## Tosefta Kifshutah on Sotah Chapter 1

###### Tosefta Kifshutah on Sotah 1:1:1
[Tosefta Kifshutah on Sotah 1:1:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/1:1:1)

1-2. **מקנח על פי עד אחד, או על פי עצמו, ומשקה על פי שנים.**במשנתנו (פ"א מ"א): ר' אליעזר אומר מקנא לה ע"פ שנים ומשקה ע"פ עד אחד, או ע"פ עצמו. וכאן אמר ר' יוסי בר' יהודה בשם ר' אליעזר להפך. והברייתא הובאה בירושלמי פ"א ה"א, ט"ז ע"ב, פ"ו ה"ג, כ"א ע"א, ובבלי ב' ב'.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 1:1:2
[Tosefta Kifshutah on Sotah 1:1:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/1:1:2)

2-3. **אין לדבר סוף.**ופירשו בבבלי הנ"ל: דזימנין דלא קני ואמר קנאי. ופירש"י: כשכועס עליה אומר קנאתי לה מפלוני ומביא עדים שנסתרה עמו סתירה כל שהיא, דכיוון דלא קינא לה לא נזהרה בו. ועיין בתוספות שאנץ ובתוספ' הרא"ש במקומו שהביאו פירוש אחר בשם י"מ. ולא זו בלבד שהפירוש הוא דחוק, הרי מפורש בירושלמי הנ"ל: הכל ממנו לקנאות לה בשנים (צ"ל: מפיו, כמו שהגיהו בנוע"י, בפי' הרידב"ז ובמיכל המים, וכע"ז גם בק"ע) ולהביא עדים שנסתרה ולפוסלה מכתובתה. א"ר יוסי מה טיבה להסתר וכו', כמאן דמר מקנא לה מאביה ומבנה, הכל ממנו לקנות לה מאביה ומבנה ולהביא עדים שנסתרה ולפוסלה מכתובתה. אין תימר מאי טיבה להסתר, התורה התירה להסתר וכו'. ולפי תירוץ זה התשובה היא רק למ"ד שמקנא לה מאביה ומבנה, אבל למ"ד שאין מקנא לה מאביה ומבנה (להלן בירושלמי ה"ב, ט"ז ע"ג) אין כאן תשובה כלל, שהרי אסור לה להתייחד עם אחרים מפי הקבלה, ולשיטת כמה מן הראשונים האיסור הוא מן התורה (עיין טואה"ע ריש סי' כ"ב ובנו"כ שם. וכ"ה שיטת רש"י בשבת י"ג א'), ומה טיבה להסתר. אבל ההלכה היא שמקנא לה אף מאביה ומבנה כפשוטה של משנתנו פ"ד מ"ד: ע"י כל עריות מקנאים, ופירש"י (כ"ו א'): אם קינא לה מאביה **ומאחיה** וכו', וכ"ה בפיה"מ שם (והוא בוודאי לשון הגאונים שהר"מ נגרר אחריהם) ובחיבורו פ"א מה' סוטה ה"א, ועיי"ש בה"ג.
ואעפ"י שמותר לה להסתר עמהם, בקפידא דבעל תליא מילתא, הואיל והיא נאסרת בביאתם, עיין בבלי כ"ו ב', כ"ה א'.¹

footnotes:
¹ בבלי ב' ב' המשיכו: לא לימא איניש לאיתתיה בזמן הזה לא תיסתרי בהדי פלוני דילמא קי"ל כר' יוסי בר' יהודה וכו'. ועיין בשאילתות במדבר סי' ק"כ. ובהעמק שאלה שם שער שהלשון דילמא קי"ל כר' יוסי בר' יהודה וכו' אינו מגוף התלמוד אלא הוספה מבה"ג סוף ה' מאון, ד"ו ס"ו ע"א. וכדבריו מוכח מגירסת בה"ג ד"ב, עמ' 314, שמעתיק: אלמא קי"ל כר' יוסי בר' יהודה, והיא בוודאי מסקנת בה"ג עצמו, ודבדי השאילתות כפשוטם.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 1:2:1
[Tosefta Kifshutah on Sotah 1:2:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/1:2:1)

3-4. **אי זו היא עדות הראשונה, זו עדות סתירה. שניה, זו עדות טומאה.**פיסקא זו נראית כאילו תלויה באויר, ובבבלי ג' ב' הביאו את משנתנו פ"ו מ"ג, והסמיכו לה את הברייתא שלנו שהיא מפרשת את המשנה הנ"ל. ובתוספות ל"א א', ד"ה מי, כתבו: "פרק זה היה הגון שיהא שנוי ומעורב בפרק ראשון וכו'". ומסתבר מאד שבמשנת מסדר התוספתא היתה כאן משנת פ"ו מ"ג. ואמרו בה: שהיה בדין מה אם עדות ראשונה שאין אוסרתה איסור עולם אינה מתקיימת בפחות משנים, עדות אחרונה שאוסרתה איסור עולם אינו דין שלא תתקיים בפחות משנים וכו', מעתה מה אם עדות אחרונה שאוסרתה איסור עולם הרי היא מתקיימת בעד אחד, עדות הראשונה שאינה אוסרתה איסור עולם אינו דין שתתקיים בעד אחד וכו'. והתוספתא מפרשת שעדות הראשונה היא עדות סתירה, והשנייה זו היא עדות טומאה. והעיר על עיקר הדברים מהרי"ן אפשטין במבואות לספרות התנאים, עמ' 406.
ובספרי שופטים סוף פי' קפ"ח: מיכאן אמרו המקנא לאשתו ר' אליעזר אומר מקנא על פי שנים ומשקה על פי עד אחד שהיה בדין מה אם עדות הראשונה שאינה אוסרתה איסור עולם אין מתקיימת פחות משנים, עדות האחרונה שאוסרתה איסור עולם אינה דין שלא תתקיים בפחות משנים וכו'. ופירש רבינו הלל שם (נ"ט ע"ב): עדות ראשונה. דהיינו עדי קינוי דהוא מקנא לה. והוא קשה מאד, שהרי עדי קינוי אינם אוסרים אותה כלל, ובהכרח שהכוונה לעדי סתירה שאוסרים אותה לבעלה לשעה עד שתשתה, וכמו שמפורש בברייתא שלפנינו.
ברם רבינו היה מוכרח לפרש כן משום שבספרי מסמיך ברייתא זו לדברי ר' אליעזר, והוא הרי סובר שמשקה ע"פ אחד, ואין צורך בשני עדי סתירה. אבל אין ספק שלשון המשנה היא כאן לאו בדווקא, ודרך הסופרים להוסיפה ע"פ לשון משנתנו, ובאמת בכ"י ברלין של הספרי: "ר' אליעזר אומר וכו'", והכוונה לסוף המשנה, לדברי ר' יהושע. ואף לפי הגירסא שלפנינו הכוונה לסיפא לדברי ר' יהושע (שסובר שהוא משקה ע"פ שנים),² וקיצר ברישא כמו שקיצר בסיפא של הברייתא שלנו, ועיקר הכוונה שם הוא: מה אם עדות אחרונה אוסרתה בעד אחד, עדות הראשונה (כלומר עדות סתירה) אינו דין שתתקיים בעד אחד.
ויתכן מאד שבציטטה שבספרי היתה הגירסא: ר' אליעזר אומר מקנא ע"פ אחד וכו' ומשקה ע"פ שנים וכו' והיא משנת ר' יוסי בר' יהודה, ואף הברייתא שלנו כאן הוא המשך משנתנו שלעיל. וכן הביאו בירושלמי פ"ו ה"ג, כ"א ע"א, את הברייתא שלנו כאן, ואמרו שלפיה המשנה שם היא כר' יהושע (פ"א מ"א), ודחו שאין הכרח, ואפשר שהיא כר' אליעזר בשיטת ר' יוסי בר' יהודה שלעיל, ועיין מ"ש מהרי"ן אפשטין בספרו מבוא לנוסח המשנה, עמ' 657, שעמד על עיקר הדברים, עיי"ש.

footnotes:
² ובהגהות הגר"א השלים בספרי את הסיפא של משנתנו, את דברי ר' יהושע הסובר שמשקה ע"פ שנים.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 1:2:2
[Tosefta Kifshutah on Sotah 1:2:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/1:2:2)

4. **וכמה היא טומאה כדי ביאה וכו'.**ירושלמי פ"א ה"ב, ט"ז ע"ג, בבלי ד' א', ספרי נשא פי' ז', עמ' 12, ס"ז שם, עמ' 233, במ"ר נשא פ"ט סי' י', תנחומא שם סי' ז', הוצ' בובר סי' י"א.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 1:2:3
[Tosefta Kifshutah on Sotah 1:2:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/1:2:3)

5. **ר' ליעזר אומ' כדי חזרת דקל.**וכ"ה בכל הנוסחאות של התוספתא ומדרשות הנ"ל. אבל בספרי הנ"ל: כדי **להקיף** דקל דברי **ר' ישמעאל**. ר' אליעזר אומר כדי מזיגת הכוס וכו'. ובבבלי ד' רע"א הביאו את הברייתא של הספרי והקשו מן התוספתא שלנו ותירצו שהקפת דקל היא הקפת הדקל ע"י אדם ברגליו, אבל חזרת דקל היא חזרת דקל בעצמו כשהרוח מנענעו, כלומר כופפו ומחזירו למקומו. וע"פ הבבלי נוסח בבמ"ר הנ"ל: כדי חזרת דקל **ברוח**.³ ובס"ז הנ"ל: כדי **חזרת** דקל דברי ר' ישמעאל, ר' אליעזר אומר כדי מזיגת כוס. ולפנינו מסורות חולקות.
ובתוספ' שאנץ ד' א' (תוספות איוורא, סוף עמ' י'): **ובתוס'** וירושלמי גבי שיעורין הללו כמה היא העראה כדי הקפת ידו שלימה, א"ר יוסי כל השיעורין הללו חוץ מהתרת סינור. ולית ליה פיתרא, ובתוספות הרא"ש חסרה פיסקא זו. ונראה שצ"ל: גבי וכו' כמה היא העראה [ל"ג] כדי הקפת.⁴ **ירושלמי** א"ר יוסי וכו'.

footnotes:
³ וכ"ה גם בד"ק ובכי"א.
⁴ כלומר, בניגוד לבבלי שמביא את שתי הברייתות ומבדיל בין הקפה וחזרה, לא גרסינן בירושלמי כדי הקפת אלא כדי חזירת דקל גרידא.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 1:2:4
[Tosefta Kifshutah on Sotah 1:2:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/1:2:4)

6. **בן עזיי אומ' כדי מזיגת הכוס לשתותו.**בד ובכי"ע: כדי לשתותו. וכ"ה בירושלמי ובמדרשות הנ"ל. וכנראה שלפנינו ט"ס ונשתרבבו המלים "מזיגת הכוס" מלעיל. אבל וודאי גמור אין כאן, ושמא הכוונה כדי מזיגת הכוס ולשתותו, וכן פירשו בבבלי הנ"ל בדברי ר' יהושע. ועיין המסורת בספרי ובס"ז הנ"ל ופירוש הבבלי שם.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 1:2:5
[Tosefta Kifshutah on Sotah 1:2:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/1:2:5)

6-7. **ר' עקיבא אומ' כדי לצלות ביצה.**וכע"ז גם בכי"ע. וכ"ה בבבלי הנ"ל בברייתא שלנו. וכ"ה בתנחומא הנ"ל. אבל בירושלמי ובבמ"ר הנ"ל: כדי גלגול ביצה. והוא גלגול היא צלייה, עיין רש"י שבת ל"ח ב' (במשנה) ובברייתא להלן שם ל"ט א', וכ"ה במקבילה בתוספתא שם. ועיין בפיה"מ להר"מ פ"א מ"ב, בתוספות ד' א', ד"ה דמרחק, בתוספ' שאנץ שם ד' סע"א, ובמשנת כלים פי"ז מ"ו.
ובס' מאור האפלה נשא, עמ' שצ"ה: שיעור הטומאה והסתירה כדי לצלות **ביצה טרופה באלפס**. והוא תמוה מאד, ומה עניין שיעורי שבת לכאן, ומן המקורות אנו רואים שהיו מגלגלים את הביצה בקליפתה, עיין במשנת שבת פ"ג מ"ג, עוקצין פ"ב מ"ו ועוד, והיו גומעים אותה מתוך הקליפה. ובספרי ובס"ז הנ"ל מסורת אחרת, ועיין בבבלי שם.
ובד יש כאן השמטה ע"י הדומות מ"כדי" עד "כדי" (שיקשור גרדי).


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 1:2:6
[Tosefta Kifshutah on Sotah 1:2:6](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/1:2:6)

7-8. **כדי לגמוע שלש ביצים זו אחר זו.**וכ"ה בספרי ובס"ז הנ"ל, וכ"ה במובאה שבבבלי ד' רע"א. ובתנחומא בשתי המהדורות הנ"ל: כדי **לאכול** ג' ביצים וכו'. ובירושלמי: כדי לגימת שלש ביצים **מגולגלות** זו אחר זו. וכע"ז במדרש במ"ר הנ"ל. ובבבלי הנ"ל (להלן שם) גרס בברייתא שלנו: כדי לגומעה, עיי"ש.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 1:2:7
[Tosefta Kifshutah on Sotah 1:2:7](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/1:2:7)

8. **ר' לעזר בן ירמיה אומ' כדי שיקשור וכו'.**וכן מעתיק מן התוספתא במאירי בפתיחתו לאבות י"ג ע"א: אלעזר (בלי התואר רבי) ן' ירמיה. וכ"ה בבבלי ד' א'. ובכי"ע בטעות: אלעזר (בלי התואר רבי) בן **עזריה**. ובס"ז: ר' אלעזר בן **פנחס** וכו'. וכ"ה בירושלמי, בבמ"ר ובתנחומא הוצ' בובר (בנדפס מכבר נשמט כל המאמר).


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 1:2:8
[Tosefta Kifshutah on Sotah 1:2:8](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/1:2:8)

8-9. **חנן בן פנחס אומ' כדי שתשוט אצבעה לתוך פיה.**וכ"ה ("בן פנחס") בד, בקטע מן הגניזה (בן פינחס) ובפתיחה למאירי הנ"ל. וכן בבבלי ד' רע"א הנ"ל: חנין בן **פנחס** אומר כדי שתושיט ידה לתוך פיה **ליטול קיסם**. ובתנחומא הנ"ל: חנן (בנדפס מכבר: ר' חנין) כדי שתתן אצבעה לתוך פיה. ובכי"ע: חנן בן **מנחם** אומ' כדי שתושיט אצבע לתוך פיה. ובהוצ' צוקרמנדל נשמט כאן מ"כדי" עד "כדי".
אבל בס"ז, בירושלמי ובבמ"ר הנ"ל חסר כל המאמר.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 1:2:9
[Tosefta Kifshutah on Sotah 1:2:9](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/1:2:9)

9. **פלימו אומ' כדי שתפשוט וכו'.**וכ"ה (פלימו) בד, בקטע מן הגניזה, בכי"ע, בס"ז, בבבלי ובתנחומא בשתי המהדורות הנ"ל. אבל בירושלמי בכי"ר ובבמ"ר: פנימון, והוא פנימון הוא פלימון (πολέμων), בהחלפת נו"ן ולמ"ד, עיין מ"ש לעיל ח"ב (כלאים), עמ' 658, הערה 47, ומ"ש רי"א ווייס במשפט לשון המשנה, עמ' 83. ולפנינו בירושלמי בטעות: **מיניימין** אומר וכו'.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 1:2:10
[Tosefta Kifshutah on Sotah 1:2:10](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/1:2:10)

11. **ר' יהודה אומ' בעלה נאמן עליה מקל וחומר וכו'.**תוספות ז' א', ד"ה אמר, עיי"ש. והברייתא שלנו הובאה בירושלמי פ"א ה"ג, ט"ז ע"ד, ובבבלי ז' א'. ובמשנתנו פ"א מ"ג: כיצד עושה לה מוליכה לב"ד שבאותו מקום ומוסרין לו שני תלמידי חכמים, שמא יבא עליה בדרך. ר' יהודה אומר בעלה נאמן עליה. ולא נתברר מתוך משנתנו אם הת"ק מודה לר"י שמדאורייתא בעלה נאמן עליה, ואין כאן אלא גזירת חכמים, או שמן התורה אינו נאמן עליה. ובירושלמי הנ"ל מסיים: אמר להם ר' יהודה, גזירת הכתוב הוא **והביא האיש את אשתו אל הכהן** וגו'. אמרו לו ובלבד בעדים. וכ"ה במדרש במ"ר פ"ט סי' ל"א.
אבל בספרי נשא פי' ח', עמ' 13: **והביא האיש את אשתו אל הכהן**. מן התורה האיש מביא את אשתו אל הכהן, אלא אמרו מוסרין לו שני תלמידי חכמים בדרך שלא יבא עליה. ורבי⁵ אומר בעלה נאמן עליה מקל וחומר וכו'. וכ"ה בבבלי ז' א', כ"ה א', ובבמ"ר פ"ט סי' ל"א, אלא שבבבלי גרסו: ר' **יוסי** אומר וכו', וכן מוכרח שם מן העניין.

footnotes:
⁵ כנראה שצ"ל: ורב"י (כהגהת הנצי"ב), כלומר: ורבי יוסי, וכן הגיה הגר"א, וכ"ה בבבלי שנביא להלן. אבל בכ"י לונדון ובמב"ר שצויין בפנים: ר' יהודה. וכן מעתיק בס' והזהיר, נשא, קמ"ז ע"א. ומניסוחו מוכח שהעתיק מן הספרי. ולא מן הבבלי (הגירסא "ר' יהודה" לא תתכן בבבלי ), עיין בהערות המו"ל שם במקומו.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 1:2:11
[Tosefta Kifshutah on Sotah 1:2:11](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/1:2:11)

11-12. **ומה נדה שחייבין על ביאתה כרת וכו'.**וכ"ה בכל הנוסחאות, וכ"ה בספרי, בירושלמי ובבבלי הנ"ל.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 1:2:12
[Tosefta Kifshutah on Sotah 1:2:12](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/1:2:12)

13-14. **אמרו לו וכל שכן, הואיל ואין חייבין על ביאתה כרת וכו'.**וכע"ז גם בבבלי ז' א' בברייתא שלנו, ובספרי הנ"ל ברוב הנוסחאות. אבל בנוסח מדרש חכמים של הספרי חסרה תשובה זו, וכן איננה בבבלי בברייתא מן הספרי, ואינה גם בירושלמי ובמדרש במ"ר הנ"ל, ואפשר שברוב הנוסחאות של הספרי נוספה תשובה ע"פ הברייתא הראשונה שבבבלי שם והתוספתא כאן, ועיין להלן.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 1:2:13
[Tosefta Kifshutah on Sotah 1:2:13](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/1:2:13)

14-15. **דבר אחר, לא אם אמרת בנדה שיש לזה התר אחר איסורה וכו'.**וכ"ה ("דבר אחר") גם בד ובנוסח רבינו הלל שבספרי הנ"ל. אבל בכי"ע: **אמרו לו** לא אם אמרת וכו', וכ"ה בכל נוסחאות הספרי.⁶ ובקטעים מן הגניזה: לא אמרת בנידה וכו' ואין שם לא "דבר אחר" ולא "אמרו לו". ולפי נוסח מדרש חכמים בספרי שהבאנו לעיל, וכן לפי נוסח הירושלמי בברייתא שלנו, ולפי נוסח הבבלי בברייתא של הספרי, שחסרה שם התשובה הראשונה, הרי אין כאן מקום ל"דבר אחר". ולפיכך קרוב לוודאי שיש כאן תרכובת של מקורות שונים, והתשובה הראשונה נוספה ממקור אחר, וכן מוכח מנוסח המדרש בבמ"ר שגרס כגירסת הספרי במדרש חכמים וכגירסת הירושלמי, ואח"כ הוסיף (אחר: "מים גנובים ימתקו ולחם סתרים ינעם"): כל שכן הואיל ואין חייבין עליה כרת לא יהא בעלה נאמן עליה נחשדו ישראל על הסוטות ולא נחשדו על הנדות. וכ"ה שם גם בכי"א. והכל הוא ממקור אחר, עיין להלן.

footnotes:
⁶ בס' והזהיר הנ"ל: ועוד אמרו לו אם אמרת בנדה וכו'.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 1:2:14
[Tosefta Kifshutah on Sotah 1:2:14](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/1:2:14)

15-16. **וכן הוא אומ' מים גנובים ימתקו.**וכ"ה בירושלמי, במ"ר הנ"ל ובבבלי בברייתא מן הספרי. ובספרי הנ"ל חסר הפסוק, ובמקומו נוסף: ד"א נחשדו ישראל על הסוטות ולא נחשדו על הנדות. ועיין מ"ש לעיל בשם מדרש במ"ר. אבל בנוסח רבינו הלל של הספרי חסר כ"ז, ובנוסח מדרש חכמים: **רבי אומר** נחשדו וכו'. ועיין בפסיקתא זוטרתא במקומו.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 1:3:1
[Tosefta Kifshutah on Sotah 1:3:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/1:3:1)

16-17. **ר' יוסה אומ' הכת' האמינו עליה, דכתי' והביא האיש את אשתו אל הכהן.**וכ"ה בכל הנוסחאות ובתוספות ז' א', ד"ה אמר, הנ"ל. ובספרי הנ"ל חסר כ"ז. ובירושלמי ובבמ"ר הנ"ל: אמר להן ר' **יהודה** גזירת הכתוב היא והביא האיש וכו'. וכן, כנראה, גרס הבבלי הנ"ל בברייתא בספרי.
נמצאנו למדים שיש כאן ארבע מחלוקות. לפי הירושלמי בשיטת הת"ק, אינו נאמן עליה מן התורה ("ובלבד בעדים"): לפי שיטת הספרי והבבלי בדעת הת"ק מן התורה נאמן עליה, "אבל אמרו מוסרים לו וכו'": לפי שיטת ר' יהודה נאמן עליה מקל וחומר ולית ליה "אבל" (עיין בבלי הנ"ל); ולשיטת התוספתא סובר ר' יוסי שמגזירת הכתוב בעלה נאמן עליה, ולא מקל וחומר, שיש לו פירכא, ולשיטת הירושלמי אף ר' יהודה סובר כן. ועיין בתוספות ז' א', ד"ה אמר, הנ"ל.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 1:4:1
[Tosefta Kifshutah on Sotah 1:4:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/1:4:1)

17-18. **מעלין אותה לשער' מזרח לשער [ניקנור] ששם משקין את הסוטות וכו'.**וכ"ה בד. והיא פיסקא ממשנתנו פ"א מ"ה, ועיי"ש בשנו"ס בהוצ' ראם, בתיו"ט ובמלא"ש במקומו. ובכי"ע כאן: לשערי מזרח **ולשערי** ניקנור וכו'. וכן במשנה כי"מ: לשערי המזרח ולשע' ניקנו'. וכע"ז גם בפיה"מ להר"מ. וכן בכפו"פ פ"ו (וציין לו בתיו"ט כאן), ד"ו כ"ה ע"א, הוצ' לונץ עמ' צ"ז: "מעלין אותה לשערי המזרח **ולשער** ניקנור ששם משקין את הסוטות, שהוא כאלו אמר לשער המזרח שהוא שער ניקנור" (ועיין גם במבוא לנוה"מ למהרי"ן אפשטין, עמ' 1086 ואילך). והגדרה זו לשער המזרח מובנת, עיין בתוספות פסחים פ"ב א', ד"ה היה, וברש"י שם. ועיין ספרי נשא פי' ט', סוף עמ' 15, ובהערות שם, ועיין בהערות הרש"ש לבמ"ר פ"ט סוף סי' י"ג, הע' כ'. ועיין מ"ש ר"א ביכלר בצופה האנגלי סידרא ישנה כי"א (1899), עמ' 46 ואילך, ועל שערי ניקנור אצל יוסיפוס, עמ' 55 ואילך.
ובקטעים מן הגניזה של התוספתא: מעלין אותה לשער ניקנור ששם וכו'. ועיין ספרי נשא פי' ט' הנ"ל.
ומ"מ השלמתי בסוגריים את המלה "ניקנור", משום שוודאי גמור אין כאן, וכן במשנה כ"י פרמה מעלים אתה לשערי מזרה לשערי ששם משקין וכו' (והמלה "ניקנור" הושלמה בין השורות ע"י הסופר עצמו). והנכון כגי' כי"ו (בלי ההשלמה) של התוספתא וכ"י פרמה של המשנה (וצ"ל שם: לשערי' ששם וכו'), ויש כאן הגדרה לשערי מזרח, כלומר, לשערים ששם משקין וכו', כלומר, לשערי ניקנור. וכן אומר יוסיפוס, קדמוניות ס"ג, פ"ו, 270 (κατὰ τὰς πύλας, αι δ’εισὶ τετραμμέναι πρός τόν νεών) שאחד מן הכהנים מעמיד אותה על השערים שפונים למקדש.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 1:4:2
[Tosefta Kifshutah on Sotah 1:4:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/1:4:2)

18-19. **ששם משקין את הסוטות, [ומטהרין את היולדות], ומטהרין את המצורעין.**וכע"ז (לרבות את המוסגר) בכל נוסחאות המשנה והתוספתא. וכן נראה מן השרידים שבקטעי הגניזה: ומטהרין את היולדות ואת המצורעין. אבל וודאי גמור אין כאן, משום שאף בתנחומא הוצ' בובר ריש נשא חסרות המלים "מטהרין את היולדות" בפיסקא של משנתנו שהובאה שם.⁷ ושמא יש כאן הוספה עתיקה במשנתנו ע"פ הבבלי ח' א'. ובא"י לא שנו כאן אלא מצורעים וסוטות שנאמר בהם **לפני ה'** (עיין בבלי הנ"ל ותו"כ מצורע פרש' ג' ה"ו, ע"א ע"ד), אבל לא יולדות שמטעם אחר אתינן עלה, ולפיכך לא שנו גם זבים וזבות, עיין בבלי שם.

footnotes:
⁷ אבל ישנן בתנחומא שם שנדפס מכבר ובילקוט שם רמז תכ"ד בשם הילמדנו, אלא שהסדר שם משונה ממשנתנו (בדרך כלל סימן להוספה).


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 1:4:3
[Tosefta Kifshutah on Sotah 1:4:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/1:4:3)

19-20. **שנ' את אשר יחטא איש לרעהו ונשא בו אלה וכו'.**וכ"ה ("שנ' ", "שנא' ") בד, בכי"ע, בקג"נ ובתוספות ח' א', ד"ה ששם. ובמנ"ב רצה להגיה "נאמר", והוא עניין בפני עצמו, וכן פירש מפרש אחרון של זמננו. וזה לא יתכן, שאם אין כאן פירוש הרי כל הבבא שלעיל תלויה באויר, כלומר, פיסקא ממשנתנו שאין עליה לא הוספה ולא פירוש. וברור, שאין כאן ראיה שמעמידין אותה בשער המזרח, שבכל מקום שנאמר **לפני ה'** הוא במזרח עד שיפרוט לך הכתוב, כמפורש בספרי נשא פיס' י"ז, עמ' 22, ובמקבילות שצויינו בהערות שם. ועיין ס"ז, עמ' 246, שו' 14, ובפי' הראב"ד לתו"כ מצורע פרש' ג' ה"ז (בפנים התו"כ ה"ו), ואין צורך להביא ראייה לכך.
והתוספתא כאן נותנת טעם לדברי הכתוב למה מעמידין אותה לפני ה'. והדברים נתפרשו בפירש"י למ"א ח', ל"א: **אשר יחטא איש לרעהו**. בועל אשת איש. **ונשא בו אלה**. כשם שהמים בודקין אותה כך המים בודקין אותו. **ונשא** בו. לשון נושה. **ובא אלה לפני מזבחך. והעמיד הכהן את האשה לפני ה'. לתת דרכו בראשו. וצבתה בטנה וגו'. ולהצדיק צדיק. ונקתה ונזרעה זרע**. כך נדרש בתוספתא דסוטה. ועיין גם בפי' ר"י קרא שם.⁸
ובתנחומא ריש נשא בשתי המהדורות בשם הילמדנו: וכן שלמה אמר אשר יחטא איש לרעהו ונשא בו אלה וכו' בפרשת סוטה הכתוב מדבר וכו', עיי"ש.
ובמצפה שמואל במקומו ציין לירושלמי פ"א רה"ה, ולפי' ק"ע שם שהגיה ע"פ התוספתא כאן, אבל ברור שאין להגיה בירושלמי, והנכון כלפנינו, וכ"ה בירושלמי כי"ר ובמדרש במ"ר פ"ט סי' ל"ג, וכפירוש מהרז"ו שם, והכוונה לפסוק בש"א ב', כ"ה, שמתייחס לפסוק כ"ב שם (ושלא כמדרשו), ועיי"ש בפי' פ"מ לירושלמי.

footnotes:
⁸ יאהרבוך הפראנקפורטי חי"ג, עמ' 28–29.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 1:5:1
[Tosefta Kifshutah on Sotah 1:5:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/1:5:1)

24. **עומדת מבפנים והכהן עומד בחוץ.**וכ"ה ("מבחוץ") בד, בכי"ע, בתוספ' ח' א' הנ"ל ובילקוט נשא רמז תש"ו בשם התוספתא, ואין להגיה. ובספרי נשא פי' י"א, ריש עמ' 17: כהן נפנה לאחוריה ופורעה, כדי לקיים מצות פריעה וכו'. ופירש הראב"ד:⁹ מדכתיב האשה לפני ה' ולא כהן לפני ה'. והיא התוספתא שלפנינו, עיין להלן. ועיין בפי' הנצי"ב, עמ' נ"ד ואילך. ופשיטא שיכול לפרוע את ראשה כשעומד מאחריה, אבל אוחז בבגדיה כשהוא עומד מן הצד, עיין להלן שו' 32: ועומד **בצד** סוטה וכו'.
ולהלן מנחות פ"י ה"ו: אין מקדישין בפנים אלא בחוץ. ופירש באו"ש פ"ג מה' פסולי המוקדשין ה"כ שלפנינו פירוש למשנתנו שם (פ"ט מ"ג) ששנתה רביעית מים למצורע וחצי לוג מים לסוטה, ולזה אמר ששני דברים אילו היפוך מכל כלי שרת, שמקדשין בחוץ ואינן מקדשין בפנים, שהרי טהרת מצורע היתה מחוץ לחומה, ובהשקאת מי סוטה היה הכהן עומד בחוץ, כמפורש בתוספתא כאן. ובאמת אין צורך להביא את התוספתא, עיין ברש"י ובמיוחס לר"ג שם בבבלי פ"ח ב' שגרסו בגמרא: אי לחצי לוג של מי סוטה **חוץ הוא**. ופירשו: שהיה משקה אותה בחוץ, בשער ניקנור וכו'. ומפורש (פסחים פ"ה ב') ששער ניקנור לא נתקדש. ובר"מ פ"ד מה' מחוסרי כפרה ה"ב: המצורע עומד חוץ לעזרת ישראל כנגד **פתח** מזרחית, באסקופת שער ניקנור ופניו למערב, ושם עומדים כל מחוסרי כפרה בעת שמטהרין אותן, ושם משקין את הסוטות. ואף בפ"ג מה' סוטה ה"ד: "כנגד שער המזרח מבחוץ" כוונתו באסקופת שער ניקנור כנגד פתח השער. ועיין בספרי דבי רב לרד"פ, כ' ע"ב, שהאריך בזה.
ולא עוד אלא שמסתבר שהבבא הנ"ל שבתוספתא מנחות מחוברת לשלפניה: חצי לוג לתודה ורביעית לנזיר שאף הם אין מקדישין בפנים אלא בחוץ, עיין בבלי מנחות פ"ח ב' הנ"ל ומ"ש בקרן אורה שם, ד"ה גמרא ואי נזיר.

footnotes:
⁹ הובא בהגהות ובאורים בסוף הספרי עם הגהות הגר"א.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 1:5:2
[Tosefta Kifshutah on Sotah 1:5:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/1:5:2)

25. **אשה לפני ה', ואין כהן לפני ה'.**וכ"ה בתוספות, בילקוט הנ"ל, ובפי' הראב"ד שהבאנו לעיל סד"ה עומדת. ופירושו שלא יהא הכהן חוצץ בינה לעזרת ישראל, שתעמוד לפני ה' בלי חציצה. ובס"ז נשא, עמ' 234: **והעמידה לפני ה'**. יפנה עליה את העזרה. והכוונה שמפנה את העזרה מן הכהנים ומן האנשים שבאו לראותה (עיין במשנתנו פ"א מ"ו). ובמתנות כהונה (במ"ר פ"ט סי' ל"ב) פירש ע"פ התוספתא שלנו, עיי"ש.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 1:6:1
[Tosefta Kifshutah on Sotah 1:6:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/1:6:1)

25-26. **וכדרך שמאיימין עליה בית דין שתחזור בה, כך מאיימין עליה שלא תחזור בה וכו'.**כ"ה ("שלא תחזור") בד, בכי"ע, בקג"נ, בירושלמי פ"א רה"ד, ט"ז ע"ד, ובבלי ז' ב', ובמדרש במ"ר פ"ט סי' ל"ג. ובכי"ו כאן בטעות: שתחזור בה.
ובבבלי ז' ב' הקשו מן הברייתא כאן על משנתנו שלא הזכירה שמאיימין עליה לשתות, ותירצו שהברייתא שלנו היא לאחר שנמחקה המגילה. אבל בירושלמי לא הרגישו בשום קושי, שהרי אפשר ששניהם אמת, מתחילה מאיימין עליה שלא לשתות, ואם התעקשה ועמדה בדיבורה שהיא טהורה מאיימין עליה שתשתה. ובעמק הנצי"ב לספרי, עמ' ס', פירש שדייקו מן הלשון שמאיימין עליה כדרך שמאיימין על עדי נפשות (פ"א מ"ד), ולא מצינו שמאיימין על דיני נפשות שיעידו עיי"ש. ולא נתחוורתי בדבריו ז"ל, שהרי כשמאיימין עליה שתחזור בה מאיימין עליה בעונש המים, וכמו שפירש"י (ז' א'): ושמא אמת הדבר, אל תביאי עצמך לידי מיתה מנוולת זו. ובמאירי שם: ומאיימין אותה על מים המרים ובדיקתם, ושתזהר שאם אינה נקיה לא תמסור עצמה לסכנה ותודה וכו', **וכן פותחין לה** דרכים להודאתה¹⁰ וכו'. אבל מה שייך איום שתשתה, ובעל כרחינו אנו אומרים שהלשון "**מאיימין** עליה שלא תחזור" היא בהקבלה ואגב הלשון שברישא, והכוונה שמאיצים בה שתשתה, והרי אף בעדי נפשות אמרו כן (סנהדרין ספ"ד): ושמא תאמרו מה לנו ולצרה הזאת, והלא כבר נאמר **והוא עד או ראה או ידע אם לא יגיד [ונשא עונו]**. ואין לך איום יותר מזה, עיין בתוספתא שבועות פ"ג ה"ד. וסוגיית הבבלי קשה, ועיין בקרן אורה שם, שנתקשה מאד בסוגיית הבבלי.
והנה כבר ראינו לעיל שבמשנתנו שנו כיצד משפיעים עליה להודות. מתחילה מאיימים עליה במיתה משונה של המים המאררים, ואח"כ פותחים לה דרכים להקל עליה להודות, ואח"כ אומרים לה: עשי לשמו הגדול שנכתב בקדושה שלא ימחה על המים. כאן כבר נותנים לה אמתלא להתחסד ולומר טמאה אני (והוא הדין: אינני שותה, מבלי להודות) רק כדי שהשם לא ימחה. ומשום כך שואל התלמוד מן הברייתא שלנו, כיצד אפשר לשנן לה מתחילה את חומר מחיקת השם, ומיד להאיץ בה שימחק השם ותשתה, ולפיכך תירצו שהברייתא מדברת אחר מחיקת המגילה שהשם כבר נמחק.
ובספרי נשא פי' י"ב, עמ' 18: **אם לא שכב איש אותך**, מלמד שפותחין לה בזכות. אומר לה הרבה יין עושה וכו', ר' ישמעאל אומר בתחילה מודיעה כוחן של מים המרים, אומר לה, בתי, אומר לך המים האלו למה הם דומים לסם יבש הניתן על גבי בשר חי ואין מזיקו, כשהוא מוציא מכה מתחיל לחלחל, אף את, אם טהורה את שתי ואל תמנעי וכו', ועיין במ"ר פ"ט סי' י"ז. ונראה כפירוש הרד"ף בספרי דבי רב (כ"ב ע"ג ואילך) שר' ישמעאל אינו חולק על הת"ק, אלא מבאר יותר, ואף לדברי הת"ק בספרי פותחין בזכות ב"אם לא שכב איש אותך", כדברי הברייתא בסנהדרין ל"ב סע"ב. ומ"ש אח"כ "אומר לה הרבה יין עושה וכו' " הוא עניין בפני עצמו, כלומר, אחר שפתח בזכות אומר לה וכו'. וכן כנראה הבין ר' טוביה בפסיקתא זוטרתי שהעתיק: **אם לא שכב** וכו' מיכן אמרו פותחין בדיני נפשות בתחילה לזכות. **ואומר** לה, בתי, וכו', כלומר המחבר כתב "ואומר" (במקום: אומר שבכל הנוסחאות), והיינו שאומר לה אח"כ.
וכבר העירו המלבי"ם והנצי"ב בפירושיהם לספרי ששיטת הבבלי אינה מתאימה לספרי. אבל מלשון הברייתא בתוספתא ובירושלמי בוודאי משמע שהיא חולקת על הספרי,¹¹ ואמרו כדרך (או כשם) שאיימו עליה מתחילה שתחזור, כך מאיימין ומאיצין בה אח"כ שלא תחזור, עיין מ"ש לעיל בפי' הבבלי.

footnotes:
¹⁰ ועיין בפי' הר"מ שבמאירי שם. ובהוצ' ר"י קאפח עמ' רמ"ח: וכל זה להקל עליה את ההודאה.
¹¹ עיין גם בגליון הש"ס לר"ע איגר שציין לתוספות י"ד ב', ד"ה אי, עיי"ש.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 1:6:2
[Tosefta Kifshutah on Sotah 1:6:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/1:6:2)

27-28. **שאין המים הללו דומין אלא לסם יבש וכו'.**וכ"ה הסדר בברייתא שבירושלמי. אבל בברייתא שבבבלי הסדר הפוך, והיא מסיימת ב"אין שם מכה אין מועיל כלום", וכן הדין נותן, שהרי מאיימין עליה שתשתה, ולמה לסיים באיום שלא תשתה, כנוסח התוספתא והירושלמי.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 1:6:3
[Tosefta Kifshutah on Sotah 1:6:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/1:6:3)

29. **אין משקין שתי סוטות (בית דין)¹² כאחת וכו'.**להלן נגעים פ"א הי"ב, ספרי נשא ריש פיס' ט', עמ' 15, ס"ז, עמ' 235 (=במ"ר פ"ט סי' י"ז), בבלי כאן ח' א', נדרים ע"ג א'. והתוספתא הובאה במאירי כאן ח' א', עיין מ"ש להלן.

footnotes:
¹² המוקף ליתא בד ובכי"ע. ושמא יש כאן גליון שנכנס שלא במקומו, וצ"ל: אין בית דין משקין שתי סוטות וכו', עיין בלשון הר"מ בפ"ג מה' סוטה סה"א ובמורה ח"ג פמ"ט.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 1:6:4
[Tosefta Kifshutah on Sotah 1:6:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/1:6:4)

30-31. **שנ' והקריב אותה הכהן, ואין מקריב שתים.**בד: אותה מקריב, ואין מקריב שתי'. ובכי"ע: אחת מקריב ואין מקריב שתים. וכ"ה להלן בנגעים הנ"ל. ובבבלי כאן: אלא אמר קרא אותה לבדה. ופירש"י: אותה. **והשביע אותה הכהן**. וכתב בבאר שבע: ולא דק, ותמה עליו מן התוספתא כאן ומן הספרי הנ"ל, ונעלם ממנו שדברי רש"י מפורשים בס"ז הנ"ל, עיין בהגהות הרש"ש כאן במקומו ובחידושיו למדרש במ"ר הנ"ל פ"ט סי' י"ז, אות כ"ג. ובמאירי הנ"ל הביא את התוספתא כאן שבה מבואר לאיזו "אותה" מכוין ר' יהודה. ועיין בגליון הש"ס לרע"א כאן, ומ"ש בתוספתא כפשוטה ח"ז (נדרים), עמ' 476.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 1:7:1
[Tosefta Kifshutah on Sotah 1:7:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/1:7:1)

31-32. **כהנים מטילין ביניהן גורלות. כל מי שעלה גורלו, אפי' כהן גדול יוצא וכו'.**וכ"ה בד. וכ"ה (שעלה, שיעלה) בראשונים שנביא להלן. אבל בכי"ע: וכל מי **שחלה** גורלו וכו'. וכן בס' יחוסי תו"א שנביא להלן: כל מי **שחל** גורלו וכו'. וכל הברייתא שלנו הובאה בשם התוספתא בס' המפתח לר"נ (בליקוטים שפרסם מהרי"ן אפשטין בתרביץ ש"ב ס"א, עמ' 18), בילקוט נשא רמז תש"ז, בתוספות ח' א', ד"ה והכהן, בס' יחוסי תו"א כת"י ערך ר' יאשיה תלמידו של רב, ובמאירי ז' א' (במשנה). ובפירוש לדבה"י המיוחס לאחד מתלמידי רב סעדי' דה"ב ספ"ד, הוצ' קירכהיים, עמ' 49, הובאה בשם "מכילתא אחריתא", עיין להלן.
ומ"ש כאן אפילו כהן גדול הוא מפני שהכהנים חשבו השקאת סוטה וניוולה לבזיון, והזהירו על כך במדרש (במ"ר פ"ט סי' ט"ז): **ופרע את ראש האשה**. לכהן שנכנס לבית הקברות ועבדו ממתין בחוץ שלא יטמא, לא דיו להיות כרבו, כך שלא יאמר הכהן אני פורע ראש האשה, ורוחו גסה עליו לכך נאמר **לפני ה'**. כלומר, גסות רוח יש כאן אם הכהן מסרב לפרוע ראש האשה, שהרי היא עומדת לפני ה', ואם אין כאן בזיון המקדש כל שכן שאין כאן בזיון כהן, והכהן דומה לעבד כהן שאינו רוצה להכנס לבית הקברות בשעה שרבו נכנס לשם כדי להטמא לקרוביו. ובתו"כ אמור פרשה ב' ה"ג, צ"ד ע"ד (כגי' כי"ר, הוצ' רא"א פינקלשטין עמ' תי"ט): אילו או' ראש לא יפרע ובגד לא יפרם יכול לא יפרע ולא יפרם ראשה של שוטה ת"ל לו' **ראשו**, וכ"ה בבבלי הוריות י"ב ב'.¹³ והכוונה שיכול הייתי לומר שאין כהן גדול פורע ראשה של סוטה משום בזיון, ובא הכתוב להתיר בפירוש. וכנראה, שמטעם זה הפילו גורלות על כל הכהנים, לרבות כה"ג.
ובפסיקתא רבתי פכ"ו, הוצ' רמא"ש, קכ"ט ע"ב: למה אני דומה לכהן **גדול**¹⁴ שעלה גורלו להשקות מים המרים, וקרבו את האשה אצלו ופרע ראשה ופירסמה שער'¹⁵ נטל הכוס להשקותה¹⁶ וכו'. מכל הנ"ל ברור שהשקאת סוטה נעשתה ע"פ הטלת גורל, אבל הלכה זו לא נזכרה לא בירושלמי ולא בבבלי, ואף הר"מ השמיטה, עיין ח"ד שתמה עליו. ולפי סתימת המקורות הכוונה כנראה לכהן בית האב, וכן אומר בקדמוניות של יוסיפוס הנ"ל ס"ג, 270, שאחד מן הכהנים (τις τῶν ιερέων) מעמידה וכו'. וכן אומר פילון .de spec. leg, ס"ג 55: לפני הכהן המשמש באותו יום (παρόντος τοῦ κατ’ ἐκείνην τὴν ἡμέραν ιερωμένου). ואף לפי התוספתא הגורלות היו, כנראה, בין אנשי בית אב (או בין אנשי המשמר), לרבות הכהן הגדול, עיין יומא פ"א מ"ב. ועיין בלשון הר"מ פ"ג הי"א.
ובס' יחוסי תו"א כת"י ערך רב יאשיה תלמידו של רב מביא: וגרסי' בירושלמי דסוטה (פ"ג ה"א, י"ח ע"ג, ובמקבילה בקידושין פ"א סה"ח, ס"א ע"ג): ומביא כהן זקן. ואפילו תימא כהן ילד, שאין יצר הרע מצוי לשעה. ותירוץ זה מסתבר דהא מסקינין בפ"א דסוטה בתוספתא כהנים מטילים גורלות ביניהן, כל מי שחל גורלו, אפילו כהן גדול, בא ועומד בצד סוטה ואוחז בבגדיה וכו'. ומדבריו נראה שלפי התירוץ הראשון (**ומביא** כהן זקן) **לא** היו מטילין גורלות. וא"כ הדבר הרי מותר לומר שאף לפי התירוץ השני כן (עניין הגורלות לא נזכר כלל בירושלמי), ולא נחלקו אלא איזה כהן מביאים. ברם אין ראייה מן המקורות שהכהן המשקה הוא הכהן המניף את המנחה, אבל מדברי רבינו מוכח שתפס כדבר פשוט שהכהן שעלה גורלו לפרוע את ראש האשה הוא גם מניף את המנחה, וכן כתב גם בס' כרם נטע ז' סע"א. ועיין מ"ש לעיל הערה 16.
ובפי' לדברי הימים הנ"ל (לעיל, ד"ה כהנים): ובמכילתא אחריתא כהנים מטילים גורלות, וכל מי שיעלה גורלו, ואפילו כהן גדול, עומד בצד סוטה ואוחז בבגדיה אם נקרעו נקרעו ואם נפרמו נפרמו עד שהוא מגלה את לבה וסותר את שערה. וחלילה להסתכל בה לפני ה' פתח אהל מועד, לצד הכיור היה מעמידה, ומשם היה רואה לבה ושערה, וחלילה להביט קריעתה ופרימתה, והוא הנכון אל **במראות הצובאות**.
ולעיל שם כתב על הכיור: ושם היו מעמידים נדות(?), ויולדות, וזבות, וגיורות, נודרות ומתנדבות בשעת קרבנותיהן. כי כשהיה הכהן מקריב הקרבן היה מקריבו לשם בעל הקרבן, **והיה נותן בו עיניו ורואהו**, ואומר לו יערב ויקובל קרבנך ותיטהר. ונשים אין דרכן להסתכל בהן, ולכך היו עומדות בין מזבח לפתחו של אולם בצד הכיור וכו' ומשם היה רואה תמונת האשה בעלת הקרבן, והיה זורק לשמה ומתפלל עליה וכו'. ובהערת המו"ל שם ציין שכן הביא גם בפי' פענח רזא [סוף ויקהל]. וכן גם בריקנטי ריש ויקרא, בפירוש בעל הטורים, בפשטים ובפירושים לר"י מווינה ובס' מושב זקנים לבעלי התוספות (בשם י"מ) סוף ויקהל. והדברים תמוהים, עיין מ"ש בצידה לדרך (לבעל הבאר שבע) שם. ועיין במ"ר פ"ט סי' י"ד. ובאגדת שיר השירים, הוצ' שכטר, עמ' 79.
וידידי הגרמ"מ כשר הביא בשמי את כל החומר הנ"ל ב"חורב" (בעריכת חורגין) ניסן תרצ"ז-תשרי תרצ"ח, עמ' 192 ואילך, וציין לתס"ר ח"ב צד נ"ז,¹⁷ והאריך לבאר את הדברים. ועיין באוצר הפוסקים אה"ע סי' כ"א סעיף א', אות ג', ד"ה ובשמע אברהם.

footnotes:
¹³ והעירותי על כך בתוס"ר ח"ב, עמ' 57, הערה 1. עכשיו ראיתי שהעיר על הגמ' בהוריות בס' כרם נטע כאן ז' א'.
¹⁴ הר"ל גינצבורג (אגדות היהודים ח"ו, עמ' 385, הערה 13) מחק את המלה "גדול" ע"פ הקיצור שבאיכה זוטא פ"א, ז', עמ' 62, וע"פ הנוסח השני שבכי"פ שם, עמ' 134. ויש להוסיף על דבריו שגם בילקוט ירמיה רמז ש"א חסרה המלה "גדול" בפסיקתא שלנו. אבל אין ספק שהנכון כלפנינו, והר"ל גינצבורג תיקן את דבריו ע"פ התוספתא כאן, עיין תס"ר ח"ד, עמ' 195.
¹⁵ בילקוט הנ"ל, בד"ר: ופרע את ראשה ופרסם את ראשה ופרסם שערה. הגירסא "ופרסס" שהביא רמא"ש אין לה על מה לסמוך כלל, ואף בילקוט ד"ו הגירסא היא כמו בד' שלוניקי.
¹⁶ מכאן מוכח שפריעת הראש וההשקאה הן בכהן אחד, שלא כבעל ח"ד שדייק מלשון הר"מ פ"ג מה' סוטה הי"א שהן בשני כהנים, עיי"ש. אבל אין למדין מן האגדות. ובס' מנחה חריבה לר' פנחס עפשטיין י"ט א' כתב שהכהן הפורע אינו הכהן המניף וכן נראה, עיין מ"ש להלן.
¹⁷ וצ"ל שם: צד נ"ז-נ"ח, עיי"ש בתס"ר.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 1:7:2
[Tosefta Kifshutah on Sotah 1:7:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/1:7:2)

32. **יוצא ועומד בצד סוטה וכו'.**וכ"ה ("בצד") בכל הראשונים הנ"ל, וכן להלן רפ"ב: יוצא ועומד **בצד** סוטה וכו'. והכוונה שלא יעמוד לפניה, עיין מ"ש לעיל שו' 24 סד"ה עומדת.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 1:7:3
[Tosefta Kifshutah on Sotah 1:7:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/1:7:3)

**ואוחז בבגדיה וכו'.**משנתנו פ"א מ"ה.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 1:7:4
[Tosefta Kifshutah on Sotah 1:7:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/1:7:4)

33. **וסותר את שערה.**וכ"ה במשנתנו הנ"ל, ועיין גם בדברי ר' יהודה להלן שם וכאן, ולהלן פ"ג ה"ג, שו' 19 ומש"ש. ועיין בקדמוניות התלמוד לש. קרויס (עברית) כרך ב' ח"ב, עמ' 274 ואילך, שהביא כמה ראיות שפריעת הראש היא לאו דווקא גילוי השערות אלא גם סתירתן, עיי"ש. ונעלמו ממנו דברי רש"י כאן ח' א', ד"ה ופרע, וד"ה סותר. ועיין בפיה"מ להר"מ במשנתנו ובחיבורו פ"ג הי"א. וכבר האריכו בזה האחרונים.¹⁸

footnotes:
¹⁸ ועיין מ"ש להלן פ"ג ה"ג שו' 19. וברש"י כתובות ט"ו, ב': וראשה פרוע וכו' שערה על כתיפיה. ובגיטין של השדים (Montgomery בספרו Aramaic Incant. Texts, עמ' 190): ערטיל שלחתין ולא לבישתין סתיר סעריכין מיעל גביכין. וכן לעיל שם, עמ' 154: וסתיר סעריכין ורמי אחור גביכין. וכן נהגו לעשות בזמן העתיק לאשה שנתגרשה [מחמת זנות], עיין מ"ש כרש גורדון בצייטשריפט פיר די אלטטעסטאמענטליכע וויסענשאפט סידרא חדשה חי"ג, 1936, עמ' 277 ואילך. ובסנהדרין נ"ח ב': מאימתי התרתה משפרעה ראשה בשוק. והנכון הוא ביד רמה שם ובר"מ פ"ט מה' מלכים ה"ה: משיפרע ראשה וכו', כלומר כשבעליה פורע ראשה וסותר את שערה בשוק, סימן שהיא פנויה.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 1:7:5
[Tosefta Kifshutah on Sotah 1:7:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/1:7:5)

33-34. **ר' יהודה אומ' אם היה לבה נאה וכו'.**פיסקא ממשנתנו פ"א מ"ה, ולא באה כאן אלא ליתן טעם להלכה. ובספרי נשא פיס' י"א, עמ' 17: אם היה בית חליצתה נאה וכו'.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 1:7:6
[Tosefta Kifshutah on Sotah 1:7:6](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/1:7:6)

34-35. **מפני פרחי כהונה.**וכ"ה בד ובכי"ע. וכ"ה הלשון לעיל נזיר פ"ד ה"ו. ובירושלמי (פ"א ה"ה י"ז ע"א, סנהדרין פ"ו ה"ח, כ"ג ע"ג): ברם הכא שמא תימצא טהורה ויתגרו בה פירחי כהונה. וכע"ז בבבלי ח' א' וסנהדרין מ"ה א'. ובס"ז, עמ' 245: אין הנזירה פתח אהל מועד, שלא להרגיל פרחי כהונה לעבירה. ובבבלי נזיר מ"ה סע"א: וגלח הנזיר פתח אהל מועד ולא נזירה שמא יתגרו בה פרחי כהונה וכו' סוטה תוכיח וכו' ולא חיישינן שמא יתגרו בה פרחי כהונה. אמר להן זו כוחלת ופוקסת, זו אינה כוחלת ופוקסת. ועיין בס' מנחה חריבה כאן במקומו.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 1:8:1
[Tosefta Kifshutah on Sotah 1:8:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/1:8:1)

35. **שלשה צריכין שייראו על המים וכו'.**בספרי נשא סוף פי' י', עמ' 16: שלשה דברים בתורה כדי שייראו, אפר פרה, ועפר סוטה, ורוק יבמה. ר' ישמעאל אומר אף דם הצפור. והברייתא של הספרי הובאה בירושלמי פ"ב ה"ב, י"ח ע"א, בבבלי ט"ז ב', במ"ר פ"ט סי' ט"ו. והברייתא שלנו לא הובאה בשום מקום. ועיין ס"ז, עמ' 235 (ונראה שאינה מן הס"ז).


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 1:8:2
[Tosefta Kifshutah on Sotah 1:8:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/1:8:2)

36. **אפר פרה, כדי שיראה על פני המים וכו'.**מן הלשון משמע שצריך שיתן מים תחילה ואח"כ את האפר, כסתם משנת תמורה פ"א לפי פירוש ר' יוחנן בבבלי שם י"ב ב' (דלא כר' שמעון), וכסתם התוספתא בפרה פ"ו ה"ג, ואף בדיעבד מעכב. אבל כבר העיר בטל תורה בתמורה שם שמן התוספתא הנ"ל (ומודה ר' שמעון וכו') מוכח שאף סתם משנתנו אינה חולקת עליו (ורמזתי לכך בתס"ר ח"ג, סוף עמ' 237). וכן בספרי הנ"ל, ולהלן שם ריש פיס' קכ"ח, עמ' 165, מפורש שבדיעבד אינו מעכב. ועיין בבלי כאן ט"ז ב' ותמורה הנ"ל.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 1:8:3
[Tosefta Kifshutah on Sotah 1:8:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/1:8:3)

**עפר סוטה וכו'.**בכי"ו יש כאן השמטה ע"י הדומות והשלמתיה ע"פ ד וכי"ע.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 1:8:4
[Tosefta Kifshutah on Sotah 1:8:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/1:8:4)

37. **דם צפור של מצורע וכו'.**עיין במקורות הנ"ל.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 1:8:5
[Tosefta Kifshutah on Sotah 1:8:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/1:8:5)

37-38. **רוק יבמה כדי שיראה לעיני הזקנים.**משנת יבמות ספי"ב, ספרי דברים פי' רצ"א, הוצ' ר"א פינקלשטין, עמ' 310, ועיין מ"ש לעיל ח"ו יבמות, עמ' 148 ואילך, שם עמ' 149, הערה 131.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 1:9:1
[Tosefta Kifshutah on Sotah 1:9:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/1:9:1)

38. **רשאין הכהנים ליתן בשירי מנחות יין ושמן וכו'.**להלן מנחות פ"א הי"ז, בבלי כאן י"ד ב', תו"כ ויקרא נדבה פרשה י"ב ה"ה, י"א ע"ד, בבלי מנחות נ"ח א' (דבש הותר בשירי מנחות), ס"ז, עמ' 234. ועיין גם בתוספתא זבחים פ"י ה"ז ובפיה"מ להר"מ ערלה פ"ב סמ"י, הוצ' ר"י קאפח, עמ' ת"ט. ועיין בבאור הגר"א או"ח סוף סי' תנ"ה.
ומ"ש במשנת מנחות פ"ה מ"ד: נתן שמן על שיריה אינו עובר בל"ת, ומשמע משם שלכתחילה אסור, וכן משמע מדברי הר"מ פי"א מה' פסולי המוקדשין הי"א, ופירשה באו"ש שם במקומו שהכוונה לנתן שמן על השירים **לפני** הקטרת הקומץ, ולפיכך אסור לכתחילה, עיי"ש.¹⁹ ולפי פשוטה לא נקטה המשנה "אינו עובר בל"ת" אלא אגב "לא פסלה" שבסיפא והוא הדין שנותן לכתחילה.

footnotes:
¹⁹ הרח"ש הורוביץ בהערותיו לס"ז הנ"ל, עמ' 284, כתב בשם מדרש חכמים, שגרס בתו"כ ויקרא חובה פי"ט ה"ו, כ"ה ע"ב: או אינו מדבר אלא בשיירי כהנים וכו' בגופה של מנחה הוא מדבר, אינו מדבר בשיירי כהנים. ולפ"ז הברייתא שבבבלי מנחות ס' א' מפרשת את המשנה שם שאינו עובר בל"ת הוא לאו דווקא, אלא הוא הדין לכתחילה. והכריע הרח"ש הורוביץ שזו היא הגירסא הנכונה. ואין ספק שהיא נוסחא משובשת, ואין דרך התנאים לקרוא לשיירי מנחות: שיירי כהנים. יתר על כן הנוסחא שלנו בתו"כ מקויימת ע"י שני כת"י הוותיקן, מה"ג, עמ' 97, נוסח הראב"ד ורבינו הלל, וכל נוסחאות הבבלי הנ"ל, ועיי"ש ברש"י ובתוספות.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 1:10:1
[Tosefta Kifshutah on Sotah 1:10:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/1:10:1)

39. **כל המנחות שבתורה וכו'.**במשנתנו פ"ב מ"א: כל המנחות טעונות שמן ולבונה, וזו אינה טעונה לא שמן ולא לבונה. ועיין בבלי ט"ו א', ולא נקטה משנתנו מנחת חוטא משום הסיפא שמייחדת מנחת סוטה גם לשעורים, כלומר, לא שמן ולא לבונה ולא חטים, עיי"ש בבבלי. אבל בתוספתא כאן שנו במפורש: מנחת חוטא ומנחת קנאות, ועיין במשנת מנחות פ"ה מ"ג. והוסיפה על משנתנו אף טעמו של ר"ש להלן, שהוא שייך אף לכאן, עיין בבלי ט"ו א', מנחות ו' א', במ"ר פ"ט סי' י"ג.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 1:10:2
[Tosefta Kifshutah on Sotah 1:10:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/1:10:2)

41. **ר' שמעון אומ' כל חטאות שבתורה אין טעונות נסכים וכו'.**ירושלמי פ"ב ה"א, י"ז ע"ד, בבלי הנ"ל.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 1:10:3
[Tosefta Kifshutah on Sotah 1:10:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/1:10:3)

42-43. **ר' טרפון אומ' כל זכרון שבתור' וכו'.**ספרי נשא פיס' ח', עמ' 14, ירושלמי פ"ג ה"ד י"ח ע"ד. ועיין ספרי שם סוף פיס' ע"ו, עמ' 71. ופירש לנכון בח"ד שהכוונה לתורה דווקא, אבל בשאר המקרא לא, עיין ר"ה פ"ד מ"ו ובירושלמי ובבבלי שם.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 1:10:4
[Tosefta Kifshutah on Sotah 1:10:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/1:10:4)

44. **אף זו לטובה וכו'.**עיין ספרי וירושלמי הנ"ל, במ"ר פ"ט סי' י"ג.