## Tosefta Kifshutah on Shabbat Chapter 14

###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:1:1
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:1:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/14:1:1)

1. **בראשונה היו אומ' וכו'.**בבלי קכ"ג ב'. ואמרו להלן שם שבימי נחמיה בן חכליה נשנית משנה זו, דכתיב (נחמיה י"ג, ט"ו) בימים ההמה ראיתי ביהודה דורכים גתות בשבת וכו'. ובירושלמי פי"ז ה"א, ט"ז ע"א: בראשונה היו כל הכלים ניטלין בשבת, כיון שנחשדו להיות מחללין ימים טובים ושבתות, הדא היא דכתיב בימים ההמה ראיתי ביהודה דורכים גיתות וכו', **ואסרו להן הכל**, כיון שנגדרו וכו'. ועיין מ"ש להלן.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:1:2
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:1:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/14:1:2)

1-2. **מקצוע של דבילה וזומא לסטרון של קדירה וסכין קטנה שעל גבי שלחן.**וכ"ה בבבלי הנ"ל.¹ ובירושלמי הנ"ל (להלן שם): כשלשה כלים המיטלטלין בחצר, ואילו הן סכין קטנה ומקצוע של דבילה וזומי ליסטרא. והנה מקצוע של דבילה הוא כלי שלפעמים משתמשים בו באיסור, וקוצצים בו תאנים מן המחובר (עיין שביעית פ"ח מ"ו ועוד), וכן זומא לסטרין, כף גדולה של מרק (ξωμάριστρον, כפירוש המלונים. ועיין בפיה"ג לטהרות, עמ' 29), ולפעמים היו בוחשין בה את הקדירה (עיין ר"ח קכ"ז ב' ובפיה"ג הנ"ל ורש"י הוריות י"ג ב') בשעת הבישול, ולפי זה אף סכין קטנה היו משתמשים בה לפעמים לחתוך מן המחובר, ועיין בבלי עירובין ל"ה א'. ודווקא כלים אילו שהיו משתמשים בהם לפעמים גם לאיסור נכללו בראשונה בתוך כל הכלים שאסרו להם (כפי שמוכח מלשון הירושלמי הנ"ל: ואסרו להם את הכל), "אבל אותן כלים שאין משתמשין אלא תשמיש של היתר, ואין ראויין לתשמיש אחר לא אסרו אפילו בראשונה" (חידושים המיוחסים להר"ן קכ"ג ב'). ועיין בתכלת מרדכי.

footnotes:
¹ אלא שבדפוסים: וזוהמא ליסטרין, והוא ע"פ הדרש בבבלי ב"מ ל"ג א' (ועיין הוריות י"ג ב'). אבל בכ"י ובראשונים אף בבבלי: וזומא ליסטרין.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:1:3
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:1:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/14:1:3)

2-3. **חזרו להיות מוסיפין והולכין וכו'.**בירושלמי הנ"ל: כיון שנגדרו היו מתירין להן והולכין עד שהתירו להן את הכל חוץ מן המסר וכו'. ובבבלי הנ"ל: התירו וחזרו והתירו וחזרו והתירו עד שאמרו כל הכלים וכו'. ונחלקו שם אביי ורבא בפירושו, ולדברי רבא: התירו דבר שמלאכתו להיתר בין לצורך גופו ובין לצורך מקומו, וחזרו והתירו מחמה לצל. וחזרו והתירו דבר שמלאכתו לאיסור לצורך גופו ולצורך מקומו אין, מחמה לצל לא. ועיי"ש קכ"ד ב' וירושלמי פ"ד ה"ב, ז' רע"א, ומ"ש בספרי הירושלמי כפשוטו, עמ' 93.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:1:4
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:1:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/14:1:4)

3. **כל הכלים ניטלין בשבת חוץ מן המסר וכו'.**במשנתנו פי"ז מ"ד: ר' יוסי אומר כל הכלים וכו'. וכ"ה בד' נפולי ובקטע מן הגניזה ובבבלי קכ"ג ב', וכ"ה בכי"מ וברי"ף וברמב"ן רפי"ז ובמאירי קכ"ג ב' שם. אבל במשנה שבירושלמי, בהוצ' לו, קויפמן ופרמה (ועיין גם במלא"ש) חסרות המלים "ר' יוסי אומר" והיא נשנית בסתם כבתוספתא כאן. ועיין בגליון בבבלי שם שהעירו שכן מוכח בבבלי קנ"ז א', אבל בעירובין ל"ה א' מפורש: תנא קמא סבר לה כר' יוסי דאמר כל הכלים ניטלין בשבת וכו'. ברם בכי"מ וכ"י אוקספורד שם: רבנן סברי לה כמאן דאמר כל הכלים ניטלין וכו'. ובד' שלוניקי שם, וכן בראשונים, חסרה כל הפיסקא "ת"ק סבר לה כר' יוסי וכו' ויתד של מחרישה", עיין דק"ס שם, עמ' 130, הערה ע'. ולפי גירסת כי"י הנ"ל אף מעירובין מוכח שמשנתינו נשנית בסתם, וכן מוכח מן התוספתא להלן שר' יוסי שנה גם צפורן גדולה. ועיין בתכלת מרדכי.
ולעצם העניין פירש"י שמסר הגדול, והיא מגירה גדולה שעשויה לקצוץ (לנסור) קורות, וכן יתיד של מחרישה, מקפיד עליהם ומייחד להם מקום, דלא חזו למלאכה אחרת.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:1:5
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:1:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/14:1:5)

4. **אף האיגן.**בד ובכי"ל: אף ההוגין. וכ"ה בירושלמי פי"ז ה"א, ט"ז א'.² ובכי"ע: אף אגוז. וכן בערוך ערך אגוז: בתוספת שבת בפרק בראשונה³ רבן שמעון בן גמליאל אמ' אף האגוז של ספינה. ואין כאן אלא ט"ס רגילה מאד בין זי"ן ונון סופית,⁴ והנכון כלפנינו: האיגן, האוגן, ההוגין, כלומר, העוגן של ספינה. ואף הוא צריך שיהיה חד בקצוותיו, והוא מקפיד עליו שלא יקהה בשאר שימושים, והוא מוקצה מחמת חסרון כיס. אבל האגון שאינו של ספינה מיטלטל, עיין מ"ש לעיל ספ"ה ובהערה 69 שם.

footnotes:
² אלא ששם הסדר הפוך: דברי ר' יוסי שלהלן באו לפני דברי רשב"ג.
³ כ"ה בכ"י קהוט, ולפנינו: בפר' שיני בראש.
⁴ וכן במשנה בהוצ' לו לעיל פ"ו מ"ז: פורפת על האבן ועל האגון, ובשאד נוסחאות "ועל האגוז". ועיין מ"ש לעיל פ"ד, הע' 69. והחילוף בין זי"ן ובין נו"ן סופית רגיל מאד בכי"י, עיין להלן פט"ז, הע' 45.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:1:6
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:1:6](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/14:1:6)

4-5. **ר' יוסה אומ' אף צפורן גדולה.**וכן בערוך ערך צפורן: בתוספת שבת בפ' בראשונה ר' יוסי אומר אף צפורן גדולה. ובירושלמי הנ"ל: אף הציפרין. והוא כלי שחופרין בו, עיין בערוך הנ"ל ובעה"ש שם, ואף על כלי זה הוא מקפיד שלא יקהה חידודו בשאר שימושים, והוא מוקצה מחמת חסרון כיס, והרי הוא מעין יתיד של מחרישה. וע"פ העניין נראה יותר שבצפורן של ספינה עסיקינן, והוא מעין עוגן, עיין בוי"ר פ"ד, ב', הוצ' ר"מ מרגליות, עמ' פ"ב, ומש"ש, עמ' תתע"א.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:1:7
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:1:7](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/14:1:7)

5. **אפילו טלית אפילו תרוד אין ניטלין וכו'.**כ"ה בד. ובס' המפתח לרבינו נסים קכ"ד ב' (מ"ח ע"א): ובתוספתא ר' נחמיה אומ' אפילו טליתו ואפילו תרווד אין ניטלין אלא לצורך. ובכי"ע ובכי"ל: אפילו טלית ואפילו תרווד וכו'. ושמא צ"ל שם: אפילו טליתו אפילו תרווד וכו'. אבל גם בבבלי קמ"ו א' (לפי כי"מ): אפי' טלית ואפי' תרווד אין ניטלין וכו'. ולפנינו בבבלי שם: אפילו תרווד אפי' טלית ואפילו סכין אין ניטלין וכו'. ברם המלים "ואפילו סכין" אינן שם בכי"י ובראשונים, ואינן גם בבבלי עירובין ל"ה א' (עיין דק"ס, עמ' 347, הערה ת').


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:1:8
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:1:8](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/14:1:8)

5-6. **אין ניטלין אלא לצורך.**בבבלי שבת (ועיי"ש קכ"ג א') ועירובין הנ"ל: אלא לצורך **תשמישן**. ופירש"י, לתשמיש המיוחד להן, אבל לא לתשמיש אחר, אפילו של היתר, ועיין רש"י כאן ל"ו א' ד"ה הא דקתני אף שופר, ובתוספות שם, וברש"י קכ"ד א' ד"ה א"ל רבא. ועיין מ"ש להלן בסמוך.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:1:9
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:1:9](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/14:1:9)

6. **ר' לעזר אומ' בית שמיי אומ' אין ניטלין אלא לצורך וכו'.**בכי"ע ובכי"ל: ר' שמעון בן אלע' (אלעזר) אומ' וכו'. ובד: רשב"ג אומר וכו'. ובירושלמי פי"ז ח"ד, ט"ז ע"ב: תני אמר ר' יודן לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על המלאין שמטלטלין אותן שלא לצורך ועל הריקנין שיש בדעתו למלותן, ועל מה נחלקו על שאין בדעתו למלותן, שבית שמאי אוסרין ובית הלל מתירין. אתייא דבית שמאי כר' נחמיה.⁵ את אמרת הלכה כר' נחמיה ולא הלכה כבית שמאי. ובתוספתא ביצה פ"א, שו' 41 ואילך, נשנית ברייתא מעין זו בשם רשב"ג (כגירסת ד' כאן) לעניין הוצאה ביו"ט, עיין מש"ש. ונ"ל שלשון התוספתא בביצה מוכיחה על דברי הירושלמי כאן, ושם שנינו: שמוליכין כלים מליאים לצורך⁶ וריקנין למלאותן וכו'. ואף בירושלמי "הריקנין שיש בדעתו למלותן" פירושו שמטלטל אותן ע"מ למלאותן שם אח"כ, והוא לצורך תשמישן, ולא נחלקו אלא בריקנין שאין בדעתו למלאותן וכו', כלומר, שמטלטל אותן שלא על מנת למלאותן אח"כ, אלא לשם תשמיש אחר. וב"ש אוסרין בזה. ומכאן שאפילו כלי שמלאכתו להיתר אין מטלטלין אותו אלא לתשמישו. ועיין בבלי קכ"ד רע"ב.
ברם לפי מסקנת הירושלמי ב"ש סוברים כר' נחמיה, אבל ר' נחמיה אינו סובר כב"ש, ומתיר לטלטל כלי שמלאכתו להיתר לצורך גופו, אעפ"י שאינו תשמישו המיוחד לו. ומה שאמרו בירושלמי פי"ז רה"ב, ט"ז ע"א: הא שלא לפצע בו לא. מתני' דר' נחמיה, דאמר ר' נחמיה אין ניטלין אלא לצורך, פירשו בירושלמי שבקורנס של אגוזים עסיקינן, אלא שאין תשמישו לפצוע קליפת האגוזים אלא לשחיקת האגוזים עצמם, וכפירוש הרמב"ן ברפי"ז לשיטת הרמב"י. ולר' נחמיה כלי שמלאכתו להיתר ניטל לצורך גופו, ואעפ"י שאינו לצורך תשמישו. והברייתא שבתוספתא לעיל בשם ר' נחמיה, לא הובאה בירושלמי, ואם נשנתה בא"י פירשוה כפשוטה, לצורך, לצורך גופה, ולאו דווקא לצורך תשמישה המיוחד. ולא עוד שבשיטת ב"ש מפורש בירושלמי שמטלטלין את המלאים אפילו שלא לצורך, מפני שכל עצמו של איסור טלטול לא נאמר אלא בכלים, אבל לא באוכלים הראויים לאדם, שלכ"ע מטלטלים אותם שלא לצורך, אבל לשיטת ר' נחמיה רצו לומר בירושלמי פט"ז ה"ג, ט"ו סע"ג, שאף באוכלין אין מטלטלין אותן שלא לצורך, כלומר מחמה לצל, עיי"ש. ולדעתו כל הגזירה היתה על טלטול שלא לצורך גופו, בין באוכלין בין בכלים.

footnotes:
⁵ ועיין להלן פט"ז, הערה 13.
⁶ שהרי שם לא בטלטול עסיקינן, אלא בהולכה ובהוצאה מרשות לרשות, וב"ש סוברים שלא הותרה הוצאה שלא לצורך.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:1:10
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:1:10](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/14:1:10)

7. **דלת שידה תיבה וכו'.**בבלי קכ"ב ב'.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:1:11
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:1:11](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/14:1:11)

**נוטלין ולא מחזירין.**ופירש רבא שם שנוטלין אותן מפני שאין סתירה בכלים, ולא מחזירין, גזירה שמא יתקע, כלומר שמא יתקע שם יתד, או מסמר, להדקן.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:1:12
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:1:12](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/14:1:12)

8. **דלת [לול] ובית התרנגלין לא נוטלין וכו'.**כ"ה ("לול") בד. ובכי"ע: דלת הלול (אצל צוקרמ' בטעות: חלול) של בית התרנוגלין וכו'. ובכי"ל: דלת **חלול** ושל בית תרנגול וכו'. ובבבלי הנ"ל: ושל לול של תרנגולים וכו'. ופירשוה שם שלול הוא מחובר לקרקע, ולפיכך אין נוטלין משום סתירה במחובר לקרקע. ואשר לגירסא "חלול" שבכי"ל היא בוודאי ט"ס, או תיקון הסופרים ע"פ הבבלי ק"ב ב', ועיי"ש ברש"י ד"ה לול של תרנגולין, אלא שלפי תיקונם היה צ"ל: חלול', חלולה.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:2:1
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:2:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/14:2:1)

**מטה שנשברה וכו'.**במשנתנו פי"ז מ"ה: כל הכלים הנטלין בשבת שבריהן נטלין,⁷ ובלבד שיהו עושין מעין מלאכה, שברי ערבה לכסות בהן את פי החבית וכו', ר' יהודה אומר ובלבד שיהו עושין מעין מלאכתן, שברי עריבה לצוק לתוכן מקפה וכו', כלהלן שו' 32 ואילך. והברייתא שלנו כת"ק, וכן פסק הר"מ בפכ"ה מה' שבת הי"ב.⁸

footnotes:
⁷ כ"ה ברוב הנוסחאות. ולפנינו בבבלי, וכן במשניות בדפוסים המאוחרים: נטלין עמהן.
⁸ אלא שבדפוסים שלפנינו: שיהיו שבריהן עושין מעין מלאכתן. והנכון כנוסחאות שלשה כ"י ובתוכן כת"י רבינוביץ על קלף, וכן במעשה רוקח בשם כת"י: מעין מלאכה.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:2:2
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:2:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/14:2:2)

8-9. **היא ושבריה וכו'.**כלומר, עיקר המטה והשברים שפירשו ממנה, עיין מ"ש להלן שו' 10, ד"ה היא ושבריה.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:2:3
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:2:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/14:2:3)

9. **טרקוש שנשבר וכו'.**בד: מרקוש וכו', וברור שצ"ל: טרקוש. ובכי"ע: תרקוש וכו'. ובכי"ל: תרקיש וכו'. ובערוך ערך תרקוש: בתוספת שבת בפרק בראשונה תרקוש שנשבר הוא ושבריו ניטלין בשבת. וכנראה שתרקוש, טרקוש, הוא דרגש, כדעתו של לעף, עיין תס"ר ח"ג, עמ' 73. ועיין בפיה"ג לטהרות, עמ' 65, הערה 4, ובשנו"ס לב"ר פס"ח, סוף עמ' 786.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:2:4
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:2:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/14:2:4)

10. **מגופת חבית שנשברה וכו'.**ירושלמי פ"ח ה"ד, י"א ע"ב, בבלי קכ"ד ב', וי"ר פט"ו, ד', הוצ' הר"מ מרגליות, עמ' ש"ל.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:2:5
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:2:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/14:2:5)

**היא ושבריה וכו'.**פירש"י: היא המגופה. ושבריה של חבית וכו'. ובחידושים המיוחסים להר"ן שם: ושבריה של חבית, או של המגופה. ועיין מ"ש לעיל שו' 8–9, ד"ה היא ושבריה.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:2:6
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:2:6](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/14:2:6)

10-11. **ולא יספות שבר ולא יסמוך בה כרעי המטה ולא יכסה בה וכו'.**בד: ולא יספות ממנה שבר לא לסמו' בה כרעי מטה ולא לכסות וכו'. ובכי"ע: לא יספות הימנה לסמוך בה כרעי המיטה ולכסות בה וכו'. וכע"ז בכי"ל. ובבבלי הנ"ל: ולא יספות ממנה שבר לכסות בה את הכלי ולסמוך בה כרעי המטה וכו'. ובכ"י אוקספורד שם:⁹ ואל יסמוך בה וכו', והוא כגי' כי"ו כאן.
ומן הלשון "בה" שבכל נוסחאות התוספתא, ורוב נוסחאות הבבלי (בירושלמי ובוי"ר חסרה בבא זו), מוכח שלא בשבר עסיקינן אלא במגופה עצמה.¹⁰ ובבא זו מוסיפה שאם המגופה נשתברה באופן כזה שאינה ראויה לכלום, אל יחתוך (או יתלוש, כלשון הר"מ) ממנה שבר כדי לתקנה לסמוך בה כרעי המטה וכו'. וטעם האיסור הוא מפני שהוא מתקן כלי, כפירוש רש"י ורוב הראשונים,¹¹ והתיקון הוא, לפי פירושנו, במגופה עצמה שאין עליה תואר כלי כלל בלי התיקון. ולפי זה אפשר לפרש גם את הגירסא שלפנינו בתוספתא וגירסת כי"א בבבלי, והיינו שלא יספות שבר מן המגופה כדי לתת לה תואר כלי (שתהא ראויה לכסות בה מבלי חשש שיפצע את ידיו בשעת הכיסוי), ולא יסמוך בה כרעי המטה וכו', אפילו אם לא ספת ממנה, מפני שאין לה תואר כלי כלל, ודינה כעצים וכאבנים.
אבל מדברי הר"מ בפכ"ו מה' שבת ה"ג מוכח שפירש שהכוונה היא שלא יסמוך בשבר את כרעי המטה וכו'. וכן מפורש במאירי במקומו. וכן בה"ג ד"ב, עמ' 97: ולא ישפות ממנה שבר¹² לכסות **בו** את הכלי ולסמוך **בו** כרעי המטה. ולפ"ז בשבר עסיקינן, והגירסא הנכונה היא איפוא בכי"ע ובכי"ל שלא יספות הימנה (כלומר, חתיכה) כדי לסמוך בה וכו'.

footnotes:
⁹ עיין דק"ס, עמ' 283, הע' פ'.
¹⁰ אבל אפשר שהלשון "בה" הוא באשגרה מלשון הברייתא בבבלי מ"ג א', ביצה ג' ב', ד' א'. ועיין ע"ז ל"ב א'.
¹¹ ועיין ביצה פ"ד מ"ה, אלא שם כנראה התיקון הוא בשבר שפירש, וכאן התיקון הוא באב שממנו פירש השבר.
¹² בה"ג ד"ו סוף ה' שבת, כ"ב ע"ב: וסופת ממנה שבר לכסות בה את הכלי וכו'. ואם אין כאן שיבוש, הפירוש הוא שסופת באקראי, כזה שסופת באבטיח ואינו מדקדק בצורת החתיכה, ואין כאן מתקן מנא. ועיין במרכבת המשנה פכ"ו מה' שבת ה"ג, ומ"ש בט"ז סי' ש"ח, אות ה'.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:2:7
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:2:7](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/14:2:7)

11. **זרקה לאשפה וכו'.**ירושלמי, בבלי ווי"ר הנ"ל. ונתבאר שם בבבלי שלא נאסרה אלא דווקא אם זרקה בערב שבת, אבל אם זרקה בשבת מותרת, ודינה כבגד שזרקו בשבת. ומתוך הירושלמי הנ"ל משמע שהטעם הוא מפני שאינה מן המוכן,¹³ וטעם זה אינו אלא בשברים, או במטליות, אבל בבגד בטלה דעתו אצל כל אדם, ואפילו באשפה מן המוכן הוא. וכנראה שכן פירשו בתוספות קכ"ה א' ד"ה אם זרקה ובחי' הרמב"ן קכ"ד סע"ב. ועיין במאירי שם. אבל בחידושים המיוחסים להר"ן שם לא פירש כן, ועיין בהגהות מלוא הרועים שם.

footnotes:
¹³ וקושיית הבבלי "אלא מעתה זרק ליה לגלימיה ה"נ דאסור" היא לפי ההוה אמינא שבזרקה בשבת עסיקינן, ובעל כרחינו הטעם הוא מפני שדחה אותה בידים, ולפיכך שאלו מה ששאלו.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:3:1
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:3:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/14:3:1)

12-13. **שברי תנור ישן אין ניטלין בשבת דברי ר' מאיר, ר' יוסה אומ' ניטלין וכו'.**וכ"ה בד. ובכי"ע: דברי ר' יהודה, ר' יוסי אומ' וכו'. ובכי"ל: דברי ר' יהוד', ר' מאיר או' וכו'. ובבבלי קכ"ה א': שברי תנור ישן הרי הן ככל הכלים הניטלין בחצר דברי ר' מאיר, ר' יהודה אומר אין ניטלין. ומתוך הסוגייא שם מוכח שאין להגיה. וגירסת כי"ל מתאימה לגירסת הבבלי, אלא שהקדימו בה דברי ר' יהודה לדברי ר"מ. ופירשו בבבלי שהמחלוקת היא בשברים שעושים מעשה טפקא,¹⁴ ואפשר לאפות עליהם כשמסיקים תחתיהם, ונמצא שלר' יהודה יש כאן רבותא, והיינו יכולים לטעות שהשברים עדיין עושים מלאכת התנור, ומשמיע לנו ר' יהודה שאסור לטלטלם, מפני שאין זו מלאכת התנור ממש, שהרי בתנור מסיקים מבפנים ובאילו מסיקים מבחוץ, ור' יהודה לשיטתיה (במשנתנו פי"ז מ"ה ולהלן ה"ו) שאין מטלטלין שברי כלים אלא אם עושין מעין מלאכת אביהם. אבל לר"מ מטלטלין שברים מ"מ, ובלבד שיעשו מעין מלאכה, ונקטו כאן שברי תנור, ולא שברי כלים סתם, משום שיטת ר' יהודה שאפילו שברי תנור שעושין מעשה טפקא אינם מיטלטלין.
אבל לפי גירסת כי"ו וד צריך לפרש שבתנור מחובר לקרקע עסיקינן, ור"מ רואה אותו כמחובר ממש, ואם נשבר בשבת, אין מטלטלין את שבריו, ולר' יוסי תנור מחובר דינו כתלוש, עיין במרכבת המשנה פכ"ה מה' שבת הי"ג. ועיין להלן.

footnotes:
¹⁴ כלומר, מחבת, עיין בתוספות הערוך השלם, עמ' ר"ה, ערך טפקא.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:3:2
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:3:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/14:3:2)

13. **העיד ר' יוסה משם ר' ליעזר בן יעקב וכו'.**כ"ה בכל נוסחאות התוספתא והבבלי הנ"ל. ובחידושי הרמב"ן קכ"א א': ומצאתי בנוסחאות ישנות העיד ר' יוסי הכהן. וכן במלחמות ספי"ז: ובנוסחאות בדוקות מצינן העיד ר' יוסי הכהן משום ר' אליעזר בן יעקב. ועיין גם בחידושים המיוחסים להר"ן קכ"ה א' ד"ה כמאן.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:3:3
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:3:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/14:3:3)

14. **ועל כסויו שאין צריך בית יד.**במשנתנו ספי"ז: כסויי הכלים שיש להם בית אחיזה ניטלין בשבת. א"ר יוסי בד"א בכיסויי קרקעות אבל בכיסוי הכלים בין כך ובין כך ניטלין בשבת. ובבבלי שם: כי פליגי בכיסוי תנור, מר מדמי ליה לכיסוי קרקע, ומר (כלומר, ר' יוסי) מדמי ליה לכיסוי כלים. ועיין ברי"ף בסוף פירקין, בבעל המאור ובמלחמות שם, בחידושי הרמב"ן ובמיוחסים להר"ן הנ"ל. ועיין בהשגות פכ"ה מה' שבת הי"ג ובמרכבת המשנה שם.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:3:4
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:3:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/14:3:4)

**אין נוטלין במוט בשבת.**מפני שעושה מעשה חול, עיין במשנת ביצה פ"ג מ"ג. ובבבלי קמ"ח א'¹⁵ וביצה ל' א': דדרו בדוחקא לדרו ברגלא וכו'. ופירש"י בדוחקא מלשון דוחק. אבל בר"מ בפ"ה מה' יו"ט ה"ב תרגם בדוחקא: במוט. ובחידושי הר"מ שבתחילת ס' מעשה רוקח ח"א (שו"ת הר"מ ד' ליפסיאה, נ"ז סע"ד): מדברי רבינו נראה שגורס הני דדרו בדוהקא, בה"א, ולא דוחקא (ו)כמ"ש בעל הערוך. ויפה פירש ר"ן ברילל (בית תלמוד של ווייס ח"א, עמ' 113) שדוהקא הוא בלשון סורית מוט,¹⁶ וכן ראיתי בדק"ס סנהדרין, עמ' 12, הערה י', שהביא בשם ילקוט כת"י שגרס בבבלי שם ז' ב' בין כלי הדיינים: רצועה וסנדלא **דוחקא** ושיפורא. וכתב הרנ"נ שם: ומלת דוחקא איני יודע לפרשה. וברור שהכוונה לדוהקא שלנו, כלומר, מקל לרדות בו, וגרס דוחקא (=דוהקא) במקום "מקל" שבנוסחאות שלפנינו בבבלי.

footnotes:
¹⁵ לפי גליון כי"מ, התוספות שם וערוך ערך גד, עיין דק"ס, עמ' 355, הע' ו'.
¹⁶ עיין במלונו של פיין סמית, עמ' 827, ערך דהקא, שתרגמו vectis


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:3:5
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:3:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/14:3:5)

15. **אבל נוטלין בשנים.**וכן בירושלמי פי"ז ה"א, ט"ז ע"א: כל שניטל בשנים מטלטלין אותן. ובבבלי קכ"ג ב': עד שאמרו כל הכלים ניטלין בשבת אפילו בשני בני אדם. ואביי לעיל שם לא התיר אלא בשתי ידים, אבל לא בשני בני אדם. ועיין בתוספות בכורים. וגרס כאן: בשתים, ולא גרס את הסיפא להלן. ועיין מ"ש להלן בסמוך.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:3:6
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:3:6](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/14:3:6)

**שלשה וארבעה אסור.**וכן בירושלמי הנ"ל: בשלשה,¹⁷ בארבעה ובחמשה אסור. אבל ר' זעורה חלק והסיק: מכיון דאת אמר בשנים מותר, אפילו בארבעה ובחמשה מותר. וכן פסק הר"מ בפכ"ה מה' שבת ה"ו. ועיין במ"מ שם ובתוספות ל"ה א' ד"ה ואפילו.

footnotes:
¹⁷ כגירסת כמה מן הראשונים, עיין אהצו"י, עמ' 152, ומ"ש בירושלמי כפשוטו, עמ' 199. ולפנינו בטעות: בשנים.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:3:7
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:3:7](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/14:3:7)

**קנה שהתקינו וכו'.**ירושלמי פי"ז ה"ג, ט"ז ע"ב, בבלי קכ"ו א'.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:3:8
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:3:8](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/14:3:8)

17. **מותקן וכו'.**פירש"י: מתוקן בהזמנה בעלמא. ועיין מ"ש לעיל פ"א, הערה 38.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:3:9
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:3:9](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/14:3:9)

18. **להיות נוטל בו את הפת מאפיפירות וכו'.**בכלים פי"ז מ"ג: הסלין של פת וכו', אפפירות שעשה לה קנים וכו'. ובפי' הגאונים שם, עמ' 49: כלי נעשית מכלי פפיר, קופה גדולה שהיא עשויה כמעשה שבכה ומצודה שאינה מקבלת תבואה וכו'. ובבבלי פסחים י' ב': ככר בשמי קורה צריך סולם להורידה וכו'. ובירושלמי שם פ"א ה"א, כ"ז ע"ב: כן אנן אמרין הדא פיפייארות אפילו גבוה כמה לא תהא צריכה בדיקה, כלומר, אתמה. ומכאן שהפיפייארות היתה נתונה לפעמים במקום גבוה, והיו זקוקים למקל כדי ליטול משם את הפת.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:3:10
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:3:10](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/14:3:10)

19. **הרי היא כדוקרן וכו'.**כלומר עץ העשוי כמין מזלג מפוצל מלמעלה (δίκρανον), עיין לעיל ח"א, עמ' 327, הערה 25, וח"ב, עמ' 639. ודוקרן הוא כלי ככל הכלים.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:3:11
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:3:11](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/14:3:11)

19-20. **משלשלין את המשלית להעלות בה כלי או קיתון כלכלה לישב עליה וכו'.**וכע"ז בכל הנוסחאות. ובד"ח הדפיסו: מטלטלין את המשליא (בד: המשלי' = המשלית) וכו'. וכל המפרשים נדחקו מאד בפירושה. ונעלמה מהם לפ"ש התוספתא במכשירין פ"ב הט"ו: שלשל את המשלית¹⁸ להעל בה דלי, או קיתון, וכלכלה להשיב עליה תרנגולת.¹⁹ ולפנינו הכוונה שמשלשלין את המשלית להעלות בה כלי, או קיתון, אעפ"י שאינה קשורה בהם, וכן מעלים במשלית כלכלה לישב עליה תרנגולת, כלומר, מעלים אפילו לשם דבר שאינו ניטל בשבת. ובמשנתנו פי"ז מ"ו: זמורה שהיא קשורה בטפיח ממלאין בה בשבת. ובבבלי שם: לא קשורה לא. ופירש"י: ואפילו יש עקמומית בראשה כעין מזלג וכו', ולא גזרו אלא בזמורה, עיי"ש, ומלמדת התוספתא כאן שמשלית היא כלי, כמו דוקרן שלעיל, ומטלטלין אותו בשבת. ובמשנתנו פי"ח מ"ב: כופין את הסל לפני האפרוחים וכו'. ופירש"י (קכ"ח רע"ב): אשמעינן דכלי ניטל לדבר שאינו ניטל בשבת. ולפיכך שולין בה אף את הכלכלה ליישב עליה תרנגולת.
ובר"מ פי"ג מה' טומאת אוכלין הי"ג: שלשל את המשולת לבור להעלות בה כלי או קיתון, שלשל את הכלכלה לבור, כדי שתשב עליה את התרנגולת וכו'. ומוכח שהוא פירש ששלשל את הכלכלה למים כדי להציל את התרנגולת. ונראה שרבינו פירש כן מפני הקושי שעוררנו בהערה 19, ולפיכך פירש שהכוונה למים שעל הכלכלה. ולכאורה היה אפשר לפרש אף כאן כן, שמותר לשלשל את הכלכלה עצמה לתוך המים (ולא שמעלין אותה במשלית), כדי להציל את התרנגולת, והוא כעין מאמר רב בבבלי קכ"ח ב': בהמה שנפלה לאמת המים מביא כרים וכסתות ומניח תחתיה, ואם עלתה עלתה, ועיין להלן בסמוך. אלא שלפי פירוש זה הסיגנון מגומגם, והיה צ"ל: **ואת** הכלכלה וכו'.

footnotes:
¹⁸ כצ"ל שם, עיין מ"ש בתס"ר ח"ד, עמ' 114. ולפנינו בטעות: המטלית.
¹⁹ והלשון שם הוא באשגרה מכאן, שהרי לעניין הכשר המים שעל המשלית לא איכפת לאיזה צורך הוציא את הכלכלה, וסתם כלכלה אינה משמשת להושיב עליה תרנגולת.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:3:12
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:3:12](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/14:3:12)

20. **בהמה שנפלה לתוך הבור וכו'.**וכ"ה בד. וכן בבבלי קכ"ח ב' הנ"ל: בהמה שנפלה לאמת המים עושה לה פרנסה וכו'. ובר"מ פכ"ה מה' שבת הכ"ו: בהמה שנפלה לבור, או לאמת המים וכו'. אבל בכי"ע כאן: ובהמה **טמאה** שנפלה **לבאר** וכו'. וכן בכי"ל: בהמה **טמאה** שנפלה לתוך **הבאר** וכו'. ולפי גירסת כי"ע וכי"ל נשנתה הברייתא בעיקרה לעניין יו"ט, ולפיכך נקטו טמאה, אבל בהמה טהורה מעלה ושוחט, או מעלה על מנת לשחוט, עיין מ"ש להלן ביצה פ"ג שו' 7–8.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:4:1
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:4:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/14:4:1)

21-22. **אין מפנין את האוצר כתחילה בשבת וכו'.**בבבלי קכ"ז א': ת"ר אין מתחילין באוצר תחילה וכו'. ובמשנתנו רפי"ח: מפנין אפילו ארבע וחמש קופות של תבן ושל תבואה מפני האורחים ומפני בטול בית המדרש, אבל לא את האוצר. ופירש שמואל (בבלי קכ"ז א') שארבע וחמש קופות לאו דווקא אלא אפילו יותר, אבל לא את האוצר [כולו], שמא יבא להשוות גומות של קרקע האוצר. ולשיטתו לכאורה חולקת הברייתא שלנו על משנתנו, וסוברת שאין מתחילין באוצר בשבת, משום שהתבואה שבמחסן מוקצה היא, ור' יהודה היא דאית ליה מוקצה. אבל בירושלמי פי"ח ה"א, ט"ז ע"ג: מהו לפנות מן האוצר כסדר הזה (כלומר, ארבע וחמש קופות). נישמעינה מן הדא ושוין שלא יגע באוצר. ומן הלשון "ושוין" מוכח שהתנאים שחולקים בהלכה אחרת מודים שלא יתחיל באוצר, ומסתבר שהכוונה למחלוקת שבבבלי קכ"ז א' אם מותר להתחיל בתבואה שלא התחילו בה בערב שבת (עיין הגירסא ברמב"ן קכ"ז רע"א), ובאוצר כולם מודים שלא יגע בו. ומכאן שלא מטעם מוקצה אתינן עלה. ועיין בר"מ פכ"ו מה' שבת הט"ו ובאור שמח שם.
אבל רב חסדא (בבבלי קכ"ו ב') מפרש את משנתנו הנ"ל: אבל לא את האוצר, כלומר, מפנין את התבואה שבקופות, אבל לא יתחיל באוצר, ולא יפנה את האוצר כלל, ואפילו מקצתו, ומתניתין ר' יהודה היא דאית ליה מוקצה. והברייתא שלנו מפרשת את משנתנו.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:4:2
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:4:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/14:4:2)

22. **אבל עושה בו שביל וכו'.**וכ"ה בירושלמי ובבבלי הנ"ל. ופירשו בבבלי: אבל עושה בו שביל ברגליו. ופירש"י: דרך הליכתו, דלא הוי טלטול.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:4:3
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:4:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/14:4:3)

22-23. **חצר גדולה שירדו בה גשמים והיה בה בית האבל וכו'.**וכן בירושלמי עירובין פ"י הי"ג, כ"ו ע"ד (אלא שחסרה שם המלה "גדולה"). ובבבלי שם (ק"ד א'): ורמינהי חצר שנתקלקלה במימי גשמים מביא תבן ומרדה בה.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:4:4
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:4:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/14:4:4)

23-24. **מביא תבן בקופה ומרדיד.**וכ"ה בד ובכי"ל. ובכי"ע: מביא תבן **בידו** ומרדה. ובירושלמי הנ"ל: הרי זה נוטל את האבן ומוריד. וכבר תקן לנכון בגליון הש"ס שם: נוטל את התבן ומרדד. ובבבלי הנ"ל: מביא תבן ומרדה בה. ואף מרדה פירושו מרדד, שוטח בה (כלומר, בחצר).


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:4:5
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:4:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/14:4:5)

24. **שלא ירדה בידו ובקופה כדרך שעושה בחול.**בירושלמי הנ"ל: ובלבד שלא יעשה בשבת כדרך שעושה בחול. ובבבלי (להלן שם): והתניא כשהוא מרדה אינו מרדה לא בסל ולא בקופה, אלא בשולי קופה. ועיין ירושלמי עירובין פ"ז ה"ג, כ"ד ע"ג, ומ"ש בספרי הירושלמי כפשוטו, עמ' 332. ובתכ"מ העיר על דברי התוספות עירובין ק"ד א' סד"ה דרש (שו"ע או"ח סוף סי' שי"ג), וכדברי הר"י מפורש כאן בתוספתא.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:4:6
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:4:6](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/14:4:6)

24-25. **נסרים ששיגמן אע"פ שפין ואע"פ מותקנין וכו'.**בד: נסרי' של בית אומן אעפ"י ששפין ואעפ"י שמותקנין. ובכי"ע (אלא ששם בבא זו אחרי הבבא של חבילה וכו'. וכ"ה הסדר בכי"ל): נסרום בית האומן (אצל צוקרמ' בטעות: נסרות בין בית האומן) אף על פי שפיר וכו'. ובכי"ל: נסרין של בית האומן אע"פ שופין ואעפ"י מתוקנין וכו'.
ובבבלי מ"ט ב': מיתיבי נסרין של בעל הבית מטלטלין אותן, ושל אומן אין מטלטלין אותן, ואם חישב לתת עליהן פת לאורחין בין כך ובין כך מטלטלין. שאני נסרים דקפיד עלייהו. ולפי גירסת רוב הנוסחאות חולקת תוספתא זו על הברייתא שבבבלי. אבל קרוב לוודאי שהגירסא שלפנינו נכונה, שכן שנינו בכלים ספכ"ב: הנסרין שבמרחץ ששגמן, ר' עקיבא מטמא וחכמים מטהרין וכו'. ופירושו שהכניס שעם בין נסר לנסר (עיין בפיה"ג לטהרות, עמ' 20, הערה 1–3) ועשאן אחד. ולפ"ז בנסרים של בעל הבית עסיקינן, ואעפ"י ששיגמן, שפן והתקינן לעשות מהן כלים, מותר לטלטלן, מפני שבעה"ב אינו חס עליהן כל כך שלא יפגמו.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:4:7
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:4:7](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/14:4:7)

25-26. **חבילה של גמי וכנה של שבחין וטומוס של שטרות וכו'.**וכ"ה בכי"ל, אלא ששם "שואין" במקום שבחין. ובכי"ע: חבילה של גמי וכנה של שיחים וש (אחרי אותיות אלו ריוח בכ"י, וברור שצ"ל: וט[ומוס], וכן דרכם של הסופרים להניח ריוח פנוי במקום שלא יכלו לקרוא) של שטרות וכו'. ובד: חבלי' של טבחין וטומוס וכו', וצ"ל: חביל' [של גמי וכנה של] שבחין וכו'.
וברור שכנה של שבחין (שוחין, שועין, שואין) הוא שרש של שיחין (כלומר, החלק התחתון של השיח שממנו מסתעפים הקנים הרכים), וכ"ה בסורית, עיין במלונו של פיין סמית ערך כנא (עמ' 1761) וערך שוח, שווחא (עמ' 4092). וכן להלן עירובין פ"ד, שו' 79–80: ולא בשבח של גמי, ועיין מש"ש. ואף שם הכוונה שאין מודדין בענפים רכים של שיח הגמי. ועיין לעיל ח"א, עמ' 415.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:4:8
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:4:8](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/14:4:8)

26. **וטומוס של שטרות וכו'.**עיין מ"ש לעיל פי"ג, שו' 17.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:4:9
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:4:9](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/14:4:9)

**ועורות שאין עבודין אם התקינן וכו'.**בעורות בהמה דקה (לשיטת רש"י קט"ז סע"ב), או בעורות לחים (לשיטת ר"ת בתוספות מ"ט סע"א), שאין מטלטלין אותן אלא אם ייחדן לישיבה,²⁰ והוא הדין לכל מה שנשנה לעיל שאין מטלטלין אותן בלי הכנה לישיבה. ואף טומוס של שטרות אפשר לייחד לישיבה, עיין כלים פכ"ד מ"ז ובפיה"ג שם. ועל התקינן שפירושו ייחדן, עיין מ"ש לעיל, שו' 17, ד"ה מותקן.

footnotes:
²⁰ ועיין בתוספות זבחים צ"ד א'.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:4:10
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:4:10](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/14:4:10)

27. **עורות עבודין ושאין עבודין וכו'.**כלומר, אפילו עורות עבודים של אומן, שהוא מקפיד עליהן, מטלטלין אותן, כמפורש בברייתא שבבבלי מ"ט ב'.²¹ ומטלטלין אותן בשבת, ואפילו אם לא התקינן (ייחדן) מערב שבת, וכפירוש כל הגאונים (עיין רשב"א במקומו) והר"ח (עיין בתוספות מ"ט רע"ב). ועיין מ"ש להלן בסמוך.

footnotes:
²¹ כלומר, בשיטת ר' יוסי, וחכמים חולקין עליו, ומחלקים בין עורות של בעה"ב שאינו מקפיד עליהם ובין עורות של אומן. ועיין גם בירושלמי פ"ד רה"ב, ו' ע"ד.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:4:11
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:4:11](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/14:4:11)

28. **אבל גיזי צמר וכו'.**הכל הוא מדברי ר' יוסי, ואף הוא מודה בה שאין מטלטלין אותן. ובירושלמי (פ"ד ה"ב, ז' ע"א) אמרו בשם ר' ישמעאל בר' יוסי: אבא שלחא הוה, והוה אמר לנו קשרו לכם ראשי גיזיות, ואתם מותרין לטלטלן למחר. חזקיה אמר אפילו מלן (=מללן, כלומר מיעך את ראשי הגיזיות באצבעותיו). ופירשו המפרשים שהכוונה לעורות, ואמר ר' יוסי לתלמידיו שיעשה מעשה מבערב שבת בעורות כדי להתקינן לישיבה. ובבבלי מ"ט רע"ב: אמר ר' ישמעאל בר' יוסי אבא שלחא הוה, ואמר הביאו שלחים ונשב עליהם. ופירש"י: ואמר **בחול**. ובשי"ק בירושלמי ד"ה אבא הוכיח כן מירושלמי הנ"ל. ברם כבר הבאנו לעיל בסמוך שכל הגאונים חולקים על רש"י, וסוברים שר' יוסי אמר כן בשבת, וכן מוכח מלשון הברייתא שלעיל שלר' יוסי מטלטלין עורות אעפ"י שלא ייחדן מערב שבת. ולא עוד אלא שלפירוש המפרשים בירושלמי עדיין אין הירושלמי מתאים לבבלי אפילו לפירש"י, שהרי הצריך ר' יוסי לעשות מעשה חשוב מבעוד יום, כדי לתקנן לישיבה, עיי"ש בסה"ב.
ולפיכך קרוב לוודאי שהירושלמי אינו מדבר כלל בעורות, אלא בגיזי צמר גרידא, ור' ישמעאל בר' יוסי אומר שאביו היה סוחר בעורות (או פושט עורות), ומפני זה היו לו הרבה גיזי צמר (שהסיר מן העורות) עומדות למכירה, והתיר לתלמידים לישב עליהן בשבת ע"י התקנה במעשה מערב שבת. ולפ"ז אין הירושלמי מדבר בעורות כלל, ובהם אינו צריך ייחוד מבעוד יום, וכשיטתו לעיל, אבל בגיזי צמר וכדומה סתמן לפרקמטיא או לטווייה, ואסור לטלטל אותן בשבת, מבלי שהתקינן במעשה מבעוד יום. ועיין לעיל פ"ג, שו' 42 ואילך, ומש"ש.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:4:12
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:4:12](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/14:4:12)

**ועניצי פשתן ולשונות של ארגמן וכו'.**בבבלי מ"ח א': טומנין בגיזי צמר ובציפי צמר ובלשונות של ארגמן ובמוכין ואין מטלטלין אותן וכו', מהו דתימא חזי למיזגי עלייהו קמ"ל. ועיי"ש בתוספות ד"ה וכי וברשב"א שם. ומשמע שכולן דין אחד להן. ועיין ברמב"ן ובשאר מפרשים שם. ועיין במשנת ב"מ פ"ב מ"א.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:5:1
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:5:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/14:5:1)

29. **מטלטלין את החדש וכו'.**ופירשו המפרשים מפני שהוא ראוי לבהמה, ועיין בבלי פסחים כ"ג א' וברש"י ובתוספ' שם ד"ה קוצר. ועיין בצפנת פענח פכ"ה מה' שבת הי"ט ופ"י מה' מאכלות אסורות ה"ב. ובשו"ע לאדמו"ר מלאדי סי' ש"ח ס"ק ט' חידש שבדבר שאיסורו נמשך להרבה זמן, הרי הוא עומד לאכילת בהמה, או למכירה לגוי, גם בתוך הזמן, עיי"ש. ועיין באמבוהא דספרי לספרי זוטא, רמ"ח ע"א, והשגתו שם חלה גם על הצפנת פענח הנ"ל.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:5:2
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:5:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/14:5:2)

29-30. **מעשר שני בירושלם אבל לא בגבולין.**עיקר החידוש הוא שאין מטלטלין אותו בגבולים, מפני שאין פודין מע"ש בשבת, והוא אסור באכילה, אבל בירושלים הרי פשוט שמטלטלים אותו. ועיין במשנתנו פי"ח מ"א ועירובין פ"ג מ"ב ולהלן עירובין פ"ב ה"י. ועיין מ"ש להלן.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:5:3
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:5:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/14:5:3)

30. **מעלין את המדומע באחד ומאה.**כ"ה ("מעלין") גם בד ובכי"ל ובמשנתנו פכ"א מ"א. ובכי"ע: מטלטלין את המדומע וכו'. ובמשנתנו פי"ח מ"א: מפנין תרומה טהורה וכו'. וכ"ה בכל הנוסחאות שבדקתי (לרבות קטע מן הגניזה, אלא ששם: מפנים). אבל במלא"ש שם מביא בשם ר' יהוסף אשכנזי: ברוב ספרים גרסי' מפנין, ויש ס"א דגרסי **מטלטלין** תרומה וכו', וכן נ"ל עיקר וכו'. ובפסיקתא רבתי רפכ"ה (ד' פראג, מ"ה ע"ג; רמא"ש, קכ"ו ע"א): כך שנו רבותינו מטלטלים את הדמאי ואת התרומה טהורה (בנה) [בשבת], ולא את הטבל ולא את התרומה טמאה ולא מעשור ראשון שלא ניטלה תרומתו וכו', מפני שמעשר אסור באכילה עד שתעבור תרומתו ממנו אסור לטלטלו, אבל התרומה טהורה מפני שהכהנים אוכלי תרומה אוכלים אותה בשבת מטלטלים אותה (כלומר, אפילו ישראל) בשבת.
ולכאורה ההלכה שלנו תמוהה מאד, שהרי כאן ובמשנתנו פכ"א בעניין טלטול עסיקינן, וברור שאפילו מדומע בפחות מאה מטלטלין אותו בשבת, ואינו גרוע מתרומה שנאכלת לכהנים, והרי גם המדומע ראוי לכהנים, וממילא מטלטלים אותו בשבת, כמפורש בירושלמי שנביא להלן. ואם עיקר החידוש הוא שמותר להעלות ולהרים את הסאה מתוך המאה של חולין בשבת, א"כ מאי שיאטיה לכאן, שאפילו אם נאמר שאסור להעלות בשבת מ"מ מותר לטלטל אותו, משום שראוי לכהן.
ובמשנתנו פכ"א מ"א: ומטלטלין תרומה טמאה עם הטהורה ועם החולין. ר' יהודה אומר אף מעלין את המדמע באחד ומאה. ולולא דברי רבותינו הראשונים היה נ"ל לפרש שר' יהודה מכוין לכל מדומע, ובעיקר למדומע בתרומה טמאה. ואף שמדומע בתרומה טמאה אין מטלטלין אותו בשבת, ולא אמרו ברישא שמטלטלין תרומה טמאה עם החולין אלא דווקא בניכר מקום התרומה, ולפיכך מטלטלין אותה אגב החולין (כמו כלכלה ואבן בתוכה ששנינו לעיל שם במשנה), אבל אם נדמעה התרומה הטמאה בתוך החולין, הרי הכל אסור בין לכהן ובין לישראל (ומסתבר שאסורה אף לבהמת כהן, עיין רש"י קכ"ו ב' ד"ה מפנין תרומה טהורה), ודין המדומע, כדין תרומה טמאה. ולפיכך אמר ר' יהודה שמעלין²² את המדומע באחד ומאה בשבת, וממילא מותר לטלטלו שהרי הוא ראוי לאכילה ע"י הרמת הסאה.
ובירושלמי פי"ח ה"א, ט"ז ע"ג: אית תניי תני מטלטלין את הדימוע, אית תניי תני אין מטלטלין. אמר ר' לעזר מאן דאמר מטלטלין, במדומע בתרומה טהורה, ומאן דמר אין מטלטלין, בתרומה טמיאה.²³ ובאותו שיש בו כדי להעלות, אבל באותו שאין בו כדי להעלות לא.²⁴ מאן תנא מטלטלין?²⁵ ר' אליעזר, דתנינן ר' אליעזר אומר סאה שנפלה היא סאה שעלתה. כלומר, דווקא לר' אליעזר הסובר שאנו אומרים היא סאה שנפלה היא סאה שעלתה, ונעשה כאילו הסאה שנפלה מונחת בפני עצמה והחולין בפני עצמן, מטלטלין את הסאה הטמאה אגב החולין,²⁶ אבל החכמים סוברים שהכל מעורב וכל החולין מדומעין בתרומה טמאה, ואסור לטלטלה.
ובבבלי קמ"ב א' רצו לומר שדווקא לר' אליעזר מעלין את המדומע באחד ומאה, מפני שאין כאן מתקן, אלא הפרדת הסאה מן השאר. ודחו שם: אימר דשמעת ליה לחומרא, לקולא מי שמעת ליה. אבל הר"מ בפיה"מ נקט בטעם שנדחה בבבלי. ועיין ירושלמי תרומות פ"ה ה"ב, מ"ג ע"ג. ובירושלמי ערלה פ"ב ה"א, ס"א ע"ד: ר' יודה עבד [לה] כסוף הפרשה וכו'. כלומר, שבהעלאת הסאה אין כאן הפרשת תרומה ממש, ואפילו חרש שוטה וקטן מותר לו להפריש, ואינו אלא כמסיר את האסור. ועיין מ"ש בח"א, סוף עמ' 385.

footnotes:
²² כלומר, מרימין, וכסיגנון המשנה (תרומות פ"ה מ"ב): סאה שנפלה היא סאה שעלתה. וכן בירושלמי בכורים פ"ב ה"ב, ס"ה ע"א: מודי ר' שמעון באותה סאה שהעלה מתוך מאה (כנוסה הרש"ס, ולפנינו בטעות: מתוך סאה) שהיא טעונה מחיצה וטעונה הנייה (צ"ל: הבייה, הבאה). וכן בכ"מ.
²³ בירושלמי דמאי פ"ז ה"ב, כ"ו ע"ב: ולא נמצא מטלטל תרומה טמאה בשבת? א"ר לעזר משייר כל שהוא חולין, כהדא דתנינן תמן מטלטלין תרומה טהורה עם הטמאה עם החולין. ולא דמיין תמן טמאה לצורך טהורה, ברם הכא חולין לצורך טמאה. ותירוץ הירושלמי אינו אלא באשגרה מפסחים פ"ג ה"ג, ל' ע"א. וכאן הכוונה שבמשנת שבת מטלטלין טמאה לצורך טהורה שהיא ניכרת בפני עצמה, מה שאין כן במשנת דמאי שהכל נעשה מדומע, ואין מטלטלין את המדומע בתרומה טמאה.
²⁴ צ"ל: באותו שאין בו כדי וכו', אבל באותו שיש בו וכו', כמו שהגיה הרד"ל. כלומר, באותו שיש בו כדי להעלות אין הדין כן, אלא אפילו במדומע בתרומה טמאה מטלטלין אותו, שהרי אפשר להרים את הסאה בשבת והכל מותר, עיין במשנת תרומות פ"ה מ"ב.
²⁵ כלומר, שמטלטלין את המדומע באחד ומאה בתרומה טמאה.
²⁶ ואף אם נאמר שאסור להעלות בשבת את המדומע באחד ומאה מכל מקום מותר לטלטל לר' אליעזר אפילו אם נדמעה בתרומה טמאה, כמו שפירש בנועם ירושלמי במקומו. אבל אין צורך במה שהגיה בירושלמי אח"כ, עיין מ"ש לעיל ח"א, סוף עמ' 285 ואילך.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:5:4
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:5:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/14:5:4)

30-31. **ר' שמעון בן לעזר או' נותן עיניו וכו'.**ירושלמי ערלה הנ"ל, בבלי קמ"ב ב'. ומפורש בירושלמי שם שר' אלעזר בר' שמעון אוסר להרים מפני עובדין דחול שהרי יכול לאכול בלי הרמה. ועיין בתוספ' רי"ד קמ"ב ב' ובירושלמי הנ"ל.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:6:1
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:6:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/14:6:1)

31. **שברי עריבה וכו'.**משנתנו פי"ז מ"ה, ונתבארה לעיל, שו' 8, ד"ה מטה.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:6:2
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:6:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/14:6:2)

32. **לכסות בהם את הפך.**כ"ה בכי"ע ובכי"ל. וכע"ז במשנתנו הנ"ל. אבל בכי"ו: לצוק לתוכן פיקפה (!). וכן בד: לצוק לתוכו מקפה. והיא אשגרה מוטעית מן הסיפא.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:6:3
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:6:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/14:6:3)

33. **לצוק לתוכן מקפה.**בכי"ע ובכי"ל: מקפה לתינוק. ובמשנתנו הנ"ל לא נזכר "לתינוק" לא במקפה ולא בשמן שלהלן.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:6:4
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:6:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/14:6:4)

34. **שמן לתינוק.**וכ"ה בכל הנוסחאות של התוספתא. ולכאורה אפשר לומר שהכוונה לשמן שיש בו בכדי לסוך אצבע קטנה של תינוק בן יומו, עיין לעיל פ"ח, שו' 21–22, אבל עיין מ"ש לעיל בסמוך. ועיין בירושלמי למשנתנו הנ"ל, ט"ז ע"ב, ובמקבילה, ומ"ש בירושלמי כפשוטו, עמ' 157.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:7:1
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:7:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/14:7:1)

**חבית שנתגלתה וכו'.**ר"מ פכ"ו מה' שבת הי"ד. ובמ"ע שם: חבית שנתגלתה וכו' עד במקום המוצנע תוספתא. ובמ"מ שם: תוספתא פרק ט"ו.²⁷

footnotes:
²⁷ כחלוקת הפרקים בד ובכי"ל, עיין לעיל פ"ח, הע' 23.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:7:2
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:7:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/14:7:2)

**ואבטיח שניקר וכו'.**כ"ה בד, בכי"ע ובכי"ל. ובכי"ו בטעות: שניכר. ובר"מ הנ"ל: ואבטיח **שנשברה**²⁸ וכו'. וכ"ה בכל הדפוסים ובכל כתה"י שבדקתי, וכן מעתיק משמו בטאו"ח סי' ש"ח. ובמ"מ הנ"ל: ועיקר הנסחא ואבטיח שנקרה, כלומר שנקר בה נחש, וכן היא בתוספתא. ועיין בתרומות פ"ח מ"ו, ובתוספתא דמאי פ"ב הכ"ג, תרומות פ"ז הי"ז ועוד.

footnotes:
²⁸ הואיל ולפני הר"מ נוסח התוספתא היה קרוב מאד לנוסח כי"ו, הרי אפשר שהיה לפניו: "שנשבר" במקום "שניכר".


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:7:3
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:7:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/14:7:3)

34-35. **נוטלן ומניחן במקום המוצנע.**כלומר, אעפ"י שאסורין באכילה משום סכנה מ"מ מטלטלין אותן ומצניעין אותן, שלא יאותו מהן בני אדם ויוזקו. ועיין בבלי מ"ב א'.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:8:1
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:8:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/14:8:1)

35. **מטלטלין את החצב וכו'.**ירושלמי פי"ח ה"א, ט"ז ע"ג, בבלי קכ"ח א'. ובב"ר פל"א, י"ד, עמ' 287: הכנים זמורות לפילים חצובה לצבאים זכוכית לנעמיות. ועיין במקבילות שציין תיאודור שם. וחצב הוא בצל הים, עיין מ"ש לעיל ח"ב, סוף עמ' 635 ואילך.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:8:2
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:8:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/14:8:2)

35-36. **ואת החרדל מפני שהוא מאכל יונים.**כ"ה בד. וכע"ז בכי"ע, בכי"ל, בירושלמי ובבבלי הנ"ל. ובכי"ו באשגרח מלעיל: מאכל צבאין, ובמשנתנו פי"ח מ"א: ולא את החרדל, רבן שמעון בן גמליאל מתיר בלוף, מפני שהוא מאכל עורבין. ובתוספות (קכ"ח א' ד"ה רשב"ג) הוכיחו מגירסת הבבלי בברייתא שלנו להלן שרשב"ג חולק אף על חרדל. ובה"ג ד"ב, עמ' 99: ושדר רב צמח בר פלטוי ריש מתיבתא שהלכה כרבן שמעון בן גמליאל. ועיין ר"מ פכ"ו מה' שבת הט"ז, בכ"מ שם ובדק"ס, עמ' 292, סוף הערה ה'. אבל הר"מ לא פסק כרב צמח בר פלטוי בשברי זכוכית, עיי"ש בהי"ז.
ומדברים כאן בחרדל שלא המתיק (עיין מ"ש לעיל ח"ב, עמ' 724, שו' 39), ואעפ"י שעיקרו למאכל אדם ע"י המתקה (עיין לעיל פ"ח, שו' 19–20, ושו' 20, ומש"ש), מ"מ לעניין טלטול אינו מוקצה מפני שהוא עומד אף למאכל בהמה כל זמן שלא המתיק. ועיין בחי' הרשב"א קכ"ה א' ד"ה מתני' חבילי קש.²⁹

footnotes:
²⁹ ובעניין חרדל אפשר לומר שהתוספתא לעיל פ"ה שהזכרנו בפנים היא בשיטת משנתנו, אבל בתוספתא שם נזכר גם תורמוס ששיעורו בכגרוגרת, והרי שנינו במשנתנו פי"ח מ"א: והתורמוס היבש מפני שהוא מאכל לעזים (כגירסת רוב הנוסחאות). ובמדרש הגדול בראשית, ו', כ"א, הוצ' ר"מ מרגליות, עמ' קס"ג: כיון שנכנס נח לתיבה הכניס עמו וכו' תרמוסין לעזין, ופשיטא שמטעם זה התירו טילטול, אעפ"י שאינו ראוי למאכל אדם (בלי שליקה ז' פעמים), אבל לעניין הוצאה אין משערין אותו במלא פי הגדי (עיי"ש בתוספתא ), מפני שרובו עומד למאכל אדם ע"י המתקה.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:8:3
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:8:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/14:8:3)

36-37. **מטלטלין שברי זכוכית וכו'.**בירושלמי הנ"ל הוא מדברי הת"ק. ובבבלי הנ"ל: רשב"ג אומר **אף** מטלטלין וכו'. והוכיחו בתוספות שם שרשב"ג מודה לת"ק ברישא.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:8:4
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:8:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/14:8:4)

37. **שהוא מאכל נעמיות.**וכ"ה בירושלמי ובבבלי הנ"ל. ובב"ר שהעתקנו לעיל אמרו שנח הכניס לתיבה זכוכית לנעמיות. והדברים קשים, ואעפ"י שידוע שהנעמיות בולעות את הכל,³⁰ לרבות גם זכוכית וכל מיני מתכות,³¹ מ"מ אין להבין למה מאכילים אותן זכוכית שאינה מזינה.

footnotes:
³⁰ עיין מ"ש פליניאוס בספרו תולדות הטבע ריש ספר י'.
³¹ עיין ירוש' יומא פ"ד ה"ד, מ"א ע"ד, ומקבילות.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:8:5
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:8:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/14:8:5)

37-38. **יטלטלו חבילי זמורות וכו'.**וכן בב"ר הנ"ל: זמורות לפילים. ובתנחומא נח הוצ' בובר סי' ב': הפיל עצי גפנים. ולהלן שם סי' י"ד (הנדפס מכבר סי' ט'): שבישתין לפילין. ועיין עה"ש ערך שבש א'. ולעצם העניין עיין מ"ש להלן.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:8:6
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:8:6](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/14:8:6)

38-39. **זה הכלל כל שהוא מן המוכן מטלטלין אותו וכו'.**מפשטות הלשון משמע שהכוונה שאם יש לו מאותן החיות הרי כל המאכלים שנמנו מן המוכן הם בשבילן, ואם אין לו מאותן החיות אין המאכלים מן המוכן. ובירושלמי הנ"ל: מה אנן קיימין אם בשיש לו מאותו המין ואותו המין מצוי בשוק דברי הכל מותר. אם בשאין לו מאותו המין ואין אותו המין מצוי בשוק דברי הכל אסור. אלא כי נן קיימין בשיש לו מאותו המין ואין אותו המין מצוי בשוק. רבנן אמרין מכיון שאין אותו המין מצוי בשוק כמי שאין לו מאותו המין. ורבן שמעון בן גמליאל אמ' מכיון שיש לו מאותו המין כמי שאותו המין מצוי בשוק. ובבבלי הנ"ל: ורשב"ג נעמיות שכיחי, פילין לא שכיחי. אמר אמימר והוא דאית ליה נעמיות וכו', אי אית ליה פילין אמאי לא? אלא ראוי, הכי נמי ראוי. ולפ"ז לשיטת הבבלי הדבר תלוי גם בשכיחות המין בשוק.³² ולשיטה זו "מן המוכן" שבתוספתא כוונתו מוכן אצל אחרים. ולשני התלמודים הבבא שלנו היא תשובה לר' נתן.

footnotes:
³² ועיין בשלטה"ג פי"ח ריש סי' תע"ז.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:9:1
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:9:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/14:9:1)

40. **מפני שהן ראוין לבהמה וכו'.**בבבלי קכ"ח רע"ב: מפני שהן ראויין לחתול (ולא נזכר שם "דברי ר' מאיר"), עיין בבלי ע"ז ל' ב'. אבל כבר הראינו לעיל ח"א, עמ' 141, הערה 106, שבא"י סברו שאין מים מגולין ממיתים לבהמה אלא מזיקים לזמן, והיו משקים אותן לבהמה,³³ עיין מש"ש בפנים. ועיין לעיל, שו' 34, ומדברים שם בחבית של יין שאינו ראוי לבהמה.

footnotes:
³³ אעפ"י שהיא חלשה לזמן. ועיין היטב ברש"י ע"ה סע"ב ר"ח כיון דחלשא. ואפשר שנדחק לפרש כן, מפני שאין בני אדם מקפידים על חלישות בהמה טמאה (שאינה ראויה למלאכה) לזמן. ובתכ"מ כאן העיר על דברי הר"ן בע"ז פ"ב סוף סי' אלף רל"א שכתב: "ולא ישקה מהם בהמתו בראויה לאכילה וכו', ולא בחמת חבירו אפילו כשאינה ראויה לאכילה, משום דמכחש לה, הכי מפרשי בגמרא". וכתב בב"י טיו"ד סי' קט"ז שהר"ן פירש ששונרא לאו דווקא אלא כל בהמה טמאה במשמע, ולא נקט שונרא אלא לדוגמא.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:9:2
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:9:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/14:9:2)

40-41. **ר' שמעון בן לעזר או' כל עצמן וכו'.**בבבלי הנ"ל: רשב"ג אומר וכו'. וכנראה שהכוונה שרשב"א אוסר לטלטלן, אלא מניחן מיד במקום המוצנע, כלעיל שו' 34–35. אבל במאירי קכ"ח א' סד"ה דג מליח: מטלטלין וכו' ומים מגולים מפני שראויים לחתול, ואסור לשהותן מפני הסכנה. ומדבריו משמע שר' שמעון מוסיף על דברי הת"ק ומתיר לטלטלן, אלא שצריך להשקותן לחתול מיד. וכן מסתבר, כי מה לי מקום המוצנע מה לי השקאה לחתול.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:10:1
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:10:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/14:10:1)

41-42. **חבילי קש וחבילי עצים וחבילי זרדים וכו'.**הרישא היא פיסקא ממשנתנו פי"ח מ"ב, וכל הברייתא בבבלי קכ"ח א'. ופירשו רוב הראשונים שהצריכו כאן הכנה מערב שבת מפני שסתם קש, עצים וזרדים עומדים להסקה. ובירושלמי פי"ח ה"ב, ט"ז ע"ג: א"ר זעירא לא אתייא אלא כר' חנינא דאמר עולין היינו עם רבי לחמת גרר והיה אומר לנו בררו לכם חלוקי אבנים ואתם מותרים לטלטל למחר. ונראה בפירושו שהירושלמי סבר שבעצים ואבנים, שאין להם תואר כלי, אינה מועילה הזמנה אלא לשיטת ר' חנינא,³⁴ ואין הבדל אם חשב עליהם לישיבה או למאכל. ודחה הירושלמי: א"ר יוסה שנייא היא הכא שהוא ככסא, כלומר שחבילי עצים וזרדים הקשורים יחד יש עליהם תואר כלי, ובזה גם ר' יוחנן ור' יונתן מודים (עיי"ש בירושלמי פ"ד הנ"ל) שמחשבה מועילה. וע"ז שאל ר' אלעזר שם: והתנינן חבילי קש, וקש לא כמפוזר הוא, כלומר, ואין עליו תואר כלי.³⁵ ועיין במשנתנו פ"כ מ"ה ובבבלי נ' א'.
ואשר לזרדים נראה שהם ענפי האילנות שכורתים אותם בשעת הזמיר, כפירוש הר"מ, וסתמן לאו למאכל בהמה בלי הזמנה, ואינם הזרדים שנשנו לעיל פ"ח, שו' 19, יחד עם לולבין וחרובין, עיין מש"ש.

footnotes:
³⁴ וכפירוש צפוראי בירושלמי פ"ר ה"ב, ז' ע"א, שלר' חנינא במחשבה גרידא סגי, עיי"ש.
³⁵ ועיין בנועם ירושלמי ובס' ניר במקומו, ודבריהם ז"ל לא נתחוורו אצלי, שהרי כבר הוכחנו ש"התקנה" בלשון א"י אינה אלא הכנה, ולאו דווקא התקנה ע"י מעשה, עיין מ"ש לעיל, שו' 17, ד"ה מותקן.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:10:2
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:10:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/14:10:2)

43. **אם ניטלין באחת יד מטלטלין אותן וכו'.**וכ"ה ("באחת יד") גם בד, כי"ע וכי"ל. ובבבלי הנ"ל: הניטלין ביד אחד מותר לטלטלן וכו'. וכן הגיה בתכ"מ גם כאן, ואין צורך, והוא ע"פ סיגנון המשנה בשביעית פ"ג מ"ט: כל שאינה יכולה להנטל באחת יד וכו'.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:10:3
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:10:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/14:10:3)

43-44. **ואם לאו אין מטלטלין אותן.**וכן בבבלי הנ"ל: בשתי ידים אסור לטלטלן. ופירשו המפרשים שמשום טירחא אתינן עלה. ועיין בבלי מ"ה ב', קכ"ג ב'. ועיין בתוספות ל"ה א' ד"ה ואפילו.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:11:1
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:11:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/14:11:1)

44. **חבילי איזוב הסיאה והקורנית וכו'.**בבלי הנ"ל. ובמשנת שביעית פ"ח מ"א נתבאר שמינים הללו אינם מיוחדים לא למאכל אדם ולא למאכל בהמה, ובאים גם למחשבת עצים. ועיין לעיל פ"ח, שו' 69, ומ"ש עליהם לעיל ח"ב, ריש עמ' 558 (ובהערה 46 שם צ"ל: פלורה ח"ב, במקום "ח"ג"). ועיין בתוספות קכ"ח א' ד"ה הכניסן.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:11:2
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:11:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/14:11:2)

45. **קוטים, קוטים ואוכל וכו'.**כלומר, כדין כל המאכלים שמותר לחלקן. ועיין לעיל פ"ה, שו' 23 ואילך.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:11:3
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:11:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/14:11:3)

46. **שלא יקטום בכלי.**פי' בתוס' רי"ד: מפני שהם קשים כעצים מיחזי כמאן דקטים להו לצורך שום תיקון, ולאו לצורך אכילה.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:11:4
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:11:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/14:11:4)

46-47. **מולל ואוכל ובלבד שלא ימלול ביד דברי ר' יהודה.**וכ"ה בד. ובכי"ל: ובלבד שימלול ביד וכו'. וכבר הוכחנו לעיל ח"ב, עמ' 567, ש"בלבד שלא" בספרות התנאים הוא לעתים קרובות מושג חיובי, ופירושו, ובלבד שימלול ביד, כגי' כי"ל, והבאנו ברייתא זו בתס"ר ח"ד, עמ' 96, סד"ה ובלבד, ועיין גם מ"ש לעיל פ"ד, שו' 10, ד"ה ובכי"ע, ופ"ה, שו' 7, ד"ה ובלבד.
ובכי"ע: ובלבד שלא ימלול בכלי. וכ"ה בבבלי הנ"ל בכל הדפוסים הישנים, עיין דק"ס, עמ' 293, הערה ח'. וברש"י שם מביא בשם התוספתא: ובלבד שלא ימלול בכלי הרבה.³⁶ ועל פיו הגיהו כן בבבלי ובתוספתא בהוצאות החדשות. ובדק"ס הנ"ל מביא בשם כ"י אוקספורד ורי"ף כ"י: שלא ימלול ביד הרבה.³⁷ ומסתבר שגירסת כי"ע היא הגהה ע"פ הבבלי. ואף בבבלי הנכון הוא כגי' כי"א ורי"ף כ"י אלא שהסופרים הוסיפו שם את המלה "הרבה", מפני שלא ידעו שהביטוי ובלבד שלא ימלול בידו, פירושו: ובלבד שימלול בידו, כלומר בידו, ולא בכלי. וכן מעתיק מן הרי"ף בחידושים לביצה לבנו של הרמב"ן י"ג ב': ובלבד שלא ימלול ביד דברי ר' יהודה. וכן היה גם לפני המאירי שם.³⁸
ולעצם העניין סוברים כמה מן הראשונים³⁹ שבשבת אסור למלול אפילו ע"י שינוי, עיין מ"ש להלן שו' 55–56. ולשיטת הר"ח מלילה בתבואה ובקיטניות בשבת היא מלאכה דאורייתא,⁴⁰ ולא התירו כאן אלא בסיאה איזוב וקורנית שהם מאכל בהמה, או בתבלין (עיין להלן), אבל לא בתבואה ובקטניות.⁴¹ אבל הרי"ף כאן פי"ח וסייעתו מתירים למלול בשבת ע"י שינוי, והראשונים הביאו ראייה לדבריו מתוספתא ביצה פ"א, שו' 75–76, עיין מש"ש.

footnotes:
³⁶ וכ"ה ברש"י כת"י על קלף שבביה"מ כאן.
³⁷ ברי"ף כ"י על קלף שבבית המדרש שלנו חסרים כאן כמה דפים.
³⁸ ושמא הכוונה היא בדברי ר' יהודה שלא ימלול ביד, כלומר לתוך היד, אלא אוכל מיד מה שמלל. ולפ"ז "ובלבד שימלול ביד" שבכי"ל כאן פירושו "ובלבד שלא ימלול ביד", וכמו שכתבנו לעיל בפנים. וצ"ע.
³⁹ רש"י ותוספות ביצה י"ג ב', ר"ח שם י"ב סע"ב ובעל המאור כאן ספי"ח.
⁴⁰ עיין מ"ש לעיל פ"ט, שו' 50–51, ד"ה הדש והכותש.
⁴¹ עיין מ"ש בבעל המאור הנ"ל ובמאירי כאן קכ"ח א' ד"ה חבילי, וביצה י"ג ב'. וברשב"א ביצה י"ב ב': הא דתנן בפרק מפנין חבילי סאה וכו', התם לאו מולל ממש לפרוק את האוכל מן הקשים קאמר, אלא מולל לרכך בעלמא. וכ"ה בעבוה"ק שלו שער א', אות ו', ל"ח רע"ב, ובר"ן ביצה שם ועוד.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:11:5
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:11:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/14:11:5)

47. **וחכמים אומ' מולל וכו'.**רש"י הנ"ל.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:11:6
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:11:6](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/14:11:6)

48. **וכן בחמתא וכן בפיגם וכו'.**בד: וכן בחמיתה וכן בפגים וכו'. ובכי"ע: וכן באמיתא וכן בפיגם וכו'. ובכי"ל: וכן במיתא וכן בפגס וכו'. ובבבלי הנ"ל: וכן באמיתא וכן בפיגם וכו'. ובכי"א שם: וכן באמינתא וכו'. והיא מינתא, ניניא, עיין מ"ש לעיל ח"ב, עמ' 630. ופיגם הוא πήγανον, rue ,Ruta graveolens, עיין בפיה"ג לטהרות, עמ' 138, ובהערה 23 שם, ולעף פלורה ח"ג, עמ' 317 ואילך.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:11:7
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:11:7](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/14:11:7)

48-49. **וכן בשאר כל התבלין.**בכי"ע בטעות: כל הכלים, וצ"ל: כל ה[ת]בלים.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:12:1
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:12:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/14:12:1)

49. **שחלים שטרפן מערב שבת וכו'.**בבלי שבת ק"מ א' בשינוי סדר (כלומר, חרדל שלשו וכו' שחליים ששחקן⁴² וכו' שום שריסקו וכו'). ושחלים הם תחלי בארמית, pepperwort, עיין מ"ש לעיל ח"ב, עמ' 504, שו' 35–36.

footnotes:
⁴² בכי"מ שם, וכן בה"ג שבת רפ"כ ד"ו י"ט סע"ד, ד"ב, עמ' 111, ובר"מ פכ"ב מה' שבת הי"ב: שטרפן, כגי' התוספתא.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:12:2
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:12:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/14:12:2)

49-50. **ואין טורף אלא מערב, וממשך את החמיתה ונותן לתוכן.**בבבלי הנ"ל: וממשיך לתוכן אמיתא, ולא יטרוף אלא מערב. ופירש"י: וממשיך. נותן. ולא יטרוף. כדרך שטורפין ביצים בקערה שמכה בכח. ומנוסח התוספתא⁴³ מוכח שאין לפרש ממשיך, נותן. ובמאירי שם: וממשיך לתוכה אמינתם (צ"ל: אמינתא) וכו', והיא יבשה ושחוקה מאתמול, ונעשית אבק, ונאכלת עם השחלים, ואמר **שמעפר**⁴⁴ באותו אבק עליהם. ובלבד שלא יטרוף אלא מערב **שבת** וכו', ולא יטרוף אלא **מבערב**. וכן בכי"מ בבבלי שם: ולא יטרוף אלא מערב שבת. וכן בכ"י אוקספורד שם: ולא יטרוף אלא **מבערב**. וכן בחידושים המיוחסים להר"ן שם: ולא יטרוף אלא מערב שבת. כלומר, לא יטרוף בכף שמערב ומכה אותו בכח כדרך שעושה בחול אלא מערב שבת, אבל בשבת לא, אלא ממחה אותו וכו'. וכן הגירסא "מע"ש" גם בס' יריאים השלם סי' רע"ד, קל"ד ע"א. אבל בס' יריאים הנדפס מכבר סי' ק"ב, ד"ו ל"ח ע"א: ולא יטרוף אלא מערב.
ואין ספק שהנכון הוא כגי' התוספתא והבבלי בהוצאות שלנו,⁴⁵ ופירושו שאינו מכה ומחבט בכח, אלא מערב ובולל בנחת. ולמעשה אין הבדל בין הגירסאות.

footnotes:
⁴³ וכן בה"ג הנ"ל (בבבא של "שום שריסקו"): וממשיך את אמיתא ונותן לתוכו.
⁴⁴ כן פירש את המלה "ממשיך", והיינו שממשיך את האבק מתוך שפופרת.
⁴⁵ וכ"ה בה"ג הנ"ל (לעיל הע' 42), בר"ח, ברי"ף פ"כ סי' תקי"ח, ובר"מ פכ"ב מה' שבת הי"ב.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:13:1
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:13:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/14:13:1)

50-51. **חרדל ששחקו מערב שבת וכו'.**בבבלי הנ"ל: חרדל **שלשו** מערב שבת למחר ממחו בין ביד בין בכלי ונותן לתוכו דבש וכו'. ובה"ג ה' שבת רפ"כ (ד"ו, י"ט סע"ד, ד"ב, עמ' 110): חרדל שהמחהו (בד"ב: שהמיחו) מערב שבת למחר נותן לתוכו דבש וכו'. ובשבה"ל השלם סי' פ"ט, ל"ב ע"א: וכתב רבינו שלמה זצ"ל דווקא שום ושחלים התרנו בריסוק ושחיקה מערב שבת ליתן לתוכו יין וחומץ וגריסין, אבל בחרדל לא סגי ליה ריסוק בלחוד אלא בעינן שילישנו מערב שבת שלישתו היא השיבה, ואסור ליתן בחרדל המרוסק מים או חומץ בשבת וכו'. ובתוספתא מפורש חרדל ששחקו וכו'. וכשיטת רש"י גם בקונטרס הראיות לר"י דטראני (לפי שלטה"ג פ"כ סי' תקי"ט) בשם ר' ישעיה הזקן. אבל הריא"ז עצמו חלק, והשוה שום ושחלים לחרדל, והצריך שיתן בכולם משקין מערב שבת, וכתב: ולא התירו לתת בהן בשבת אלא דבש בחרדל,⁴⁶ וגריסין בשום. ולפ"ז אין כאן סתירה לשיטת רש"י, ופירושו חרדל ששחקו מערב שבת ויצא ממנו משקה עצמו הרי הוא מערב למחר את שמנו (עיין בירושלמי פי"ד ה"ב, י"ד ע"ג) ונותן לתוכו דבש.
ועיין במחז"ו, עמ' 123, בס' התרומה סי' ר"כ, בס' יריאים השלם סי' רע"ד, קל"ד ע"א, בראבי"ה ח"א סי' רצ"ט, עמ' 364 (ומ"ש בירושלמי כפשוטו, עמ' 140), ובאו"ז ח"ב סי' ס"א, י"ד ע"ד, ובב"י טאו"ח סי' שי"ח. ועיין באגלי טל מלאכת לש, קי"א ע"ב ואילך, ועיי"ש סיכום שיטות הראשונים, קי"ג ע"ג, אות י"ז ואילך.

footnotes:
⁴⁶ ועיין לעיל פי"ב, שו' 47.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:14:1
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:14:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/14:14:1)

52. **ואין טורף אלא מערב.**בבבלי הנ"ל מוסיף: וממשיך את אמיתא לתוכן.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:15:1
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:15:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/14:15:1)

52-53. **אין כותשין את המלח וכו'.**רמב"ן, רשב"א ומיוחס להריטב"א קמ"א א', שבה"ל השלם סי' צ"ב, ל"ג ע"א, רבינו פרץ בכל בו ה' שבת ובארחות חיים שם סי' ל"ז, מ"ו ע"א, מ"מ פכ"ב מה' שבת ה"כ (בשם הרמב"ן והרב"א).
ובבבלי קמ"א א': אמר רב יהודה הני פלפלי מידק חדא חדא בקתא דסכינא שרי, תרתי אסור. רבא אמר כיון דמשני, אפילו טובא נמי. ובר"ה שם פירשו לעניין יו"ט, והרי"ף פ"כ סי' תקכ"ה דחה את דבריו.⁴⁷ והראשונים הנ"ל הביאו ראייה מן התוספתא כאן שבשבת אנן קיימין. ועיין להלן ביצה פ"א, שו' 65, ד"ה והפלפלין ומש"ש, ושו' 70, ד"ה ואין כותשין את המלח, ומש"ש.

footnotes:
⁴⁷ ועיין בשאילתות פרש' אמור סי' ק"ז ובהעמק שאלה שם, סוף אות ח'. והשוה ר"ח שהזכרנו בפנים.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:15:2
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:15:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/14:15:2)

53. **אבל מרסק הוא ביד של סכין בעץ הפרוד.**וכ"ה בד ובמיוחס להריטב"א הנ"ל. וצ"ל: בעץ הפרור, כמו שהוא בכי"ע, בכי"ל ("פרור"), ברמב"ן, רשב"א ושבה"ל הנ"ל. והכוונה לכף שבוחשין בה את הקדרה (פרור בלשון מקרא). ובכל בו ובא"ח הנ"ל: אבל בקתא דסכינא שרי, ושינה את הלשון ע"פ הבבלי הנ"ל.
ומפשט לשון התוספתא משמע שאפילו במדוכה מותר לרסק ביד של סכין ובעץ הפרור. וכתב בשבה"ל הנ"ל שקתא דסכינא הוא שינוי גמור, ולפיכך מותר אפילו לכתחילה, וכן אם הוא מרסק בשולי הקדרה, ובזה דין הפלפלין ודין המלח שוין, והובאו דבריו באגור סי' תפ"ח. ועיין ב"י טאו"ח סי' שכ"א.
ובר"מ פכ"א מה' שבת ה"כ: הצריך לדוק פלפלין וכו' הרי זה כותש ביד הסכין ובקערה, אבל לא במכתשת מפני שהוא טוחן. ומפשט לשון רבינו משמע שאפילו אם כותש ביד הסכין לא התירו לו אלא אם עושה כן בקערה, אבל לא במדוכה, וכמו שפסק בשו"ע או"ח סי' שכ"א ס"ק ז'. ועיין במעשה רוקח במקומו. אבל במ"א שם פירש: ביד הסכין, או בקערה (כלומר, בשולי הקערה, כבשבה"ל הנ"ל), אבל לא במכתשת, כלומר, כדרכו, במדוך במדוכה. ועיין באליהו רבה שם אות י"א. ויש שחלקו בין פלפלין ובין מלח, ודווקא בפלפלים הצריכו שני שינויים, אבל לא במלח, כמו שמשמע בתוספתא כאן (עיין בבאורי הגר"א באו"ח שם).


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:16:1
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:16:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/14:16:1)

54. **אין מרסקין דבילה וגרוגרת וכו'.**בבא זו חסירה בכי"ע, אבל ישנה גם בד, בכי"ל, ברמב"ן, ברשב"א, במיוחס להריטב"א ובמ"מ הנ"ל. ועיין בהגהת הרמ"א בשו"ע או"ח סי' שכ"א ס"ק י"ב ובמ"א שם.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:16:2
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:16:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/14:16:2)

**וחרובין.**כ"ה בד ובכי"ל. ובכי"ו בטעות: ואין החרובין, וצ"ל: ואת החרובין, וכ"ה בראשונים הנ"ל. ועיין במשנת שבת פכ"ד מ"ב ובר"מ פכ"א מה' שבת הי"ח.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:16:3
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:16:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/14:16:3)

**לפני זקנים בשבת.**במ"א הנ"ל כתב: ומשמע דלפני מי שיכול ללועסו כך שרי. וחלק עליו בתוספות בכורים כאן. ועיין לעיל פי"ב, שו' 48, ומש"ש.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:16:4
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:16:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/14:16:4)

55. **בעץ הפרוד.**וכן בד: ובעץ הפרוד. וכ"ה במיוחס להריטב"א הנ"ל. אבל בכי"ל אפשר לקרוא: ובעץ הפרור, וכ"ה במ"מ הנ"ל. וברמב"ן וברשב"א הנ"ל: ביד הפרור.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:16:5
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:16:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/14:16:5)

55-56. **המולל מלילות מערב שבת מנפח על יד על יד וכו'.**עיין מ"ש על מלילה בשבת להלן ביצה פ"א, שו' 75–76, ד"ה המולל, ולעיל שו' 46–47, ד"ה ולעצם העניין. ובבבלי ביצה י"ב ב': המולל מלילות מערב שבת למחר מנפח מיד ליד ואוכל וכו'. וברש"י שם: "גבי שבת גרסינן מיד ליד, וגבי יו"ט גרסינן על יד על יד", כלומר, בשבת מנפח ביד אחת (עיין שם בבבלי י"ד רע"א), או מיד אחת לשניה (עיין בב"י טאו"ח סי' שי"ט). ובמאירי שם: והאי מיד ליד דאמרינן לעיל לא שינפח בשעת הרקתו מידו לידו, אלא מנפח ביד זו, ואם רוצה לשנותה משנה ומנפח בידו אחרת. ועיין בבית הבחירה שלו, סוף עמ' 74.
אבל בכל נוסחאות התוספתא כאן ולהלן ביצה⁴⁸ הגירסא גבי שבת: על יד על יד. וכן מעיד ר' ישעיה הראשון בביצה שם שאף בבבלי כתוב בכל הספרים: יד על יד, וכתב שבאמת אין חילוק בזה בין שבת ויו"ט ובשניהם מנפח מעט מעט, וכל ההבדל הוא שביו"ט מנפח גם בקנון ותמחוי. ולהלן בבבלי שם י"ג סע"ב: כיצד מנפח וכו' א"ר אלעזר מנפח בידו אחת ובכל כחו. ופירש"י כיצד מנפח דאמרינן לעיל למחר מנפח מיד ליד בשבת. ועיין ירושלמי מעשרות פ"ד ה"ד, נ"א ע"ב. ועיין מ"ש בתרביץ ש"ב, עמ' 236, והשוה עכשיו פירוש הרש"ס שם, ס"א ע"א.
ואשר למנפח פי' בערוך ערך נף בשם י"א: מנפח בפיו שילך הקליפה, מלשון ויפח באפיו. ברם שיטת רב האיי גאון⁴⁹ והר"ח (ע"ד א') היא שאם נטל אדם אוכל שיש עליו פסולת, או עפר, וניפחו בפיו חייב משום זורה. וברור שהם פירשו כפירוש הראשון שבערוך שם: **מנפה** מיד ליד באוכל, פי' מנענע מיד ליד שתלך הקליפה מלשון נפה. וכן במשנת מעשרות פ"ד מ"ה (ברוב הנוסחאות, ועיין גם מלא"ש): מנפה, ועיין בפיה"מ להר"מ שם. ואף להגירסא מנפח פירושו שמנפח ומנענע ביד, שהרי רב חאיי גאון בעצמו⁵⁰ והר"ח (עיי"ש ע"ד ב') גרסו בביצה **מנפח**. וכן הסיק הגר"י מאלצאן בספרו שביתת השבת מלאכת זורה סי' ו', אות י"ג, עיי"ש שהביא את עיקרי הדברים.

footnotes:
⁴⁸ פ"א, שו' 73. וכן מעתיקים משם הראשונים, עיין מש"ש.
⁴⁹ גנזי קדם של לוין ס"ה, עמ' 16, ס' העתים, עמ' 335, אוה"ג שבת, הפירושים, עמ' 30.
⁵⁰ עיין אוה"ג הנ"ל, עמ' 32.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:16:6
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:16:6](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/14:16:6)

56. **אבל לא בקנון ולא בתמחוי.**קנון (κανοῦν) הוא סל, ובעיקר סל בשביל פת, ועיין פיה"ג לטהרות, עמ' 43. וברש"י (ביצה י"ב ב') פירש: קנון כלי הוא, ראשו אחד רחב והשני עשוי כמין מרזב קצר, ונותן הקטניות בתוך הרחב ומנענע, והאוכל מתגלגל דרך המרזב, והפסולת נשאר בכלי. תמחוי, קערה גדולה.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:16:7
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:16:7](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/14:16:7)

57. **מערב יום טוב מנפח בקנון וכו'.**וכ"ה להלן ביצה פ"א, שו' 74. ובבבלי שם י"ב ב': מערב יום טוב למחר מנפח **על יד על יד** ואוכל אפילו בקנון וכו'.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:16:8
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:16:8](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/14:16:8)

58. **כדרך שעושה בחול.**בתוספתא ביצה הנ"ל, שו' 75 ואילך, מוסיף (לפי כי"ו ד וראשונים): המולל מלילות בשבת מנפח על יד על יד ואוכל אבל לא בקנון ולא בתמחוי. וכאן לא נזכרה ברייתא זו בשום נוסח, ואף בביצה ליתא בכי"ע ובכי"ל, עיין מש"ש. ועיין מ"ש לעיל, שו' 46–47, ד"ה ולעצם העניין.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:16:9
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:16:9](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/14:16:9)

59. **מוללין על המלול ומציעין על המוצע וכו'.**בד, כי"ע וכי"ל: מוללין את המלול ומציעין את המוצע וכו', וכ"ה בשלטה"ג פכ"ב סי' תקמ"ט (אלא ששם: את המצוע). והיא ברייתא קשה מאד. ומוללין על המלול, כנראה, פירושו שאם רכך בחול את השבלים,⁵¹ והגרעין כבר אינו דבוק לקליפתו, מותר להוציאו בשבת ע"י שינוי. והבבא ומציעין על המוצע אינה מובנת כלל, ושמא צ"ל: ומ[פ]ציעין על המ[פ]וצע, כעין הגהת בעל מנחת יצחק, אבל קשה להגיה נגד ארבע נוסחאות. ועיין מ"ש להלן בסמוך.

footnotes:
⁵¹ עיין מ"ש לעיל, הע' 41.


###### Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:16:10
[Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:16:10](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Shabbat/r/14:16:10)

**ואופין על האפוי ומבשלין על המבושל.**וכ"ה בכי"ע. אבל בד, בכי"ל ובשלטה"ג אף כאן: את האפוי וכו' את המבושל. ובמשנתנו פכ"ב מ"ב: כל שבא בחמין מערב שבת שורין אותו בחמין בשבת. ועיין ר"מ פ"ט מה' שבת סה"ג. ועיין בס' יריאים השלם סי' רע"ד, קל"ד ע"ב. והנכון הוא כמו שמעתיק הראבי"ה בח"א סי' קצ"ז, עמ' 256: ושמעתי מרבינו אליעזר ממיץ שהיה אומר אין בישול אחר בישול בשבת וכו', וכן אין אפיה אחר אפיה. ועיין בטאו"ח סי' שי"ח ובסמ"ק סי' רפ"א, ד' קרימונה, קל"ט ע"א, ובשלטה"ג הנ"ל.
וגירסת כי"ע "ואופין על האפוי ומבשלין על המבושל" יכולה להתבאר כאשגרה מדברי ר' אליעזר עצמו במכילתא (ויסע פ"ד, עמ' 168. מכילתא דרשב"י, עמ' 113), בירושלמי (ביצה פ"ב ה"א, ס"א סע"א) ובבלי (שם ט"ו ב'). אבל לפנינו גם לעיל "על", ולא עוד שאפילו לגירסא "את" קשה מאד לפרש "ומוללין את המלול" שאם כבר נמלל, כיצד אפשר למלול אותו שוב, ופירושנו לעיל הוא בדוחק רב.
ומשום זה הנחנו את הגירסא בכי"ו כמו שהיא, ושמא שייכת הלכה זו לביצה⁵² רפ"ב, ור' דוסתיי בר' ינאי מסר בשם ר' אליעזר שאף למלילה בשבת שחל אחר יו"ט ולהצעת המטות מיו"ט לשבת צריך שיתחיל בחול. ובירושלמי ביצה פ"ב ה"א, ס"א ע"ב: איתא חמי מציעין את המטות מי"ט לשבת, ואין אופין ומבשלין מי"ט לשבת. א"ר אילא ולמה מציעין מיום טוב לשבת, שכן מציעין את המיטות מלילי שבת לשבת (משנתנו כאן ספט"ו), ויאפו או יבשלו מי"ט לשבת, אין אופין ומבשלין מלילי שבת לשבת.⁵³ ושמא סבר ר' אליעזר שאין מציעין את המטות מלילי שבת לשבת. ואעפ"י שהשערה זו שהיתה דעה שהצריכו עירוב גם לשאר מלאכות המותרות ביו"ט נראית רחוקה⁵⁴ מאד, מ"מ לא נמנעתי לכותבה שמא ימצא עוד חומר בעניין זה.

footnotes:
⁵² ונשמטה שם, כשם שנשמטה כאן הברייתא ברהט"ז (שו' 54 ואילך) שהיא שייכת להלכות שבת ואינה כאן וישנה בביצה פ"א, שו' 71 ואילך. ועיין מ"ש לעיל, שו' 58, סד"ה כדרך.
⁵³ ועיין ראבי"ה ח"ב סי' תשנ"א, עמ' 454, ובאו"ז ח"ב, סוף סי' שמ"ב, ע"ב ע"ד.
⁵⁴ שהרי אפילו חנניה אליבא דב"ש לא הצריך אלא פת תבשיל וחמין, עיין בבלי ביצה י"ז ב', כ"ב א'.