## Tosefta Kifshutah on Sotah Chapter 7

###### Tosefta Kifshutah on Sotah 7:1:1
[Tosefta Kifshutah on Sotah 7:1:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/7:1:1)

1-4. **שבועת העדים והדייני' נאמר' בכל לשון [השביע עליהן חמשה פעמים בכל לשון] ששומעי', ואמרו לו אמן, הרי אלו חייבין.**השלמתי ע"פ כי"ע, ולפנינו, כנראה, השמטה ע"י הדומות. ומן הלשון "עליהן" משמע קצת שמדברים בשבועת העדות והשביע עליהן חוץ לב"ד חמש פעמים חייבין על כל אחת ואחת, ויש כאן קיצור ממשנת שבועות פ"ד מ"ג, ועיין בתוספות שם ל"א ב', ד"ה משביע. והלשון מגומגמת מאד.
ואם גירסת הדפוסים נכונה אנו למדים מן הברייתא שני דברים, והיינו ששבועת הדיינים נאמרת בכל לשון (עיין מ"ש להלן), ושאף על שבועת הדיינין עונה אמן, עיין בספרי נשא פיס' ט"ו, עמ' 20, ומכילתא משפטים פ"כ, עמ' 322. וכן פסק הר"מ בפי"א מה' שבועות ה"י, ומדברי התוספות בשבועות ל"ח ב', ד"ה לאתפושי, משמע שבשבועת הדיינין אינו צריך לענות אמן. ולהלן נציין לראשונים שהביאו את התוספתא שלנו.
ובמשנתנו כאן רפ"ז: אלו נאמרין בכל לשון, פרשת סוטה וכו', ושבועת העדות, ושבועת הפקדון. ואפשר היה לפרש שבועת הפקדון כשהוא נשבע מפי עצמו. אבל בירושלמי שם (פ"ז ה"א, כ"א ע"ב): ושבועת העדות ושבועת הפקדון **משביעין** אותו בלשונו. **השביען** שלא בלשונן **ואמרו אמן** הרי אילו פטורין. ובבבלי שבועות ל"ח סע"ב (והיא הברייתא שלפנינו): ת"ר שבועת הדיינין אף היא בלשונה נאמרה וכו'. ובחי' הר"י מיגאש שם: ולמיהוי **בלשון הקדש**, כדאמרינן שבועת הדיינים אף היא בלשונה נאמרה, אלא מיהו הני מילי בשבועה עצמה, אבל כשמסר הכפירה, או הטענה, להשביעו עליה, לא אצטריך לסדרה בלשון הקדש, אלא מסדרה בלשון חול, ומוצי' השבועה עליה בלשון הקדש. וכן בר"מ פי"א מה' שבועות ה"ח: ושבועת הדיינין וכו', והורו רבותי שאין משביעין שבועת הדיינין אלא בלשון הקדש. ובהי"ד שם: הדיינין שהשביעו את הנשבע בכל לשון שהוא מכיר הרי זו כמצותה וכן הורו הגאונים, אבל רבותינו הורו שאין משביעין אלא בלשון הקדש, ואין ראוי לסמוך על הוראה זו. ואע"פ שנהגו בכל בתי דינין להשבע בלשון הקדש צריך להודיע את הנשבע עד שיהא מכיר לשון השבועה וכו'. והוא בדברי הר"י מיגאש הנ"ל.
והנה במשנתנו רפ"ז הנ"ל נאמר: ואלו נאמרין בכל לשון, **פרשת** סוטה. ובמדרש במ"ר פ"ט, ריש סי' ל"ד: **ואמר אל האשה** ילמדה סדר שבועה הכהן (כ"ה בד' קושטא) דברי ר' ישמעאל. ר' יונתן אומר אם אינה שומעת לשונו יאמר לה ע"י תורגמן. ובכ"י אוקספורד שם: **למדך** סדר שבועת הכהן וכו'. ומפשוטה של לשון משמע שמלמדה בלשונה את העניין, אבל אחרי שהסבירו לה ראויה השבועה להיות בלשון הקודש, ועיין בבלי ל"ב ב'.¹ ובספרי זוטא נשא, עמ' 235: ואמר אל האשה בלשונה. אל הגנב והגזלן בלשונם. ועיין בס' מנחה חריבה ל"ג ב', ד"ה שבועת העדות, מ"ש על תשובת הרשב"א ח"א סי' תתמ"ב.
ברם כבר תפסו הראשונים (עיין להלן) על שיטת הר"י מיגאש הנ"ל מלשון הבבלי בשבועות ל"ט א': מאי אף היא בלשונה נאמרה, כדתנן אלו נאמרין בכל לשון, פרשת סוטה וכו' ושבועת העדות ושבועת הפקדון, וקאמר **נמי** שבועת הדיינין **אף היא** בלשונה נאמרה.² ושמא חסרה לפניו המלה "נמי", והדיבור "אף היא" בא לחלוק, עיין הדוגמאות שניתנו במבוא לנוסח המשנה למהרי"ן אפשטין, עמ' 1019 ואילך.
ובחי' הרמב"ן בשבועות ל"ט סע"א השיג על ר"י מיגאש מן הסוגיא הנ"ל, והוסיף: ומצאנו בתוספתא במס' סוטה פ"ז מפורש שבועת העדים והדיינים נאמרת בכל לשון כו'. וכן העתיקו את התוספתא בקיצור (ע"פ הרמב"ן) ברשב"א, ריטב"א, מאירי והר"ן על הרי"ף שם. ובחי' הר"ן שם: וכן מפור' בתוספת' במס' סוטה פ"ז שבועת העדים והדיינין נאמרה בכל לשון. שבועת הדיינין כיצד כו'. וכנראה שקיצר והשמיט את הגירסא המגומגמת שבנתים. ואם נניח שבאמת חסרו לפניו "ואמרו לו אמן הרי אלו חייבין", כשם שחסר כ"ז בבבלי שבועות ל"ח סע"ב, הרי בוודאי אין שום קושיא על הר"י מיגאש, שהרי הברייתא מפרשת מיד "באיזו צד", כלומר, לא בשבועה עצמה אנו מדברים אלא באיומן של הדיינים שהיא בכל לשון. וכן נראה מדברי הר"מ בפי"א מה' שבועות הט"ז-י"ז, עיי"ש.

footnotes:
¹ אבל עיין בלשון הספרי נשא פיס' י"ב, עמ' 18, ובירושלמי כאן רפ"ז, כ"א ע"ב.
² מכאן משמע ששבועת הפקדון ושבועת הדיינין אינן היינו הך, עיין בחי' הרמב"ן שבועות רפ"ו ל"ח ב', ועיין גם בתוספות שם ל"ט סע"א, ד"ה ואלו, ובתוספות שאנץ כאן ל"ב סע"א. אבל בר"מ פי"א מה' שבועות הי"ד: צריך להודיע את הנשבע עד שיהא מכיר לשון השבועה, ששבועת הדיינין היא שבועת הפקדון בעצמה.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 7:2:1
[Tosefta Kifshutah on Sotah 7:2:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/7:2:1)

6. **אומרין לו הוי יודע וכו'.**כל הברייתא בבבלי שבועות ל"ט א'.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 7:2:2
[Tosefta Kifshutah on Sotah 7:2:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/7:2:2)

8-9. **כל עברות שבתורה כתוב בהן ונקה וכו'.**עיין בבבלי שם ולעיל יומא פ"ד (כי"ע פ"ה) ה"ה וה"ט ובמסורת התוספתא שם.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 7:2:3
[Tosefta Kifshutah on Sotah 7:2:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/7:2:3)

10-11. **כל עברות שבתור' נפרעין ממנו וכו'.**בבלי הנ"ל בשינוי סדר. ובילקוט המכירי הושע ד', ב', מביא את הבבלי ומוסיף: וכן בתוספתא. ובתנחומא וישב סי' ב': א"ר עקיבא החרם היא השבועה והשבועה היא החרם וכו', וכל עבירות נפרעין ממנו וחרם נפרעין ממנו ומן כל הבריות וכו'. ועיין פרקי דר"א פל"ח בנוסח ד"י וכתי"י, עיין להלן שו' 27–28, ד"ה בא וראה.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 7:2:4
[Tosefta Kifshutah on Sotah 7:2:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/7:2:4)

21-25. **ובאה אל בית הגנב, זה משביע לשקר ויודע שאין לו בידו וגונב דעת הבריות. ואל בית הנשבע בשמי לשקר, כשמועו.**להלן שבועות פ"ו ה"ג (בכי"ו ובד), ירושלמי שבועות פ"ו ה"ו, ל"ז ע"א, בבלי שם ל"ט א', הנ"ל, וי"ר פ"ו, ג', הוצ' ר"מ מרגליות ז"ל, עמ' קל"ב, שם, עמ' קל"ה בשנו"ס, פסיקתא רבתי פכ"ב, הוצ' רמא"ש קי"ג ע"ב, מדרש חדש על התורה בספרו של מאן The Bible as Preached וכו', עמ' ר"י. ועיין מכילתא משפטים פט"ז, סוף עמ' 303, ובבלי שבועות ל"ט ב'.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 7:2:5
[Tosefta Kifshutah on Sotah 7:2:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/7:2:5)

27-28. **בא וראה שדברים שאין האש אוכלתן וכו'.**מקורות הנ"ל, ילקוט המכירי זכרי', עמ' 54, בשם תוספתא. ובפרקי דר"א פל"ח (בד"י ובכי"י, עיין במאסף חורב, ניו־יורק אלול תש"ח, עמ' 212): ר' עקיבא אומר החרם היא השבועה ושבועה היא חרם וכו', בא עליו החרם ומכלה אותו ואת עציו ואת אבניו וכו'. ועיין מ"ש לעיל שו' 10–11, ד"ה כל עברות, בשם התנחומא.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 7:3:1
[Tosefta Kifshutah on Sotah 7:3:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/7:3:1)

29. **אם אמ' איני נשבע פוטרין וכו'.**בבלי שבועות ל"ט א' הנ"ל.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 7:3:2
[Tosefta Kifshutah on Sotah 7:3:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/7:3:2)

33-34. **משביעי' אותו בשבועה האמורה בתורה וכו'.**כ"ה בד, וכע"ז בכי"ע. ובכי"ו בטעות: **משביעו** אותו וכו'. ובבבלי שבועות ל"ח ב' הובאה בבא זו בשם "אמר רב יהודה אמר רב", ורצו לומר שהכוונה שמשביעים אותו בשם המיוחד, כמכילתא משפטים פט"ו, עמ' 300, להלן שם פט"ז, עמ' 304, ספרי נשא פיס' ט"ו, עמ' 20 (ועיין מכילתא משפטים פ"ה, עמ' 268, ובציונים של הרח"ש הורוביץ שם). ודחו שאפשר לפרש שהכוונה היא לשבועה בנקיטת חפץ, כשם שנשבע אליעזר לאברהם, עיי"ש.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 7:3:3
[Tosefta Kifshutah on Sotah 7:3:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/7:3:3)

35-36. **אומ' לו הוי יודע שלא על תנאי שבלבך וכו'.**בבלי הנ"ל, לעיל שם כ"ט א', נדרים כ"ה א'. ובירושלמי פ"ז ה"א, כ"א סע"ב (נדרים פ"ג סה"א, ל"ז ע"ד): דתני שבועת הדיינים כתניין שבלבינו, לא כתניים שבלבכם. א"ר יודן חזקה כתניין שבלבו הוא משביעו, ולמה הוא מתנה עמו, מפני ההדיוטות שלא יאמרו יש תניין בשבועות. ובבבלי נדרים הנ"ל (ושבועות כ"ט א') פירשו שהתנאי הוא שמא יערים מקודם ויקרא לחתיכות עץ מעות, או משום קניא דרבא וכדומה. אבל בא"י סברו שבכלל אין תנאי בשבועות ואינו יכול להתנות מתחילה, ולא להערים, ואף שאין כאן שבועת שקר, הרי יש כאן שבועת שוא, עיין מ"ש לעיל ח"ז (נדרים), עמ' 414 ואילך. ואף בעובדא כעין קניא דרבא, אפילו אם קפץ ונשבע (עיין תוספות שבועות כ"ט ב', ד"ה קניא), עובר משום שבועת שוא, עיין בפסיקתא רבתי כ"ב, הוצ' רמא"ש, קי"ג ע"א, ובהערה ס"ה שם, ובהערה נ"ה (קי"ב סע"ב). ועיין וי"ר פ"ו, ג', הוצ' ר"מ מרגליות ז"ל, עמ' קל"ב בשנו"ס.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 7:3:4
[Tosefta Kifshutah on Sotah 7:3:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/7:3:4)

37-38. **אלא על תנאי שבלבבנו.**בבבלי נדרים ושבועות הנ"ל: שלא על דעתך אנו משביעים אותך אלא על **דעתנו**³ ועל דעת ב"ד.

footnotes:
³ בהוצאות שלנו בשבועות ל"ט א': על דעת המקום, והיא אשגרה מלמטה שם, עיין מ"ש להלן בפנים.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 7:3:5
[Tosefta Kifshutah on Sotah 7:3:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/7:3:5)

41. **אלא על תנאי שבלבי.**בד: שבלבנו. ובכי"ע: אלא על תנאין שלי. ובבבלי הנ"ל: אלא על **דעת המקום** ועל דעתי וכו'. ועיין בתוספות שבועות כ"ט סע"א.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 7:3:6
[Tosefta Kifshutah on Sotah 7:3:6](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/7:3:6)

41-42. **שנ' ולא אתכם לבדכם וגו'.**ופירש"י: לא כשאתם סבורים כאשר בלבבכם. ומכאן ראייה שהשביע אותם על דעתו. ובירושלמי כאן ונדרים פ"ג הנ"ל: תנא ר' חנניה קומי ר' מנא והא כתיב **כי את אשר ישנו פה עמנו עומד היום**. מה [את] שמע מינה? אמר ליה מה הדורות הבאים אחרינו אין בלבם תניי, אף אנו אין בלבנו תניי (כ"ה בנדרים, ובסוטה נשמט החצי האחרון ע"י הדומות).


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 7:5:1
[Tosefta Kifshutah on Sotah 7:5:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/7:5:1)

49-51. **מניין לרבות מקרא מגלה, ת"ל קיימו וקבלו וגו' ולא יעבר.**ופירשו בבבלי (שבועות ל"ט א' ושבת פ"ח א'): **קיימו** מה שקבלו כבר. ולכאורה היה אפשר לפרש כאן: **נשבעו**⁴ וקבלו, והיינו קבלו מה שנשבעו מכבר, אבל מן השימוש בפועל קיים באסתר ט', כ"ט, ל"ב, מוכח כפירוש הבבלי.

footnotes:
⁴ עיין מ"ש לעיל ח"ז, עמ' 397, הערה 14.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 7:6:1
[Tosefta Kifshutah on Sotah 7:6:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/7:6:1)

51-52. **ברכות, הלל ושמע ותפלה נאמרין בכל לשון.**בד ובכי"ע: **ברכת** הלל וכו'. וחכם עדיף מנביא והוא הגאון בעל ח"ד שהגיה מדעתו: **ברכות**, הלל וכו' וציין לתוספות ל"ב א', ד"ה קרית שמע, שכתבו: תימא אמאי שייר **הלל** וקידוש של שבת **וברכת הפירות וברכת המצות** וכו'. ובאמת הוסיפה כאן התוספתא ברכות,⁵ והלל, מה ששיירה המשנה. ועיין בקרן אורה ל"ב סע"א, ד"ה שוב.

footnotes:
⁵ התיקון "ברכת" במקום "ברכות" הוא, כנראה, משום שאין בהלל אלא ברכה אחת, והשנייה אינה אלא מנהג בעלמא (עיין דק"ס סוכה ל"ה א', עמ 119, הערה י', ובבלי שם ל"ט א' ופסחים קי"ט ב'). וכן להלן מנחות פ"ו הי"ב (בכי"ו): ברכת הלל וכו'. אבל הנכון הוא בד שם שחסרה שם המלה "ברכת", והכוונה אחרת לגמרי, עיין מ"ש לעיל ח"א (ברכות), עמ' 15.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 7:6:2
[Tosefta Kifshutah on Sotah 7:6:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/7:6:2)

53. **ר' אומ' אומ' אני שאין שמע נאמ' וכו'.**ירושלמי פ"ז ה"א, כ"א ע"ב, בבלי ל"ב ב', ברכות י"ג א', מגילה י"ז א'.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 7:6:3
[Tosefta Kifshutah on Sotah 7:6:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/7:6:3)

55-56. **ברכת כהנים, אלו בשעה שהכהנים עומדין על מעלות האולם.**במשנתנו פ"ז מ"ב: ואלו נאמרין בלשון הקדש וכו', ברכת כהנים וכו'. ובמ"ו: ברכת כהנים כיצד, במדינה אומרים וכו', ומפרשת התוספתא שהלכה זו היא בברכת כהנים שאמרו על מעלות האולם, כמשנת תמיד פ"ז מ"ב: באו ועמדו על מעלות האולם וכו', וברכו את העם וכו', אבל ברכת כהנים שאמרו לפני הקטרת התמיד (כמשנת תמיד רפ"ה) דינה כשאר תפילה ונאמרת בכל לשון. ולעניינינו אין הבדל כיצד מפרשים "וברכות כהנים" במשנת תמיד רפ"ה, עיין בתיו"ט במקומו ובראשונים לבבלי ברכות י"א ב'. ופירוש המפרשים כאן דחוק. ועיין מ"ש להלן, שו' 63–64, ד"ה וכשם.
ובכי"ע חסרה המלה "בשעה", ובד ובכי"ע: אומרין (במקום "עומדין").


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 7:7:1
[Tosefta Kifshutah on Sotah 7:7:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/7:7:1)

57-58. **הכל כשרין לעלות במעלות האולם, בין תמימין, בין בעלי מומין.**במשנת כלים פ"א מ"ט מפורש שאין בעלי מומין נכנסים בין האולם למזבח. ולפי סה"מ להר"מ ל"ת ס"ט הוא מדאורייתא, ובריש פ"ו מה' ביאת המקדש פסק שלוקין על כך. ועיין בפי' הרע"ב למקומו. ובהשגות הרמב"ן על ס' המצות הנ"ל תמה על הר"מ מן הבבלי סוכה מ"ד א'. ובתס"ר ח"ב (ירושלים תפרח"י), עמ' 62, העירותי על פי' ספר יצירה לר"י הברצלוני שתמה על הבבלי בסוכה ממשנת כלים הנ"ל, ותירץ בדרך שמא ואולי שאין האיסור אלא בשעת עבודה, ולפיכך אמרו בסוכה שם: מי אמרה בנטילה, דילמא בזקיפה, ופירש מי אמרה שהערבה היא בנטילה שאינה עבודה, דילמא בזקיפה שהיא כמו עבודה, ולפיכך אסור. וכעין זה פירש הר"ח במקומו, ושלא כפירש"י ועוד. ונשיאת כפים אינה עבודה, שהרי גם בעלי מומין כשרין בה. ועיין מ"ש להלן, שו' 60–61, ד"ה ולעצם.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 7:7:2
[Tosefta Kifshutah on Sotah 7:7:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/7:7:2)

59-60. **בין במשמר שלו, בין שאין המשמר שלו.**כלומר, לא בעלי מומין בלבד, שאף הם נכנסו למשמרות,⁶ אלא כל כהן כשר לעלות במעלות האולם ולברך, אפילו שלא במשמר שלו. ועיין במשנת תמיד פ"ז מ"ב, ולא דברו שם אלא באלה שעלו בראשונה, אבל בוודאי שכל הכהנים כשרים. ומ"מ לא מצאתי בר"מ הלכה זו.

footnotes:
⁶ עיין במשנת זבחים רפי"ב ועוד, ור"מ ספ"ו מה' ביאת מקדש.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 7:7:3
[Tosefta Kifshutah on Sotah 7:7:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/7:7:3)

60-62. **חוץ ממי שיש בו מום בפניו, בידיו, וברגליו, שלא ישא את כפיו במקדש.**המלה "במקדש", נמחקה, ואינה גם בד ובכי"ע. וכן לעיל מגילה פ"ג (כי"ע פ"ד) הכ"ט, עמ' 362: כהן שיש בו מום בפניו, בידיו, וברגליו, הרי זה לא ישא את כפיו. ובמשנתנו שם (פ"ד מ"ז): כהן שיש בידיו מומין לא ישא את כפיו. ובירושלמי שם פ"ד רה"ח, ע"ה סע"ג: תני ובפניו. והתוספתא מוסיפה שאף אם יש מומין ברגליו לא ישא את כפיו משום שהכהנים עומדים יחפים בשעת הברכה, ואף הרגלים הם במקום שבגלוי וכו', עיין מה שהארכתי בזה לעיל ח"ה (מגילה), עמ' 1210 ואילך. ולפ"ז יתכן שהמלה "במקדש" שבכי"ו אינה ט"ס, והברייתא הרי נשנית לפני תקנת ר' יוחנן בן זכאי,⁷ ובמקדש אנן קיימין (ועיין בסיפא להלן בסמוך), לפיכך הוסיפה הברייתא במפורש שהלכה זו היא במקדש, ודווקא במקדש היו מברכים כשהיו יחפים, אבל בבתי הכנסיות שבמדינה היו מברכים במנעליהם, ומומים שברגלים אינם פוסלים מפני שאינם במקום מגולה. אבל עיין ירושלמי ב"מ פ"ב סה"ט, ח' רע"ד, ובכפו"פ פ"ז, הוצ' לונץ, עמ' ק"ל, ושלא כתוספות כאן מ' א', ד"ה שמא. אבל מן המקורות מוכח כדברי התוספות.
ולעצם העניין הסקנו לעיל ח"ה, סוף עמ' 1210 ואילך, שהמקורות העתיקים חולקים בדבר, ומהן שפוסלין בעלי מומין לנשיאת כפים, עיי"ש.

footnotes:
⁷ בבלי כאן מ' א', ר"ה ל"א ב', וכן מוכח מן העניין בר"ה. עיין כסף משנה פי"ד מה' תפילה סה"ו.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 7:7:4
[Tosefta Kifshutah on Sotah 7:7:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/7:7:4)

62. **מפני שהעם מסתכלין בו.**וכ"ה לעיל מגילה הנ"ל, ועיין במשנה שם פ"ד מ"ז. ועיין מ"ש לעיל שם, עמ' 1211.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 7:7:5
[Tosefta Kifshutah on Sotah 7:7:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/7:7:5)

63-64. **וכשם שנשיאות כפים במקדש, כך נשיאות כפים בגבולין.**כלומר, ומה שאמרו במשנתנו (פ"ז מ"ו ותמיד פ"ז מ"ב) שבמדינה אומרים אותה שלש ברכות, אין הכוונה לירושלים גרידא אלא גם לגבולין, עיין בבלי ל"ח א' ומ"ש להלן. וכנראה שהכוונה שאף שם אינה נאמרת אלא בלשון הקדש, כמו שפירש בח"ד. ועיין בספרי ראה סוף פיס' ס"ב, הוצ' הר"א פינקלשטין, עמ' 129, בשנו"ס ובהערות שם. ועיין ספרי נשא פיס' ל"ט, עמ' 43, ובהערות הרח"ש הורוביץ שם.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 7:8:1
[Tosefta Kifshutah on Sotah 7:8:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/7:8:1)

64-67. **מעשה בר' יוחנן בן ברוקה ור' לעזר חסמא שבאו מיבנה ללוד והקפילו פני ר' יהוש' בפקיעין.**וכ"ה בכי"ע (אלא ששם, וכן בד: והקבילו, והיא היא). וכן מעתיק בשם התוספתא בכפו"פ פ"ז, הוצ' לונץ, עמ' קכ"ח. ובד: מפקיעין. ובהערת לונץ סומך על גירסא זו (ומעיד שכ"ה גם בכי"ו, והוא אינו נכון) ומפרש שר' יהושע בא מפקיעין שבגליל, והם הקבילו אותו ביהודה בין יבנה ללוד. והכל הם דברי הבאי, עיין בהערה להלן שם פי"א, עמ' ש"ב, הערה 3. ואף במקבילות, בירושלמי כאן פ"ג ה"ד, י"ח ע"ד, חגיגה פ"א ה"א, ע"ה ע"ד, בבלי שם ג' א', במ"ר פי"ד, ד' הגירסא היא "בפקיעין" (בירושלמי: בבקיעין, והיא היא).
ובמכילתא בא פט"ז, הוצ' הרח"ש הורוביץ, עמ' 58: כבר שבתו תלמידים ביבנה ולא שבת שם ר' יהושע, וכשבאו תלמידים אצלו אמר להם וכו'. ובאבות דר"ן פי"ח, הוצ' רש"ז שכטר, ל"ד ע"א: לעת זקנותו של ר' יהושע נכנסו תלמידיו לבקרו, אמר להם וכו'. ומכל המקורות ברור שר' יהושע ישב במקומו בשעה שהקבילו את פניו, והיא פקיעין שביהודה.
וכל הברייתא והדרשות באו לכאן אגב משנתנו פ"ז מ"ח העוסקת בקריאת המלך בזמן הקהל. ועיין מ"ש להלן, שו' 145–146, סד"ה ולפיכך.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 7:8:2
[Tosefta Kifshutah on Sotah 7:8:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/7:8:2)

69-70. **תלמידיך אנו ומימיך אנו שותין.**וכ"ה באבות דר"ן, בירושלמי, בבבלי ובמ"ר הנ"ל. ובמכילתא הנ"ל: אמרו לו אחריך רבי. והכוונה היא כל מה שאמרו תורתך היא, ואחריך אנו הולכים, עיין מ"ש במבוא לירושלמי כפשוטו, עמ' י"ט (בעניין "אחריהם, אחריהם"). והיא תשובה של כבוד מתלמיד לרב מעין התשובה שלפנינו בתוספתא ובמקבילות.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 7:8:3
[Tosefta Kifshutah on Sotah 7:8:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/7:8:3)

71-73. **שבת של מי היתה, אמרו לו של ר' לעזר בן עזריה.**וכע"ז באבות דר"ן, בבבלי ובמדרש במ"ר הנ"ל. ובמכילתא ובירושלמי הנ"ל: מי שבת שם, והוא מתאים למה שאמרו במכילתא לעיל שם: ולא שבת שם ר' יהושע, ולפי זה שאלת ר' יהושע היתה מי הוא הגדול ששבת שם. ובבבלי ברכות כ"ח א': נדרוש מר חדא שבתא ומר חדא שבתא וכו', והיינו דאמר מר שבת של מי היתה, של ר"א בן עזריה היתה. ואפשר שגם "מי שבת שם" כוונתו מי דרש בשבת שם. ועיין היטב בפי' הראב"ד לתו"כ ריש מצורע הי"ג, ע' ע"ג. ובמס' סופרים פי"ח ה"ח, הוצ' היגר, עמ' 320: ביום שהושיבו את ר' אלעזר בן עזריה בישיבה פתח ואמר וכו'. אבל עיין מ"ש מהרי"ן אפשטין במבואות לספרות התנאים, עמ' 427, שפירש אחרת, עיי"ש.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 7:8:4
[Tosefta Kifshutah on Sotah 7:8:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/7:8:4)

77-78. **נשים באו לשמוע.**וכ"ה בכל המקבילות. אבל במס' סופרים הנ"ל: נשים כדי לקבל שכר פסיעות.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 7:8:5
[Tosefta Kifshutah on Sotah 7:8:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/7:8:5)

78. **טפילין למה הן באין וכו'.**וכ"ה בד ("טפולין"), אבל בכי"ע: **טף** למה בא, וכ"ה במקבילות הנ"ל. והגירסא שלפנינו נכונה, וכן בבבלי קידושין ל"ד ב': ואנא אמינא **טפלים** חייבים (כלומר, בהקהל) וכו'. ועיין גם ב"ב קי"ז א' ואילך, וספרי ראה פי' צ"ד, הוצ' הר"א פינקלשטין, עמ' 155. והוא, כנראה, בהשפעת הארמית, וכן בתרגומים הארמיים מתורגם טף: טפלי (טופלי), ועיין רש"י חולין י"ח א', ד"ה טפלי.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 7:9:1
[Tosefta Kifshutah on Sotah 7:9:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/7:9:1)

79-80. **ועוד אחרת דרש, את ה' האמרת וכו'.**בבלי הנ"ל, ברכות ו' א', במ"ר הנ"ל. ועיין להלן.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 7:9:2
[Tosefta Kifshutah on Sotah 7:9:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/7:9:2)

82-84. **כשם שעשיתם אותי חטיבה אחת בעולם, אף אני אעשה אתכם חטיבה וכו'.**בתנחומא כי תבוא סי' ב':⁸ לפיכך עשה להם הקב"ה ברכה בעולם, שנאמר **את ה' האמרת היום**, וכשם שישראל עושים חטיבה להקב"ה (בתנחומא בדפוס בטעות: **לפני** הקב"ה), כך הקב"ה עושה להם (כלומר, אותם, דוגמת "עשה **להם** הקב"ה ברכה", שלעיל) חטיבה, שנאמר **וה' האמירך היום**. ובפירוש המילה האריך שמואל קרויס במ"ח חנ"ד (1910), עמ' 44 ואילך, והעלה שאין "חטיבה" אלא דבר המצטיין בצבעו שניכר בין הצבועין והוא שם נרדף לאימרא אדומה או שחורה, עיין מ"ש לעיל ח"ב (כלאים), עמ' 662, ד"ה אימרא.
ובמכילתא בשלח, שירה פ"ג, עמ' 162: עשאני אימרה ועשיתיו אימרה, עשאני אימרה, דכתיב **וה' האמירך היום**, אף אני עשיתיו אימרה, שנ' **את ה' האמרת היום**. וכ"ה במכילתא דרשב"י שם, ריש עמ' 78. ופירושו אני פרסמתיו והעליתיו כאימרא יחידה זו, אף הוא עשה לי כן.

footnotes:
⁸ לפי הגירסא הנכונה בילקוט המכירי תהלים פי"ז, כ"ג, עמ' 99.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 7:10:1
[Tosefta Kifshutah on Sotah 7:10:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/7:10:1)

85-87. **ועוד אחרת דרש, דברי חכמים כדרבונות וכמסמרות נטועים וכו'.**אבות דר"ן פי"ח הנ"ל, בבלי חגיגה ג' ב', מדרש במ"ר הנ"ל.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 7:10:2
[Tosefta Kifshutah on Sotah 7:10:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/7:10:2)

87-88. **מה דורבן זה מכוין את הפרה להביא חיים בעולם וכו'.**מקורות הנ"ל בשם ר' אלעזר בן עזריה. ובסתם בספרי עקב פיס' מ"א, הוצ' הר"א פינקלשטין, עמ' 86, ובתנחומא בהעלותך סי' ט"ו. ועיין ירושלמי סנהדרין פ"י ה"א, כ"ח ע"א, קה"ר פי"ב, י"א, פסי"ר פ"ג, הוצ' רמא"ש ח' ע"א, במ"ר פי"ד סי' ד' (להלן שם, אחרי הדרשה של ר"א בן עזריה).


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 7:10:3
[Tosefta Kifshutah on Sotah 7:10:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/7:10:3)

92-94. **[או אינן חסירין ולא יתירין, תלמוד לומר נטועים]. מה נטיעה פרה ורבה וכו'.**המוסגר חסר בכי"ו, אבל כ"ה בד, וכע"ז גם בכי"ע. ובבבלי חגיגה ג' ב' ובמדרש במ"ר פי"ד, ד' הנ"ל: אי מה מסמר זה **חסר ולא** יתר, אף דברי תורה חסרין ולא יתירין, ת"ל נטועין. ועיין בירושלמי ובמדרשות הנ"ל. ובאבות דר"ן הנ"ל חסרה בבא זו.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 7:10:4
[Tosefta Kifshutah on Sotah 7:10:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/7:10:4)

96-97. **בעלי אסופות, אילו שנכנסין ויושבין וכו'.**אבות דר"ן, בבלי חגיגה ובמ"ר הנ"ל. ועיין ספרי עקב פי' מ"א הנ"ל, ירושלמי סנהדרין פ"י ותנחומא בהעלותך סי' ט"ו הנ"ל ופסיק"ר הנ"ל.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 7:11:1
[Tosefta Kifshutah on Sotah 7:11:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/7:11:1)

103-104. **ת"ל דברים, הדברים, אלה הדברים.**נראה שצ"ל: **כל הדברים האלה** (שמות כ', א'), ודורש שהיה יכול לכתוב דברים, וכתוב "כל הדברים האלה". ובחגיגה ג' ב' ובמ"ר הנ"ל: דכתיב **וידבר אלקים את כל הדברים האלה**. ובכי"ע חסר כ"ז. ואפשר שהלשון שלפנינו הוא באשגרה משבת ע' א', שם צ"ז רע"ב. ובירושלמי פיאה פ"ב ה"ד, י"ז ע"א (ומקבילות), וי"ר פכ"ב, א', עמ' תצ"ו (ומקבילות): **דברים** הדברים (דברים ט', י') וכו', ואפילו מה שתלמיד ותיק עתיד לומר לפני רבו כלן נאמרו למשה בסיני.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 7:11:2
[Tosefta Kifshutah on Sotah 7:11:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/7:11:2)

106. **פרנס אחד נתנן וכו'.**כ"ה בד. ובכי"ו: בראן נתנן, ונמחקה המלה "בראן". ובבי"ע: רועה אחד קיבלן, ר' אחד בראן. ובאבות דר"ן פי"ח הנ"ל כגי' ד וכי"ו. ועיין הגירסא בבבלי חגיגה ובמ"ר הנ"ל.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 7:11:3
[Tosefta Kifshutah on Sotah 7:11:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/7:11:3)

107-108. **אף אתה עשה לבך חדרי חדרים וכו'.**וכ"ה בד ובכי"ע (אלא שבכי"ע: כחדרי חדרים). אבל באבות דר"ן, בבבלי ובמ"ר הנ"ל: אף אתה עשה אזנך כאפרכסת וכו'.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 7:12:1
[Tosefta Kifshutah on Sotah 7:12:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/7:12:1)

112. **במה של עץ היו עושין וכו'.**פיסקא ממשנתנו פ"ז מ"ח: פרשת המלך כיצד וכו' עושין לו במה של עץ בעזרה והוא יושב עליה וכו' וקורא יושב. ורמז לקריאת המלך בספרי שופטים פיס' ק"ס, וכגירסת המאירי בסנהדרין, עמ' 74, עיי"ש, ועיין רש"י מ"א א'.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 7:12:2
[Tosefta Kifshutah on Sotah 7:12:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/7:12:2)

113-114. **ר' ליעזר בן יעקב אומ' בהר הבית וכו'.**בבלי מ' סע"ב, יומא ס"ט ב'. ובספרי שופטים פיס' קמ"ה, עמ' 200: ר' אליעזר בן יעקב אומר מנין שאין עושין אכסדרה בעזרה, תלמוד לומר **כל עץ אצל מזבח ה' אלקיך**. וכ"ה בבבלי תמיד כ"ח ב'. וברור שאין הבדל בין בימה ובין אכסדרא, ואם אכסדרא של עץ אסורה אף בימה של עץ כן. וכן מוכח בירושלמי מגילה פ"א ה"ו, ע' ע"ג: אמר ר' מתניה על שם **לא תטע לך אשירה כל עץ**. עיין מ"ש בבאר שבע במקומו ומ"ש מהרי"ן אפשטין במבוא לנוה"מ, עמ' 400 ואילך, ועמ' 540. אבל מ"ש בספרי הנ"ל: "כשהוא אומר **אשר תעשה לך** לרבות במה", אין פירושו כמהרי"ן ז"ל שם שהכוונה שאסור לעשות במה של עץ בעזרה, שהרי נתרבה מ"**כל עץ**" שכל עץ אסור ואף במה של עץ בכלל, ולא עוד כיצד אפשר ללמוד מ"אשר תעשה לך" לרבות במה, והרי אשר תעשה לך דבוק "למזבח ה' אלקיך". והפירוש הנכון הוא בפירוש רבינו הלל במקומו שמרבים מ"אשר תעשה לך" שלאו דווקא אצל מזבח ה' אלקיך, אלא אף אצל במה אסור לנטוע עץ, ועיין מ"ש לעיל ח"ד (פסחים), עמ' 565, הערה 44.
ולפ"ז הואיל ואסור לעשות במה בעזרה משום לא תטע, הרי ממילא אין שאלה של ישיבה בעזרה, עיין מ"ש מהרי"ן אפשטין הנ"ל.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 7:12:3
[Tosefta Kifshutah on Sotah 7:12:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/7:12:3)

116-117. **ועד מחצית היום.**וכ"ה בד. ובכי"ע: ועד חצי היום. ובכתוב (נחמיה ח', ג'): **עד** מחצית היום.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 7:12:4
[Tosefta Kifshutah on Sotah 7:12:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/7:12:4)

119. **אשר עשו לו לדבר וגו'.**וכ"ה בד. ובבי"ע: אשר עשו לדבר (וכ"ה במקרא) **ויעמד אצלו מתתיה ושמע עניה ואוריה שריה ומחסיה מימינו ומשמאלו עמד פדיה ומישאל ומלכיה חשום וחשבדנה זכריה ומשלם**.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 7:12:5
[Tosefta Kifshutah on Sotah 7:12:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/7:12:5)

120. **ויפתח עזרא הסופר.**וכ"ה בכי"ע. אבל בד כבמקרא: עזרא הספר.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 7:12:6
[Tosefta Kifshutah on Sotah 7:12:6](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/7:12:6)

120-121. **לעיני העם.**בד, בכי"ע ובמקרא: לעיני **כל** העם.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 7:13:1
[Tosefta Kifshutah on Sotah 7:13:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/7:13:1)

123-126. **ואומ' ותרא את המלך עומד על עומדו במבוא השער והחצוצרות וגו'.**בד: **ואומר ותרא את המלך עומד על עמדו במביא והש' והחיצות** וגו'. ובכי"ע: ואו' **ותרא והנה המלך עמד על עמדו במבוי ושירים וחצוצרות למלך וכל עם הארץ שמחים ותוקעים בחצוצרות ומריעים להלל ותקרע עתליה את בגדיה ותא' קשר קשר**. ובמקרא (דה"ב ב"ג, י"ג): ותרא והנה המלך עומד על עמודו במבוא **והשרים** והחצצרות **על** המלך וכל עם הארץ **שמח ותוקע** בחצצרות **והמשוררים בכלי השיר** וגו'. וכל הפסוקים הללו מוכיחים שהיה עמוד (בימה) למלך מחוץ לעזרה.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 7:14:1
[Tosefta Kifshutah on Sotah 7:14:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/7:14:1)

126-127. **אותו היום כהנים עומדין בגדרים, ובפרצות וכו'.**כלומר, כדי להקהיל את העם ביום הקהל. ובספרי דבי רב, ע' ע"ג, העתיק את כל הברייתא שלפנינו, ועיין גם בהוספות בספרי ד' ווילנא תרכ"ו, ק"כ ע"א, והכל בדיוק כגירסת הדפוסים, וספק גדול הוא בעיני אם הפיסקא מן התוספתא היא מפירוש הראב"ד, עיי"ש.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 7:14:2
[Tosefta Kifshutah on Sotah 7:14:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/7:14:2)

127-128. **וחצוצרות של זהב בידיהם.**עיין תוספות ע"ז מ"ז א', סד"ה קרנה. ועיין בבלי ר"ה ב"ז א' ומ"ש בתפארת ישראל למשניות סוכה פ"ה, אות ל"ב.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 7:15:1
[Tosefta Kifshutah on Sotah 7:15:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/7:15:1)

132-134. **בו ביום ראה ר' טרפון חיגר עומד ומתריע בחצוצרות.**ספרי בהעלותך פי' ע"ה, עמ' 70, ירושלמי יומא פ"א ה"א, ל"ח ע"ד, מגילה פ"א הי"ב, ע"ב ע"ב, הוריות פ"ג ה"ה, מ"ז ע"ד. ושם מבואר שהחיגר שמעון אחי אמו היה.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 7:15:2
[Tosefta Kifshutah on Sotah 7:15:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/7:15:2)

134-135. **משם ראה חגר תוקע במקדש.**בד: משם **אמרו** וכו'. ובכי"ע: משם ראה **ר' טרפון וא'** חיגר תוקע במקדש. והדברים מתבארים מתוך הספרי (ובקיצור גם בירושלמי) הנ"ל. ושם אמר ר' עקיבא שבהקהל שבמסעות שבמדבר כהנים תמימים גרידא כשרים, ור' טרפון מכשיר בבעלי מומין, ואינו מקבל את הגזירה שוה של ר"ע שטעונים כהנים כמו בעבודה, והוא סובר שאף בקרבנות ציבור שבמקדש בעלי מומין מותרין לתקוע בחצוצרות, שאין זו שרות, כשם שאין נשיאות כפים שרות (עיין לעיל שו' 57–58, ד"ה הכל כשרין), והעיד (קה"ר פ"ג י"א) שעלה עם שמשון (צ"ל: שמעון) אחי אמו על הדוכן, עיין לעיל בסמוך סד"ה בו ביום. והגירסא הנכונה היא לפנינו בכי"ו, ויש כאן קיצור לשון, והכוונה היא: משם ראה **[לומר]** חגר תוקע במקדש.
ובספרי הנ"ל אמר לו ר' עקיבא: שמא בהקהל ראית, שבעלי מומין כשרין בהקהל וביום הכיפורים⁹ וביובל.¹⁰ א"ל, העבודה, שלא בידיתה וכו', טרפון ראה ושכח וכו'.

footnotes:
⁹ בדפוסים גורס: שמא בר"ה וביום הכיפורים וכו'. וכן בכ"י לונדון (לפי הרח"ש הורוביץ בשנו"ס): שמא בתקיעת ר"ה, שבעלי מומין כשרין בתקיעת שופר בר"ה וביוהכ"פ וביובל וכו'. ועיין להלן שם בשנו"ס. ובפסיקתא רבתי פל"ט, הוצ' רמא"ש, קס"ה ע"ב: אמר ר' עקיבא בעל מום כשר לתקוע בר"ה וביובל וכו', אבל על הזבחים לאו וכו', ועיין בהערה שם. ובשבה"ל השלם סוף סי' רצ"ג, קל"ט ע"א: במדרש הרנינו שופר של בעל מום כשר לתקוע בו בראש השנה וביובל וכו', אבל לא על הזבחים.
¹⁰ כל המפרשים מחקו את הוי"ו וגרסו "ביובל", ואין צורך משום שלפנינו וי"ו מפרשת ומשלימה, דוגמת מע"ש פ"ה מ"ו: ערב יום טוב הראשון של פסח ושל רביעית וכו', עיין מ"ש מהרי"ן אפשטין במבוא לנוה"מ, עמ' 1086 ואילך.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 7:15:3
[Tosefta Kifshutah on Sotah 7:15:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/7:15:3)

135-137. **משם ר' נתן אמרו נתחייבו ישראל כלייה שחינפו לאגריפס המלך.**במשנתנו ספ"ז: אגריפס המלך עמד וקבל וקרא וכו', וכשהגיע **ללא תוכל לתת עליך איש נכרי** זלגו עיניו דמעות. אמרו לו אל תתירא, אגריפס, אחינו אתה, אחינו אתה. ובבבלי שם מ"א ב': תנא **משמיה דר' נתן באותה שעה** נתחייבו שונאי ישראל כלייה שהחניפו לו לאגריפס. ובירושלמי בסוף פירקין, כ"ב ע"א: תני ר' חנינה בן גמליאל אומר הרבה חללים נפלו באותו היום שהחניפו לו.
ונחלקו חכמי ישראל האחרונים באיזה אגריפס דברו כאן: יש מהם שאמרו שהכוונה לאגריפס הראשון, ומהם שטענו שהכוונה לאגריפס השני שחי בזמן חורבן הבית, עיין סיכום דבריהם אצל ביכלר בספרו Die Priester und der Cultus, עמ' 11 ואילך.¹¹ ומהרי"ן אפשטין במבואות לספרות התנאים, עמ' 399, הסכים להכרעת ביכלר שהמדובר הוא באגריפס השני, וביכלר מביא שתי "הוכחות" לדבריו. הוא מעתיק את התוספתא שלנו בנוסח שלהלן: אותו היום היו הכהנים וכו', בו ביום ראה ר' טרפון חיגר וכו' משם ראה ר' טרפון חיגר עומד ומריע בחצוצרת. משם נתחייבו ישראל כלייה וכו', ומסיים: הרי שאגריפס קרא בפרשת המלך בו ביום שראה ר' טרפון את הכהן החיגר וכו'. אין לדברים אילו שום יסוד, משום שהעובדא של ר' טרפון אינה מתייחסת כלל לקריאת **אגריפס** המלך, אלא לקריאת המלך בפרשת הקהל בכלל, ואותו היום פירושו היום שהיה המלך קורא בו פרשת הקהל. ואשר לסיום התוספתא הרי הנוסח של ביכלר אינו קיים אלא בדמיון, וכל הנוסחאות שוות: חגר תוקע במקדש. **משם ר' נתן אמרו**¹² נתחייבו ישראל וכו', ומאמר זה אין לו כלל קשר למעשה ר' טרפון, אלא למשנתנו, כפי שמוכח מן הירושלמי ומן הבבלי. ואשר להוכחה השנייה שלו הרי ביכלר מקבל את דברי ר' חנינא בן גמליאל בירושלמי הנ"ל באופן מלולי, והיינו שבאותו היום שהחניפו לו נפלו הרבה חללים, וממילא יש להניח שהכוונה לאגריפס השני שבזמנו היו מרידות ועונשים. והוא מסיק שם: שברור למעלה מכל ספק שהכוונה לאגריפס השני. וכבר ראינו שהראייה הראשונה שלו אינה כלום, ואף מאמרו של ר"ח בן גמליאל, כנראה, אינה אלא מליצה בעלמא על דרך הכתוב במשלי ז', כ"ו: **כי רבים חללים הפילה** וכו', ואף לפנינו הכוונה שהחניפה של אותו היום (בבבלי: באותה שעה נתחייבו) הפילה הרבה חללים, והרבה חללים נפלו "באותו היום", פירושו: בגלל (עיין יונה א', י"ד) אותו היום, והוא הוא שגרם לשונאי ישראל את הצרות הבאות, ואין בין דברי ר' נתן שבתוספתא ודברי ר"ח בן גמליאל בירושלמי אלא שינוי בסיגנון גרידא, והוא על דרך האגדה שבאותה שעה נגזרה הגזירה. ועיין בבלי שבת נ"ו ב' (פעמיים) ועוד. מתקבלת, איפוא, הדעה של הופמן ואחרים שהכוונה במשנתנו לאגריפס הראשון שהיה הרבה יותר קרוב ליהדות הפרושים מאשר אגריפס השני, עיי"ש בספרו של ביכלר הנ"ל.

footnotes:
¹¹ ובעברית "הכהנים ועבודתם", עמ' 12 ואילך.
¹² ביכלר דלג על המלים "ר' נתן אמרו".


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 7:16:1
[Tosefta Kifshutah on Sotah 7:16:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/7:16:1)

137-140. **קורא מתחלת אלה הדברים עד שמע, והיה אם שמוע, עשר תעשר, וכי תכלה לעשר.**כלומר, אחרי פרשת שמע (דברים ו', ט') הוא מדלג וקורא "והיה אם שמוע" (שם י"א, י"ג) ומדלג וקורא "עשר תעשר" (שם י"ד, ב"ב ואילך) ומדלג וקורא "כי תכלה לעשר" (שם כ"ו, י"ב ואילך). והכל היא פיסקא ממשנתנו פ"ז מ"ח. ועיין בפיה"מ להר"מ למשנתנו ובחיבורו פ"ג מה' חגיגה ה"ג.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 7:16:2
[Tosefta Kifshutah on Sotah 7:16:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/7:16:2)

140-144. **ר' יהודה אומ' לא היה צריך להתחיל מראש הספר אלא שמע, והיה אם שמע תשמע, עשר תעשר, וכי תכלה לעשר.**וכ"ה ("ר' יהודה") גם בכי"ע. ובד: רבי אומר וכו'. והנכון כלפנינו, וזכר לדבר שר' יהודה ממעט בקריאה כשם שהוא ממעט בכתיבה (משנתנו כאן פ"ב מ"ג, ועיי"ש מ"ב).


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 7:16:3
[Tosefta Kifshutah on Sotah 7:16:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/7:16:3)

144-145. **ופרשת המלך עד שגומר את כולה.**במשנתנו ספ"ז: ופרשת המלך וברכות וקללות עד שגומר כל הפרשה. ולפי גירסא זו חוזר לראש אחרי שקרא "כי תכלה לעשר" (דברים כ"ו, י"ב ואילך) קורא את פרשת המלך (שם י"ז, י"ד ואילך), ועיין מ"ש להלן. ולפי גירסא זו נגמרים דברי ר' יהודה בדיבור "וכי תכלה לעשר", ודבריו הוא מאמר המוסגר, והפיסקא שלנו חוזרת לדברי הת"ק.
ברם בנוסחאות א"י של משנתנו¹³ הגירסא היא: ברכות וקללות עד שהוא גומר את כולם "ופרשת המלך" לא נזכרה שם כלל. ובילקוט ריש פרשת וילך מעתיק: כי תכלה לעשר, ברכות וקללות ופרשת המלך עד שגומר כל הפרשה כולה. וכן היתה הגירסא לפני רש"י, הרע"ב, המאירי (הוצ' ר"א ליס, פ"ה ע"ב) ותוספות איוורא, סוף עמ' ק"ד. ונדידה ממקום למקום הוא סימן מובהק להוספה, ולפ"ז מוכח שבמשנתנו לא גרסו כאן פרשת המלך כלל, וכל הקריאה ע"י המלך נקראת פרשת המלך. ובנוסחאות הרגילות נוספה "ופרשת המלך" מן התוספתא כאן. ועיין ספרי שופטים פיס' ק"ס, הוצ' ר"א פינקלשטין, עמ' 211, ומ"ש לעיל, שו' 112, ד"ה במה של עץ. נמצאנו למדים שאפשר לומר שהקריאה בפרשת המלך היא בשיטת ר' יהודה גרידא, וברישא כאן היא פיסקא קצרה מן המשנה.

footnotes:
¹³ משנה שבירושלמי, לו, קויפמן, פרמה, ד' נפולי, משניות כת"י עם פיה"מ להר"מ, פסיקתא זוטרתי פ' וילך, פ"ו ע"ג.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 7:16:4
[Tosefta Kifshutah on Sotah 7:16:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/7:16:4)

145-146. **ופרשות הנדרשות בה וגומר עד סוף.**בד: ודרשות נדרשות בה וגומ' עד סוף. ובכי"ע: ופרשה הנדרשת בה גומר עד סוף. ונראה שזו היא הגירסא הנכונה. והנה לכאורה קשה מאד, למה לא נזכרה כאן פרשת הקהל (דברים ל"א, י' ואילך): **מקץ שבע שנים במעד שנת השמיטה בחג הסכות** וכו' **הקהל את העם** וכו'. והרי אמרו (ספרי בהעלותך פיס' ס"ו, עמ' 62): משה תקן להם לישראל להיות שואלים בענין **ודורשים** בענין. וכן בספרי ראה פיס' קכ"ז, עמ' 186: משה הזהיר את ישראל להיות **שונים** בעניין **ודורשים** בו. ועיין בשאר המקורות שצוינו לעיל ח"ה (מגילה), סוף עמ' 1167 ואילך. ולפנינו המצוה העיקרית שנזדמנה פעם בשבע שנים, וכי יתכן שלא קראו את הפרשה של העניין?
ולפיכך נראה שזו היא כוונת התוספתא כאן: ופרשה הנדרשת בה, כלומר, הפרשה העיקרית שדרשו החכמים בה, אף אותה קורא המלך וגומר עד הסוף, והיינו עד: "את דברי השירה הזאת עד תמם" (שם ל"א, ל'). ואפשר שלפי גירסת כי"ו צ"ל: ופרשות הנדרשות **בהן**, וקורא לפרשה זו "פרשות" מפני שבא"י היו נחלקות בשכתות לשני סדרים, וקראו גם: **לקח את ספר התורה הזה**¹⁴ וכו' **הקהילו אלי את כל זקני שבטיכם** וכו' (שם ל"א, כ"ו ואילך). ומטעם זה הקדימו לעיל את המעשה בר' יוחנן בן ברוקה ואמרו (לעיל, שו' 73–74): היכן היתה הגדה? **הקהל את האנשים** וכו', מה **דרש בה** וכו'. והיא דוגמא לדרשה בפרשת הקהל.

footnotes:
¹⁴ והרי המלך קרא את הפרשה מספר העזרה. ובפסיקתא זוטרתא ויקהל ל"ז, א', ק"ח ע"א: כתיב לקוח את ספר התורה ושמתם אותו מצד הארון (דברים ל"א, כ"ו) וכו', כהן גדול והמלך קורין בו ביום הכפורים", והכוונה גם ל"והקהל", שהרי בכתוב שם מפורש (ל"א, כ"ח): הקהילו אלי כל זקני שבטיכם וכו'. ועיין בפי' הרמב"ן בסוף פרשת ויקהל.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 7:16:5
[Tosefta Kifshutah on Sotah 7:16:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/7:16:5)

146-148. **כי ה' אליהכם ההולך עמכם, זה השם הניתן בארון.**במשנתנו פ"ח סמ"א: ואתם, אי אתם כן, **כי ה' אלקיכם ההולך עמכם להלחם לכם** וגו' (דברים כ', ד'), זה מחנה ארון. ובירושלמי שם (ה"ג, כ"ב סע"ב): זה מחנה הארון. ויש אומרים זה השם שהיה נתון בארון. ובבבלי מ"ב סע"ב: וכל כך למה. מפני שהשם וכל כינויו מונחין בארון. ובתוספות שם, ד"ה מפני, העתיקו את התוספתא שלפנינו. ועיין בבלי ב"ב י"ד ב' ובמ"ר פ"ד, כ', הוצ' ראם י"ג ע"ד, ומ"ש בקרן אורה מ"ב סע"ב.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 7:16:6
[Tosefta Kifshutah on Sotah 7:16:6](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/7:16:6)

148-151. **שנ' וישלח אתם משה אלף למטה לצבא אתם ואת פינחס, מגיד שפנחס משוח מלחמה וכו'.**בבבלי הנ"ל: וכן הוא אומר **וישלח אותם** וכו' **ואת פינחס** (במדבר ל"א, ו'). **אותם**. אלו סנהדרין, **פינחס**, זה משוח מלחמה. ובסדר עולם רבה פ"ז, הוצ' רטנר, י"ח ע"א: ויש אומרים אף בן בנה משוח מלחמה, זה פנחס, ועיין בהערה מ"א שם. ועיין וי"ר פ"כ, ב', הוצ' ר"מ מרגליות, עמ' ת"נ, ובהערות שם, וברש"י זבחים ק"ב א', ד"ה בן בנה.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 7:16:7
[Tosefta Kifshutah on Sotah 7:16:7](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/7:16:7)

151-153. **וכלי הקדש, זה ארון, שנ' ולא יבאו לראות כבלע וגו'.**וכ"ה בד. אבל בכי"ע ובבבלי מ"ג א' חסרה הראיה מן הפסוק. וכגירסת כי"ו וד כ"ה גם בספרי קרח פיס' קט"ז, סוף עמ' 131, להלן שם פיס' קנ"ז, עמ' 210, תנחומא מטות סי' ג', הוצ' בובר סי' ה', במ"ר שם פכ"ב סי' ד', ועיי"ש פ"ה סי' ט'. ונחלקו הראשונים אם הפסוק ולא יבאו לראות כבלע את הקדש (במדבר ד', כ') מתייחס לכל כלי המשכן שכיסו אותם בשעת המסעות, או לארון בלבד, עיין מ"ש ע"ז הרי"ז יאסקאוויץ בהערותיו לספרי זוטא נשא, עמ' 194, הערה ה'. ועיין מ"ש להלן בסמוך, ד"ה אבל ברש"י, בשם תרגום יונתן.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 7:16:8
[Tosefta Kifshutah on Sotah 7:16:8](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/7:16:8)

153-154. **ויש אומ' אילו בגדי כהונה, שנ' ובגדי הקדש.**ופירשו "כלי" במשמעות "בגדי", דומיא ד"לא יהיה **כלי** גבר על אשה" (דברים כ"ב, ה') שפירשוה גם על בגדים (ספרי שם ריש פיס' רכ"ו). ובספרות המשנית מרובה שימוש זה ב"כלים" במשמעות בגדים (דומיא ד"מני" בארמית), ואף בגדי כהונה בכלל, וכמו שאמרו (משנת יומא פ"ז מ"ה): כה"ג משמש בשמנה **כלים** וכו'. ולהלן שם (חגיגה פ"ב מ"ד): ואין כה"ג מתלבש **בכליו**. ועיין מ"ש על "כלי שרת" בגדי כהונה לעיל ח"ד (פסחים), סוף עמ' 581 ואילך.
ובילקוט ת"ת כת"י (במדבר ל"א, ו'): וכלי הקדש אלו בגדי כהונה, שנ' **ובגדי הקדש אשר לאהרן** תוספתא דסוטה, ובילמדנו וכלי הקדש א"ר יוחנן¹⁵ וכו'. וכ"ה בתנחומא בשתי המהדורות הנ"ל (לעיל, שורה 151–153, ד"ה וכלי): ר' יוחנן אמר אלו בגדי כהונה **שבהם** אורים ותומים,¹⁶ שנאמר **ובגדי הקדש אשר לאהרן** (שמות כ"ט, ט'). ולפי היש אומרים כאן, ור' יוחנן במדרש, לא היה הארון יוצא עמהם, אלא בגדי כהונה בלבד, כדי לשאול באורים ותומים, עיין ש"א כ"ג, ו', ט', שם ל', ז'. ועיין בברייתא דמלאכת המשכן פ"ו. וכן בירושלמי שקלים פ"ז ה"א, מ"ט ע"ג, כאן פ"ח ה"ג, כ"ב ע"ג: מה עבדון ליה רבנן¹⁷ (כלומר, הסוברים שלא יצא הארון במחנה), **הגישו** אלי **הציץ**. ובתנחומא בלק סי' י"ד (הוצ' בובר סוף סי' כ"ג), במ"ר פ"כ סוף סי' כ': **וכלי הקדש** זה הציץ שכתוב בו **קדש לה'**, עיין להלן שם ובמ"ר פכ"ב סי' ד' הנ"ל. ועיין מ"ש רמא"ש בפירושו לברייתא דמלאכת המשכן, עמ' 45.
אבל ברש"י מטות ל"א, ו': **וכלי הקדש**. זה הארון והציץ וכו' (עיין במדרשות הנ"ל). ובתרגום יונתן שם (הוצ' גינזבורגר, עמ' 288): יתהון וית פינחס בר אלעזר כהנא לחילא ואוריא ותומיא, **מני** דקודשא, **למשיילא בהון** וכו'. ועיין רמא"ש בפירושו לברייתא דמלאכת המשכן הנ"ל.

footnotes:
¹⁵ במדרשים שפרסם זנה The Bible as Read and Preached וכו' ח"ב (מאמרי ילמדנו בילקוט ת"ת), עמ' קס"ה: ובגדי הקדש אשר לאהרן. תוספתא דסוטה ובילמדנו. ואח"כ מתחילה אצלו שורה חדשה: וכלי הקדש א"ר יוחנן אלו בגדי הכהונה שבהן אורים ותומים, כד"א ויקח את כל ארצו מידו (במדבר כ"א, כ"ו). ויצבאו על מדין (במדבר ל"א, ז') הקיפוה מג' רוחותיה וכו' ספרי. והכל מעורבב ומקולקל אצלו, וצריך להפסיק אחרי המלה "דסוטה". ואח"כ מתחיל עניין חדש: ובילמדנו, וכלי הקדש וכו' אורים ותומים. ואח"כ היה צריך להתחיל בשורה חדשה, ולהשלים: [וחצוצרות התרועה בידו]. כד"א ויקח את כל ארצו מידו וכו', והוא בספרי מטות פיס' קנ"ז, עמ' 210 והמחבר קיצר בדעת ר' נתן שם.[תיקונים ומילואים: בספרי מטות פי׳ קנ״ז, עט׳ 210: הקיפוה מארבעה רוחותיה. ר׳ נתן אומר נתן להם רוח רביעית שיברחו. וכ״ה (״מארבעה״) בדפוסים ובכל כתה״י (עיי״ש בשנו״ס אצל הורוביץ). אבל כמה מן הראשונים מעתיקים ״משלש״ רוחותיה (עיין בהערות שם), ור׳ נתן, איפוא, אינו אלא מפרש. ולכאורה מוכח שאף הוא גרס כגירסת הראשונים. ונראה יותר שבילקוט ת״ת קיצר, והיתה לפניו הגירסא בספרי: הקיפוה מארבעה רוחותיה, כגירסת כל הנוסחאות והביא את דעת ר׳ נתן. ובמדרש תנאים, עט' 121: וצרת על' (דברים כ' י״ב) הקיפום מארבע רוחותם. ר׳ נתן אומר נותנין להם דרך אחד שיברחו. וכן היה הנוהג אצל המצביאים המומחים, כמו שמוסר Polyaenus בספרו Strategemata ספר ב' פ״א, ד׳: Ἀγησίλαος τοῖς φεύγουσι τῶν πολεμίων δίοδον διδόναι παρήγγειλεν אגיזילאוס פקד לתת דרך לשונאים הבורחים. וכן נמצאת עצה זו בכמה מקומות אחרים בספרות היוונית.]
¹⁶ וכצ"ל גם במדרש במ"ר הנ"ל, כמו שתיקן הרד"ל מדעתו.
¹⁷ בסוטה בטעות: מאי עבדין לה רבנין היה נכנס וכו'. והמלים "היה נכנס" חסרות שם בכי"ר ובשרי"ר, עמ' 213, ואינן גם בשקלים.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 7:17:1
[Tosefta Kifshutah on Sotah 7:17:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/7:17:1)

154-156. **ר' יהודה בן לקיש או' שני ארונות היו, אחד שיצא עמהן למלחמה וכו'.**ירושלמי שקלים פ"ז ה"א, מ"ט ע"ג, כאן פ"ח ה"ג, כ"ב ע"ב, ברייתא דמלאכת המשכן פ"ו, הוצ' רמא"ש, עמ' 41, הוצ' הר"ל גינצבורג (מן הגניזה) בגנזי שכטר ח"א, עמ' 377.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 7:17:2
[Tosefta Kifshutah on Sotah 7:17:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/7:17:2)

157-160. **שיצא עמהן למלחמה היה בו ספר תורה שנאמ' וארון ברית ה' נסע לפניהם וגו'.**וכע"ז בד. וכ"ה בברייתא דמלאכת המשכן הנ"ל בקטעים מן הגניזה ובכ"י אוקספורד, ועיין גם בס"ז, עמ' 266.
אבל בכי"ע: זה שיוצא עמהן למלחמה היו בו שברי לוחות, שנ' **ויסעו מהר ה' דרך שלשת ימים** (במדבר י', ל"ג). והכוונה לסוף הפסוק: וארון ברית ה' נוסע **לפניהם**. וכגי' כי"ע מעתיקים בשם התוספתא בתוספות מ"ב סע"ב. וכ"ה בברייתא דמלאכת המשכן פ"ו, בהוצ' רמא"ש פ"ו הנ"ל ועוד, וכן מוכח מן הירושלמי הנ"ל ומספרי עקב פיס' ל"ח, הוצ' ר"א פינקלשטין, עמ' 76. ועיין ספרי בהעלותך פיס' פ"ב, עמ' 78, ובהערות הרח"ש הורוביץ שם. ואפשר שפירשו שלא היה הארון עם ספר התורה נוסע לפניהם דרך שלשת ימים, עיין מכילתא בשלח ויסע פ"א, עמ' 154, ומקבילות.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 7:17:3
[Tosefta Kifshutah on Sotah 7:17:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/7:17:3)

160-163. **וזה ששרוי עמהן במחנה, זה שהיו בו לוחות ושברי לוחות, שנ' וארון ברית ה' ומשה לא משו מקרב המחנה.**וכע"ז גם בד, אלא ששם: **שברי לוחו' ולוחו'** וכו'. ובכי"ע ובתוספות הנ"ל גרסו להפך: וזה שהיה עמהם, היה בו ספר תורה שנ' **ויעפילו לעלות** וגו'. והכוונה לסוף הפסוק: **וארון ברית ה' ומשה לא משו מקרב המחנה** (במדבר י"ד, מ"ד). וכ"ה בברייתא דמלאכת המשכן, הוצ' רמא"ש הנ"ל ועוד, וכן מוכח מן הירושלמי הנ"ל. אבל בברייתא דמלאכת המשכן מן הגניזה וכי"א כגי' כי"ו וד בשינוי חשוב, עיין להלן בסמוך.
והנה הגירסא שלפנינו "לוחות ושברי לוחות" היא בלי ספק "מתוקנת", תדע לך שהוא כן שהרי בד גורס: "שברי לוחות ולוחות", ונדידה ממקום למקום סימן מובהק להוספה. וכן בברייתא דמלאכת המשכן הנ"ל ברוב הנוסחאות לא נזכרו אלא "שברי לוחות".¹⁸ וכ"ה לעיל בכי"ע ובתוספות הנ"ל ובירושלמי הנ"ל. וכן בספרי בהעלותך פיס' פ"ב, עמ' 78 הנ"ל, ועקב פיס' ל"ח, עמ' 76 הנ"ל, ובס"ז, עמ' 266 הנ"ל לא נזכרו אלא שברי לוחות גרידא. ולשיטה זו היו שברי הלוחות מונחים בארון מיוחד. וכבר דנו הראשונים בכך, וכן יוצא מן הירושלמי להלן בשקלים ובסוטה הנ"ל שבין לר"מ ובין לר' יהודה היו שברי הלוחות מונחים יחד עם הלוחות, וכ"ה שיטת הבבלי בב"ב י"ד ב'. ועיין במ"ר פ"ד, כ', תנחומא ויקהל סי' ז'. ועיין בתוספות ר' יהודה ברכות ח' ב', תוספות עירובין וחי' הר"ן ס"ג ב', ד"ה כל זמן, פי' הרמב"ן לדברים י', ה', בפי' רבינו בחיי שם ובפי' ר' מיוחס שם, עמ' ל"ו, ובתוספות הרא"ש כאן, הוצ' ליפשיץ, עמ' ע"ח ואילך. ועיין מ"ש בקרן אורה מ"ב ב' לתוספות ד"ה מפני שהשם.

footnotes:
¹⁸ בהוצ' פלעש, עמ' 10: וזה שהיו בו שברי לוחות היה בו ספר תורה ולוחות אחרונות וכו'. ונוסחא משובשת היא, עיין בהערות שם.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 7:17:4
[Tosefta Kifshutah on Sotah 7:17:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/7:17:4)

164-169. **פעמים יוצא ומדבר עמהן, אחד בספר, ואחד במערכי המלחמה. שבספר מהו אומ', ילך וישמע דברי כהן. במערכי המלחמה מהו אומ', מי האיש אשר בנה בית חדש וגו'.**וכ"ה בד. ובבבלי מ"ב סע"א: תנו רבנן פעמים מדבר עמם, אחת בספר, ואחת במלחמה. בספר מה הוא אומר, שמעו דברי מערכי המלחמה וחזרו, במלחמה מה הוא אומר, **אל ירך לבבכם אל תיראו ואל** וכו'. ובכי"ע כאן: פעמים היה מדבר עמהם, אחת בספר, ואחת במלחמה. מהו אומר בספר, מי ששומע ילך לשמוע מערכי כהן מלחמה (כנראה שצ"ל: לשמוע כהן מערכי מלחמה) ויחזור. בערכי מלחמה מהו אומ', **שמע ישר' אתם קרבים היום למלחמה על אויביכם** וגו', **ומי האיש אשר בנה** וכו'. וגירסא זו קרובה לגירסת הבבלי הנ"ל, וההמשך "ומי האיש וכו' " הוא עניין אחר, והיא פיסקא ממשנתנו פ"ח מ"ב.
ברם לגירסת הבבלי "שמעו דברי" משמע שהכהן הוא שאומר כן בספר, ולגירסת התוספתא "וישמע דברי כהן" משמע שהשוטר, או כהן אחר, אומר כן. ובבבלי מ"ג א': תני חדא כהן מדבר ושוטר משמיע, ותניא אידך בהן מדבר וכהן משמיע וכו'. אמר אביי הא כיצד וכו'. ועיין מ"ש בבאר שבע שם. ועיין ספרי שופטים פיס' קצ"ג וירושלמי פ"ח ה"א, כ"ב ע"ב, שם ה"ט כ"ג ע"א.
ובספרי שופטים פיס' קצ"א, הוצ' הר"א פינקלשטין, עמ' 232: כיון שמגיעים לספר, כהן מתנה עמהם כל **התנאים האלו**. ומלשון זו משמע שבספר אומר להם את כל התנאים שבהן חוזר מערכי המלחמה. ושוב אמרו שם (פיס' קצ"ג): הכל שומעים דברי כהן מערכי המלחמה, והם חוזרים ומספקים מים ומזון וכו'. ולהלן שם פיס' קצ"ד, קצ"ה, קצ"ו: ילך וישמע דברי כהן מערכי המלחמה ויחזור. ומכאן שפעמיים מזהירים אותם לחזור, אחת בספר ואחת בערכי המלחמה, כמו שהעיר בקרית ספר להמבי"ט על הר"מ בפ"ז מה' מלכים ה"ב ואילך, וכן פירש במאירי בריש פירקין, הוצ' ר"א ליס, צ"ט ע"א. ועיין מ"ש בקרן אורה למשנתנו, ד"ה ודברו.
ואפשר שבתוספתא שלפנינו קיצור לשון (דוגמת משנת זבחים פי"א מ"ג ועוד), והכוונה: ילך וישמע דברי כהן במערכי המלחמה. [במערכי המלחמה] מהו אומ' מי האיש וכו', והיא כמסורת הבבלי הנ"ל, והיינו שהמודיע מודיע להם בלשון שהם שומעים (עיין ירושלמי רפ"ח) את דברי הכהן במערכי המלהמה, כלומר: חזרו וכו'.
ובמאירי גרס בברייתא שבבבלי הנ"ל **"בשופר"** (במקום "בספר"), והביא את הגירסא "בספר" בשם "יש גורסין". וכנראה שבתוספתא כאן היתה גירסא "בספי'" (=בצפי', בצפים), במקום "בספר", שכן כותב ר' יהודה שירליאון בתוספותיו לברכות מ"ט ב': ובתוספתא דסוטה תניא גבי מערכי המלחמה **צופים**, וזהו וודאי אינו מקום קבוע, אלא מקום שיכולים לראות המלחמה משם, וכע"ז בתוספות הרא"ש שם. ועיין מ"ש לעיל ח"ד (פסחים), עמ' 530. ועיין בתוספ' ר"י שירליאון הנ"ל, הוצ' הר"ן זק"ש, עמ' תקמ"א, הערה 614.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 7:17:5
[Tosefta Kifshutah on Sotah 7:17:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/7:17:5)

169-171. **נפל ביתו ובנאו הרי זה חוזר. ר' יהודה או' אם חידש בו דבר חוזר, ואם לאו אין חוזר.**במשנתנו פ"ח מ"ג: ר' יהודה אומר אף הבונה בית על מכונו לא היה חוזר. ובפיה"מ שם כתב שאין הלכה כר' יהודה. ותמה במל"מ פ"ז מה' מלכים ה"ח מניין לו להר"מ שהת"ק חולק על ר' יהודה. וכבר העיר הרחיד"א בשו"ת חיים שאל ח"א סי' פ"א, ובקרן אורה מ"ג א', על התוספתא כאן שמפורש בה שהת"ק חולק על ר' יהודה.
וסברת הת"ק פשוטה שהרי כשחזר ובנאו פנים חדשות באו לכאן, וקרינן ביה בית חדש, אבל ר' יהודה סובר הואיל והתורה אמרה בפירוש "חדש" (דברים כ', ה') צריך שיהא חדש דווקא. אבל במחזיר גרושתו כולי עלמא מודו שאינו חוזר (כברישא של משנתנו הנ"ל), ואין כאן פנים חדשות, ואינה חדשה לו. ובמשנה למלך הנ"ל נסתפק במכר את הבית וחזר וקנאו אם חוזר עליו ממערכי המלחמה, משום שדינו כמחזיר גרושתו עיי"ש. ובקרן אורה מ"ג א', הסיק שאין לחלק, ולת"ק חוזר אפילו במכר וקנה. ובשו"ת חיים שאל ח"א סי' פ"א הנ"ל העיר על חידושי הרשב"א סוף ברכות שהביא בשם הראב"ד (ועיין עכשיו גם במאירי ברכות נ"ט סע"א) שאם היו כלים שלו ומכרן וחזר ולקחן אין כאן ברכה, דוגמת מה שאמרו במחזיר גרושתו שאינו חוזר עליה ממערכי המלחמה. הרי לך ברור שלא כהחלטת זקן זקני הגאון בעל קרן אורה ז"ל. ועיי"ש בשו"ת חיים שאל שם שהביא את דעות האחרונים ביחס למחזיר גרושתו מן האירוסין. ודווקא במחזיר גרושתו מן הנישואין אינו חוזר משום שאין כאן אשה חדשה, ודינו כאילו לא גירשה כלל, אבל במחזיר ארוסתו, הרי אפילו אם נאמר שדינו כאילו לא גירשה כלל, הרי גם לפני שגירשה חוזר. ובמנחת חינוך מצוה תקכ"ו כתב שמחזיר גרושתו מן האירוסין חוזר, והוסיף: כנ"ל ברור. ולשיטתו צ"ל שאפילו במחזיר גרושתו מן הנישואין אם גירשה בתוך י"ב חודש והחזירה מיד משלים י"ב חודש, שהרי אפילו אם נאמר שאינה חדשה לו, והיא כמו שהיתה מקודם, עדיין היא עומדת בתוך י"ב חודש.
ובספרי שופטים פיס' קצ"ו הוצ' הר"א פינקלשטין, עמ' 235: **ולא לקחה**, באשה הראויה לו, פרט למחזיר גרושתו ואלמנה לכהן גדול וכו', ובכ"י ברלין שם: למחזיר גרושתו משנשאת, וכ"ה בפסיקתא זוטרתא, וכן צריך לפרש גם לגירסא שלפנינו, שהרי המדרש ממעטה משום שאינה ראויה לו, ומכאן שבמחזיר גרושתו (כלעיל) שלא נישאת חוזר מערכי המלחמה, ולפיכך מיעט הכתוב מחזיר גרושתו משנישאת, מפני שאינה ראויה לו. אבל באמת אין להביא ראייה ממדרשי הלכה בכגון דא, משום שמצויות בהם אשגרות וחזרות בדרשות דומות. וכן להלן שם כי תצא פיס' רע"א, ריש עמ' 292: אם כן למה נאמר **חדשה**, מי שחדשה לו, פרט למחזיר גרושתו ואלמנה לכהן גדול וכו'. וברור שהמלים "ואלמנה לכהן גדול וכו' " היא פיסקא ממשנתנו פ"ח מ"ג, ולא נתמעטו מן הדיבור "חדשה", ולפי זה מותר לומר שההלכה "פרט למחזיר גרושתו" שבפרשת שופטים היא באשגרה מפרשת כי תצא,¹⁹ והכוונה למחזיר גרושתו שלא נישאת, ואינו חוזר משום שאינה חדשה לו, וכירושלמי פ"ח ה"ו, כ"ב סע"ד, ובבלי מ"ד א'. ועיין בצפנת פענח להגר"י ראזין על התורה שופטים, קנ"ד ע"ב, שמפרש את משנתנו במחזיר גרושתו משנישאת.
ובאמת לא שמענו בשום מקום שמחזיר גרושתו לפני י"ב חודש אחרי הנישואין הראשונים חוזר מערכי המלחמה, ומסתבר שהגירושין מפקיעין ממנו לגמרי את החובה של "ושמח את אשתו", ואפילו החזירה אח"כ אינו חוזר, משום שאינה חדשה לו. והוא הדין בארוסה שגירשה כבר נפקעה ממנו הזכות של חזרה מערכי המלחמה, ואפילו אם החזירה אח"כ אינו חוזר.
ובירושלמי פ"ח ה"ד, כ"ב ע"ד: מה ת"ל **אשר בנה**, פרט לשנפל בית ובנאו. א"ר יוסי זאת אומרת המחזיר גרושתו לא היה חוזר. והדברים תמוהים, שהרי כן מפורש במשנתנו פ"ח מ"ג ובירושלמי ובבבלי הנ"ל (עיין מ"ש לעיל בסמוך, סד"ה ובספרי), ולמה לו לר' יוסי לדייק כן מן הברייתא ומן ההלכה של "נפל ביתו ובנאו", ועיין בשי"ק במקומו.²⁰ ונראה שבברייתא זו מדייק התנא מ"אשר בנה" שבבניין בית על מכונו אין כאן לא בניין ולא קניין, וכשנפל ביתו נפקעה ממנו הזכות של חזרה מערכי המלחמה, ואפילו עומד בתוך י"ב חודש של הבניין הראשון, אין הבניין החדש מחזירו לזכותו הישנה. ומכאן מדייק ר' יוסי: זאת אומרת המחזיר [א]רושתו (כצ"ל במקום "גרושתו")²¹ לא היה חוזר, משום שכבר נפקעה ממנו הזכות, ואינה חוזרת לו באירוסין החדשים. וכל זה לא היינו יודעים ממשנתנו (ומן המקבילות) משום שהיינו מפרשים שהמקורות מדברים במחזיר גרושתו מן הנישואין אחרי שהיתה אתו י"ב חודש, והנישואין החדשים אינם פועלים כלום, ולא נולדו לו זכויות חדשות, אבל במחזיר ארוסתו לא בטלו ממנו הזכויות שהיו לו מכבר והן חוזרות לו. ופשיטא שהברייתא בירושלמי היא בשיטת ר' יהודה, כפירוש המפרשים. ועיין מ"ש הגר"י ראזין בצפנת פענח על התורה, שופטים, קנ"ד ע"ב ואילך.
ואשר לדברי ר' יהודה "אם חידש בו דבר" פירשו בבבלי מ"ד א': תנא אם הוסיף בו דימוס אחד חוזר. ופירש"י: או בגובה, או בעובי, תו לא הוי על מכונו, וקרינא ביה חדש. ובירושלמי פ"ח ה"ז, כ"ג ע"א: סדו בסיד²² ופתח בו חלונות לא היה חוזר. היה גדול ועשאו קטן חוזר. אחד ועשאו שנים. אבל בשרי"ר, עמ' 215: היה ג[דול] ועשאו קטן, אחד ועשאו שנים. וכ"ה גם בכי"ר שם. ואין ספק שזו היא הגירסא הנכונה, ובכגון דא לפנינו פנים חדשות אפילו לר' יהודה. וממש כעין זה גם בירושלמי מעשרות פ"א ה"ב, מ"ח ע"ד: היה כרם קטן ועשאו גדול, גדול ועשאו קטן, אחד ועשאו שנים, שנים ועשאו אחד. ועיין גם ירושלמי גיטין פ"א סה"א, מ"ג ע"ב. ועיין בגליוני הש"ס לר"י ענגיל במעשרות שם שציין גם לירושלמי ע"ז ספ"א (והפי' הנכון שם הוא בשערי תוא"י, עמ' 560) ועוד. ועיין במשנת ב"מ ספ"ח. ופשיטא שכאן לא היה צריך להזכיר "קטן ועשאו גדול", שהרי אין לך חידוש גדול מזה.

footnotes:
¹⁹ ההוספה "משנישאת" שבספרי כ"י ברלין ובפסיקתא זוטרתא היא הוספה של פירוש מוטעה.
²⁰ ולא עוד אלא שבמחזיר גרושתו כולם מודים שאינו חוזר, ובנפל ביתו ובנאו על מכונו אינו חוזר אלא לר' יהודה גרידא, ותלי תניא בדלא תניא.
²¹ וכע"ז בירושלמי ב"ב פ"ח ה"ו, ט"ז ע"ב: "כמה דתימר מן הקרובה לא גרושה, ודכוותה הקרובה לא ארוסה". ואין לו פתרון. וכבר העירותי במחברתי "תלמודה של קיסרין", עמ' 72, שצ"ל שם: כמה דתימר [ת]מן הקרוב, לא ארושה, ודכוותה הקרוב, לא ארוסה, והקושיא היא מירושלמי יבמות פ"ו ה"ד, ז' ע"ג, וכגירסת הרשב"א ביבמות ס' א', ד"ה הקרובה, וכ"ה גם בכי"ל ביבמות שם.
²² בכי"ר: שרוב שיר (צ"ל: שרו בשיד) חוזר ופותח בו חלונות לא היה חוזר. והיא כנראה ט"ס, ואף בשרי"ר ליתא "חוזר" (אחרי "שדו בשיד"), וסדו בסיד אינו כלום, והוא אותו הבית, עיין בחידושי הריטב"א ב"מ (לונדון תשכ"ב) ספ"ח ובנימוקי יוסף שם.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 7:17:6
[Tosefta Kifshutah on Sotah 7:17:6](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/7:17:6)

171-172. **ר' ליעזר אומ' אנשי שרון לא היו חוזרין לבתיהם וכו'.**וכן בד: ר' **אליעזר** אומר וכו'. ובכי"ע: ר' **אלעזר** אומר וכו'. וכן בנוסחאות א"י (משנה שבירושלמי, הוצ' לו, קויפמן, פרמה ועוד) של משנתנו פ"ח מ"ג: ר' לעזר (=אלעזר) אומר אף הבונה בית לבנים בשרון לא היה חוזר. ועיין גם במלא"ש. אבל בנוסחאות שלנו במשנה ובמשנה שבבבלי ובפיסקא שם (מ"ד א'): ר' אליעזר אומר.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 7:17:7
[Tosefta Kifshutah on Sotah 7:17:7](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/7:17:7)

173-174. **מפני שמחדשין אותן פעם אחת בשבוע.**וכ"ה בד. אבל בכי"ע: **פעמים** בשבוע. וכ"ה בברייתא שבבבלי מ"ד א'. וכן בירושלמי פ"ה ה"ז, כ"ג ע"א: שהן מתחדשין **פעמים**²³ בשבוע. והגר"י ענגיל בגליוני הש"ס מ"ד א' נסתפק מה דינו של בית שמחדשין אותו פעם בשבוע, עיי"ש. ובירושלמי שם מוסיף: אף כהן גדול היה מתפלל עליהן ביום הכפורים שלא ייעשו בתיהן קבריהן. ועיין ירושלמי יומא פ"ה ה"ג, מ"ב ע"ג, וי"ר פ"כ, ד', עמ' תנ"ה, תנחומא אחרי מות סי' ג' (הוצ' בובר סי' ד), פסיקתא דר"כ אחרי מות, הוצ' ר"ד מנדלבוים, עמ' 391. וברוב המקורות נמסרה מסורת זו ע"י "רבנין דדרומה", כלומר ע"י אנשי המקום. ועיין מ"ש ר"ש קליין בספרו "ארץ יהודה" (ירושלים תרצ"ט), עמ' 86, והוא מציין שם לדברי יוסיפוס בקדמוניות סט"ו פ"ה, סי' ב' (121 ואילך). ויוסיפוס מספר שם שכארבעים שנה לפני חורבן הבית (בזמן מלחמת אוגוסטוס ואנטונינוס) היתה רעידת אדמה בארץ יהודה ונהרגו כשלשים אלף (περὶ τρισμνρίους) איש במפולת הבתים והרבה בהמות. ומסתבר שהדבר קרה בלילה בשעה שהאנשים היו בבתיהם והמקנה היה בדירים, שהרי החיילים שהיו במחנה באויר לא סבלו, עיי"ש. וצדקו החכמים ששערו שרוב ההרוגים היו בשרון, והיו בתיהם קבריהם, ואף איבוד המקנה הרב מסייע להם, משום שבשרון גידלו בקר לרוב (ועיין במשנת ב"ק פ"י מ"ט). ומשום שהבתים שוקעים בקרקע שם לא היו בונים בתים של אבנים אלא של לבנים, ומחדשים אותם פעמים בשבוע, ור' אלעזר סבר שאין כאן בניין קבוע, ולפיכך אין חוזרים עליו מערכי המלחמה.

footnotes:
²³ כלומר, בכל שלש שנים ומחצה, והוא המספר ה"עגול" שנקטו בו בני א"י, עיין מ"ש במחברתי "ספרי זוטא", עמ' 147, סוף הערה 25. ופירוש המאירי ששבוע פירושו שבוע ממש (כלומר, ז' ימים) קשה מאד, ולפי דבריו אפילו לסוכה בחג לא היו ראויים, אתמה.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 7:17:8
[Tosefta Kifshutah on Sotah 7:17:8](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/7:17:8)

176-177. **אחד הנוטע את הכרם, ואחד הנוטע חמשה אילני מאכל וכו'.**פיסקא ממשנתנו פ"ח מ"ב. ועיין ספרי שופטים פיס' קצ"ה, הוצ' הר"א פינקלשטין, עמ' 235, מכילתא משפטים פ"כ, הוצ' הרח"ש הורוביץ, עמ' 321, ירושלמי פ"ח ה"ה, כ"ב ע"ד, בבלי מ"ג ב'.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 7:17:9
[Tosefta Kifshutah on Sotah 7:17:9](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/7:17:9)

178. **מחמשת המינין.**וכ"ה ("המינין") בד, בכי"ע וברוב הנוסחאות של המקורות הנ"ל, והוא באשגרה ממשנת נדרים פ"ז מ"ב ועוד בכ"מ, וצ"ל: מחמשת מינין, כמו שהוא במשניות בהוצאות שלנו, ועיין במלא"ש.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 7:17:10
[Tosefta Kifshutah on Sotah 7:17:10](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/7:17:10)

**אפי' בחמש עיירות.**וכן בד: אפילו בחמש **עירות**. ובשאר כל המקורות הנ"ל חסרה בבא זו. וברש"י למשנתנו (מ"ג א') פירש שהמשה אילנות אינם נקראים כרם אלא אם הם שתים כנגד שתים ואחת יוצאה זנב. וכן פירש רבינו הלל בפירושו לספרי שופטים פיס' קצ"ה, ס"א ע"ג. וכן במאירי למשנתנו (הוצ' ר"א ליס צ"ט סע"ב), והוסיף: "ובבריתא הוסיפו אפילו בחמשה מקומות". וזו היא הלכה תמוהה, וכיצד אפשר לומר שחמשה אילנות בחמש עיירות נקראים כרם, והרי אפילו לעניין פיאה אינם מצטרפין, עיין במשנת פיאה פ"ב מ"ד. ועיין בקרן אורה למשנתנו שהעיר על התוספתא כאן, ופירש את דברי רש"י, אבל מ"מ צורת הכרם לחוד וחמשה אילנות בחמש עיירות לחוד.
ברם בכי"ע: ואפילו חמש **שורות**. וכנראה שכצ"ל לפנינו, ונתפרדה השי"ן לעי"ן ויו"ד, ויצא: עיורות, ותיקן הסופר: עיירות. וחמשה אילנות **בחמש** (כגי' כי"ו וד) שורות פירושו שהיו בכל שורה ארבעה אילני סרק ואילן מאכל אחד, ולמעשה אילני המאכל הם בשורה אחת (אם תחשוב אותם לאורך השורות), ונקטו "בחמש שורות" אגב "חמישה" אילני מאכל "מחמשת" מינין, ואף הוא נקרא כרם בלשון בני אדם, וכשיטת ב"ש בכלאים פ"ד מ"ה. ואפשר שהכוונה "בחמש שורות" שהאילנות אינם זה כנגד זה, ומ"מ הם כרם בלשון בני אדם.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 7:17:11
[Tosefta Kifshutah on Sotah 7:17:11](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/7:17:11)

179. **ר' ליעזר בן יעקב או' וכו'.**ספרי שופטים, ירושלמי ובבלי הנ"ל. ור"א בן יעקב מצריך כרם ממש של גפנים, אבל לא נתבאר אם מצריך גם צורת כרם (כדין כלאים). ועיין בבבלי מ"ג סע"א, אבל בספרי שופטים פיס' קצ"ד חסרים דברי ר' אליעזר בן יעקב ("בית כמשמעו"). ועיין בבלי כתובות מ"ו א' וירושלמי שם פ"ד ה"ד, כ"ח ע"ג.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 7:18:1
[Tosefta Kifshutah on Sotah 7:18:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/7:18:1)

181-182. **אחד מארס ואחד מיבם.**משנתנו פ"ח מ"ב, ספרי שופטים פיס' קצ"ג, קצ"ו. ועיין להלן.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 7:18:2
[Tosefta Kifshutah on Sotah 7:18:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/7:18:2)

182-184. **אפי' שומרת יבם לחמשה אחים, ואפי' חמשה אחים ששמעו שמת אחיהם במלחמה וכו'.**לשיטת התוספתא פירושו, אפילו שומרת יבם לחמשה אחים לפני שזזו ממקומן, ואפילו כבר יצאו לשמוע דברי כהן ושמעו שמת אחיהם במלחמה. ובמשנתנו ובספרי הנ"ל: ואפילו שמע שמת אחיו במלחמה חוזר. ואפשר לפרשה שבין שמת האח לפני המלחמה, ובין שמת במלחמה (עיין ע"ז להלן). ובבבלי מ"ד א': ואפילו חמשה אחין ומת אחד מהם **במלחמה** כולן חוזרין. וזו היא הסיפא שלפנינו. ובירושלמי פ"ח ה"ו, כ"ג רע"א: אפילו שומרת יבם לחמשה אחים, ודכוותה אפילו בית אחד לחמשה אחין? תמן אין כל אחד וכו'. והכוונה היא, כשם שאין הבדל לעניין חזרה מן המלחמה בין יבם אחד לשני יבמין כן לכאורה אין הבדל בין נפל בית ליורש אחד לבין במה יורשין. ועיין בבלי מ"ג ב'.
וכבר תמה בהגהות הרש"ש במקומו למה נקטה המשנה "ואפילו שמע שמת אחיו במלחמה", ולא הוסיפה כן ברישא, לעניין "ואחד היורש", שאפילו שמע שמת מורישו במלחמה חוזר. והדברים מתבארים מתוך הירושלמי הנ"ל שהמשיכו שם: מה דמי לה (כלומר, למשנתנו הנ"ל ששנתה: ואפילו שמע שמת אחיו במלחמה חוזר) קידש אשה מעכשיו לאחר שנים עשר חדש ושלם הזמן במלחמה חוזר ובא לו. והפירוש הנכון הוא בפ"מ שהדמיון הוא ליבמה דווקא, מפני שהיא נופלת לו מחמת נישואי אחיו (ואפילו למ"ד מיתה מפלת). ומכאן ברור שבקידש אשה לאחר ל' יום (בלא "מעכשיו") ושלם הזמן במלחמה שאינו חוזר.²⁴ ונראה שהוא הדין אם שמע שמת מורישו במלחמה אינו חוזר, מפני שאין הזכיות חלות עליו אחרי ששמע דברי כהן. ויבמה, ורק יבמה, שאני, מפני שהזכיות חלות עליו למפרע. והוא הדין קידש אשה מעכשיו לאחר שנים עשר חדש שהקידושין חלין למפרע. ולהלן, שו' 244–245, מבואר שאם ניתן במשא המלחמה אפילו שמע שמת אחיו (ואף כאן לא נזכרה אלא יבמה גרידא, ולא ירושה) אינו חוזר. אבל מדברי הירושלמי הנ"ל ("ושלם הזמן במלחמה") משמע שהוא חולק על התוספתא ואינו מבדיל בין התחיל במשא המלחמה לבין לא התחיל: ואף הר"מ השמיטה. ואפשר שפירש את משנתנו "שמת אחיו **במלחמה**", כלומר, אפילו שמע במלחמה ממש שמת אחיו, וכן פירש בתפארת ישראל, וכן מוכח בירושלמי הנ"ל. ועיין מ"ש להלן, שו' 244–245, ריש ד"ה שמע, בשם כי"ע. ועיין בצפנת פענח פ"ז מה' נדרים ה"ט.

footnotes:
²⁴ ועיין בכסף משנה פ"ז מה' מלכים ה"ז, ד"ה קדש. ועיין מ"ש במנחת חינוך מצוה תקכ"ו, ועיי"ש בסוף דבריו בעניין קנה בית וכרם על תנאי כזה עיי"ש.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 7:19:1
[Tosefta Kifshutah on Sotah 7:19:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/7:19:1)

187-188. **מניין בנה בית וחנכו וכו'.**כל הברייתא באו"ז ב"ב סי' י"ז, ג' ע"א בשם תוספתא פ' משוח מלחמה (וכן רגילים הראשונים לציין לתוספתא ע"פ שם הפרק המקביל במשנה).


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 7:19:2
[Tosefta Kifshutah on Sotah 7:19:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/7:19:2)

193. **דבר זה בכלל היה ולמה יצא, להקיש וכו'.**בכי"ו בטעות: ולמה יצאה, אבל בד, בכי"ע ובאו"ז הנ"ל: ולמה יצא. ומדרש זה הוא מדבי ר' ישמעאל ע"פ הכלל: כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל לא ללמד על עצמו יצא, שהיא מן השלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן, כמבואר בברייתא דר' ישמעאל. ובירושלמי פ"ח ה"ח, כ"ג ע"א: וכולהן למידין מן האשה. מה אשה צריכ' שני' עשר חדש אף כולהן צריכי' י"ב חדש. ובמשנתנו פ"ח מ"ד: **נקי יהיה לביתו שנה אחת. לביתו**, זה ביתו. **יהיה**, זה כרמו, **ושמח את אשתו**, זו אשתו, **אשר לקח**, להביא את יבמתו וכו'. והוא מדבי ר' עקיבא, וכ"ה בספרי כי תצא סוף פיס' רע"א. ועיין מ"ש מהרי"ן אפשטין במבואות לספרות התנאים, עמ' 636.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 7:19:3
[Tosefta Kifshutah on Sotah 7:19:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/7:19:3)

196. **שאין זזין ממקומן [אף כולן כן].**המוסגר במרובעים חסר בכי"ו, והשלמתי ע"פ ד, ועיין בברייתא שבירושלמי שהבאנו לעיל. ובכי"ע: אינו זז ממקומו אף בנה בית חדש וחנכו, נטע כרם וחיללו, ולא שהו שנים עשר חודש, אין זזין ממקומן. וכ"ה באו"ז ב"ב הנ"ל. ועיין במשנתנו הנ"ל, ולהלן, שו' 248 ואילך.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 7:19:4
[Tosefta Kifshutah on Sotah 7:19:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/7:19:4)

197-198. **נתמנתה לאדם פרנסה יקח לו בית, חזרה נתמנתה וכו'.**בפירוש ר"י נחמיאש למשלי, עמ' 139: תוספ' דסוטה פ"ז למדה תורה דרך ארץ נתמנה לאדם פרנסה יקח לו בית, **חזר ונתמנה** וכו'. ובכי"ע: נתמנה לאדם פרנסה יקח בית, ואחר כך שדה, ואחר כך אשה וכו'. ועיין בבלי מ"ד א', בחידושי אגדות למהרש"א שם ומ"ש עליו בקרן אורה שם מן התוספתא כאן, אבל לגירסת כי"ע אין סתירה לדבריו מן התוספתא, והיא כעין מסורת הבבלי שם. ועיין מ"ש לעיל ח"ו (כתובות), עמ' 282.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 7:20:1
[Tosefta Kifshutah on Sotah 7:20:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/7:20:1)

207-208. **דבר אחר, הכן בחוץ מלאכתך, זו מקרא וכו'.**וכ"ה בד, בפירוש ר"י נחמיאש ובבבלי הנ"ל. אבל בכי"ע: **ר' אומ'** (חילוף רגיל מאד) הכן וכו'.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 7:20:2
[Tosefta Kifshutah on Sotah 7:20:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/7:20:2)

210. **ובנית ביתך, זה מדרש.**וכ"ה בד ובכי"ע. אבל בפי' ר"י נחמיאש הנ"ל: **זו תלמוד**. וכ"ה בבבלי הנ"ל.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 7:20:3
[Tosefta Kifshutah on Sotah 7:20:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/7:20:3)

211-212. **דבר אחר, הכן בחוץ מלאכתך, זו משנה וכו'.**וכ"ה גם בד. אבל בכי"ע ובבבלי הנ"ל חסרה בבא זו.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 7:20:4
[Tosefta Kifshutah on Sotah 7:20:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/7:20:4)

214-215. **דבר אחר, הכן בחוץ מלאכתך, זה מדרש וכו'.**וכ"ה גם בד. ואף הלכה זו חסרה בכי"ע ובבבלי הנ"ל.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 7:20:5
[Tosefta Kifshutah on Sotah 7:20:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/7:20:5)

217-219. **דבר אחר, הכן בחוץ מלאכתך, אילו הלכות וכו'.**וכ"ה בד. ובכי"ע: אילו הלכות. **ועתדה בשדה לך**, זה מעשה הטוב, אחר **ובנית ביתך**, דרוש וקבל שכר. וכנראה שיש שם השמטה ע"י הדומות. ובבבלי הנ"ל נוסחא אחרת בבבא זו.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 7:20:6
[Tosefta Kifshutah on Sotah 7:20:6](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/7:20:6)

221-222. **ר' ליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי וכו'.**וכ"ה בד ובבבלי הנ"ל. ובכי"ע יש כאן השמטה ע"י הדומות, עיין מ"ש לעיל בסמוך.
ונשתמרו לנו בתוספתא שיטות שונות בסדר הלימוד, דומיא דרישא שבית קודם לשדה, ושדה לאשה. ולפי שיטה אחת הסדר הוא: מקרא, משנה ומדרש. לפי שנייה: משנה, מדרש והלכות (כלומר, הלכות פסוקות כפי' בעל ח"ד). לפי שלישית: מדרש, הלכות ואגדות. לפי רביעית: הלכות, אגדות ותלמוד. ולפי ר"א בנו של ר' יוסי הגלילי: תלמוד (שאין ע"ה חסיד), מעשים טובים, ולבסוף: דרוש וקבל שכר, לימוד לחידוד בעלמא. ובמאירי פירש דרוש וקבל שכר שישפיע על זולתו.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 7:21:1
[Tosefta Kifshutah on Sotah 7:21:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/7:21:1)

226-229. **ויספו השוטרים וגו'. הירא ורך הלבב, שמתירא מן העבירה שבידו, שנ' למה אירא בימי רע, דברי ר' יוסה הגלילי.**בילקוט המכירי תהלים פמ"ט, י', קל"ד א', בשם תוספתא דנשים. ובפי' רבינו הילל לספרי שופטים פיס' קצ"ז, ס"א ע"ד, בשם תוספתא דסוטה פרק שבועת העדות. ובילקוט ת"ת כת"י בשם תוספתא דסוטה. והכוונה כאן לסוף הפסוק **"עון עקבי יסבני"** (תהלים מ"ט ו'), וכן מפורש בכי"ע, בילקוט המכירי וילקוט ת"ת ובפי' רבינו הלל הנ"ל. ועיין מ"ש להלן.
ובמשנתנו פ"ח מ"ה הוזכרה מחלוקת ר' יוסי הגלילי ור' עקיבא, אלא שהסדר שם הפוך, ור' עקיבא קודם לר' יוסי הגלילי,²⁵ וכבר הראינו לעיל, שו' 193, שהתוספתא כאן היא מדבי ר' ישמעאל, והמשנה היא מדבי ר' עקיבא. והוסיפה התוספתא טעמו של ר' יוסי הגלילי. ובמשנתנו הוזכרה גם דעת ר' יוסי: אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל, בת ישראל לממזר ולנתין, הרי הוא הירא ורך הלבב. ושאלו בבבלי מ"ד ב': מאי איכא בין ר' יוסי לר' יוסי הגלילי? ותירצו: איכא בינייהו עבירה דרבנן. ולר' יוסי הגלילי חוזר אפילו אם עבר על עבירה דרבנן. ובח"ד פירש שיש כאן רמז ליראה ביום רע (בשעת הסכנה) מ"עון עקבי", מעונות קלים, כמו שדרשו בתנחומא בשתי המהדורות ריש עקב. ועיין בתועפות ראם לס' יראים השלם סי' רט"ו, צ"ה ע"א, אות ב' שפירש להפך, שלר' יוסי הגלילי אינו חוזר על עבירה דרבנן, עיי"ש, ועיין מ"ש להלן, הערה 30.
ברם בספרי שופטים פיס' קצ"ז, הוצ' הר"א פינקלשטין, עמ' 236: הירא ורך הלבב שיש עבירה בידו **בסתר** וכו' ר' יוסי הגלילי אומר הירא ורך הלבב שהוא בן ארבעים (כגירסת כ"י אוקספורד ולונדון. ואף בכי"ר: בן מ', עיין בשנו"ס שם. ועיינתי בצילומים של כתה"י הנ"ל, והקריאה שם ברורה), ובספרי דפוס הוסיפו: שנה (כלומר, בן ארבעים שנה).²⁶ וברור שאין לפרש שהכוונה לבן ארבעים שנה, שאעפ"י שהגיע לבינה לא תש כוחו. וכלב בן יפונה אומר ליהושע (יהושע י"ד, ז'): **בן ארבעים שנה אנכי בשלח משה עבד ה' אותי** וגו', וממשיך (שם י"א): **עודני היום חזק כאשר ביום שלח אותי משה ככחי אז וככחי עתה למלחמה ולצאת ולבוא**. ואף הקדמונים שחילקו את התפתחות האדם לגילים שונים²⁷ לא ראו שום סימני זקנה בגיל ארבעים.²⁸ ולפיכך מתקבלים אצלי מאד דברי בעל זרע אברהם על הספרי במקומו שהביא בשם יש מגיהים "בן ארבעים" (כלומר, שמחקו את המלה "שנה". וכבר ראינו שכ"ה בכי"י), ופירשו "בן ארבעים", בר מלקות ארבעים.²⁹ בעל זרע אברהם דחה את הפירוש בשתי ידים משום שהוא מתנגד לבבלי מ"ד ב' הסובר שלר"י הגלילי חוזר אפילו על עבירה דרבנן.³⁰ אבל הרי יתכן מאד שהספרי חולק על הבבלי (ואף בירושלמי אין זכר לשיטת הבבלי), וסובר שלר' יוסה אינו חוזר אלא על עבירה שבגלוי, כגון אלמנה לכהן גדול ושאר דברים שמנתה שם המשנה בשמו, אבל ר' יוסי הגלילי סובר שחוזר אפילו על עבירה שבסתר (כמפורש ברישא כאן), ובלבד שהוא בן מלקות ארבעים (משום שמלקות במקום מיתה עומדת, כבבלי סנהדרין י' א'). ודברי ר' יוסי הגלילי כאן הם דבריו שבמשנה. ועיין מ"ש ר"ד הלבני בספרו מקורות ומסורות, עמ' תע"ג ואילך.

footnotes:
²⁵ במשנתנו שם נוסף: לפיכך תלתה לו התורה את כל אלו, שיחזור בגללן. ומסתבר שטעם זה אינו מדברי ר' יוסי הגלילי אלא מסתם משנתנו, כדעתו של מהרי"ן אפשטין במבואות לספרות התנאים, עמ' 401, עיי"ש שהעיר על מדרש תנאים, עמ' 120, שאמרו מעין זה בשם רבן יוחנן בן זכאי.
²⁶ גירסא זו ("ארבעים שנה") היא רק בנוסח הדפוסים ובמובאות: ילקוט, ס' יראים השלם סי' רט"ו (ד"ר סי' רצ"ה. וממנו גם בסמ"ג ובהגה"מ, עיין בהערות של הר"א פינקלשטין) וילקוט ת"ת כת"י. ועיין גם בפירוש רבינו הלל במקומו, ס"א ע"ד.
²⁷ הרופא היפוקרטיס, סולון, עיין בדבריהם אצל פילון "על בריאת העולם" פל"ו סי' ק"ה ואילך.
²⁸ בדברי חז"ל לא נזכר גיל היוצא לצבא לא למעלה ולא למטה, עיין בפי' הרמב"ן לבמדבר א', ג'. ובמה"ג שם, הוצ' רצ"מ רבינוביץ, סוף עמ' ח': מבן עשרים שנה. להוציא מי שהוא פחות מבן עשרים. כל יוצא צבא. להוציא הזקנים והחגרים והסומין שאינן ראויין למלחמה. ומקורו אינו ידוע לי. ועיין מ"ש להלן, בפנים ד"ה ברם, ובהערה 36 שם.
²⁹ דוגמת בן מות, בר כרת. וכן בגנזי שכטר ח"א, עמ' 74: אם בן מות הוא ואם בן מלקות הוא, וכן בבבלי סנהדרין כ"ו ב', מנחות פ"א א': ארבעים בכתפיה.
³⁰ עיין מ"ש לעיל סד"ה ובמשנתנו שיש אחרונים המפרשים את הבבלי להפך שלר' יוסי הגלילי אינו חוזר אלא על עבירה דאורייתא דווקא. אבל הפירוש ההוא אינו נראה.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 7:21:2
[Tosefta Kifshutah on Sotah 7:21:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/7:21:2)

230-231. **ר' עקיבא אומ' מי האיש הירא, ודאי וכו'.**כלומר, כמשמעו, כמשנתנו פ"ח מ"ה וספרי הנ"ל.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 7:21:3
[Tosefta Kifshutah on Sotah 7:21:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/7:21:3)

231-233. **ורך הלבב, שאפלו גבור שבגבורים, וחזק שבחזקים, והיה רחמן היה חוזר וכו'.**בכי"ע ובילקוט ת"ת כ"י חסר "וחזק שבחזקים", אבל כלפנינו גם בד ובמכירי הנ"ל.³¹ ור"ע מבחין כאן בין "הירא" לבין "רך הלבב", ופירש רך הלבב שירחם על השונאים, ועיין במפרשי התורה.³² ולעיל במקרא (שופטים כ', ג'): **אל ירך לבבכם אל תיראו** וכו'. ובמשנתנו (פ"ה מ"א): **אל ירך לבבכם**, מפני צהלת סוסים וצחצוח חרבות וכו'. וכן גם בספרי שם סוף פיס' קצ"ב. ואף ישעיהו הנביא אמר לאחז (ז', ד'): **אל תירא ולבבך אל ירך משני זנבות האודים** וכו'. ועוד כמה פעמים במקרא. ובתנחומא לך לך סי' י"ג: **מי האיש הירא**, מן העונות, **ורך הלבב**, מן מעשים רעים. ועיין בהוצ' בובר שם סי' ט"ז, הערה קס"ג. ור"ע סובר שאף הרחמן בכלל "רך הלבב" הוא, שהרי הוא ההפך מאביר לב,³³ מקשה לב ומלב אמיץ (בדברים ט"ו, ז': **לא תאמץ את לבבך ולא תקפץ את ידך מאחיך האביון**).
ברם לא מצאנו בשום מקום שאף הרחמן חוזר מערכי המלחמה ואין מוציאים למלחמה אלא אבירי לב. ונראה שהלכה זו מקורה במלחמת בר כוכבא, שכן אמרו בירושלמי תענית פ"ד ה"ח, ס"ח ע"ד (ובמקבילה באיכ"ר פ"ב, ב'): והיה שם בן כוזבה והיו לו מאתים אלף **מטיפי אצבע**. שלחו לו חכמים ואמרו לו עד אימתי אתה עושה את ישראל **בעלי מומין**. אמר להן **וכי היאך אפשר לבודקן** ? אמרו לו כל מי שאינו רוכב על סוסו ועוקר ארז מן לבנון³⁴ לא יהיה נכתב באיסרטיא שלך, והיו לו מאתים אלף כך ומאתים אלף כך. ושמא יש לפנינו הד ממאורעות הזמן, וסברו שבן כוזבא עשה מה שעשה ע"פ הוראות ר' עקיבא,³⁵ ובדק את אומץ לבם של החיילות שלו שיכולים להתאכזר על עצמם, ובוודאי אינם רחמנים. אבל ההכמים שלהו לו לבן כוזבא "עד אימתי אתה עושה את ישראל בעלי מומין". ומסתבר שר"ע לא הסכים למעשיו של בן כוזבא שבדק את אומץ לבם של חיילותיו ע"י עשיית מום בעצמם. ובמדרש תנאים, עמ' 118 אמרו: מיכן היה **ר' עקיבה** אומר אין בעלי מומין יוצאין למלחמה.³⁶
ובספרי שופטים פיס' קצ"ב, עמ' 233: וכולם היו צריכים להביא עדותם חוץ מן הירא ורך הלבב שעדיו עמו, שמע קול הגפת תריסים ונבעת וכו'. ועיין גם בירושלמי פ"ח ה"ט, כ"ג ע"א. ורך הלבב הוא מוג לב שנבעת אפילו אם שומע קול הגפת תריסים של המחנה שלו, ובזה אין מהלוקת וכולם מודים שהוא חוזר מערכי המלחמה, וכמו שאמרו בבבלי מ"ד ב': **בהא** אפי' ר' יוסי הגלילי מודה,³⁷ משום דכתיב **ולא ימס את לבב אחיו כלבבו**. וכן הכריז גדעון "מי **ירא וחרד** ישב ויצפר מהר הגלעד" (שופטים ז', ג'), ועוד לפני המלחמה הזהירם שילכו בצפירה (ירושלמי עירובין ספ"א), שהפחדן מפחד מפני האויבים שיארבו לו גם בחזרה.

footnotes:
³¹ וכן נכון, משום שגבור ואמיץ לב לחוד, וחזק לחוד, עיין מ"ש להלן בפנים, ד"ה ברם.
³² עיין בספרו של ר"ד הלבני מקורות ומסורות, עמ' תע"ג, הערה 6.
³³ בישעיה מ"ו, י"ב: אבירי לב הרחוקים מצדקה. וברד"ק שם: אבירי לב ואכזרים לישראל.
³⁴ ר"ד רטנר באהצו"י העיר לאלפאביתא דבן סירא, הוצ' שטיינשניידר כ' ע"א (בבדותא של בן סירא ונבוכדנצר): הלכו אחריו אלף רוכבי סוסים, כולם מקוטעי אצבע ועוקרי אילנות. ועיין מ"ש שמואל קרויס על "מקוטעי אצבע" בס' היובל לכבוד ר"א מרכס (נוירק תש"י בחלק העברי), עמ' שצ"א ואילך, ועיי"ש עמ' שצ"ג הערה 11 (הדברים שלא מצא קרויס נמצאים אצל Ammianus Marcellinus סט"ו פי"ב, ג'), ולהלן שם, עמ' שצ"ח, הערה 25. אבל בנדון ההוא עשו ה"מקוטעי בהונות" מום בעצמם, כדי להבריח עצמם מן הצבא, ולפנינו הוא להפך, והוא מעין התרגילים של צעידי אשפרטא שערכו כל מיני עינויים כדי להתחסן.
³⁵ בר"מ פי"א מה' מלכים ה"ג: שהרי ר' עקיבה חכם גדול מחכמי המשנה, והוא היה נושא כליו של בן כוזיבא המלך. ועיין בבלי סנהדרין צ"ג ב'. אבל עיי"ש צ"ז ב' ובח"א למהרש"א שם.
³⁶ כע"ז בספרי שופטים (פיס' ק"צ, הוצ' הר"א פינקלשטין, סוף עמ' 231 ואילך) בשם ר' יוסי הגלילי, אבל בלשון אחרת לגמרי. ועיין לעיל הערה 28.
³⁷ ופירש מהר"ל מפראג (בפירושו לרש"י שופטים במקומו) שר' יוסי הגלילי חולק על ר' עקיבא, ודווקא בכגון דא שנראה לכל שהוא פחדן חוזר, אבל בסתם ירא אינו חוזר לדברי ר' יוסי הגלילי. וכן פירש גם בלחם משנה ספ"ז מה' מלכים. ועיין מ"ש בקרן אורה שם, ד"ה בהא. ולפ"ז ברור שלר"ע חוזר אפילו הוא סתם ירא שמא יהרג, וכן חוזר, לשיטת התוספתא, אם הוא טוען שהוא רחמן. וצ"ע כיצד אפשר להביא ראייה על כך. ובספרי שופטים (פי' קצ"ז, הוצ' הר"א פינקלשטין, עמ' 236) מבואר שאף על עבירה שבסתר חוזר. וכן במאירי בסוגיין (הוצ' ד"א ליס, ק"צ ע"ב): "הא כל שאינן ידועות לכל, הכל תלוי בלבו ומחשבתו, אם ישוב אינו חוזר." ומכאן שאם לא שב בלבו חוזר. ועיין מ"ש רש"ח קוק בספרו עיונים ומחקרים ח"א, עמ' 235 ואילך, בעניין ראייה על התשובה.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 7:21:4
[Tosefta Kifshutah on Sotah 7:21:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/7:21:4)

233-234. **שנ' ולא ימס וכו'.**כלומר, אפילו רחמן בשעת מלחמה הוא בכלל "ולא ימס", שהוא מרפה את רוח הנלחמים.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 7:21:5
[Tosefta Kifshutah on Sotah 7:21:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/7:21:5)

235-237. **ר' שמעון או' כל השומע דברי כהן במערכות המלחמה ואינו חוזר לסוף שהוא נופל בחרב וכו'.**בספרי פיס' קצ"ד (ביחס למי שבנה בית ולא חנכו): **פן ימות במלחמה**. אם אינו שומע לדברי כהן לסוף הוא מת במלחמה.³⁸ וכן אמרו שם (פיס' קצ"ה) ביחס למי שנטע כרם, וכן להלן שם (פיס' קצ"ו בכ"י ברלין ומדרש חכמים), ביחס לארס אשה. וכן בפי' ר' אליהו מזרחי במקומו: וכן שנו בספרי בכל מקום **מהג'** מקומות שכת' בהן "פן ימות" וכו', עיי"ש. ומכאן שדברי ר"ש מתייחסים לכל בעלי הזכויות לחזור. ועיין בפי' רבינו הלל לספרי שם, ס"א ע"ב, ובפי' ר' אברהם בקראט על רש"י, צ"ד ע"ב, ד"ה פן, שהביאו את התוספתא.

footnotes:
³⁸ וכן בכל שלשת הדברים, עיין מ"ש להלן בפנים. ועיין במנחת חינוך מצוה תקכ"ו, וכוונתו שם לחקור אם בשלשה אלה עובר על איסור אם אינו חוזר, דוגמת הללו שאינם יוצאים כל עיקר, שהם עוברים על שני לאווין אם אינם חוזרים (בבלי מ"ד א'), ומן הספרי אינו מוכח אלא שהוא עלול להענש אם לא ישמע לדברי כהן. והר"מ אינו מביא הלכה זו. ומלשון המאירי למשנתנו (הוצ' ר"א ליס, ק"ב סע"ב) משמע שרשאי שלא לחזור, שכן הוא כותב שם: הן על אילו שרשאין לילך ושבידם לחזור וכו', ומכאן משמע קצת שבידם גם שלא לחזור.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 7:21:6
[Tosefta Kifshutah on Sotah 7:21:6](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/7:21:6)

240-241. **ואיש אחר יקחנה. אחר, יכול דודו ובן דודו וכו'.**פירוש רבינו הלל הנ"ל. ובספרי הנ"ל נאמרו הדברים ביחס לבנה בית ולנטע כרם, ובכ"י ברלין ומדרש חכמים גם לארש אשה כבתוספתא כאן, עיין מ"ש לעיל ד"ה ר' שמעון.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 7:21:7
[Tosefta Kifshutah on Sotah 7:21:7](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/7:21:7)

244-245. **שמע שמת אחיו במלחמה, עד שלא ניתן במשא חוזר, משניתן במשא, אינו חוזר.**בכי"ע: שמע **במלחמה** שמת אחיו וכו'. ועיין מה שכתבנו לעיל, שו' 182–184, ד"ה וכבר תמה, שהלכה זו תתכן רק ביבמה שהיא נופלת לו מחמת נישואי אחיו, אבל בשאר דברים אפילו אם ירש (שלא עשה שום מעשה) אחרי יציאתו אינו חוזר, ואף שעדיין לא ניתן במשא המלחמה, והסקנו שם שהירושלמי חולק וביבמה חוזר אפילו כשניתן במשא המלחמה, עיין מש"ש.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 7:22:1
[Tosefta Kifshutah on Sotah 7:22:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/7:22:1)

245. **יש יוצאין וחוזרין, יוצאין ואין חוזרין וכו'.**כל הברייתא באו"ז ב"ב פ"א סי' י"ז, ג' ע"א, ועיקרה במשנה פ"ח סמ"ב וסמ"ד, ירושלמי שם ה"ח, כ"ג ע"א, בבלי מ"ד א'. ועיין ספרי כי תצא פיס' רע"א, הוצ' ר"א פינקלשטין, עמ' 292, ובהערות ובשנו"ס שם.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 7:22:2
[Tosefta Kifshutah on Sotah 7:22:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/7:22:2)

246. **נותנין פסי העיר וכו'.**וכן להלן בסיפא: אין נותנין **פסי** העיר. ובמקבילות שצוינו לעיל (בהוצאות שלנו) לא נזכרו בלל "פסי העיר". וממקורות חז"ל ברור שפיסין הוא מס.³⁹ ולכאורה אינו מובן כלל למה פטור ממס הבונה בית וחנכו, או הנוטע כרם וחיללו. אבל הדבור "פסי העיר" מוכיח שמדברים במשא ביחס לעיר גרידא. ובאו"ז ב"ב הנ"ל הוכיח מתוספתא זו לדברי הבבלי בב"ב (ה' א') שפסי העיר הוא מס לתיקון החומה, ולכל דבר העשוי לשמירת העיר. ועכשיו מובן שהללו שפטורין מהספקת מים ומזון במלחמה, ומתיקון הדרכים, פטורים גם מתיקון החומה, וכדומה.
אבל הגירסא בהוצאות שלנו של הירושלמי הנ"ל לקתה בחסרון. ובשרידים מן הגניזה (שרי"ר, עמ' 215) גורס: תני כל אלו שאמרו (כלומר, במשנה שם: בנה בית וחנכו וכו') יושבים **בטלים** בתוך העיר, **אינן נותנין פיסי העיר**, ואינן מספקים מים ומזון וכו'. וכן היתה הגירסא לפני המאירי, עיין בהוצ' ר"א ליס, סוף עמ' ק"א. וכן היתה הגירסא גם בירושלמי בכי"ר שם, אלא שנפלו שם שיבושים, כדרך כ"י הזה. ומכאן מוכח שאינם משתתפים בשום דבר ("יושבים בטלים"), ופיסי העיר הם אפילו בדבר שאין לו יחס להגנת העיר. וכן משמע מדברי הרמב"ם פ"ז מה' מלכים הי"א: כל השנה אין מספק מים ומזון, ולא מתקן דרך, ולא שומר בחומה, ולא נותן לפסי העיר,⁴⁰ **ולא יעבור עליו שום דבר בעולם**, שנאמר לא יצא וכו' (וההמשך הוא ע"פ הבבלי מ"ד א') לא לצרכי העיר⁴¹ ולא לצרכי הגדוד.

footnotes:
³⁹ עיין במלונו של קרויס למילים שאולות מלשון יוון ורומי לשמואל קרויס, ערך פיסין, עמ' 450.
⁴⁰ כלומר, לא זו בלבד שאינו משתתף בגופו בשמירת החומה, כפירוש הבבלי בב"ב ל"פסי העיר", אלא פטור גם מלתת ממון לפסי העיר, דהיינו יושב בטל ואינו נותן ממון, כירושלמי הנ"ל.
⁴¹ ברמב"ם ד' רומי וד' קושטא: לא לצרכי הצבא ולא לצרכי הגדוד. אבל בר"מ ד"ו רפ"ד ואילך: לא לצרכי העיר וכו'. וכ"ה בכל כתה"י שבביה"מ כאן, שלשה על קלף (רבינוביץ, זולצברגר ושכטר) ואחד תימני על נייר (405 Enelow), וכן במאירי (הוצ' ליס, סוף עמ' ק"א): לא יצא בצבא לצרכי הגדוד, ולא יעבור עליו לצרכי העיר.


###### Tosefta Kifshutah on Sotah 7:23:1
[Tosefta Kifshutah on Sotah 7:23:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Sotah/r/7:23:1)

251-252. **ר' יהודה היה קורא למלחמת הרשות מלחמת מצוה, אבל מלחמת חובה הכל יוצא וכו'.**במשנתנו ספ"ח: במה דברים אמורים במלחמת הרשות, אבל במלחמת מצוה הכל יוצאים וכו', אמר ר' יהודה במה דברים אמורים במלחמת מצוה, אבל במלחמת חובה הכל יוצאין וכו'. ודברי הת"ק הם בספרי שופטים פיס' קצ"ח ודברי ר' יהודה שם פיס' ק"צ וכלשון משנתנו. ובירושלמי ספ"ח נסמך ר' יוחנן על התוספתא כאן ואמר: משמעות ביניהן,⁴² ר' יהודה **היה קורא למלחמת הרשות מלחמת מצוה** וכו'. אמ' רב חסדא מחלוקת ביניהון. רבנין אמרין מלחמת מצוה, זו מלחמת דוד. מלחמת חובה, זו מלחמת יהושע. ר' יהודה היה קור' מלחמת **מצוה**,⁴³ כגון אנן דאזלין עליהון, מלחמת חובה כגון דאתיין אינון עלינן. ושניהם נסמכים על לשון התוספתא, ולר' יוחנן אין כאן אלא שינוי במשמע, וכל אחד מסר בלשון ששמע מרבו, ומצוי במקורות סיגנון זה בשם ר' יהודה, עיין במבוא לנוה"מ למהרי"ן אפשטין, עמ' 2.
ובבבלי מ"ד ב': א"ר יוחנן רשות דרבנן זו היא מצוה דר' יהודה, מצוה דרבנן זו היא חובה דר' יהודה. אמר רבא מלחמת יהושע לכבש דברי הכל חובה, מלחמת בית דוד **לרווחה** (כלומר, כיבוש יחיד שלא מארץ ישראל) דברי הכל רשות, כי פליגי למעוטי גוים דלא ליתי עליהו מר קרי לה מצוה, ומר קרי לה רשות. נפקא מינה לעוסק במצוה שפטור מן המצוה.
ובבבלי הפירוש ברור שהמחלוקת היא במלחמת מניעה, כלומר למעט את כח הגוים שלא יבואו עלינו, וכמו שבאר במאירי במקומו (הוצ' ר"א ליס, ק"ג רע"א): לא נחלקו אלא שנלחמים עם אויביהם מחמת שיראים מהם שיבאו עליהם, או **שנודע להם שהם שמכינים עצמם לכך** וכו', ולדעת ר' יהודה כל שלא באו רשות הוא, והעוסק בה אינו פטור מן המצוה. ועיין בשי"ק, ד"ה מלחמת רשות, שתמה על בעל כנה"ג שלא עמד על פשוטה של הסוגיא בבבלי. אבל באמת כן מבואר בפיה"מ להרמב"ם בהוצאות שלנו (וכ"ה גם בנוסח המאירי של פיה"מ להר"מ), והרב סמך על הפירוש הזה, שהרי בעל כנה"ג אומר שם בפירוש: ועוד **שבפירוש המשנה** כתב דאין הלכה כר' יהודה. ברם נוסחא משובשת נזדמנה להם לרבותינו הראשונים, עיין בפיה"מ הוצ' הר"י קאפח, עמ' רע"ב, הערה 12. ולפ"ז נראה שאף בירושלמי הפירוש כן שאנו הולכים עליהן מחמת יראה שלא יתנפלו עלינו, שאם לא כן, הרי אין מלחמת רשות כלל לר' יהודה, וקשה לומר שלרב חסדא יחלוק ר' יהודה גם על הלשון במשנת סנהדרין פ"א מ"ה. ועיין במה"פ במקומו, ד"ה ר"י, ובכנה"ג על הרמב"ם (בסוף חלק או"ח) הנ"ל. ועיין בס' מקביים א' ג', נ"ו.

footnotes:
⁴² כלומר, משמעות שונים ביניהם, ואין הבדל למעשה בכך. וכלשון זו גם בירושלמי יומא פ"ה ה"ז, מ"ג רע"א. ובבבלי רגיל: משמעות דורשין ביניהן, וכן בירושלמי שבועות פ"ד ה"ו, ל"ד ע"א.
⁴³ כ"ה בכי"ר, וכן היתה הגירסא בשרי"ר. ובהוצאות שלפנינו בטעות: רשות.