## Tosefta Kifshutah on Shabbat Chapter 10

###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:1:1
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:1:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/10:1:1)

1. **הזורק מרשות היחיד לרשות היחיד וכו'.**כנראה שצ"ל: הזורק מרשות הרבים לרשות הרבים ורשות היחיד באמצע וכו', כמו שהוא בד, כי"ע, כי"ל ובבלי צ"ז סע"ב. וכן מוכח בירושלמי פי"א ה"א, י"ג ע"א, בברייתא דשמואל. והשיבוש שלפנינו מקורו בראשי תיבות שנשתבשו, שהיה כתוב: הזורק מרה"ר לרה"ר ורה"י באמצע וכו', וקרא הסופר: הזורק מרה"י לרה"י ורה"ר באמצע וכו'. וכן כותב הרא"ש בשו"ת שלו כלל מ"ה סי' ב': ורי"ש כותבין גג שלה קצר, עד שנקראת במקום אחר כמין יו"ד.¹
ואנו מציעים להגיה כאן בתוספתא מפני שאנו הולכים אחרי רוב הנוסחאות, אבל לא נגענו בפנים הנוסח, מפני שאפשר ואפשר שהנוסחאות הוגהו על פי הבבלי והירושלמי, והנכון כלפנינו. וכן שנינו במשנתנו פי"א מ"א: הזורק וכו' מרשות היחיד לרשות היחיד ורשות הרבים באמצע, ר' עקיבא מחייב וחכמים פוטרים, ונתבאר בשני התלמודים שהחכמים סוברים קלוטה לאו כמי שהונחה דמי, ואפילו זרק למטה מעשרה טפחים פוטרים החכמים, מפני שאין כאן הנחה ברשות הרבים (ועיין במשנה ב' שם, וברש"י צ"ו א'), ומשום מעביר בר"ה אין כאן, אם במקום שזרק אין ר"ה רחב ד' אמות,² ומפרשת כאן התוספתא שאם העקירה והנחה בתוך ד' אמות של רשות הרבים פטור, כשיטת החכמים, אבל אם הן מחוץ לד' אמות, חייב משום מעביר ד' אמות ברשות הרבים, אעפ"י שעקירה והנחה היו ברשות היחיד. וכן מפורש במאירי צ"ז ב': אין צריך לומר בזורק מרשות היחיד לרשות היחיד ורשות הרבים באמצע, שאם היה ברשות הרבים שבאמצע ד' אמות חייב. ועיין היטב מ"ש הגר"מ זעמבא בספרו תוצאות חיים סי' ג', אות ב' ואילך, ומש"ש בסי' א' אות ג' (בעניין העברה). ולגירסא זו הלשון שבסיפא, וכן הבבא שלהלן (שתי סרטאות וכו'), מתפרשת בנקל.

footnotes:
¹ עיין מ"ש בתס"ר ח"ג, עמ' 124, שם, עמ' 153–154, ועוד.
² עיין מ"ש לעיל פ"א, שו' 3–4, ד"ה ומבואות המפולשין.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:1:2
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:1:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/10:1:2)

1-2. **בתוך ארבע אמות פטור, חוץ לארבע אמות חייב.**לפי גירסת רוב הנוסחאות פירושו שאם אין ד' אמות בצרוף של שתי רשויות הרבים פטור, מפני שקלוטה לאו כמי שהונחה דמי³ (וכחכמים של משנתנו הנ"ל), ואם יש בין שתיהן ד' אמות חייב מפני שרשויות מצטרפות,⁴ וכמבואר בבבלי, ועיין בירושלמי הנ"ל.⁵ ועיין במאירי שם צ"ז ב', ומ"ש במרכבת המשנה פי"ג מה' שבת הי"ז ובתוצאות חיים הנ"ל סי' ו', אות ג'. והגירסא שלפנינו בתוספתא נתפרשה לעיל בסמוך.

footnotes:
³ ואין כאן הוצאה מרשות הרבים לרשות היחיד.
⁴ עיין בר"ח צ"ח ב' וברשב"א צ"ה א' (בשם רב האיי), ומ"ש בשו"ת אבני נזר או"ח סי' רמ"א.
⁵ הפירוש בירושלמי אינו בטוח. ולפי הפירוש השני שבק"ע (ד"ה ורשות היחיד באמצע) סוברת הברייתא של שמואל שאין השטח של רשות הרבים הראשונה מצטרף לשנייה, ואינו חייב אלא אם יש ד' אמות ברשות הרבים השנייה, וקמ"ל שאעפ"י שרשות היחיד מפסיקה בין עקירה והנחה ומבטלת את הצרוף של השטחים, מ"מ חייב על השנייה אם עבר שם ד' אמות רצופות. והמשך לשון הירושלמי מסייע לפירוש זה, עיי"ש.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:1:3
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:1:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/10:1:3)

2-3. **שתי סרטאות זו על גבי זו זרק מן העליונה לתחתונה וכו'.**וכ"ה בד. ובכי"ל: זרק מן התחתונה לעליונה תוך ארבע אמות פטור, חוץ לארבע אמות חייב. ובכי"ע חסרה בבא זו. ולפי הגירסא שלפנינו ברישא של התוספתא בבא זו מתפרשת כפשוטה, ששתי רשויות (סתם סרטא היא רשות הרבים, עיין לעיל פ"א ה"ב) חלוקות (כגון שאחת גבוהה מחברתה י' טפחים) מצטרפות לשעור ד' אמות. אבל לפי גירסת רוב הנוסחאות ברישא בבא שאינה צריכה היא, שהרי אם שתי רשויות מצטרפות בהפסק רשות היחיד, קל וחומר כשאין רשות היחיד ביניהן, כפי שהעירו המפרשים. ושמא פירושו שאעפ"י שהחפץ עבר כאן למעלה מעשרה טפחים (כשזרק מן התחתונה לעליונה, או להפך), מ"מ מצטרף מה שתחתיו לד' אמות, כמפורש בירושלמי כאן פי"א ה"א, י"ג ע"א: היה עומד בר"ה וזרק למעלה מעשרה רואין שאם תפול,⁶ אם נחה בתוך ארבע אמות (כלומר, ממקום שזרק) פטור, ואם לאו חייב. והקשו שם מברייתא דשמואל (שהיא מעין הרישא שלנו) שמוכח משם שאין רשות היחיד מצטרפת לד' אמות, ותירצו: תמן שאם תפול קרקע שתחתיה רשות היחיד, ברם הכא שאם תפול קרקע שתחתיה רשות הרבים. ולפיכך אפילו עבר דרך מקום פטור (למעלה מעשרה) מצטרף מה שלמטה לתוך ד' אמות. ועיין בבלי צ"ט ב' ובתוספות שם ד"ה או ובתוספות ו' א' ד"ה התם.

footnotes:
⁶ עיין בס' ניר לירושלמי שנתקשה למה האריך הירושלמי בלשונו, ולא אמר כעין לשון הבבלי (ח' סע"ב): הזורק מתחילת ארבע לסוף ארבע דרך למעלה מעשרה חייב (עיי"ש ברש"י. אבל עיין בתוספות שם ובהשגות הראב"ד פי"ב מה' שבת הי"ד, אבל הדין דין אמת לכל השיטות), עיי"ש.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:1:4
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:1:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/10:1:4)

3. **לתוך ארבע אמות פטור.**כלומר, אם נחה בתוך ארבע אמות ממקום שזרק פטור, אפילו אם החפץ עשה באויר באלכסון יותר מד אמות, עיין בס' ניר לירושלמי הנ"ל.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:1:5
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:1:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/10:1:5)

3-4. **זרק מן האסרטא לדיר ולסהר וכו'.**כלומר שזרק מן האסרטא, שהיא רשות הרבים, לרשות היחיד, אעפ"י שהרשות היחיד הוא בכרמלית, והחפץ עבר מרשות הרבים לרשות היחיד דרך כרמלית, חייב, כאילו הוציא מרשות הרבים לרשות היחיד בלי הפסק ביניהן.
ובירושלמי פ"א ה"א, ב' ע"ג: היה עומד בר"ה וזרק לדיר, או לסהר, דרך כרמלית חייב. ואם הוציא פטור (מפני שמהלך כמניח). והרישא היא בתוכנה כמו הברייתא שלנו. ועיין מש"ש בירושלמי כפשוטו, עמ' 9.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:1:6
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:1:6](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/10:1:6)

4. **אפי' הן בבקעה וכו'.**סתם בקעה היא כרמלית, עיין מ"ש לעיל פ"א, שו' 7, ד"ה והבקעה.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:1:7
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:1:7](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/10:1:7)

5. **הזורק מן החנות דרך סטיו לפלטיא חייב.**כ"ה בכי"ל, אלא ששם בטעות: ופלטיא (ופלטא?) במקום: "לפלטיא". ובכי"ו וכן בד: פטור. ובכי"ע יש כאן השמטה ע"י הדומות, וצ"ל שם: לפלטיא [חייב. מן החנות לסטיו ומסטיו לפלטיא] פטור. ופירושו כמו ברישא, והיינו הזורק מתוך רשות היחיד דרך כרמלית⁷ לרחבה גדולה,⁸ שהיא רשות הרבים, חייב כברישא. ועיין בבבלי ה' ב', ו' א', צ"א ב'.

footnotes:
⁷ עיין מ"ש לעיל פ"א, שו' 8, ד"ה והאסטוניות.
⁸ עיין מ"ש לעיל פ"א, שו' 3.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:1:8
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:1:8](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/10:1:8)

**מן החנות לסטיו וכו'.**כלומר, שהחפץ נח לרגע בסטיו, ומשם הוצא לפלטיא פטור, מפני שלא עשה מלאכתו בבת אחת, עיין במשנתנו פ"י מ"ב ובירושלמי ובבבלי הנ"ל.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:1:9
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:1:9](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/10:1:9)

5-6. **ומסטיו לפלטיא פטור.**כ"ה ("פטור") בכי"ל. ובכי"ו וכן בד בטעות: חייב. ועיין מ"ש לעיל, שו' 5, על גירסת כי"ע.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:2:1
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:2:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/10:2:1)

6. **שתי בקעות זו על גבי זו וכו'.**כלומר, שתי כרמליות, עיין לעיל, שו' 4, ד"ה אפי'.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:2:2
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:2:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/10:2:2)

6-7. **ומן העליונה לתחתונה פטור.**כ"ה בכי"ע ובכי"ל, והמוקף חסר שם, וכן הגיה הגר"א. ובד בטעות: ומן העליונה לתחתונ' בתוך ארבע אמות פטור, חוץ לארבע אמות חייב. ושמא אפשר לקיים את גירסת כי"ו, וצריך להשלים אחרי "חוץ לארבע אמות" את המלה "פטור". כלומר, בין זרק בתוך ארבע אמות ובין זרק מחוץ לארבע אמות פטור, משום ששתיהן הן כרמליות. ואגב שהזכיר ברישא (בשתי סרטאות זו על גבי זו) את החילוק בין תוך ד' אמות ובין חוצה להן הזכיר אף כאן את שתיהן, ושתיהן לפטור. ומתוך לשון התוספתא משמע שלכתחילה אסור לטלטל מכרמלית לכרמלית, כשיטת הירושלמי פי"א ה"ה, י"ג ע"ב. וכן פסק הר"ח ק"א ב'⁹ (וממנו בס' העתים, עמ' 53), ס' יריאים השלם סי' רע"ד, ק"נ ע"א, והרוקח סי' צ"ט.¹⁰ אבל לשיטת הבבלי מה לי שתי כרמליות, מה לי כרמלית אחת, ובשתיהן מותר לכתחילה לטלטל פחות מד' אמות.

footnotes:
⁹ אבל עיין בראבי"ה ח"א סי' רל"ג, עמ' 323, ובהע' 24 שם.
¹⁰ עיין אהצו"י, עמ' 125. ועיין להלן, הע' 25. אבל שיטת הבבלי היא שמותר לטלטל מכרמלית לכרמלית, עיין בהערת ר' יעקב כהנא (אצל הגר"י שור) לס' העתים, עמ' 53, הע' ס"ד. ואף לשיטת הירושלמי כתב בס' יריאים (הלשון בס' יריאים השלם משובש, והנכון הוא בס' יריאים ד"ו סי' ק"ב, מ"ח ע"ב): כגון ים ובקעה, אבל ים וים, בקעה ובקעה, שרי. וכ"ה בס' הרוקח שהזכרנו בפנים. ורבותינו כתבו כן כדי שלא להרחיב את המחלוקת בין שני התלמודים. וכנראה שפסקו כן להלכה, ונראה שמקורם בשיטת הגאונים, עיין היטב בשבה"ל השלם עניין שבת סי' ק"י, מ' ע"א. אבל מסתימת לשון הר"ח משמע שאין מטלטלין מכרמלית לכרמלית אפילו מבקעה לבקעה, וכן משמע מלשון התוספתא כאן. ועיין מ"ש לעיל פ"א, שו' 9, ד"ה לא מתוכן.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:2:3
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:2:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/10:2:3)

7-8. **אסתרטה על גבי בקעה וזרק וכו'.**רשב"א ק' א' ד"ה ר"ש בשם תוספתא פי"א,¹¹ וממנו במאירי ח' ב' (ז' ע"א מן הספר) ד"ה וגדולי המחברים. ועיין בתוספות בכורים שהעיר על הרשב"א, ובאר את דברי הר"מ שנביא להלן.

footnotes:
¹¹ והיה לפניו חילוק הפרקים כמו שהוא בד ובכי"ל, ועיין גם לעיל פ"ט, הע' 82.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:2:4
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:2:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/10:2:4)

8-9. **ר' שמעון או' אם יש במקום שזרק עומק עשרה טפחים הרי זה חייב.**ופשיטא שיש ברחבו ארבעה¹² כמפורש בבבלי ק' א' בברייתא שלהלן הי"ג, שו' 39. וסובר ר' שמעון שדין בור בבקעה כדין דיר וסהר בבקעה, וכשם שחייבנו לעיל (בה"א) בזורק מן האיסרטא לדיר וסהר שבבקעה, כן הדין נותן שיהא חייב בזורק מן האיסרטא לבור (עמוק עשרה ורחב ארבעה) שבבקעה. ואפשר לומר, כהשערת בעל תוספות בכורים, שאף הת"ק מודה בזה, ואין ר"ש חולק אלא מוסיף.¹³ וכן נקט הראב"ד בהשגות פי"ד מה' שבת ה"ו כדבר פשוט דלכולי עלמא בור שבכרמלית רשות היחיד הוא. וכן אפשר לפרש גם להלן, שו' 39 ואילך, שאין ר"ש חולק על הת"ק, וכפשוטו של הבבלי ק' א', עיין מ"ש להלן, שו' 39–40, ד"ה ובס' יריאים.
אבל בר"מ פי"ד מה' שבת ה"ו (לפי גירסת כ"י רבינוביץ על קלף ושלשה כת"י תימן): בור שבכרמלית הרי הוא ככרמלית, ואפילו עמוק מאה אמה ורוחב (בכ"י תימן: ורחב) מאה אמה. וכן מביא במעשה רוקח בשם נ"א. וברשב"א ובמאירי הנ"ל (לעיל שו' 7–8) מעתיקים בשם הר"מ: ורוחב ארבעה. וכן מעיד במגיד משנה שכן הוא "בספרי רבינו הראשונים שבאו בארץ הזאת" (כלומר, ספרד). ואין הבדל למעשה בין שתי הגירסאות. ועיין גם בעבודת הקדש להרשב"א בית א' שער ג', ד"ו י"ג ע"א.
אבל במגדל עוז שם: "בור שבכרמלית הרי הוא ככרמלית, ואפילו גבוה מאה אמה, עכ"ל רוב הספרים הנמצאים בינותינו". ומוכח שבספרים הללו נשמט שיעור הרוחב. וכן בשאלה לחכמי לוניל¹⁴ העתיקו: אעפ"י שהוא עמוק מאה אמה (ולא הזכירו את הרוחב). והשיב להם הר"מ: אבל יראה לי מדבריכם שיש בספר שלכם חסרון דברים, וזהו נוסח הספר בור שבכרמלית הרי הוא ככרמלית, אפילו עמוק מאה אמה, אם אין בו ארבעה. וכ"ה בר"מ בדפוסים בכל ההוצאות שבדקתי.¹⁵ ואין ספק שאין כאן טעות סופר בספרים הקדמונים של הר"מ, אלא שרבינו חזר בו.¹⁶ ועיין היטב במרכבת המשנה במקומו שבאר את תשובת הר"מ, ודבריו מוכרחים.
נמצאנו למדים שלשיטת הר"מ במהדו"ק בור עמוק עשרה ורחב ד' בכרמלית בטל לגבי כרמלית, ולמד כן מדברי התוספתא כאן, ופירש שהת"ק לעיל חולק על ר' שמעון ופוטר כשזרק מר"ה לבור שבכרמלית, וכן הסיקו ברשב"א ובמאירי הנ"ל. ועיין ברשב"א שם שהקשה על רבינו מכמה מקומות בבבלי, וחילק שם בין סלע, או תל, שבכרמלית שמחיצותיו ניכרות, שהוא רשות היחיד גמורה אפילו בכרמלית (ועיין גם לעיל ה"א), ובין בור שאין מחיצותיו ניכרות. ברם אחרי חזרת רבינו¹⁷ אין שום הכרח לפרש שהת"ק חולק על ר' שמעון, ועיין מ"ש להלן, שו' 39–40.

footnotes:
¹² וכן בכמה ברייתות להלן ה"ח, ה"י ואילך לא נזכר רוחב ארבעה, וסמכו על המפורש בה"ה-ה"ז. ואעפ"י שאף הבקעה היא עמוקה, הרי בבקעה המדרון מתלקט עשרה טפחים ביותר מד' אמות, מה שאין כן הבור שעמקו הוא באשבורן, או שהוא מתלקט עשרה טפחים בד' אמות או פחות מהן, עיין להלן, שו' 18.
¹³ בירושלמי לא חילקו מעולם בין הסיגנון אמר ר' פלוני ובין ר' פלוני אומר, ובשתיהן לפעמים השני חולק על הראשון, ולפעמים אין שם מחלוקת כלל. ואף בסיגנון הבבלי אין כאן כלל קבוע בהחלט, עיין ר"ן גיטין פ"ו סי' תתקכ"ד.
¹⁴ שו"ת הר"מ הוצ' הרא"ח פריימן זצוק"ל סי' נ"ט, והעירו עליה ברשב"א ובמגדל עוז הנ"ל.
¹⁵ וכן בגליון הר"מ על קלף, כת"י רבינוביץ (בכ"י מאוחר): ס"א אם אינו רוחב ד'.
¹⁶ וכן הבין במאירי הנ"ל שהר"מ תיקן אח"כ את דבריו. והואיל והשואלים לא העתיקו את הנוסחא הקדומה אלא נוסחא לקויה בחסרון השלים רבינו את החיסרון לפי דעתו האחרונה.
¹⁷ ברשב"א ובמאירי שם תמהו אף על הנוסח המתוקן של הר"מ, ושאלו, אם אין בבור רוחב ארבע, הרי הוא מקום פטור וחולק רשות לעצמו, ולמה דינו ככרמלית? ועיין בכ"מ במקומו שמתרץ שאין מקום פטור בכרמלית, משום דמצא מין את מינו וניעור, וכמ"ש הר"ן וכו'. וכבר תמה במעשה רוקח במקומו, למה הביא מרן בשם הר"ן, והרי כן מפורש בר"מ עצמו להלן פי"ז הי"א, עיי"ש. ועיין בבלי עירובין ט' א' ובגליון הש"ס לירושלמי כאן פי"א ה"ב.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:3:1
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:3:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/10:3:1)

9-10. **מבוי ששוה לרשות היחיד וכו'.**כ"ה בכל הנוסחאות, וכן מעתיק בשם התוספתא ברשב"א ובמגיד משנה (בשם הרשב"א) פי"ז מה' שבת ה"ד, והעיר עליהם בתוספות בכורים במקומו. ובבבלי ק' א': תניא נמי הכי מבוי ששוה לתוכו וכו', והיא הברייתא שלנו, כמו שכתב ברשב"א שם "אלא שדרך בעלי הגמ' לקצר בלשון הברייתות בהרבה מקומות ולשנות בלשון, ובלבד שתהא הברייתא קיימת". מעתה ברור ש"שוה לרשות היחיד" פירושו "ששוה לתוכו", כלומר שאין קרקעיתו עשוייה מדרון, אלא שבסופו הוא הולך ושופע לרשות הרבים, כפירוש המפרשים, ומדברים כאן במבוי הסתום שיש לו שלש מחיצות.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:3:2
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:3:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/10:3:2)

10-11. **אם יש גובה עשרה טפחים בתוך ארבע אמות וכו'.**השגות הראב"ד פי"ז מה' שבת ה"ד ורשב"א הנ"ל. ופירושו כמו שפירש"י (ק' א' ד"ה תל): שהוא מדרון והולך ומתלקט מעט מעט עד שמגביה עשרה טפחים מתוך ד' אמות הרי הוא כאילו זקוף כולו. ובירושלמי עירובין פ"א ה"א, י"ח ע"ג: היה שם גדר,¹⁸ אם מתלקט הוא עשרה טפחים מתוך ג' צריך קורה, ואם לאו אין צריך. אית תניי תני מתוך ארבע. מאן דמר מתוך שלש רבנן, מאן דמר מתוך ארבע ר"מ. והארכנו בזה להלן עירובין פ"ד, שו' 70, ד"ה וכן מפורש, ולהלן שם.

footnotes:
¹⁸ כלומר, תל, עיין מ"ש לעיל פ"א, שו' 2, ד"ה וכן גדר.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:3:3
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:3:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/10:3:3)

11. **אין צריך לחי וקורה.**וכ"ה בד, בכי"ע, ברשב"א ובבבלי הנ"ל. ובכי"ל בטעות: צריך לחי וקור'.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:3:4
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:3:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/10:3:4)

11-12. **רשות הרבים השופע לרשות היחיד הרי היא כרשות היחיד.**בבבלי הנ"ל לא העתיקה, ואף הרשב"א קיצר אותה במלה "וכו' ". וכנראה שהתוספתא סוברת שבכגון דא רואים את כל השפוע ככבש היורד מר"ה לרשות היחיד, וכמחיצה עקומה. ועיין היטב בירושלמי פי"א ה"ג, י"ג ע"א, ובמקבילה שבכלאים פ"ו ובשנות אליהו כלאים פ"ו מ"ב. ועיין רשב"א ה' ב' ד"ה בכותל משופע. וצ"ע. ופשיטא שבפתח המבוי עדיין המדרון גבוה ג' טפחים, שאם לא כן הרי יש הפסק בין המדרון והמבוי.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:3:5
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:3:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/10:3:5)

12. **שוה לרשות הרבים וכו'.**בבבלי ק' א' הנ"ל: שוה לרשות הרבים ונעשה מדרון לתוכו וכו', כלומר שבפתחו שוה המבוי לרה"ר, והוא שופע ויורד לתוך המחיצות שלו.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:3:6
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:3:6](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/10:3:6)

13-14. **רשות היחיד השופע לרשות הרבים וכו'.**כל הבבא עד "אין צריך לחי וקורה" נשמטה בכי"ע ע"י הדומות, וישנה גם בד ובכי"ל. והרשב"א קיצר אותה במלה "וכו' ", ובבבלי איננה. וכאן פירושו שסוף המבוי יורד ושופע לרשות הרבים, ורואים את גובה המדרון כמחיצה למבוי, והשאר הוא כבש לרה"ר ודינו כרה"ר, עיין בבלי ק' א' וברש"י שם ד"ה תל.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:3:7
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:3:7](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/10:3:7)

14-15. **שוה לכאן ולכאן וגבוה מן האמצע אם יש גובה וכו'.**כלומר אם המבוי השופע לרשות הרבים שוה בתחילתו ובסופו, אלא שבאמצעיתו יורד ושופע בחלק מן המבוי, ואח"כ הוא שוב שוה עד סופו, ומשם ואילך שופע ויורד לרשות הרבים, הרי האמצע נידון כחריץ לחלק העליון וכגדר לחלק התחתון, ויש כאן שני מבואות, ושניהם סתומים מכל צדדיהם. ובירושלמי עירובין פ"א ה"א, י"ח ע"ג: היה מונדרן (כלומר, מדרון) באמצע המבוי לעליונים נידון משום חריץ, ולתחתונים משום גדר.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:3:8
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:3:8](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/10:3:8)

16. **רשות היחיד השופע לרשות היחיד הרי היא כרשות היחיד וכו'.**כלומר, אם מדרון יורד מרשות היחיד אחד לרשות היחיד שני, אף כאן המדרון נידון כאילו הוא כולו כבש לשני, אעפ"י שגובהו נראה כאילו הוא מחיצה לראשון, ומכאן ואילך השפוע הוא חוץ למחיצתו, מ"מ נידון גם כמחיצה עקומה לשני. ועיין בבלי צ"ט ב'.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:3:9
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:3:9](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/10:3:9)

16-17. **לרשות הרבים הרי היא כרשות הרבי'.**אין כאן אלא חזרה של סיכום.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:4:1
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:4:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/10:4:1)

17. **תל ברשות הרבים וכו'.**רשב"א ובבלי ק' א' הנ"ל.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:4:2
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:4:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/10:4:2)

18. **ונתן על גביו חייב.**כ"ה בד, כי"ע, כי"ל ורשב"א הנ"ל. ובבבלי: ר' חנינא בן גמליאל אומר תל המתלקט עשרה מתוך ארבע וזרק ונח על גביו חייב. ובכי"ו נשמטה המלה "חייב" בטעות.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:4:3
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:4:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/10:4:3)

18-19. **פחות מכן בתוך ארבע אמות פטור וכו'.**כלומר, אם מתלקט פחות מעשרה טפחים בתוך ארבע אמות דינו כקרקע שוה, ואם העביר עליו פחות מארבע אמות אינו כמוציא מר"ה לרשות היחיד, ופטור. וכן אם העביר ד' אמות חייב, ואין דינו ככרמלית שרחבה ארבע ופחותה מעשרה, אלא דינו כקרקע שוה.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:5:1
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:5:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/10:5:1)

19-20. **גג ברשות הרבים גבוה עשרה וכו'.**כ"ה בד ובכי"ע. ובכי"ו בטעות: גג ברשות היחיד וכו'. ובכי"ל נשמטה בבא זו ע"י הדומות. ומכאן ואילך הברייתות נסמכות למשנתנו פי"א מ"ב: חולית הבור והסלע שהן גבוהין עשרה ורחבן ארבעה, הנוטל מהן והנותן על גבן חייב וכו'.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:5:2
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:5:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/10:5:2)

20-21. **פחות מכן בתוך ארבע אמות פטור וכו'.**כ"ה ("פטור") בד ובכי"ע, ובכי"ו נשמטה המלה "פטור" בטעות. ונראה שהמלים "פחות מכן" הן באשגרה מלעיל, והכוונה לפנינו: למטה מכאן, כלומר שלא נתן על גבי הגג אלא למטה ממנו,¹⁹ דינו כרשות הרבים, וכמשנתנו פי"א מ"ג: למטה מעשרה טפחים כזורק בארץ. ועיין בפירש"י צ"ו ב' ד"ה כזורק. ולשיטת אביי (בבלי ז' ב') שחורי רשות הרבים כרשות הרבים, פטור אם זרק פחות מד' אמות, אבל אם זרק ד' אמות חייב. ולשיטת רבא (שם) הברייתא תפתר כמשנתנו הנ"ל, כשהדביק בצד הגג דבילה שמנה וכדומה.

footnotes:
¹⁹ במאירי עירובין צ"ט א' (149 ע"ב): שהגג בכל מקום שהוא רשות היחיד הוא, ואפילו למטה מעשרה. וכנראה שכוונת הרב היא למה שכתב שם פ"ד ב' (125 ע"א) ד"ה גג.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:6:1
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:6:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/10:6:1)

21. **עמוד ברשות הרבים וכו'.**בח"ד ובתכ"מ העירו על שאלת ר' מרדכי בבבלי צ"ט ב'. וכנראה שלא הכירו בבבלי ברייתא זו, עיין בתכ"מ שתמה גם על הראשונים שם שלא הביאוה. אבל עיין בבעל המאור בפי"א בסוגיין ובתירוצו שם מתורצת גם קושייתו. ועיין בתוספות שם ד"ה או ועיין בירושלמי פ"י ה"ב, י"ב ע"ג.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:6:2
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:6:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/10:6:2)

22. **פחות מכן וכו'.**כלעיל, שו' 20–21. ועיין רשב"א ח' א' ועוד.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:7:1
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:7:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/10:7:1)

23. **מנורה ברשות הרבים וכו'.**פירוש הגאונים לטהרות כלים פי"א מ"ז, עמ' 24, ערוך ערך פרח א', ועיין בהערות שם. ובירושלמי פ"א ה"א, ב' רע"ד: תני ר' הושעיה מנורה שהיא עומדת בר"ה גובהה עשרה ופירחה ארבעה, המשתמש מתוכה לרשות הרבים, ומרשות הרבים לתוכה חייב. א"ר מנא לא סוף דבר מנורה, אלא אפילו קנה בר"ה גבוה עשרה טפחים, וטבלה נתונה בראשו וכו'. ועיין שם לעיל בסמוך. ובשי"ק שם ד"ה קנה העיר שבירושלמי לא ידעו את הברייתא שבבבלי ק"א א' שזו היא שיטת ר' יוסי בר' יהודה, אבל חכמים פוטרים בקנה. והבבלי יעמיד את הברייתא שלנו שהמנורה עצמה עבה ג', עיי"ש בתוספ' ד"ה ויש. ובתכ"מ העיר על הירושלמי הנ"ל, ולמד מדברי ר' מנא עצמו שהמנורה היא עבה ג', שאם לא כן מה הוסיף ר' מנא.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:7:2
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:7:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/10:7:2)

25. **פחות מכן וכו'.**כלומר, פחות מעשרה טפחים דינה כרשות הרבים, מפני שאין כרמלית לכלים, כשיטת כמה מן הראשונים,²⁰ וכן מוכח להלן. (תוספות בכורים). ועיין במרכבת המשנה פי"ד מה' שבת ה"ח ומ"ש להלן, שו' 32, ד"ה פחות מכאן.

footnotes:
²⁰ שו"ת הר"י מיגש סי' כ"ה, רש"י ח' סע"א, תוספות ה' א' ד"ה כאן ועוד.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:8:1
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:8:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/10:8:1)

25-26. **עגלה ברשות הרבים וכו'.**עיין במ"א או"ח סי' רס"ו ס"ק ז' ד"ה ודע שבאר כמה פרטים בדין עגלה בר"ה. ובהלכה זו מסתיימות התוספות לפי"א מ"ב. ועיין מ"ש לעיל הערה 12.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:9:1
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:9:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/10:9:1)

27. **הזורק בכותל למעלה מעשרה טפחים וכו'.**במשנתנו פי"א מ"ג: הזורק ארבע אמות בכותל למעלה מעשרה טפחים כזורק באויר. ופירשו בה בירושלמי במקומו ובבבלי (ז' ב', ק' א') שזרק דבילה שמנה ונדבקה לכותל למעלה מעשרה טפחים, והרי אין כאן מקום הנחה, ודינו כאויר, ואין רה"ר למעלה מעשרה טפחים. ואמרו שם בבבלי (הנ"ל): אמר רב יהודה אמר רב א"ר חייא זרק למעלה מעשרה והלכה ונחה בחור כל שהוא באנו למחלוקת ר' מאיר ורבנן, לר"מ דאמר חוקקין להשלים ("רואין בכוונת הלב כאילו חקוק הוא ויש בו ד' על ד' "), מיחייב, לרבנן דאמרי אין חוקקין להשלים לא מיחייב (כלומר, אלא עד שיהא בחור ד' על ד'). תניא נמי הכי זרק למעלה מעשרה והלכה ונחה בחור כל שהוא ר"מ מחייב, וחכמים פוטרין. ועיין גם בירושלמי בסוגיין.
וברשב"א ח' ע"א: "ותניא בתוספתא הזורק בכותל למעלה מעשרה טפחים והלכה וישבה לה בחור שהוא ד' על ד' חייב". והתוספתא שנתה כאן בשיטת החכמים הנ"ל.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:9:2
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:9:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/10:9:2)

**וישבה לה בחור.**וכ"ה בכי"ע, בכי"ל וברשב"א הנ"ל. ובד בטעות: בבור.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:9:3
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:9:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/10:9:3)

28. **שאין מטלטלין מרשות לרשות.**במשנתנו הנ"ל: הזורק ארבע אמות בארץ חייב. ובבעל המאור רפי"א: כל ד' אמות בר"ה גמרא גמירי לה (בבלי צ"ו ב'), וכולהו תולדות דרשות היחיד לרשות הרבים נינהו, לפי שד' אמות של אדם קונות לו, וכרשותו דמיין, וכשמוציא חוצה להן, בזורק או במעביר, כמוציא מרשות היחיד לר"ה דמי.²¹ והוא, כנראה, הסבר הגאונים (עיין אוה"ג קידושין, התשובות, סוף עמ' 61). ונ"ל שכ"ה הפירוש בתוספתא כאן, והיא עונה על משנתנו הנ"ל, ומשלימה ומבארת אותה.

footnotes:
²¹ ועיין בבלי עירובין ל"ב סע"ב. ושיטה תמוהה מאד במאירי שם ל"ד רע"א סד"ה נתכון לשבות בר"ה. ועיי"ש בהערה, ותיקוני המו"ל לעיל שם אינם נכונים, עיי"ש.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:10:1
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:10:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/10:10:1)

29. **כגון אילו שמשחקין בכדור ברשות הרבים ויצאה כדור וכו'.**לפי פשוטה פירושה שהמשחק בכדור "שסתמו כמה דעיילה טפי מינח ניחא ליה" (בבלי סנהדרין ע"ז ב'), מ"מ אם יצאה הכדור ד' אמות גרידא חייב, וכשיטת הר"מ בפי"ג מה' שבת הכ"א. ועיין ברשב"א ובמאירי צ"ז ב'. אבל הגאונים (עיין אוה"ג, הפירושים, עמ' 61) ורש"י ועוד חולקים. ועיין גם בחי' הראב"ד ב"ק, עמ' ס'.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:10:2
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:10:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/10:10:2)

30-31. **קופה ברשות הרבים גבוהה עשרה טפחים, וכן גומה וכו'.**בבבלי (ח' א') אמר רבא שגומא פחותה מעשרה טפחים אין דינה כרשות הרבים (עיין בתוספות שם ד"ה אמר ליה). והקשו שם: היתה קופתו מונחת ברשות הרבים גבוהה עשרה ורחבה ארבעה אין מטלטלין לא מתוכה לרשות הרבים, ולא מרשות הרבים לתוכה. פחות מכאן (פירש"י: או בגובה, או ברוחב) מטלטלין. וכן בגומא. מאי לאו אסיפא (פירש"י: האי וכן, אסיפא נמי קאי, דפחות מכאן מטלטל לכתחילה, אלמא רה"ר חשיב ליה). לא ארישא. ופירש"י: אגבוהה י' ורחבה ד', דהוי רה"י, קתני וכן בגומא, וכבר העירו מפרשי התוספתא שהברייתא שלנו מסייעת לפתרון הבבלי.
והראשונים שם (עיין בתוספ' רי"ד ובחידושים המיוחסים להר"ן) הקשו מאי וכן בגומא, "דהשתא בקופה דלא קביעא, גבוהה עשרה ורחבה ארבעה הויא רשות היחיד, גומא דקביעא לא כל שכן" (המיוחסים להר"ן), או "אטו מקופה מביא ראיה לגומא" (תוס' רי"ד). ופירש בתוס' רי"ד: וכן בגומא, וכן דין קופה זו כמו (הקופה) [הגומא], מה גומא עשרה הויא רשות היחיד, אף קופה נמי הויא רשות היחיד, ואע"ג דהוי כלי. ותירוץ זה, אעפ"י שהוא דחוק יתכן גם בתוספתא, אבל התירוץ שבמיוחסים להר"ן אינו הולם את לשון התוספתא.
ולולא דברי רבותינו הראשונים היה נראה לפרש שבקופה וגומא שיש בהן פירות עסיקינן, כמפורש להלן: אבל יורד לתוכן ואוכל. ובבבלי ק' א': אמר אביי בור ברשות הרבים עמוקה עשרה ורחבה ארבעה וכו' מלאה פירות, וזורק לתוכה פטור, מ"ט וכו' פירות מבטלי מחיצתא. ועיי"ש בתוספות ד"ה פירות שלאו דוקא מלא, אלא אפילו אם חציו מלא ג"כ ממעט את השיעור. ולפ"ז יש כאן רבותא בגומא יותר מבקופה, שאעפ"י שיש בה פירות אין הפירות ממעטים את העומק, מפני שהניח אותם שם על מנת לאוכלם, וכדברי רב האיי (מובא ברשב"א שם) והר"ח (ק' ב'): אי אצנענהו לפירי בבור למהדר ולמיכל מינייהו לבתר הכי, לא ממעטי בבור. ועיין בתוספות שם ד"ה פירות הנ"ל וברמב"ן ק' א' שלא הסכים לפירוש רב האיי והר"ח ולפירוש התוספות הנ"ל.²² ועיין גם ברמב"ם פי"ד מה' שבת הכ"ג ובמגיד משנה שם.²³ ופשיטא שכל זה אינו שייך כלל בקופה, שמחמת גובה אתינן עלה, ואפילו מלאה עפר רשות היחיד היא.

footnotes:
²² ובירושלמי פ"י ה"ב, י"ב ע"ג: שמואל אמר קופה שהיא מליאה פירות ונתנוה ברשות הרבים, גבוהה עשרה ורחבה ארבעה ומשתמש מתוכה לרשות הרבים, או מרשות הרבים לתוכה, פטור. ושואל הירושלמי: מה ופליג? כלומר, האם הוא חולק על ר' יוחנן שאמר לעיל שם: אבן שהיא נתונה ברשות הרבים וכו' חייב. ומתרץ הירושלמי: כאן בשהפכה על צדה (כלומר, את הקופה והשתמש ממנה), וכאן (כלומר, באבן) בשלא הפכה על צידה. ושמואל לא הזכיר גומא, ואפשר שבגומא הפירות ממעטים את השיעור, כדברי אביי בבבלי, וכפירוש הרמב"ם והרמב"ן.
²³ ולשיטת הרמב"ם, הרמב"ן ושאר פוסקים הברייתא כאן היא בשיטת ר' יוחנן בבבלי שם.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:10:3
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:10:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/10:10:3)

31. **אין מטלטלין מתוכן לרשות הרבי' וכו'.**בתכ"מ ובשירי מנחה העירו על התוספתא עירובין פ"ז (בכי"ע פ"י) ה"ג ואילך שנשנו שם כמה ברייתות מעין שלנו.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:10:4
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:10:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/10:10:4)

31-32. **אבל יורד לתוכן ואוכל וכו'.**כ"ה בד, כי"ע וכי"ל, וכ"ה בברייתות הנ"ל בעירובין. ובכי"ו נשמט ע"י הדומות.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:10:5
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:10:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/10:10:5)

32. **פחות מכאן תוך ד' אמות פטור וכו'.**בהכרח שהדברים עונים על קופה, אבל בגומא אפילו נטל מן הגומא וטלטל מחוץ לד' אמות ממקום שנטל נמי פטור, מפני שעקר מכרמלית. ושיטת התוספתא שאין כרמלית בכלים, כירושלמי פ"י ה"ב, י"ב ע"ג: אין לך מיטלטל ברשות הרבים ונעשה כרמלית אלא אדם בלבד.²⁴ והוא כשיטת רש"י (ח' סע"א), התוספות (ה' א' ד"ה כאן) הרא"ה (מובא בחידושים המיוחסים להר"ן ח' א') ועוד, עיין מ"ש לעיל, שו' 25, ד"ה פחות מכן.

footnotes:
²⁴ ועיין מ"ש בירושלמי כפשוטו, עמ' 8.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:11:1
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:11:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/10:11:1)

33. **לשון ים שנכנס לחצר וכו'.**בבלי עירובין י"ב א'. ועיין בהשגות הראב"ד פט"ו מה' שבת הי"א.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:11:2
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:11:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/10:11:2)

33-34. **אלא אם כן עשו לו מחיצה גבוהה וכו'.**וכ"ה בבבלי הנ"ל בכ"י ובראשונים, ולפנינו שם בטעות: אלא אם כן יש לו וכו', ולגירסא זו הלשון שלהלן מגומגם מאד, עיי"ש בדק"ס, עמ' 35, הערה מ'.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:11:3
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:11:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/10:11:3)

34. **במי דברים אמורים וכו'.**עיין מ"ש על צורה זו לעיל ח"א, עמ' 227, הערה 14.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:11:4
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:11:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/10:11:4)

35. **אבל כפתח וכו'.**בכ"י יש כאן ריוח בין שתי המלים, ובשאר הנוסחאות: אבל נכנס בפתח וכו'. ובבבלי הנ"ל: אבל עשרה וכו', וגירסא זו מתאימה יותר לגירסת כי"ו, וכמשנת עירובין פ"א מ"ח: כל פרצה שהיא כעשר אמות מותרת, מפני שהיא כפתח.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:12:1
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:12:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/10:12:1)

35-36. **סלע שבים גבוה עשרה טפחים וכו'.**ירושלמי פי"א ה"ה, י"ג ע"ב, בבלי עירובין ס"ז ב'.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:12:2
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:12:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/10:12:2)

36. **לא מתוכו לים וכו'.**כלומר, ואפילו בתוך ד' אמות, משום שאין מוציאין מרשות היחיד לכרמלית, עיין להלן.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:12:3
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:12:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/10:12:3)

**פחות מכן הרי זה מותר.**ומטלטלין מכרמלית לכרמלית בפחות מד אמות, וכמו שאמרו בירושלמי הנ"ל: מכיוון שהים מקיפה מכל צד כמי שכולה כרמלית אחת (שהרי אין הפסק בין הכרמליות).²⁵

footnotes:
²⁵ ודווקא משום שהיא כרמלית אחת, שהרי שיטת הירושלמי והתוספתא היא שאין מטלטלין לכתחילה מכרמלית לכרמלית, עיין מ"ש לעיל, שו' 6–7 סד"ה ומן העליונה, ובהע' 10 שם.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:12:4
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:12:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/10:12:4)

37. **ובלבד שיהא כבית סאתים.**תנאי זה עולה על הרישא, אם הסלע גבוה עשרה ורחב ארבעה, וכמו שפירשוה בירושלמי הנ"ל,²⁶ וכן תירץ רבא בבבלי הנ"ל. אבל אם הוא יותר מבית סאתים, אף אם יש עליו בית דירה אסור לטלטל אפילו בו (אם אין שם מחיצה), שהרי קדמו מחיצותיו לדירה, וכמפורש בבבלי עירובין כ"ד א' ועוד. ובירושלמי הנ"ל: יותר מכאן נעשית כמחיצה שהוקפה זרעים שאין מותר לטלטל בה אלא בארבע אמות.²⁷ ושיטת הירושלמי היא שכל מחיצה העולה מאליה אינה מתירה לטלטל יותר מבית סאתים. וכן אמרו בירושלמי עירובין פ"א ה"א, י"ח ע"ב (ובמקבילה שבסוכה פ"א ה"א): הדלה עליה את הגפן ואת הדלעת. הדא דתימר על בית סאתים, אבל יתיר מבית סאתים נעשה כמחיצה שהוקפה זרעים וכו', כלומר, מכיון שהגפן והדלעת לא ניטעו לשם מחיצה, אפילו הדלה אותם בידים,²⁸ אסור לטלטל במבוי אם הוא יותר מבית סאתים. וכן להלן שם פ"ב ה"א, כ' ע"א: הכותל (עיין מ"ש להלן עירובין פ"א הט"ו) והאילן ואישות קנים נידונין משום דיומד. עלו מאיליהן מטלטלין בהן עד בית סאתים. עשאן ביד (כלומר, נטען לשם כך) מטלטלין בהן אפילו כור אפילו כוריים.
ובבבלי הנ"ל פירש רב אשי שאימתי אסור לטלטל מן הסלע לים דווקא אם אין הסלע יותר מבית סאתים, שמותר לטלטל בתוכו, אבל אם הסלע הוא יותר מבית סאתים שאסור מדרבנן לטלטל בתוכו, התירו כאן להוציא מרשות היחיד לכרמלית בתוך ד' אמות,²⁹ ודנו בו כדין כרמלית וכרמלית.

footnotes:
²⁶ הלשון בירושלמי שם מסורסת, וצ"ל שם מיד אחרי הפיסקא שלעיל בתוספתא מה שכתוב להלן שם: ומטלטלין בה עד בית סאתים, ועיין בגליון הש"ס שם, בנועם ירושלמי. ומ"ש בירושלמי כפשוטו, עמ' 172. אבל קשה להדחיק לתוך הירושלמי את פירוש הבבלי, עיין בס' ניר שם.
²⁷ אעפ"י שהיא מחיצה גמורה לעשותה רשות היחיד בבית סאתים. ועיין היטב בבבלי עירובין ט"ו א' וסוכה כ"ד סע"ב ואילך. ועיין ירושלמי עירובין פ"י ה"ח, כ"ו ע"ב.
²⁸ הירושלמי סובר שקורה משום מחיצה, ומחיצות המבוי אינן מתירות בלי הדלאת הגפן והדלעת. ואעפ"י שהדלה בידים (והוא עדיף מגדירת הפירצה שבבבלי עירובין כ"ד א') מ"מ סובר הירושלמי שאנו הולכים אחר עיקר הגפן והדלעת שהיא מחיצה שנעשתה מאליה. ועיין בתוספות סוכה כ"ה א' ד"ה קמה.
²⁹ ובטעם הדבר אמרו שם שאם נאסור להוציא ממנו לים יסברו שהיא רשות היחיד גמורה ויבואו לטלטל בכולו, והעדיפו לבטל בכגון דא את האיסור של הוצאה מרשות היחיד לכרמלית בתוך ד' אמות, כדי שיתקיים הגדר של איסור טילטול בקרפף שלא הוקף לדירה יותר מבית סאתים.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:13:1
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:13:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/10:13:1)

**הזורק מן הים ליבשה וכו'.**פיסקא ממשנתנו פי"א מ"ה. ובכולם הפטור הוא מפני שזורק מכרמלית לרשות הרבים, או להפך, או מפני שזורק מרשות היחיד לרשות היחיד דרך כרמלית.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:13:2
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:13:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/10:13:2)

38-39. **זרק מן האסתרטא לים פטור.**בבלי ק' א'. ומפני שמשנתנו סתמה את דבריה ואפשר לפרש "יבשה" רשות היחיד שביבשה, דומיא דספינה שהיא רשות היחיד שבים, שנתה התוספתא בפירוש "איסתרטא" שהיא רשות הרבים, עיין לעיל פ"א ה"ב ולעיל ה"א.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:13:3
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:13:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/10:13:3)

39-40. **ר' שמעון אומ' אם יש במקום שזרק עומק עשרה טפחים הרי זה חייב.**בבבלי הנ"ל מביא מכאן ראייה לדברי אביי שאין המים מבטלים את המחיצה, ודינו כזורק מרשות הרבים לבור ריק, עמוק עשרה ורחב ארבעה. ובחידושי הרשב"א שם: ואיכא למידק, אדמסייע ליה מדר' שמעון, לותביה מדרבנן דפטרי, דאלמא מיא מבטלי מחיצתא. ויש מי שפירש דת"ק ור"ש לא נחלקו בהא, דלכולי עלמא לא מבטלי מחיצתא, אלא בעיקרא דמלתא פליגי, דת"ק סבר דבור עמוק עשרה ורחב ארבעה בכרמלית הרי הוא ככרמלית, ור"ש סבר רשות היחיד הוי וכו', דאי עיקר פלוגתייהו במיא אי מבטלי מחיצתא או לא, ליפלוג בבור מלא מים, דמתברר פלוגתייהו ביה טפי, וזהו דעת הרמב"ם ז"ל וכו', עיין מ"ש לעיל שו' 8–9, ד"ה אבל בר"מ ואילך.
ובס' יריאים השלם סי' רע"ד, עמ' 292: ר' שמעון אומר אם יש במקום שזרק עמוק עשרה ורוחב ארבע, פי' שמתלקט י' מתוך ד' חייב,³⁰ פי' ר' שמעון מפרש ואינו חולק. ועיין בהערת רא"א שיף שם, הערה קפ"ז. ועיין מ"ש לעיל, שו' 8–9.
ברם במיוחס להריטב"א שם הקשה קושיית הרשב"א הנ"ל, ותירץ: יש לומר דע"כ (=דעד כאן) לא פליגי רבנן עליה דר"ש אלא בבור שבים, משום דסבירא להו דכרמלית משפת מיא משחינן,³¹ ונמצא שכרמלית צף על הכל, אבל בבור דעלמא רבנן מודי דלא מבטלי מחיצתא, דאי לא, אדמפלגי בבור שבים, ליפלגו בבור דעלמא (כלומר שמלא מים, כמפורש ברשב"א הנ"ל). וכן, כנראה, סובר גם הרי"ד בתוספותיו שם ד"ה מלאה. ולפ"ז חולק כאן הת"ק על ר"ש, וכן מסתבר, עיין מ"ש בס' משנה אחרונה מקוואות פ"ב מ"ה ד"ה שהוא כמקוה, עיי"ש דברים נכוחים מאד. וכן משמע להלן בסמוך, עיין מש"ש. ועיין בשנות אליהו לתוספתא כאן (במשניות הוצ' ראם).

footnotes:
³⁰ עיין לעיל הע' 12.
³¹ עיין בבלי ק' ב'.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:13:4
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:13:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/10:13:4)

40. **ובבור אפילו עומק מאה אמה הרי זה חייב.**נ"ל שדברי ר' שמעון לעיל הוא מאמר המוסגר, ובבא זו מדברי הת"ק היא, כלומר, הזורק מן האסטרתא לים פטור, אבל הזורק לבור מלא מים אפילו אם הוא עמוק מאה אמה³² אין המים מבטלים אותו, והזורק לתוכו מאסתרטא חייב. ואם הוא בים וסביבותיו סלע קצר (שאין המים צפים על גבו) חייב, כדין זורק מרשות הרבים לרשות היחיד דרך כרמלית, וכמפורש לעיל ה"א. וכן משמע מתוך כל העניין שבמקום מים עסיקינן, כמו הברייתות שלעיל ושלהלן. ולפי פירוש זה מפורש כאן כדברי בעל תוספ' רי"ד והמיוחס להריטב"א הנ"ל. ועיין גם להלן עירובין פ"ו, שו' 73, ד"ה בור ומש"ש.

footnotes:
³² ומדוייק הדיבור "אפילו עמוק מאה אמה", כלומר אפילו יש בו הרבה מים. ועיין בשו"ת הר"מ הנ"ל (לעיל הע' 14). ואפילו לדעת החולקים על הר"מ יש לפרש את משנת עירובין פ"ג מ"ג שנקטו בבור מאה אמה כמליצה בעלמא אגב מאה אמה שלהלן שם במשנה. ועיין בח"ד כאן שפירש, שאף בבור מלא מים עסיקינן.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:14:1
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:14:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/10:14:1)

40-41. **ספינה שבים גבוהה עשרה טפחים אין מטלטלין וכו'.**וכ"ה בירושלמי פי"א ה"ה, י"ג סע"א. ובבבלי ק' סע"ב חסרות המלים "גבוהה עשרה טפחים" בברייתא זו. ובתוספות ק"א א' ד"ה ר"י הביאו את התוספתא כאן,³³ והסתייעו ממנה שעל גבוהה עשרה חולק ר' יהודה, מפני שהמטלטל משתמש מכרמלית (הים) לרשות היחיד (הספינה) דרך מקום פטור (למעלה מעשרה), והוא מותר לכתחילה. והובאו דבריהם והראייה מן התוספתא ברמב"ן וברשב"א ק' סע"ב. ועיין גם במיוחס להריטב"א ק"א א' ד"ה אלא. ועיין מ"ש להלן.
ואם הספינה פחותה מעשרה טפחים מטלטלין מתוכה לים ולהפך, מפני שמטלטלין מכרמלית לכרמלית אפילו לשיטת הירושלמי, בכגון דא שהים מקיף את הספינה מכל צד, כמפורש בירושלמי להלן בסוגיין, ועיין לעיל הע' 25.

footnotes:
³³ והם העתיקו: גבוהה י' ועמוקה י', אבל ברמב"ן וברשב"א שהבאנו להלן בפנים חסרות המלים "ועמוקה י' ", ואין צורך בהן ואינן בשום נוסח של התוספתא.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:14:2
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:14:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/10:14:2)

42. **עמוקה עשרה ואין גבוהה עשרה מטלטלין וכו'.**וכ"ה בבבלי הנ"ל. ופירשו בבבלי שמטלטלין מתוכה לים ע"י זה ששופך על חוד הספינה, והשופכים יורדים דרך הדפנות לים, ואין כאן אלא כוחו, וכוחו לא גזרו בהוצאה לכרמלית, אבל להכניס מן הים לספינה הרי אי אפשר דרך חודה. ופירש"י ורוב הראשונים שבגבוהה עשרה סובר ר' יהודה שמותר אפילו להכניס מן הים לספינה, עיין מ"ש לעיל ברישא. ואם אינה עמוקה עשרה הרי כולם מודים שמטלטלים ממנה לים ומן הים אליה, כדין כרמלית מכרמלית, וכמו שכתבנו לעיל. אבל בתוספות רי"ד וברמב"ן שם (סד"ה כחו, ודבריו מתבארים ע"י התוספ' רי"ד עיי"ש) פירשו אחרת בבבלי, ועיין מ"ש להלן.
ובירושלמי הנ"ל: אם היתה **עמוקה מן המים עשרה טפחים**, ואינה גבוהה מן הים עשרה טפחים, מטלטלין מתוכה לים, אבל לא מן הים לתוכה. ושאלו שם: ולמה מתוכה לים מותר, מפני שאינה גבוהה עשרה (כלומר, שהיא כרמלית), אין כיני אפילו מן הים לתוכה ? ולמה מן הים לתוכה אסור, מפני שהיא עמוקה עשרה, אין כיני אפילו מתוכה לים? א"ר אבון ולמה מתוכה לים מותר מפני סכנה. ומפשט לשון הירושלמי משמע שלא נחלק ר' יהודה ברישא ואף הוא אוסר בגבוהה י' טפחים (וכן פירש בתוספ' רי"ד הנ"ל גם בבבלי), ולא התיר אלא אם הספינה היתה משוקעת במים בעומק עשרה (ולא כמו שפירשו בבבלי שבחלל הספינה היו עשרה טפחים) ובלטה מעל המים בפחות מעשרה, ובכגון דא קיימת סכנה אם לא יתירו להוציא מתוך הספינה למים, ויש חשש שהספינה תשקע במים יותר מדאי. ולא בא ר' יהודה אלא להוסיף על דברי הת"ק, כמו שפירשו בתוספות רי"ד הנ"ל.
ברם הר"ח ק"ב א', והובא בלשון זו גם בראבי"ה סי' רל"ג, ח"א, סוף עמ' 323, גורס בירושלמי: א"ר אבין למה מן הים לתוכה אסור מפני הסכנה.³⁴ ולפי גירסא מקורית זו תופס הירושלמי שמדינא מותר להכניס אפילו מן הים לתוכה, מפני שאין הספינה בולטת עשרה טפחים מן המים, ודינה ככרמלית, אעפ"י שיש בעומקה עשרה.³⁵ ועיין בבלי עירובין צ"ג ב'. ובתוספ' רי"ד וברמב"ן הנ"ל פירשו ע"פ הבבלי שר' יהודה בא להוציא מסברא זו, עיי"ש.

footnotes:
³⁴ כלומר, שיש סכנה שהספינה תשקע עוד יותר, כמו שפירשנו לעיל בפנים.
³⁵ ועיין היטב בפ"מ פי"א רה"ה ד"ה מן מה דאמר ר' יוסי.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:15:1
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:15:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/10:15:1)

43. **ספינות קשורות זו בזו וכו'.**כל הברייתא בשם התוספתא ברוקח סי' קפ"א, והוא העיר שהברייתא הובאה בבבלי פרק הזורק (ק"א ב'), וציין לבבלי עירובין כ' א', כ"ה א', מ"ד א', צ"ד א' (וכולם בעניין מחיצה שנעשית בשבת). ובס' והזהיר ויקהל, קכ"ז ע"א: שנו חכמים בתוספתא ספינות קשורות זו בזו וכו', כל הברייתא. וכבר הבאנו בתשלום תוספתא, עמ' 6, שכוונתו לברייתא שבבבלי הנ"ל.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:15:2
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:15:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/10:15:2)

**מעורבין ומטלטלין מזו לזו וכו'.**כנראה, שהוי"ו נמחקה בנקודה למעלה, כלומר, קרי: מערבין וכו'. וכ"ה בד, בכי"ל, ברוקח ובבבלי הנ"ל. ובכי"ע: מטלטלין ומערבין מזו לזו וכו', כלומר, מטלטלין מזו לזו כשהן לאדם אחד, ומערבין כשהן של שנים. ובמשנתנו פי"א מ"ה: ספינות קשורות זו בזו מטלטלין מזו לזו וכו', ובירושלמי שם: והן שעיריבו. ובבבלי ק"א ב': לא נצרכה אלא לערב ולטלטל מזו לזו, וכדתניא וכו' (הברייתא שלנו).


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:15:3
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:15:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/10:15:3)

43-44. **הותרו חזרו לאיסורן.**כלומר, אפילו הותר הקשר בשבת חזרו לאיסורן, ואין אומרים כאן הואיל והותרה מקצת השבת הותרה כולה, שהרי נעשה הפסק בין הספינות. (תוספות ק"א ב' ד"ה נפסקו עיי"ש). אבל בתוספות עירובין (י"ז א' ד"ה עירב) מוכח מדברי הר"י שדווקא אם הותרו בחול חזרו לאיסורן, אבל אם הותרו בשבת, אף בכגון דא אמרינן שבת שהותרה מקצתה הותרה כולה. ועיין גם ברא"ש שם פ"א סי' כ"ג. ועיין ר"ה פ"ג מה' עירובין הכ"ה ובמגיד משנה שם.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:15:4
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:15:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/10:15:4)

44-45. **בין מזידין בין מוטעין חזרו להיתרן.**בכי"ל: חזרו להיתרן הראשון. וכ"ה בבבלי. ונהלקו הראשונים אם ספינות שנקשרו במזיד חזרו להיתירן הראשון גם לעניין היתר טלטול, עיין ר"מ הנ"ל ספ"ג ובנו"כ שם ובתוספות ק"א ב' ד"ה כי. ועיין מ"ש להלן.
ו"בין מוטעין" פירש"י: מתעסקין בדבר אחר לקשרו ונקשר מאליו. וכנראה שיש כאן מליצה רגילה, עיין להלן פי"ג סהי"ד, ביצה פ"ד סה"ד, ר"ה רפ"ב (כי"ע רפ"ג). ועיין רש"י ר"ה כ"ה א'.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:15:5
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:15:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/10:15:5)

45. **מחצלות פרושות ברשות הרבים וכו'.**בבא זו חסרה בכי"ע, אבל ישנה גם בד, בכי"ל, ברוקח ובבבלי הנ"ל ובכולם "ברשות הרבים" (בבבלי בדפוסים: לר"ה, והיא היא). ולפ"ז נראה שהפירוש הוא שהמחצלות היו פרוסות לרוחב רה"ר, בין כל חצר וחצר,³⁶ ולפ"ז יכולים בעלי החצרות שבין כל מחצלת ומחצלת לערב ביניהם ולטלטל מחצר לחצר דרך בין המחצלות הסתומות מכל הצדדים. ואם נגללה בחול אחת המחצלות שבאמצע נאסרו, שהרי יש כאן ארבע חצרות בין מחצלת ומחצלת, ולא עירבו אלא שתים שתים. ואם חזרו ופרסו אותן בשוגג אפילו בשבת הותרו לכ"ע. ואם פרסו אותן במזיד יש בה מחלוקת הראשונים שהבאנו לעיל. ועיין להלן עירובין פ"ז, שו' 54 ואילך.
ובתוספ' ד"ה כי מוכח שר"ת לא גרס כאן בר"ה, עיי"ש, ולפי פירושנו לעיל, שיטת רבינו תם שם קיימת אפילו לגירסא רשות הרבים.³⁷ ובר"ן בסוגיין (ספי"א) הביא בשם ר"ת שאפילו נפרצו המחיצות החיצוניות בשבת ונעשתה ר"ה, וחזרו ופרסו אותן במזיד מותר לטלטל בתוכן, ולא אסר רב נחמן בבבלי שם לטלטל אלא במחיצות שנעשו מתחילה בשבת, אבל לא במחיצות שחזרו. ועיין בב"ח או"ח סי' שס"ב.

footnotes:
³⁶ שהרי בתיהם היו פתוחים לחצרות, והחצרות לרשות הרבים, או למבואות. ולפעמים היו לחצרות פתחים גם מצד השני למבוי אחר, ואפשר היה לסתום אחד מהם.
³⁷ כלומר שהיו שם כמה מחצלות פרוסות לרוחב רשות הרבים, ולא נגללה אלא האמצעית, ואין כאן רשות הרבים, אלא מבוי סתום שלא עירבו בו.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:15:6
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:15:6](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/10:15:6)

47. **שכל מחיצה שנעשת בשבת וכו'.**בבלי הנ"ל, עירובין כ' א', כ"ה א', תוספתא שם פ"ז הי"ג.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:16:1
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:16:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/10:16:1)

48. **בתים שבספינה חייבין בעירוב.**רוקח סי' קמ"ג, ראבי"ה ח"א סי' ר"א, עמ' 281, שם סוף סי' רל"ג, עמ' 324, סי' ת"ח,³⁸ עמ' 466, שבה"ל השלם ענין שבת סי קי"א, סוף עמ' 82, מאירי עירובין מ"ג א' (59 ע"ב), שם צ' א' (139 ע"א), ועצם ההלכה גם בעבודת הקדש להרשב"א בית א', שער ד' סי' ח', ד"ו כ"ז ע"ב, והביאו במאירי שם.
ונתבאר ברשב"א שם שמחיצות הבתים צריכות להגיע עד תקרת הספינה, או סמוכות לתקרה פחות משלשה אם המחיצה גבוהה שבעה ומחצה, ודינה כדין טרקלין מחולקת (עיין בבלי עירובין ע"ב א'-ב'). וכן כתב הרשב"א שם שאפילו בכגון דא המחיצות הן יותר גרועות ממחיצות טרקלין, מפני שלא נעשו אלא לצניעות, ואם יש שם חדר לגוי אוסר עליהם אפילו בחדרים. ובמאירי שם: "אבל מחיצות שבתוך הספינה אינן קבועות, אלא שעושה אותן כל אחד לעצמו לשעה לאכל שם בצניעות, ומחיצה העשויה לצניעות אינה מחיצה, כמו שבארנו בפרק שני" (כ"ה סע"ב). ולפיכך אוסר עליהם הגוי אפילו בחדרים. אבל מ"מ לעניין עירוב אין הבתים כאהלים שבשיירה, עיין ר"מ פ"א מה' עירובין ה"ג ומ"ש להלן עירובין פ"ב, שו' 20.
נמצאנו למדים שיש כאן חידוש בתוספתא, ואין ללמוד הלכה זו מן הברייתא שלעיל שאין מטלטלין מספינה לספינה בלי עירוב, שהרי דופני הספינה הן מחיצות גמורות לעניין זה,³⁹ ומעכשיו צ"ע למה השמיטו הר"מ,⁴⁰ הטור והשו"ע את ההלכה שלנו, ולא הושלמה אלא בהגהת הרמ"א באו"ח סי' שס"ו ס"ק ב' ע"פ הב"י סוף סי' שפ"ב. ולעניין גוי שאוסר עליהם, עיין להלן שם בשבה"ל הנ"ל ובה"ג ד"ו, י"ז ע"א, כ"ז ע"ג, וד"ב, עמ' 81, ועמ' 131, ובאוה"ג עירובין, עמ' 55, ובהערות הר"ש הורוביץ לתניא רבתי ה' שבת סי' י"ט, עמ' 48, הערה מ"ז, והשוה רשב"א ומאירי הנ"ל. ועיין מ"ש להלן.

footnotes:
³⁸ תניא בתוספתא דשבת פדק עשירי (כ"ה בכי"א שם). והיה לפניו חילוק הפרקים כלפנינו וככי"ע.
³⁹ עיין בבלי עירובין צ' ב' ובתוספ' שם ד"ה דהא, ואף שמואל בעצמו אמר שם דהלכה כרב.
⁴⁰ ועיין היטב בקובץ על הר"מ פ"א מה' עירובין ה"ה ובמרכבת המשנה בה"ד שם. ברם בשושנים לדוד עירובין פ"ז מ"א הסיק שאין צורך בעירוב בשני בתים בלי חצר של רבים בנתים, אבל שתי ספינות כב' חצרות של רבים הן, עיי"ש, ואפילו אין בתים בספינה צריכים לערב. ובבבלי (ק"א ב') שאלו על משנתנו (פי"א מ"ה: ספינות קשורות זו מטלטלין מזו לזו): פשיטא? ותירצו: לא נצרכא אלא לערב ולטלטל (ועיי"ש בפירש"י). ואפילו אם נעמיד את משנתנו בשתי ספינות משא של יחידים (והמלחים הם עבדיהם וב"ב), אף על כך יש לשאול פשיטא, שהרי המשנה לא ירדה כאן להשמיע לנו חידוש זה של בעל שושנים לדוד, ואם נסבור שבכגון דא אין צורך בעירוב, הרי אין כאן חידוש בספינות מסתם שני בתים. אבל בירושלמי שם אמרו על משנתנו הנ"ל: והן שעיריבו, ומשמע מן הלשון שאין אפשרות לטלטל מספינה לספינה של שני אנשים בלי עירוב. ועיין מ"ש להלן עירובין פ"ה, שו' 22, ד"ה טרקלין.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:16:2
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:16:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/10:16:2)

48-49. **ושאר שאין להם בתים הרי הן כשרוין בחצר.**בד: ושא' **ספינו'** שאין וכו'. וכן בכי"ל: ושאר ספינות שאין וכו'. וכנראה שהנכון כלפנינו, וכ"ה בכי"ע, בראבי"ה ובשבה"ל הנ"ל. וממש כסיגנון זה להלן עירובין פ"ב, שו' 20–21, וכע"ז הגיה הגר"א מדעתו. ופירושו ששאר האנשים שבספינה דינם כשרויין בחצר, ואינן צריכים עירוב, ואינם אוסרים זה על זה ולא על האנשים שבבתים שעירבו. אבל מתוך ההמשך בשבה"ל ועוד שכתבו: **ואם** אינם חלוקים וכו', משמע שפירושו "ושאר", ושאר ספינות, עיין בב"י טאו"ח סוף סי' שפ"ב. ועיין גם בראבי"ה סי' ר"א וסי רל"ג הנ"ל.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:17:1
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:17:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/10:17:1)

49. **לווחים שבספינה וכו'.**וכ"ה בשבה"ל הנ"ל. ובירושלמי פי"ז ה"א, ט"ז ע"א: לווחין של ספינה.⁴¹ ותפקיד הלוחות לא נתברר, ופשיטא שבספינה יש צורך בלוחות. ויתכן שהיו משתמשים בהם גם לשינה. והיו עושים מהם תבה כעין מטה,⁴² ובבוקר היו מפרקים אותם, כדי שלא לדחוק את הספינה, וכדי שיהיו מוכנים מיד לתיקון הספינה בשעת הצורך. ואגב שהזכירו כאן את הספינה שנו כאן את כל דיניה.

footnotes:
⁴¹ =שלספינה, שבספינה.
⁴² עיין מ"ש להלן פי"ג, שו' 67.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:17:2
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:17:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/10:17:2)

49-50. **אם היו מכסין בהן פירות או כלים וכו'.**וכ"ה בשבה"ל הנ"ל. וכן בד: פי' או כלי'. ובכי"ל: פירות או כלין (אלא ששם במלה אחת). אבל בכי"ע: פירות או אוכלין. ובירושלמי הנ"ל: אם היו מכוסין (=מכסין)⁴³ על גבי כלי או על גבי אוכלין וכו'. וכנראה שאף בכי"ע צריך לגרוס כמו בכי"ל, שהרי אף פירות אוכלין הן.

footnotes:
⁴³ אבל אם היו מכוסין מאתמול הרי מטלטלין אותן אפילו אין להם תואר כלי (עיין במלחמות פי"ז ד"ה ועוד תנן התם האבן על פי החבית, ברשב"א ובמאירי קכ"ו ב'), ובירושלמי שהבאנו להלן בפנים (שו' 50) הצריכו בהם תואר כלי.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:17:3
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:17:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/10:17:3)

50. **הרי הן ככסוי כלים וכו'.**וכ"ה בד, בכי"ל ובשבה"ל הנ"ל. ובכי"ע: הרי הן ככיסויי הכלים וכו'. ובירושלמי: ככיסוי כל הכלים וכו', כלומר, שאמרו עליהם במשנתנו ספי"ז שניטלין בשבת. והסיקו בירושלמי שם: והוא שיהא עליהן תואר כלי. ובבבלי קכ"ו ב': והוא שיש תורת כלי עליהן. ועיי"ש ברש"י ובתוספות. ותורת כלי אינה אלא תאורת כלי, תואר כלי, עיין מ"ש ר"ח ילון בקונטרסים ש"א, עמ' 38.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:18:1
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:18:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/10:18:1)

50-51. **לא יתלה אדן⁴⁴ בשרשי אילן למעלה מעשרה טפחים וכו'.**וכ"ה ("מעשרה טפחים") אף בד, כי"ע וכי"ל. וכל המפרשים הגיהו:⁴⁵ למעלה **משלשה** טפחים. ברם וודאי אין כאן, שהרי בכי"ע גם להלן בעירובין פ"ב הי"ג: שורשי אילן שגבוהין מן הארץ **עשרה** טפחים וכו', אף על פי שהן שוין לארץ מרוח אחת לא ידרוס ויעבור עליהן וכו', ואין נתלין באילן וכו', עיין מש"ש, שו' 49–50. ואעפ"י שבשאר הנוסחאות שם הגירסא היא "שלשח טפחים", הרי יתכן שהגיהו את הנוסח ע"פ אותה הברייתא שבבבלי שם ק' א'.
ושמא סברה התוספתא ששרשי אילן שאין בהם פירות, אם הם למטה מעשרה טפחים דינם כעמוד, והם גרועים מאילן שיבש.⁴⁶ ומדברים כאן באילן שעומד על שפת הנהר, ומלמדת התוספתא שלא יקשור חבל בשרשים ויטבול, מפני שהמים עמוקים, ואין רגליו מגיעות לארץ, ונמצא שהוא נתלה באילן בשבת.

footnotes:
⁴⁴ על הכתיב אדן (=אדם), עיין לעיל ח"א, עמ' 1, שו' 1.
⁴⁵ ע"פ משנת עירובין פ"י מ"ח ובבלי שם ק' א'.
⁴⁶ עיין ירושלמי ביצה פ"ה ה"ב, ס"ג ע"א, ובבלי עירובין ק' ב'.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:18:2
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:18:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/10:18:2)

52. **רגליו נוגעות בארץ.**כ"ה בד, כי"ע וכי"ל. כלומר אם המקום שטובל בו אינו כל כך עמוק והוא יכול לטבול כשרגליו נוגעות בארץ מותר לו להאחז בשרשים כדי שלא יסחף למים יותר עמוקים, שהרי יכול לעמוד בלעדי האילן, ואין כאן משתמש באילן, ועיין סוכה פ"ב סמ"ג.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:18:3
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:18:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/10:18:3)

**אבל נתלה הוא בחבל הקשור בסלע וכו'.**יפה פירש בתוספות בכורים שיש כאן כעין מקבילה לברייתא שבעירובין (תוספתא עירובין פ"ב הי"ג הנ"ל): אבל בור שיח ומערה וגדר מטפס ועולה, מטפס ויורד, ואפילו הן מאה אמה. ופירש"י: דטעמא (כלומר, באילן) לא משום טירחא הוא, אלא משום שלא יתלוש מן המחובר וכו'.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:18:4
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:18:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/10:18:4)

**או בספינה וכו'.**בירושלמי ברכות פ"ג סה"ד, ו' ע"ג: ר' יוסי בן יוסי⁴⁷ הוה אתי באילפא חמא חד בר נש קטר גרמיה בחבלא מיחות ומיסחי, א"ל לא תסכן נפשך וכו'. ואף הלכה זו באה לכאן אגב הלכות הספינה ששנינו לעיל.

footnotes:
⁴⁷ עיין מ"ש על אמורא זה בתס"ר ח"ב, עמ' 99.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:19:1
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:19:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/10:19:1)

53. **הזורק מרשות הרבים לרשות היחיד ונזכר וכו'.**כ"ה בכי"ע ובכי"ל (אלא שבכי"ל נשמטה בטעות המלה "היחיד") וכן הגיהו המפרשים מדעתם. אבל בד ובכי"ו בטעות: הזורק מרשות היחיד לרשות הרבים.
ובמשנתנו פי"א מ"ו: הזורק (כלומר, מרשות הרבים לרשות היחיד) ונזכר לאחר שיצתה מידו, קלטה אחר, קלטה כלב, או שנשרפה פטור וכו'. ושאלו בבבלי (ק"ב א'): הא נחה חייב, והלא נזכר, ותנן (כלומר, בסיפא של משנתנו) כל חייבי חטאות אינן חייבין עד שתהא תחלתן וסופן בשגגה וכו'. אמר רבא תרתי, הזורק ונזכר מאחר שיצתה מידו, אי נמי לא נזכר וקלטה אחר וכו'. רב אשי אמר חסורי מחסרא וכו'. ובתוספות רי"ד שם: אע"ג דרבא פרשה פירוש מרווח, וכדמשמע פשטא דמתניתין, דהאי קלטה, או קלטה קתני, ותרתי מילי נינהו, נראה לו דוחק לרב אשי לערב במתניתין דין קלטה אחר, או כלב, עם נזכר, דמה עניין זה לזה, כולה מתניתין מיירי בפטור הנזכר, ולמה עירב התנא פטור קלטה אחר או כלב, שהוא עניין אחר, ומה טיבו של זה אצל זה,⁴⁸ מש"ה אמר חסורי מחסרא וכו'.
ברם בירושלמי בסוף פרקין מוכח שפירשו כרבא (עיין שם בק"ע ובפ"מ), ולא היה נראה להם דוחק כלל. וברור שהם פירשו ע"פ התוספתא כאן, ורבינו הקדוש שנה ברישא את משנת החכמים כאן שסוברים שאין אנו אומרים קלוטה כמי שהונחה, ובין אם נזכר לפני שנחה, ובין קלטה אחר, פטור, מפני שעדיין לא נחה, ולהוציא משיטת התנאים (עיין ירושלמי פ"א ה"א, ב' ע"ד) הסוברים קלוטה כמי שהונחה, ודעת רבי עצמו (בתוספתא כאן) הסובר שאויר מחיצות כממשן, ואפילו נזכר כשנכנס לאויר רשות היחיד, או שקלטה אחר חייב. ולא הוזכרו במשנתנו הנ"ל קלטה אחר, קלטה כלב וכו' אלא דרך אגב, מפני שרבי שנה את משנת החכמים, כמות שהיא. (מבוא לנוה"מ להרי"ן אפשטין, עמ' 627 ואילך).
ועיין בבבלי ד' ב' ובמקבילות שצוינו בגליון שם, והסיקו שם שלא חייב רבי אלא ברשות היחיד מקורה, דאמרינן ביתא כמאן דמליא דמיא, אבל שאינו מקורה לא. ובירושלמי כאן רפי"א, י"ב ע"ד, מחלוקת אמוראים בזה, והאמוראים הבבליים סוברים כשיטת הבבלי, אבל אמוראי א"י שם סוברים שאפילו ברשות היחיד שאינו מקורה מחייב רבי, וכפשטות התוספתא כאן. וכן כנראה, סברו אמוראי א"י בבבל, עיין בבלי גיטין ע"ט א' ובתוספ' שם ד"ה כמאן, והשוה ירושלמי הנ"ל.

footnotes:
⁴⁸ ביד רמה ב"ב נ"ה ב' כתב (בעניין ידיעה לחצי שיעור): וכיון דאיתידע ליה בנתים מקמי דגמרה לה הוצאה, נעשית ראשונה כמי שנקלטה, או נשרפה, דפטור, דידיעה היא דמתיא ליה לידי חיוב חטאת, וראשונה כי אתידע ליה לאו בר חיובא הוא, דחצי שעור הוא, ואמטול הכי נעשית כמי שנקלטה, או שנשרפה, ותו לא חזיא לאיצטרופי בהדי בתרייתא. וכנראה שכן הסביר רבינו את דברי רבא בבבלי כאן, והיינו מכיוון שנזכר בין עקירה להנחה, הרי היא כמו שקלטה אחר וקלטה כלב, ואין ההנחה מצטרפת לעקירה, וסרה בזה קושיית בעל תוספ' רי"ד. ועיין בתוצאות חיים להגר"מ זעמבא זצוק"ל סי' י'.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:19:2
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:19:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/10:19:2)

54-55. **מודה ר' לחכמים שאם זרק מרשות היחיד לרשות הרבים וכו'.**כ"ה בכי"ע ובכי"ל, וכן הגיהו המפרשים. אבל בד ובכי"ו בטעות: מרשות הרבים לרשות היחיד. ובזורק מרשות היחיד לרשות הרבים מודה רבי, שהרי אין כאן מחיצות, ולשיטת הבבלי בוודאי שאין רשות הרבים מקורה. וכן מפורש בירושלמי פ"א ורפי"א הנ"ל, ובבבלי ה' א'.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:19:3
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:19:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/10:19:3)

56. **זה הכלל וכו'.**פיסקא ממשנתנו ספי"א.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:19:4
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:19:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/10:19:4)

58. **אם יש בשגגה של אחד מהן כדי לעשות מלאכה חייב.**כלומר, אם יש שיעור מלאכה בשגגה של אחד מחייבי חטאות שבת שנזכרו לעיל, חייב. ואם העביר ח' אמות ושגג בד' אמות האמצעיות חייב. ובתכ"מ פירש ע"פ הבבלי ק"ב א', ואינו נראה, שהרי ברוב העבירות יכול לפרוש, עיין בתוספות שם ד"ה ובמאי.
ובספרי זוטא פרש' שלח, עמ' 286 (ילקוט שם רמז תשמ"ח): בשגגה שתהא שגגה מתחלה ועד סוף, לא בזמן שתחלתו שוגג וסופו מזיד, תחלתו שוגג וסופו אנוס (ואנוס, הרי פטור מן הקרבן), תחלתו מזיד וסופו שוגג, תחלתו מזיד וסופו אנוס, תחלתו אנוס וסופו שוגג, תחלתו אנוס וסופו מזיד,⁴⁹ בית שמאי אומר נידון על השגגה ואחר כך נידון על הזדון והאונס, ובית הלל אומר אם אין שגגה מתחילה ועד סוף פטור. ואעפ"י שהדברים נשנו שם לעניין שגגת ע"ז, מ"מ קרוב לוודאי שכן הוא אף בשאר חייבי חטאות, כהערת רח"ש הורוביץ שם והפירוש סתום מאד. ומלשון ספרי זוטא נראה שהוא חולק על משנתנו (כדרכו בכמה מקומות), ובשיטתו מצריכים ב"ה שגגה מתחילה ועד סוף, ואפילו הזיד בתחילה ובסוף ושגג באמצע פטור. ושמא באה התוספתא כאן להוציא מדעה זו.

footnotes:
⁴⁹ לכאורה אין כאן (וכן לעיל: תחלתו מזיד וסופו אנוס) אלא מליצה בעלמא, שהרי בשניהם פטור, ופשיטא שחציו באונס וחציו במזיד פטור. ושמא הכוונה כאן: תחלתו אנוס וסופו מזיד ובאמצע שוגג, ועליה אומרים בית שמאי שהוא נידון על השגגה, ואם יש בה שיעור קרבן חייב, אעפ"י שתחילתה בפטור וסופה בפטור, עיין מ"ש להלן בפנים.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:19:5
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:19:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/10:19:5)

58-59. **כיצד היה יודע שהיא שבת וכו'.**מילתא באפי נפשה היא, והברייתא מבארת חיובי קרבן במלאכת שבת, כפירוש המפרשים.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:19:6
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:19:6](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/10:19:6)

59-60. **אם היה מתעסק פטור.**בירושלמי ספי"א: המתעסק בשבת פטור וכו'. היך עבידא, הרי אני קוצר חצי גרוגרת וקצר כגרוגרת פטור. ועיין מ"ש לעיל פ"ט סהט"ו, שו' 47–48.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:19:7
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 10:19:7](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/10:19:7)

61. **אבל לא היה יודע שעל אותה מלאכה חייב חטאת וכו'.**לפי הבבלי (ס"ט א' ומקבילות) היא שיטת מונבז. ובירושלמי לא נזכר שהלכה זו תלויה במחלוקת ר"ע ומונבז, ונראה משם שכן פסקו שם את ההלכה, עיין תרומות פ"ז ה"א, מ"ד ע"ג, ב"ק פ"ז ה"ב, ה' ע"ד, שם ה"ה, ו' ע"א, שבועות פ"ג ה"א, ל"ד ע"ב. וכצ"ל גם בירושלמי בסוגיין ספי"א, י"ג ע"ב, תרומות פ"ו ה"א, מ"ד ע"א, וכתובות פ"ג ה"א, כ"ז ע"ב, כמו שהגיהו המפרשים. ועיין מ"ש לעיל פ"ח סה"ה, שו' 12, ד"ה ולפ"ז.