## Tosefta Kifshutah on Sotah Chapter 11

###### Tosefta Kifshutah on Sotah 11:1:1
[Tosefta Kifshutah on Sotah 11:1:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/11:1:1)

2-1. **כל זמן שהיתה מרים קיימת היתה באר מספקת וכו'.**עיין בציונים להלן רה"ח, שו' 72–74, ד"ה ר' יוסה בר' יהודה, ושו' 78–79, ד"ה מתה, ומ"ש לעיל ח"ד (סוכה), עמ' 876, ובהערה 21 שם.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 11:1:2
[Tosefta Kifshutah on Sotah 11:1:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/11:1:2)

9. **נעשו ידים לאותו רשע.**ומתחילה לא זו בלבד שקצרה ידו להלחם עם ישראל, אלא שלא היו לו ידים כלל להלחם בם.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 11:1:3
[Tosefta Kifshutah on Sotah 11:1:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/11:1:3)

10-11. **אמרו, איה הלך התייר שלהן המכבש להם את הארץ.**וכ"ה בד. ובכי"ע: אמר הלך תייר שלהן שהיה מכבש להן **את הדרך** (והמלה "איה" חסרה שם). ונראה שלפנינו צ"ל: **אי**,¹ הלך וכו' (וההי"א של "איה" נכפלה מן המלה שלאחריה), ו"אי" היא מלת קריאה להתרגשות.² ובספרי בהעלותך פי' פ"ב, סוף עמ' 78: **כי בא ישראל דרך האתרים**. דרך התרים לא נאמר, אלא דרך האתרים, כיון שמת אהרן אמרו מת כהן גדול שלהם, הלך התייר הגדול שלהם ועמוד הענן שהיה עושה להם מלחמה³ וכו'. ומפשוטה של לשון הספרי משמע שהכוונה על שניהם, על אהרון ועל העננים. וכן בתרגום יונתן במדבר כ"א, א': ארום מית אהרן גברא חסידא די בזכותיה הוון עננא דיקרא מגינין על ישראל. ועיין במ"ר פי"ט, כ' ועוד. ובירושלמי יומא פ"א ה"א, ל"ה ע"ב (ובמקבילה בסוטה ספ"א, י"ז ע"ג): מהו דרך האתרים **כי מת** (צ"ל: **אי** מת, ובסוטה: שמע שמת) התייר הגדול שהיה תר להם את הדרך.
ואף "הלך התייר" יכול להתפרש "מת התייר",⁴ והכוונה לאהרן הכהן. אבל אין ספק שדברו גם על העננים, עיין מדרש תנאים, עמ' 11, ועוד. ולפי גירסת כי"ע: שהיה **מכבש** להן את **הדרך**, בוודאי הכוונה לעמוד הענן, עיין לעיל פ"ד סה"ב, שו' 43–44, ד"ה ועושה להן את הדרך ומש"ש. ועיין בבלי תענית ט' א', ר"ה ג' א', ומ"ש להלן שו' 80, ד"ה מת אהרן.

footnotes:
¹ שאין דרכה של לשון חכמים לומר: איה הלך, אלא "לאן הלך".
² עיין במלונו של בן יהודה, עמ' 173. ערך אי.
³ במאיר עין להרמא"ש במקומו פירש שדרשו אתרים על דרך לשון יוני, ואל"ף כאן מורה על שלילה "אין תרים", ועיין בהערות הרח"ש הורוביץ במקומו.
⁴ עיין מ"ש בירושלמי כפשוטו, סוף עמ' 181, ומ"ש מהרי"ן אפשטין בתרביץ ש"ו (תרצ"ה), עמ' 46. ויש להוסיף ירושלמי ברכות פ"ו ה"ב, י' רע"ג, נזיר פ"ז, נ"ו רע"ג. וכן בירושלמי שבת פ"ב ה"ו, ה' ע"ב: ולא שמע לא לדין ולא לדין, ואזל בימא, ופירושו: ומת בים, עיין ב"ר פ"ו, ה', עמ' 45, ובמנחת יהודה שם, ועיין גם בבלי סוטה י"ב ב'. וכן בירושלמי תענית פ"ג ה"ד, ס"ו ע"ג: מותנא הוה בציפורין וכו' ומדינתא אזלא בבאישות. ואף שם פירושו: והמדינה מתה במחלה (בדבר, במותנא).


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 11:2:1
[Tosefta Kifshutah on Sotah 11:2:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/11:2:1)

12. **כל זמן שהיה משה קיים וכו'.**כל הברייתא בילקוט יהושע רמז ט"ו, כגי' כי"ע בערך. ועיין בציונים להלן רה"ח, שו' 72–74, ד"ה ר' יוסה בר' יהודה.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 11:2:2
[Tosefta Kifshutah on Sotah 11:2:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/11:2:2)

13-14. **משמת משה, מהו אומ' וישבות המן ממחרת.**וכ"ה בד, בכי"ע ובילקוט הנ"ל. והכוונה גם לסוף הפסוק (יהושע ה', י"ב): **ולא היה עוד לבני ישראל מן, ויאכלו מתבואת ארץ כנען**, ופירשו ששבת המן מכליהם, ולפני כן לא אכלו מתבואת הארץ (או מתבואת הארץ גרידא), אבל אין לפרש שבאותו יום שבת המן מלרדת, שהרי מפורש בכתוב (שמות ט"ז, ל"ה): **ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה עד באם אל ארץ נושבת, את המן אכלו עד באם אל קצה ארץ כנען**, ומכאן שפסק המן מיד בבואם אל ארץ נושבת, או אל קצה ארץ כנען, כמו שמפרשת התוספתא להלן.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 11:2:3
[Tosefta Kifshutah on Sotah 11:2:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/11:2:3)

15-16. **ולא שהיה המן תולה להן בחייו, אלא אף במיתתו וכו'.**וכן בד: ולא שהמן היה תולה להן בחייו וכו'. ובכי"ע: ותלו לו למשה במותו שאכלו מן המן וכו'. ובילקוט יהושע הנ"ל: תלו לו למשה שיאכלו וכו'. והכוונה שתלו לו לזכות משה שאכלו וכו'. וכנראה שהמלה "המן" שלפנינו היא ט"ס, וצ"ל: ולא שהיה תולה להן בחייו וכו', והכוונה להקב"ה, שלא זו בלבד שהיה תולה להן את ירידת המן בזכותו של משה בחייו של משה אלא אף במיתתו.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 11:2:4
[Tosefta Kifshutah on Sotah 11:2:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/11:2:4)

16-19. **שמהמן שלקטו ביום שמת בו משה אכלו ממנו משבעה באדר עד ששה עשר בניסן, שלשים ותשעה ימים.**וכ"ה (מניין הימים) גם בכי"ע ובילקוט הנ"ל. ובמכילתא בשלח ויסע פ"ה, הוצ' הרח"ש הורוביץ, עמ' 172 (מכילתא דרשב"י, עמ' 116): ר' יהושע אומר **ארבעים** יום אכלו את המן אחרי מות משה וכו', ואכלו ממנו **ארבעה ועשרים יום** של אדר וכו'. ועיין ספרי בהעלותך פי' פ"ט, עמ' 90, ס"ז שם, עמ' 270. וכבר העיר הרח"ש הורוביץ במכילתא שם שהיא לפי הדעה שחדש אדר יכול להיות מלא, עיי"ש. אבל בתוספתא כאן החשבון הוא לפי הנהוג שחדש אדר חסר, ואין בו אלא כ"ט יום. ובס"ע רבה פ"י (לפי הוצ' מרכס, עמ' 21, בשנו"ס) בכי"א: ומן המן שלקטו בז' באדר היו אוכלים עד י"ו בניסן **ל"ז** ימים (עיין גם בהוצ' רטנר, עמ' 44, הערה כ"ד). ונראה שמסורת זו אינה מונה אלא את הימים שאכלו מן המן שבכליהם בזכות משה אחר מיתתו, ובז' אדר הרי אכלו כרגיל מן המן שירד באותו יום, ובט"ז ניסן לא אכלו כלום מן המן שבכליהם שכבר שבת מהם, נמצא שלא אכלו מן הכלים אלא ל"ז יום. וכן מפורש גם בת"י דברים ל"ד, ח'. ועיין בבלי קידושין ל"ח א', ר"ה י"ג א'. ועיין סדר אליהו רבה פי"ח, הוצ' רמא"ש, סוף עמ' 101. ולפיהו ירד להם המן מן השמים עד מחרת הפסח כפשוטו של מקרא, עיין בהערת רטנר בס"ע, עמ' 44, הערה כ"ג.⁵ ועיין מ"ש הרמ"מ כשר בתו"ש בשלח ט"ז, הערה ר"ג ואילך. ולפי מסורת זו לא מת בשבת (עיין בהערות רטנר לסע"ר פ"י, הערה י"א), שהרי לא לקטו את המן בשבת. ועיין מ"ש להלן בסמוך, שו' 37–40, ד"ה שנה שיצאו.

footnotes:
⁵ אבל מה שכתב שם על זמן סידורו של ס"ע כדבר "ידוע", עכשיו ידוע שלא כן הוא.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 11:2:5
[Tosefta Kifshutah on Sotah 11:2:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/11:2:5)

21-24. **ארבעים שנה עד באם אל ארץ נושבת, שאין ת"ל עד באם, מה ת"ל עד באם אל קצה ארץ כנען.**ומפשוטו של לשון משמע שפירשו ארץ נושבת בניגוד למדבר, והיינו ארץ סיחון ועוג, ועד שבאו לשם אכלו מן המן היורד מן השמים, ואח"כ עד שבאו לקצה ארץ כנען אכלו מכליהם, והוא כפירוש יש מפרשים שהביאו בתוספות קידושין ל"ח א', ד"ה עד, כמו שהעיר בח"ד כאן במקומו. ובס"ע רבה פ"י הנ"ל, משמע כפירש"י, עיין בהערת רטנר, הערה כ"ז שם. ועיין בפירש"י שמות ט"ז, ל"ה.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 11:2:6
[Tosefta Kifshutah on Sotah 11:2:6](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/11:2:6)

24-28. **אלא מלמד שמן המן שלקטו ביום שמת בו משה אכלו הימנו משבעה באדר עד ששה עשר בניסן, שלשים ותשעה יום, עד שהקריבו עומר בגלגל.**וכ"ה בד. ובכי"ע ובילקוט יהושע הנ"ל חסר, והכוונה אחת, והדיוק הוא מן הכתוב שם (יהושע ה', י"ב): **ולא היה עוד לבני ישראל מן, ויאכלו מתבואת ארץ כנען**, שאילו היה להם מן היו מעדיפין את המן, כמפורש להלן. ועיין בתוספות ר"ה י"ג א', ד"ה דאקריבו.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 11:3:1
[Tosefta Kifshutah on Sotah 11:3:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/11:3:1)

31-33. **למה הדבר דומה, למלך בשר ודם שאמ' לעבדו מזוג לי בחמין וכו'.**כנראה שהעדיפו מזיגה בחמין על הצונין (משום רפואה), אעפ"י שהמזיגה בצונין נותנת טעם יותר יפה, ואף כאן היו מעדיפים את המן, ובדלית ברירה הסתפקו בתבואת הארץ. ועיין בבלי זבחים פ"ב א' וערכין ט"ז סע"ב.
ובילקוט יהושע הנ"ל הוסיף כאן: ד"א משל, אומר לאדם מפני מה אתה אוכל פת שעורים, מפני שאין לי פת חטים וכו', והוא מן הספרי בהעלותך פיס' פ"ט, עמ' 90. ועיין רש"י יהושע ה', י"ב, ותוספות ר"ה י"ג א', ד"ה דאקריבו. ועיין ס"ז, עמ' 270.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 11:4:1
[Tosefta Kifshutah on Sotah 11:4:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/11:4:1)

37-40. **שנה שיצאו בה ישראל ממצרים בששה עשר באייר ירד מן לישראל, בשבעה באדר פסק מלירד וכו'.**וכ"ה הסדר בד ובילקוט הנ"ל, ובכי"ע באות ברייתות אילו להלן,⁶ ומ"ש "פסק מלירד", הכוונה היא שהיה היום האחרון לירידת המן, ולמחרתו לא ירד, ועיין מ"ש לעיל שו' 16–19, סד"ה שמהמן.

footnotes:
⁶ הגירסא בילקוט קרובה יותר לזו שבכי"ע, אעפ"י שהסדר שם כסדר כי"ו וד, ואפשר שבילקוט שם דלג על הברייתא שבאמצע.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 11:4:2
[Tosefta Kifshutah on Sotah 11:4:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/11:4:2)

43-45. **דבר אחר, מה ת"ל ובני ישראל אכלו את המן ארבעי' שנה וכו'.**וכ"ה ("דבר אחר") גם בד. ובכי"ע ובילקוט חסר "דבר אחר", והלשון קשה, שהרי אין כאן דרשה אחרת לפסוק זה, עיין בח"ד. וכנראה, שהמדרש לקוח בלשונו ממקור אחר, ושם דרשו שהעוגה שהוציאו ממצרים היתה קיימת ארבעים שנה, והביאו את המסורת שלנו כ"דבר אחר". ובמדרש שה"ש זוטא פ"א, ח' (אגדת שה"ש, הוצ' שכטר, עמ' 16): ארבעים יום חררה קיימת בידם במדבר, **ויש או'** ארבעים שנה לקיים מהיכל (בהוצ' בובר: מה שנאמר) ובני ישר' אכלו [את המן] ארבעים שנה שהיתה חררה שיצאת מידם ממצר' קיימת עד בואם אל ארץ נושבת. ובמדרש הנ"ל הובאה הדעה של התוספתא (והיא המסורת המקובלת בשאר המקומות) בסתם והמסורת האחרת כדבר אחר ("ויש או' ").


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 11:4:3
[Tosefta Kifshutah on Sotah 11:4:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/11:4:3)

46-47. **אלא שאכלו עוגות מצות שהוציאו בידן ממצרים וכו'.**סע"ר פ"ה ופ"י, מכילתא בא פי"ד, הוצ' הורוביץ, עמ' 49, בבלי קידושין ל"ח א', תנחומא בא סי' ט'. ועיין מכילתא בשלח, ויסע, עמ' 159, שה"ש רבה פ"א ז', ובשאר המקורות שציין הרח"ש הורוביץ במכילתא הנ"ל, עמ' 49. וכן מוסר יוסיפוס בקדמוניות ס"ב פט"ו, א' (316). ועיין מכילתא דרשב"י, הוצ' אפשטין-מלמד, עמ' 105, ועמ' 241.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 11:5:1
[Tosefta Kifshutah on Sotah 11:5:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/11:5:1)

48-49. **ומניין שבשבעה באדר נולד משה וכו'.**סע"ר פ"י, בבלי קדושין ל"ח א', תנחומא (שתי המהדורות), סוף ואתחנן, דב"ר ליברמן, עמ' 43.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 11:5:2
[Tosefta Kifshutah on Sotah 11:5:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/11:5:2)

51-53. **שאין ת"ל היום, מה ת"ל היום, שהיום מלאו שנותיו.**ובסע"ר הנ"ל בכי"א: ומה תלמוד לומר היום, היום מלאו ימי ושנותי. ובספרי דברים פיס' ג', הוצ' רא"א פינקלשטין, עמ' 9: מה תלמוד לומר היום, היום מלאו ימי, ועיין בשנו"ס שם. ועיין במדרש תנאים, עמ' 227. ועיין בבלי כאן י"ג ב', ר"ה י"א א'. ובבבלי קידושין ל"ח א': מה ת"ל היום, מלמד שהקב"ה יושב וממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום ומחדש לחדש וכו'. וכ"ה בתנחומא ובדב"ר הנ"ל. ועיין בס"ע הנ"ל.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 11:5:3
[Tosefta Kifshutah on Sotah 11:5:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/11:5:3)

54-55. **מלמד שהן מאה ועשרים שנה מיום ליום מכונות.**וכן בספרי הנ"ל: דבר אחר, **היום**, מלמד שבאותו היום שלמו לו מעת לעת. ובמדרש תנאים הנ"ל: מיכן שהקב"ה משלים שנותיהן של צדיקים מיום ליום **ומשעה לשעה**. ועיין בבלי קידושין הנ"ל. ולפי הלשון הראשון הכוונה רק למספר הימים, ולאו דווקא משעה לשעה. ועיין במנחת בכורים כאן.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 11:5:4
[Tosefta Kifshutah on Sotah 11:5:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/11:5:4)

56-59. **מלמד שהקב"ה משלים שנותן של צדיקים ברצון ובשמחה, שנ' את מספר ימיך אמלא.**כנראה, שהתנא מדייק מן הכתוב (שמות כ"ג, כ"ו): **לא תהיה משכלה ועקרה בארצך, את מספר ימיך אמלא**, שפתח בגוף שלישי ("לא תהיה") וסיים בגוף ראשון ("אמלא") שהקב"ה נותן בעין יפה, ברצון ובשמחה. ובספרי קרח פיס' קי"ז, עמ' 134 (על הכתוב בבמדבר י"ח, ח': **ואני הנה** נתתי): **ואני** ברצון, **הנה** בשמחה. ויש כאן מטבע של שטר מתנה (עיין בספר Studies in the Aramaic Legal Papyri from Elephantine של Yochanan Muffs, עמ' 136 ואילך ובהערה 1 שם. ועיין גם במלונו של פרייסיגקה לפפירוסים ערך χαρίζομαι. והשוה "באהבה וברצון הנחלתנו").


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 11:6:1
[Tosefta Kifshutah on Sotah 11:6:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/11:6:1)

59-60. **ומניין שבשבעה באדר מת וכו'.**עיין במקורות שצוינו לעיל, שו' 48–49, ד"ה ומניין, שו' 51–53, ד"ה שאין, ושו' 16–19, ד"ה שמהמן.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 11:7:1
[Tosefta Kifshutah on Sotah 11:7:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/11:7:1)

72-74. **ר' יוסה בר' יהודה אומ' כיון שיצאו ישראל ממצרים נתמנו להן שלשה פרנסין טובין וכו'.**סדר עולם רבה פ"י, בבלי תענית ט' א', מדרש תנאים, עמ' 227, וי"ר פכ"ז, ו', הוצ' ר"מ מרגליות, עמ' תרל"ו, שהש"ר פ"ד, ה', במ"ר פ"א, ב' ופי"ג כ', תנחומא שם פ"א סי' ב', מדרש משלי רפי"ד, פרקי דרבינו הקדוש, הוצ' שיינבלום ל"ד ע"ב. ועיין להלן. ועיין לעיל בריש פירקין.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 11:7:2
[Tosefta Kifshutah on Sotah 11:7:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/11:7:2)

78-79. **מתה מרים בטלה הבאר.**עיין במקורות הנ"ל, סע"ר פ"ט, מכילתא בשלח, ויסע פ"ה, עמ' 173, ספרי דברים פי' ש"ה, עמ' 336, ולעיל בריש פירקין.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 11:7:3
[Tosefta Kifshutah on Sotah 11:7:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/11:7:3)

80. **מת אהרן בטל עמוד הענן.**עיין במקורות הנ"ל, ספרי בהעלותך פיס' פ"ב, עמ' 79, ירושלמי יומא פ"א ה"א, ל"ח ע"ב, כאן ספ"א, י"ז ע"ג, בבלי ר"ה ג' א', פסיקתא דר"כ פיס' י"ט, הוצ' מנדלבוים, עמ' 302, איכ"ר פ"א כ"א, עמ' 93, במ"ר פי"ט, כ', תנחומא חקת סי' י"ח (בובר סי' מ"ב). ועיין לעיל בריש פירקין.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 11:7:4
[Tosefta Kifshutah on Sotah 11:7:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/11:7:4)

81-82. **מת משה בטלו שלשתן.**עיין במקורות הנ"ל, שו' 72–74, ד"ה ר' יוסה, מכילתא בשלח ויסע פ"ה, עמ' 173, וב"ר פס"ד, ב', עמ' 675–676.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 11:8:1
[Tosefta Kifshutah on Sotah 11:8:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/11:8:1)

84. **והצרעה לא עברה את הירדן.**מכילתא הנ"ל, סע"ר פ"י בכי"א (עיין בהוצ' רטנר, עמ' 43, הערה כ"א), שהש"ר פ"ד, ה'. ובבבלי כאן ל"ו א': תנא⁷ צרעה לא עברה עמהם. ובח"ד כאן תמה מה עניין הצרעה לכאן, ושער שבבא זו חוץ למקומה היא, אבל כ"ה גם במכילתא, בסע"ר ובשהש"ר הנ"ל, ואין להגיה. ומצאתי בקטעי מדרשים מן הגניזה שפרסם זנה:⁸ **את אימתי אשלח לפניך** וגו'⁹ (שמות כ"ג, כ"ז), אמר הקב"ה אני מפיל אותם **בזכותך** לפני ישראל. הרי מפורש שאף הצרעה עברה לפניהם בזכות משה, וכשמת משה נשארה הצרעה במקומה, ולא עברה את הירדן, אבל פעולתה לא בטלה, עיין להלן.

footnotes:
⁷ עיין מ"ש מהרי"ן אפשטין במבוא לנות"מ, עמ' 1292, ויש להוסיף אף ברייתא זו שנמצאת בתוספתא. ועיין מ"ש לעיל ח"ו (כתובות), עמ' 380, הערה 42.
⁸ The Bible as Read and Preached וכו' ח"ב, הוצ' מאן-זנה צינצינטי 1966, עמ' ק"ט.
⁹ והכוונה אף להמשך הפסוק: ושלחתי את הצרעה לפניך וגרשה וכו' (שמות כ"ג, כ"ח).


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 11:8:2
[Tosefta Kifshutah on Sotah 11:8:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/11:8:2)

85-86. **אלא עמדה על שפת הירדן וזרקה בהן מרה.**בבבלי הנ"ל: ולא (כלומר, ולא עברה את הירדן?), והא כתיב (שמות כ"ג, כ"ח) **ושלחתי את הצרעה לפניך**, אמר ר' שמעון בן לקיש על שפת הירדן עמדה, וזרקה בהן מרה וסימתה עיניהן מלמעלה, וסרסתן מלמטה וכו', רב פפא אמר שתי צרעות הואי, חדא דמשה והדא דיהושע, דמשה לא עבר, דיהושע עבר. ועיין דב"ר הוצ' ליברמן, עמ' 31, ובהערות שם. ועיין בפי' הרמב"ן לשמות כ"ג, כ"ח.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 11:9:1
[Tosefta Kifshutah on Sotah 11:9:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/11:9:1)

86-87. **כל זמן שהיה יהושע והזקנים קיימין וכו'.**במדרש במ"ר פ"ג ז', נחלקו לאילו זקנים כיוון הכתוב, יש מהם שאמרו שהכוונה לבני לוי, ויש מהם שאמרו שהכוונה לאלדד ומידד, עיי"ש בפירוש מהרז"ו. ועיין להלן, שו' 89–90, ד"ה ויעבדו.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 11:9:2
[Tosefta Kifshutah on Sotah 11:9:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/11:9:2)

87-88. **לא עמד שיקרא בבני ישראל וכו'.**יפה שער בח"ד ששיקרא הוא כינוי לע"ז, וכן הבינו בתרגום השבעים לעמוס ב', ד' ש"כזביהם" פירושו עבודה זרה שעשו. וכן בתרגום הרומי שם: idola sua. ועיין בתוספות ע"ז ב' א', סד"ה אסור.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 11:9:3
[Tosefta Kifshutah on Sotah 11:9:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/11:9:3)

89-90. **ויעבדו העם את ה' כל ימי יהושע וכל ימי הזקנים וכו'.**התוספתא הביאה את הפסוק בשופטים ב', ז' (ולא את הפסוק ביהושע כ"ד, ל"א, שקדם לו), משום ההמשך בשופטים שם (ג', ז'-ח'): **ויעבדו את הבעלים** וגו' **וימכרם ביד כושן רשעתים**. ועיין סע"ר פי"ב, הוצ' רטנר, עמ' 51–52, ובהערות שם. ועיין אבות דר"ן נו"ב פ"א, עמ' 2, ובמקבילה בבבלי שבת ק"ה ב'.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 11:9:4
[Tosefta Kifshutah on Sotah 11:9:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/11:9:4)

93-94. **למה נקרא שמו כושן רשעתים וכו'.**ירושלמי נזיר פ"ט ה"א, נ"ז ע"ג, בבלי סנהדרין ק"ה א'. ועיין תנחומא דברים סי' ג' (בשתי המהדורות) ומדרש תהלים פ"ס, א', עמ' 304.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 11:10:1
[Tosefta Kifshutah on Sotah 11:10:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/11:10:1)

97. **כל זמן שהיה שמואל קיים וכו'.**ילקוט שמואל רמז קל"ד בשם תוספתא דסוטה. ועיין ב"ר פס"ב, ד', עמ' 676 (ושם מסורת אחרת).


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 11:10:2
[Tosefta Kifshutah on Sotah 11:10:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/11:10:2)

100-102. **משמת שמואל, מהו אומ' וימת שמואל ויאספו פלשתים את מחניהם וכו'.**וכ"ה ("וימת שמואל **ויאספו** פלשתים") גם בד, בכי"ע, ובילקוט הנ"ל, ואין ספק שהכוונה לש"א כ"ח, א'-ג', אלא שחז"ל ניסחו "ויאספו" במקום "ויקבצו". ואשר ל"וימת שמואל" קרוב מאד בעיני שחז"ל גרסו בש"א כ"ח, ג', "וימת שמואל" (במקום "ושמואל מת" שלפנינו),¹⁰ והוא אחד מן המקומות שחז"ל חולקים על המסורת.¹¹ וחז"ל התחילו בריש פכ"ח, והבינו שהכתוב פותח במעשה שאול, והגורם לכך הוא "וימת שמואל" (לפי גירסתם בש"א כ"ח, ג'), וכמו שמסיים הכתוב: **ויקבצו פלשתים ויבאו ויחנו בשונם**. ועיין מ"ש להלן, שורה 105–107, ד"ה אלא, ובסוף הערה 13 שם.

footnotes:
¹⁰ המפרשים פירשו שהכוונה ל"וימת שמואל" בש"א ריש פכ"ה. ברם לפירוש זה הפסיק הכתוב הרבה בין מיתתו למעשה הפלשתים, וכיצד אפשר להסיק מכאן שמיתתו גרמה לכך. ולא עוד אלא שקשה למה תפסו את הפסוק הרחוק ולא את הקרוב למעשה פלשתים? ובעל כרחינו אנו אומרים שהם באמת תפסו את הקרוב למעשה פלשתים, וגרסו בפכ"ח "וימת שמואל", ובפכ"ה גרסו "ושמואל מת". וכן בבבלי ב"ב ט"ו א': שמואל כתב ספרו, והכתיב ושמואל מת (וכ"ה בכל כתה"י ובאגדות התלמוד ובעין יעקב וביד רמה)? דאסקיה גד החוזה ונתן הנביא. והוא תמוה מאד, שהרי כבר בפכ"ה כתוב "וימת שמואל", ועלינו לומר שמאותו פסוק גמרו גד ההוזה ונתן הנביא. ומכאן ברור שגרסו בפכ"ה "ושמואל מת", ובאמת כיוונו לפכ"ה. ועיין ירושלמי שבת פ"ו ה"ט, ה' ע"ג, ובבלי חולין צ"ה ב', והתינוק קרא את הפסוק הקודם במקרא. ועיין להלן הערה 12.
¹¹ עיין בהערת ר' עקיבא איגר בגליון הש"ס לתוספות שבת נ"ה ב', ד"ה מעבירם, וביד מלאכי סי' רפ"ג. ועיין מ"ש להלן בסמוך ד"ה ובמדרש קהלת.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 11:11:1
[Tosefta Kifshutah on Sotah 11:11:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/11:11:1)

105-107. **אלא ושמואל מת זו מיתה ודאי, וימת שמואל לעניינו של שאול.**וכ"ה בד, בכי"ע ובילקוט הנ"ל. ובאבות דר"נ נו"ב פמ"ג, נ"ט סע"ב: אמרה חנה כל הימים ששמואל בני קיים מלכות שאול קיימת (עיין מדרש שמואל פ"ג סוף אות ו'). כתוב אחד אומר **וימת שאול** (צ"ל: שמואל), וכתוב אחד אומר **ושמואל מת**, וימת שמואל זו מיתת **נבל, ושמואל מת** זו מיתה ודאי, שנאמר **ויקבצו** (צ"ל: ויספדו) לו כל ישראל ויקברוהו בעירו ברמה וכו'. וכאן ברור שגרסו במקרא כמסורת שלפנינו, ומי שאמר שמת וודאי מביא ראייה מן הפסוק שלהלן שם. ועיין מ"ש להלן, שו' 110–111 ואילך. ובכי"ה שם (עיי"ש הערה ט'): **וימת שמואל**, זו מיתת **שאול**. ויש שם שריד של מסורת אחרת.
ולפי הגירסא שלפנינו בתוספתא שערנו לעיל שחז"ל גרסו בש"א כ"ח, ג' "וימת שמואל", ובש"א כ"ה, א' "ושמואל מת".¹² ופירשו רבותינו שבריש פכ"ה דברו על מיתתו ממש, על סיפור המעשה, אבל "וימת שמואל" (לפי גירסתם המשוערת בפכ"ח, ג') לא נכתב ונשנה אלא לעניינו של שאול ששאל בבעלת אוב, כמו שכתוב להלן שם. וכן פירשו הראשונים במקומו, שלפיכך חזר הכתוב להזכיר את מיתת שמואל מפני מעשה שאול, שאילו היה שמואל קיים לא היה שואל באובות. ובמדרש קהלת פ"ז סוף פסוק א', ובמקבילה במדרש שמואל פכ"ג, דרשו: **ושמואל מת** (ש"א כ"ח, ג') זו מיתה וודאי, **וימת שמואל** (ש"א כ"ה, א') אין הדברים אמורים אלא לעניינו של נבל, וכמפורש להלן בפכ"ה שם, והכוונה שאילו היה שמואל קיים לא היה דוד מתנהג עם נבל כפי שאיים עליו. ושם היא מסורת אחרת, אבל מן הגירסא שם בסדר הכתובים¹³ מוכח שגרסו בכתובים כמו שהיא לפנינו במסורת, ושלא כמסורת התוספתא (לפי השערתנו), אבל אף שם אין הנוסחא בטוחה לגמרי, שכן בילקוט שמואל הנ"ל רמז קל"ד מסיים (הסיום אינו מן התוספתא אלא מן המדרש): וכתיב ושמואל מת **וסמיך ליה** ואיש במעון מעשהו וכו'. הרי לך מפורש כמסורת התוספתא בפסוקים, ואפשר שבמדרשות הגיהו הסופרים ע"פ המסורת שלנו בכתובים, והגירסא הנכונה נשרדה בילקוט.
אבל בעל ה"ד משער שיש לפנינו השמטה בתוספתא ע"י הדומות, וצ"ל: **וימת שמואל** לעניינו של [נבל. דבר אחר **וימת שמואל** זו מיתה ודאי. **ושמואל מת** לעניינו של] שאול. וצ"ע.

footnotes:
¹² עיין מ"ש לעיל, הערה 10. וכבר שער כן ר"א מארגאשית בפירושו לכד הקמח של רבינו בחיי שהוציא לאור ח"א כ"ב ע"א, הערה ל"ו, אבל לא הביא שום סמוכים לדעתו, עיי"ש.
¹³ וכ"ה בקה"ר גם בדפוס פיזרו ובמדרש שמואל בגליון כת"י שלי, וכן מעתיק בשמו בכד הקמח לרבינו בחיי אות א' (אבל הג' ). אבל לעיל בסמוך בקה"ר שם: וימת שמואל ויספדו לו כל ישראל, כגירסא המשוערת שלנו בתוספתא כאן.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 11:11:2
[Tosefta Kifshutah on Sotah 11:11:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/11:11:2)

110-111. **שלא תעלה על דעתך שלא מת שמואל וכו'.**אף ר' אלעזר סובר ש"וימת שמואל" היא מיתה ודאי, וכאן לא חזר הכתוב אלא ללמד שלא תטעה שעלה חי.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 11:11:3
[Tosefta Kifshutah on Sotah 11:11:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/11:11:3)

111-112. **ואומ' ויספדו כל ישראל ויקברוחו וכו'.**חוזר לדברי הת"ק שבשבחו של שמואל הכתוב מדבר, שאילו היה שמואל וב"ד קיים לא היה בא שאול לאותו מעשה.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 11:11:4
[Tosefta Kifshutah on Sotah 11:11:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/11:11:4)

115-116. **שספדו לו כל ישראל כדרך שספדוהו ברמה.**ילקוט שמואל רמז קל"ד הנ"ל. ובתרגום ש"א כ"ח, ג': וספדו עלוהי **אנש בקרתיה**, והביאוהו ברש"י וברד"ק שם. וברד"ק מוסיף: כי בכל ערי ישראל ספדו לו בשכר שהיה מחזר בכל המקומות לשפטם. וההוספה היא ע"פ מדרש שמואל פכ"ג, סוף אות ז'.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 11:12:1
[Tosefta Kifshutah on Sotah 11:12:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/11:12:1)

116-117. **כיוצא בדבר אתה אומ' וכו'.**כנראה שכל הברייתות עד סוף הפרק וכן רוב הפרק שלהלן בא מתוך קובץ שבאר כתובים קשים, או "מקראות מעורבין", עיין בבלי סנהדרין י"ט ב'.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 11:12:2
[Tosefta Kifshutah on Sotah 11:12:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/11:12:2)

118-121. **היכן מצינו שנקברה רחל בגבול בנימין בצלצח, והלא לא נקברה אלא בבית לחם חלקו של יהודה וכו'.**ילקוט שמואל רמז ק"ט, רש"י ש"א, י', ב', ר' יוסף קרא שם (יאהרבוך הפרנקפורטי ח"ז, עמ' 16), כפו"פ פ"י, עמ' ר"כ, ד"ה וכן רחל, מקור היים לר"ש צרצה סוף פרש' וישלח, כ"ד ע"א, כולם בשם התוספתא. ועיין רד"ק שמואל שם, וב"ר פפ"ב, י', עמ' 988, בשנו"ס, ומדרש שמואל פי"ד, ז'. ובמדרשות הנ"ל הובאה שאלה זו בשם מין אחד ששאלה לר' ינאי ור' יונתן. ועיין בפי' הרמב"ן וישלח ל"ה, ט"ז, שהעיר לספרי דברים פיס' שנ"ב, עמ' 311 (ועיין בפירושו לפרשת ויחי מ"ח, ז') ובכפו"פ הנ"ל, עמ' רכ"א, ועיין מ"ש הגרמ"מ כשר בתו"ש ויחי פמ"ח, עמ' 1750, סי' נ"ז (השני).


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 11:12:3
[Tosefta Kifshutah on Sotah 11:12:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/11:12:3)

126-129. **עכשיו שאני מדבר עמך הנם על קבורת רחל. אתה הולך והן באין, ומוצא אתה אותן בגבול בנימן בצלצח.**וכ"ה בראשונים הנ"ל (חוץ מן הרמב"ן שלא העתיק את התוספתא) ובמדרש שמואל הנ"ל. ובבראשית רבה הנ"ל: **בלכתך היום מעמדי עם קבורת רחל ומצאת אנשים בגבול בנימין בצלצח**, ואית דאמר בלכתך היום מעמדי בגבול בנימין בצלצח ומצאת שני אנשים עם קבורת רחל, **והאי דוקא**, וכך אתה למד שבגבול בנימין הוו, וכתי' (ש"א, ט', ד' ואילך) **ויעבור בארץ ימיני ולא מצאו, המה באו בארץ צוף**, וכתי' (שם ט', ו') **הנה נא איש אלקים בעיר הזאת**. ועיין מ"ש ר"ח אפפענהיים בבית תלמוד של ווייס ח"ב, עמ' 81 ואילך.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 11:13:1
[Tosefta Kifshutah on Sotah 11:13:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/11:13:1)

132-135. **אם בגבעה אין ברמה, אם ברמה אין בגבעה, אלא מי מעמיד רגלו של שאול בגבעה, בית דינו של שמואל הרמתי**. חז"ל דרשו כאן את הביטוי "תחת האשל" ופירשו "אשל" סנהדרין, כמו שאמרו בב"ר ספנ"ד, עמ' 583: אשל, סנהדרין, היך דאת אמר **ושאול יושב בגבעה תחת האשל ברמה**. ועיין הלשון בבבלי תענית ה' ב'. ורש"י ש"א כ"ב, ו', צרף את הלשונות. ועיין בבית תלמוד הנ"ל,¹⁴ עמ' 82.

footnotes:
¹⁴ מה שציין הרב שם לאשלי דיינין שבירושלמי ב"מ ספ"א, היא טעות, עיין מ"ש בתוספת ראשונים ח"ב (ב"מ), עמ' 105, ד"ה והנה באו"ז.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 11:14:1
[Tosefta Kifshutah on Sotah 11:14:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/11:14:1)

138. **אלא מי מעמיד רגלינו במלחמה וכו'.**בבלי מכות י' א' בשם ר' יהושע בן לוי.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 11:15:1
[Tosefta Kifshutah on Sotah 11:15:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/11:15:1)

143-144. **וגבע רמון, מקום טרשין וקסקסין וכו'.**בד: טרשין **וקפקסי'**. וברש"י זכריה י"ד, י': שנינו בתוספתא דסוטה נגב ירושלים מישור הוא וגבע רמון טרשין וקרקשין.¹⁵ וכן פתרונו, מגבע לרמון שהוא מקום הרים משם יתחילו להיות נהפכין לערבה ולמישור, ויהיו דומין לנגב ירושלים שהוא מישור. ובילקוט זכריה סי' תקפ"ה מביא את התוספתא בלי ציון המקור, וגרס שם: מקום טרשין **וקשקשין** (כ"ה בדפוסים ראשונים). ובילקוט המכירי זכריה, עמ' 145, מביא את הדברים בשם תנחומא, וגרס: טרשין וקשקסין.
ובקללות הארץ שבאבות דר"ן נו"ב פמ"ב, נ"ט ע"א: הרביעית (כלומר, הקללה הרביעית) שנבראו בה טרשין וקשקשין (כגי' כי"פ, עיין בהוספה ג' שם, עמ' פ"ז). ובקטעים מילקוט ת"ת:¹⁶ ושיעשו בה טרשים **וקדקסים**. ואצל וורטהיימר אוצר מדרשים ח"א, עמ' ס"ט, וכן במדרשים הוצ' מאן ח"א, עמ' רע"ח: טרשים **וקרקסים**. ועיין מ"ש ר"ע לעף במונטסשריפט ח"ט, עמ' 228. ובתוספות ראשונים ח"ג, עמ' 149, העליתי ע"פ התוספתא אהלות פי"ז, שאין שדה קסקסין אלא שדה סלעים שאינה חלקה (כמו קשקשי דגים), שעשויה ממעלות ומורדות עיי"ש, והוא בניגוד למישור. ובמדרש בלתי ידוע¹⁷ שהביא בילקוט סוף פרשת בראשית (עיין בח"ד ובתוספת בכורים): שהיה כל העולם כלו מישור וערבה ונעשה **הרים וטרסים וגימיות** ועתיד לעתיד לבא לחזור למישור, שנא' **יסוב כל הארץ בערבה**, כמו שהיה. ואף מיכאן מוכח כפירושנו. ועיין ב"ר פכ"ג, ו', עמ' 227, שורה 3.

footnotes:
¹⁵ בכ"י קאסאנטא: וקרקסין, עיין בהוצ' ר"י מאהרשען, עמ' 106, בשנו"ס. וכ"ה גם בכ"י שוקן.
¹⁶ לפי פוזננסקי ב"הצופה מארץ הגר" ח"ג, תרע"ד, עמ' 18.
¹⁷ בפי' המיוחס לרש"י לב"ר פכ"ג, ג', מובא תחלתו בשם ברייתא דר' יוסי דל"ב מדות. ובכי"א שם: דמ"ט מדות, עיין בפירוש מנחת יהודה לב"ר שם, עמ' 223, הערה 3. והדברים אינם במדרש ל"ב מדות שלפנינו. ועיין בהקדמה למשנת ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי, הוצ' ענעלאו, עמ' 38, מספר 5. ויש להוסיף גם נכדו של הר"ש משאנץ בחמרא וחיי לסנהדרין ל"ח ב' (קל"ט ע"ב מן הספר).


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 11:16:1
[Tosefta Kifshutah on Sotah 11:16:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/11:16:1)

146-147. **כיוצא בדבר אתה אומ' ואת חמשת בני מיכל בת שאול וכו'.**בבלי סנהדרין י"ט ב'. עיין להלן.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 11:16:2
[Tosefta Kifshutah on Sotah 11:16:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/11:16:2)

150-152. **אלא מקיש נשואי מרב לנשואי מיכל, מה נשואי מיכל לפלטי בן ליש בעבירה, אף נשואי מרב לעדריאל בעבירה היה.**וכן בבבלי הנ"ל. אלא מקיש קידושי מירב לעדריאל לקידושי מיכל לפלטי, מה קידושי מיכל לפלטי בעבירה אף קידושי מירב לעדריאל בעבירה. אבל בד ובכי"ע: אלא מקיש נשואי מיכל לנשואי מרב (ועיין גם בר"ח סנהדרין הנ"ל) מה נשואי מרב (בכי"ע: נישואי מירב לעדריאל) בעברה, אף נשואי מיכל לפלטי בן ליש בעברה היה.
ואפשר שגי' ד וכי"ע נכונה, ולפנינו תוקן ע"פ הבבלי בסנהדרין הנ"ל. ובבבלי הנ"ל מוכח שהברייתא שלנו ר' יוסי היא,¹⁸ והוא סובר שדוד נשא את מיכל אחר מיתת מירב (עיין להלן), והברייתא שלנו נשנית אחר הבבא שלהלן. ומסדר התוספתא הקדימה, מפני שהוא קשר את המקראות המעורבין בדיבור "כיוצא בהן", ולא רצה להפסיק בשאלת התלמידים לר' יוסי, שאינה שייכת למקראות מעורבין.
ולפי זה הכוונה להוכיח שנישואי מיכל לפלטי בן ליש בעבירה הן, שאם נשא דוד את מיכל בחיי מירב הרי אין הקדושין שלו חלין, ופלטי בן ליש נשאה בהיתר, ולפיכך אמר הכתוב אשר ילדה לעדריאל, ונקט לעדריאל כסמל גרידא, כלומר, כשם שנישואי מירב לעדריאל בוודאי בעבירה הן (וסובר התנא שדוד נשא את מירב), שהרי עדיין לא נשא דוד את מיכל, כך נישואי מיכל לפלטי בעבירה הן, משום שנשאה דוד אחר מיתת מירב, וסובר תנא זה שהבנים היו של מיכל.¹⁹

footnotes:
¹⁸ שהיה דורש מקראות מעורבין. ובאמת כל הפרק שלהלן נמצא בסדר עולם רבה, עיין מש"ש במקומו.
¹⁹ וכן לכאורה מוכרח, שהרי מן הכתובים משמע שנשא את מיכל מיד אחרי נישואי מירב. וכשנשא את מיכל כבר מתה מירב לשיטת ר' יוסי, וכיצד היו לה חמשה בנים באותו זמן? וכן אומר יוסף הכהן בקדמוניות ס"ז פ"ד, ג' סי' 89, שהבנים היו של מיכל, ומ"ש הכתוב (ש"ב ספ"ו) "ולמיכל בת שאול לא היה לה ילד עד יום מותה" כוונתו שלא היה לה ילד מדוד. ובבבלי (סנהדרין כ"א א') יש שפירשו שכוונתו "מאותו היום והלאה", וכפירש"י במקומו: עד אותו מעשה היה לה מכאן ואילך לא היה לה. ועיין ביפה עינים שם, והמדרשות חולקים. ועיין מ"ש ד"ר שלמה רפפורט בספרו (גרמנית) על האגדה והמדרש אצל יוסיפוס (וויען 1930), עמ' 52. אבל מ"ש שם בעמ' 31 שהשבעים גרסו בשמואל ב' כ"א. ח': "בני מירב" אינו נכון, וברוב הנוסחאות של תרגום השבעים הגירסא כמו שהיא לפנינו במקרא, ורק בנוסה לוקיאנוס שנמשך אחרי הפשיטא (שהצטיינה ב"תיקוניה") הגירסא היא "בני מירב". ועיין במבואו של Swete לתרגום השבעים (קנטבריא 1902), עמ' 82. ועיין מ"ש להלן בפנים, שורה 158–159, ד"ה אמור מעתה.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 11:17:1
[Tosefta Kifshutah on Sotah 11:17:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/11:17:1)

152. **שאלו תלמידיו את ר' יוסה וכו'.**בבלי סנהדרין י"ט ב'.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 11:18:1
[Tosefta Kifshutah on Sotah 11:18:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/11:18:1)

154-155. **[שנ' תנה את אשתי את מיכל אשר ארשתי לי וגו'].**השלמתי ע"פ ד וכי"ע. ובבבלי הנ"ל: ר' יהושע בן קרחה אומר קידושי טעות היו לו במירב, שנאמר **תנה את אשתי את מיכל אשר ארשתי לי במאה ערלות פלשתים** (ש"ב ג', י"ד). מאי תלמודא? א"ר פפא מיכל אשתי, ולא מירב אשתי. מאי קידושי טעות, דכתיב **והיה האיש אשר יכנו יעשרנו המלך עושר גדול** (ש"א י"ז, כ"ה) וכו', והמקדש במלוה אינה מקודשת וכו', עיי"ש.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 11:18:2
[Tosefta Kifshutah on Sotah 11:18:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/11:18:2)

155-156. **[כשם שלא היו קדושיו קדושין גמורין], כך לא היו נשואיו נישואין וכו'.**ההשלמה היא ע"פ ד. וכע"ז גם בכי"ע. וכל הפיסקא חסרה בבבלי הנ"ל. ובבבלי כתובות ע"ד א': המקדש במלוה ובעל, על תנאי ובעל, בפחות משוה פרוטה ובעל דברי הכל צריכה ממנו גט. א"ר אמי המקדש בפחות משוה פרוטה ובעל צריכה הימנו גט, בהא הוא דלא טעה, אבל בהנך טעי. ועיין בבאור הגר"א שו"ע אה"ע סי' כ"ח סוף אות מ"ח. וכן פסק רב הילאי גאון (אוה"ג כתובות, עמ' 223): אבל המקדש במלוה ובעל אין צריכה הימנו גט. ובשו"ת ר"י ווייל סי' קל"ח (וציין לו הגר"י ענגיל בגליוני הש"ס לסנהדרין י"ט ב'): "כיון דשאול המלך סבר דקידושי טעות הוה, כדאיתא בסנהדרין פרק כ"ג, אם כן גם החופה כמאן דליתיה היא". וכדבריו מפורש בתוספתא כאן.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 11:19:1
[Tosefta Kifshutah on Sotah 11:19:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/11:19:1)

158-159. **אמור מעתה בניה של מירב היו, ילדה מירב, וגידלה אותן מיכל, ונקראו על שמה.**בבלי סנהדרין הנ"ל, ירושלמי קידושין פ"ד ה"א, ס"ה ע"ג, סנהדרין פ"ו ה"ט, כ"ג ע"ד, במ"ר פ"ח, ד'.²⁰ וכן בתרגום שם (ש"ב כ"א, ח'): וית חמשת בני מירב **דרביאת מיכל** בת שאול דילידת לעדריאל וכו'. ועיין לעיל הערה 19.

footnotes:
²⁰ ושם מוסיף להקשות: ומידב היכן היא? כלומר, למה לא נזכרו כאן בני מירב.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 11:19:2
[Tosefta Kifshutah on Sotah 11:19:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/11:19:2)

159-160. **שנ' ותקראנה לו השכנות וכו'.**בבבלי סנהדרין י"ט ב' הנ"ל בשם ר' חנינא. ועיין בפי' רב סעדיה באוה"ג לסנהדרין, עמ' קנ"ה.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 11:19:3
[Tosefta Kifshutah on Sotah 11:19:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/11:19:3)

160-161. **ואומ' אלה תולדות אהרן ומשה.**בבבלי הנ"ל: א"ר יונתן כל המלמד בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו, שנאמר **ואלה תולדות אהרן ומשה** (במדבר ג', א'), וכתיב (שם ג', ב') **ואלה שמות בני אהרן**, לומר לך אהרן ילד, ומשה לימד, לפיכך נקראו על שמו.