## Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni Chapter 5

###### Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:1:1
[Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:1:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Maaser%20Sheni/r/5:1:1)

1. **אלף.**מפרש בירושלמי (פ"ד ה"ט, נ"ה ע"ב): אלף קדמיתא, כלומר, תרומה שהיא ראשית. ועיין במשנתנו פ"ד מי"א.


###### Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:1:2
[Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:1:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Maaser%20Sheni/r/5:1:2)

**דלת.**במשנתנו ובירושלמי הנ"ל: ד' דמאי. וכ"ה בר"מ פ"ו מה' מע"ש ה"ח. ובבבלי יבמות קט"ו ב': דלת דמוע, והכוונה למדומע, עיי"ש במשנתנו. אבל לפנינו, כנראה, הכוונה לתרומה שנקראת דמע.


###### Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:1:3
[Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:1:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Maaser%20Sheni/r/5:1:3)

1-2. **יוד מם הרי זה מעשר.**כלומר, מעשר ראשון, שהרי מעשר שני מפורש להלן בסמוך. ובמשנתנו הנ"ל: מ' מעשר. ובר"מ פ"ו מה' מע"ש ה"ח: וכתוב עליו מ' הרי מה שבתוכו מעשר שני. ובירושלמי הנ"ל: מ"ם מעשר. תיו תרומה¹ בישין שני. פישין שני (עיין להלן). יו"ד מ"ם מעשר וכו'. ובשושנים לדוד למשנה הנ"ל כתב שאין לחשוש למעשר ראשון או למעשר עני שהרי הם מותרים לזרים, ולמה יכתוב עליו, אלא בוודאי הכוונה למע"ש, משום שחשש שמא יכשלו בו באכילה מחוץ לירושלים. ואי משום מעשר טבל לתרומת מעשר היה כותב עליו מי"ם טי"ת. ברם להלן שו' 14 מפורש: מעשר סתם מטילין עליו שני חומרין, עיין מש"ש. הרי לך מפורש שחוששין אף לתרומת מעשר.

footnotes:
¹ כנראה שזו היא פיסקא מקוצרת ממשנתנו הנ"ל.


###### Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:1:4
[Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:1:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Maaser%20Sheni/r/5:1:4)

2. **פי שין וכו'.**בירושלמי הנ"ל: בישין שני. פישין שני. וצ"ל: ב', שי"ן-שני, פ', שי"ן-שני, כלומר, אם היה כתוב עליו בי"ת או פ"י או שי"ן כולן פירושן שני. ופ"י פירושו פדיון או פרקון, כלומר, שהן מעות שפדה בהן מע"ש.² ואם הם פירות פירושו שטעונים פרקון.

footnotes:
² עיין מ"ש לעיל פ"ד הע' 16.


###### Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:1:5
[Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:1:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Maaser%20Sheni/r/5:1:5)

**וחכמים אומ' כולן שמות וכו'.**במשנתנו הנ"ל בשם ר' יוסי, ופירש בר"ש שלדברי חכמים אמר כן, אבל לפי שיטתו אין צורך בזה, שאפילו כתוב מפורש תרומה אינו חושש, שאנו תולים בפינוי.³ אבל בתוספתא כאן אין לפרש כן, שהרי הסיקו מפורש: אבל מצא וכו'. וברור שהחכמים כאן הם שלא כר' יוסי להלן, וכן כתב בח"ד.

footnotes:
³ ועיין בס' משנה ראשונה שם דברים של טעם.


###### Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:1:6
[Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:1:6](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Maaser%20Sheni/r/5:1:6)

4. **אמר ר' יוסי אפילו מצא וכו'.**משנתנו הנ"ל. ופירשו ביבמות קט"ו ב' הנ"ל שהת"ק סובר שאם פינן היה מגרר את הציונים, ור' יוסי סובר שאנו תולים שמא שכח, או שהניח אותם לפנחיא, כלומר, למחסה מפני בני אדם שאינם הגונים שמפחדים מפני תרומה, ולא משום גזל, עיין במשנת נדרים פ"ג מ"ד, ועיין מ"ש לעיל פ"א הע' 40. ועיין בהגהות הרמ"א יו"ד סי' רנ"ט ס"ק ו', ובבאורי הגר"א שם אות ט"ז.


###### Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:1:7
[Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:1:7](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Maaser%20Sheni/r/5:1:7)

5-6. **אם היתה חדשה אומ' אני וכו'.**כלומר, אפילו אם היתה חדשה, אני אומר שמא פינה מיד. וכן בירושלמי (פ"ד ה"ט, נ"ה ע"ב): עד כדון חדשות, ישנות?⁴ אני אומר אתמול היתה מליאה תרומה ופינה. וזו היא הברייתא שלנו,⁵ והכוונה שאפילו בחביות חדשות תולים שמלא אותן תרומה ונמלך מיד לפנותן, ומילא אותן חולין.

footnotes:
⁴ וכ"ה בכי"ר ובנוסח הרש"ס, פ' ע"א. אבל יפה הגיה בפ"מ: עד כדון ישנות. חדשות? ולפלא שלא הזכיר את גירסת התוספתא כת"י שלו. ועיין בשנו"ס.
⁵ ואח"כ מתחיל בירושלמי עניין חדש: כהדא דר' יונה (כגי' כי"ר והראשונים) ור' יוסי וכו', והדברים עונים על משנתנו שם: שאני אומר אשתקד וכו'.


###### Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:1:8
[Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:1:8](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Maaser%20Sheni/r/5:1:8)

7. **בחרס ונתון על פי חבית וכו'.**במשנתנו (פ"ד סמ"ט): חרש וכתוב עליו מעשר הרי זה מעשר. ופירש בס' משנה ראשונה שם, שבזה גם ר' יוסי מודה, שהרי כאן אינו שייך לומר שמא שכח, שהרי בכוונה הניח אותו לכאן, ואין לחשוש שמא נשאר מדאשתקד, שהרי כשפינה את הפירות היה נופל גם החרס. וגם לפנחיא אין לחשוש שאין דרך לכתוב לכתחילה לפנחיא, אלא שאם היה כבר כתוב בשעה שהיתה שם תרומה, נמנע מלגררו (לפנחיא "שבקיה"), ועוזבו כמות שהוא. ועיי"ש גם בפירושו למי"א שכתב כן מדעתו, וכיוון לאמת, שכן מפורש כאן בתוספתא. ועיין בירושלמי נוסח הרש"ס, פ' סע"א, ובפירושו שם.
וצ"ע אם סימן זה מועיל גם בשני שותפין.⁶ ולהלן ב"מ פ"ב ה"ד: כתב בחרס ונתן על פי חבית. בנייר ונתן על פי עיגול חייב להכריז. והכוונה שכתב את שמו, כמו שפירש במנחת בכורים שם (ואינו עניין למשנתנו שם פ"ב סמ"א). ועיין להלן שו' 12–13 ומש"ש.

footnotes:
⁶ עיין ביבמות הנ"ל ובראשונים שם, ובספרים שציין בעמודי ירושלים לירושלמי כאן פ"ד, ד' ראם, כ"ו ע"ב, ד"ה כהדא דר' יונה.


###### Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:2:1
[Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:2:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Maaser%20Sheni/r/5:2:1)

9. **הוא קרבן ומה שבתוכו וכו'.**במשנתנו (פ"ד מ"י): המוצא כלי וכתוב עליו קרבן. ר' יהודה אומר אם היה של חרס הוא חולין. ומה שבתוכו קרבן. ובפיה"מ להר"מ שם פירש שלא נחלקו החכמים שבמשנתנו שם עליו בזה. ועיין בס' משנה ראשונה שם. ומכאן אנו רואים שר' מאיר חלק על ר' יהודה בכלי חרס.


###### Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:2:2
[Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:2:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Maaser%20Sheni/r/5:2:2)

9-10. **אין דרך בני אדם וכו'.**זו היא שיטת ר' יהודה הנ"ל. ובריבמ"ץ שם: דקיי"ל אין מתנדבין חרס. וברע"ב שם: שאין דרך בני אדם להקדיש חרסין לבדק הבית. ועיין מ"ש להלן.


###### Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:2:3
[Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:2:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Maaser%20Sheni/r/5:2:3)

10. **וכתוב עליו קרבן.**וכ"ה בד. ובכי"ע מוסיף: הוא קרבן ומה שבתוכו קרבן. וזו היא שיטת החכמים במשנתנו הנ"ל. אבל לר' יהודה שם: הוא קרבן ומה שבתוכו חולין. ובאמת הדברים קשים מאד, ואין להבין כיצד מתיר ר' יהודה מה שבתוכו, וכי נחשדו ישראל למעול בקדשים? ואף לשון החכמים שם קשה, שאמרו (במשנתנו שם): אין דרך בני אדם להיות כונסין חולין לקרבן. וכי יש כאן שאלה של "דרך", והרי יש כאן איסור מעילה.⁷ ומן הלשון לעיל: אין דרך בני אדם להיות מקדיש כלי חרס משמע שבהקדש ממש עסיקינן, ולא בקונמות על אחרים. ונראה שאנו חוששים שמא הקדיש את הכלי כדי שזכות הקדש יגן על מה שבתוכו, ושייר לו זכות השימוש, עיין בבלי ב"ב ע"א ב'; חולין קל"ה א'; מעילה י"ג א' וברש"י ובתוספ' שם.

footnotes:
⁷ ועיין בתפארת ישראל למשנתנו אות נ"ו שהרגיש בזה, ודבריו אינם נראים כלל. ואם אפשר עדיין להדחק אליבא דרבנן, הרי היתר ר' יהודה אינו מובן כלל.


###### Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:2:4
[Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:2:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Maaser%20Sheni/r/5:2:4)

10-11. **אם היה ריקן וכו'.**פירש בח"ד שאם היה ריקן חוששין שמא הקדישו לכלי שרת, וכלי שרת אינו נפדה, ולפיכך לא ישתמש בו עד שיוודע שהוא של הקדש שיש לו פדיון. ולפי מ"ש לעיל בסמוך אפשר להסביר את דבריו, שדווקא בשלא היה ריקם מוכח שלא הקדישו לכלי שרת, שהרי השתמש בו. עיין להלן מגילה פ"ב הט"ז (כי"ע פ"ג ה"ה) ובר"מ ספ"א מה' בית הבחירה. ועיין ירוש' יומא פ"ג ה"ו, מ' סע"ג, ובס' ניר שם. ועיין ר"ח יומא ל"ה ב'. וכ"ז דחוק מאד.


###### Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:3:1
[Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:3:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Maaser%20Sheni/r/5:3:1)

11-12. **מצא כלי חרס וכו'.**פי' בח"ד שהכוונה לכלי חרס ריקן, ובזה כ"ע מודי שחוששין שמא הקדיש את הכלי עצמו שהרי אין כאן לתלות במה שבתוכו. וגם זה קשה, כי לכאורה בנידון שלפנינו אף רבנן יודו שאנו תולים בפינוי, שהניח שם פירות הקדש ופינם. עיין בס' משנה ראשונה פ"ד סמ"י.


###### Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:3:2
[Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:3:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Maaser%20Sheni/r/5:3:2)

12. **מעשר עיר הרי זה מעשר עיר.**בירושלמי (פ"ד ה"ט, נ"ה ע"ב): מעשר עיר פרקון. כלומר, אם היה שם כסף, אנו אומרים שהכוונה שהוא פדיון מעשר שני. ואם היו פירות אנו אומרים שהכוונה שהם טעונים העלאה לעיר.⁸

footnotes:
⁸ סתם עיר היא ירושלים, דוגמת "אין מוסיפין על העיר" (סנהדרין פ"א מ"ה), או "עיר של זהב" (שבת פ"ו מ"א) ועוד.


###### Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:3:3
[Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:3:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Maaser%20Sheni/r/5:3:3)

12-13. **לשם יוסף לשם שמעון לא אמ' כלום. לעלות וכו'.**בירושלמי הנ"ל חסרות המלים "לא אמ' כלום", ומשמע שהבבא הבאה "לעלות ולאכלו בירושלם" דבוקה לשלפניה, כלומר, שכתוב על הכלי: לשם יוסף (או לשם שמעון) לעלות ולאכלו וכו'. ברם קשה לשבש את כל נוסחאות התוספתא. וצריך לפרשה שאם היה כתוב על הכלי לשם יוסף או לשם שמעון לא אמר כלום, כלומר, אין מכאן שום הוכחה שהפירות או המעות שלהם, ולעניין דיני ממונות איתמר (עיין מ"ש לעיל סוף שו' 7). ולא עוד אלא אפילו נוסף שם: לעלות ולאכלו בירושלם, עדיין אין מכאן הוכחה שהמעות (או הפירות) הן מע"ש מפני ש"אני אומר סיבולית עשו ביניהן" (ירושלמי הנ"ל), כלומר, תערובת סעודה של חולין (רש"י פסחים פ"ט ב'). ובעולם העתיק היו נוהגים כל מיני סיבוליות (σύμβολα) וסימניות שהיו מוכיחות את היחס בין האורחים להמארחים. ומין אחד של סיבולת היה שכל המשתתף בה נתן חלקו, ואכלו יחד (ἀπὸ συμβολῶν δειπνεῖν), אבל היו גם סיבוליות אחרות, כמו שמוכיחות הכתובות מעין סיבולת לשם פלוני (σύμβολον πρὸς κτλ), או לשם פלוני סתם. וכל מיני סיבוליות אינן יוצאות בדיינים, ואינן מוכיחות כלום, לא לעניין דיני ממונות ולא לעניין מעשר שני.


###### Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:3:4
[Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:3:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Maaser%20Sheni/r/5:3:4)

14. **מעשר סתם מטילין עליו וכו'.**כלומר, מפרישין ממנו תרומת מעשר (מפני החשש שמא הוא מעשר ראשון) ופודה את הכל, כדין מע"ש. אבל אין לחשוש למעשר עני, שהרי הוא מותר לזרים, ואין כאן חשש תקלה אלא דיני ממונות גרידא. ועיין מ"ש לעיל שו' 1–2. ועיין לעיל פ"ב שו' 52.


###### Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:4:1
[Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:4:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Maaser%20Sheni/r/5:4:1)

14-15. **מעשר שני יש לי בבית ונמצא וכו'.**במשנתנו ספ"ד: האומר לבנו מעשר שני בזוית זו, ומצא בזוית אחרת הרי אלו חולין. ומכל שכן בנידון דידן.


###### Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:5:1
[Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:5:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Maaser%20Sheni/r/5:5:1)

17. **כיס של מעשר שני וכו'.**ר"מ פ"ו מה' מע"ש ה"ד.


###### Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:5:2
[Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:5:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Maaser%20Sheni/r/5:5:2)

19. **עד שיחללם על הגדול.**וכ"ה בר"מ הנ"ל. ופשיטא שמתנה ואומר, אם הגדול מע"ש מוטב, ואם לאו הרי מעשר שני בכל מקום שהוא מחולל עליו.


###### Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:5:3
[Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:5:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Maaser%20Sheni/r/5:5:3)

19-20. **שמונה של זהב יש לי בכיס וכו'.**כלומר, שמנה מטבעות זהב וכו', ולשון זו כוללת בין דינרי זהב, ובין מטבעות אחרים של זחב שאינם יוצאים כ"כ בריוח כמו דינרי זהב.


###### Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:5:4
[Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:5:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Maaser%20Sheni/r/5:5:4)

20. **והלך ומצא שלשה דינרי זהב וכו'.**בכי"ע: שני דינרי זהב. אבל בד: שמונה דינרי זהב וכו'. וכ"ה בירושלמי שנביא להלן, וכצ"ל לפנינו.


###### Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:5:5
[Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:5:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Maaser%20Sheni/r/5:5:5)

**הרי אילו שני.**השלמתי ע"פ ד, ולפנינו נשמט ע"י הדומות. ובכי"ע: הרי אילו חולין. ובירושלמי שבועות (פ"ו ה"ג, ל"ז ע"א): שמונה של זהב יש לי בכיס, ונמצאו שמונה דינרי זהב, או חמשים סלע ונמצאו מאתים דינר, או מאתים דינר, ונמצאו חמשים סלע, הרי אילו חולין. וכנראה שיש שם השמטה (עיין להלן), או שצ"ל: הרי אילו שני. והפירוש שגם דינרי זהב הם בכלל "של זהב" סתם.


###### Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:5:6
[Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:5:6](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Maaser%20Sheni/r/5:5:6)

20-21. **שמונ' דינרי זהב יש לי וכו'.**כ"ה בד. והפירוש, שמכיוון שאמר מפורש "שמונה דינרי זהב" ומצא מטבעות אחרים של זהב (ומהם יותר מדינר זהב, ומהם פחות), הרי אנו אומרים שמע"ש נוטל וחולין מונחים במקומו.⁹

footnotes:
⁹ ואינו עניין למשנת שבועות שם, משום שתביעה בדיני ממונות לחוד, ודיני מע"ש לחוד. והירושלמי שם הביא ברייתא זו ללמדנו, שהלכות מע"ש שונות מדין משנתנו שם, כרגיל בירושלמי.


###### Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:5:7
[Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:5:7](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Maaser%20Sheni/r/5:5:7)

23. **שמונה דינרי זהב הרי אלו שני.**וכ"ה בד. ובכי"ע: הרי אילו שני חולין (כלומר, שתי נוסחאות). ופירושו שגם שמונה דינרי זהב הם בכלל שמונה של זהב, או מאתים זוז, או חמשים סלע.


###### Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:6:1
[Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:6:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Maaser%20Sheni/r/5:6:1)

25. **שמונה של זהב הרי אלו חולין.**לפי גירסא זו פירושו שאם הזכיר דינרי זהב, כוונתו לדינרים דווקא, ואם הזכיר מאתים זוז או חמשים סלע כוונתו או למאתים זוז או לחמישים סלע, או לשמונה דינרי זהב ששוויים כן, אבל לא למטבעות אחרים ששוויים כן (אלא שמהם אחדים ששויים יותר מדינר, ומהם פחות), עיין מ"ש לעיל. אבל בכי"ע: הלך ומצא של זהב הרי אילו שני.¹⁰ ובירושלמי שבועות הנ"ל: שמונה דינרי זהב יש לי בכיס ונמצאו חמשים סלע, או מאתים דינר ונמצאו חמשים סלע, הרי אילו שני. וכנראה שיש שם השמטה וחסרון.

footnotes:
¹⁰ בכי"ע יש עיגול קטן לפני ה"ו ולאחריה, וכנראה שהוא סימן מחיקה לכל ה"ו.


###### Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:7:1
[Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:7:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Maaser%20Sheni/r/5:7:1)

**הרי שם מנה וכו'.**וכ"ה בד ובמשנתנו ספ"ד בנוסחאות מטיפוס א"י. ובכי"ע: היו שם מנה וכו', ובמשנתנו הנ"ל בנוסחאות הרגילות: היה שם מנה וכו'. ובבבלי (פסחים י' א', ביצה י' ב'): דתניא הניח מנה וכו'.


###### Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:7:2
[Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:7:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Maaser%20Sheni/r/5:7:2)

26. **מעורבין זה בזה דברי ר'.**וכ"ה בד ובבבלי הנ"ל, ובכי"ע בטעות: דברי ר' מאיר. ועיין שם ברש"י ובתוספ' בפסחים ובביצה הנ"ל, ובס' משנה ראשונה בסוף פ"ד. ובמשנתנו הנ"ל: השאר חולין, כלומר, מנה מעשר והשאר חולין, כדברי ר' כאן. ועיין מ"ש הרי"ן אפשטין במבוא לנוה"מ עמ' 724.


###### Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:7:3
[Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:7:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Maaser%20Sheni/r/5:7:3)

27. **מנה מונח ומנה מוטל וכו'.**ערוך ערך מן (ח') בשם התוספתא, ירושלמי כאן פ"ד ה"ט, נ"ה ע"ב, ביצה פ"א ה"ה, ס' ע"ג, בבלי פסחים וביצה הנ"ל. ובמשנתנו הנ"ל: מאתים ומצא מנה, הכל מעשר. ובכי"מ שם: הכל חולין, וכן פסק הר"מ בפ"ו מה' מע"ש ה"ג, ועיין בירושלמי הנ"ל ובמה"פ שם ד"ה דתני ובמבוא לנוה"מ הנ"ל.


###### Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:8:1
[Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:8:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Maaser%20Sheni/r/5:8:1)

28. **היה חולה ומשותק וכו'.**ר"מ פ"ו מה' מע"ש ה"ה.


###### Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:8:2
[Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:8:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Maaser%20Sheni/r/5:8:2)

28-29. **הורן באצבעו כך וכך הן.**בר"מ הנ"ל ליתא. ובמשנתנו (גיטין פ"ה מ"ז): חרש רומז ונרמז. וברש"י שם (נ"ט א'): רמיזה בידיו ובראשו (ועיין בהשגות הראב"ד על הרי"ף שם ספ"ה).


###### Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:8:3
[Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:8:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Maaser%20Sheni/r/5:8:3)

29. **בודקין אותו שלשה פעמים וכו'.**בר"מ הנ"ל מוסיף מדעתו: כשם שבודקין אותו בגיטין וכו'. ועיין מ"ש במסורת התוספתא.


###### Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:9:1
[Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:9:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Maaser%20Sheni/r/5:9:1)

30. **היה מצטער וכו'.**ירושלמי פ"ד ה"ט, נ"ה ע"ב, בבלי סנהדרין ל' א'.


###### Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:9:2
[Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:9:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Maaser%20Sheni/r/5:9:2)

**איכן מעשר שיני וכו'.**עיין דק"ס סנהדרין סוף עמ' 79 הערה כ', ובהעמק שאלה מקץ סוף סי' כ"ט.


###### Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:9:3
[Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:9:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Maaser%20Sheni/r/5:9:3)

31. **בא איש חלום אמ' לו וכו'.**בכי"ע: בא איש החלום וכו'. ובד: בא בעל החלום וכו', וכ"ה בבבלי הנ"ל.¹¹ ובירושלמי הנ"ל: נראה לו בחלום וכו'. ובר"מ (פ"ו מה' מע"ש ה"ו ופ"י מה' זכייה ומתנה ה"ז): אמרו לו בחלום וכו'. ובתשב"ץ¹² רצה מתחילה לפרש שבעל החלום הוא אדם אחר שחלם ואמר לו כן, ודחה פירוש זה, והסתייע מן השאילתות פרש' מקץ סי' כ"ט עיי"ש. ועיין במה"פ לירושלמי הנ"ל ד"ה הרי, ובהעמק שאלה לשאילתות שם. ועיין בהגהות הרמ"א יו"ד סוף סי' רנ"ט.

footnotes:
¹¹ בח"ד העיר על דברי הפרישה חו"מ ס' רנ"ה שדייק מלשון הטור שבעל החלום כוונתו לאביהם המת. ונראה שכן פירש אף בס' חסידים סוף סי' תשכ"ח (הוצ' מק"נ סי' שכ"ג, סוף עמ' 101). אבל ברור שהנכון כפירש"י שהכוונה לשר החלומות. וכן לשון זו בכ"מ (עיין מ"ש ר"י השיל בסה"י לכבוד מרכס, עמ' קע"ז, הערה 7. ויש להוסיף שם אף מדרש שה"ש, הוצ' גרינהוט פ"ב, כ"ה ע"ב). ואפשר שהטור ובעל ס' חסידים דייקו כן מלשון הירושלמי כאן.
¹² ח"ב סי' קכ"ח. וציין לו רע"א בגליון הש"ס לסנהדרין שם.


###### Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:10:1
[Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:10:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Maaser%20Sheni/r/5:10:1)

33. **האומר לבניו אפי' אתם מתים וכו'.**כלומר, מרעב. ובבא זו ליתא בתלמוד. ובר"מ פ"ו מה' מע"ש ה"ז, כלשון התוספתא כאן.


###### Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:11:1
[Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:11:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Maaser%20Sheni/r/5:11:1)

34. **ראו את אביהן שהטמין וכו'.**בבלי ור"מ הנ"ל, ר"מ פ"י מה' זכייה ומתנה ה"ה.


###### Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:11:2
[Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:11:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Maaser%20Sheni/r/5:11:2)

35. **אם כמערים וכו'.**כלומר, שמתיירא שלא יטלום בניו, כנ"ל. ועיין בהגהות מרדכי ב"ב פ"א סי' תרנ"ח. ובראב"ן (ד' פראג, קי"ב ע"ב): אם כמוסר דבריו להן, שקראן ואמר להן, ראו שאם אמות או אשכח וכו', דבריו קיימין, ואם כמערים, שבאו עליו פתאום, ואמר להן אילו מעות של פלוני וכו'.


###### Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:11:3
[Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:11:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Maaser%20Sheni/r/5:11:3)

36. **אם במתכוין לעדות וכו'.**בבבלי הנ"ל: אם כמוסר וכו'. ופירש"י בלשון צוואה, ועיין לשון הראב"ן הנ"ל. ועיין בס' חמרא וחיי לסנהדרין שם (ל"ב סע"ג מן הספר ד"ה ותו) מ"ש בזה. ובד כאן: אם **כמתכוין** וכו'. ועיי"ש בס' חמרא וחיי. ועיין מ"ש להלן שו' 37–38 בשם הר"ח.


###### Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:12:1
[Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:12:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Maaser%20Sheni/r/5:12:1)

**אמ' להם אחד אני ראיתי וכו'.**בבלי הנ"ל, ר"מ פ"י מה' זכייה ומתנה ה"ו.


###### Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:12:2
[Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:12:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Maaser%20Sheni/r/5:12:2)

37. **שהטמין מעות בשידה וכו'.**בבבלי הנ"ל: שהטמין מעות בשידה תיבה ומגדל, ואמר של פלוני הן, של מעשר שני הן, בבית, לא אמר כלום וכו'. והתוספתא קצרה וסמכה על הרישא. והראשונים ז"ל שאלו למה אינו נאמן, והרי עד אחד נאמן באיסורין. ותירצו (חי' הר"ן בסנהדרין שם, והוסיף שכן סובר גם רבינו תם) שמע"ש דינו כממון, שהרי מוציא ממון מחזקת הדיוט לגבוה, עיי"ש. וכמה מן הראשונים¹³ תירצו שאין עד אחד נאמן באיסורין אלא להקל, אבל לא להחמיר (כלומר, בממון חבירו), שאם לא כן הרי כל אחד יכול לאסור כל מה שביד חבירו. ועיין מ"ש להלן שו' 39.
אבל בחי' הר"ן הנ"ל הוסיף שאם אמר העד בפירוש שהאב היה כמעיד וכמוסר צוואה נאמן גם בבית לעניין מע"ש, אלא שסתם בבית אין האב כמוסר אלא כמערים, שלא להשביע את עצמו. ולא מצאתי לו חבר בשיטה זו.

footnotes:
¹³ מאירי שם, עמ' 127, תלמידי רבינו פרץ ותוספ' הרא"ש כת"י לפי כנה"ג חו"מ סי' רנ"ה, הגהות הטור אות י"ג. ועיין בס' חמרא וחיי שלו, ל' רע"א, ולא גלה שם את מקורו.


###### Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:12:3
[Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:12:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Maaser%20Sheni/r/5:12:3)

37-38. **במקום פלוני בשדה פלנית וכו'.¹⁴**כלומר, במקום המשתמר בשדה (עיין או"ז סנהדרין פ"ג, סי' ס"א). ולפי פשוטו מדברים כאן שהאב היה כמעיד וכמוסר, אבל אם יש לחשוב שהיה מערים הרי אף כאן המעות של היורשין (השלמה סנהדרין פ"ג סי' ז', ומאירי שם עמ' 127). ויש שפירשו (עיין בנימוקי יוסף שם), שמכיוון שהאב האמין לעד וטמן בפניו, ולא חשש שמא יטול לעצמו, העד נאמן מכל מקום, ואין חוששין שמא הערים האב (ועיין בחידושי רבינו יונה סנהדרין שם). אבל מפשוטו של העניין נראה שאין הבדל בין הרישא ובין הסיפא, ופירשו כאן ברישא שיש חילוק בין מערים ומתכוין לעדות, והוא הדין בסיפא.¹⁵ ועיין מ"ש להלן.
ובר"ח סנהדרין שם: כללו של דבר (וכו', כלומר, הסיפא בבבלי שם, ולהלן בתוספתא) כל שאין בידו ליטלן לא אמר כלום. ירושלמי¹⁶ ר' אסי בשם ר' יוחנן אם היה מתכוין למסור **להן** עדות עדותן קיימת. ומכיוון שברישא שם נזכר גם פקדון הרי ברור שאין עד אחד נאמן בפקדון אפילו אם האב היה כמוסר, ובעל כרחינו אנו אומרים שהדברים מכוונים לסיפא, בהטמין בשדה, ודווקא במתכוין האב לעדות (כשיטת ס' ההשלמה, המאירי ועוד הנ"ל). ואפשר שבשני עדים ג"כ אינם נאמנים אלא דווקא כשכיוון האב לעדות (עיין בשו"ת מהר"מ גאלנטי סי' קכ"ה, ס"ח ע"ג). ועיין במלחמות להרמב"ן סנהדרין פ"ג סי' אלף ה', ובבעל המאור שם ד"ה עד שיאמר בפנינו הודה לו, ובהי' הר"ן כ"ט ב' ד"ה אם, ומ"ש במה"פ לירושלמי פ"ג ה"ח ד"ה אם, והשוה גירסת הר"ח הנ"ל, ומ"ש בה' 16.

footnotes:
¹⁴ וכ"ה בד ובכי"ע, ובד"ח נשתבש: בשידה.
¹⁵ בבבלי הסדר אחר, ושם נתפרש החילוק בסיפא, וכאן נתבאר ברישא, ושתיהן מגלות אחת על השניה, ועיין בכנה"ג הנ"ל אות י'.
¹⁶ כוונת רבינו הוא לירושלמי סנהדרין פ"ג רה"ט, כ"א סע"ב. ומאמר זה עונה על המשנה שם: אם אמר, הוא אמר לי שאני חייב לו וכו' לא אמר כלום. ולפנינו בירושלמי הגירסא: למסור לו עדות עדותן וכו'. ועיין במה"פ שם מה שדייק מגירסא זו. ובמלחמות להרמב"ן, (שנביא להלן): למסור לו עדות עדותו וכו'.


###### Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:12:4
[Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:12:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Maaser%20Sheni/r/5:12:4)

39. **כל שאין מצוי להם וכו'.**כלומר, לבנים, ומצוי למעיד. ובבבלי הנ"ל: כללו של דבר כל שבידו (כלומר, ביד העד) ליטלן דבריו קיימין, אין בידו ליטלן לא אמר כלום. ובתוספ' הרא"ש¹⁷ תמה מאי מיגו שייך גבי מעשר שני, והרי מחוייב להחזיר להם את המעשר, ואפילו אם יאמר להם שאביהם הפקיד בידו מע"ש, אם ירצו לא יאמינו לו, שאין עד אחד נאמן עיי"ש. ולכאורה נראה שבכל מקום שאין המעות ברשות הבעלים ואינן מצויות להם, נאמן עד אחד לומר שהן של מע"ש, ודינו ככל האיסורין, שלא אמרו שאין אחד נאמן להחמיר, אלא אם החפץ הוא ברשות הבעלים, ואינו יכול לאסור מה שביד חבירו, אבל כשאינו ברשות הבעלים נאמן אפילו להחמיר.¹⁸ ועיין ירושלמי סוטה פ"ו סה"ב, כ"א סע"א.

footnotes:
¹⁷ חמרא וחיי לסנהדרין שם, קל"ב סע"ג מן הספר; כנה"ג חו"מ סי' רנ"ה הגהות הטור אות י"א.
¹⁸ ודברי רבינו שאפילו במפקיד מע"ש אין הנפקד נאמן לבניו שהפקדון הוא של מע"ש קשים מאד, שהרי השליש נאמן כשני עדים, עיין מ"ש בתס"ר ח"ב, עמ' 106. וצ"ע לשיטתו אם מותר לו למסור את הפקדון לבנים, מכיוון שיש להם רשות שלא להאמין לו, ויאכלו מע"ש מחוץ לירושלים.


###### Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:13:1
[Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:13:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Maaser%20Sheni/r/5:13:1)

**אמ' לו כובס וכו'.**כלומר, אעפ"י שאין לאומן חזקה (ב"ב פ"ג מ"ג), אינו אלא כשיש לו עדים שהיתה של אביו, כמפורש להלן. ועיין להלן ב"ב פ"ב ה"ו, ובירושלמי שם פ"ג ה"ה, י"ד ע"א, ובבלי שם מ"ה ב'. ועיין במשנת כתובות פ"ב מ"ב.


###### Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:13:2
[Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:13:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Maaser%20Sheni/r/5:13:2)

40-41. **אם יש עדים שהוא של אביו וכו'.**עיין במשנת כתובות הנ"ל. ועיין ריטב"א ב"ב מ"ה א', ובמ"מ רפ"ט מה' טוען ונטען.


###### Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:13:3
[Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:13:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Maaser%20Sheni/r/5:13:3)

41. **הקדיש סוקרין אותו וכו'.**בירושלמי פ"ה ה"א, נ"ה ע"ד: כהדא דתני אילן של הקדש סוקרין אותו בסיקרא וכו', זכר למזבח. כיי דתנינן תמן (מדות פ"ג מ"א) חוט של סיקרא חוגרו וכו'. תני ר' חייא סוקרין עליו בסיקרא הקדש. והברייתא שלנו נסמכת למשנתנו רפ"ה: כרם רבעי מציינין אותו וכו'.


###### Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:13:4
[Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:13:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Maaser%20Sheni/r/5:13:4)

42. **בית ע"ז מפחמין אותו וכו'.**וכ"ה בירושלמי הנ"ל. והציון הוא להראות שדינו לשריפה,¹⁹ ואסור ליהנות ממנו, ונותנים בו סימן פחום וכעור.

footnotes:
¹⁹ עיין להלן ע"ז ספ"ד (כי"ע ספ"ג), בירושלמי שם פ"ג ה"ג, מ"ב ע"ד, בבלי שם מ"ד א' ור"מ פ"ח מה' ע"ז סה"ו.


###### Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:13:5
[Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:13:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Maaser%20Sheni/r/5:13:5)

**בית מנוגע וכו'.**שדינו בנתיצה לעפר (עיין נגעים פי"ג מ"ג, ולהלן ערלה פ"א סה"ז) נותן עליו אפר מקלה (עיין תס"ר ח"ג סוף עמ' 195 ואילך). ולהלן נגעים רפ"ו (בבלי סנהדרין ע"א א'): מקום היה בגליל שהיו מציינין אותו, שהיו אומרים אבנים מנוגעות היו בו.


###### Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:13:6
[Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:13:6](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Maaser%20Sheni/r/5:13:6)

43. **מקום הרוג מציינין אותו וכו'.**לכאורה משמע שהכוונה לציון לשם מדידה, כדי להביא עגלה ערופה, כמפורש להלן סוטה רפ"ט (ובמקבילה שבירושלמי שם פ"ט ה"א, כ"ג ע"ג, וכגי' שרי"ר עמ' 217): וקוברין אותו ומציינין את מקומו וכו'. וכן פירש במה"פ כאן פ"ה ה"א, ד"ה מקום, עיי"ש מה שתמה על הר"מ. ברם לפירוש זה קשה למה מציינין בדם דווקא שמתייבש בנקל, ולמה לא יציינו בציון קבוע. ולא עוד אלא שלפי העניין כאן משמע שהציון הוא כדי להרחיק בני אדם מן האיסור כשאר הציונים שנשנו כאן.
ושמא הכוונה למקום הרוג שפינו אותו לבית הקברות,²⁰ וחוששים שמא יחפרו שם בני אדם, ויתגלה קצת דם שנבלע וייטמאו אם יאהילו עליו,²¹ ולפיכך שופכין על מקומו דם צפור, ומציינין אותו בזה, וכשיתייבש הדם האחרון, מכ"ש שיתייבש הדם הראשון. וכבר אמרו להלן (שקלים פ"א ה"ה) שאין מציינין על בשר המת. ופירשו בירושלמי (כאן פ"ה ה"א ובמקבילות. ועיין בבלי מו"ק ה' ב') "שמא יתאכל הבשר וכו' מוטב שיתקלקלו בו לשעה ואל יתקלקלו בו לעולם". ומלמדים אותנו כאן שמציינין על הדם, מפני שאף הציון הוא לשעה.

footnotes:
²⁰ כגון שנמצא בתוך התחום, כירושלמי נזיר פ"ו ה"א, נ"ו סע"א, ופסקו הר"מ בפ"ח מה' טומאת מת ה"ז.
²¹ כשיטת הראב"ד בחידושיו לב"ק ה"א ב', הוצ' ר"ש אטלס, עמ' רס"א, ומאירי שם, עמ' 285. והמנהג לחטט אחרי הדם כדי לקוברו עם ההרוג לא נזכר במקורות הקדומים, עיין ב"ח טיו"ד סוף סי' שס"ד.


###### Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:13:7
[Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:13:7](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Maaser%20Sheni/r/5:13:7)

43-44. **בחגירה של אבנים.**וכ"ה בכי"ע ובירושלמי הנ"ל בכי"ר (לפנינו בירושלמי: בחגורה). ובד: בהגירה. ובד"ח "תקנו" ושיבשו: במגירה, במגורה. והנכון כלפנינו. וכן במשנת עירובין פ"ב סמ"ד: ולשאר עושין חגירה²² וכו'. ופירושה מחיצה, עיין בתוספות עירובין כ"ב סע"ב ובפי' ר' יהונתן על הרי"ף שם. והסימן הוא כשם שאבן אינה ראויה לזריעה, כן אף מקום עגלה ערופה אסור בזריעה.

footnotes:
²² משנה שבירושלמי, לו, ערוך ערך חגר ועוד. ובהוצ' שלפנינו: חגורה.


###### Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:14:1
[Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:14:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Maaser%20Sheni/r/5:14:1)

44. **כרם רבעי עולה וכו'.**וכ"ה בד ובכי"ע (ונוסח צוק' בפנים ובשנו"ס אינו מדוייק). ובמשנתנו (פ"ה מ"ב): כרם רבעי היה עולה לירושלם מהלך יום אחד לכל צד וכו'. ומשרבו הפירות התקינו שיהא נפדה סמוך לחומה. ותנאי היה הדבר שאימתי שירצו יחזור הדבר לכמות שהיה. ר' יוסי אומר משחרב בית המקדש היה התנאי הזה. ותנאי היה אימתי שיבנה בית המקדש יחזור הדבר לכמות שהיה. והרישא הובאה בבבלי ר"ה ל"א ב' וביצה ה' א', ועיין ברש"י שם.
ובירושלמי כאן (פ"ה רה"ב, נ"ו ע"א) פירשו בטעם המשנה שחייבו להעלות כרם רבעי הנ"ל לירושלים, מפני שבדרך כלל היו הכורמים עושים את ענביהם יין לנסכים, ולא היו ענבים מצויות בירושלים, ולפיכך גזרו שיביאו את הפירות עצמם לירושלים, ולא את פדיונם. ובבבלי הנ"ל אמרו: מה טעם כדי לעטר שוקי ירושלים בפירות. וכן מוכח להלן בסמוך, עיין מש"ש. ולפי פשוטו משמע שהיו מוכרים את הענבים בירושלים, ומעטרים בהם את השוק. ואעפ"י שגם רבעי אסור במכירה, למ"ד ממון גבוה הוא,²³ מ"מ לא שמענו עדיין שאסור לפדות רבעי בירושלים, שהרי אף במע"ש אין קליטת מחיצות אלא מדרבנן (עיין בבלי ב"מ נ"ג ב' ובמקבילות), ובענבי רבעי לא גזרו, מחמת עיטור השוק. ומשום זה תקנו בתחילה בכרם רבעי שיביא את הפירות עצמם מן המקומות הסמוכים לירושלים, וימכרו אותם בשוק על מנת שקדושתם תתחלל על הכסף שמקבל המוכר, ודינו כחילול וכפדיון.²⁴ ועיין מ"ש להלן שו' 49–50 בשם הראבי"ה כת"י, ובהערה 31 שם.
ומשרבו הפירות בירושלים התקינו שיהא נפדה סמוך לחומה, כלומר, אפילו אם הכרם סמוך לחומה פודין אותו מחוץ לירושלים ולא בירושלים, ותקנו שיהא דינו כמע"ש, ונפדה אפילו בפסיעה אחת חוץ לחומה,²⁵ אלא שהתנו שתקנה זו היא על תנאי, וכשיתמעטו הפירות תתבטל תקנה זו, ויהא מותר לפדות ענבי רבעי בירושלים, וממילא אפשר יהיה לתקן שיביאו את הפירות עצמם לירושלים, כדי לעטר בהם את השוק.
ור' יוסי חולק וסובר שתנאי זה על בטול התקנה היה כשחרב בית המקדש, וחששו שמא יתמעטו הלבבות ולא ירצו לבטל תקנה (כלומר, שלא לפדות ענבי רבעי בירושלים) שנתקנה בזמן הבית, ולפיכך עמדו ב"ד והתנו שלכשיבנה בית המקדש (ויהיה צורך בנסכים) יחזור הדבר לכמות שהיה, כלומר, שיהא מותר לפדות ענבי רבעי בירושלים, וממילא אפשר יהיה לתקן שיביאו מן הסמוך לירושלים, כדי למוכרו שיתחלל על הדמים.²⁶ וע"פ פירוש זה תתבאר גם התוספתא להלן.

footnotes:
²³ עיין בבלי קידושין נ"ד ב', וירושלמי כאן פ"ה סה"ג.
²⁴ ולא אסרו מכירה, אלא כשמוכר בזול לשם רבעי שהלוקח יאכלו בקדושה, והמעות יהיו חולין, עיין מ"ש לעיל פ"א שו' 4. ועיין רדב"ז ח"ה, סי' ש"א קצ"ט, ובעמק יהושע סי' ט"ו.
²⁵ עיין בבלי מכות י"ט ב'.
²⁶ פירשתי בעיקר ע"פ ס' משנה ראשונה פ"ה מ"ב. ועיין בפיה"מ להר"מ שם ובחבורו פ"ט מה' מע"ש ה"ה ומ"ש עליו בכפו"פ פנ"ג, עמ' תש"כ. ועיין בתיו"ט למשנתנו הנ"ל ובח"ד כאן ובצל"ח ביצה ה' ב'. וכל הפירושים דחוקים מאר.


###### Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:14:2
[Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:14:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Maaser%20Sheni/r/5:14:2)

44-45. **במי דברים אמורים וכו'.**עיין מ"ש על צורה זו לעיל דמאי פ"ג הע' 14.


###### Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:14:3
[Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:14:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Maaser%20Sheni/r/5:14:3)

45. **בכרם שיש בו חמש גפנים וכו'.**כלומר, התקנה הראשונה שצריכים להביא את הפירות עצמם לירושלים (ונמכרים שם), לא היתה אלא בכרם ממש, בן חמש גפנים (עיין כלאים פ"ד מ"ה ומ"ו),²⁷ אבל לא בכרם פחות מיכאן, ולא בשאר אילנות.²⁸ ותנא זה שנה איפוא במשנתנו: כרם רבעי עולה וכו', כרם דווקא, ולא נטע רבעי,²⁹ אבל לעניין חיוב רבעי, שנה נטע רבעי, שגם גם שאר אילנות נוהג בהם רבעי, כמפורש להלן.

footnotes:
²⁷ ומכאן שרבעי נוהג אפילו בכרם פחות מחמש גפנים, וכן מפורש להלן שו' 46: הרי זה נפדה וכו'. ובשאילתות פרש' קדושים סי' ק': אסיר למיכל מן פיריהו עד דפריק להו, והוא דהוו שתים כנגד שתים ואחת יוצא זנב וכו'. ועיין גם ברש"י סוטה מ"ג ב' ד"ה קלא, ובחידושי הרמב"ן ר"ה י' א' ובהעמק שאלה שם אות י"ט. ועיין מאירי ברכות ל"ה סע"א. וכאן אין זכר לשיטה זו שבפחות מה' גפנים אינו כרם כלל אף לעניין רבעי, כמו לעניין חזרה מעורכי המלחמה.
²⁸ עיין להלן סוטה פ"ז סהי"ח, ספרי שופטים פי' קצ"ה, עמ' 235, ובמקבילות שבירושלמי ושבבבלי סוטה שם.
²⁹ וכן פסק הר"מ בפ"ט מה' מע"ש ה"ה. ועיין בירושלמי פ"ה ה"א, נ"ה ע"ד, בבלי ברכות ל"ה א' ובתוספ' ר' יהודה שם. ועיין מה שהאריך בזה הרי"ן אפשטין ז"ל במבוא לנוה"מ, עמ' 14 ואילך.


###### Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:14:4
[Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:14:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Maaser%20Sheni/r/5:14:4)

46. **רבן שמעון בן גמליאל וכו'.**מדברי רשב"ג כאן לא שמענו את דעתו בשאר פירות האילן, אלא שלא הבדיל בין כרם שיש בו חמש גפנים ובין גפן אחת, ואפשר שלשיטתו התקנה הראשונה היתה לא בכרם אלא בגפנים.


###### Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:14:5
[Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:14:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Maaser%20Sheni/r/5:14:5)

47-48. **ומחלק ממנו לשכניו וכו'.**חוזר לדברי הת"ק, וכפירוש בעל ח"ד. וכן בירושלמי למשנתנו: התקינו שיהא עולה לירושלם מהלך יום לכל צד. אף הן מחלקין אותו לקרובין ולשכינין ולמיודעין. אפילו דבר קל היה מעטר את השוק. כלומר, מכיוון שהיו צריכין למכור אותו בזול (עיין להלן), הרי היו מחלקין את הרבעי לקרובים ולידידים, ומ"מ מה שנשאר היה מעטר את השוק.


###### Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:14:6
[Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:14:6](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Maaser%20Sheni/r/5:14:6)

48-49. **אין בזה עיטור השוק וכו'.**כלומר, אם מתירים לו למכור את הפירות לשם עיטור השוק,³⁰ הרי אין כאן עיטור השוק, מפני שכולם יודעים שהוא רבעי וירצו לקנותו בזול (עיין לעיל פ"ד שו' 41 ומש"ש), ואף הוא יעדיף יותר לחלק אותו בין קרוביו וידידיו ולא יביא אותו לשוק. ולפיכך אמר ר' שמעון שהבעלים פודים אותו בירושלים כשער הזול, והפירות מתחללין, וממילא יוכל למכור אותם כחולין ויעטר בהם את השוק.

footnotes:
³⁰ עיין מ"ש בבאור המשנה לעיל שו' 44.


###### Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:14:7
[Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:14:7](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Maaser%20Sheni/r/5:14:7)

49. **ודמיו נאכל מעשר שני.**כ"ה בד. ובכי"ו בטעות: מעשר עני. והנכון בכי"ע: ודמיו נאכלין כמעשר שיני, ומה שקנה בדמיו יש לו קדושת מע"ש.


###### Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:15:1
[Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:15:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Maaser%20Sheni/r/5:15:1)

49-50. **משחרב הבית וכו'.**מכאן משמע לכאורה שהתקנה לפדות את הפירות סמוך לירושלים היתה אחרי החורבן, וכפירוש המפרשים בדברי ר' יוסי למשנתנו הנ"ל. וכן הוכיח מכאן בכפו"פ פנ"ג סוף עמ' תש"כ ואילך. ברם בראבי"ה כת"י סי' תתקס"ג (ואני מעתיק מתס"ר ח"ד עמ' 192): "בתוספתא גרסינן משחרב [ה]בית [בית דין] הראשון לא אמרו להם כלום, פירוש לא הצריכום כלל להעלותם לירושלים שלא קדש, ב"ד האחרון גזרו להעלותם ולפדותם סמוך לחומה, כדין מעשר שני שאינו נפדה בירושלים".³¹ ואין התוספתא חולקת על משנתנו (אף לפירושנו), אלא מוסיפה שאפילו אחרי החורבן, עדיין היתה התקנה עומדת בעינה שפודהו מחוץ לירושלים דווקא.³²

footnotes:
³¹ מדברי רבינו מוכח שפירש במשנתנו "שיהא נפדה סמוך לחומה" - סמוך לחומה דווקא ולא בירושלים, עיין מ"ש לעיל שו' 44.
³² ובבבלי ר"ה ל"א ב' וביצה ה' ב' משמע שב"ד האחרון הוא ר' יוחנן בן זכאי ובית דינו, עיי"ש ועיין בח"ד.


###### Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:16:1
[Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:16:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Maaser%20Sheni/r/5:16:1)

52. **ולא רצה לפדותו וכו'.**בבבלי הנ"ל (בהע' 32): ובקש להפקירו לעניים, אמרו לו תלמידיו, רבי, כבר נמנו עליך חביריך והתירוהו וכו'. ומשמע שר' אליעזר עדיין חשש לתקנה ראשונה שהצריכה להביא את הענבים עצמם לירושלים, ולא רצה ר"א לטרוח בדבר, ולפיכך בקש להפקירו (עיין ברש"י ובתוספ' שם), ואמרו לו תלמידיו שכבר נמנו והתירו לפדותו, וממילא אין צורך להפקירו.³³
וגם בתוספתא כאן פירושו שר' אליעזר ביקש להחמיר על עצמו כתקנה ראשונה, ולא היה לו כדאי לטרוח ולהביא את הענבים כדי לאוכלן בירושלים,³⁴ ולפיכך הניחו כמות שהוא ולא פדה אותו, ורצה להניח לעניים לבוצרו שהם יביאו את הרבעי לירושלים. ואמרו לו תלמידיו שמשגזרו שיהא נפדה סמוך לחומה, ולא בירושלים יש כאן חומרא ולא קולא, ויכול³⁵ אתה לפדותו וכו'. ועיין מ"ש באו"ש פ"ב מה' ממרים ה"ב ד"ה ובמה.

footnotes:
³³ ולפי פשוטו משמע שהמעשה היה אחרי החורבן, וכפירש"י.
³⁴ וסבר ר' אליעזר קדושה ראשונה של ירושלים קדשה לעתיד לבוא, עיין בתוספ' שבועות ט"ז א' ד"ה דכ"ע ועוד. ועיין מ"ש רמא"י בהר המריה פ"ו מה' בית הבחירה אות כ"ד.
³⁵ על צריך שפירושו "יכול", עיין מ"ש בירושלמי כפשוטו, עמ' 252 [ומש״ש בגליון, ועיין רש״י בכורות ל״ח א׳ ד״ה וצריך.], ותס"ר ח"א, עמ' 155 [דב"ר פ"ד, ו'.], ויש להוסיף על הדוגמאות שהבאתי כהנה וכהנה.


###### Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:16:2
[Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:16:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Maaser%20Sheni/r/5:16:2)

53-54. **ושאר כל האילן נטע רבעי וכו'.**כלומר, שאפילו לתקנה ראשונה, אינו עולה מן הסמוך לירושלים, ואינו נפדה ונמכר בירושלים, ודינו כמע"ש לכל דבר, עיין מ"ש לעיל שו' 44.


###### Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:17:1
[Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:17:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Maaser%20Sheni/r/5:17:1)

55-56. **במי דברים אמורים וכו'.**עיין מ"ש על צורה זו לעיל דמאי פ"ג הע' 14.


###### Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:17:2
[Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:17:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Maaser%20Sheni/r/5:17:2)

56. **בשביעית אבל בשאר שני שבוע וכו'.**ירושלמי פאה פ"ז ה"ו, כ' ע"ב וכאן פ"ה רה"ג, נ"ו ע"א. ופירשו שם שרבי סובר בשיטת ב"ש שלמדו נטע רבעי ממעשר שני, וכשם שאין מעשר שני בשביעית כן אין חומש ובעור לנטע רבעי בשביעית (אבל מ"מ יש לו קדושה שכתוב בו קודש הילולים, ויקרא י"ט, כ"ד), אבל בשאר שני שבוע אף ב"ש מודים לב"ה שיש לנטע רבעי חומש ובעור, מפני שהוקש למע"ש (תו"כ קדושים פרש' ג' ה"ח, צ' ע"ב ומקבילות).


###### Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:17:3
[Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:17:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Maaser%20Sheni/r/5:17:3)

57. **רבן שמעון בן גמליאל או' וכו'.**ירושלמי הנ"ל. ובארו בירושלמי הנ"ל שלרשב"ג בשיטת ב"ש לא למדו נטע רבעי ממע"ש כלל, וקדושתו הוא מחמת הכתוב קודש הילולים (ויקרא י"ט, כ"ד), ואין לנו סמך מן הכתוב שהוא טעון חומש וביעור.


###### Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:18:1
[Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:18:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Maaser%20Sheni/r/5:18:1)

59. **אין גוממין אותו וכו'.**בב"ר פל"ח, ט' עמ' 359: הכרם הזה בשעה שאין עושה פירות, מה בעליו עושים לו מגממין אותו. וכנראה שנהגו לגמום את הכרמים בשנה רביעית לנטיעתם, לעבות את גזעיהם כדי שיעשו יותר.³⁶ ולפיכך אסרו ב"ש לגמום כרם רבעי, כדי שלא ינהגו לעשות כן תמיד בשנה זו, ויבטלו מצות רבעי.³⁷

footnotes:
³⁶ וקודם לכן עדיין קשה היה לדעת אם הם עושים פירות הרבה, עיין בפי' הרמב"ן על התורה ויקרא י"ט, כ"ג, ובשו"ע יו"ד סי' רצ"ד ס"ק י"ז. ובדיקת הכרם בתוך ארבע שנים הראשונות דווקא היה נהוג בעולם העתיק, עיין מ"ש קולומילא בספרו de re rustica ס"ג פ"ו סי' ד'.
³⁷ לשיטת ב"ש אם גמם את כרמו פחות מטפח חייב בערלה, עיין ירוש' כלאים פ"ו ה"ב, ל' רע"ג: כולהון משום בית שמאי. ומדברים כאן בגומם ומשאיר טפח, שאם גמם יותר מכאן אינו מרויח כלום.


###### Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:19:1
[Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:19:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Maaser%20Sheni/r/5:19:1)

59-60. **בית שמיי אומ' אין פודין וכו'.**ר"ש פ"ה מ"ה, תוספ' ב"ק ס"ט א' ד"ה אימא, והובאו בשו"ת תרומת הדשן סי' קצ"ב, ר' ישעיה ב"ק שם (לפי שטמ"ק סד"ה ולעניין פסק), חי' הרשב"א שם, שו"ת שלו ח"א סי' תשמ"ד, מיוחסות סי' קנ"ו, כפו"פ פנ"ג עמ' תשי"ח.
וכתב הר"ש שם: והא דאין פודין במחובר, היינו לפי שאין בקיאין בשומא בעודו מחובר, מידי דהוה אענבים לבית שמאי וכו'.³⁸ וכן כתב רבינו ישעיה (בשטמ"ק הנ"ל): דב"ש סברי אין מחללין ענבים דלא ידיעא שומתן ואתי לזלזולי בשומא, וב"ה סברי דידיעה שומתן. ובצפנת פענח להגר"י ראזין (פ"י מה' מאכלות אסורות הי"ז) פירש שב"ש דרשו "קודש הלולים" שמצות חילול הוא בדבר שמהללין בו, והוא יין, עיין בבלי ברכות ל"ה א'.

footnotes:
³⁸ וממנו בשאר כל הראשונים הנ"ל. ובשו"ת הרשב"א ח"א סי' תשמ"ד כתב: וההיא דאין פודין במחובר כתב רב אחא ז"ל דטעמא משום דלא בקיאי בשומא בעודו במחובר, מידי דהוה אענבים לב"ש. ולכאורה יש כאן שיבוש ברור, וצ"ל: כתב הר"ש ז"ל, וכן הגיה הנצי"ב בהעמק שאלה קדושים סי' ק' אות י"ז. אבל ראיתי גם בכפו"פ פנ"ג, עמ' תשי"ח: וכתב גאון דהתם טעמא משום דבמחובר לא בקיאי בשומא, דאלו בקיאי בענבים שרי (כנראה שצ"ל: שרי, כענבים) לב"ה.


###### Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:19:2
[Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:19:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Maaser%20Sheni/r/5:19:2)

60. **יין וענבים.**הראשונים הנ"ל. ר"מ פ"ט מה' מע"ש ה"ג, סמ"ג עשין קל"ז, ר"א ע"א, ס' החינוך מצוה רמ"ז.


###### Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:19:3
[Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:19:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Maaser%20Sheni/r/5:19:3)

61. **שאין פודין במחובר לקרקע.**הראשונים הנ"ל, מאירי ב"ק ס"ט א' עמ' 200 ופי' הרש"ס, פ"ו ע"א. והנה כל הראשונים הנ"ל (חוץ מאלה שנזכיר להלן) קבלו את שיטת הר"ש שאין פודין במחובר לקרקע לכתחילה, מפני שאין שומתו ידועה, אבל בדיעבד הוא פדוי, ולא עוד אלא שדבר ששומתו ידועה פודין אותו אפילו לכתחילה. וכן כתב ר' ישעיה הנ"ל: "דתניא בסוף מעשר שני כרם רבעי בש"א אין פודין אותו ענבים וכו', **משמע** אבל במחובר כ"ע מודי דלא" וכו', "אבל בדבר הידוע שומתו אפי' במחובר מחללינן". וכנראה שלפני רבינו הסרה כאן הבבא שלנו "אבל הכל מודין וכו' ", ונקט כן מדיוקא. ועיין גם בתוספ' רבינו פרץ לב"ק שם שהסיק מן הסוגייא שם שפודין במחובר.³⁹
אבל בר"מ פ"ט מה' מע"ש ה"ב: ואין פודין אותו במחובר כמעשר שני. וכן מוכח מן הירושלמי כאן פ"ה ה"ג (ומקבילה שבפיאה פ"ז ה"ו), עיין באו"ש על הר"מ הנ"ל. ולפ"ז גם בדיעבד אינו פדוי במחובר לקרקע. וכן הסתייעו מן התוספתא כאן בסמ"ג ובמאירי הנ"ל. וכן פסקו הרא"ש (ברכות פ"ו סי' א' ובה' קטנות סוף ה' ערלה), הטור (יו"ד סי' רצ"ד), ארחות חיים (ח"ב עמ' 215), בשו"ת תרומת הדשן הנ"ל, ובש"ע יו"ד סי' רצ"ד ס"ק ו', ועיין בבאור הגר"א שם אות י"ט. ובכפו"פ פנ"ג עמ' תשי"ח הנ"ל כתב כמסתפק: ופדיון אפשר דאינו במחובר וכדאית' בתוספות מס' מעשר שני פרק בתרא ב"ש אומר וכו'. ובס' החינוך הנ"ל (מצוה רמ"ז) הביא את שתי הדעות. ועיין בשו"ת הרדב"ז, לשונות הר"מ, ח"ב סי' קע"ט.

footnotes:
³⁹ עיין מ"ש לעיל הע' 38.


###### Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:20:1
[Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:20:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Maaser%20Sheni/r/5:20:1)

61-62. **אין נוטעין אותו ברביעית וכו'.**כלומר, לכתחילה לא יטע כרם בשנה רביעית לשמיטה מפני שהרבעי שלו חל בשמיטה (עיין תוספ' ב"ק ס"ט א' ד"ה והצנועין), ונמצא ממעט באכילתו ומצמצמו עד זמן ביעור השביעית (ומ"ש בית שמאי שאין לנטע רבעי בעור, הוא מחמת רבעי אבל לא משום שביעית). ודינו כמעשר שני שאסור לחללו על פירות שביעית מטעם זה, עיין לעיל שביעית רפ"ז ומש"ש, ועיין נגעים פ"א מ"ד ובבלי נדה ל"ח סע"א ואילך.


###### Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:21:1
[Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:21:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Maaser%20Sheni/r/5:21:1)

62-63. **אילן שנטעו בערב ראש שנה וכו'.**כלומר, שנטעו בסמוך לראש השנה ונתברר שנקלט לפני ראש השנה, ומותר לקיים אותו בשביעית (כירושלמי שביעית פ"ב רה"ו, ל"ג ע"ד). ולפי פירושנו בתוספתא שביעית (פ"ב שו' 9) צריך לפרש כאן שלא עלתה לו שנה בערב שביעית,⁴⁰ ופירותיו אסורים משום ערלה עד ט"ו בשבט של שנה שניה לשמיטה.⁴¹ ומט"ו בשבט של שנה שניה של שמיטה עד ט"ו בשבט של שנה שלישית של שמיטה הפירות נטע רבעי, ופטורין מן המעשרות. ומט"ו בשבט של שנה שלישית עד ט"ו בשבט של שנה רביעית של שמיטה אין מעשר שני אלא מעשר עני. והפירות שחנטו אחרי ט"ו בשבט של שנה רביעית של שמיטה, אפילו אם נלקטו לפני הפסח פטורין מן הביעור בשנה זו,⁴² ונמצא שמע"ש של אילן שניטע בערב ר"ה של שביעית אינו חייב בבעור לפני השמיטה השניה. אבל אם נטע את האילן בערב שביעית, ונקלט ל' יום לפני שביעית, הרי נחשבת לו ערב שביעית כשנה, ופירותיו ניתרים לגמרי בר"ה של שנה שלישית לשמיטה,⁴³ והפירות שחנטו מר"ה של שלישית עד ט"ו בשבט של שלישית חייבין במעשר שני ומתבערים ברביעית. ולפיכך נקטה התוספתא "בערב ראש שנה של שביעית" דווקא.
ולמסורת הירושלמי בתוספתא שביעית הנ"ל (עיין מש"ש), צריך לפרש שברייתא זו כר"מ, ואם נקלט האילן בערב ר"ה היא נמנית לו כשנה, ומ"מ פירותיו אסורין משום ערלה עד ט"ו בשבט של שנה שניה לשמיטה, ומשום רבעי עד ט"ו בשבט של שנה שלישית לשמיטה,⁴⁴ ומט"ו בשבט של שלישית אין כבר מעשר שני וכו', כנ"ל. אבל אם נטעה בתהילת ערב שביעית, הרי פירותיו ניתרין לגמרי בר"ה של שנה שלישית לשמיטה, ועדיין יש כאן ביעור של מע"ש ברביעית, עיין מ"ש לעיל. וכל המפרשים נדחקו מאד בבאורה של ברייתא זו.

footnotes:
⁴⁰ והברייתא היא שלא כר"מ שחושב יום אחד בשנה כשנה, ולדעתו, אם ברור שנקלטה לפני שביעית, נמנית לו ערב שביעית כשנה.
⁴¹ עיין מ"ש לעיל שביעית פ"ב שו' 9 בשם הר"ח וס' האשכול.
⁴² עיין ספרי ראה פי' ק"ט, עמ' 170, שו' 9 ומקבילה.
⁴³ עיין בס' האשכול שהזכרנו לעיל הע' 41.
⁴⁴ עיין ר"מ פ"ט מה' מע"ש ה"י.


###### Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:22:1
[Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:22:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Maaser%20Sheni/r/5:22:1)

64. **המקדיש מעשר שני וכו'.**בר"מ ספ"ג מה' מע"ש: המקדיש מעשר שני שלו לבדק הבית הרי זה פודה אותו מי שפודהו על מנת וכו'. ועיין מ"ש לעיל פ"ב שו' 41. וברדב"ז על הר"מ הנ"ל נראה כמסתפק אם הבעלים חייבים בשני חומשין, עיי"ש. ודבריו צ"ע מגמרא ערוכה (מנחות פ"ב א'): המתפיס מעות מעשר שני לשלמים, כשהוא פודן מוסיף עליהם שני חומשין, אחד לקודש ואחד למעשר.


###### Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:23:1
[Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:23:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Maaser%20Sheni/r/5:23:1)

65. **ר' יוסה אומ' בערתי וכו'.**משנתנו פ"ה סמ"י וספרי כי תבא פיס' ש"ג עמ' 321 ופסיקתא זוטרתי במקומו. וכל הברייתא בשם התוספתא בכפו"פ פמ"ב עמ' תקס"ח.


###### Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:23:2
[Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:23:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Maaser%20Sheni/r/5:23:2)

65-66. **זו חלה. דבר אחר וכו'.**וכ"ה בכי"ע, בכפו"פ, בספרי ובפסיקתא זוטרתי הנ"ל. ובד: זו חלה. וגם נתתיו ללוי זו מעשר ראשון, לגר ליתום ולאלמנה זו מעשר עני, ואכלו בשעריך ושבעו זו מעשר שני. דבר אחר וכו'. ואין לנוסח ד שום קיום, ותלמיד טועה הוסיפו ע"פ המשנה ושבשו. והתוספתא הוסיפה על משנתנו, ושנתה את הסיפא בשם ר' יוסי.


###### Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:24:1
[Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:24:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Maaser%20Sheni/r/5:24:1)

66. **כיון שהפרשתו מן הבית וכו'.**המפרשים נדחקו מאד בפירושו, עיין בח"ד כאן ובפירושו על הספרי, רצ"ו סע"א ואילך. ולולא דברי כל המפרשים הייתי מפרש שבבא זו מבארת את עניין הביעור ואומרת ש"בערתי" אינו מתייחס לנתינה הראשונה אלא לבעור ממש, ואין בעור מעשרות אלא הוצאה מן הבית. והזוכה יאכלנו בירושלים או יפדנו, או יתננו למי שצריך.⁴⁵
והתנא שלנו סובר שבעור מע"ש ונטע רבעי בשעת הבעור הוא כפשוטו של מקרא שהוא מוציאן מביתו ממש, כבעור שביעית לשיטת כמה מן הראשונים (עיין לעיל שביעית רפ"ח ומש"ש). וכן בפי' הרמב"ן (בהר כ"ה, ז'): "ולא מנו חכמים במשנה פירות שביעית לא מן הנשרפים ולא מן הנקברים, ואינו אלא שהוא צריך לבערם מרשותו ולהפקירם לעניים ולכל אדם, כענין **בערתי הקדש מן הבית וכו' ".** ולהלן שם כתב: "וכבר שנו בתוספתא⁴⁶ שביעור שביעית כביעור מעשר שני". וממילא אנו למדים מדברי הרמב"ן שביעור מע"ש כביעור שביעית לשיטתו, וחולק על הר"מ (פי"א מה' מע"ש ה"ח) גם בבעור מע"ש (כפי שראה לנכון בפי' מהרש"ס לשביעית, קנ"ו ע"ב). ועיין רע"ב פ"ה מ"ו ד"ה התבשיל ומה שתמה עליו בתיו"ט שם.
וכשם שתקנו חכמים "אוצר" בפירות שביעית בשעת הבעור (עיין לעיל שביעית רפ"ח), כן תקנו גם בבעור מע"ש. ובעור זה הוא כפשוטו של מקרא (דברים י"ד, כ"ה): מקץ שלש שנים תוציא את כל מעשר תבואתך בשנה ההוא, והנחת בשעריך. ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך והגר והיתום וכו'. ובספרי שם (פיס' ק"ט עמ' 170): "והנחת בשעריך. אם אין שם עני הניחו באוצר", כלומר, באוצר ב"ד (כמו לעניין בעור בשביעית, ומפרשי הספרי נדחקו מאד בפירושו). וכן לעיל שם (פי' ק"ח, כנוסח הדפוסים): לוי הזה תן לו מחלקו (כלומר, מעשר ראשון). אין לו חלקו תן לו מעשר שיני, אין לו מעשר שני, תן לו מעשר עני, תן לו שלמים וכו'.⁴⁷

footnotes:
⁴⁵ ועיין במשנתנו פ"ה מ"ו. ושם מדברים כשיש בידו ליתן את התרומה ואת המעשרות לכהן וללוי, ואין להוציא משם כלום אם תרומה חייבת בבעור. ובוודאי שלכל הפחות מדרבנן חייב לתת לכהן בשעת הבעור, אבל אם אין כהן אינו צריך להפקיד, ומשמדה בידו עד שיזדמן לו כהן, וכשנתנה לכהן אין הכהן חייב בבעור לעולם. ובנידון זה שונה תרומה ממע"ש שחייב להוציאו מביתו בשעת הבעור (ואפילו אם אינו יכול להביאו לירושלים), ומבכורים ביד כהן, לשיטת החכמים, עיין מ"ש להלן בכורים פ"א שו' 27 ד"ה וחייבין בביעור.
⁴⁶ שביעית פ"ז שו' 9, עיין מש"ש.
⁴⁷ וכנראה, שמקור האוצר נעוץ בזמן הבית, עיין מלאכי ג', י'; נחמי' י', ל"ח ואילך. וכן מעיד הירושלמי (סוף מע"ש ובמקבילה בסוטה פ"ט הי"א, כ"ד ע"א): בראשונה היה מעשר נעשה לשלשה חלקים. שליש למכרי כהונה ולויה ושליש לאוצר ושליש לעניים ולחבירים שהיו בירושלים. ומסתבר שלא הוציאו את המעשרות מן העם לפני זמן הביעור, שהרי ניתן להם רשות לעכבם עד זמן הביעור, ודווקא בשעת הביעור הכריחו ב"ד את העם לבער את המעשרות, ונתנו שליש לכהנים ושליש לאוצר ושליש לעניים בירושלים, כדי שיאכלו שם אף את המע"ש.


###### Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:24:2
[Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:24:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Maaser%20Sheni/r/5:24:2)

**כל העסוקין במצות וכו'.**כפו"פ פמ"ב, עמ' תקס"ח הנ"ל, פי' הר"מ עראמה לאיוב פ"מ (ד"ו שכ"ז, קי"ח רע"ב). ועיין מ"ש להלן.


###### Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:24:3
[Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:24:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Maaser%20Sheni/r/5:24:3)

67. **פיהם פתוח בתפילה וכו'.**וכ"ה בד ובכפו"פ הנ"ל. ובכי"ע וכן בפי' הר"מ עראמה הנ"ל: פיהן פותחין וכו'. והכוונה אחת, שפיהם פתוח לתפילה, שתהיה שגורה בפיהם ותתקבל. והשוה תהלים נ"א, י"ז. והברייתא שלנו נסמכת למשנתנו (פ"ה מי"ג): עשינו מה שגזרת עלינו ("עשיתי ככל אשר צויתני", דברים כ"ו, י"ד), אף אתה עשה מה שהבטחתנו וכו', ואת האדמה אשר נתתה לנו בטל ובמטר. וכן בירושלמי תענית (פ"א רה"ד, ס"ד ע"ב): חד בר נש הוה מפיק מעשרוי כתיקנן. א"ל ר' מנא קום אמור בערתי הקודש מן הבית. והעניין מתפרש ע"פ התוספתא שלפנינו, שר' מנא גזר תענית וצוה לאדם זה שהוציא את המעשרות כתיקונן שיקרא את פרשת וידוי מעשרות,⁴⁸ והיינו: עשיתי ככל אשר צויתני וכו', עשינו מה שגזרת עלינו אף אתה וכו' בטל ובמטר וכו', כלשון המשנה הנ"ל. וכמו שאמרו כאן, שהעוסקין במצות פיהם פתוח בתפילה לפני המקום שנאמר ותגזר אומר ויקם לך וכו', והם מתפללים על הגשמים ונענים.⁴⁹ ובתנחומא כי תשא סי' י"ד (שמ"ר פמ"א, א'): אין לנו שעה שאנו באים בזרוע⁵⁰ אלא בשעת ביעור מעשרותינו מן הבית וכו'.

footnotes:
⁴⁸ אין כאן וידוי ממש ולא זמן וידוי, אלא קריאת הפרשה גרידא לשם תפלה. ועיין בהשגות הראב"ד פי"א מה' מע"ש ה"ד. ובכפו"פ פמ"ב, עמ' תקס"ח הנ"ל: והוידוי הוא דרך תפילה, וכדאיתא בתוספ' ר' יוסי אומר וכו', ולזה יתכן שיאמר בכל מקום מארץ ישראל שיבער שם פירותיו, ואם כן דברי הר"מ יותר נראין.
⁴⁹ עיין ירוש' תענית פ"ג הי"ב, ס"ז ע"א, מה שדרשו שם בסוף הפסוק הזה. ועיין בבלי שם כ"ג א'.
⁵⁰ עיין על לשון זו בירושלמי כאן פ"ה ה"ח, נ"ו ע"ד, ובפ"מ שם ד"ה ורב.


###### Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:24:4
[Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:24:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Maaser%20Sheni/r/5:24:4)

**לפני המקום.**כ"ה בד, בכי"ע ובכפו"פ הנ"ל.


###### Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:25:1
[Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:25:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Maaser%20Sheni/r/5:25:1)

69. **ממעון קדשך וגו'. זו מקום השקפה שנ' וכו'.**וכ"ה בד ובכפו"פ הנ"ל. ובכי"ע: ממעון קדשך מן השמים, ממעון קדשך השקיפה, שנ' וכו'. ובילקוט המכירי חבקוק עמ' 44: תוספתא דמעשר שני השקיפה ממעון קדשך מן השמים שנ' וכו'. וכנראה שהגירסא שלפנינו נכונה, ופירושה: ממעון קדשך מן השמים זו מקום השקפה, כלומר, שמקום ההשקפה הוא אינו ממעון קדשך גרידא אלא מן השמים, ומביא ראייה מן הפסוק בתהלים (פ"ה, י"ב): וצדק משמים נשקף.


###### Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:25:2
[Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:25:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Maaser%20Sheni/r/5:25:2)

70. **משמים. מאוצר טוב שבשמים וכו'.**וכ"ה בד ובכפו"פ הנ"ל. ובמכירי הנ"ל: מן השמים מן אוצרו הטוב מן השמים. ובמכילתא בשלח, ויסע רפ"ב, עמ' 160: משמים, מאוצר הטוב של שמים וכו'. ועיין בת"י שם ט"ז, ד'.


###### Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:26:1
[Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:26:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Maaser%20Sheni/r/5:26:1)

72. **הכל בכלל הברכה וכו'.**וכ"ה בד. ופירושו שגם האוצר והעיסה וכן דברים שאינם חייבים במעשרות כולם בכלל ברכה זו, כמפורש בכתובים (דברים כ"ח, ג' ואילך). ובכי"ע: הכל היו בכלל הברכה וכו'. ובמכירי הנ"ל: הכל היה בשביל ברכה וכו'.


###### Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:27:1
[Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:27:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Maaser%20Sheni/r/5:27:1)

73. **הכל בזכות ישראל וכו'.**בדב"ר הוצ' ליברמן עמ' 82: בזכות ישראל, שנאמ' יפתח ה' לך את אוצרו הטוב, מהו לך, אלא בזכותך מוריד מטר. ובירושלמי (שביעית פ"ד ה"ג, ל"ה ע"ב ובמקבילות): מה ישראל אומרין להם (כלומר, לאומות העולם) ברכנו אתכם בשם ה'. לא דייכם, כל הברכות הבאות לעולם בשבילינו וכו'. ועיין ב"ר פס"ו, ב' עמ' 746 ובהערות שם. ועיין שה"ש רבה רפ"ז, דב"ר כי תבא (פ"ז, ז'), ובהוצ' ליברמן עמ' 110 ואילך.


###### Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:27:2
[Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:27:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Maaser%20Sheni/r/5:27:2)

73-74. **עין יעקב אל ארץ.**הכוונה לסוף הפסוק: דגן ותירוש אף שמיו יערפו טל. ואפשר שדורש "עין יעקב" כמו "יען יעקב", עיין תו"כ בחוקותי פ"ח ה"ט, קי"ג ע"ג, והשוה מכילתא דרשב"י (הופמן) עמ' 93.


###### Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:27:3
[Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:27:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Maaser%20Sheni/r/5:27:3)

74. **הכל בזכות המזבח וכו'.**עיין בבלי כתובות י' ב', וברש"י שם ד"ה מזין, ועיין וי"ר פ"א, י"א ובמקבילות.


###### Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:28:1
[Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:28:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Maaser%20Sheni/r/5:28:1)

75. **הכל לפי מתנות וכו'.**וכ"ה בד. ובכי"ע ובמכירי הנ"ל: לפי המתנות וכו'. ועיין בפסיקתא דר"כ, עשר תעשר, צ"ו ע"א ואילך; תנחומא ראה סי' י', הוצ' בובר סי' ז'; שמו"ר ספל"א.


###### Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:29:1
[Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:29:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Maaser%20Sheni/r/5:29:1)

79. **מפאת קדים וכו'.**בד: מפאת קדים עד פאת ים דן אחד, מפאת קדים ועד פאת ים ראובן אחד, מפאת קדים עד פאת ים נפתלי אחד. ובכי"ע: מפאת קדים ועד פאתים דן אחד, ראובן אחד ונפתלי אחד. ובכל הנוסחאות שבתוספתא אינו אלא תורף הכתובים ביחזקאל (מ"ח, א' ואילך), ולא הלשון ממש.


###### Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:29:2
[Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:29:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Maaser%20Sheni/r/5:29:2)

80. **מלמד שהמעשרות וכו'.**בכפו"פ פמ"ב, עמ' תקס"ט (ד"ר, ש"ט ע"ב): תוספות ארץ זבת חלב ודבש, מלמד שהמעשרות נוטלין את השומן ואת הדגן. ויש כאן השמטה, וצריך להשלימה ע"פ התוספתא כאן.


###### Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:29:3
[Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:29:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Maaser%20Sheni/r/5:29:3)

**נותנין טעם וריח וכו'.**שבזכות מעשרות גשם וטל יורד לעולם, והטל נותן טעם בפירות. ועיין במקורות שציין בכפו"פ הנ"ל עמ' תקס"ט. ועיין במשנת סוטה פ"ט סמי"ב. ועיין אבות דר"ן נו"ב פ"ה.


###### Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:29:4
[Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:29:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Maaser%20Sheni/r/5:29:4)

**ושמן דגן בפירות.**בד ובכי"ע: ושמן ודגן בפירות. כלומר, נותנים שומן, וכח ההזנה (דיגון)⁵¹ בפירות. אבל גם גירסתנו יש לה קיום עיין מ"ש להלן.

footnotes:
⁵¹ עיין מ"ש לעיל, עמ' 466, הע' 21.


###### Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:30:1
[Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:30:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Maaser%20Sheni/r/5:30:1)

81. **את השמן ואת הדגן.**וכ"ה בד ובכי"ע ובכפו"פ הנ"ל. וכ"ה בתוספתא סוטה בכל הנוסחאות. אבל במשנה, בירושלמי ובבבלי סוטה: את שומן הדגן. עיין מ"ש לעיל בסמוך.