולאריס שמוקף וכו'. ועריס הוא גדר שעירסו עליו חמש גפנים.²³
ור' שמעון מוסיף על משנתנו רפ"ה שאף עריס צריך להיות נטוע כהלכתו. ועיין מ"ש להלן.

footnotes:
²³ עיין במשנתנו רפ"ו ובמלא"ש שם. ואפשר שבמשנה ראשונה שנו במשנתנו רפ"ד ורפ"ה אף דין עריס. ועיין מ"ש להלן סוף שו' 31–32 ולהלן רפ"ד.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:5:2
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:5:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/3:5:2)

**או שהיה מוקף וכו'.**הלשון מגומגמת מאד. ונראה שצ"ל: א' (=אלא) שהיה וכו', כלומר, שהיה נטוע כהלכתו, והיינו חמשה גפנים שיש ביניהן מד' אמות עד שמונה, אלא שהעריס היה מוקף ועגול. ולגי' כי"ע לעיל: עריס שהיה לו נוטע כהילכתו וכו', אפשר שצ"ל: עריס שהיה נטוע לא כהילכתו, והיינו זה נכנס וזה יוצא וכדומה, או שהיה וכו'.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:5:3
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:5:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/3:5:3)

22-23. **מוקף כשובך הזה עגול הרי זה וכו'.**להלן נגעים פ"ו ה"ג: בית העגיל (צ"ל: העגול) העשוי כשובך וכו'. ועיין בבלי סוכה ז' ב'. ובעדיות פ"ב מ"ד: ועל גנה קטנה שהיא מוקפת עריס אם יש בה כמלא בוצר וכו' תזרע. ובירושלמי (פ"ו ה"א, ל' ע"ב) מוכהח שהעמידוה בגינה שאינה עגולה, אלא שאף שם אין העריס כהלכתו לגמרי, עיי"ש.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:5:4
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:5:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/3:5:4)

23-24. **לכוין שתים כנגד שלש וכו'.**כ"ה בד ובמשנתנו רפ"ה. ופירושו שמכוין שתים כנגד שתים בשורה של השלש, וכדין שתים כנגד שתים ואחת יוצאה זנב, וכפירוש הריבמ"ץ והר"ש, עיין מ"ש לעיל שו' 12. ועיין רדב"ז פ"ז מה' כלאים ה"ט.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:5:5
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:5:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/3:5:5)

25. **את יוסה בן גיאלי וכו'.**בד: את יוסי בן גולאי וכו'. ושמא צ"ל שם: בן [ד]גולאי, והוא התנא שנזכר בברייתא ביומא ל"ט ב'.²⁴ ושמא צ"ל בד: בן גללאי, והוא השם גללי שבנחמיה י"ב, ל"ו.

footnotes:
²⁴ עיין דק"ס שם, עמ' 110, הע' י'. אבל בהוספה שבמשנת תמיד פ"ג מ"ח ובהקבלות שבירושלמי סוכה פ"ה סה"ג, נ"ה ע"ב, ובקהלת זוטא ספ"ח הגירסא היא: ר' אלעזר (אליעזר) בן דגלאי (דלגאי).


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:5:6
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:5:6](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/3:5:6)

**שהוא בר ובקי וכו'.**כלומר, שהוא מומחה ובקי וכו'.²⁵

footnotes:
²⁵ עיין מ"ש על בר, ברור, בספרי בלשון אנגלית "היונית בא"י היהודית", עמ' 51, הערה 122. ועיין ספרי בהעלותך פי' צ"ב, עמ' 93, שו' 7.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:5:7
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:5:7](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/3:5:7)

27. **ר' שמעון אומ' כרם שנטוע וכו'.**כדעתו במשנתנו פ"ה מ"ב. וטעמו מפני שאין כאן כרם, שהרי אינו יכול לחרוש בשוורים בנתים. ובפי' ר' נתן אב הישיבה (פ"ח, כ"י ביה"מ כאן, ס"ג ע"א): לקו' אלתוספה כרם שנטוע על פחות מארבע אמות או יתר משמנה אמות²⁶ אינו כרם.

footnotes:
²⁶ עיין בח"ד שרצה לומר שלפי התוספתא החכמים חולקים עליו אף בזה, ולא הבינותי את ההוה אמינא שלו, שהרי לעיל שו' 15 מוכח שכ"ע מודים שביתר על שמונה אינו כרם.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:6:1
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:6:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/3:6:1)

29-30. **ולשורה ארבעה טפחים.**וכ"ה בד. ובכי"ע: ששה טפחים.²⁷ וכצ"ל לפנינו. ופירושו שאם הרחיק מעיקר הכרם ד' אמות מן הצד, מרחיק ו' טפחים מן השורה וזורע.

footnotes:
²⁷ בשנו"ס ציינתי שבכי"ע נשמט מ"ארבעה טפחים" עד "ששה טפחים" (שו' 31), וכתבתי כן לשם הקיצור. אבל קרוב יותר שבשו' 31 הגירסא הנכונה היא "ולגפנים" (במקום "ולשורה"), וממילא מסתבר יותר שנשמטה שם כל הסיפא ע"י דמיון הסוף, כלומד, מ"ששה טפחים" עד "ששה טפחים".


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:6:2
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:6:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/3:6:2)

30. **וגפנים החיצונים נראין מבנתים וכו'.**כלומר, שאינן מכוונות גפנים כנגד גפנים, אלא עומדות נגד הבנתים של גפני הכרם. ובירושלמי (פ"ה סה"א, כ"ט ע"ד): שורה החיצונה שאינה מכוונת כנגד הכרתין נותנין לה עבודתה, וזורע את המותר. ולפי גירסא זו נראה שהגפנים החיצוניות היו מרוחקות מן הכרם יותר מד' אמות עד ח' אמות, ולפיכך יכול לזרוע גם בפנים במרחק ו' טפחים מן החיצוניות אם הוא רחוק ד' אמות מן השורות הפנימיות. ועיין מ"ש להלן.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:6:3
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:6:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/3:6:3)

30-31. **כשהוא מודד מבפנים נותן לכרם ארבע אמות וכו'.**ואף כאן פירושו כדלעיל בירושלמי שהמרחק בין החיצוניות ובין הפנימיות הוא יותר מד' אמות עד ח', ולפיכך זורע כל הבנתים בין ו' טפחים של החיצוניות ולפנים, ובין ד' אמות של הפנימיות ולחוץ. ובירושלמי הנ"ל המשיכו: א"ר יוסי שאם היו זורעין בתוך ששה הכל אסור, חוץ לששה, הגפנים מותרות והכרם אסור. ור' יוסי מעמידה בכרם הרגיל שכל השורות נטועות ארבע, ארבע אמות, וממילא אין בין החיצוניות והפנימיות אלא ד' אמות, ואם זרע בפנים מחוץ לששה טפחים של החיצוניות, נאסר הכרם, אבל הגפנים החיצוניות מותרות. ועיי"ש בה"ב בירושלמי.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:6:4
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:6:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/3:6:4)

31. **ולשורה ששה טפחים.**בד: ולגפנים ששה טפחים. וכן בפי' סדרי משנה לר' נתן אב הישיבה (כת"י הנ"ל בשו' 27, ס"ג ע"א): לקו' אלתוספה נותן לכרם ד' אמות ולגפנים ששה טפחים. ועיין מ"ש לעיל הערה 27.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:7:1
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:7:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/3:7:1)

31-32. **גפן שנטועה במדריגה וכו'.**כנראה שברייתא זו דבוקה לשלפניה, ופירושה שגפן הנטועה במדריגה אינה מצטרפת לכרם שבארץ, ונותנין לה עבודתה ששה טפחים. ובמשנתנו פ"ו מ"ב: ר' אליעזר אומר אף הנוטע אחת בארץ ואחת במדרגה וכו'. ופירושו (עיין בפיה"מ להר"מ, ובריבמ"ץ ובר"ש שם) שאם נטע שורה אחת בארץ ואחת במדרגה אינן מצטרפות, ודינן כגפנים יחידיות.²⁸ ובמשנתנו הובאה הלכה זו אגב הלכה דומה בעריס, ובתוספתא (לעיל שו' 22 ואילך) הובא דין עריס אגב הלכות צירוף בכרם.

footnotes:
²⁸ ועיין ר"מ פ"ז מה' כלאים ה"ו ובתיו"ט כאן במקומו. ובס' משנה ראשונה העיר על דברי התיו"ט: "כ"ז לא נמצא כלל בספר הרמב"ם שלפנינו". ונעלם לפ"ש מעיני הרב שכן מפורש בר"מ הנ"ל.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:8:1
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:8:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/3:8:1)

32. **הזרעים והירקות שנטועין במדריגה וכו'.**כלומר, אם זרעים או ירקות נטועים במדרגה אינם מצטרפים לזרעים וירקות הנטועים בארץ ונותנים להם עבודתם לפי שיעור נטיעתם במדרגה (עיין ר"מ פ"ג מה' כלאים ה"ח ולעיל פ"ב הי"ג). ועיין בירושלמי פ"ו ה"ב, ל' ע"ג: והתני שתי שורות במדרגה (בכי"ר: במדריגה אחת) וכו'. ועיין בפירוש הגר"א שם ובפי' הרש"ס שם, ק"ח ע"ב.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:9:1
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:9:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/3:9:1)

33. **היו לו שתי שדות זו למעלה מזו וכו'.**בירושלמי הנ"ל: שתי גינות זו על גבי זו וכו'. ר"מ פ"ו מה' כלאים ה"ה.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:9:2
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:9:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/3:9:2)

34-35. **עד שמגיע לעיקר התחתונה וכו'.**בירושלמי הנ"ל: זורע את העליונה עד שמגיע לאויר עשרה. ובר"מ הנ"ל: לאויר עשרה טפחים קרוב לכרם. ופירש בפ"מ שהוא עיקר התחתונה, הוא אויר עשרה. ועיין מ"ש להלן שו' 36.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:9:3
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:9:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/3:9:3)

35-36. **את התחתונה ואת המדריגה וכו'.**וכ"ה בירושלמי הנ"ל. אבל בר"מ הנ"ל וכן בש"ע יו"ד סי' רצ"ו ס"ק כ"ג השמיטו "ואת המדרגה". ואף שהסיקו בירושלמי ששיפוע המדרגה כלמעלה, זהו כלפי הארץ בלבד, אבל לא כלפי העליונה, שהרי מ"מ יש היכר אם זורע בשפוע למטה.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:9:4
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:9:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/3:9:4)

36. **עד שמגיע לעיקר הגפנים.**בירושלמי הנ"ל: א"ר יוסי לית כאן לעיקר הגפנים, אלא למטה משלשה, כהדא דתני (להלן פ"ד שו' 38, עיין מש"ש) שרשי פיאה וכו'. וכן פסק בר"מ הנ"ל. ולפ"ז עיקר הגפנים הם משלשה טפחים ולהלן. ועיין מ"ש לעיל שו' 34–35, אבל שאני הכא שהתחתונה אינה נטועה כרם, וכשזורע בה נותנים לה את כל אוירה.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:10:1
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:10:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/3:10:1)

37. **נותנין לה עבודתה למטה.**במשנתנו (פ"ה מ"ד): גפן שהיא נטועה בגת או בנקע נותנין לה עבודתה, וזורע את המותר. ופירשה התוספתא שזהו דוקא בנקע עמוק עשרה ורחב ארבעה, ובו נותנין לה את כל העבודה למטה. ועיין מ"ש להלן בשם הירושלמי.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:10:2
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:10:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/3:10:2)

37-38. **פחות מיכן נותנין לה עבודתה למעלה.**בירושלמי (פ"ה ה"ד, ל' ע"א): משלשה ועד ארבעה היא מתניתא. פחות משלשה כסתום. משלשה ועד ארבעה משלים ארבעה (כלומר, את הארבעה שלמטה), וזורע²⁹ מיד. ופירש הרא"ש שאם הנקע פחות משלשה הרי הוא כסתום ונותנין לה את כל העבודה למעלה. ואם הוא משלשה עד ארבעה משלים למעלה עד ששה.³⁰ ולפיהם מפרש הירושלמי את משנתנו "נותנין לה עבודתה", היינו מצרפים את המרחק שלמטה ואת המרחק שלמעלה לששה טפחים. ועיין גם בריבמ"ץ שם. ולפי פשוטה של התוספתא, נקע שרוחבו פחות מארבע אינו נקע, ודינו כסתום, ונותנין לגפן את כל עבודתה למעלה. ועיין להלן עירובין פ"א ה"ו ומש"ש.
אבל מדברי הר"מ (פ"ז מה' כלאים הכ"ג) משמע שהירושלמי הנ"ל מפרש את הסיפא של משנתנו ("והבית שבכרם"), ובהכ"ד שם פסק שאם יש בנקע ד' טפחים אסור לזרוע בתוכו, ועל פיו הגיהו בח"ד ושאר המפרשים את התוספתא כאן. ברם לדברי הריבמ"ץ, הר"ש והרא"ש הנ"ל אין צורך להגיה את נוסח ד המקויים גם ע"י כי"ו וע"י פשוטו של הירושלמי.³¹

footnotes:
²⁹ כ"ה בנוסח הרש"ס ובר"ש וברא"ש פ"ה מ"ד. ולפנינו בטעות: זרע.
³⁰ כן מעתיק בפי' הרש"ס, צ"ג ע"ב. וכנראה שהיה לפניו פירוש זה אף בר"ש, עיי"ש. ועיין במלא"ש פ"ה מ"ד.
³¹ ועיין במנחת בכורים ובעיטור בכורים, וארכבינן אתרי רכשי.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:10:3
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:10:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/3:10:3)

39. **זורעין בתוכו שלשה זרעונין וכו'.**בכי"ע: **שלשה מינין** וכו'. ועיין להלן. ובמשנתנו (פ"ה מ"ג): חריץ שהוא עובר בכרם עמוק עשרה ורחב ארבעה, ר' אליעזר בן יעקב אומר אם היה מפולש וכו', וזורעים בתוכו, ואם לאו הרי הוא כגת. והגת שבכרם עמוקה עשרה ורחב ארבעה ר' אליעזר אומר זורעין בתוכה וחכמים אוסרים. ומן הלשון שבסיפא כאן מוכח שבחריץ שאינו מפולש עסיקינן, ור' אליעזר לשיטתו במשנתנו.
ודרך אגב לימד אותנו ר' אליעזר שיכול ליטע בתוך החריץ מבפנים ג' זרעונים, וכמשנתנו (פ"ג סמ"ב): התלם ואמת המים שהם עמוקים טפח זורעין לתוכן שלשה זרעונין, אחד מיכן ואחד מיכן ואחד באמצע. ובריבמ"ץ שם: שהן עמוק[ים] טפח ורחבין הן כמו תלם, או טפח או יותר, זורעין בתוכו וכו', פירוש כולהו מבפנים וכו'.³²

footnotes:
³² וכאן נקט עמוק עשרה ורחב ד', מפני שבכרם עסיקינן, ומדברים בזרעונים שהם כלאים בכרם (עיין גי' כי"ע שהבאנו בריש שו' 29), ולפיכך אי אפשר בפחות. ומן התוספתא כאן ראייה לפירוש הריבמ"ץ שם.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:10:4
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:10:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/3:10:4)

40. **אמ' ר' ליעזר בן יעקב נראין דברי ר' ליעזר בן יעקב.**וכן כנראה היתה הגירסא בפ"מ פ"ה ה"ג, עיי"ש במה"פ ד"ה מן מה. אבל בד ובכי"ע: נראין דברי ר' אליעזר. וכנראה שזו היא הגירסא הנכונה, עיין מ"ש להלן.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:10:5
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:10:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/3:10:5)

**בחריץ מבורץ.**כלומר, מפורץ ומבורז, דהיינו מפולש.³³ ור' אליעזר בן יעקב לשיטתיה במשנתנו פ"ה מ"ג. ובירושלמי שאלו על דברי ר' אליעזר בן יעקב שבמשנתנו הנ"ל: עד שיהא מבריק (=מבריץ) כדי הוא ועבודתו? מן מה דתני מודין חכמים לר' אליעזר בן יעקב בחריץ מבריק כדי הוא ועבודתו, הוי כן ר' ליעזר בן יעקב סבר מימר אפי' אינו מבריק כדי הוא ועבודתו. וכנראה שהירושלמי כיון לברייתא אחרת שהיה מפורש בה שמודים חכמים לר' אליעזר בן יעקב במבורץ בכדי הוא ועבודתו, כלומר, ד' אמות לכל צד, אבל ר' אליעזר בן יעקב בעצמו סובר שבמבורץ גרידא סגי.

footnotes:
³³ עיין מ"ש הרי"ן אפשטין בצופה האנגלי סדרא חדשה חי"ב, 1922, עמ' 349 ואילך, ועמ' 348.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:11:1
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:11:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/3:11:1)

41. **הרי זה מקדש ארבעים וחמש גפנים וכו'.**משנתנו פ"ה מ"ה. ורבו בה הפירושים, והמרווח ביותר הוא פירוש הריבמ"ץ ע"פ הירושלמי שהעמידוה שם בזורע מסביב הגפן האמצעית. ואף ברישא כאן העיקר הוא שהירק מקדש ט"ז על ט"ז אמה (כדין קרחת הכרם שאינה פחותה מט"ז אמות) עגולות. ובכרם שיש בו ד' אמות בין גפן לגפן חוץ ממקום גזעי הגפנים (כמפורש בירושלמי), הרי יש בין הגפן האמצעית ובין השורה הרביעית יותר מט"ז אמות, ואינן מתקדשות אלא ג' שורות מכל הצדדים והשורה האמצעית, ובכולם יחד ז' שורות של ז' גפנים, כלומר, מ"ט גפנים. אבל הואיל וכשאתה מודד באלכסון מגפן האמצעית לקרנות של השורות הקיצוניות אתה מוצא יותר מט"ז אמות, הרי ארבע הגפנים שבקרנות הקיצוניות אינן נאסרות, ונמצא מקדש מ"ה גפנים. ועיין להלן.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:11:2
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:11:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/3:11:2)

42. **או על חמש חמש.**כ"ה בד ובכי"ע ובמשנתנו. ובכי"ו חסרה המלה "על" והושלמה בגליון. ואף כאן עדיין נכלל חלק מן השורה השלישית (אחרי האמצעית) בתוך ט"ז (ג' רווחים של ה' אמות ומקום הגפנים פחות מאמה), אלא שכאן נופלות עוד שמנה גפנים מן העיגול. וכבר תירץ בתיו"ט: "אפילו הכי הואיל ומטע הכרמים סתמן נטועין על ד' ד', ולמראית העין לא ישפטו בין מטע על ד' ד' למטע על ה' ה', הלכך גזרו חכמים ואמרו וכו', לעולם יקדשו מ"ה גפנים". ועיין בהשגות הראב"ד פ"ו מה' כלאים ה"ב ומ"ש במלא"ש בשם ר' יהוסף אשכנזי. ובפיה"מ להר"מ באור אחר, וכבר האריך בזה בתיו"ט שם, ועיין בפי' הרש"ס, צ"ה ע"א, פירוש חדש למשנתנו, והועתק גם במלא"ש במקומו.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:11:3
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:11:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/3:11:3)

43. **על שש שש וכו'.**וכאן כבר אי אפשר לגזור אטו נוטע על ד' ד', שהרי ההפרש נראה לעין, ולפיכך העמידו על עיקר הדין של ט"ז לכל רוח. אבל בנוטע על שמנה שמנה אינו מקדש כלל, אפילו לת"ק של ספ"ד. ועיין בתוספתא ב"מ פ"ט הי"ח.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:11:4
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:11:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/3:11:4)

44. **תוקע בארץ וכו'.**הגר"א מגיה: תוקע [יתד] בארץ וכו'. עיין לעיל שביעית פ"ב שו' 61.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:11:5
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:11:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/3:11:5)

45. **עגולות לא מרובעות.**בח"ד הגיה: מרובעות לא עגולות. וכן נראה מן הלשון של "תוקע בארץ", עיין בשביעית הנ"ל. ור"ש בן אלעזר חולק על הרישא ועל משנתנו, ואוסר ברישא מ"ט גפנים.³⁴

footnotes:
³⁴ המפרש ר' יונה בר"ג מקיים את גירסתנו, ומפרש שר"ש בן אלעזר חולק בכרם נטוע על חמש חמש, והוא סובר שאף בו מודד ט"ז אמות לכל רוח, ואין נאסרות אלא שלשים ושבע גפנים. ועל פיו פירשתי בפיה"ק.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:11:6
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:11:6](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/3:11:6)

**מפני שנראות בקרן טבלה.**ובד: כקרן טבלה. ובכי"ע: שנראית כקרן עגולה.³⁵ וכנראה שהנכון כלפנינו, והשתמשו כאן במליצה של אהל הטומאה (עיין להלן אהלות פט"ו ה"ב), ובו נידונות הקרנות כטבלה עצמה, וכהגהת בעל ח"ד לעיל. ולפי גירסת ד וכי"ו לעיל (עיין הערה 34) נראה שהכוונה היא שבחמש על חמש נראות ההיצוניות כקרן טבלא, ואין לגזור בהן אטו על ד' ד'.

footnotes:
³⁵ עיין במשנת כלים פי"א מ"ז; תוספתא שבת פי"ב (בד פי"ג) הי"ד ובמקבילות שבירושלמי שם (פי"ב ה"א, י"ג ע"ג) ובבלי שם מ"ז סע"א.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:12:1
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:12:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/3:12:1)

46-47. **מפני שהוא אונס.**והתוספתא מוסיפה על משנתנו (פ"ה מ"ז) את הטעם "מפני שהוא אונס". והוכיחו מכאן בירושלמי (פ"ה ה"ז, ל' ע"א) שבעומד וזורע בשדה לבן עסיקינן, ולפיכך יש כאן אונס. וכן פסק הר"מ בפ"ה מה' כלאים הי"ז.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:12:2
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:12:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/3:12:2)

47. **סייעתו הרוח לפניו.**וכ"ה בכי"ע. ובד: סיערתו וכו'. וכ"ה במשנתנו (פ"ה מ"ז) הנ"ל בהוצאות שלנו. והנכון כלפנינו, וכ"ה במשניות ד' נפולי, ד"ו רפ"ב, כי"מ, הוצ' לו, קויפמן, פרמה, קטעים מן הגניזה ומשניות כת"י עם פיה"מ להר"מ. וכן בספרי כי תצא פי' ר"ל עמ' 263: פרט לזרע וכו', הזורע והרוח מסערתו. יכול שאני מוציא הזורע והרוח **מסייעתו** ת"ל אשר תזרע. ולפ"ז דייקו המשנה והתוספתא בלשונן ונקטו ברישא הסערת הרוח באונס, ובסיפא סיוע הרוח לפניו בזדון. ועיין בפי' הריבמ"ץ ובמלא"ש למשנתנו.³⁶

footnotes:
³⁶ בכפו"פ פנ"ח (ד"ר, תמ"ג ע"א) גורס: וסייעתו הרוח לאחריו מותר. סייעתו לפניו אסור. וצ"ל ברישא: וסיערתו.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:12:3
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:12:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/3:12:3)

**לפניו אסור.**במשנתנו הנ"ל: לפניו. ר' עקיבא אומר אם עשבים יופך וכו'. אבל בכפו"פ (פנ"ח עמ' תשנ"ו) גרס: לפניו אסור. וכן מוכח מתוך דברי הרע"ב שגרס: לפניו אסור. כיצד יעשה וכו'. עיין במלא"ש שם.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:12:4
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:12:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/3:12:4)

47-48. **שקיים ירקות שדה בכרם וכו'.**ירושלמי פ"ה ה"ו, ל' ע"א, ונקטו בשניהם "ירקות שדה", כלומר, שעלו מאליהם.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:12:5
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:12:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/3:12:5)

48. **ואסור לכל אדם.**ירושלמי הנ"ל, ר"מ פ"ה מה' כלאים סה"ט.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:12:6
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:12:6](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/3:12:6)

**אחר מכל מקום שקיים ירקות וכו'.**וכן בר"מ הנ"ל: הרואה כלאים בכרם חבירו וקיימן, הרי זה הרואה אסור בהנייתן, וכל אדם מותרין בהן. וכבר העירו במהרי"ק וברדב"ז שם שמקור הר"מ הוא מן התוספתא כאן. אבל בירושלמי הנ"ל: פועל שקיים ירקות שדה בכרם אסור לו ומותר לכל אדם, ומשמע שדווקא בפועל אסור לו (עיין בהשגות הראב"ד להר"מ הנ"ל). ועיין במפרשי הר"מ הנ"ל ובפי' הרש"ס, צ"ח ע"א.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:12:7
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:12:7](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/3:12:7)

49. **הלשישות והלבוצין.**בד: והלביצין. ובכי"ע: הלשישית והלבוצין. ובס' הישר לר"ת סוף סי' תכ"ו (מ"ב ע"ג): ותניא הלטושית והלבוצין וכו'. עיין מ"ש עליהם לעיל שביעית פ"ה שו' 11–12.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:12:8
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:12:8](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/3:12:8)

**והברכוייר.**וכ"ה בד. ובכי"ע: והבורכייר. ובס' הישר הנ"ל: והבכוייר. ובמשנת שביעית פ"ז מ"ב: והחלבצין והבוכריה (והבוכריא). ולא נתברר לי מהותו, עיין לעף פלורה ח"א עמ' 370.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:12:9
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:12:9](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/3:12:9)

**והבולפסין.**וכ"ה בד. ובכי"ע: והכולפסין. ובס' הישר: ואבילפסן. והנכון כלפנינו, והכוונה לבצל שוטה, (בולבסין), עיין לעיל שביעית פ"ה שו' 7 ומש"ש.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:12:10
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:12:10](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/3:12:10)

50. **והרכפה.**בד הסר. ובכי"ע: והכרפסא. ובס' הישר הנ"ל: והרכבה (צ"ל: והרכפה). והנכון כלפנינו, והיא ממיני הצובעים (צבע צהוב), ונזכרה ע"י חלבצין הנ"ל במשנת שביעית פ"ז מ"ב הנ"ל. ובפיה"מ להר"מ שם כתב שהיא נקראת בקם ובלע"ז ברזיל. וכן הוכיח לעף בפלורה ח"ג עמ' 130, והיא Reseda Luteola.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:12:11
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:12:11](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/3:12:11)

**והכרכום.**וכ"ה בד. ובכי"ע ובס' הישר הנ"ל נמנית להלן.³⁷ וכרכום כלאים בכרם, עיין ירושלמי ב"ב ספ"ט, י"ז רע"ב, ובבבלי שם קנ"ו ב' ובגליון שם ובדק"ס שם עמ' 425 הע' ד'.

footnotes:
³⁷ וכרכום כבר נזכר במקרא (שה"ש ד', י"ד) והוא saffron ,crocus, ושימש אף לצביעה, עיין מ"ש להלן מע"ש פ"א שו' 47. ועיין מ"ש לעף בפלורה ח"ב, עמ' 10 ואילך.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:12:12
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:12:12](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/3:12:12)

**והקינרס.**וכ"ה בד. ובכי"ע ובס' הישר הנ"ל נמנית להלן. ועיין לעיל שביעית פ"ב שו' 45 ומש"ש, ועיין לעף פלורה ח"א עמ' 408 ועמ' 411. ובמשנתנו כאן פ"ה סמ"ח: והקינרס כלאים בכרם.³⁸ ועיין מ"ש להלן.

footnotes:
³⁸ אלא שיש גורסים שם: קונדס, עיין במלא"ש ובדק"ס שם, עמ' 20, הערה כ'.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:12:13
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:12:13](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/3:12:13)

**והחמיתה.**וכ"ה בד. ובכי"ע: וחמיטא. ובס' הישר הנ"ל חסר. והנכון כלפנינו, והכוונה למינתא, ניניא, עיין בפיה"ג לריש עוקצין עמ' 138 ובהערות שם. ועיין לעף פלורה ח"ג עמ' 421.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:12:14
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:12:14](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/3:12:14)

**והחלמית.**בד בט"ס: והתלמית. ובכי"ע: והחילמית הכינרים והכרכום. ובס' הישר לר"ת הנ"ל: וההלמית והקונדס והכרכום (עיין לעיל). ובירושלמי (ברכות פ"ו סה"א, י' ע"ב; כלאים ספ"ה, ל' ע"א) בשם תני ר' הושעיה: ואלו הן מיני דשאים הקינרס והחלימה (והחלמה) וכו'.³⁹ ובמשנתנו פ"א מ"ח: אין נותנין זרע דלעת לתוך החלמית. ופי' בערוך (ערך חלם ב'): פי' בלעז מלווא (Malva) ובלשון ארמי הרני.⁴⁰ אבל הסוריים מתרגמים άγχονσα חלמתא, ולפ"ז הכוונה ל־ Anchusa, לשון פר. עיין לעף פלורה ח"א עמ' 294 ועמ' 293.

footnotes:
³⁹ עיין מ"ש להלן שו' 54 ד"ה אבל בפירוש הירושלמי.
⁴⁰ עיין שבת ל"ה ב' ובדק"ס שם, עמ' 73, הערה פ'. ועיין ערוך ערך הרני ובמאירי שבת שם.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:12:15
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:12:15](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/3:12:15)

**והסיאה והאזוב וכו'.**עיין לעיל שביעית פ"ה שו' 33 ומש"ש.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:12:16
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:12:16](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/3:12:16)

51. **והמלפפונות.**עיין מ"ש לעיל פ"א שו' 3–4 ד"ה ובמשנתנו.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:12:17
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:12:17](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/3:12:17)

51-52. **ופול המצרי מיני זרעים הרי הן וכו'.**וכ"ה בד. ועיין מ"ש להלן שו' 52–53 בשם השגות הראב"ד. ובכי"ע: מין זרעים הרי זה כלאים וכו'. אבל בס' הישר לר"ת סוף סי' תכ"ו הנ"ל: מין זרעים הן **ואינן** כלאים בכרם.⁴¹ ובירושלמי (פ"ח ה"ה, ל"א ע"ג): ששה ספיקות הן וכו', פול מצרי בזרעים. ולפ"ז פול מצרי מקדש מספק.⁴² ובח"ד פירש שמדברים כאן בפול מצרי שזרעו לירק, עיין לעיל פ"ב שו' 33 ואילך. ונראה שלגירסת ר"ת צריך להפסיק אחרי והמלפפונות, וכל המינים הללו הם ירקות שנזכרו למעלה, והם כלאים בכרם. ופול המצרי מין זרעים הו, ואינו (כצ"ל במקום: הן ואינן) כלאים בכרם. ובו גרידא אנו אומרים שאינו כלאים בכרם.
ברם לשון התוספתא שלפנינו קשה מאד, וכיצד אפשר לומר על חלמית (עיין במשנתנו פ"א מ"ח) ועל קישואין וכו' שהן מיני זרעים. ושמא נשתרבבו המלים "ופול המצרי מיני זרעים" מן הסיפא (שו' 52), וצ"ל שם: ושושנת המלך ופול המצרי (כלומר, שזרעו לזרע) מיני זרעים ואינן כלאים וכו'.⁴³ וכן בר"מ פ"ה מה' כלאים הי"ט: ופול המצרי מין זרעים הוא ואינו מקדש בכרם.⁴⁴ וכאן צ"ל: והמלפפונות הרי הן כלאים בכרם. ועיין מ"ש להלן.
ומסתבר יותר מה שפירשתי בפיה"ק ש"מין זרעים" דבוק לפול המצרי בלבד, ואעפ"י שהוא מין זרעים (כשזרעו לזרע) מ"מ הוא כלאים בכרם. ועיין מ"ש לעיל בפירוש גירסת ר"ת.

footnotes:
⁴¹ וכן העתיק בבאורי הגר"א יו"ר סי' רצ"ו (ה' כלאי הכרם) ס"ק ב' אות ז'. והוא תמוה מאד, וכיצד אפשר לומר שקישואין וכו' מין זרעים הם, ואינם כלאים אפילו מדרבנן. ועוד הרי מפורש במשנתנו ספ"ה שקינרס כלאים בכרם (עיין מ"ש לעיל הע' 38). ועיין בשנות אליהו ספ"ה. ברם ברור לי שהגר"א העתיק ע"פ שיטת הראב"ד (פ"ה מה' כלאים הי"ט שהבאנו להלן) עיי"ש (ועיין מ"ש רבינו בסי' רצ"ו, ה' כלאי זרעים, אות ט'), והוא בעצמו ההליט שזו היא ט"ס, אלא ששיבשו את דבריו בדפוסים. וכ"ה אומר להלו שם: "ובתוספתא קתני בכולם הן כלאים בכרם, חוץ מאילן, וודאי שט"ס וכו' ". וצ"ל בדברי רבינו: קתני בכולם אין כלאים וכו' (ובהוצ' וילנא לא תיקנו כהוגן, ועיי"ש שסירסו אף את הסדר), עיי"ש. ועיין מ"ש להלן הערה 66.
⁴² עיין מ"ש להלן הע' 43 בשם הר"ש והרש"ס.
⁴³ ואשר לירושלמי הנ"ל, עיין בפירוש הר"ש פ"ח מ"ה ובפי' הרש"ס שם, קמ"ד ע"ב.
⁴⁴ ובכ"מ שם: בתוספתא פ"ג, ועיין גם במהרי"ק שם. וברדב"ז שם העיר שבתוספתא מפורש להפך.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:13:1
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:13:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/3:13:1)

52. **האירוס והקיסום ושושנת המלך.**וכ"ה במשנתנו ספ"ה. ופירשו בירושלמי: האירוס. אירסיה.⁴⁵ הקיסוס. קיסוסא.⁴⁶ ושושנת המלך. קרינטון. ובמראה מקום בגליון ד' קרוטושין הגיהו: קרינון, והעירו על הנוסח היוני שבס' בן סירא מ', ג' (ל"ט, י"ד) κρίνον, ובתרגום הסורי שם: שושנת מלכא.⁴⁷ ותיקון נכון הוא. וכן מעתיק בריבמ"ץ פ"ה סמ"ח: "ירושלמי וכו' ושושנת המלך קרינון, לשון יוון שושנה קרינון".

footnotes:
⁴⁵ כלומר, ארוסא, שושן ברא, Iris, עיין פיה"ג לאהלות פ"ח מ"א, עמ' 87. ועיין מ"ש לעף בפלורה ח"ב, עמ' 2 ואילך.
⁴⁶ κισσός, Hedera Helix, והוא קיסוס החורש, צמח מטפס, שחור או לבן. ועיין סוכה פ"א מ"ד ואהלות פ"ח מ"א ובפיה"ג הנ"ל.
⁴⁷ ונסמך עליו לעף במלונו של קרויס למלים שאולות מלשון יון ורומי, עמ' 540. ועיין מ"ש בפלורה שלו ח"א, עמ' 229.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:13:2
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:13:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/3:13:2)

52-53. **מיני זרעים ואינן כלאים בכרם.**במשנתנו הנ"ל: **וכל** מיני זרעים אינן⁴⁸ כלאים בכרם. ומוכח מלשונה שיש עוד מיני זרעים שלא נשנו כאן, וכולם אינם כלאים. וכן פסק הר"מ בפ"ה מה' כלאים הי"ט.⁴⁹ ברם במשנה כת"י פרמה: מין זרעים, אינן כלאים בכרם. ובקטע מן הגניזה: [ושושנת] המלך⁵⁰ מין זרעים, ואינו וכו'. והוא כלשון התוספתא כאן. וגירסא זו אפשר לפרש בשתי פנים. א'. שיש כאן נתינת טעם, למה אינם כלאים, מפני שהם מיני זרעים,⁵¹ ומכאן שכל מיני זרעים אינם כלאים בכרם, וכגירסת רוב הספרים במשנתנו. ב'. מין זרעים, כלומר, אעפ"י שהם מין זרעים מ"מ אינם כלאים בכרם. ומכאן שכמה מיני זרעים כלאים בכרם.
וכן בהשגות הראב"ד פ"ה מה' כלאים הי"ט (על דברי הר"מ הנ"ל שפסק שמיני זרעים אינם כלאים בכרם): א"א נ"ל טעות הוא זה, והעיקר כך הוא, האירוס והקיסוס ושושנת המלך מין זרעים⁵² ואינן כלאים בכרם, והטעם לפי שאין מקיימין מהן, ויש כמו כן במיני דשאים שאינן כלאים בכרם, לפי שאין מקיימין מהן. וכן הוא בתוספתא. וברור שרבינו גרס במשנתנו כגי' כתה"י הנ"ל. ואשר לראייתו מן התוספתא לא עמדו המפרשים ז"ל על כוונתו.
וברור שרבינו גרס כאן כגי' כי"ע (עיין מ"ש לעיל שביעית פ"ה סוף שו' 9), וגרס (שו' 51–52): מין זרעים הרי זה כלאים בכרם וכו' ושושנת המלך מין זרעים **ואינן** כלאים בכרם וכו' מין דשאין הרי הן כלאים בכרם וכו' מיני דשאים **ואינן** (כגי' כי"ע, ר"ת והירושלמי) כלאים בכרם. הרי לך ברור מן התוספתא שהמלים "מין זרעים" אינן נתינת טעם למה אינן כלאים, אלא שיש מיני זרעים ומיני דשאים שאינם כלאים, אבל כמה מהם הם כלאים.
ובר"ן חולין ריש פרק ראשית הגז ד"ה וכר"י בן בתירא: לאפוקי שאר זרעוני גינה שאין נאכלין, דומיא דקנבוס ולוף,⁵³ שאינן כלאים בכרם, כדתניא בתוספתא הארוס והקסוס ושושנת המלך מין זרעים ואינן כלאים בכרם וכו'. ומוכח שהוא סובר שזרעוני גינה שאינם נאכלים אינם כלאים מדאורייתא אבל הן אסורין מדרבנן, כמפורש ברמב"ן (חולין פ"ב ב').
ובמנחות (ט"ו ב'): קנבוס⁵⁴ ולוף אסרה תורה, שאר זרעים מדרבנן הוא דאסירי. ופירש הרב ר' חיים כהן (לפי תוספ' ר' פרץ, עיין בשטמ"ק שם) שהכוונה היא, מדרבנן הוא אסירי, בתמיה, והרי הכל הוא מדאורייתא. ויש שפירשו שהכוונה לזרעים הנאכלים (ודלא כפירוש הרמב"ן והר"ן הנ"ל) ואסורין מדרבנן, אבל תבואה אסורה מדאורייתא, שהרי מפורש בכ"מ שתבואה אוסרת בכרם.⁵⁵ ובשו"ת הראב"ן (ריש סי' נ"ג) מביא קושיית חתנו ר' שמואל (בר' נטרונאי) על סוגיית מנחות הנ"ל שאמרו שם: שאר מינין⁵⁶ מדרבנן אסורין וכו', והרי מוכח מכמה מקומות שגם תבואה אוסרת.⁵⁷ והשיב לו: "ובינותי בספרים, ועיינתי במשנת כלאים ובתוספתא ומצאתי כי מיני זרעים אינן אסורין בכרם זולתי קנבוס ולוף". כלומר, מיני זרעים גרידא אינם אוסרין, אבל לא תבואה. ומכאן משמע ששאר זרעים לכל הפחות אסורים מדרבנן, כמפורש בבבלי הנ"ל.
ובס' הישר לר"ת סי' תכ"ה, מ"ב ע"א, פירש שזרעים הנאכלים גרידא אסורים מדרבנן (חוץ מה' מיני תבואה ולוף וקנבוס שהם אסורים מדאורייתא), אבל זרעים שאין מקיימין כמותם מותרים אף מדרבנן, כמפורש במשנתנו הנ"ל, והוסיף: "וכן מצינו בתוספתא ר' מאיר משום רבו". ונראה שצ"ל: "האיר' קשום (=קסוס) וכו'".
ונראה מדברי הראב"ן ור"ת שלא מצאו שום חילוק בין לשון המשנה והתוספתא בבבא זו, וכן נראה מדברי הריבמ"ץ והר"ש (פ"ה מ"ח) שהביאו את התוספתא ולא פירשוה.

footnotes:
⁴⁸ במשנה שבירושלמי נשמטה המלה "אינן". ובשנות אליהו ספ"ה החזיק בנוסחא זו. אבל לא מצאתי לה קיום בשום מקום.
⁴⁹ אבל עיין בפיה"מ להר"מ ערלה פ"א סמ"ו ומ"ש להלן הערה 52.
⁵⁰ אחרי מלה זו יש ריוח מטושטש, ואינו נ"ל שהיה כתוב שם "וכל".
⁵¹ במשנת אהלות פ"ח מ"ה: חוץ מן הירקות שמנו. וכוונתה למ"א שם: האירוס והקיסוס וירקות חמור ודלעת יונית. ולפ"ז כללו אף את האירוס והקיסוס בירקות. ושמא אין כאן אלא לשון בני אדם אגב ירקות חמור ודלעת יונית (עיין מ"ש לעיל פ"א שו' 16 ד"ה ובמשנתנו בשם הירושלמי).
⁵² ועיין במהרי"ק שם. ועיין בר"מ לעיל שם ה"ג וה"ו ובהשגות וברדב"ז שם. ועיין מאירי קידושין, עמ' 199, ומ"ש בס' השלמה לברכות, עמ' 17.
⁵³ הוא לשון הרמב"ן חולין פ"ב ב', עיין להלן.
⁵⁴ עיין במשנתנו כאן ספ"ה, מחלוקת ר' טרפון וחכמים.
⁵⁵ ועיין באור חדש ונחמד לגמרא שם בשנות אליהו כאן פ"ז מ"ז, אבל הוא מיוסד על ההנחה שאף בזרוע מעיקרא אין הגפנים נאסרות בהשרשה (עיי"ש), והוא בניגוד לשיטת כמה מן הראשונים. ועיין מה שהאריך בס' שונה הלכות על בה"ג, ל"ד ע"א ואילך.
⁵⁶ כן היתה גירסתו בגמרא שם, עיין בהערת הר"ש אלבק במקומו.
⁵⁷ בריא"ז (לפי ס' מעט דבש הוצ' ששון, עמ' ל"ו, ושלטה"ג קידושין ספ"א): ויש מגדולי החכמים שאומרי' שחמשת מיני תבואה אינן אסורין עם החרצן משום כלאי הכרם אלא מדברי סופרים ואפילו בארץ, וקנבס ולוף אסורין עם החרצן מן התורה כמו מחמשת מיני תבואה, כמו שמבואר בפרק הקומץ, וכן ביאר שם מז"ה. והדברים מגומגמים מאר, ויש כאן סתירה מיניה וביה. ועיין בהגהות ר"א שיף לס' יריאים השלם סי' שפ"ט, עמ' 410, הע' ה'. ופירושו דחוק מאר. ושמא צ"ל בריא"ז: שאומרי' [שחוץ] מחמשת מיני תבואה וכו', כלומר, זרעים שאינם מחמשת מיני תבואה.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:13:3
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:13:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/3:13:3)

53. **מיני דשאים הן כלאים.**בד: מיני דשאים הרי הן מיני כלאים, ובכי"ע: מין דשאין הרי הן כלאים בכרם. וכ"ה ברמב"ן ור"ן חולין ס' רע"א ובר"ן שם פ"ג סוף סי' תשפ"ג. ואין דברי ר' דוסתאי דבוקים לרישא.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:14:1
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:14:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/3:14:1)

53-54. **החשיפה והאיטן והגמי וכו'.**וכ"ה בד. ובכי"ע: השיפה והאיטם והגמי וכו'. ובס' הישר לר"ת סוף סי' תכ"ו (מ"ב ע"ג): הטופה והאירוס והגמי וכו'. ובס' האגור לר"ש ג'מע ערך אטן (סה"י לכבוד גרעץ עמ' 20): בתוס' כלאים פ"ג השוכה⁵⁸ והאוטן והגמי וכו'. ובירושלמי ספ"ה, ל' ע"א: השיפה והחיטין⁵⁹ והגמי.
והנה שיפה, חשיפה, ידועה, והיא Typha angustata,⁶⁰ והיא מצויה על יד המים בכל א"י, וגדילה באחו, כמבואר בתוספתא כאן, ועושין ממנה מחצלות, עיין עה"ש ערך שף ריש עמ' 129.
ואשר לאיטן, היטן, נתבאר בפיה"ג (כלים פ"ט מ"ח): איכא דאמ' שיפה וכו', פי' אלאשל בטיית וחיטאני בלישנא דרבנן, כדאמרינן (סוכה ט"ז א' ועוד) של חשיפה ושל גמי ופירושן איטני וכו'. ועיין בהערות הרי"ן אפשטין לפיה"ג שם עמ' 18. ומן התוספתא כאן משמע שאיטן אינו חשיפה ממש. ובתשה"ג קאססעל (ברלין תר"ח), ל"ט ע"ב: של שבצבוץ⁶¹ חיטאני, ושמן בלשון ערב אסל. ולפ"ז נראה שאף כאן הכוונה לשבצבוץ, שבטבט, Equisetum,⁶² ואף הוא גדל באחו (באפר). ובבבלי יומא (ע"ח ב'): רב יהודה נפיק בדהיטני.⁶³ ופירש"י מין שעם. וגמי הוא קנה רך, שמשתמשים בו אף לקשירה, ולדעת הגאונים הוא אורבני, עיין בפיה"ג הנ"ל עמ' 18 ועמ' 19. ועיין מ"ש להלן בסמוך.

footnotes:
⁵⁸ כ"ה בכ"י קנטבריא, עיין הערת המו"ל. וצ"ל: השופה.
⁵⁹ בכי"ר: והחיטון: ובנוסח הרש"ס, ק"א ע"ב: והחילת, והוא תיקון הרב בעצמו ע"פ הבבלי סוכה כ' א', עיי"ש בפירושו, והשוה רש"י סוכה שם סד"ה גמי.
⁶⁰ עיין מ"ש לעף בפלורה ח"א, עמ' 579 ואילך, ובמגדיר לצמחי א"י, עמ' 5, ציור 95.
⁶¹ ע"ז ע"ה א', עיין דק"ס שם, עמ' 147, הע' ב'. וכ"ה בתשה"ג גיאוניקה, הוצ' הר"ל גינצבורג ח"ב, עמ' 239: שבצביץ.
⁶² עיין מ"ש לעף הנ"ל, עמ' 2 ואילך, ובמגדיר הנ"ל ציוד 94.
⁶³ בכ"י ב' ועוד: בדחיטני, עיין דק"ס שם, עמ' 252, סוף הע' ט'.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:14:2
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:14:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/3:14:2)

54. **מיני דשאים הרי הן כלאים בכרם.**וכ"ה בד, וכן היה אף לפני הרמב"ן והר"ן.⁶⁴ אבל בכי"ע: מיני דשאין **ואינן** כלאים בכרם. ובס' הישר לר"ת סוף סי' תכ"ו הנ"ל: אינן (צ"ל: מיני) דשאים **ואינן** כלאים בכרם. וכן בהשגות הראב"ד פ"ה מה' כלאים הי"ט: ויש כמו כן במיני דשאים **שאינן** כלאים בכרם, לפי שאין מקיימין מהן. וכן הוא בתוספתא. ולפי גירסת כי"ו וד הרי לא נזכר כלל בתוספתא שמיני דשאים אינם כלאים בכרם. ועיין מ"ש לעיל שו' 52–53 ד"ה וברור.
נמצאנו למדים ששתי הגירסאות מקויימות ומאושרות, ויש להן על מה לסמוך. ונראה שאף כאן נשרדו לנו בשתי הגירסאות מסורות שונות בין הבבלי והירושלמי (עיין לפ"ש מ"ש במבוא לתס"ר ח"ד עמ' י"ג), וגירסת כי"ו וד היא לפי מסורת הבבלי. וכן שנינו בעירובין (ל"ד ב'): ותניא אידך הקנים והקידן **והאורבנין** מין ירק הן, והן כלאים בכרם. וברור שיש לפנינו מעין ברייתא שלנו. ולהלן נראה שקנים בברייתא זו הם קנים רכים, ואורבנין הם גמי (עיין מ"ש לעיל סוף שו' 53–54), והם כלאים בכרם לשיטת הבבלי. ובבבלי שם מקשה מברייתא זו על הברייתא שלהלן שמנו בה קנים בין מיני אילן שאינם כלאים, עיין מ"ש להלן שו' 55.
אבל בירושלמי כאן ספ"ה בכל הנוסחאות:⁶⁵ מין דשאים **ואינן** כלאים בכרם. והמפרשים הגיהו את הירושלמי ע"פ התוספתא⁶⁶ בנוסח ד. ברם ברמב"ן חולין הנ"ל (לעיל שו' 53): אלא ר' דוסתאי בר' יהודה יחידאה, ופליגי רבנן עליה, והכי נמי משמע בהדיא בירושלמי. וכ"ה גם בר"ן הנ"ל. הרי לך ברור שגרסו בירושלמי: ואינן כלאים בכרם.⁶⁷ ולא עוד אלא שכן משמע אף מסוגיית הירושלמי עצמו, אלא שכל המפרשים פירשו אחרת לפי גירסתנו. וכן הוא שם: והתני ר' הושעיה אילו הן מיני דשאים הקונרס והחלמה וכו'. וסבר הירושלמי שר' הושעי' שנה כן לעניין כלאים, כלומר, שהמינים הללו אף הם דשאים שאינם כלאים בכרם, וזה לא יתכן, שהרי בקינרס שנינו בפירוש במשנתנו ספ"ה שהוא כלאים בכרם. וכן אמרו לעיל שו' 50 שחלמית היא כלאים בכרם.⁶⁸ ותירץ הירושלמי: תמן לברכה וכאן לכלאים. כלומר, עיקר דברי ר' הושעיה נאמרו לעניין ברכה, שעל כל המינים הללו מברך בורא מיני דשאים (ולא בורא פרי אדמה). וכן מפורש בירושלמי ברכות (פ"ו סה"א, י' ע"ב): קורא וכו' תני (אולי צ"ל: אמר) ר' הושעיה⁶⁹ בורא מיני דשאים. מתניתא דר' אושעיא פליגא עלוי,⁷⁰ ואילו הן מיני דשאים הקינרס והחלימה וכו'. ולפי תירוץ הירושלמי לא שנה ר' הושעיה כלל את הברייתא לעניין כלאים, ויש מהם שהם כלאים בכרם, כגון הקינרס והחלמה, ויש מהם שאינם כלאים, כגון האטד.
ברם מדברי הר"מ פ"ה מה' כלאים הי"ט משמע שגרס בירושלמי כמו בתוספתא בכי"ו וד כאן: הרי הן כלאים. וכן משמע מדברי התוספות ברכות מ' א' ד"ה איתיה, ופירשו כפירוש המפרשים בירושלמי.

footnotes:
⁶⁴ עיין להלן הע' 67. ובס' האגור הנ"ל לא הביא את סיום הברייתא.
⁶⁵ לרבות אף כי"ר ונוסח הרש"ס.
⁶⁶ בבאורי הגר"א יו"ד סי' רצ"ו (ה' כלאי הכרם) ס"ק ב' אות ז' מעתיק בשם התוספתא כאן: ואינן כלאים בכרם. אבל בבאורו לירושלמי מגיה בירושלמי: והן כלאים בכרם. וכבר אמרנו לעיל (הע' 41) שהגר"א בעצמו אומר עליה שהיא ט"ס. ועיין בבאוריו לאו"ח ריש סי' ר"ג, ואף משם משמע שפירש את הירושלמי ע"פ באורו בירושלמי במקומו.
⁶⁷ ובתוספתא כאן גרס כגי' ד וכי"ו, ופירש שהכל הוא מדברי ר' דוסתאי בר' יהודה, והוא הרי סובר שמיני דשאים הם כלאים בכרם.
⁶⁸ אבל מאטד לא הקשו כלל, שהרי בין אם הוא אילן ובין אם הוא דשא אינו כלאים בכרם לשיטת הירושלמי. ואף לפי פירוש המפרשים בירושלמי, אין סתירה לגירסתנו, והקושיא היא מאטד על אטד, שמנו אותו בין האילנות ולא בין הדשאים.
⁶⁹ כ"ה בכי"ר. ולפנינו בטעות: ר' יהושע.
⁷⁰ כלומר, חולקת על ר' הושעיה עצמו, שהרי קור אינו דומה לקינרס וחביריו, ומשמע שאינו דשא. ועיין מ"ש על סיגנון זה בירושלמי כפשוטו, עמ' 32 ועמ' 440. ועיין מ"ש הר"ח אלבק בספרו מחקרים בברייתא ותוספתא, עמ' 30.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:15:1
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:15:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/3:15:1)

55. **הקנים והחגין והוורד וכו'.**וכ"ה בכי"ע (אצל צוק' בטעות: והזורד). ובד: הקנים והחבין וכו'. ובס' האגור להר"ש ג'מע הנ"ל (עמ' 20): ובתוספתא כלאים והקנים והתגין (צ"ל: והחגין) והוורד והאטדין וכו'. ובס' הישר לר"ת סוף סי' תכ"ו הנ"ל: הקנים והפגין (צ"ל: והחגין) והאיטדן (צ"ל: והאטדין). "והוורד" חסר שם. ובכפו"פ פמ"ח (עמ' תרס"ג, ד"ר תכ"א ע"ב): עוד הביא ז"ל ראיה מהתוספות מסכת כלאים פ"ג הקנים והחגין והורד והאטדים וכו'. ובירושלמי ספ"ה: הקנים והאגין (בנוסח הרש"ס: וההיגין) והוורד (בכי"ר: והוירד) והאטדין וכו'.
והנה חגין, אגין, הם הגין, מיני קוצים, והם אילנות (בניגוד להיזמי) עיין לעיל פ"א שו' 31 ושו' 30. ואשר לוורד הרי שנינו בבבלי (עירובין ל"ד ב'): דתניא הקנים **והאורדין**⁷¹ והאטדין וההגין מין אילן הן ואינן כלאים בכרם. וברור שצ"ל שם: והאזרדין⁷² במקום: והאורדין. והם אזרדין הם עוזרדין שבגמרא שם. וכן בתשה"ג הרכבי סי' כ"ז (אוה"ג שבת עמ' 96): "עוזרדין. וכן פירושו בלשון ארמי קני דזרדתא וכו', הקנים הרכים הנוחים להשבר נקראין אלבנטי, והן שאינן אוזרדין, וכירק הן חשובין. והקשים מאד נקראין זרדתא ונקראין אזרדין, וכעץ הן חשובין. ודע כי יש שונין אזרדין ויש ששונין זרדין וזה הוא הלשון המדוקדק".⁷³ ולפ"ז ברור שצ"ל כאן: והזורד,⁷⁴ והוא מין מיוחד של קנה קשה. וסתם קנה, וכן קנה זרד, הם אילנות. אבל קנה רך הוא ירק, וכלאים בכרם, עיין בבבלי שם ומ"ש לעיל שו' 54 סד"ה נמצאנו.

footnotes:
⁷¹ כ"ה בכי"מ. ובכ"י אוקספורד ובכל הדפוסים הישנים: והעזרדין (והעוזרדין), עיין דק"ס שם עמ' 128, הערה צ'. אבל במאירי שם, עמ' 49: והורדים.
⁷² עיין הערה 71.
⁷³ ופירשו שלא כרש"י. ועיין ברשב"א ובריטב"א שם בשם יש שפירשו.
⁷⁴ במקום הוורד, והרי כן נשתבש אף במאירי הנ"ל (לעיל הערה 71). ועיין מ"ש לעף בפלורה ח"א, עמ' 669, והוא סמך על טעות הדפוס שבהוצ' צוקרמנרל: והזורד. אבל טעות דפוס זו היא במקרה גירסא נכונה. ועיי"ש שהביא אף את תשה"ג הרכבי הנ"ל.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:15:2
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:15:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/3:15:2)

56. **כל המוציא עליו מעיקרו וכו'.**בד חסרה המלה "עליו" בטעות. ובכי"ע: כל המוציא עליו (מין ירק) מעיקרו הרי זה מין ירק וכו'. ובאגור לר"ש ג'מע ובס' הישר לר"ת הנ"ל: זה הכלל כל שמוציא עלין⁷⁵ מעיקרו וכו'. וכן בר"מ פ"ה מה' כלאים ה"ו: זה הכלל כל המוציא עלין מעיקרו וכו'. ובמאירי עירובין ל"ד ב': ומכל מקום כלל אמרו כל המוציא עלים מעיקרו הרי זה ירק וכו'. ועיין בלשונו בברכות מ"ג (149 ע"ב), ושם העתיק מן הגאונים, עיין להלן.
ועיין בה"ג ברכות פ"ו, ד"ו, ח' ע"ד, ד"ב עמ' 72, אוה"ג ברכות II עמ' 62 ובהערות שם. ועיין אשכול הוצ' ר"ש אלבק ח"א 119.
ועיין בה"ג ד"ו, ז' ע"ב, ד"ב עמ' 56, אוה"ג הנ"ל עמ' 91 ובהערות שם, פר"ח באוה"ג הנ"ל עמ' 48 ובהערה ז' שם. ויש להוסיף גם אהל מועד ח"א ק"ב סע"א: והביא רבינו חננאל זאת התוס' בפירושו. ועיין טור או"ח סי' ר"ג. ובמפרשים לברכות הביאוה בתוספ' ר' יהודה מ' א' (כ"ו ע"ד) ד"ה כל, תוספ' הרא"ש שם (כ"ה סע"ד), רא"ש שם פ"ו סי' כ"ג. וכן נעתקה התוספתא בשכל טוב שמות י' ה' עמ' 60, באשכול ח"א, הוצ' הר"ש אלבק עמ' 116, ברוקח סי' שמ"א, בספר עץ החיים (בסה"י לשטיינשניידר עמ' 194), באבודרהם ה' ברכות ריש שער ד', בס' אדם לרבינו ירוחם, נתיב ט"ז ה"ג, בכל בו ברכת הפירות סי' כ"ד, בארחות חיים ח"א ה' ברכות סי' כ"ו, ל"ח ע"ד, במנוה"מ ה"ג עמ' 450 והראשונים שהביא לוין באוה"ג I שציינתי לעיל, וכולם הביאו את התוספתא לעניין ברכת האדמה ובורא פרי העץ.
ובאו"ז ח"א סי' קע"ב, כ"ח ע"ג: תניא בתוספתא כל שמוציא עליו מעיקרו, פי' מן השורש וכו', וכן כתב באלפס (אינו ברי"ף שלפנינו), וכן כתב מורי רבינו יהודה בר' יצחק, ואני חפשתי בשתי תוספתות של ברכות ולא מצאתי, אך בתוספתא דכלאים ס"פ איזהו קרחת הכרם תניא זה הכלל כל המוציא עליו מעיקרו הרי זה ירק, וכל שאינו מוציא עליו מעיקרו ה"ז אילן. ועיין רא"ה ברכות עמ' קכ"א וכפו"פ פנ"ו עמ' תשל"ט.
וכמה מן הראשונים הנ"ל (עיין אהצו"י עמ' 43 ואילך) הביאו אף את הירושלמי כאן ספ"ה: תני ר' חיננא בר פפא את שהוא עולה מגזעו מין אילן משרשיו מין ירק. ובספרי בלשון אנגלית ההיליניזמוס בא"י היהודית (עמ' 180 ואילך) הבאתי שהגדרה מדעית זו היתה רווחת אף אצל אומות העולם.

footnotes:
⁷⁵ בס' הישר: המוציא עליך.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:16:1
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:16:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/3:16:1)

57. **החצב ר' ישמעאל אומ' וכו'.**בכי"ע: ר' שמעון אומ' וכו'. ובס' הישר לר"ת סי' תכ"ו, מ"ב ע"ג: החצוב ר"ט (צ"ל: ר"ש) אומר כלאים וחכמים אומרים אינן כלאים. וחצב הוא urginea maritima, כלומר, בצל הים, והוא מצוי מאד בא"י. והאכרים נוהגים לתחם בו את שדותיהם, וכן רגילים הגוים לנטוע בו יחור של תאנה כדי למהר את השרשתו, והוא מאכל צבאים,⁷⁶ וכ"ז מתאים למסורת חז"ל בטיב צמח זה.⁷⁷

footnotes:
⁷⁶ עיין על כ"ז מ"ש לעף בפלורה ח"ב, עמ' 190 ואילך.
⁷⁷ עיין ירושלמי פאה פ"ב ה"א, ט"ז ע"ד; בבלי ב"ב נ"ו א'. ומסרו שם שבו תיחם יהושע את הארץ. ובמשנתנו פ"א מ"ח מבואר שהיו נוטעין בו יחור של תאנה. וכן שמש כמאכל לצבאים, עיין להלן שבת פי"ד (בד פט"ו) רה"ח ובמקבילות.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:16:2
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:16:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/3:16:2)

57-58. **וחכמים אומ' אין כלאים.**עיין במשנתנו פ"א מ"ח, והיא אף כחכמים כאן, שהרי לעניין הרכבה הרי אף אילן באילן אסור. וכן בס' הישר הנ"ל: "בכלאי הכרם קמיפלגי", כלומר, אבל לא בהרכבה, עיי"ש.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:16:3
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:16:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/3:16:3)

58. **כשות ר' טרפון אומ' אין כלאים.**בבבלי שבת קל"ט א', ובנוסח הרש"ס גם בירושלמי כאן ספ"ה (ק"א סע"ב): אין כלאים בכרם. ולעיל פ"א שו' 30 אמרו שאין מרכיבין כשות על גבי האיזמא, מפני שהוא ירק בירק, ועיי"ש גם בשו' 31 ומש"ש. וכבר הבאנו שם את פירוש רב האי שכשות (cuscuta) הן כמין חוטין ירקרקין שעיקרן בארץ ופרין על הקוצין וכו', ור' טרפון חשיב לכשות כאילן לעניין כלאי הכרם. אבל בהרכבה אף הוא מודה, כמו שכתבנו לעיל.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:16:4
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:16:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/3:16:4)

**וחכמ' אומ' כלאים.**כפשוטן של הברייתות לעיל פ"א הי"א והי"ב, ודינם כירקות שגדלים משרשיהם, עיין היטב בבבלי עירובין כ"ח ב'.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:16:5
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:16:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/3:16:5)

58-59. **אמ' ר' טרפון אם כלאים בכרם וכו'.**בכי"ע: אמ' להם אם כלאים וכו'. ותשובת ר' טרפון איננה בבבלי ובירושלמי נוסח הרש"ס הנ"ל. ומלשון התוספתא משמע שהחכמים סוברים שכשות אינה כלאים בזרעים, שהרי אין משיבין את האדם אלא כמדותיו (עיין מ"ש בתס"ר ח"ב עמ' 158). ועיין במשניות שמנו בירושלמי עירובין פ"ט ה"ד, כ"ה ע"ד, וחגיגה פ"ג ה"ד, ע"ט ע"ג. ועיין מ"ש להלן בסמוך ד"ה וכן מנו.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:17:1
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:17:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/3:17:1)

60. **צלף בית שמיי אומ' כלאים בכרם.**וכ"ה בבבלי ברכות ל"ו א'. ובד, בכי"ע ובכפו"פ פנ"ד סוף עמ' תשכ"ו חסרה המלה "בכרם". והכוונה אחת, שהרי בכרם אנן קיימין כאן. ובירושלמי⁷⁸ מוסיף: ואינו כלאים בזרעים. וזהו כשיטת החכמים לעיל בכשות. ובפאת השלחן (סי' י"ג ס"ק י' אות י"ג) הגיה בירושלמי: וכלאים בזרעים, וזהו נגד כל הנוסחאות כאן ומעשרות הנ"ל (בהע' 78).
והנה מהות הצלף נתברר ע"י החכמים למעלה מכל ספק,⁷⁹ והוא Capparis spinosa. וכל הפרטים שמנו חז"ל בו ובפירותיו כלולים בצמח הנ"ל. וכבר פירש בה"ג (ברכות פ"ו ד"ו, ז' רע"ג. ועיין בד"ב ריש עמ' 57): צלף פארי מעצו ופארי משרשיו ומשום הכין (ד)מספק, דדאמי לאילן ודמי לירק.⁸⁰ וכבר אמרו בירושלמי (פ"ח ה"ה, ל"א ע"ג): ששה ספיקות הן. הצלף באילן כבית שמאי, וכן מוכח מן הסיפא כאן, כמו שהסיקו בבבלי ברכות הנ"ל.
וכן מנו אותו חכמי אומות העולם לצמח שהוא ממוצע בין אילן לירק.⁸¹ ודרכו לגדול מאליו במקום טרשין,⁸² ורובו בא מן ההפקר.⁸³ ולפ"ז אפשר שאף ב"ש לא גזרו בו משום כלאי זרעים, הואיל וכלאי זרעים (שלא במפולת יד) הן רק מדרבנן לשיטת כמה מן הראשונים, משום מראית העין,⁸⁴ וצלף הרי נראה כאילן, ואין דרכו להזרע ולהנטע, ולפיכך לא גזרו על הספק. ושמא הוא הטעם אף בכשות לחכמים,⁸⁵ הואיל והיא גדלה על הקוצים, ונראית כאילן, לא גזרו עליה בכלאי זרעים, אבל בכלאי הכרם אסור משום ספק.

footnotes:
⁷⁸ כאן ספ"ה, ל' ע"א; מעשרות ספ"ד, נ"א ע"ג.
⁷⁹ עיין מ"ש לעף בפלורה ח"א, עמ' 322 ואילך ; רובינוביץ (הראובני) בקדם ויהדות ירושלים תרפ"ד ח"א, מאמר י"ד, עמ' 1 ואילך.
⁸⁰ ועיי"ש בד"ו, ז' ע"ב, ובד"ב, עמ' 56, ומ"ש לעף הנ"ל, עמ' 327 בהערה. אבל בקטע מן הגניזה שהוציא לוי (בונן 1937), עמ' 25, חסרות המלים "אמרי אין צלף איכסא".
⁸¹ תיאופרסטוס, תולדות הצמחים ס"א ספ"ג. ועיין מ"ש לעף הנ"ל, עמ' 327.
⁸² עיין מ"ש רובינוביץ הנ"ל (לעיל הע' 79) ולעף הנ"ל, עמ' 322. ועיין מ"ש תיאופרסטוס הנ"ל ס"ג פ"ב סוף סי' א'.
⁸³ משנה ריש רמאי: והנצפה. ועיין בירושלמי שם.
⁸⁴ עיין מ"ש לעיל פ"ב שו' 1 סד"ה הרוצה.
⁸⁵ עיין מ"ש לעיל שורה 58–59.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:17:2
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:17:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/3:17:2)

60-61. **ובית הלל או' אין כלאים.**ולשיטתם הוא אילן וודאי. וכן פסק הר"מ בפ"ה מה' כלאים ה"כ. ועיין ירושלמי מעשרות ספ"ד ור"מ פ"א מה' מע"ש ה"ז, בהשגות שם ובנו"כ הר"מ שם.


###### Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:17:3
[Tosefta Kifshutah on Kilayim 3:17:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Kilayim/r/3:17:3)

61. **שחייב בערלה.**כלומר, גם ב"ש מחייבים אותו בערלה, מפני שהוא ספק אילן, כמו שפירשו בבבלי ברכות ל"ו סע"א, ועיין מ"ש לעיל.