## Tosefta Kifshutah on Terumot Chapter 2

###### Tosefta Kifshutah on Terumot 2:1:1
[Tosefta Kifshutah on Terumot 2:1:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/2:1:1)

1. **פירות שמכרתי לך טבלים הם וכו'.**ר"מ ספי"ב מה' מעשר. ופירושו שהמוכר טוען שמכר לו בטעות, ולא נתכוין למכור לו פירות הללו, ורוצה לחזור ממכירתו, שאם במזיד הטעה אותו והוא מודה שהלוקח לקח את הפירות בחזקת חולין, הרי חייב הוא לתקן אותם (עיין להלן מע"ש פ"ג ה"ח ומש"ש), ולא עוד אלא שר' יהודה אומר להלן לא נחשדו ישראל וכו', ואם טוען שמכר במזיד, הרי נחשד ונחשד. ואנו עוסקים בדברים שעדיין קיימים ביד הלוקח, שאם כבר אכל אותם הרי מה דהוה הוה, והמוכר יחזיר לו את הדמים, עיין להלן מע"ש פ"ג הי"ב ומש"ש. אבל עיין מה שהאריך בזה במהרי"ט אלגזי בכורות פ"ה סי' נ"א, קנ"ב ע"א ואילך. ועיין להלן.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 2:1:2
[Tosefta Kifshutah on Terumot 2:1:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/2:1:2)

2. **שורת הדין אינו נאמן.**ואעפ"י שעד אחד נאמן באיסורין ואף שאינן בידו, מ"מ כאן אינו נאמן, שהרי מעיד על עצמו שפשע, ולא דייק יפה, ומכר לו דברים אסורים, וכסברת תוס' רי"ד גיטין נ"ה א' ורמב"ן שם נ"ד ב'. ועיין בראשונים שנציין להלן. ובח"ד הקשה למה לא יהא נאמן, והרי הוא צריך לשלם לו, ולמה לא נאמר מתוך שנאמן להפסיד נאמן גם על האיסור (עיין בבלי גיטין נ"ד ב'). ותירץ שכאן הוא טוען שהמקח טעות ורוצה לחזור בו, ואנו חושדים בו שהוא מערים ורוצה להשתמש בהם, שהרי הוא יודע את האמת, ואינו מפסיד כלום. וכנראה שהמוכר דורש שהלוקח יחזיר לו את המקח כדי שיקיים מצות הפרשת מעשר בטבל וביעור ע"ז ביין נסך וקבורה בבשר בכור.
והנה מן הלשון "שורת הדין" מוכח שדווקא משורת הדין אינו נאמן, ובא למעט שאם הלוקח חושש לדבריו נאמן. ובמשנתנו (גיטין פ"ד מ"ד): שורת הדין אין העבד חייב כלום אלא מפני תיקון העולם וכו'. ועיין בריטב"א ובחידושי הר"ן גיטין נ"ד ב', שפירשו לשון זו בדברי ר' אמי שם שאחרי תקנת חכמים שמשלם נאמן, אבל כאן אי אפשר לפרש כן. ובר"מ הנ"ל דייק מלשון זו שאם הלוקח זריז יחמיר על עצמו. ובתשובת ר' משלם (אוה"ג גיטין, עמ' 113): ואם יודע בו שהוא נאמן צריך לחוש. והברייתות הללו באו מתוך קובץ המשניות שעסקו בהלכות שמפני תיקון העולם בטלו בהן את שורת הדין (או שיש להחמיר על שורת הדין). ויש כאן המשך של פ"א, עיין מש"ש לעיל פ"א שו' 59.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 2:1:3
[Tosefta Kifshutah on Terumot 2:1:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/2:1:3)

2-3. **לא נחשדו ישר' על כך.**כלומר, לא נחשדו ישראל להעיד על חולין שהוא טבל ועל יין כשר שהוא נסך וכו' מפני הנאה מועטת (עיין מ"ש לעיל, ועיין לעיל דמאי פ"ה שו' 10), ואעפ"י שאינן בידו ראוי להאמין לו.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 2:2:1
[Tosefta Kifshutah on Terumot 2:2:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/2:2:1)

3-4. **ואמ' לו נתפגלו וכו'.**בבבלי גיטין נ"ד ב': ת"ר היה עושה עמו בטהרות, ואמר לו טהרות שעשיתי עמך נטמאו, היה עושה עמו בזבחים, וא"ל זבחים שעשיתי עמך נתפגלו, נאמן. וכתב במאירי בגיטין שם עמ' 224: דוקא בשאמר שבשוגג נעשה וכפשוטו של לשון, ר"ל ניטמאו ונתפגלו, ולא אמר טמאתי ופגלתי. ובתוספ' רי"ד שם נ"ה א': דהא לא מייתי ראיה אלא מכ"ג ביום הכפורים וכו', וכשאמר פגלתי עושה עצמו קצת רשע. ולכאורה הלשון "קצת רשע" תמוה, שהרי רשע גמור הוא,¹ ובוודאי כוונתו שפיגל בשוגג. ומן הלשון להלן (שו' 7) "שלא לשמו שחטתיו" היה נראה לפרש שכאן לא הוא שטימא ושפיגל, אלא אומר שאחר טימא אותן בשוגג, וכהן אחר פיגל אח"כ בשוגג בזריקה, ואעפ"י שהוא פשע קצת שלא שמר את הטהרות כראוי ושמסר את הזריקה לאחר שאינו בקי וזריז,² מ"מ לא נחשדו ישראל לשקר שישרפו טהרות וכו' (עיין להלן), ואעפ"י שעושה את עצמו "קצת רשע", כדברי בעל תוספ' רי"ד הנ"ל,³ מ"מ נאמן, ככל עד אחד שנאמן באיסורים. ועיין מ"ש להלן.

footnotes:
¹ עיין זבחים כ"ט ב'. ואפילו לשיטת הסמ"ג (לאוין של"ז, פ"ה ע"ב) שאין למנותו בין הלאוין מ"מ בודאי יש כאן איסור גמור, עיין בר"מ פי"ח מה' פסולי המוקדשין ה"א וה"ב.
² עיין היטב בתוספ' רי"ד גיטין נ"ה א' וברמב"ן שם נ"ד ב'.
³ ועיין היטב באו"ז ח"ב סוף סי' רכ"ג, נ"ד ע"ב, שלפי מסקנת הש"ס בגיטין כה"ג אינו נאמן לומר שפיגל, ולא הזכיר כלל את הברייתא שלנו. ולפי דברינו ניחא שדווקא בכה"ג בעבודת פנים של יוה"כ שעובד בעצמו אינו נאמן, עיי"ש. ועיין מ"ש הגרי"ש נאטהנזאהן בהסכמתו לאו"ז ח"א, עמ' 4.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 2:2:2
[Tosefta Kifshutah on Terumot 2:2:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/2:2:2)

4. **לא נחשדו ישר' על כן.**בבבלי הנ"ל: נאמן (ולא יותר). ובר"מ סוף ה' פסוה"מ: נאמן. לא נחשדו ישראל על כך. וצרף את לשון הבבלי עם התוספתא. ואף כאן הפירוש הוא שלא נחשדו ישראל שישרפו טהרות על פיהם ושיקרבו על פיהם חולין בעזרה. ומלשון התוספתא ברור שלא טימא ופיגל במזיד, שאם הוא אומר כן הרי נחשד ונחשד.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 2:2:3
[Tosefta Kifshutah on Terumot 2:2:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/2:2:3)

5. **באותו היום נטמאו שורת הדין אינו נאמן.**וכ"ה בד. וקרוב לוודאי שיש כאן השמטה, וצ"ל: באותו היום [נתפגלו. טהרות שעשיתי עמך באותו היום] נטמאו וכו'. וכן מעתיק בר"מ הנ"ל,⁴ וכן מוכח בבבלי הנ"ל. ופירש רבא בבבלי: כגון דאשכחיה ולא אמר ליה מידי, ולבתר הכי אשכחיה ואמר ליה. ובאור התוספתא הוא שלא אמר לו מיד כשמסר לו את הטהרות, אלא לאחר זמן אמר לו טהרות שעשיתי עמך באותו היום נטמאו וכו', ומכאן רואים שנחשד ונחשד, שהרי היה צריך להודיע לו מיד על הטומאה ועל הפיגול.⁵

footnotes:
⁴ ומלשונו ברור שהעתיק מן התוספתא. ועיין במעשה רוקח שם מ"ש ליישב את הסתירה מפסקו בסוף פי"ג מה' מטמאי משכב ומושב. וצ"ע.
⁵ בגמרא שם: מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא? אמר אביי כל שבידו נאמן. רבא אמר כגון דאשכחיה וכו' (כמו שהעתקנו בפנים). ולולא דברי רבותינו הראשונים היה נראה שרבא סובר שברישא נאמן מפני שלא עשה את עצמו רשע גמור, ונאמן ככל עד אחד שהוא נאמן באיסורים, ולאו מחמת שהוא בידו אתינן עלה. ואביי חולק וסובר שאינו נאמן, משום שהוא מודה שפשע, ורק מחמת שהוא בידו נאמן, וחולק על הברייתא כאן, ולפי דבריו אפילו אמר שפיגל וטמא במזיד נאמן כל זמן שהוא בידו, וכסברת ר' יהודה להלן שו' 8.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 2:2:4
[Tosefta Kifshutah on Terumot 2:2:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/2:2:4)

6. **לא נחשדו ישראל וכו'.**ר' יהודה סובר, שאעפ"י שלא אמר לו מיד, עדיין לא נשברה חזקתו, ומה שלא אמר לו מיד משום כיסופא הוא, עיין ברמב"ן גיטין בשם הראב"ד.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 2:3:1
[Tosefta Kifshutah on Terumot 2:3:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/2:3:1)

6-7. **השוחט את הפסח על בני חבורה וכו'.**להלן פסחים פ"ד (פ"ג) ה"ז, והובאה משם באו"ז ה' פסחים סי' רכ"ג, ח"ב, נ"ד ע"א, ופסקה הר"מ בפ"ד מה' ק"פ ה"א.⁶

footnotes:
⁶ במאירי גיטין סוף עמ' 224 הביא כלשון הר"מ הנ"ל בשם בריתא בפסחים. ולא היתה לפניו שום גירסא אחרת, אלא העתיק את לשון הר"מ ופתח בשם המקור, כרגיל אצלו, וכמו שנוהג הסמ"ג (עיין תס"ר ח"א, עמ' 58), ולפעמים גם בעל כפו"פ.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 2:3:2
[Tosefta Kifshutah on Terumot 2:3:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/2:3:2)

7. **ואמ' שלא לשמו שחטתיו.**בניגוד לסיגנון לעיל "נתפגלו", "נטמאו" הוא אומר כאן מפורש: שלא לשמו שחטתיו, כלומר שבעצמו פשע, ועושה עצמו רשע.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 2:3:3
[Tosefta Kifshutah on Terumot 2:3:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/2:3:3)

**שורת הדין אין נאמן.⁷**שהרי כאן אומר מפורש שפסלו בעצמו ועבר על לאו. ואפילו אם אמר ששגג, הרי יש כאן פשיעה גמורה, ואין לומר כאן: לא נחשדו ישראל על כך. ואף כאן דייק בר"מ הנ"ל שאם בני החבורה מאמינים לו נאמן. ועיין בהשגות שם.

footnotes:
⁷ בכי"ע כאן בטעות: שורת הדין נאמן, וזו היא ט"ס, וצ"ל: אין נאמן, וכ"ה בד ולהלן פסחים בכל הנוסחאות, וכ"ה באו"ז ובר"מ הנ"ל.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 2:3:4
[Tosefta Kifshutah on Terumot 2:3:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/2:3:4)

8. **עד שלא יתחילו בו נאמן.**כלומר, כל זמן שלא התחילו בני החבורה לאכול נאמן, והוא סובר כאביי בגיטין הנ"ל שכל שבידו נאמן, ואעפ"י שאינו יכול לפגל (שהרי משחיטה ואילך מצות כהונה), וכסברת הראב"ד (שהביאו ברמב"ן וברשב"א גיטין שם) שכל זמן שנמצא ברשותו נאמן.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 2:3:5
[Tosefta Kifshutah on Terumot 2:3:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/2:3:5)

**משיתחילו בו אינו נאמן.**כלומר, ועכשיו הוא מעיד שבני החבורה אכלו מפסח פסול, הרי כבר יצא הפסח מרשותו, ואינו נאמן אף לשיריים, ויכולים לגמור. ובד"ח: עד שלא יתחיל (וכ"ה אף בד"ר) וכו' משהתחיל וכו'. ואינו אלא טה"ד, שהרי בסיפא אף בד"ר: משהתחילו, וברישא צ"ל: שלא יתחילו וכו', כפי שמוכח מכי"ע ומן המקבילה בפסחים בכל הנוסחאות. ונוסחת ד"ח הטעתה כמה מן המפרשים.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 2:4:1
[Tosefta Kifshutah on Terumot 2:4:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/2:4:1)

8-9. **אין תורמין ממין על שאינו מינו.**במשנה פ"ב מ"ד: אין תורמין ממין על שאינו מינו, ואם תרם אין תרומתו תרומה.⁸ ולמדו הטעם (בירושלמי שם וכן בבבלי בכורות נ"ג סע"ב ותמורה ה' א') מן הכתוב (במדבר י"ח, י"ב): כל חלב יצהר וכל חלב תירוש ודגן ראשיתם אשר יתנו לה' וכו', שנותנים חלב מכל אחד לחוד. וכן בס"ז קרח שם (עמ' 295): חלב יצהר יצהר. חלב תירוש תירוש, וחלב דגן דגן. ובספרי (קרח פי' ק"כ, עמ' 147, לעניין תרו"מ) והרמותם ממנו. ממין על מינו, ולא ממין על שאינו מינו. ועיין גם ס"ז שם עמ' 298 ועמ' 299.

footnotes:
⁸ מסדר ההלכות שבתוספתא נראה שהמשנה שאליה נסמכה התוספתא שנתה (בפ"א מ"ה): אין תורמין ממין על שאינו מינו ולא מן החדש על הישן וכו' ולא מן התלוש על המחובר וכו' ולא מפירות הארץ וכו' ולא מן החיוב על הפטור וכו'. ועיין במשנת מע"ש פ"ה מי"א ובספרי קרח פי' ק"כ, עמ' 147, ולהלן בסוף פרקין.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 2:4:2
[Tosefta Kifshutah on Terumot 2:4:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/2:4:2)

9. **אבל אמרו כל מיני חיטים אחד.**במשנה הנ"ל סתם: כל מין חטים אחד. והתוספתא הובאה בכפו"פ ספ"כ עמ' ת"ן. ועיין להלן.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 2:4:3
[Tosefta Kifshutah on Terumot 2:4:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/2:4:3)

**כל מין איפולין ואגוזין וכו'.**בכפו"פ הנ"ל: כל מיני אופילין (וכ"ה בד) ואגוזים וכו'. ובמשנתנו ספ"ב קבעו את הכלל: כל שהוא כלאים בחבירו לא יתרום מזה על זה, אפילו מן היפה על הרע. וכל שאינו כלאים בחברו תורם מן היפה על הרע וכו'. ועיין גם להלן כלאים פ"א ה"א. ובמשנה ריש כלאים שנינו: הפול והספיר הפורקדן והטופח ופול הלבן והשעועים אינם כלאים זה בזה. ומכיוון שבמשנה זו כ"ע מודי שזוגי זוגי קתני (עיין בתוספתא שם רפ"א ובירושלמי שם ובבבלי פסחים ל"ט א') הרי הפול והטופח, והפול והפול הלבן כלאים זה בזה,⁹ ועיין להלן פ"ו הי"א שו' 47 ומש"ש. ולכאורה משמע שבבא זו חולקת על הכלל של משנתנו. וגדולה מזו כתב רש"י (פסחים ל"ה א') שגם חטין וכוסמין הם מין אחד לעניין תרומה. אבל הראשונים (עיין מאירי ר"ן ומהר"ם חלאוה שם) חלקו עליו ופירשו את הברייתא לעניין חלה, עיי"ש.

footnotes:
⁹ אמנם בירושלמי שם סה"א: כיני מתניתא הלבן והשעועית (ועיין בפ"מ שם), ברם מפי' הר"ש והריבמ"ץ והערוך מוכח שהיתה לפניהם הגירסא: כיני מתניתא פול הלבן והשעועית. והנכון בשנות אליהו שם.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 2:4:4
[Tosefta Kifshutah on Terumot 2:4:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/2:4:4)

**ואגוזין שקדים ורימונים וכו'.**לפי משנתנו הנ"ל דוקא באלה שאינם כלאים זה בזה. ובמשנה ראשונה תרומות ספ"ב כתב: "תימא הא יצהר ותירוש אינם כלאים זה בזה וכו', וכן איתא בגמ' (בכורות נ"ד רע"א) בהדיא דתירוש ויצהר אינם כלאים וכו', וצ"ל דכלאים לאו דוקא אלא כלומר כל שאינו מינו וכו' ". ברם ברור שקשה לומר כן, וכוונת המשנה היא באילנות שהם כלאים לעניין הרכבה, אבל בגמרא שם דרשו ק"ו מכלאים בנטיעה. ועיין מ"ש להלן.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 2:5:1
[Tosefta Kifshutah on Terumot 2:5:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/2:5:1)

10. **היו תאינים שחורות ולבנות וכו'.**וכ"ה בכפו"פ ספ"כ הנ"ל. וכן בירושלמי כאן פ"ב מפרש את משנתנו הנ"ל ("כל מין חטים אחד"): לכן צריכה, אפילו מאגדון על שמתית, ומן שמתית על אגדון (עיין מ"ש לעיל דמאי פ"ד הכ"ג, שו' 58), כלומר, שתורמין ומעשרין מזה על זה. ברם בבבלי חולין (קל"ו ב') שנינו: דתניא היו לו שני מיני תאנים שחורות ולבנות, וכן שני מיני חטים, אין תורמין ומעשרין זה על זה וכו'. וכ"ה הגירסא בכל כתה"י ובראשונים.¹⁰ וברור שהגירסא בבבלי בטוחה,¹¹ והיא בהפך למסורת התוספתא והמשנה.¹²
ושמא סברא הברייתא כדרשת הספרי שהבאנו לעיל (שו' 8–9): ממנו. ממין על מינו וכו', כלומר, שהתרומה צריכה להיות ממנו דווקא, מתוך אותו המין ממש. ובס"ז סוף קרח עמ' 299 דרשו: ממנו, שלא יפריש תרומה ממין על שאינו מינו, שלא יטול מן הרע על היפה. ולפי רהיטת הסיגנון משמע שאין כאן שתי דרשות מהמלה "ממנו" (עיין בבלי יבמות פ"ט ב' ובמקבילות), אלא נתינת טעם שאפילו בשני מינין מאותו המין (שהרי בשני מינין ממש כבר עסקנו לעיל שם) לא יפריש, שלא יטול מן הרע על היפה, ותאנים שחורות ולבנות הן שני מינים מאותו המין.¹³

footnotes:
¹⁰ עיין דק"ס שם, ועיין שם בחידושים לאחד הראשונים שנדפסו יחד עם חידושי הר"ן לחולין (עיי"ש בד"ר בסוף פרק כל הבשר).
¹¹ והקושיא היא מדברי הת"ק, כמ"ש בחידושין הנ"ל שם. ועיין מ"ש להלן.
¹² ובפי' הרש"ס לירושלמי כאן (כ"ב ע"ב): "ומ"מ אני רואה מתני' דפרק אמרו לו, דתנן נתכוין ללקט תאנים ולקט ענבים, תאנים שחורות ולקט לבנות, שייכא כת"ק דר' יצחק דשני מינין חשיב ליה". ועיי"ש בכריתות י"ט ב' וברש"י שם כ' א' ד"ה ור' יהודה סבר (אבל עיי"ש בהשמטות וחידושין משטמ"ק כ' א' סוף אות ג' מ"ש בשם פירוש אשכנז). ולא ירדתי לסוף דעתו בזה, שהרי ברור ששחורה ולבנה שני מינים בחיטה הם (כמפורש במשנתנו פאה פ"ב מ"ה, ועיין בירוש' שם), אלא מה עניין מחשבת שבת לתרומה, והרי בשבת בדעתו הדבר תלוי, ואם כיוון לשחורות ולקט לבנות נמצא מין אחר אצלו, לעניין דמים. וכן מפורש במשנת ב"ב (פ"ה מ"ו): מכר לו חטים יפות וכו', שחמתית ונמצאת לבנה. לבנה ונמצאת שחמתית וכו' שניהם יכולים לחזור בהן.
¹³ ועיין בספר חסידים הוצ' מק"נ סי' תקנ"ו, עמ' 155 ובהערות שם, במלא"ש תרומות פ"ד מ"ט, בשו"ת תרומת הדשן סי' ל"ג ובבאור הגר"א או"ה סי' רכ"ה ס"ק ד'.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 2:5:2
[Tosefta Kifshutah on Terumot 2:5:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/2:5:2)

11-12. **ר' יצחק אומ' משום ר' אלעזר בית שמאי אומ' וכו'.**בבבלי חולין הנ"ל: ר' יצחק אומר משום ר' אלעאי ב"ש אומרים וכו'. אבל בכת"י אף שם הגירסא: משום ר' אלעזר וכו'.¹⁴ ולעצם העניין בשיטת ב"ש, עיין להלן כלאים פ"א סה"ד ומש"ש.

footnotes:
¹⁴ עיין בדק"ס שם ובחידושים שבסוף חידושי הר"ן הנ"ל (לעיל הע' 10).


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 2:6:1
[Tosefta Kifshutah on Terumot 2:6:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/2:6:1)

12-13. **כיצד אין תורמין מחדש על הישן וכו'.**במשנתנו פ"א מ"ה: אין תורמין וכו' ולא מחדש על הישן ולא מן הישן על החדש. וסתמה המשנה ולא פירשה מה זה חדש וישן, ואם תבואה שהתירתה העומר היא ישנה, ותבואה שלא התירתה העומר היא חדשה,¹⁵ אעפ"י ששתיהם משנה אחת (ואחת השרישה לפני העומר ואחת לאחריו), ומה דינן של תבואות שנזרעות ונקצרות פעמיים בשנה. וכל הברייתא שלנו הובאה בר"ש פ"א מ"ה, ועיין גם בריבמ"ץ שם.

footnotes:
¹⁵ עיין ירוש' בכורים פ"א סה"ח, ס"ד ע"ב. והוא דוקא בבכורים, אבל חדש מותר לתרום, עיין להלן פ"ו שו' 7 ומש"ש.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 2:6:2
[Tosefta Kifshutah on Terumot 2:6:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/2:6:2)

13. **מפירות שנה זו על פירות שנה שעברה וכו'.**בספרי ראה ריש פי' ק"ה (עמ' 164): היוצא השדה שנה שנה מלמד שאין מעשרין אותו משנה לחברתה (ועיין בהערות שם). ועיין להלן בכורות פ"ז ה"א, בבלי שם נ"ג ב' ותו"כ בחוקתי ספי"ב, קט"ו ע"ב.¹⁶

footnotes:
¹⁶ ומשם בפסיקתא דר"כ סוף עשר תעשר, ק' ע"א, ועיין בפי' הראב"ד לתו"כ שם.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 2:6:3
[Tosefta Kifshutah on Terumot 2:6:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/2:6:3)

14. **אבל שדה.**ע"כ חסר בכי"ו, ומכאן ואילך ההעתק הוא מכי"ו.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 2:6:4
[Tosefta Kifshutah on Terumot 2:6:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/2:6:4)

**שתי בריכות בשנה.**וכ"ה בד. אבל בכי"ע: שני גרנות בשנה. וכ"ה בר"ש פ"א מ"ה. ולפי גירסתנו הפירוש הוא: אבל שדה אילן שעושה שתי בריכות בשנה תורמין מבריכה על חברתה, ובלבד שיהו שתיהן משנה אחת, וכדין פירות האילן. ועיין מ"ש להלן שביעית פ"ד שו' 64–65.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 2:6:5
[Tosefta Kifshutah on Terumot 2:6:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/2:6:5)

14-15. **וכן שדה בית השלחין וכו'.**וכ"ה בד, אבל בכי"ע ובר"ש הנ"ל: כגון בית השלחין. והגירסאות תלויות בגירסא שברישא, ואם אנו גורסים ברישא "גרנות" הרי בשדה עסיקינן, ולפיכך אמרו: כגון בית וכו', אבל אם אנו גורסים "בריכות" הרי באילן עסיקינן, ולפיכך אמרו: וכן בית השלחין, כלומר, וכן שדה תבואה שעושה פירות תדיר (עיין ב"ב פ"ג מ"א) תורמין ומעשרין מגורן על גורן של אותה שנה. ועיין מ"ש על בית השלחין לעיל פאה פ"ב עמ' 155.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 2:6:6
[Tosefta Kifshutah on Terumot 2:6:6](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/2:6:6)

15-16. **ליקט ירק בערב ראש השנה וכו'.**בפירות האילן ובתבואה אין אנו הולכים אחר לקיטה, אלא אחר חנטה והבאת שליש (כל אחד כדינו), ולפיכך לא האריכה התוספתא בלשונה (ובאילן היתה צריכה לתפוס ט"ו בשבט), אבל בירק שבשעת לקיטתו עישורו, הרי אפשר לתפוס דוגמא פשוטה. וכ"ה להלן ר"ה פ"א ה"ט, ובבבלי שם י"ב א'. ובירושלמי שם פ"א ה"ב, נ"ז ע"א: לקט ממנו ישראל ערב ר"ה עד שלא השיכה, **וגוי** משחשיכה וכו'. ועיין מ"ש להלן.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 2:6:7
[Tosefta Kifshutah on Terumot 2:6:7](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/2:6:7)

16. **וחזר ולקט משבא השמש וכו'.**וכ"ה בד ובר"ש הנ"ל, וכ"ה להלן ר"ה בד, כי"ו וכי"ע, וכ"ה בבבלי הנ"ל. אבל בכי"ע כאן: וחוזר ולוקט וכו', כלומר, לוקט ע"י אחר. ובכ"י לונדון להלן ר"ה: וחזר ולקט **אחר** וכו'. ואין אחר אלא גוי (עיין בבלי סנהדרין נ"ב ב' ועוד), וזהו פירוש ע"פ הירושלמי שהבאנו לעיל.¹⁷ ועיין מ"ש להלן בסיפא גבי אתרוג.

footnotes:
¹⁷ ובר"מ פ"ה מה' תרומות הי"א: וחזר וליקט אחר שבאה השמש, אבל בר"מ בשני כתי"י על קלף: וחזר ולקט משבא השמש.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 2:6:8
[Tosefta Kifshutah on Terumot 2:6:8](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/2:6:8)

18-19. **ליקט אתרוג בערב חמשה עשר בשבט וכו'.**וכן בבבלי ר"ה י"ד ב'.¹⁸ ונקט אתרוג, מפני שדינו כירק לעניין מעשר, וכר"ג בבכורים פ"ב מ"ו.

footnotes:
¹⁸ בשם ר' שמעון בן אלעזר, אבל בגוף כי"מ שם סתם.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 2:6:9
[Tosefta Kifshutah on Terumot 2:6:9](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/2:6:9)

19. **וחזר ולקט אחר משבא השמש וכו'.**וכ"ה בכי"ע ובד כאן ולהלן ר"ה. ובר"מ הנ"ל: וחזר וליקט **אתרוג** אחר משבאה השמש.¹⁹ אבל בר"ש ובבבלי הנ"ל, וכן בכי"ו ובכ"י לונדון להלן ר"ה ליתא המלה "אחר". וקרוב לוודאי שמלה זו נכנסה מן הגליון שלא במקומה, ומקומה לעיל ברישא אצל ירק, כמו ששער בעטור בכורים ועיין מ"ש לעיל. ולפני הר"מ הנ"ל היתה הגירסא כאן כמו בכי"ע ובד, והוא פירש "אחר": אתרוג אחר.

footnotes:
¹⁹ אבל בכת"י על קלף (כת"י רבינוביץ): אחר שבא השמש.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 2:6:10
[Tosefta Kifshutah on Terumot 2:6:10](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/2:6:10)

20-21. **הראשון מתעשר מעשר עני והשני מתעשר מעשר שני.**וכ"ה בד ובכי"ע (ואצל צוקרמנדל הוא טה"ד). ובבבלי הנ"ל (ט"ו א') שאלו: מאי שנא התם דקתני אם היתה שניה נכנסת לשלישית ומאי שנא הכא דקתני אם היתה שלישית נכנסת לרביעית וכו'? ותירצו שאין אתרוגים מצויים בשניה מפני שיד הכל ממשמשים בו בשביעית, ועץ האתרוג קשיא ליה ידא, והוא נשחת ואינו טוען פירות אלא עד ג' שנים. ועיין תשה"ג הרכבי סי' רמ"ג עמ' 119, וציין הגאון ששתי הברייתות שבבבלי בהדי הדדי נשנו בתוספתא.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 2:7:1
[Tosefta Kifshutah on Terumot 2:7:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/2:7:1)

21-22. **כיצד אין תורמין מן התלוש וכו'.**בא לפרש את משנתנו פ"א מ"ה. ועיין ר"ש וריבמ"ץ שם.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 2:7:2
[Tosefta Kifshutah on Terumot 2:7:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/2:7:2)

22. **אמר פירות תלושין אלו וכו'.**בר"ש הנ"ל: וברייתא כיוצא בזו בקידושין בפרק האומר (ס"ב ב'). ועיין ר"מ פ"ה מה' תרומות ה"ט ובכ"מ שם.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 2:7:3
[Tosefta Kifshutah on Terumot 2:7:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/2:7:3)

25. **על פירות מחוברין אלו לכשיתלשו.**עיין להלן חלה פ"ב ה"ה ובירושלמי שם פ"ד ה"ה, נ"ט ע"ד (ויתבאר אי"ה במקומו); שם פ"ג ה"א נ"ט ע"א, וכפירושו הנכון של מהרי"ט אלגזי בפ"ד מה' חלה (סי' ט', פ"ו סע"ג ואילך) והגר"א. ועיין מה שפלפל בזה בדברים חריפים הגאון ר' מרדכי סאוויצקי בספרו בית מרדכי (הדרן לסדר זרעים), י"ג סע"ד ואילך.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 2:7:4
[Tosefta Kifshutah on Terumot 2:7:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/2:7:4)

25-26. **הרי זה אוכל... שיתלשו.**בקידושין חסר כ"ז. והתוספתא מלמדת אותנו שאין התרומה חלה למפרע, אלא מזמן התלישה בלבד, וממילא כל זמן שלא נתלשו הרי התרומה טבל גמור. ועיין רש"י קידושין ס"ב א' ד"ה ונתלשו מהו ובהגהות הרש"ש שם. ועיין תוספ' יבמות צ"ג א' ד"ה קנויה.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 2:7:5
[Tosefta Kifshutah on Terumot 2:7:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/2:7:5)

26-27. **נתלשו דבריו קיימין.**ופירשו בגמרא שם מפני שבידו לתלוש, וכל שבידו לאו כמחוסר מעשה.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 2:8:1
[Tosefta Kifshutah on Terumot 2:8:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/2:8:1)

27. **כיוצא בו מי שהיה בא בדרך וכו'.**עיין במשנת טבו"י פ"ד מ"ד, ובר"ש שם הסמיך לה את התוספתא שלנו.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 2:8:2
[Tosefta Kifshutah on Terumot 2:8:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/2:8:2)

28. **שאינן מתוקנין.**בכי"ע: שאינה מתוקנת, וכ"ה בר"ש טבו"י הנ"ל.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 2:8:3
[Tosefta Kifshutah on Terumot 2:8:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/2:8:3)

29. **לכשיגיע לעיר.**בכי"ע ובר"ש הנ"ל: לכשאגיע לעיר.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 2:8:4
[Tosefta Kifshutah on Terumot 2:8:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/2:8:4)

**הרי זה אוכל ממנה עראי.**כלומר, אעפ"י שתרם מן הכלכלה,²⁰ מ"מ מותר לאכול ממנה עראי (עיין מעשרות פ"ב מ"ד) כל זמן שלא חל על הפירות שם תרומה. ועיין להלן תמורה פ"ג ה"ב ובח"ד שם.

footnotes:
²⁰ סתם כלכלה היא של תאנים כמ"ש בס' חרדים פ"ז, הקדמה על מצות התלויות בא"י, נ' ע"ב.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 2:8:5
[Tosefta Kifshutah on Terumot 2:8:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/2:8:5)

31. **כלכלה בטבלה.**עיין ירושלמי תרומות פ"ד ה"ב ובר"ש סיריליאו שם.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 2:8:6
[Tosefta Kifshutah on Terumot 2:8:6](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/2:8:6)

32. **יתר על כן אמ' ר' אלעזר בן יעקב וכו'.**פירש"י: יתר על כן. אפילו מה שאין בידו, דקסבר אדם מקדיש ומקנה דבר שלא בא לעולם.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 2:8:7
[Tosefta Kifshutah on Terumot 2:8:7](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/2:8:7)

32-33. **פירות ערוגה זו לכשתביא שליש וכו'**וכ"ה בכי"ע.²¹ ובד חסרות המלים "לכשתביא שליש ותעקר". ובבבלי הנ"ל הדוגמא היא מפירות התלושין על מחוברין שלא הביאו שליש, וממחוברין שלא הביאו שליש על תלושין. והתוספתא (לפי גירסת כי"ו וכי"ע) נקטה בפירוש אפילו שניהם מחוברין. ועיין מ"ש רע"א בגליון הש"ס קידושין ס"ב א', וכאן מפורש כדעתו.²²

footnotes:
²¹ עיין מ"ש לעיל שו' 25 ד"ה על פירות.
²² ובזמנו לא היתה לפניו אלא גי' ד.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 2:9:1
[Tosefta Kifshutah on Terumot 2:9:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/2:9:1)

34. **כיצד אין תורמין מפירות הארץ וכו'.**מפרש את משנתנו פ"א מ"ה. ובכפו"פ פי"ג עמ' של"ט הביא בשם התוספתא: אין תורמין מפירות הארץ על פירות חוץ לארץ. וזה מפורש במשנתנו. וכנראה שצ"ל שם: על פירות חוץ לארץ [וכו']. ובספרי קרח (פי' ק"כ עמ' 147): ומנין שלא יתרום מפירות הארץ על פירות חו"ל ולא מפירות חו"ל על פירות הארץ, ת"ל וכל מעשר הארץ מזרע הארץ וכו'. ועיין בפי' רש"ס לירושלמי כאן, י"א ע"ב. וצריך לפרש שאנו למדים מן הפסוק שבפירות חו"ל אין חיוב כלל, וממילא יש כאן מן הפטור על החיוב ומן החיוב על הפטור. ועיין מ"ש הגרמ"ש בספרו משך חכמה פרש' קרח, קמ"ו ע"ג.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 2:9:2
[Tosefta Kifshutah on Terumot 2:9:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/2:9:2)

35. **אין תורמין מפירות ארץ ישראל על פירות סוריא וכו'.**ריבמ"ץ, ר"ש ורא"ש פ"א סמ"ה, כפו"פ פי"ג עמ' של"ז, ר"מ פ"ה מה' תרומות הי"ב.²³ וברייתא זו קשה קצת, שהרי מתוכה ברור שהיא באה לפרש את משנתנו ואמרה "כיצד" אין תורמין וכו', ובמשנתנו מפורש שאין תרומתן תרומה. וכן פסק בר"מ הנ"ל, ומן הריבמ"ץ פ"א סמ"ה הנ"ל משמע קצת שכן היה לפניו מפורש בתוספתא. וזה לכאורה קשה, שהרי המפריש מחיוב דאורייתא על חיוב דרבנן-תרומה, ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומות ומעשרות, והמפריש מחיוב דרבנן על דאורייתא, תרומה ויחזור ויתרום, כמפורש בדמאי פ"ה מ"י-מי"א. וכבר תמה ע"ז במהרי"ק במקומו.²⁴ ולא עוד אלא שלהלן בסמוך מפורש שהתנא שלנו סובר שפירות ישראל בסוריא חייבין מדאורייתא, ומפרישין עליהן מפירות א"י, עיין מ"ש להלן בסמוך.
ולפיכך קרוב לוודאי שפירות סוריא כאן פירושו פירות ממורחים שבאו מסוריא, וחזקתם משל גויים²⁵ והם פטורים אפילו מדרבנן. ונקטה התוספתא סוריא, מפני שממנה מתחילה חו"ל לעניין פירות גויים, עיין דמאי פ"א מ"ג (ובר"ש שם) ובירושלמי שם פ"א ה"א. אלא שעלינו לברר כאן את שיטת א"י בעניין זה, מפני שלכאורה פירוש זה תמוה: שהרי תנא זה סובר (עיין להלן) שפירות ישראל בסוריא חייבים מדאורייתא, וכיבוש יחיד שמיה כבוש, ולפ"ז אין הבדל כלל בין א"י לחו"ל (ומי שסובר שאין קניין לגוי בא"י להפקיע מידי תרו"מ אף בסוריא כן, עיין בבלי גיטין מ"ז א', ב'), אלא בין פירות ישראל וגוי.
ברם שיטת הירושלמי היא שונה משיטת הבבלי, שכן שנינו שם (שביעית פ"ו ה"א, ל"ו ע"ב, ובמקבילה שבקידושין ספ"א): אתם ראשון ראשון קונה ומתחייב. ולפ"ז בבית שני חיוב המעשרות חל בקניית ישראל, והקנייה היא הכיבוש. וכן בירושלמי מו"ק (פ"ב ה"ד, פ"א ע"ב): מהו ליקח בתים מן הגוי וכו', בשבת מותר וכו', שכן מצאנו שלא נכבשה יריחו אלא בשבת. נמצאנו למדים ששדה שלא היתה בידי ישראל מעולם לא נתהייבה בתרו"מ, ודינה כחו"ל לעניין זה. ומטעם זה עיירות המובלעות אעפ"י שהן טהורות משום ארץ העמים פטורות מתרו"מ (להלן אהלות פי"ח ה"ד, ועיין להלן שביעית פ"ד הע' 36), מפני ששדות הגויים ששם לא היו בידי ישראל מעולם. וכן מסופר בירושלמי (דמאי פ"ב ה"א, כ"ב ע"ג, ושביעית ספ"ט) שריב"ל צוה שלא יקנו לו ירק אלא מגינתא דסיסרא. והפירוש הוא שסבר שגינה זו לא היתה מעולם בידי ישראל, ולפיכך פטורה מן המעשרות, ואליהו גילה לו שהיא היתה פעם של ישראל והגוי גזל אותה ממנו, וזו היא אף שיטת התוספתא (עיין מ"ש להלן שו' 40). ומטעם זה פירות הגויים בא"י חייבים, מפני שכל שדה ושדה היא בחזקת שהיתה פעם בידי ישראל ונתחייבה בתרו"מ, ושוב אין קניין לגוי להפקיע אותה מידי תרו"מ, אבל בסוריא רוב השדות היו של גויים ולא נתחייבו מעולם בתרומות ומעשרות, ולפיכך פירות סוריא פטורים מפני שחזקתם מן הגויים, ופטורים אפילו מדרבנן, ואם הפריש עליהם מפירות א"י (וכן להפך) אין תרומתו תרומה כלל, וזו היא באמת דוגמא למה ששנו במשנתנו ברישא: ולא מן החיוב וכו'. ועיין מ"ש להלן שו' 37–38.

footnotes:
²³ כגי' ד' שונצינו ר"ן, ד"ו רפ"ד, ש"י ושי"א, שני כתי"י על קלף וכת"י תימן 395 EMC שבבית המדרש כאן, נוסח כת"י שהיה לפני בעל מעשה רוקח וכפו"פ פי"ח עמ', תל"ו. וכן היה לפני המהרי"ק והרדב"ז. אבל בד' רומי, ד' קושטא רס"ט (ד"ו של"ד עם ד"ר של הכ"מ) וכת"י תימן 418 EMC ליתא. וכן לא העתיקה מרן ביו"ד סי' של"א ס"ק נ"ח ולא ציין למקורו בכ"מ מפני שהיה חסר לפניו בדפוסים.
²⁴ ועיין בטיו"ד סי' של"א. ובב"י שם (ד' וורשא רע"ג סע"ד) כתב: ומ"ש רבינו ואם תרם אין תרומתו תרומה טעות הוא וכו'. וברור שהטור פסק ע"פ הר"מ הנ"ל, וחילק בין סוריא לשאר חיובים דרבנן, עיין במהרי"ק על הר"מ הנ"ל. אבל לפני מרן לא היה כ"ז בנוסח הר"מ, כפי שכתבנו לעיל.
²⁵ עיין דמאי פ"ו מי"א ובהשגות הראב"ד פי"ב מה' מעשר הי"א.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 2:10:1
[Tosefta Kifshutah on Terumot 2:10:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/2:10:1)

36. **ישראל שקנה שדה בסוריא וכו'.**במשנה סוף חלה: מפני שאמרו הקונה בסוריא כקונה בפרוור²⁶ שבירושלים. ולהלן כלים ב"ק פ"א, ה"ה: שהקונה שדה בסוריא כקונה בפרווד ירושלם וחייבת במעשר ובשביעית. והברייתא הובאה בבבלי גיטין ח' סע"א, והתלמוד מפרש: קסבר כיבוש יחיד שמיה כיבוש. ובר"מ פ"א מה' תרומות הט"ו: הקונה שדה בסוריא חייב בתרומות ומעשרות מדבריהם, כמו שיתחייב מן התורה הקונה בירושלים. וניסח כן לפי פסק ההלכה שכיבוש יחיד לאו שמיה כיבוש (עיין רדב"ז שם), אבל בברייתא עצמה אין לפרש כן, והיא בוודאי מחייבת במעשרות מדאורייתא כפירוש הבבלי, והיא מזרזת ומזהירה שהקונה שם כקונה בפרוור ירושלים, כלומר כאילו כובש סמוך לפלטין²⁷ וחייבת מדאורייתא.²⁸ ועיין להלן בסמוך.

footnotes:
²⁶ פרוור כמו פרבר בדהי"א כ"ו, י"ח, ועיין ברש"י וברד"ק שם. ועיין מ"ב כ"ג, י"א וברד"ק שם. ועיין מ"ש גייגר בתוספות ערוך השלם של קרויס ערך פרוור.
²⁷ עיין בתוספ' גיטין ח' א' ד"ה כיבוש יחיד מה שהביאו בשם הספרי (עקב פי' נ"א, עמ' 116) והשוה פירושו של רב ששת בבבלי שם ח' ב' עם הירושלמי מו"ק פ"ב ה"ד שהעתקנו לעיל בפנים שו' 35 ד"ה ברם.
²⁸ ולפי זה נבין אף את דברי הירושלמי בחלה פ"ב סה"ב, נ"ח ע"ג: הקונה עציץ נקוב בסוריא אעפ"י שלא קנה עפר תחתיו וקרקע שעל גביו, קנה לחייבו למעשרות ולשביעית. והמלה "בסוריא" לכאורה תמוהה (וברש"ס ליתא), שהרי מאי נפקא מינה לעניין זה בין א"י וסוריא (אבל עיין מ"ש להלן שו' 51–52). אבל לפי הנ"ל הכל מובן, וצריך לפרש כעין שפירש בספר ניר שם, שבא"י אין שום רבותא אם לא קנה עפר שתחתיו, שהרי הקרקע בר חיובא הוא, אבל בסוריא, אעפ"י שהקרקע שלמטה היא של גוי והיא של חו"ל, מ"מ הוי ליה קניין ישראל, מפני שיש לו רשות יניקה, ועפר חו"ל שבא לסוריא נעשה כסוריא, כמפורש בירושלמי לעיל שם. ועיין ירוש' שבת ספ"י, ויש לחלק בין חו"ל גמורה שאין בה מעשרות אפילו בשדה ישראל ובין סוריא שאינה פטורה אלא אם אין בה קניין ישראל.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 2:10:2
[Tosefta Kifshutah on Terumot 2:10:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/2:10:2)

37. **תורם ומעשר עליה.**וכ"ה בכי"ע ובד. ובכפו"פ פי"ג עמ' של"ז (ד"ר ע"ז ע"ב): תורם ומעשר עליהם. ובתוספתא כלים ובברייתא שבבבלי הנ"ל: חייבת במעשר ובשביעית. אבל מלשון התוספתא כאן (וביחוד מגירסת בעל הכפו"פ) מוכח שהפירוש הוא שתורם ומעשר עליה מפירות א"י, מפני שאחרי שקנה ישראל נתחייבה מדאורייתא, וכמו שפירשנו לעיל. [ועיין במשנת אהלות פי״ח מ״ז.]


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 2:10:3
[Tosefta Kifshutah on Terumot 2:10:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/2:10:3)

37-38. **ישראל וגוי שקנו שדה בסוריא וכו'.**וכ"ה אף בד ובכי"ע. וכ"ה בירוש' דמאי פ"ו רה"י, כ"ה ע"ד. אבל בבבלי חולין קל"ה ב' וגיטין מ"ז סע"א חסרה המלה "בסוריא". ובגיטין שם הוכיחו מכאן שיש קניין לגוי בא"י וכו', ותירצו: הכא נמי בסוריא, וקסבר כיבוש יחיד לא שמיה כיבוש. והוא לפי שיטת הבבלי, אבל לפי שיטת הירושלמי והתוספתא חלק הגוי בסוריא פטור לגמרי וחלק ישראל חייב מדאורייתא (עיין מ"ש לעיל שו' 35), ומכיוון שבכל קלח וקלח שניהם שותפים בו, הרי יש כאן טבל וחולין מעורבין זה בזה. והלכה זו אינה מצויה אלא בסוריא, אבל בא"י אפילו קנו שניהם מן הגוי יש כאן טבל גמור, מפני שאנו מחזיקים שהשדה היתה פעם של ישראל ונתחייבה, ושוב אין קניין לגוי להפקיע מידי מעשרות.²⁹

footnotes:
²⁹ ובשדה שהיתה חציה בא"י וחציה בחו"ל אין חולק שחלק הארץ חייב וחלק חו"ל פטור, מפני שבתבואה אין שרשים יונקים זה מזה, ועיין ירושלמי פאה ספ"ב ובס' ניר שם. אמנם מחלוקת זו תצוייר באילן שחציו עומד בא"י וחציו עומד בחו"ל ששרשיו יונקים זה מזה, אבל הלכה זו אינה שייכת לברירה, שהרי יש שם תערובת ממש, ואינו עניין לכאן, עיין מ"ש להלן מעשרות ספ"ב.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 2:10:4
[Tosefta Kifshutah on Terumot 2:10:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/2:10:4)

38. **כטבל וכמעשר וכו'.**וכ"ה בירושלמי דמאי הנ"ל, ופירושו: כטבל וכמעושר, עיין ירוש' ערלה פ"א ה"א, ס' ע"ד, ומ"ש להלן מעשרות ספ"ב. ובבבלי הנ"ל: טבל וחולין מעורבין זה בזה.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 2:10:5
[Tosefta Kifshutah on Terumot 2:10:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/2:10:5)

39. **חלקו של גוי פטור.**מפני שאנו אומרים זהו חלקו המגיע לו משעה ראשונה. ובירושלמי הנ"ל מעמידה בחלקו שדה בקמתה, אבל גדיש כנגד גדיש אף רשב"ג מודה לר' שכל קלח וקלח של שותפות הוא. ועיין מאירי גיטין עמ' 198. ואפילו בדאורייתא אמרינן כן, עיין בירושלמי שם.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 2:11:1
[Tosefta Kifshutah on Terumot 2:11:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/2:11:1)

40. **ישראל שקנה שדה בסוריא אע"פ שחזר ומכרה וכו'.**כ"ה בכל הנוסחאות כאן, וכן מעתיק בכפו"פ פי"ג עמ' של"ח. וכבר הוכחנו לעיל שו' 35 ששיטת התוספתא והירושלמי היא שאם היתה שדה קנויה לישראל שעה אחת בסוריא, דינה כא"י ומתחייבת מדאורייתא, וכבר אין קניין לגוי להפקיע אותה מידי מעשרות. אבל בבבלי גיטין מ"ז א' גרס בברייתא זו: ישראל שלקח שדה מגוי עד שלא הביא שליש וחזר ומכרה לו משהביאה שליש, חייבת במעשר, שכבר נתחייבה. ושאלו שם: נתחייבה אין, לא נתחייבה לא? הכא במאי עסקינן בסוריא, וקסבר כיבוש יחיד לא שמיה כיבוש. הרי לך שלמ"ד כיבוש יחיד שמיה כיבוש, אפילו בלא הביאה כלל ביד ישראל חייבת, וזו היא שיטת התוספתא כאן, וכגירסתנו וכמ"ש לעיל. והר"מ (פ"א מה' תרומות הי"ח) פסק כבבלי.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 2:11:2
[Tosefta Kifshutah on Terumot 2:11:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/2:11:2)

41. **אבל העריסין והחכורות וכו'.**במשנת חלה פ"ד מ"ז: ישראל שהיו אריסין לגוים בסוריא ר' אליעזר מחייב פירותיהם במעשרות ובשביעית, ורבן גמליאל פוטר. ואמרו בירושלמי שם שלא חייב ר' אליעזר אלא בחכירי בתי אבות, כגון אלין דבית ר' ינאי,³⁰ כלומר, שהחכירות היתה עוברת להם בירושה, ונראית כאילו השדה שלהם. ור' חלפתא בן שאול תני שקנס קנסו ר' אליעזר. ולשני הטעמים אינה אלא גזירה דרבנן, וכ"ע מודי שאריסות אינו כיבוש (עיין מ"ש לעיל), ובאריס לשעה פטור מן המעשרות (עיין בירושלמי שם, ומפורש שלא כפירוש הרע"ב במשנה שם). ועיין במשנה מעשרות פ"ה מ"ה ובירושלמי שם ובתוספתא שם פ"ג הי"ד.
והברייתא שלנו הובאה בבבלי גיטין (מ"ג ב'), ופירש"י שם שהתנא סובר שיש קניין לגוי וכו'. אבל בתוספ' (שם מ"ז א' ד"ה אמר) וכן ברמב"ן (מ"ז א') וסייעתו פירשוה בסוריא. ואעפ"י שהרמב"ן לא גילה לנו שם את מקורו, הרי בב"מ (ק"א א' ד"ה וקסבר, והובא גם בשטמ"ק שם) כתב: דאמרי במס' גיטין פ' השולח האריסין והחכירין וכו', ורישא **בתוס'** בסוריא מתניא.³¹ וכן בתשובת הרמב"ם סי' קל"ב (הוצ' רא"ח פריימן זצוק"ל עמ' 127) פירש את הברייתא שבבבלי בסוריא, עיי"ש.³²

footnotes:
³⁰ כגי' בעל או"ז ח"א סי' ר"נ, ל"ו ע"ב, עיין באהצו"י לחלה, עמ' 148.
³¹ ובמאירי גיטין, עמ' 182, כתב: ומפרשין זו שבכאן בסוריא, ולא הועילו שהרי בפרק ראשון אמרו שסוריא חייבת במעשר כארץ ישראל. ודבריו תמוהים מאד, שהרי אמרו שם (ח' ב') בפירוש: קסבר כיבוש יחיד שמיה כיבוש, ובסוגייא של סוף השולח אמרו: קסבר כיבוש יחיד לאו שמיה כיבוש.
³² ועל פי זה פסק בפ"א מה' תרומות הי"ז.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 2:11:3
[Tosefta Kifshutah on Terumot 2:11:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/2:11:3)

42. **שעשה לישראל נימוסות עליה וכו'.**בד: שעשה ישראל נימוסות וכו'. ובכי"ע: שעשה לו ישראל נימוסי (צ"ל: נימוס') עליה וכו'. ובבבלי הנ"ל: שעשה לו נמוסו וכו'. ולעיל שם בבבלי: לוה עליו מן הגוי, כיון שעשה לו הגוי נמוסו וכו', אבל במקור:³³ אם עשה לו הגוי נימוסות וכו'. ופירש רב ששת (בגיטין שם) שנימוסות פירושו זמן. ור"א גולק³⁴ הראה על הנוסחא הרגילה בפפירוסים היונים τά νόμιμα (τούς νόμους) והוא בדיוק "לעשות נימוסות", והכוונה היא לשלש התראות שהיה חייב המלוה לשלוה ללוה³⁵ לפני שיגבה מן המשכון. והברייתא פוסקת שאעפ"י שכבר עשה לו ישראל לגוי נימוסות, כלומר כבר שלח לו את ההתראות והגיע זמן הגביה, מ"מ עדיין אין השדה שלו, ואין כאן קניה וכיבוש, והיא פטורה מן המעשרות.

footnotes:
³³ תוספ' ע"ז רפ"ד, הוצ' צוקרמנדל פ"ג הט"ז.
³⁴ תולדות המשפט העברי וכו', ירושלים תרצ"ט, עמ' 153 ואילך.
³⁵ עיין גם בירושלמי כתובות פ"ט ה"י, ל"ג ע"ב, ובמקבילה בשבועות פ"ז ה"ט, ל"ח ע"א.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 2:11:4
[Tosefta Kifshutah on Terumot 2:11:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/2:11:4)

43. **ופטורה מן השמטה.**בברייתא שבבבלי הנ"ל חסר, וכן לא היה זה לפני התוספות גיטין הנ"ל ורמב"ן ב"מ הנ"ל, אבל בתשובות הר"מ עמ' 127 הנ"ל מעתיק מן הבבלי: פטורה מן המעשרות ומן השביעית. וכ"ה במשנת חלה פ"ד הנ"ל.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 2:12:1
[Tosefta Kifshutah on Terumot 2:12:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/2:12:1)

44. **מטורי סמניס ואילך וכו'.**בד: מטור אמנון ואלך. ובכי"ע: מטורוס אמנוס ואילך. ורבו הגירסאות בשם זה גם במשנת שביעית פ"ו מ"א ובחלה פ"ד מ"ח (עיין בהערות לונץ לכפו"פ פי"א עמ' רמ"ט הע' ו'). ובכפו"פ גורס בברייתא טורי סמנוס (עיי"ש פי"א עמ' רמ"ז, רמ"ט ורס"ה). ובערוך (ד"ו): סמנים, ובשו"ת הר"מ סי' שמ"ו (הוצ' רא"ח פריימן ז"ל עמ' 311): וצריך לידע כי אמנה המוזכרת בשיר השירים (פ"ד, ח', ועיין בירושלמי הנ"ל ובשה"ש רבה שם) היא הנקראת במשנה אמינם, והיא הנקראת בברייתא סמנום. וכן בפ"א מה' תרומות ה"ח (בד"ק): עד אמנה והיא סמנום (וכן מעתיק משם בכפו"פ סוף עמ' רס"ד). ובה"ז שם (בד"ק): מטורי סמנוס וכו' מטורי סמנון. ובכתי"י שם: סמנוס (או סמנום). ואפשר שהגירסא "סמנוס" נולדה מטורוס אמנוס (שבתרגומים, וכע"ז אף בירושלמי חלה פ"ד) שבטאוהו: טורוס סאמנוס. והמקום לא נתברר בדיוק (עיין בהערות לונץ לכפו"פ הנ"ל), אבל בוודאי הוא הר גבוה בצפון לבנון, וממנו ולדרום היא א"י.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 2:12:2
[Tosefta Kifshutah on Terumot 2:12:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/2:12:2)

44-45. **מטורי סמניס ולפנים חוצה לארץ.**וכן בד: מטור אמנון ולפנים וכו'. והוא מתאים לנוסחאות המשנה שביעית רפ"ו וחלה פ"ד מ"ח, וכבר טרחו הקדמונים ליישבה. עיין פי' ר"מ בר חסדאי והרמב"ן בחידושיו לגיטין ז' ב', בפירוש הר"ש סיריליאו, פ"ו ע"ב, ובמלא"ש לחלה. אבל בכי"ע גורס: ולהלן, וכ"ה בכל הנוסחאות להלן סוף חלה. ובברייתא שבירושלמי ושבבבלי: ולחוץ, והיא היא.
ובר"ש שביעית פ"ו מ"א כתב: מהנהר ומאמנום ולפנים. בכל הספרים כתוב ולפנים, וטפי ניחא לגרוס ולחוץ. ובפיסקי חלה להרשב"א (הוצ' רנ"נ קורניל, י"ז ע"א) כתב: ונראה שמנהר אמנם ולחוץ שתי חלות גרסינן וכו' וכ"ה שנויה בתוספ' (כוונתו למילת "ואילך"), אלא שבכל הספרים כאן ובפ' ששי של מסכת שביעית גרסינן ולפנים. אמנם בריבמ"ץ (שביעית שם) העתיק: ולחוץ, אבל כבר העירותי בכ"מ שדרכו של הרב ז"ל היה לתקן את הנוסחאות מסברא (עיין מ"ש במבוא לתס"ר ח"ד עמ' כ'). ובמאירי חלה סוף עמ' 41 כתב: ויש גורסין ולחוץ, וכוונתו בוודאי להרשב"א הנ"ל. ועיין בהערות לונץ לכפו"פ עמ' ש"ס ועמ' שס"א. ברם בתשב"ץ ח"ב סי' רצ"א (פרק א', ס"א ע"א) כתב: ויש נסחאות שכתוב בהן ולחוץ. וכנראה שהנוסחאות הוגהו ע"פ הריבמ"ץ והרשב"א.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 2:12:3
[Tosefta Kifshutah on Terumot 2:12:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/2:12:3)

45. **נסין שבים וכו'.**האיים שבים התיכון היו מיושבים ברובם ע"י יונים, ולפיכך קראו אותם התושבים בשם היוני νησοι, איים.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 2:12:4
[Tosefta Kifshutah on Terumot 2:12:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/2:12:4)

45-46. **עד נחל מצרים.**הקדמונים סוברים שנחל מצרים הוא נחל אל עריש, עיין מ"ש בכפו"פ פי"א עמ' רמ"ח בשם רב סעדיה גאון, ועיין מ"ש הר"ש קליין בידיעות החברה העברית לחקירת א"י ש"ד תרצ"ו עמ' 26.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 2:12:5
[Tosefta Kifshutah on Terumot 2:12:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/2:12:5)

49. **מקפלריא עד אוקיינוס וכו'.**מקום זה לא נתברר בדיוק. ומן העניין נראה כדברי רש"י שהכוונה היא לעיר היושבת בחודו של טורוס אמנוס. וכידוע כינו היהודים גם לים הגדול (התיכון) אוקיינוס, עיין ת"י במדבר ל"ד, ו', דברים י"א, כ"ד. ועיין בקטע ממגילת סתרים לר"ן שפירסם לוין בגנז"ק שלו ח"ו עמ' 23 ואילך.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 2:13:1
[Tosefta Kifshutah on Terumot 2:13:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/2:13:1)

50-51. **ספינה הבאה מחוצה לארץ וכו'.**אגב שהזכיר התנא את החוט שבים הביא אף דין ספינה העוברת את החוט. וכן גם להלן סוף חלה ממשיך אחרי הברייתא שלעיל: ספינה שבאתה מחוצה לארץ והיתה בה עיסה וכו'. ובמשנת חלה פ"ב מ"ב: עפר חוצה לארץ שבא בספינה לארץ חייב במעשרות ובשביעית. אמר ר' יהודה אימתי בזמן שהספינה גוששת וכו'. ופירש"י (גיטין ז' ב') שבספינה של חרס עסיקינן³⁶ שאינה צריכה נקיבה. אבל רוב הראשונים³⁷ פירשו שבספינה של עץ עסיקינן, והיא אינה צריכה נקיבה.

footnotes:
³⁶ עיין במשנת כלים פ"ב מ"ג; תוספתא שם ב"ק פ"ב ה"ג ובמקבילה שבתו"כ; ירושלמי שבת פ"ט רה"ב, י"א סע"ד; בבלי שם פ"ג ב', פ"ד א'; מנחות פ"ד סע"ב. וספינות של חרס היו מצויות מאד במזרח, עיין בסטירות של יובינליס סט"ו, 127. ועיין מ"ש ר"י בראנד בספרו כלי החרס בספרות התלמוד, עמ' שפ"ה ואילך.
³⁷ עיין בתוספ' מנחות פ"ד ב'; תוספות, רמב"ן, רשב"א, מאירי, תוספ' הרא"ש, ריטב"א וחידושי הר"ן גיטין ז' ב'; רמב"ן שם כ"ב ב'. וכן משמע מסתימת לשון הר"מ.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 2:13:2
[Tosefta Kifshutah on Terumot 2:13:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/2:13:2)

51-52. **חייבת לפי חשבון.**מכאן מוכח שפירות חו"ל שנכנסו לארץ לפני גמר מלאכה פטורים, ודווקא כאן שהוסיפו לגדול בארץ חייבים לפי חשבון, כלומר, התוספת חייבת במעשר, כשיטת רבי במעשרות פ"ה מ"ה, ועיין בירושלמי שם (ובמקבילות) מחלוקת ר"ע וחכמים, ועיין בבלי חולין קל"ו א'.³⁸ ובמשנת חלה רפ"ב שנינו: פירות חוצה לארץ שנכנסו לארץ חייבים בחלה. ובמלא"ש שם כותב: מצאתי מוגה במתניתין חייבין בחלה ובמעשרות. וכ"ה בכמה כתי"י עם פיה"מ להר"מ, וכ"ה בספרי שלח פי' ק"י בהוצאות הדפוסים. וכן בתשובות הר"מ סי' קל"ב (הוצ' רא"ח פריימן ז"ל עמ' 128): שחיוב המעשרות אינו במקום צמיחת הפירות וכו' ופירות ח"ל שנכנסו לארץ חייבים וכו'. ומוכח מן העניין שם שחייבים מן התורה. ובספרי שם (וכן בירושלמי חלה פ"ב ה"א): ר' יהודה אומר פירות ח"ל שנכנסו לארץ ר' אליעזר פוטר וכו' ור"ע מחייב. ואם אנו גורסים במשנה ובספרי לעיל "ובמעשרות" הרי גם דברי ר' יהודה הולכים על חלה ומעשרות, ונמצא שהברייתא כאן היא כר' אליעזר, ואינו משמע כן מן הסיפא.
ברם בכל נוסחאות המשנה ובכל כתה"י של הספרי חסרה המלה "ובמעשרות", ומדברי הר"מ בפ"א מה' תרומות סהכ"ב מוכח שהן פטורות מן המעשר,³⁹ ואם נקבעו בא"י אין חיובם אלא מדבריהם. ולפ"ז אין סתירה בין המשנה והתוספתא שלנו, ואפילו מי שמחייב בחלה בפירות חו"ל שנכנסו לארץ מדאורייתא, פוטר בהם מן המעשרות.⁴⁰

footnotes:
³⁸ ועיין מנחות ע' רע"א ומ"ש הגאון בעל חזון איש שבת סי' מ"ו ס"ק ב'. ועיין לעיל הע' 28. ועיין מ"ש להלן.
³⁹ ועיין בכ"מ שם, ואעפ"י שמתשובת הר"מ הנ"ל מוכח כפירוש השני שבכ"מ, מ"מ קשה להעמיס פירוש זה בלשון הר"מ בחיבורו, עיין במה"פ חלה רפ"ב. וצע"ג ביישוב הסתירה בין התשובה הנ"ל וספר היד. ועיין היטב בירוש' מעשרות פ"ה ה"ד, נ"א ע"ד, ובפ"מ שם.
⁴⁰ ובהסבר החילוק בין חלה ומעשרות, עיין בחידושי רבינו חיים הלוי (מבריסק) על הר"מ שם.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 2:13:3
[Tosefta Kifshutah on Terumot 2:13:3](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/2:13:3)

52. **והיוצא לחוץ לארץ וכו'.**במשנת חלה רפ"ב הנ"ל: יצאו מכאן לשם, ר' אליעזר מחייב ור' עקיבא פוטר. ולפ"ז הברייתא כר"ע, ופירות הארץ שנגמרה מלאכתם בחו"ל פטורים, ומכ"ש פירות שהוסיפו גידולין בחו"ל שהן פטורות לגמרי.⁴¹ וכאן כולם מודים שדין חלה ודין מעשרות שוים. ועיין בר"מ ה' תרומות הנ"ל ובבלי גיטין כ"ב א' (ובמים חיים לבעל פר"ח שם) וירושלמי שבת ספ"י ומ"ש בחידושי רבינו חיים הלוי על הר"מ הנ"ל.

footnotes:
⁴¹ וכן מפורש בירוש' מעשרות פ"ה ה"ב, נ"א רע"ד: שנייה היא חוץ לארץ בין לעיקר בין לגידולין, כלומר, אתמה, וכפי' בעל פ"מ שם.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 2:13:4
[Tosefta Kifshutah on Terumot 2:13:4](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/2:13:4)

52-53. **עפר חוצה לארץ חייב לפי חשבון.**בכי"ע וד: עפר הארץ (בד: ארץ ישראל) כל שהוא חייב לפי חשבון. ופירושו שעפר הארץ שיצא לחו"ל ויש בו פירות שגדלו בארץ (וקיצר כאן מפני שסמך על הרישא), בכל מקום שהוא חייב במעשרות לפי חשבון הגידולים בארץ. והוא מתאים לשיטת ר"א במשנת חלה הנ"ל. ובארו בירושלמי שם: לחם הארץ בכל מקום שהוא (ומכאן לשון התוספתא: כל שהוא). ולפיכך כל מה שגדל בארץ חייב במעשרות, ואינו נפטר ביציאתו לחו"ל, שהרי בסיפא דין חלה ודין מעשרות שוה, עיין מ"ש לעיל. ואפשר שבכי"ו צ"ל: עפר [שיצא] חוצה לארץ חייב וכו'.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 2:13:5
[Tosefta Kifshutah on Terumot 2:13:5](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/2:13:5)

53. **אבל ערלה וכלאי הכרם וכו'.**כלומר, דווקא במעשרות יש הבדל בין א"י וחו"ל ובין שדה גוי בא"י ובין שדה גוי בסוריא (עיין לעיל ה"י), אבל ערלה וכלאי הכרם שוין וכו'. והברייתא הובאה בר"ש וברא"ש ספ"ג כאן, ובתוספ' הרא"ש קידושין ל"ז א' ובפסקיו שם פ"א סי' ס"ב, באו"ז ח"א ה' ערלה סי' שכ"ו וסי' שכ"ז, מ"א ע"א, בפי' לתו"כ המיוחס להר"ש קדושים ריש פרש' ג' ע"ט ע"ג, בריטב"א קידושין ל"ו ב' (עיי"ש שהביאה בשם מסכת ערלה), ע"י רבינו ירוחם, אדם, נכ"א רח"ב, ור"י בר טובי בגבול מנשה לר"מ גרוסברג עמ' 27. ועיין שו"ת הרשב"א ח"ה סי' נ"ו ונשמטה שם התוספתא שלנו (וצ"ל שם בפ"ב דתרומות במקום: בפ"ה דתרומות). וכמה מן הראשונים הנ"ל הביאו מכאן ראיה שערלה נוהגת בשל גויים, ועיין מ"ש לעיל דמאי עמ' 248 ולהלן ערלה פ"א ה"ה.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 2:13:6
[Tosefta Kifshutah on Terumot 2:13:6](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/2:13:6)

54-55. **אין לנכרי כרם רבעי בסוריא.**בד ובכי"ע מוסיף: וחכמ' אומרים יש לו. וכ"ה לפני רוב הראשונים הנ"ל והרש"ס בפי' לפאה ט"ו ע"ב. ובמשנתנו כאן ספ"ג: ר' יהודה אומר אין לנכרי כרם רבעי וחכמים אומרים יש לו. ובירושלמי (פאה פ"ז ה"ו, כ' ע"ב, ובמקבילה במע"ש פ"ה) אמרו על משנה זו: א"ר לעזר כיני מתניתא אין לנכרי כרם רבעי כל עיקר. אבל בכי"ס שם גורס: אין בסוריא כרם רבעי כל עיקר. ולהלן שם: **תני**⁴² ר' יהודה אין לנכרי כרם רבעי בסוריא. ואמרו שם בירושלמי שר' יהודה למד כרם רבעי ממע"ש, וכמו שאין מע"ש בסוריא (בשדה של גוי, עיין מ"ש לעיל ה"ט והי"א), כן אין גם נטע רבעי. ועיין ר"מ רפ"ט מה' מע"ש ומ"ש בחי' הרמב"ן ר"ה י' א' ובמיוחסות סי' קנ"ו.

footnotes:
⁴² לפנינו חסרה מלה זו, אבל כן מעיד הרש"ש בפי' לפאה, ט"ו ע"ג, שכ"ה הגירסא בכל הספרים (אלא שהעתיק בטעות: תניא, וכ"ה בנוסח שלו במע"ש צ' רע"ב). והכוונה לתוספתא כאן.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 2:13:7
[Tosefta Kifshutah on Terumot 2:13:7](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/2:13:7)

55. **בשביון ראש הכנסת של כזיב וכו'.**בד: ראש בית הכנסת וכו'. ובכי"ע: בשגביון ראש בית הכנסת של אכזיב וכו'.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 2:13:8
[Tosefta Kifshutah on Terumot 2:13:8](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/2:13:8)

55-56. **שלקח מן הגוי כרם רבעי בסוריא וכו'.**וכן בכי"ע: שלקח כרם רבעי מן הגוי בסוריא וכו'. ובד בטעות: שלקח הגוי רבעי בסוריא.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 2:13:9
[Tosefta Kifshutah on Terumot 2:13:9](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/2:13:9)

57. **ואמ' לו המתן עד שנהה בהלכה וכו'.**אפשר שלא רצה להורות לו, מפני ששתה רביעית יין, עיין להלן פסחים פ"ב (הוצ' צוקרמנדל פ"א) הכ"ח (ובמקבילות). ודייק ר' יהודה ממה שלא מצאנו שאסר לו אח"כ, משמע שר"ג סבר שהוא מותר.⁴³

footnotes:
⁴³ ולעניין אם שכור מותר להורות לאיסור, כדי לאפרושי מאיסורא, לא מצאתי מבואר בפוסקים, ועיין בבלי ביצה ד' רע"ב. ומלשון הרשב"א ח"א סוף סי' רמ"ז משמע קצת שאפילו להורות לאיסור אסור. וכן משמע מסתימת לשון הפוסקים.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 2:13:10
[Tosefta Kifshutah on Terumot 2:13:10](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/2:13:10)

57-58. **אף הוא שלח לו ביד שליח חרש וכו'.**כלומר שלח לו בסתר כדי שלא לביישו. וכן להלן בתוספתא כלים ב"ב פ"ב ה"ב: שהיו יושבין אצל ר' אליעזר בן עזריה חרש בציפורי,⁴⁴ כלומר שהיו יושבין שם בסתר (מפני גזירת המלכות), והוא מלשון הכתוב יהושע רפ"ב, ובתרגום שם מתרגם חרש: ברז. והואיל ושלח את ההוראה בסתר, לפיכך לא נודעה בבית המדרש.

footnotes:
⁴⁴ עיין על הגירסא הנכונה בתס"ר שם ח"ג, עמ' 75.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 2:13:11
[Tosefta Kifshutah on Terumot 2:13:11](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/2:13:11)

58. **מה שעשיתה עשיתה.**כלומר, ותצעק לשמים, עיין להלן מע"ש פ"ג ה"ט ואילך.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 2:14:1
[Tosefta Kifshutah on Terumot 2:14:1](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/2:14:1)

59. **אין תורמין מן התבואה וכו'.**במשנתנו (פ"א מ"ה): ולא מן החיוב על הפטור ולא מן הפטור על החיוב. והקשו בירושלמי שם: ולא כבר תניית הן כולהון, כלומר, והרי כל הפטורים והחיובים כבר נשנו במשנה בפירוש. ותירצו: ולא מפירות שהביאו שליש על פירות שלא הביאו שליש,⁴⁵ כלומר, לרבות אף אילו, אף שהיו יכולים לבוא לידי חיוב. וכנראה שהירושלמי פירש כן ע"פ משנת חלה פ"א מ"ג והתוספתא כאן.

footnotes:
⁴⁵ ומ"ש להלן בסמוך שם: ואם תרם תרומתו תרומה היא ט"ס, וצ"ל: אין תרומתו תרומה, וכ"ה בכי"ר ובנוסח הרש"ס שם, וזו היא פיסקא מן המשנה. ואפילו לגירסתנו אין כאן אלא פיסקא ממשנתנו ספ"א, עיי"ש בהמשך הירושלמי. ובירושלמי כאן רפ"ט מפורש שאם הפריש מפירות שלא הביאו שליש לא קדשו. וכן מפורש להלן חלה פ"ב ה"ה.


###### Tosefta Kifshutah on Terumot 2:14:2
[Tosefta Kifshutah on Terumot 2:14:2](https://torahapp.org/share/book/Tosefta%20Kifshutah%20on%20Terumot/r/2:14:2)

59-60. **כיצד יודע אם הביאה שליש וכו'.**ר"מ פ"ב מה' תרומות ה"י. ובמדרש תנאים עמ' 76 (מה"ג הוצ' רמ"ז חסידה עמ' 155): ר' אומר היוצא השדה. היכול לצמוח בשדה, ואיזה זה משהביאה שליש. ובירושלמי: א"ר זעירא⁴⁶ כתיב עשר תעשר את כל תבואת זרעך, דבר שהוא נזרע ומצמיח, יצא פחות משליש שאינו נזרע ומצמיח. ועיין בבלי סנהדרין ס"ט א' ומ"ש בס' משנה ראשונה כאן פ"א מ"ה סד"ה ולא מן החיוב.

footnotes:
⁴⁶ בפי' רבינו הלל לספרי (קרח, מ"ה סע"ד) מעתיק בשם הירושלמי: א"ר כתיב עשר וכו'. וכנראה שהוא ט"ס, עיין אהצו"י מעשרות, עמ' 96. וכן מעתיק במה"ג הנ"ל כלפנינו בירושלמי.