## Tosefta Kifshutah on Sotah Chapter 3 ###### Tosefta Kifshutah on Sotah 3:1:1 [Tosefta Kifshutah on Sotah 3:1:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/3:1:1) 1-2. **היה ר' מאיר אומ' מניין אתה אומ' וכו'.**בילקוט המכירי תהלים פק"ו, ה"ב, עמ' 164: תוספתא היה ר' מאיר אומר מנין שבמדה (כגי' כי"ע) וכו'. וכל הברייתא שלנו בירושלמי פ"א ה"ז, י"ז ע"א, בבבלי ח' ב',¹ מדרש תהלים פפ"א, הוצ' בובר, עמ' 364, במ"ר פ"ט, כ"ד. ותחילת הברייתא גם בבבלי סנהדרין ק' א'. footnotes: ¹ בכי"מ, באגדות התלמוד ועוד לנכון: ר' מאיר. אבל בהוצ' שלנו: ר'. עיי"ש בגליון, והוא חילוף מוטעה רגיל מאד. ###### Tosefta Kifshutah on Sotah 3:1:2 [Tosefta Kifshutah on Sotah 3:1:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/3:1:2) 2-3. **שבמדה שאדם מודד, בה מודדין לו.**משנתנו פ"א מ"ז, מכילתא בשלח, פתיחתא, סוף עמ' 78, שם עמ' 81, ספרי בהעלותך פיס' ק"ו, עמ' 105, מגילה י"ב ב', פסיקתא רבתי פל"ט, הוצ' רמא"ש קס"ה ע"ב. ועיין בבלי סנהדרין צ' א'. ועיין בציונים שציינתי בס' היובל לכבוד ר"ל גינזבורג, עמ' רס"ג, הערה 106, עיין מש"ש, ועיין מ"ש ר"א אורבך בספרו חז"ל, פרקי אמונות ודעות, עמ' 387, הערה 63. ###### Tosefta Kifshutah on Sotah 3:1:3 [Tosefta Kifshutah on Sotah 3:1:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/3:1:3) 3. **שנ' בססאה וכו'.**בד, כי"ע ובמקבילות הנ"ל (שו' 1): בסאסאה. וכ"ה בפסוק. ופירש"י: בתוך אותה סאה עצמה, כשאתה משלחה לאבדון תריבנה. ###### Tosefta Kifshutah on Sotah 3:1:4 [Tosefta Kifshutah on Sotah 3:1:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/3:1:4) 5-6. **מנין מדד בקב, וחצי קב, תרקב, וחצי תרקב.**בכי"ע: מנין לרבות תרקב וחצי תרקב. וכ"ה בירושלמי ובבבלי הנ"ל. ###### Tosefta Kifshutah on Sotah 3:1:5 [Tosefta Kifshutah on Sotah 3:1:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/3:1:5) 6-7. **רובע, וחצי רובע, תומן, ועוכלה.**כ"ז חסר בכי"ע, אבל ישנה בד, ובמקבילות. ועיין להלן ב"ב פ"ה ה"י, וברשב"ם שם פ"ט ב'. ועיין ערך מלין של רח"י שעפטיל ערך עוכלא וערך תומן. ###### Tosefta Kifshutah on Sotah 3:1:6 [Tosefta Kifshutah on Sotah 3:1:6](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/3:1:6) 11-12. **מצטרפות לחשבון גדול, ת"ל אחת לאחת וכו'.**ועיין בירושלמי הנ"ל (בשם "דבר אחר") ובבית תלמוד של ווייס ח"ד, עמ' 15 ועמ' 105. והפתגם (לעניין חומריות) אצל Hesiodus בספרוOpera et Dies 361–362. והסופרים היונים השתמשו בו² לעניין זכויות ומדות טובות (נגד הסטואיקנים), וחז"ל לעניין עבירות. footnotes: ² עיין, לדוגמא, ב-Moralia של פלוטרכוס 76c, ועוד. ###### Tosefta Kifshutah on Sotah 3:2:1 [Tosefta Kifshutah on Sotah 3:2:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/3:2:1) 12-13. **וכן אתה מוצא בסוטה וכו'.**בבלי ובמ"ר הנ"ל. ###### Tosefta Kifshutah on Sotah 3:2:2 [Tosefta Kifshutah on Sotah 3:2:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/3:2:2) 14-15. **היא עמדה לפניו, כדי שתהא נאה לפניו.**וכ"ה בד. ובמ"ר הנ"ל: כדי שתהא נאה בעיניו. ובבבלי הנ"ל: היא עמדה על פתח ביתה ליראות לו. ובאגדות התלמוד: על פתח ביתו לראותו. אבל בכי"ע כאן חסרות המלים "כדי שתהא נאה לפניו", וכן נכון ויש לפנינו תוספת באור. והיא עמדה לפניו כדי להראות את גיזרתה ואת קומתה, ולפיכך כהן מעמידה לפני הכל להראות קלונה. ###### Tosefta Kifshutah on Sotah 3:3:1 [Tosefta Kifshutah on Sotah 3:3:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/3:3:1) 18. **היא פירסה לו סדין וכו'.**וכע"ז בד. וכן בכי"ע: היא פירסה סדין וכו'. וכנראה שצ"ל: היא פירסה סד[ר]ין (=סודרין, σουδάριον) וכו'. ובבבלי ובמ"ר רבה הנ"ל: היא פרסה לו (במדרש חסרה מלה זו) סודרין נאין על ראשה וכו'. ובבבלי כי"מ: היא פירס' לו **סדינין** וסודרין נאי' על ראש' וכו'. ###### Tosefta Kifshutah on Sotah 3:3:2 [Tosefta Kifshutah on Sotah 3:3:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/3:3:2) 19. **לכך כהן נוטל כפה מעל ראשה וכו'.**וכ"ה ("כפה") גם בכי"ע, בבבלי ובמ"ר הנ"ל. ובד בטעות: **צפה**, ובד"ה: **צעיפה**! ועיין לעיל פ"א ה"ז, שו' 33 ובהערה 18 שם. ועיין ר"מ פ"ג מה' סוטה סה"ה ולהלן שם הי"א, ופירושו שמתחילה משאיר את הכיפה על ראשה, ואח"כ כשעמדה בדבריה מסירה ומגלה את ראשה. ###### Tosefta Kifshutah on Sotah 3:3:3 [Tosefta Kifshutah on Sotah 3:3:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/3:3:3) 20. **ומניחה תחת רגליו.**וכ"ה גם בכי"ע. ופשיטא שאין לחשוש משום בגדי ע"ה שהם מדרס לפרושים,³ שהרי הוא אוחז בבגדיה כדי לקורעם, ונוטל את הכיפה ביד, משום שבוודאי היו מטהרים את האשה ובגדיה מכל טומאה, שהרי היא נכנסת לעזרה לתנופה. ולפי זה ברור שאין הכהן המשקה צריך לעמוד על הרצפה בשעה שהוא מתעסק בסוטה מחוץ לעזרה. אבל בבבלי ובבמדבר רבה הנ"ל (פ"ט סי' כ"ד): תחת **רגליה**. footnotes: ³ ואפילו בכפה שהיא מקבלת טומאת מדרס, עיין בס' משנה אחרונה לזבים פ"ד מ"א. ובתס"ר ח"ג (כלים), עמ' 77, שו' 23. ###### Tosefta Kifshutah on Sotah 3:4:1 [Tosefta Kifshutah on Sotah 3:4:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/3:4:1) 24-25. **היא הראתו באצבעה וכו'.**וכ"ה בד. ובכי"ע חסרה בבא זו. ובבבלי הנ"ל: היא הראתה לו באצבע וכו'. ובבבלי כי"מ: היא הראתה לו באצבעותיה וכו', וכ"ה במ"ר הנ"ל, ואף כאן, כנראה, הנכון כלפנינו, והכוונה שהיא ייחדה אותו כאחד מיוחד, כלומר, זה הוא! עיין מ"ש על ב"ז בס' עלי עין (סה"י לכבוד שוקן), עמ' 78 ואילך. ובירושלמי ברכות ספ"ב ומקבילה בירושלמי ב"ב פ"ה, ט"ו ע"א: מי הוא זה שמראה עצמו באצבע, עיין מ"ש בס' הנ"ל. ###### Tosefta Kifshutah on Sotah 3:4:2 [Tosefta Kifshutah on Sotah 3:4:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/3:4:2) 26. **היא הראתו את בשרה וכו'.**בבא זו חסרה בבבלי ובבמ"ר הנ"ל. ובמשנתנו פ"א מ"ה: עד שהוא מגלה את לבה. ובכי"ע באה בבא זו אחרי הבבא הסמוכה, וכבר ידוע שנדידה ממקום למקום בכ"י הוא סימן להוספה. ###### Tosefta Kifshutah on Sotah 3:4:3 [Tosefta Kifshutah on Sotah 3:4:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/3:4:3) 28-29. **היא חגרה לו בציצים וכו'.**בד בטעות: בפינים. ובכי"ע: בציצין. ובבבלי ובבמ"ר הנ"ל: היא חגרה לו בצלצול וכו', וכ"ה בבבלי לעיל ח' ב'. ובכי"מ ט' א': היא חגרה לו **בצלצלין**. וקרוב לוודאי שצ"ל בתוספתא: בציצ[ל]ין, ובספרות א"י בא תכופות "צוצלין" במקום "צלצלין", עיין מ"ש בירושלמי כפשוטו, סוף עמ' 516 ואילך. והיא חגורה המיוחדת בעיקר לנשים, עיין ערוך השלם ערך צלצל (ג'). ###### Tosefta Kifshutah on Sotah 3:4:4 [Tosefta Kifshutah on Sotah 3:4:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/3:4:4) 29-30. **מביא חבל מצרי וקושר למעלה מדדיה.**משנתנו פ"א מ"ו. ובבבלי ח' ב' רוצה ללמוד מברייתא זו שחבל מצרי מעכב, והסיקו: תניתוה ואח"כ מביא חבל המצרי וקושר לה למעלה מדדיה, כדי שלא ישמטו בגדיה מעליה. ופירש"י: תניתוה. דעיקר הבאתו אינו אלא כדי שלא ישמטו. ברם נראה שיש כאן מחלוקת של תנאים, שכן אמרו בספרי זוטא (נשא ה', י"ח), עמ' 235: ר' אליעזר אומר שני חגורים היה חוגרה אחת למעלה מדדיה, ואחת למטה מדדיה. ולפ"ז היתה חגורה אחת כדי שלא ישמטו בגדיה מעליה, והשניה כדי לבזותה. ###### Tosefta Kifshutah on Sotah 3:4:5 [Tosefta Kifshutah on Sotah 3:4:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/3:4:5) 30-31. **וכל הרוצה בא ורואה.**בד: וכל הרוצה ל(ה)ראו' בא ורואה. בבא זו חסרה בכי"ע ובבבלי ובמ"ר הנ"ל. ולפנינו הוא סיום של משנתנו פ"א מ"ו הנ"ל, וכגירסת נוסחת א"י במשנתנו. ###### Tosefta Kifshutah on Sotah 3:4:6 [Tosefta Kifshutah on Sotah 3:4:6](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/3:4:6) 34-35. **היא האכילתו מעדנים, לפיכך מנחתה מאכל בהמה.**בבבלי ובמ"ר הנ"ל. היא האכילתו מעדני עולם לפיכך וכו'. וכ"ה בבבלי ט"ו רע"ב, ולאפוקי מדר"ג במשנתנו רפ"ב. ועיין מ"ש מהרי"ן אפשטין במבואות לספרות התנאים, סוף עמ' 402 ואילך, שם עמ' 404, על מדרשו של פילון.⁴ footnotes: ⁴ עיי"ש, עמ' 398. דברי מהרי"ן אפשטין "וא"כ אפשר שפילון שמע מדרש זה בירושלים" אינם מחוורים, וכל המדרש שם טיפוסי הוא לדרשנותו של פילון, ולא היה זקוק לעלות לירושלים כדי לשומעו מחז"ל. ###### Tosefta Kifshutah on Sotah 3:4:7 [Tosefta Kifshutah on Sotah 3:4:7](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/3:4:7) 36. **יינות משובחין וכו'.**המלה "משובחין" חסרה בד ובכי"ע, וישנה בבבלי ט' א' ובבמ"ר הנ"ל. ###### Tosefta Kifshutah on Sotah 3:4:8 [Tosefta Kifshutah on Sotah 3:4:8](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/3:4:8) 38. **במקידה של חרס.**וכ"ה בד. וכ"ה בבבלי ט' א', ל"ב ב', ובבמ"ר הנ"ל פ"ט סי' ט"ו וסי' כ"ד. אבל בכי"ע: **בכלי** חרס. ובירושלמי פ"ב ה"ב, י"ז ע"ד: אית תניי תני בכלי חרש, **לא** במקידה, אית תניי תני אפילו במקידה וכו'. ובמשנתנו פ"ב מ"ב: פיילי של חרס, ובתו"כ מצורע פ"א ה"ד, ע' ע"ג (לעניין מצורע): אי חרס, יכול מקידה, ת"ל כלי, הא כיצד זו פיילי של חרס. ועיין מ"ש ר"י בראנד בספרו כלי החרס וכו', עמ' שכ"ב-שכ"ד, ובהערות שם, ומ"ש מהרי"ן אפשטין במבואות לספרות התנאים, עמ' 398. ###### Tosefta Kifshutah on Sotah 3:5:1 [Tosefta Kifshutah on Sotah 3:5:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/3:5:1) 40-41. **ואינה [יודעת] שהיושב וכו'.**כ"ה בד, ובכי"ו נשמטה המלה "יודעת". ובכי"ע: והיושב בסתר וכו', וחסר שם "ואינה יודעת". וכע"ז בבבלי ובמ"ר הנ"ל. ###### Tosefta Kifshutah on Sotah 3:6:1 [Tosefta Kifshutah on Sotah 3:6:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/3:6:1) 44-45. **אנשי מבול לא נתגאו לפני המקום אלא וכו'.**וכ"ה ("אנשי מבול") גם בד ובכי"ע ולהלן פ"ד שו' 179, בכי"ו ובד. עיין מש"ש. ובמדרש במ"ר פ"ט סי' כ"ד הנ"ל: אנשי דור המבול וכו' וממשיך כמו בתוספתא, אלא שבבבות שלעיל ניסח העורך ע"פ הבבלי בסוטה, ומכאן ואילך העתיק מן התוספתא. וכל העניין בתוכנו גם בספרי עקב פי' מ"ג, הוצ' הרא"א הלוי פינקלשטין, עמ' 92 ואילך (ועיי"ש פיס' שי"ח, עמ' 361), מדרש תנאים, עמ' 36, מכילתא,⁵ שירה פ"ב, עמ' 121, מכילתא דרשב"י שם, ט"ו, א', הוצ' אפשטין-מלמד, עמ' 74, בבלי סנהדרין ק"ח א'. ועיין ב"ר פל"ו א', עמ' 334, וי"ר רפ"ה, עמ' צ"ט, פסיקתא דר"כ אחרי מות הוצ' מנדלבוים, עמ' 387. footnotes: ⁵ ומשם בתנחומא שנדפס מכבר בשלח סי' י"ב. ###### Tosefta Kifshutah on Sotah 3:7:1 [Tosefta Kifshutah on Sotah 3:7:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/3:7:1) 53-54. **אין לו עלינו טריחות אלא שתי טיפות של גשמים וכו'.**וכ"ה בד ובמדרש במ"ר הנ"ל. ובכי"ע ובקג"נ: כלום (מלה זו חסרה בקג"נ) יש לו עלינו אלא גשמים. ובספרי ובמדרש תנאים הנ"ל: טפה אחת של גשמים היא, אין אנו צריכין לה וכו'. וכע"ז במכילתא ובבבלי הנ"ל. ###### Tosefta Kifshutah on Sotah 3:9:1 [Tosefta Kifshutah on Sotah 3:9:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/3:9:1) 62-64. **ר' יוסה בן דורמסקית אומ' אנשי מבול לא נתגאו לפני המקום אלא בגלגלי עין שדומין למים וכו'.**וכ"ה בד. ובכי"ע ובקג"נ: אלא בגלגל העין שדומה למים וכו', וכ"ה במדרש במ"ר הנ"ל. וכ"ה בב"ר פל"ב, ז', עמ' 294, ובבבלי סנהדרין הנ"ל. ועיין דא"ז ספ"ט ואבות דר"ן פל"א, עמ' 92. אבל במכילתא הנ"ל: הם נתנו עיניהם עליונה בתחתונה, כדי לעשות תאותם והקב"ה פתח עליהם מעינות מלמעלה ומלמטה כדי לאבדם וכו' (ומשם בתנחומא בשלח הנ"ל, בהערה 5). וכ"ה בספרי הנ"ל. ועיין במאמר ר' לוי בב"ר הנ"ל. ###### Tosefta Kifshutah on Sotah 3:10:1 [Tosefta Kifshutah on Sotah 3:10:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/3:10:1) 69-70. **אנשי מגדל לא נתגאו לפני המקום וכו'.**וכ"ה במקורות הנ"ל, ובבבלי סנהדרין חסרה בבא זו. ובמקורות חז"ל הדיבור הרגיל הוא "דור הפלגה". ובכ"י מדרש חכמים של הספרי עקב (עמ' 93) הנ"ל הגירסא היא: וכן אתה מוצא בדור הפלגה שלא מרדו בהקב"ה אלא מתוך שובע וכו'. וכן במכילתא הנ"ל בדפוסים: באנשי מגדל **ובאנשי דור הפלגה** וכו', ואין כאן אלא הוספה של גירסא "מתוקנת", כמו במדרש חכמים הנ"ל. ###### Tosefta Kifshutah on Sotah 3:10:2 [Tosefta Kifshutah on Sotah 3:10:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/3:10:2) 75-76. **ואין ישיבה אלא אכילה ושתייה.**כ"ה בד, בכי"ע, בקג"נ ובמדרש במ"ר הנ"ל. ובכי"ו חסרה המלה "ושתייה" בטעות. ובספרי עקב ובמדרש תנאים הנ"ל: ואין ישיבה **האמורה כאן** אלא אכילה ושתיה וכו'. והיא גירסא נכונה, עיין ספרי ריש פרש' בלק ובציונים שם, ובב"ר פל"ח ז', עמ' 356. ###### Tosefta Kifshutah on Sotah 3:11:1 [Tosefta Kifshutah on Sotah 3:11:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/3:11:1) 80. **אנשי סדום לא נתגאו וכו'.**במ"ר הנ"ל, מכילתא וספרי הנ"ל, בבלי סנהדרין ק"ט א', פסיקתא דר"כ פרש' אחרי מות, הוצ' מנדלבוים עמ' 388. ###### Tosefta Kifshutah on Sotah 3:12:1 [Tosefta Kifshutah on Sotah 3:12:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/3:12:1) 86-89. **הואיל ומזון יוצא מארצנו, וכסף וזהב יוצא מארצנו, ואבנים טובות ומרגליות יוצאות מארצנו, אין אנו וכו'.**וכ"ה בד ובמדרש במ"ר הנ"ל. וכע"ז במכילתא ובספרי לפי מדרש תנאים הנ"ל. ובכי"ע: הואיל וכסף וזהב יוצא מארצינו אין אנו וכו'. וכע"ז בבבלי הנ"ל. ###### Tosefta Kifshutah on Sotah 3:12:2 [Tosefta Kifshutah on Sotah 3:12:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/3:12:2) 90-91. **נעמוד ונשכח את הרגל מבינותינו וכו'.**מקורות הנ"ל, פסיקתא דר"כ הנ"ל, תנחומא אחרי מות סי' א', הוצ' בובר סי' ב', קהלת רבה פ"ב, ב', מדרש "זו היא שנאמרה ברוח הקודש" אצל מאן בספרו The Bible as Preached וכו' ח"א, עמ' ס"ב. ###### Tosefta Kifshutah on Sotah 3:12:3 [Tosefta Kifshutah on Sotah 3:12:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/3:12:3) 91-94. **אמר להם המקום בטובה שהשפעתי לכם אתם משכחין את הרגל מביניכם, אני אשכח אתכם מן העולם.**כ"ה בכי"ע, ובכי"ו נשמט בט"ס. ובבמ"ר הנ"ל: אמ' להם המקו' בטובה שהטבתי לכם אתם מבקשים לשכח את הרגל מבינותיכם, אני אשכח אתכם מן העולם. ובד: אמר להו (צ"ל: להן) הקב"ה כהטיבותי (צ"ל: בטובה שהטיבותי) לכם אתם מבקשים לשכח את הרגל מבינותיכם, אני אשכח את הרגל מביניכם ואשכח אתכם מן העולם. וכע"ז במכילתא, בספרי ובמדרשות הנ"ל (וחסר שם: "אשכח את הרגל מביניכם"). ###### Tosefta Kifshutah on Sotah 3:13:1 [Tosefta Kifshutah on Sotah 3:13:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/3:13:1) 104-106. **מצרים לא נתגאו לפני המקום ברוך הוא אלא במים, שנ' ויצו פרעה וכו'.**במ"ר הנ"ל, מכילתא שירה פ"ד, עמ' 132, מכילתא דרשב"י, הוצ' אפשטין-מלמד, עמ' 83 (ועיין מכילתא הנ"ל, עמ' 123), פסיקתא דר"כ בשלח, הוצ' מנדלבוים, עמ' 178, שמות רבה פ"כ י', מדרש תהלים פכ"ב ט"ו. ועיין תו"ש ח"ח, כ"ט (פרש' שמות), עמ' מ"ז, הערה ר"ו. ###### Tosefta Kifshutah on Sotah 3:14:1 [Tosefta Kifshutah on Sotah 3:14:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/3:14:1) 110-111. **סיסרא לא נתגאה לפני המקום ברוך הוא אלא וכו'.**במ"ר הנ"ל. ועיין במכילתא הנ"ל, עמ' 123, מכילתא דרשב"י הנ"ל, עמ' 74, ועמ' 85. ###### Tosefta Kifshutah on Sotah 3:14:2 [Tosefta Kifshutah on Sotah 3:14:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/3:14:2) 111-113. **בלגיונות שאין מקבלין שכר, שנ' באו מלכים נלחמו וגו'.**הכוונה לסוף הפסוק (שופטים ה', י"ט): **כסף לא לקחו**. ומן הלשון כאן "שאין מקבלין שכר" מוכח שאין הכוונה כפירוש הרד"ק שם: "שלא היו לוקחים שום ממון מבני ישראל שהיו נופלים בידיהם, אלא היו הורגים אותם", אלא הכוונה שלא לקחו שכר מסיסרא, וכפירש"י שם: חנם באו לעזרת סיסרא ולא בקשו ממנו שכר. וכן בתנחומא מסעי סי' ו': וכל מלך שהיה מבקש לילך למלחמה היה משלח **ושוכר** מלכים אחרים בכסף שיעזרו אותו, אמר' לסיסרא אין אנו מבקשים ממך כלום, אלא נבוא **עמך בחנם** וכו'. ועיין בהוצ' בובר שם סי' ח'. וחז"ל דימו את בעלי ברית סיסרא ללגיונות של "בעלי ברית" רומי שסיפקו לה לגיונות בחנם, בניגוד לשכירים ולגיונות שנשלחו ע"י הברבריים שרומי שחדה אותם בממון. ###### Tosefta Kifshutah on Sotah 3:14:3 [Tosefta Kifshutah on Sotah 3:14:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/3:14:3) 116-117. **ולא זזו משם, ולא סנפוהו, מפני שהוא גולייר.**צ"ל: ולא **ספנוהו** וכו'. וכ"ה בד ובכי"ע ובמדרש במ"ר הנ"ל. ופירושו שאפילו חיילותיו לא כבדוהו מפני שנס ברגליו (שופטים ד', ט"ו) ונהג כמעשי המלווים את החיילות ומשרתיהם Galearii, כמו שפירש לנכון במאירי סוף נזיר: גוליירין. ר"ל **עבדים** ורגליים. ועיין במלונו של קרויס למלים שאולות מל"י ורומי.⁶ ובמדרש אבא גוריון פ"ג: ועשאוהו חרפה וקלון לכל העולם. ובמתנות כהונה ובפי' ידי משה במ"ר הנ"ל (נשא ט', כ"ד, הוצ' ראם, כ"ט רע"ג) פירשו שהכוכבים לא זזו ממסילותם, והוא כנראה ע"פ לשון התוספות בפסחים קי"ח ב': במקומן היו עומדין וכו'. ופירוש דחוק הוא. footnotes: ⁶ Vegetius (בספרו .de re militari I.10; III.6) מתאר אותם כ-lixae, משרתי הצבא. וכן בפסיקתא דר"כ. החדש הזה הוצ' מנדלבוים, עמ' 84 (ובמקבילות): וכיון שחטאו ישראל אפילו פני הגוליירין לא היה יכול להסתכל, כלומר אפילו בפני המשרתים לא היה יכול להסתכל, ומכל שכן בפני מלכי הצבאות, מלכיהון דמלאכייא. ###### Tosefta Kifshutah on Sotah 3:15:1 [Tosefta Kifshutah on Sotah 3:15:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/3:15:1) 118. **שמשון בעיניו מרד וכו'.**במ"ר ומכילתא ומכילתא דרשב"י הנ"ל, בבלי כאן ט' ב'. ובמשנתנו פ"א מ"ח: שמשון הלך אחר עיניו, לפיכך נקרו פלשתים את עיניו וכו'. ###### Tosefta Kifshutah on Sotah 3:15:2 [Tosefta Kifshutah on Sotah 3:15:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/3:15:2) 122-123. **ר' או' תחלת קלקלתו בעזה היתה וכו'.**וכ"ה במכילתא דרשב"י, סוף עמ' 74 הנ"ל, ובירושלמי כאן פ"א רה"ח, י"ז ע"א, ובבבלי ט' ב', ומשם במדרש במ"ר פ"ט, כ"ד: תני רבי אומר תחלת קלקולו וכו'. אבל במכילתא שירה פ"ב, עמ' 123, הנ"ל: ר' **יהודה** אומר תחלת וכו', וכ"ה בתנחומא בשלח סי' י"ב. אבל בכ"י מדרש חכמים של המכילתא חסרה המלה "יהודה". ###### Tosefta Kifshutah on Sotah 3:16:1 [Tosefta Kifshutah on Sotah 3:16:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/3:16:1) 124-125. **אבשלום בשערו מרד וכו'.**בבלי י' ב', במ"ר פ"ט, כ"ד. ועיין מכילתא ומכילתא דרשב"י הנ"ל. ובמשנתנו פ"א מ"ח: אבשלום נתגאה בשערו, לפיכך **נתלה** בשערו, וכ"ה ("נתלה") גם בכי"ע כאן. ###### Tosefta Kifshutah on Sotah 3:16:2 [Tosefta Kifshutah on Sotah 3:16:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/3:16:2) 128-129. **ר' יהודה הנשיא אומ' אבשלום נזיר עולם היה וכו'.**וכ"ה ("ר' יהודה הנשיא") גם בד ובכי"ע. וכ"ה בבבלי נזיר ד' סע"ב בכי"מ ובתוספות הרא"ש (בשטמ"ק) ובמדרש במ"ר פ"ט, כ"ד הנ"ל (בדפוסים). ובהוצ' שלנו בבבלי תוקן ע"פ רש"י: ר' אומר, וכ"ה באגדות התלמוד ובעין יעקב שם, וכ"ה במדרש במ"ר פ"י, י"ז. ולמעשה אין הבדל, שהרי הוא רבי הוא ר' יהודה הנשיא, וכן יוצא ברור מהמשך הסוגיא בבבלי ה' א' שהכוונה לרבי (ר' יהודה הנשיא). אבל הגירסא הנכונה בתוספתא היא בתוספות זבחים קי"ז ב': דאמרי בתוספתא ר' יהודה אומר אבשלום וכו'. וכ"ה במכילתא דר' ישמעאל, עמ' 123, הנ"ל, בכל הנוסחאות, וכן צ"ל גם במכילתא דרשב"י, עמ' 75, שהרי רבי (=ר' יהודה הנשיא) חולק עליו בסיפא. וכ"ה גם בתנחומא בשלח סי' י"ב הנ"ל. וכ"ה במדרש במ"ר הנ"ל בכ"י אוקספורד. וכן במדרש שמואל פכ"ז, ה': א"ר **יודן** אבשלום נזיר **שנים** היה וכו',⁷ והוא ר' יהודה בר' אילעי, וכן יוצא מפורש מן הירושלמי נזיר פ"א ה"ב, נ"א ע"ב: אין תימר ר' **יהודה** כרבנין? כר' הוא! הוסיף ר' יודה אבשלום נזיר עולם היה ומגלח אחת לשנים עשר חדש וכו'. ועיין מ"ש לעיל ח"ז (נזיר), סוף עמ' 507 ואילך. נמצאנו למדים שמסורת א"י היא: ר' יהודה אומר וכו', והכוונה לר' יהודה בר אילעי, אבל המסורת הבבלית היא: רבי אומר, או: ר' יהודה הנשיא אומר, והכוונה לרבינו הקדוש. ולעצם העניין אף הירושלמי מודה שר' סובר שנזיר עולם מגלח אחת לי"ב חודש, עיין שם פ"א ה"ב, נ"א ע"ב, והעתקתיו לעיל בסמוך, אבל במכילתא חולק רבי על ר' יהודה. footnotes: ⁷ שם השמטה וחסרון, עיין מ"ש להלן בפנים, ד"ה ר' נהוראי. ###### Tosefta Kifshutah on Sotah 3:16:3 [Tosefta Kifshutah on Sotah 3:16:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/3:16:3) 134-135. **ר' נהוראי אומ' אחד לשלשים היה מגלח וכו'.**וכ"ה בד. וכע"ז בבבלי נזיר ה' א' ובמ"ר פ"ט כ"ד, ופ"י י"ז, הנ"ל. ובתנחומא בשלח סי' י"ב בד"ח: ר' **נהוראי** אומר **נזיר היה** והיה מגלח אחת לשלשים יום וכו', ובד"ח גירסא "מתוקנת" שאין לה יסוד, עיין להלן. ובכי"ע כאן: ר' **יוסי** אומ' אחת לשלשים יום וכו'. ובמכילתא שירה פ"ב, עמ' 123 הנ"ל: ר' **יוסי הגלילי** אומר **נזיר ימים היה**, והיה מגלח אחת לשלשים יום וכו'. ובתנחומא בשלח סי' י"ב (בד' קושטא, וכן גם בד' מנטובה): ר' **יהודה** (צ"ל: ר"י=ר' יוסה) או' **נזיר ימים היה** והיה מגלח אחד לשלשים יום וכו'. ובמכילתא דרשב"י, עמ' 75, הנ"ל: ר' יו[סה] אומר כל שלשים יום היה מגלח וכו'. ובמדרש שמואל פכ"ז הנ"ל ישנה השמטה ע"י הדומות וצ"ל שם: אמר ר' יודן נזיר שנים היה [והיה מגלח אחת לי"ב חדש וכו'. ר' נהוראי אמר נזיר ימים היה] והיה מגלח אחת לשלשים יום, הדא הוא דכתיב **והיה מקץ ימים לימים** וכו'. ועיין להלן. ויש כאן מחלוקת בשמות התנאים. ובפירוש עצם העניין עיין מ"ש להלן, ד"ה ולעצם. ###### Tosefta Kifshutah on Sotah 3:16:4 [Tosefta Kifshutah on Sotah 3:16:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/3:16:4) 136-137. **ר' יוסה אומ' כל ערב שבת היה מגלח וכו'.**וכ"ה בד ובמדרש במ"ר בשני המקומות ובמדרש שמואל הנ"ל. ובכי"ע: ר' נהוראי או' פעם אחת בשבת, שכן הוא או' **וראשם לא יגלחו** וג'. ובמכילתא, מכילתא דרשב"י, ותנחומא הנ"ל: רבי אומר וכו'. ובקדמוניות היהודים ליוסף הכהן ס"ז, 189, כתב שהיו שערות שלו כל כך עבות שבקושי גלח אותו במשך שמונה ימים.⁸ footnotes: ⁸ ῆν το βάθος τῆς κόμης ὡς μόλις αὐτὴν ημέραις ἀποκείριν ὀκτώ. ###### Tosefta Kifshutah on Sotah 3:16:5 [Tosefta Kifshutah on Sotah 3:16:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/3:16:5) 137-138. **שכן דרך מלכים וכו'.**וכ"ה בד ובמכילתא דרשב"י (מלאכים) הנ"ל. אבל בשאר המקבילות: דרך **בני** מלכים⁹ וכו'. וכנראה שבמקבילות ניסחו ע"פ הבבלי תענית י"ז א' וסנהדרין כ"ב ב' שאמרו שם שמלך מסתפר בכל יום,¹⁰ אבל במקורות א"י לא נזכרה ברייתא זו, ואפשר ששם סברו שדינו ככהן גדול שמסתפר מערב שבת לערב שבת, עיי"ש בבבלי. ובא"י הדגישו שאבשלום נהג כמלך ולא כבן מלך. ועיין מ"ש להלן. footnotes: ⁹ בבמ"ר כי"א ובמדרש שמואל: בני המלכים. ¹⁰ ועיין בנימוקי רבינו עזריאל נזיר ה' א' ###### Tosefta Kifshutah on Sotah 3:16:6 [Tosefta Kifshutah on Sotah 3:16:6](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/3:16:6) 139-140. **כמה שנ' בכהנים וראשם לא יגלחו ופרע לא ישלחו וכו'.**וכ"ה בד, ועיין לעיל גירסת כי"ע. וטעם זה לא נזכר במכילתא, במכילתא דרשב"י, במדרש שמואל ובתנחומא הנ"ל. ובמדרש במ"ר (פ"ט כ"ד ופ"י י"ז) הנ"ל אמרו טעם זה למ"ד שמגלח אחת לשלשים יום, ועיין בבבלי נזיר הנ"ל. ואף בא"י אמרו שאין גדול פרע פחות מל' יום, כספרי נשא סוף פי' כ"ו, עמ' 32 (בבלי נזיר ו' ב') וירושלמי נזיר פ"א ה"ג, נ"א ע"ג, וכמו שלמדו גם בתענית וסנהדרין הנ"ל ועוד. ועיין בהגהות יפה עינים לסנהדרין כ"ב ב'. אבל אי אפשר לתקן את כל נוסחאות התוספתא, ונראה שהכוונה היא שנהג כמו שנוהגים הכהנים שאינם מגלחים ואינם מגדלים פרע אלא כוסמים את ראשם, ואף אבשלום כשהכביד שערו (וכלשון הכתוב "כי כבד עליו"), לא גלחו ממש, אלא היקל בתער, ואפשר שלא היה נזיר כלל, עיין מ"ש להלן. ###### Tosefta Kifshutah on Sotah 3:16:7 [Tosefta Kifshutah on Sotah 3:16:7](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/3:16:7) 141-142. **ושקל את שער ראשו מאתים שקלים באבן המלך.**וכ"ה בד, בכי"ע ובקג"נ. וכ"ה במדרש במ"ר כי"א, עיין מ"ש ע"ז להלן בסמוך, ד"ה ולפ"ז. ולעצם העניין אעפ"י שרבו הנוסחאות בשמות התנאים, הרי נוסחת התוספתא מקויימת ע"י הבבלי, במ"ר ומדרש שמואל הנ"ל.¹¹ ונראה שלא נחלק אדם מעולם על משנתנו שאבשלום נתגאה בשערו (שלא כפי' בעל ח"ד ז"ל), אלא שהגדילו את המדורה, ולא די בזה שהתגאה בשערו, אלא נדר בנזיר כדי לגדל שער, ונהג בדיוק ההפך מאותו נזיר מן הדרום שאמר (לעיל נזיר פ"ד ה"ז ומקבילות): "לא היה לך **להתגאות** (כגי' כי"ע וקג"נ) אלא בדבר שאינו שלך וכו' הרי עלי לגלחך לשמים", שזה העביר את השער שהתגאה בו וזה גידל אותו. ולשיטת רבי מעולם לא גילח אבשלום את השער אלא הקל אותו כשהכביד, כמשנת נזיר פ"א מ"ב, וכפירוש רוב הראשונים. והנה לפי מסורת המכילתא,¹² וכן סובר תנא אחד במפורש, לא היה אבשלום נזיר עולם, אלא נזיר ימים, נזיר נזיריות, והיה מגלח אחת לשלשים, ומביא ראיה מן הפסוק "מקץ ימים לימים" (ש"ב י"ד, כ"ו), ואין ימים אלא חודש (עיין ירושלמי נזיר פ"א ה"ג, נ"א ע"ג, ובבלי שם ה' א'), ודינו ככל נזיר סתם. ואבשלום גידל שער שלשים יום, וקבל נזירות כדי להתנאות בשערו, ולא לגלח כשאר בני מלכים שמגלחים מערב שבת לערב שבת, ולפיכך אין להביא ראייה מאבשלום לדיני נזיר עולם, מפני שלא היה נזיר עולם. ולפ"ז אפשר לשער שר' יוסי חולק על הכל וסובר שאבשלום לא היה נזיר כלל, שהרי הוא מביא ראייה מן הפסוק "ושקל את שער ראשו" שאבשלום לא היה נזיר כלל, שלפי ר' נהוראי היה אסור לו לעשות כן, מפני ששערו אסור בהנאה, והרי בוודאי שקל אותו לאיזה צורך שהוא (עיין בפירוש הרלב"ג במקומו). מעתה אפשר מאד שאין צורך להכניס מחלוקת בין מקורות א"י ובין הבבלי. והבבלי מביא ראייה לנזיר עולם רק מן הרישא של הברייתא, מדברי רבי. ור' נהוראי חולק וסובר שהיה נזיר ימים, ומביא ראיה מן הפסוק "כי כבד עליו", ואין כובד בפחות מל' יום, דומיא דכהנים (עיי"ש בבבלי ה' א'), וממילא "ימים לימים" פירושו שלשים יום, כשאר נזירים. ור' יוסי חולק וסובר שלא היה נזיר כלל, ו"ימים לימים" פירושו משבוע לשבוע. ולפיכך הקשה הבבלי, מה בינו לשאר אחיו, ולמה הדגיש הכתוב שהיה מגלח מימים לימים, ותירצו שאבשלום היה מקפיד שלא לגלח בפחות מז' יום, אפילו אם חל יו"ט באמצע, או שחיכה עד סמוך לסוף היום, עיי"ש. ועיין בפירושי הראשונים שהקשו על שאלת הבבלי, לפי פירושיהם שאף ר' יוסי סובר שאבשלום נזיר עולם היה, וכמו שמשמע באמת מפשוטו של הבבלי. וצ"ע.¹³ ונראה שאין חולק על הקבלה ביחס לנזיר עולם (עיין ר"מ פ"ג מה' נזירות סהי"ב ובפיה"מ נזיר פ"א מ"ב), אלא שהיו תנאים שסברו שלא למדו את הדבר מאבשלום, שהרי מן המקרא אינו מוכח כלל שאבשלום היה נזיר, אלא שפשוט נתגאה בשערו, עיין בפי' הרד"ק לש"ב י"ד, כ"ו. ור' נהוראי ור' יוסי חולקים כאן כשם שהם חולקים בסוף משנת נזיר, שר' נהוראי סובר ששמואל נזיר¹⁴ היה,¹⁵ ור' יוסי סובר ששמואל לא היה נזיר כלל. footnotes: ¹¹ ואעפ"י שברישא שם הגירסא "ר' יודן", הרי כבר ראינו שבירושלמי אמרו שאף רבי, רבי יהודה הנשיא, סובר כמותו. ¹² וכ"ה בתנחומא, וכן משמע מן הנוסח הלקוי שבמדרש שמואל. ¹³ ואינו מן הנמנע לפרש לאידך גיסא, שכל המקורות סוברים שאבשלום נזיר עולם היה, והת"ק אומר במפורש כן בכל המקומות (חוץ ממדרש שמואל, עיין להלן), והתנא השני מודה לו, אלא שלדעתו לא נזיר שנים (כמו שנוסת במדרש שמואל) היה, כלומר שהיה מגלח פעם בשנה, אלא נזיר ימים היה, והיה מנלה פעם בשלשים יום, והתנא השלישי סובר שהיה מגלח בכל ערב שבת, וכולם מודים שאבשלום נזיר עולם היה, וכפשוטה של הברייתא בבבלי. ¹⁴ נזיר עולם, כמו שמביא במאירי ד' א', הוצ' ר"א ליס כ' ע"ב, בשם תלמוד המערב. ואעפ"י שאינו לפנינו בירושלמי, מ"מ וודאי הוא שלא בדה את הדברים מלבו ומצא כן באיזה מדרש. ועיין ר"מ פ"ג מה' נזירות הט"ז. ¹⁵ ומה שהוא מביא ראייה מן הפסוק "ומורה לא יעלה על ראשו", אינו אלא לעניין ה"גזירה שוה" ששמואל נזיר היה (עיין בפירוש הרדב"ז על הר"מ פ"ג מה' נזירות הט"ז), אבל לא כשמשון שאינו מיקל כלל. ונזיר עולם אין תער עובר על ראשו ממש, אלא מיקל את השערות מלמעלה, כמו שאמרו במדרש במ"ר פ"י ה': מורה. שאין השער מתיירא אלא מן התער. שהוא מגלחו גילוח של השחתה. ###### Tosefta Kifshutah on Sotah 3:16:8 [Tosefta Kifshutah on Sotah 3:16:8](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/3:16:8) 143-144. **מה שאין בני טבריה ובני צפורי מגלחין כן.**וכ"ה בד, בקג"נ ובכי"ע (אלא ששם: "עושין" במקום "מגלחין"). ובמדרש במ"ר פ"ט, כ"ד הנ"ל בדפוסים: מגלח מערב שבת לערב שבת, שכן מצינו בבני טבריא ובני צפורי מגלחין מערב שבת לערב שבת. ושקל את שער ראשו מאתים שקלים וגו' וכו'. וכל זה "מתוקן" ע"י סופרים ת"ח, והנכון הוא בכ"י אוקספורד שם: ר' יוסי אומר מגלח היה מע"ש לע"ש שכן מצינו כן בבני המלכים מגלחין מע"ש לע"ש, **ושקל את שער ראשו מאתים שקלים באבן המלך**, מה שאין כן בבני טבריא ובבני ציפורי מגלחין כן. ואף המדרש מביא ראייה שאבשלום לא היה נזיר כלל¹⁶ ודלג על הראייה הראשונה שבתוספתא (עיין מ"ש לעיל שו' 139–140, ד"ה כמה שנ'). ומסדר התוספתא הוסיף גערה בבני טיבריא וציפורי שאינם מגלחים מערב שבת לערב שבת, שאפילו אבשלום שנתגאה בשערו היה מסתפר מערב שבת לע"ש, ובני טיבריא ובני ציפורי אפילו כאבשלום לא נהגו. ואמרו במשנתנו (תענית פ"ד מ"ח): שבת שחל תשעה באב להיות בתוכה אסור מלספר ומלכבס. ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת. ובירושלמי שם (ה"ט, ס"ט ע"ב): צפוראי נהגין חדשה טיבראי נהגין (שמא צ"ל: נהגון) שבתה. חזרון¹⁷ רבנן דטיבריא למינהוג כרבנן דציפורין. והירושלמי מוסר מנהג ישן, והחמירו אנשי ציפורי ואנשי טבריה כר' יהודה בברייתא שבבבלי שם כ"ט ב',¹⁸ ונראה שהטעם הוא מפני שהם נהגו גם בשאר הימים לספר מחודש לחודש, ולפיכך נהגו באב שלא לספר כל החודש, ואפילו בערבי שבתות לא הסתפרו, כשם שאנו נוהגים שלא לספר לכבוד השבת לפני ת"ב, משום שאין אנו נוהגים להסתפר בכל ערב שבת, עיין במ"א סי' תקנ"א סוף ס"ק י"ד.¹⁹ ובבבלי כאן י' ב': ת"ר אבשלום בשערו מרד וכו', **והיה מקץ ימים לימים אשר יגלח כי כבד עליו וגלחו ושקל את שער ראשו מאתים שקלים באבן המלך**. תנא אבן שאנשי טבריא ואנשי ציפורי שוקלים בה. ובדרך שמא ואולי יש לשער שהדברים נאמרו על דרך המליצה, והיינו מדה שאנשי טבריא ואנשי ציפורי היו מודדים בה (והשתמשו ב"שוקלים" מפני דברי הכתוב: ושקל וכו' באבן המלך) שלא היו מגלחים אלא פעם אחת בשלשים יום, כמנהגו של אבשלום, לשיטת ר' נהוראי שפירש "ימים לימים" פעם לשלשים יום. footnotes: ¹⁶ עיין מ"ש לעיל, שורה 141–142, ד"ה ולפ"ז. ואעפ"י שהיה מגלח מערב שבת לערב שבת מ"מ היה משקלו כבד מאד, מפגי שהיתה כאן מעין דוגמא של מעלה, עיין בברייתא שבבבלי כאן י' א'. ¹⁷ כ"ה בשרי"ר, עמ' 182. ולפנינו: חזרין. ¹⁸ ובבבלי שם ל' א' כולם מודים שאין הלכה כמותו. ¹⁹ אבל מה שהביא שם מהג"א, הרי החומרא נובעת מט"ס שהיתה לפני רבותינו בירושלמי, עיין עכשיו בראבי"ה ח"ב סי' תתפ"ג, עמ' 655, ובהערה 5 שם. והנכון כלפנינו "לתספורת הושבה", כסיגנון הרגיל בירושלמי, עיין ברשימה שבספר שערי תורת א"י לסוכה פ"ב, עמ' 162. ויש להוסיף שם על ירושלמי בכורים שהביא, שאף לעיל בבכורים שם: למעשר הושבה. ועצם הנחתו בירושלמי סוכה שם נכונה, שכן בתוספות סוכה כ"ז א', ד"ה הזר: למצוה חשובה, ואין צורך בהגהה, ובלשון הגליליים הושווה-הושבה. ###### Tosefta Kifshutah on Sotah 3:16:9 [Tosefta Kifshutah on Sotah 3:16:9](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/3:16:9) 144-145. **ולפי שבא על עשר פלגשי אביו וכו'.**פיסקא ממשנתנו פ"א מ"ח. ועיין בפרקי דר"א פנ"ג כ"י וורטהיימר (בתי מדרשות ח"ג, עמ' ל"ב ובהוצ' מוסד הרב קוק ירושלים תש"י ח"א, עמ' ר"מ) וכת"י שפירסם היגר בחורב אלול תש"ח, עמ' 251. ###### Tosefta Kifshutah on Sotah 3:18:1 [Tosefta Kifshutah on Sotah 3:18:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/3:18:1) 151. **סנחריב לא נתגאה לפני המקום וכו'.**במ"ר פ"ט סי' כ"ד הנ"ל (מן התוספתא), מכילתא שירה פ"ב, עמ' 123 הנ"ל, מכילתא דרשב"י שם, עמ' 75 הנ"ל, תנחומא בשלח סי' י"ב הנ"ל, בבלי סנהדרין צ"ד א'-ב', שמו"ר פי"ח ה'. ###### Tosefta Kifshutah on Sotah 3:18:2 [Tosefta Kifshutah on Sotah 3:18:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/3:18:2) 158-159. **וכולם מלכים קשורי כתרים בראשיהם.**וכ"ה בד ובכי"ע. וכן במדרש במ"ר הנ"ל (ושם: קושרי כתרים, כגי' כי"א. ובד"ק בטעות: קושרי קשרי'). ובקג"נ: כולם קשורים כתרי מלכות בראשיהם. ועיין שמו"ר פי"ח, ה', וסנהדרין צ"ה ב'. ###### Tosefta Kifshutah on Sotah 3:19:1 [Tosefta Kifshutah on Sotah 3:19:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/3:19:1) 159-160. **נבוכדנצר אמ' אין באי העולם כדי לדור ביניהם וכו',**וכ"ה ("לדור") גם בד, כאן ולהלן בסמוך. אבל בכי"ע, קג"נ ומדרש במ"ר הנ"ל כאן ובסמוך: **לשרות** וכו'. ובמכילתא, מכילתא דרשב"י ותנחומא הנ"ל בלשון אחרת: וכן אתה מוצא בנבוכדנצר במה שנתגאה בו נפרע וכו'. ושם מסיים בנגיד צור, עיי"ש. ובמדרש וי"ר ספ"ז (ובמקבילות) נענשו סיסרא, סנחריב ונבוכדנצר באש, מדה כנגד מדה.