## Tosefta Kifshutah on Sheviit Chapter 3

###### Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:1:1
[Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:1:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sheviit/r/3:1:1)

1. **לא יפתח אדם מחצב וכו'.**משנתנו פ"ג מ"ה. והתוספתא הובאה בר"ש שם. ופירש הר"ש שאם היה מכוסה בעפר לא יפתחהו בשביעית אם לא היה בו כשיעור, אבל אם היה מגולה כשיעור מותר לפתוח אפילו בשביעית, והר"מ בפיה"מ ובס' היד פירש אחרת, עיין מ"ש להלן שו' 6 ד"ה ואיגד. ועיין במלא"ש בשם הר"ר יהוסף ובהגהות הרש"ש למשנתנו. ואין לזוז מפירושי הראשונים, כפי שמוכח להלן שו' 6, עיי"ש.


###### Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:1:2
[Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:1:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sheviit/r/3:1:2)

**עד שיהו בו שלש מרביות וכו'.**וכן במשנתנו: שלש מורביות. ופירש הרש"ס (מ"ו ע"א): כמו מורביעות (עיין מ"ש לעיל פ"ב שו' 13), כלומר, מרבגים, מרבצים, שכבות (בלשון זמננו), והיינו שלש שורות רובצות אחת על השניה. ועיין מ"ש על רבג ורבץ בתס"ר ח"ב עמ' 205.


###### Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:1:3
[Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:1:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sheviit/r/3:1:3)

2. **שהן שלש על שלש וכו'.**במשנתנו מסיים: שיעורן עשרים ושבע אבנים. ופירש הר"מ שכל אבן היא אמה על אמה ברום אמה, וגובה כל המורביות הוא שלש אמות, ונמצא בשכבה הראשונה ט' אבנים, ובשלש השכבות כ"ז אבנים. ובירושלמי שם: היך עבידא תלתא זימנין מן [תלתא]¹ תשע.² תשעה זימנין מן תלת וכו', כלומר, ותשע שורות בנות ג' (דהיינו בכל שלש השכבות) הן כ"ז אבנים.

footnotes:
¹ כ"ה בערוך ד' פיזרו, ערך מרביות. וכן בנוסח הרש"ס: מן תלת. ובירושלמי כי"ר חסר שם דף שלם.
² כלומר, במורבית הראשונה נמצאות ג' שורות של ג' אבנים.


###### Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:1:4
[Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:1:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sheviit/r/3:1:4)

**אמ' ר' יהודה במי דברים וכו'.**וכן בד ובכפו"פ ספמ"ח עמ' תרס"ה.³ וכן בירושלמי פ"ג ה"ו, ל"ד ע"ד. אבל בכי"ע לא נזכר ר' יהודה. וכן בריבמ"ץ פ"ג מ"ה: תניא בד"א במתכוין וכו'. וכן ברא"ש שם (פי שנים, ל"ד ע"ג). וכן נראה מן ההשמטה בר"ש שם שהתחיל להעתיק סתם: בד"א וכו', ונשמט ע"י דמיון ההתחלות.

footnotes:
³ אלא ששם: בד"א. ועיין מ"ש על הצורה שלפנינו לעיל דמאי פ"ג הע' 14.


###### Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:1:5
[Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:1:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sheviit/r/3:1:5)

2-3. **בזמן שמתכוין וכו'.**כ"ה בכל הנוסחאות ובראשונים הנ"ל. ובירושלמי שם: בזמן שלא נתכוון לתיקון שדהו וכו', וצ"ל כלפנינו. וכ"ה בנוסח הרש"ס, וכן היה לפני הר"מ, עיין בפ"ב מה' שמיטה ה"ח.⁴ ומן הירושלמי, וכן מסידור דברי הר"מ הנ"ל, משמע שברייתא זו עונה אף על מ"ו שם, כלומר, על גדר שיש בו עשרה אבנים וכו'. וכן פירש הר"ש שם.⁵

footnotes:
⁴ וכ"ה שם: בד"א בשנתכוון לתקן שדהו ו ה ת ח י ל (כ"ה בכל כתה"י שבדקתי. ובכל הדפוסים הישנים: שהתחיל. ובד"ח בטעות: או שהתחיל) ליטול בשביעית וכו'. ועיין בס' משנה ראשונה פ"ג מ"ו ד"ה אבל.
⁵ ועיין להלן שו' 38–39 ומש"ש. אבל מפיה"מ פ"ג סמ"ה נראה שרבינו פירש שהברייתא מפרשת את המחצב. וכנראה שפסק שם כרשב"ג, עיי"ש. אבל בחיבורו (פ"ב מה' שמיטה ה"ח) חזר בו, עיי"ש.


###### Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:1:6
[Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:1:6](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sheviit/r/3:1:6)

3. **לעשות שדה וכו'.**בר"ש הנ"ל: ואיכא דשרי בתוספתא אפילו מתכוין לעשות שדה לצורך מוצאי שביעית, ולא חיישינן למיחזי כמתקן לצורך שביעית וכו'.


###### Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:1:7
[Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:1:7](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sheviit/r/3:1:7)

**בזמן שאין מתכוין לעשות שדה וכו'.**פירש ברדב"ז על הר"מ (פ"ב מה' שמיטה ה"ח הנ"ל) שאפילו כן צריך קצת הוכחה שאינו מתכוין לתקן שדהו.


###### Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:1:8
[Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:1:8](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sheviit/r/3:1:8)

3-4. **אפי' דבר מרובה מותר.**וכ"ה בכל הנוסחאות ובראשונים הנ"ל. ואין להגיה. ועיין בר"ש שנדחק מאד לפרש את הגירסא שלנו. ובירושלמי הנ"ל: אפילו יותר מיכן מותר. ובר"מ הנ"ל: אבל אם לא נתכוון לתקן שדהו וכו', נוטל בשביעית כל מה שירצה מכל מקום. וכע"ז פירש הרש"ס (מ"ז סע"ב): כגון דבונה בניין אפילו קולות אחרות נקל עליו, כגון בורר עפר בשדה, ואפילו על העשבים שנותן מים בטיט והולכין המים לזרעים ומשקה הוא ומכשיר לזריעה, הכל שרי דאין מתכוון לעבודת הארץ. ולשון התוספתא "דבר מרובה" מסייע לפירושו.


###### Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:2:1
[Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:2:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sheviit/r/3:2:1)

4-5. **בזמן שאין מתכוין וכו'.**וכ"ה בד, בריבמ"ץ, בר"ש ובירושלמי הנ"ל. אבל בכי"ע בטעות: בזמן שמתכוין לעשות שדה אבל בזמן שאין מתכוין וכו'.


###### Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:2:2
[Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:2:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sheviit/r/3:2:2)

5. **אפילו כל שהו אסור.**וכ"ה ("כל שהוא") בריבמ"ץ, ר"ש ורא"ש הנ"ל. ובירושלמי הנ"ל: אפילו פחות מיכן אסור. כלומר, אפילו עבודה כל שהיא, והיינו אפילו התחיל מערב שביעית, ואפילו אבנים שזעזעתן המחרשה ויש בהן שתים של משא שנים שנים (עיין בסמ"ו ובמ"ז שם) וכדומה.


###### Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:3:1
[Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:3:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sheviit/r/3:3:1)

6. **סלע שצף וכו'.**וכ"ה בר"ש פ"ג מ"ה. ובפי' הרא"ש שם: סלע צב וכו' (ואין כאן טעות הדפוס, שהרי כ"ה גם בפי שנים וגם בש"ס ד' אמשטרדם, תע"ד), והיא היא. ופירושו סלע שהוא שקוע בארץ וגבו נראה, כקורה זו (שספגה הרבה מים לתוכה) שהיא צפה כשכולה שקועה במים וגבה נראה. ועיין להלן.


###### Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:3:2
[Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:3:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sheviit/r/3:3:2)

**ואיגד יוצא ממנה וכו'.**וכ"ה בד, ובפי' הרש"ס, מ"ו ע"א. אבל בכי"ע לנכון: ואיגר יוצא ממנו וכו'. ופירושו, וגג יוצא מן הסלע, והיינו שתחתית הסלע צפה בקרקע, אבל צלע יוצא למעלה (והוא כמין חי"ת שוכבת). ומלמדת אותנו התוספתא שאעפ"י שגג הסלע כולו בולט מעל גבי הארץ, אסור לחצוב ממנו אם אין בו כשיעור הזה, שהרי הוא מחובר בסלע. ובר"ש הנ"ל הוכיח מתוספתא זו (אלא שבד"ר שם בטעות: ואין יוצא ממנו), שאפילו לא התחיל כלל במחצב בערב שביעית מותר לפתוח אותו בשביעית אם יש בו כשיעור, שלא כשיטת הר"מ (בפיה"מ שם ובפ"ב מה' שמיטה ה"ו) שאין להתחיל במחצב, אלא אם כן כבר חצב ממנו בערב שביעית כשיעור. אבל לפי פירושנו במלה "איגר", הרי כאן גג הסלע בולט מעל הקרקע, והוא כבר פתוח ועומד מערב שביעית, ואין צורך שיתחיל לחצוב בו מערב שביעית.


###### Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:4:1
[Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:4:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sheviit/r/3:4:1)

7. **אבנים תושבות שהמחרישה מזעזעתן וכו'.**במשנתנו פ"ג מ"ז: אבנים שזעזעתן המחרישה, או שהיו מכוסות ונתגלו וכו'. ובירושלמי שם: לא סוף דבר בשזיעזעתן המחרישה אלא אפילו מחרישה עתידה לזעזען. וכן בר"מ פ"ב מה' שמיטה ה"ט: אבנים שראויות שתזעזע אותן המחרישה וכו'. וכן הוכיח בריבמ"ץ פ"ג מ"ז מלשון התוספתא כאן (והוא גרס כאן: ומחרישה, כגי' כי"ע). ועיין גם בר"ש שם. ובתוה"א להרמב"ן⁶ הביא כמה מקומות שבהם נזכר "תושב" במובן שלנו, ובאר: כל שהוא מוסף על דבר ומיטלטל הימנו נקרא להם תושב וכו', ושנו בתוספת שביעית אבנים תושבות שמחרישה מזעזעתן. ובריבמ"ץ הנ"ל: "או שהיו מכוסות בעפר ונתגלו, אלו תושבות". ומכיון שהן כולן מגולות אין דינן כמחצב.

footnotes:
⁶ עניין הקבורה (קרוב לסופו) ד"ו, מ"א ע"ב.


###### Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:4:2
[Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:4:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sheviit/r/3:4:2)

8. **שתים של מסוי שנים שנים וכו'.**וכ"ה במשנתנו הנ"ל. ופירושה, שתי אבנים שכל אחת מהן היא משא של שני בני אדם, וגודלה מוכיחה שכוונתו לבניין, ונוטל את הכל. ובירושלמי שם: מתניתא אמרה כן, אם יש בכל אחת ואחת של משוי שנים שנים וכו'. והבין הרש"ס (מ"ח ע"ב) שהברייתא מצריכה משוי שנים שנים בכל אבן ואבן שבגל, וחולקת על משנתנו (שלפיה שתי אבנים כאילו מתירות את כל הגל). ואין הכרח לפרש את הירושלמי כן, ופירושו בכל אחת ואחת מן השתים, עיין בריבמ"ץ ובר"ש שם.


###### Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:4:3
[Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:4:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sheviit/r/3:4:3)

8-9. **ר' נחמיה או' בונין מדריגות על וכו'.**וכ"ה בד. וכן מעתיק הרש"ס בפירושו, מ"ט ע"ב. ובכי"ע מסורס: מדריגות בונין וכו'. ובמשנתנו (פ"ג מ"ח): אין בונין מדרגות על פי הגאיות ערב שביעית משפסקו הגשמים וכו'. וכן בירושלמי (פ"ג ה"ח, ל"ד ע"ד): תני ר' יודה ור' נחמיה אוסרין. וכן בפ"מ שם (ה"ו): "כמו דתני בתוספתא פ"ג וכו' כך היא שנויה ר' נחמיה אומר **אין** בונין מדריגות וכו', ובספרי דפוס כתוב שם ר' נחמיה אומר בונין, וט"ס הוא, וכדגריס הכא בהדיא אוסרין". וכנראה שהעתיק מכ"י שלו, וכאן אינו מתאים לכי"ו. ובנוסח הרש"ס בירושלמי שם: ותני ר' יהודה אוסר ור' נחמיה מתיר. והוא מפרש שם שהכוונה לתוספתא כאן, וכגירסא שלפנינו, עיי"ש. ועיין מ"ש להלן.


###### Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:4:4
[Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:4:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sheviit/r/3:4:4)

9. **על פי גאיות בערב שביעית וכו'.**וכ"ה בד. ובכי"ע וברש"ס הנ"ל: מערב שביעית וכו'. ולפי גירסא זו משמע שר' נחמיה אוסר לבנות את המדריגות בשביעית למוצאי שביעית, ואומר שבונין אותן מערב שביעית למוצאי שביעית, ובשביעית עצמה מותר לסמוך להם עפר, וחולק על משנתנו, עיי"ש. ואין צורך לתקן לעיל: **אין** בונין וכו'. ובניין המדריגות ע"פ הגי (הבקעה) הוא כדי לרדת לשם לחרוש ולזרוע, עיין במה"פ שם ד"ה אין בונין. אבל עיין בריבמ"ץ, בר"ש וברא"ש למשנתנו. ועיין מ"ש להלן הע' 9.


###### Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:4:5
[Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:4:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sheviit/r/3:4:5)

**סומך להן עפר ונותנן וכו'.**וכ"ה בד, בכי"ע ובפ"מ הנ"ל, ולפי גירסא זו משמע שהוא נותן את המדריגות ע"פ הגאיות, והוא אינו מובן. ושמא צ"ל: ונותנו. וברש"ס הנ"ל גורס: ונותן על גב הגיאיות, ולפ"ז הפי' הוא שנותן את העפר שחפר על גב הגיאיות, וסומך אותו למדריגות, כדי שלא יראה כמיישר את הגי. ועיין מ"ש להלן הי"ח, והוא חולק על משנתנו. ולר' נחמיה האיסור לבנות בשביעית למוצאי שביעית, הוא מפני מראית העין שנראה כעודר, ואפילו באמה של בניין אסור לר' אלעזר בן עזריה.⁷ אבל מותר לסמוך בעפר, ואפילו לתת עפר על גבי המדרגה, מפני שנראה שהוא מתקן את המדרגה שנתקלקלה בשביעית.⁸ ולא עוד אלא שכאן נותן מעט עפר ע"ג המדריגה והוא נבלע בה, ואינו ראוי לזריעה כלל. ועיין בהשגות הראב"ד פ"ב מה' שמיטה הי"א, ובפי' הרש"ס, מ"ט ע"ב.⁹

footnotes:
⁷ עיין בירושלמי כאן פ"ג ה"ב, ל"ד ע"ג, ומו"ק פ"א ה"ב, פ' ע"ב.
⁸ ועיין בתוספ' מו"ק ד' ב' ד"ה מפני מ"ש בטעם החכמים.
⁹ ובירושלמי שבת פ"ז ה"ב, י' ע"א: הבונה מדריגות וכו' חייב משום חורש. ואינו עניין לכאן, ושם מדברים בעושה מדריגות בהרים כדי להגדיל את שטח הזריעה, כמדריגות שרואים עכשיו בהרי יהודה.


###### Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:5:1
[Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:5:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sheviit/r/3:5:1)

10. **מסקלין דרך רשות הרבים וכו'.**וכ"ה בכי"ע ובר"ש וברא"ש ספ"ג ובפי' הרש"ס, נ"א רע"א, ולהלן ב"ק פ"ב הי"ב. ובד בטעות: מסלקין דרך וכו'. ובריבמ"ץ: תניא מסקלין רשות הרבים וכו'. והברייתא שלנו הובאה כאן אגב משנתנו ספ"ג: מה יעשה בעפר צוברו ברשות הרבים ומתקנו וכו' וכן החופר בור ושיח ומערה. ובר"ש שם: וכן לעניין סיקול בשאר שני שבוע נמי פליגי בתוספתא וכו', וכן החופר בור וכו', פליגי בשאר ימות השנה. ובס' משנה ראשונה שם כתב עליו: ואיני יודע מניין לו לפרש כן. ונעלמה ממנו לפ"ש התוספתא בב"ק הנ"ל שמפורש שם שחולקים בשאר שני שבוע. ובפי' הרא"ש הנ"ל כתב על דברי ר"ע במשנתנו: לא מיבעי לצבור עפרו בר"ה שהוא אסור, אפילו שיסירנו אח"כ, שהרי מקלקל הוא, אלא אפילו לתקן אסור, כגון אם היו אבנים מפוזרים בר"ה לא יצברם במקום אחד וכו'. וכ"ה בפי' הרע"ב.¹⁰ ובתוספתא ב"ק הנ"ל מבאר שמותר לעשות כן לר' יהושע "אעפ"י שאמרו הרי הוא כמסקל מלפני בהמה ונותן לפני אדם, מלפני הרואין ונותן לפני סומין, שדרך בהמה להלך באמצע ובני אדם מצדדין, דרך הרואין להלך באמצע והסומין מצדדין". ועיין מ"ש להלן שו' 11 ד"ה ואם סקל.

footnotes:
¹⁰ ועיין במלא"ש שהביא בשם ר' יהוסף [אשכנזי] שכתב עליו: פירושו זה אינו נראה כלל, דבאיזה מקום נזכר זה וכו'. ובאמת הוא פירוש הרא"ש הנובע מן התוספתא כאן.


###### Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:5:2
[Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:5:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sheviit/r/3:5:2)

11. **כך אין לו רשות לסקל.**והטעם מבואר בתוספתא ב"ק שהעתקנו לעיל.


###### Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:5:3
[Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:5:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sheviit/r/3:5:3)

**ואם סקל יוציא לים וכו'.**וכ"ה בתוספתא ב"ק ובר"ש וברש"ס הנ"ל. ובפיה"מ להר"מ ספ"ג: ר' עקיבא אוסר ליישר ולתקן ר"ה ולא לקלקל, שכשיישר אותה ויסיר האבנים יצטרך להשליכם אל מקום אחר ונמצא מקלקל, אלא אם יהיה לוקט מהם האבנים ויסיר המקולקל וישליך מה שהסיר ויטילהו בים או **באשפתו**,¹¹ וכן הוא מבואר בתלמוד.¹² ועיין מ"ש להלן.

footnotes:
¹¹ כ"ה בד' נפולי ובד"ו. וכן בנוסח הערבי: פי דמנתה. ובד"ח של פיה"מ: באשפתות.
¹² עיין בבלי ב"ק ל' א'. אלא ששם מדברים במקווץ מתוך שלו, והר"מ עוסק במסקל ר"ה, ונראה שמקורו מכאן.


###### Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:5:4
[Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:5:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sheviit/r/3:5:4)

12. **או למקום הטרשין.**וכ"ה בב"ק הנ"ל. ופי' בח"ד: או כונס לתוך שדהו למקום הטרשין. ועיין מ"ש לעיל בשם פיה"מ להר"מ. ומפשט לשון התוספתא משמע שכונסו למקום הטרשין בכל מקום, מקום שאין הרגל מצויה, דומיא דים ונהר, כעין פירושו של בעל מנ"ב.¹³

footnotes:
¹³ ועיין ביו"ד סוף סי' רצ"ד ובש"ך שם אות ל"ה. אבל באמת צ"ל שם: חורשים, עיין בבאר הגולה שם.


###### Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:5:5
[Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:5:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sheviit/r/3:5:5)

**מסוקלין מפני דרך היחיד וכו'.**וכ"ה בכי"ע ("יחיד"). ובד: מסלקין מפני וכו'. ובר"ש: מפני דרך הישר (והמלה מסוקלין חסרה שם).


###### Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:5:6
[Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:5:6](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sheviit/r/3:5:6)

13. **ומפני הספד.**בד: מפני דרך הספ' (כלומר, הספד). ובכי"ע ובר"ש הנ"ל: ומפני העפר. והנכון כלפנינו. ופירושו שמסקלין כדי לעשות מקום להספד,¹⁴ וכמשנת מנחות פ"י מ"ט: קוצרין מפני הנטיעות, מפני בית האבל. ועיין גם בתוספתא שם פ"י הל' ל"א.

footnotes:
¹⁴ בא"י השתמשו תכופות בדיבור "ספד" במקום הספד, עיין מ"ש לעיל, עמ' 19, שו' 28; הירושלמי כפשוטו, עמ' 428 ותס"ר ח"א, עמ' 224.


###### Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:6:1
[Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:6:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sheviit/r/3:6:1)

**ועושין ספחים בראשי גגות וכו'.**בד: שבראש גנות וכו'. ובכי"ע: עושין ספחים שבראשי גגות וכו'. ובכפו"פ פמ"ז (ד"ו תי"ט סע"א): תוספת פרק ג' עושין ספיחין בראשי גנות וכו'. והברייתא קשה מאד. ובדרך שמא ואולי נ"ל להגיה: ועושין טפיחין (או טפחים, עיין להלן) בראשי גגות וכו'. והיינו שעושין טפיחין (כמין כדים) בראשי הגגות וממלאין אותן עפר אעפ"י שהציפורים שמקננין שם (עיין להלן) יביאו זרע לשם ויצמחו. ואעפ"י שאף בגג אסור לזרוע בשביעית,¹⁵ מ"מ אין לחשוש לזריעת הצפורים. ובמשנתנו פ"ט מ"ד: אוכלין על הטפיחין.¹⁶ ובירושלמי שם (ל"ט רע"א): מתני' דר' יוסי דתני אין אוכלין על הטפחין שבעכו. ר' יוסי אומר אוכלין על הטפחין שבעכו. ובתוספתא (להלן פ"ז שו' 42) בד: אין אוכלין על הספיחין(!) שבעכו וכו' אוכלין על הספיחין(!) שבעכו. ונשתבש שם כמו לפנינו כאן. ולר' יוסי אוכלין עליהם ואעפ"י שהם שמורים על הגג, ואין דרכם של עניים [=החיות.] לעלות לראשי הגגות של בעה"ב. ועיין מ"ש להלן. ומכמה מקומות בתוספתא מוכח שהצפורים היו מקננים בטפיחין. עיין שבת פי"ב (בד פי"ג) ה"ד, פי"ח ה"ד, ביצה פ"א ה"י וברש"י בבבלי שם כ"ד א' וחולין קל"ט ב'.

footnotes:
¹⁵ עיין להלן מעשרות פ"ג ה"ט ובשו"ת הרא"ש כלל ב' סי' ד' ובמקורות שהביא שם. ועיין בבאור הגר"א יו"ד סי' רצ"ד ס"ק כ"ו, אות ס"ג. ועיין לעיל ספ"א ומש"ש.
¹⁶ במשנה שבירושלמי: הטפחין. ובד' נפולי, ד"ו, כת"י פרמה: הטפחים.


###### Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:6:2
[Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:6:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sheviit/r/3:6:2)

**ומקיימין אותן וכו'.**כ"ה בכי"ע. ובד ובכפו"פ הנ"ל (בד"ו): ומקיימין אותו, כלומר, את הטפיח, ואעפ"י שעלו שם ספחים, לא גזרו עליהם, מפני שאינו מצוי.¹⁷

footnotes:
¹⁷ עיין ירושלמי ב"ב פ"ה ה"א, ט"ו ע"א, ובאהצו"י כלאים, עמ' 19, ובר"מ פ"ד מה' שמיטה ה"ד.


###### Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:6:3
[Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:6:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sheviit/r/3:6:3)

14. **ולא משם עבודת הארץ.**כלומר, כשממלא את הטפיח עפר, כשהוא עושה אותו בתחילה בראש הגג. ושמא מדברים כאן בטפיח שאינו נקוב, ויש כאן תרתי לטיבותא עציץ שאינו נקוב וגג, ומותר לכתחילה לזרוע שם. והטפיחין שבעכו (עיין מ"ש לעיל) היו נקובין, ולפיכך אוכלין עליהן, אבל הטפיחין שבשאר מקומות לא היו נקובין, ובוודאי שאין אוכלין עליהם, מפני שהגדל בהם אינו זרע הארץ, עיין בירושלמי כלאים ספ"ז, ל"א ע"א.


###### Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:7:1
[Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:7:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sheviit/r/3:7:1)

15. **מסקלין מקווצין וכו'.**בד: מסלקין מקומן. ובכי"ע: מסקלין מקוסין וכו', ואין מקוסין אלא מקווצין. ועיין לעיל פ"א שו' 36 ומש"ש. ועיין במשנתנו פ"ב מ"ג. ומותר לעשות כך בשביעית מפני שעושה כן לצורך פירות ההיתר שבאילן. ועיין להלן.


###### Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:7:2
[Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:7:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sheviit/r/3:7:2)

**ממלין נקעין שתחתיהן עפר.**בבבלי מו"ק ג' א': יכול וכו', ולא ימלא נקעים **מים** וכו' (וכ"ה בשאילתות סי' קי"ב). ובתו"כ ריש בהר (ה"ו, ק"ה ע"ג): יכול וכו', ולא ימלא את הנקעים שתחת הזיתים וכו'. ולא נזכרו שם לא מים ולא עפר.¹⁸ ונראה שהכוונה לעפר, כמפורש בתוספתא כאן. ואעפ"י שעבודה זו מותרת אף בלי פירות ההיתר על האילן, כמפורש בתו"כ ובבבלי הנ"ל, כבר תירץ בח"ד, שלפנינו התירו אפילו לאברויי אילנא, כדי לשמור על פירות ההיתר. ועיין להלן.

footnotes:
¹⁸ בפי' המיוחס להר"ש שם: ולא ימלא הנקעים מ י ם וכו'. אבל אף בילקוט ובמה"ג (עמ' 612) לא נזכרו "מים". וכן בירושלמי שבת פ"ז ה"ב, י' ע"א: הממלא את הנקעים שתחת הזתים והעושה עוגיות לגפנים וכו' חייב משום חורש.


###### Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:7:3
[Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:7:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sheviit/r/3:7:3)

15-16. **ועושין עוגיות מזו לזו.**בד: ועושין עוגיות לגפנים מזו לזו. ובבבלי הנ"ל: יכול וכו' ולא יעשה עוגיות לגפנים וכו'. ובתו"כ הנ"ל: יכול וכו' ולא יעשה עוגיות בין אילן לחבירו וכו'. ועיין בירושלמי שבת הנ"ל (בהערה 18) ומ"ש על עוגיות לעיל פ"א שו' 25. ואף כאן צריך לפרש שמותר לעשות עוגיות בעידור ממש,¹⁹ מפני צורך הפירות.

footnotes:
¹⁹ עיין בפאת השלחן סי' כ' אות ב', ובמיוחס להר"ש הנ"ל.


###### Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:7:4
[Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:7:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sheviit/r/3:7:4)

16. **אף זיתי שביעית שיצאו וכו'.**בתו"כ בהר פ"א ה"ד, ק"ו ע"א: כיון שיצת שביעית, אעפ"י שפירותיה שמיטה, מותר את לעשות מלאכה בגופו של אילן.


###### Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:8:1
[Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:8:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sheviit/r/3:8:1)

17. **מלקט אדם זתים וכו'.**בד: זיתין וכו'. ובכי"ע: זיתים וכו'. ונראה שצ"ל: אבנים.²⁰ ובמשנתנו רפ"ד: בראשונה היו אומרים מלקט אדם עצים ואבנים ועשבים מתוך שלו וכו'. אבל במשנה ד' נפולי, הוצ' לו, קויפמן, פרמה, כי"מ, ועוד חסרה המלה אבנים.²¹ ובירושלמי שם: אשכח תני אף באבנים, הלב יודע אם לעקל וכו', וזהו קיצור הברייתא שלנו.

footnotes:
²⁰ ונתפרדה האלי"ף (בכת"י רש"י אפריקני) ל"זי", ו"בנ" נתחברו לתי"ו, ויצא: זיתים.
²¹ עיין במבוא לנוה"מ להרי"ן אפשטין, עמ' 951. ויש להוסיף גם קטע מן הגניזה T-S תיבה E. I., עלה 24: עיצים ועשבים.


###### Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:8:2
[Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:8:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sheviit/r/3:8:2)

17-18. **כדרך שמלקט מתוך של חבירו את הגס הגס.**כלומר, מלקט מתוך שלו את הגס הגס כדרך שמלקט מתוך של חבירו בין דקים בין גסים, וכמו שפירש ר' יונה בירושלמי פ"ד ה"א. ועיין במבוא לנוסח המשנה להרי"ן אפשטין עמ' 395 ואילך, עיי"ש כמה דוגמאות כאלה מסיגנון המשנה ומפירושי ר' יונה.


###### Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:8:3
[Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:8:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sheviit/r/3:8:3)

18. **חזרו להיות נותנין זה לזה בטובה.**כלומר, "שאמר לחבירו תלקט אתה משדי ואני אלקט משדך".²² והתוספתא משלימה את משנתנו ששנתה: משרבו עוברי עבירה התקינו שיהא זה מלקט מתוך של זה וזה מלקט מתוך של זה שלא בטובה (כלומר, שהראשון יהא מלקט מתוך של שלישי והשני מתוך של ראשון וכו').

footnotes:
²² פיה"מ. אבל בחיבורו פ"א מה' שמיטה סהט"ז: "ראה כמה טוב עשיתי לך שהרי נקיתי שדך". ועיין ברדב"ז שם. אבל מלשון התוספתא: חזרו להיות נותנין (כלומר, ללקט) זה לזה וכו' משמע יותר כפירוש הר"מ בפיה"מ.


###### Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:8:4
[Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:8:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sheviit/r/3:8:4)

18-19. **התקינו שיהו מביאין מן המצוי וכו'.**בירושלמי הנ"ל: נחשדו להיות מלקטין בטובה, והן אומ' שלא בטובה ליקטנו התקינו שיהו מביאין מן הקרוב ומן המצוי. א"ר זעירא ראשונה ראשונה מתקיימת. ובירושלמי סוטה:²³ כתיב ואל זועם בכל יום. א"ר זעירא ראשונה ראשונה מתקיימת, ועיי"ש בפ"מ ובק"ע פירושים דחוקים מאד. ובתוספתא שם פט"ו ה"ב: בראשונה וכו' עכשיו וכו' בראשונה וכו' ועכשיו וכו' מיום שחרב בית המקדש אין יום שאין בו קללה, ולא ירד טל לברכה, ונוטל טעם הפירות, וראשון ראשון עומד. ובפסיקתא:²⁴ וגזירות קשות מתחדשות עד שהראשונה קיימת אחרת באה ונסמכה לה. ולפ"ז ברור שבכל מקום הפירוש הוא שהקללות והגזירות הישנות לא נתבטלו ע"י החדשות, ואין כאן אלא הוספה לראשונה.²⁵ ואף כאן הפירוש הוא שחזרו והתקינו שלא ילקט אלא מן המצוי (ההפקר) ומן הקרוב, כלומר, משכינו. וממילא אם שכינו ילקט משלו, הרי יהיה ברור שמלקט בשכר, והוי ליה כאילו כל אחד מלקט בשלו.²⁶ והגזירה הראשונה (שלא בטובה) במקומה עומדת.

footnotes:
²³ פ"ט הי"ד, כ"ד ע"ב. ורמז לו בספר ניר, אלא שנדחק בפירושו כאן ושם.
²⁴ דר"כ פרש' החודש, נ"א ע"ב; פסיקתא רבתי שם, הוצ' רמא"ש ע"ה ע"ב.
²⁵ ועיין מ"ש במחברתי "על הירושלמי", עמ' 29 ואילך.
²⁶ אבל לפני גזירה זו היה מלקט מן הרחוק, ואדם אחר היה מלקט משלו (עיין מ"ש לעיל סוף שו' 18), "והן אומרין שלא בטובה ליקטנו", כלשון הירושלמי.


###### Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:8:5
[Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:8:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sheviit/r/3:8:5)

19. **והלב יודע אם לעקל אם לעקלקלות.**זהו פתגם עתיק. ובאיכה רבה (פ"א, ה', הוצ' בובר עמ' 68) ייחסו פתגם זה לר' יוחנן בן זכאי שאמר כן לדוכס הערבי כתשובה לטענתו שנתכוין לטובה. ופירושו, כנראה, הלב יודע אם לעקל (כלומר, ליישר ולהסיר את העיקול, דוגמת דשן, סקל) או לעקלקלות (כלומר, לעיקום). ור' יוחנן בן זכאי עקץ לו לדוכס הערבי, מפני שפתגם זה משתמע לשתי פנים, ואפשר נמי לפרשו הלב יודע אם לעקל (כלומר, לעקם גרידא) אם לעקלקלות (כלומר, לעקם הרבה מאד).²⁷ ואף כאן פירושו, שאעפ"י שהתקינו שיהא מביא מן הקרוב גרידא, מ"מ הלב יודע אם התכוין לאבנים, (לעקל, ליישר את העיקול, להיתר) או ליפות שדה חבירו כדי שיחזיק לו טובה (לעקלקלות, לאיסור). וע"פ פתגם זה יומתקו יותר דברי הירושלמי (פ"ד סה"א) והבבלי (סנהדרין כ"ו א') שאמרו לו לאדם שזמר כרמו בשביעית, וטען שהזמורה היא לעקל בית הבד (ולא לצורך הגפן): הלב יודע אם לעקל וכו', כלומר, משחק מלים בפתגם ידוע ושגור.

footnotes:
²⁷ על משקל אדמדם וירקרק, שפירושו אדום וירוק מאד. עיין תו"כ תזריע, נגעים פי"ד ה"ב, ס"ח ע"ד, ועיין מ"ש בתס"ר ח"ג, עמ' 163.


###### Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:9:1
[Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:9:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sheviit/r/3:9:1)

21. **חזרו לאסור.**מלשון זו משמע קצת שבצרורין וחרסין אסרו אפילו בקרוב, מפני שטרחותן מרובה, ונראה שעושה כן כדי שחבירו יכיר לו טובה.


###### Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:10:1
[Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:10:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sheviit/r/3:10:1)

21-22. **שדה שניטיבה אין זורעין וכו'.**משנתנו פ"ד מ"ב. ופירשו המפרשים שמדברים בשעת הסכנה שלאחר החורבן ולא התירו אלא חרישה ראשונה, כדי המס. ברם מתוספתא כאן מוכח שבעיא זו עמדה כבר על הפרק בימי שמאי הזקן, הרבה שנים עד שלא חרב הבית, ולא מצאנו היתר חרישה בזמן ההוא. ולפיכך נראה שהחכמים לא קנסו למוצאי שביעית את העבריין שחרש בשביעית, אם עשה כן מפני כובד המסים, ובלבד אם לא חרש בשביעית כבשאר שנים, והוכיח שאינו עובר אלא מחמת חייו. ועיין בירושלמי כאן ה"ב, ובפירוש הרש"ס, נ"ה ע"א.


###### Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:10:2
[Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:10:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sheviit/r/3:10:2)

23. **שבני אדם חורשין חמש, והוא חורש שש וכו'.**בירושלמי (פ"ד רה"ב): על דעתיהו[ן] דרבנין דהכא אי זהו טיוב? כל העם חורשין פעם אחת, והוא חורש שני פעמים. ונוסחת הירושלמי מובנת, שבשנים כתיקונן היו חורשים פעמים,²⁸ אבל מעולם לא שמענו שהיו חורשים שבע פעמים. ובריטב"א (מו"ק י"ג א'): בתוספתא [ו]בירושלמי וכו' כל (ש)עמה חורשין **על** חמש, והוא חורש **על** שש. ושמא פירושו שבני אדם חורשין חמש חרישות בתלם והוא חורש שש וכו', כלומר, חרישות יותר דקות, והתוספתא מחמירה יותר מן הירושלמי. [ועיין תוספתא ב״מ פ״ט הי״ח.]

footnotes:
²⁸ כריב ותני, עיין בבלי ב"מ ק"ז א'; ב"ב י"ד א'. אבל אינו עניין לשבת ע"ג ב' ומקבילות.


###### Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:10:3
[Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:10:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sheviit/r/3:10:3)

24. **אלו היתה שעה פנויה וכו'.**כלומר, שאין השלטון עומד עלינו וכו', ומכאן שבזמנו של שמאי עדיין לא קנסו את העבריין, ומשנתנו כב"ד של אחריו.


###### Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:11:1
[Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:11:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sheviit/r/3:11:1)

25. **אין חוכרין נירין מישראל וכו'.**במשנתנו פ"ד מ"ג: חוכרין נירין מן הגוים בשביעית אבל לא מישראל. ופירש חר"מ: נירין, הארץ המהופכת בחרישה, אין שוכרין אותה מישראל כדי שיזרענה במוצאי שביעית, להיות קנס להם מפני שעבדוה והפכוה בשביעית. וכן מוכח בירושלמי רה"ג. ובירושלמי ה"ב, ל"ה ע"ב: טייבה ומכרה אסור לזורעה. ועיין ר"מ פ"א מה' שמיטה סהי"ג.
אבל בפי' הרא"ש כתב: אבל לא מישראל החשוד על השביעית, אעפ"י שיש שהות במוצאי שביעית לחורשה קודם זמן הזרע, כיון דישראל חשוד הוא חיישינן שמא יחרשנה בשביעית. ולפי פירושו אסור לחכור בשביעית מישראל חשוד שום שדה, ואעפ"י שאינה חרושה כלל. ובתוספתא כאן מדברים בחוכר במוצאי שביעית, כפי שמוכח מן הסיפא, ולפ"ז ברור שמדברים בשדה חרושה.


###### Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:11:2
[Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:11:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sheviit/r/3:11:2)

26. **אבל לוקחין הימנו שדה זרועה.**וכ"ה בירושלמי ה"ב הנ"ל: עבר וזרעה (כלומר, במוצאי שביעית) מותר.


###### Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:11:3
[Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:11:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sheviit/r/3:11:3)

**אלא עד מקום שהן יכולין לזרוע.**כ"ה בכל הנוסחאות. ובירושלמי הנ"ל: שלא גזרו אלא על הגדר שהוא יכול לעמוד (בו). ולפ"ז צ"ל גם לפנינו: שהן יכולין "לגזור" (עיין להלן) במקום: לזרוע. ולפי הגירסא שלפנינו צריך לפרש שלא גזרו אלא כל זמן שלא עברה שעת הזרע, אבל אם כבר עברה שעת הזרע, ואין יכולים שוב לזרוע בעונה זו, לא גזרו.


###### Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:12:1
[Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:12:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sheviit/r/3:12:1)

27. **המקבל שדה מן הגוי וכו'.**כלומר, המקבל שדה מן הגוי באריסות והמקבל נותן לו זרע, מתנה עם הגוי שהוא יזרענה בשביעית, ואינו חושש, שהרי הקרקע אינו שלו, והגוי עובד בתוך שלו, והיהודי מקבל עליו שמירה וכיוצא בו, דברים המותרים בשביעית. עיין בשו"ת המבי"ט ה"א סי' ס"ד, ל"ב ע"ד, ובשו"ת מהריט"ץ סי' מ"ז שבאר את התוספתא לנכון. והיהודי מותר לו לקחת את חלקו מן התבואה שזרע הגוי בשביעית. עיין במהריט"ץ שם סי' צ"ח ומה שהאריך בפאת השלחן סי' כ"ג ס"ק י"ב אות כ"ט.


###### Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:13:1
[Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:13:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sheviit/r/3:13:1)

27-28. **הנכרי והכותי שחרשו וכו'.**במשנתנו (אהלות פי"ז מ"ג): החורש את שאינו שלו, וכן גוי שחרש אינו עושה אותה בית הפרס, שאין בית הפרס לכותיים. ופירש הר"מ וכ"ש לגויים. ובמלא"ש שם: י"ס ואין בית הפרס [לכותיים] וכן הגיה הרי"א ז"ל. ובאליהו רבא פירש: "וכותיים היינו עכו"ם וכן בכ"מ קורא לעכום כותיים". וכנראה שאמר כן רק לעניין פירוש המשנה, אבל לעצם הדין כותי דינו כגוי לעניין בית הפרס כמפורש כאן,²⁹ ועיין להלן. ועצם פירוש המלה "בית הפרס" לא נתבררה לי. עיין רש"י נדה נ"ז א' ד"ה שנידש ותוספ' שם ד"ה בית הפרס.

footnotes:
²⁹ אבל הר"מ בפ"י מה' טומאת מת ה"ו לא הזכיר כותי. ושמא סוברת הברייתא שלנו שכותי כגוי לכל דבר. והגהת הגר"א שהבאנו היא להלכה. ברם לפי הטעם שנתנו כאן, הרי אין הבדל. ושמא לא חילקו בישראל.


###### Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:13:2
[Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:13:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sheviit/r/3:13:2)

28-29. **שלא גזרו אלא עד מקום שיכולין לגזור.**כלומר, שכל עצם גזירת בית הפרס היא שיזהרו בחרישת הקבר (עיין ר"ש אהלות שם), וגוי וכותי לא ישמעו להם,³⁰ וממילא יתרבו בתי פרס בא"י, וזו היא גזירה שאין רוב הצבור יכולין לעמוד בה, ועיין להלן.

footnotes:
³⁰ ועיין להלן נדה פ"ו הט"ז ובבבלי שם נ"ז א' ומ"ש בסדרי טהרות אהלות, רכ"ז ע"ב, ד"ה והתניא.


###### Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:13:3
[Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:13:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sheviit/r/3:13:3)

29-30. **שלא גדרו אלא גדר שיכול לעמוד.**עיין הלשון בירושלמי כאן ה"ב, ל"ה רע"ב. ובאבות דר"ן נו"ב פ"א, ב' ע"א: שלא יעשה אדם גדר יותר מן העיקר, ויפול הגדר ויקצץ את הנטיעות, ועיין בנו"א שם, ג' רע"א. ובב"ר פי"ט, ג', 172: תני ר' חייא שלא יעשה את הגדר יותר מן העיקר וכו', ועיין בהערות שם. ועיין להלן שבת פ"א הי"ז ומש"ש. ובבבלי ב"ק ע"ט ב': לפי שאין גוזרין גזירה על הציבור אלא א"כ רוב ציבור יכולין לעמוד בה,³¹ בהמה דקה אפשר להביא מחו"ל, בהמה גסה אי אפשר להביא מחו"ל. ועיין בתוספ' שם ד"ה אין מגדלין ולהלן ב"ק פ"ח הי"א.

footnotes:
³¹ ועיין בגליון שם ובירושלמי שבת פ"א ה"ד, ג' ע"ד, ובמקבילה בע"ז פ"ב ה"ט, מ"א ע"ד, ובנספח למדרש תהלים פקל"ז, הוצ' בובר רס"ג ע"א.


###### Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:14:1
[Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:14:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sheviit/r/3:14:1)

30. **הקוצץ קורה של שקמה וכו'.**בירושלמי (פ"ד ה"ה, ל"ה ע"ב): הקוצץ בקורות לא יהא מחליק ומדריג, מדריג ומחליק. ומנהגם היה לקצץ בקורה של שקמה לעצים, והיא היתה חוזרת וגדלה (עיין ב"מ פ"ט מ"ט). ובמשנתנו (פ"ד מ"ה): הקוצץ קורות שקמה לא יחפה בעפר. ולא אסרו קציצה אלא **בבתולת** שקמה שהיא לטובת האילן שיתעבה, אבל לא בשקמה שכבר עבר עליה הגרזן, שאין הקציצה אלא לעצים (עיין להלן שו' 40 ושו' 39 ומש"ש). ברם כדי שלא לקלקל את האילן היו מחליקים את הסדן ומדריגים³² אותו. ובשביעית אסרו לעשות כן, מפני שהיא עבודת האילן. ואילן זה נזכר במקרא (עמוס ז, י"ד). ועיין מ"ש ר"ע לעף בפלורה ח"א עמ' 274 ואילך.

footnotes:
³² עיין בפי' הרש"ס, ס"ב ע"ב, ובמלא"ש פ"ד מ"ו ד"ה ר"ע.


###### Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:14:2
[Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:14:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sheviit/r/3:14:2)

31. **ר' יהודה או' מקום וכו'.**בירושלמי הנ"ל: רבן שמעון בן גמליאל או' וכו'. ועיין להלן שו' 42 ומש"ש. וגירסתנו נכונה, עיין לעיל פ"א שו' 28.


###### Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:14:3
[Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:14:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sheviit/r/3:14:3)

32. **הרי זה מגביה טפח וקוצץ.**לפירוש המפרשים בבא זו דבוקה לשלפניה,³³ ומדברים כאן בשקמה רגילה (שאינה בתולה), ויש כאן חידוש גדול שלא שמענו במקום אחר, שנתנו שיעור קציצה בשביעית לשקמה שאינה בתולה.³⁴ ובירושלמי הנ"ל: מקום שנהגו וכו' לדרג יחליק. וגומם עם הארץ. ובלבד שלא יקוץ בקורדום. ופירשו שם המפרשים שהכל הלכה אחת, כשם שפירשו כאן.
ובמשנתנו (פ"ד מ"ה): אין קוצצין **בתולת** שקמה בשביעית מפני שהיא עבודה. ר' יהודה אומר כדרכה אסור, אלא או מגביה עשרה טפהים או גומם מעם הארץ. ובריבמ"ץ שם: "או גומם עם הארץ וכו', **ס"א** ובלבד לא בקורדום". הרי לך שבבא זו של הברייתא בירושלמי³⁵ היתה בקצת ספרים במשנה עצמה, כלומר, בדברי ר' יהודה לעניין בתולת שקמה.³⁶ ולפיכך נראה שהברייתא שלנו מפרשת את משנתנו, ובבתולת שקמה עסיקינן, והברייתא שנתה "מגביה טפה" במקום "גומם מעם הארץ" שבמשנתנו (ועיין הלשון בפ"ג מ"ו). ובירושלמי שם סה"ד: משלשה ועד תשעה היא מתניתא. ואף שהפירוש שם מגומגם מאד,³⁷ מ"מ נראה שלדברי הירושלמי גומם מן הארץ הוא לאו דווקא, בזמן שהחשש הוא משום עבודת האילן, אלא פחות משלשה כגמום דמי,³⁸ מפני שפחות מג' אינו מועיל לאילן.³⁹ אבל בבבלי ב"ב (פ' ב') חילקו בין גומם עם הארץ ובין גומם למטה מג' טפחים אף לעניין עבודת האילן, עיי"ש. ושיטת התוספתא כאן היא כשיטת הירושלמי. ועיין מה שהאריך בזה בפאת השלחן סי' כ' ס"ק כ"ג, אות נ"א.

footnotes:
³³ כסיגנון הברייתא להלן שו' 43. ועיין מש"ש.
³⁴ בבבלי (תענית כ"ה ב'; ב"ב פ' ב') אמרו: הלוקח אילן מחברו לקוץ מגביה מן הקרקע טפח וקוצץ וכו', סרן השיקמה ב' טפחים וכו'. אבל שם הטעם הוא מפני שאם קוצץ למטה מכאן הוא מזיק לאילן, אבל ביותר אינו מזיק ואינו מועיל לאילן. ועיין להלן שו' 37 ושו' 43.
³⁵ השוה לשון הריבמ"ץ והגי' בשרי"ר, עמ' 54, שו' 9.
³⁶ ואעפ"י שזו היא הוספה ברורה במשנתנו כרגיל בכתי"י (עיין מ"ש הרי"ן אפשטין במבוא לנוה"מ, עמ' 966 ואילך), מ"מ למדנו שהמוסיף פירש את הברייתא בבתולת שקמה.
³⁷ עיין בפי' הרש"ס שם. ופי' תמוה במלא"ש שם מ"ה.
³⁸ ודווקא אם החשש הוא משום עבודת הארץ יש להבדיל בין גמום ממש ובין הגבהת טפח. עיין במשנתנו פ"ד מ"ו, בתיו"ט שם ד"ה ירחיק ומ"ש להלן שו' 43.
³⁹ עיין בחי' הרמב"ן ב"ב פ' ב' בשם הר"י מיגש. והירושלמי חולק על הבבלי שם.


###### Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:14:4
[Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:14:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sheviit/r/3:14:4)

33-34. **הרי זה מגביה עשרה טפחים וכו'.**במשנתנו שהעתקנו לעיל: או מגביה עשרה טפחים, ומכאן שאם קצץ והניח עשרה טפחים בגזע, אין הקציצה מועילה לאילן, ומה שגדל אח"כ לא יתעבה יותר. אבל הר"מ פירש שעשרה טפחים אסור להגביה, והתנא מלמעלה למטה קחשיב, ומותר להגביה בשביעית עד עשרה טפחים ולא עד בכלל. וכנראה שכן פירשו אף בבבלי ושנו במשנתנו⁴⁰ קוצץ **למעלה** מעשרה טפחים וכו', ולפ"ז אסור להגביה עשרה טפחים בשביעית, מפני שהוא מועיל לאילן. ולפיכך אמר ר' יהודה שהמוכר לחבירו בתולת שקמה בשאר שני שבוע חייב לתת לו את כל הקורה עד י' טפחים מן הארץ, משום שהקונה בתולת שקמה סתם קונה לכל הפחות מי' טפחים (וי' טפחים בכלל) ולמעלה, שהרי אם קוצץ למעלה מי' טפחים הוא מזיק לאילן, ואין דרכן של בני אדם למכור פחות מכאן. וכנראה שאף בשביעית יהא מותר לו לקונה להגביה י' טפחים ולקצוץ, שהרי אין האילן שלו, וברור שהוא מתכוין רק לעצים. ועיין במשנתנו פ"ד מ"ד ולעיל פ"א ה"ח ומש"ש. ובבבלי (תענית כ"ה ב', ב"ב פ' ב') שנינו שהלוקח בתולת שקמה מגביה מן הקרקע ג' טפחים וקוצץ, ואפשר ששם מדברים שבעה"ב מכר לו בפירוש את כל הסדן, ובלבד שלא יזיק לאילן. וממילא מותר לו לקוץ את הכל עד ג' טפחים. ומדוייק הלשון "הלוקח וכו'", כלומר, עד כמה מותר לו "ללוקח" לקוץ, וכאן אמרו "המוכר וכו'", כלומר, עד כמה מותר לו למוכר למחות, כשמכר לו בסתם.⁴¹ ואפשר שהברייתות חולקות.

footnotes:
⁴⁰ ב"ב הנ"ל ברוב כתה"י, עיין דק"ס שם, עמ' 252, הע' ז'.
⁴¹ ואם הלוקח לא דייק וקצץ, והניח י"א טפחים מן הגזע, יכול המוכר לחייב אותו שיקצוץ עוד טפח, כדי שלא לקלקל את האילן. וכמובן שטירחת העבודה שוה יותר מטפח של שקמה לעצים.


###### Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:14:5
[Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:14:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sheviit/r/3:14:5)

34. **שלש בתולות הן וכו'.**ערוך ערך בתול א' בשם התוספתא, ריבמ"ץ פ"ד מ"ה. והברייתא הובאה בירושלמי נדה פ"א ה"ד, מ"ט ע"א, בבלי שם ח' ב', ומדרש שמואל רפכ"ו.


###### Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:15:1
[Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:15:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sheviit/r/3:15:1)

35. **בתולת אילן.**וכ"ה להלן סהט"ו ובערוך ובריבמ"ץ הנ"ל. אבל בכי"ע ובמקבילות הנ"ל: בתולת שקמה.


###### Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:15:2
[Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:15:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sheviit/r/3:15:2)

**כל שלא נבעלה וכו'.**כ"ה בד, בכי"ע, בריבמ"ץ ובמקבילות. ובכי"ו בטעות: שלא נבלעה וכו'.⁴²

footnotes:
⁴² בבבלי נדה שם אמרו לאפוקי בתולת דמים עיי"ש. ונראה שהיתה גם בתולת בנים (בלי שם לואי), עיין מ"ש בתס"ר ח"ג, עמ' 257.


###### Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:15:3
[Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:15:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sheviit/r/3:15:3)

35-36. **אדמה כל שלא נעבדה מימיה.**וכע"ז גם בבבלי ומדרש שמואל הנ"ל. ובירושלמי: כל שלא נחרץ בה מימיה. ולהלן אהילות פט"ז ה"ה: ואיזו היא בתולה כל שאין בה רושם ואין עפרה תיחוח. ובבבלי להלן שם: כל שמעלה רשושין ואין עפרה תיחוח וכו'. וזהו סימן לדעת שהקרקע לא נחרשה מימיה. ובבבלי שם אמרו: נפקא מינה לנחל איתן.


###### Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:15:4
[Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:15:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sheviit/r/3:15:4)

36. **כל שאין בה חרס.**וכן בבבלי הנ"ל: נמצא בה חרס בידוע שנעבדה. ובמדרש שמואל הנ"ל: כל שאין בה חרש וכו', מצא בה חרש, אמר כל יגיעה זו שיגעתי, ואחר כך מצאתי חרש. ובירושלמי הנ"ל: כל שאין בה חרץ. ובתוספתא הנ"ל: בדק ומצא שם חרס הרי זו כבתולה. וכבר הגהתי (בתס"ר ח"ג עמ' 145) ע"פ הר"מ (פ"ט מה' טומאת מת ה"ו) שצ"ל שם: הרי זו כבת[ח]ילה, עיין מש"ש.


###### Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:15:5
[Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:15:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sheviit/r/3:15:5)

36-37. **בתולת אילן כל שלא וכו'.**וכ"ה בד ובריבמ"ץ הנ"ל ולעיל שו' 35. אבל במקבילות: בתולת **שקמה** וכו'. ובכי"ע: בתולת **שקמה** אילן שלא נקצצה מימיה. וברור שהמלה "אילן" היא הוספה כנוסח אחר. ולפנינו "שלא נקצצה" עונה על בתולה. ובבבלי נדה הנ"ל מסיים: נפקא מינה למקח וממכר,⁴³ אי נמי למקצצה בשביעית, כדתנן אין קוצצין בתולת שקמה בשביעית וכו'. ומכאן נראה סמך לפירוש זה, ולא אסרו לקצץ בשביעית אלא בתולת שקמה גרידא, עיין מ"ש לעיל שו' 30.

footnotes:
⁴³ עיין ברש"י ובמאירי שם. ולכאורה תמוה שלא פירשו שהתלמוד רומז לברייתא שבבבלי (תענית כ"ה ב', ב"ב פ' ב'): הלוקח וכו' בתולת השקמה [מגביה מן הקרקע] ג' טפחים וקוצץ, סדן השקמה ב' טפחים וכו', הרי לך מפורש החילוק בין לוקח בתולת שקמה ובין לוקח סדן של שקמה שאינה בתולה. ושמא דייקו רבותינו לפרש מה שפירשו, מפני שאמרו להלן בבבלי שם שנשנו בברייתא שלנו דברים דקפיץ עלייהו זבינא. ולפיכך מסתבר שאנו עוסקים כאן בלוקח שקמה עם הקרקע, והלוקח רוצה שתתעבה ברשותו וישתמש כל הזמן בעציה (עיין במאירי שם), אבל הלוקח שקמה על מנת לקוץ, הרי בוודאי סדן של שקמה עדיף מבתולת שקמה שהיא דקה, ובתולת שקמה היא מן הדברים ד ל א קפיץ עליה זבינא.


###### Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:16:1
[Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:16:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sheviit/r/3:16:1)

37. **אין עוקרין גדר שבין שתי שדות וכו'.**התוספתא, דייקה בלשונה ונקטה בין שתי שדות, כלומר, ששתיהן שלו, אבל אם עוקר את הגדר מסביב שדהו בשביעית, הרי עושה כמנהג חסידים ראשונים,⁴⁴ ואין לחשוש כלל שמא יחשדוהו בהגדלת שטח שדהו, כדי לזורעה.⁴⁵

footnotes:
⁴⁴ עיין מ"ש להלן פ"ח שו' 3–4, ובהערה 2 שם.
⁴⁵ ועיין בירושלמי פ"ג רה"י, ל"ד ע"ד.


###### Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:16:2
[Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:16:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sheviit/r/3:16:2)

37-38. **אחד גדר של עצים.**כגון הנוטע לסייג, כמשנת ערלה רפ"א, ולהלן שו' 45.


###### Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:16:3
[Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:16:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sheviit/r/3:16:3)

38. **ואחד גדר של אבנים.**ולא התירו לו אלא אם יעשה כסדר משנתנו (פ"ג מ"ו).


###### Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:16:4
[Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:16:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sheviit/r/3:16:4)

38-39. **בזמן שמתכוין לעשות שדה וכו'.**ומכאן מוכח שהלכה אחת היא במחצב ובגדר, עיין לעיל שו' 2–3 ומש"ש.


###### Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:16:5
[Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:16:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sheviit/r/3:16:5)

39. **אבל לעצים מותר.**ובלבד שתהיה קצת הוכחה לזה, עיין רדב"ז פ"ב מה' שמיטה סה"ח.


###### Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:17:1
[Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:17:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sheviit/r/3:17:1)

**המשרש עיקר חרוב וכו'.**ריבמ"ץ פ"ד מ"ד. והעיקר של שני האילנות הללו היה חודר לתוך עומק הקרקע,⁴⁶ ולפיכך נהגו לשרש אותם, כדי ליהנות מן העצים שבעומק.

footnotes:
⁴⁶ ירושלמי ברכות פ"ח סה"ג, י"ד ע"א ובמקבילות; ב"ר ספי"ג, ריש עמ' 126, ועיין בהערות שם.


###### Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:17:2
[Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:17:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sheviit/r/3:17:2)

40. **לעצים מותר.**כשהוא עושה חפירה עמוקה, עד שהוא משרשן (עיין במקורות שהבאנו בהערה 46) מוכח שמתכוין לעצים. ועיין להלן הי"ח. ובריבמ"ץ הנ"ל נראה שהוא מפרש בעוקר פחות מג' עצים, עיי"ש.


###### Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:17:3
[Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:17:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sheviit/r/3:17:3)

**ולשדה אסור.**כלומר, אם אינו משרשם לגמרי. והוא שישרש ג' אילנות זה בצד זה, ועיין בריבמ"ץ הנ"ל.


###### Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:18:1
[Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:18:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sheviit/r/3:18:1)

**מחפירות שניטל מהן אילן וכו'.**המפרשים נדחקו מאד בפירוש הברייתא. אבל מתוך דברי הריבמ"ץ (פ"ד רמ"ה) ברור שהוא פירש שמדברים כאן בחפירות שנשארו אחרי ששרש את עיקר החרוב והשקמה (עיין מ"ש לעיל), והוא ירא שמא יפול הנופל לתוכן. עיין מ"ש להלן.


###### Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:18:2
[Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:18:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sheviit/r/3:18:2)

40-41. **הרי זה לא יחפה בעפר וכו'.**בד: לא יכסה וכו', ובכי"ע ובריבמ"ץ הנ"ל: לא יכסם וכו'. וכל הלשון כאן הוא באשגרה ממשנתנו פ"ד מ"ה, אבל כאן הכוונה היא שלא ימלא את המחפורות בעפר, מפני שהוא מתקן את שדהו, כפירוש הריבמ"ץ.⁴⁷
ובמשנתנו (פ"ג מ"ח): ולא יסמוך (נ"א: יסבוך, והיא היא) בעפר, אבל עושה הוא חייץ. ופירש הר"מ: לא יסמוך בעפר. לא יחזיר העפר לגאיות ההם, כדי שישוה פניהם. וחייץ היא מחיצה, ר"ל להבדיל אותו הגי מכל השדה. ועיין בירושלמי שם סה"ח, ל"ד ע"ד.⁴⁸

footnotes:
⁴⁷ ולא עוד אלא שהריבמ"ץ כתב על משנתנו שם: "הקוצץ קורות שקמה. פי' מעיקרו (כלומר, שעוקר אותה), אותו מקום שניטלו האילנות ממנו לא ימלאנו עפר, מפני שנראה כעבודת הארץ. תניא מחפורות שניטל מהן אילנות הרי זה לא יכסם בעפר וכו'". ונדחק לפרש את משנתנו ע"פ התוספתא כאן, אעפ"י שברישא שם (לעניין המבקיע בזית) ברור שחיפוי בעפר הוא ביחס לאילן עצמו, כפי שמוכה מן הירושלמי שהביא הריבמ"ץ בעצמו שם. אלא שרבינו המשיך את הרישא של מ"ה למ"ד, ושנה אותה כסיפא של מ"ד המדברת בזיתים, עיי"ש בפירושו סמ"ד. ומ"ה התחילה אצלו: הקוצץ קורות שקמה וכו', כלומר, עניין חדש.
⁴⁸ ועיין במשנתנו ספ"ג וכנראה שאף כאן דין החפירה כן.


###### Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:18:3
[Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:18:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sheviit/r/3:18:3)

41. **אבל מכסה וכו'.**מכסה לאו דווקא, אלא ממלאן אבנים או קש (עיין במשנתנו עירובין פ"ז מ"ג ובירושלמי שם). והוא הדין שמותר לעשות חייץ מן העפר, עיין מ"ש לעיל בסמוך.


###### Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:19:1
[Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:19:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sheviit/r/3:19:1)

**הקוצץ בקנים וכו'.**במשנתנו (פ"ד מ"ו): המזנב בגפנים והקוצץ בקנים ר' יוסי הגלילי אומר ירחיק טפח וכו'. ופירשו בערוך (ערך זנב), בריבמ"ץ⁴⁹ וברא"ש שעושה כן כדי להגביר כוחם. אבל כנראה שהר"ש נשמר מפירוש זה, ולא העתיק את פירוש הערוך, עיי"ש. והנכון הוא כפי' ר' יהוסף אשכנזי (מובא במלא"ש) "שמזנב הגפנים כדי לשרפם או לדבר אחר". ובפיה"מ להר"מ שם (סד"ה ירחיק): ובלבד כשלא נתכוין לזמור. ועיין מ"ש בס' משנה ראשונה שם. ועיין מ"ש להלן.

footnotes:
⁴⁹ פ"ד מ"ו. ומ"ש שם בשם אגדת רות (פתיחה, קרוב לסופה) "והשני מזנב בגפנים" היא ט"ס, וצ"ל: מזנב באשכולות, כמו שהוא לפנינו שם, ובב"ר פמ"ב, ג', עמ' 404. ולפי הגירסא "בגפנים" היא ראייה לסתור.


###### Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:19:2
[Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:19:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sheviit/r/3:19:2)

42. **מגביה טפח וכו'.**במשנתנו הנ"ל: **ירחיק** טפח. ופירש הר"ש: שמגביה טפח מן הארץ.⁵⁰ ור' יהוסף אשכנזי תמה על פירוש זה, וכתב: "דאי הכי הוי ליה למימר **יגביה** טפח וכו'. ויותר נראה לפרש ירחיק טפח מן המקום שרגילין לזנב או לקצוץ".⁵¹ ובתוספתא כאן מוכח כפירוש הר"ש. ופירשו את משנתנו שההרחקה היא משום עבודת האילן (וכן פירש הרא"ש). אבל בירושלמי מפורש: ר' יוסי הגלילי כבית שמאי (פ"ד מ"ד) וכו', ר' יוסי הגלילי חשש לעבודת הארץ. ולפ"ז אין כאן חשש כלל לעבודת האילן.⁵² ולא עוד אלא שאפילו יגום מן הארץ יחזור הקנה ויצמח, עיין מ"ש להלן ד"ה אין מטילין את הקנים. ואעפ"י שבזיתים אין צורך בהגבהת טפח וסגי בגימום גרידא (פ"ד מ"ד), כבר תירץ ר"א מלונדריש (מובא בתיו"ט כאן ד"ה ירחיק) ששרשי הזיתים מעכבים יותר את המחרישה משרשי גפנים וקנים.

footnotes:
⁵⁰ ועיין גם בריבמ"ץ ומ"ש לעיל. וצ"ע.
⁵¹ וכן משמע מפי' הר"מ שכתב: המזנב וכו' פירושו לחתוך את הקצוות (מענאה קטע אלאטראף). ירחיק טפח, ר"ל מן העץ (ען אלשגרה) וכו'. כלומר, אינו חותך את כל הענף אלא מרחיק מגוף הגפן טפה. ועיין בס' משנה ראשונה שם.
⁵² עיין מ"ש לעיל שו' 32. ועיין בבלי ב"ב פ' ב' ומ"ש בתוספ' אנשי שם למשנתנו.


###### Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:19:3
[Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:19:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sheviit/r/3:19:3)

**רבן שמעון בן גמליאל או' וכו'.**בירושלמי (פ"ד ה"ה, ל"ה ע"ב): תני הקוצץ בקנים ר' יודה⁵³ אומר וכו'. וכנראה שכן צ"ל גם בתוספתא, והנוסח "רבן שמעון בן גמליאל" נשתרבב מלמטה. ועיין מ"ש לעיל שו' 31.

footnotes:
⁵³ וכ"ה אף בשרי"ר, עמ' 54, בכי"ר ובנוסח הרש"ס שם.


###### Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:19:4
[Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:19:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sheviit/r/3:19:4)

42-43. **לקוץ יתוך לתוך יקוץ.**וכן מעתיק מן התוספתא בפ"מ לירושלמי הנ"ל. ובד: לקוץ יחתוך, לחתוך יקוץ, ובכי"ע: לחתוך יקוץ, מקום שנהגו לקוץ יחתוך. ובירושלמי (בכל הנוסחאות): לקוץ יתוק לתוק יקוץ, ופירש הרש"ס לתוק כלומר, לנתק בידים. וכנראה שאף לפנינו צ"ל: יתוק לתוק וכו'.


###### Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:19:5
[Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:19:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sheviit/r/3:19:5)

43. **הרי זה מגביה טפח וכו'.**כלומר, אעפ"י שמשנה באופן החתיכה, כדי שלא יראה שעושה כן לשם עבודת האילן (עיין לעיל הערה 38), מ"מ חייב נמי להגביה טפח משום עבודת הארץ, וכמו שכתבנו לעיל. ובירושלמי הנ"ל: ומגביה טפח וקוצץ. והיה אפשר לפרש שאו או קתני, אבל מלשון התוספתא מוכח שחדא קתני, ומצריכה שתיהן יחד.


###### Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:19:6
[Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:19:6](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sheviit/r/3:19:6)

**אין מטילין את הקנים וכו'.**וכ"ה בד ובכי"ע. אבל בירושלמי פ"ד ה"ד: אין מציתין את האור באישת קנים⁵⁴ (עיין מ"ש ע"ז להלן), מפני שהיא עבודה. וכן פסק הר"מ (פ"א מה' שמיטה ה"ו): אין מציתין את האור באישת הקנים מפני שהיא עבודת קרקע. ובפי' הרש"ס (ס' רע"ב) ציין לירושלמי שבת (פ"ז ה"ב, י' רע"ב): המצית את האור בחישת קנים וכו', וכל דבר שהוא להניית הקרקע, חייב משום חורש.⁵⁵ ומכל זה משמע שאף כאן האיסור הוא משום עבודת הארץ, ולא משום עבודת האילן. ברם מלשון התוספתא להלן "מפני שהיא מלאכתן" משמע דמשום נטיעת הקנים אתינן עלה. והנה טעם האיסור כאן הוא פשוט, שאם הוא מצית את הקנים במחובר, ובמקום גידולן, הרי אין כאן אמתלא לתלות בה שהוא מכוין לעצים, וברור שהוא מכוין או לעבודת הקרקע או לעבודת האילן.
והסופר היוני תיאפרסטוס כותב (תולדות הצמחים ס"ד ספי"א): "כל הקנים חיותם מרובה, וכשהם נחתכים או ניצתים באור הם גדלים יותר יפה. שרשיהם עבים ומרובים וקשה להשמיד צמח זה". והוא מוסיף להלן שם שפקקים נמצאים גם בשרשי הקנה.⁵⁶ ומכאן אנו רואים שדרכם של הקדמונים היה להצית את הקנים כדי שיגדלו יותר.⁵⁷ ובמזרח נהגו בשיטת ההצתה, ולפיכך כשהוא טורח לקצוץ את הקנים מוכח שמתכוין לעצים, ולא לעבודת האילן, אבל אם הוא טורח יותר, כדי לגמום מן הארץ מוכח שעושה כן כדי ליפות את הקרקע ולהכינה לזריעה.⁵⁸ ולפי כל הנ"ל אם הוא מצית את הקנים עובר גם על עבודת הקרקע וגם על עבודת האילן. ושתי המסורות נכונות.

footnotes:
⁵⁴ ושמא צ"ל לפנינו: אין מטילין אש בקנים בחישת הקנים.
⁵⁵ ובירושלמי ע"ז (פ"ב ה"ט, מ"א ע"ד): מעשה שנפלה דליקה באשת קנים ובאגם תמרים וכו'. ובמקבילה שבבבלי (שם ל"ח א'): גוי שהצית את האור באגם וכו', לגלויי אגמא קא מיכוין. ופי' במאירי שם (עמ' 128): לגלות פני הקרקע, כדי לעבדו.
⁵⁶ וכן כותב גם פליניאוס (תולדות הטבע סט"ז פל"ו סי' קס"ג) שבשרשי הקנה מצויים פקקים כמו בגזע. ולעיל שם מעתיק את לשונו של תיאופרסטוס הנ"ל, אבל אינו מזכיר "ניתצים באור". בדם בנוסח פינטיאנוס (לפי שנו"ס בהוצ' Sillig ח"ג, עמ' 42) אינו מזכיר אלא ניתצים באור גרידא.
⁵⁷ והואיל והפקקים של הקנים היו אף בשרשים שמתחת לקרקע הרי אפשר היה לשרוף את כל הקנים שעל פני האדמה, מבלי להזיק לגידולם. ועיין בבלי תענית כ"ה ב' וב"ב פ' ב' ובתוספות שם. ושמא הכוונה בבבלי שם לפקק שבתוך הקרקע.
⁵⁸ ומה שאינו מעבירם בהצתה הוא משום שמתיירא מפני הדליקה.


###### Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:19:7
[Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:19:7](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sheviit/r/3:19:7)

43-44. **בחישת הקנים מפני וכו'.**וכ"ה בכי"ע ובירושלמי הנ"ל נוסח הרש"ס. ובפ"מ לירושלמי הנ"ל: "תוספתא היא בפ"ג, ושם כתוב בחישות הקנים, והיינו הך, כשיש הרבה קנים תכופין זה בזה נקר' הישת הקנים שהן כאגודה וכו'". ובד: בחיצות הקנים, ובירושלמי שלפנינו: באישת קנים. והיא היא,⁵⁹ ופירושו כמו רחישת הקנים, כלומר, סבך הקנים.⁶⁰

footnotes:
⁵⁹ ושינויים כאילו במלה זו מצויים מאד בספרות חז"ל, עיין מ"ש ר"ע לעף בפלורה ח"א, עמ' 671, וב"ר רפי"ב, עמ' 98, ובשנו"ס שם.
⁶⁰ בת"י בראשית כ"ב, י"ג מתרגם נאחז בסבך: אחיד ברחישותא דאילנא, עיין בהערות לב"ר הנ"ל. ועיין ערוך ערך חש ג' ובבבלי ע"ז הנ"ל. וביוונית קראו לה: κώμυς, כלומר, אגודה. והסופר תיאופרסטוס (תולדות הצמחים ס"ד פי"א סי' א') כותב שכן קוראים (κώμυθες) למקומות שיש בהם צומת קנים ששרשיהם מסובכים יחד, והם מצויים בכל חלקי אגם.


###### Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:19:8
[Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:19:8](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sheviit/r/3:19:8)

44. **רבן שמעון בן גמליאל מתיר.**וכ"ה בד ובירושלמי הנ"ל. ובכי"ע חסר כ"ז. וטעם ההיתר הוא, שרשב"ג אינו חושש כאן משום עבודת האילן, מפני שקנה אילן סרק הוא,⁶¹ ומותר לנטוע אילן סרק בשביעית.⁶² ומשום עבודת קרקע אין כאן מפני שאגם אינו ראוי לזריעה ולנטיעה אלא לקנים, והוי ליה כחורש בחולות ובמקום טרשין.⁶³

footnotes:
⁶¹ וסתם קנים בחישת הקנים אינם לעלים לחובה, ואין עליהם קדושת שביעית כלל, עיין בבלי סוכה מ' א' וב"ק ק"א ב'.
⁶² כשיטתו להלן שו' 45. וברישא (שו' 42) אנו גורסים: ר' יהודה אומר וכו', כגי' הירושלמי, עיין מש"ש. ואפילו אם נגרוס לעיל שו' 31: ר' שמעון בן גמליאל וכו' (כגי' הירושלמי, עיין מש"ש) אין כאן סתירה, מפני ששקמה אינו אילן סרק גמור, עיין בפיה"מ כלאים פ"ו סמ"ד. ובאלפא ביתא דבן סירא (הצופה ההגרי ח"י, עמ' 257) מונה במפורש את השקמה בין אילני מאכל. ועיין דמאי פ"א סמ"א ומ"ש להלן כלאים פ"ד שו' 25. ועיין מ"ש ר"ע לעף בפלורה ח"ד, עמ' 162. ואין שקמה אילן סרק אלא דווקא אם חשב עליו לכך, עיין ירוש' ערלה רפ"א, ס' ע"ג.
⁶³ עיין להלן שו' 46 ואילך. ולת"ק שאוסר לנטוע אילן סרק בשביעית חייב המצית אף משום חורש שהרי האגם ראוי לנטיעת קנים. והא בהא תליא. והר"מ פ"א מה' שמיטה רה"ה פסק שאסור לנטוע אילן סרק בשביעית.


###### Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:19:9
[Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:19:9](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sheviit/r/3:19:9)

45. **מותר לאדם ליטע אילן סרק כדי לעשות סייג וכו'.**בירושלמי הנ"ל: וכן היה רבן שמעון בן גמליאל אומר נוטעין אילן סרק בשביעית. ולא נזכר שם סייג כלל.⁶⁴

footnotes:
⁶⁴ ושמא הכוונה לאילנות מסוג השקמה (עיין מ"ש לעיל סוף הע' 62). ואמרו בירושלמי (ערלה רפ"א, ס' ע"ג): לסייג, מקום הסייג מוכיח עליו. ורשב"ג שם (עיין להלן ערלה שו' 2–3 ומש"ש) מצריך אילן הראוי לסייג ואף מקום סייג, עיי"ש בירושלמי.


###### Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:20:1
[Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:20:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sheviit/r/3:20:1)

46. **אלא בחולית בלבד.**בד ובכי"ע: בחילת וכו'. ובירושלמי הנ"ל: ואין מלמדין את הפרה לחרוש אלא בחולות. וכן פסק הר"מ בפ"א מה' שמיטה ה"ו.


###### Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:20:2
[Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:20:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sheviit/r/3:20:2)

47. **אף בתוך שדה חבירו מותר.**וכ"ה בירושלמי הנ"ל בד"ו (וכן בכי"ר: בתוך שדה של חבירו). ובירושלמי עם פי' הרא"ף נשמטה המלה "חבירו" בטעות, והגיה בפ"מ בירושלמי ע"פ התוספתא כאן. ובירושלמי נוסח הרש"ס (ס' ע"ב): אפי' בתוך שדה **כותי** מותר, ופירש (ס"א ע"א) שרשב"ג סובר כותי כגוי. וכבר תמה באמונת יוסף שם שהרי מפורש לעיל (תרומות פ"ד שו' 51 ובמקבילות, עיין מש"ש) שרשב"ג סובר כותי כישראל. והעיקר כגירסתנו, וכפירוש הפ"מ, ועיין במשנתנו פ"ג מ"ו, פ"ד מ"ד, לעיל פ"א שו' 30–31 ומש"ש.


###### Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:20:3
[Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:20:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sheviit/r/3:20:3)

**ובלבד שלא יסמוך לה מענה.**בירושלמי הנ"ל: שלא יסמוך את המענה, ובכי"ר שם: שלא יסמוך למעניה (צ"ל: למענית). והיא היא, ופירושו שלא יסמוך את החרישה לקו המענה,⁶⁵ כדי שלא יראה שהוא חורש להניית הקרקע, ולא ללמד את הפרה.

footnotes:
⁶⁵ מענה יש לה שתי הוראות. א. מדת השטח שצמד בקר חורש ביום. ב. שדה גדולה שאי אפשר לחרוש אותה בפעם אחת מתחלקת ע"י האכר לחלקים, כדי שינוחו השורים בשעה שהוא מהפך את המחרשה לשוב למקום שהתחיל (ירושלים של לונץ חי"א-חי"ב, תרע"ז, עמ' 389). ועיין בס' השרשים לר' יונה אבן ג'נח הוצ' בכר, עמ' 378. ועיין במשנת אהלות רפי"ז ובפיה"מ שם.


###### Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:20:4
[Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:20:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sheviit/r/3:20:4)

48. **מגרר בחרשין.**בד: מגדר וכו'. ובכי"ע: מכרך בחורשין. ובפ"מ לירושלמי (פ"ד ה"ד) מעתיק בשם התוספתא: מגררין בחרשים. ובפי' הרש"ס (ס"א רע"א): ה"ג בתוספתא אבא שאול אומר מברר בחורשין. ובירושלמי שם: מבדין בחדשים. ובפי' הרש"ס שם: והכא גרסינן ומברין בחורשין, ומפרש בפרק כלל גדול דשבת בירושלמי⁶⁶ דתולדות חורש חוי. ואף לפנינו צ"ל: מברה, או מברין, ופירושו כורתין ביערות. מלשון הכתוב (יהושע י"ז, ט"ו,י"ח) עלה לך היערה ובראת לך שם וגו', כי יער הוא ובראתו. (גליון אפרים לירושלמי שם).

footnotes:
⁶⁶ פ"ז ה"ב, י' רע"א: המברה בחרשים, המצית את האור בחישת קנים וכו'.


###### Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:20:5
[Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:20:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sheviit/r/3:20:5)

**וגוממו מעם הארץ.**וסובר אבא שאול שאין כאן משום עבודת האילן, שהרי אנו תולין שלעצים הוא כורת, ואפילו אם החורשה היא שלא מאילני סרק. ועבודת קרקע אין כאן מפני שהשרשים מעכבים את החרישה, ודינם כזיתים, עיין במשנתנו פ"ד מ"ד. ואעפ"י שבשבת חייב משום חורש (עיין מ"ש לעיל), אין לדמות הלכות שבת לה' שביעית, שבשבת אפילו מרויח בין האילנות חייב, וחייב בחרישה כל שהוא (כדי ליטע כרישה או זכרותה של חטה), ובתיקון כל שהוא, מה שאין כן בשביעית שמוכח מתוך מעשיו שאינו מתכוין כאן לחרישה כל שהוא, אלא לכרות עצים. ובפסיקתא זוטרתי בהר (ל"ב, ד', ע' ע"א): כל מלאכות שצורך השדה והכרם אסור, ושאר מלאכות של בית (דין) מותרין.


###### Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:20:6
[Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:20:6](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sheviit/r/3:20:6)

**ובלבד שלא יקוץ בקורדום.**אעפ"י שאינו מתכוין אלא לעצים מ"מ צריך לשנות ממנהג שאר שני שבוע, עיין במשנתנו פ"ד מ"ו וסמ"ה ובריבמ"ץ שם ומ"ש לעיל שו' 32 ד"ה הרי זה מגביה טפח. ואפשר שדווקא מפני שמותר לו לגום עם הארץ אסרו עליו להשתמש בקורדום, כדי שלא יראה כעוקר וחופר.⁶⁷

footnotes:
⁶⁷ עיין במשנת פאה פ"ד מ"ד; שביעית פ"ה מ"ד; אבות פ"ד מ"ה ועוד בכ"מ.


###### Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:21:1
[Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:21:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sheviit/r/3:21:1)

49. **פגין של שביעית אין חולקין אותן בשביעית.**בד: פגין של ערב שביעית וכו'. וכן בכי"ע: פגי ערב שביעית אין חולקין אותן וכו'. ולית ליה פיתרא. והמפרשים ז"ל הגיהו ע"פ הגירסא הנכונה שבירושלמי (פ"ד סה"ו, ל"ה ע"ג): דתני הפגין של שביעית אין שולקין⁶⁸ אותן. והטעם מפני שאף בפגים שמשתבחים בשליקתם אסור לשנות אותם מברייתם,⁶⁹ מפני שאף הם נאכלים חיים. ובתו"כ בהר (סוף פרש' א', ק"ו ע"ג): ושאר כל פירות האילן אין את רשאי לכבוש מהם ולשלוק מהם ולא לאכל **מפגיהם**,⁷⁰ אלא כעונתן למעשרות כך עונתן לשביעית.⁷¹ ובילקוט בהר שם (בשם תו"כ): ושאר כל פירות האילן אינו רשאי לאכול מפגיהן, לכבוש מהן, לשלוק מהן, למלוח מהן, אלא כעונתן למעשרות כך עונתן לשביעית. ואף לפי גירסא זו ברור שאיסור הכבישה והשליקה עונה על כל הפירות, ולאו דווקא על פגים. ועיין מ"ש להלן פ"ד שו' 49. וכאן רבותא קמ"ל שאף בפגים אסור.

footnotes:
⁶⁸ אף במה"ג ויקרא, עמ' 616: "וחומרי בהמה שאין חולקין אותך, ואין שם אלא טעות הדפוס, ובכל כתה"י שבדקתי: שאין שולקין אותן.
⁶⁹ עיין ר"מ פ"ה מה' שמיטה ה"ג.
⁷⁰ כ"ה בריבמ"ץ פ"ד סמ"ט, ובפי' המיוחס להר"ש שם ובילקוט שנביא להלן (ולפנינו בטעות: מפניהם). ושם הכוונה שאסור לקוץ את הפגים ולאוכלם, וצריך להמתין ער שיתבשלו. וכאן מדברים בתלושים.
⁷¹ ועיין בירושלמי הנ"ל, בפיה"מ להר"מ פ"ד סמ"ז ובפ"ה מה' שמיטה הט"ו, במהרי"ק שם ובתוספ' אנשי שם פ"ר מ"ז. ועיין להלן עוקצין פ"ג ה"ז ומ"ש בתס"ר ח"ד, עמ' 186.


###### Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:21:2
[Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:21:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sheviit/r/3:21:2)

**בסייפות מותר וכו'.**בירושלמי הנ"ל: במסוייפות מותר וכו', כלומר, פגי תאנים של סוף הקיץ. והטעם הוא שאין דרכן לאכול חיים. ולהלן עוקצין פ"ג ה"ז: פגי הסייפות מטמאין טומאת אוכלין. ולפי גירסת ד והר"ש משמע שפגי סייפות מטמאין טומאת אוכלין, אפילו לא שלקן. אבל לפי גירסת כי"ו שם אפשר לפרש שמדברים בסייפות ששלקן דווקא, עיין מ"ש בתס"ר, ח"ד עמ' 186. ועיין לעיל תרומות פ"י הע' 17.


###### Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:21:3
[Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:21:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sheviit/r/3:21:3)

50. **בקיר ובכפניות וכו'.**וכ"ה בד. ובכי"ע לנכון: בקור וכו'. וקור הוא מוח של ראשי הדקלים, והיו בני אדם אוכלים אותו. עיין במשנתנו עוקצין פ"ג מ"ז ובפיה"ג שם עמ' 145 ומ"ש להלן מע"ש פ"א שו' 44.⁷² וכפניות הן פרי הדקל הזכר, או פגי תמרים רעים שלא בשלו כל צרכם וטעמן נפגם יותר כשהן גדלות.⁷³ ועיין מ"ש להלן.

footnotes:
⁷² ועיין מ"ש ר"ע לעף בפלורה ח"ב, עמ' 325 ואילך.
⁷³ עיין ברכות נ"ז ב' ובפירש"י עירובין כ"ח א'. ועיין בפלורה הנ"ל, עמ' 334 ואילך. ובפיה"מ להר"מ עוקצין הנ"ל: וכפניות הם עוקצי התמרים בתחילת צמיחתם וכו'. ולפיכך תרגם בחבורו (פ"ג מה' נחלות ה"ד) את שלופפי שבתלמוד (ב"ב קכ"ד סע"א): כפניות.


###### Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:21:4
[Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:21:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sheviit/r/3:21:4)

**מותר.**כלומר לשולקן, מפני שדרכן לכך, עיין תוספתא עוקצין פ"ג הי"ד, בבלי עירובין כ"ח ב', ומ"ש בתס"ר ח"ד עמ' 188. ובירושלמי הנ"ל: קור וכפניות הרי הן כעץ. ושואל הירושלמי: וכן אנו אומרים ועץ אסור לשולקו, כלומר, אתמה. ותירצו: אלא בגין דקדושת שביעית חלה עליו לפום כן צרך מימר (אסור).⁷⁴

footnotes:
⁷⁴ מלה זו ישנה אף בשרי"ר, עמ' 55 ובכי"ר. אבל מסתבר שנוספה בט"ס. ובנוסח הרש"ס (ס"ה ע"א): לפום כן הוה לן למימר אסור. והוא תיקון הרב בעצמו, ובסיגנון הירושלמי היה צ"ל: לפום כן צרך מימר [מותר. שלא תאמר בגין דקדושת שביעית חלה עליו] אסור.


###### Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:22:1
[Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:22:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sheviit/r/3:22:1)

50-51. **לקוץ את האילן בשאר שני שבוע וכו'.**וכ"ה בד. ובכי"ע חסרות המלים "בשאר שני שבוע". ונראה שלפנינו נוספו המלים הללו שלא במקומן, וצ"ל: לקוץ את האילן, משיבא לעונת המעשרות בשאר שני שבוע, שהרי בשביעית אין מעשרות (ועיין במשנתנו פ"ד מ"ז, מ"ה ומ"ט). והוא דין משנתנו ספ"ד: מאימתי אין קוצצין האילן בשביעית וכו', וכל האילן כיון שבא לעונת המעשרות מותר לקוצצו. ולפני זמן זה אסור לקוצצו, מפני שמפסיד פירות שביעית שעליו, אבל כשהגיעו לעונת המעשרות מותר ללקטן, וקציצתו היא לקיטתן. ועיין בתוספ' ברכות ל"ו ב' ד"ה אין קוצצין.
ובריבמ"ץ למשנתנו (מ"י) מפרש שמדברים באילן הסמוך לעיר שמותר לקוצצו בשאר שני שבוע, אע"פ שעושה פרי, אבל בשביעית אסור אם כבר הוציא פרי. ועיין מ"ש לעיל פאה פ"ג שו' 68–69.


###### Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:23:1
[Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:23:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sheviit/r/3:23:1)

51-52. **אין מוכרין שדה אילן לחשוד וכו'.**לפי פשוטה משמע שברייתא זו היא המשך של ההלכה שלפניה, ופירושה, כשם שאין קוצצין אילן לפני שבא לעונת המעשרות כך אין מוכרין אותו בשביעית לפני שבא לעונת המעשרות. ואם ברצונו למכור לו שדה אילן צריך להתנות עמו שלא יהא לו באילן בשביעית. והדברים מפורשים במשנתנו (מעשרות פ"ה מ"ג): לא ימכור אדם את פירותיו משבאו לעונת המעשרות למי שאינו נאמן על המעשרות, ולא בשביעית למי שהוא חשוד על השביעית וכו'. ובירושלמי שם: כיני מתניתא לא ימכור אדם את **שדהו**. ובמלא"ש שם: ולא בשביעית. כגון פירות האילן דשרו בשביעית, ומוכר שדהו עם פירותיו, דפירותיו הפקר הן וכו'. וכתב ה"ר יהוסף ז"ל, נ"ל דגם בשביעית אינו אסור אלא משבאו לעונת המעשרות. וכן מוכח מפי' הר"מ שם. ועיין בתוספ' אנשי שם שם.
ולולא דבריהם היה נראה לפרש את הברייתא שאינו מוכר לו שדה אילן משיוציאו האילנות את פרים,⁷⁵ כשם שאסור לקצוץ את האילן בשביעית משיוציא, עד שיגיע לעונת המעשרות. וכן הפירוש גם במשנת מעשרות הנ"ל: ולא בשביעית, כלומר, בשביעית לא ימכור לחשוד שדה אילן, כדין אילן בשביעית, שאסור לקוצצו משהוציא את פריו, וכבר חלה עליו קדושת שביעית, ואפילו עדיין לא הגיע לעונת המעשרות. וטעם האיסור הוא מפני שפירות האילן בשביעית אינם שלו, וכשהוא מוכרו לחשוד, נמצא מפקיע בידים את הפירות מידי הפקר, שהחשוד לא יפקיר אותם,⁷⁶ ולפיכך חייבו אותו להתנות עם החשוד במפורש שאין לו כלום בפירות האילן. ופשיטא שאפילו אם לא התנה עמו לא מכר לו את הפירות,⁷⁷ אלא שאם לא התנה עמו, הרי לא ישמע לו. אבל אין כאן חשש של לפני עור, עיין מ"ש להלן פ"ד שו' 11 ואילך. ברם מדברי הר"מ פ"ח מה' שמיטה ה"ו מוכה שפירש שמטעם לפני עור אתינן עלה. וצ"ע.

footnotes:
⁷⁵ כמה מן הראשונים פירשו: משיוציאו עלים. עיין בפיה"מ פ"ד מ"י, רש"י פסחים נ"ב ב', וכן כנראה פירש גם הר"ח, עיי"ש נ"ג א'. אבל רש"י ברכות ל"ו ב' והריבמ"ץ והר"ש כאן פ"ד מ"י פירשו משיוציא פרי. ועיין שו"ת מהרי"ט ח"א סי' פ"ג. אבל מנוסח כי"ע לעיל פאה פ"ג שו' 68–69 (עיין מש"ש) מוכח כפירש"י בברכות.
⁷⁶ אבל מותר למכור לו שדה אילן לפני שהוציאו את הפרי, שהרי מותר לקצוץ את האילנות לפני שיעור זה, ואין עדיין עליהם שום קדושה, עיין במשנתנו פ"ד מ"י.
⁷⁷ ועיין ירושלמי פאה פ"ד סה"ח, כ' ע"ג, ובמקבילה שבפסחים ספ"ד, ומ"ש הגרמ"ש מדווינסק בספרו משך חכמה בהר, קי"ח ע"ג.


###### Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:23:2
[Tosefta Kifshutah on Sheviit 3:23:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sheviit/r/3:23:2)

53. **ר' שמעון מתיר מפני שהוא אומ' לו וכו'.**ירושלמי מעשרות הנ"ל. ונ"ל שהכוונה לברייתא שלנו כאן, ופירושה שאם מכר לו שדה אילן בשביעית, הרי לא מכר לו את הפירות (עיין מ"ש לעיל) של שנה זו, אפילו לא התנה עמו, ואין אנו אחראים לרמאים, ויבואו הרוצים לזכות מן ההפקר ויתבעו את שלהם. ופשיטא שדין ר"ש עונה אף על מעשרות, והירושלמי הסמיך ברייתא זו לדין המשנה שם, כלומר, למעשרות ולשביעית.