## Tosefta Kifshutah on Sotah Chapter 12

###### Tosefta Kifshutah on Sotah 12:1:1
[Tosefta Kifshutah on Sotah 12:1:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/12:1:1)

1-2. **בשנת שלשים ושש למלכות אסא עלה בעשא וכו'.**כל הברייתות עד ה"ה להלן נעתקו בילקוט דברי הימים רמז אלף ע"ז כגי' כי"ע (בערך), והן נמצאות בסע"ר (עיין מ"ש להלן), והן דרשות למקראות מעורבין, עיין מ"ש לעיל פי"א הערה 18. ובילקוט סידר את הלכה ד' בראש, כדי להסמיכה לכתוב שם. ועיין מ"ש להלן.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 12:1:2
[Tosefta Kifshutah on Sotah 12:1:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/12:1:2)

4-6. **והלא אסא קבר את בעשא בשנת עשרים ושש למלכותו וכו'.**כלומר, הרי במ"א ט"ז, ח' מפורש: **בשנת עשרים ושש שנה לאסא מלך יהודה מלך אלה בן בעשא**, וכיצד אפשר לומר (דה"ב ט"ז, א'): **בשנת שלשים ושש למלכות אסא עלה בעשא מלך ישראל על יהודה** וכו', והרי באותו זמן כבר מלך בנו של בעשא עשר שנים. וכן מקשה בסע"ר פט"ז, הוצ' רטנר, ל"ה ע"א.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 12:1:3
[Tosefta Kifshutah on Sotah 12:1:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/12:1:3)

7-11. **שנה שנתחתן שלמה במלך מצרים, נגד שלשים ושש שנה שנגזרה גזירה על מלכות בית דוד שתחלק, ובאחרונה עתידה שתחזור להם וכו'.**בד: נגד **ל"ו** שנה שנתחתן שלמה במלך מצרים **ונגד** שלשי' ושש וכו'. וכע"ז גם בסע"ר הנ"ל, ועיין שם גם ספט"ו, ל"ג ע"ב. ולכאורה צ"ל כן גם לפנינו. ומן הכתובים מוכח שבת פרעה היתה נשואה לשלמה שלשים ושש שנה, שנשאה בשנת ארבע למלכותו, בתחלת בניין הבית (מ"א, ג', א') שהוקם בשנה רביעית למלכות שלמה (שם ו', א') ושלמה מלך ארבעים שנה (שם י"א, מ"ב). וכנגד שנות נישואין הללו נגזרה גזירה על מלכות דוד שתהא חלוקה, אבל לאחר מכאן תחזור למלכות בית דוד. ומכיוון שרחבעם (שלא מלך על ישראל) מלך ביהודה שבע עשרה שנה (מ"א י"ד, כ"א) ובנו אבים מלך שלש שנים (שם ט"ו, ב'), הרי בשנת שש עשרה למלכות אסא בנו שלמו שלשים ושנה לחלוקת המלכות.
ונראה לי בפירושו שרבותינו דרשו כאן את הלמי"ד (של "למלכות") כמו בי"ת,¹ והיינו: בשנת עשרים ושש,² במלכות אסא עלה בעשא וכו'. וכן לעיל שם (לפני הפסוק שלנו, בדה"ב ספט"ו): **ומלחמה לא היתה עד שנת שלשים וחמש, למלכות** (=במלכות) **אסא**. כלומר, במלכות אסא לא היתה שום מלחמה גדולה³ עד שנת שלשים וחמש לחלוקת המלכות, והיינו בשנת ט"ו למלכות אסא.⁴ ועיין מ"ש להלן בסמוך בשם סע"ר. ועיין מ"ש להלן, שורה 38–42, ד"ה ואין להתפלא.
והתוספתא מבארת למה דווקא כאן (ובספט"ו שם) מנו לחלוקת המלכות, משום שבאותו זמן כבר היתה המלכות ראויה לחזור למלכות בית דוד, אלא שמעשה אסא שהוציא את הכסף והזהב (שם ט"ז, ב', ועיי"ש ט"ו, י"ח) ושלחם לבן הדד מלך ארם גרמו לכך שהמלכות לא חזרה. ועיין בסע"ר הנ"ל, ובמיוחס לרש"י דה"ב ספט"ו, וברש"י וברד"ק מ"א י"א, ל"ט, וביתר באור בפי' ר' יוסף קרא שם (יאהרבוך הפרנקפורטי חי"ג, עמ' 37).
ובכי"ע, וכן בילקוט דבה"י רמז אלף ע"ז הנ"ל, חסר "כנגד שלשים ושש שנה שנתחתן שלמה במלך מצרים". כלומר, חסר הטעם למה נגזרה גזרה על מלכות בית דוד שתחלק ל"ו שנה.

footnotes:
¹ על למי"ד-בית במקרא (ולפעמים אף בלשון חכמים) עיין מ"ש יא"ה ווייס בספרו משפט לשון המשנה, עמ' 114. ונעלמו ממנו דברי ווייס במאמרו בגנזי קדם של רב"מ לוין ח"ה, עמ' 181 ואילך.
² כלומר לחלוקת המלכות בין בית יהודה לבית ישראל.
³ עיין בהערות רטנר לסע"ר, עמ' 68, הערה י"ד.
⁴ עיין דה"ב ט"ו, י', ולעיל שם י"ד, ח'.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 12:2:1
[Tosefta Kifshutah on Sotah 12:2:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/12:2:1)

11-14. **נגד שלשים ושש שנה שנגזרה גזירה על מלכי ארם שיהו שטנין על ישראל, ובאחרונה עתידין ליפול ביד בני דוד וכו'.**שהרי כתוב (מ"א י"א, כ"א) **והדד שמע במצרים כי שכב דוד עם אבתיו וכי מת יואב שר הצבא** וכו'. וכנראה שהשמועה הגיעה אליו אחר שלש שנים, בשעה שנשא שלמה את בת פרעה, וכן בסע"ר פט"ו, ל"ג ע"א: **ויקח את בת פרעה ויביאה אל עיר דוד** (מ"א ג', א') באותו הפרק **והדד שמע במצרים** וגומר (שם י"א, כ"א), **ויהי שטן** (שם י"א, כ"ה) וכו', מה ת"ל **למען זאת** (שם י"א, ל"ט), אלא כנגד ל"ו שנים שנתחתן שלמה בפרעה מלך מצרים, מה תלמוד לומר אך לא כל הימים (שם), כבר גלה לפניו שאסא עומד לקלקל. ובסע"ר פט"ז, ל"ה ע"א: וכנגד ל"ו שנה שנגזרה למלכי ארם להיות שטן לישראל, ובאחרונה יפלו ביד בית דוד, לכך נאמר **בשנת שלשים ושש, למלכות אסא** (דה"ב ט"ז, א'), בשנת שש עשרה לאסא, מאחר שנפל בידו זרח הכושי, היא שנת ל"ו לשלמה משמת (כלומר, שנת ל"ו לחלוקת המלכות) וכו', באותה שעה כרתו ברית מלך ישראל ומלך ארם לעלות ולהתגרות באסא, וקלקל אסא, ויוצא אסא כסף וזהב וגו' (דה"ב ט"ז, ב') וכו'. כלומר, אסא לא בטח בה' (עיי"ש ט"ז, ז'), בשעה שכבר נגזרה גזרה שיפול הדד בידו ותחזור מלכות בית דוד למקומה, אלא שלח לו שוחד כסף וזהב מאוצרות בית ה' ובית המלך. ולפיכך מנה הכתוב כאן "בשנת שלשים ושש", בזמן שנגמרה הגזרה לחלוקת המלכות קלקל אסא.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 12:2:2
[Tosefta Kifshutah on Sotah 12:2:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/12:2:2)

16-17. **וימת כדבר ה' אשר דבר אליהו וכו'.**וכ"ה במקרא (מ"ב א', י"ז), וכן מוכח מן העניין. אבל בכי"ע בשיבוש: וימת כדבר ה' אשר דבר **ביד אוריהו**. וכ"ה גם בילקוט ד"ה (רמז תתרע"ז הנ"ל), והעתיק מאותו כ"י משובש.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 12:2:3
[Tosefta Kifshutah on Sotah 12:2:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/12:2:3)

17-21. **וימלך יהורם תחתיו בשנת שתים ליהורם בן יהושפט מלך יהודה. אפשר לומר כן, והלא יהושפט מלך אחריו חמש שנים וכו'.**בסע"ר פי"ז, ל"ו ע"ב: אפשר לומר כן, והלא הוא מלך בשנת י"ט ליהושפט,⁵ ויהושפט מלך עשרים וחמש שנה (מ"א כ"ב, מ"ב), ואפילו אם נניח שהכתובים נקטו שנים מקוטעות (ועיין מ"א כ"ב, נ"ב), הרי לכל הפחות מלך עדיין יהושפט חמש שנים אחרי יהורם בן אחאב, וכיצד אפשר לומר (מ"ב א', י"ז): **וימלך יהורם תחתיו בשנת שתים ליהורם בן יהושפט!**
ובתרגום השבעים (מ"ב א', י"ז) חסרות המלים "וימלך יהורם תחתיו בשנת שתים ליהורם בן יהושפט כי לא היה לו בן", ובסוף הפרק נוסף: ויהורם בן אחאב מלך על ישראל בשמרון שתים עשרה שנה בשנת שמנה עשרה ליהושפט מלך יהודה. ויעש הרע בעיני ה' רק לא **כאחיו(!)** וכאמו, ויסר את מצבות הבעל אשר עשה אביו **וישבר אותם** (καὶ ουνέτριψεν αὐτάς). רק בחטאות בית ירבעם אשר החטיא את ישראל דבק, לא סר **מהם. ויחר אף ה' בבית אחאב**. אבל להלן פ"ג, א' ואילך תרגמו כמו שהוא לפנינו במקרא, אלא ששם החסירו את המלה "בשמרון".

footnotes:
⁵ במקרא (מ"ב ג' א') מפורש: ויהורם בן אחאב מלך על ישראל בשמרון בשנת שמנה עשרה ליהושפט מלך יהודה. ועיין בהערתו של ר"ד רטנר לסדר עולם רבה שם, הערה י"ז.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 12:2:4
[Tosefta Kifshutah on Sotah 12:2:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/12:2:4)

26-29. **ראוי היה ליהרג באותו שעה, אלא מלמד שבשכר זעקה תלה לו הכתו' שבע שנים, והיה מונן לבנו.**וכ"ה ("מונן")⁶ גם בד. ובכי"ע ובילקוט הנ"ל: והיה מונה לבנו, כלומר, הכתוב היה מונה לבנו. ובסע"ר פי"ז, ל"ו ע"ב הנ"ל: ועלתה מלכות לבנו, ועיין בהערת רטנר שם, הערה כ'. ובמדרש במ"ר פכ"א, ו', וכן בתנחומא פנחס סי' ג' (הוצ' בובר סי' ה'): למה לא נאמר כאן (כלומר במ"ב ג', י"ב) ביהושפט מלך וכו', ויש אומרים מפני שנגזרה גזירה שיהרג עם אחאב, והיה הכתוב מונה לבנו מאותה שעה. ועיין ברש"י וברד"ק מ"ב ח', ט"ז, ובהגהה שבתנחומא כי"ר שהביא בובר בתנחומא פ' פנחס סי' ה', הערה ל"א.

footnotes:
⁶ והגר"א הגיה: מוכן.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 12:3:1
[Tosefta Kifshutah on Sotah 12:3:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/12:3:1)

35-36. **ובמקום אחר הוא אומ' בן עשרים ושתים שנה אחזיהו במלכו.**וכ"ה בד, אבל בכי"ע ובילקוט דבה"י הנ"ל חסרה קושיא זו. וכגירסת ד וכי"ו כ"ה גם בסע"ר ספי"ז ל"ז ע"א, ועיי"ש הערה כ"ז. ובתירוץ שלהלן מתורצת אף הקושיא ממלכים.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 12:3:2
[Tosefta Kifshutah on Sotah 12:3:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/12:3:2)

37-38. **היאך אפשר לבן שיהא גדול מאביו שתי שנים.**כלומר, יורם אבי אחזיה מת כשהוא בן ארבעים שנה (כמבואר בדה"ב כ"א, כ'), וכיצד אפשר לומר (שם כ"ב, ב') שאחזיה בנו היה בן ארבעים ושתים שנה במלכו. וברש"י מ"ב ט', כ"ט, ובמיוחס לרש"י דה"ב כ"ב, ב', הביאו את הקושיא ואת התירוץ בשם סע"ר והתוספתא דסוטה, ועיין רד"ק שם ומ"ב ח', כ"ו.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 12:3:3
[Tosefta Kifshutah on Sotah 12:3:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/12:3:3)

38-42. **אלא כיון שהשיא אסא מלך יהודה את בתו של עמרי מלך ישראל ליהושפט בנו לאשה, נגזרה על מלכות בית דוד שתכלה עם בית אחאב וכו'.**וכ"ה בד, בכי"ע, בילקוט, בסע"ר וברש"י ובמיוחס לרש"י הנ"ל, ובסע"ר רפי"ז, ל"ה ע"ב. וכבר העיר רש"י (ובמיוחס לרש"י) הנ"ל: בכל המקרא לא מצינו שנשא יהושפט את בת עמרי, אך מצאתי (דה"ב י"ח, א'): **ויתחתן לאחאב**, ושמא זו היא אחותו שנשא,⁷ ובשנת ל' ואחת לאסא נשאה, שנאמר בשנת **ל"א לאסא מלך עמרי** (מ"א ט"ז, כ"ג) וכו'. וברד"ק מ"ב ח', כ"ו ממשיך: ומשנת ל"א לאסא עד שמת אחזיה מלך יהודה מ"ב שנים, כיצד תשע שנים לאסא (כלומר שהרי אסא מלך מ"א שנה, כמבואר בדה"ב ט"ז, י"ג) וכ"ה ליהושפט (מ"א כ"ב, מ"ב) הרי ל"ד, ושמנה שנים ליהורם (מ"ב ח', י"ז, דה"ב כ"א, כ'), הרי מ"ב. ועיין בס' חסידים סי' תתתתש"א, עמ' 460, שם סי' תתקפ"ט, עמ' 244.
ונראה שחז"ל פירשו "בן ארבעים ושתים שנה אחזיהו במלכו" שמלכותו חלה בארבעים ושתים שנה של הגזירה, שהיה בן תקופת ארבעים ושתים שנה, דוגמת "אלוליים" שבמשנת בכורות פ"ט סמ"ה, שקראו להם "בני אלול" (ירושלמי ר"ה פ"א סה"א, נ"ו ע"ד, שקלים פ"ג סה"א, מ"ז ע"ב), או שבמלכו היה ראוי לארבעים ושתים שנה של הגזירה (דוגמת "בן מות", "בן הכות הרשע", וכמו שמצוי בלשון חכמים), וכמו שממשיך הספר: **גם הוא הלך בדרכי אחאב** וכו', וכמו שמסיימת התוספתא: **ומאלים היתה תבוסת אחזיהו**. ובאמת באותו יום כלה בית אחאב גם ביהודה, ולא נשארה אלא עתליהו, וכבר לא היתה בת בנים, וראו אז בעליל שלא יהא שריד לבית אחאב. ואף מבית דוד לא נשאר אלא יואש בן אחזיה מאשתו צביה מבאר שבע (דה"ב כ"ד, א'). ועיין בבלי סנהדרין צ"ה ב'.
ואין להתפלא על פירוש חז"ל כאן, שהרי כבר אמרו (וי"ר פ"א, ג'): לא ניתן ספר דברי הימים אלא לידרש. ובבבלי מגילה י"ג א': ר' שמעון בן פזי כי הוה פתח בדברי הימים אמר הכי, כל דבריך אחד הם (עיי"ש בפירש"י, והכוונה ג"כ שהם אחד גם עם ספר מלכים) ואנו יודעין לדורשן, ועיין בהערות ר"מ מרגליות שם, עמ' ח'. ועיין מ"ש לעיל, שורה 7–11, ד"ה ונראה לי בפירושו.

footnotes:
⁷ וצ"ל שיהורם בן יהושפט בן מאשה אחרת היה, עיין מ"ב ח' י"ח. דבהי"ב כ"א, ו', כ"ב, ב'.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 12:4:1
[Tosefta Kifshutah on Sotah 12:4:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/12:4:1)

45-47. **כיוצא בו, כולם נתיחסו בימי יותם מלך יהודה ובימי ירבעם בן יואש מלך ישראל.**בפסוק (דה"א ה', י"ז) חסר "בן יואש". ובכי"ע: בימי יותם **בן עוזיהו** ובימי ירבעם מלך ישראל. ובסע"ר ספי"ט, ל"ט ע"ב, הובא הפסוק כלפנינו במקרא. ונראה שהתוספתא לא נקטה את הפסוק כמו שהוא, אלא שהוסיפה את שמות האבות דרך ביאור.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 12:4:2
[Tosefta Kifshutah on Sotah 12:4:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/12:4:2)

48-49. **והלא עוזיהו קבר את ירבעם ועוד שלשה מלכים אחריו.**וכ"ה בד, כי"ע וילקוט דברי הימים ריש רמז תתרע"ז הנ"ל. וכ"ה בסע"ר הנ"ל, ועיי"ש בהערת רטנר, הערה כ"ה, ודבריו אינם מדוייקים. ובאמת קבר עוזיהו ארבעה מלכים אחרי ירבעם בן יואש, שהרי ירבעם מת בשנת שלשים ושמנה לעוזיהו (מ"ב ט"ו, ח'), ופקחיהו בן מנחם נהרג בשנת חמשים ושתים לעוזיהו (מ"ב שם ט"ו, כ"ז), והרי בנתים היו ארבעה מלכים בישראל אחרי ירבעם שמתו בימי מלכותו של עוזיהו, והם: זכריהו בן ירבעם (מ"ב ט"ו, ח'), שלום בן יבש (שם ט"ו, י"ג), מנחם בן גדי (שם ט"ו, י"ד), פקחיה בן מנחם (שם ט"ו, כ"ז), אלא שלא חשב את שלום בן יבש משום שלא מלך אלא ירח ימים (שם ט"ו, י"ג).


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 12:4:3
[Tosefta Kifshutah on Sotah 12:4:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/12:4:3)

50-52. **אלא כל אותן עשרים וחמש שנה שהיה עזיה המלך מצורע, יותם בנו על בית המלך שופט את עם הארץ.**וכ"ה ("עשרים וחמש שנה") בד. וכן ביוחסין השלם, ט' ע"ב: והיה כ"ה שנים מצורע, כדאיתא בתוספתא. וכן בסע"ר ספי"ט הנ"ל: אלא כל כ"ה שנה וכו'. ובכי"ע: מלמד שכל אותן שנים⁸ שהיה עוזיהו מצורע, יותם בנו שפט (ע'ם') את עם הארץ. וכן הגירסא בילקוט הנ"ל, אלא ששם: שפט את הארץ. וכן, כנראה, היתה הגירסא גם בכי"ע, והוסיפו אח"כ "עם" שלא במקומו, ומחקוהו והכניסוהו במקומו ע"פ המקרא. והתוספתא כאן ובסע"ר הנ"ל נקטו את לשון הכתוב בדה"ב כ"ו, כ"א, ולא את לשון הכתוב במ"ב ט"ו, ה'. ועיין באבות דר"ן נו"ב פט"ז, י"ח ע"ב, ובהערה ו' שם.
ובסדר עולם הנ"ל פי"ט הנ"ל, ל"ט רע"ב, מוכיח מן החשבונות שבכתובים שעוזיהו נתנגע בשנת עשרים ושבע למלכותו (עיין רש"י ישעי' ז', ח'), ומכיון שמלך חמשים ושתים שנה (מ"ב ט"ו, ב') הרי היה מצורע עשרים וחמש שנה. ובפי' חרד"ק מ"ב ט"ו, א': ובדברי רז"ל ג"כ⁹ יותם לא היה לעוזיהו אלא בימי חלוטו וכו'. ובפי' הראב"ד לתו"כ הנ"ל (בהערה 8) מביא את סע"ר הנ"ל, ומוכיח מן החשבונות שלא מלך יותם אלא לי"ב שנים אחר מיתת ירבעם וכו' ומסיק: והא דאמרינן כל אותם שנים שנתנגע עוזיהו היה בנו יותם שופט, כל אותם שנים לאו דוקא, שהרי משנתנגע עוזיהו נולד יותם.

footnotes:
⁸ וכן היתה הגירסא לפני הראב"ד גם בסע"ר, עיין בפירושו לתו"כ מצורע סוף פרשה א', ע"א ע"א. עיי"ש היטב.
⁹ תוספתא נגעים פ"ה ה"ו, תו"כ מצורע סוף פרשה א', ע"א ע"ב, בבלי מו"ק ז' ב'.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 12:5:1
[Tosefta Kifshutah on Sotah 12:5:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/12:5:1)

52-53. **עד שלא נגנז אליהו וכו'.**וכ"ה בד ובילקוט מלכים רמז רכ"ד בשם התוספתא. ובכי"ע: עד שנגנז אליהו וכו', והיא היא. והלשון "נגנז אליהו" גם בסע"ר פי"ז, ל"ו ע"א: ובשנה השנית לאחזיה נגנז אליהו, ולא נראה עד שיבוא מלך המשיח ונראה, ונגנז שניה ואינו נראה, עד שיבוא גוג ומגוג, ועכשיו הוא כותב מעשה כל הדורות כלם, ועיין בהערות ר"ד רטנר שם על לשון זו. וכן להלן שם (ל"ז ע"א): כבר היה לאליהו שבעה שנים משנגנז.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 12:5:2
[Tosefta Kifshutah on Sotah 12:5:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/12:5:2)

53-54. **היתה רוח הקדש מרובה בישראל.**בפתיחה לרו"ר סי' ב': **עצלה תפיל תרדמה** (משלי י"ט, ט"ו), ע"י שנתעצלו ישראל מלעשות תשובה בימי אליהו **תפיל תרדמה**, רבתה הנבואה. רבתה ואת אמרת תפיל (כלומר, אתמה). כמד"א נפל שעריהון דפוריא¹⁰ וכו', ששים רבוא נביאים עמדו להם לישראל בימי אליהו וכו', עיי"ש הטעם, ובסע"ר פי"ט, ובהערה ט"ז שם. ועיין שהש"ר פ"ד י"א, ואיכ"ר ספ"ד.

footnotes:
¹⁰ ופירש הרד"ל שהכוונה שנפל שער הפירות, הוזלו הפירות מחמת ריבויים, ואף יוקר הנבואה נפל מחמת ריבוייה. ועיין על משמעות זו של נפל במחברתי ספרי זוטא, עמ' 114, הערה 116.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 12:5:3
[Tosefta Kifshutah on Sotah 12:5:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/12:5:3)

64. **מר' ושני' עמ' על הירדן.**וכן בכתוב (מ"ב ב', ז'): מרחוק, ושניהם עמדו על הירדן. ובד בשיבוש: מר' וחנו עמו על הירדן. ובכי"ע ובילקוט הנ"ל: מרחוק ועברו את הירדן, והוא ע"פ תוכן הכתובים (שם ב', ח'), אלא שהלשון מטעה ונראה ממנה כאילו בני הנביאים עברו את הירדן. ובצילום כי"ו אשר לפניי אינו נראה סימן הקיצור על המלה "ושני", אבל ברור שיש כאן סימן קיצור בדומה למלה שלפניה ושלאחריה.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 12:5:4
[Tosefta Kifshutah on Sotah 12:5:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/12:5:4)

65. **יכול מפני שהן מועטין וכו'.**סע"ר פכ"א, מ"ו ע"א.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 12:5:5
[Tosefta Kifshutah on Sotah 12:5:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/12:5:5)

66-67. **יכול מפני שהן קטני'.**כ"ה בד. ובכי"ע: יכול קטנים, ובכי"ו בטעות: קטנה. ובילקוט הנ"ל: יכיל הדיוטי'. ובסע"ר הנ"ל: יכול מפני שהם הדיוטות.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 12:5:6
[Tosefta Kifshutah on Sotah 12:5:6](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/12:5:6)

69-71. **אדונינו לא אמרו, אלא אדוניך, מלמד שכולם חביריו של אליהו היו, והיו שקולין כנגד אליהו.**וכ"ה בסע"ר פי"ט, מ"ו ע"א, בכי"א, עיי"ש הערה ט"ו (השנייה). וכן ברש"י (מ"ב ב', ג'): **את אדוניך**. ולא אדונינו, מלמד שהיו שקולים כאליהו. ובכי"ע כאן ובילקוט הנ"ל: מלמד שהיו חכמ' כאליהו. ובסע"ר הנ"ל (בפנים הספר): מלמד שכלם גדולים כאליהו ושקולים כאלישע.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 12:5:7
[Tosefta Kifshutah on Sotah 12:5:7](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/12:5:7)

75. **איפשר לבני אדם אמש הוא אומ' וכו'.**רש"י מ"ב ב', ט"ז. ולהלן שם (ב', י"ז) מסיים רש"י: כל זה ראיתי בתוספתא דסוטה, והוא עונה אף על פסוק זה.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 12:5:8
[Tosefta Kifshutah on Sotah 12:5:8](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/12:5:8)

81-82. **מה ת"ל עד בוש כדי מלמד שהיה בין שניהם.**הפער שבכ"י מוכיח שחסרה כאן מלה, ושמא צ"ל: עד בוש, כדי [בישות],¹¹ מלמד שהיה **בייש** (=באיש) **מהם**¹² כלומר שחלה מחמתם, מהפצרתם ("ויפצרו בו"). ובבבלי ברכות ל"ב א': מלמד שעמד משה בתפלה לפני הקב"ה עד שהחלהו.¹³ ופירש"י: **הפציר** בו, אנויי"ר (ennuyer) בלע"ז, כלומר, עד שהטריד והטריח עליו.
ובד: עד בוש מלמד שהיה בוש מהם. אבל קשה להבין מהו ההבדל בין לשון זו ובין ה"דבר אחר" שאח"כ. ובכי"ע ובילקוט חסר כל זה לרבות המלים "דבר אחר" שלהלן. ועיין להלן בשם רש"י, ונראח קצת שאף לפניו חסר כ"ז, כגי' כי"ע וילקוט.

footnotes:
¹¹ כלומר, באישות, מחלה, ותז"ל דרשו "בוש" מן הארמית "באש", לחלות. ועיין בדרשות על המלה "בושש" בב"ר ספי"ח, עמ' 168, ובמקבילות שצוינו שם.
¹² ונפרדה המי"ם לנו"ן ויו"ד, ונמשכה השי"ן מן המלה שלפניה.
¹³ ועיין דק"ס שם, עמ' 169, הערה ג'.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 12:5:9
[Tosefta Kifshutah on Sotah 12:5:9](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/12:5:9)

83-85. **מה ת"ל עד בוש, מלמד שנתבייש מהן, כדי שלא יאמרו אינו רוצה להקביל פני רבו.**ברש"י (מ"ב ב', י"ז): **עד בוש**. נתבייש מהם שלא יאמרו אינו רוצה להקביל פני רבו, לפי שנטל גדולתו אינו רוצה שישוב. כל זה ראיתי בתוספתא דסוטה. והנה פיסקא זו מן התוספתא היא המשך מדברי רש"י בפסוק ט"ז, ומזה נראה קצת שאף לפני רש"י חסר הלשון הראשון, והיתה לפניו נוסחת כי"ע, כרגיל אצל חכמי צרפת, עיין מ"ש במבוא לתוספתא כפשוטה ח"א, סוף עמ' י"ט. אבל פשיטא שאפשר לומר שרבינו קיצר.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 12:6:1
[Tosefta Kifshutah on Sotah 12:6:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/12:6:1)

85-86. **כל זמן שהיה אלישע קיים לא היו גדודי ארם באין בגבול ישראל וכו'.**בסע"ר ספט"ז: ולא זזו מלכי ארם להיות סוטנים לישראל עד מות אלישע.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 12:6:2
[Tosefta Kifshutah on Sotah 12:6:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/12:6:2)

87-88. **וימת אלישע ויקברוהו וגדודי מואב יבאו בארץ בא שנה.**וכ"ה במקרא (מ"ב י"ג, כ'). ובד: יבאו בארץ ישראל. ובכי"ע: משמת מהו אומ' **וגדודי ארם באו לארץ** (ואין פסוק כזה). ועיין בסע"ר שם.